דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 216ימים לסיום הש״ס

כתובות מד ע"ב - Steinsaltz

GEMARA: Since the rulings of the mishna are based on the principle that the special halakhot of a betrothed young woman who committed adultery apply only to a woman who was born Jewish, the Gemara questions the halakha that a woman who was conceived when her mother was a gentile but born when her mother was Jewish is executed via stoning: From where are these matters derived? Reish Lakish said: As the verse states: “And the men of her city shall stone her with stones that she die” (Deuteronomy 22:21). The phrase “that she die” is superfluous and comes to include one whose conception occurred when her mother was not yet in a state of sanctity but her birth took place when her mother was in a state of sanctity.

The Gemara asks: If so, if the verse equates her to a regular Jewish woman, let her husband also be flogged if he defames her, and let him also pay the one hundred sela. The Gemara answers that the verse states: “That she die” (Deuteronomy 22:21), which indicates that she was included with regard to the death penalty but not with regard to the fine. The Gemara asks another question: Say that this verse comes to include only a girl whose conception and birth both occurred when her mother was in a state of sanctity. The Gemara responds: That girl is a full-fledged Jewish woman, and there is no difference between her and any other Jewish woman.

The Gemara asks a question from the opposite perspective: And say that the verse comes to include even one whose conception and birth both occurred when her mother was not in a state of sanctity. The Gemara answers: If so, the phrase “in Israel” (Deuteronomy 22:21), what purpose does it serve? This expression indicates that this halakha applies only to a woman who was born Jewish.

§ Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The defamer of an orphan girl is exempt, as it is stated: “And they shall fine him a hundred shekels of silver, and give them to the father of the young woman” (Deuteronomy 22:19), which excludes this one who does not have a father.

Rabbi Yosei bar Avin, and some say it was Rabbi Yosei bar Zevida, raised an objection to this from the following baraita: The verse states with regard to a seduced young woman: “If her father utterly refuse [ma’en yima’en] to give her to him, he shall pay money according to the dowry of virgins” (Exodus 22:16). The double phrase “utterly refuse [ma’en yima’en]” comes to include an orphan for the fine, i.e., if she does not have a father and she herself refuses to marry her seducer, he must pay her the fine. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. This proves that the fact that the girl does not have a father does not exempt her seducer from paying the fine.

The Gemara states that Rabbi Yosei bar Avin raised the objection and he resolved it: Rabbi Yosei HaGelili refers to one who had intercourse with her and afterward was orphaned. Since she had a father when the incident occurred, he is obligated to pay her the fine.

Rava said, in contrast to Rabbi Yosei bar Ḥanina, that one who defames an orphan is obligated to pay the fine. From where does he learn this? He learns this from the fact that Ami taught that the fine applies to one who defamed “a virgin of Israel” (Deuteronomy 22:19) and does not apply to one who defamed a virgin who is a convert.

Rava elaborates: Granted, if you say that in a case like this, where a woman has no father, with regard to a woman who was born as a Jew, he is obligated to pay, that is why it was necessary for the verse to exclude converts. Every convert is considered like an orphan, as the familial connection with her parents is severed upon her conversion, and therefore it is as though she did not have a father. However, if you say that in a case like this involving a woman born as a Jew he is exempt, now if in a case involving a woman born as a Jew he is exempt, is it necessary to derive from a verse that converts are not entitled to the fine? The fact that there is such a derivation in the case of converts indicates that in the case of a Jewish-born orphan, the defamer must pay a fine.

§ Reish Lakish said: The defamer of a minor girl is exempt, as it is stated: “And give them to the father of the young woman [na’ara]” (Deuteronomy 22:19). The word na’ara is written in full, with the letter heh at the end, whereas elsewhere in the Torah it is written without the heh. This indicates that the verse was speaking of a female who has fully attained the status of a young woman, rather than a minor who has not yet reached the state of being a young woman.

Rav Aḥa bar Abba strongly objects to this: Is it correct that the reason is that it is written with regard to her “na’ara” in full, but if that were not so, I would say that even a minor is included in this halakha? Isn’t it written: “But if this matter is true, that the tokens of virginity were not found in this young woman, then they shall bring out the young woman to the entrance to her father’s house and the men of her city shall stone her” (Deuteronomy 22:20–21)? And since a minor is not eligible for punishment, this verse evidently is referring to a young woman, not a minor, and therefore there is no need for the aforementioned exposition.

Rather, the verse should be understood as follows: Here, where it is evident that the Torah is referring to a young woman, it writes na’ara with a heh, from which it may be inferred that wherever it is stated na’ara without a heh at the end, it indicates that the verse is referring even to a minor girl. The term na’ara without a heh is referring to both a minor and a young woman and excludes only an adult woman.

Sheila taught in a baraita: There are three different circumstances with regard to a young woman who has been defamed. If witnesses came to testify about her when she was in her father-in-law’s house, i.e., after she was married, and stated that she committed adultery in her father’s house, when she was betrothed,

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מד - ב

גמרא:

מנא הני מילי שאם היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה - דינה בסקילה [49]?

אמר ריש לקיש: דאמר קרא בפרשת נערה מאורסה שזינתה: "וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומתה".

מילת "ומתה" מיותרת היא, ובאה לרבות שסוקלים גם את מי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה.

ומקשינן: אי הכי, נלמד מהריבוי הזה, שאם התברר שהוציא הבעל שם רע - מילקא נמי נילקי [ילקה, כדין מוציא שם רע], ומאה סלע נמי לשלם!

ומשנינן: אמר קרא: "ומתה". ומשמע שרק לדין מיתה נתרבתה, ולא לעניין קנס.

ומקשינן: ואימא שהפסוק בא לרבות רק את מי שהורתה ולידתה בקדושה!?

ומשנינן: לזאת אין צריך ריבוי, שהרי ההיא שהורתה ולידתה בקדושה - ישראלית מעלייתא היא [ישראלית גמורה היא], ואין צריך לרבותה ממקרא מיוחד.

ומקשה הגמרא לצד ההפוך: ואימא שבא הפסוק לרבות אפילו מי שהורתה ולידתה שלא בקדושה?

ואמרינן: אם תאמר כן, שאף זו נתרבתה, אם כן, מה שכתוב בפרשה "בישראל" - מאי אהני ליה, מה בא מקרא זה למעט?! ובהכרח שהוא בא למעט את זאת שאין לא הורתה ולא לידתה בקדושה.

אמר רבי יוסי בר חנינא: המוציא שם רע על היתומה, שאמר לא מצאתי לה בתולים, ונמצא שקרן - פטור ממלקות ונתינת מאה כסף, שנאמר באותה פרשה: "וענשו אותו מאה כסף, ונתנו לאבי הנערה". [50] ודרשינן: פרט לזו, היתומה - שאין לה אב. מתיב רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא: כתיב במפתה "ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת". והרי די היה לו לכתוב "ואם ימאן". ומכך שכתוב "ואם מאן ימאן", למדים אנו שבין אם אביה קיים והוא ממאן, ובין שאין אביה קיים - והנערה ממאנת, כסף ישקול כמהר הבתולות. ובא הכתוב לרבות יתומה לקנס, דברי רבי יוסי הגלילי.

ומכאן מוכח, שאף על פי שכתוב באונס "ונתן לאבי הנערה", ואונס ומפתה נלמדים אחד מחבירו בגזירה שוה, [51] בכל זאת חייב קנס ביתומה!

[ואם תאמר, שאני הכא שריבתה התורה יתומה, אבל לגבי מוציא שם רע לא נתרבתה יתומה! יש לומר שהכא נמי לאו יתומה משמע מריבוי, אלא רק שבין היא ובין אביה יכולין לעכב, כדאמרינן באלו נערות [לעיל דף לט ב], ויתומה לא נתרבתה כאן, אלא שהתנא סובר, שמה שכתוב בתורה "אביה"

- לא בא למעט יתומה, אלא לומר שהקנס לאביה ולא לעצמה. והוא הדין לאביה האמור במוציא שם רע. רש"י].

הוא, רבי יוסי בר אבין, מותיב לה, והוא עצמו מפרק לה: מה שמרבים יתומה לקנס, היינו במקרה שבא עליה - ואחר כך נתי תמה. אבל אם בא עליה כשהיתה יתומה, אין לה קנס. שנתמעטה יתומה מדין קנס ומדין מוציא שם רע.

אבל רבא נחלק על רבי יוסי בר חנינא, ואמר: המוציא שם רע על היתומה - חייב.

ממאי, מהיכן למד רבא דין זה?

מדתני אמי: כתיב במוציא שם רע: "כי הוציא שם רע על בתולת ישראל", ודרשינן: בתולת ישראל דווקא - ולא בתולת גרים.

ובתולת גרים הרי היא כיתומה, שהתורה הפקירה זרעו של גוי כשל חמור, ככתוב: "וזרמת סוסים זרמתם", ואין היא מתייחסת לאביה.

ומדייק רבא: אי אמרת בשלמא שכי האי גוונא, דהיינו יתומה, בישראל מיחייב, היינו דאיצטריך קרא כדי למעוטי גרים.

אלא אי אמרת שאף בישראל כהאי גוונא פטור, תיקשי איזה צורך יש בפסוק מיוחד למעט בתולת גרים? הרי השתא, בישראל פטור, בגרים מיבעיא לומר שפטור?!

אלא, בהכרח, מוכח מכאן, שהמוציא שם רע על היתומה בישראל - חייב, [52]

ולכך הוצרך הכתוב למעט בתולת גרים.

אמר ריש לקיש: המוציא שם רע על הקטנה - פטור, שנאמר: "ונתנו לאבי הנערה". היות ובכל מקום כתוב בתורה "נערה" כשהוא חסר האות ה"א ["נער"], ואילו כאן נאמר "נערה" מלא דבר הכתוב, שכתוב כאן "נערה", למדים אנו מהאות ה"א של נערה, להוציא את הקטנה.

מתקיף לה רב אחא בר אבא: טעמא דכתיב בה "הנערה", הא לאו הכי - הוה אמינא אפילו קטנה?

הא כתיב בפרשת מוציא שם רע: "ואם אמת היה הדבר הזה, לא נמצאו בתולים לנערה, והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה, וסקל וה".

והרי קטנה, לאו בת עונשין היא! ובהכרח שמדובר כאן דווקא בנערה!

אלא, מוכח, כי זה שכתוב כאן "נערה" מלא, לא ללמד על עצמו הוא בא, ולהוציא את הקטנה, שהרי ודאי נתמעטה הקטנה מדין מוציא שם רע, שהרי לאו בת עונשין היא.

אלא בא הכתוב הזה ללמד על כל נערה שבתורה שכתוב בה "נער", ללא האות ה"א, לומר שאף הקטנה במשמע.

וכך למדים: כאן שאי אפשר להעמיד את דברי הכתוב בקטנה, כתוב "נערה" מלא.

הא למדת, שכל מקום שנאמר "נער" חסר, כגון באונס ומפתה - אפילו קטנה במשמע.

תני שילא, היה [האמורא] שילא, שונה ברייתא:

שלש מדות, הלכות חלוקות בשלשה אופנים, יש בנערה מאורסה שזינתה:

הערות

[49] כתבו התוס', דקבעי הגמרא מנא הני מילי משום דכתיב "בישראל".

[50] הקשה בתורי"ד, וכשיש לה אב, היאך ניתנים לו המאה כסף, הרי נשואה היא, ויצאת מרשותו! וכתב, דהאי דכתיב "ונתנו לאבי הנערה", לאו דליהוי דידיה, אלא שיעשה מהן סגולה לבתו, שלא יזכה בהם בעלה. ועיין מה שכתבו בזה הראשונים.

[51] כך כתב רש"י. ועיי' במהרש"א שכתב שבא רש"י גם ליישב בזה היאך מרבה הכתוב יתומה לקנס, הרי נתפתתה ומחלה לו! לכן כתב דאונס ומפתה גמירי מהדדי, ואם כן, נפקא מינה לענין אונס. והביא שכך כתב בעל המאור.

[52] הקשה הגרעק"א, דלמא האי מיעוטא ד"בתולת ישראל - ולא בתולת גרים", היינו לענין מלקות, דלענין זה אין חילוק בין אם יש לה אב או לא, שהרי אין החיוב לאב, אלא לנערה. אבל לענין מאה כסף, החיוב הוא לתת דווקא לאב. והיכא דאין אב - פטור! עיי"ש.

מנא הני מילי [מניין דברים אלה] שגיורת שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה נידונת בסקילה? אמר ריש לקיש, שכן אמר קרא [הכתוב]: "וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה" (דברים כב, כא), ולשון יתירה זו ("ומתה") באה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה.

ושואלים: אי הכי מילקא נמי נילקי [אם כך שמרבה אותה הכתוב כישראל, שילקה הבעל גם כן] על שהוציא עליה שם רע, ומאה סלע נמי לשלם [גם כן שישלם]! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] "ומתה" לומר שלמיתה נתרבתה ולא לקנס. ושואלים: ואימא [ואמור] שבא הכתוב הזה לרבות רק את זו שהורתה ולידתה בקדושה? ומשיבים: ההיא, ישראלית מעלייתא [מעולה] היא ואין הבדל בינה ובין כל ישראלית אחרת.

ושואלים מצד אחר: ואימא [ואמור] שבא הכתוב לרבות גם את זו שהורתה ולידתה שלא בקדושה! ומשיבים: אם כן אתה אומר, הרי מה שנאמר שם "בישראל" (דברים כב, כא) מאי אהני ליה [מה הועיל לו], שהרי לשון זו באה לומר שאין דין זה נוהג אלא בישראלית, ובודאי לא בא הכתוב אלא למעט את זו שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה.

ב אמר ר' יוסי בר חנינא: המוציא שם רע על היתומה — פטור, שנאמר: "וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה" (דברים כב, יט) — פרט לזו שאין לה אב.

מתיב [מקשה] על כך ר' יוסי בר אבין, ואיתימא [ויש אומרים] ר' יוסי בר זבידא: הלא נאמר במפותה "אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות" (שמות כב, טז), ולמדו כי לשון כפולה זו ("מאן ימאן") באה לרבות יתומה לקנס, שאף אם אין לה אב והיא ממאנת להינשא לו, משלם המפתה קנס, אלו דברי ר' יוסי הגלילי. משמע שגם אם אין לה אב, אין בזה עיכוב לגבי חיוב קנס!

הוא מותיב לה והוא מפרק לה [הוא מקשה אותה קושיה והוא מתרץ אותה], שר' יוסי הגלילי מדבר בבא עליה ואחר כך נתיתמה וכיון שבשעת מעשה היה לה אב, חל עליו חיוב הקנס.

רבא אמר וחלק על ר' יוסי בר חנינא, ולדעתו המוציא שם רע על היתומה חייב. ממאי [ממה] הוא מסיק זאת — מדתני [ממה ששנה] החכם אמי: מהמלה "בישראל" נלמד כי רק בתולת ישראל בכלל דין זה ולא בתולת גרים.

אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] כי האי גוונא [כגון זה] בישראל מיחייב [הוא חייב], כלומר, שגם אם אין לה אב חייב לשלם, היינו דאיצטריך קרא למעוטי [זהו שהוצרך הכתוב למעט] גרים, כי כל גיורת היא בגדר יתומה, שכן הקשר שהיה לה עם הוריה בהיותה גויה מנותק עם גיורה, והריהי כמי שאין לה אב כלל. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] בישראל כהאי גוונא [כגון זה] פטור, השתא [עכשיו, הרי] בישראל פטור עליה, בגרים מיבעיא [נצרכה] לומר פרשה מיוחדת שאין להם קנס?!

ג אמר ריש לקיש: המוציא שם רע על הקטנה — פטור, שנאמר: "ונתנו לאבי הנערה" "נערה" בכתיב מלא (בה"א בסוף המלה) דבר הכתוב, שלא כמו בהרבה מקומות אחרים במקרא — למעט קטנה שלא הגיעה עדיין לגיל הנערות.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר אבא: טעמא דכתיב [הטעם, דווקא, שכתוב] בה "הנערה" בכתיב מלא, הא לאו הכי [הרי לולא זה] הוה אמינא [הייתי אומר] אפילו קטנה בכלל דינים אלה?! אולם דבר זה לא ייתכן מסיבה אחרת כי הא כתיב [הרי נאמר] שם "ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה. והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה" (דברים כב, כ-כא) וקטנה הרי לאו בת עונשין היא! ואם כן, מן ההכרח לומר לפי הענין שמדובר בנערה דווקא ולא בקטנה שאינה בת עונשין, ואין צורך בדרשת הכתיב המלא!

אלא, צריך לומר שהכתיב המלא בא ללמד דין אחר: כאן מובן מתוך הענין שמדובר בנערה דווקא, ולכן כתוב, "נערה" מלא, הא [הרי] כל מקום שנאמר "נער" בכתיב חסר — אפילו קטנה במשמע, ולא בא אלא להוציא בוגרת.

ד תני [שנה] החכם שילא ברייתא זו: שלש מדות בנערה לענין מוציא שם רע: באו לה עדים בבית חמיה, כלומר, כשהיתה כבר נשואה, והעידו שזינתה בבית אביה בעודה ארוסה —

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

GEMARA: Since the rulings of the mishna are based on the principle that the special halakhot of a betrothed young woman who committed adultery apply only to a woman who was born Jewish, the Gemara questions the halakha that a woman who was conceived when her mother was a gentile but born when her mother was Jewish is executed via stoning: From where are these matters derived? Reish Lakish said: As the verse states: “And the men of her city shall stone her with stones that she die” (Deuteronomy 22:21). The phrase “that she die” is superfluous and comes to include one whose conception occurred when her mother was not yet in a state of sanctity but her birth took place when her mother was in a state of sanctity.

The Gemara asks: If so, if the verse equates her to a regular Jewish woman, let her husband also be flogged if he defames her, and let him also pay the one hundred sela. The Gemara answers that the verse states: “That she die” (Deuteronomy 22:21), which indicates that she was included with regard to the death penalty but not with regard to the fine. The Gemara asks another question: Say that this verse comes to include only a girl whose conception and birth both occurred when her mother was in a state of sanctity. The Gemara responds: That girl is a full-fledged Jewish woman, and there is no difference between her and any other Jewish woman.

The Gemara asks a question from the opposite perspective: And say that the verse comes to include even one whose conception and birth both occurred when her mother was not in a state of sanctity. The Gemara answers: If so, the phrase “in Israel” (Deuteronomy 22:21), what purpose does it serve? This expression indicates that this halakha applies only to a woman who was born Jewish.

§ Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The defamer of an orphan girl is exempt, as it is stated: “And they shall fine him a hundred shekels of silver, and give them to the father of the young woman” (Deuteronomy 22:19), which excludes this one who does not have a father.

Rabbi Yosei bar Avin, and some say it was Rabbi Yosei bar Zevida, raised an objection to this from the following baraita: The verse states with regard to a seduced young woman: “If her father utterly refuse [ma’en yima’en] to give her to him, he shall pay money according to the dowry of virgins” (Exodus 22:16). The double phrase “utterly refuse [ma’en yima’en]” comes to include an orphan for the fine, i.e., if she does not have a father and she herself refuses to marry her seducer, he must pay her the fine. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. This proves that the fact that the girl does not have a father does not exempt her seducer from paying the fine.

The Gemara states that Rabbi Yosei bar Avin raised the objection and he resolved it: Rabbi Yosei HaGelili refers to one who had intercourse with her and afterward was orphaned. Since she had a father when the incident occurred, he is obligated to pay her the fine.

Rava said, in contrast to Rabbi Yosei bar Ḥanina, that one who defames an orphan is obligated to pay the fine. From where does he learn this? He learns this from the fact that Ami taught that the fine applies to one who defamed “a virgin of Israel” (Deuteronomy 22:19) and does not apply to one who defamed a virgin who is a convert.

Rava elaborates: Granted, if you say that in a case like this, where a woman has no father, with regard to a woman who was born as a Jew, he is obligated to pay, that is why it was necessary for the verse to exclude converts. Every convert is considered like an orphan, as the familial connection with her parents is severed upon her conversion, and therefore it is as though she did not have a father. However, if you say that in a case like this involving a woman born as a Jew he is exempt, now if in a case involving a woman born as a Jew he is exempt, is it necessary to derive from a verse that converts are not entitled to the fine? The fact that there is such a derivation in the case of converts indicates that in the case of a Jewish-born orphan, the defamer must pay a fine.

§ Reish Lakish said: The defamer of a minor girl is exempt, as it is stated: “And give them to the father of the young woman [na’ara]” (Deuteronomy 22:19). The word na’ara is written in full, with the letter heh at the end, whereas elsewhere in the Torah it is written without the heh. This indicates that the verse was speaking of a female who has fully attained the status of a young woman, rather than a minor who has not yet reached the state of being a young woman.

Rav Aḥa bar Abba strongly objects to this: Is it correct that the reason is that it is written with regard to her “na’ara” in full, but if that were not so, I would say that even a minor is included in this halakha? Isn’t it written: “But if this matter is true, that the tokens of virginity were not found in this young woman, then they shall bring out the young woman to the entrance to her father’s house and the men of her city shall stone her” (Deuteronomy 22:20–21)? And since a minor is not eligible for punishment, this verse evidently is referring to a young woman, not a minor, and therefore there is no need for the aforementioned exposition.

Rather, the verse should be understood as follows: Here, where it is evident that the Torah is referring to a young woman, it writes na’ara with a heh, from which it may be inferred that wherever it is stated na’ara without a heh at the end, it indicates that the verse is referring even to a minor girl. The term na’ara without a heh is referring to both a minor and a young woman and excludes only an adult woman.

Sheila taught in a baraita: There are three different circumstances with regard to a young woman who has been defamed. If witnesses came to testify about her when she was in her father-in-law’s house, i.e., after she was married, and stated that she committed adultery in her father’s house, when she was betrothed,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מנא הני מילי דהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה נידונה בסקילה.

אמר רבי שמעון בן לקיש דאמר קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה. ואף על גב דכתיב בישראל, הא איכא הורתם בישראל.

מיתיבי ר' אוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר זבידא, ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס. פירוש: ואם אינו ענין למפותה, דיתומה מפותה אין לה קנס, תנהו ענין לאנוסה. ואם תאמר, ואכתי דילמא באונס הוא משום דגלי ביה קרא, אבל מוציא שם רע פטור מדכתיב ביה לאבי הנערה וכי תימא נילף מיניה, קנסא מקנסא לא ילפינן. יש לומר, דהא דתניא לרבות יתומה לקנס, במוציא שם רע קאמר, דאונס נמי לא נפיק מהאי קרא, דבסיפרי (דברים פיס' רלח) דריש לה מתחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס, ואם מאן ימאן אם אינו ענין לאונס תנהו ענין למוציא שם רע, והרי זה כאילו הקשה ממוציא שם רע עצמו, ותדע לך, דאי לאו הכי, לותביה מדתנן בפרק אלו נערות (לעיל כתובות מ, א) יתומה שנתארסה ושנתגרשה האונס חייב אף על גב דכתיב ביה לאבי הנערה. אי נמי, מדתנן (לעיל כתובות כט, א) אלו נערות שיש בהן קנס הבא על הגיורת ועל השבויה שנפדו ושנשתחררו פחותות מבת שלש שנים ויום אחד, אף על גב דכיתומות נינהו, אלא משום דקנסה מקנסא לא ילפינן. והכא ממוציא שם רע קפריך, הראב"ד ז"ל.
ומיהו לאו ראיה היא, דאינהו מתניתין דאלו נערות אליבא דרבי עקיבא תני להו, ולרבי עקיבא ודאי לאבי הנערה, כי היכי דאשר לא אורשה לאו דוקא אלא לא אורסה לאביה הא אורשה לעצמה, הוא הדין נמי במוציא שם רע בין איתיה לאב בין ליתיה לאב חייב, דכי קאמרינן הכא פטור אליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר אשר לא אורשה דכתיב בפרשה דוקא, הכא נמי לאבי הנערה דוקא, ומשום הכי פריך ליה מהא ברייתא דאם מאן ימאן אביה, דרבי יוסי הגלילי והכי אית בכולהו נוסחא דוקני, ובפירושי ר"ח ז"ל. ואפילו למקצת ספרים דגרסי בה רבי יוסי ב"ר יהודה, איכא למימר רבי יוסי ב"ר יהודה בשיטת רבי יוסי הגלילי אמרה, כך תירצו בתוספות, והכי איתא בהדיא בירושלמיבפרק אלו נערות דגרסינן התם (פ"ג ה"ז) רבי יוסי בר' יהודה חנינא אמר האונס והמפתה את היתומה פטור אמר ר' אבא בר ממל מחלוקת ברבי יוסי הגלילי ברם ברבי עקיבא יש לה קנס וקנסה לעצמה, אמר רבי יוסי מתניתין אמרה כן, פחותות מבת שלש שנים ויום אחד ולא כיתומה היא, והא תני רבי חייא תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס דברי רבי יוסי הגלילי, אמר ר' אחאי תפתר שבא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה כבר נראה ליתן לאביה, עד כאן. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר.

רבא אמר חייב מדתני רבי אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים. תמיה לי, למה לא דייק לה ממתניתין דקתני גיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה וכו' אין לה פתח בית אביה ואינו נותן מאה סלע, הא דכוותה גבי ישראל נותן מאה סלע, וזו ביתומה היא. ויש לומר, דאדרבה, הייתי אומר דטעמא דגיורת שהיא כיתומה והוא הדין לכל יתומה. ובירושלמי (בפירקין ה"ד) דייק מינה הכי, דגרסינן התם, מתניתין אמרה כן אין לה פתח בית אביה אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע ולא כיתומה היא, כלומר, ומשום הכי פטור וכן ליתומת ישראל, אבל מהא דתני ר' אמי שמעינן לה בהדיא, אי נמי יש לומר, דהא דתני רב אמי עדיפא ליה, דקרא קא דריש, דמדאיצטריך קרא למעוטי בתולת גרים מכלל דבתולת ישראל דכותה משלם. כן נראה לי.

תני שילא שלש מדות בנערה, באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה. דהיינו מוציא שם רע, סוקלין אותה על פתח בית אביה, כדכתיב (דברים כב, כ) ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה והוציאו הנערה אל פתח בית אביה.

מנה"מ דכל שהורתה לא בקדושה ולידתה בקדושה וזינתה בסקילה אמר קרא ומתה פי' דלישנא יתירא הוא ורבתה התורה מיתור הרבה וכו':

אי הכי מלקא נמי ללקי פי' לדידיה אורחא דקרא הוא ולא לדרשה אתא כדכתיב וסקלתם אותם באבנים ומתו אי נמי לדרשא אתי ואי לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה פי' ומשמע לן דלגבי הא אי מפקית לה אית לך לאפוקי נמי כשהורתה שלא בקדושה ואי מעיילת לה עיילי נחזור תרווייהו כיון שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דקיימי בחזקת בתולה ושקולות הם ויבא שניהם מחמת יתורא ופרכינן דא"כ דישראל יתורא בישראל מאי אהני' ליה:

אמר רבי יוסי בר חנינא המוציא שם רע על היתומה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב מתיב רב יוסף בר אבין ואיתימא ר' יודא בר זמרא אם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס דברי ר' יוסי הגלילי כך הגירסא נכונה ולא גרסי' ר' יוסי בר יהודה וכן הוא בירושלמי וכן הוא בב"ב והכי איתא אי נמי אם מאן ימאן אביה בין הוא בין אביה יכולים לעכב ואין לי אלא שיש לה אב אין לה אב מנין ת"ל ואם מאן ימאן מכ"מ דברי רבי יוסי הגלילי והכי פי' אין לה אב מנין שעתה עכבה כדי שיש לה קנס דהא אבי הנערה למעוטי יתומה שאין לה קנס ת"ל אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס והיינו דפרכינן מינה הכא ביתומה דאלמנה דאין לה קנס. וא"ת והא ההיא קרא במפתה כתיב ולא כתיב אבי הנערה ותירץ רש"י ז"ל דהא גמרי' ג"ש מאונס מה להלן אביה אף כאן אביה. וא"ת מאי קא משני הכא דרבי' קרא מדכתיב ואם מאן ימאן משא"כ במוציא ש"ר דלא רביי' תירץ רש"י ז"ל דהתם נמי אצטריך קרא להיכא דיש לה אב בין היא ובין אביה יכולים לעכב כדאיתא בפרק אלו נערות ויתומה לא מתרבי הכא. וא"ת ול"ל לאותבי' מהא תיפוק ליה מהא דתנן לעיל אלו נערות שיש להן קנס וקתני גיורת שנתגיירה פתוחה מבת שלש שנים ויום אחד ואי נמי מדתנן בפירקין הגיורת שנתגיירה בתה עמה אין לה מאה סלע וטעמא משום דהוה גיורת ולא קרי ביה בישראל הא בת ישראל יתומה יש לה קנס דאי לא בישראל פטור בנכרים מבעיא ליה. וי"ל דאי לא הוה אמינא דכולהו כר"ע דאמר נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמ' לאבי הנערה לאו דוקא אבל לר' יוסי הגלילי דאמר אין לה דלמא ס"ל דיתומה אין לה קנס דאבי הנערה דוקא וכן פי' בירושלמי בכאן ומדנקט לה רבי יוסי בר חנינא סתם משמע דלכ"ע משמע ואפי' לר' יוסי הגלילי להכי אותבינהו ליה מהא מתני' כר' יוסי הגלילי שהיא גירסת הנכונה כדכתיבנא. וא"ת והא דאמר רבא מוציא שם רע חייב מדתני ר' אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים כל זה מיסודי תוספ':

תני שילא ג' מדות בנערה באו עליה עדים בבית חמיה שזנתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראוי גדולים שגדלתם. פי' זהו דין מוציא ש"ר שבאו עליה עדים אחר שנכנסה לחופה או בנבעלה או בלא נבעלה בפלוגתא דר"א ורבנן דלקמן וכדמוכחי קראי להדיא ואקרב עליה ולא מצאתי לה בתולים והזנות בבית אביה קודם שתכנס לחופה כדכתיב קרא בהדי' והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה כלומר ראו גדולים שגדלתם כלומר מכאן יצא סרחון זה שלא יהיו העולם סבורים שזינתה בבית חמיה לפי שבאו עדים שם וכך פי' רש"י ז"ל והא דקתני באו עליה עדים דברים כפשוטם אפי' באו מאיליהם שלא בהוצאת שם רע והכי תנן לקמן לא אמר לעדים באו והעידו והם באו והעידו אותם מאיליהם הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע היא וזוממין מקדימין לבית הסקילה דההיא דברי הכל היא דלא אשכחן מאן דפליג עליה:

המוציא שם רע על היתומה חייב בין שבא עליה ואחר כך נעשית יתומה בין שהיתה יתומה כשבא עליה וקנסה לעצמה אלא אם כן מת האב אחר העמדת בית הדין כמו שביארנו באונס:

ולענין ביאור הסוגיא אנו גורסין תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס וכן היא שנויה בספרי ויש גורסין אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס ואע"פ שהיתומה המפותה אין לה קנס הם מפרשים שאם אינו ענין למפותה תנהו ענין לאנוסה ואביה דכתיב לאו דוקא ויש לה קנס אפילו אנסה כשהיא יתומה וכל שכן אם נתיתמה אחר המעשה ואע"פ שלענין פסק הכל עולה לענין אחד מכל מקום גירסא ראשונה מחוורת יותר:

הבא על קטנה המאורסה כל שהיא מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה נסקל על ידה והיא פטורה ומכל מקום אם הוציא עליה שם רע והביא עדים והוזמו פטור מן הקנס ומן המלקות ובאונס ומפתה מיהא חייב כמו שהתבאר ועליהם אמרו כל שנאמר נערה חסר אפילו קטנה במשמע:

שמועה זו הנזכרת כאן שלש מדות בנערה נתבלבלו בה קצת מפרשים ועיקר הדברים בפירושה כך הוא באו עליה עדים בית חמיה ר"ל אחר שנשאת שזינתה בבית אביה באירוסין סוקלין אותה על פתח בית אביה ועל זה נאמר והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה כלומר ראו גדולים שגדלתם ומכל מקום לשיטתנו הוא הדין אם באו עליה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה אע"פ שאין לשון ראו גדולים שגדלתם נופל אלא כשמוליכין אותה על פתח בית אביה וזו שם היא עומדת עדיין מכל מקום הולכת היא לבית דין ומשם מוליכין אותה לפתח בית אביה אלא שמתוך שאין דרך לחקור בדבר עד שתבא לרשות הבעל על ידי הוצאת שם רע הוא תופשה בלשון זה וגדולי הרבנים חולקים בזו מצד גירסא שנזדמנה להם בספריהם ואין הדברים נראין באו עליה עדים בבית אביה שזינתה בבית חמיה כלומר שזינתה בבית חמיה קודם שימסור אותה האב לחפה ולא העידו בה עד שחזרה לבית אביה הואיל ולא בבית אביה זינתה אין כאן לשון ראו גדולים שגדלתם אלא סוקלין אותה על שער העיר והוא הדין בכל מקום שזינתה בו חוץ מבית אביה אלא שמאחר שנתארסה אין דרכה לילך חוץ מבית אביה אלא בבית חמיה וגדולי הרבנים גורסין בזו באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה כמו שרמזנו ואין הדברים נראין ושתי מדות אלו שהזכרנו על הדרך שכתבנום הלכה הם אבל מדה שלישית והיא סרחה ר"ל בעודה נערה וארוסה ואחר כך בגרה ומשבגרה באו עדים שזינתה בעודה ארוסה שאמרו עליה כאן תדון בחנק אין הלכה כן אלא נסקלת וסקילתה בבית הסקילה שלא נאמר פתח בית אב ושער העיר אלא כשהיא נערה עדיין וגדולי המחברים כתבו כן בבאו עדים אחר שבעלה והדברים מתמיהים שהרי אין דין הוצאת שם רע ללקות וליתן מאה סלע אלא כשבעל קודם שיוציא שם רע כמו שיתבאר למטה ועליו נאמר פתח בית אביה ושער העיר אלא שכבר הרגישו בה גדולי המגיהים אלא שאיפשר שאין עדות הבאה על ידי הוצאת שם רע דומה לעדות הבאה מאיליה:

מנה"מ. פי' דהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שהיא בסקילה. אר"ל דא"ק ומתה. פי' מריבוי דקרא דסגי לה בהכי וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומתה קרא יתירה הוא למידרש ולרבות זו שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה:

א"ה מילקי נמי לילקי ומאה סלע נמי לישלם. פי' כיון דמרבה ליה לסקילה לירבי ליה למלקות. שאם אינו אמת מלקין אותו כדכתיב ויסרו אותו דהיינו מלקות:

א"ק ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס ואימא לרבות הו"ל בקדושה ההיא ישראלית מעלייתא היא ואימא לרבות הו"ל שלא בקדושה א"כ בישראל מאי מהני ליה. כלומר מאי ממעט:

א"ר יוסי בר' חנינא המוציא ש"ר על היתומה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה פרט לזו שא"ל אב. ואי קשיא והאי נשואה היא ויצאת מרשות האב והיכי כתב רחמנא ונתן לאבי הנערה. י"ל לאו דליהוי דידיה אלא שיעשה מהן סגולה לבתו שלא יזכה בהן בעלה:

מתיב ריב"א ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס דברי ר"י בר יהודה. פי' מדמצי למיכתב ואם ימאן אביה ורבה עכשיו וכתב ואם מאן ימאן. משמע בין אביה קיים וממאן בין שמת אביה והיא ממאנת שאינה רוצה להנשא לו כסף ישקול והאי דכ' ונתן לאבי הנערה לאו דוקא אלמא יש קנס ליתומה וה"ה גבי מוציא שם רע אביה לאו דוקא ואי קשיא והא האי קרא במפתה כתיב והיכי מצינן לרבויי יתומה לקנס. והתנן בפירקין דלעיל יתומה האונס חייב והמפתה פטור. דכיון דא"ל אב וקנסה לעצמה אוחילה אוחלתיה גביה שנתרצית לו. י"ל האי דמרבה יתומה לקנס לאו במפתה דודאי אין קנס ליתומה מפותה ולא רבה אלא במקום הראוי להיות דהיינו באנוסה ואע"ג דקרא במפותה כתיב הא גמרי מהדדי אונס ממפתה:

הוא מותיב לה והוא מפרק לה. בבא עליה ואח"כ נתיתמה. פי' לעולם מוציא שם רע על היתומה פטור והאי דמרבה לה להאי יתומה בין בקנס בין בהוצאת שם רע ממאן ימאן בבא עליה בעוד שאביה קיים וקודם שעמד בדין נתיתמה והואיל והיה לה אב משעת ביאה אינה כשאר יתומות ויש לה קנס והכי נמי מפרשה יתומה דמתני' ואפ"ה המפתה פטור כיון דלדידה הוי ולא מכח אב קא ירתא דאילו הוו מכח אב הוו ירתין אחיה ולא היא:

ורבא אמר חייב מדתני ר"א בתולות ישראל ולא בתולות גרים פי' כגון שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה והא בתולת גרים כיתומה היא. א"א בשלמא בישראל כה"ג מחייב ולאו דוקא אביה היינו דאיצטריך קרא למעוטי גרים. אלא אי אמרת בישראל פטורים גרים מיבעי' אלא לאו ש"מ בישראל חייב ואע"פ שבא עליה בעודה יתומה ואביה לאו דוקא כדרבינן ממאן ימאן:

והלכתא כרבא ומתני' דתנן שהיתומה י"ל קנס והאונס חייב והמפתה פטור אע"פ שבא עליה בעודה יתומה:

ואם מאן ימאן אביה לתתה לו לרבות יתומה לקנס דברי רי" הגלילי. פיר' אלמא לאביה לאו דווקא. וכ"ת מאי קושיא דאביה דהתם כתיב גבי מיאון והא אפשר דאע"ג דיתומה היא יש לה קנס. אבל הכא דבקנס גופיה כתיב ונתנו לאבי הנערה אפשר דממעטינן יתומ' פירש"י ז"ל דהאי קרא במפות' כתי' ובמפות' לא כתי' לאבי הנער' מיהו באנוסה כתי' וגמרי מהדדי ולהכי איצטריך קרא לרבויי יתומה מפות'. וקשי' לי' אכתי מאי קושיא שאני התם דרבי בי' קרא בהדי' וניחא ליה הא דודאי יתומה לא מתרבי' מהכא. דהא אפיקניה לעיל דדרשינן מיניה דבין היא בין אביה יכולין לעכב. אלא וודאי האי תנא לאו מריבוייא דקרא הוא דקא מייתי לה אלא דסבירא לי' דלאבי הנערה לאו דווקא. וכי היכי דאמרינן בההוא דקרא לאו דווקא. הוא הדין להאי דמוציא שם רע והיא קושיין. וכ"ת א"כ אמאי נקט לי' תנא האי קרא דואם מאן ימאן אביה דמשמע דמיני' אתיא לן. י"ל דאיצטריך דאי לאו ואם מאן ימאן הוה אמינ' דהיא אינ' יכול' לעכב אלא אביה ואם איתה וודאי אפי' תימא דלאבי הנערה לאו דווקא. האי זימנין דלא משלם קנס. כגון שהיא ממאנת לישא אותו. דיכול למימר דילמא אלו אבי' קיים הוה יהבי ניהלי ותו לא משלם קנס. ולדידיה נמי ליכא למימר דכייפינן לה ומסבינן לה ניהליה על כרח' כיון דקיי"ל דאינה יכולה לעכב. דהא לא אפשר דקידושין בעל כרחה לא אשכחן ביתומה. אבל השתא דילפינן מקרא דבין היא בין אביה יכולין לעכב. איתרבי' לן יתומה לקנס גמור כנערה דעלמא. כיון דקיי"ל דלאבי הנער' לאו דווקא. זהו תורף פירש"י ז"ל. וק"ל יתומה מפותה היכי אפשר דאית לה קנס והא מדעת' עבד'. וכי תימא בין במפותה בין באנוסה קאמר דהא גמרי מהדדי ומפותה ראוי' ליטול ואין לה דהא מחלה ואנוסה כיון דלא קא מחלה שקלי'. שתי תשובות בדבר חדא דכיון דמקרא לא מתרביא לה. אלא דשמועינין מינ' דבין היא בין אבי' יכולין לעכב. למה לי למיתי עלה מהאי קרא דהא אנוסה בהדיא כתי' בה ולו' תהיה לאשה מדעתה. דהכי אמרינן לעיל בהדיא. ותו אנוסה למה לי טעמא דבין היא בין אביה יכולין לעכב. דהא קיי"ל האונס נותן מיד בין שכונס בין שלא כונס. וי"מ בענין אחר דהא וודאי הא דהכא ריבויא ממש הוא דמרבינן מקרא ואע"ג דדרשינן מיני' לעיל דבין היא בין אביה יכולין לעכב. אם כן ליכתוב קרא אם מאן ימאן אביה. למה לי ואם מאן ימאן וודאי שמעת מינה נמי דמרבינן יתומה לקנס. ולמאי אי לאנוסה קרא אחרינא כתיב דמרבינן לה מינה כדאיתה בספרי תחת אשר עינה לרבות יתומה לקנס. אי למפותה נמי מפותה לית לה דהא מדעתה עבד' וכיון דכן אם אינו ענין לא לאנוסה ולא למפותה תנהו ענין למוציא שם רע. ולא נהיר דאם כן הוה לי' למתני' בהדיא האי טעמ' במתניתא כיון דאמרת דאמוציא שם רע קאמר ולימא בהדיא אם אינו ענין למפותה תנהו ענין למוציא שם רע. ומחוורת' כרבינו שלמה ז"ל ואמפותה קא אמרינן. וכי תימ' מפותה הא מדעתה עבד' י"ל בקטנה ואליב' דרבנן דלאו בת מחיל' היא ומכל מקום ש"מ דלאבי הנערה לאו דווקא. ובהא לא שני לן בין רבנן לר"מ. אי נמי בשוטה ומפותה ואליב' דכולי עלמא. תדע דהא במכילת' בנזיקין דאיתי' לעיקר' דהא מתניתא תנינן לה הכי. ואם מאן ימאן אין לי אלא שיש לה אב אין לה אב מנין ת"ל ואם מאן ימאן מ"מ. פי' אין לי שהיא יכולה לעכב אלא בחיי האב. אין לה אב מנין שתהא יכולה לעכב ת"ל ואם מאן ימאן מ"מ. ש"מ דעיקר דרשא דהאי קרא לא מפקינן לי' אלא לעכבה דידה לי' שהיא יכולה לעכב בין בחיי האב בין לאחר מיתת האב. וכי קא מרבי יתומה סברא דנפשיה הוא דלאבי הנערה לאו דווקא והתם דקא מרבי עכבה דידה אחר מיתת האב אפשר דמייתי לה מריבויא דהוה לי' למכתב אם מאן וכתב ואם מאן ימאן. א"נ אפשר דהתם נמי אתינן עלה משום דקסבר דמאי דכתי' לאביה לאו דוקא. וכי תימא אם כן למה לי' רבוי' כלל לעכבה דידה נימא לאביה לאו דווקא. י"ל שניא הא דכיון דהיא ברשות אביה לקבל בה קידושין לכל מי שירצה ה"א שכן הוא יכול לעכב ולא היא. אבל כיון דגלי רחמנ' דהיא יכול' לעכב בחייו ממילא אית לן תו דלאביה לאו דווקא וכן הדין אחר מיתתו. כי היכי דקיימא לן נמי דלאבי הנערה לאו דווקא ולדידן השתא האי תנא לית לי' דרש' דספרי דדרש תחת אשר עינה לרבות יתומה לקנס דלדידן לא צריך קרא לרבויי. ומיהואמסקנ' לא קשי' דודאי אמרי' דלאבי הנערה דווקא. אלא מוציא שם רע אתרבי מדכתי' בתול' ישראל כדתני אמי. ואנוסה מדכתיב תחת אשר עינה ומפותה משום דגמרי מהדדי. ומיהו איצטריך אם מאן ימאן לרבויי דהיא יכולה לעכב דאלו לא היתה יכולה לעכב מפותה לית לה קנס כדפריש' ומיהו אכתי קשיא לן לפום האי פירוש אמאי לא קשי' ממתני' דאלו נערו' דקתני גיורת וקתני יתומה שנתארסה ונתגרש' יש לה קנס אלמא לאבי הנערה לאו דווקא וי"ל דאי ממתני' הוה אמינא מתני' ר"ע ואליבי' וודאי לאבי הנערה דאונס ומפתה לאו דווקא דהא רבי רחמנא אליביה בנתארסה ונתגרשה דאף על גב דלא שקיל אב אית לה לדידה. יתומה נמי דלית ליה אב דקא שקיל שקלי איהי. דוודאי לאבי הנערה לאו דווק' מדאתרבא נתארסה ונתגרשה לקנס לעצמה, ואיכא למימר באונס ומפותה הוא דגלי רחמנא דאע"ג דלא שקיל לה שקל איהי. אבל מוציא שם רע לא דהת' אמרי' לאבי הנערה דווקא. משום הכי אקשי לי' מדרבי יוסי הגלילי דהא ר' יוסי הגלילי דאית ליה בנערה שנתארסה ונתגרשה דאין לה קנס ואפי' הכי אמר דיתומה מפותה יש לה קנס. אלמא קסבר לאבי הנערה דאונס ומפת' לאו דווקא. במוציא שם רע נמי לאו דווקא. ומפרקי' בבא עליה ואח"כ נתיתמה. כלומר דוודאי אמרי' לאבי הנערה דווקא הוא. וההוא מתני' בבא עליה ונתיתמה דוודאי לאבי הנערה קרינן ביה כיון שהיה קיים בשעה שבא עליה. ומרבי לה מדאתרבי איהי לומר שיכולה לעכב. דאלו לא היתה יכולה לעכב פטור אע"ג דלא מימעטא מהא דאבי הנערה כדפרי'. ולפירוש דידהו אית להו למימ' דוודאי משום דאבי הנערה מימעטא אפי' בא עליה בחייו ונתיתמה ולפום הכי איצטריך רבויא לרבויא מדכתיב ואם ולא כת' אם וגמרי' מינה נמי למוציא שם רע לבא עליה ואח"כ נתיתמה. אבל בא עליה אחר מיתה האב זו אין לנו דהא אימעיט מדכתיב לאבי הנערה ותו לא ארביא לה וליתיה כדאמרן. כאן נערה הא כל מקום שנא' נערה כגון אונס ומפתה אפי' קטנה במשמע.:

תני שילא שלש מידות בנערה באו לה עדים בבית חמיה שזנתה בבית אביה סוקלין אות' על פתח בית אביה. כלומר ראו גדולין שגדלתם. פי' היינו מוציא שם רע דכתיב והוציאו וגו' אל פתח בית אביה דלא שני לן בין שהוא ע"י הוצאת שם רע בין באו עדים מאיליהן. אלא לענין מאה סלע שחייב הבעל לשלם כשהוא גורם. אבל היא בין כך ובין כך היא בסקילה כדאיתא לקמן בהדיא. לא אמר לעדים באו והיעידוני והן מעידין אותו מאיליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע היא וזוממיה מקדמין לבית הסקילה:

גמ' מה"מ לא קאי לא ארישא ולא אסיפא דא"כ מאי קא מהדר ליה אמר קרא ומתה כו'. אלא אמציעתא קאי דקתני היתה הורתה שלא בקדושה כו' איכא למידק דמ"ש דקא בעי טפי אמציעתא מאינך דהא אאינך נמי הוה מצי למבעי וכדבעי תוב תלמודא לקמיה ואימא לרבות הורתה ולידתה בקדושה וכו' ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה. ויש לומר דברישא ובסיפא דליכא חילוק בין המיתה ומאה סלע לא בעי ומיהו באמצעיתא דקתני הרי זו בסקילה ואין לה פתח בית אב ולא מאה סלע להכי בעי מנא ה"מ דהרי היא בסקילה כיון דאין לה פתח בית אב ולא מאה סלע דהיה לנו להשוות הדינין ומשני אמר ר"ל דאמר קרא ומתה וכו' פי' כיון דומתה נתרבתה מעתה דוקא למיתה נתרבתה ולא לקנס וכדמפרש ואזיל תלמודא בלשון שקלא וטריא ודיוקא נמי דנקיט תלמודא לשון מנא הני מילי דתרי מילי קא בעי והכא נמי תרי מילי קא בעי דקתני הרי זו בסקילה ואין לה פתח בית אב ולא מאה סלע וכדפרישנא כנ"ל ואפשר דלהכי כתב רש"י מנא הני מילי. שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בסקילה. ע"כ. פי' אמאי היא בסקילה כיון דאין לה פתח בית אב ולא מאה סלע. ולשון אי הכי מילקא וכו' לא דייקא להאי שיטתא והנכון כמו שפירשו התוספות ז"ל דמ"ה קא בעו עלה דאמציעתא דבשלמא רישא ניחא דהא בישראל כתיב וסיפא נמי ניחא דישראל מעליא הוא אבל במציעתא כיון דהורתה שלא בקדושה אמאי בסקילה והא בישראל כתיב וזהו שכתבו התוס' ז"ל מה"מ. משום דכתיב בישראל קא בעי. ע"כ. אי נמי קשיא להו לתוספות ז"ל דמאי קא בעי עלה דמציעתא דאדרבא עלה דרישא הוה ליה לפרש למבעי דכיון דאיירי בפחותה מבת שלש שנים ויום אחד והרי היא בתולה אמאי אשתני קטלא דמה לי הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה או הורתה ולידתה שלא בקדושה כיון דבתולה שלמה היא. ותירצו בתוספות דמשום דכתיב בישראל קא בעי:
וז"ל הרא"ש ז"ל מנא הני מילי דהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה ידע שפיר דכתיב בקרא בישראל לכך מצריך ריבוי ע"כ. כי הא ודאי כולי עלמא ידעי דכתיב בישראל ואפילו דרדקי דבי רב בקיאי בקרא אלא דאיכא למימר דכי כתיב כי עשתה נבלה בישראל לאו דוקא דהיא עצמה מישראל אלא כיון דבאת לכלל יהדות ושם ישראל עליה ועשתה נבלה זאת הרי פגמה שם ישראל ובישראל נעשתה תועבה זו וגם הנואף הרי היה ישראל והרי אנו מקיימין בו כי עשתה נבלה בישראל. ומיהו אכתי ביותר בישראל הוא דהא ודאי בישראל נעשתה הנבלה אלא ודאי למיעוטא אתיא ולהכי קא בעי מנא הני מילי וכדכתיבנא. ולשיטת התוספות והרא"ש ז"ל אתיא שפיר לישנא דתלמודא דאסיק אם כן בישראל מאי אהני ליה דאלמא מעיקרא נמי אהכי שקיל וטרי. ודוק. כנ"ל:
וגם לשון רש"י ז"ל יש לפרשו כן דהכי קא בעי מנא הני מילי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בסקילה הרי כיון שהורתה שלא בקדושה לא קרינן בה בישראל:
וז"ל (הריטב"א) [הרשב"א] ז"ל מה"מ דהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה נדונת בסקילה אמר רבי שמעון בן לקיש דאמר קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ואף על גב דכתיב בישראל הא איכא לידתה בישראל. ע"כ:

עוד יש לפרש דהכי קא בעי דהא ודאי משום הכי אין לה פתח בית אב ולא מאה סלע משום דכתיב בתולת ישראל מעתה נימא דאכוליה פרשה קאי וכל דינין שבפרשה אינן נוהגין אלא בבתולת ישראל ולא בבת גרים אפילו לידתה בקדושה כיון דהורתה שלא בקדושה ומיהו בישראל לא אסיק אדעתיה דאתא למעוטי וכדפרישנא ומשני אמר ר"ל דאמר קרא ומתה וכו'. פי' ואין במשמעות לשון זה דאתא לרבויי הורתה שלא בקדושה אלא מקרא יתירה דרשינן לריבויא וכן פירש רש"י ז"ל וז"ל והאי. ומתה קרא יתירה הוא. ע"כ. ולהכי קא פריך אי הכי מלקא נמי לילקי וכו' פי' דמכיון דקרא יתירא הוא דריש אלמא לכוליה פרשה מדריש ורבי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לכל הדינין שבפרשה. (והרשב"א) [והריטב"א] ז"ל כתב וז"ל אמר קרא ומתה פי' דלישנא יתירא הוא ורבתה תורה מיתות הרבה:

אי הכי מלקא נמי לילקי וכו'. פי' דלדידי אורחא דקרא הוא ולאו לדרשא אתא כדכתיב וסקלתו באבנים ומת אי נמי לדרשא אחריתי אתא ע"כ. [הריטב"א ז"ל]. והא דבעי מנא הני מילי הוה יכילנא לתרוצי דכי כתיב בתולת ישראל אמאה כסף בלחוד קאי ולא קאי אמיתה ומדאצטריך למעוטי בת גרים ממאה כסף אלמא דהסברא נותנת דלידתה בקדושה שוה לבת ישראל הגמורה ואצטריך בתולת ישראל למעט וכי אמעיט מקנסא הוא דאמעיט אבל ממיתה לא אמעיט ובדינה קיימא כשאר בנות ישראל כיון דבתולה הויא אבל השתא דתירץ ליה דומתה אתא לרבות אי הכי מלקא נמי וכו'. פירוש דבתולת ישראל ממעיט הורתו ולידתו שלא בקדושה ומתה קא רבי לידתו בקדושה בין לענין מיתה בין לענין מלקות וקנס ואפשר דר"ל גופיה בעי מנא הני מילי וכמו שכתבו התוספות ז"ל בכמה דוכתי בריש פרק אלו מציאות גבי וכמה אמר ר' יצחק וכו' כנ"ל:

אי הכי מלקא נמי לילקי וכו'. הא פרישנא בסמוך מאי אי אמרת בשלמא איכא ויש לדקדק קצת ל"ל למנקט בקושיא ענין מלקות כלל כיון דלא הוזכר במשנה ובשינויא לא נקט אלא קנס וכדקאמר למיתה נתרבתה ולא לקנס ואילו מלקות לא אדכר. ויש לתרץ דמאה סלע הויא מידי דהנאתה ונוגע לה והמלקות לא מטי לה הנאה מיניה מידי דמה לה אם ילקה הוא הילכך כי פריך בעי למפרך לרבות דאפילו מלקא נמי לילקי דלכל מילי רבי לה רחמנא וכי משני דאמעיט לה רחמנא קא אשמועינן רבותא דאפילו קנס לא יהבינן לה דלמיתה נתרבתה ולא לקנס ולהכי במתני' לא נקט אלא מאה סלע ולא איירי בענין המלקות כלל דקא מרמז לן תנא הדרשא כנ"ל. וכבר כתבתי לעיל במשנה מה שכתב הריטב"א ז"ל:
ואימא פי' השתא דאמרת דהך ריבויא הויא נמי מיעוט לרבות הורתה ולידתה בקדושה לגבי קנסא מעתה אימא לרבות הורתה ולידתה בקדושה דכי אקשית לי למה לי ריבויא פשיטא דמהי תיתי למעוטינהו עד שהוצרך לרבויינהו הא ודאי כיון שהורתו ולידתו בקדושה כישראל מעליא הוי ומשנינא לך כי אצטריך קרא היינו למעוטינהו מקנסא ומשני ההוא כישראל מעליא הוא וליכא למימר דמעוטינהו מקנסא. והקשו בתוספות דהא בפרק מצות חליצה אמרי' גבי חליצה ב"ד של ישראל ולא ב"ד של גרים שנאמר ונקרא שמו בישראל ודרשינן עד שיהא אביו ואמו מישראל אלמא מבישראל ממעטינן אפילו הורתו ולידתו בקדושה וליכא למימר דמיתורא דקרא הוא דממעטינן הורתו ולידתו בקדושה משום דמקרב אחיך ידעינן דבעינן גבי דין מקרב אחיך וממעטינן הורתו שלא בקדושה עד שתהא אמו מישראל ואייתר ליה בישראל למדרש עד שיהא אביו ואמו מישראל דאכתי איכא לאקשויי אימא דבישראל אתי לאפוקי הורתו שלא בקדושה דלא מצי דאין אפילו גרים דמקרב אחיך לא דרשינן אלא למפסליה בדין ישראל אבל חברו מצי דאין. ותירצו דחליצת גרים לא משכחת לה אלא בהורתן ולידתן בקדושה וכיון דישראל מעליא הוא קרינן ביה שום תשים עליך מלך מקרב אחיך דאף עליו אין לשום שימה אלא ממובחר שבאחיך אם כן בלאו קרא הנקרא שמו בישראל שמעינן שפסול גר לחליצת גרים עד שתהיה אמו מישראל ולא אצטריך בישראל אלא לאשמועינן דבעינן לחליצה עד שיהא מישראל. וכ"כ הרא"ש ז"ל:
ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה פי' דמשמע לן דלגבי הא אי מפקא להא אית לך לאפוקי נמי כשהורתה שלא בקדושה ואי מעיילת להא עיילינהו תרווייהו כיון שנתגיירה פחותה משלש שנים דקיימא בחזקת בתולה ושקולות הן ויבא שתיהן מחדא יתורא ופרקינן דא"כ בישראל יתורא מאי אהני ליה. הריטב"א ז"ל:
וכן כתבו בתוספות דס"ד דמקשן דכיון דמרבי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה גלי לן קרא דבישראל לאו דוקא אם כן ממילא נתרבית אפילו לידתו שלא בקדושה. ע"כ:
ולפי דרכנו יש לפרש דהכי פריך דכיון דאמרת דהורתה ולידתה בקדושה דישראל מעליא הוא וליכא למימר דמעטינהו מקנסא ואיכא קמן תרי מיעוטי חד בתולת ישראל ואידך מיעוטא דשמעינן מגו ריבויא דומתה דע"כ קרא אתא לריבויא ולמיעוטא מדאפקיה לריבויא בלשון ומתה ולא אפקיה בלישנא אחרינא והילכך איכא למימר דמיעוטא דבתולת ישראל אתא להורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה למפטריה מקנסא וריבויא דומתה אתא להורתו ולידתו בקדושה ואין לך לומר דלהורתו ולידתו שלא בקדושה אין סברא לרבות דהא מדאצטריך קרא למעטינהו אלא דהסברא היתה נותנת לאשוויינהו לבת ישראל ועדיפא טפי למימר דמעוטא דבתולת ישראל אתיא להורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה וריבויא ומעוטא דומתה אתא להורתה ולידתה שלא בקדושה דבהכי לא מחלקין בינייהו כלל ומיהו השתא דאמרינן דבתולת ישראל אתיא להורתה ולידתה שלא בקדושה ורבויא דומתה אתיא ללידתה בקדושה הרי אתה מחלק בינייהו ואינה סברא וכמו שכתב הריטב"א ז"ל דשקולות הן והכי מסתבר מדאצטריך בתולת ישראל למעטיה כנ"ל:

אם כן בישראל מאי אהני ליה. הקשו בתוספות דנימא אהני שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף. ותירצו בתוספות דסברא הוא שיהנה לכל הכתוב בפרשה. עוד תירצו דלענין מלקות ומאה כסף לא אצטריך למעוטי מבישראל דמבתולת ישראל ולא בתולת גרים ממעטינן לה והשתא נמי שפיר דלא תקשי אמאי אצטריך בתולת ישראל ולא בתולת גרים ת"ל מבישראל ואע"ג דלגבי מיתה כתיב מ"מ גמרינן מינה קנס כדמשמע בסמוך דקאמרינן טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה והא כתיב אם אמת כו' אלמא דילפינן קנס ממיתה ולעיל נמי דקאמר אי הכי מלקא נמי לילקי אלא ודאי אי לא כתיב בתולת ישראל ה"א דאפילו הורתה ולידתה שלא בקדושה הוה מרבינן וכו' ככתוב בתוספות ז"ל:
ואיכא למידק דמאי קשיא להו הא כי מרבינן מיתה להורתה ולידתה שלא בקדושה ממילא אמעיט קנסא וכדאמרינן למיתה נתרבתה ולא לקנס והילכך בישראל מאי אהני. ותירץ הרא"ש בתוספותיו דכי אמרינן למיתה נתרבתה ולא לקנס ה"מ כל כמה דלא מרבינן אלא הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הילכך כיון שאין אנו מרבין הורתה ולידתה שלא בקדושה גם במה שרבינו יש לנו לרבות המועט שנוכל הילכך למיתה נתרבית ולא לקנס אבל אי מרבינן אף הורתה ולידתה שלא בקדושה אם כן אין חלוק בין גיורת לישראל מעתה יש לנו לומר דגם לקנס נתרבה אי לא כתוב בישראל. ע"כ:
עוד יש לי להקשות על התירוץ האחרון של התוספות דאכתי הקושיא במקומה עומדת דדילמא תרווייהו מיעוטי בתולת ישראל ובישראל אהני שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף וחדא בהורתה ולידתה שלא בקדושה וחדא בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ומיהו ומתה בא לרבות סקילה אפילו להורתו ולידתו שלא בקדושה ולהכי איצטריכו תרי מיעוטי לענין מלקות ומאה כסף דלא גרמי להו למיתה ונימא כי היכי דלענין מיתה שוו לבת ישראל אפילו הורתו ולידתו שלא בקדושה הכי נמי נשוה לענין מלקות ומאה כסף לכך מיעט וחזר ומיעט למעוטי תרווייהו ואין זה מיעוט אחר מיעוט דהרי הוא לרבות כיון דאצטריכו תרוויהו. וכתב הרמ"ה ז"ל בחדושיו לסנהדרין פרק נגמר הדין וז"ל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות פי' למיעוטא לא צריך דהא נפקא ליה ממיעוטא קמא אם אינו ענין למיעוט תנהו ענין לרבות ואיכא לפרושי כיון דמיעוטא בתרא לא אצטריך למיעוטא דנפקא ליה ממיעוטא קמא איכא למימר דלגלויי עליה דמיעוטא קמא הוא דאתא לאשמועינן דכי היכי דמיעוטא בתרא לא אתא למעוטי מיעוטא קמא נמי לא אתא למעוטי אלא דוגמא בעלמא נקט ומאחר שטרח קרא ואשמועינן דלא למעוטי ההוא מדעם קאתי ממילא שמעינן דדעתיה לרבויי ויש לפרש אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות כלומר המיעוט השני ממעט מן המיעוט הראשון ונמצא מרבה בעיקר והכי נמי איכא לפרושי גבי אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט כי הני תרי טעמי דכתיבנא וטעמי מעלי אינון. ע"כ:
הלכך שפיר איכא למימר דבתולת ישראל אתא למעוטי הורתו ולידתו שלא בקדושה ובישראל בלידתו בקדושה וכולהו אהנו לענין מאה כסף וכדכתיבנא והדרא קושיית התוספות לדוכתא. ונראה דקושיא זו מתרצת קושיית הרא"ש ז"ל ואין אנו צריכין לתירוצו ז"ל דהא ודאי ומתה מיעוט גמור הוי לגבי קנסא מדאפקיה רחמנא לריבויא בלשון ומתה והכי קשיא להו לתוספות ז"ל דמאי קא מהדר תלמודא אם כן בישראל מאי אהני ליה דילמא לעולם לגבי מיתה נתרבתה אפילו הורתה ולידתה שלא בקדושה וממילא אמעיט לגבי קנסא ובישראל אהני למעט מקנסא אפילו הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה. ותירץ ר"י בלישנא בתרא דאיכא נמי מיעוטא אחרינא בתולת ישראל והרי לנו תלתא מיעוטי והלכך בישראל לענין מלקות ומאה כסף לא אצטריך דהרי לנו תרי מיעוטי למעט בין הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בין הורתה ולידתה שלא בקדושה ממלקות ומאה כסף ולא אצטריך בישראל אלא למעט הורתה ולידתה שלא בקדושה דאינה בסקילה אלא בחנק כנ"ל פי' לפירוש התוספות ז"ל וקל להבין. ורש"י ז"ל תירץ בקוצר כדרכו קושיית התוספות ז"ל שכתב וז"ל בישראל. כי עשתה נבלה בישראל. ע"כ. פי' לפי' ע"כ נצטרך לומר דלגבי מיתה אהני ולא לענין מאה כסף דהא כתיב כי עשתה נבלה בישראל אלמא כשעשתה נבלה בעינן לממעטיה ולא כשלא עשתה כנ"ל ודוק. ועוד משמע מלשונו ז"ל דמעיקרא כי בעי מנא הני מילי לאו משום דכתיב בישראל קא בעי דהא השתא מורה לנו הפסוק דאלמא עד השתא לא איירינן ביה וקל להבין. ועל תירוץ האחרון של התוס' כתוב בגליון אבל קצת קשה דכי פריך אי הכי מלקא נמי לילקי וכו' הוה ליה לשנויי מיד דמבתולת ישראל נפקא כיון דהשתא אהא סמיך ע"כ. ואפשר דפשיטא ליה הך מיעוטא ולא אתיא לשנויי אלא דבכלל מאי דמשני אמר קרא ומתה כל מאי דאיכא לאקשויי עלה ולשיטתנו דפרישנא לעיל ניחא דוק ותשכח:

המוציא שם רע על היתומה וכו'. תימה דתקשי ליה ממתניתין דקתני וכו'. ויש לומר דמוקי מתני' אליבא דר"ע דאמר לעיל נערה שנתארסה וכו' ככתוב בתוספות ז"ל וכתוב בגליון תוס' ומיהו לפי' משמע דלא דריש רבי עקיבא הא אורסה לעצמה אלא משום דאשר לא אורסה אתי לג"ש הא אי לאו הכי הוה דריש ליה נמי הא אורסה אין לה. ע"כ:
וז"ל הרא"ש ז"ל בתוספותיו בבא עליה ואחר כך נתייתמה תימה היכי מצי למימר דר' יוסי בר חנינא ס"ל יתומה מעיקרא אין לה קנס הא קתני מתני' היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אין לה פתח בית אב ולא מאה סלע משמע טעמא דגיורת היא הא ישראלית כה"ג יש לה דהיינו יתומה מעיקרא. ועוד תנן בפרק אלו נערות הבא על הגיורת וכו' שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים וזו יתומה מעיקרא הואי שהרי אף לידתה שלא בקדושה ע"כ. פירוש מתניתין איכא לדחויי דדילמא מתני' הכי קאמר הרי זו בסקילה אף על פי שאין לה פתח בית אב ולא מאה סלע דהרי היא יתומה ולאו דאתא לאשמועינן דאין לה פתח בית אב וכו' כי היכי דתידוק מינה הא ישראלית גמורה דכותא וכו' אלא עיקר מאי דאתא לאשמועינן מתניתין היינו דהרי היא בסקילה ומכל מקום ש"מ דכיתומה חשיבא אף על פי שאביה קיים דהא דאין לה פתח בית אב וכו' משום דאין לה אב ומעטה מאידך מתניתין דפרק אלו נערות דקתני הבא על הגיורת וכו' ואין לדחות דדילמא שניא היא יתומה גמורה שמת אביה מהגיורת דמכל מקום הרי יש לה אב. וזה שכתבתי מדוייק בלשון התוספות שכתבו ולעיל נמי תנן דגיורת פחותה מבת שלש וכו' ולא נקטי ועוד תנן וכו' אלמא דבהכי שני המשניות כחדא קשיא דוק ותשכח:

והרא"ש ז"ל האריך בלשון התוספות ועוד כתב הרא"ש ז"ל ויראה לפרש דדוקא אליבא דרבי יוסי הגלילי אמרה רבי יוסי בר חנינא למילתיה דקסבר לאבי הנערה דכתיב גבי קנס דוקא ה"ה לאבי הנערה למוציא שם רע דוקא אבל ר"ע דאמר יש לה קנס וקנסה לעצמה אלמא לאו דוקא וה"ה נמי הך דמוציא שם רע ולא ממעטין מיניה יתומה והשתא מתני' דהכא ומתני' דאלו נערות כר"ע ופריך (והאמר) רבי יוסי בר אבין וכו'. דברי רבי יוסי הגלילי וה"ג בפירוש ר"ח ומדר' יוסי הגלילי אדר' יוסי הגלילי פריך לדברי רבי יוסי בר חנינא כדפרישנא ומשני בבא עליה ואחר כך נתייתמה וכן נמצא בירושלמי דגרסינן התם א"ר יוסי בר חנינא האונס והמפתה היתומה פטור אמר ר' אבא בר ממלא מחלוקת כר' יוסי הגלילי פירוש חילוק זה שמחלק ליתומה לשאינה יתומה כרבי יוסי הגלילי אבל לר"ע יש לה קנס אמר ר' מתנה מתני' אמרה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ולא יתומה היא ותניא תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס דברי רבי יוסי הגלילי אמר ר' אחא שבא עליה קודם מיתת אביה ומת אביה כבר נראה ליתן לאביה ומן הירושלמי מוכחא גרסינן הכא רבי יוסי הגלילי והא דמסיק רבא אמר חייב מדתניא אמאי לאו מדתני אמאי מייתי סייעתא דדילמא ר"ע היא אלא מקרא מייתי סייעתא משום דמשמע ליה האי בתולת ישראל ליכא למדרש אלא בדדריש אמאי. ע"כ הרא"ש ז"ל:

מתיב רבי יוסי בר אבין וכו'. ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס פירוש ואם אינו ענין למפותה דיתומה מפותה אין לה קנס תנהו ענין לאנוסה. ואם תאמר ואכתי דילמא דאונס הוא משום דגלי ביה קרא אבל מוציא שם רע פטור מדכתיב ביה לאבי הנערה וכ"ת ניליף מיניה קנסא מקנסא לא ילפינן. יש לומר דהא דתניא לרבות יתומה לקנס במוציא שם רע קאמר דאונס נמי לא נפיק לן מהאי קרא דבספרי דריש ליה מתחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס ואם מאן ימאן אם אינו ענין לאונס תנהו ענין למוציא שם רע והרי זה כאילו הקשה ממוציא שם רע עצמו ותדע לך דאי לאו הכי ליתבי מדתנן בפרק אלו נערות יתומה שנתארסה ושנתגרשה האונס חייב אף על גב דכתיב ביה לאבי הנערה אי נמי מדתנן אלו נערות שיש בהן קנס הבא על הגיורת ועל השפחה שנפדו כו' אף על גב דביתומה נינהו אלא משום דקנסא מקנסא לא ילפינן והכא ממוציא שם רע קא פריך. הראב"ד ז"ל. ומיהו לאו ראיה היא דאינהו מתניתין דאלו נערות אליבא דרבי עקיבא תני להו ולר"ע ודאי לאבי הנערה כי היכי דאשר לא אורסה לאו דוקא אלא לא אורסה לאביה הא אורסה לעצמה ה"ה נמי במוציא שם רע בין איתיה לאב בין ליתיה לאב חייב דכי קא אמרינן הכא פטור אליבא דרבי יוסי הגלילי וכו' ומה פריך ליה מהא ברייתא דאם מאן ימאן אביה דרבי יוסי הגלילי וכו' והכי איתא בכולהו נסחי דוקני ופירושי ר"ח ז"ל. ואפילו למקצת ספרים דגרסי בה ר' יוסי בר יהודה איכא למימר בשיטת רבי יוסי הגלילי אמרה כך תירצו בתוספות והכי איתא בהדיא בירושלמי דפרק אלו נערות וכו' ורש"י ז"ל פירש בענין אחר. הרשב"א ז"ל:
והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל ה"ג וכן כתוב בעיקר נוסחי דוקאני ופירוש ר"ח ז"ל ובהלכות הנגיד ז"ל ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס דברי רבי יוסי הגלילי ופרש"י ז"ל [אע"ג] דכתיב באונס ונתן לאבי הנערה ואונס ומפתה מהדדי גמרינן מחייב קנס איתומה קשיא ליה לרב ז"ל ודילמא שאני הכא דרבי רחמנא וניחא ליה דמריבויא לא משתמע מיניה יתומה אלא דבין היא ובין אביה יכולין לעכב ויתומה לא אתרבי הכא אלא דס"ל לתנא דלאבי הנערה לאו דוקא. נראה מכלל דברי הרב ז"ל דהא דאצטריך למימר אם מאן ימאן דאי לאו הכי הוה אמינא אביה יכול לעכב ולא היא הילכך יתומה אין לה קנס דאי אביה קיים דילמא יהיב לה ניהליה. וק"ל הא מילתא דהא גבי מפותה ליכא למימר הכי דהא יתומה מפותה אין לה קנס הואיל ומדעתה עבד לפי דברי רש"י ז"ל ואי אמרת יתומה אנוסה קאמרינן שאם אינו ענין למפותה תנהו ענין לאנוסה. אם כן אי סבירא ליה לתנא דלאבי הנערה לאו דוקא למה לי ריבויא דאם מאן ימאן הרי האונס נותן מיד ואפילו תנשא לו. ותו דאנוסה דמציא לעכב מולו תהיה לאשה נפקא לן ואיכא דמפרשי לה הכי דהא ודאי רבויא ממש הוא דמרבינן יתומה ואם אינו ענין לאונס דהא כתיב תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס דהכי תניא בספרי תנהו ענין למוציא שם רע ביתומה בקנס וקנס דמוציא ש"ר קאמר דאילו מאונס קאמר תקשי ליה ממתניתין דתנן האונס חייב א"נ מדתנן אלו נערות שיש להן קנס וכו' ואע"ג דכיתומות נינהו אלא ש"מ לאו מאונס מקשינן דהתם איכא למימר שאני התם דרבי רחמנא וכ"ת ניליף מינה קנסא מקנסא לא ילפינן א"נ כדקאמר התם גלי בה רחמנא בהדיא ואין זה נכון דבשלמא בקרא אית לן למימר אם אינו ענין למפתה ואונס תנהו ענין למוציא ש"ר אלא הא ברייתא גבי מפתה תנא ולא גבי אונס ולמוציא ש"ר ולדברי מי שאומר דיתומה מפותה יש לה קנס דלא כל הימנה שתמחול ניחא דמפרשינן לה כדפירש רש"י ז"ל א"נ משכחת לה ביתומה קטנה מפותה שאם כנס אינו נותן לה קנס דהא כתיב בה נערה וקטנה במשמע ואפילו יתומה יש לה קנס אם לא כנסה שאין כאן לומר שמחלה לו שאין מחילתה מחילה וה"ק תנא אם מאן ימאן מגיד לך הכתוב שאפי' היא יכולה לעכב שאם אינה יכולה לעכב קטנה מפותה אין לה קנס שאלו היה אביה קיים שמא לא היה מעכב וכיון שלמדנו שהיא עצמה יכולה לעכב למדנו לקטנה יתומה מפותה שיש לה קנס ואע"ג דכתיב בה לאבי הנערה דכיון דכתיב באונס כמאן דכתיב במפתה דמי כדפרש"י ז"ל. וברייתא זו לא מצינו עיקרה היכן היא שנויה ופשפשנו אחריה ומצינו דתניא במכילתין בסדר' דנזיקין ואם מאן ימאן אין לי אלא שיש לה אב אין לה אב מנין ת"ל אם מאן ימאן מ"מ דברי רבי יוסי הגלילי ומכלל ברייתא זו נתרבתה יתומה מפותה לקנס שאם פיתה לשום אישות אמאי יכולה למחות אלא ודאי שפיתה שלא לשם אישות וכיון שכן למה לי קרא אלא לומר לך שמשלם קנס כמפותה כדאיתא בפרק האיש מקדש [קידושין מו א'] ומכלל למדת שעיקר הדבר כמו שפרש"י ז"ל דמקרא לא שמיע לן אלא שהיא עצמה יכולה לעכב ויש קנס לאביה שאם אמר אביה רוצה אני והיא אמרה איני רוצה משלם קנס לאביה אבל כשאין לה אב אין ללמוד ממקרא זה אלא שדעת התנא הוא שאין חלוק בזה דאביה דכתב רחמנא לאו דוקא וההוא תנא דתני תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס דהיינו באונס לא סבר לה הכי ואמסקנא לא קשיא דלאבי הנערה דוקא הוא לכ"ע אלא שנתרבו כל אחת מקרא יתירא והשתא לא חיישינן לה א"נ שנתארסה קא מרבי והכי קתני לה ודקא קשיא לך תקשי מגיורת ומדתנן יתומה שנתארסה ונתגרשה וכו' דאלמא יתומה יש לה קנס איכא למימר התם באונס ומשום דרבייה רחמנא אבל לא במפתה ולא במוציא ש"ר ובירושלמי מצאתי עיקר תירוצו של דבר דאמרינן התם דלרבי עקיבא דאמר בנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה לאבי הנערה לאו דוקא שהרי מצינו קנס לעצמה הילכך אי אקשי ליה ממתניתין דאלו נערות דקתני גיורת הוה אמר ליה מתני' רבי עקיבא היא דסבר דאבי הנערה דכתיב גבי אונס לאו דוקא וכ"ש ממתניתין דיתומה שנתארסה ונתגרשה שנאמרה בשטת רבי עקיבא ומ"ה אקשינן מברייתא דרבי יוסי הגלילי ונסחי דכתיב בהו רבי יוסי בר יהודה משתבשין. ע"כ:
וכן כתב הרא"ה ז"ל תלמידו וז"ל. ואם מאן ימאן אביה לתתה לו לרבות יתומה לקנס דברי רבי יוסי הגלילי פי' אלמא לאביה לאב דוקא וכ"ת מאי קושיא דאביה דהתם כתיב גבי מיאון והא אפשר דאף על גב דיתומה יהא לה קנס אבל הכא דבקנס גופיה כתיב ונתנו לאבי הנערה אפשר דממעטינן יתומה פרש"י ז"ל דהאי קרא במפותה כתיב ובמפותה לא כתיב לאבי הנערה מיהו באנוסה כתיב וגמרי מהדדי ולהכי איצטריך קרא לרבויי יתומה מפותה וקשיא ליה אכתי מאי קושיא שאני התם דרבי ביה קרא בהדיא וניחא ליה הא ודאי יתומה לא מתרביא מהכא דהא אפיקניה לעיל דדרשינן מיניה דבין היא בין אביה יכולין לעכב אלא ודאי האי תנא לאו מרבויא דקרא הוא דקא מייתי לה אלא דס"ל דלאבי הנערה לאו דוקא. וכי היכי דאמרי' בההוא קרא דלאו דוקא הוא הדין להאי דמוציא ש"ר והיא קושיין דכ"ת אם כן אמאי נקט ליה תנאי האי קרא דאם מאן ימאן דמשמע דמיניה אתיא לן י"ל דאיצטריך דאי לאו ואם מאן ימאן הוה אמינא דהיא אינה יכולה לעכב אלא אביה ואם איתא ודאי אפי' תימא דלאבי הנערה לאו דוקא האי זמנין דלא משלם קנס כגון שהיא ממאנת לישא אותו דיכול למימר דילמא אילו איתיה לאביה קיים הוה יהיב לה ניהליה ותו לא משלם קנס ולדידה נמי ליכא למימר דכייפינן לה ומסבינן לה ניהליה על כרחה כיון דקיימא לן דאינה יכולה לעכב דהא לא אפשר דקדושין בע"כ לא אשכחן ביתומה אבל השתא דילפינן מקרא דבין היא בין אביה יכולין לעכב איתרבי לן יתומה לקנס גמור כנערה בעלמא כיון דקי"ל לאבי הנערה לאו דוקא זהו תורף פירושו של רש"י ז"ל. וקשיא לן יתומה מפותה היכי אפשר דאית לה קנס והא מדעתה עבדה וכ"ת דבין במפותה בין באנוסה קאמר דהא גמרי מהדדי ומפותה ראויה ליטול ואין לה דהא מחלה ואנוסה כיון דלא קא מחלה שקלא. שתי תשובות בדבר חדא דכיון דמקרא לא מתרביא ליה אלא דשמעינן מינה דבין היא בין אביה יכולין לעכב למה לן למיתי עלה מהאי קרא דהא אנוסה בהדיא כתיב בה ולו תהיה לאשה מדעתה דהכי אמרינן לעיל בהדיא. ותו אנוסה למה לי טעמא דבין היא בין אביה יכולין לעכב דהא קי"ל האונס נותן מיד בין כנס בין לא כנס. וי"מ בענין אחר דהא ודאי הא דהכא רבויא ממש הוא דמרבינן מקרא ואע"ג דדרשינן מיניה לעיל דבין היא בין אביה יכולין לעכב א"כ לכתוב קרא אם מאן ימאן אביה למה לי ואם מאן ימאן ודאי שמעת מינה נמי דמרבינן יתומה לקנס ולמאי אי לאנוסה קרא אחרינא כתיב דמרבינן לה מיניה כדאיתא בספרי תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס אי למפותה נמי מפותה לית לה דהא מדעתה עבדה וכיון דכן אם אינו ענין לא לאנוסה ולא למפותה תנהו ענין למוציא ש"ר. ולא נהירא דאם כן הוה ליה למתני בהדיא האי טעמא במתניתין כיון דאמרת דאמוציא ש"ר קאמר ולימא בהדיא אם אינו ענין למפותה תנהו ענין למוציא ש"ר ומחוורתא כרש"י ואמפותה ממש קא אמרינן וכ"ת מפותה הא מדעתה עבדה י"ל בקטנה ואליבא דרבנן דלאו בת מחילה ומ"מ ש"מ דלאבי הנערה לאו דוקא ובהא לא שני בין רבנן לרבי מאיר א"נ בשוטה ומפותה ואליבא דכ"ע תדע דהאי פירושא מחוורתא דהא במכילתין בנזיקין דאיתיה לעיקרא דהא מתניתא תנינן לה הכי ואם מאן ימאן אין לי אלא שיש לה אב אין לה אב מנין ת"ל ואם מאן ימאן מ"מ פי' אין לי שהיא יכולה לעכב אלא בחיי האב אין לה אב מנין שתהא יכולה לעכב ת"ל ואם מאן ימאן מ"מ ש"מ דעיקר דרשא דההיא קרא לא מפקי' ליה אלא לעכבה דידה לומר שהיא יכולה לעכב בין בחיי האב בין לאחר מיתת האב וכי קא מרבי יתומה סברא דנפשיה הוא דלאבי הנערה לאו דוקא והתם דקא מרבי עכבה דידה אחר מיתת האב אפשר דמייתי לה מריבויא דה"ל למכתב אם מאן וכתב ואם מאן א"נ אפשר דהתם נמי אתינן עלה משום דקסבר דמאי דכתיב לאביה לאו דוקא וכ"ת א"כ למה לי ריבויא כלל לעכבה דידה נימא לאביה לאו דוקא יש לומר שניא הא דכיון דהיא ברשות אביה לקבל בה קדושין לכל מי שירצה הייתי סבור שכן הוא יכול לעכב ולא היא אבל כיון דגלי רחמנא דהיא יכולה לעכב בחייו ממילא אית לן תו דלאביה לאו דוקא וכן הדין אחר מיתתו כי היכי דקיימא לן נמי דלאבי הנערה לאו דוקא ולדידן השתא האי תנא לית ליה דרשא דספרי דדריש תחת אשר ענה לרבות יתומה לקנס ולדידן לא צריך קרא לרבויי. ומיהו אמסקנא לא קשיא דודאי אמרינן דלאבי הנערה דוקא אלא מוציא ש"ר אתרבי מדכתיב בתולת ישראל כדתני ר' אמי ואנוסה מדכתיב תחת אשר ענה ומפותה משום דגמרי מהדדי ומיהו איצטריך אם מאן ימאן לרבויי דהיא יכולה לעכב דאילו לא היתה יכולה לעכב מפותה לית לה קנס כדפרישנא. ומיהו אכתי קשיא לן דלפום האי פירושא אמאי לא אקשי ממתניתין דאלו נערות וכו' ככתוב בלשון הרמב"ן ז"ל משום הכי אקשי ליה מדרבי יוסי הגלילי דהא רבי יוסי הגלילי דאית ליה בנערה שנתארסה ונתגרשה דאין לה קנס ואפ"ה אמר דיתומה מפותה יש לה קנס אלמא קסבר לאבי הנערה דאונס ומפתה לאו דוקא דמוציא ש"ר נמי לאו דוקא ומפרקינן בבא עליה ואחר כך נתייתמה כלומר דודאי אמרינן לאבי הנערה דוקא הוא ונוקי ליה ההוא מתניתין בבא עליה ואחר כך נתייתמה דודאי לאבי הנערה קרינן ביה כיון שהיה קיים בשעה שבא עליה ומרבי לה מדאתרבי איהי לומר שיכולה לעכב דאילו לא היתה יכולה לעכב פטור אע"ג דלא ממעטא משום דאבי הנערה כדפרש"י. ולפי' דידהו אית להו למימר דודאי משום דאבי הנערה ממעטה בא עליה בחייו ונתייתמה ולפום הכי איצטריך רבויא לרבויא מדכתיב ואם ולא כתב אם וגמרינן מינה נמי למוציא ש"ר לבא עליה ואח"כ נתייתמה אבל בא עליה אחר מיתת האב זו אין לנו דהא אמעיטא מדכתיב לאבי הנערה ותו לא אתרבי לה וליתיה כדאמרן. ע"כ:

רבא אמר חייב מדתני ר' אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים תמיה לי למה לא דייק לה ממתניתין דקתני גיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה וכו'. אין לה פתח בית אביה ואינו נותן מאה סלע הא דכוותה גבי ישראל נותן מאה סלע וזו ביתומה היא וי"ל דאדרבה הייתי אומר דטעמא דגיורת שהיא כיתומה וה"ה לכל יתומה ובירושלמי דייק מינה הכי דגרסינן התם מתניתא אמרה כן אין לה פתח בית אביה אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע ולא כיתומה היא כלומר ומ"ה פטור וכן ליתומת ישראל אבל מהא דתני ר' אמי שמעינן לה בהדיא אי נמי יש לומר דהא דתני רבי אמי עדיפא ליה דקרא קא דריש דמדאיצטריך קרא למעוטי בתולת גרים מכלל דבתולת ישראל דכוותה משלם כנ"ל. הרשב"א ז"ל:
בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא"ת אמאי איצטריך אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס כיון דשמעינן מהשתא דלאבי הנערה לאו דוקא אפילו לרבי יוסי הגלילי וי"ל אי לאו דמרבי' יתומה מאם מאן ימאן אלא ה"א לאבי הנערה דוקא לא הוה דרשי' בתולת ישראל ולא בתולת גרים כיון דלגופיה לא איצטריך דמונתנו לאבי הנערה נפקא ולא הייתי דורש המקרא לענין שגוף הדרשא לא צריך אלא למידק הא בישראל כה"ג חייב אבל השתא דמרבי' יתומה אלמא לאבי הנערה לאו דוקא איצטריך לגופיה למעוטי גרים. לשון הרא"ש ז"ל:

הא לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה והכתיב ואם אמת היה וכו'. התוספות לעיל תירצו בשם ר"י שני תירוצים גבי הא דמשני תלמודא א"כ בישראל מאי אהני ליה ולתירוץ בתרא ניחא דאיצטריך בתולת ישראל ומיהו לתירוץ קמא דתירץ ר"י קשיא גם לעיל בסוף פרק אלו נערות דמייתי נמי הך שמעתתא הוקשה לו לר"י דמאי אתקיף הא לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה וכו' דמה בכך אם קרא איירי בבת עונשין מ"מ מצינו למימר דהיא קטנה דהא בא על הקטנה מאורסה בסקילה לרבנן בפרק ד' מיתות ב"ד אע"ג דההיא פרשה דנערה המאורסה בבת עונשין כתיבה ונדחקו בתירוץ קושיא זו ככתוב בתוספות לעיל ועתה בא ר"י ז"ל לתרץ הכל ביחד לפירושא רויחא וז"ל התוספות נראה לר"י דלא בעי רב אדא למילף קנס ממיתה דכל היכא דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס ולא בעי למימר נמי הואיל וקרא איירי בגדולה כל דינין שבפרשה אין נוהגין אלא בגדולה. ע"כ. פי' לפי' איברא דשפי' מצינו למילף קנס ממיתה דדומיא דנער דכתיב במיתה הויא נמי משמעות נער דכתיב בקנס ומיהו לא ילפינן קנס ממיתה דכל היכא דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס דהא קמן קטנה מאורסה לרבנן בסקילה אע"ג דאיהי פטורה והשתא ק"ו הדברים ומה במיתה גופה לא ילפינן מיתה דידיה ממיתה דידה לומר דכל היכי דלא מחייב איהי מיתה לא יתחייב נמי הוא כ"ש דלא ילפינן קנס דידיה ממיתה דידה. ואם תשאל מצינן למימר דרב אדא ה"ק דא"כ למה ליה לאורוכי ולמימר הא כתיב ואם אמת היה הדבר הזה וכו' הוה ליה למנקט בקוצר והא קטנה לאו בת עונשין היא. תשובתך אפשר דרב אדא נמי בעי לאוכוחי מלישנא דקרא דהואיל וקרא איירי בגדולה כל דינין שבפרשה אין נוהגין אלא בגדולה ורב אדא אמר תרתי בחדא אתקפתא. וזו שכתבו התוס' ולא בעי למימר נמי הואיל וקרא וכו' פי' תרווייהו כחדא פריך להו וחד פירושא הוי וקל להבין:
וז"ל הרא"ש ז"ל. הא לאו הכי הוה אמינא וכו' דלאו מעונשין קא פריך רב אדא למילף לגמרי דכל היכא דלאו בת עונשין היא לא מחייב קנס דא"כ תיקשי ליה מהבא על הקטנה מאורסה כדפרי' לעיל שלהי אלו נערות אלא ה"פ טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי אפילו קטנה במשמע משום דחסרון הה"א מוציא הנערה ממשמעותיה דמשמעות דנערה גדולה משמע והכתיב ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה וקטנה לאו בת עונשין היא אלא דחסרון ה"א לא מבטל משמעות נערה אלא כאן נערה כלומר לאו משום דחסרון הה"א מבטל ממשמעות נערה דהא חזינן הכא אע"ג דכתיב נער חסר איירי דוקא בגדולה אלא הכי דייק ר"ל למה נכתב כאן ה"א יתירה אלא ללמדנו כל מקום שנאמר נער אפי' קטנה במשמע דע"כ יתרון הה"א לדרשה אתא לומר דבכל מקום דכתיב נער אפילו קטנה במשמע בר מהכא משום דקטנה לאו בת עונשין היא ואיפכא ליכא למימר דנערה מלא איירי אפילו בקטנה ונער איירי דוקא בגדולה דכיון דאיכא למימר הכי ואל"ה מסתבר להעמיד כל הפרשה בענין אחד והשתא לא תקשי מנא להו לרבנן דהבא על הקטנה חייב סקילה דמלתא דפשיטא היא דאע"ג דקרא כתיב בבת עונשין ה"ה קטנה לגבי הבעל דהכא לא ממעטינן קנס בקטנה מדכתיב קרא בבת עונשין אלא להכרח בעלמא כיון דאיכא למ"ה ואל"ה ולא תקשי נמי לעיל דתפוק ליה קנס מבישראל דהא גבי סקילה כתיב ולא ילפינן להו מהדדי. ע"כ הרא"ש ז"ל. ובזה נתחוורו דברי התוספות ז"ל:
הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע ומהכא ילפי רבנן באונס ומפתה ורבי מאיר סבר דאפילו נערה גדולה משמע והא דאיצטריך קרא דלו תהיה בשילהי פרקין דלעיל היינו לאפוקי מהך דרשא לרבנן. לשון הרא"ש ז"ל. והתוספות וז"ל הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע ורבי מאיר נמי הוה דריש הכי אי לאו משום דלו תהיה לאשה דדריש לעיל במהוה עצמה וא"ת הואיל ומסתבר למדרש דכל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע כרבנן נימא לר"מ דוקא באונס ומפתה וכו' ככתוב בתוספות פי' לפירוש' ס"ל ז"ל דרבי מאיר נמי דריש הכי כאן נערה כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע ולהכי כתב רחמנא ה"א יתירה דאי לאו ה"א יתירה הוה דרשינן ולו תהיה לאשה במהוה עצמה וכו' דוקא באונס ומפתה אבל בכל מקום נדרוש דאפילו קטנה במשמע ואילו בפרק ד' מיתות אמרינן עלה דמתני' דתנן הבא על נערה מאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה וכו' אמרי' עלה אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים נערה מאורסה אפילו קטנה במשמע ופרש"י ז"ל התם וז"ל זו דברי ר"מ דאמר בכתובות באלו נערות קטנה אין לה קנס וכו' ע"כ. אלמא דמאונס ומפתה גמרינן לכל דוכתא ואי לאו ה"א יתירה הוה אמרינן היכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי והשתא דכתיב ה"א יתירה דמשמע מינה כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע אילו הוה בעי קרא למימר דכי כתיב ולו תהיה לאשה במהוה עצמה דדוקא באונס ומפתה הוא דאמרינן הכי ובשאר מקומות נדרוש אפילו קטנה במשמע למה ליה לרבויי בלשון ולו תהיה כיון דלא אהני אלא לדוכתיה לכתוב נערה מלא כדכתב במוציא שם רע אלא ודאי מדאפקיה בלשון ולו תהיה לאשה בא ללמד דבכל מקום שנאמר נער כמו הכא במהוה עצמה איירי ואי לא הוה כתיב נערה מלא בשום דוכתא לא הוה דרשינן האי דכתיב ולו תהיה לאשה הכי אלא הוה אמרינן היכא דגלי גלי דמהיכא תיתי לן לאקשויי דלכתוב נערה מלא ה"א אין לנו לאקשויי דלכתוב הדרשה בלשון אחרת אם לא שמצינו בלשון הזה בדוכתא אחריתי ועוד דדילמא הוה אמרינן דנערה מלא משתמע קטנה וכמו שהקשה הרא"ש ז"ל כדכתיבנא לעיל. ומיהו השתא דכתיב נערה מלא בדוכתא אחריתי וע"כ אית לן למדרש ביה כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע מעתה איכא למימר מדשני קרא לישניה ואפקיה למיעוטא דקטנה בלשון ולו תהיה לאשה ולא אפקיה בלשון נערה בה"א אלמא דהיינו כדי לאשמועינן דכל מקום שנאמר נער כמו הכא במהוה עצמה ואם לא היה כותב התורה לא ה"א דנערה ולא קרא דולו תהיה לאשה הוה אמינ' דנער אחת גדולה ואחת קטנה במשמע והשתא דאמעיט קרא קטנה בתרי דוכת' ושני בלישניה שמענו דבכל מקום דכתיב נער דוקא גדולה במשמע כנ"ל:

תני שילא שלש מדות בנערה וכו'. אע"ג דאכתי איכא מדות טובא כגון אין לה פתח בית אב וכגון עיר שרובה ע"ג מ"מ במיתת נערה מאורסה פי' חלוקין התלוין במיתתה אינם אלא ג' דאילו אין לה פתח בית אב ועיר שרובה ע"ג אינו תלוי בנערה אלא במקום ואפשר דזהו שכתב רש"י ז"ל שלש מדות. במיתת נערה המאורסה. ע"כ:

באו לה עדים בבית חמיה וכו'. משמע לי דלדעת רש"י ז"ל מיירי בין במוציא ש"ר בין שלא הוציא ש"ר. הריטב"א ז"ל כתב וז"ל באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו גדולים שגדלתם פי' זהו דין מש"ר שבאו לה עדים אחר שנכנסה לחופה או בנבעלה או בלא נבעלה בפלוגת' דר' אליעזר ורבנן דלקמן וכדמוכחי קראי להדיא ואקרב אליה והזנות היה בבית אביה קודם שנכנסה לחופה כדכתב קרא בהדי' לזנות בית אביה וסקילתה על פתח בית אביה כדאיתא בקרא בהדיא והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה כלומר ראו גדולים שגדלתם כלומר מכאן יצא סרחון זה שלא יהו העולם סבורים שזנתה בבית חמיה לפי שבאו העדים שם וכן פרש"י ז"ל והא דקתני באו לה עדים דברים כפשוטן אפי' באו מאיליהן שלא בהוצאת ש"ר והכי תניא לקמן לא אמר לעדים בואו והעידו והם באים ומעידין אותו מאיליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה וההיא דברי הכל היא דלא אשכחן מאן דפליג עלה. ע"כ:
וכתב רש"י ז"ל סוקלין אותה על פתח בית אביה. דהכי כתיב והוציאו את הנערה אל פתח וגו' וההיא בבאו עדים בבית חמיה כתיב דהא במוציא ש"ר כתיב דמפר' ביה קרא ואקרב אליה אלמא כשנשאת. עד כאן. ויש לדקדק קצת למה ליה לאתויי מדכתיב ואקרב אליה דמיירי כשנשאת הוה ליה לאתויי מדכתיב כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה דכתיב ברישא. וי"ל דאי מרישא הוה אמינא דבא עליה עודה ארוסה אבל מדכתיב ואקרב אליה אלמא דמיירי כשנשאת ולהכי קאמר בפני ב"ד ואקרב אליה ובלשון נקיה לשון קריב' דמיירי בבא עליה בעודה ארוסה לא היה מעיז פניו לומר שבא על ארוסתו בבית חמיו וקרא לא היה מגיד הדבר בלשון חוצפה אבל מדכתיב ובא אליה דהיינו לישנא דקרא ליכא ראיה דמיירי בשנשאת כדכתיבנא. ומ"מ משמע מלשון רש"י ז"ל דרישא מיירי בין הוציא ש"ר בין לא הוציא רק שנשאת דכיון דמשנשאת באו עדים שזנתה באירוסין סוקלין אותה על פתח בית אביה דזיל בתר טעמא דהיינו כלומר ראו גדולים וכו' שלא יהו העולם סבורים שזנתה בבית חמיה הילכך לא שנא ולקמן נכתוב עוד בזה בס"ד:
וז"ל הרא"ה ז"ל באו לה עדים בבית חמיה כו' פי' היינו מוציא ש"ר דכתיב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה דלא שני לן בין שהוא על ידי הוצא' ש"ר בין באו עדים מאיליהן אלא לענין מאה סלע שחייב הבעל לשלם כשהוא גורם אבל היא בין כך ובין כך היא בסקילה כדאיתא לקמן בהדיא לא אמר לעדים בואו והעידוני והם מעידין אותו מאיליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע היא וזוממיהן כו' ע"כ:

בפרש"י בד"ה מאן ימאן במפתה הכתוב מדבר כו' ואונס ומפתה מהדדי גמירי כו' עכ"ל אולי שבא ליישב נמי כיון דבמפותה הכתוב מדבר היאך מרבה יתומה והרי מחלה וקאמר דאונס ומפתה גמירי מהדדי ונ"מ בהאי ריבויא דיתומה לענין אונס וכה"ג כתב בעל המאור אבל בס' מלחמות כתב לרבות יתומה קטנה אפילו במפותה דלית בה מחילה ולרבנן דפליגי עליה דר"מ וק"ל:

תוס' בד"ה אם כן בישראל כו' ת"ל מבישראל ואע"ג דלגבי מיתה כתיב מ"מ כו' עכ"ל לכאורה מי הכריחם לזה בתירוצם דהא לפי תמיהת רשב"א דנימא אהני ליה שלא ילקה כו' ע"כ אית לן למימר אע"ג דלגבי מיתה כתיב גמרינן מיניה לענין מלקות וכסף ויש ליישב דלפי תמיהת רשב"א דלא אסיק אכתי אדעתיה מיעוטא דבתולת ישראל לא הוה צריך לראיה דע"כ בישראל אתי למעט נמי מלקות וכסף דאל"כ מנלן למעט קנס מדכתיב ומתה דאימא לענין קנס ומלקות דליכא מיעוטא כלל וחייב אפילו בהורתה ולידתה בקדושה אלא דאצטריך ומתה לגופיה לרבות למיתה משום דאיכא גבי מיתה מיעוטא דבישראל אלא ע"כ דמיעוטא דבישראל אתי נמי למלקות וקנס דהשתא שפיר מדמרבה מיתה ולא מרבה נמי קנס ומלקות ע"כ דאפילו בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה נמי אימעיט אבל השתא לפי תירוץ ר"י דאסיק אדעתיה דכתיב בתולת ישראל גבי מלקות וקנס אינו מוכרח לומר דבישראל אתי נמי למעט קנס ומלקות וע"כ הוצרכו לזה לראייה מדלקמן דגמרינן מינה ודו"ק:

בד"ה המוציא שם רע כו' פחותה מבת ג' יש לה קנס כו' עכ"ל היינו קנס דאונס ומפתה דהתם לא כתיב מיעוטא דבישראל וק"ל:

בד"ה בתולת כו' ולמאי דפ"ה דיתומה לאו מריבויא מישתמעא ניחא כו' עכ"ל ובפרק אלו נערות הוכיחו התוס' כן דאל"כ מאי פריך לריב"ח ואימא דשאני מפותה דרבי קרא ע"ש ודו"ק:

בד"ה הא לאו כו' ל"ק מידי לרבנן מנ"ל דמחייבי סקילה בבא על הקטנה כו' עכ"ל הכי אמרינן בפרק ארבע מיתות לרבנן דמחייבי קנס באונס ומפתה מחייבי נמי סקילה בבא על קטנה מאורסה ורצה לומר אי הוי איירי קרא בבת עונשין דוקא לגבי חיוב דידיה לענין קנס דמאה כסף משום דגמרינן ליה ממיתה או דקרא איירי בגדולה דוקא היאך מחייבי ליה רבנן סקילה לדידיה בבא על הקטנה אלא ע"כ דאית לן למימר דלגבי חיוב דידיה לא איירי קרא דוקא בגדולה אלא דפריך דע"כ משום חסרון ה' אינו מבוטל משמעות נערה דהוי גדולה ומשני אלא כאן נערה הא כ"מ כו' ללמד בעלמא כגון באונס ומפתה ודו"ק:

בא"ד ולא תקשי נמי אמאי אצטריך בתולת ישראל כו' דהא לא ילפינן מהדדי עכ"ל ודברי ר"י דלעיל סותרין זה שכתב דגמרינן מהדדי וכתב מהרש"ל שכתבו לעיל וכאן לרווחא דמלתא ע"ש והוא דחוק ויותר נ"ל דוהשתא א"ש כו' שכתבו התוס' לעיל אינן מדברי ר"י ודו"ק:

בד"ה הא כל מקום כו' נימא לר"מ דוקא באונס ומפתה דגלי קרא גלי אבל בכ"מ נדרוש כו' עכ"ל סמכו עצמם אהא דפרק ד' מיתות דאמרינן לרבי מאיר דליכא סקילה לבא על הקטנה וק"ל:

תוס' ד"ה ואימא לרבות וכו' עד דמקרב אחיך ידעינן בכל דין דבעינן הורתו ולידתו בקדושה. נראה דלאו דוקא הורתו ולידתו אלא דבעינן נמי שיהא אמו מישראל כמו שכתבו התוס' סוף דבור זה:

רש"י בד"ה מאן ימאן כו' ויתומה לא איתרבאי הכא כו'. נ"ב פי' תוכל לאוקי קרא אבוגרת שיכולה לעכב תוס' דף ל"ט:

תוס' בד"ה ואימא לרבות כו' דבעינן הורתו ולידתו בקדושה כו'. נ"ב לאו דוקא קאמר דהא דרשינן להדיא בריש מצות חליצה מקרב אחיך עד שיהיה אמו מישראל וכן כותבים התוס' גופא לקמן. ועוד א"כ נימא דקרא אתא גבי חליצה דבעינן אמו מישראל ומנא לן אף אביו אלא לאו דוקא קאמר ודו"ק:

בד"ה א"כ כו' שלא ילקה ולא ישלם כו'. נ"ב פי' היכא דהוי הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דאל"כ הא קרא כתיב ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס ודו"ק:

בד"ה הא כל מקום שנאמר נער כו' כצ"ל:

בא"ד ואומר ר"י כו'. נ"ב מה שמקשין העולם דברי ר"י אר"י דלעיל שכתב דגמרי' קנס ממיתה נראה בעיני דלא קשה כל כך דכל מה שכתב ר"י לעיל והכא הכל הוא לרווחא דמילתא באת"ל לעיל קאמר והשתא אתי שפיר כו' באם תמצא לומר דגמרינן מהדדי כדמוכח לקמן לכאורה אפ"ה מיושב השתא שפיר וכאן כתב לרווחא דמילתא דלא איצטריך למימר דילפינן קנס ממיתה ואפ"ה אתי שפיר ולפ"ז לא תצטריך לשנויי דבתולת ישראל אתי למעוטי מלקות ומאה כסף כדי שלא יקשה בתולת ישראל ל"ל משום דלא גמרי' מהדדי ודו"ק. (עיין במהרש"א):

גמ' לרבות יתומה לקנס. ואף דמפתה מדעתה עבדה ומחלה לקנס כדלעיל לאביה פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי ס"ד לעצמה וכו' מ"מ נ"מ לאונס דגמרי מהדדי או מפתה קטנה דלא מציא למחול כדלעיל ולרבנן דקטנה יש לה קנס ולמאי דמשני בבא עליה ואח"כ נתיתמה ניחא כפשטיה דבשעת החיוב היה של אב וכבמתני' לא הספיקה וכו' הרי הן של עצמה:

גמ' ולא בתולת גרים אא"ב וכו'. אין להקשות מאי דייק דלמא לעולם יתומה פטור מלאבי הנערה וכיון דמלאבי הנערה שמעינן דבת גרים שהורתה שלא בקדושה פטור ע"כ אתיא מיעוטא דבתולת ישראל ולא בת גרים אף שהורתה ולידתה בקדושה וכגבי חלוצה דבכי ה"ג בישראל מיחייב וכה"ג קשה נמי בתוס' סוף ד"ה א"כ בישראל וכו' דלמא אכתי לעולם מומתה מרבינן הכל אף הורתה ולידתה שלא בקדושה ובישראל לקנס [אפילו הורתה ולידתה בקדושה] דמבתולת ישראל לא הוי ממעטינן רק הורתה שלא בקדושה וי"ל כיון דהורתה ולידתה בקדושה ישראלי' מעליותא היא ליכא למעוטי מבישראל כל כמה דמצינו למידרשא לדרשא אחריתא דזה בעצמו טעם לקושית התוספות אימא למעוטי הורתה שלא בקדושה לחליצת גרים וכו' משום דטפי מסתבר לאוקמי בהכי דאין סברא למעוטי הורתה ולידתה בקדושה כיון דישראל מעליא הוא והכא הא מצינו למדרש כדדרשינן השתא באמת [דבישראל ממעט הורתה שלא בקדושה מסקילה] ולאבי הנערה ולא לעצמה [כפירוש רש"י בד"ה מאן ימאן] וק"ל:

ברש"י בד"ה מאן וכו' משמע מריבויא אלא דבין היא ובין אביה וכו'. מבואר לעיל בתוס' סוף אלו נערות בד"ה אין לי אלא אביה ע"ש:
בתד"ה בד"ה ואימא וכו' אלמא ממעטינן מבישראל אפילו הורתה ולידתה בקדושה וכו'. וה"ה דאפילו אמו מישראל נמי ממעט וצריך שיהיה אביו ואמו מישראל וכדמסיימי נמי בתירוצם רק לא נחתו אלא להקשות דכאן לא נתמעט בישראל הורתה ולידתה בקדושה וגבי חליצה ממעטינן מבישראל:

בא"ד דמקרב אחיך ידעי' וכו' הורתה ולידתה בקדושה וכו'. ואפילו בהא לא סגי עד שתהא אמו מישראל רק לא נחתו לזה:

בא"ד בני גרים כיון שהורתן ולידתן בקדושה וכו'. דאין לומר דלמא לגרים שהורתן שלא בקדושה דלא נפקא מבקרב אחיך דלאו ישראל מעליא הוא דלא שייך חליצה לגביה כיון שהורתן שלא בקדושה [והוי כקטן שנולד] ופשוט:
בתד"ה א"כ כו' ואע"ג דלגבי מיתה כתיב מ"מ גמרי' וכו' ואע"ג דתחלת דברי פיהו של רשב"א הוא דנימא אהני שלא ישלם כו' ש"מ אע"ג דבישראל לגבי מיתה כתיב א"כ מי הצריכו לזה י"ל דודאי לסברת המקשה ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה משום דמסתבר דומתה לגמרי קמרבה לענין מיתה וגלי לן דבישראל לאו דוקא לענין מיתה א"כ למאי דלית לן לאוקמי בישראל אמיתה דהכל בסקילה א"כ נימא דאתיא לממון וכקושית הרשב"א אבל לקושטא דומתה אתיא ללידתה בקדושה אבל הורתה ולידתה שלא בקדושה איתמעט מבישראל א"כ מנ"ל למילף ממון ממיתה דבישראל לא אייתר לממון רק אתיא לגופא למיתה וממון יליף מניה ודלמא לא גמרינן ולהכי איצטריך לפי האמת בתולת ישראל [לזה הוצרכו לראיה]. ועוד י"ל דלמאי דלא אסיק הרשב"א אדעתיה דמלקות ומאה כסף מבתולת ישראל שמעינן א"כ מבואר ודאי דילפינן ממון ממיתה מדפריך אי הכי מילקי נמי נלקי וכו' ומשני למיתה נתרבתה וכו' ועדיין אימא מלקי נלקי ומאה כסף לשלם דומתה איצטריך לרבויי למיתה משום דנתמעט מבישראל דכתיב גבי מיתה אבל ממלקות ותשלומין לא נתמעט מעולם [דומתה לאו מיעוטא הוא לקנס רק דאין הריבוי דומתה אלא למיתה ולקנס לא נתרבתה ואפילו הורתה ולידתה שלא בקדושה לא נתמעט מקנס] אלא ע"כ משום דילפינן מבישראל דכתיב גבי מיתה ולהכי מקשה הרשב"א שפיר אבל עתה דנתמעט מבתולת ישראל א"כ קאמר שפיר למיתה נתרבתה להוציא ממיעוטא דבישראל ולא לקנס להוציא ממיעוט דבתולת ישראל מעתה יש לומר דלא ילפי זה מזה לזה כתבו דהא לקמן בסמוך וכו':
ואילולי דבריהם לא היה נראה זה לקושיא [דלמה לן בתולת ישראל כו'] דכיון דבמיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה לא נתמעט מבישראל דומתה גלי לן פירוש דבישראל א"כ אף שנלמוד קנס ממיתה מ"מ היאך נלמוד מניה יותר מבמיתה גופיה דהיינו למעט קנס אף לידתה בקדושה ובמיתה גופיה איתא בסקילה דהא בישראל לא קאי אקנס רק אמיתה אלא דילפינן קנס ממיתה ולהכי איצטריך בתולת ישראל למעט אף הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אף דחייבת סקילה אפ"ה פטור מקנס. אך תוס' נראה להו כיון דבישראל משמע דצריך הורתה ולידתה בקדושה ונתמעט מניה הורתה שלא בקדושה נשאר המיעוט הזה לגבי קנס ומתה למיתה איתרבי אבל משמעות בישראל נשארת:

בתוס' ד"ה המוציא וכו' דבגיורת פחותה מבת ג' וכו'. לענין אונס ומפתה דלא כתיב בהו ישראל ואף הורתה ולידתה שלא בקדושה איתא בקנס:

בא"ד ודריש אשר לא אורסה וכו' ה"נ דריש לאבי הנערה כו'. לא כתבו בקצרה דסובר קנסה לעצמה וא"כ לאביה לאו דוקא לדידיה. ואפשר שלא תימא דלמא שאני התם דכתיב אשר לא אורסה ודריש אשר לא אורסה לאביה וכו' לז"א דה"נ יש לדרוש כן וכו' או משום ריה"ג כתבו דכי היכי דדריש מאשר לא אורסה כו' וע"כ תאמר שנצרך לכך דאם מלאבי הנערה כפשטיה [דלכך פטר ריה"ג התם משום דלאבי הנערה דוקא ואם אורסה אינה לאביה ממילא דלית לה כלל] תקשי דריה"ג אדריה"ג בלא ר"י בר חנינא [דהתם קאמר ריה"ג דאורסה לית לה כלל משום דלא אורסה דוקא לאביה והיכא דלאו לאביה פטור מלאבי הנערה והכא קאמר לרבות יתומה לקנס דברי ריה"ג אע"כ דדוקא לריב"ח דס"ל דכי היכי דדריש כו' וכמ"ש לקמן בסמוך] ודו"ק:

בא"ד והכי גריס ר"ח וכן במכילתא וכו'. הוצרכו לזה דלא ניחא להו לומר משום דדריש ממקרא מסתברא דלא פליג שום תנא וכדדייק רבא בברייתא דאמי משום דלפירש"י דקרא לא אתיא רק לרבות שיכולה לעכב היכא שאינה ברשות האב וכגון בגרה אח"כ או יתומה כמ"ש רש"י דרבויא לא אתיא לכך [דאפשר דקאי אבוגרת] רק נקיט יתומה דבל"ז משמע ליה להך תנא דיתומה יש לה קנס וא"כ דלמא ר"ע היא [לז"א ה"ג ר"ח כו' דברי ריה"ג]:

בא"ד מריה"ג אריה"ג לר"י ב"ח כו'. אבל בלא ריב"ח אין להקשות מריה"ג דמחייב יתומה אף דכתיב לאבי הנערה ודריש לאבי הנערה הא אין לה אב לעצמה דבנערה שנתארסה ונתגרשה פוטר ולא דריש נמי אשר לא אורסה לאביה הא אורסה לעצמה דיש לחלק בין דרש זה לדרש זה אבל לריב"ח דס"ל דה"נ יש לדרוש כן פריך. ויש לראות למה כתבו מריה"ג אריה"ג לריב"ח ולא כפשוטו לריב"ח דאמר לריה"ג פטור הא אמר ריה"ג גבי אונס ופיתוי חייב י"ל דבאמת ה"נ קאמרי וק"ל:
בתד"ה בתולת ישראל וכו' וא"ת כו' מדממעט דוקא בת גרים. הא מתמעט בלא"ה אפילו בת ישראל דכוותיה מלאבי הנערה אע"כ ראינו דמלאבי הנערה אין למעט יתומה א"כ ה"נ לאבי הנערה דכתיב באונס ומפתה לא היינו ממעטין יתומה וא"כ ל"ל ריבויא דאם מאן:

בא"ד ולא היה סברא לומר דלא איצטריך קרא אלא לדיוקא כו'. א"ל אם נניח שהיה סברא לומר דאיצטריך קרא לדיוקא כ"ש דהקושיא מעיקרא ליתא דאיצטריך ימאן לרבות יתומה באונס ומפותה שלא תמעט מלאבי וה"נ במוש"ר אי לאו דהשמיענו קרא לדיוקא הא יתומה יש לה קנס הוי ממעטינן נמי מלאבי הנערה דז"א דתקשה בלאו הכי מ"ש אבל השתא דמרבינן יתומה לית לן למעוטי מלאבי הנערה כו' הא אדרבה מדאיצטריך באונס ומפתה ריבוי שלא נמעט מלאבי הנערה אם כן גבי מוציא שם רע נמי ממעטינן מלאבי הנערה בת גרים ולמה לי בתולת ישראל. וכן מ"ש ולא היה סברא לומר לדיוקא כו' (ח) אף אם היה סברא מ"מ לא היינו יודעין יתומה באונס ומפותה כיון דממועט מלאבי וליכא שום ריבוי. אבל כ"ז ליתא דכיון דכל זה הקושיא והתירוץ ליתא לפ"ה רק למאי דמפרשים רבויא דימאן אתיא ליתומה ואפ"ה מקשה בגמרא מאונס ע"כ משום דילפינן מוש"ר מאונס ומפתה דרבי' קרא התם וגלי לן ע"י רבויא דלא ממועט מלאבי הנערה בשום מקום והשתא הקושיא והתירוץ מבוארין בפשיטות וק"ל:
בתד"ה הא לא"ה וכו' היינו משום דכיון דלא כתיב ה' ביטל וכו'. אפשר שלא נתכוונו לדבר מה בסיום הך מלתא [מה שהוצרוכו לטעם והיינו כו' ביטל כו'] רק כיון שהקושיא הוא היאך אתה אומר נער חסר משמע קטנה כו' לכך פירשו היטב ומ"מ נראה כמיותר דמה צורך בזה ודוחק לומר דבפשטא דשמעתין ה"א דה' הראשונה דהנערה משמע ליה הידוע גדולה אין כו' דהכי מסתברא טפי מה' אחרונה ולפי"ז לא היה מקום לפרש המתקיף כפירושו דהתם נמי כתוב והוציאו את הנער לכן פירשו שהיינו משום ה' אחרונה והיאך מורה בה' אחרונה קטנה לז"א ביטל משמעות וכו' והשתא פריך שפיר אך זה דוחק דלישנא דנערה מלא לא משמע כן. עי"ל דבשמעתין י"ל נערה בה' משמע דוקא גדולה ובלא"ה יל"פ גדולה או קטנה פעם כך ופעם כך סובל הכל כמו מלת בתולה ומקשה אף בלא נערה לא היה כאן מקום לטעות לפרש קטנה כיון דאיירי בבת עונשין ולפי"ז לא היה מקום לפרש כפירוש ר"י לז"א דכוונת ר"ל דנער בלא ה' ביטל משמעות של נערה ואין לפרש כלל גדולה לבדה דחסרון ה' אחרונה מורה על ביטול משמעות התיבה של נערה דמשמע גדולה לבד ומורה שנער חסר לעולם אין פירושו גדולה דוקא ולזה מתקיף הא ע"כ האי נער חסר פירושו גדולה דוקא א"כ ראינו שאין החסרון ה' מורה על ביטול משמעות דנערה וק"ל:
מדיבור זה משמע דוהשתא א"ש דלעיל בד"ה א"כ אינו מדברי ר"י או רק לרווחא דמלתא כתבו וכמ"ש בח"ש. ונראה דוהשתא א"ש דלעיל אזלא לפירושם כפי מה שהבינו כפשטא לעיל ס"פ אלו נערות בד"ה הא לא"ה אפי' קטנה כו' ע"ש וק"ל ולפי שטתם דהתם כתבו הוהשתא א"ש:
בתד"ה הא כל מקום וכו'. לכאורה קשה לר"מ לא לכתוב ולו תהיה לאשה גם הנערה אלא יהיה בכל מקום נער חסר והיינו יודעין דנער גדולה משמע דבמוציא ש"ר כתיב נער ע"כ פירושו גדולה דהא לרבנן אי לאו הבנין אב דנערה מלא שבא ללמוד על הכלל דנער אפילו קטנה במשמע הוה אמינא גדולה אין קטנה לא ודו"ק:

רש"י ד"ה מאן ימאן. מהדדי גמירי מחייב קנס כו'. כצ"ל בלא ו':

תד"ה א"כ. תימה כו' שלא ילקה כו'. מש"כ מהרש"ל דהיינו בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דבתרוייהו שלא בקדושה כבר ממועט מדרשה דלמיתה נתרבתה ולא לקנס. נ"ל דאינו מוכרח דאי לאו בישראל דלמעוטי גיורת ע"כ הוה מוקמינן ומתה לדרשה אחריתי. אבל השתא דכתיב בישראל למעוטי גיורת דרשינן שפיר ומתה לרבות גיורת למיתה. ומיעוטא דבישראל לענין מלקות וקנס. והוא ע"ד שכתבו התוס' לקמן בד"ה בתולת:

תד"ה המוציא. תימה כו' משמע הא ישראלית גמורה כו'. לע"ד אין מזה קושיא דאיכא למימר דבאמת היינו טעמא דאין לה מאה כסף משום דהוה כיתומה. ואגב דאיירי בשאר חילוקי דיניה אשמעינן גם דין זה בה. אבל מדתני אמי שפיר מוכח מדדריש טעמה מקרא דבתולת ישראל:

תד"ה בתולת (בסופו). דרשינן שפיר בתולת כו'. כצ"ל:

תד"ה הא לא"ה. דלא בעי רב אחא למילף כו'. כצ"ל:

גמ' הא כתיב ואם אמת. עי' תוס' סנהדרין ח ע"ב ד"ה והביא:

תד"ה א"כ כו' תימא לרשב"א דנימא אהני כו' ואומר ר"י וכו' ועוד אומר ר"י כו'.
לא זכיתי להבין מה עלה בדעת רשב"א להקשות ומה נדחקו בתירוץ הא', ומה הוסיף הר"י בתירוץ השני יותר ממה שמפורש להדיא בסוגיא דרישא, ומה התחלת קושיא יש כאן.
ומה"ט כתבתי בגליון משניות להקשות על הרע"ב ד"ה ולא מאה סלע כו' דכולה פרשה בישראל כתיב דמשמע מקרא דכי עשתה נבלה בישראל שהביא מקודם, והא בדידיה גופיה כתיב קרא בתולת ישראל ודרשינן ולא בתולת גרים:

גמרא ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס.
וא"ת תיפוק ליה מבתולת ישראל ולא בתולת גרים וי"ל דהוי אמרינן דלגיורת שהורתה שלא בקדושה ל"צ קרא דגם בישראל כה"ג פטור ויהיה מוכח דבתולת ישראל אתי למעוטי הורתה ולידתה בקדושה (וכמ"ש בתוס' דבחליצה כיון דאייתר קרא ממעטינן הורתה ולידתה בקדושה) אבל השתא דמרבינן מואם מאן לרבות יתומה שפיר צריך קרא למעט הורתה שלא בקדושה ולא מוקמינן להורתה ולידתה בקדושה וזה פשוט, ובתוס' (ד"ה בתולת ישראל) דחקו בישוב קושיא זו:

גמרא אלא אי אמרת בישראל כה"ג פטור השתא בישראל פטור בגרים מבעי.
תמוה לי הא מקרא דלאבי הנערה לא ממעיט דבר אלא דמעצמו הוא כן דהתורה צותה רק דהנתינה יהיה לאבי הנערה והיכא דליכא אב ממילא מפטר אבל לענין חיוב מלקות מהיכא תיתי לחלק ולומר דביתומה פטור, וא"כ אצטריך קרא דבתולת גרים למעט מחיוב מלקות.
ואף למ"ש תוס' בחד תירוצא דכל דינין שבפרשה מיירי בחד גוונא היינו לענין הגוונא דקטנה או נערה, אבל לענין יתומה דליכא ענין פטור רק דליכא אב ואין עליו חיוב נתינה לאב וממילא פטור דהתורה לא זיכתה הממון רק לאב אבל בשארי דברים דאפשר ביתומה מחויב.
וביותר דהרי מרבינן מקרא ומתה סקילה בגיורת הרי דאין הפרשה מיירי בחדא גוונא לענין הך מלתא דהא בגיורת דלא שייך ונתן לאבי הנערה ואעפ"כ חייב סקילה א"כ ה"נ י"ל דמחייב הבעל מלקות:

תד"ה הא כ"מ כו' מדכתיב ולו תהיה במהוה עצמה.
מזה מוכח דחרשת ושוטה לא ממעטים מולו תהיה דאל"כ אף אם כתיב נערה מ"מ אצטריך ולו תהיה למעט חרשת ושוטה, וכן מוכח ממ"ש הרא"ה דאשת אחיו דמיירי לר"פ במפותה ול"א דמחלה דמיירי בשוטה אף דמתני' זו דאלו נערות מוקמי לה דנערה דוקא ולא קטנה, וכמו כן כתב עוד בשמעתין דואם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דלס"ד דהש"ס דמיירי ביתומה מעיקרא ויקשה הא הקרא מיירי במפותה דמחלה ותירץ הרא"ה דמיירי בקטנה לרבנן דר"מ או בשוטה ולכ"ע הרי דס"ל להרא"ה בפשיטות דאף לר"מ חרשת ושוטה יש להן קנס.
אבל בער אני ולא אדע כיון דממעטינן קטנה דאינה מהוה עצמה מה"ט נמעט ג"כ חרשת ושוטה, וממה דקתני לעיל (דף לו) דחרשת ושוטה יש להן קנס אין ראיה דהיינו לרבנן דר"מ דקטנה יש לה קנס כדמוקמי התם הך ברייתא דקתני בה דהאיילונית יש לה קנס דכיון דריבתה תורה קטנה לקנס מוכח דלא בעי' מהוה עצמה מש"ה גם חרשת ושוטה יש להן קנס.
ובאמת קצת ראיי' להתוס' והרא"ה ממה דאמרינן לעיל אחותו בוגרת נמי האיכא בושת ופגם בשוטה, משמע דמ"מ צריך לאוקמי בבוגרת אבל נערה יש לה קנס אף דמתני' ס"ל כר"מ דקטנה אין לה קנס, ויש לדחות דרוצה לאוקמי מתני' דמכות אף כרבנן דר"מ:

תד"ה המוציא ש"ר וכו' אבל ריב"ח דהכא אליבא דריה"ג. תמוה לי הא באמת גם לרע"ק דרשי' בתולה ולא בעולה. ונערה ולא בוגרת למעט לגמרי אלא גבי לא אורסה לא ממעט לגמרי כיון דבעי לה לגז"ש כדאיתא בסוגיא (דף לח) וכיון שכן היאך תלי זה הדין של יתומה בפלוגתא דריה"ג ורבנן הא עיקר פלוגתייהו אם אשר לא ארוסה אצטריך לגז"ש. או דגז"ש נפקא מהבתולות שיהיה זה כזה. אבל לענין מיעוטא דלאבי הנערה אין חילוק ביניהם. ואם נימא דכוונת תוס' דפשטא דמלתא דממעטי' לגמרי יתומה רק לרע"ק כיון דמצינו דנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה וחזינן דהתורה זיכה הקנס להבת. מש"ה מפרשי' ג"כ דיתומה יש להם קנס. ז"א דאם ס"ל לרע"ק מפורש בקרא דנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה ונימא ג"כ דאף דהתורה מיעטה רק דאין הקנס לאבי' ממילא פטור לגמרי. דהתורה לא מחייב הקנס רק ליתן לאבי הנערה. והיכא דפטור לגבי אבי' פטור לגמרו. אע"כ מוכח מדברי רע"ק דס"ל מסברא דהתורה מחייב קנס גם לדידה. א"כ ה"נ לריה"ג לענין יתומה, דע"כ לא פליג אלא בנתארסה ונתגרשה דהתורה מיעטה מדין קנס לגמרי כמו דמיעטה בעולה ובוגרת, אבל בהך סברא דהתורה זיכתה הקנס גם לדידה ביתומה בזה לא מצינו דפליג על רע"ק.
וצ"ל דבאמת ריב"ח ס"ל דלכ"ע בעי' לא אורסה לגז"ש (והברייתא דדריש מהבתולות לא שמיע לי' לריב"ח כמו דמצינו כמה פעמים דהאמורא לא ידע מהברייתא) וס"ל לריב"ח דבזה בעצמו פליגי ריה"ג ורע"ק דמאשר לא אורסה לא נתמעט רק דלא הוי לאבי'. אלא דריה"ג סבר דהתורה לא זיכה הקנס רק לאבי' כדכתיב ונתנו לאבי הנערה. וכל היכא דפטור לגבי האב פטור לגמרי, וממילא יתומה פטור, ורע"ק סבר דהקנס מגיע גם לה אלא דהתורה זיכה לאב היכא דהיא ברשותו, ומ"מ היכא דפטור מהאב חייב הקנס לדידה וביתומה חייב:

גמרא השתא בישראל פטור בגרים מבעי': תמוה לי דהא מקרא דלאבי הנערה לא ממעט. רק דהנתינה זיכה התורה רק לאבי הנערה והיכא דליכא אב ממילא מפטר. אבל לענין חיוב מלקות מה"ת לחלק ולומר דביתומה פטור, וא"כ אצטריך בתולת גרים למעט לענין מלקות. ואף למ"ש תוס' בחד תירוצא דכל דינין שבפרשה מיירי בחד גוונא. היינו לענין גוונא דמיירי הפרשה בקטנה או בנערה. כיון דקטנה פטור מסקילה ה"נ אינך דברים אינו נוהגים בקטנה. אבל לענין יתומה דליכא ענין פטור רק כיון דאין עליו חיוב ונתנו לאבי הנערה דא"א לקיים כיון דליכא אב ממילא פטור. אבל שארי דברים דאפשר ביתומה שפיר מחייבים גם ביתומה. וביותר דהרי מקרא דומתה דרבתה תורה סקילה בגיורת הרי דאין הפרשה מיירי בחדא גוונא לענין הך מלתא דהא גבי גיורת דל"ש ונתנו לאבי הנערה ואעפ"כ חייב סקילה. א"כ ה"נ י"ל דמחייב הבעל מלקות. ואצטריך קרא דבתולת גרים למעט מחיוב מלקות. וצ"ל דמלקות ומאה כסף בודאי תלי בהדדי. וצ"ע:

מנה"מ פי' תוס' מדכתי' בישראל קא בעי. לולי דברי תוס' דשמעתין הייתי אומר דהמקשן לא אסיק אדעתי' דרשא דבישראל. דפשיטא דקרא לא קאי על הנערה שתהי' ישראלי'. אלא שהיא עשתה נבלה בתוך עם ישראל והש"ס דרש לי' מיתורא. אבל פשטי' דקרא לא משמע הכי ע"כ לא אסיק המקשן אדעתי' הך דרשא. אבל ידע שפיר דכתי' בקנסא דמוציא שם רע כי הוציא שם רע על בתולת ישראל וזה בודאי למעוטי גיורת וס"ל דקאי אכל מה דכ' בפרשה ומשו"ה מקשה מנה"מ. וכדמסיק ומתה מרבה דוקא מיתה ולא מלקות וקנס. א"כ חזינן דחילק הכתוב בין מיתה לקנס א"כ חזר והקשה נהי בתולת בת ישראל ממעט כל מיני גרים מקנס ומלקות מ"מ דילמא ומתה מרבה כל מיני גרים למיתה. וחידש לו א"כ בישראל מאי אהני דנהי דפשטי' לא ממעט גרים מ"מ מיתורא ממעטי' עכ"פ הורתה ולידתה שלא בקדושה ובזה מיושבי' רוב ק' תוס':

ואם מאן ימאן עיי' קידושי' מ"ו ע"א ומ"ש ב"ש רס"י קע"ז והארכתי לעיל ר"פ אלו נערות:

נערה מלא דיבר הכתוב עיין הגהת משנה למלך פ"ג מנערה. ומ"ש מש"ס דערכין ט"ו ע"א דגדול האומר בפיו יותר מהעושה מעשה ומסקינן שם דמדכתי' כי הוציא שם רע על בתולת ישראל משמע משום הוצאת שם רע בלא חיוב מיתה מיחייב קנס ועל זה כתב הרב הנ"ל דמשו"ה הוה ס"ד אפי' קטנה משמע משום דבקטנה איכא שם רע בלא חיוב מיתה. עיין מ"ש תוס' לעיל מ' ע"ב ד"ה הא לאו הכי כו' בסוף הדיבור דבקטנה לא שייך הוצאת שם רע שהרי פיתוי קטנה אונס הוא ע"ש מיהו הרמב"ם לית לי' פיתוי קטנה אונס הוא עיין וק"ל. ועיין מכות ט"ו ע"א ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה כו' צ"ע מערכין הנ"ל דהאומר בפיו קשה מהעושה מעשה וצ"ע:

בגמרא מנה"מ וכתבו התוספות משום דכתיב בישראל קא בעי עכ"ל. ואף למאי דפרישית בסמוך דאיכא למימר דסקילה דכתיב במש"ר חידוש הוא אי לענין דאזלינן בתר מעיקרא ולאו בתר השתא דנשואה היא או לענין שכתב הרשב"ם בנכנסה לחופה ולא נבעלה. ולפ"ז מצינן למימר נמי דמיעוטא דבישראל לא אתא אלא למעט מהאי חידושא דגבי מוציא ש"ר אבל אכתי הו"ל גיורת כשאר נערה מאורסה דבסקילה והתם לא כתיב בישראל מ"מ פריך הכא שפיר דהא קתני רישא הגיורת שזינתה הרי זו בחנק אלמא דגיורת מימעטא לגמרי אפילו מדין נערה המאורסה בעלמא דסתמא קתני או דנימא דמתני' במש"ר איירי וא"כ מקשה שפיר אפי' בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה נמי. מיהו לפי המסקנא דלקמן דאפי' סרחה ולבסוף בגרה בסקילה ילפינן מקרא אלמא דלעולם בתר מעיקרא אזלינן א"כ תו ליכא חידוש במש"ר לענין סקילה וע"כ דמיעוטא דבישראל אתא למעוטי לגמרי גיורת מסקילה דגריעא משאר נערה המאורסה דאל"כ בישראל מאי מהני דאי לפתח בית אביה הא לית לה כנ"ל ועיין בסמוך ואכתי קשה לפי' הרשב"ם דמש"ר חידוש הוא לענין אם זינתה אחר שנכנסה לחופה א"כ מנ"ל למעט גיורת מסקילה לגמרי דלמא לא ממעטינן אלא מהאי חידושא לחוד לענין נכנסה לחופה אבל בזינתה ועודה ארוסה הוי שפיר בכלל שאר נערה המאורסה דהתם לא כתיב בישראל ויש ליישב דלהרשב"ם כל הנהו חידושי דמש"ר מימעטו מבתולת ישראל ולא גריס ואייתר ליה בישראל למעט לגמרי אפילו מדין נערה המאורסה ודו"ק:

שם אי הכי מילקי נמי לילקי וכו' לכאורה נראה דהשתא לא מסיק אדעתיה האי ברייתא דתני אמי בסמוך בתולת ישראל ולא בתולת גרים או אפשר דשפיר ידע להאי ברייתא ואפ"ה מקשה שפיר דכי היכי דמיעוטא דבישראל גלי קרא דלא אתא למעט אלא הורתה ולידתה שלא בקדושה ה"נ אית לן למימר דמיעוטא דבתולת ישראל לענין קנס ומלקות נמי לא מימעט אלא הורתה ולידתה שלא בקדושה וע"ז משני שפיר דמדאפקא רחמנא להאי ריבוי בלשון ומתה אדרבא משמע דלענין מיתת סקילה לחוד אמרינן דלידתה בקדושה איתרבי אבל במיעוטא דבתולת ישראל דליכא שום ריבוי אפילו לידתה בקדושה נמי ממעטינן מבתולת ישראל כנ"ל וק"ל:

שם ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה. ולכאורה יש לתמוה אטו מי לא סליק אדעתא מיעוטא דבישראל דהא מעיקרא דמקשה מה"מ אהאי מיעוטא סמיך כמ"ש התוספות ועוד אי לא אסיק אדעתא מאי קאמר ואימא לרבות דהא לא איצטריך שום ריבוי ומהיכי תיתי למעט גיורת דהא בכל התורה משפט א' לגר ולאזרח אם לא היכא דאיכא מיעוטא. ולמאי דפרישית לעיל א"ש דהשתא ס"ד דלא שייך למעט כלל מבישראל לענין סקילה מדלא כתיב בישראל בנערה המאורסה וא"כ אית לן למימר דלא מיעט הכתוב אלא מהנהו חידושי דאיתא במש"ר לחוד כגון קנס ומאה כסף או לענין נכנסה לחופה וזינתה והוציא ש"ר לפי' הרשב"ם או לענין דאזלינן בתר מעיקרא למאי דתני שילא וכסברת רבא דחידוש הוא וכמו שאבאר ועל זה משני שפיר א"כ בישראל מאי אהני ליה והיינו כתירוץ ר"י בשינויא קמא דמשמע ליה דסברא הוא דכל מאי דכתיב בהאי פרשה ממעט ליה לגמרי כנ"ל ועיין בסמוך או כאידך שינויא דר"י דלענין קנס ומלקות ילפינן מבתולת ישראל וה"ה לכולהו חידושי דמש"ר כדפרישית בשיטת הרשב"ם ז"ל בסמוך:

בתוספות בד"ה ואימא לרבות וכו' א"כ ה"נ בני גרים כיון שהורתן ולידתן בקדושה עכ"ל. דלענין חליצה לעולם לא משכחת לה אלא בהורתן ולידתן בקדושה דאל"כ לאו בני חליצה ויבום נינהו דכקטן שנולד דמי כדאיתא ביבמות:

בד"ה ואימא לרבות וכו' ותימא אדרבא עכ"ל. ולמאי דפרישית אין מקום לתמיה זו דעיקר סברת המקשה דלא שייך כלל למעט מבישראל לענין סקילה דלא תליא במש"ר ובשאר נערה המאורסה לא כתיב בישראל ולהכי אהני נמי ריבויא דומתה לאורויי דלא ממעטינן כלל לענין מיתה אלא מהנהו חידושי דמוציא שם רע לחוד והכי איתא בירושלמי וע"כ שזו עיקר תמיהת הרשב"א בדיבור הסמוך:

בד"ה א"כ בישראל מאי אהני ליה תימא לרשב"א דנימא אהני ליה שלא ילקה ולא ישלם עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה טובא על תמיהת הרשב"א דמהיכי תיתי נוציא המקרא מידי פשוטו דבישראל לא כתיב כלל בפרשה דמלקות וקנס אלא גבי ואם אמת היה הדבר כתיב ומתה כי עשתה נבלה בישראל ועוד מאי קשיא ליה להרשב"א הא קנס ומלקות ממעטינן בסמוך מדתני אמי בתולת ישראל דכתיב בהאי עניינא גופא ברישא דקרא במש"ר ממש כי הוציא ש"ר על בתולת ישראל ולמאי דפרישית א"ש דהרשב"א סובר בפשיטות דהא דמקשה מעיקרא אימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה ע"כ היינו משום דלא משמע ליה למעט כלל מבישראל לענין חיוב סקילה דאיתא נמי בשאר נערה המאורסה ולהכי אהני נמי רישא דומתה דלענין מיתה לא נידרוש האי מיעוטא דבישראל אלא לענין מלקות וקנס דליתא אלא במש"ר דכתיב בהאי פרשה וכיון דע"כ כך הוא סברת המקשה שפיר קשיא ליה להרשב"א דהתרצן לא משני מידי ולענין קושיא שניה דבתולת ישראל ולא בתולת גרים איכא למימר נמי דהרשב"א ס"ל דהשתא לא סליק אדעתיה האי ברייתא מדמקשה מעיקרא א"ה מילקי נמי לילקי או דאסיק אדעתיה ומיבעיא ליה לאוקמי למעט גיורת ממש דוקא דלידתה שלא בקדושה ומש"ה איצטריך נמי אידך מיעוטא דבישראל למעט נמי לידתן בקדושה מהנהו ענינא שנתחדשו במש"ר לחוד ולהרשב"א היינו מלקות וקנס לחוד כנ"ל ברור בכוונת הרשב"א וכן נראה עוד מלשונו בד"ה בתולת ישראל בסמוך ודו"ק:

בא"ד ועוד אור"י דלענין מלקות וכו' דמבתולת ישראל עכ"ל. והא דלא ניחא ליה לפרושי הכי מעיקרא נראה משום דאכתי איכא למימר דצריכי תרי קראי למעוטי מלקות וקנס דמבתולת ישראל לא הוי ממעטינן אלא קנס לחוד דבהאי קרא כתיב מש"ה איצטריך נמי בישראל למעוטי נמי ממלקות או דאיצטריך חד ללידתן שלא בקדושה ואידך ללידתן בקדושה מש"ה מפרש ר"י תחילה תירוץ אחר ועכשיו לתירוצו השני פשיטא ליה לר"י דמחד מיעוטא מימעטו כולהו דבתולת ישראל משמע להדיא שאביה מישראל והיינו הורתן ולידתן בקדושה דוקא וקנס ומלקות נמי חדא מילתא היא מהקישא כמו שאפרש עוד בסמוך:

בגמרא א"ר יוסי בר' חנינא המוציא ש"ר על היתומה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה פרט לזו וכו'. ונראה דלאו מייתורא דקרא קא דריש דהא לגופיה איצטריך דקנסה לאביה דמקנסא דאונס ומפתה ליכא למילף דהכא במש"ר נשואה היא ואשמעינן דאפ"ה לאביה ואי משום דהנערה לא איצטריך דטובא נערה כתיב התם הא נמי ליתא דהנערה איצטריך לכדריש לקיש בסמוך ועוד דאי ס"ד דמייתורא קא דריש לא הוי מקשו מידי מאם מאן ימאן דכתיב במפותה דהא לאבי הנערה דהתם לא מייתר דאיצטריך לעיל דף ל"ח ע"ב לכדאביי לפטור בא עליה ומתה ואיצטריך נמי לדרשא לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת כמ"ש התוס' שם לאשמעינן דבא עליה ובגרה לעצמה מיהו בהא איכא למימר דהא גופא קשיא ליה להמקשה דבסמוך כיון דר"י ב"ח דריש לאבי הנערה למעט יתומה ולא דריש לה נמי להוציא ש"ר ומתה או בגרה כל חד כדאיתא ואע"ג דבמוציא ש"ר חיוב הקנס והעמדה בדין הם בזמן א' אכתי משכחת לה שפיר שהוציא ש"ר והביא עדיו ומתה או בגרה ואח"כ באו הזוממים דחייב קנס למפרע משעה ראשונה כדמשמע קצת בירושלמי אע"כ דסבר ריב"ח דלאבי הנערה משמע יותר להאי דרשא למעט יתומה או דכולהו כחדא מימעטו יתומה ובא עליה ומתה וא"כ מקשה שפיר מאם מאן ימאן דלא ממעטינן מלאבי הנערה אלא בא עליה ומתה או בוגרת דלעצמה וה"נ אית לן למימר דכוותיה אבל יותר נראה דטעמא דר"י ב"ח כיון דקנס חידוש הוא אין לך בו אלא מה שאמור בענין לאבי הנערה ממש וממילא מימעטו יתומה ובא עליה ומתה וע"ז מקשה שפיר מברייתא דאם מאן ימאן אלמא דלא שייך למימר האי סברא דאין לך בו אלא חידושו דכולה חדא מילתא היא כנ"ל וכ"כ הרא"ה ז"ל אבל אין נ"ל לפ' כלל דמפשטא דקרא ממש משמע ליה לר"י ב"ח דאבי הנערה משמע ולא יתומה דמהיכי תיתי וכמו שאפרש בל' רש"י ותוס' ודו"ק:

ברש"י בד"ה מאן ימאן כו' ואונס ומפתה מהדדי גמירי עכ"ל. כוונתו מבואר דאל"כ לא הוי מקשה בגמרא מידי דהא לאבי הנערה לא כתיב במפותה אלא באונס וכענין זה היה נ"ל לפ' ג"כ מ"ש רש"י אח"ז וכי תימא שאני הכא דרבי רחמנא דאפשר שכוונתו בזה דאע"ג דבכל מילי ילפינן אונס ומפתה מהדדי אפ"ה להא מילתא לא גמרי מהדדי דבאונס כתיב לאבי הנערה למעט יתומה ובמפתה כתיב מאן ימאן לרבות ומה שהכריח לזה היינו דאם נפרש מ"ש רש"י וכ"ת שאני הכא דרבי רחמנא דכלפי לאבי הנערה דכתיב במש"ר כתב כן א"כ אכתי מה הועיל בזה דסוף סוף חזינן דפשטא דקרא דלאבי הנערה לא מימעט יתומה מיניה וא"כ מהיכי תיתי נאמר במש"ר דלמעט יתומה לגמרי משמע כמ"ש רש"י גופא בסוף הדיבור דהיינו תשובתו ולמאי דפרישית הוי א"ש כך היה נ"ל לכאורה אמנם למאי דפרישית בסמוך דבלא"ה אין שום סברא לומר דר"י ב"ח מפשטא דקרא יליף אלא אי משום יתורא דמשמע ליה דכולה כחדא מימעטו או מטעמא דאין לך בו אלא חידושו א"כ לפי זה מצינן לפ' לשון רש"י כפשטא דמ"ש וכ"ת שאני הכא דרבי רחמנא כוונתו משא"כ במש"ר שפיר ילפינן אי מיתורא או משום דאין לך בו אלא חידושו כנ"ל ועיין עוד בסמוך:

בא"ד ה"נ לאו יתומה משמע מריבויא אלא דבין היא וכו' ואע"ג דכתיב בהדיא אם מאן ימאן כסף ישקול וממילא דקאי נמי אמיאון דידה ועוד דבפרק האיש מקדש דף מ"ו מסקינן להדיא דעיקר קרא דיכולה למאן לא איצטריך אלא לומר שמשלם קנס כמפותה וכ"כ התוס' לעיל דף ל"ט ע"ב בד"ה אין לי כו' מ"מ שפיר כתב רש"י דלאו יתומה משמע מריבויא דהאיכא לאוקמי קרא דמיאון דידה מחייבתו קנס דהיינו בבא עליה ואח"כ נתייתמה וכיון דמשמע להמקשה דהא דקתני בברייתא דר"י הגלילי מרבה יתומה לקנס היינו אפילו יתומה מעיקרא מקשה שפיר מנ"ל לאוקמי קרא בהכי אע"כ דס"ל דמייתורא דלאבי הנערה לא משמע כלל דאתא למעוטי נמי יתומה ולומר נמי דאין לך בו אלא חידושו אלא מוקמינן יתורא דלאבי הנערה למעט אבי מתה לגמרי או למעט בוגרת בבא עליה ובגרה דלעצמה וא"כ ה"נ אית לן למימר במש"ר וכדפרישית. מיהו אי לאו קרא דאם מאן ימאן לא הוי מרבינן כלל יתומה והו"א דלאבי הנערה ממעט כולהו או משום דאין לך בו אלא חידושו אבל לבתר דכתיב מאן ימאן לרבות יתומה תו לא מחלקינן בין יתומה מעיקרא לבא עליה ואח"כ נתייתמה כיון דאיכא לאוקמא קרא דלאבי הנערה למילתא אחרינא ומפשטא דקרא נמי ליכא למילף דאיכא למימר דלעצמה כנ"ל ודו"ק:

בגמרא הוא מותיב לה והוא מפרק לה בבא עליה ואח"כ נתייתמה. לכאורה נראה דאפילו נתייתמה קודם שעמד בדין איירי וקנסה לעצמה. ואע"ג דבמפותה כתיב והא מחלה י"ל דבקטנה איירי כדאיצטריך נמי לומר בסברת המקשה ועי"ל דלמאי דאיירי בבא עליה ואח"כ נתייתמה תו לא מהני מה שמחלה מעיקרא כיון דבאותה שעה לא היה הקנס שלה כדמשמע בירושלמי וכבר הארכתי בזה בריש פירקין מיהו אכתי יש לדקדק כיון דלר"י ב"ח משמע דדרשינן מונתן לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב וא"כ ממילא דשעת נתינה דהיינו מיהא שעת העמדה בדין לרבנן ושעת נתינה ממש לר"ש דריש פירקין קפיד קרא דבהאי שעתא צריך שיתקיים לאבי הנערה שיש לה אב דוקא ול"ל דדרשינן ונתן לאבי הנערה שהיה כבר בשעת ביאה לאביי דדריש ונתן לאבי הנערה ולא לאבי מתה משמע דלא שייך לדרוש הכי ואפשר דאין ה"נ דר"י ב"ח פליג אדאביי ועי"ל דלהכי אהני מיהא קרא דאם מאן ימאן לגלויי דבע"כ דחקינן ומוקמינן מיעוטא דאבי הנערה למעט יתומה מעיקרא ובא עליה ואח"כ נתייתמה רבי רחמנא אם מאן ימאן וכדפרישית בסמוך בל' רש"י ודו"ק ועיין בסמוך בל' התוספות בד"ה בתולת ישראל:

בתוספות בד"ה המוציא ש"ר וכו' וי"ל דמוקי מתניתין אליבא דר"ע עד סוף הדיבור. ואע"ג דר"ע נמי מודה דנערה ולא בוגרת ובתולה ולא בעולה ממעטינן דפטורין לגמרי היינו משום יתורא דקראי כמ"ש לעיל דף ל"ח ואפילו את"ל דבחד קרא כיון דלא אתא אלא למעוטי ממעטינן לגמרי מ"מ מוכח מיהא נמי מפי' התוספות דהא דדרש ריב"ח מלאבי הנערה לאו מיתורא דקרא קדריש דא"כ לר"ע נמי הוי פטור לגמרי ולפ"ז נראה לכאורה דלהתוספות ריב"ח מפשטא דקרא יליף אלא דא"כ לא א"ש מ"ש דר"י ב"ח כר' יוסי הגלילי דהא לעיל דף ל"ח ע"ב מקשה הש"ס לר"י הגלילי דאשר לא אורסה למעוטי גזירה שוה מנ"ל אלמא דר' יוסי הגלילי גופא לא פטר לגמרי אלא היכא דאיכא קרא יתירא ולא מפשטא דקרא וכ"ש למאי דפרישית לעיל דטעמא דר"י הגלילי מדכתיב אשר לא אורסה תרי זימני. ועוד דאפילו את"ל דטעמא דר"י הגלילי היינו דפשטא דקרא משמע דפטור לגמרי מ"מ נ"ל ברור דהיינו דוקא במיעוטא דממעטינן מנערה בתולה אשר לא אורסה דכתיבי ברישא דעניינא כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורסה וא"כ משמע דבוגרת ובעולה ונתארסה ונתגרשה ליתא בהאי עניינא כלל משא"כ הכא דלאבי הנערה לא כתיב אלא בסוף גבי נתינה א"כ אין שום סברא למעט מפשטא אלא אהאי נתינה דלאביה לחוד דסמיך ליה ועלה קאי הא ליתא לאביה לעצמה ומהיכי תיתי נמעט יתומה לגמרי אפילו לר"י הגלילי. לכך נראה דשיטת התוספות בדר"י ב"ח נמי כדפרישית בל' הגמרא דכיון דקנס חידוש דאין לך בו אלא חידושו ומוקי ריב"ח נפשיה כר"י הגלילי וסובר דטעמא דר"י בנתארסה ונתגרשה נמי מהאי טעמא גופא משא"כ לדידן דלית לן האי סברא דר"י ב"ח דאין לך בו אלא חידושו דקי"ל כרבא א"כ שפיר קאמרינן לעיל דף ל"ח דטעמא דר"י משום דאשר לא אורסה מייתרא לגמרי דלא איצטריך לג"ש וכ"ש למאי דפרישית דטעמא מדכתיב תרי זימני וא"ש נמי הא דריש פ' אלו נערות דמיבעיא לן יתורא דנערה לכדאביי למעט בא עליה ומתה וכו' כדפרישית דף ל"ח ע"א וע"ב ודו"ק

בגמרא רבא אמר חייב מדתני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים. ואי תקשי אכתי מנ"ל לרבא דאיצטריך בתולת ישראל למעט בתולת גרים מקנס דלמא למעוטי ממלקות אתי אבל לקנס לא איצטריך דמלאבי הנערה נפקא אלא דאיכא למימר דלמלקות נמי לא איצטריך דמלקות וקנס גבי הדדי כתיבי ואיתקשו אהדדי ומכ"ש לפי' ר"י דאפילו קנס ומיתה ילפינן מהדדי. מיהו לר' יהודה דאמר לקמן בדף הסמוך ללקות לוקה מכל מקום בעל נותן כו' וא"כ ע"כ לית ליה הקישא דקנס ומלקות ולפ"ז קשיא לי עמ"ש בתוספות בד"ה המש"ר דר"י ב"ח אתי כתנאי ורבא דפליג היינו משום דמשמע ליה דשום תנא לא פליג אההיא דרשא דבתולת ישראל ולמאי דפרישית אכתי מצינן למימר כר"י ב"ח וס"ל כר"י הגלילי וס"ל נמי כרבי יהודא דלקמן וא"כ איצטריך ליה האי דרשא דבישראל למעוטי גיורת ממלקות ואפשר דרבא ס"ל כר"פ לקמן דלר' יהודה נמי אינו לוקה אלא מכת מרדות מדרבנן וא"כ לעולם דקנס ומלקות איתקשו להדדי ועי"ל דמאן דס"ל דר"י מלקות ממש קאמר מלאו דלא תלך רכיל א"כ אין סברא לפטור בגיורת, מיהו לפי' ר"ת לקמן בד"ה רבי יהודא לא משמע כן:

בתוס' בד"ה בתולת ישראל וכו' וא"ת אמאי איצטריך וכו' ולפ"ה ניחא ונראה לרשב"א עכ"ל. נלע"ד משום דלא פסיקא להו לפרש כפירוש הקונטרס דיש לפרש נמי כמו שפירשו התוס' לעיל דף ל"ט ע"ב בד"ה אין לי דמדמצי לכתוב מאן מאן וכתיב מאן ימאן ש"מ תרתי וא"כ להאי פירושא ודאי קשיא להו דלא איצטריך האי יתורא דמאן ימאן. ול"ל נמי דלרבא איצטריך נמי לבא עליה ואח"כ נתייתמה. והיינו כדפרישית בל' הגמרא דבא עליה ואח"כ נתייתמה נמי לא איצטריך קרא אלא לאפוקי מלאבי הנערה משא"כ לבתר דילפינן מבתולת ישראל דלא דרשינן כלל האי דרשא דלאבי הנערה א"כ לא איצטריך כלל לרבויי בא עליה ואח"כ נתייתמה דל"ל דאיצטריך לאשמעינן דהוי דאחין דפשיטא דכיון שעמד בדין ממון גמור הוא וכ"ש דליכא למימר איפכא ודו"ק:

בא"ד ונראה לרשב"א וכו' לא הוה דרשינן בתולת ישראל וכו' אלא לדרשא אחריתי עכ"ל. כבר כתבתי דלענ"ד האי דרשא אחריתי היינו למעט אפילו הורתו ולידתו בקדושה מקרא יתירא כדאשכחן לענין חליצה כמ"ש התוס' בד"ה ואימא לרבות הורתו ולידתו בקדושה ע"ש:

בד"ה הא לאו הכי וכו' נראה לר"י דלא בעי רב אדא למילף וכו' עכ"ל. ואע"ג דבד"ה א"כ כתב ר"י להיפך מיהו התם נמי לא פסיקא ליה דהא לתירוץ הראשון שם לא נחית להאי סברא ונהי דבתירוצו הראשון כתב דסברא היא דמיעוטא אכל הכתוב בפרשה קאי איכא למימר דהיינו דוקא למיעוטא דבישראל דודאי סברא הוא דקאי נמי לענין מיתה דסמיך ליה כנ"ל ומהרש"ל ומהרש"א כתבו בע"א:

דאמר קרא ומתה וכו'. כבר כתבנו לעיל דף י"א דמהכא משמע דגירות קטן הוא מן התורה משום דזכות הוא לו ואע"ג דקייש לומר המזכה לעובר לא קנה. מ"מ גירות שאני דהוי קדושת הגוף וחל אפילו על דבר שלא בא לעולם כמ"ש שם ולקמן דף נ"ט ע"ב. ולפ"ז נראה דא"ש הא דמקשה ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה. ולא קאמר ואימא לרבות אפילו הורתה ולידתה שלא בקדושה דלפמ"ש דהא דמהני גירות בעובר נפקא מהאי קרא. א"כ אי נימא דקרא אתי להורתה ולידתה שלא בקדושה. ממילא יש לומר דלא מהני גירות בעובר כלל מדאורייתא. ובזה מתורץ קושית התוס' בד"ה ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה וכו' תימא אדרבא אית לן לאוקמא בדדמי. ולפי מ"ש שפיר פריך דדילמא קרא מיירי בהורתה ולידתה שלא בקדושה ומנ"ל דמהני גירות בעובר. וע"ז משני א"כ בישראל מאי אהני ליה דאין לומר דבישראל ממעט הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דכיון דליכא למעוטי אלא מטעם דלא הוי גירות בעובר אם כן לא שייך למעט סקילה מבישראל דהא לא תפסי בה קידושין ואינה ארוסה כלל. וק"ל:

תוס' ד"ה ואימא לרבות וכו'. ואומר ר"י כיון דהורתה וכו'. לכאורה משמע מדבריהם דבן גר וגיורת שהורתה ולידתה בקדושה פסול לדון לבן גר וגיורת כמותו. דאל"ה דילמא בישראל אתי לרבות דבעינן אמו מישראל ממש. מיהו יש לומר דכיון דאי אפשר לומר למעט הורתה שלא בקדושה כמו הכא ממילא מוקמינן באביו מישראל ממש דמתיחס אחריו ודומיא דכהונה כדאיתא בקידושין דף ע"ח וכמ"ש התוספתא ביבמות דף ק"ב ע"ש אבל בשאר דינים יש לומר דבן גרים יכול לדון לבן גרים כמותו אפילו אינו אמו מישראל ממש אבל מלשון התוספות שכתבו וקרינן בהו עליך משמע דבעינן אמו מישראל ממש. וכן משמע מדברי התוס' להדיא ביבמות שם. ומלשון הפוסקים בי"ד סימן רס"ט ובח"מ סימן ז' לא משמע כן. וצ"ע:

שם בגמרא אמר ריב"ח המוציא שם רע על היתומה וכו'. לכאורה היה נראה לי דהטעם בזה דאע"ג דליכא יתורא דאיצטריך לגופיה דקנסא לאביה דליכא למילף מקנס דאונס ומפתה דהתם היא ברשות אביה וזכותה לאביה. משא"כ הכא במוציא שם רע שכבר ניסת ויצאה מרשות אביה לכל מילי. מ"מ יש לומר דאדרבא היא הנותנת כיון דע"כ הא דהקנס לאביה לאו משום זכות שיש לו בבתו דכבר ניסת. אלא ע"כ מעיקרא דאבהו הוא ולאו מינה דידה קזכי דכי היכי דאמרה תורה אם אמת היה סוקלין אותה על פתח בית אביה כדי לביישו ולומר ראו גידולים שגדלתי ה"נ אם שקר היה מחויב ליתן לו קנס וממילא דביתומה לא מצינו בקרא חיוב קנס כלל. וע"ז מקשה מאם מאן ימאן דכתיב במפותה דגם כן א"ל דאבוה מינה דידה קא זכי דהא מפותה מחלה וע"כ דמעיקרא דאבהו הוא כדאמרינן לעיל דף ל"ט ע"ב דידה היא דאבהו הוי ואפ"ה קאמרינן לרבות יתומה לקנס (והיינו כשאומרת בפירוש שאינה מוחלת כמ"ש התוספות בסנהדרין דף ע"ב. א"נ בקטנה לרבנן דר"מ. א"נ כמ"ש לעיל דף מ' ע"א דאם נתרצה לו אדעתא שישאנה ואח"כ חזר בו לא שייך מחילה). וממילא דמתורץ בזה קושיות התוס' ד"ה המוציא וכו'. ממתניתין דר"פ אלו נערות דגיורת פחותה מבת ג' יש לה קנס. (וה"ה דה"מ להקשות ממתניתין דלעיל דף מ' יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב. ואפשר משום דה"מ למדחי דמיירי בבושת ופגם). ולפמ"ש א"ש דמאונס לא קשה מידי דיש לומר דמינה דידה קא זכי. ובר"פ אלו נערות מיירי באונס. ובזה נ"ל דיש לתרץ ג"כ קושיא התוספות ממתניתין דידן משום דבאמת כתבנו לקמן דף מ"ו בשיטת הרמב"ם דקרא דמש"ר מיירי כשבעל ולא מצא בתולים כמשמעו וסיפא דקרא ואלה בתולי בתי מפרש כשירי בתולים דהיינו שהוזמו העדים. אם כן כיון דקי"ל דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי ליה מקח טעות לענין כתובה. אלא דצריכה גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקידשה בביאה מ"מ היא עדיין ברשות אביו דביאה אירוסין עושה. ושפיר יש לומר אף במוציא שם רע דאביה מינה דידה קא זכי. א"כ יש לומר דריב"ח ס"ל כרבנן דראב"י וקרא מיירי בלא בעל דלא שייך כל זה. וכיון שהשיאה אינו ברשותו כבר. וממילא דאין להקשות ממתניחין דיש לומר דאיתא כראב"י דמוקי בבעל ושפיר יש לומר דיתומה יש לה קנס. ואין להקשות דאם הוא מטעם זכות בתה למה לי קרא דהוי דאבהו ניליף מקרא דאונס זה אינו דהא עכ"פ ארוסה היא ובקנס דאונס אם נתארסה ונתגרשה קנסא לעצמה. ודוק היטב. ועיין מ"ש לקמן דף מ"ו בזה:

תוס' ד"ה הא כל מקום וכו'. וא"ת הואיל ומסתבר וכו'. כוונתם להא דאמרינן בסנהדרין דף מ"ו ע"ב אמר רב זו דברי ר' מאיר ע"ש. ולולי דבריהם נראה לע"ד דהא דממעט ר' מאיר לעיל דף ל"ט ע"ב קטנה מקנס מקרא דלו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר. קשה נהי דהא דאונס שותה בעציצו דנפקא מקרא דלו תהיה לאשה היינו דוקא בנערה דמהו' עצמה. אבל אכתי מנ"ל לר"מ דקטנה אין לה קנס כלל וצריך לומר משום דס"ל דמסתמא כולי פרשתא בחד ענינא מיירי כסברת רב אדא בר אהבה הכא דכיון דכתיב סקילה בהך פרשתא ממילא כולה קרא דמוציא שם רע בנערה קמיירי. וה"ה גבי קנס. ובזה מדוקדק לשון הש"ס דקאמרי התם לר"מ אמר קרא ולו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר. ר"ל דכולה פרשתא בחדא ענינא במהוה עצמה מדבר. אם כן כיון שמצינו לר"מ דפוטר קטנה מקנס מהאי טעמא דכולה פרשתא בחדא ענינא ה"ה בקטנה מאורסה דפוטר מהאי טעמא דכולה פרשתא בבת עונשין כמו שהקשו התוס' לעיל דף מ' ע"ב בד"ה הא לאו הכי וכו' תימא לר"י וכו'. דאין לומר דמרבה מה' דנערה דמוציא שם רע אפילו היכא דכולה פרשתא בגדולה. דא"כ גבי קנס נמי נימא הכי. ודוק:

גמ' מנא הני מילי. שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בסקילה: ומתה. וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומתה והאי ומתה קרא יתירא הוא: בישראל. כי עשתה נבלה בישראל: מאן ימאן. במפתה הכתוב מדבר דמצי למיכתב ואם ימאן וכתב ואם מאן ימאן בין אביה קיים וממאן בין שאין אביה קיים והיא ממאנת אלמא אע''ג דכתיב באונס ונתן לאבי הנערה ואונס ומפתה מהדדי גמירי מיחייב קנס איתומה וכי תימא שאני הכא דרבי רחמנא [אבל לגבי מוציא ש''ר לא אתרבאי] הכא נמי לאו יתומה משמע מריבוי אלא דבין היא ובין אביה יכולין לעכב כדאמרינן באלו נערות (לעיל דף לט:) ויתומה לא אתרבאי הכא אלא דסבירא ליה לתנא דאביה דקאמר קרא לאו למעוטי יתומה אלא למימרא דקנסה לאביה ולא לעצמה והוא הדין לאביה האמור במוציא שם רע: הוא מותיב כו'. הא יתומה דקאמר תנא: בבא עליה ואח''כ נתיתמה. ולעולם אבי הנערה למעוטי יתומה בין בקנס בין בהוצאת שם רע: רבא אמר חייב. המוציא שם רע על היתומה: מדתני אמי כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולא בתולת גרים. והא בתולת גרים יתומה היא דרחמנא אפקריה לזרעיה דמצרי כשל חמור דכתיב (יחזקאל כג) וזרמת סוסים זרמתם והוא לשון שכבת זרע הזורם כזרם מים ואצטריך קרא למעוטי אי אמרת בשלמא כו': נערה מלא דבר הכתוב. בכל מקום כתיב נער וכאן כתיב נערה מלא להוציא את הקטנה: אלא כאן נערה כו'. אלא האי דכתיב מלא לא ללמד על עצמו בא ולהוציא את הקטנה דבלאו הך דרשא אמעיטא לה קטנה כדאמרינן דלאו בת עונשין אלא ללמד בא על כל נערה שבתורה שכתובין חסר לומר שאף הקטנה במשמע והכי יליף כאן נערה כאן שאי אפשר בקטנה כתיב מלא הא למדת שכל מקום שנכתב חסר אף הקטנה במשמע כגון באונס ומפתה: שלש מדות. במיתת נערה המאורסה: באו לה עדים בבית חמיה. לאחר שניסת: שזינתה בבית אביה. באירוסין:

מנא הני מילי. משום דכתיב בישראל קא בעי: ואימא לרבות הורתה ולידתה בקדושה ההיא ישראלית מעלייתא היא. תימה דגבי חליצה דדרשינן (יבמות דף קב.) מונקרא שמו בישראל דאין כשר לדין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל אלמא ממעטי מבישראל אפי' הורתו ולידתו בקדושה וכ''ת דהתם משום דהורתו שלא בקדושה לא אצטריך למעוטי דמקרב אחיך ידעינן בכל דין דבעינן הורתו ולידתו בקדושה ואייתר גבי דין חליצה בישראל עד שיהא אביו ואמו מישראל אכתי איכא לאקשויי אימא דבישראל אתא למעוטי הורתו שלא בקדושה אפי' לחליצת בני גרים דמקרב אחיך לא דרשינן אלא למיפסליה לדין ישראל אבל גר חבירו מצי דיין כדדרשינן התם עליך הוא דבעינן מקרב אחיך כו' ואור''י כיון דהורתו ולידתו בקדושה ישראל מעליא הוא כדאמרינן הכא אם כן הכי נמי בני גרים כיון שהורתן ולידתן בקדושה הוו ישראל מעלייתא וקרינא בהו עליך והואיל וכן בלא ונקרא שמו בישראל נפקא לן שפסול גר לחליצת בני גרים דבעינן מקרב אחיך עד שתהא אמו מישראל ולהכי אייתר בישראל לאצרוכי אביו מישראל.: ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה. תימה אדרבה אית לן לאוקמי קרא בדדמי וי''ל כיון דמרבינן הורתה שלא בקדושה אם כן גלי לן קרא דבישראל לאו דוקא וא''כ ממילא נרבה אפילו לידתה שלא בקדושה: אם כן בישראל מאי אהני ליה. תימה לרשב''א דנימא אהני ליה שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף ואור''י דסברא הוא שיהנה לכל הכתוב בפרשה ועוד אור''י דלענין מלקות ומאה כסף לא איצטריך למעוטי מבישראל דמבתולת ישראל ולא בתולת גרים ממעטינן להו והשתא אתי שפיר דלא תיקשי אמאי איצטריך בתולת ישראל ולא בתולת גרים תיפוק ליה מבישראל ואע''ג דלגבי מיתה כתיב מ''מ גמרינן מינה קנס כדמשמע בסמוך דקאמר טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי ה''א אפי' קטנה והכתיב אם אמת וגו' אלמא דילפינן קנס ממיתה אלא ודאי אי לא כתיב בתולת ישראל ה''א דאפילו הורתה ולידתה שלא בקדושה הוה מרבינן מומתה ובישראל אהני שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף אבל השתא דשמעינן לה מבתולת ישראל ע''כ בישראל אתא למעוטי הורתה ולידתה שלא בקדושה.: המוציא שם רע על היתומה פטור כו'. תימה דתקשי ליה ממתני' דקתני הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה ואין לה פתח בית אב ולא מאה כסף משמע הא ישראלית גמורה דכוותה שאין לה אב יש לה מאה כסף ולעיל נמי תנן דגיורת פחותה מבת ג' יש לה קנס וי''ל דמוקי מתני' אליבא דר''ע דאמר לעיל (דף לח.) נערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה ודריש אשר לא אורסה לאביה הא אורסה לעצמה וה''נ דריש לאבי הנערה הא אין לה אב לעצמה אבל ר' יוסי בר' חנינא דהכא אליבא דר''י הגלילי קאמר דפטור דכי היכי דדריש לעיל הא אורסה אין לה קנס ה''נ דריש הכא לאבי הנערה הא אין לה אב אין לה קנס ורבא דפליג עליה סבר דאפי' לר''י הגלילי חייב מדתני אמי דדריש ליה מקרא ומסתבר דלא פליג שום תנא אההיא דרשא והשתא פריך הכא רבי יוסי בר אבין מדתני אם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דברי ר''י הגלילי וה''ג ר''ח וכן במכילתא גרס דברי ר' יוסי הגלילי ופריך מר' יוסי הגלילי אר' יוסי הגלילי לר' יוסי בר' חנינא וכן משמע בהדיא בירושלמי דר' יוסי בר' חנינא אליבא דר' יוסי הגלילי קאמר לה ומתני' כר''ע ופריך נמי מלרבות יתומה לקנס דברי ר' יוסי הגלילי ומשני נמי כדמשני הכא אבל התם קאמר מילתיה אאונס ואמפתה ולא אמוציא שם רע: בתולת ישראל ולא בתולת גרים. וא''ת אמאי איצטריך אם מאן ימאן לרבות יתומה מבתולת ישראל נפקא מדממעט דווקא בת גרים ולמאי דפ''ה דיתומה לאו מרבויא משתמעא ניחא ונראה לרשב''א דאי לאו דמרבינן יתומה ממאן ימאן לא הוה דרשינן בתולת ישראל ולא בתולת גרים אלא לדרשה אחריתי כיון דמשום בת גרים לא צריך קרא דמונתן לאבי הנערה נפקא ולא היה סברא לומר דלא איצטריך קרא אלא לדיוקא הא יתומה בת ישראל יש לה קנס אבל השתא דמרבינן יתומה לית לן למעוטי מלאבי הנערה בת גרים דדרשינן שפיר בתולת ישראל ולא בתולת גרים: הא לאו הכי ה''א אפילו קטנה והכתיב ואם אמת היה. נראה לר''י דלא בעי רב אחא למילף קנס ממיתה דכל היכא דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס ולא בעי למימר נמי הואיל וקרא איירי בגדולה כל דינין שבפרשה אין נוהגין אלא בגדולה אלא הכי פריך טעמא דכתב רחמנא נערה בה''א הא לאו הכי ה''א אפילו קטנה במשמע והיינו משום דכיון דלא כתיב ה''א ביטל משמעות נערה דמשמע דווקא גדולה והא כתיב אם אמת וגו' וקטנה לאו בת עונשין היא ואפ''ה כתב נערה חסר אלמא משום חסרון ה''א אינו מבוטל משמעות נערה דהוי גדולה והשתא לא קשה מידי לרבנן. מנא להו דמחייבי סקילה בבא על הקטנה והא קרא בבת עונשין איירי דהא הכא לא בעי למעוטי קטנה מקנס משום דקרא בבת עונשין איירי אלא כדפרישית ולא תקשי נמי אמאי איצטריך בתולת ישראל תיפוק ליה מבישראל דגבי סקילה דהא לא ילפינן מהדדי: הא כל מקום שנאמר נער אפי' קטנה במשמע. ור''מ נמי הוה דריש הכי אי לאו משום דלו תהיה לאשה דדריש לעיל (דף מ:) במהוה עצמה וא''ת הואיל ומסתבר למדרש דכל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע כרבנן נימא לר''מ דווקא באונס ומפתה דגלי קרא גלי אבל בכל מקום נדרוש דאפילו קטנה במשמע ואור''י דהיינו טעמא דר''מ דאי דווקא לאונס ומפתה אתא קרא דולו תהיה לאשה ליכתוב בהו נערה מלא כמו במוציא שם רע וה''א כאן נערה הא בכל מקום כו' ומדכתיב לו תהיה לאשה במהוה עצמה בא ללמד דבכל מקום שנאמר נער כמו הכא במהוה עצמה מיירי:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד