סוטה לט ע"ב

מה שהבטחתנו "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כז). "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" (דברים כו, טו).

א אמר רב חסדא: אין הכהנים הפותחים את כפות ידיהם בשעת הברכה רשאים לכוף (לכפוף) קישרי (פירקי) אצבעותיהן עד שיחזרו פניהם מן הצבור לאחר שסיימו לברך. אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הקורא רשאי לקרות "כהנים" עד שיכלה "אמן" מפי הצבור שענו על ברכת ההודאה, כדי שיישמע את קול הכהנים,

ומאותה סיבה אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור ("כהנים") מפי הקורא, ואין הצבור רשאין לענות "אמן" עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה "אמן" מפי הצבור על הברכה הקודמת.

ואמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור לאחר ברכת כהנים עד שיתחיל שליח צבור בברכת "שים שלום", ואינן רשאין לעקור רגליהם ולילך מן הדוכן עד שיגמור שליח צבור "שים שלום". ובאופן דומה

אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הצבור רשאין לענות "אמן" עד שתכלה ברכה מפי הקורא בתורה, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה "אמן" מפי הצבור, ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום עד שיכלה פסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם.

אמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: המפטיר בנביא, כלומר, זה הקורא את פרק ההפטרה לאחר קריאת התורה, צריך שיקרא בתורה פסוקים אחדים תחילה, ואמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא עד שיגלל ספר תורה.

ואמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה שמניחים עליה את ספר התורה, כלומר, להסיר ממנה את הכיסוי המקושט, בצבור, מפני כבוד צבור שלא יצטרכו כל הציבור להמתין לשם כך.

ואמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: אין הצבור רשאין לצאת מבית הכנסת לאחר הקריאה בתורה עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו, כלומר, על מנת להניחו במקומו, שנהגו שהספר יהא מונח בבית שמור סמוך לבית הכנסת. ושמואל אמר: עד שיצא ספר תורה ממש, משום כבוד ספר תורה.

ומעירים: ולא פליגי [ואין הם חלוקים] בהלכה, אלא מדברים במקרים שונים; הא [זה] — דאיכא פיתחא אחרינא [שיש פתח אחר] הרי כשינטל ספר התורה לצאת בפתח אחד, מותר לאנשים לצאת בפתח אחר. הא [זה] — דליכא פיתחא אחרינא [שאין פתח אחר], הרי צריכים לחכות עד שיצא הספר מן הפתח. אמר רבא: החכם בר אהינא אסברה [הסביר] לי את טעמה של הלכה זו, על פי מה שנאמר: "אחרי ה' אלהיכם תלכו" (דברים יג, ה) — כלומר, שצריכים ללכת אחרי ספר התורה, ולא לפניו.

ב ועוד בענין ברכת כהנים. בזמן שהכהנים מברכים את העם, מה הן, העם, אומרים? אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אומרים הם "ברכו ה' מלאכיו גברי כח" וגו' (תהלים קג, כ), "ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עשי רצונו" (תהלים קג, כא), "ברכו ה' כל מעשיו בכל מקמות ממשלתו ברכי נפשי את ה'" (תהלים קג, כב), כנגד כל ברכה שאומרים הכהנים — אומר העם לשון ברכה מן הכתוב.

במוספי דשבתא [בתפילת המוספים של שבת] שהכהנים שבים ומברכים את העם מה הן, העם, אומרים? שאין ראוי שיחזרו ויאמרו אותם דברי הודאה שאמרו קודם. אמר ר' אסי: אומרים "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" (תהלים קלד, א), "שאו ידכם קדש וברכו את ה'" (תהלים קלד, ב), "ברוך ה' מציון שכן ירושלם הללויה" (תהלים קלה, כא).

ושואלים: ולימא נמי [ושיאמרו גם כן] "יברכך ה' מציון" (תהלים קלד, ג) דכתיב בההוא עניינא [שנאמר באותו ענין], כלומר, שיאמרו שלוש לשונות ברכה האמורות רצופות באותו פרק בתהילים! אמר יהודה בריה [בנו] של ר' שמעון בן פזי: מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא — מסיים בברכותיו של הקדוש ברוך הוא, ואינו מכניס משפט זה שהוא ברכה לישראל.

ושואלים: במנחתא דתעניתא [במנחה של תענית] כשהכהנים מברכים את העם מאי אמרי [מה אומרים העם]? אמר רב אחא בר יעקב: אומרים הם "אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך" (ירמיה יד, ז), "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ" וגו' (ירמיה יד, ח), "למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע" וגו' (ירמיה יד, ט).

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לט - ב

כך אומר הכהן כאשר סיים לברך ברכת כהנים, והחזיר פניו מכנגד העם: "רבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו [ובירכנו את ישראל; ואף אתה] עשה עמנו מה שהבטחתנו ["ואני אברכם", שתסכים על ידינו; ואנו מבקשים ממך:] ^[1] השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש".

אמר רב חסדא:

אין הכהנים רשאים לכוף את קישרי אצבעותיהן ^[2] שהם פושטים בהם את אצבעותיהם בשעת ברכה -

עד שיחזרו פניהם מן הצבור, שאז אם ירצו, יכולים הם לכוף את אגרופם כשאר בני אדם.

אמר רבי זירא אמר רב חסדא:

א. אין הקורא רשאי לקרוא "כהנים", עד שיכלה "אמן" שעל ברכת ההודאה מפי הצבור. ^[3] ב. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה שהם מברכים קודם ברכת כהנים, עד שיכלה דיבור ["כהנים"] מפי הקורא. ^[4]

ג. ואין הצבור רשאין לענות אמן, עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. ^[5]

ד. "ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת [כגון: יאר, ישא], ^[6] עד שיכלה אמן מפי הצבור.

ואמר רבי זירא אמר רב חסדא: א. אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור לאחר "ברכת הכהנים", עד שיתחיל שליח צבור ב"שים שלום". ^[7] ב. ואינן רשאין לעקור רגליהם מן הדוכן ולילך, אלא עומדים כפופים לפני ארון הקודש, עד שיגמור שליח צבור "שים שלום". ^[8] ואמר רבי זירא אמר רב חסדא הלכות פסוקות בדיני קריאת התורה:

א. אין הצבור רשאין לענות אמן, עד שתכלה ברכה מפי הקורא, כלומר: מפי המברך שבזמנם הוא היה הקורא. ^[9]

ב. ואין הקורא רשאי לקרות בתורה, עד שיכלה אמן על הברכה מפי הציבור.

ג. ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום, עד שיכלה פסוק מפי הקורא, שכך היה דרכם לתרגם כל פסוק אחר קריאתו.

ד. ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר, עד שיכלה תרגום מפי המתרגם.

אמר רבי תנחום, אמר רבי יהושע בן לוי:

המפטיר בנביא, צריך שיקרא בתורה תחילה.

ואמר רבי תנחום, אמר רבי יהושע בן לוי: אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא, עד שתגלל ספר תורה במטפחותיו, כדי שלא יהיו הגוללים טרודים בגלילה, ולא ישמעו את ההפטרה מפי המפטיר.

ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי:

דרכם היה שהיו מביאים ספר תורה ממקום משתמר, לארון שבו היו מניחים את ספר התורה עד שיקראו בו, והיו מעטרים אותו ארון בבגדים נאים; ולאחר הקריאה או התפילה, היה הציבור מלוה את ספר התורה למקומו.

אין שליח צבור רשאי להפשיט מבגדיה הנאים את התיבה - שבה היה ספר התורה - בפני הצבור, מפני כבוד צבור, שטורח הצבור הוא להמתין עד שיפשיט שליח הציבור את התיבה, ואחר כך יוליכו את ספר התורה למקומו; אלא יחזירו את ספר התורה למקומו, ואחר כך יבוא שליח הציבור ויפשיט את התיבה.

ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: אין הצבור רשאין לצאת מפתח בית הכנסת, עד שינטל ספר תורה כדי לצאת מבית הכנסת.

ושמואל אמר: עד שיצא ספר התורה.

ולא פליגי; כי:

הא - דאמר רבי יהושע בן לוי: עד שינטל - בכגון דאיכא פיתחא אחרינא [יש פתח אחר] לבית הכנסת חוץ מן הפתח בו אמור ספר התורה לצאת.

הא - דאמר שמואל: עד שיצא - בכגון דליכא פיתחא אחרינא [אין פתח אחר] לבית הכנסת מלבד הפתח בו אמור ספר התורה לצאת, ולפיכך נכון שיצא ספר תורה תחילה, ולא יצא האדם בפתח לפני ספר התורה.

אמר רבא: בר אהינא [שם חכם] אסברה לי טעמו של דבר, שהוא משום שנאמר:

"אחרי ה' אלהיכם תלכו", ולא לפניו.

כאן שבה הגמרא לדיני "ברכת כהנים; ומבארת:

בזמן שהכהנים מברכים, העם מה הן אומרים להודות על הברכות כדי להראות שהן נוחות להם: ^[10] אמר רבי זירא אמר רב חסדא: שלש מקראות הם ^[11] אומרים כנגד שלש הברכות:

א. "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו".

ב. "ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו ".

ג. "ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה'".

בברכת כהנים שבמוספי דשבתא [מוסף של שבת] מה הן הישראל אומרים? ^[12]

אמר רבי אסי:

א. [תהלים קלד א]: "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות".

ב. [תהלים קלד ב]: "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'".

ג. [תהלים קלה כא]: "ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה"?

ומקשינן: ולימא נמי [יאמר כפסוק שלישי] את הפסוק [תהלים קלד ג]: "יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ", דפסוק זה הרי כתיב בההוא עניינא [סמוך הוא לשני הפסוקים הראשונים]!? ^[13]

אמר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי:

מתוך שהתחיל בברכותיו של הקב"ה ["ברכו את ה'"], מסיים בברכותיו של הקב"ה ["ברוך ה'"], ואינו אומר "יברכך ה" שהוא ברכת הקב"ה לישראל.

בברכת כהנים שבמנחא דתעניתא [במנחה בתענית], מאי אמרי ישראל? ^[14]

אמר רב אחא בר יעקב:

א. "אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובותינו לך חטאנו".

ב. "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון".

ג. "למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע, ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו". ^[15]

הערות

^[1] נתבאר על פי רש"י, שכתב: מה שהבטחתנו: שתסכים על ידינו, כדכתיב "ואני אברכם"; ואם כן "השקיפה וכו"' היא בקשה אחרת, ואינה ענין ל"מה שהבטחתנו". וראה משנה במעשר שני [ה יג], גבי וידוי מעשר שני: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים, עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה עמנו מה שהבטחתנו, השקיפה וכו"', וצ"ע.

^[2] קשרי אצבע, הם החוליות שכופפין ופושטין בהן, רש"י, והוא הקשר האמצעי שבאצבע.

^[3] א. ברש"י לקמן על מה שאמרו, שאין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן של ברכת התורה מפי הציבור, כתב: "וכל הני משום דתרי קלי לא משתמעי", ומשמע שכוונתו לפרש בטעם זה, את כל הנזכרים כאן, שממתינים עד שיכלה, וראה מה שכתבו בתוספות כאן. ב. נראה מדברי הגמרא, שקריאת "כהנים" היא קודם הברכה שלפני ברכת כהנים, וכמנהגנו; וראה ברש"י לעיל לח א ד"ה כהן קורא כהנים, שכתב: "מזהיר את חביריו העומדים להחזיר פניהם ולברך את ישראל", וכן הוא לשון רש"י כאן ד"ה לעקור "ואם יחיד הוא אינו קורא והוא מחזיר פניו מאליו", ומשמע שבתום הקריאה מחזירים את פניהם, ואם כן נמצא שמחזירים את פניהם לעם בתחילת הברכה שלפני ברכת כהנים, וכן פסק בשולחן ערוך [קכח יא] ; וב"משנה ברורה" [ס"ק מ] הביא שיש ראשונים החולקים בדבר, וכתבו אחרונים לצאת ידי שניהם, ומחזירים את פניהם באמצע הברכה.

^[4] נתבאר על פי רש"י כאן, ובד"ה לעקור, ולפי מה שכתב רש"י בד"ה עד שיכלה, שהטעם בכל דינים אלו הוא משום "תרי קלי לא משתמעי", צריך לפרש, שאם יתחיל לברך קודם שסיים, לא ישמע הוא [או היות ושני כהנים הם, לא ישמע חבירו] את קול המקריא "כהנים" עד תומו. וחידוש הוא שחייבים הם לשמוע את קריאת המקריא; וביותר, שהרי לכאורה אין מלת "כהנים" גזירת הכתוב, והעיקר הוא שיזהירם, ואם הוזהר הכהנים בשמעו מחצית המילה מה בכך! ? וראה עוד מה שיתבאר בהערה 5.

^[5] יש לבאר בשני אופנים: האחד: "ברכה" זו היא כ"ברכה" שנזכרה בדינו השני של רב חסדא, דהיינו ברכת "אשר קדשנו". השני: "ברכה" זו היא "ברכת כהנים" עצמה. וכפירוש השני נראה מדברי השולחן ערוך שהובאו בהערה 6.

^[6] כן פירש הר"ן במגילה טו ב מדפי הרי"ף, וכן היא המשמעות הפשוטה של "ברכה אחרת"; ואולם צריך ביאור: למה דיבר רב חסדא רק מברכה שניה, ולא אמר דין זה על הברכה הראשונה של הכהנים! ? ואם היינו נדחקים ש"ברכה אחרת" הכוונה לברכת כהנים, שהיא אחרת מן הברכה הקודמת שהיא ברכת המצוות, ונפרש שרב חסדא דיבר עד עתה מברכת המצוות ולא מ"ברכת כהנים", היה ניחא. שיטת השולחן ערוך סימן קכח סעיף יח: "אין הכהנים רשאים להתחיל ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, עד שיכלה דיבור קריאת כהנים מפי הקורא"; הוא דינו השני של רב חסדא, וכפירוש רש"י. "ואחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, אינם רשאים להתחיל יברכך עד שיכלה מפי כל הציבור אמן שעונים אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן"; הוא דינו הרביעי של רב חסדא, ואינו מפרשו על "יאר, ישא" ; ויתכן שאינו גורס "ברכה אחרת" בגמרא, ולפי זה אפשר לפרש כן גם בדעת רש"י. "ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים", והיינו עד שתכלה "ברכת כהנים", והוא דינו השלישי של רב חסדא, וסדר זה נכון יותר. שיטת הר"ן מגילה טו ב מדפי הרי"ף בשם ["ואחרים פירשו"]: "אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא, שמקרין היו הכהנים כדי שלא יטעו, שהיה שליח ציבור קורא לפניהם כל תיבה ותיבה", כלומר: "דיבור" היינו הקראת התיבה ולא אמירת "כהנים", [והשולחן ערוך בסעיף יח שם, הביא גם דין זה]. וכתב עוד הר"ן שם: "ואין הכהנים רשאין להתחיל אפילו בתיבה ראשונה דליכא למיחש לטעות, וכל שכן באידך עד שיכלה דיבור מפי הקורא", ואין כוונת הר"ן לומר, שאפילו בתיבה ראשונה לא יתחיל קודם שיכלה, שהרי זה פשיטא, שאם הקורא קורא כי אז הכהן אינו מתחיל; אלא כוונת הר"ן לדקדק לשון "להתחיל", דמשמע שאנו דנים בתחילת ברכת כהנים, שאף תיבה ראשונה מקריא הקורא, וממילא אין מתחיל הכהן עד שיגמור המקריא להקרות. ובדין הקראת המקריא יש כנראה שלש שיטות: שיטת רש"י שלא הזכיר בכל הענין את הקראת המקריא, נראה שאינו סובר שהוא מדינא דגמרא. שיטת הר"ן, שהמקריא מקריא אפילו את התיבה הראשונה "יברכך", ומדינא דגמרא הוא, וכן פסק הרמ"א בסימן קכח. שיטת הרמב"ם והשולחן ערוך, שאינו מקריא אלא מתיבה שניה ואילך. וביאר עוד הר"ן שם את דינו הרביעי של רב חסדא: "ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת, כגון יאר, ישא, עד שיכלה אמן מפי הציבור"; ומלבד שצריך ביאור: למה העמיד רב חסדא את דינו על הברכה האחרת ולא על הברכה הראשונה, וכפי שנתבאר לעיל; תיקשי עוד: הרי המקריא את התיבות מפסיק בין אמן של הציבור לברכת הכהנים! ? והניחא לשיטת השולחן ערוך המפרש מימרא זו של רב חסדא על ברכה ראשונה של הכהנים, ניחא, שהרי הוא עצמו סובר שבברכה ראשונה אין מקריאים בפני הכהנים תיבת "יברכך"; אך לשיטת הר"ן קשה, וראה מה שהביא ב"יוסף דעת". וראה עוד מה שכתבו ה"בית יוסף" והגר"א בסימן קכח סעיף יח.

^[7] כתבו האחרונים ["דבר אברהם" חלק א סוף תשובה לא], לדקדק מדברי רש"י בד"ה לעקור, שכתב: "וכשכלה אמן אחרון מפי ציבור הן מחזירין את פניהם", שהוא גורס כגירסת השאילתות בפרשת בהעלותך [שאילתא קכה]: "עד שיכלה אמן מן הציבור", ראה שם באות ה ובסוף המכתב.

^[8] רש"י סיכם כאן את סדר ברכת הכהנים: עוקר הכהן את רגליו בעבודה ממקומו, ובא לפני ארון הקודש, ומתפלל: "יהי רצון שתהא ברכה זו שציויתנו לברך את עמך ישראל [ברכה שלימה], ולא יהא בה מכשול ועוון [מעתה ועד עולם] ", ומאריך בה עד שתכלה אמן של ברכת הודאה מפי הצבור. ושליח הצבור קורא "כהנים" אם שנים הם, ואם יחיד הוא אינו קורא, אלא שהוא מחזיר פניו אל העם מאליו. וכשכלה הדיבור מפי הקורא, מברך הכהן "אשר קדשנו (במצוותיו וצונו) בקדושתו של אהרן, וציונו לברך את עמו ישראל באהבה", ואחר כך מתחילין הכהנים בברכה. וכשכלה אמן אחרון מפי הציבור, הכהנים מחזירים פניהם וכופפים קשריהם אם רוצים. ושליח הצבור מתחיל "שים שלום", והכהנים מתפללים: "רבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה עמנו כמה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש; ומאריכין בה עד שתכלה ברכה מפי שליח צבור. ועוקרין רגליהם והולכין להם. ונראה מלשון רש"י, שהוא מחלק בין מה שהכהנים מתפללים קודם הברכה, למה שהם מתפללים אחר הברכה, שאת הראשונה מסיימים כשיכלה אמן מפי הציבור, ואילו את התפלה האחרונה מסיימים הם כשתכלה הברכה מפי שליח הציבור. וחילוק זה מצינו גם בשולחן ערוך סימן קכח סעיף ט, וברמ"א סעיף טו; אך המשנה ברורה בס"ק לא הביא בשם ה"מגן אברהם" ושאר אחרונים, אינו בדוקא, ואף בברכה ראשונה מסיימים הם כשתכלה הברכה, כדי שיענו הציבור אמן אף על תפלתם.

^[9] מרש"י בד"ה עד שיכלה אמן, נראה שטעם דין זה אף הוא משום "תרי קלי לא משתמעי", ולכאורה צריך ביאור, מי חייב לשמוע את הברכה או את האמן, עד שנאמר: תרי קלי לא משתמעי.

^[10] ולקמן מ א מתבאר בגמרא, מתי הם אומרים את הפסוקים האלו.

^[11] א. סמוכים זה לזה בתהלים סוף פרק קג, ונזכר בהם לשון ברכה. ב. ראה ב"קרן אורה" כאן באריכות, בביאור אמירת הפסוקים הנזכרים כאן בגמרא בשעת ברכת כהנים.

^[12] כתב רש"י: כי היות והוא נשיאת כפים חדש שאינו בחול, לכן צריך לחדש את דברי העם.

^[13] כלומר: והרי אף בו נזכר לשון ברכה.

^[14] פירוש "מנחה דתעניתא" הוא, כי בשאר תפלות מנחה אין אומרים ברכת כהנים משום חשש שכרות.

^[15] שלשת הפסוקים סמוכים זה לזה, בירמיה יד ח ואילך; וראה מה שכתבו התוספות בביאור אמירת פסוקים אלו במנחה בתענית, אף שאינם מענין שאר הפסוקים שהם כדי להראות שאנו מודים לה' על הברכות, ונוח לנו בהם.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

as You have promised us, namely: “So shall they put My name upon the children of Israel, and I will bless them” (Numbers 6:27). “Look forth from your holy habitation, from heaven, and bless Your people, Israel” (Deuteronomy 26:15).

§ Rav Ḥisda says: The priests who spread their hands open during the benediction are not permitted to bend the joints of their fingers until they turn their faces away from the congregation once they have completed the benediction. Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: The one who calls the priests forward is not permitted to call out: Priests, until the response amen to the blessing of thanksgiving concludes from the mouths of the congregation, in order to ensure that everyone will hear the voices of the priests.

And for the same reason, the priests are not permitted to begin reciting the benediction until the statement of the caller, i.e., his announcement: Priests, concludes from his mouth. And the congregation is not permitted to answer amen until the blessing concludes from the mouths of the priests. And the priests are not permitted to begin reciting another blessing until the response amen to the previous blessing concludes from the mouths of the congregation.

And Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: The priests are not permitted to turn away from the congregation after they have completed the benediction until the prayer leader begins saying the blessing of: Grant peace. And they are not permitted to uproot their feet and walk away from the platform until the prayer leader finishes saying the blessing of: Grant peace.

And in a similar vein, Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: The congregation is not permitted to answer amen to the blessing recited over the Torah reading until the blessing of the one reading from the Torah concludes from his mouth. And the reader is not permitted to begin reading from the Torah until the response amen to the preceding blessing concludes from the mouths of the congregation. And the translator is not permitted to begin the translation of the Torah reading until the reading of the verse from the Torah concludes from the mouth of the reader. And the reader is not permitted to begin reading another verse until the translation concludes from the mouth of the translator.

Rabbi Tanḥum says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The one who concludes with a reading from the Prophets [haftara] must first read several verses from the Torah. And Rabbi Tanḥum says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The one who concludes is not permitted to conclude with a reading from the Prophets until the Torah scroll is furled.

And Rabbi Tanḥum says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The prayer leader is not permitted to uncover the decorative covering of the ark in public, out of respect for the congregation. It is inappropriate to have the congregation wait while doing this.

And Rabbi Tanḥum says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The congregation is not permitted to leave the synagogue after the Torah reading until the Torah scroll has been taken and prepared to be returned to its place, as the Torah scroll used to be stored near the synagogue. And Shmuel said: They may not leave until the Torah scroll is actually taken out of the synagogue, out of respect for the Torah scroll.

The Gemara comments: And they do not disagree about the halakha. Rather, they were discussing different situations. This statement of Rabbi Yehoshua ben Levi is referring to a case where there is another exit. When the Torah scroll is being taken out of one exit, people may leave through the other exit. However, that statement of Shmuel is referring to a case where there is no other exit, and therefore the congregation must wait until the Torah is carried out. Rava said: The Sage bar Ahina explained to me that this halakha is derived from the verse: “After the Lord your God you shall walk” (Deuteronomy 13:5), meaning that one must walk after the Torah scroll and not in front of it.

§ The Gemara continues to discuss the Priestly Benediction. When the priests are blessing the people, what do the people say? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: For each blessing that the priests recite, they respond with a blessing from the Bible: “Bless the Lord, His angels, mighty in strength that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20), “Bless the Lord, all of His hosts, His ministers that do His pleasure” (Psalms 103:21), and “Bless the Lord, all of His works, in all places of His dominion, bless the Lord, O my soul” (Psalms 103:22).

When the priests ascend a second time to bless the congregation during the additional prayer of Shabbat, what do the people say? It is not appropriate for them to repeat the same verses of praise that they recited previously. Rabbi Asi said: They say: “A song of ascents. Behold, bless you the Lord, all you servants of the Lord, that stand in the house of the Lord in the night seasons” (Psalms 134:1), “Lift up your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), and “Blessed be the Lord out of Zion, Who dwells at Jerusalem. Hallelujah” (Psalms 135:21).

The Gemara asks: And let them also say the third verse that appears right after the first two blessings: “The Lord shall bless you out of Zion” (Psalms 134:3), as it is written in that same matter. Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, says: Since they began with blessings of the Holy One, Blessed be He, they must end with a blessing of the Holy One, Blessed be He, rather than reciting this verse, which is a blessing for the Jewish people.

The Gemara asks: When the priests ascend to recite the Priestly Benediction during the afternoon prayer of a fast day, what do the people say? Rav Aḥa bar Ya’akov said: They say: “Though our iniquities testify against us, O Lord, work for Your name’s sake” (Jeremiah 14:7), “The Hope of Israel, its savior in times of trouble, why should You be a stranger in the land and as a wayfaring man that turns aside to tarry for a night?” (Jeremiah 14:8), and “Why should You be like a man overcome, as a mighty man who cannot save? Yet You, O Lord, are in the midst of us, and Your name is called upon us; leave us not” (Jeremiah 14:9).

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

במסכת תעניות התבאר שהכהנים נושאין כפיהם בתפלת שחרית ומוסף ונעילה אבל לא במנחה מפני שהיא שעת שכרות ואפי' ביום תענית אין נושאין ידיהם במנחה גזרה אטו מנחה דעלמא במה דברים אמורים ביום שיש בו נעילה שדרכה של מנחה להתפלל מבעוד יום כגון צום כפור ותענית צבור אבל שאר תעניות שאין בהם נעילה הואיל ומנחה שלהם סמוכה לשקיעת החמה הרי זו נראית כנעילה:

ומתוך כך התבאר כאן שבזמן שהכהנים מברכים אם בשחרית העם אומרים ברכו ה' כל מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו את ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה' ובמוסף אומר שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ברוך ה' מציון שוכן ירושלם הללויה ואע"פ שפסוק זה אינו באותו מזמור ויש שם אחר שהוא ראוי לכל והוא יברכך ה' מציון מ"מ הואיל והתחיל בברכותיו של הב"ה מסיים בהם ובמנחת התעניות אומר אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובותינו לך חטאנו מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו ה' שמך עלינו נקרא אל תניחנו וביום הכפורים ובתענית צבור אומרין בנעילה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל:

אין הכהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם. פ"ה שכופפין אותן וכו'. עד שיכלה אמן מפי הצבור:

אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור. פ"ה שהיה דרכם להביא ספר תורה מבית אחר שמשתמר לבית הכנסת ופורסין בגדים נאים סביב התיבה ומניחין אותה בתוכה וכשיוצאין משם ונוטלין ספר תורה להוליכו לבית המשתמר לא יפשיטו הבגדים בפני הצבור שטורח הצבור לעכב שם עם ספר תורה אלא מוליך ספר תורה והעם יוצאין אחריו ואחר כך בא ומפשיט התיבה:

תוס' בד"ה עד שיכלה כו' א"כ לא ישאו שנים כפיהם כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד דהא מסיק התם תרי קלי כו' מתרי גברי משתמעי כו' כצ"ל האי תירוצא נמי לא קאי התם דפריך ומתרי גברי מי משתמעי כו' ומשני הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל כו' דהיכא דחביב יהיב דעתיה מיהו הכי משמע למסקנא דהיכא דחביב ליכא לפלוגי ואפילו בשני גברי שקורין בשני דברים דומיא דזכור ושמור משתמעי ודו"ק:

גמרא עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום ואינן רשאין כו' כצ"ל. ונ"ב ל"ד אלא כלומר שראוי להתחיל שים שלום מיד אחר אמן וכן מוכח מפירש"י:

רש"י ד"ה לכוף קשרי כו' צ"ל קודם ד"ה אין הקורא כו':

בד"ה לעקור רגליהם כו' עד שתכלה ברכה מפי שליח צבור כו'. נ"ב פי' כדי שיאמרו הקהל אמן על הברכה ועל מה שהם מתפללים וק"ל:

גמרא (בסה"ע) מקוה ישראל מושיעו בעת צרה. כצ"ל:

רש"י (ברה"ע) שתסכים ע"י כו'. כצ"ל:

אָמַר רָבָא: בַּר אָהִינָא אַסְבְּרָהּ לִי "אַחֲרֵי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם תֵּלֵכוּ" (דברים יג, ה). הא דסמך תלמודא לדברי רבא אלו למאמר בִּזְמַן שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת הָעָם וכו' היינו משום דמשמעות הכתוב הזה שייכא לטעם של הסברת פנים, פירוש שדרשו רבותנו ז"ל לברכה בפסוק זה וכי יוכל אדם להיות מהלך אחרי השכינה?! אלא תלך אחר מדותיו. נמצא פסוק זה מלמדינו שנלך אחר מדותיו יתברך ועל כן כמו מדתו יתברך בברכות אלו שהוא שמח ומתאוה להם כמו שאמר רבי יהושע בן לוי כן אנחנו בית ישראל צריכין להראות עצמינו שמחים ומתאוים לברכות אלו שניתנו לנו וזה ניכר ונודע במה שאנחנו אומרים הודאה ושבח להשם יתברך אשר נתן לנו הברכות האלה על ידי הכהנים.

גמ' מפני כבוד צבור. מגילה דף כד ע"ב יומא ע ע"א גיטין דף ס ע"ב:

עד שיכלה דבור מפי הקורא. פירש הר"ן דבור של קריאת כהנים ואחרים פירשו שמקרים היו הכהנים כדי שלא יטעו שהיה ש"ץ קורא לפניהם כל תיבה ותיבה ואין הכהנים רשאין להתחיל אפילו בתיבה ראשונה דליכא למיחש לטעות וכל שכן באידך עד שיכלה דבור מפי הקורא ע"כ וכולהו פירושי הלכתא נינהו:

ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה כו'. אגב גררא דאינך נקט לה דהא בכל הברכות הדין כך:

ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת כו'. קשה בעיני שמאחר שאין הכהנים רשאין להתחיל אפילו בתיבת יברכך עד שש"ץ מקרא אותם תחלה א"כ מאי עד שיכלה אמן מפי הצבור דקאמר הא אף לאחר שיכלה אמן מפי הצבור אינם מתחילים אלא המקרא הוא מתחיל ולדעת הרמב"ם שאין ש"ץ מקרא להם תיבת יברכך אתי שפיר וה"ק אחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אינם רשאים להתחיל בברכה אחרת דהיינו יברכך עד שיכלה אמן שעונין אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן מפי רוב הצבור אבל לדעת המפרשים שסוברים שגם יברכך אין אומרים אותו הכהנים עד שש"ץ מקרא אותה צריך לפרש דברכה אחרת דקאמר היינו מה שאומרים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו וכו' וקאמר שאין הכהנים רשאין להתחיל אותה עד שיכלה אמן מפי הצבור כך כתב הרב מהרי"ק ז"ל ואין דבריו נכונים בעיני דמה שאומרים הכהנים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו כו' אין זה נקרא ברכה כלל שאין בה לא שם ולא מלכות אלא תחנה ובקשה בעלמא היא וכתב עוד ותמהני על הר"ן שפירש ואין הכהנים מתחילים בברכה אחרת כגון יאר ישא עד שיכלה אמן מפי הצבור ועל אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא כתב שיש מפרשים שמקרים היו הכהנים כדי שלא יטעו ואין הכהנים רשאים להתחיל אפילו בתיבה ראשונה דליכא למיחש לטעות וכ"ש באידך עד שיכלה דבור מפי הקורא ולפי אותם מפרשים אי אפשר לפרש דאין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור היינו ברכת יאר ישא דהא אף לאחר שיכלה אמן מפי הצבור אין הכהנים מתחילין אלא המקרא. ויש לדחוק ולומר דאין הכהנים רשאים לאו דוקא והוי כאלו אמר אין המקרא את הכהנים רשאי להתחיל בברכה אחרת דהיינו יאר ישא עד שיכלה אמן מפי הצבור. ועוד י"ל שמה שכתב אין הכהנים מתחילים בברכה אחרת כגון יאר ישא היינו לפי מאי דמשמע מפשטא דגמרא שלא היו מקרין את הכהנים מלה במלה מדלא הזכירו כן בשום מקום והא דאמרינן בספרי שהחזן אומר אמרו איכא למימר דהיינו לקרות להם כהנים אבל לא להקרות מלה במלה וכן משמע שהוא דעתו ז"ל שהרי בלשון י"מ כתב שמקרין היו את הכהנים נראה דפשטא דמילתא משמע ליה שלא היו מקרים אותם וע"פ כן פירש כגון יאר ישא ולדברי אותן מפרשים הא דאין הכהנים מתחילין בברכה אחרת יפרשו אותה כמו שפירשתי לדעת הרמב"ם או כמו שפירשתי לדעת המפרשים דלעיל:

אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא. לכאורה משמע דוקא להפטיר בנביא אין המפטיר רשאי להתחיל עד שיגלל ס"ת אבל רשאי להתחיל בברכה שלפני ההפטרה אע"ג שעדיין לא נגלל ס"ת ואי אפשר לומר כן דזיל בתר טעמא כדי שלא יהא הגולל טרוד מלשמוע ההפטרה מפי המפטיר כדפרש"י וזה הטעם איכא נמי בברכת הפטרה שהרי כל כך צריך לכוון לשמוע ברכת המפטיר כמו ההפטרה עצמה כדי שיעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת כמו שכתב הרא"ש ז"ל בסוף ברכות:

עד שיגלל ס"ת. פרש"י כדי שלא יהא הגולל טרוד מלשמוע ההפטרה מפי המפטיר. ולולא פיו הקדוש היה נ"ל לפרש טעמא אחרינא שהוא מפני כבוד התורה להראות שהוא עיקר וחשוב טפי מנביא דומיא להא דקאמר בסמוך המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה שהוא נמי מהאי טעמא מפני כבוד התורה כדמפרש הגמרא בהדיא בפרק הקורא עומד. ועוד נ"ל לפרש טעם אחר כדי שלא יהא נראה ברכות המפטיר שאומרם על ס"ת והראיה שכתבו קצת פוסקים שצריך שיהא הנביא מונח לפני המפטיר בשעת הברכה כדי שיהא ניכר על מה הוא מברך:

עד שינטל ס"ת ויניח במקומו וכו'. מתוך הסוגיא מוכח דלא גרסינן ויניח במקומו וכן ברי"ף ובאשר"י ובטור ליתיה ומתוך פרש"י משמע דבין ריב"ל בין שמואל לא איירי אלא בשאינן מצניעין הס"ת בבית הכנסת שמתפללין בו לפי שאינו במקום המשתמר ולפיכך אחר שקראו בו מוציאין אותו משם ומוליכין אותו להצניעו בבית המשתמר וקאמר ריב"ל שאסור לצאת מבית הכנסת עד שינטל ס"ת להצניעו ומיהו משנטלו ש"ץ מהתיבה כדי להוציאו ולהצניעו מותר לצאת דרך פתח שאין הס"ת עתיד לצאת בו אבל דרך פתח שהס"ת עתיד לצאת בו אינם רשאים לצאת קודם שיצא הס"ת משום אחרי ה' תלכו היינו דאמר שמואל עד שיצא אבל במקום שנותנים להצניעו בבהכ"נ שמתפללין בו לא איירי ריב"ל ושמואל כלל ומשמע שהם רשאין לצאת כשירצו דכל שמצניעין אותו שם ליכא זילותא אם יצאו אבל הרי"ף פירש בשם הגאון דריב"ל איירי בכל מקום בין שנוהגים להוציא ס"ת להצניעו בבית אחר בין שמצניעין אותו בבהכ"נ שמתפללין בו לעולם אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת כדי להצניעו ומיהו משינטל ס"ת מעל התיבה כדי להצניעו רשאין לצאת אפילו במקום שנוהגים להוציאו כדי להצניעו בבית אחר והא דבמקום שנוהגין להוציאו כדי להצניעו בבית אחר כיון שניטל ס"ת מעל התיבה מותר לצאת דוקא דרך פתח שאין הס"ת עתיד לצאת בו אבל דרך פתח שס"ת עתיד לצאת בו אסור לצאת עד שיצא ס"ת דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו והיינו דאמר שמואל עד שיצא והנה לדעת רש"י מאמר משינטל ס"ת אינו אלא הנטילה לבד אבל לדעת הגאון כולל הנטילה וההצנע דוק ותשכח:

מה שהבטחתנו. שתסכים על ידינו כדכתיב ואני אברכם (במדבר ו): לכוף קשרי אצבעותיהם. שפושטין אצבעותיהם כשמברכין ולאחר שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם קשרי אצבע הם החליות שכופפין ופושטין בהם: אין הקורא. שליח צבור שקורא כהנים שיחזירו פניהם לברך: אמן. של ברכת הודאה: דיבור. כהנים: לעקור רגליהם. מן הדוכן אלא עומדין כפופין לפני התיבה. יש ללמוד מכאן סדר נשיאות כפים כך הוא עוקר רגליו בעבודה ממקומו ובא לפני התיבה ומתפלל יהי רצון שתהא ברכה כו' כדלעיל ומאריך בה עד שתכלה אמן של הודאה מפי צבור ושליח צבור קורא כהנים אם שנים הם ואם יחיד הוא אינו קורא והוא מחזיר פניו מאיליו כדאביי דאמר לעיל (דף לח.) לא' אין קורא כהנים וכשכלה דיבור מפי קורא מברך אשר קדשנו כו' ואח''כ מתחילין בברכה וכשכלה אמן אחרון מפי צבור הן מחזירין פניהם וכופפין קשריהם אם רוצים ושליח צבור מתחיל שים שלום והכהנים מתפללין רבש''ע עשינו מה שגזרת עלינו כו' ומאריכין בה עד שתכלה ברכה מפי שליח צבור ועוקרין רגליהם והולכין להם: עד שיכלה אמן. של ברכת התורה וכל הני משום דתרי קלי לא משתמעי: עד שתגלל ס''ת. במטפחותיו כדי שלא יהו הגוללים טרודים מלשמוע הפטרה מפי המפטיר: להפשיט את התיבה בצבור. כל זמן שהצבור בבהכ''נ שהיה דרכם להביא ס''ת מבית אחר שמשתמר בו לבית הכנסת ופורסין בגדים נאים סביב התיבה ומניחין אותה בתוכה וכשיוצאין משם ונוטלין ס''ת להוליכו לבית המשתמר בו לא יפשיטו הבגדים מן התיבה בפני הצבור שטורח צבור לעכב שם עם ס''ת אלא מוליך ס''ת לביתו ומניחו והעם יוצאים אחריו ואח''כ הוא בא ומפשיט את התיבה: איכא פיתחא אחרינא. משנטל ס''ת לצאת דרך פתחו הרוצה לצאת בפתח אחר יוצא ואפי' לא יצא ס''ת ליכא פיתחא אחרינא נכון שיצא ס''ת תחילה ולא יצא האדם בפתח לפני ס''ת: בר אהינא אסברה לי. חכם ששמו בר אהינא אסברה לי הבינני טעמו של דבר: העם מה הם אומרים. שיראו מסבירי פנים ומודים לפניו על ברכותיו להראות שהן נוחות להן: ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו. שלש מקראות הן כנגד ג' ברכות: במוספי דשבתא. שהוא נשיאת כפים חדש שאינו בחול צריך לחדש את דברי העם: ברוך ה' מציון. אינו באותו מזמור והיינו דקא פריך ונימא יברכך ה' מציון דכתיב בההוא עניינא: במנחתא דתעניתא. שנושאין בו כפים מה שאין כן בשאר מנחות משום שכרות כדאמרינן במסכת תענית בפ' בתרא (דף כו:):

עד שיכלה אמן מפי הצבור. פירש ר''י אע''ג דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונין ואמר רב חסדא מפי רוב העונין דכל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה מיהו לענין ברכת כהנים כיון דמשום לשמוע הוא לא משתמע כל זמן שעונין דהוו להו תרי קלי קולות העונין וקול כהנים המברכים ולא משתמעי ואי תקשי לדברי הרב א''כ לא ישאו שנים כפיהם דהא אמרינן בפ''ג דמגילה (דף כא:) בתורה אחד קורא ואחד מתרגם וקתני סיפא דאפי' שנים בנביא אין קורין וטעמא מפרש בירושלמי דפרק אין עומדין משום שאין שני קולות נכנסין באוזן אחד ואנן אומרים לעיל לשנים קורא כהנים אלא מאי אית לך למימר ברכות איידי דחביבי להו יהבו דעתייהו ומשתמעי תרי קלי כדאמר גבי מגילה קראוה שנים יצא גבי אמן נמי יהבי דעתייהו ולישתמע תרי קלי תריץ דלא דמו תרי קלי וקורין דבר אחד לתרי קלי שקורין שני דברים כגון אמן והני ברכות כדתנן בפרק ראוהו ב''ד (ר''ה כו:) שופר של ר''ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב וב' חצוצרות משתי צדדיו שמצות היום בשופר ופריך בגמ' (שם כז.) ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע ע''כ היכא דהקולות משונות כגון קול אחד זכור והשני שמור אין האוזן יכולה לשמוע כלל וקול שופר וקול חצוצרות י''ל דאין משונין להכי מסיק התם דמשתמעי איידי דחביבי אי נמי בעי דלישמעי נמי הברכה הני דמאריכין באמן אע''פ שטועין וכל שעה שהן בעצמן עונין אין שומעין קול חבריהם ותפוס לשון אחרון דהא מסיק התם תרי קלי מחד גברא לא משתמעי כגון זכור ושמור מפי הגבורה מתרי גברי משתמעי משמע אפי' דומיא דזכור ושמור איידי דחביבי וקול שופר וקול חצוצרות תרי קלין משונין זה מזה דומיא דזכור ושמור ומשתמעי איידי דחביב: במנחתא דתעניתא מאי אמרי. אע''ג דפסקינן בפ' בשלשה פרקים (תענית ד' כו:) כר' יוסי דאמר ליכא נשיאות כפים במנחתא דתעניתא משום דשכיח שכרות ואתי לאחלופי בשאר יומי י''ל הכא אליבא סתמא דמתני' דהתם בעי דקתני ד' פעמים ביום אי נמי אפי' לר' יוסי כדאמר התם מאחר דקי''ל כר' יוסי האידנא מ''ט פרסי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא כיון דסמוך לשקיעת החמה קפרסי בתפלה כתפלת נעילה דמי: אם עונינו ענו בנו. א''ת הני פסוקים דמנחתא מאי הסברת פנים איכא בהו י''ל משום דהיו מתענין על הצרה שלא תבא על הצבור ואמר בפ''ק דתענית (דף יב:) ובפ' בתרא דמגילה (דף ל:) דבריבעא בתרא דיומא בעי רחמי דהיינו ממנחה ואילך כדכתיב (עזרא ט) ואני יושב משומם עד מנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרע על ברכי ואפרוש כפי אל ה' אלקים הלכך התירו למבעי רחמי בעידנא דפרסי ידייהו דעת רצון הוא וענו ציבורא אמן כדמשמע בפ' הרואה (ברכות נה:) האי מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזי ליקו קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא רבון העולמים חלום חלמתי וכו':

סוטה לט ע"ב - פירוש שטיינזלץ

דף לט - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד