סוטה ל ע"א

whose third-degree impurity came from contact with an item of second-degree impurity, in which case the item with the second-degree impurity is itself forbidden, i.e. impure, even if it is non-sacred food, isn’t it logical to infer that it should be able to impart fourth-degree impurity upon sacrificial food?

And if you would say that the reason Rabbi Yosei did not employ this a fortiori inference is because it can be refuted as follows: What is unique about one who immersed that day is that prior to his immersion he was a primary source of impurity, this cannot be, as Rabbi Yosei brought proof for the existence of a fourth degree of impurity from the case of one who has not yet brought an atonement offering, who was also a primary source of impurity prior to his immersion, and Rabbi Yosei clearly did not refute the proof due to this factor. Therefore, the reason Rabbi Yosei did not employ an a fortiori inference from the case of food that contracted impurity from one who immersed that day is clearly that he disagrees with the opinion of Abba Shaul. Consequently, Rabbi Yoḥanan concluded that he cannot understand Rabbi Yosei’s reasoning.

§ Rabbi Asi said that Rav said, and some say Rabba ben Isi said that Rav said: Rabbi Meir, and Rabbi Yosei, and Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar, and Rabbi Eliezer all hold that an item of second-degree ritual impurity status cannot impart third-degree ritual impurity status to non-sacred items. Rav proceeds to prove this by attributing support from the rulings of each of these tanna’im.

Rabbi Meir is of this opinion, as we learned in a mishna (Para 11:5): Anything that requires immersion in water by rabbinic law renders sacrificial food impure upon contact, with second-degree impurity, and disqualifies teruma, meaning that it renders the teruma itself impure, but not to the extent that the teruma can render other teruma impure. And anything that requires immersion in water by rabbinic law is permitted for non-sacred food and for the second tithe, i.e., it does not render these items impure. This is the statement of Rabbi Meir. But the Rabbis prohibit one who has this degree of impurity from partaking of the second tithe. From the fact that Rabbi Meir permits him to partake of the second tithe, it is inferred that he maintains that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity upon non-sacred items.

It is evident that Rabbi Yosei is of this opinion from that which we have stated above, that he derives that sacrificial food can contract fourth-degree impurity, because if he holds that non-sacred items can contract third-degree impurity, he should have derived through his a fortiori inference that there is fourth-degree impurity vis-à-vis teruma and fifth-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, since each of these categories has a unique level of impurity.

Rabbi Yehoshua is of this opinion, as we learned in a mishna (Teharot 2:2): Rabbi Eliezer says: One who eats food with first-degree impurity assumes first-degree impurity. One who eats food with second-degree impurity assumes second-degree impurity. One who eats food with third-degree impurity assumes third-degree impurity. Rabbi Yehoshua says: One who eats food with first-degree impurity or food with second-degree impurity assumes second-degree impurity. One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, and he does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma.

Eating an item with third-degree impurity is possible only in the case of non-sacred items, as eating impure teruma or sacrificial food is prohibited. However, generic non-sacred food cannot contract third-degree impurity at all. Therefore, the case of one who eats food with third-degree impurity refers specifically to non-sacred food items that were prepared as if their level of purity were on the level of the purity of teruma. By means of a vow, one can establish the purity status of non-sacred food items to be treated on the level of purity necessary for teruma.

The Gemara infers from Rabbi Yehoshua’s statement that yes, one is able to prepare items as if their level of purity were on the level of the purity of teruma; but one is not able to prepare items as if their level of purity were on the level of the purity of sacrificial food, and such items would not contract third-degree impurity.

The Gemara concludes: Apparently, Rabbi Yehoshua holds that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity upon ordinary non-sacred items that were not prepared on the level of the purity of teruma.

Rabbi Elazar is of this opinion, as it is taught in a mishna (Teharot 2:7): Rabbi Elazar says: The three of these are equal in their ability to impart ritual impurity to other items: An item of first-degree impurity, whether it is an item of sacrificial food, or of non-sacred food, or of teruma.

With regard to sacrificial food, such an item renders impure two additional levels of contact, enabling the items that contracted ritual impurity from it to transfer that impurity to items that they in turn touch afterward. And it disqualifies one level afterward, imparting upon the food fourth-degree impurity, which cannot impart impurity to a fifth item.

With regard to teruma, an item of first-degree impurity renders impure one additional level of contact, i.e., it imparts second-level impurity to teruma food with which it comes into contact, and that item in turn disqualifies one additional level afterward, as that teruma food imparts third-degree impurity upon teruma.

And with regard to non-sacred food, an item of first-degree impurity merely disqualifies one additional level of non-sacred food. Evidently, non-sacred items cannot go beyond a second-degree impurity.

Rabbi Eliezer also agrees with this principle, as we learned in a mishna (Ḥalla 2:8): Rabbi Eliezer says: Ḥalla can be taken from ritually pure dough on behalf of ritually impure dough. How so? If there are two batches of dough, one of which is pure and one of which is impure, one takes the required amount of dough for separating ḥalla for both of the batches from the pure dough when its ḥalla has not yet been separated for itself, and then places less than an egg-bulk of dough, which is not susceptible to becoming ritually impure due to its size, in the middle, between the impure dough and the pure dough set aside for being used as the separated ḥalla. This joins all of the dough together, so that one can fulfill the requirement to take dough for separating ḥalla from dough that is situated near the dough it comes to exempt.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ל - א

אוכל שהוא שלישי לטומאה הבא מכח שני, דשני גופיה אסור בחולין, אינו דין שעושה רביעי בקודש. ^[24]

והעדיפות של קל וחומר זה היא בכך שאז היה משמיענו רבי יוסי חידוש נוסף, שהוא סובר כאבא שאול, שאוכל הבא מחמת טבול יום עושה רביעי בקודש. ^[25]

אלא ודאי, לא סבר רבי יוסי כאבא שאול, אלא כחכמים, שאוכל הבא מחמת טבול יום, הוא לבדו פסול, ואינו פוסל אחרים.

וכי תימא, שמא תאמר, שלכך לא למד רבי יוסי קל וחומר מאוכל הבא מחמת טבול יום, משום דאיכא למיפרך: מה לטבול יום, שכן בהיותו טמא הוא היה אב הטומאה, ולכן יפה כוחו שגם האוכל הבא מחמתו פוסל רביעי בקודש.

מה שאין כן שני לטומאה, כיון שבהיותו טמא הוא אינו אב הטומאה, גם שלישי הבא מחמתו אינו עושה רביעי בקודש.

אבל לעולם הוא סובר כאבא שאול!?

אי אפשר לומר כן.

דהא אייתינה ממחוסר כפורים! רבי יוסי עצמו לומד רביעי בקודש בקל וחומר ממחוסר כפורים, ולא פרכיה!

והרי גם כאן אפשר להקשות, מה למחוסר כפורים שכן היה אב הטומאה, ולכן הוא עושה רביעי בקודש, מה שאין כן שלישי, שמעולם לא היה אב הטומאה, ולפיכך לא יעשה רביעי.

ומוכח מזה שרבי יוסי אינו מחשיב זאת לפירכא, כיון שעתה, לאחר שטבל והעריב שמשו, כבר נסתלקה אותה טומאה חמורה, ונשארה בו רק טומאה קלושה של מחוסר כפורים ^[26], ואם כן, גם בטבול יום אין להקשות אותה פירכא, שהרי עתה כבר אינו אב הטומאה.

ולמסקנא נשארה קושיית רבי יוחנן על רבי יוסי, שאוכל הבא מחמת טבול יוכיח.

אמר רב אסי אמר רב, ואמרי לה, אמר רבה בן איסי אמר רב:

רבי מאיר, ורבי אלעזר, ורבי אליעזר, כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי בחולין.

רבי מאיר מצינו שהוא סובר כן מהא דתנן במסכת פרה:

כל אדם שהוא טהור מן התורה, אלא שהוא אדם הטעון ביאת מים [טבילה] מדברי סופרים, כגון מי שבא ראשו ורובו במים שאובין, הרי הוא מדרבנן שני לטומאה, ומטמא את הקודש, עושה אותו שלישי לטומאה, ואותו שלישי הוא טמא ועושה רביעי בקודש.

ופוסל את התרומה, אך אינו נעשה טמא כדי שיעשה רביעי בתרומה או בקודש.

ומותר בחולין ובמעשר, שאינו מטמאם, דברי רבי מאיר.

וחכמים אוסרין אותו באכילת מעשר שני.

הרי שרבי מאיר סובר שהשני אינו עושה שלישי בחולין [גם חכמים סוברים כן לגבי חולין אלא שהגמרא לא מנתה אותם כיון שלא נתפרשו שמותיהם, והכוונה היא לרבי מאיר ובני פלוגתתו].

רבי יוסי: הא דאמרן, מתוך דבריו בסוגייתנו יש ללמוד שהוא סובר כן. דאם איתיה, אילו היה סבור שיש שלישי בחולין, לייתיה, היה לו להביא וללמוד לרביעי בתרומה, שמאותו קל וחומר שהוא לומד לשלישי בתרומה, אפשר להוסיף דרגה נוספת בתרומה:

מה טבול יום, שמותר בחולין, פסול בתרומה.

שלישי, שפסול בחולין, אינו דין שיעשה רביעי בתרומה.

ובאותה מדה שהוא לומד לרביעי בקודש, היה יכול ללמוד לחמישי בקודש.

כי מאחר שהרביעי פסול בתרומה, ממילא אפשר לדרוש קל וחומר: מה מחוסר כפורים, שמותר בתרומה, פוסל בקודש. רביעי, שפסול בתרומה, אינו דין שיעשה חמישי בקודש.

אלא ודאי הוא סבור שאין שלישי בחולין.

מדין תורה אין אדם יכול לקבל טומאה ממאכל טמא, בין אם הוא אוכלו, ובין אם נוגע בו, לפי שאין אדם מקבל טומאה אלא מאב הטומאה בלבד, והרי לא יתכן שיהא אוכל טמא בדרגת אב הטומאה. אלא, שגזרו חכמים על האדם האוכל אוכל טמא בשיעור של שני ביצים שיטמא בגלל אכילתו.

וטעם גזירה זו - שמא בשעה שיאכל אוכל טמא, הוא יכניס לפיו משקים טהורים של תרומה, ויטמא האוכל הטמא את משקה התרומה, ונמצא מטמא תרומה טהורה.

ונחלקו תנאים מהי דרגת הטומאה שגזרו חכמים על מי שאוכל אוכלים טמאים.

רבי יהושע, מצינו שהוא סובר אין שלישי בחולין, מהא דתנן במסכת טהרות:

רבי אליעזר אומר: אדם האוכל אוכל טמא שהוא בדרגת ראשון לטומאה - נעשה האדם האוכל אותו ראשון לטומאה, מדרבנן.

ואם אכל אדם מאכל שהוא שני לטומאה - נעשה האדם האוכלו שני לטומאה.

וכן אם אכל מאכל שלישי, הרי הוא נעשה שלישי. לפי שגזרו חכמים, שתהיה דרגת טומאתו של האוכל מאכלים טמאים, כדרגת הטומאה של המאכל עצמו.

רבי יהושע אומר: אדם טהור האוכל אוכל טמא, בין שהוא ראשון לטומאה, ובין אוכל שהוא שני לטומאה, נעשה האדם האוכל את המאכל הטמא, שני לטומאה.

ואם אכל מאכל שהוא שלישי, נעשה האדם האוכל שני - רק בקודש.

והיינו, שאם יגע בקודש, יעשהו שלישי, והשלישי יעשה רביעי.

ואולם, אין שני בתרומה. שלגבי תרומה אין לו דין של שני לטומאה, ואם יגע בתרומה הוא לא יפסלנה.

וטעמם של רבי אליעזר ורבי יהושע נתבארו במסכת חולין.

וממשיך רבי יהושע ואומר: היכן מצינו מאכל של חולין שיהא שלישי? והלא אין שלישי בחולין - בחולין שנעשו על טהרת תרומה ^[27] שבעליהן של חולין אלו היה כהן, ורגיל באכילת תרומה, וקיבל על עצמו לאכול אף את מאכלי החולין שלו בטהרה, כאילו היו תרומה, כדי שלא יכשל באכילת תרומה טמאה.

ובחולין שכאלו שייך שיהיה בהם "שלישי לטומאה".

ודייקינן: רק חולין שנעשו על טהרת תרומה, אין, רק בהם יתכן שלישי.

אבל חולין שנעשו על טהרת הקודש, שבעליהן שומרין עליהם מטומאה כאילו היו קודש, לא יתכן בהם שלישי, משום שבטלה דעתו של אדם זה, ואין בדבריו כלום, ולא נתפסת על חולין אלו שם טהרת הקודש, והרי הן כחולין רגילים ^[28] [וכל שכן שבחולין ממש לא יתכן שלישי].

אלמא, מוכח שקסבר רבי יהושע, שאין שני עושה שלישי בחולין.

רבי אלעזר: דתניא: רבי אלעזר אומר: שלשתן, קודש ותרומה וחולין, שוין בדין זה שהראשון לטומאה שבקודש ושבחולין ושבתרומה, בין אם היה ראשון זה קודש או חולין או תרומה, הרי הוא -

מטמא שנים ופוסל אחד, עושה שני ושלישי ורביעי, בקודש.

מטמא אחד ופוסל אחד, עושה שני ושלישי, בתר ומה.

ופוסל אחד בחולין, עושה אותו שני, ולא יותר. כי אין שני עושה שלישי בחולין.

[והתנא שחולק על רבי אלעזר סובר, שאם הראשון היה חולין, אינו עושה עד רביעי בקודש אלא אם היה הראשון קודש].

רבי אליעזר: דתנן במסכת חלה: רבי אליעזר אומר: חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה.

מי שנטמאה עיסתו במזיד, לפני שהופרש ממנה חלה, חייב ללוש עיסה אחרת בטהרה כדי שיפריש ממנה חלה על העיסה הטמאה. ^[29]

כיצד יעשה שלא יגעו העיסות זו בזו ותיטמא הטהורה? והרי צריך להפריש חלה מן "המוקף", שיהא סמוך ומחובר בשעת קריאת שם חלה? ^[30]

אם היו שתי עיסות, אחת טהורה ואחת טמאה - נוטל כדי שיעור חלה שצריך ליטול מהעיסה הטמאה, מהעיסה הטהורה, עד שלא הורמה חלתה, והיא עדיין טבל, כדי שלא יהא מן הפטור על החיוב, ונותן פחות מכביצה מהעיסה הטהורה ^[31] באמצע, בין חתיכת העיסה האמורה להיות חלה ובין העיסה הטמאה, כדי ליטול חלה מן המוקף שעל ידי כן מחוברת החלה לעיסה.

והחלה לא נטמאת בכך, שהרי אוכל טמא פחות מכביצה אינו מטמא אחרים.

הערות

^[24] אפשר ללמוד גם חמישי בקודש בקל וחומר זה, דהא לאבא שאול טבול יום הוא ראשון, ואוכל הבא מחמתו עושה עוד שנים בקודש, אלא שדין זה הוא רק מדרבנן, ורבי יוסי מיירי בדאורייתא. רש"י.

^[25] כ"כ רש"י. והקשו תוספות, דגם כשלומד הקל וחומר ממחוסר כפורים ידענו שסובר כאבא שאול, שהרי מקל וחומר זה גופא אפשר ללמוד גם לאוכל הבא מחמת טבול יום, ואם כן, עדיף ללמוד ממחוסר כפורים, שהרי אוכל הבא מחמת טבול יום עצמו למדנו ממחוסר כפורים. ותירצו, שהעדיפות בקל וחומר זה, דשלישי הבא מחמת שני חומרתו מחמת השני שאסור בחולין, וזה ידענו בלא קל וחומר. מה שאין כן בקל וחומר דרבי יוסי, שהשלישי פסול בתרומה ידענו רק מכח קל וחומר מטבול יום, והוי קל וחומר בנו של קל וחומר [ואע"ג דעכשיו הוי תחילת הקל וחומר, רק מכח קל וחומר דאוכל הבא מחמת טבול יום ידענו רק מקל וחומר, מה שאין כן מחוסר כפורים, ידענו בלא קל וחומר, מכל מקום, סוף הקל וחומר עדיף לחזק את כח השלישי] תוד"ה שלישי. ובתוספות הרא"ש כתב שהעדיפות בקל וחומר זה שאי אפשר להקשות "דיו".

^[26] כך כתב רש"י. והתוספות כתבו, דבאותו במה הצד דילפינן לעיל לשלישי בתרומה מטבול יום וכלי חרש יליף רבי יוסי רביעי בקודש ממחוסר כפורים וכלי חרש. תוד"ה הא.

^[27] דאילו בתרומה עצמה הרי תרומה טמאה אסורה באכילה ובאכילת איסור לא מיירי. מ אירי.

^[28] וטעם הדבר שהחמירו חכמים בחולין שנעשו על טהרת תרומה יותר מחולין שנעשו על טהרת הקודש, משום ש"טהרת הקודש" לא היתה מצויה אלא בזריזים ואנשי מעלה יתירה, ולכן לא החמירו בה. אבל טהרת תרומה היתה מצויה אצל הכל, והחמירו בה כדי להזהר בה ביותר [לשון המאירי חולין לד א].

^[29] רש"י. ובתוספות הרא"ש כתב, שלישנא דמתניתין לא משמע כפירושו, שר"א מחייב ליטול מהטהורה אלא שהוא מתיר ליטול מטהורה על טמאה וחכמים אוסרין.

^[30] אע"ג דרבי אליעזר גופיה סבר במסכת חלה שאין צריך נגיעה אלא די בצירוף סל, זה רק לענין צירוף לשיעור חלה, אבל לענין מוקף צריך נגיעה ממש. ועוד דאפילו אם לגבי מוקף גם מהני צירוף סל, אבל בנידון דידן, שמקפיד שלא יגעו זה בזה כדי שלא יטמא, אין מועיל צירוף כלי, וצריך נגיעה. תוספות נדה ז א ד"ה ומקפת.

^[31] כ"כ רש"י. וכתב בהגהות הב"ח דלאו דוקא, אלא אף מהטהורה אעפ"י שגורם טומאה לחולין שבארץ ישראל וכ"ש מהטמאה.

שלישי הבא מחמת שני, ששני גופיה [עצמו] אסור בחולין — אינו דין שעושה רביעי בקודש?

וכי תימא [ואם תאמר] שלא השתמש בקל וחומר זה משום דאיכא למיפרך [שאפשר להקשות]: מה לטבול יום שכן היה מתחילה אב הטומאה — הא אייתינה [הרי ר' יוסי הביא אותה] השתמש בלימוד כזה ממחוסר כיפורים, ולא פרכיה [פרך אותו] מטעם זה, אף שמחוסר כיפורים גם הוא היה קודם לכן אב הטומאה, משמע שאיננו חושש לפירכה זו!

א אמר רב אסי אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רבה בן איסי אמר רב: ר' מאיר, ור' יוסי, ור' יהושע, ור' אלעזר, ור' אליעזר — כולהו סבירא להו [כולם סבורים הם], שאין שני עושה שלישי בחולין והוא מוכיח את הדברים:

ר' מאיר — דתנן [שכן שנינו במשנה]: כל הטעון ביאת מים (טבילה) מדברי סופרים, שחכמים נתנו לו דין כשני לטומאה, מטמא את הקודש, ופוסל את התרומה, ומותר בחולין ובמעשר, אלו דברי ר' מאיר, ומכיון שלדעתו מותר בחולין ודאי שאינו עושה שלישי בחולין. וחכמים אוסרין במעשר.

ר' יוסי — הא דאמרן [זה שאמרנו] שאם איתיה [יש] צד לומר שהוא סבור ששני עושה שלישי בחולין, אם כן לייתיה [שיביא, שילמד אותו] לרביעי בתרומה מקל וחומר: ומה טבול יום שמותר בחולין פוסל בתרומה, ככר שלישי שפסול בחולין אינו דין שיעשה רביעי בתרומה. ומתוך כך לחמישי בקודש מקל וחומר: ומה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה פסול בקודש, רביעי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה חמישי בקודש.

ר' יהושע — דתנן [שכן שנינו במשנה] ר' אליעזר אומר: אדם האוכל אוכל ראשון לטומאה נעשה ראשון לטומאה, האוכל אוכל שני — נעשה שני, שלישי — נעשה שלישי. ר' יהושע אומר: האוכל אוכל ראשון ואוכל שני — נעשה שני, האוכל אוכל שלישי — נעשה שני בקודש שאף מאכל קודש שיגע בו יפסול את הקודש במגעו, ואין הוא נעשה שני בתרומה — לפוסלה.

וכל זה מדובר באדם שאכל חולין שנעשו על טהרת תרומה שהיו נזהרים בטהרת חולין אלה כאילו היו תרומה.

ונדייק: על טהרת התרומה — אין [כן], אבל חולין שנעשו על טהרת הקודש שנזהרו בטהרתם כאילו היו קדשים — לא, ודינם כחולין רגילים.

אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור]: אין שני עושה שלישי בחולין.

ר' אלעזר — דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' אלעזר אומר: שלשתן שוין, הראשון שבקודש והראשון שבחולין והראשון שבתרומה — כל אחד מהם

מטמא שנים (שתי דרגות זו אחר זו, שני ושלישי) ופוסל אחד אחריהם, דהיינו רביעי בקודש,

מטמא אחד (שני בתרומה) ופוסל אחד

דהיינו שלישי בתרומה, ופוסל אחד בלבד בחולין, כלומר, שני מכאן שלדעתו אין שלישי לטומאה בחולין.

ר' אליעזר סבור כן, כמו דתנן [ששנינו במשנה], ר' אליעזר אומר: חלה ניטלת מן העיסה הטהורה על העיסה הטמאה, כיצד? היו שתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה — נוטל כדי שיעור חלה עבור שתי העיסות מעיסה טהורה שלא הורמה חלתה, ונותן פחות מכביצה ממנה, כלומר, שיעור של אוכל שאינו מטמא, באמצע בין הטמאה והטהורה כדי ליטול את החלה מן המוקף (הסמוך), כלומר, מן העיסה הטמאה הסמוכה לה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אע"פ שברוב המקומות אמרו אין הלכה כשיטה ובסוגיא זו העמידו זו שאמרו שאין שני עושה שלישי בחולין כשטה מ"מ זו יצאה מן הכלל והלכה פסוקה היא כמו שביארנו וכבר מצינו כיוצא בהן פעמים במקצתן כדרך האמור בראשון של סוכה בכולהו סבירא להו דירת קבע בעינן דאפי' הכי איכא מיניהו דהלכתא נינהו כמו שביארנו שם פעמים בכלן ואין למדין מן הכללות:

כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין והידים והאוכל חצי פרס אוכלין טמאין וכיוצא בהם כולן לטומאה שניה גזרו עליהם ומותרין באכילת חולין ואין צריך לומר שאם נגעו בחולין הרי הן טהורים ובתרומה פוסלין ובקדש מטמאין לעשות רביעי ולמעשר מיהא אין פוסלין אותו בנגיעה אלא שמ"מ אסור הוא באכילתו:

זה שביארנו באוכלין טמאין שאע"פ שהאדם אינו מקבל טומאה מהם כל שאכל מהם שיעור חצי פרס טמא מגזרת סופרים טומאה שניה אין דינה לגמרי כשני דעלמא וכיצד הוא דינה אם אכל אוכל ראשון הרי הוא שני כדינו אבל אוכל שני אע"פ שהיה בראוי להיות שלישי גזרו בו להיות שני לפסול את התרומה אבל אוכל שלישי חזר האוכלן להיות שני לקדש לטמא ולפסול את הרביעי וטהור גמור הוא מלפסול את התרומה כמו שביארנו הטעם בדברים אלו בשני של חולין ל"ג ב' ובאי זה אוכל אתה מוצא שיהא שלישי כגון שהיתה חתיכת האוכל של חולין שנעשו על טהרת תרומה שאלו של תרומה עצמה הרי תרומה טמאה אסורה באכילה ובאכילת איסור לא מיירי ואלו של חולין גרידי הרי אין בהם שלישי ועיקר הגירסא הא חולין גרידי לא ויש גורסין הא חולין שנעשו על טהרה הקדש לא ומשום דאינן כקדש וחולין גמורים הם שהמתפיס טהרת קדש בחולין בטלה דעתו אצל כל אדם:

ממה שכתבנו למדת שאוכל ראשון הן של קדש הן של תרומה הן של חולין שלשתן שוין לטמא שנים ולפסול אחד בקדש ולטמא אחד ולפסול אחד בתרומה ולפסול אחד בחולין ואין הלכה כדברי האומר שאין קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קדש:

אין מפרישין חלה מן הטהורה על הטמאה אלא מפריש מכל אחת לעצמה וחולין הטבולים לחלה כגון עיסה שנתגלגלה ובאה לידי חיוב חלה דינה כחלה ואסור לגרום לה טומאה וכן שני עושה בהם שלישי אבל כל שלא נתגלגלה מותר לגרום לה טומאה שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וכל שתורם מאחת לחברתה צריך ליטול מן המוקף כמו שביארנו ענינים אלו בראשון של נדה ז' א' ואין הלכה כר' אליעזר שהיה אומר חלה ניטלת מן הטהור על הטמא:

ומ"מ לענין ביאור משנה זו היא בשביעי של חלה ואמר ר' אליעזר ששתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה נוטל כדי שיעור חלת שתיהן מעיסה טהורה שלא הורמה חלתה שלא תהא מן הפטור על החיוב ונוטל פחות מכביצה מעיסה אחרת הן טמאה הן טהורה שכל פחות מכביצה אינו מטמא אחרים ונותן אותו פחות מכביצה בין שתי העיסות עד שתהא הטהורה נוגעת באותו פחות מכביצה מצד אחד וכן הטמאה נוגעת בו מצד אחד כדי שיהו העיסות נוגעות זו בזו שלא בטומאת הטהורה ומניח שיעור שתי החלות על אותו פחות מכביצה ומפרישו לשם חלה על שתיהן ושאלו והתניא כביצה והיאך אפשר לכביצה שלא תטמא ופירש בה כגון שהעיסה ראשונה ואותה כביצה שניה ואע"פ שאמרו כל האוכלין מצטרפין שאם נגע שרץ באחד מהם כלם ראשונים בזו מאחר שהיו העיסות מחולקות מתחלה אין מצטרפות ואין שניה עושה שלישית אלמא מאן דבעי פחות מכביצה סבירא ליה דשני עושה שלישי ותירץ דלכולי עלמא אין שני עושה שלישי בחולין ומאי דקאמר פחות מכביצה משום דחולין שבאו לכלל חיוב חלה דינם כחלה ושני עושה בהם שלישי אי נמי לאו כחלה דמו מאן דאמר פחות מכביצה סבירא ליה דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ואותו פחות מכביצה טהור הוא אע"פ שהוא מקבל טומאה הואיל ואינו מטמא אחרים מותר ומאן דשרי בכביצה אינו חושש לטומאת אותו כביצה שמותר לגרום וכו' אף במקום שמטמא אחרים והאי דקאמר סברוה אף על פי שברוב המקומות כל שנאמר שם סברוה נדחה לבסוף בזו לא נאמר סברוה אלא לענין מה שהיו סוברים בחולין הטבולים לחלה שאינן כחלה אבל העיסה ודאי ראשונה היא:

המשנה השלישית והיא מענין החלק השני ובפרט במה שנתגלגל לבאר בענין תחומין והא שאמר בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר והעיר בתוך ומקרא אחר אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים באמה ואי אפשר לומר אלפים באמה שכבר נאמר אלף אמה ולמה נאמר אלפים באמה אלא אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום השבת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים אמר הר"ם ר' עקיבא סבר איסור תחומין דאוריתא ואמר שבפסוק התבאר ור' אלעזר סבר תחומין דרבנן ורצה בו שאין גדר לו בתורה אבל שעור תחום שבת מדרבנן והלכה כר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי שאמ' תחומין דרבנן:

אמר המאירי בו ביום דרש ר' עקיבא ומדותם מחוץ לעיר וכו' אלפים באמה וכתוב אחר אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ר"ל רחבה פנויה מזריעות ומאילנות וכ"ט מבתים להיות לנויי העיר להיות לו אויר ולא הוזכרו אלפים אלא ליתן תחום לשבת אלמא תחומין של אלפים אמה דאוריתא ור' אליעזר אומר אלף למגרש ואלפים לשדות וכרמים ולא הוזכר כאן תחום שבת שתחומין של אלפים אמה אינן דאוריתא אלא דרבנן ואין לה תחום של תורה אלא שלש פרסאות וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

המשנה הרביעית והיא מענין החלק השני גם כן ובפרט במה שנתגלגל ובאר בעניני הגדה והוא שאמר בו ביום דרש ר' עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו שאין תלמוד לומר לאמר ולמה נאמר לאמר אלא שהיו ישראל עונים אחריו של משה על כל דבר ודבר כקורין את ההלל אשירה לה' כי גאה גאה לכך נאמר לאמר ר' נחמיה אומר כקורין את שמע היו קורין לא כקורין את ההלל אמר הר"ם ר' נחמיה סבר שאמרו ואמרו ראיה שכלם היו אומרים השירה זולת שמשה היה מתחיל במאמר בתחלה כמו שיעשה שליח צבור בק"ש ור' עקיבא סבר ראש פרקים לבד היו אומ' אחריו כמו שעושין בקריאת ההלל:

אמר המאירי בו ביום דרש ר' עקיבא אז ישיר משה וכו' ויאמרו לאמר מה תלמוד לומר לאמר מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר שהיה משה אומר כקורא את ההלל שנאמר בו ששליח צבור מקרא את הצבור והם עונים הללויה כך היה משה אומר כל השירה מעט מעט והם אומרים על כל דבר ודבר אשירה לה' ור' נחמיה אומר שעונין היו אחריו כל פרק ופרק כאדם הקורא את שמע הוא אומר אשירה לה' והם אומרין אשירה לה' הוא אומר כי גאה גאה והם אומרין כי גאה גאה וכן בכל פרקים של שירה כדין קטן המקרא את ההלל שעונין אחריו על כל דבר ודבר:

ונתחדש בגמרא עוד דעת שלשית שמשה התחיל בשירה וכלם סיימוה אחריו מאליהם ברוח הקדש כענין חזן שכבר התפלל והוא פורס על שמע ומתחיל ועשרה שלפניו מסיימין מאליהם:

משנה בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב את המקום אלא מאהבה שנ' הן יקטלני לו איחל עדין הדבר שקול לו אם מצפה או אינו מצפה ת"ל עד אגוע לא אסיר תומתי ממני למד שמאהבה עשה אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעינך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה שנ' איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע והרי יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה עשה אמר הר"ם פי' לא אע"פ שהוא כתוב באלף כבר יורה בקריאה על ענין הקנין לו אע"פ שהוא כתוב בוא"ו כבר יורה על המניעה בקריאה וכבר נזכר סבת זה הדבור באותיות הנוח ולזה אמרו לו איחל ולא התבאר אצלם כתיבתו באלף או בוא"ו ממה שיראה האפשרות בין המניעה והקנין ואמר מן ר' עקיבא תלמידך לכבד אותו ולא אמ' תלמיד תלמידך ואע"פ שהוא תלמיד תלמידו שר' עקיבא תלמידו של ר' אליעזר בן הורקנוס ור' אליעזר תלמיד של רבן יוחנן בן זכאי לא הפריש זה השיעור בר' יהושע בן הורקנוס אבל תלמיד תלמידך כמו שהיה:

אמר המאירי בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב את הב"ה אלא מאהבה ולא מיראה שנאמר הן יקטלני לו איחל כלומר אפי' יקטלני ועדיין הדבר שקול מצד שהוא כתוב לא בא' וקרינא ליה לו בו' כשהוא אומר עד אגוע לא אסיר תמתי ממני מלמד שלא ליראת עונש עשה אלא מאהבה גמורה כאברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

ר' יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני בפ' השוחט מפ' טעמא שני שני למה לפי שמצינו ששני עושה שני על ידי משקין וכל הנך טומאות דרבנן נינהו. ה"ג על טהרת תרומה אבל חולין גרידי לא ומאן דגרי' על טהרת הקדש לא ה"פ על טהרת הקדש לא דהוה ליה חולין גרידי שהמתפיס חולין על טהרת הקדש בטלה דעתו אצל כל אדם ואין בדבריו כלום ל"ה. ר' אליעזר אומר ניטלת מן הטהורה על הטמאה פ"ה רישא דמתני' במס' חלה הכי איתא [שיעור] חלה אחד מכ"ד נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה אחד ממ"ח נטמאת במזיד אחד מכ"ד שלא יהא חוטא נשכר. ר' אליעזר אומר נטמאת מזידה תלוש אחרת בטהרה ותטול מן הטהורה על הטמאה וכיצד יעשה שיהא מן המוקף ובטהרה נוטלת כדי חלת הטמאה מעיסה הטהורה עד שלא הורמה חלתה דאי הורמה חלתה דטהורה תו לא מצי לאפרושי מן הפטור על החיוב דלא חייל עליה תו שם חלה:

כדי לתרום מן המוקף. מקרא נפקא לן בספרי והרמותם ממנו מן המוקף לו הלכך צריך להקיף את העיסה קודם שתקרא לה שם והכי מקיפה לה נותנת בעריבה לצד אחד ונותנת מן העיסה הטהורה פחות מכביצה בין הטמאה לטהורה והאמצעית נוגעת בשתיהן ומצרפתן וקורא שם על החלה ומסלקה עם קריאת שם ופחות מכביצה אינו מטמא אחרים אע"פ שהוא עצמו מקבל טומאה כדתניא בת"כ מכל האוכל מלמד שהוא מטמא בכל שהוא יכול יטמא אחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל ודרשי' אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים זהו כביצת תרנגולת. ומה שפ"ה קורא לה שם לחלה ומסלקה עם קריאת שם למה הוצרך לפר' כן נר' משום דקשי' ליה אפי' אין שני עושה ג' בחולין מ"מ כיון שקרא לה שם הויא לה העיסה תרומה ושני עושה ג' בתרומה לכך הוצרך לפ' שמסלק תחלה ועם הסלוק קורא לה שם. והק' הר' אלחנן והלא אין זה מוקף ובעי' מוקף ממש ויש רוצים לומר דקרינן כי האי גונא מוקף. ול"נ דאמרי' פ"ק דנדה אשה והיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה ומניחתה בכפיפה או באנחותא [ומקפת] וקורא לה שם אלמא משמע דבעי' מן המוקף ממש. (ואומר ר"י דשאני התם הילכך תקנו בכפיפה או באנחותא שאם אתה אומר שתקרא לה שם בעודה בידה א"כ תטמא החלה שהיא טבולת יום לכך תקנו להניחה בכפיפה להבחין שהיא טבולת יום ודכוותיה קאמר בהניזקין שתקנו בכפיפה ואנחותא משו' היכירא) וא"ת המטמא העיסה טמאו אותו כביצה שבנתים ומאי אהני קריאת השם ואומר הר' אלחנן שמפרי' החלה מן העיסה ומקיפו לצד העיסה הטהורה והשתא הוי ליה רביעי דתרומ' א"נ שאוחז בידו תחלה אמצעית. אידי ואידי בעיסה ראשונה ה"ג רש"י. וקאי אעיסה הטמאה ראשונה [ואע"ג דמיטמאה אמצעית מחמת ראשונה] והויא לה שניה לא [הדרא] ועבדא לה לחלה עד שלא קרא שם שלישי ואית דגרסי אידי ואידי בעיסה שניה וקאי (אביצה) [אאמצעית] ואפחות מכביצה. וכר' יונתן דגר' ראשונה מאי לאו בהא קמיפלגי פ"ה ר' אליעזר ורבנן דר' אליעזר דשרי סבר אין שני עושה ג' בחולין ורבנן סברי [שני] עושה שלישי בחולין. ואיטמי לה לחלה לפני קריאת השם ואע"ג דחולין הוא ואשתכח דספי' לכהן חלה טמאה בחזקת טהורה. ותנא דמתני' דאמר לר' אליעזר פחות מכביצה לאו משום דאית ליה ב' עושה ג' אלא משום דכמה דאפשר למעוטי טומאה דאמצעי' ממעטי' דאסור לגרום טומאה לחולין אלא משום תקנת תרומה הוא דשרי' והא אפשר בהכי א"נ משום דילמא לא מיזדהר שלא תגע חל' באמצעית [זו] לאחר קריאת שם וחכמים אוסר' דלמא אתי למעבד [כביצה] ומטמיא אמצעי' והדרא ומטמיא לחלה כל"ה. מר סבר מותר לגרום טומאה לחולין פ"ה היינו דר' אליעזר סבר דמותר לגרום טומאה לאמצעית כדי לתקן חלה בטהרה ותנא דמתני' ותנא דבריי' אליבא דר' אליעזר נמי בהא פליגי דתנא דמתני' סבר דמותר לגרום טומאה משום תקנת חלה מיהו כל כמה דאפשר למעוטי טומאה לא מפשי' לגרום להם טומאה בחנם והא אפשר בהכי הלכך כביצה לא (דריש) [דחשיב] בו ותנא דבריי' סבר כיון דמותר לגרום לא שנא שיעורא רבה ולא שנא שיעורא זוטא דאפי' לכביצה נמי מותר לגרום. א"נ תנא דמתני' סבר דלמא נגע חלה לאמצעי' אחר קריאת שם ותנא ברא לא חייש כל"ה. ומר סבר תחומין דרבנן דאמר בירו' דאפי' מאן דאית ליה דתחום אלפים לא הוי אלא מדרבנן מ"מ תחום דג' פרסאות הוי דאורייתא. מתני' שאין ת"ל לאמר פ"ה דלא הוי כמו שאר לאמר שבתורה דהתם השכינה מדברת עם משה דיבורו וחוזר הוא ואומרו לישראל אבל כאן אין שייך לאמר כן:

בפרש"י בד"ה שלישי הבא כו' כדקא עביד בט"י כו' ובד"ה כל הטעון כו' כל שהוא טהור מן התורה כו' והידים שהצריכום טבילה כו' ובד"ה דאם איתא כו' מק"ו מט"י כדאייתי כו' בד"ה רבי יהושע אומר כו' שאין האוכל חמור כו' ובד"ה בחולין שנעשו כו' וקבל עליו לאכול חולין שלו כו' עכ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה שלישי הבא כו' לעשות שלישי מק"ו ראשון כגון כו' מחמת שני דאלים טפי למעבד כו' וצריך למייתי שלישי גופיה מק"ו כו' עכ"ל כצ"ל וליכא לאקשויי דאימא ר"י דשלישי שפסול בתרומה לאו מק"ו מייתי לה כריב"ז אלא דסבר כר"ע דיליף לה מן התורה מכל אשר בתוכו יטמא דא"כ לא הוה קארי שלישי לקודש מן התורה מוהבשר אשר יגע גו' כיון דאפילו ג' בחולין הוה מן התורה מכל אשר בתוכו וק"ל:

בד"ה הא אתיין כו' גופיה מייתי ר"י רביעי כו' עכ"ל כצ"ל:

שם ספר הישר כו' אם היא מאותה גזירה ראשונה מ"מ כו' הלא אפילו אם היה נוגע בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין ג' עושה רביעי בתרומה כו' וא"ת מגזירה שניה ומשום משקין כו' עכ"ל לא ידענא מה תיקן שאם הוא מגזירה שניה דאכתי לא יצאנו מידי קושייתם דמה בכך אם הוא אוכל שלישי ושתה משקין דתרומה הלא אין שלישי עושה רביעי בתרומה וצ"ע:

בפרש"י בד"ה ר"א אומר כו' שוגגת או אנוסה כו' ומסלקתה עם קריאת השם ופחות מכביצה כו' עכ"ל הכא במתני' לא הוה צריך לפרושי דמסלקתה עם קריאת השם כיון דבפחות מכביצה איירי ואינו מטמא החלה אלא משום הברייתא דקתני כביצה לר"מ נקט הכי דצריך לסלקה עם קריאת השם וק"ל:

רש"י בד"ה שלישי הבא כו' אייתי מינה הס"ד:

בד"ה וכי תימא כו' אב הטומאה הס"ד:

בד"ה כל הטעון כו' שנים הטעינום הס"ד:

בד"ה דאם איתא כו' בחולין הס"ד:

בד"ה רבי יהושע כו' ומאכל ראשון לא עביד כו' כצ"ל:

בד"ה בחולין שנעשו כו' שהבעל כהן ורגיל כו' כצ"ל:

בד"ה שלשתן שוין כו' של קודש הס"ד ואח"כ מה"ד מטמא שנים כו'. ונ"ב פי' כל ראשון אפילו חולין ודו"ק:

בא"ד דהוה ליה שלישי הס"ד:

תוס' בד"ה שלישי הבא כו' ממחוסר כפורים שצריך כו' כצ"ל:

גמרא ר"א דתניא רא"א שלשתן שוין כו'. ולכאורה הנ"ל להגיה דתנן. דמתני' היא בפ"ב דטהרות מ"ז. אולם אחר התבוננות מעט נראה דשפיר גרסינן דתניא. דבמשנה שם הגי' ר' אליעזר בי' וכאן רוצה להביא על ר' אלעזר (בל"י). ובברייתא ע"כ הגירסא ר' אלעזר. (וק"ק דה"ל להביא על ר' אליעזר מהמשנה הנ"ל. וי"ל עפ"י מש"כ בתענית ו בס"ד ע"ש) אבל יותר נראה להגיה במשנה דטהרות ר' אלעזר וכאן להגיה דתנן. ודע דשם במשנה הגי' שבתרומה ושבחולין והיא נראית יותר:

רש"י ד"ה רא"א חלה. רא"א היכא דנטמאת מזידה כו'. ל"י מאין לקח זה דר"א קאי דוקא על נטמאה מזידה:

רד"ה ונותנת (בע"ב). וקוראה שם על החלה ומסלקה עם קריאת השם. עי' מהרש"א. ול"נ דזהו משום גזירה אטו כביצה. כמו שגוזר בביצה דלמא לא מיזדהר שלא תיגע אחר קריאת השם וכן רבנן גזרו אטו כביצה כדפי' לקמן:

תד"ה שלישי. ניחא לי' טפי לעשות שלישי מק"ו ראשון ונ"ל דצ"ל מק"ו אחד. ור"ל דלא נצטריך בזה לק"ו דשלישי גופי' פסול בתרומה:

בא"ד שצריך למייתי שלישי גופי' מק"ו דטבו"י כו'. כצ"ל:

מש"כ המהרש"א דל"ל דר"י סבר ליה כר"ע כו' דא"כ כו'. נ"ל דל"ד במחכ"ת. חדא דהא דקאמר שלישי מה"ת מנלן דכתיב והבשר כו' איננו מדברי ר' יוסי (והראיה דבתוספתא ליתא) אלא הש"ס הוא דקמפרש לה אליביה. שנית וכי סני ליה הוכחת הגמרא לקמן דאם איתיה לייתי לרביעי בתרומה כו'. ועי' פסחים (יט) בראשו ובתוס' שם:

ס' הישר. דהא זה כשאכל אוכלין טמאין ואח"כ שותה משקין דתרומה נוגעין זב"ז כו'. כצ"ל:

בא"ד ראבצ"א הרי הן כתרומה לטמא שנים כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"ת מגזירה שנייה כו' א"כ כו'. ר"ל יקשה עוד (לבד קושיא הראשונה) למה כו'. ומיושב הצ"ע דהמהרש"א:

בסה"ד ולפי פי' הקונטרס כו' א"נ כו'. לכאורה זהו קושיית הריב"א שבתה"ד ומתורץ בתירוץ מורי שם:

(ל ע"א) ר"א דתניא רא"א שלשתן שוין וכו'.—עי' [הגהות הב"ח ו]רש"ש, דמשנה היא בטהרות פ"ב מ"ז בשינויים קטנים, ושם מוכח דת"ק החולק על ר"א סבר, דאף תרומה טהורה אם לא נעשתה על טהרת הקדש הרי היא מטמאה את הקדש לעשותו שני, שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקדש, וזה בפי' הר"ש ורע"ב ואליהו רבה שם. אבל הרמב"ם שם פירש כעין פי' רש"י דהכא, והוא דחוק מאד, ואין הלשון סובלתו (ע"ש).

ודע דר"א דחלה דלמטה כאן הוא ר' אליעזר בן הורקנוס, כדמוכח בתוס' חלה פ"א ה"י, דתני התם: אמרו לפני ר' ישמעאל משום ר' אליעזר, שחלה ניטלת מן הטהור על הטמא. ועוד בירושלמי שם ספ"ב מובא עלה הא דתני בתרומות ספ"ג, דאמר ר' אלעאי בשם ר' אליעזר תורמין מן הטהור על הטמא בלח (ע"ש). וידוע שר' אלעאי הוא תלמידו של ר"א בן הורקנוס. ולפ"ז יתבאר כי ר"א דטהרות המוקדם כאן הוא ר' אלעזר בן שמוע, ואיחרו כאן להביא ר"א בן הורקנוס אחר ר"א בן שמוע, משום דעלה דחלה שקלינן וטרינן עלה בתלמודא כאן. אלא שיש לעיין באליהו רבה בטהרות שם, שמדבריו יוצא דר"א דשם הוא ר' אליעזר חבירו של ר' יהושע.

שלישי הבא מחמת שני כו'. דשמעינן מיניה תרתי ש''מ אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול וש''מ שלישי הבא מחמת שני נהי דחמישי בקדש לא אמר דנייתי מינה כדקעביד בטבול יום דהתם מעלה דרבנן היא ובקודש מקודש מיירי ורבי יוסי מדאורייתא קאמר אבל רביעי מיהא אייתי מינה: וכ''ת כו' הא אייתינה. ר' יוסי מק''ו ממחוסר כיפורים דאיכא למיפרך נמי מה למחוסר כיפורים שכן אב הטומאה ולא פריך דלא חשיב ליה ר' יוסי פירכא דהשתא דטבל לה אזלה לה ההיא טומאה: כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. כל שהוא טהור מן התורה וחכמים הזקיקוהו לבא במים וליטהר כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין והאוכל חצי פרס אוכלין טמאין והידים שהצריכום טבילה כולם בתורת שנים הטעינום: מטמאין את הקדש. להיות שלישי ויעשה רביעי ופוסלין את התרומה: וחכמים אוסרין במעשר. באכילה אבל נגיעה שרי וחולין אף לאכול והכי אמר בחגיגה (דף יח:) והוא הדין נמי דלרבנן אין שני עושה שלישי בחולין והאי דלא חשיב להו לפי שלא נתפרשו שמותן ור''מ ומחלוקתו קאמר: דאם איתא. דשלישי בחולין מן התורה לייתיה רביעי בתרומה מק''ו מטבול יום כדאייתי לשלישי לעיל משני בחולין: וחמישי בקדש. מרביעי בתרומה מק''ו ממחוסר כיפורים כדאייתי לרביעי לעיל משלישי בתרומה: האוכל אוכל ראשון. חצי פרס מאוכל ראשון נעשה גופו ראשון לטומאה מדרבנן והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני ובשחיטת חולין מפרש טעמא שעושה את האוכל חמור כמאכל בהשוחט (חולין ד' לד.): רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון או אוכל אוכל שני שני. מאכל ראשון לא עביד ליה ראשון אלא שני שאין האוכל חמור כמאכל אבל מאכל שני עושה אותו שני והתם מפרש טעמא מצינו שהשני עושה שני על ידי משקין: שלישי שני לקדש. האוכל אוכל שלישי נעשה גופו שני לקדש שאם יגע בקדש יטמאנו לפסול עוד אחד והתם מפרש טעמא וכל הנך טומאות מדרבנן נינהו: בחולין שנעשו על טהרת תרומה. באיזו חולין אמרו שהאוכל שלישי שלהן נעשה שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה שבעליהם כהן ורגיל בתרומה וקיבל עליו לאכול חולין שלו בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל לתרומותיו בטהרה הזקוקה להן הילכך משכחת בהו שלישי דבחולין אחרים לא משכחת שלישי: ה''ג על טהרת תרומה אין חולין גרידי לא ומאן דגריס על טהרת הקדש לא הכי מפרש לה על טהרת הקדש לא דהוו להו חולין גרידי שהמתפיס חולין לטהרת הקדש בטלה דעתו ואין בדבריו כלום: שלשתן שוין. הנך דמפרש להו ראשון של חולין וראשון של תרומה וראשון של קודש: מטמא שנים ופוסל אחד בקדש. דהיינו רביעי: מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה. דהוה ליה שלישי: ופוסל אחד בחולין. דהוה ליה שני ותנא דפליג עליה סבר ראשון של חולין לא אזיל בקדש עד רביעי שאין קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קודש ומיהו שמעינן מינה דאין שלישי בחולין: ר''א אומר חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה. רישא דמתני' במסכת חלה (פ''ב מ''ז) הכי שיעור חלה אחד מכ''ד נטמאה עיסתה שוגגת או אנוסה אחד ממ''ח נטמאת במזיד אחד מכ''ד שלא יהא חוטא נשכר ר''א אומר היכא דנטמאת מזידה תלוש אחרת בטהרה ותטול מן הטהורה על הטמאה משום דמצוה לתרום מן המוקף כיצד תעשה שיהא מן המוקף וטהורה נוטלת כדי חלת הטמאה מעיסה הטהורה עד שלא הורמה חלתה דאי הורמה חלתה דטהורה תו לא מצי לאפרושי מן הפטור על החיוב ולא חייל עליה תו שם חלה: ונותנת פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף. מוקף לשון מחובר ומקורב כמו אין מקיפין שתי חביות במסכת ביצה (דף לב:) ומקרא נפקא לן והרמותם ממנו מן המוקף לו בספרי הילכך צריכה

שלישי הבא מחמת שני וכו'. פירש רש''י דשמעינן מיניה תרתי שמעינן מיניה אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול ושמעינן מיניה דשלישי הבא מחמת שני וכו' תימה כיון דיליף ק''ו לשלישי ממחוסר כיפורים לאו ממילא שמעינן מיניה דאית ליה כאבא שאול דבהאי קל וחומר גופיה דמחוסר כיפורים נפקא לן אוכל הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי א''כ אמאי הוי ליה למיתניה לרביעי בקודש מאוכל הבא מחמת טבול יום וכי לא מייתי ליה שפיר טפי ממחוסר כיפורים גופיה מדהוי מייתי ליה מאוכל הבא מחמת טבול יום דאוכל הבא מחמת טבול יום גופיה לא שמעינן ליה אלא מק''ו דמחוסר כיפורים ונראה דאפי' הכי הוי ניחא ליה טפי לעשות שלישי מק''ו ראשון כגון שלישי הבא מחמת שני דאלים טפי למיעבד רביעי ממאי דמייתי ליה ממחוסר כיפורים שצריך למייתי שלישי גופיה (למייתי) מק''ו דטבול יום דפסול בתרומה אע''ג דבין כך ובין כך הוי ק''ו בן ק''ו מיהו לאלומי כח שלישי עדיף ליה טפי: הא אייתינה ממחוסר כיפורים ולא פרכינן. רש''י פי' משום דכיון דטבל אזלה ליה ההיא טומאה ולא ידענא אמאי פי' הכי הא ע''כ אית לן למימר דר' יוסי סבירא ליה כרבן יוחנן בן זכאי דמייתי שלישי בתרומה במה הצד דאי לא תימא הכי שלישי מנא ליה ובאותו מה הצד גופיה מייתי רבי יוסי רביעי ממחוסר כיפורים ומכלי חרס ומשום הכי לא פריך. ספר הישר. מסיק בפ''ק דשבת (דף יד.) זימנין דאכיל אוכלין טמאין וכו' הקשה ריב''א הלוי זצ''ל אלמא דאוכלין טמאין פוסלין את הגויה בכביצה דאפי' כביצה מטמאין למשקין דתרומה דשדי לפומיה והתנן בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה דהיינו שני ביצים ותירץ מורי אין דרך בני אדם לשתות אלא לאחר אכילת שני ביצים וקודם לכן מילתא דלא שכיחא היא ואין נראה לר''י תירוץ זה חדא שאפילו בלשון לא דקדק שבכאן הוא אמר לפסול את הגויה ולשם הוא אומר אלו פוסלין בתרומה משמע אפילו במגע ובכאן לא גזרו אלא טומאת פנים אטו טומאת חוץ ועוד היאך אנו אומרים ביומא פרק אחרון (דף פ:) אמר רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא ומותיב מי אמר רב פפא הכי והכתיב לא תטמאו בהם ואמר רב פפא מכאן לטומאת גויה דאורייתא ומתרץ מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואם היה מגזרת י''ח דבר וכי בזה היה טועה בעל הגמרא שהם דאורייתא והלא פשט איסורם בכל העולם אלא ודאי נראה דתרי גזירות הוו חדא גזירת טומאת פנים אטו טומאת חוץ דהיינו פסול גויה דהרואה סבר דמותר להגיע טומאה למשקין דהא זה כשאכל תרומה ואח''כ שותה משקין טמאים נוגעין זה בזה בתוך מעיו ולא חיישינן להכי נמי לא נחוש אפי' בחוץ להכי גזרו ודוקא בשני ביצים אבל בכביצה לא שהרי האוכל כביצה מתעכל בתוך מעיו ונשאר בין שיניו ולכשיהיה בבני מעיו יפחת הרבה מכביצה ואין אדם טועה שאפילו אוכל אוכלין טמאין בכביצה ושותה משקין דתרומה לא יאמר א''כ טהורין הן בכביצה אפי' בחוץ דהא בפנים לא היה כביצה שהרי נתעכל האוכל ולא היה כשיעור לטמא ודוקא באוכלין מצריך יותר מכשיעור משום דמתעכל אבל משקין פסלי גויה בכדי רביעית דאין דרך משקה להתעכל בתוך מעיו וא''ת היה להן להוסיף יותר מעט מ''מ כיון דנחית לשיעוריה העמיד אותה על שני ביצים שהוא שיעור ידוע וגזירה אחרת אותה של שבת שגזרו בכביצה אף על מגע ואותה של שחיטת חולין (דף לד.) דאמר עולא האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה איני יודע לפרש אם היה מאותה גזירה ראשונה מ''מ למה גזרו אי משום טומאת חוץ הלא אפילו אם היה נוגע בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין שלישי עושה רביעי בתרומה כדמוכח התם דתניא חולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הוא כחולין רבי אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כטומאה לתרומה לטמא שנים ולפסול אחד א''כ אינו רביעי וא''ת מגזרה שניה ומשום משקין דאכיל אוכלין טמאין ושתה משקין דתרומה אם כן למה נפסל גופו יהי' טמא אפי' במגע וא''ת גזרה שלישית היא מ''מ הטעם לא נודע אלא א''כ נאמר רבו בגזרות וגזרו גזירה לגזרה ולפי פירוש הקונטרס שפירש בשחיטת חולין אינו נראה ואינו מיושב יפה שמפרש האוכל אוכל ראשון זהו חצי פרס שהרי אנו אומרים מאי טעמא דילמא אכיל אוכלין טמאין ושתי משקין דתרומה וזהו אפילו בכביצה. ע''כ לשון ספר הישר:

סוטה ל ע"א - Steinsaltz

דף ל - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד