סוטה כו ע"א

מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי ר' מאיר שהיה רבי מאיר אומר לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית וחכמים אומרים יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס והרובא שנשא עקרה וזקינה ואין לו אשה ובנים מעיקרא לא שותה ולא נוטלת כתובה ר' אלעזר אומר יכול הוא לישא אחרת ולפרות ולרבות הימנה אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו ומשכנסה נסתרה או שותה או לא נוטלת כתובה מעוברת ומינקת עצמו או שותה או לא נוטלת כתובתה הרובא שנשא עקרה וזקינה ויש לו אשה ובנים או שותה או לא נוטלת כתובה אשת ממזר לממזר ואשת נתין לנתין ואשת גר ועבד משוחרר ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובה קתני מיהא איילונית תיובתיה דרב נחמן אמר לך רב נחמן תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה שנאמר {במדבר ה-כח} ונקתה ונזרעה זרע מי שדרכה להזריע יצאתה זו שאין דרכה להזריע ורבנן האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא ונקתה ונזרעה [זרע] שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' עקיבא אמר לו ר' ישמעאל אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה אם כן מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים: אשת ממזר לממזר: פשיטא מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש קא משמע לן: אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית: פשיטא מהו דתימא {במדבר ה-ו/יב/א/ד/ה/יא ??} דבר אל בני ישראל ולא גרים קמ''ל ואימא הכי נמי ואמרת רבויא הוא: אשת כהן שותה כו': (אשת כהן. שותה) פשיטא מהו דתימא {במדבר ה-יג} והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה קא משמע לן: ומותרת לבעלה: פשיטא אמר רב הונא במתנוונה מתנוונה הא בדקוה מיא במתנוונה דרך אברים מהו דתימא הא זנויי זנאי והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה משום דבאונס זנאי ולגבי כהן אסירא קא משמע לן: אשת סריס שותה: פשיטא מהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קא משמע לן: על ידי כל עריות מקנין: פשיטא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כו - א

מעוברת חבירו ומינקת חבירו, לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי מאיר.

שהיה רבי מאיר אומר: לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא, יוציא ולא יחזיר עולמית, שכך קנסוהו חכמים לפי שעבר על האיסור, ונמצא שאינו ראוי לקיימה, ולפיכך אינה שותה.

וחכמים אומרים: יוציא, וכשיגיע זמנו לכנוס, כשימלאו שנתיים לתינוק, יכנוס, ולכן היא שותה, שהרי ראויה היא לקיימה.

והרובא, בחור [שיכול להוליד] שנשא עקרה וזקינה, ואין לו אשה אחרת או בנים מעיקרא, מלפני כן, לא שותה ולא נוטלת כתובה.

רבי אליעזר אומר: שותה, שהרי יכול הוא לישא אחרת ולפרות ולרבות הימנה.

אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, ורק משכנסה [לאחר שכנסה] נסתרה, או שותה או לא נוטלת כתובתה. כלומר דינה כסוטה רגילה, ששותה, הואיל והסתירה היתה לאחר הנישואין, ואם אינה רוצה לשתות תפסיד כתובתה.

מעוברת ומינקת עצמו, שהיתה אשתו מעוברת מינקת וקינא לה, ונסתרה, או שותה או לא נוטלת כתובתה. שזאת שותה אפילו בעודה מעוברת ולא ממתינים עד שתלד, ואף על פי שהולד עלול למות אם היא טמאה. ^[37]

הרובא בחור שנשא עקרה וזקינה, ויש לו אשה או בנים, או שותה או לא נוטלת כתובה, שהרי מותר לו לקיימה.

אשת ממזר, כלומר אשה שראויה לינשא לממזר, כגון ממזרת או גיורת, הנשואה לממזר, ואשת נתין נתינה הנשואה לנתין, ואשת גר ועבד משוחרר, ולהלן יתפרש מה החידוש בכל אלה, ואיילונית שיש לבעלה אשה או בנים, ^[38] או שותה או לא נוטלת כתובה.

ומסקינן לקושיא: קתני מיהא איילונית, ששותה באופן שיש לבעלה אשה או בנים!

תיובתא דרב נחמן! שהרי לשיטתו גם באופן זה היא אינה שותה משום שהכתוב מיעטה בגלל שאינה ראויה להזריע, ואין הבדל בין ראויה לקיום או לא?

ומתרצינן: אמר לך רב נחמן: תנאי היא, הדבר שנוי במחלוקת תנאים אם איילונית שונה מיתר הנשים שאינן יולדות או לא. ואנא דאמרי כי האי תנא, שסובר איילונית אכן יש בה סיבה מיוחדת, וכולם מודים שאינה שותה.

דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה, לפי שנאמר "ונקתה ונזרעה זרע", מי שדרכה להזריע, יצאתה זו שאין דרכה להזריע.

ומאחר והתנא הזה הזכיר רק איילונית ולא עקרה וזקינה ונקט הטעם של "דרכה להזריע" ולא משום שאינה ראויה לקיימה, בעל כרחך שהוא סובר כרבי אליעזר שחולק על הטעם שאינה ראויה לקיימה, משום שהוא יכול לישא אשה אחרת, ובכל זאת הוא מודה באיילונית בגלל שאין דרכה להזריע, ^[39] והרי זה הוכחה לשיטתי, שאיילונית לדברי הכל אינה שותה.

והוינן בה: ורבנן, התנא של הברייתא דלעיל, הסובר שאיילונית אינה שונה משאר הנשים שאינן יולדות, האי "ונקתה ונזרעה זרע", מאי עבדי ליה? ומשנינן: מיבעי להו לכדתניא: "ונקתה ונזרעה [זרע] ", מלמד הכתוב שאם היתה עקרה מלפני כן, נפקדת לאחר שניקתה ע"י השתיה, דברי רבי עקיבא.

אומר לו רבי ישמעאל: אם כן, יסתרו כל העקרות, ויפקדו, וזו העקרה הצנועה הואיל ולא נסתרה, הפסידה?!

אם כן, מה תלמוד לומר "ונקתה ונזרעה זרע"? - שאם היתה יולדת לפני כן בצער, יולדת מעתה בריוח בקלות, ואם היתה יולדת נקבות, יולדת מעתה זכרים, קצרים יולדת ארוכים, שחורים יולדת לבנים. ^[40]

שנינו בברייתא: אשת ממזר או שותה או לא נוטלת כתובתה.

והוינן בה: פשיטא שהיא שותה, שהרי היא ראויה לקיימה?

ומשנינן: מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש, מה לנו להרבות פסולי קהל בישראל, ועדיף שלא להשקותה ושלא לעשות שלום ביניהם כדי שלא יולדו ממזרים.

קא משמע לן שבכל זאת משקין אותה.

שנינו בברייתא: אשת גר ועבד משוחרר.

והוינן בה: פשיטא שהיא שותה? ומשנינן: מהו דתימא מדכתיב בראש הפרשה של סוטה "דבר אל בני ישראל" נדרוש דוקא בני ישראל ולא גרים.

קא משמע לן שגם בגרים נאמר דין שתיה.

ומקשינן: ואימא הכי נמי שנמעט באמת גרים?

ומשנינן: "ואמרת", האמור שם בהמשך, ריבויא הוא! לרבות גם את הגרים.

שנינו במשנה: אשת כהן שותה.

והוינן בה: פשיטא שהיא שותה?

ומשנינן: מהו דתימא הואיל וכתוב בפרשת סוטה "והיא לא נתפשה", משמע שרק כשזינתה ברצון היא אסורה על בעלה, הא אם נתפשה, שנאנסה, מותרת, וזו אשת כהן, הואיל וגם אם נתפשה אסורה על בעלה הכהן [דדרשינן מ"והיא" למעט אשת כהן] הרי הפרשה לא מדברת בה, ואימא לא תשתה.

קא משמע לן שגם אשת כהן שותה. ^[41]

שנינו במשנה: אשת כהן שותה ומותרת לבע לה.

והוינן בה: פשיטא שאם נמצאה טהורה הרי היא מותרת לבעלה? ומשנינן: אמר רב הונא: במתנוונה שחלתה ע"י שתית המים המרים ואעפי"כ איננו חוששין שמא זינתה.

ומקשינן: מתנוונה הא בדקוה מיא ונתברר שאכן זינתה והסיבה שלא מתה בגלל שהיה לה זכות כמו ששנינו במשנה לעיל [כ - א]?

ומתרצינן: במתנוונה דרך אברים, שלא חלתה במעים ובירכים אלא בראשה ושאר אבריה, ואילו היתה מזנה היה לה לחלות במעים ובירכים, כדרך בדיקת המים.

מהו דתימא, הא, אשה זו זנויי זנאי, אלא שלא זינתה ברצון רק באונס, והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה במעיים ובירכיים משום דבאונס זנאי, ולגבי כהן אסירא. ^[42]

קא משמע לן שהיא מותרת לבעלה. ^[43]

שנינו במשנה: אשת סריס שותה.

והוינן בה: פשיטא?

ומשנינן: מהו דתימא "ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך", אמר רחמנא, ומשמע שאישה הוא בר שכיבה, והא הסריס, לאו בר הכי הוא, ולא נאמר בו פרשת סוטה.

קא משמע לן שהפסוק אינו בא אלא להקדים שכיבת הבעל לבועל, ולא למעט אשת סריס, וסריס אכן בר שכיבה הוא, אלא שאינו בר זריעה.

שנינו במשנה: על ידי כל עריות מקנין.

והוינן בה: פשיטא שיכול לקנאות לה שלא תסתר עם קרוביה?

הערות

^[37] כך כתב רש"י [וה"ה במינקת יש סכנה לולד אם תמות כשמכיר אותה. מל"מ]. והקשו תוספות דלמה באמת לא נמתין ולא נהרוג הולד דהא בערכין מוכח באשה שיוצאה ליהרג במיתת בי"ד דרק משום גזה"כ אין ממתינים לה עד שתלד הא לא"ה לא היו הורגים אותה משום שולד הוא ממון הבעל, וכאן בסוטה אין לנו לימוד ע"ז. ולכן ביארו בדרך אחרת שבאמת אינה שותה רק לאחר שתלד, והחידוש הוא שאעפ"י שבשעה שקינא לה לא היתה ראויה לשתות מכל מקום שותה לאחר מכן. ואינו דומה למעוברת חבירו שאף אם הפילה הולד לאחר מכן אינה שותה כיון שבשבעת הקינוי לא היתה ראויה לשתות כמבואר בירושלמי, דשם אינה בת קינוי מצד הדין שהתורה מיעטתה משום שאין ראוי לקיימה, מה שאין כן במעוברת עצמו, אינה מופקעת מקינוי ושתיה אלא שממתינים שתלד כדי לא להרוג הולד. תוד"ה מעוברת. והמל"מ מיישב קושיית התוספות, דדוקא שם, לולי הגזה"כ לא היו הורגין את הולד שאין להפסיד לבעל את הולדות, מה שאין כן בסוטה, שהבעל רוצה להשקותה ובידו הוא שלא להשקותה למה נחוש להפסדו. מל"מ הל' סוטה פ"ב ה"ו. ובמרומי שדה כתב דקושיית התוספות אמת, דודאי יש איסור להרוג עובר אפילו בלא הפסד ממון, ואפילו לאב אסור להורגו, אלא דשם, ביוצאת ליהרג, יש מצות עשה ד"ובערת הרע מקרבך", והוא הדוחה איסור ההריגה. אבל כאן למה נשקה אותה בימי עיבורה. ויש שתירץ, דודאי אם היינו יודעים שטמאה היא והולכת למות היינו ממתינים שתלד. אבל כאן ספק הוא ויותר קרוב לודאי שטהורה היא, וראיה לדבר, שהיא מסכימה לשתות שהרי בידה לסרב, וא"כ למה נמתין כיון שצועקת שהשתיה תברר וטהורה היא. ערוך השלחן אהע"ז סי' קע"ח סמ"ג.

^[38] הקשו התוספות למה לא תנא איילונית ביחד עם עקרה וזקנה. תוד"ה שנשא. ובתוספות הרא"ש תירץ דמשום רבי אליעזר לא תנא איילונית לעיל דהוא ודאי סובר דרשא דונקתה ונזרעה למעט איילונית, ולא הקשו לרב נחמן אלא במה דקאמר דאף רבנן סוברים דרשא זו. והמל"מ תירץ דהברייתא שונה מקודם מה שאין בו מחלוקת, דבעקרה וזקנה שיש לו אשה ובנים לכןלי עלמא שותה, אבל איילונית פליג רשב"א להלן, דאף כשיש לו אשה ובנים אינה שותה משום שאין דרכה להזריע [מל"מ הל' סוטה פ"ב ה"י].

^[39] כך כתב רש"י, והקשו עליו דדלמא סבירא ליה כחכמים וכגון שיש לו אשה ובנים. מל"מ שם.

^[40] הקשו תוספות דאכתי תקשי שכל היולדות בצער יסתרו וזו הפסידה. תוד"ה אמר. ובמהרש"א מתרץ דמשום יולדת בצער לא תעשה עצמה נחשדת ע"י סתירה אבל עקרה תעשה כל מה שתוכל כדי שיהיו לה בנים. ח"א מהרש"א ברכות לא. ב. ובצל"ח תירץ דכל אשה לא תסתתר מחשש שמא לא ישקנה בעלה אלא יגרשה אבל עקרה ששהתה עשר שנים שבלאו הכי צריכה להתגרש ואז תסתתר שמא ישקנה ותלד בנים. צל"ח שם.

^[41] הקשו תוספות דלמה לא פריך ואימא ה"נ כדפריך לעיל, ותירצו דבכל מקום שאפשר לדרוש הפסוק בשני אופנים לא שייך להקשות שנדרוש באופן השני כי כך ניתנה למשה מסיני הדרשה באופן הזה, וכאן ניתנה הדרשה דלא נתפשה לאסור אשת כהן באונס ולא להפקיעה מדין שתיה, מה שאין כן לעיל "בני ישראל", משמע להדיא למעוטי גרים. תוד"ה וזו.

^[42] ואין להקשות כיון שאנוסה היא למה יבדקוה המים כלל? די"ל שפריצותה גרם לה שבעלה יקנא לה, והיתה צריכה ליזהר יותר מחברת הפריצים כדי שלא תיאנס ותיאסר על בעלה הכהן. תוספות הרא"ש.

^[43] במל"מ נסתפק לפי האמת, האם המים בודקין אשת כהן שנאנסה, שיש לפרש דקמ"ל שהיא מותרת כיון שלא בדקוה המים כי אורחיה, ואילו היתה אנוסה היו המים בודקין אותה כי אורחיה. ואפשר לומר שלעולם אין המים בודקין ביאות אונס, ובסוף כתב דבין כך ובין כך אין נפקותא לדינא. מל"מ הל' סוטה פ"ג הכ"ד.

מעוברת חבירו ומינקת חבירו — לא שותות ולא נוטלות כתובה, אלו דברי ר' מאיר.

שהיה ר' מאיר אומר: לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו לפני שמלאו עשרים וארבעה חודשים ללידת הולד, כשייגמל הילד מיניקתו, ואם נשא — יוציא (יגרש) ולא יחזיר אותה עולמית, שקנסוהו על שעבר על דברי חכמים. וחכמים אומרים: יוציא בגט, וכשיגיע זמנו לכנוס (לשאת) לאחר עשרים וארבעה חודש ללידת הולד — יכנוס אותה פעם שניה.

ועוד אמרו: והרובא (בחור, איש צעיר) שנשא אשה עקרה וזקינה ואין לו אשה ובנים מעיקרא [מתחילה] — לא שותה ולא נוטלת כתובה, שהרי נשא אשה האסורה עליו, שהרי אינו יכול לקיים על ידה מצות פריה ורביה שטרם קיימה. ר' אלעזר אומר: אין בנישואין אלה עצמם איסור, שהרי יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה.

ומשום כך הריהי שותה אבל המקנא לארוסתו או לשומרת יבם שלו, ומשכנסה נסתרה — או שותה או לא נוטלת כתובה. מעוברת ומינקת עצמו שקינא לה, שיש לחשוש שמא יזיקו המים המרים לוולד, מכל מקום קינויו קינוי ולכן או שותה או לא נוטלת כתובתה. הרובא (הצעיר) שנשא עקרה וזקינה, ויש לו אשה ובנים ואם כן, אין היא אסורה עליו שהרי קיים כבר מצות פריה ורביה — או שותה, או לא נוטלת כתובה.

אשת ממזר שהיתה נשואה לממזר, בנישואין כשרים, או אשת נתין לנתין, או אשת גר או עבד משוחרר, או איילונית שקינא לה בעלה — או שותה, או לא נוטלת כתובה. קתני מיהא [שנה התנא על כל פנים] שם שאיילונית שותה, והרי זו תיובתיה [קושיה חמורה על] רב נחמן!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב נחמן: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה, ואנא דאמרי כי האי תנא [ואני שאמרתי את דברי, כדעת תנא זה אמרתי]. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה, שנאמר: "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה, כח) — מי שדרכה להזריע, יצאתה זו שאין דרכה להזריע.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] הסבורים באותה ברייתא שאיילונית שותה, האי [זה] הכתוב "ונקתה ונזרעה זרע" מאי עבדי ליה [מה עושים הם בו]? הלא אינה בכלל "ונזרעה זרע"! ומשיבים: מיבעי להו לכדתניא [נצרך הוא להם לכפי ששנינו בברייתא]: מה שנאמר "ונקתה ונזרעה [זרע]", לומר שאם היתה עקרה — נפקדת בבנים, אלו דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' ישמעאל: אם כן — יסתרו כל העקרות, וישתו מי סוטה ויפקדו, שיש להן דרך כזו להיפקד, וזו, אשה עקרה שהיא צנועה וכשירה, הואיל ולא נסתרה הפסידה בנים?!

אלא יש לומר: אם כן מה תלמוד לומר: "ונקתה ונזרעה זרע", שאם היתה יולדת עד עכשיו בצער — יולדת מעתה בריוח (ברווחה בלא צער), היתה יולדת נקבות — יולדת עכשיו זכרים, היתה יולדת ילדים קצרים (נמוכים) — יולדת ארוכים (גבוהים), היתה יולדת ילדים שחורים שאינם יפים — יולדת לבנים, יפים.

א שנינו במשנה שאשת ממזר הנשואה לממזר שותה. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, שהרי נישואיהם נישואין כשרים! ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: אפושי [להרבות] פסולין לא ליפוש [נרבה] ואין מעוניינים בקיומם של נישואין כאלה, ולכן לא תשתה ותיאסר על בעלה, ולא תלד מעתה ילדים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין הדבר כן.

ב עוד שנינו שם: אשת גר ועבד משוחרר, ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובה. ותוהים לגבי אשת גר ועבד כנעני משוחרר (שגם הוא גר): פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, שהרי אשתו היא לכל דבר?

ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: הלא נאמר בראש פרשת סוטה "דבר אל בני ישראל" (במדבר ה, יב), ויש מקום לומר שבא הכתוב למעט: בנים של ישראל דווקא, ולא גרים, על כן קא משמע לן [השמיעה לנו] הברייתא שאף גרים בכלל. ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן] שהכתוב בא באמת למעט גרים! ומשיבים: "ואמרת" (במדבר ה, יב) שנאמר אחר כך — לשון רבויא [ריבוי] הוא, ללמד שכל ישראל, אפילו גרים, שותים.

ג שנינו במשנה: אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. ותוהים: אשת כהן שותה פשיטא [פשוט, מובן מאליו] ששותה! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר], הלא אמר הכתוב בסוטה: "והיא לא נתפשה (נאנסה)" (במדבר ה, יג) ולכן היא אסורה, הא [הרי] אם נתפשה — מותרת לבעלה. וזו אשת כהן הואיל וגם אם נתפשה אסורה היא לבעלה — אימא [אמור] שלא תשתה שהרי אין דינה שווה לשאר נשים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהיא שותה.

ד שנינו במשנה שאשת כהן שותה ומותרת לבעלה. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], הלא נבדקה ונמצאה טהורה! אמר רב הונא: מדובר שם במתנוונה שהולך גופה ומתנוון. ותוהים: מתנוונה — הא [הרי] כבר בדקוה מיא [המים] והוכיחו שהיא טמאה, אלא שהזכות תולה לה אבל אסורה לבעלה!

ומשיבים: במתנוונה דרך אברים אחרים. כלומר, מחלות באות עליה, אבל לא באיברים האמורים בתורה. מהו דתימא [שתאמר]: הא זנויי זנאי [זו באמת זנתה], והא [וזה] שלא בדקוה מיא כי אורחיה [המים כדרכם] הוא משום שבאונס זנאי [זנתה] ולגבי כהן בכל אופן היא אסירא [אסורה], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין חוששים לכך.

ה שנינו במשנה שאשת סריס שותה. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], הלא נשואה היא לו! ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: הלא "ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך" (במדבר ה, כ) אמר רחמנא [אמרה תורה], והאי לאו בר הכי [וזה, בעלה אינו מסוגל לכך] הוא, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין אומרים כן.

שנינו במשנה שעל ידי (לשם) כל עריות מקנין (מקנאים) ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא!

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The baraita continues: A woman who was pregnant with the child of another man at the time of her marriage and a woman who was nursing the child of another man at the time of her marriage neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts, as their marriages were prohibited by rabbinic law. This is the statement of Rabbi Meir.

The baraita continues: The reason for this is as Rabbi Meir would say: A man may not marry a woman who is pregnant with the child of another man or a woman who is nursing the child of another man, until twenty-four months pass after the baby’s birth, so as to ensure that the woman will not become pregnant while the child needs to nurse. And if he married her, he must divorce her and may never remarry her, as the Sages penalized him for transgressing the prohibition. And the Rabbis say: He must divorce her, and when his time to marry her arrives, i.e., twenty-four months after the baby’s birth, he can marry her again.

The baraita continues: In the case of a young man who married a barren woman or an elderly woman, and he did not have a wife and children beforehand, the woman neither drinks nor collects payment of her marriage contract, as it is prohibited for him to marry a woman with whom he cannot procreate. Rabbi Elazar says: This marriage is not forbidden, as he can marry another woman and procreate through her, and therefore she can drink the bitter water.

The baraita continues: However, in the case of one who issued a warning to his betrothed, or to his yevama while she was a widow awaiting her yavam, and she secluded herself with the other man after he consummated the marriage, she either drinks the bitter water or does not collect payment of her marriage contract. If his own pregnant or nursing wife becomes a sota, then despite the concern that the bitter water may harm the fetus, she either drinks the bitter water or does not collect payment of her marriage contract. In the case of a young man who married a barren woman or an elderly woman, and he already had a wife and children and was therefore permitted to marry his barren or elderly wife, the woman either drinks the bitter water or does not collect payment of her marriage contract.

The baraita concludes: With regard to the wife of a mamzer who is married to a mamzer in a permitted marriage, and the wife of a Gibeonite who is married to a Gibeonite in a permitted marriage, and the wife of a convert or an emancipated slave, and a sexually underdeveloped woman, if any of these women becomes a sota she either drinks the bitter water or does not collect payment of her marriage contract, as the marriage is permitted. After citing the entire baraita, the Gemara explains the difficulty: In any event, the baraita teaches that a sexually underdeveloped woman can drink the bitter water if the marriage is permitted, and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Naḥman.

The Gemara answers: Rav Naḥman could have said to you: There is a dispute between tanna’im with regard to this matter, and I state my opinion in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon Ben Elazar says: A sexually underdeveloped woman neither drinks nor collects payment of her marriage contract, as it is stated: “And she shall be cleared, and shall conceive seed” (Numbers 5:28), indicating that the sota ritual pertains only to one whose way is to bear seed and give birth, excluding this sexually underdeveloped woman, whose way is not to bear seed.

The Gemara asks: And as for the Rabbis, what do they do with this verse: “And she shall be cleared, and shall conceive seed”? Since they hold that a sexually underdeveloped woman drinks the bitter water, what do they derive from the verse? The Gemara answers: They require it for that which is taught in a baraita: The verse: “And she shall be cleared, and shall conceive seed” (Numbers 5:28), indicates that if she was barren, she will be remembered and conceive a child; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yishmael said to him: If so, all the barren women will seclude themselves with other men, and they will be remembered and conceive after drinking the bitter water and being found innocent; but that virtuous barren woman, who does not transgress the prohibition of seclusion, since she does not seclude herself with other men, she loses the opportunity to receive this blessing.

Rabbi Yishmael continues: If so, what is the meaning when the verse states: “And she shall be cleared, and shall conceive seed” (Numbers 5:28)? This means that if in the past she would give birth in pain, from then on she will give birth with ease; if she gave birth to females, she will now give birth to males; if her children were short, she will now give birth to tall children; if her children were black, she will give birth to white children.

§ The baraita in the Tosefta cited above states: The wife of a mamzer who is married to a mamzer in a permitted marriage… either drinks the bitter water or does not collect payment of her marriage contract. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Since their marriage is permitted, why should the sota ritual not apply? The Gemara answers: It is necessary lest you say that she should not drink, since if she drinks and is found to be innocent of adultery, she is permitted to her husband. This is undesirable since their offspring are also mamzerim, and we do not cause the number of individuals of flawed lineage to proliferate. The baraita in the Tosefta therefore teaches us that this is not a concern, and the wife of a mamzer is permitted to drink.

The aforementioned baraita in the Tosefta states: The wife of a convert or an emancipated slave, and a sexually underdeveloped woman can drink the bitter water. The Gemara asks with regard to the wife of a convert or an emancipated slave, who also has the status of a convert: Isn’t that obvious? Since their marriage is permitted, why should the sota ritual not apply?

The Gemara answers: It is necessary lest you say that she does not drink, as the verse states: “Speak to the children of Israel, and say unto them: If the wife of any man goes astray, and acts unfaithfully against him” (Numbers 5:12). One might have inferred from this verse that the sota ritual applies only to those born as Jews and not to converts; the baraita in the Tosefta therefore teaches us that this is not so. The Gemara asks: Why not say that indeed the verse excludes converts? The Gemara answers: The subsequent term: “And say unto them” (Numbers 5:12) is an amplification, which serves to include converts.

§ The mishna states: The wife of a priest drinks the bitter water, and if she is found to be innocent of adultery she is permitted to her husband. The Gemara asks: Why does the mishna state: The wife of a priest drinks? Isn’t that obvious? The Gemara answers: It is necessary lest you say that she does not drink, as the verse states: “And a man lay with her…neither was she seized” (Numbers 5:13). This indicates that if the sota was not seized she is forbidden; however, if she was seized, i.e., raped, she is permitted to her husband. And with regard to this woman, the wife of a priest, since even if she was seized she is forbidden to her husband, as a priest may not remain married to his wife if she was raped while they were married, one might say that the sota ritual does not apply to her, and she does not drink. Therefore, the mishna teaches us that she does drink.

§ The mishna states: The wife of a priest drinks, and if she is found to be innocent of adultery, she is permitted to her husband. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Rav Huna says: The mishna is referring to a case where the woman’s health deteriorates after she drinks the bitter water, and one might have thought that she is defiled. The Gemara asks: In the case of a woman whose health deteriorates, hasn’t the bitter water already evaluated that she was unfaithful? The fact that her health deteriorates indicates that she is defiled and forbidden to her husband, and her death is delayed due to her merit in other matters.

The Gemara answers: The mishna is referring to a case where her health deteriorates, but not in the manner of a sota, who is afflicted in her belly and thighs (see Numbers 5:27). Rather, she is afflicted by way of other limbs. Lest you say: This woman engaged in licentious intercourse, and the fact that the bitter water did not evaluate her in the usual manner is because she engaged in licentious intercourse under duress, and with regard to a priest, even rape renders her forbidden to her husband, the mishna therefore teaches us that the woman’s deteriorating health does not indicate anything.

§ The mishna states: The wife of a eunuch drinks. The Gemara asks: Isn’t that obvious? Since their marriage is permitted, why should the sota ritual not apply? The Gemara replies: It is necessary lest you say that she does not drink, since the Merciful One states with regard to the sota: “But if you have gone astray while under your husband, and if you are defiled, and some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20). This indicates that her husband had lain with her, and this husband, the eunuch, is not capable of that. The mishna therefore teaches us that the wife of a eunuch does drink the bitter water.

§ The mishna states: A husband can issue a warning to his wife with regard to all those with whom relations are forbidden, e.g., her father or brother. The Gemara asks: Isn’t that obvious?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

קנא לאשתו ונסתרה והיא מעוברת או מניקה משקין אותה ואין ממתינין לה עד שתלד או עד שתשלים זמן הנקתה שאם טהורה היא אין בזה חשש ואם טמאה היא אין עבורה בזו יותר מדיני נפשות שהיוצאה ליהרג אין ממתינין לה אלא אם כן ישבה על המשבר ואם מיניקת היא ינתן למיניקה:

אע"פ שבנשואי עבירה ביארנו שאינה שותה בנשואין הפגומין מיהא הואיל ואין עבירה בנשואיהם שותה ואין אומרין נוח לנו שלא תיבדק אלא שתאסר כדי שלא ימשך הפגם מעתה אשת ממזר לממזר או אשת נתין לנתין אף ע"פ שהזרע נתין או ממזר תבדק וכן אף ישראלית הנשואה לגר ולעבד משוחרר תבדק ואע"פ שכתוב בפרשה דבר אל בני ישראל והיה ראוי לדרוש ישראל ולא גרים כשחזר וכתב ואמרת אליהם ריבה וכן גיורת ומשוחררת לישראל או גיורת לגר ומשוחררת למשוחרר או גיורת למשוחרר או משוחררת לגר:

ואשת ממזר לממזר כלומר אשה הראויה לממזר ונשאת לממזר וקינא לה ונסתרה ל"ה אילונית או שותה או לא נוטלת כתובה ומיירי בשיש לו אשה ובנים דומיא דעקרה וזקנה:

ולא ליפוש בפסולין פ"ה לא נעשה שלום ביניהם לא יפרה ולא ירבה הואיל וכל דורותיו ממזרים:

מ"ד והיא לא נתפשה כו' כלומר מהו דתימא פרשה סוטה על כרחך באשת ישראל קיימא מדכתיב והיא משמע זו היא דכי לא נתפשה אסורה הא נתפשה כו' ועלה קאי קרא דבתריה ועבר עליו דהיכ' דמספקא לן בהך אם נטמאה אי לא [נטמאה] שותה אבל אשת כהן דליתא בכלל והיא לא נתפשה ליתא נמי בכלל השקאה קמ"ל ל"ה. במתנונה דרך אברים שאין מתנוונה במעים אלא ראשה ושאר אברים כבדים עליה מ"ד א). מ"ד מבלעדי אישך כו' משמע דאישה בר הכי הוא קא משמע לן דלמי שקדמה שכיבתו לבועל הוא דאתא וסריס בר הכי הוא ואע"ג דלאו בר איזרועי הוא ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכה ל"ה. שחוף

תוס' בד"ה לא ישא אדם כו' ומודים חכמים לר"א כו' כבר נראית לשתות עכ"ל כצ"ל:

בד"ה מעוברת עצמו כו' והתם גזירת הכתוב כו' והתם משמע כו' והכא ה"פ מעוברת עצמו אע"ג דקינא לה עכ"ל כצ"ל:

בד"ה וזו הואיל כו' ה"נ דקמ"ל דכך ניתן כו' שיש לו אח מ"מ כו' פסול הוא וכן כו' עכ"ל כצ"ל:

בפרש"י בד"ה קמ"ל דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה כו' עכ"ל לפי זה לא הוה צריך לפרש במתני' אשת סריס כגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל עכ"ל דבלאו הכי ניחא דבר שכיבה מקרי כמו שפירש כאן אינו בפרש"י במתני' אבל גליון הוא שנכתב בפרש"י שלנו וק"ל:

גמ' פיסקא אשת כהן שותה כו' פשיטא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא שותות כו' שייך לעמוד ראשון:

תוס' בד"ה לא ישא כו' אל תבא עוד שם ומודים חכמים לרבי אליעזר שאם היו לו בנים ואשה שהיא שותה או לא נוטלת כתובה היו לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות כצ"ל והס"ד:

בד"ה מעוברת והתם גזירת הכתוב הוא כו' כצ"ל:

בד"ה וזו הואיל כו' כל היכא דקא מסיק אדעתיה כו' ומדריש לדרשא אחריתי כו' כצ"ל. :

גמרא שהי' רמ"א כו' וחכ"א יוציא וכשיגיע זמנו כו'. כצ"ל:

שם א"ל ר"נ תנאי היא ואנא דאמרי כהאי תנא כו'. הרמב"ם בפ"ה מהל"ס הל"י פסק דלא כר"נ. והמל"מ העלהו בצ"ע דנהי דחכמים ור"ע ורי"ש לא ס"ל כר"נ מ"מ כיון דהוא ס"ל דהלכה כרשב"א כו' למה לא נפסוק כוותיה. ואישתמיטתי' פסק הרי"ף והרמב"ם בב"ב (יא ב) דלא כר"ה שם וע"ש ברא"ש ונ"י טעמם וה"נ דכוותי'. וכן מצאנו עוד להם שם (כא ב) בדינא דבר מבואה דאוקי ריחיא כו' ע"ש. וכן בעירובין (ל) פסק הרמב"ם דלא כר"ה מטע"ז כמש"כ הה"מ והגר"א סי' שפ"ו סקכ"ח. ועיין בחדושי לאו"ח סי' ק"ס שהבאתי עוד כיוצא בזה מפסקי הרמב"ם בפ"ג מהל' ביאהמ"ק ה"ח ובפ"ד מהל' מו"מ הל"ה. ומהתוס' בע"ז (רד"ס). וכ"כ הרא"ש בפ' ר"א דמילה סי' ו' בתחלה. אולם בס"ד משמע דלהלכה ס"ל כבע"ה שהדבר בספק. וכן הרי"ף והרמב"ם. וקשיא מדידהו אדידהו. והך עדיפא טפי דר"ה או רחב"ר קאי כת"ק. וכן קשין דברי הרא"ש בהל"ק הל' טומאה סי' ז' במה שהקשה על הרי"ף שפסק דלא כר"ח. שכתב ואע"ג כו' וקי"ל משנת ראב"י קב ונקי כו' אפ"ה לא דחינן מימרא מפורשת דר"ח כו'. וכן צ"ע פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' גנבה הלי"א כרב אע"ג דאוקימנא ליה כיחידאה כרשב"א. (ובלא"ה קשה במה שפסק כרב נגד לוי. ובפ"ה מהל' תענית הלט"ו פסק כלוי נגד רב ושמואל וע"ש בכ"מ ובב"י באו"ח סי' תק"ס ובהגר"א שם). ואולי משום דשם בבעי' דר' ירמיה מחוץ מעוברה קאמר א"ד כיון דצריך לאשתרויי בהדה בשחיטה כו'. והיינו לכאורה כרב ואכמ"ל:

רש"י ד"ה אנא דאמרי'. אלמא כר' אלעזר ס"ל. כצ"ל בל"י. וקשה דהא איכא לאוקמי דיש לו אשה ובנים ודברי הכל. שוב מצאתי להמל"מ בפ"ב מהל"ס הל' י' שעמד בזה:

רד"ה קמ"ל. וסריס בר שכיבה הוא. עי' מהרש"א. ואני אומר דגם כאן בדבור הקודם משמע דסריס לאו בר שכיבה. לכן נ"ל דהוא כמו א"נ ור"ל דקמ"ל דבר הכי הוא לשכיבה עכ"פ:

תד"ה לא ישא. בירושלמי עהכ"א כו' ובשדי יתומים אל תבא. מזה סמך לדעת ר"ש הזקן בתוס' יבמות (מב) דגרושה מותרת להנשא:

תד"ה וזו. כגון והיא לא נתפשה לאסור א"כ. כצ"ל:

תד"ה אשת סריס. עי' כה"ד. ותימה דהרי מוכח ביבמות (עט ב) מהא דפריך הש"ס מכדי שמעינן כו' דסתם סריס אדם אסור לבא בקהל וכן פרש"י שם. שוב מצאתי להתוי"ט שנתעורר קצת בדבריהם ע"ש. אך מה שנדחקו בהא דאסור לקיימן דלא קאי אסריס אדם תמוה מאד:

אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִם כֵּן יִסָּתְרוּ כָּל הָעֲקָרוֹת וְיִפָּקְדוּ (במדבר ה, כח). הקשו התוספות ז"ל לימא רבי ישמעאל לנפשיה: יסתרו כל יולדות בצער וילדו בריוח! וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה? והניח זה בקושיא עיין שם.
ונראה לי בס"ד כי צער לידה ולידת נקבות ושחורים אינם ודאין יזדמן נשים שיולדות כמה לידות בצער ואחר כך יולדות בנחת ויש יולדות תחלה נקבות ואחר כך יולדות זכרים וכן בשחורים וקצרים ולכן בשביל הספק לא תרצה להסתר כדי שתגרום מחיקת השם בודאי וגם שתתבזה ותתנוול לעיני הכל שהכהן קודם שמשקה אותה עושה בה משפטים מרים לטרף דעתה ומשביעה ומקללה אבל חסרון העקרות הוא ודאי כיון דשהתה כמה שנים תחת בעלה ולא ילדה, רחוק מאד שתתעבר ואינה חוששת לכל הנך דאמרן יהיה מה שיהיה תקבל בכל זה כדי שתתעבר!
ועוד אם עקרה ואינה יולדת מוכרח שבעלה ישא אשה אחרת ואין צער בעולם דומה לצער האשה מצרתה שישא בעלה עליה! לכן תסתר כדי שתנצל מזה. אבל צער לידה ויולדת נקבות ושחורים תסבול כל זה ולא תרצה להתנוול ולהתבזות בהשקאת מי סוטה.
ונראה לי בס"ד לרמוז לדעת רבי ישמעאל וְנִזְרְעָה 'זָרַע' (במדבר ה, כח) ראשי תיבות זכרים רווחה ענקים כי הארוך נקרא בשם ענק וכמו שאמרו בגמרא (ברכות לא:) בפסוק וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים (שמואל א' א, יא) מובלע בין אנשים לא ננס ולח ענק, וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בסימן 'כננס על גבי ענק' דמכנים הארוך בשם ענק.

תניא ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דברי רבי עקיבא א"ל רבי ישמעאל א"כ יסתרו וכו' וזו שלא נסתרה וכו'. אפשר דלרבי עקיבא ה"פ דקרא ונקתה מעון שנסתרה ונתיחדה עם איש שהזהיר עליו בעלה ועשתה עון וז"ש ונקתה מעון זה. ונזרע ה'. שהעקרה היא מצד שלא יש אות ה' בשמה או חסרה מבחינת ה' וכמו שפירשו הראשונים ז"ל בפסוק הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה דרחל לא היה ה' בשמה שמועילה לבנים ואמרה שיבא אל בלהה שיש לה ב' ההין בשמה ואז יועיל לה דב' ההין יש א' לבלהה וא' לרחל וזהו ואבנה גם אנכי ממנה וזה טעם דשרי נקראת שרה ובכח ה' נפקדה עד כאן דברי הראשונים ז"ל:
ואפשר דז"ש חנה אם ראה תראה בעוני אמתך דיש בשמי ה' ואני עניה וז"ש ונקתה ונזרע ה' ומזה יהא זרע כלומר דעל ידי שהיא טהורה. תשרה ה' ביניהם וז"ש ונזרע ה' וזה גורם זרע. ולרבי ישמעאל דאמר יולדת בריוח ז"ש ונקתה שתהא מנוקה מפתקה של חוה ותלד בריוח. ונזרעה רמז שיהיה זרעה ראוי שתלד לבנים וארוכים ורמוז בתיבת ונזרעה פירוש שיתחדש דבר בזרעה שיהיה ראוי והגון וטוב ממה שהיה. זרע שיהיו זכרים שהוא הזרע החשוב בעיני אלהים ואדם דהדבר מפורסם כי גדלה השמחה כאשר ילד יולד ואמרו רז"ל במדרש דכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים וזה רמז זרע החשוב והראוי:
ויש להעיר במאי דפריך רבי ישמעאל לרבי עקיבא א"כ כל העקרות יסתרו וזה הואיל ולא אסתרה הפסידה מאי קושיא אימא הכי נמי דלפי שלא נסתרה הפסידה. אך בזה יש לומר דכונתו שכיון שהסתירה הוא חטא לקתה מדת הדין דבעבור שלא חטאה ליסתר הפסידה. ואכתי יש להעיר מ"ש זו מכלל דאיכא אחריתי. ותו דלדידיה נמי א"כ עקרות סוטות הפסידו שכר זה שיש לסוטות שאינן עקרות. ותו דטפי הו"ל להקשות לרבי עקיבא דאם העקרות שכרן לילד שאינן עקרות הפסידו שלא יש להם שום שכר נגד זה שהעקרות נפקדות. ואם הוא לא פריך ארבי עקיבא משום דגם לדידיה איכא למפרך כדאמרן דהעקרות הפסידו אנן נפרוך אתרוייהו. ותו כיון דלדידיה צ"ל דהעקרות הפסידו. אימא גם לרבי עקיבא דזו שלא נסתרה הפסידה. ותו יש להעיר לדעת רבני צרפת דמ"ש אלו ואלו דברי אלהים חיים היינו דב' אמת ושני הדעות אמרן ה' למשה הניחא היכא דפליגי בהוראה ודיני התורה אבל כגון הכא דפליגי אי עקרה נפקדת או לא מי נימא דכגון זו ודכוותא נפקי מהא דאלו ואלו דברי אלהים חיים:
ואפשר לישב כי הנה פרק אין עומדין אמרו אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכו' הניחא למ"ד אם היתה עקרה נפקדת אבל למ"ד אם יולדת בצער וכו' מאי אם ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם. והנה פרק חלק דף צ' אמרו דפליגי רבי עקיבא ורבי ישמעאל על פסוק הכרת תכרת דרבי עקיבא דריש הכרת בעה"ז תכרת לעולם הבא ורבי ישמעאל מפיק ליה מונכרתה. הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם:
למדנו דרבי עקיבא דריש הכפל ורבי ישמעאל דריש דברה תורה כלשון בני אדם. ולפי זה בקרא דאמרה חנה אם ראה תראה וכו' אזדי לטעמייהו דרבי עקיבא דבעלמא דריש הכפל הכא נמי בהאי קרא דאם ראה תראה דריש אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכו'. ונמשך מזה דריש ונקתה אם היתה עקרה נפקדת ורבי ישמעאל דריש אם ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם ומכח זה דריש אם יולדת בצער וכו' ועיקר פלוגתייהו בדברה תורה כלשון בני אדם ומזה נמשך פלוגתא דקמן וז"ש רבי ישמעאל וזו שלא נסתרה הפסידה זו מכלל דאיכא אחריתי שלא נסתרה ולא הפסידה והיא חנה וכיון דחנה אף שלא נסתרה נפקדה לדידך דדרשת אם ראה תראה ומזה נמשך דדרשינן אם היתה עקרה נפקדת זו שלא נסתרה הפסידה דהן לו יהי דלא נסתרה הרי חנה דנפקדה:
ואפשר לומר דלרבי עקיבא דסבר דקרא דונזרעה אתא לומר אם היתה עקרה נפקדת סבר דממילא אם אינה עקרה אם יולדת בצער יולדת בריוח וכו' וקרא אתא לומר דעקרה נפקדת וממילא ידענו דיולדת בריוח. ולדידיה דקרא להכי א"כ קא פסיק ותני דעקרה נפקדת ואפילו עקרה דהיא נשמת זכר ואי אפשר שתלד אם לא בקושי כמ"ש רבינו האר"י ז"ל היא נפקדת. ומשו"ה פריך ליה רבי ישמעאל דאם כן כל העקרות יסתרו וכו'. אבל הוא ס"ל דקרא דיולדת בריוח ואה"נ דאם היא עקרה מחולי נפקדת אבל אם היא עקרה מנשמת זכר לא. ומשו"ה אין העקרות נסתרות דאינם יודעות מאיזה סיבה עקרות. ולרבי עקיבא חנה אמרה אם ראה תראה שהיא נביאה וידעה שהיא נוקבית ותלך ותסתתר דעל כל פנים בכל אופן נפקדת לרבי עקיבא. אבל לרבי ישמעאל נהי דמודה דעקרה מחולי נפקדה וחנה נביאה וידעה שהיא נוקבית. מ"מ לא שייך ואין אתה עושה תורתך פלסתר כיון דלדידיה סבר דעקרה שהיא נשמת זכר אינה נפקדת א"כ העולם יאמרו שהיא נשמת זכר ומשו"ה דריש דברה תורה כלשון בני אדם. ולפי האמור שפיר מתקיים אלו ואלו דברי אלהים חיים דלר"ע נמי אם יולדת בצער וכו' ולרבי ישמעאל עקרה מחולי נפקדת ונתקרבו הדעות ונתישבו רוב הדקדוקים:
ויתכן דלרבי עקיבא גם אם היה בעלה עקר נפקדת ורמוז בכתוב ונזרעה שהזורע בה יהיה זרע ראוי לזרע אלא כיון דעיקר קרא בגווה קא משתעי נקט אם היתה עקרה נפקדת. ויש פנים לומר להפך דדוקא אם היתה עקרה נפקדת אבל אם היא ראויה להריון. ותמנ"ע היתה משום פגמו של בעל בזה לא היה נעשה נס שבעלה יהיה מוליד כיון דהוא לא עמד בנסיון זה. ולצד זה הכי דרישנא לקרא ונקתה. ואם ונזרעה שהבעל יזרע כארח כל ארעא אז זרע יהיה לה זרע וכשגם היא עקרה נפקדת אבל אם בעלה עקר לא אתרחיש ניסא:

לא שותות. דכתיב תחת אישה: ולא יחזיר עולמית. קנסא קנסוהו רבנן: לכשיגיע זמנו. לאחר כ''ד חדש ללידת הולד: והרובא. בחור כמו ילד (בראשית כא) רביא: מעוברת עצמו. שהיתה אשתו מעוברת וקינא לה: או שותות. ולא אמרינן לא ליקטליה לולד: אשת ממזר לממזר. כלומר אשה הראויה לממזר וניסת לממזר וקינא לה ונסתרה: או שותה כו'. ולקמן פריך פשיטא: אנא דאמרי כי האי תנא. דאית ליה עקרה וזקנה שותות מדלא נקט אלא איילונית ונסיב תלמודא מונקתה ונזרעה זרע ולא משום דאינה ראויה לקיימה אלמא כרבי אלעזר ס''ל דיכול לישא אחרת ולפרות ולרבות ואפ''ה איילונית לא: וזו. כל אשה צנועה עקרה משום דלא נסתרה הפסידה: לא ליפוש פסולין. לא נעשה שלום ביניהם הלואי לא יפרה ולא ירבה הואיל וכל דורותיו ממזרין: והיא לא נתפשה כו'. כלומר מהו דתימא פרשת סוטה על כרחך באשת ישראל קיימא מדכתיב והיא מיעוטא משמע זו היא דכי לא נתפשה אסורה הא נתפשה כו' ועלה קאי קרא דבתריה ועבר עליו רוח וגו' דהיכא דמספקא לן בהך אם נטמאה ואם לא נטמאה שותה אבל אשת כהן דליתה בכלל והיא לא נתפשה ליתה נמי בכלל השקאה קמ''ל: במתנוונה. לאחר ששתתה איצטריך לאשמועינן דמותרת לבעלה דלא תימא זונה היא שהרי בדקוה המים: מתנוונה. הא ודאי בדקוה המים וזונה היא אלא שתלה לה זכות ואמאי מותרת לבעלה: במתנוונה דרך אברים. שאינה מתנוונה במעים ובירכים אלא ראשה ושאר אבריה כבידים עליה מהו דתימא הא לאו זכות תלה לה דאם כן הוה לה להתנוונה דרך בדיקת המים אלא באונס זינתה לפיכך מתנוונה שלא כדרכה ולכהן מיהא תיתסר: מבלעדי אישך. משמע דאישה בר הכי הוא: קא משמע לן. דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה הוא ואף על גב דלאו בר זריעה הוא. ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא (דברים כג):

[שנשא עקרה וזקינה וכו']. ותימה אמאי לא תנא איילונית בהדי עקרה וזקינה: לא ישא אדם מעוברת חבירו. בירושלמי עליו הכתוב אומר (משלי כג) אל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא ומודים חכמים לרבי אלעזר שאם היו לו בנים ואשה [שהיא שותה או לא נוטלת כתובה היו לו אשה ובנים] ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות: מעוברת עצמו או שותה וכו'. רש''י פי' ולא אמרינן דלא לקטליה לולד ותימה אמאי אית לן למקטליה מה איכפת לן נמתין עד שתלד הא תנן בפ''ק דערכין (דף ז.) האשה היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד והתם גזירת הכתוב הוא ומתו גם שניהם לרבות את הולד והתם משמע טעמא דרבי קרא הא לא רבי קרא לא קטליניה ליה משום דממונא דבעל הוא כדכתיב (שמות כא) כאשר ישית עליו בעל האשה והכא הכי פירושא מעוברת עצמו אע''ג דקינא לה כשהיא מעוברת שותה לאחר שתלד ולא אמרינן כמו גבי מעוברת חבירו דאי קינא לה כשהיא מעוברת וילדה ומת הולד או הפילה אפ''ה אינה שותה דלאו בת קינוי היתה דממעט לה בספרי מכי תשטה אשתו וכדאמרינן בירושלמי לא היו [לו] אשה ובנים וכו' כבר [נראית] שלא לשתות: אמר לו רבי ישמעאל א''כ יסתרו כל עקרות ויפקדו. תימה ור' ישמעאל לימא ליה לנפשיה יסתרו כל יולדות בצער וילדו בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה: ואמרת ריבויא הוא. תימה והא אפיקתיה לעיל (דף כד.) לרבות הארוסה ושומרת יבם לקינוי: וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה כלל קמ''ל. תימה לר''י אמאי לא פריך הכא ואימא הכי נמי כדפריך לעיל ונראה כל היכא דקרא דמסיק אדעתיה מתוכו למדרש הכי ומדריש לדרשא אחריתי לא פריך ואימא ה''נ דקמ''ל דכך ניתן למדרש למשה בסיני ולא בע''א כגון והיא נתפשה לאסור אשת כהן מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל אבל לעיל בני ישראל משמע בהדיא למעוטי גרים וכן בפרק שני דיבמות (דף כב.) בגמרא דמי שיש לו אח מ''מ זוקק את אשת אחיו ליבום דקא פריך פשיטא אחיו הוא מהו דתימא לילף אחוה אחוה מבני יעקב קמ''ל התם פריך ואימא הכי נמי משום דאין גזרה שוה למחצה וצריך טעמא להוציא מאותה סברא או קרא וכן לענין ליורשו (שם:) וליטמא לו פשיטא אחיו הוא סד''א לא יטמא בעל בעמיו יש בעל שמטמא ויש שאינו מטמא הא כיצד מטמא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ה''נ קמ''ל ואימא הכי נמי דהא קרא ממעט פסולין והאי פסול הוא וכן בפ''ק דערכין (דף ז.) גבי האשה שיוצאת ליהרג אין ממתינים לה עד שתלד פשיטא גופה היא מהו דתימא (כי) כאשר ישית עליו בעל האשה כתיב והאי ממונא דבעל הוא קמ''ל ואימא ה''נ דמאי נפקא לן מהתם דממונא דבעל הוא אבל הכא כיון דאשמועינן דעיקר קרא לדרשא אחריתי תו לא סלקי דעתא למעוטי מיניה מידי וכן פר''י: אשת סריס. רש''י פי' בסריס חמה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה ולא ידעינן מנלן דסריס אדם כגון ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה אי משום האי ברייתא דמייתי בפרק שני דיבמות (דף כ:) ובפרק הערל (שם דף פט:) פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן וכו' עד אסור לקיימה הא קתני נמי זקן וכי זקן אסור לקיים אלא על כרחיך אפצוע דכא וכרות שפכה קאי כדקתני טעמא משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה אבל אסריס דקתני בברייתא לא ידענא מנליה דקאי נמי עלה:

סוטה כו ע"א - טקסט הדף

דף כו - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד