דלג לתוכן

סוטה כז ע"א - Steinsaltz

a woman whose suspected promiscuity is publicly spoken of [duma], and not marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, as this woman, who is herself suspected of promiscuity, comes from seed of unflawed lineage; but that woman, the daughter of a woman suspected of promiscuity, comes from seed of flawed lineage, as she might be a mamzeret.

And Rabbi Yoḥanan says: It is better that a man marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, and not marry a woman suspected of promiscuity, as this daughter maintains the presumptive status of virtuousness, but that woman suspected of promiscuity does not maintain the presumptive status of virtuousness.

The Gemara raises an objection to Rabbi Yoḥanan’s statement from a baraita: A man may marry a woman suspected of promiscuity. Rava said in response: And how can you understand the baraita at face value? The baraita states that a man may marry her ab initio, yet clearly it is undesirable to do so. Rather, the wording of the baraita is imprecise, and one must render it: If one married a woman suspected of promiscuity, she is permitted to him. Since the baraita is imprecise, one should also correct it and teach: The daughter of a woman suspected of promiscuity.

The Gemara concludes: And the halakha is that it is better that a man marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, and not marry a woman suspected of promiscuity. This is as Rav Taḥalifa, from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught before Rabbi Abbahu: If a married woman engages in adulterous sexual intercourse, her children are considered of unflawed lineage, as most instances of sexual intercourse are attributed to the husband, and consequently it is presumed that the children were conceived by the husband and not by the paramour. Therefore, the daughter of a woman suspected of promiscuity is not suspected of being a mamzeret.

Rav Amram raises a dilemma: What is the halakha if the woman was extremely promiscuous and one cannot reasonably attribute most instances of intercourse to the husband? Are her children considered of unflawed lineage, or is their lineage uncertain? According to the opinion of the one who says that a woman becomes pregnant only close to the time of the onset of her menstruation, you do not need to raise this dilemma, as the husband does not know the time of this, i.e., the time of her menstruation, in advance, and he does not watch her actions in order to prevent her from conceiving from another man. Her children are therefore of uncertain lineage.

When do you need to raise this dilemma? It is necessary according to the opinion of the one who says that a woman becomes pregnant only close to the time of her immersion. What is the halakha? Can it be assumed that since he knows the time of this, i.e., of her immersion, he watches her actions on that day in order to prevent her from conceiving from another man; or perhaps, since she is extremely promiscuous, her husband cannot adequately watch her and her children are considered of uncertain lineage? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

§ The mishna states (24a): And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or if he were incarcerated in prison. The Sages taught: The verse states: “If the wife of any man goes astray” (Numbers 5:12). As the verse could have said: The wife of a man, what is the meaning when the verse states: “The wife of any man”? It serves to include the wife of a deaf-mute, and the wife of an imbecile, and the wife of an insane person, and one whose husband went overseas, and one whose husband was incarcerated in prison; and it teaches that the court issues a warning to these women in order to disqualify them from receiving payment of their marriage contract.

One might have thought that the court’s warning is effective even to have the women drink the bitter water; therefore, the verse states: “Then the man shall bring his wife to the priest” (Numbers 5:15), indicating that only the warning issued by the husband causes his wife to drink. Rabbi Yosei says: The court’s warning is effective even to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink.

The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara answers: The Rabbis hold that we require the same person who issues the warning to bring the woman to the Temple, as the verse states: “And he warned his wife…then the man shall bring his wife to the priest” (Numbers 5:14–15). And Rabbi Yosei holds that we do not require that the actions stated in the verse, i.e., “And he warned…then the man shall bring,” be performed by the same person; and although only the husband may bring the woman to the priest to drink the bitter water, the warning may be issued by the court.

§ The Sages taught that the verse: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), is superfluous, and serves to compare a man to a woman and a woman to a man. The Gemara asks: With regard to what halakha is this comparison necessary? Rav Sheshet says: This teaches that just as if the husband was blind he would not have her drink, as it is written: “And it was hidden from the eyes of her husband” (Numbers 5:13), indicating that the sota ritual applies only if the husband was capable of seeing her infidelity but did not do so; so too, with regard to the woman, if she were blind, she would not drink. Rav Ashi also says: Just as a lame woman and a woman without hands would not drink, as it is written:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כז - א

אמר שמואל: ישא אדם  דומה, אשה שהכל מדברים על ניאופיה, ואל ישא בת דומה.

לפי שזו, הדומה, באה מטיפה כשרה. ואילו זו, בתה, באה מטפה פסולה שמא נולדה מגוי או מממזר. [53]

ורבי יוחנן אמר: ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה.

לפי שזו, הבת, עומדת בחזקת כשרות, שאין עליה כל חשש שמא תזנה תחת בעלה ותיאסר עליו, וגם אין לחשוש שמא נולדה מביאת פסול, כדמפרש לקמן שרוב בעילות של אשה הם מהבעל, ומן הסתם נולדה מביאת אמה לאביה.

ואילו זו, הדומה, אינה עומדת בחזקת כשרות, אלא היא עלולה לזנות תחתיו מבלי ידיעתו, והוא יבוא עליה אח"כ באיסור. [54]

מיתיבי מהא דתניא: נושא אדם דומה! וקשיא לרבי יוחנן?

ומתרצינן: אמר רבא: ותסברא, וכי סבור אתה כי נושא הוא לכתחלה אשה דומה? והלא ודאי שלכתחלה אין ראוי לעשות כן, שמא תקלקל אותו.

אלא על כרחך, אתה צריך להגיה את הברייתא הזאת ולגרוס "אם נשא דומה", שמותר בדיעבד לקיימה, ואם כן יש לומר שיש עוד טעות בדברי התנא, ותני נמי "בת דומה". [55]

וגם המחלוקת של שמואל ורבי יוחנן אינה לענין לכתחילה, אלא כאשר אדם אינו מוצא אשה אחרת לישא מלבד שתי אלו, איזו מהן עדיפה.

והלכתא: ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה.

דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרב אבהו: אשה מזנה, בניה כשרין, משום שרוב בעילות של אשה אחר הבעל, והרי הבת היא "דומה" כשרה מצד יחוסה, ואם כן היא עדיפה, שלעולם היא בחזקת מותרת לבעלה, מאשר דומה עצמה, שעלולה לזנות תחתיו ולהיאסר עליו.

בעי רב עמרם: היתה פרוצה ביותר באופן שיש לחשוש על רוב בעילותיה שהם מאנשים אחרים, מהו? האם גם אז בניה כשרים?

ומפרשינן האיבעיא: אליבא דמאן דאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, יום לפני הופעת המחזור, לא תיבעי לך שבניה אינם כשרים, דלא ידע בה, שהרי בעלה אינו יודע אימתי הוא, ולא מנטר לה, אינו יכול לשמור עליה שלא תזנה באותו יום ותתעבר בזנות. [56]

כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה, באותו יום או למחר, מאי?

האם אמרינן כיון דידע בה בעלה את יום טבילתה, נטורי מנטר לה שלא תזנה אז, או דלמא כיון דפרוצה היא ביותר, לא. שהיא נעלמת ממנו פתאום, ואינו יכול לשמור עליה אפילו באותו זמן?

ומסקינן: תיקו!

שנינו במשנה: ואלו שבית דין מקנין להן.

תנו רבנן: נאמר בפרשת סוטה "איש איש כי תשטה אשתו". ודי היה שיכתוב "איש" פעם אחת.

מה תלמוד לומר "איש איש"? -

לרבות אשת חרש, ואשת שוטה, ואשת שעמום שלקה בתמהון לב, ושהלך בעלה למדינת הים, ושהיה חבוש בבית האסורין, שבית דין מקנין להן, מזהירין את האשה אם רואים שנוהגת בפריצות שלא תסתתר עם אנשים אחרים, כדי לפוסלן מכתובתן אם יסתרו. [57] יכול שהקינוי הזה יועיל אף להשקותן?

תלמוד לומר לגבי השקאה "והביא האיש את אשתו". ומשמע שדוקא בעלה יכול להשקותה. [58]

רבי יוסי אומר: הקינוי של הבית דין מועיל אף להשקותה.

ולא שהם עצמם משקין אותה, אלא, ולכשיצא בעלה מבית האסורין, ישקנה.

ומבארינן: במאי קמיפלגי רבנן ורבי יוסי?

רבנן סברי: בעינן "וקנא" - "והביא". שרק כאשר קינא לה הוא, יכול להשקותה.

רבי יוסי סבר: לא בעינן "וקינא והביא", אלא בעלה יכול להשקותה אף על סמך הקינוי של בית הדין.

תנו רבנן: נאמר בסוף פרשת סוטה "זאת תורת הקנאות, אשר תשטה אשה תחת אישה". והמקרא הזה מיותר, והוא בא להקיש איש לאשה, ואשה לאיש.

והוינן בה: למאי הלכתא? לאיזה דינים הוקשו זה לזה?

ומתרצינן: אמר רב ששת: כשם שאם הוא סומא, לא היה משקה אותה, דכתיב "ונעלם מעיני אישה", ומשמע שהוא רואה בעיניו, כך היא, אם היתה סומא, לא היתה שותה.

רב אשי אמר: לכך בא ההיקש, כשם שחיגרת צולעת, וגידמת שאין לה ידים, לא היתה שותה, משום דכתיב


הערות

[53] כך כתב רש"י, וקשה דהא מיירי שאמה נשואה דלקמן אמר שרוב בעילות אחר הבעל וא"כ גם מביאת כשר היא ממזרת. קרן אורה.

[54] וטעמיה דשמואל, דהדומה יש לה חזקת כשרות ואלו בתה אין לה חזקת כשרות דשמא נולדה בפסול. קרן אורה.

[55] קשה דאם מיירי בדיעבד אין צריך עוד להגיה, דאפילו דומה מותרת בדיעבד אפילו לרבי יוחנן כמבואר בתוספות. רש"ש. ובחזו"א כתב דהתוספות מודו דצריך להוציאה, אך אין זה מדינא אלא מחמת ריחוק. חזו"א אהע"ז סי' ז' סק"ח.

[56] וכגון שאין לה וסת קבוע. והגמרא היתה יכולה לומר שהאיבעיא בכגון שיש לה וסת קבוע, שיודע הבעל אימתי הוא, אלא מילתא דפסיקא נקט למאן דאמר מתעברת סמוך לטבילתה, שאז בכל אופן יודע. תוד"ה אליבא.

[57] עיקר קרא לא אתא אלא לאוסרה על הבעל והבועל בקינוי זה אבל לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דכתובה אינה דאורייתא, ואפילו למאן דאמר כתובת אשה דאורייתא אינו ממש דאורייתא אלא יש לה סמך מן התורה, והתנא נקט לשון זה להשמיענו אגב אורחא דעוברת על דת צריכה התראה כדלעיל כו א. תוד"ה איש.

[58] ואף דגם לגבי קינוי נאמר וקינא את אשתו מכל מקום הא איתרבי מאיש איש. רש"י.

דומה, כלומר, מוטב לו לשאת אשה שהכל מדברים בה, שהיא חשודה בזנות, ואל ישא בת דומה בתה של אשה כזו. שזו, החשודה עצמה, באה מטיפה כשרה, שהיא על כל פנים נולדה בכשרות, וזו, בתה, באה מטיפה פסולה, שיש בה חשש ממזרות.

ור' יוחנן אמר להיפך: ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה. שזו, הבת, עומדת בחזקת כשרות עצמה, וזו, החשודה, אינה עומדת בחזקת כשרות.

מיתיבי [מקשים] על ר' יוחנן ממה ששנינו בברייתא: נושא אדם דומה! אמר רבא: ותסברא [וכי סבור אתה] שאפשר לקבל גירסה זו "נושא" שמשמעה לכתחילה, שכך ראוי לו לאדם לעשות?! אלא, שאין לשון ברייתא זאת מדוייקת, וחייב אתה לתקן ולגרוס: "אם נשא", אם כן תני נמי [שנה גם כן] ותקן: "בת דומה". ואין להוכיח מברייתא זו שלשונה אינה מדוייקת.

ומסכמים, והלכתא [והלכה] היא: ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה. דתני [ששנה] רב תחליפא בר מערבא [בן ארץ ישראל] קמיה [לפני] ר' אבהו: אשה המזנה על בעלה — בכל זאת בניה כשרין, שאנו מייחסים את רוב בעילות שנבעלה אחר הבעל, ומן הסתם הילדים נולדו מבעילתו של הבעל ולא מבעילת הנואף.

בעי [שאל] רב עמרם: אם היתה האשה פרוצה ביותר שכבר אין לתלות את רוב בעילות בבעל, מהו? האם יש לחשוש לכשרות הילדים? ומסבירים: אליבא דמאן דאמר [לשיטת מי שאומר] אין אשה מתעברת אלא בזמן סמוך לווסתה — לא תיבעי [תישאל] לך שאלה זו, שהרי לא ידע [יודע] בה הבעל מתי ווסתה ולכן לא מנטר לה [שומר אותה] מלזנות באותו יום, ובודאי אין בניה כשרים.

אלא כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה, הרי זה אליבא דמאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה, מאי [מה] יהא הדין? האם נסמוך על כך שכיון דידע [שבעלה יודע] בה מהו זמן טבילתה, נטורי מנטר לה [שומר אותה] באותו יום שלא תתעבר מאחר, או דלמא [שמא] כיון שפרוצה היא ביותר לא נאמר שבניה כשרים, שאי אפשר לסמוך גם על שמירה זו? שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

א שנינו במשנה: ואלו שבית דין מקנין להם. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בפרשת סוטה "איש", מה תלמוד לומר כפל הלשון "איש איש כי תשטה אשתו" (במדבר ה, יב) — לרבות אשת חרש, ואשת שוטה, ואשת שעמום (משוגע), ושהלך בעלה למדינת הים, ושהיה חבוש בבית האסורין — שבית דין מקנין להן לפוסלן מכתובתן אם נסתרו.

יכול שקינוי בית דין מועיל אף להשקותן — תלמוד לומר: "והביא האיש את אשתו" (במדבר ה, טו), דווקא הבעל ולא אחר יכול להשקות את האשה. ר' יוסי אומר: מועיל הדבר אף להשקותה, כלומר, ולכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה.

ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, חלוקים הם] ומשיבים, רבנן סברי [חכמים סבורים]: בעינן [צריכים אנו] לקיים את הכתוב "וקנא את אשתו... והביא" (במדבר ה, יד-טו) שהמקנא לה הוא המביא אותה להשקותה, ור' יוסי סבר [סבור]: לא בעינן [אין אנו צריכים] לקיים "וקנא... והביא", אלא יכול הבעל להשקותה אף שבית הדין הוא המקנא.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר "זאת תורת הקנאות אשר תשטה אשה תחת אישה" (במדבר ה, כט), בא כתוב יתר זה להקיש (להשוות) איש לאשה ואשה לאיש. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה], לאיזה ענין באה השוואה זו? אמר רב ששת: כשם שאם היה הוא הבעל סומא (עיוור) לא היה משקה, דכתיב [שנאמר]: "ונעלם מעיני אישה" (במדבר ה, יג), כלומר, דווקא אם יכול היה לראות ונעלם ממנו, כך היא, אם היתה סומא (עיוורת) — לא היתה שותה. ולשם כך הועילה ההשוואה, שהיא גזירת הכתוב, אף שאין בה צד של סברה. רב אשי אמר: כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה, דכתיב [שנאמר]:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

a woman whose suspected promiscuity is publicly spoken of [duma], and not marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, as this woman, who is herself suspected of promiscuity, comes from seed of unflawed lineage; but that woman, the daughter of a woman suspected of promiscuity, comes from seed of flawed lineage, as she might be a mamzeret.

And Rabbi Yoḥanan says: It is better that a man marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, and not marry a woman suspected of promiscuity, as this daughter maintains the presumptive status of virtuousness, but that woman suspected of promiscuity does not maintain the presumptive status of virtuousness.

The Gemara raises an objection to Rabbi Yoḥanan’s statement from a baraita: A man may marry a woman suspected of promiscuity. Rava said in response: And how can you understand the baraita at face value? The baraita states that a man may marry her ab initio, yet clearly it is undesirable to do so. Rather, the wording of the baraita is imprecise, and one must render it: If one married a woman suspected of promiscuity, she is permitted to him. Since the baraita is imprecise, one should also correct it and teach: The daughter of a woman suspected of promiscuity.

The Gemara concludes: And the halakha is that it is better that a man marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, and not marry a woman suspected of promiscuity. This is as Rav Taḥalifa, from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught before Rabbi Abbahu: If a married woman engages in adulterous sexual intercourse, her children are considered of unflawed lineage, as most instances of sexual intercourse are attributed to the husband, and consequently it is presumed that the children were conceived by the husband and not by the paramour. Therefore, the daughter of a woman suspected of promiscuity is not suspected of being a mamzeret.

Rav Amram raises a dilemma: What is the halakha if the woman was extremely promiscuous and one cannot reasonably attribute most instances of intercourse to the husband? Are her children considered of unflawed lineage, or is their lineage uncertain? According to the opinion of the one who says that a woman becomes pregnant only close to the time of the onset of her menstruation, you do not need to raise this dilemma, as the husband does not know the time of this, i.e., the time of her menstruation, in advance, and he does not watch her actions in order to prevent her from conceiving from another man. Her children are therefore of uncertain lineage.

When do you need to raise this dilemma? It is necessary according to the opinion of the one who says that a woman becomes pregnant only close to the time of her immersion. What is the halakha? Can it be assumed that since he knows the time of this, i.e., of her immersion, he watches her actions on that day in order to prevent her from conceiving from another man; or perhaps, since she is extremely promiscuous, her husband cannot adequately watch her and her children are considered of uncertain lineage? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

§ The mishna states (24a): And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or if he were incarcerated in prison. The Sages taught: The verse states: “If the wife of any man goes astray” (Numbers 5:12). As the verse could have said: The wife of a man, what is the meaning when the verse states: “The wife of any man”? It serves to include the wife of a deaf-mute, and the wife of an imbecile, and the wife of an insane person, and one whose husband went overseas, and one whose husband was incarcerated in prison; and it teaches that the court issues a warning to these women in order to disqualify them from receiving payment of their marriage contract.

One might have thought that the court’s warning is effective even to have the women drink the bitter water; therefore, the verse states: “Then the man shall bring his wife to the priest” (Numbers 5:15), indicating that only the warning issued by the husband causes his wife to drink. Rabbi Yosei says: The court’s warning is effective even to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink.

The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara answers: The Rabbis hold that we require the same person who issues the warning to bring the woman to the Temple, as the verse states: “And he warned his wife…then the man shall bring his wife to the priest” (Numbers 5:14–15). And Rabbi Yosei holds that we do not require that the actions stated in the verse, i.e., “And he warned…then the man shall bring,” be performed by the same person; and although only the husband may bring the woman to the priest to drink the bitter water, the warning may be issued by the court.

§ The Sages taught that the verse: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), is superfluous, and serves to compare a man to a woman and a woman to a man. The Gemara asks: With regard to what halakha is this comparison necessary? Rav Sheshet says: This teaches that just as if the husband was blind he would not have her drink, as it is written: “And it was hidden from the eyes of her husband” (Numbers 5:13), indicating that the sota ritual applies only if the husband was capable of seeing her infidelity but did not do so; so too, with regard to the woman, if she were blind, she would not drink. Rav Ashi also says: Just as a lame woman and a woman without hands would not drink, as it is written:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

לעולם יזהר אדם מלישא אשה חשודה ונטענת בזנות שמא מזנה היא והוא בא עליה באיסור וכן יזהר שלא ישא את בתה ואע"פ שאין לחוש בה לממזרות שרוב בעילות אחר הבעל הן מ"מ שמא יתקיים בה משל הדיוט כעובדי אמה כך עובדי ברתה ונמצאת מקלקלתו בביאת איסור ומ"מ כל שאי אפשר לו שלא באחת מהן ישא בת דומה ואל ישא דומה שמא לא תלמד דרכי האם ולממזרות אין שום חשש שאפילו היתה פרוצה ביותר ואינה חוששת שלא לזנות אף בשעת העבור כגון סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה מ"מ רוב בעילות אחר הבעל ואף בתלמוד המערב אמרו פורשין מן המזוהמת ואין פורשין מבתה וירא שמים והנוהג סלסול בעצמו יצא מתחת ידי שתיהן:

מי שהיה הוא סומא או חגר או אלם או חרש או שאין לו כף וכן היא שהיתה סומא או חגרת או אלמת או חרשת או כרותת יד אינה שותה אלא נאסרת על בעלה ואיבדה כתובתה שהרי נאמר באיש ונעלם מעיני אישה פרט לסומא ונאמר באשה והעמיד הכהן את האשה פרט לחגרת ונתן על כפיה פרט לכרותת יד ואפילו היה לה אלא שהיא עקומה או יבשה כל שאינה יכולה ליקח ואפילו היתה לה כף אחת שנא' על כפיה ואמרה האשה פרט לאלמת ואמר אל האשה פרט לחרשת ונאמר בפרשה אשה תחת אישה להקיש אשה לאיש ואיש לאשה ליתן את האמור של זה בזה וכן אשת אנדרוגינוס אינה שותה שאינו איש וכן אשת קטן אינה שותה שנאמר אישה פרט לאשת קטן וכן אין הקטנה שותה שנאמר אשה פרט לקטנה:

וכשתצרף כל שכתבנו שאינן שותות אע"פ שהן רוצות לשתות או שבעליהן רוצים להשקותם הן שש עשרה נשים א' ארוסה ב' שומרת יבם ג' כל שיש צד עבירה בנשואיה ובכללו כל שאינה ראויה לילד והוא אין לו אשה או בנים מצד אחר על הדרך שכתבנו למעלה ד' קטנה אע"פ שהיא נשואה לגדול ואע"פ שהיא בת נשואין וראויה לקנוי וכגון שהשיאה אביה וכדעת גדולי המחברים שכתבו שאם זינתה ברצונה אסורה לבעלה ומקנא לה ליאסר ולהפסד כתובה הא קטנה שהשיאוה אמה או אחיה אין מקנא לה ואם זינתה לא נאסרה לו ואפילו היה כהן ה' אשת קטן אע"פ שהיא גדולה ו' אשת אנדרוגינוס ז' אשת סומא ח' או שהיתה היא סומא ט' אשת הגר י' או שהיתה היא חגרת י"א אשת אלם י"ב או שהיתה היא אלמת י"ג אשת חרש י"ד או שהיתה היא חרשת ט"ו שלא היו לו כף י"ו או שלא היה לה:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

שזו עומדת בחזקת כשרות. הבת עומדת בחזקת כשרות ולטיפה פסולה לא חיישינן דרוב בעילות אחר הבעל ומבעלה נתעברה:

וקינא והביא אמר רחמנא המקנא לה ישקנה. ואי קשיא בקינוי נמי כתיב וקנא (והביא) את אשתו דמשמע בעלה יקנא לה ולא אחר. הא איתרבי מאיש איש (אשר תשטה אשה תחת אישה) ל"ה:

רב אשי אמר כו'. מר מפרש היקשא דאיש לאשה ומר מפרש הקישא דאשה לאיש ולא פליגי:

הדרן עלך ארוסה

תוס' בד"ה דומה פר"ח שמלעיזין כו' ואפילו רבי יוחנן מודה הכא אם כנס דלא יוציא דאיירי בקלא דפסיק דפסקינן כרב דלא תצא עכ"ל והס"ד כצ"ל ואח"כ מה"ד רוב בעילות אחר הבעל ואע"ג דרב כו' הולד שתוקי וכגון דליתא לדומה כו' בבא עליה דכ"ע ל"פ כו' אצל בעל ולא שדי ליה בדידיה כו' (עכ"ל) [כצ"ל]:

בד"ה רב אשי אמר כו' דלא קפיד קרא אעמידתו עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד דכתיב והעמיד הכהן כו' לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב כו' עכ"ל כצ"ל:

רש"י בד"ה דומה נטענת כו' גנאי כדאמר הס"ד ונמחק שמקלסין אותו:

בד"ה היתה פרוצה כו' משל אחרים הס"ד:

תוס' בד"ה תחת אישה כו' למאי הלכתא הס"ד:

בד"ה רוב בעילות אחר הבעל לא איירי אלא בקלא כו' דרוב בעילות אחר הבעל כו' בפרק אלמנה דכ"ע כו' כצ"ל:

בד"ה אליביה דמ"ד כו' ותימה לרבי כו' כצ"ל:

גמרא אלא אם נשא תני נמי בת דומה. ק"ל כיון דתני אם נשא תו לא איצטרך לשבושי דומה דהא אפי' ריו"ח מודה דאם כנס לא יוציא כמש"כ התוס':

תד"ה ר"א. וגבי יבם כתיב ועמד כו'. תמיהני דהא איתא במו"ק (ס"ד כ"א) אלא מעתה ועמד ואמר כו' והתניא בין יושב כו' א"ל התם לא כתיב ויעמוד כו' וע"ש בתוס' דועמד ואמר לישנא בעלמא הוא כמו עמדו וקדשו ע"ש וא"כ לק"מ מהתם וצ"ע:

תוס' ד"ה אליבא דמ"ד וכו' ונראה דמ"ד וכו'. עי' נדה דף י ע"ב תד"ה דהויא:

ד"ה רב אשי אמר וכו' ותירץ מדרבי רחמנא בן חדש. וי"ל כצ"ל. וכ"ה בתי"ט פ"א דערכין מ"ג:

(כז א תוספות) ד"ה אליבא וכו' ותקשי למ"ד סמוך לוסתה ונראה וכו'.—וכעין זה כתב הרמב"ן בפ"א דמכות (מובא בשו"ת רלב"ח סי' קיב), ד"כל דבר שהוא רחוק שייך לומר שאי אפשר". אבל כאן אין צורך בזה, דאפשר שלד"ה אשה מתעברת בתוך ימי נדתה, אלא דפליגי במידי דהיתרא, דלמר מתעברת סמוך לוסתה ולמר סמוך לטבילתה.

(שם) ד"ה איש וכו' לאו ממש דאורייתא וכו' כדאמרינן וכו' מכאן סמכו חכמים וכו'.—עי' מ"ש ביבמות (מח ב). והנה מה שהביאו התוס' כאן ראייה מלשון "סמכו חכמים", אף שעפ"ר במקום שאמרו כלשון הזה הוא מדרבנן, מ"מ יש גם יוצאים מן הכלל, כמו בגטין (מט ב): וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו וכו', ועוד בספרא פרשת בהר [פרק ד' ה]: הן לא נזרע וכו' א"ר עקיבא מכאן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורין בשביעית. והא דנזיקין גובין מעידית ואיסור ספחים בשביעית לר"ע הן מן התורה ממש. ושוב מצאנו בירושלמי גיטין פ"ה ה"א, דברייתא דגיטין אתיא כר"ע דסבר דנזיקין ששמין בעידית אינו מן התורה אלא מן התקנה (ע"ש).

דומה. נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה דומה לשון קלסה ודיבור כדאמרי' בנדה (דף סו.) דומת עירך עלתה ביך וההוא לאו חשד הוא אלא דיבור יתר שהיו נדברים בה על חביבותה של בעלה ואף קלסה לשון דיבור יתר הוא לפיכך הוא נהפך ללשון שבח וללשון גנאי כדאמר (שמקלסין אותו): וזו באה מביאה פסולה. שמא מעובד כוכבים או ממזר: [שזו]. הבת עומדת בחזקת כשרות ומותרת לבעלה ולטיפה פסולה לא חיישינן דרוב בעילות אחר הבעל ומבעלה נתעברה: וזו אינה עומדת בחזקת כשרות. שמזנה תחתיו ונאסרת עליו והוא אינו רואה ואינו מגרשה ובא עליה באיסור: ותסברא נושא לכתחילה. הא ודאי מקלקלה ליה אלא על כרחך משבשתא היא ובעית לתרוצה ולמתני אם נשא אדם דומה מותר וכיון דבעית לתרוצה אלמא תנא לאו דוקא ולא מותבינן מינה דאיכא למימר בהא נמי טעה ותני נמי בת דומה ואנן נמי כי אמרינן ישא אדם זו ולא ישא זו לאו לכתחילה אם ימצא אחרת אבל מי שאינו מוצא אלא שתים אלו ישא זו ואל ישא זו: דתני רב תחליפא כו'. הלכך בת דומה כיון דכשרה היא טוב לו שישאנה שתהא תחתיו בחזקת היתר ואל ישא דומה שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה לו: היתה פרוצה ביותר. דאיכא למיחש דרוב בעילותיה משל אחרים: מהו שיהו בניה כשרים: אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה. לפני ווסת נדותה יום אחד דלא ידע הבעל את ווסת נדתה דלנטרה אותו היום מלזנות שלא תתעבר בזנות: כי תיבעי לך כו'. פלוגתא במס' נדה (דף לא:): סמוך לטבילתה. לאחר שטבלה ביום טבילתה או ליום מחר: או דלמא כיון דפרוצה היא ביותר. לא מצי מינטר לה שנשמטת מאצלו פתאום: וקינא והביא. המקנא לה ישקנה ואי קשיא בקינוי נמי הא כתיב את אשתו דמשמע דבעלה מקנא לה ולא אחר. הא מתרבי מאיש איש: אשר תשטה אשה תחת אישה. קרא יתירא הוא לדרשה בסוף הפרשה זאת תורת הקנאות וגו': להקיש איש לאשה. כדמפרש ואזיל למאי הלכתא: רב אשי אמר כו'. מר מפרש היקישא דאיש לאשה ומר מפרש היקישא דאשה לאיש ולא פליגי:
דומה. פירש ר''ח שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה כדגרסינן (ביבמות דף כה.) [אמר אביי אמרה לי אם] דומי דמתא יומא ופלגא והוא עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה פי' מוזרות נשים שטוות פשתן משזר כך מפרש בגמרת א''י. מה שהביא רבינו חננאל דומי דמתא יומא ופלגא לא הביא אלא לראיה דלשון דומה לזות שפתים הוא ומיהו הכא לא מיירי בדומה כה''ג דא''כ אפי' כנס יוציא דהא פסקינן התם בפ''ב דיבמות (דף כה.) כרבי בקלא דלא פסיק היכא דדומי מתא יומא ופלגא דקאמר הואיל ומכוער הדבר תצא ואפילו רבי יוחנן מודי הכא אם כנס דלא יוציא: רוב בעילות אחר הבעל. לא איירי אלא בקלא דפסק דפסקינן כרב (יבמות כה.) דלא תצא דרוב בעילות אחר הבעל ואע''ג דרב דאמר בסוף פרק אלמנה ביבמות (דף סט:) הבא על ארוסתו בבית חמיו הולד ממזר ומוקי בגמרא בדדיימא מיניה ומעלמא ולא שדינן לה בתר דידיה דוקא ארוס שאין מצוי אצלה אבל בבעל שכנסה מודי ולשמואל ל''ש דלעולם הולד שתוקי וכגון דליתא לדומה גופא קמן דלישיילה אבל איתא קמן ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת דאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה.) גבי ארוסה שעיברה אע''ג דמוקמינן לה בפרק אלמנה לכ''ג (יבמות סט:) כגון דדיימא מעלמא מאי שתוקי דאמר שמואל בדוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל דאמר היא נאמנת דאפילו ברוב פסולין אצלה והוא הדין האי דקאמר הכא אל ישא בת דומה כגון דליתא לדומה קמן דנישיילה אבל איכא למתמה ללישנא בתרא דאמר בפרק אלמנה בבא עליה דכ''ע לא פליגי דבתר דידיה שדינן והא הכא דבעלה קבוע אצלה כל שעה לא שדי ליה שמואל בתריה דבעל בתר ארוס לא כל שכן ואפי' אם תמצא לומר דשאני התם דידעינן בברור דבא עליה ארוס אבל הכא גבי בעל לא ידעינן ביאה ודאית דבא עליה מ''מ לרבא תקשה דאמר אפי' בארוסה שעיברה אמר מסתברא דלא דיימא מיניה בהא קאמר רב הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אבל דיימא מיניה בתר דידיה שדינן ליה ואפי' לרב וכ''ש לשמואל והא הכא אע''ג דאית לה בעל קבוע והוה לן למימר רוב בעילות אחר הבעל ולא שדי ליה בדידיה כ''ש התם: אליבא דמ''ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה וכו'. י''ל כגון שלא קבעה ווסת וה''ה דהמ''ל וכגון דלא קבעה ווסת לא תבעי לך כי תבעי לך היכא דקבעה ווסת אלא מילתא דפסיקא נקט תימה לרבי והא אמרי' התם בפ' המפלת (נדה דף כה:) ההוא שפירא דאתא לקמיה דמר שמואל אמר האי בר מ''א יומא הוא וחשיב מיום דאזלה לטבילה עד ההוא יומא ולא הוה אלא מ' יומא אמר האי בנדותה בעל וכפתיה ואודי ותקשה למ''ד סמוך לווסתה ונראה דמ''ד סמוך לווסתה רוב עיבורין קאמר מיהו מודי דזימנין מיקרי דמיעברה נמי סמוך לטבילתה או באחד מאותן הימים שבין טבילתה לווסתה וכן למ''ד סמוך לטבילתה: איש איש לרבות אשת חרש וכו'. נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה לבעל ולבועל ע''י קינוי זה אבל משום לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דהא אפילו רבן שמעון בן גמליאל דאמר בפרק בתרא דכתובות (דף קי:) כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא אלא אית ליה סמך מדאורייתא כדאמרינן התם בפ''ק (דף י.) מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה אלא תנא דנקט כתובה מילתא אגב אורחיה קמ''ל דעוברת על דת צריכה התראה להפסיד כתובתה: רב אשי אמר כשם שחיגרת וגידמת אינה שותה דכתיב והעמיד הכהן את האשה. תימה לר''י מאי. שנא הכא דממעט מוהעמיד חיגרת וגבי ערכין דכתיב והעמיד והעריך לא ממעט אלא גוסס בפ''ק דערכין (דף ד.) וכן העמדה דכתיב בקדשים בעלי מומין דאמרי' בפרק השוחט (חולין ל.) שחטה ועדיין מפרכסת דבת העמדה והערכה היא וגבי יבם כתיב (דברים כה) ועמד ואמר ואפ''ה חליץ נחתכו רגליו [למטה] מן הארכובה מיהו מחליצה לא תקשי דהתם מפרש טעמא משום דכתיב בה מעל רגלו ועיקר קרא דועמד ואמר כדדריש ליה בספרי מלמד שאינו אומר דבריו אלא בעמידה ותירץ מדרבי רחמנא בן חדש לערכין ש''מ דאהעמדה ממש לא קפיד רחמנא וכן בהמה בעלת מום עיקרה לפדיון עומדת ולא חילק בה הכתוב בין בעלת מום אפי' נשברו או נחתכו רגליה דלא עדיפא מאדם דלא קפיד קרא אעמידתו: דכתיב והעמיד הכהן את האשה ונתן על כפיה אי קשיא דהכא משמע דרב אשי בעי קרא כדכתיב ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מה:) אמרי' אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהם גידם או חיגר וכו' מאי טעמא לאו משום דבעינן קרא כדכתיב לא משום דכוליה קרא יתירא הוא דמשמע אי לאו דהוי יתירא דלא בעינן קרא כדכתיב בשלמא דרב ששת דממעט סומא מעיני איכא למימר קרא יתירא דהוה מצי למימר ונעלם מאישה וכן והעמיד דאמר רב אשי איכא למימר קרא יתירא הוא דהא כתיב והעמידה
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מומלץ להירשם על מנת לשמור את התגובה בחשבון הפרטי שלך.

הערה אישית

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד