סוטה כז ע"א

דומה, כלומר, מוטב לו לשאת אשה שהכל מדברים בה, שהיא חשודה בזנות, ואל ישא בת דומה בתה של אשה כזו. שזו, החשודה עצמה, באה מטיפה כשרה, שהיא על כל פנים נולדה בכשרות, וזו, בתה, באה מטיפה פסולה, שיש בה חשש ממזרות.

ור' יוחנן אמר להיפך: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה. שזו, הבת, עומדת בחזקת כשרות עצמה, וזו, החשודה, אינה עומדת בחזקת כשרות.

מיתיבי [מקשים] על ר' יוחנן ממה ששנינו בברייתא: נושא אדם דומה! אמר רבא: ותסברא [וכי סבור אתה] שאפשר לקבל גירסה זו "נושא" שמשמעה לכתחילה, שכך ראוי לו לאדם לעשות?! אלא, שאין לשון ברייתא זאת מדוייקת, וחייב אתה לתקן ולגרוס: "אם נשא", אם כן תני נמי [שנה גם כן] ותקן: "בת דומה". ואין להוכיח מברייתא זו שלשונה אינה מדוייקת.

ומסכמים, והלכתא [והלכה] היא: ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה. דתני [ששנה] רב תחליפא בר מערבא [בן ארץ ישראל] קמיה [לפני] ר' אבהו: אשה המזנה על בעלה — בכל זאת בניה כשרין, שאנו מייחסים את רוב בעילות שנבעלה אחר הבעל, ומן הסתם הילדים נולדו מבעילתו של הבעל ולא מבעילת הנואף.

בעי [שאל] רב עמרם: אם היתה האשה פרוצה ביותר שכבר אין לתלות את רוב בעילות בבעל, מהו? האם יש לחשוש לכשרות הילדים? ומסבירים: אליבא דמאן דאמר [לשיטת מי שאומר] אין אשה מתעברת אלא בזמן סמוך לווסתה — לא תיבעי [תישאל] לך שאלה זו, שהרי לא ידע [יודע] בה הבעל מתי ווסתה ולכן לא מנטר לה [שומר אותה] מלזנות באותו יום, ובודאי אין בניה כשרים.

אלא כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה, הרי זה אליבא דמאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה, מאי [מה] יהא הדין? האם נסמוך על כך שכיון דידע [שבעלה יודע] בה מהו זמן טבילתה, נטורי מנטר לה [שומר אותה] באותו יום שלא תתעבר מאחר, או דלמא [שמא] כיון שפרוצה היא ביותר לא נאמר שבניה כשרים, שאי אפשר לסמוך גם על שמירה זו? שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

א שנינו במשנה: ואלו שבית דין מקנין להם. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בפרשת סוטה "איש", מה תלמוד לומר כפל הלשון "איש איש כי תשטה אשתו" (במדבר ה, יב) — לרבות אשת חרש, ואשת שוטה, ואשת שעמום (משוגע), ושהלך בעלה למדינת הים, ושהיה חבוש בבית האסורין — שבית דין מקנין להן לפוסלן מכתובתן אם נסתרו.

יכול שקינוי בית דין מועיל אף להשקותן — תלמוד לומר: "והביא האיש את אשתו" (במדבר ה, טו), דווקא הבעל ולא אחר יכול להשקות את האשה. ר' יוסי אומר: מועיל הדבר אף להשקותה, כלומר, ולכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה.

ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, חלוקים הם] ומשיבים, רבנן סברי [חכמים סבורים]: בעינן [צריכים אנו] לקיים את הכתוב "וקנא את אשתו... והביא" (במדבר ה, יד-טו) שהמקנא לה הוא המביא אותה להשקותה, ור' יוסי סבר [סבור]: לא בעינן [אין אנו צריכים] לקיים "וקנא... והביא", אלא יכול הבעל להשקותה אף שבית הדין הוא המקנא.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר "זאת תורת הקנאות אשר תשטה אשה תחת אישה" (במדבר ה, כט), בא כתוב יתר זה להקיש (להשוות) איש לאשה ואשה לאיש. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה], לאיזה ענין באה השוואה זו? אמר רב ששת: כשם שאם היה הוא הבעל סומא (עיוור) לא היה משקה, דכתיב [שנאמר]: "ונעלם מעיני אישה" (במדבר ה, יג), כלומר, דווקא אם יכול היה לראות ונעלם ממנו, כך היא, אם היתה סומא (עיוורת) — לא היתה שותה. ולשם כך הועילה ההשוואה, שהיא גזירת הכתוב, אף שאין בה צד של סברה. רב אשי אמר: כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה, דכתיב [שנאמר]:

a woman whose suspected promiscuity is publicly spoken of [duma], and not marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, as this woman, who is herself suspected of promiscuity, comes from seed of unflawed lineage; but that woman, the daughter of a woman suspected of promiscuity, comes from seed of flawed lineage, as she might be a mamzeret.

And Rabbi Yoḥanan says: It is better that a man marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, and not marry a woman suspected of promiscuity, as this daughter maintains the presumptive status of virtuousness, but that woman suspected of promiscuity does not maintain the presumptive status of virtuousness.

The Gemara raises an objection to Rabbi Yoḥanan’s statement from a baraita: A man may marry a woman suspected of promiscuity. Rava said in response: And how can you understand the baraita at face value? The baraita states that a man may marry her ab initio, yet clearly it is undesirable to do so. Rather, the wording of the baraita is imprecise, and one must render it: If one married a woman suspected of promiscuity, she is permitted to him. Since the baraita is imprecise, one should also correct it and teach: The daughter of a woman suspected of promiscuity.

The Gemara concludes: And the halakha is that it is better that a man marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, and not marry a woman suspected of promiscuity. This is as Rav Taḥalifa, from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught before Rabbi Abbahu: If a married woman engages in adulterous sexual intercourse, her children are considered of unflawed lineage, as most instances of sexual intercourse are attributed to the husband, and consequently it is presumed that the children were conceived by the husband and not by the paramour. Therefore, the daughter of a woman suspected of promiscuity is not suspected of being a mamzeret.

Rav Amram raises a dilemma: What is the halakha if the woman was extremely promiscuous and one cannot reasonably attribute most instances of intercourse to the husband? Are her children considered of unflawed lineage, or is their lineage uncertain? According to the opinion of the one who says that a woman becomes pregnant only close to the time of the onset of her menstruation, you do not need to raise this dilemma, as the husband does not know the time of this, i.e., the time of her menstruation, in advance, and he does not watch her actions in order to prevent her from conceiving from another man. Her children are therefore of uncertain lineage.

When do you need to raise this dilemma? It is necessary according to the opinion of the one who says that a woman becomes pregnant only close to the time of her immersion. What is the halakha? Can it be assumed that since he knows the time of this, i.e., of her immersion, he watches her actions on that day in order to prevent her from conceiving from another man; or perhaps, since she is extremely promiscuous, her husband cannot adequately watch her and her children are considered of uncertain lineage? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

§ The mishna states (24a): And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or if he were incarcerated in prison. The Sages taught: The verse states: “If the wife of any man goes astray” (Numbers 5:12). As the verse could have said: The wife of a man, what is the meaning when the verse states: “The wife of any man”? It serves to include the wife of a deaf-mute, and the wife of an imbecile, and the wife of an insane person, and one whose husband went overseas, and one whose husband was incarcerated in prison; and it teaches that the court issues a warning to these women in order to disqualify them from receiving payment of their marriage contract.

One might have thought that the court’s warning is effective even to have the women drink the bitter water; therefore, the verse states: “Then the man shall bring his wife to the priest” (Numbers 5:15), indicating that only the warning issued by the husband causes his wife to drink. Rabbi Yosei says: The court’s warning is effective even to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink.

The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara answers: The Rabbis hold that we require the same person who issues the warning to bring the woman to the Temple, as the verse states: “And he warned his wife…then the man shall bring his wife to the priest” (Numbers 5:14–15). And Rabbi Yosei holds that we do not require that the actions stated in the verse, i.e., “And he warned…then the man shall bring,” be performed by the same person; and although only the husband may bring the woman to the priest to drink the bitter water, the warning may be issued by the court.

§ The Sages taught that the verse: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), is superfluous, and serves to compare a man to a woman and a woman to a man. The Gemara asks: With regard to what halakha is this comparison necessary? Rav Sheshet says: This teaches that just as if the husband was blind he would not have her drink, as it is written: “And it was hidden from the eyes of her husband” (Numbers 5:13), indicating that the sota ritual applies only if the husband was capable of seeing her infidelity but did not do so; so too, with regard to the woman, if she were blind, she would not drink. Rav Ashi also says: Just as a lame woman and a woman without hands would not drink, as it is written: