בבא מציעא נט ע"ב

דף נט - ב

וזה הוא שנקרא תנור של עכנאי ^[26].

מאי עכנאי?

אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו את דברי רבי אליעזר בדברים ובראיות שלא כדעתו, כמו עכנא זו, נחש שמכניס את זנבו לתוך פיו, וטמאוהו.

תנא, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו הימנו.

אמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם אכן הלכה כמותי שהתנור טהור, חרוב זה יוכיח!

נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה, ארבע מאות אמה, לסייע לרבי אליעזר.

אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מן החרוב.

חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי, אמת המים יוכיחו!

חזרו אמת המים לאחוריהם.

אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מאמת המים.

חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו!

הטו כותלי בית המדרש ליפול. ^[27]

גער בהם רבי יהושע, ואמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם, מה טיבכם להתערב במחלוקת שביניהם!?

נשארו הכתלים על עמדם, ולא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע שגער בהם, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, שביקש מהם לסייע לו, ועדיין מטין ועומדין.

חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו שההלכה כדברי.

יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אף על פי שבשמים הסכימו לדעת רבי אליעזר, נאמר בתורה [דברים ל יב] "לא בשמים היא". ^[28]

ומבארינן: מאי טענתו של רבי יהושע, שאמר, "לא בשמים היא".

אמר רבי ירמיה: מאחר שכבר נתנה תורה מהר סיני לבני ישראל, שוב אין אנו משגיחין בבת קול, לפי שכבר כתבת בהר סיני בתורה [שמות כ"ג] "אחרי רבים להטות" ^[29] ומשום כך אמר רבי יהושע שאין הלכה כבת קול, שהתורה לא בשמים היא ^[30].

אשכחיה רבי נתן לאליהו, ואמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא, שלא קיבלו חכמים את הבת קול שיצאה מהשמים?

אמר ליה אליהו: הקדוש ברוך הוא קא חייך, ואמר: נצחוני בני! נצחוני בני!

אמרו, אותו היום, הביאו כל טהרות שנאפו בתנור זה, או שנגעו באויר התנור, ^[31] שטיהר רבי אליעזר, ושרפום באש. ואף נמנו עליו וברכוהו, נידוהו, ^[32] לפי שלא קיבל את דבריהם.

ואמרו החכמים: מי ילך ויודיעו שהוא מנודה.

אמר להם רבי עקיבא: אני אלך להודיעו, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו, על ידי צערו של רבי אליעזר, כדלקמן.

מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו, לפני רבי אליעזר, ברחוק ארבע אמות, ושתק.

אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומים שאתה מתנהג כך.

אמר לו רבי עקיבא: רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך ^[33].

אף הוא, רבי אליעזר: קרע את בגדיו וחלץ מנעליו, כדין מנודה, ונשמט וישב על גבי קרקע, לאות צער ואבל.

זלגו עיניו של רבי אליעזר דמעות, ולקה העולם שליש בזיתים, ושליש בחטים, ושליש בשעורים.

ויש אומרים: אף בצק שבידי אשה טפח, התקלקל.

תנא, אך לשון צער גדול היה באותו היום, לפי שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר, נשרף.

ואף רבן גמליאל הנשיא היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו מפני צערו של רבי אליעזר, לפי שהיה רבן גמליאל נשיא והכל נעשה על פיו. ^[34]

אמר רבן גמליאל: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל צערו רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, וילמדו שיש ללכת אחר הרוב ואין ליחיד להחזיק בדעתו.

מיד נח הים מזעפו.

אימא שלום [כך היה שמה], דביתהו, אשתו דרבי אליעזר, אחתיה אחותו דרבן גמליאל הנשיא הואי.

ומההוא מעשה שנידו החכמים את בעלה רבי אליעזר, ואילך, לא הוה שבקה ליה, לא הניחה לרבי אליעזר למיפל על אפיה, ליפול על פניו בשעת אמירת תחנון, כדי שלא יבכה, ועל ידי כך יארע נזק לאחיה, רבן גמליאל ^[35].

ההוא יומא, יום אחד, ריש ירחא הוה, הגיע ראש חודש, והיא היתה סבורה שהחודש הקודם הוא רק עשרים ותשע יום, ולפי זה יום השלשים של החודש החולף הוא ראש החודש של החודש הבא, ואין בו נפילת אפים. אך היתה זאת טעות, כי החודש הקודם היה של שלשים יום, ולא נקבע ראש חודש עד יום שלושים ואחד. ^[36] ואיחלף לה, נתחלף לאמא שלום, אשתו של רבי אליעזר, בין חודש מלא לחסר, וחשבה שיום השלושים הוא ראש חודש, ומשום כך לא הלכה לשמור על רבי אליעזר ביום השלשים שלא יפול על פניו. ואכן, כשהגיע רבי אליעזר לתפילת תחנון נפל על פניו,

איכא דאמרי, כך היה המעשה, בזמן שהגיע רבי אליעזר לנפילת אפיים, אתא עניא וקאי אבבא, הגיע עני ועמד בפתח, ואפיקא ליה ריפתא, הוציאה לו אמא שלום לחם,

כשחזרה, אשכחתיה מצאה את רבי אליעזר דנפל על אנפיה,

אמרה ליה אמא שלום לבעלה רבי אליעזר: קום, בוודאי כבר קטלית לרבן גמליאל אחי.

אדהכי, בו בזמן, נפק שיפורא, יצא קול שופר מבית רבן גמליאל להודיע דשכיב, מת רבן גמליאל.

אמר לה רבי אליעזר לאשתו: מנא ידעת שאם אפול על פני ימות רבן גמליאל?

אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא, הוא דוד המלך שהיה אבי משפחת הנשיאים: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה [צער].

תנו רבנן: המאנה את הגר באונאת דברים, עובר בשלשה לאוין. והלוחצו, שתובע ממנו ממון, עובר בשנים.

והוינן בה: מאי שנא מאנה בדברים, שאמרת דכתיבי בו שלשה לאוין, והם:

[שמות כ"ב] וגר לא תונה. ^[37]

[ויקרא י"ט] וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו.

[ויקרא כ"ה] ולא תונו איש את עמיתו.

וקיימא לן גר בכלל עמיתו הוא,

הרי לוחצו נמי, שלשה לאווין כתיבי בו!

[שמות כב] ולא תלחצנו.

[שמות כג] וגר לא תלחץ.

[שמות כב] ולא תהיה לו כנושה.

וגר בכלל הוא!

ומסקינן: אלא, אחד זה מאנה את הגר, ואחד זה הלוחצו, שניהם עוברים בשלשה לאווין.

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה, בארבעים וששה מקומות, בגר שלא לצערו!? מפני שסורו רע, שיכול לחזור לסורו מפני שהונו אותו. ^[38] מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים"? (תנינא) [תניא] רבי נתן אומר: כיוון שאתם הייתם גרים בארץ מצרים, הרי זה גנאי לכם לקוראו גר, כי אמרו חכמים, מום שבך אל תאמר לחברך. והיינו דאמרי אינשי, דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה, מי שיש לו קרוב משפחה שנידון לתלייה, לא נימא ליה לחבריה, אל יאמר לחבירו: זקיף ביניתא! תלה לי דג, לפי שכל הזכרת לשון תלייה גנאי הוא לו:

מתניתין:

בעל הבית שאמר פירות שדה פלונית אני מוכר לך, לא יערב בתוך פירות שדה זו פירות משדה אחרת, לפי שאין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ^[39],

וברכוהו. יש מפרשים נידוהו. ואע"ג דחלץ מנעליו וקרע בגדיו, ומנודה בעיא ולא איפשיטא במועד קטן (טו, ב), [ואמאי לא] פשטוה מהא, אפשר משום דדלמא הכא להחמיר על עצמו עשה, אי נמי לצער בעלמא הוא דעביד. ויש מפרשים, החרימוהו, והוא הנכון, דברכה הפך הקללה שהוא החרם, ועל כן חלץ וקרע, דמוחרם חייב בקריעה וחליצה. והיינו שלא היו תלמידיו רוצים לבא לפניו כל אותו הזמן, כדאיתא בסנהדרין בשלהי ארבע מיתות (סנהדרין סח, א), ומשום דמוחרם לא שונה ולא שונין לו, ואלו מנודה שונה ושונין לו (מו"ק שם, א). וא"ת מפני מה החרימוהו, והלא מנדין על כבוד הרב אמרו (ברכות יט, א), אבל מחרימין לא אמרו. י"ל לפי שהיה נראה להם כאפקרותא, שהיה מתחזק כל כך עמהם במחלוקת ונראה להם כזקן ממרא, ולפיכך החמירו עליו וברכוהו.

המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי באונאה הנעשית בידים והוא שאמר אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים באמת ביין התירו לערב קשה ברך שהוא משביחו ואין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו לחנוני אלא אם כן מודיעו ולא לתגר אע"פ שמודיעו אינו אלא לרמות בו מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מחמש גתות ונותן לתוך פיטוס אחד ובלבד שלא יתכוין לערב ר' יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שמרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין לא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב שאינו אלא כגונב את העין לא יבור את הגריסין דברי אבא שאול וחכמים מתירין ושוין שלא יבור על פי המגורה שאינו אלא כגונב את העין אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים ואין משרבטין את הבהמה ואין נופחין בקורקבנין ואין שורין את הבשר במים אמר הר"ם אמרו מה שנהגו להטיל מים יטילו העמיד זה בבית הגתות בלבד פיטס הגיגית הגדולה ועוד יתבאר זה במסכת כלים והיה להם בקליפת הפול סימן שהיו יודעים בו אם יתבשל מיד או לא יתבשל אלא בטורח גדול כמו שהוא ידוע מענין הפול אבא שאול אוסר לבור את הגריסין כלומר להסיר קליפתו כדי להתלמד ממנו עליו וחכמים מתירין לפי שהוא לא הכניס בתוכה דבר אבל אסור הוא לנקות מה שנראה מן הכרי ויניח בתוכו הקליפה לפי שהוא גונב את העין ופרכוס התקון והיפוי ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כאבא שאול:

אמר המאירי אין מערבין פירות בפירות כלומר יפים עם שאין יפים כדי ליפותם לקפוץ עליהם מוכרים ואין צריך לומר אם אמר לו פירות של דקל פלוני אני מוכר והדבר ידוע בהם שהם מושבחים שלא יערב לו פירות דקל אחר אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים או ישנים בחדשים לפי ענין אונאתן שיש דברים שהחדשים חשובים מן הישנים ויש שהישנים חשובים יותר ומ"מ ישנים בחדשים יתבאר בגמ' שאפילו הישנים ביוקר לא יערבם עם החדשים שמא הוא לוקחם כדי לישנם ועל כל פנים לחדשים הוא צריך כדי שיוכל לשהותם יותר:

וזהו תנור של עכנאי. ובירושלמי נמי יש חכנא ושמא בעל התנור היה שמו חכינאי כדתנן נמי וזהו תנורו של בן דינאי והוא שם אדם כדאשכחן בסוטה משבא בן דינאה בטלה עגלה ערופה. הרא"ש ז"ל.

אמר להם אם הלכה כמותי חרוב וכו'. זה הענין המפורש בשמועה זו כגון אמת המים תוכיח וכיוצא בה שהם כמו אותות ומופתים. ויש מי שאומר כי הקדוש ברוך הוא מראה כגון אלו הדברים על ידי הצדיקים בדרך תפלה ובקשה ולפי שאינן נביאים. ואין זה רחוק מן הדעת ויש אומרים כי חכם מחכמי מדרש נתנמנם במדיש וראה בחלום שהיו חולקים החכמים על רבי אליעזר ואמר להם רבי אליעזר למה אתם חולקים עלי אמת המים תוכיח וכל הענין וכי רבי יהושע מתריס כנגדו וכי נתנה בת קול מן השמים ואמר רבי יהושע לא בשמים היא. ומפני מה לא פירש כי דברי חלומות הם מפני שהיו בידם החלומות קרובים לנבואה אבל יסמכו בזה הענין והחלומות שוא ידברו וקיימו אחרי רבים להטות. רבינו חננאל.

וזה לשון ה"ר ניסים גאון ז"ל שם: ואירע שנעזר רבי אליעזר מנסים ומופתים ולא נתאמתו אצל חכמים שכבר קרה בכדומה לזה ועל זה אמרו אין מביאין ראיה מן החרוב וכו'. רצו לומר שאין בזה דבר יוצא ממנהג הטבע. ואמנם מה שאמרו יצתה בת קול וכו' ראיתי בו שתי תשובות. האחת שבת קול לא אמרה הלכה כמותו בדבר זה אמנם בא הקול סתום ואפשר שכוון בכל מקום זולת זה וכדומה לו שאין הלכה כמותו ויהיו דברי בת קול אמתיים בזה. והשנית שהכונה בזה לנסות את החכמים אם זה הקול יעתיקם ממה שמקובל בידם או לאו וכמו שאמר כי מנסה ה' אלהיכם אתכם וגו' והורה בזה אמיתות קבלתם ואמר רבי יהושע לא בשמים היא לפי שתורת השם תמימה וכבר נתנה לנו בסיני והודיענו שלא ישונה ממנה דבר ולא נשאר בתורתנו לא דבר סותר זה את זה ולא שום ספק כדי שנצטרך בו למופת מן השמים. וכל מקום שתמצא בתלמוד ורבי יהושע הוא דאמר אין משגיחין בבת קול זהו עיקרן. עד כאן.

נצחוני בני וכו'. פירוש נצחוני כגון ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניה והוא מלשון למנצח מזמור לדוד. רבינו חננאל.

וברכוהו. פירוש הוא כינוי לחרם וכו' כמו שכתוב בנמוקי יוסף. ולדברי רש"י ז"ל שהוא מפרש בכל מקום שאמרו רבי אליעזר שמותי הוא מלשון שמתא אף הוא חרם שמצינו לשון שמתא בחרם במסכת מועד קטן וברוב המקומות אלא שהפירוש הנכון שהוא מתלמידי שמאי וכן מפורש בירושלמי במסכת ביצה. הרמב"ן ז"ל.

עוד הוכיח הריצב"ש ז"ל שנדוי היה מדאמרינן בפרק מי שמתו גבי בעשרים וארבעה מקומות בית דין מנדין וכו'. ככתוב בתשובותיו סימן קע"ג. ועוד כתב וזה לשונו בליקוטיו: ועוד שאם כן רבי עקיבא לא היה לו לומר כמדומה לי שחבריך בדילין ממך דלא משמע מיניה אלא נדין והיה לו לפרש לו החרם להפרישו מדברים שהמוחרם אסור בהן יותר על המנודה אלא ודאי נדוי לבד היה. עד כאן לשון הריצב"ש.
וראיה עוד לפירושו שאין מן הראוי להתחיל בגדול הדור בחרם אלא אם יקל בנדוים מחרימין אותו כפי ראות עיניהם ומזה נראה בודאי כי נדוי היה אבל מה שהוכיח ממה שלא פירש רבי עקיבא שהוא חרם אינה הוכחה דאפשר שמפני כבודו אחר שאמר לו חביריו בדילין ממנו הודיע לו הענין דרך כבוד. הר"ש די וידש.

בצק ביד אשה תפח. לא החמיץ כדרכו אלא תפח כאלו בלא שאור נלוש כדגרסינן במצה בפסח תפח תלטוש בצונן. רבינו חננאל.

לא שבקת ליה למיפל על אנפיה. תמיהא מילתא היאך אפשר שלא תזוז ממנו כל היום. ומכאן מביא ראיה רבינו שאסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינם של תפלה בין תפלה לנפילת אפים. ההוא יומא ריש ירחא הוה. מכאן נלמוד שאין נופלין על פניהם בראש חודש ובשבת וביום טוב. והא דאמרינן שאין אדם רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע רבי אליעזר אדם חשוב הוה. ומיהו כבר פירשנוה במקומה. הריטב"א.

המאנה את הגר. באונאת דברים קאמר וההוא דריש עניינא דכתיב וכי תמכרו ממכר אל תונו איש את אחיו ההוא באונאת ממון. הלוחצו בשנים כתיבי בגר עצמו בסדר ואלה המשפטים. ואקשי ליה הלוחצו נמי בשלשה. ולא ידענא היכא כתיב אלא מדכתיב בעבד עברי לא תרדה בו בפרך דהיינו לחיצה וכל שכן גר דבן חורין הוא. וקשה לי גר ארבעה הוי דכתיב בכי תצא לא תסגיר עבד וגו' וכתיב עמך ישב וגו' בטוב לו לא תוננו ואפשר דההוא נמי באונאת ממון הוא דהא כתיב בטוב לו. הראב"ד.

ואמרי לה במ"ו. ואם תאמר היכא אשכחן הנהו מ"ו מקומות הא לעיל לא מצינא לאשכוחי אלא שלשה לאוין. ויש לומר דחשיב כל המקומות שהוזכרו בגר כמו גרים הייתם וכמו ואהבת את הגר וכיוצא בו. תלמיד הר"פ ז"ל.
וכתב הראב"ד ז"ל וזה לשונה נראה לי דכל היכא דכתיב בהם בגר או כגר וכאזרח וכיוצא בו קרי ליה הזהרה. אבל כמדומה לי שאין החשבון מכוון לא לל"ו ולא למ"ו והמחלוקת שיש בין החשבונות הללו מפני שזה מחשב כל המקומות שנזכר בו הגר וזה אינו מחשב אותם המקומות שנזכר בהם בתורה עני ויתום ואלמנה. עד כאן.

מתניתין: אין מערבין פירות בפירות. פירש רש"י בבעל הבית שפסק פירות שדה זו אני מוכר. לך לא יערב בהן פירות שדה אחר. והזקיקו לרב לפרש כן ולא פירשה קודם פסק שלא יערב פירות בפירות משום דאי בפירות שדותיו ודאי קודם פסק מותר לערב פירות שדה זו בפירות שדה זו. ואי שלא יקח פירות מאחר ויערבם בפירותיו דזה אסור כדקתני סיפא דמתניתין התגר נוטל מחמש גרנות וכו' דאלמא תגר דוקא הוא דמותר משום שידוע שלוקח מזה ומזה אבל בעל הבית אסור לפי שיחשבו הקונים שהן פירות שדותיו. אפילו הכי הך רישא לא מיירי בהכי דההיא מההיא דהתגר שמעינן ליה דמשמע דוקא תגר אבל בעל הבית לא משום הכי פירש רש"י לאחר שפסק שאסר לערב אפילו פירות שדותיו. הריצב"ש.

אין מערבין פירות בפירות. פירוש יפין עם שאינן יפין ליפותם. ואפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים. פירוש חדשים יפים עם ישנים שאינם יפים מפני שמשביח את הישנים שתי מעלות שמוכר אותם במקום חדשים ושמיפה אותם עם החדשים היפים מהם.
תנו רבנן אין צריך לומר חדשים משלש סאין בסלע וישנים מארבע שאין מערבין מפני שמשביח את הישנים שתי מעלות כמו שאמרנו אלא אפילו חדשים מארבע וישנים משלש שאין הישנים משתבחין ביופי עם החדשים אפילו הכי אין מערבין מפני שאדם רוצה לישנן והנה שמשביחן שמוכרם בחזקת חדשים והלוקח סובר שיכול לישנן. ואם תאמר תיפוק ליה מפני שמשביח החדשים עם הישנים שהם יפין מן החדשים. אין הכי נמי אלא שלא תאמר יצא השבח של החדשים שהם ראוים לישנן כנגד היופי של הישנים ולא יהא שם איסור אונאה לכך אמר מפני שאדם רוצה לישנן והנה גם שבח הישון רעה הוא אצל הישנים שמישן אלו עם אלו בחזקת שכולן חדשים והנה הישנים מרקיבין. הראב"ד.

כל באמת הלכה. הואיל שבאמת נשבע שכן הוא להודיענו בא שהלכה כמותו ואין לגמגם בדבר. ה"ר יהונתן.

ובין הגתות שאני. מפני שהיינות מתוקים והשבח מתקיים אבל בשאר ימות השנה אינו משביח אלא לפי שעה וזה מוכרו בשעת שבחו ולבסוף הוא חוזר לקלקולו ביד הלוקח.

אמר רב פפא דידעי וקמחלי. מנהג ידוע הוא אי נמי דמודעי להו. רב אחא בריה דרב איקא אמר הא מני רבי אחא היא וכו' ואף על גב דלא מודעי להו הא טעמי ליה ואפשר להו למידע. והא אמרת רישא אין מערבין. קשיא לי לימא ליה מאי אבל נותן לו שמריו בפני עצמן שלא על ידי תערובת. ואיכא למימר הכי קשיא ליה כיון דאמרת רישא אין מערבין אפילו בפני עצמן נמי לא ליתיב ליה דילמא איהו מערב להו ומזבין. אי נמי הכי אקשינן דאי ללוקח קאמר שנותן לו את השמרים היה לו לומר אבל מקבל הוא שמרים כדאמר לענין שמן אלא נותנין ליין את שמריו קאמר ומאי ניהו לערבן. ולישנא דתוספתא נמי הכי משמע דקתני חיה שופה יין לחמריו נותנין לו שמרי אותו יין נותנין משמע על החמרין ואינו משמע על היין וזה עיקר. ותירץ ליה הכי קאמר אין מערבין שמרים של אמש ביין שהורק היום אבל מערבין שמרים של היום ביין שהורק היום ולעולם מותר לערב שמרים ורבנן היא כדעת רב פפא פרק המפקיד ולדעת אביי הא מני רבי יהודה היא. אי נמי דשאני שמרים של יין משמרים של שמן דשמן קא פגום טפי מיין. הראב"ד.

בד"ה זה תנורו כו' וחכן זה נחש ושמא בעל התנור כו' עכ"ל ומשום דה"ל לקרותו תנור חכן שהקיפו עליו דברים כחכן מזה דקדקו שבעל התנור שהיה עושה אותו בענין זה היה נקרא שמו חכנאי ור"ל וזהו תנור של חכנאי שזה תנור מלאכת איש ששמו חכנאי והיה נקרא שמו ע"ש שהקיפו דברים על תנורו כחכן וק"ל:

בד"ה לא בשמים היא כו' והדאמר פ"ק דיבמות דהלכה כב"ה כו' התם דייק מדקאמר לא בשמים היא כו' משמע דבשום מקום אין משגיחין עכ"ל דבריהם קשיא מרישא לסיפא דמתחלה כתבו ליישב הא דהלכה כב"ה משום דיצאה ב"ק דמצי אתיא כמ"ד הכא לא בשמים היא ושוב כתבו בסוף דבריהם דמדקאמר לא בשמים היא סותר הך דהלכה כב"ה משום דיצאה בת קול דבשום מקום אין משגיחין בב"ק ואפשר לומר דמעיקרא לא באו ליישב אלא לדידן דאית לן הלכה כב"ה משום דיצאה בת קול והכא לא ס"ל כר"א דשמותי הוא אבל לר"י דאמר לא בשמים היא ודאי דאין משגיחין כלל בב"ק כדקאמר התם ואפשר דס"ל דהלכה כב"ה משום דהוו רובא וק"ל:

בד"ה מבית אבי אבא פי' וכו' והן מבית דוד חוץ משערי אונאה לפי כו' כצ"ל הד"א:

חרוב זה יוכיח כו' אמת המים יוכיח כו' כותלי בה"מ יוכיחו כו' יראה בזה כלפי מה שאמרו בפ' קמא דחגיגה דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כו' מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרה ורבה בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין ועוסקין בתורה הללו מטהרין והללו מטמאין שמא יאמר היאך אני לומד תורה מעכשיו ת"ל כולם נתנו מרועה אחד כו' אמרן מפי אדון כל המעשים כו' אף אתה עשה אזנך כאפרכסת לשמוע וקנה לך לב מבין כו' העולה מדבריהם אלו דדברי המטמאין והמטהרין כולם דברי אלהים חיים הם דאיכא צד לטמא וצד לטהר אלא שהתורה נתנה למטה להכריע ע"פ הרוב דכתיב אחרי רבים להטות וע"כ סיים קנה לך לב מבין לשמוע כו' שאין לאדם להכריע בלי נטיית והכרעת הלב אך ישקול הדבר בדעתו לפי הבנתו ושכלו טרם שיטה לאחד מן הצדדים וע"כ א"ל ר"א אף שאתם הרבים להכריע הנה אמרו בתנאי אחרי וגו' הרבים כנטיעה זו שהיא פרה ורבה והוא ד"מ שיש לו לב מבין לפרות ולרבות בחכמה אבל הכרעת הרבים שלכם נגדי היא כנטיעת החרוב שאין בו פריה ורביה רק לע' שנה הוא עושה פירות ודבריכם עקורים הם כחרוב הזה שאינו עושה הרבה פירות וא"ל אין מביאין ראיה מן החרוב כי אפשר שעקירתו הוראתו הוא בהיפוך לפי שאתה מהמועט ואין לך פריה ורביה בחכמה ובדעת וא"ל אמת המים יוכיח כו' לפי שאמר להם כפי התשובה שהשיב להם שיש בכם הרבה אשר להם לב להבין להודות לדברי אבל מפני הגאוה כי כל אחד מכם מתבייש לחזור מדבריו אשר כבר היה עמו הרבים וע"פ מה שאמרו בפ"ק דתענית למה נמשלו ד"ת למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה כו' וע"כ א"ל הנה אמת המים יוכיח שהוא הולך באמת כפי דרך התורה ממקום גבוה לנמוך אבל אמת המים הזה יחזור לילך לאחוריו למקום גבוה כמו שאתם עושים לילך בדרך התורה לאחוריו אחרי גאוותכם וא"ל אין מביאין כו' שאפשר שהוראת חזרתו עליך שאתה המעוות ואין לילך אחריך כמו שאין האמה הולכת כדרכה רק לאחור וא"ל כותלי בה"מ כו' הוא כי מהידוע כי הבתי מדרשות הוא דבר הכרחי לתורה כמ"ש בלעם דכולן חזרו לקללה חוץ מבכ"נ ובתי מדרשות וע"כ אמר להם לפי דעת הרבים הנפולה והדחויה שלכם שאינה רק בדרך הקנטור ונצוח שאינו אמיתי ראוי שגם הבתי מדרשות אין בהם צורך והכרח וראוי ליפול וא"ל אם ת"ח מנצחין כו' כי הנצוח אמיתי נאמר לפי דעת אמיתת הלב של בעל הנצוח וע"כ אתם מה טבכם כי הבתי מדרשות יעמדו ללמוד בהם תורה להכריע לפי דעת הרבים ואמר ועדיין מטין כו' אפשר שאמר כן כי בכל דור ודור יש הלומדים בדרך הנצוח וקנטור כמו שחשב ר"א עליהם ויש לומדים לפי הנצוח האמיתי כדעת ר"י ושאמר לא בשמים היא כו' ואין משגיחין בב"ק כו' הוא כפי מה שאמרו לא ניתנה התורה למלאכי השרת וע"כ אין להכריע רק העוסק בה ושאמרו מנין שמשתמשין בב"ק כו' הוא בדבר שאינו נגד התורה וכמ"ש התוס' ושאמר ג"כ נצחוני בני נצחוני בני בלשון כפל אמר כן על ב' הצדדין הן המטמאין הן המטהרין שכ"א היה בידו תשובות ונצחון לדבריו:

א"ל רבי עקיבא אני אלך כו' מה עשה רע"ק לבש שחורים כו' היינו שהודיע לו דרך כבוד וע"כ לבש שחורים כו' כאלו הם מנודים ממנו כו' וז"ש כמדומה לי כו' לא שהם נידו והבדילו אותך אלא כאלו הם מנודים ומובדלים ממך ואמר שלקה העולם שליש בזיתים כו' כי ג' אלו הם עקרי חיי נפש אדם כמ"ש בפ' הספינה ובפ' א"נ ולא לקה אלא שליש מהם שהוא המיעוט ע"ש שגם הוא היה המיעוט ורבים חולקין עליו וק"ל:

ההוא יומא ריש ירחא כו' פרש"י סבורה היתה שיהא החודש חסר וקבוע ביום ל' ולא יפול כו' ע"ש ואפשר זה בזמנם שהיו מקדשין ע"פ הראייה ולא היו מחזיקין ר"ח גם ביום ל' במלא אלא ביום ל"א אבל אנו נוהגים גם במלא לנהוג ר"ח גם ביום ל' וק"ק לפירושו דההוא יומא ריש ירחא הוה משמע שהיה באמת ר"ח בו ביום ונראה לפרש בהפך דההוא יומא ביום ל' ריש ירחא הוה ואחלף לה בין מלא לחסר שהיתה סבורה דמלא יהיה ויהיה למחר ביום ל"א גם כן ר"ח ולא יפול והחודש חסר היה וביום ל"א נפל על פניו ודו"ק:

גמ' אשכחיה ר' נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני אמרו אותו היום הביאו וכו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לא בשמים היא והא דאמר פ"ק דיבמות וכו'. לא לר' יהושע מקשין התוס' דאם כן לא משני מידי דהא לרבי יהושע אין משגיחין בבת קול בכל אופן כדמסיק בסוף הדבור אלא אדידן מקשי התוס' דאנן קי"ל כב"ה משום הבת קול והכא לא קי"ל כר' אליעזר אע"ג שיצאת בת קול בשבילו משום לא בשמים היא ומתרץ דשאני הכא וכו' והא דאמר התם ר' יהושע היא וכו' אההיא דב"ה קאי התם דא"כ מאן דאמר לאחר הב"ק עשו בית שמאי כדבריהם ולא השגיחו בבת קול ואמר שם ר' יהושע היא וכו' וק"ל:

כאן נחסר בתוס' דבור שלם והוא זה:

קא חייך ואמר נצהוני בני והא דאמר בריש ע"א מיום שחרב בית המקדש אין שחוק לפני הקב"ה היינו קבוע והכא מלתא דבדיחותא בעלמא הוא דאמר כצ"ל:

ד"ה מבית אבי אבא וד"ה חוץ משערי אונאה הכל דבור א' הוא ור"ל מבית דוד מספר תהלים נלמד שנאמר אל דמעתי אל תחרש וגו':

גמ' שבידי אשה תפח תנא אך כו' כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י בד"ה מבית אבי אבא מבית אבי המשפחה כו' כצ"ל וכן בתוס':

תוס' בד"ה זהו תנורו כו' שהיה עושה שמו כן נ"ב וצ"ל הא דקאמר הכא אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנאי היינו משום שעיקר שמו חכנאי על שם בעל התנור וחכמים קראו תנור של עכנאי משום שהקיפוהו כו' דוגמא לאו ר"מ שמו אלא ר' נהוראי שמו ודו"ק:

גמרא חרוב יוכיח כו'. מהר"ש יצ"ו האריך באגדה זו הרוצה יע"ש ואני שמעתי דרך דרוש חרו"ב ר"ל ר' חנינא בן דוסא שהיה מופלג יוכיח ע"ש וחנינא בני די לו בקב חרובי"ן. נעקר ממקומו שהיה שם ובא לו לכאן. אמת המים ר"א בן ערך כמעיין המתגבר יוכיח וכו'. חזרו לאחריהם והודו לדבריו. ותלמידי כותלי ביהמ"ד יוכיחו הטו לדבריו. גער וכו'. לא הודו לדבריו משום כבודו כו'. ולא זקפו לעמדד על דבריהם הראשונים וכו' ועדיין מטין וכו'. בת קול אליהו הנביא מן השמים וכ"ז דרש רחוק:

גמ' לקה העולם כו'. אפשר לפרש שליש העולם בחטין ושליש העולם בשעורין וכו':

גמ' בצק שבידי אשה תפח כצ"ל וכ"ה בערוך:

גמ' אך גדול וכו' ע"ד שאמרו כ"מ שנתנו חכמים עיניהם כו'. או מיתה או עוני ונשרף שליש חטין כו' כמ"ש לעיל לא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה וכו' וזה מהתבואה חשובין ראשון לארץ חטה ושעורה וארץ תנינא זית שמן כו' ואף ר"ג היה וכו' לסוף מת זו מיתה:

ברש"י בד"ה בין מלא לחסר כו'. אף דגם ביום ראשון של ר"ח לדידן ליכא נפילת אפים משום ספיקא אפשר בימיהם עדיין לא היה תיקון זה. ולולי פירש"י היה אפשר לפרש שהיא סברה שהחודש העבר מלא וב' ימים ר"ח ובאמת היה חסר רק כ"ט יום והיה רק יום אחד ר"ח [וטעתה ביום ל"א] רק לישנא דהאי יומא ריש ירחא הוה לא משמע כן:

ברש"י בד"ה מבית אבי אבא וכו'. בפ"ק דסנהדרין ובהוריות אמרינן דבבל עדיפא דריש גלותא מזכרים דבית דוד ונשיאים מנקיבות וא"כ לא מדוקדק יפה מבית אבי אבא ועיין:

בתוס' בד"ה זהו תנורו כו'. מהר"ש יצ"ו משבש כאן ונראה פשוט שר"ל יש גורסין כאן במקים עכנאי חכנאי לפי שמצאו כן בירושלמי וחכן ג"כ פירושו נחש ולכך אמרו שהקיפו דברים כחכנאי זו וכן בפסיקתא כאריסה של חכנא זו הובא בערוך וכן עיין ברמב"ן פ' דברים פסוק והעוים וכו' מביא חכנא מתחלף בעכנא ובשבת פרק במה טומנין (שבת דף מ"ט) איתא ר' יהונתן בן עכנאי [במקום חכינאי] ודו"ק כתבו ושמא וכו' לפי שלא מצינו בתלמוד בשום מקום חכנאי לשון נחש רק עכנא פתח פיך וכו' וחכנאי בכ"מ שם אדם במשנה ר' חנינא בן חכינאי ובגמרא דכתובות ר' חכינאי ויכול להיות שמכוון ירושלמי הוא של אדם ששמו חכינאי אבל גמרא דידן שקאמר מאי חכנאי אמר ר"י וכו' בהכרח גרסינן עכנאי. (כאן חסר שורה אחת מהספר של המחבר כי נמחק תוך הכתב):

בתוס' בד"ה לא בשמים כו'. לכאורה קושיא חדא מתרצה חברתה [דר"י הוא דקאמר אין משגיחין] וצ"ל שקושיא הראשונה הוא אדידן דקי"ל כב"ה משום בת קול ומסקנא דשמעתין הכי ונשאר ברוב מנ"ל הלכה דלא כר"א אף שיצאה בת קול כמותו וכ"כ מהר"ש:

בתוס' בד"ה וקרע כו' אין להוכיח כו'. עיין בר"ן כי יש מפרשים וברכוהו שהחרימוהו וחרם חמור מנידוי וא"כ לא נפשט מידי:

בתוס' בד"ה מבית אבי אבא כו' חוץ משערי אונאה כו'. הכל דבור אחד:

בא"ד ושמא מבית ר"ג וכו'. ר"ל ר"ג הזקן ור"ג אחיה דבשמעתין הוא ר"ג השני ור"ש בן ר' גמליאל הזקן הוא היה מעשרה הרוגי מלכות ובנו ר"ג עיין פ"ק דשבת ובחנם מחקו לזה באיזה דפוסים:

גמ' אמת המים תוכיח חזרה אמת המים לאחוריה כצ"ל:

שם חוץ משערי אונאה. נ"ב אע"פ שהורשו לעשות כן. לא נקו מעונש עלבונו של ר"א שהיה אדם גדול ונשוא פנים למעלה. וכן מצינו דוגמתו בפרקא דחסידי [תענית י"ט א׳ כ"ג א'] בחוני המעגל ששלח לו שב"ש אילמלי חוני אתה גוזרני עליך נדוי. הרי אע"פ שהיה ראוי להתנדות נשאו לו חכמים פנים למטה בדבר שנשאו לו פנים למעלה:

מַאי 'עַכְנַאי'? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שֶׁהִקִּיפוּ דְּבָרִים כְּעַכְנָא וְטִמְאוּהוּ. נראה דהשואל ידע כי עכנאי הוא שם של בעל התנור ששמו עכנאי אך שואל מאי קא משמע לן תנא דברייתא בשם בעל התנור דמה לנו לדעת את שמו ומי היה? ומשני דקא משמע לן שיש בשמו משמעות על הענין הזה שנפל בין החכמים בדין התנור ההיא שהקיפוהו דברים כעכנא וטמאוהו.

אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי, חָרוּב זֶה יוֹכִיחַ. יש להבין למה בחר להביא ולעשות אות ומופת מן החרוב ומאמת המים ומן כותלי בית המדרש גם יש להבין בתשובת החכמים שאמרו לו 'אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הֶחָרוּב' דמשמע אם היה האות באילן אחר היה נחשב לראיה אך מן החרוב אין ראיה.
ונראה לי בס"ד כי הוא בתחלה רצה לעשות אות מן החרוב אף על גב דהיה שם מין אילן אחר מפני כי חרוב לשון חורבא וזה יורה על סברתם שרוצים לטמא התנור ולהחריבו ובא האות בעקירת החרוב להודיעם דהסברה שלהם שהיא מחרבת התנור תיעקר ויזוזו ממנה ויודו לסברתו המטהרת התנור ומקיימת אותו והם אמרו לו אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הֶחָרוּב כלומר מן משמעות החרוב ועקירתו אין ראיה לדבריך אלא אדרבה האות הזה ראיה לחזק סברה דידן שהודיעו מן השמים באות זה לעורר אותך על סברה שלך שאתה חולק בה על הרבים ואתה מחריב ההלכה של אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (שמות כג, ב) הכתובה בתורה וחרבן הלכה זו היא חרבן עולם שעתה ירבו המחלוקות בישראל והודיעו לך בעקירת החרוב שתעקר סברה זו החולקת על הרבים ממקומה ואתה תחזור בך.
אך באמת אף על פי שהם השיבו כך ודאי נראה דהאות של החרוב נעשה לכבודו לחזק את דבריו ולכן נעקר מאה אמה כמנין מוֹדִים [100] לרמוז שהם צריכים להיות מודים לדבריו ומאן דאמר נעקר ארבע מאות אמה הוא כמנין מַשְׂכִּיל [400] לרמוז שהוא משכיל בדבריו וסברתו.
וכאשר ראה שלא הועיל זה האות כנגדם ואדרבה עשו משמעות האות לסייעתם אמר אַמַּת הַמַּיִם יוֹכִיחוּ כי דברי תורה נקראים בשם מים וגזר שהמים יחזרו לאחוריהם לרמוז להם שגם הם יחזרו מסברתם לאחור ולכן אמר יוֹכִיחוּ לשון רבים ולא אמר אַמַּת הַמַּיִם תּוֹכִיחַ שהוא לשון יחיד משום דמפרש המים הוכחה כנגדם שהם רבים והם השיבו אין מביאים ראיה לחזק סברתך מן אמת המים ולא אמרו מִן הַמַּיִם אלא מִן אַמַּת רצונו לומר דאזלינן בתר האמה שהיא יחידית וחזרה לאחור הנה זה האות לסייעתא דידן נעשה להודיע כי אתה היחיד תחזור לאחוריך ותודה לנו.
אי נמי אמרו אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן אַמַּת הַמַּיִם כי אדרבה יש לנו לפרש דאות זה של המים שחזרו לאחור הוא סייעתא לנו כי המים דרכם לטהר הטמא ועתה חזרו לאחור להורות שאין כאן טהרה בדין זה דחזרה שחזרו לאחור הפך מנהגם וטבעם מורה לדחות הטהרה מדין זה של התנור.
ואחר כך חזר ואמר כּוֹתְלֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ יוֹכִיחוּ והטו הכותלים ליפול וחשב כי אות זה ודאי הוא מורה לחזק סברתו ולסתור סברתם כי לא היה האות בכותל אחד אלא בכותלים הרבה והוא לרמוז שהם הרבים סברתם נופלת ואין לה קיום כנגד סברתי או הכונה שהם הרבים נופלים בסברתם והוא עומד בסברתו וגער בהם רבי יהושע שאם יפלו ממש יהיה פסידא רבא לבנותם ואלו הכותלים היו של חצר בית המדרש שהיה לפניהם ואין אלו כותלים של מקום ישיבתם וגם על האות הזה לא השגיחו כי אמרו יש לומר האות לסייעתא דידן הוא שבאו להודיע מן השמים שהלכה כדברנו שאמרנו התנור טמא שצריך אז להפיל את כותלים של התנור ולא כרבי אליעזר שהוא מטהר אותו ומקיים כותליו.
ודע כי מה שגער רבי יהושע בכותלים ודבר עמהם לא גער ודבר עם הכותלים אלא עם המלאך השלוח מן השמים לעשות האות להפיל הכותלים ובשביל כבוד המלאך תפס דבריו בלשון זה כאלו הוא מדבר עם הכותלים.

אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי, מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ! יָצְאָתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: מַה לָּכֶם אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם. אז עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו לכבוד בת קול כי דבריו אלו שאומר עתה הם כלפי דברים שאמרה בת קול וטען טענה נצחת שזה הוא כבודו יתברך שאין אנחנו משגיחין עתה בבת קול לסתור ההלכה המפורשת בתורה שאמרה אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (שמות כג, ב) שאם נשגיח בבת קול לבטל דבר אחד מדברי תורה אם כן יהיו כל דברי תורה בטלין ח"ו מכאן ולהבא.
אי נמי אומרם עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו כלומר טען טענה נצחת שיש בה עמידה על רגליו כי ידוע כל חכם אשר יאמר דבר בית המדרש וישיבו החכמים על דבריו ויסתרו אותם אומרים עליו 'לא מצא ידיו ורגליו בית המדרש' וכאן בא המאמר לתת שבח ויקר לדברי רבי יהושע בטענה זו שהשיב טענה נצחת ועמד על רגליו קרינן עליה בטענה זו.
ודע כי בודאי הגמור כל האותות אשר עשו מן השמים לעזור את רבי אליעזר וגם יציאת בת קול לעזרתו הכל היה בהשגחה מאת השם יתברך לתיקון העולם מכאן ולהבא לעשות בזה יסוד חזק ואמיץ ונכון וקיים לדברי תורה שלא יבא שום חכם וזקן אפילו אם הוא גדול בחכמה ויחיד בדורו להורות מה שלבו גוזר הפך רבים ובזה תרבה המחלוקת ותהיה התורה כעשרה תורות, והיה גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שהחכמים ההם תקיפים ואמתיים ואף על פי שיראו אות ומופת וגם ישמעו דברי בת קול מכרזת לסייע דברי היחיד הם לא ירצו לבטל מה שכתוב בתורה אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת לבלתי יסתרו דבר אחד מן התורה.
ולכן גזר הקדוש ברוך הוא לעשות כל האותות הנסיים האלה וגם יציאת בת קול ובכל זה לא ישגיחו החכמים לבטל דבר אחר מן התורה דאז בזה נעשה יסוד גדול מיוסד לדורות הבאים שלא יוכל אחד לבטל אות אחת מן התורה כי בשמעם שכל האותות האלה וגם הכרזת בת קול לא הועילו מי יוכל לפתוח פיו לבטל אות אחת מן התורה ומי יוכל להראות אותות ומופתים כאלה לפני אנשי דורו כדי לקיים דבריו לבטל אות אחת מן התורה?! ובודאי פרסום גדול ונורא הנעשה בדבר זה יהיה זכרונו קיים עד סוף כל הדורות ועתה בִּין תָּבִין כי אף על פי שנעשה אחר כך צער גדול לרבי אליעזר בענין זה הנה זכות הוא לו מאחר דענין זה נעשה יסוד חזק ואמיץ לקיום דברי תורה ולבטל המחלוקות ועל רבי אליעזר נאמר בענין זה מגלגלין זכות על ידי זכאי.
והנה אם תדקדק היטב בדברי הבת קול תמצא כי דקדקה שלא אמרה דברים חלוטים בלשון גזרה אלא דבריה היו בלשון שאלה מַה לָּכֶם אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ואם היה רצונו יתברך שיהיו מודים לדברי רבי אליעזר לפסוק הלכה כמותו בדין זה היתה בת קול אומרת הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וכאשר גזרה אומר במחלוקת בית שמאי ובית הלל שיצאה בת קול ואמרה 'אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כבית הלל' (עירובין דף יג:) אך כאן אמרה לשון שאלה מַה לָּכֶם אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם ולשון 'מַה לָּכֶם' נראה ומורה שיש להם טענה נצחת כנגדו ושואלת מה היא ומה בפיכם לטעון בדבר זה הרי בדברים אלו מחוי להו במחוג אם יש לכם לדבר תשיבו ותאמרו מה בפיכם ואז נתגבר רבי יהושע כארי ועמד על רגליו ודבר דבריו.

נִצְּחוּנִי בָּנַי, נִצְּחוּנִי בָּנַי. נראה לי בס"ד כפל הלשון חד על אשר לא השגיחו באותות של חרוב ואמת המים וכותלי בית המדרש וחד שלא השגיחו גם בבת קול.
ודע כי אף על גב דכתבתי לעיל כי מעיקרא לא היה רוצה השם יתברך שיבטלו דבריהם כנגד דברי רבי אליעזר שהיה יחיד ועשה כל האותות וגם בת קול כדי שיהיה בזה יסוד אמיץ וחזק לדורות וכאמור עם כל זה אמר לשון זה של נִצְּחוּנִי בָּנַי באהבתו בחכמים ליקרם ולכבדם וחן וכבוד נתן להם השם יתברך בדברים אלו על אשר עשו רצונו ולא השגיחו שבזה נעשה יסוד חזק לקיום דברי תורה ולביטול המחלוקות.

כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁחֲבֵרֶיךָ בְּדֵלִין מִמְּךָ. נראה לי בס"ד כוונתו באומרו מִמְּךָ לעשות התנצלות למעשיהם לומר מה שעשו ענין ההבדלה כל זה היה ממך שאתה גרמת במה שעמדת בדבריך נגד הרבים לחלוק עמהם ולהכריחם על ידי אותות ומופתים שיהיו מודים לדבריך ולכך חשו בעבור דורות הבאים שלא ירבו מחלוקות בישראל ולא יבא אדם לבטל דבר אחד מן התורה על ידי הראותו לאנשי דורו אות או מופת יהיה מה שיהיה.

זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, לָקָה הָעוֹלָם שְׁלִישׁ בְּזֵיתִים וּשְׁלִישׁ בְּחִטִּים וּשְׁלִישׁ בִּשְׂעוֹרִים. הא דהוה שְׁלִישׁ שְׁלִישׁ בכולה נראה לי בס"ד הטעם להורות ולהודיע על צדקתו של רבי אליעזר שהיתה גדושה ולא מחוקה וידוע מה שאמרו בגמרא בפרק קמא דעירובין מדה גדושה יתירה על מדה מחוקה שליש עיין שם נמצא דגודש הוא שליש לכן הראו מן השמים ענין זה בשליש להודיע שכל זה נעשה לכבודו של רבי אליעזר שהיה צדקתו גדושה ולא מחוקה והגודש הוא שליש.
מיהו צריך להבין העולם מה חטאו שלקו, ממה נפשך אם החכמים עשו שלא כדין ח"ו שונאיהם ילקו ואם עשו כדין אין לו לרבי אליעזר תרעומת בדבר זה ולמה לקה העולם?
ונראה לי בס"ד דהנה ודאי מה שעמד רבי אליעזר בדבריו וחלק על רבים שגה בזה שלא היה מן הראוי להחזיק כל כך במחלוקת זו ומה שהסכימו לברכו ועשו חרם הקשה מנדוי כל זה עשו למגדר מילתא בעבור תיקון העולם שלא ירבו מחלוקות בישראל מכאן ולהבא ולכן לקה העולם שבעבור עונות הדור נעשה צער זה לרבי אליעזר יען כי בודאי רבי אליעזר לרוב צדקותו וחסידותו וקדושתו לא היה שוגה בדבר זה להחזיק במחלוקת כל כך עד שהגיע הענין למדרגה זו, כי הוא תנא מובהק וחכם גדול ובקי בכל התורה כולה ויודע שהיחיד צריך להטות אחרי רבים ואיך יחלוק על רבים ויהיה נצב לקראתם להעמיד דבריו? אך ודאי עונות הדור גרמו שיהיה תקיף בדעתו בדבר זה להחזיק דבריו כל כך עד שהגיע הענין למדרגה זו, ולכן נענש הדור ההוא על כי עונותם גרמו זה הצער לרבי אליעזר וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז"ל (שבת יז.) על יום שנחלקו בו שמאי והלל והיה הלל כפוף ויושב לפני שמאי והיה קשה לישראל אותו היום כיום שנעשה בו העגל וכמו שאמרו המפרשים על זה וכן הענין כאן.
והא דלקו זֵתִים וְחִטִּים וּשְׂעוֹרִים, נראה לי בס"ד כי בעת שברכוהו גזרו והסכימו שלא להתיר לו כל ימי חייו ועשו כן למגדר מלתא לפרסם הענין בשביל דורות הבאים ולכן אף על פי שהוא קבל עליו את הדין וקרע וחלץ שהודה בחרם שעשו לא הלך אחר כך לבקש מהם התרה שכבר הסכימו שלא להתיר ורק בעת פטירתו אמרו הותר הנדר וכנזכר במדרש.
ודבר זה רמזו אליו רבי עקיבה באומרו בְּדֵלִין מִמְּךָ והוא בכה ונצטער מכח גזרתם זו בשביל ההתרה כי ראה דמעתה לא יוכל ללמד לאחרים. והואיל ונחסר העולם מן שלשה מיני לימוד שהיה מלמד לאחרים שהם האחד לימוד הסוד וכנגד זה לקו הזתים שמהם יוצא האור והשמן נעלם בזית והשני לימוד פשט התורה הנגלה וכנגד זה לקו החיטים והשלישי לימוד דרך ארץ וכנגד זה לקו השעורים.
או נראה לי בס"ד לקו שלשה מינים כנגד שלשה מיני צער שקבל ועשה על עצמו שהם קריעת בגדיו וחליצת מנעליו וישיבתו על הקרקע.
או לקו השלשה הנזכר בעבורו לרמוז כי הוא שלם בשלשה מידות טובות שהם תורה ענוה ויראת חטא כמו שפירש רש"י ז"ל על מה שאמרו (תמורה טו:) אשכולות איש־שהכל־בו שהם תורה ענוה ויראת חטא עיין שם.
או להורות שהיא שלם בקדושת המחשבה ובזה לקו הזתים שיוצא מהן השמן שהוא סוד חכמה שהוא סוד המחשבה ובקדושת הדיבור כנגד זה לקו החטים דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מ.) אין התינוק מדבר אבא ואימא עד שיטעם טעם דגן ולקו השעורים כנגד קדושת המעשה דהבהמה מאכלה שעורים ואין פועל בבהמה אלא מעשה.

וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה בָּא בִּסְפִינָה, עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל לְטַבְּעוֹ. כי היה דבר זה בשביל ענין רבי אליעזר בתנורו של עכנאי שהקיפו אותו דברים כעכנא וטמאוהו ונרמז זה באותיות נַחְשׁוֹל שהוא אותיות נָחָשׁ לוֹ והיה זה בהשגחה מן השמים להודיע צדקותו של רבי אליעזר שהיה צדיק ולא עשו לו עונש זה אלא לתקון העולם למגדר מלתא וגם נודע לנו צדקת החכמים שעשו כל זה לשם שמים דטענת רבן גמליאל נתקבלה בשמים ועמד הים מזעפו.
והא דלא שבקה דביתהו לרבי אליעזר למפל על אפיה לא היתה צריכה לשומרו כל היום דלא היתה חוששת פן יעשה נפילת אפים בפרטות בשביל להעניש את רבן גמליאל להדיה ורק היתה שומרתו בנפילת אפים דשחרית ודמנחה שלא יתכוין להעניש מי שציער אותו ואז ממילא ילכד רבן גמליאל כי הוא הראש אף על פי שלא היה מתכוין על רבן גמליאל בפירוש ולכן אמר לה מְנָא יָדַעְתְּ דנפילת אפים שלי תעשה רושם במי שעשה לי צער אף על פי שאין אני מתכוין עליו בפירוש? ואמרה לו כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי־אַבָּא וכו'.
ומה שאמר הַהוּא יוֹמָא רֵישׁ יַרְחָא הֲוָה לפי דעתה של אִימָא־שָׁלוֹם היה כך דְּאִיחְלַף לָהּ בֵּין מָלֵא לְחָסֵר וכו' ועיין מהרש"א ז"ל.

דְּזָקִיף לֵיהּ זְקִיפָא בִּדְיוּתְקֵיהּ, לָא נֵימָא לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, זָקִיף בִּינִיתָא. פירש רש"י כל שם תליה גנאי הוא לו. וקשא אם כן למה נקטי דג יאמרו סל וכיוצא בשאר כלי שדרכו לתלותו? ונראה לי שזה אינו מרגיש אלא אם כן אומר לשון תליה בבעלי חיים דדמי לאדם שהוא בעל חי אבל בכלים אינו מרגיש בגנאי ואינה קשה לו אמירה זו.

גמ' הזהירה תורה בל"ו מקומות. עיין קדושין דף ע ע"ב תוספות ד"ה קשים דנקטו בכ"ד מקומות:

שם מפני שסורו. עיין ברש"י הוריות דף יג ע"א ד"ה אמר להו:

בתוספות בד"ה לא בשמים היא והא דאמר פ"ק דיבמות כו' והא דאמר התם ר"י היא כו' עד סוף הדיבור. וכתב מהרש"א ז"ל שדבריהם סותרים זה את זה ונדחק ליישב וכ"כ מהר"ם ז"ל. ולענ"ד דבריהם מבוארים בלי גמגום דהתם בפ"ק דיבמות פליגי אמוראי אי עשו ב"ש כדבריהם או לא עשו ומסיק הש"ס לחד לישנא דפליגי לאחר בת קול וטעמא דמ"ד לא עשו דהא נפיק ב"ק ומ"ד עשו ר' יהושע היא דאמר אין משגיחין בב"ק ואם כן קשיא להו לתוספות הכא אמאן דאמר לא עשו דיהיב הש"ס טעמא משום דנפיק ב"ק ומאי נתינת טעם הוא זה דהא אשכחן לר"י דאמר בהדיא אין משגיחין ואם כן מנ"ל להאי אמורא למימר מסברא דנפשיה דלא עשו ב"ש כדברי עצמם משום ב"ק ודלמא ב"ש נמי כר"י סבירא להו ולעולם דעשו וע"ז כתבו תוספות שפיר דמ"ד לא עשו היינו משום דס"ל דבב"ק כי האי דמסייע לרובא כ"ע מודו דאזלינן בתריה ואם כן ע"כ לא עשו ועכשיו נחתי התוספות לפרש א"כ מאי מסיק הש"ס שם דטעמא דמ"ד עשו היינו משום דס"ל כר"י הא אין ענין כלל לדר"י ע"ז מסקו התוספות שפיר דמ"ד עשו דייק מדיהיב ר' יהושע טעמא דלא בשמים היא משמע דבשום מקום אין משגיחין נמצא דבזו הסברא גופא פליגי אמוראי דהתם וק"ל:

בד"ה מבית אבי אבא כו' ושמא מבית ר"ג היתה מקובלת כו' ולאו אדוד קאמר כדאשכחן נמי אמר ר"ג מקובלני כו' פעמים שבא בארוכה עכ"ל. ולענ"ד לשיטת רש"י ז"ל יש לפרש שם נמי מקובלני מבית אבי אבא על דוד ע"ה שאמר בספר תהלים עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו ודרשינן שמש ידע מבואו ירח לא ידע ע"ש:

הים מזעפו. ועכ"ז כי נפיל רבי אליעזר על אפיה נח נפשיה דרבן גמליאל שתבע דין ורבי אליעזר גדול כבודו. ולפי מ"ש אני עני בפתח עינים לישב דברי הרמב"ן ז"ל שכתב דרבי אליעזר היה אומר כך נראה בעיני והאמת הוא דכך שמע מרבותיו ע"ש באורך אפשר דהם ידעו דרבי אליעזר כך קבל מרבותיו אלא שנתעצם ותלה בדעתו ועל זה היה איזה דקדוק על ר"ג דרבי אליעזר כך קבל והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ומה גם דהי"ל לחוס על יקר תפארת גדולת רבי אליעזר ולא לברכו ויעשו טצדקי שלא יהיה הלכה כמותו אבל לא באופן זה ומה גם דהיה זה סיבה למעט התורה שלא למדו אצל רבי אליעזר והיה הקבלה בידו גם ברזי דרזין וכמ"ש במדרש הנעלם. ור"ג כתב מהר"י סרוק ז"ל דהיה גלגול נחמיה התרשתא ומשו"ה העבירוהו על שאמר גנות על השרים הקודמים והם מפלאות תמים דעים:

מפני שסורו רע. פירש"י בשלהי הוריות וז"ל מפני שסורן רע שיצר שלהם רע הוא יותר מדאי סורו שר שלהם כדאמר בגר שסורו רע דהיינו יצר הרע ששר שלו רע הוא עכ"ל והרא"ם ז"ל פררשת משפטים על דברי רש"י פירש פירוש אחר ולא זכר דרש"י עצמו בהוריות פירש הענין:

אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח וכו'. יש להבין בהני הוכחות דר' אליעזר חרוב ואמת המים וכתלי בית המדרש ושוב הוכיח מבת קול. ולהבין אומרם אין מביאין ראיה מן החרוב וכו'. ואפשר לומר דרך דרש וחידוד בעלמא במה שאמרו אלו ואלו דברי אלהים חיים והוו בה קמאי איך יתכן דאילו ואלו דא"ח והלא מי שאין הלכה כמותו לא דיבר נכונה. ואמרו הראשונים דיען אין האור ניכר אלא מתוך החשך והאמת לא ניכר אלא מתוך השקר כן הדבר הזה דלא יובן ויתישב מעצמותו אלא מהיפוכו לכן אמר ה' אל משה דברי המזכין והמחייבין וכיוצא כי מתוך הסברא דחויה תבנה ותכונן האמיתית. הא חדא. ועוד למדו מדברי רש"י בכתובות דף נ"ז דזמנין דשייך האי טעמא וזמנין דשייך האי טעמא ונמצא דעכ"פ הסברא דחויה במציאות אחר תתקיים בשינוי מועט. ועוד בה שלישיה ושבה והיתה לבא"ר מפום רבנן רבני צרפת כי הקב"ה אמר למשה מ"ט פנים טהור ומ"ט אשר איננו טהור וכיוצא ואמר לו שההלכה כפי הסכמת חכמי הדור והם דברי אלקים חיים ממש. ובזה אפשר לפרש דרך חידוד דר' אליעזר אמר חרוב זה יוכיח כלומר שיעקר ממקומו כלומר שסברתו אמת ושלהם שקר רק שמתוך השקר יובן האמת וזה רמז במה שיעקר החרוב לומר שסברתם נעקרת לגמרי ואין בה אמת ולא תועיל כי אם להבין סברתו והיינו על דרך תירוץ ראשון שאמרו הראשונים. והדר אמר אמת המים תוכיח כלומר הגם שתאמרו שאין סברתכם שקר מ"מ אינו אלא דזמנין דשייך טעמא דידהו על דרך תירוץ שני הנזכר ולכן אמר אמת המים תוכיח שהיא תחזור לאחוריה כלומר דאף דסברת החולקים אינה הלכה ואינה מתקיימת דומה לאמת המים דחזרה ומים הוו מיהא אלא שנשתנו ממקומם ואף סברת החולקים אמיתית היא ובענין אחר בשינוי הנדון מתקיימת דטעמה נכון ואמ' במקום אחר. וחזר לומר כתלי בית המדרש יוכיחו דאפילו תאמרו דשני הסברות אמת וההכרעה ביד חכמי הדור כתלי בית המדרש יוכיחו כי ברבים היו עמדי ולא קדמני אדם לבית המדרש ולא יצאתי והנחתי אדם כמ"ש פרק הישן:

יצאת בת קול ואמרה מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת נצבים בזה ובקצת מהנמשך בס"ד:

לא בשמים היא. כלומר דעם היות דאלו ואלו דברי אלהים חיים מ"מ כבר מסר הקב"ה ההכרעה ביד חכמי הדור כמ"ש רבני צרפת. א"נ לפי סברת מהר"ם מינץ סימן ק' דאין הדיין נאמן לפרש דבריו ומייתי ראיה מעובדא דרבה בר נחמני דפליגי מתיבתא דרקיעא עם קב"ה ע"ש וז"ש לא בשמים היא שכבר התורה בידינו וכביכול לא מצי לפרש דבריו:
ואתה תחזה בספר הקנה הקדוש דף פ' ע"ג מה שפירש במאמר זה. ושם כתב וז"ל ואמר ר"י אין משגיחין בבת קול וכונתם על כל פנים כחך אומר כמותך וקב"ה אוהב הטהורות ואם לא יבא הוכחה מבעל הדבר שכתב בתורתו אחרי רבים להטות מעולם לא נסכים לדעתך ובראות השכינה שכחן של חכמים אומר טמא שאל מתורה שבכתב כענין עמדו ואשמעה והנה בא משם אחרי רבים להטות ומיד שלח את אליהו זכור לטוב לבשרם ולבטל דברי ר' אליעזר עכ"ל ועיין שם מה שפירש ביתר המאמר מפלאות תמים דעים. וממילא מתוך מה שהעתקתי מדברי הקדוש קנה חלף הלך מה שהוכיח מהר"ם מינץ מעובדא דרבה ב"נ דאין הדיין נאמן לפרש דבריו דהרי כביכול חלקו כאן על השכינה ולא על תורה שבכתב והשכינה שאלה משם והיתה התשובה כרבנן. והתם בעובדא דרבה ב"נ בספר הקנה האריך בדף ע"ח עמוד ג' ע"ש באורך ולפי מ"ש שם אין ראיה כלל ע"ש ואין להאריך בזה רק את זה אומר דכפי דברי הקדוש קנה הנזכרים אפשר לומר דמ"ש לא בשמים היא ר"ל הבת קול היא בחינת השכינה ואינה מבחינת שמים שהוא תורה שבכתב וז"ש לא בשמים היא הבת קול כלומר אין הוכחה מבחינת שמים שהוא תורה שבכתב. וכיונו אל האמת דמתורה שבכתב הנה באה ההסכמה לסברתם. ולי מה יקרו כפ"ז דברי התוס' לחד שינוייא דשאני ב"ק דבית הלל דהסכים לתורה דכתיב אחרי רבים וכו' דהרי הכא מ"ש אין משגיחין בבת קול כונתם עד שיבא הוכחה מתורה שבכתב כאמור והתם שהבת קול מסכים לתורה שבכתב נתקבל ברצון:

נמנו עליו וברכוהו. כתב הרמב"ן והביאו דבריו בעין יעקב ובנמקי יוסף והריב"ש בתשובות סימן קע"ג וז"ל ותמהני למה ברכוהו לר' אליעזר הרי לא היה חייב אלא נדוי בלבד וכו' וי"ל שכיון שלא רצה לחזור ואמר חרוב ואמת המים וכותלי בית המדרש ומן השמים יוכיחו מיחזי להו כאפקירותא שהיה מחזיק במחלקת יותר מדאי ולפיכך ברכוהו ואפשר שהיו אומרים מפי השמועה והוא אומר כך הוא בעיני לפיכך לא קבלו ממנו כל ראיות שבעולם ואלו הורה למעשה בפני הבית היה נעשה זקן ממרא עכ"ל והקשה הגאון החסיד מהר"ר יוסף שמואל מקראקא זלה"ה אב"ד ור"מ דק"ק פפד"מ דהרי אמרו בסוכה פרק הישן דר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם. והגאון הרב חוות יאיר בהשמטות דף רנ"ט ע"א תירץ דכששאלו ממנו הלכה למעשה אז לא הורה דבר שלא שמע מפי רבו משא"כ כשדן עם חביריו בהלכה כתנורו של עכנאי היה אומר דעתו וכו' ע"ש. ולי ההדיוט דבריו קשים לשמוע דהרי הא דתנורו של עכנאי הלכה למעשה היה כדמשמע בסוגיין ובירושלמי פ"ג דמ"ק. ותו משמע מסוגיית סוכה ויומא דף ס"ו שלא אמר שום דבר מדעתו כלל (עיין בספרי הקטן ראש דוד שם פרשת נצבים. ועמ"ש הרב מר וקציעה א"ח סימן קנ"ו ומ"ש הרב קרבן העדה פירוש ירושלמי מסכת נזיר דף כ"ח ע"ב ודוק היטב ועמ"ש בקונטריס זה לעיל בריש ברכות בס"ד):
ואני בעניי אפשר לי לתרץ קושית הגאון החסיד הנזכר דמ"ש הרמב"ן שהיו אומרים מפי השמועה והוא אומר כך הוא בעיני נמשך למה שחקר דאמאי ברכוהו ותירץ דמיחזי להו כאפקירותא וכו' והוסיף לומר דאפשר דהאפקירות היה דר' אליעזר מתוך שנתעצם אמר להם שכך נראה בעיניו והוא אמת שכך נראה בעיניו אבל ודאי שמעו מפי רבו שכבר היו יודעים שכך מדתו ועל זה חרה להם שהיה מתריס כל כך עד שלא רצה לומר שכך שמע כמו שהוא האמת. ואעפ"י שהם תלו בשמועתם הוא תלה בדעתו בשגם ודאי כך שמע והוי כמו אפקירותא שלא החשיבם לתלות בשמועתו כנודע דאי לא שמע לא אמר רק היה אומר כך נראה בעיני. ומשו"ה ברכוהו. כן נראה ליישב דברי הרמב"ן כי יתן את רוחו עליהם המעיין עיניו יחזו דיכולים דברי הרמב"ן להתפרש כך ואינו שום דוחק. וסמך הרמב"ן ולא הוצרך להאריך ולפרש משום שזה נודע מדתו של ר' אליעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ודוק הטב: [וכן ראיתי להריטב"א בחידושי יבמות על דף י"ד שכתב דרבי אליעזר עמד בשמועתו ומייתי אותה ששנינו גבי עקביא אני שמעתי מפי המרובין וכו' ע"ש]:

(נט סע"ב) בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות וכו'.—עי' בהגהות רעק"א, שבתוס' קדושין סט ב הנוסח: שהזהיר הקב"ה עליהם בכ"ד מקומות^*[והוא הנוסח הנכון, עי' מ"ש ב"מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד בבלי", שמות ר' רס"א.]. עוד מצאתי בתנחומא פר' ויקרא סי' ב: מ"ח פעמים הזהיר הקב"ה בתורה על הגרים, וכ"כ בעל הטורים ריש פר' דברים. עוד נמצא בראשית חכמה שער ה' פ"ד שהעתיק מאיזה מדרש: על הגר מוזהר בכ"ח מקומות. ועי' בד"ס כאן, שבכי"י נמצא הנוסח: במ"ח מקומות.

(נט ב רש"י) ד"ה אימא שלום כך שמה.—בא להוציא שלא נאמר, דשמה שלום ואימא הוא תאר הכבוד שלה^*כמו בברכות טז ב: עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני ואמא פלונית. ובכתובות פז א: אבא שאול בן אמא מרים., אלא ששמה כפול "אימא שלום". אבל איני יודע מה הכריח רש"י לומר כן.

עכנאי. נחש דרכו לעשות בעגולה להכניס זנבו אצל פיו: כל טהרות שטיהר ר''א. על ידי מעשה שאירע נשאלה הלכה זו בבית המדרש שנפלה טומאה לאויר תנור זה וחזרו ועשאו על גביו טהרות וטיהרם ר''א והביאום ושרפום לפניו: לבש שחורים. ענין צער ואבל: אף הוא קרע בגדיו. שהמנודה חייב בקריעה: וחלץ מנעליו. שהמנודה אסור בנעילת הסנדל במו''ק (דף טו:): ונשמט. מן הכסא: טפח. נתקלקל: אך גדול. מכה גדולה: ר''ג. נשיא היה ועל פיו נעשה: שלא ירבו מחלוקות. שלא ירגיל היחיד לחלוק על המרובין: אימא שלום. כך שמה: בין מלא לחסר. סבורה היתה שיהא החדש חסר וקבוע ביום ל' ולא יפול ביום החדש על פניו והיה מלא ולא נקבע עד יום שלשים ואחד ולא נזהרה בו ביום ל' ונפל על פניו: מבית אבי אבא. מבית אבי המשפחה שבת נשיאים היתה והם מבית דוד: חוץ משערי אונאה. לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות: המאנה את הגר. אונאת דברים: הלוחצו. דוחקו: לא תהיה לו כנושה. לחץ הוא שדוחקו לתבוע חובו: ה''ג מאי שנא מאנה דכתיב ביה תלתא וגר לא תונה ולא תונו אותו ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו הוא: לוחצו נמי תלתא כתיב ביה. וגר לא תלחץ ולא תלחצנו ולא תהיה לו כנושה: מום שבך אל תאמר לחברך. כיון דגרים הייתם גנאי הוא לכם להזכיר שם גירות: מאן דאית ליה זקיפ' בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא. מיש שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לעבדו או לבן ביתו תלה לי דג זה שכל שם תלייה גנאי הוא לו: מתני' אין מערבין פירות בפירות. בעל הבית שאומר פירות שדה פלוני אני מוכר לך כך וכך סאין לא יערבנו בפירות שדה אחרת:

זה תנור של עכנאי. יש דגרס חכנאי וכן בירושלמי וחכן זה נחש ושמא בעל התנור שהיה עושה שמו כן: לא בשמים היא. והא דאמר בפ''ק דיבמות (ד' יד. ושם ד''ה רבי) דהלכה כב''ה משום דיצאה בת קול שאני הכא שבא לחלוק על דברי תורה דכתיב אחרי רבים להטות אבל התם אדרבה ב''ה רובא אי לאו דהוה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דב''ש הוו חריפי טובא ועוד דכאן לא יצאה בת קול אלא משום כבודו דר''א שאמר מן השמים יוכיחו והא דאמר התם רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול ולא שמעינן ליה לר' יהושע אלא על ב''ק דהאי מעשה דר''א דהכא התם דייק מדקאמר לא בשמים היא כבר ניתנה לנו תורה מסיני משמע דבשום מקום אין משגיחין: קחייך ואמר נצחוני בני. והא דאמר בריש ע''ז (ד' ג:) מיום שחרב בהמ''ק אין שחוק לפני הקב''ה היינו קבוע והכא מילתא דבדיחותא בעלמא הוא דאמר: וקרע בגדיו וחלץ מנעליו. אין להוכיח מכאן הא דמבעיא ליה במועד קטן (ד' טו: ושם ד''ה לא) אם מנודה צריך קריעת בגדים וחלוץ מנעל דדלמא הכא לצערא בעלמא הוא דעבד הכי: מבית אבי אבא. פי' בקונטרס מבית דוד אבי משפחה שבת נשיאים היתה והם מבית דוד: חוץ משערי אונאה. לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות משמע משום דנפקא לעיל מקרא דתהלים דשערי דמעה לא ננעלו ובחנם דחק כן דהא דריש לעיל רב חסדא בהדיא מדכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ושמא מבית רבן גמליאל היתה מקובלת שהיה אבי המשפחה ולאו אדוד קאמר כדאשכחן נמי (ר''ה ד' כה.) דאמר רבן גמליאל מקובלני מבית אבי אבא שפעמים בא בארוכה כו': ואמרי לה במ''ו. יש מפרש משום דחשיב כי גרים הייתם וכיוצא בה: