הערות

^[70] והקשו התוספות מדוע באמת אמרו את ההלכה בלי שמות התנאים שבמשנה ולמה לא אמר הלכה כרבי יהודה או כרבי יוסי? ותירצו שיש שהפכו את שמות התנאים שבמשנה לכן אמרו את ההלכה בלא שמות התנאים. ויש כמה מקומות שפירשה כך הגמרא מדוע הושמטו שמות התנאים ראה ריטב"א. וראה שפת אמת שתירץ באופן אחר.

^[71] ולכאורה היה צריך לומר הלכה כרבי יוסי במשנה, ולא כרבי יהודה בן בתירא שבברייתא? ופירשו התוספות שרבי יוסי אוסר בכל מקום משום שנחשב משא או שמא יפול, אבל רבי יהודה בן בתירא אוסר רק מצד מראית העין שנראה כמו שצררה ליחלב, ולכן במקום שדרך בני אדם לצרור את העיזים רק כדי לייבש מותר. ולכן אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירא ולא כרבי יוסי.

^[72] רש"י. ומשמע מדבריו שהמטולטלת נעשית כדי שיוכל להניח עליו משא ולא יכאב לו, או שלא יפול המשא. והקשה השפת אמת אם כן יהא אסור מצד משא ולא רק מחשש שיפול? אמנם בגמרא אמרינן שאם היא קשורה לו בזנב ובחטוטרת מותר ומוכח שהאיסור הוא מחמת חשש שיפול. אבל בפירוש הר"ח משמע שהמטולטלת נעשית כמלבוש ואם היא קשורה בזנבו נכנסת בה הרוח, וכשקשורה גם בחוטרתו לא נכנסת בה הרוח ונחשב למלבוש. ובפירוש המשניות להרמב"ם כתב שהיא חתיכת בגד הקשורה לסימן או לסגולה.

^[73] הלבוש פירש שאסור משום משאוי, והגר"ז ולבושי שרד פירשו משום שמא יפול החבל ויטלטלנו, ראה משנה ברורה [שה, מח ושער הציון שם, מד]. והעיר השפת אמת אם כן יהא מותר כשהקשר מהודק היטב? ותירץ, שכיון שהבהמה מצטערת בכך חששו שתנתק את הקשר אפילו כשהוא מהודק. והוסיף שאפשר שהטעם משום שכך היה דרכם לעקוד את הבהמות כשהובילום למכור בשוק.

^[74] השו"ע [שה, טו] מביא מחלוקת - אם מותר לקשור כל גמל בחבל נפרד ולמשוך את כל החבלים ביחד, וכן משמע לשון המשנה בהמשך "אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך, והאיסור נאמר רק כשכל הגמלים קשורים זה לזה והוא מושך את הראשון. או שמותר למשוך רק גמל אחד בלבד, וכן משמע בטור. ולפי דעת הטור צריך לפרש את המשך המשנה שמדובר לענין כלאים ולא לענין שבת, ראה בגמרא.

^[75] רש"י מפרש יד אחת ורגל אחת. וקשה שהרי עקידת יצחק היה בשתי הידים ושתי הרגלים כמו שפירש רש"י על התורה? וכתב הריטב"א שכונת הגמרא רק לדמות שהיה קשור יד לרגל ולא שתי הידים זו לזו, או שתי הרגלים זו לזו. והוסיף עוד שיצחק נעקד לגמרי שלא יוכל לזוז ובבהמה בודאי מדובר שקשורה בצורה רפויה כדי שתוכל לצאת, אלא דימו רק למעט שלא יקשור את הידים זו לזו. [והמהרש"א פירש שלמדו רק שעקוד הוא מלשון קשור]. ועדיין צריך ביאור מנין באמת למדנו שכך נעקד יצחק? ומרש"י משמע שכך הדרך לעקוד לשחיטה כדי "שיהא צוארו נפשט לאחוריו". וראה בתמיד [ריש פ"ד] שכך היו עוקדין את התמיד, וכתב שם בפירוש הראב"ד שאברהם עקד את יצחק כמו שעוקדין את התמיד. ומבואר בריטב"א שרב יהודה מחדש שאם הבהמה קשורה בשתי ידיה או שתי רגליה זו לזו מותר לה לצאת, וכן הוכיח הקרבן נתנאל [הובא לעיל נג, ב] מפירוש הערוך על "תותרי" שקושרים שתי רגליו זו לזו ומותר לצאת וכן פסק המשנה ברורה [שה, מח] בשם החיי אדם. והסיבה שמותר באופן כזה לצאת, כתב השער הציון [שם, מד] משום שבצורה כזו אין הקשר מהודק היטב.

^[76] הקשו התוספות הרי איסור כלאים הוא דוקא אם עושה מלאכה בשני מינים וכן הוא לשון הרמב"ם [כלאים ט, ז], וכאן הוא רק מוליך את הגמלים ולא עושה מלאכה שהרי מדובר בשבת? ותירצו שהמשנה מחדשת דין כלאים אפילו בחול ומדובר כשהגמל נושא משא. וכן כתב הריטב"א. [אך קשה הרי האדם לא עושה שום מלאכה אלא מנהיג את הגמל? ואיסור מנהיג נאמר כששתי בהמות כלאים עושות יחד מלאכה והוא מנהיגם עובר בלאו, אבל לא מצינו שההנהגה עצמה תיחשב למלאכה]. ודעת רבנו אפרים הובא ברא"ש הלכות כלאים [ז] שאסור להנהיג שני מינים אפילו שלא בשעת מלאכה, ולמד זאת מהסוגיא כאן וכקושיית התוספות. ועוד למד מכאן שאין צריך שיהיו שני המינים קשורים יחד זה בזה אלא אם מנהיגם יחד אסור, ולכן הוא אוסר לצייד שרוכב על סוס להחזיק בידו חבל שקשור בו הכלב, והרא"ש שם חולק. וראה להלן. והב"ח [יו"ד רצז] מחדש שאיסור כלאים נאמר או בקשורים יחד והאדם מנהיגם אפילו בלא מלאכה, או כשהם עושים יחד מלאכה אף שאינם קשורים. עוד תירצו התוספות שכשהוא מנהיג את הגמל בחבל אסור משום שהוא נושא את החבל ביחד עם הגמל ונחשב שעושים מלאכה ביחד, ולפי תירוץ זה אם קושר שני מינים בחבל אחד אף שלא בשעת מלאכה אסור, משום שנשיאת החבל עצמו היא מלאכה. וראה ט"ז [רצז, ו].

^[77] דעת הרמב"ם [כלאים ט, ז] שאיסור כלאים נאמר דוקא כשמין אחד טהור והשני טמא כמו שור וחמור, וכל הראשונים חולקים עליו. והרא"ש בהלכות כלאים [ה] הקשה עליו שבסיפרי ממעטינן אדם שמותר עם כולם משור וחמור, ומשמע שלא מצאו שום בהמה למעט חוץ מאדם, ועוד שמשמע שבלי המיעוט היה אדם אסור לחרוש עם שור ועם חמור ולדעת הרמב"ם ממה נפשך אם דינו כבהמה טהורה מותר עם שור ואם דינו כטמאה מותר עם חמור? [אולם במאירי כאן משמע שזה גופא הסיבה שאדם מותר עם כולם, שלא נאסרו כל שני מינים אלא רק טמאה עם טהורה ואדם לא בכלל שניהם].

^[78] רש"י. ולפי דבריו המשנה אינה להלכה משום שאנו פוסקים דבר שאין מתכוין מותר. ורבי עקיבא איגר הקשה שרש"י להלן [קמ, א] פירש שם סתם משנה כרבי שמעון שסובר דבר שאין מתכוין מותר? אולם השלטי הגיבורים כתב [כה, א אות ג] שהרי"ף והרמב"ם פסקו את הדין שבמשנה אף שסוברים שדבר שאין מתכוין מותר? וצריך לומר שכאן זה "פסיק רישיה" שיתחמם על ידי החבלים ולכולי עלמא אסור משום שנחשב כמו מתכוין. והר"ן כתב שהרי"ף הביא רק את ביאור המשנה שהיא אליבא דרבי יהודה ולא פסק כך להלכה כיון שהוא פוסק כרבי שמעון. אלא שהר"ן כתב כך לשיטתו להלן בסוף פרק שמונה שרצים [וכן דעת הרמב"ן שם] שאף שבכל התורה פסיק רישיה נחשב לכולי עלמא כמו מתכוון ואסור, באיסור כלאים אם אינו מתכוון מותר משום שהתורה אסרה רק מה שלובש בדרך מלבוש וכשאינו מתכוין אף אם הוא פסיק רישיה מותר שאינו נחשב דרך מלבוש. וראה חידושי הגר"ש רוזובסקי יבמות ה.

^[79] רש"י. ומהגירסא שלפנינו ברש"י נראה שצריך קשירה בשתי תכיפות, והרא"ש בהלכות כלאים [ז] פירש את רש"י כמו הר"ח כאן שכריכה וקשר אחד נחשב כמו שתי תכיפות, ואף שקושיית הגמרא שכריכה אינה חיבור והיינו שאפילו כמה כריכות אינם חיבור כלל ודומה לתכיפה אחת, אבל כשכורך וקושר נחשב כשתי תכיפות. ודעת רבנו אפרים [הובא ברא"ש שם, וברמ"א יו"ד רצז, יא] שהאיסור לחרוש בשור וחמור הוא אפילו כשאינם קשורים בכלל, ולמד זאת מההוא אמינא בגמרא שהמשנה מדברת על כלאים של אדם אף שמדובר בכריכה לבד. והרא"ש דחה שכאן מדובר בכריכה וקשירה, אך הגר"א ביו"ד [רצז, כז] פירש שראייתו היא - שעל ההוא אמינא שמדובר בכלאי אדם לא הקשו והרי אינם קשורים, ורק אחרי שתירצנו שמדובר בכלאי בגדים הקשו והרי אינם מחוברים. והמרדכי [שמב] כתב שדעת רש"י שכריכה וקשירה אסור בכלאים כמו שתי תכיפות, ורבי אלעזר ממיץ חולק וסובר שצריך שני קשרים זה על זה ורק כך נחשב קשר גמור כמו במלאכת קושר בשבת. ומחלוקת זו מצינו בהלכות לולב [תרנא, א] שיש מצוה לאגדו ונחלקו אם צריך שני קשרים זה על זה, או שמספיק כריכה [וקשירה], ראה רמ"א וביאור הגר"א שם.

^[80] רש"י. אבל הרא"ש כתב שאף שעיקר האיסור בטפחיים, לכתחילה אסור אפילו טפח. ולשון השו"ע [שה, טז] צריך ליזהר שלא יצא החבל מידו טפח, והמשנה ברורה [שם, נ] כתב שאיסור יש רק בשתי טפחים אבל לכתחילה יחמיר עד טפח.