סוטה כה ע"א

ושמואל אמר: אנא דאמרי [אני שאמרתי] את דברי — אפילו לר' יאשיה. והטעם הוא להיפך, מדאיצטריך קרא לרבוייה [מתוך שהוצרך הכתוב לרבות אותה] במיוחד — מכלל הדברים אתה למד דלאו [שאין] אשתו היא כלל לשאר הדברים.

א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: אשה שהיתה עוברת על דת יהודית, שאינה נוהגת בצניעות, שאמרו חכמים שבעלה מוציאה בלא כתובה, האם היא צריכה התראה, שצריך בעלה להודיע לה קודם לכן שיגרשנה אם תמשיך במעשיה אלה, בכדי להפסידה כתובתה, או אינה צריכה? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אנו אומרים]: כיון שעוברת על דת היא — הריהי לא בעיא [צריכה] התראה, שהרי היא יודעת שהיא עושה דבר אסור, או דלמא תיבעי [שמא תצטרך] התראה, דאי הדרה [שאם חוזרת] בה — תיהדר [תחזור] בה על ידי התראה זו?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה, ומכאן דייקנו: מישתא [לשתות] הוא דלא שתיא [שאינה שותה], הא קנויי מקני [הרי לקנא, מקנא] הוא לה. ונברר: למאי [למה, לאיזה ענין] מקנא לה אם אינה שותה? לאו [האם לא] להפסידה כתובתה? משמע שצריך להתרות בה שלא תיסתר עם איש אחר, ואם לא התרה בה אינו יכול להפסידה כתובתה, למרות שבודאי עברה על דת, שנהגה שלא בצניעות ונסתרה עם האסור לה!

אמר אביי: לא, הכוונה היא לאוסרה עליו. שאם קינא לה ונסתרה — הרי מאז היא אסורה עליו לעולם. רב פפא אמר: הקינוי הוא כדי להשקותה אחר כך כשהיא נשואה, אם נסתרה בהיותה נשואה. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: אין מקנין לארוסה על מנת להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין לארוסה על מנת להשקותה כשהיא נשואה. ומכל מקום אין ללמוד ממשנתנו דבר לענין התראה לעוברת על דת יהודית.

אמר רבא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בחלק אחר במשנתנו: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין — לא שותות ולא נוטלות כתובה.

ונדייק מכאן: מישתא [לשתות] הוא דלא שתיא [שאינן שותות], הא קנויי [הרי לקנא] — מקני להו [מקנא להן]. ולמאי [ולמה, לאיזה ענין] מועיל הקינוי? אי [אם] כדי לאוסרן עליו — הא אסירן וקיימן [הרי הן אסורות ועומדות] בין כה וכה, שהרי עובר על איסור לא תעשה כשנושא אותן, אלא לאו [האם לא] כדי להפסידן כתובתן? משמע שללא התראה זו של קינוי איננו יכול להפסידן כתובתן, אף שהן עוברות על דת כשנוהגות שלא בצניעות.

אמר רב יהודה מדיסקרתא: לא, הכוונה היא שמקנא לה כדי לאוסרה לבועל כשם שאסורה לבעל. דתנן [שכן שנינו במשנה]: כשם שסוטה אסורה לבעל — כך אסורה להינשא לבועל. ואם כן אין להביא מכאן ראיה לענין התראה.

אמר רב חנינא מסורא: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו ואלו שבית דין מקנין (מקנאים) להן במקום הבעל: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ולא להשקותה על ידי בית דין אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה. והרי מפורש כאן הטעם שמקנאים לה — כדי לפוסלה מכתובתה, שמע מינה [למד מכאן] בעי [צריכה] אשה שנסתרה ועברה על דת יהודית התראה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

ושואלים: וכולהו [וכולם], שאר החכמים שעסקו בכך, מאי טעמא [מה טעם] לא אמרי מהא [אמרו להוכיח מזו] שלכאורה הרי זו ראיה מפורשת הכתובה במשנה עצמה! ומשיבים: סבורים הם דלמא שאני התם דלית [שמא שונה שם במשנה שאין] לה אימתא דבעל [אימת הבעל] כלל, שהרי נתחרש או שחבוש בבית האסורים, ולכן צריך להתרות בה. אבל סתם אשה הנשואה לבעלה — אימת בעלה עליה, ואינה צריכה התראה מיוחדת.

ועוד שאלה בנושא דומה איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: היתה אשה עוברת על דת ורצה בעלה בכל זאת לקיימה ולא לגרשה, האם מקיימה או אינו מקיימה? כלומר, האם חובה עליו לגרשה, או שרק נתנו לו חכמים רשות לגרשה. וצדדי השאלה: מי אמרינן בקפידא דבעל תלא רחמנא [האם אומרים אנו בהקפדת הבעל תלתה תורה] את ענין עוברת על דת, והא לא קפיד [וזה אינו מקפיד] ואינו חייב לגרשה. או דלמא [שמא] כיון דקפיד [שהקפיד] — קפיד [הקפיד], כיון שהתורה מקפידה על כך — אין תולים את הדבר ברצונו של הבעל?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממשנתנו: ואלו שבית דין מקנין (מקנאים) להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ואי אמרת [ואם אומר אתה] רצה בעלה לקיימה מקיימה, וכי עבדי [עושים] בית דין מידי דדלמא לא ניחא ליה [דבר ששמא לא נוח לו] לבעל שיעשו אותו? ושמא אם היה בר דעת היה אומר שהוא רוצה לקיימה! ומשיבים: סתמא דמילתא [סתמו של דבר] כיון שעוברת על דת היא — מינח ניחא ליה [נוח לו] לכל בעל שתנהג אשתו בצניעות, ולכן יכולים בית דין לפעול על סמך הנחה זו, אך אם רצה בעלה לקיימה יכול לקיימה.

ב איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: בעל שמחל על קינויו, כלומר, קינא לה ואחר כך אמר שהוא מוחל לה, האם קינויו מחול, או אינו מחול? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אומרים אנו] בקינוי הבעל תלא רחמנא [תלתה תורה] והבעל הא מחיל ליה [הרי מחל את] קינויו, או דלמא [שמא] כיון דקני ליה מעיקרא לא מצי מחיל ליה [שקינא לה מתחילה אינו יכול למחול לה עוד]?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו: ואלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שבעל שמחל על קינויו קינויו מחול, עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה [האם עושים אנו דבר שיכול הבעל לבוא ולמחול אותו]? ומשיבים: סתמא דמלתא [סתמו של דבר] אדם מסכים על דעת בית דין, ואין חוששים שימחול, אך אם מחל בפירוש — הרי זה מחול.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: ומוסרין לו לבעל המוליך את אשתו, שקינא לה ונסתרה, לבית המקדש שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך ואסור עליו הדבר. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שבעל שמחל על קינויו קינויו מחול — לחליה לקינויה ולבעול [שימחל את קינויו ויבעל] בהיתר!

ומשיבים: אכן, כן הוא ולכך התכוונה המשנה, מאי שנא [מה שונה מדוע דווקא] תלמידי חכמים מלווים אותו — דגמירי [שהם מלומדים], דאי בעי למיבעל [שאם רוצה הוא לבעול] אותה, אמרי ליה: אחליה לקינוייך ובעלה [אומרים הם לו: מחל על קינוייך ובעל אותה בהיתר].

תא שמע [בוא ושמע] ממה שאמר ר' יאשיה: שלשה דברים סח לי החכם זעירא מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו — קינויו מחול, וזקן ממרא שהורה בניגוד להוראת בית הדין הגדול, שרצו בית דין למחול לו — מוחלין לו, ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו על חטאיו — מוחלין לו.

וכשבאתי אצל חבירי שבדרום ואמרתי להם הלכות אלה, על שנים הודו לי, ועל זקן ממרא לא הודו לי, וטעמם — שלא ירבו החכמים מחלוקת בישראל. שמע מינה [למד מכאן] שבעל שמחל על קינויו קינויו מחול. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן].

פליגי [נחלקו] בה בפרטי הלכה זו רב אחא ורבינא; חד [אחד מהם] אמר: אם מחל קודם סתירה — קינויו מחול, אך אם מחל לאחר סתירה — אינו מחול. וחד [אחד מהם] אמר: לאחר סתירה נמי [גם כן] מחול. ומעירים: ומסתברא כמאן דאמר [ומסתבר כדעת מי שאומר] אינו מחול,

ממאי [ממה] אנחנו למדים זאת — מדקא מהדרי רבנן [מתוך התשובה שמשיבים חכמים] לר' יוסי. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' יוסי אומר: בעלה נאמן עליה על הסוטה להביאה למקדש בלא שיבוא עליה בדרך, ואינו צריך מלווים מקל וחומר; ומה נדה שהיא בעונש כרת — בעלה נאמן עליה ומותר הוא להתייחד עימה, סוטה שהיא באיסור לאו (לא תעשה), שהוא בעונש מלקות בלבד — לא כל שכן שיהיה נאמן שלא יבוא עליה בדרך?

אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה — שכן יש לה היתר לאחר זמן, תאמר בסוטה — שאין לה היתר, שהרי אשה שזנתה אסורה לבעלה לעולם.

ואי אמרת [ואם אומר אתה] כי לאחר סתירה מחול לה, אם כן משכחת לה [מוצא אתה אותה] את הסוטה שגם יש לה היתר, דאי בעי מחיל ליה לקינויה ובעיל [שאם רוצה מוחל את קינויו ובועל]. אלא שמע מינה [למד מכאן] שלאחר סתירה אינו מחול עוד, ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.

ג שנינו במשנה: מתו בעליהן עד שלא שתו, בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות, ובית הלל אומרים שאינן נוטלות כתובה. ושואלים: במאי קמיפלגי, [במה באיזה עקרון נחלקו]? מסבירים: בית שמאי סברי [סבורים]: שטר העומד לגבות כגבוי דמי [הוא נחשב], ולכן כיון שיש בידה שטר כתובה, הרי כל הכסף של הכתובה כמוחזק בידה. וכיון שאין כאן אלא רק ספק אם זינתה ואיבדה כתובתה — אין בכוח הספק להוציא מידה את הכסף הנחשב כמוחזק בידה על פי השטר.

And Shmuel could have said: I state my opinion even according to the opinion of Rabbi Yoshiya. Since it was necessary for the verse to specifically include in the sota ritual a yevama who engaged in sexual intercourse with her yavam, by inference one may conclude that she is not his wife at all with regard to any matters other than those explicit in the verse.

§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to a woman who violates the precepts of halakha or Jewish custom with regard to modesty, who may be divorced without payment of her marriage contract, is forewarning from her husband required in order to cause her to forfeit her right to collect payment of her marriage contract or is forewarning not required? Do we say that since she is a woman who violates the precepts, forewarning is not required, as she is aware that her actions are prohibited? Or perhaps forewarning is required, so that if she desires to repent, she will be reminded to repent?

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: A betrothed woman and a widow awaiting her yavam neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. It is possible to infer that she does not drink, but the husband or yavam can warn her against secluding herself with another man. For what halakha is his warning relevant? Is it not relevant to cause her to forfeit her right to collect payment of her marriage contract? Accordingly, a woman forfeits payment of her marriage contract due to immodest behavior only if she is warned.

Abaye said: No, the relevance of the warning of the husband or yavam is to render her forbidden to him in the event that she secludes herself with another man. Rav Pappa said: The relevance of the warning is to have her drink if she secludes herself with another man when she is married, as it is taught in a baraita: One does not issue a warning to a betrothed woman in order to have her drink while she is betrothed. However, one can issue a warning to a betrothed woman in order to have her drink when she is married.

Rava said: Come and hear a proof from the continuation of the mishna: A widow who was married to a High Priest, or a ḥalutza who was married to a common priest, or a mamzeret or Gibeonite woman who was married to a Jew of unflawed lineage, or a Jewish woman of unflawed lineage who was married to a mamzer or a Gibeonite; all of these women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts.

The Gemara infers: She does not drink, but the husband or yavam can warn her against secluding herself with another man. But for what halakha is his warning relevant? If it is in order to prohibit these women to him, aren’t they currently prohibited to him? Rather, is it not relevant to cause them to forfeit their rights to collect payment of their marriage contracts? This indicates that only when a woman is warned in advance does her immodest behavior cause her to forfeit her right to collect payment of her marriage contract.

Rav Yehuda of Diskarta said: No, the relevance of the warning is to render her permanently forbidden to her paramour, should she seclude herself with him, just as she would become forbidden to her husband, as we learned in a mishna (27b): Just as she is forbidden to her husband, so is she forbidden to her paramour.

Rav Ḥanina of Sura said: Come and hear a proof from the continuation of the mishna: And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. And the Sages said that the court warns her not in order to have her drink the bitter water if she disobeys the warning; rather in order to disqualify her from receiving payment of her marriage contract. Since the sole purpose of the warning issued by the court is to disqualify her from receiving payment of her marriage contract in the event she secludes herself with the man, one can learn from the mishna that similarly, a woman who violates the precepts requires forewarning. The Gemara concludes: Indeed, one can learn from the mishna that a warning is required.

The Gemara asks: With regard to all of the other Sages, who proposed inconclusive proofs from other clauses of the mishna, what is the reason they did not say that proof can be adduced from this explicit statement? The Gemara answers: They reasoned that perhaps it is different there, as the wife has no fear of her husband at all, since he is either incapacitated or incarcerated, and therefore she must be warned first. In other cases, an explicit warning is unnecessary.

A dilemma was raised before the Sages: If a woman violates the precepts and her husband desires to maintain her as his wife, may he maintain her as his wife or may he not maintain her as his wife? Do we say that the Merciful One made the requirement to divorce her dependent on the husband’s objection to her behavior, and as this husband does not raise an objection he may maintain her as his wife? Or perhaps, since the Torah objects to this behavior, it is considered as though he objected, as the requirement to divorce her is due to the Torah’s objection to this behavior, irrespective of the husband’s wishes.

The Gemara cites proof: Come and hear the mishna: And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. And if you say that should the husband desire to maintain her as his wife he may maintain her as his wife, perhaps he may not want the court to warn her. Would the court perform a matter that is perhaps not amenable to the husband? The Gemara replies: The ordinary situation is that since she is violating the precepts, it is amenable to the husband to divorce her, and the court acts under this assumption.

§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to a husband who issued a warning to his wife and later retracted his warning, as he did not wish his wife to acquire the status of a sota, is his warning retracted, or is it not retracted? Do we say that the Merciful One made acquiring the status of a sota dependent on the husband’s warning, and the husband retracted his warning? Or perhaps, since he warned her at the outset, he can no longer retract his warning?

The Gemara cites proof that the husband cannot retract his warning: Come and hear the mishna: And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. And if you say that in the case of a husband who retracted his warning, his warning is retracted, would we, i.e., the court, do something that the husband can come and retract? This would cause a diminution of the esteem of the court. The Gemara replies: The ordinary situation is that a person concurs with the opinion of the court and would not retract a warning issued by the court, so this is not a concern. Therefore, no proof can be brought from the mishna.

The Gemara cites proof: Come and hear another mishna (7a): When the husband takes the sota to the Temple, he first takes her to the local court, and the court provides him with two Torah scholars who accompany them, lest he engage in sexual intercourse with her on the way to the Temple, which is prohibited due to her status as a sota. And if you say that with regard to a husband who retracted his warning, his warning is retracted, let him retract his warning and engage in sexual intercourse with her.

The Gemara replies that perhaps the husband can retract his warning: What is different about Torah scholars that they are chosen to accompany the husband? They differ from other people as they are learned, and if they see that the husband desires to engage in sexual intercourse with his wife, they say to him: Retract your warning and then you may engage in sexual intercourse with her in a permitted manner.

The Gemara cites proof: Come and hear that which Rabbi Yoshiya says: Ze’eira, who was one of the men of Jerusalem, told me three matters: A husband who retracted his warning, his warning is retracted; and in the case of a rebellious Elder whom the court wishes to forgive, the court may forgive him; and in the case of a stubborn and rebellious son whose father and mother wish to forgive him for his sins, they may forgive him.

And when I came to my colleagues in the South and told them these rulings, they agreed with me with regard to two of them, but with regard to forgiving a rebellious Elder they did not agree with me. They held that a rebellious Elder cannot be forgiven, in order that discord not proliferate among the Jewish people. The Gemara comments: One can conclude from Rabbi Yoshiya’s statement that with regard to a husband who retracted his warning, his warning is retracted. The Gemara concludes: Indeed, one can conclude from Rabbi Yoshiya’s statement that the husband can retract his warning.

Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to the limits of this halakha permitting a husband to retract his warning. One says that if he retracts his warning before her seclusion with another man, his warning is retracted, but if he retracts his warning after her seclusion with another man, it is not retracted. And one says that if he retracts his warning after her seclusion with another man, it is also retracted. And it is reasonable to hold according to the one who says that the husband’s warning is not retracted after her seclusion with another man.

The Gemara asks: From where can one derive that after the wife’s seclusion with another man, the warning cannot be retracted? It can be derived from the answer that the Rabbis gave in reply to Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: It is unnecessary to provide an escort to accompany the sota and her husband, as the husband of a sota is trusted not to engage in sexual intercourse with her, on the basis of an a fortiori inference: And just as in the case of a menstruating woman, who is prohibited from engaging in sexual intercourse with her husband by penalty of karet, her husband is nevertheless trusted with regard to her, as he is permitted to seclude himself with her, so too, with regard to a sota, who is prohibited from engaging in sexual intercourse with her husband only by an ordinary prohibition, is it not all the more so that he should be trusted?

The Rabbis said to Rabbi Yosei: No, if you say that he is trusted with regard to a menstruating woman, the reason is not due to the severity of the prohibition. Rather, he is trusted because she has the ability to become permitted to her husband after her menstrual flow has ceased and she has immersed in a ritual bath. Shall you also say that he is trusted with regard to a sota, who potentially does not have the ability to become permitted to her husband, due to her suspected adultery?

The Gemara explains the proof: And if you say that after her seclusion with another man the warning can be retracted for her, you therefore find an instance in which the sota has the ability to become permitted to her husband, as, if the husband desires he can retract his warning and engage in sexual intercourse with her. Rather, conclude from the Rabbis’ statement that if he retracts his warning after her seclusion with another man, the warning is not retracted. The Gemara concludes: Indeed, one can conclude from the Rabbis’ statement that the warning cannot be retracted.

§ The mishna states: If the husbands of the sota women died before their wives drank the bitter water, Beit Shammai say: They collect payment of their marriage contracts and they do not drink the bitter water. And Beit Hillel say: They either drink the bitter water or they do not collect payment of their marriage contracts. The Gemara asks: With regard to what do Beit Shammai and Beit Hillel disagree? The Gemara answers: Beit Shammai hold that a promissory note that stands to be collected is considered to be as though it was already collected, and since the woman possesses the marriage contract, the payment of the marriage contract is considered as though it is already in her possession. Since the burden of proof rests upon the claimant, she does not lose her rights to the money unless the inheritors prove that she committed adultery.