|
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש
מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
⎯
פירוש 'חברותא' (מאת הרב יעקב שולביץ)דף פד - אאיתיביה רבא לרב נחמן: וכי בעל לאו בכלל בריות הוא? והתנן: נטולה אני מן היהודים - אם אסרה על עצמה תשמיש המיטה מכל היהודים, [3] יפר הבעל את חלקו, ותהא משמשתו, ותהא נטולה מן שאר היהודים. כיון שההפרה של הבעל אינה חלה אלא על מה שאסרה עצמה עליו, אבל במה שאסרה עצמה מאחרים, אינו יכול להפר. ואי אמרת, בעל לאו בכלל בריות הוא, מדוע צריך הבעל להפר את חלקו? הלא חלקו לא נאסר כלל! [4] ומתרצינן: לעולם בעל, לאו בכלל בריות הוא. ושאני הכא, דמוכחא מלתא דעל היתרא קאסרה נפשה. שבאופן זה, שאסרה את עצמה מתשמיש המיטה, מוכח שהתכוונה אף לבעלה. כיון שעל אחרים הרי היא אסורה בלאו הכי. שנינו במשנה: יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה: ולא קתני במשנה ובמעשר עני. ומשמע, שהמודרת הנאה מהבריות, אינה יכולה ליהנות ממעשר עני. ומקשינן: והתניא בברייתא: ובמעשר עני - שיכולה היא אף ליהנות ממעשר עני, ונמצא שיש סתירה בין דברי המשנה לדברי הברייתא. ומתרצינן: אמר רב יוסף: לא קשיא. הא רבי אליעזר, הא רבנן. דתנן: בי אליעזר אומר, אין אדם צריך לקרות שם [להחיל חלות שם מעשר על עשירית מהפירות] על מעשר עני, של דמאי. [בשם "דמאי" נקראים פירות של עמי הארץ, שגזרו חכמים להפריש מהם מעשרות, על אף שרוב עמי הארצות מעשרים את פירותיהם, כיון שחשודים הם שאינם נזהרים להפריש מעשרות]. וסבר רבי אליעזר, שהיות ודמאי הוא רק גזירת חכמים מחמת חשש ספק טבל, וגם אם יפריש את המעשר עני הוא לא יהיה חייב ליתנו לעניים, היות שספק ממון לקולא, לכן, לדעתו, אין צורך אפילו לקרוא שם על מעשר עני כלל. הערות[3] התוספות (צ ב) מקשים, איך היא יכולה לאסור את עצמה על כל היהודים? הלא היא אסורה עליהם כבר באיסור אשת איש ואין איסור חל על איסור? ומתרצים התוספות שזהו איסור כולל, כיון שכללה את הבעל בתוך כולם, והבעל הרי הוא מותר לה, ואיסור כולל חל על איסור אחר. אך הקשו על זה התוספות, שהרי הגמרא אמרה בתחילת הפרק שכוליה פרקין רבי יוסי היא, ואם כן הרי רבי יוסי סובר שאין איסור חל על איסור אפילו כאשר האיסור הוא איסור כולל. [4] זוהי גירסה ראשונה בר"ן. וכך נראה שהיא גם גירסת הרא"ש והתוספות, ובנוסחאות הגמרא מובא כך: ואי אמרת בעל לאו בכלל ביות נדרי ענוי נפש הן ויפר לה לעולם. והר"ן מסביר גרסה זו, שהגמרא מקשה כך: אם נאמר שבעל הרי הוא בכלל בריות, אפשר לפרש שהאשה התכוונה לאסור על עצמה הנאת תשמיש מכל היהודים, כיון שאף בעלה בכלל זה. אבל אם נאמר שבעל לאו בכלל בריות, אי אפשר לפרש שהיא אסרה על עצמה הנאת תשמיש, כיון שאם אין בעלה בכלל הנדר הרי לא אמרה כלום בנדרה, שהרי בלאו הכי היא אסורה על כולם, ועל כן מוכרחים לפרש שכונתה היא לאסור על עצמה את כל ההנאות מהיהודים. ואם כן, הרי זה נדרי ענוי נפש, ויכול הבעל להפר לה אף את חלקם של שאר היהודים. |