|
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש
מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות
⎯
פירוש 'חברותא' (מאת הרב יעקב שולביץ)דף עז - אפרה אדומה אחר שהוזה דמה, הרי היא מטמא טומאת אוכלין ואף שאסורה היא בהנאה ואפילו פדיון אין מועיל לה אחר שנזרק דמה, [1] ולדעת רבי שמעון כל שהיא אסורה בהנאה, אינה מטמאת טומאת אוכלין, והטעם: הואיל והיתה לה שעת הכושר משנשחטה, שהיתה ראויה בו לטמא טומאת אוכלין. [2] הערות[1] על פי התוספות והראב"ד. [2] פירוש: כיון שכבר נזרק דמה ואינה ראויה לפדיון, עד שאפילו "כל העומד לפדות כפדוי דמי" אין שייך בה, הרי שמן הדין לא היה לה לטמא טומאת אוכלין; והטעם שהיא מטמאת אינו אלא משום שהיתה לה שעת הכושר משנשחטה, כי אז היתה עדיין ראויה לפדיון, וכל העומד לפדות כפדוי דמי, וכדמפרש הגמרא ואזיל. ואם תאמר: למה לי למימר שהיתה לה שעת הכושר משנשחטה, והרי אף קודם שנשחטה היתה ראויה לפדיון, ונאמר: "כל העומד לפדות כפדוי דמי"! ? זה אינו, שהרי מחיים לא היתה ראויה ליטמא כלל, שאין טומאה לבעלי חיים מחיים, ואם כן "שעת הכושר" שלה הוא משנשחטה עד שנזרק דמה; נתבאר על פי הראב"ד. |