דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 220ימים לסיום הש״ס

בבא בתרא נט ע"א - טקסט הדף

תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא למאן דאמר הנך תרתי שפיר אלא למאן דאמר שאם רצה לבנות תחתיו בונה מאי נפקא ליה מינה הכא במזחילה של בנין עסקינן דאמר ליה לא ניחא לי דתיתרע אשיתאי אמר רב יהודה אמר שמואל צינור המקלח מים לחצר חברו ובא בעל הגג לסותמו בעל החצר מעכב עליו דאמר ליה כי היכי דאת קנית לך חצר דידי למשדא ביה מיא לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך איתמר רבי אושעיא אמר מעכב ר' חמא אמר אינו מעכב אזל שייליה לרבי ביסא אמר להו מעכב קרי עליה רמי בר חמא {קהלת ד-יב} והחוט המשולש לא במהרה ינתק זה רבי אושעיא בנו של רבי חמא בנו של רבי ביסא: סולם המצרי אין לו חזקה: היכי דמי סולם המצרי אמרי דבי ר' ינאי כל שאין לו ארבעה חווקין: חלון המצרית אין לה חזקה כו': מאי שנא גבי סולם דלא מפרש ומאי שנא גבי חלון דמפרש משום דקא בעי איפלוגי רבי יהודה בסיפא אמר רבי זירא למטה מד' אמות יש לו חזקה ויכול למחות למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ואינו יכול למחות ורבי אילעא אמר אפילו למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות לימא בכופין על מדת סדום קא מיפלגי דמר סבר כופין ומר סבר אין כופין לא דכולי עלמא כופין ושאני הכא דאמר ליה זימנין דמותבת שרשיפא תותך וקיימת וקא חזית ההוא דאתא לקמיה דר' אמי שדריה לקמיה דרבי אבא בר ממל אמר ליה עביד ליה כרבי אילעא אמר שמואל ולאורה אפי' כל שהוא יש לו חזקה:
מתני' הזיז עד טפח יש לו חזקה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נט - א

ומקשה הגמרא לרב ירמיה בר אבא ממשנתנו:

תנן במשנתנו: המזחילה, יש לה חזקה לעומת המרזב, שאין לו חזקה.

בשלמא למאן דאמרי הנך תרתי, שני האמוראים שאמרו את שני הפירושים הראשונים ב"המרזב אין לו חזקה", שפיר אמר התנא במשנה שיש חילוק בין מזחילה שיש לה חזקה, לבין מרזב שאין לו חזקה, לענין זה שהמרזב אין שימושו קבוע ברוח אחת לעומת המזחילה ששימושה קבוע ברוח אחת, או לענין זה שאת המזחילה אי אפשר לקצר ואת המרזב אפשר.

אלא למאן דאמר את הפירוש השלישי ב"מרזב אין לו חזקה", שאם רצה בעל החצר לבנות תחתיו, בונה, הרי משמע, שלעומתו, יש למזחילה חזקה בכך שאין יכול בעל החצר לבנות תחת המזחילה הבולטת לחצר חבירו.

ותימה, מאי נפקא ליה לבעל המזחילה מינה [מבניית בעל החצר תחת מזחילתו]? והרי ודאי לא שעבד לו בעל החצר בחצירו דבר שאין בעל המזחילה צריך לו!?

ומשנינן: הכא במזחילה של בנין [בנויה מלבינים] עסקינן. דאמר ליה בעל המזחילה לבעל החצר "איני רוצה שתבנה תחת מזחילתי, כי לא ניחא לי דתיתרע אשיתאי. איני רוצה שתתרועע אושיותיה של המזחילה שלי, מחמת המקבות והגרזן וכל כלי ברזל בשעה שאתה תבנה בנינך". [1]

אמר רב יהודה אמר שמואל: צינור המקלח מים לחצר חבירו, ובא בעל הגג לסותמו, הרי בעל החצר מעכב עליו, משום דאמר ליה בעל החצר לבעל הגג: כי היכי דאת קנית לך חצר דידי למשדא ביה מיא, לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך. כשם שאתה קנית זכות להשליך מים בחצירי, כך אני קניתי זכות לקבל את המים היורדים מן הגג שלך דרך המרזב אל חצרי כדי להשקות בהם את בהמותי, ועל מנת כן נתרציתי לך!

איתמר: רבי אושעיא אמר: מעכב בעל החצר על בעל הגג מלסתום מרזבו.

ואילו רבי חמא, אביו של רבי אושעיא, אמר: אינו מעכב, ומשום שלא שעבד לו את מימיו, אלא כל זמן שהם יורדים בחצירו.

אזול, שיילוה, [2] הלכו ושאלו דין זה לרבי ביסא, אביו של רבי חמא, סבו של רבי אושעיא, ואמר להו כדברי רבי אושעיא נכדו: מעכב.

קרי עליה רמי בר חמא, על רבי אושעיא את הפסוק: "והחוט המשולש, לא במהרה ינתק", זה רבי אושעיא, בנו של רבי חמא, בנו של רבי ביסא, שהרי אמר כזקנו. [3]

שנינו במשנה: סולם המצרי אין לו חזקה:

ומפרשינן: היכי דמי סולם המצרי? אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין לו ארבעה חווקין [שליבות].

שנינו במשנה: חלון המצרית אין לה חזקה. איזו היא חלון המצרית? כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה. רבי יהודה אומר: אם יש לה מלבן, אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה, הרי זו חזקה:

ומקשינן: מאי שנא גבי סולם, דלא מפרש התנא מה הוא שיעורו של סולם המצרי, ומאי שנא גבי חלון, דמפרש התנא מה הוא שיעורו של חלון המצרית!?

ומשנינן: לכך שנה התנא את שיעורו של חלון המצרית, משום דקא בעי איפלוגי רבי יהודה בסיפא. לפי שרצה התנא להביא את מחלוקתו של רבי יהודה, שחלק על שיעור זה באופן שיש לו מלבן. ולכך הוצרך תנא קמא לומר כמה הוא השיעור, לדעתו.

אמר רבי זירא: חלון צורי שעשהו בגובה שראוי להשתמש בו, למטה מארבע אמות, שאינו גבוה מקרקעית הבית ארבע אמות, ויכול לראות דרכו לתוך החצר, יש לו למחזיק בחלון, חזקה. [4] ומאידך, יכול בעל החצר למחות בבעל החלון, שלא יפתחנו לעבר חצרו, קודם שהחזיק בעל החלון בפתיחת חלונו.

אבל חלון המצרי שנתנו למעלה מארבע אמות מקרקע הבית, שאינו נוח להסתכל דרכו, אין לו חזקה, לפי שאין בעל החצר מקפיד.

וכמו כן, מאידך, אינו יכול למחות בעל החצר בבעל החלון מלפתוח חלון שכזה אל חצרו. [5]

ואילו רבי אילעא אמר: אפילו למעלה מארבע אמות אין לו חזקה, ואולם, מכל מקום, יכול למחות. כלומר, אפילו בחלון למעלה מארבע אמות, שאין לו לבעל החלון חזקה, ומשום שיכול לומר לו בעל החצר "איני מקפיד בכך, ולכן הרשיתיך לפותחו", מכל מקום, אם רוצה בעל החצר, יכול הוא למחות בו.

ודנה הגמרא: לימא, האם נאמר שבדין "כופין על מדת סדום" [בכפיה על אלו שאינם מהנים את חבריהם אף על פי שאינם חסרים כלום], קא מיפלגי רבי זירא ורבי אילעא:

דמר, רבי זירא, סבר: כופין על מדת סדום. ולכן, אם היה החלון גבוה בלמעלה מארבע אמות, שאינו רואה משם לתוך חצירו, אין נחסר בעל החצר כלום, ואינו יכול למחות שלא לפותחו, אלא כופין אותו שירשה לפותחו.

ומר, רבי אילעא, סבר: אין כופין על מידת סדום.

ודחינן: לא בכך נחלקו, אלא דכולי עלמא סבירא להו "כופין על מדת סדום". ושאני הכא, שיכול בעל החצר למחות בפתיחת החלון, משום דאמר ליה בעל החצר לבעל החלון:

זימנין, דמותבת שרשיפא תותך, וקיימת וקא חזית. יכול עתה לפעמים לשים שרפרף תחתיך, ולעמוד עליו להסתכל לתוך חצירי. [6]

ומביאה הגמרא מעשה בההוא גברא דאתא לקמיה דרבי אמי, והיה רוצה לעשות חלון למעלה מארבע אמות, והיה בעל החצר מוחה בו.

שדריה, שלח רבי אמי לקמיה דרבי אבא בר ממל, לשאול איך לנהוג בדין זה.

אמר ליה, ענה רבי אבא בר ממל לרבי אמי: עביד ליה כרבי אילעא, פסוק את דינו כרבי אילעא, שהיה אומר, יכול בעל החצר למחות.

אמר שמואל: וחלון העשוי לאורה [להכניס אור לבית], אפילו אינו גדול אלא כל שהוא, יש לו חזקה. ולא שנו במשנה שחלון המצרי אין לו חזקה, אלא כשאינו עשוי לאור, אלא רק כדי להשקיף דרכו. [7]

מתניתין:

הזיז שהיה בולט מן הכותל לתוך חצר חבירו, עד טפח לעומק החצר, יש לו חזקה, ואין בעל החצר יכול לבנות שם ולסתור את הזיז. [8]

הערות

[1] והחילוק בין מרזב למזחילה לענין זה ביאר הרשב"ם בשני אופנים: האחד: מרזב, אפילו של בנין, אינו חשוב כל כך, שיאמר לו "לא ניחא לי דתיתרע אשיתאי". השני: סתם מרזב של עץ הוא, ומזחילה היא של לבינים.

[2] על פי גירסת הרשב"ם.

[3] הוסיף הרשב"ם: כדדרשינן נמי מ"לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם", שמדור שלישי ואילך, תורה מחזרת על אכסניא שלה.

[4] כתב הרשב"ם: כיון דאיכא תרתי, שהוא חלון גדול, ונמוך, שיכולין להסתכל ממנו בחצר, יש לו חזקה. וזאת, לפי שלא היה בעל החצר מניחו לעשותו ללא רשותו. אלא ודאי ברשותו עשה. ולכן, אם בא שכנו לבנות כנגד חלונו, עליו להתרחק, כדתנן: החלונות [צריך להתרחק] מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות. ומאידך, אם בא אחד מהם לפתוח חלון צורי למטה מארבע אמות מקרקע הבית, שכנו יכול למחות בידו, ומעכבו שלא יפתח. ומה שהביא כאן הרשב"ם את דין ההרחקה, אין הוא נצרך להבנת דין הגמרא, שהרי אף בלי דין זה צריך הוא לדין חזקה, כדי שיהיה רשאי להסתכל בחצר חבירו, וכמו כן, מאידך, גם יכול בעל החצר למחות שלא יסתכל. ולא הזכיר זאת הרשב"ם כאן אלא משום המשך הגמרא, וכפי שיתבאר בהערה בהמשך הענין.

[5] כתב הרשב"ם: למעלה מארבע אמות מקרקע הבית אין לו חזקה, לפי שאין חבירו מקפיד [כיון שאינו יכול להסתכל ממנו לתוך חצירו]. וכשבונה שכנו, אינו יכול לעכב עליו ולומר לו הרחק בנינך מן החלון שלי שלא תאפיל עלי, שיכול לומר לו סתום אותו, לפי שאין לך חזקה. וביאור דברי הרשב"ם הם, שהוקשה לו: כיון שאין בעל החצר יכול למחות בבעל החלון, אם כן למאי נפקא מינה שאין לבעל החלון חזקה, והרי גם בלי שתהיה לו חזקה יכול הוא להמשיך להחזיק שם את חלונו פתוח, כיון שאין בעל החצר יכול למחות בו! ? ולכן ביאר הרשב"ם, שאין לו חזקה לעכב על בעל החצר מלבנות מול חלונו. ומטעם זה הזכיר כן הרשב"ם גם גבי חלון, עד ארבע אמות.

[6] ורבי זירא סבר, דלא חציפי אינשי כל כך לעשות כן, רשב"ם.

[7] פירש הרשב"ם, כי חלון העשוי לאורה, הוא עשוי לקביעות, כי כל הימים צריך אדם לאור, וכל דבר שהוא בקביעות, היה לו לבעל החצר למחות, ואם לא מיחה ודאי ברשותו עשה; מה שאין כן בחלון צורי, שאינו עשוי לאורה, הרי הוא אינו דבר של קביעות, ואין על בעל החצר למחות בו, ולכן אין לו חזקה.

[8] כתב הרשב"ם: שהרי יכול למחות כדקתני ואזיל, ומדלא מיחה בתוך שלש איכא למימר דברשותו הוציא.

תנן [שנינו במשנה]: מרזב אין לו חזקה, אבל המזחילה יש לה חזקה; בשלמא למאן דאמר הנך תרתי [נניח לדעת מי שאמרו שני הדברים הללו, הראשונים] שמואל ור' חנינא — שפיר [יפה] שאפשר להבין מדוע בניגוד למרזב, הרי למזחילה משום קביעותה יש חזקה, שאין מזיזים אותה ממקומה ואין מקצרים אותה.

אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר, רב ירמיה בר אבא] שמרזב אין לו חזקה משמעו שאם רצה לבנות תחתיו בונה, מאי נפקא ליה מינה [מה יוצא לו מזה]? מה איכפת לבעל המזחילה אם בעל החצר בונה תחתיה, ומדוע תהא לו זכות לעכבו?

ומשיבים: הכא [כאן] במזחילה של בנין עסקינן [עוסקים אנו], שהיא עשויה מאבנים, בדרך בנייה, ומחוברת לכותל, דאמר ליה [שאומר לו] בעל המזחילה: לא ניחא [נוח] לי דתתרע אשיתאי [שיתרועע כותלי] על ידי הבנייה מתחתיו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: צינור שהיה מקלח מים לחצר חברו, ובא בעל הגג לסותמו שאינו רוצה עוד שהמים יזרמו לשם, בעל החצר מעכב עליו, דאמר ליה [שאומר לו]: כי היכי דאת [כמו שאתה] קנית לך חצר דידי [שלי] למשדא ביה מיא [להשליך בה את המים שלך], לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך [לי גם כן נקנו המים של גגך], וכיון שאני רוצה להשתמש בהם אינך יכול לשנות.

איתמר [נאמר] שנחלקו בענין זה עצמו, שר' אושעיא אמר: מעכב בעל החצר, ר' חמא אביו של ר' אושעיא, אמר: אינו מעכב. אזל שייליה [הלך ושאל] את ר' ביסא אביו של ר' חמא, אמר להו [להם]: מעכב. ומעירים: קרי עליה [קרא עליו] רמי בר חמא כתוב זה: "והחוט המשלש לא במהרה ינתק" (קהלת ד, יב), זה ר' אושעיא בנו של ר' חמא בנו של ר' ביסא שהיו שלושה דורות של חכמים שהכירו זה את זה ונשאו ונתנו זה עם זה בהלכה.

א שנינו במשנה שסולם המצרי אין לו חזקה. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] סולם המצרי? אמרי דבי [אמרו בבית מדרשו] של ר' ינאי: כל שאין לו ארבעה חווקין (שלבים).

ב שנינו במשנה שחלון המצרית אין לה חזקה כו'. ושואלים: מאי שנא גבי [מה שונה אצל] סולם המצרי שלא מפרש מהו, ומאי שנא גבי [ומה שונה אצל] חלון שמפרש מה נקרא חלון המצרי? ומשיבים: משום דקא בעי איפלוגי [שהוא רוצה להביא את דעתו החולקת] של ר' יהודה בסיפא [בסוף] שיש מחלוקת בהגדרתו של חלון המצרי, לכן היה צורך להגיד מהי הגדרתו של תנא קמא.

ובענין זה של חלון אמר ר' זירא: למטה מארבע אמות — יש לו לבעל החלון חזקה, ולכן יכול השכן מתחילה למחות, למעלה מארבע אמות — אין לו חזקה, ואינו יכול למחות. ור' אילעא אמר: אפילו למעלה מארבע אמות — אין לו חזקה, ויכול למחות.

ושואלים: לימא [האם לומר] שכאן בשאלה האם כופין על מדת סדום קא מיפלגי [חלוקים הם], דמר סבר [שחכם זה, ר' זירא, סבור]: כופין, ולכן אין השכן יכול למחות, שאינו ניזק על ידי חלון גבוה זה, ומר סבר [וחכם זה, ר' אילעא, סבור]: אין כופין?

ודוחים: לא, דכולי עלמא [שלדעת הכל] כופין על מידת סדום, ושאני הכא [ושונה כאן] שלדעת ר' אילעא אין זו מידת סדום, דאמר ליה [שאומר לו בעל החצר]: זימנין דמותבת שרשיפא תותך, וקיימת וקא חזית [פעמים שאתה מניח ספסל תחתיך ואתה עומד ורואה מה שבתוך ביתי] ולכן אני מעכב. מסופר על ההוא דאתא לקמיה [אחד שבא לפני] ר' אמי בשאלה בענין זה, שדריה לקמיה [שלח אותו לפני] ר' אבא בר ממל, אמר ליה [לו]: עביד ליה [עשה לו] כדברי ר' אילעא, שאפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות.

ובענין שנחלקו במשנתנו, מה נחשב חלון שיש לו חזקה, אמר שמואל: ולאורה אם עושה את החלון הזה כדי לעשות בו אור במקום חשוך, אין צורך שיהיה זה חלון גדול, אלא אפילו חלון כל שהוא יש לו חזקה ואם לא מחה השכן מתחילה אינו יכול לומר לבעל החלון שיסתום אותו.

ג משנה הזיז, בית שכותלו סמוך לחצר חבירו, והוציא בליטה מן הכותל לתוך חלל חצר חבירו, עד טפח — יש לו חזקה,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

We learned in the mishna: With regard to a gutter pipe, one does have the means to establish an acquired privilege for its use. Granted, according to the one who says those first two explanations, i.e., Shmuel and Rabbi Ḥanina, it is well. The distinction between the halakha with regard to a spout and that of a gutter pipe is clear: Since the gutter pipe is fixed in place, there is an acquired privilege, and it may not be moved or shortened.

But according to Rav Yirmeya bar Abba, the one who says that the mishna means: If the owner of the field wishes to build beneath it he may build, what difference does it make to the owner of the gutter pipe if the owner of the field builds beneath it? Why would he have the right to prevent it?

The Gemara answers: Here we are dealing with a gutter pipe that is made of stone and is built into the walls of the building, in a case where the owner of the gutter pipe said to the owner of the field: It is not amenable to me that you build beneath my gutter pipe, as my walls will weaken as a result.

Rav Yehuda says that Shmuel says: With regard to a pipe from which water is draining into another’s courtyard and the owner of the roof comes to seal his drainage pipe, the owner of the courtyard can prevent him from doing so. As the owner of the field can say to him: Just as you have acquired my courtyard for the purpose of throwing your water into it, I have also acquired the water of your roof, and since I wish to use it, you may not seal the pipe.

It was stated that there is a dispute with regard to this issue, as Rabbi Oshaya says: The owner of the courtyard can prevent the owner of the roof from sealing the pipe, while Rabbi Ḥama, Rabbi Oshaya’s father, says: He cannot prevent it. Rabbi Oshaya went and asked Rabbi Ḥama’s father, Rabbi Bisa. Rabbi Bisa said to them: He can prevent it. Rami bar Ḥama read the verse about him: “And if a man prevail against him that is alone, two shall withstand him; and a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12), saying that this applies to Rabbi Oshaya, son of Rabbi Ḥama, son of Rabbi Bisa, three generations of Torah scholars in one family who knew one another and conversed with each other with regard to matters of halakha.

§ The mishna teaches that with regard to an Egyptian ladder, which is small and portable, one has no means to establish an acquired privilege for its use. The Gemara asks: What is an Egyptian ladder like? The members of the school of Rabbi Yannai say: It is any ladder that does not have four rungs.

The mishna teaches that with regard to an Egyptian window, one has no means to establish an acquired privilege for its use. The Gemara asks: What is different with regard to an Egyptian ladder, that the mishna does not explain what it is, and what is different with regard to an Egyptian window, that the mishna does explain what it is? The Gemara answers: It was necessary for the mishna to state the definition of an Egyptian window according to the unattributed opinion of the mishna because it wants to cite the dissenting opinion of Rabbi Yehuda in the latter clause.

With regard to windows, Rabbi Zeira says: If one built a large window at a height that is lower than four cubits from the ground, he has the means to establish an acquired privilege for its use, and therefore, his neighbor can protest the initial construction of the window. If one built a large window at a height that is above four cubits from the ground, he has no means to establish an acquired privilege for its use, and therefore his neighbor cannot protest its construction. And Rabbi Ile’a says: Even if it is built at a height that is above four cubits from the ground, he has no means to establish an acquired privilege for its use, but nevertheless, his neighbor can protest its construction.

The Gemara asks: Shall we say that they disagree with regard to whether there is coercion concerning conduct characteristic of Sodom? Perhaps their dispute is with regard to a circumstance where one will not suffer any loss while another gains some benefit, and the former desires to prevent the latter from gaining the benefit, if the former is coerced into not being evil without reason and consequently allows the latter to derive the benefit, counter to the behavior of the residents of Sodom. One Sage, Rabbi Zeira, holds that there is coercion, and therefore the neighbor who does not suffer any damage from a high window cannot protest, and one Sage, Rabbi Ile’a, holds that there is no coercion.

The Gemara rejects this: No, everyone agrees that there is coercion concerning conduct characteristic of Sodom, and it is different here, as according to the opinion of Rabbi Ile’a this is not conduct characteristic of Sodom, as the neighbor can say to the one who constructed the window: There are times when you place a bench beneath yourself, and you stand and see into my home. Therefore, I can protest. The Gemara relates that there was a certain individual who came before Rabbi Ami and presented this precise scenario. Rabbi Ami sent him before Rabbi Abba bar Memel to ask for a ruling. Rabbi Abba bar Memel said to him: Act in accordance with the opinion of Rabbi Ile’a.

Since the mishna cited a dispute with regard to the conditions under which an owner has acquired the privilege to use a window, the Gemara teaches that Shmuel says: And if a window was built for the purpose of enabling light to enter a dark room, then the owner of the window has the means to establish an acquired privilege for its use, whatever size it is, not only if it is a large window. And if the neighbor did not protest its construction, he cannot subsequently force the owner of the window to seal it.

MISHNA: With regard to a projection emerging from the wall of one’s house, overhanging a courtyard, one has the means to establish an acquired privilege for its use if it protrudes at least as far as a handbreadth,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

המזחילה. היינו צנור גדול שמונח כנגד כל הבית אם מקלחת מים לחצר חבירו יש לו חזקה לפי שהיא גדולה:

בשלמא להני תרי לישני קמאי שפיר. דלמרזב אין לו חזקה מרוח אחת ושאם היה ארוך מקצרו משא"כ במזחילה שיש לה חזקה:

אלא למ"ד שאם בא לבנות תחתיו. של מרזב:

מאי נפקא ליה מינה. לבעל המזחילה והלא מקבל הוא מימיו שלו בתוך של בנינו:

הכא במזחילה של בנין. שעשויה מן אבנים ומן סיד עסקינן דאמר ליה בעל המזחילה לא ניחא לי דתיתרע אשיתאי. שאם יגע בנינך למזחילה יקלקל אותה. ואם לא יהיה ריוח למים לקלח ולצאת ישתהו שם במזחילה ויקלקלו הכותל:

לדידי קני לי ממיא דאיגרך. לקבלן ולעשות מהן צרכי:

רבי אושעיא אומר מעכב. לו שלא לסותמו זה: ר' אושעיא שאמר דמעכב כמו שאמר ר' ביסא זקינו שהוא שלישי לו:

שאין לו ד' חווקין. מעלות: אין לו חזקה: אם יש לו מלבן בחצר חבירו כמו שפה מתחתיה שמשפע בחצר:

מ"ש גבי סולם דלא קמפרש. במתני' איזהו סולם: ר' זירא אמר אדר' יהודה דמתני' קאי ואמר למטה מד' אמות אי איכא חלון בחצר חבירו יש לו חזקה ויכול למחות משום היזק ראיה ואי לא מיחה יש לו חזקה:

ואי למעלה מד' אמות קאי. דליכא היזק ראיה אין לו חזקה מפני שאין יכול למחות האי הואיל דלא מזיק ליה הלכך אין לו חזקה מפני שאין יכול למחות לכך שתק אבל לא מחיל:

ור' אילעא אמר אפי' למעלה מד' אמות אין לו חזקה. דלכך שתיק דלא מזיק ליה. ויכול למחות ולעכב לו מתי שירצה:

בכופין על מדת סדום. דבר שאין מזיק לו ומועיל לחבירו כגון חלון למעלה מד' אמות דר' זירא סבר כופין שלא יעכב ולהכי קאמר שאין יכול למחות ור' אילעא סבר יכול למחות קסבר דאין כופין:

דכולי עלמא. ואפי' ר' אילעא אמר דכופין:

אי הכי אמאי אמר דיכול למחות. דאמר ליה זימנין דמותבת מידי תותך עד דקיימת להדי חלון וחזית מינאי ותסתכל כלום מה שבחצירי:

ההוא דאתא לקמיה דר' אמי. שהיה לו חלון בחצר חבירו למעלה מד' אמות:

כר' אילעא. דאין לו חזקה ויכול למחות:

אמר שמואל ולאורה אפי' כל שהוא הרי זו חזקה. כלומר אם פתח חלון בחצר חבירו למעלה מד' אמות לצורך אורה בפני חבירו ולא מיחה אפי' כל שהוא שאין ראש אדם נכנס בו ואע"פ שאין לו מלבן הויא חזקה ואין יכול בעל חצר לסותמה ולא להאפיל עליו:

פיסקא הזיז עד טפח. שאם יש לו לאדם זיז יוצא מכותלו לחצר חבירו עד טפח יש לו חזקה בחצר כשיעור טפח. שאלמלא שיש לו חזקה בחצר לא היה מניחו להוציא בה זיז כשיעור טפח:

אמר רבי זירא למטה מד' אמות יש לו חזקה ויכול למחות. פירש ר"ת ז"ל דאחלון המצרי קאי אבל הצורי בין כך ובין כך יש לו חזקה וכן כחב רב יוסף הלוי זכרונו לברכה וגמר' ודאי אפיסק' דחלון המצרי קא מייתי לה ולא מהדרי פיסק' דסיפא ולצורי יש לו חזקה.
והרב רבי אברהם בר' דוד זכרונו לברכה השיב שתי תשובות בדבר דאי אחלון המצרי קאי כיון דבמתניתין קתני אין לו חזקה ה"ל למימר למעלה מד' אמות א"נ לא שנו אלא למעלה מד' אמות ועוד תנא דמתניתין גופיה כיון דבתר היזק ראיה קא אזיל ודינא דהיזק ראיה קתני ה"ל לאשמועינן בלמטה מד' אמות דאית ביה היזק ראיה.
ולי אין תשובות הללו (כלומר) [כלום], דהאי דלא קאמר לא שנו אלא למעלה וכו' משום דעיקר מימריה דרבי זירא לאשמועינן למעלה אין יכול למחות דפליג רבי עליה דאלעא ותנא דהאי מתני' לאו בתר היזק ראיה אהדר אלא דברים שיש להם חזקה ושאין להם קתני ודומיא דזיז ומזחילה וסולם מצרי וצורי קתני נמי לחלון ואי למטה כולן יש להם חזקה אבל הרב הנזכר ז"ל פירשה דאחלון צורי קאי,אבל מצרי בין כך ובין כך אין לו חזקה.
וכן פי' ה"ר אברהם אב ב"ד ז"ל, והוסיף בתשובה ואמר שזו שאמרו ולאורה אפילו כל שהוא הוי חזקה דוקא למטה דומיא דמתניתין דעלה קאי שמואל אבל למעלה אין לו חזקה מדלא קאמר אפילו כל שהוא ואפילו למעלה ואף חלון חסורי העשוי לאורה נמי אין לו חזקה למעלה מד' שלא הוסיף שמואל אלא שאפילו כל שהוא למטה יש לה חזקה ולומר שאין לחלק לאורה בין קטנה לגדולה אבל למעלה אפילו הצורי אין לו חזקה לעולם שאין לחלק בהן בין צורי למצרי בלאורה והיינונמי דלא אשמעינן שמואל רבותא דחלון העשוי לאורה בלמעלה ורבינו חננאל ז"ל נמי פירשה להא דר' זירא בחלון צורית וכתב בהא דשמואל הכי ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה פירוש תלון העשוי ליכנס ממנו אור במקום אפל לא בעינן חלון צורית אלא אפילו כל שהוא יש לו חזקה נראה שהוא מסכים לדברי הרב אב בית דין ז"ל ואע"פ שאין לו חזקה הני מילי שאינו נמנע מלבנות כנגדה אבל אם אמר לו סתם אותה מפני היזק ראיה אין שומעין לו שכבר החזיק וכן כתב הרב אב בית דין זכרונו לברכה בתשובתם וזו כדברי האומר היזק ראיה יש לו חזקה.
ונמצא בירושלמי במסכת יבמות פרק מצות חליצה רב אבא בעא קמי רבי אמי מהו לפתוח חלון המצרית לחצר השותפין למעלה מד' אמות א"ל כי כן אמרין יסתתם אויר' דעלמא באנפוי א"ר נסה כינן אמרינן מן תבעי מעבר ביתיה כמין שובך לאשמעינן ליה ונראה שזהו אותו מעשה שהזכירו כאן דבע' מיניה רב אסי מר' אבא בר ממל ודייני בר' אלעאי אלא שהחליפוהו שם קצת ולמדנו שבחלון המצרי נאמרו דברים ולגמרא דידן נמי ר' אסי לא סבר לה כר' אלעאי ולא בעי נמי לאיפלוגי עליה ושדריה לקמיה דר' אבא ולירושל' רבי אסי הכי סבר דלא כר' אלעאי ולהכי תמה עליה בר' אבא וכי יסתתם האויר בפניו שלא יראה כלל וי"א בניחות' ובכל מקום שנא' כינן אמרין בירושל' בלשון אתמהא נאמר.
ויש לבעל הדין לחלוק ולומר דשמעתין בחלון הצורי וקיימא לן למעלה מד' אמות יכול למחות משום דילמא מייתי שרשיפ' וקא דוי ביה לפיכך שאל רבי בא בירושל' אם יכול לומר כן בחלון המצרי וא"ל כינן אמרינן יסתתם אוירא דעלמא באנפוי כלומר וכי יסתתם אויר העולם בפניו שאפילו חלון המצרית לא יכול לפתוח למעלה מד' אמות וה"נ סבר ר' נסה שאין זה אלא כעושה ביתו כמין שובך שאין אדם עשוי שיעלה לחור שבבית בשרשיפ' ודוקא חלון המצרית למעלה אבל חלון המצרית למטה ודאי מעכב אפילו לוה הפי' אלא שהרב ר' שמואל זכרונו לברכה אמר חלון המצרית בין למעלה בין למטה אין לו חזקה וגם אין יכול שכן למחות, ואינו נכון.
נקטינן השתא להאי פירושא דחלון המצרי בין למעלה בין למטה אין לו חזקה ולמעלה אין יכול למחות אבל למטה יכול למחות חלון הצורי למטה יש לו חזקה למעלה אין לו חזקה וזה וזה יכול למחות ואם עשוי לאורה למטה אפילו כל שהוא יש לו חזקה למעלה אפילו הצורי אין לו חזקה.
וכתיבנא להא אליבא דרבוותא זכרונם נברכה, אבל תמיהי אית ביה, דהיכא אפשר דחלון הצורי אין לו חזקה משום שהוא למעלה מד' והא מלתא קבועה היא טובא וכל לאורה נמי מלתא דקביעת' היא בכל ענין ועוד דפסק' דגמרא אמצרי קאי הירוש' נמי בודאי כן הוא מוכיח.
ולכולהו פירושי לעולם אין אומרין לו לבעל החלון לסתום מכיון שהחזיק בין למעלה בין למטה בין צורית בין מצרית וכן דעת הרב רבי משה הספרדי ז"ל והוא מפרש השמועה בחלון המצרית כדברי רבו הרב רבי יוסף ז"ל.
והחלון זה ששנינו הוא כעין ששנינו באהלות לזון את עיניו לדבר עם חברו ולתשמיש וחלון העשוי לאורה הוא שאינו עשוי לכך כגון שהוא צר מבחוץ ורחב מבפנים או שהבית צריך לאורה ואפילו כל שהוא יש להן חזקה.
ומצאתי בירו' (ג,י) היו חמשה פתחים זה לפנים מזה שיעור כלם מלא מקדח ודאי מסייע למאן דאמרינן בנאי חלון שהוא פתוח לאסטו לא נעשית אלא להכנס את האורה מכיון שאין לו חזקה אין מביא את הטומאה וזה פירושו ברור אבל למדנו מכאן ששיעור חלון העשוי לאורה לענין חזקה כשיעורו לטומאה ואע"פ שאמרו כל שהוא פחות מכאן אין זה חלון.
והרב רבי שמואל ז"ל פירש דחלון העשוי לאורה היינו שאין לו אורה ממקום אחר אלא מכאן ועליו סמכו חכמי נרבונ' והרב אב בית דין ז"ל אבל הירוש' אינו נראה כן וכן לענין הטומאה כתב הרב רבי משה ז"ל חלון העשוי לאורה הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש וכך שנויה שם חלון שהי' לאויר שיעורו מלא מקדח בנה בית חוצה לה שיעורה בפותח טפח וכו'.

זימנין דמותבת שרשיפ' וקיימ' וקא חזית בי. ואיכ' דמקשי מאי שנא הכ' דחיישינן ומאי שנא גבי חצר דתנן למעלה מארבע אין מחייבין אותו לבנותו טעמ' דמלת' דלא עביד איניש לאותובי שרשיפ' בחצר ועוד דבחצר חברו רואהו ומתירא ממנו אבל בביתו אין חברו רואהו ואינו מתירא ממנו הרב אב ב"ד ז"ל. וכן מה שאמרו מהדרנא אפאי ותלינא ואידך זמנין דבעיתת לכך הוצרך לזה הטעם מפני שהיא רואה אותו ומתירא שלא להביט בו והואיל ואינו עשוי להשתמש אלא שעה אחת יכול זה להסתכל בו שיחזיר פניו וכן פירש הרב רבי שמואל זכרונו לברכה שהוא נתפש עליו כגנב אם יסתכל בחצרו ולפיכך הוצרכו לומר זמנין דבעיתת ועל כרחך תביט בי אבל במקום המוצנע או שתשמישו תדיר בכל ענין מעכב שמא יסתכל בו לדעת.

הא דתנן במתני' חלון הצורי יש לו חוקה. לאו בשיש בהן היזק ראיה ולומר שאינו יכול למחות בידו לסלק הזיקו מאחר שהחזיק אלא חזקה שאינו יכול לבנות כננדן ולהאפיל עליו קאמרינן שאע"פ שאינו עשוי לאורה כיון שיש לו ממנו אורה לא כל הימנו להאפיל עליו ובשאין בהם היזק ראיה עסקינן.
והרב רבי אפרים ז"ל פירש כיון שאינו עשוי לאורה אינו מרחיק כדי שלא יאפיל אלא שביק ליה רווח' כי היכי דעייל ביה אוירא ואין דבריו נכוחים שאע"פ שאינו עשוי לכך כיון שהוא נהנה לאורו אינו בדין להאפיל ועוד שהוא דן אותם בדין חדש שלא הוזכר בגמרא הרחק חלון משום אויר.
וכן הא דאמרינן למטה מד' אמות יש לו חזקה לומר שאם החזיק בה אין חברו יכול לבנות כנגדו עד שירחיק כדין ויכול למחות כשבא זה לפתוח שם חלון יכול למחות אע"פ שאין בו היזק ראיה משום דא"ל מחזקת עלי ואתה מצריכני להרחיק שלא לבנות כנגדך ונמצ' מזיקומעכשיו בפתיחת חלונות וממעט רשותו וכל שכן אם יש בו היזק ראיה שהוא יכול למחות בו.
למעלה מד' אמות אין לו חזקה, שאין בו היזק ראיה כשיבא חברו למחר יכול לבנות כנגדו בסמוך לפי' אינו יכול למחות כלום לעולם אינו יכול למחות ואפילו היה בו היזק ראיה אבל אם אין בו היזק ראיה כגון שהוא פתוח לבקעה או בענין אחר פשיט' שאינו יכול למחות צריכ' למימר ור' אילעאי אמר יכול למתות משום היזק ראיה. וכן הא דתנן הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות בבעל חצר בשאין בו היזק ראיה עסקינן שאין בעל החצר יכול לבנות תחתיו אבל בעל הגג על בעל החצר כלומר אם יש בו היזק ראיה לעולם אין לו חזקה שכל דבר שיש בו היזק ראיה כגון חלונות וכל שכיוצא בהן אין לו חזקה כקוטרא ובית הכסא דמו. כך השיב רבינו הגדול בתשובותיו ולפי דעתו ההו' דאת' לקמיה דר' ישמעאל וא"ל רבי חייא דלא הוו חזקה לעולם קאמר ליה.
וא"ת הכי מנא ליה לרב נחמן דר' ישמעאל סבר לאלתר לא הוי חזקה דלמא לעולם אימ' לך לאלתר לא הוי חזקה וכי הוה מעשה לאחר זמן מרובה היה ואפילו הכי ר' חייא לית ליה חזקה איכ' למימר כיון דר' ישמעאל לא בעא מניה סהדי כמה ימים יש שפתח ואמר סתם החזקת משמע לאלתר ור' חייא נמי דא"ל יגעת ופתחת יגע וסתם משמע דלעולם אין לו חזקה.
ומפורש בירוש' (ג,י)הפותח חלון בחצר חברו במעמד חברו יכול לומר לו יגעת ופתחת בשמאל יגע וסתום בימי' הגע עצמך שהיה שם יכול למימר בעינ' הוינ' תלעי הגע עצמך שהיה מושיט לי צרורות יכול למימר מגתך הוינ' באהין גברא ושמעת מינה שאין להם חזקה שאלו היה חזקה להיזק ראיה לעולם כיון שהו' פתוח במעמד חברו והו' מושיט לו צרורות מיד נתקיימ' חזקתי כדאמרינן אי דלי צנא דפירי לאלתר הוי חזקה וכו' ואמרינן נמי והא אית לי סהדי דאת' וסייע בגוד' בהדאי וכיון שלא נתקיימה חזקה בכך לא מקיימא ליה חזק' לעולם היכ' שיש שם היזק ראיה כדעת רבינו הגדול ז"ל ומסתב' כותיה שאני או' קטורת ובית הכסא לפי שהן נזקין בגוף אין להם חזקה לא אמרו חזקה בנזקין אלא בנכסי ממון דאמת המים וסיד וסלעים והשרוין עמהם שאין נזקן אלא בכותלו של חברו אדם מוחל על כותלו אפילו יפיל אותו ממש אבל קוטרא ובית הכסא שהוא עצמו ניזוק ומצטער בהם אין להם חזקה.
וזה טעמו של רב יוסף בקורקור שהאסטניסין ואניני הדעת מצטערין ונזוקין הן בכך והוא הדין וכל שכן בהיזק ראיה דנזקי אדם באדם הוא אי משום עין רעה אי משום לישנ' ביש' אי משום צניעות' ועוד מי ידע במה מטי ליה דלמחול ועוד דאפילו מחל הניזק כיון דודאי אסור הוא למזיק היזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת ואין אדם יכול ליזהר בכך לעמוד כל היום בעצימת עינים על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחט' תדיר וזה טעמם של נאונים שדנו ברבוי הדרך אין לו חזקה מפני שהוא צער בגוף כענין ששנינו איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאין דאמר סבור הייתי לחובל ועכשיו איני יכול כמו שאמרנו בירוש' וכתיבנ' לה בדוכת' לעיל ומסתברא בחלון שאין לו חזקה כגון מצרי או למטלה מכיון שאינו צריך הוא לסתמה אע"פ שאין לו מכנגדו כדי שלא יאפיל אבל מלמעלן שלא יציץ ויראה ומלמטה שלא יעמוד ויראה אם יש לו שאם אתה מתיר לו היזק ראיה אתה מצריכו לסתמו ולא יהא אלא בבאים שניהן לבנות בבת אחת אינו בדין שנתי' לזה היזק ראיה שגירי הוא וכיון שאינו מצרי להרחיק אין לו למחות בידו לומר סתום או אזיק אותו בגיראי, וראיתי למקצת המחברים האחרונים שטעו בזה.
והוי יודע שחזקת החלונות והזיזין וכל שכיוצא בהן מדבר שאינו אלא נזק ואינו גזל גוף קרקע כגון סמיכת הקירות ורפת וזבל וסיד וכל נזקי פרקי' דלא יחפור ומרזב ומזחילה ודכולהו נטפ' ושופכי אינה חזקת שלש שנים אלא מכי מבריר הזיקה ושתק מחל שלא אמרו שלש שנים אלא משום דתלת שנין מזדהר איניש בשטר הלכך כל החזקות המתקיימות בלא טענה כגון אלו אין צריך שלש שנים אע"פ שאמרו דלאלתר לא הוי חזקה וכן קבלנו מן הגאונים ומרבני ספרד האחרונים ז"ל וזהו שאמרו בהאי כשורא דמטללת' דעד תלתין יומין הויא חזקה כלומר שלא יסלקנה משם כל זמן שכותל זה קיים אבל נפל אין לו במקום כלום ואין לו לחזור ולסמוך עליה ואין חזקה זו צריכה טענה וכבר כתבתי זה למעלה בתחלת המשנה ושלא כדברי הרב רבי שמואל ז"ל שכתב כל הני יש להן חזקה דמתניתין בחזקה שלש שנים.
והא דתנן (ס,א) לא יפחת אדם לחצר השותפים פתח כנגד פתח ופירש הרב רבי שמואל ז"ל אלא משהו ירחיק זה שלא כנגד זה וטעמו של הרב ז"ל משום דאע"ג דכי מרחיק משהו חזו ליה כיון שאינו רואהו כדרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכב עליו לפי שאינו יכול לומר לו שלא תסתכל בי לדעת משום דא"ל אי בעינ' לאיסתכולי בך יכול אני לעמוד בחצר ולהסתכל בך ולפיכך אינו יכול למחות בו שהרי אין כאן רבוי היזק אבל לחצר חברו לעולם ירחיק עד שלא יהא יכול לראות בו כלל ומה שאמרו זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף ופרש"י ז"ל ושוב לא יראנו להדיא גגין שאינן עשוין כ"כ לתשמיש כיון שהרחיק ברוב הגג אינו יכול לכופו ביותר דא"ל לתשמישת' לא עבידי כולי האי כי משתמשת אשתמש מהאי גיס' ואנא נמי משתמשנ' מאידך גיס'. והוצרכתי לכתוב זה מפני שהטעה מקצת התלמידים, והרב אב בית דין ז"ל פירש מעדיף עד שלא יראו זה את זה כלל כפי רחוק הגגין ואורכן, ועיקר.
ושנו בתוספתא (ב,ה) איזהו חלון הצורית כל שראשו של איש יכול ליכנס בתוכה דברי ר"מ ובלבד שתהא לה מלבן או צורת פתח וכן היה ר' מאיר אומ' לא יפתח אדם פתח על גבי פתחו של חברו חלון על גבי חלונו של חברו פתח על גבי חלונו של חברו וחלון על גבי פחתו של חברו וחכמים מתירים ובלבד שירחיק ד' אמות ולא נתברר אם הרחקה זו מזה כנגד זה או היא מלמעלן כדקתני על גבי וכענין ששנינו החלונות מלמעלן ד' אמות.

גמרא: אמר ר' זירא למטה מארבע אמות יש לו חזקה ויכול למחות. ר"ח ור"ש והראב"ז ז"ל והרב אב בית דין פה אחד פרשוה בחלון הצורי, אבל המצרי אפילו למטה מארבע אמות אין לו חזקה, דלעולם אין לו חזקה אלא חלון שיש לו קביעות, דהיינו כל שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו, ועוד שיהא הזיקו מצוי, דהיינו כל שהוא למטה מארבע אמות מקרקע ביתו שיכול להביט ממנו להדיא, אלא אם כן הוא עשוי לאורה, [וכדאמר שמואל בגף השמועה. וגם כן נראה שהוא דעת הרב אלפסי ז"ל, שכתב משנת הצורי ואחריה הביא דר' זירא. וחלון זה לפי דעת הרב אלפסי ז"ל בחלון שאין בו היזק ראיה, דאילו יש בו היזק ראיה שלעולם אין לו שיעור, דגירי שאין אדם סובלן הוא וכקוטרא דבית הכסא [הוא] וקשה מנייהו, או משום צניעותא או משום לישנא בישא. אלא בחלון העשוי לזון בו את עיניו ולהביט ממנו על גנות ופרדסים ולדבר עם שכניו או ליכנס ממנו אויר וליהנות בו לרוח היום. ופירושא דשמעתין הכין, אמר ר' זירא למטה מארבע אמות הוא שאמרו שיש לו חזקה ויכול למחות בשכנו, דכיון שהוא רחב ויכול להכניס ראשו בו להדיא ולהביט ממנו, חלון קבוע הוא זה והיה לו למחות, ולפיכך יש לו חזקה, שאם בא לבנות כנגדו צריך להרחיק ממנו כדי שלא ימנע ממנו את האויר, וכדי שלא יחזיק עליו, ושלא יהא צריך למחות כל שלש ושלש, מעכשו יכול למחות בו שלא יפתחנו, ואף על פי שאינו מזיקו בהיזק ראיה וכגון שפתוח לבקעה. אבל למעלה מארבע אמות אין לו חזקה, שאם בא לבנות כנגדו בונה ואינו צריך להרחיק, ואינו יכול למחות כשבא לפתוח, דכיון שהוא למעלה מארבע אמות ואינו יכול להביט על רשותו למה ימנענו, ואפילו פותח על חצרו, דהא אינו מזיקו כלל, וזה נהנה וזה לא חסר כלל הוא וכופין על מדת סדום.

ור' אלעא אמר אפילו למעלה מארבע אמות. אף על פי שאין לו חזקה, יכול למחות, אם בא לפתחו על חצרו, משום דאמר ליה זימנין דמותבת שרשיפא שהוא מצוי בבית וקא חזית ותזיקני בראיה. ואפילו בקעה נמי יכול למחות, דפעמים שהוא בונה כמו שבנה חבירו זה ויזיקנו בראיה. וקיימא לן כרבי אלעא וכדשדר ליה ר' אמי לר' אבא בר ממל ואמר ליה עביד ליה כר' אלעא.
נמצא לפי פירוש זה, שהמצרי אין לו חזקה לעולם, ואפילו למטה מארבע אמות ואפילו יש לו מלבן, והוא שאינו עשוי לאורה. אבל הצורי יש לו חזקה, ודוקא כשהוא מארבע אמות, והוא שיש לו מלבן או צורת פתח, וכמו ששנינו בתוספתא, ולמטה מארבע אמות יכול למחות, ואפילו המצרי, ואין צריך לומר הצורי. וכן דעת הראב"ד ז"ל, ומיהו אם פתח לו פתח, בין המצרי בין הצורי, אם אינו מזיקו בהיזק ראיה, כגון שהוא פתוח לבקעה או שהוא למעלה מארבע אמות, כתב הראב"ד ז"ל שאם שתק לו שלשים יום אינו יכול לכופו לסותמו, אלא שאם בא לבנות כנגדו אינו צריך להתרחק ממנו. וכן דעת הרמב"ן ז"ל. ונראה שהם הולכים בזה על דרך שאמרו הגאונים ז"ל, שכל שאינו מחסרו קרקע אינו צריך טענה, אלא החזיק מתורת סבלנות. אבל לפי מה שכתבתי בפרקא קמאמ ובפרק לא יחפור שאין חזקה, מה לי בשעת פתיחתו או תוך שלשים או לאחר שלשים, כאן וכאן מונעו ואם פתחו מזקיקין לסתמו. כנ"ל.

והא דאמר שמואל לאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה. פירשה [הרב] אב בית דין ז"ל, דדוקא למטה מארבע אמות, דכיון דעד השתא בלמטה מארבע אמות איירינן, ואפילו הצורי אין לו חזקה למעלה מארבע אמות, ולא איצטריכי למעוטי המצרי אלא בלמטה מארבע אמות, אם איתא דהא דאמר שמואל בכל ענין הוא הכי הוה ליה למימר, לכאורה אפילו כל שהוא ואפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה, אלא שמע מינה דלא בא אלא להוציאו מדין מצרי ולהעמידו בדין צורי. זהו פירוש שמועתינו על דרך מי שפירשה בחלון הצורי.
ויש מקשים לפירוש זה, חדא דלכאורה משמע דאמצרי קאי רבי זירא, כיון דאכתי לא איירי בצורי, דבתר מאי דאמרינן מאי שנא סולם דלא מפרש ומאי שנא חלון דקא מפרש, ואמרינן משום דקא בעי לאיפלוגי בסופא רבי יהודה, בתר הכי אמר ר' דירא למטה מארבע אמות יש לו חזקה. ועוד דאם כן הוה ליה לר' זירא למימר לא שאנו אלא למטה מארבע אמות. ועוד מדמייתינן בשמעתין דהכא הא דאמר שמואל, ול(כ)אורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה משמע דעד השתא במצרי עסיקינן דבהא שייכא.
ועל כן פירשה רבינו תם ז"ל בשל מצרי, ובדידיה הוא דאפלגינן בין למעלה ובין למטה, אבל צורי אפילו למעלה יש לו חזקה. והעיד שחזר בו אחיו ר"ש ז"ל בסוף ימיו. ולאורה אפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה דכל שעשוי לאורה דבר קבוע הוא והיה לו למחות. ולפי פירוש זה קשה לי, חדא, דאם איתא, איך פסיק ותני במתניתין חלון המצרי אין לו חזקה, והא יש לו חזקה כל למטה מארבע אמות, והא דומיא דסולם הצורי וזיז פחות מטפח תני לה, והנהו מילתא פסיקתא תני בהו דאין להן חזקה, ומאי שנא הא. ועוד ר' אלעא למה לי למימר למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות, לא הוה ליה למימר אלא אפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות ואנא ידענא דכל למעלה מארבע אמות אין לו חזקה, חדא דאי לא, הא דקתני המצרי אין לו חזקה, היכי משכחת לה, ולכשתמצא לומר דלמעלה יש לו חזקה, כל שכן למטה. ועוד דר', אלעא אדר' זירא קאי, מדקאמר אפילו ר' זירא הא קאמר דלמעלה אין לו חזקה, ור' אלעא אמאי דאמר ר' זירא אין יכול למחות פליג, ולא הוה ליה למימר אזלא דר' אלעא אמר אפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות, אבל למאן דמפרש לה בצורי, ודאי איצטריך ליה למימר שאין לו חזקה, דאי לא הוה אמינא דילמא משום דסבירא ליה דאפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה כסתמא דמתניתין הוא דקאמר דיוכל למחות קא משמע לן. ועוד דאדרבא אי קאי בשל מצרי ומתניתין סתים ותאני אין לו חזקה, אי אתא רבי זירא לאשמעינן דמתניתין דוקא בלמעלה, הוה ליה למימר לא שאנו אלא למעלה מארבע אמות אבל למטה יש לו חזקה, אי נמי ליקדים למעלה ומלמעלה למטה הוה ליה למנקט, דהא דמפרש במתניתין, דהיינו אין לו חזקה, הוה ליה למנקט ברישא, ולימא למעלה מארבע אמות אין לו חזקה אבל למטה יש לו חזקה.
ומה שהקשו דמשמע דר' זירא אמצרי קאי, לא ידענא דמאי קושיא, ואדרבא לבתר דאמר דמשום דפליג ר' יהודה אמצרי סליק מנייהו ומפרש צורי דיש לו חזקה לכולי עלמא. ואי משום דלא אמר לא שנו, אדרבה טפי קשה לכשתמצא לומר דאמצרי קאי, וכמו שכתבתי. ועוד דר' זירא עיקריה לאו משום למעלה ולמטה אתא, אלא משום דינא דיכול למחות ואינו יכול למחות, ועלה הוא דפליג איהו ור' אלעאי, ודשמואל נמי משום דבסיפא דמתניתין קיימי דתני צורי דוקא יש לו חזקה אמר שמואל עלה דבחלון בעלמא הוא דאין חזקה אלא לצורי, אבל העשוי לאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה.
ומיהו יש לי לדקדק מהא דאמרינן (בריש) פרק קמא (ז, א) ההוא דהוה בני אשיתא אחורי כווי דחבריה אמר ליה קא מאפלת לי עלואי אמר ליה סתרנא לה ועבידנא לך כווי מלעיל, ואם איתא מאי קאמר ליה, מי איכא למימר דסתר ליה מידי דאית ליה חזקה ועביד ליה מידי דלית ליה חזקה. וי"ל דלמא דלאו לעיל מארבע אמות קאמר, אלא שהיו נמוכות ועביד להו לעיל, ולעולם תוך ארבע אמות, ואי נמי יש לומר, דלאו לכולי עלמא דינא גמירי, ושמא סבור היה זה שהיתה לו חזקה אפילו למעלה מארבע אמות, ואי נמי הוא הדין דהוה מצי לאהדורי ליה הכין, אלא טענא דעדיפא מינה קאמר ליה, דאפילו כי מהימן ליה דלא מערער עילויה לבתר זמן או דכתב ליה שטרא עילויה, אפילו הכי לא שמע ליה, דקא מרע לאשיתיה, כנ"ל.

אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהוא יש לה חזקה. ולאו כל שהוא ממש קאמר, דטפח מיהא בעיא, דגרסינן בירושלמי (ה"י) היו חמשה פתחים זה לפנים מזה שיעור כולם מלא מקדח, ודא מסייעא למאן דאמרינן בנאי חלון שהוא פתוח לאיצטו לא נעשה אלא להכניס את האורה מכיון שאין לו חזקה אין מביא את הטומאה, וכתב עליו הרמב"ן ז"ל: אין פירושו ברור, אבל למדנו מכאן ששיעור חלון העשוי לאורה לענין חזקה כשיעורו לטומאה, ואף על פי שאמרו כל שהוא פחות מכאן אין זה חלון. עד כאן. ובודאי מצאנו כל שהוא שיש לו שיעור, כמו שאמרו בעירובין (פ, א) וצריך להגביהו מן הקרקע כל שהוא, וכמה טפח. ובפרק ראשית הגז (חולין קלה, א) אמרינן חמש רחלות גוזזות כל שהן חייבות בראשית הגז, ואמרינן כמה כל שהן, מנה ומנה ופרס. ואיזהו חלון העשוי לאורה, שהוא צר מבחוץ ורחב מבפנים. ומסתברא דיש לו מלבן, הא אין לו מלבן אינו אלא כחור שאכלתו מלחת או שחררוהו עכברים. וכבר כתבתי למעלה דבתוספתא שנינו שאפילו הצורי אין לו חזקה אלא כשיש לו מלבן או צורת פתח והוא הדין והוא הטעם כשעשוי לאורה.
וכתב הרמב"ם ז"ל (הל' טומאת המת פי"ד הל"ה): חלון העשוי לאורה הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש. וכתב ר"ח ז"ל: חלון העשוי לאורה עשוי ליכנס ממנו אור במקום אפל, ור"ש ז"ל פירש, דחלון העשוי לאורה היינו שאין לו אורה ממקום אחר אלא מכאן. וכן דעת הרמב"ם ז"ל. וגם הראב"ד ז"ל כתב כן: לאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה, מפני שהבית אפל ואין לו אורה כי אם משם, בודאי תשמישו קבוע אצלו. עד כאן. אף על פי שאמרנו שעיקר שמועתנו בחלון הצורי, ומינה דאפילו עשוי לאורה כל שהוא למעלה מארבע אמות, ראיתי כל מקומות הארץ הזאת נוהגים על פי פירושו של רבינו תם ז"ל, ואפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה כל שהוא עשוי לאורה.
כבר כתבנו למעלה שחלון זה השנוי במשנתנו היינו חלון העשוי לזון בו את עיניו ולדבר עם שכניו וושאין בו היזק ראיה הא אם יש בו היזק ראיה אין לו חזקה, וכדעת הרב אלפסי ז"ל. וכבר פירשתי שמועתנו על דרך זה. ושלא כדברי הרא"ם ז"ל. ועי"ל שאפילו נתן לו רשות לפותחו על חצירו יכול הוא לאחר מכאן למחות בו, משום דאמר ליה סבור הייתי לקבל ועכשו איני יכול לקבל, וכמו שאמרו בירושלמי גבי משנתנו דחנות שבחצר יכול לעכב ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאין, וכמ"ש שם. והרמב"ן ז"ל הוסיף בה דברים דאפילו כי מחל הניזק, כיון דודאי אסור הוא למזיק להזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת, ואין אדם יכול ליזדהר בכך לעמוד כל היום בעצימת עינים, על כרחינו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחטא תדיר, וזהו טעמם של גאונים ז"ל שדנו בריבוי הדרך שאין לו חזקה, מפני שהוא צער בגוף, כענין ששנינו אין יכול לישון מקול הנכנסין והיוצאין, דאמר סבור הייתי לקבל ועכשו איני יכול לקבל, וכמו שאמרו בירושלמי. עד כאן.

צנור המקלח מגגו של ראובן לחצרו של שמעון ובא בעל הגג לסתום את הצנור או לעקרו בעל חצר מעכב עליו ואף הוא אומר לו כשם שהחזקת על חצרי להיות מימיך נשפכין בה כך החזקתי על גגך להיות כל מימיו שלי ויראה לי שאם רצה בעל הגג לקצר או לשנות אף לרוח אחת אין שומעין לו שאפשר שבירידתם במקום זה נוח לו יותר מה שאין לומר בבעל הגג אצל בעל החצר וגדולי המחברים כתבוה בהפך כמו שביארנו וקצת ראיה לדבריהם מה שאמרו ובא בעל הגג לסתמו שנראה שאין הלה מעכב עליו אלא הסתימה ובנרבונה היה מעשה בדבר זה שרצה בעל הגג להגביה את גגו ודנו בה שאם ירצה להחזיר הסלון אינו רשאי שאם נשתעבד זה למים היורדים ממקום נמוך אינו משתעבד ליורדים ממקום גבוה אבל אם רצה לקלטם בתוך שלו רשאי שאין אומרים לדידי קנו לי מיא דאיגרך אלא כל זמן שיהא אותו הגג על עמדו אבל שיעכבנו בנינו לא אא"כ יש יותר קלקול לחצר בבנין זה מצד ירידת המים ואף זו כל שרוצה לקלוט מימיו בשל עצמו אין הלה מעכב בנינו אלא אומרים לו בונה וברור לך אם תרצה בירידת המים או יקלטם בשל עצמו והרבה חלקו לומר שרשאי להגביה ולקבוע שם צנורו שמאחר שנשתעבד לנמוך נשתעבד לגבוה ולא נענו ומ"מ אני חוכך לומר כן ומדין אחזיק להודרי אחזיק לכשורי וכן אחזיק לנוטפי אחזיק לשופכי וכן אירע לשם באחד שכנס לתוך שלו והיה לו צנור מקלח לחצר חברו והיה בעל החצר רוצה לבנות סמוך לכותל ולקבל מימיו על בנינו והלה טוען מאחר שכל הכותל שלי אני אשפילנה היום ומחר ובנין שלך יעכב את המים ודנו בה שרשאי לבנות שלא החזיק בקבלת מימיו בכדי שיעכב לזה בנין הואיל ובבנין זה אין עכוב לירידת מים של עכשו:

זה שאמרו שבעל החצר יכול לבנות תחת המזחילה היאך אין הלה מוחה מדין דוושא הנזכר בפרק שני והעמידוה במרזב ארוך יותר מארבע אמות או שבנה מן הצד ומשום זקיפת סלם אין צריך הרחקה שהרי יכול לזקפה מכאן ומכאן וכן שאף הוא אין לו חלק בחצר ואינו יכול ליכנס לחצר לזקיפת סלם או שמא בעיר ישנה:

דברים שהזכרנו במשנה זו ובמה שתחתיה אף הם בכלל דיני משנה שלפניה שלדעת הגאונים פירושה בחזקת מחילה כגון ראה ושתק ולדעת חכמי הצרפתים בטענה ואחר שלש ויש שואלין לדעת הגאונים בזו של צינור המקלח היאך בעל החצר יכול לבא בה מצד מחילה והלא הוא היה הניזוק וחברו אינו ניזוק ומה ענין למחילתו ושמא טענה או הוא שאומר לו על דעת כן מחלתי ונתרציתי הואיל ולא התנית לסלקה כל זמן שתרצה:

המשנה התשיעית והכונה בה ככונת מה שלפניה ונכללת בעניני המחלקת שנחלקו גאוני ספרד עם רבני צרפת בחזקת הנזקים כל הדרך שביארנו ואמר על זה סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה ר' יהודה אומר אם יש לה מלבן אע"פ שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה הרי זו חזקה אמר הר"ם ואמרו בחלון ובסלם יש לו חזקה ואין לו חזקה הוא כי כשפתח אותו חלון או העמיד אותו סלם כשאמרנו אין לו חזקה ואינו יכול לומר כבר החזקתי ולא תפסד פעלתי אבל יש רשות לחברו לבנות אותו סמוך לחלון כשהוא החלון מצרי ולהסיר אותו סלם מצרי וכשאמרנו יש לו חזקה לא יבנה חברו סמוך לאותו כותל עד שירחיק כמו שקדם ומלבן הוא בנין עשוי מבחוץ כעין משקוף מלמטה ומלמעלה:

אמר המאירי סלם אין לו חזקה אבל הצורי יש לו חזקה ופירשו בגמ' סלם המצרי סלם קטן שאין לו ארבעה חווקים וכל שיש לו פתח שעלייתו באויר חצרו או שדהו של חברו ונמלך ליכנס בביתו מתוכה העמיד הסלם בחצרו של חברו או שדהו אין לו חזקה שהרי זה אומר ותוך שהוא דבר מועט ואינו מזיק לא חששתי למחות ומעתה כל זמן שירצה בעל החצר לבנות בצד הסלם ולבטל תשמישו עושה וגדולי המחברים כתבו שמאחר שאין לו בה חזקה אינו יכול למנעו מלהעמידה שהרי אומר לו אין עליך בזה הפסד ונראה שאמרוה מכח מה שנאמר כן בחלון על הדרך שיתבאר בגמ' ואיני רואה דמיון מזו לזו אם אמרו בחלון שאינו משתמש בגוף הקרקע יאמרו בסלם שהוא משתמש בגוף הקרקע ולא עוד אלא שאף בחלון אין הלכה כן כמו שיתבאר חלון המצרי והוא שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה אין לו חזקה אף הוא אומר מכיון שאין כאן היזק ראיה לא חששתי למחות ולעכב בידו והרי חברו בונה כנגדו לכשירצה אלא שמ"מ אינו יכול לכופו לסתמה הואיל ולא עכב בשעת מעשה או בשעה שידע ולצורי והוא שראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה הרי זו חזקה הואיל ויש כאן היזק ראיה מכיון שידע הנזק ולא מיחה מחל ואין צריך לומר אם סייע עמו או גלה דעתו במחילה ומעתה הרי הוא מעכב עליו מלבנות כנגדו עוד ר' יהודה אומר אם יש שם מלבן ר"ל שעשה לה פצימין אע"פ שאין ראשו יכול ליכנס הרי זו חזקה הואיל ובנין קבוע ראה ושתק מחל ואין הלכה כר' יהודה אלא כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

זה שאמרו על חלון המצרי שאין לו חזקה הואיל ואין ראשו של איש יכול ליכנס לשם טעם הדבר מפני שאין כאן היזק ראיה ומ"מ אם היתה נמוכה כל כך שיש ממנה ראיה לרשות חברו בלא הכנסת ראשו והוא בתוך ארבע אמות יש לו חזקה והרי הוא יכול למחות ולעכב ומאחר שלא מיחה החזיק ואין יכול לבנות כנגדו הא למעלה מארבע אמות ואין שם הכנסת ראש אין לו חזקה והרי חברו יכול לבנות כנגדו לכשירצה אלא שמ"מ יכול הוא יעכבו מלעשותו ומלפתחו אלא שאם לא עכב אינו כופהו לסתמו וזהו שהוא יכול לעכבו בשעת עשייה טעם הדבר שאף הוא אומר לו פעמים שאתה עולה על הספסל ורואה בי הא כל שיש שם בכדי הכנסת ראש אפילו היתה גבוהה שבגבוהות וראייתה אינה אלא על דרך זרות ובזקיפת סלם יש לה חזקה ואין צריך לומר שיכול למחות:

הפרש זה שכתבנו בין למטה מארבע אמות ובין למעלה מארבע אמות חכמי הצרפתים פירשוהו על חלון הצורי ומפרשים שלמעלה מארבע אמות אין לו חזקה שלא לבנות כנגדו אלא שיכול למחות הא חלון המצרי אין לו חזקה ואין יכול למחות אף למטה מארבע ואף גדולי המפרשים כתבוה דרך הגהה וכן יש מפרשים שכל שביארנו שאין לו חזקה לא סוף דבר לבנות כנגדו אלא אף לכופו שיסתום ועיקר הדברים לפי מה שביררו הגאונים הוא על הדרך שכתבנו:

יש שואלים מכיון שלמעלה מארבע אמות יכול למחות מחשש ספסל זה שהחזיק בחלון עד שאין חברו יכול לבנות כנגדו שכתבנו שדינו מלמטה ומלמעלה ומכנגדו בארבע אמות היאך מספיק לו למטה בארבע אמות נחוש לספסל ופירשו הטעם מפני שאין דרך להעמיד ספסל על הכותל ואני אומר שבזו דיו לזה שזכו עליו בחזקה שיעכב את בנינו עד כדי שלא יראה שם להדיא ולא לחוש עליו לחששות רחוקות אבל זה שבא להחזיק במה שאינו מן הדין לכתחלה ראוי לחוש עליו מכל צד:

זה שביארנו בחלון הקטן שיש בו צדדין שאין לו חזקה דוקא בשעשויה לפתח או ליכנס בה הרוח או לשמר ממנה גן או פרדס וכיוצא באלו אבל אם עשאו לאורה כגון שאנו רואין שאין שם אורה מספקת אלא בזו אפילו קטן שבקטנים החזיק הואיל ולא מיחה בשעת מעשה או בשעה שידע ואין יכול לבנות עוד כנגדה אלא בשיעור הראוי להרחקה על הדרך שהתבאר שכל שעשאו לאורה אף זה ידוע שלקביעות הוא נעשה ולא היה לו לשתוק:

ממה שכתבנו למדת שהיזק ראיה יש לו חזקה ואע"פ שבראש המסכתא יראה שאין לו חזקה עד שגדולי הפוסקים דחו זו שבכאן מפני אותה שבראש המסכתא אין צורך בכך ושתיהן בדבור אחד נאמרו וכבר כתבנו עיקר הענין שם שכל שעשה מעשה המגיע ממנו היזק ראיה וראה חברו ושתק החזיק ומה שאמרו שם שאין לו חזקה מפני שלא עשה מעשה הוא ומ"מ צריך לבאר לדעת זה מה שנאמר בסוגיא זו מעשה באחד שפתח חלונותיו לחצר השתפין ובא מעשה לפני ר' ישמעאל ואמר לו החזקת באו לפני ר' חייא ואמר לו יגעת ופתחת יגע וסתום אלמא שאף במעשה אין לו חזקה תדע שאין הענין אלא שאין חזקה עד שיתברר ההיזק וזה לא מיחה עד שראה החלון פתוח והיה סבור ר' ישמעאל מכיון שפתח ולא מיחה החזיק ואמר לו ר' חייא שאין חזקה עד שיהיה ההיזק ברור לזה שהגיע הא מכיון שנתברר ושתק מחל ואין צריך לומר אם גלה דעתו או סייע עמו ואע"פ שבתלמוד המערב פירשו הגע עצמך שהיה מושיט לו צרורות כבר ביארנו הענין למעלה בסוגיית המשנה השלישית וגדולי המפרשים פירשו שאין חזקה זו עד שלשים יום וזה שאמרו יגע וסתום מפני שהיה תוך שלשים וכבר ביארנו שיש מי שכתב בכולן חזקת שלש ואינו כלום:

התבאר למטה גם כן שמי שהחזיק בחלון על הצדדין שביארנו עד שאין חברו יכול לבנות כנגדו אלא בשיעורין שהוזכרו אם בנה חברו כנגדו עד שהאפיל או סתם חלונו ובעל חלון רואה ושותק מחל אין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק וגדולי המפרשים נותנין שיעור לסתימה לאלתר ולבנין בלא הרחקה שלשים יום וכבר ביארנו שיש מי שכתב בכלן דוקא בטענה ולאחר שלש ואין דבריהם נראין:

המשנה העשירית והכונה בה ככונת מה שלפניה ונכללת בעניני אותה המחלקת בעצמה שנחלקו המפרשים בחזקת הנזקים ואמר על זה הזיז עד טפח יש לה חזקה ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות אמר הר"ם וזיז הוא הבנין היוצא מן הכותל מקורות ואם יש בו טפח יש לו חזקה ויכול בעל הזיז למנוע לבעל החצר הסמוך לו לבנות סמוך לאותו הזיז שלא יסיר אותו ויכניסהו בבנין ואם הוא פחות מטפח אין לו חזקה ובעל הזיז אינו יכול למנוע לבעל החצר מלבנות אבל בעל החצר יכול למנוע לבעל הזיז להשתמש עליו כדי שלא יביט בו בעת שמשתמש לשם וכבר ביארנו כי מעיקרי דינינו היזק ראיה שמיה היזק ומעקרנו גם כן יש חזקה לנזקין זולתי העשן והאבק וכיוצא בהם והריח הנבאש ובכלל הנזקין יש להם חזקה היזק ראיה ואין צריך בחזקה לנזקין שלש שנים והוא מה שאמרנו אין דין חזקה בנזקין וגם כן לא היה בהם חזקה לאלתר אלא כשיעמוד אותו הנזק כדי שיוכל לומר לאותו שהוזק כבר נתפייסת כיון שלא מחית עליו ולפיכך כשיפתח אדם חלון שאין ראשו של אדם יכול ליכנס ממנו למעלה מארבע אמות אין לו חזקה לפי שיאמר לחברו השכן אבל לא נתרציתי לך אלא לכדי שלא היה לי בו הזק כדי שלא תציץ עלי ולפיכך אם ירצה לבנות כנגד אותו חלון ולסתום אותו הרשות בידו ולא יוכל בעל החלון למנעו מלפתוח זה החלון מתחלה ואפילו למעלה מארבע אמות לפי שיאמר לו תעלה על כסא ותביט עלי ואם הניחו ופתח אין לו חזקה ויש לו רשות לבנות כנגדו אבל אם היה החלון למטה מארבע אמות או שהיה החלון צורית והוא שראשו של אדם נכנס ממנה ואפילו היה למעלה מארבע אמות או שפתח ממנו חלון ליכנס בו האור ואפילו הוא קטן מאד ולמעלה מארבע אמות כל אלה השלשה חלונות יש להם חזקה וכיון שנתפייס שמעון לראובן לא יוכל שמעון לבנות בסמוך לאותו חלון עד שירחיק ארבע אמות כמו שנתבאר בפרק שלפני זה:

אמר המאירי הזיז עד טפח יש לה חזקה פירוש הרי שהוציא זיז מתוך כותלו לאויר חצר חברו סמוך לגג כדי לתלות בו איזה דבר אם היה הזיז משוער בטפח מרובע יש לו חזקה אחר שראה ולא מיחה והרי בעל הזיז מעכב שלא להיות בעל חצר בונה תחתיו אלא בכדי שלא לבטל תשמישו והוא שיניח לו גובה עשרה אויר תחתיו וזהו פירוש ויכול למחות לפי מה שביארו בגמ' כלומר ואחר שהחזיק יכול למחות שלא לבנות תחתיו ואין צריך לומר שאין בעל החצר יכול לכופו שיסירהו פחות מטפח מרובע אין לו חזקה ואין יכול למחות פירוש שלא לבנות תחתיו שאף זה אומר לא להקנותך אויר חצרי שתקתי אלא שלא חששתי עליו ומ"מ אינו כופהו להסירו אחר שראה ושתק הא מ"מ בתחלת הוצאתו אם בא בעל חצר למחות מוחה אפילו בפחות מטפח ואפילו במסמר אחד מפני שאומר לו פעמים שבשעה שאתה בא לתלות שם איזה דבר אתה רואה בחצר ואפילו היה אומר זה שלא ישתמש בו אלא בהחזרת פנים מ"מ פעמים שהוא נבעת מצד שהוא עומד במקום גבוה סמוך לאויר החצר ומזדרז בעצמו שלא ליפול ומחזיר פניו לאויר החצר ומעתה לא נאמר יכול למחות ואין יכול למחות על בעל החצר לבעל הגג אלא על בעל הגג לבעל חצר וכן התבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

רסח. תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא למאן דאמר הנך תרתי לחיי אלא למאן דאמר מאי המרזב שאין לו חזקה שאם רצה לבנות מתחתיה בונה, מכלל דגבי מזחילה דקתני יש לה חזקה שאם רצה לבנות מתחתיה אינו בונה, מאי נפקא ליה לבעל המזחילה מינה. הכא במזחילה של בנין עסיקינן דאמר לא ניחא ליה דתיתרע אשיתאי. שאם אין למים ריוח לירד לחצר הן נבלעין במזחילה עצמה שהיא מגופו של כותל והכותל מתרועע. אבל במזחילה של עץ אין לה חזקה לכך, אלא אם רצה לבנות תחתיה אפילו עד שפת המזחילה בונה, שאין לחוש שמא יבלעו המים במזחילה, שהרי של עץ היא ואין נבלעין בה כמו שנבלעין בבנין. ולא עוד אלא שאינה מגופו של בנין והיא בולטת חוץ לבנין, ואע"ג דמיבלעי בה מיא לא מיתרעא אשיתיה בהכי, הילכך לא מצי מעכיב עילויה. וכן הלכתא:

רסט. אמר רב יהודה אמר שמואל צינור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל הגג לסתמו בעל חצר מעכב עליו מ"ט דאמר ליה כי היכי דאת קני לך תרביצאי למשדא ביה מיך לדידי(ה) נמי קנו לי מיא דאגרך. כלומר קני לי איגרך למשדא מיא דידיה לתרביצאי. וקיימא לן כוותיה, דהא רבי אושעיא ורבי ביסא קיימי כוותיה, ורמי בר חמא נמי קלסינהו, אלמא הכי הלכתא:

רע. הרי אמרו סולם מצרי אין לו חזקה היכי דמי סולם המצרי אמרי דבי רבי ינאי כל שאין לו ארבעה חווקים. והן מעלות הסולם:

רעא. הרי אמרו חלון המצרית אין לה חזקה א"ר זירא למטה מד"א יש לו חזקה ויכול למחות. יש לו חזקה כדין (ר"ל) חלון, שאם רצה חבירו לבנות כנגדו או מן הצד צריך להרחיק כדין כל החלונות, ואע"ג דאין ראשו של אדם יכול להכנס בתוכו, כיון דלמטה מד"א מן הקרקע הוא ניחא תשמישתיה ויכול לראות ממנו בכל עת, וכיון דקביעא תשמישתיה אית ליה חזקה, דאי לאו דפיסיה אי נמי אחיל גביה לא הוה שתיק ליה. ויכול למחות בו חבירו, שלא יפתחנו שם לכתחילה משום היזק ראיה. למעלה מד"א אין לו חזקה ואינו יכול למחות. אין לו חזקה, דכיון דלא חזי למחזי מיניה בכל שעתא, ול(כ)אורה נמי לא עביד כדמיברר לקמן, לא קביעא תשמישתיה. למאי חזי, לעיולי זיקא, לאו כולהו בתי חזו לכוי דבי זיקא, ואמטול הכי אין לו חזקה כדין החלונות שיש להן חזקה מלמעלן ומלמטן, דמצי בעל חצר למימר כיון דחזאי דלא עבד מילתא דקביעותא לא מחאי ביה, דאמינא לתורת עראי עבדיה ודעתיה לסלוקיה כדפרישנא במתניתין (לעיל סי' יא). ואינו יכול למחות בו חבירו, שלא יפתחנו לכתחילה, דכיון דלמעלה מארבע אמות הוא ליכא היזק ראיה, מאי איכפת ליה.

ורבי אלעא אמר אפילו למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות. והאי אפילו דקאמר רבי אלעא, לאו משום סירכא דאין לו חזקה איצטריכא ליה, דמשמע וכל שכן למטה מארבע אמות דאין לו חזקה, דאם כן איפכא מיבעי ליה, אפילו למטה דקביעא תשמישתיה, אלא האי אפילו משום סירכא דיכול למחות הוא דאיצטריכא ליה, דמשמע וכ"ש למטה מד"א דיכול למחות. והכי קאמר, אפילו למעלה מד"א אע"פ שאין לו חזקה לענין הרחקה כדאמרן, אפילו הכי יכול למחות בו שלא יפתחנו לכתחילה. ודכ"ע כופין על מדת סדום, והכא היינו טעמיה דרבי אלעא דאמר ליה זימנין דמותבת שרשיפך ויתבת וקא דוית בי.

וקיימא לן כרבי אלעא דההוא דאתא לקמיה דרבי אמי שדריה לקמיה דרבי אבא בר ממל א"ל עביד ליה כרבי אלעא אלמא הכי הלכתא.

והאי פלוגתא דר' זירא ודר' אלעא לא מיתוקמא אלא בחלון המצרי כדאמרן, (אלא) [אבל] חלון הצורי אפילו למעלה מד"א יש [לו] חזקה דוודאי לתשמישתא עביד וכיון דקביעא תשמישתיה אית ליה חזקה. וממאי דכי פליגי רבי זירא ורבי אלעא בחלון המצרי פליגי, חדא מדאמרינן עלה אמר שמואל ול(כ)אורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה, דש"מ דהאי חלון דאיפליגו ביה רבי זירא ורבי אלעא בחלון כל שהוא דלא עביד לאורה קאי, והיינו חלון המצרי. ותו דאי רבי אלעא אצורי דיש לו חזקה קאי, מאי דוחקיה למימר אפילו למעלה מד"א אין לו חזקה ויכול למחות, כי היכי דפליג עליה דר' זירא גבי אינו יכול למחות דס"ל לר' אלעא דיכול למחות אלמא חזי למחזי מיניה, לימא נמי דיש לו חזקה והוה מיתוקמא ליה מתניתין דקתני לצורי יש לו חזקה שפיר בין למטה מד"א בין למעלה מד"א. אלא משום דאמצרי קאי, דלא מצי למימר למעלה מד"א יש לו חזקה, דא"כ כל שכן למטה מד"א, וא"כ מתני' דקתני חלון המצרי אין לו חזקה היכי משכחת לה, לא למעלה מד"א ולא למטה מד"א. ותו, אי בחלון הצורי קאי, א"כ למעלה מד"א אמאי אין לו חזקה, כיון דחלון גדול הוא ועשוי לתשמיש מה לי למעלה מה לי למטה, אע"פ דבעל חצר אינו ניזק הרי בעל החלון נהנה מתשמישו, ואמאי אין לו חזקה. אלא ודאי שמע מינה דאמצרי קאי.

ומנא תימרא דהאי יש לו חזקה ואין לו חזקה דקאמרינן לאו לאוקומיה לחלון הוא ולא לחיוביה למסתמיה אלא לענין הרחקה הוא, מדקאמר ר' זירא למעלה מד"א אין לו חזקה ואינו יכול למחות, ואי האי אין לו חזקה דמיחייבינן ליה למסתמיה הוא אמאי אינו יכול למחות לכתחילה, השתא בדיעבד קאמרת דאין לו חזקה וסתמינן ליה, לכתחילה לא כל שכן.

ומנא תימרא דטעמא דחלון המצרי למעלה מארבע אמות דאין לו חזקה משום דלאו לקביעותא עביד הוא, דילמא משום דלא בריר היזק ראיה דידיה לבעל חצר הוא, ומצי אמר אי הוה בריר לי היזיקיה מעיקרא לא הוה שביקנא ליה, אבל (מצרי) [צורי] דבריר היזיקיה אית ליה חזקה, דאי לאו דאחיל גביה מעיקרא לא הוה שביק ליה. לא סלקא דעתא, דאם כן לרבי יהודה דפליג בין יש לה מלבן לאין לה מלבן, מאי טעמיה, אטו משום דאית ליה מלבן בריר היזיקיה טפי. ועוד הא דאמר שמואל ולאורה אפילו כל שהוא הרי זו חזקה, אי טעמא דחזקה משום דהאי בריר היזיקא והאי לא בריר היזיקא, לאורה אמאי הוי חזקה, אטו משום דעביד לאורה מטי מיניה היזיקא טפי. וכי תימא התם למטה מארבע אמות קאי דנפיש היזיקיה, א"כ מאי איריא לאורה, כי לא עביד לאורה נמי אית ליה חזקה. אלא כי איצטריך שמואל לאשמועינן למעלה מארבע אמות איצטריך, דכי עביד לאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה כדבעינן לברורה בדוכתה (להלן סי' ערב), ואי משום דלא עביד היזיקיה לאורה נמי אמאי יש לו חזקה. ועוד אי טעמא דמצרי משום דלא בריר היזיקיה מעיקרא דלמחי, אם כן לרבי זירא כי טעין מעיקרא דבריר ליה היזיקיה אמאי אינו יכול למחות. ועוד אי טעמא דצורי דאית ליה חזקה משום דבריר היזיקיה הוא, כל שכן היכא דלא אתי מיניה הזיקא כלל דלית ליה חזקה, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, דמאן דעביד היזיקא אית ליה חזקה ודלא עביד היזיקא לית ליה חזקה, איתגורי איתגור מרי היזיקא בהיזיקיה, אם כן מצינו חוטא נשכר. אלא ודאי שמע מינה דטעמא דמילתא משום דמצרי לא מוכחא מילתא דלקביעותא עביד, ומצי בעל חצר למימר אי הוה ידענא דלקביעותא עבדי[ה] (ד)הוה מחינא ביה, ואלו צורי כיון דמוכחא מילתא דלקביעותא [עבדיה] אית ליה חזקה דאיבעי ליה למחויי. ומהאי טעמא גופא הוא דאיצטריכינן לאוקמי טעמיה דר' אלעא דאמר גבי מצרי אפילו למעלה מארבע אמות נמי יכול למחות משום היזק ראיה, דשמעת מינה דאי לית ביה היזק ראיה כלל אינו יכול למחות, דאי משום היזק ראיה הא לית ביה היזק ראיה, ואי משום דלא תהוי ליה חזקה בחצר הא לית ליה חזקה, והוה ליה זה נהנה וזה לא חסר, וקיימא לן כופין על מדת סדום כדאמרינן בהדיא בשמעתין.

ושמעינן מינה דהני מילי היכא דלא גלי בעל חלון אדעתיה דלקביעותא עבדיה, אבל היכא דגלי אדעתיה דלקביעותא עבדיה יכול בעל החצר למחויי ביה דלא לחזיק עלויה, ואי לא מחי ביה ולא ממחי עילויה קיימא ליה חזקה, דהא לא מצי למימר לא הוה ידענא דלקביעותא עבדא. וכבר ברירנא במתני' (לעיל סי' יא ד"ה והשתא) דכל היכא דלא עביד לאורה וקיימא ליה חזקה לית ליה חזקה אלא מלמעלן ומלמטן דשלא יציץ ויראה ושלא יעמוד ויראה, אבל מכנגדן דשלא יאפיל לא. ואי קשיא לך מאי שנא גבי חלון דאפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות מטעמא דמותבת שרשיפך ויתבת וקא דוית בי, ומאי שנא גבי כותל חצר דלא מחייבינן ליה למבנייה אלא עד ארבע אמות ולא חיישינן דילמא מותב חד מינייהו שרשיפא ויתיב חזי ביה בחבריה. שתי תשובות בדבר, חדא דשאני חלון דיכיל למחזי מיניה לבעל חצר ולא מצי בעל חצר למחויי כי היכי דלאצטנע מיניה, ואלו חצר כי מותיב שרשיפא וחזי ליה לחבריה יכיל חבריה למחוייה ומצטנע מיניה. ועוד דגבי חצר כיון דעד השתא הוה איכא היזק ראיה דמצו חזו להדדי ואפילו שלא בכונה, בכותל ארבע אמות סגיא לסלוקי היזק ראיה דשלא בכוונה, דאי אמרת ליחוש להיזק ראיה בכוונה דילמא מותיב שרשיפא דמיכוון למיחזי, אין לדבר סוף, דאי נמי עבדי כותל גבוה עשרים אמה איכא למיחש דילמא מוקי סולם גבוה עשרים אמה וקאים וחזי ליה. אבל גבי חלון כיון דעד השתא לא הוה מצי חזי ליה כלל, כי בעי השתא למפתח חלון דמצי חזי ליה מיניה אפילו למעלה מעשרים אמה מצי כפי ליה. ואפילו הכי מחוורתא כדשנינן מעיקרא, דאי להאי שינויא בתרא קשיא כותל חצר שנפל, דאע"ג דהוה גביה טובא לא מצי כפי ליה, אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא.

נקיטינן השתא דחלון המצרי דלא עביד לאורה ואית בה היזק ראיה, למטה מד"א יש לו חזקה אפילו לענין הרחקה, ודוקא מלמעלן למטן, אבל מכנגדן דשלא יאפיל הוא כיון דלא עביד לאורה לא. ויכול למחות בו שלא יפתחנו לכתחילה, בין מטעמא דהיזק ראיה בין מטעמא דלא לחזיק עילויה. למעלה מארבע אמות אין לו חזקה כלל, ואפילו הכי יכול למחות בו בתחילה מטעמא דהיזק ראיה, כרבי אלעא. ולצורי יש לו חזקה, בין למטה מד' אמות בין למעלה מארבע אמות. ודוקא להרחקה דמלמעלן ומלמטן כדאמרן. ויכול למחות בו שלא יפתחנו לכתחלה, בין מטעמא דחזקה דלא לחזיק עילויה בין מטעמא דהיזק ראיה, דהשתא בחלון המצרי יכול למחות ואפילו למעלה מארבע אמות, בצורי לא כל שכן. ואפי' צורי נמי לא אמרן אלא דלא גלי אדעתיה דלקביעותא עבדיה, אבל היכא דגלי אדעתיה דלקביעותא עבדיה, אי ידע ביה בעל חצר דגלי אדעתיה בהכי ולא מחי ביה, אפילו למעלה מד' אמות אית ליה חזקה. לפיכך יכול למחות כי היכי דלא ליחזיק עילויה. וכולהו נמי לא אמרן אלא דלא עביד לאורה, אבל היכא דעביד לאורה בכולהו יש לו חזקה, אפילו מכנגדן שלא יאפיל, כדבעינן למימר קמן מדשמואל, וכ"ש מלמעלן ומלמטן שלא יציץ ויראה. לפיכך אע"פ שאין בו היזק ראיה יכול למחות בו כי היכי דלא לחזיק עילויה דהא הזיקי' נמי גיריה הוא כדברירנא בפרק לא יחפור (לעיל בבא בתרא כב,ב סי' עח).

ושמעינן מינה דלא שנא חלון המצרי ולא שנא חלון הצורי, למטה מארבע אמות, והוא הדין לצורי אפילו למעלה מארבע אמות, אית ליה חזקה ולא יכיל חבריה לחיוביה למסתמיה, דאם כן היכי מחייבינן ליה לארחוקי מיניה. וש"מ דהיזק ראיה נמי אית ליה חזקה. והני מילי למשבקיה לחלון התם, אבל למיקם התם ולעיוני מה שבחצר חבירו לא קימא ביה חזקה, דלא מחזקי אינשי בהכי. ודוקא גבי חלון וכיוצא בו, דאפשר לאתהנויי מריה בתשמישתה בלא איסורא דהיזק ראיה, דמימנע ולא מסתכל, אבל חצר השותפין שיש בה דין חלוקה, אע"ג דדיירי בהדי הדדי בלא מחיצה כמה שנים לא הויא חזקה, אבל כל היכא דבעי חד מיניהו מצי כאיף ליה לחבריה למבני כותל באמצע, כדדייקינן בריש פירקא קמא (לעיל ג,א) ואי היזק ראיה שמיה היזק מאי איריא רצו אפילו לא רצו נמי, ואוקימנא בדלית ביה דין חלוקה, מכלל דאי אית ביה דין חלוקה אע"ג דאחזוק דדיירי הכי מצי כל חד מינייהו למכפייה לחבריה למבנייה לכותל, דכיון דלא אפשר ליה לאשתמושי ולא לסתכל מעיקרא כי אחזיק באיסור ודאי הוא דאחזיק ואין חזקה לאיסורין, כדברירנא בפרק השותפין (שם סי' כה) מהאי טעמא ומטעמא דקוטרא ובית הכסא. והוא הדין גבי פתח כנגד פתח, דחד טעמא נינהו, ועוד דמקרא דילפינן האי איסורא מיניה בפתח כנגד פתח קאי. והוא הדין גבי ג(י)גין העשויין לדירה. ואפי' גבי חלון נמי, כי הויא חזקה דוקא לאחר שלשים יום, אי נמי בתוך שלשים יום וחבריה בטינא, אי נמי עביד ביה מילתא אחריתי דקביעותא. ואידי ואידי היכא דאתברר דחזייה חבריה ושתיק. ואי לא לא הויא חזקה עד שלש שנים, דמגו דאי בעי אמר ליה ברשותך עבידנא ושטרא הוה לי ואירכס, כי טעין ברי לי דחזית ושתקת מהימן, כדברירנא בפרקא קמא (סי' נט ד"ה וכולהו) ובפרק לא יחפור (לעיל בבא בתרא כב,א סי' פג). והכין דינא נמי גבי מרזב ומזחילה וסולמות וזיזין וכיוצא בהן.

ומסתברא דכולהו הני דקאמרינן דלית להו חזקה, כגון חלון המצרי למעלה מארבע אמות וכגון סולם הצורי, לא תימא הני מילי לאלתר אי נמי לאחר שלשים, דאיכא למימר כיון דלא קביעא תשמישתיה לא קפיד חבריה עילויה, סבר לא אדעתא דקביעותא עבדיה וכי מעכיבנא עליה סתים ליה לחלון ומסליק ליה לסולם, אלא אפילו לאחר שלש שנים נמי לא קימא ליה חזקה. דבהדיא אמרינן בריש פרקין (לעיל בבא בתרא כט,א) דטעמא דשלש שנים לאו שיעורא דקפדי אינשי הוא אלא משום דטפי מתלת שני לא מזדהר איניש בשטריה. ואפי' במאן דקפיד יתר מדאי כגון דבי בר אלישיב דהוו קפדי אפילו אמאן דחליף אמצריהו לא קיימא עליה חזקה בפחות משלש שנים. אלמא האי שיעורא דשלש שנים גבי חזקה לאו שיעורא דקפדי אינשי הוא אלא שיעורא דמזדהר איניש בשטריה הוא. והכא כיון דלא שייך ביה האי טעמא דהא לאו מחמת טענה קאתי כי היכי דלימא שטרא הוה ליה ואירכס, אפילו היכא דאחזיק ביה הכי שלש שנים לא קימא ליה חזקה. ודוקא בחזקה (שאין) [שיש] עמה טענה קיימא ליה חזקה בשלש שנים, דטפי מתלת שני לא מזדהר איניש בשטריה ומאי הוה ליה למעבד. וכי תימא הוה ליה לאחזוקי בסולם צורי ובחלון צורי, מצי אמר לא אירצי לי חבראי לטפי מן הכין.

ואי קשיא לך הא גבי חצר השותפין דקאמרינן דאהעמדה כדי לא קפדי אינשי אמחיצה קפדי, בדאחזיק ביה שלש שנים עסקינן וקא אתי מחמת טענה כדברירנא בדוכתא (לעיל בבא בתרא נז,א סי' רנו), ואפילו הכי כיון דאהעמדה כדי לא קפדי אינשי משום דלאו מילתא דקביעותא [הוא] אע"ג דאחזיק ביה שלש שנים נמי לא קימא ליה חזקה, ולא אמרינן מאי הוה ליה למעבד, הכא נמי גבי חלון המצרי וסולם המצרי וכיוצא בהן כיון דטעמא דלא קימא להו חזקה משום דלא קביעא תשמישתיהו הוא ולא קפדי אינשי עילויהו אפילו לאחר שלש שנים נמי לא קפדי. שאני שותפים, דכיון דלא קפדי אהדדי אפילו בחזקה שיש עמה טענה נמי לית להו חזקה אהדדי, כדין השותפין שאין מחזיקין זה על זה. אבל גבי מילתא דלאו דקביעותא כגון סולם המצרי וחלון המצרי איכא דקפדי ואיכא דלא קפדי, גבי חזקה שאין עמה טענה הוי מחזיק ספק, דלא ידעינן האי דשתיק ליה בעלים אי מחמת דאחיל גביה הוא ואי לא, ובעלים ודאי דקרקע בחזקת בעליה קיימת, והעמד דבר על חזקתו ואין ספק מוציא מידי ודאי, דלא אלימא חזקה דנזקין ותשמישין שאין עמה טענה לאפוקי מחזקת בעלים אלא במילתא דקביעותא דודאי קפדי אינשי דברירא מילתא דהאי דשתיק משום דאחיל הוא. ואלו חזקה שיש עמה טענה, כיון דמטעמא דלא מזדהר איניש בשטריה הוא במקום שטר קימא, וליכא לבטולה אלא היכא דאתברר בה חד מהנך אנפי דברירא מילתא דלא קפדי אינשי, אבל במידי דאיכא דקפיד ואיכא דלא קפיד קימא ליה חזקה דודאי וודאי הוא. ועוד דגבי חזקה דשתיקה שאין עמה טענה הוה ליה מחזיק גופיה שמא, דאיהו גופיה לא ידע אי אחילו בעלים גביה ואי לא, דהא לא קאתי מחמת טענה כלל אלא מחמת שלא אמר לו אדם דבר, ובעלים בריא דלא אחילו ליה מידי, וקימא לן דבריא ושמא אפי' היכא דקאי ממונא בחזקת שמא אוקי ממונא בחזקת מריה, וכל שכן הכא דבעלים דהוה קימא ארעא בחזקתיהו קאמרי בריא ומחזיק שמא. אבל גבי חזקה שיש עמה טענה כיון דבריא ובריא הוא, ולית להו לבעלים אנפא ברירא לבטולי בה חזקתיה דמחזיק, דהא איכא דקפדי ואיכא דלא קפדי, קימא ליה חזקה למחזיק כדין כל חזקה שיש עמה טענה דמפקא מחזקת בעלים. וזימנין דאלימא מעידי קנייה, דהא מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה בעדים או בשטר ולא פריש ליה דזבין ליה קרקע לא קני קרקע כלל, ואילו היכא דאתי בחזקה שיש עמה טענה קני ליה מבי שיפוליה עד תהומא כדאיתא בפרקין (לעיל בבא בתרא לז,ב) בהדיא.

ולא תימא הני מילי למאן דאמר טעמא גבי שותפי דאהעמדה כדי לא קפדי אינשי, אלא אפילו למאן דאמר גבי שותפי איכא דקפיד ואיכא דלא קפיד, איכא לפלוגי בין דינא דשותפין לדינא דחלון המצרי וסולם המצרי, דאפילו למאן דאמר גבי שותפי איכא דקפיד ואיכא דלא קפיד מודי דרובא דשותפי לא קפדי, וגבי איסורא (דעבדים) [דעבדינן] לחומרא משום מעוטא דקפדי הוא, ואפי' היכא דמחזקינן ליה לנודר ולמודר מרובא דלא איכא קפדי למיסר, דכיון דאיכא מיעוטא דקפדי אפילו לגבי הנך דלא קפדי נמי הנאה הויא ואסיר:

רעב. הרי אמרו חלון המצרי אין לו חזקה אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה. דכיון דחזי לתשמישתיה קבוע הוא ויש לו חזקה, לא שנא בתוך ארבע אמות ולא שנא למעלה מארבע אמות, דאידי ואידי לענין אורה חדא מילתא היא, וכל שכן דלענין אורה היכא דגבי טפי שליט ביה נהורא טפי. והכי נמי מסתברא, דהא שמואל אמתני' דקתני חלון המצרי אין לו חזקה קאי, ומתני' בין לרבי זירא בין לרבי אלעא למעלה מארבע אמות קאי, דאי למטה מארבע אמות כולי עלמא מודו (דאכולו) [דחלון] מצרי נמי אית ליה חזקה, וכי פליגי לענין יכול למחות ואינו יכול למחות פליגי, והאי עניינא לא איירי ביה במתני' כלל. וממילא שמעת דשמואל כי אצטריך לאשמועינן למעלה מארבע אמות דאיירי במתני' דאין לו חזקה אצטריך לאשמועינן, דהני מילי בשאין עשוי לאורה, אבל היכא דעשוי לאורה אפילו כל שהוא הרי זו חזקה. ועוד דאי אמרת דוקא למטה מארבע אמות, מאי איריא לאורה אפי' שלא לאורה נמי, הא אמרת חלון המצרי למטה מארבע אמות יש לו חזקה. אלא כי אצטריך לאשמועינן לאורה דאפי' כל שהוא יש לו חזקה למעלה מארבע אמות הוא דאצטריך לאשמועינן.

ואגב ארחין שמעינן מינה דמתני' דקתני (לעיל בבא בתרא כב,ב) ומכנגדן שלא יאפיל לאו בכל חלון קאי אלא בחלון שהבית ההוא צריך לאורו, כגון היכא דבלאו ההוא חלון לא נפיל נהורא בהאי ביתא כמה דנפיל ברוב בתים, דאי ס"ד דכל היכא דנפיש נהוריה דההוא ביתא מחמת האי חלון לאורה עביד, א"כ חלון המצרי דקימא לן למעלה מארבע אמות אין לו חזקה, היכי משכחת לה, הא ודאי כל היכא דפתח לאויר רקיעא לא סגיא דלא מיתוסף נהורא בביתא מחמתיה וקימא לן דלאורה אפילו כל שהוא הרי זו חזקה. אלא לאו ש"מ דכל היכא דבלאו האי חלון נמי הוה נפיל נהורא בהאי ביתא כשיעור מאי דהוה סגיא להו לרוב בתים בגויה לאו עשוי לאורה הוא. ומתניתין דהתם נמי דיקא, דקתני מכנגדן שלא יאפיל, דומיא דמלמעלן ומלמטן שלא יציץ ויראה ושלא יעמוד ויראה, אי חזי אין ואי לא לא, הכא נמי אי מאפיל אין ואי לא לא ש"מ:

(עו) הזיז עד טפח יש לו חזקה וצריך למחות. פי' פשיטא ודאי דיכול למחות שאם לא ימחה בו זה יחזיק שכל טעם החזקה זה הוא ששתק ולא מיחה אלא משום דבעי למיתני סיפא אינו יכול למחות שהוא חידוש דבכל הני דתנן במתני' דאין לו חזקה כגון סולם מצרי וחלון (צרי) [מצרי] ומטה מד"א וכל הני דתנן באילו דברים שאין להם חזקה יכול למחות בהן ואני מניחו להשתמש חוץ מזה. וחלון מצרי למעלה מד"א:

תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא להני תרי קמאי מזחילה אינה ראויה לשינוי מפני קביעותא ואינה ראויה לקצר מפני שהמים יורדים בה במקום צר ואם יקצר אותם כשיגיעו המים לפה תחתון של מזחילה יתפזרו המים ויגיעו לכותל מה שאין כן במרזב שאין המים דוחקין בו ולעולם כשהן מקלחין הם מתרחקין מן הכותל ומקלחין לחוץ אבל במזחילה הם נדחקים אל הכותל ואינם נמשכים לאויר ומפני כך טוב לו בארוכה יותר מקצרה אלא למאן דאמר שאם רצה לבנות תחתיו בונה אם כן אפילו מזחילה נמי ומה יזיק לו אם ינסר ויקצר תחתיו והא קבל מימיו על גגו ויותר טוב הבנין שמגין על כותלו והמים לא יתפזרו ולא יגיעו על כותלו. ומשני אי במזחילה של נסרים הכי נמי אלא במזחילה של בנין עסקינן שאם יקצר הבנין מתרועע ואם קצרה היא שיוכל לבנות תחתיו בונה. ותימה ותיפוק לי משום דוושא בשלמא למאן דאמר כותל חצר לא חיישינן לדוושא שפיר אלא אי אמרת דאפילו לכותל חצר חיישינן מאי איכא למימר. ואיכא למימר דהאי בונה דאמר הכא לאו כותל אלא תקרה בעלמא שאין הדוושא נמנע משם. הראב"ד ז"ל.

מתניתין: חלון המצרי אין לו חזקה כו'. פירוש חלון המצרי כיון שאין בו היזק ראיה שהרי אין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו אין לו חזקה לפי שיכול חברו לומר לו מפני שלא היה עלי בו היזק לפיכך לא עכבתי עליו הלכך כשרוצה עכשיו לבנות כנגדו בארבע אמות אין בעל החלון יכול לעכב עליו בכך אבל חלון (המצרי) הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה כיון שיש בה היזק לולי שמחל לו לא היה שותק ולפיכך החזיק בעל החלון ומעכב על חברו לבנות כנגדו בארבע אמות. רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן כלומר אם עשה לה פצימין שנראה שהוא חלון קבוע אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה שכיון שראה אותו שעשה לו פצימין שמוכיחים עליו שהוא חלון קבוע ושתק לו חברו יש לו חזקה פירוש ואף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו שהרי עומד הוא ורואה מה שכנגדו ויש על חברו בו היזק וכיון דשתק ודאי מחל וכיון שאין מניחו לפתוח עליו מחזיק עליו יכול הוא למחות מתחלה שלא יפתחנו שיכול לומר לו שמא יחזיק עלי בו. הר"י ן' מיגש ז"ל.

וזה לשון הראב"ד ז"ל: חלון המצרי אין לו חזקה כו'. דע והבן לא מפני שאינו יכול להביט ממנו לחצר שאם הכותל צר והחלון ארוך יכול הוא להתקרב לחלון לראות לחצר אבל מפני שאינו יכול להכניס בו ראשו ותשמישו דחוק אין הזיקו מצוי שאין אדם דוחק עצמו להביט בחצר חברו אם לא תבא לו הבטתו בנחת משום הכי אין לו חזקה ויכול לבנות כנגדו. אבל הצורי תשמישו והבטתו בנחת והיזיקו מצוי לפיכך יש לו חזקה. ורבי יהודה סבר אף המצרי כיון שעשה לו מלבן כמו מזוזה נראה דתשמישו קבוע אצלו והזיקו מצוי ויש לו חזקה והיינו דאמרינן ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה מפני שהבית אפל ואין לו אורה כי אם משם בודאי תשמישו קבוע אצלו והזיקו מצוי. עכ"ל.
רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. מהא דרבי יהודה משמע דצורי אפילו אין לה מלבן יש לו חזקה לכולי עלמא דאי תנא קמא ביש לה מלבן קאמר לא הוה ליה למימר אלא רבי יהודה אומר אפילו מצרי יש לו חזקה דהא כולהו כשיש לו מלבן עסקינן אי נמי הוה ליה למימר רבי יהודה אומר כיון שיש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. אבל בתוספתא משמע דתנא קמא נמי דהיינו רבי מאיר דסתם מתניתין רבי מאיר בשיש לה מלבן קאמר דתניא התם איזהו חלון הצורי כל שראשו של איש יכול ליכנס בתוכה דברי רבי מאיר ובלבד שתהא לה מלבן או צורת פתח. ושמא לרבי יהודה המצרי אין לו חזקה אף על פי שיש לו צורת פתח עד שיהא לה מלבן אבל הצורי בין במלבן בין בצורת פתח ומכל מקום או מלבן או צורת פתח בעינן הא לאו הכי אפילו הצורי אין לו חזקה. מלבן פירש הראב"ד ז"ל כמו מזוזה. לפי פירושו לא ידעתי מה בין צורת פתח למלבן ושמא מלבן שעושה לו כגון מזוזה וצורת פתח אינו צריך אלא שחותר בכותל ומשוה את הצדדין. אבל רבינו שמואל ז"ל פירש מלבן משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח. ולפי זה איכא לפרש צורת פתח שיש לה משקוף מלמעלה ומן הצדדין אבל אין לה מלמטה וכענין שאמרו בצורת פתח בעלמא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם.
גמרא: אמר רבי זירא למעלה מארבע אמות יש לו חזקה ויכול למחות רבינו חננאל ורבינו שמואל והראב"ד והרב אב בית דין ז"ל כולם פה אחד פירשוה בחלון הצורי אבל המצרי אפילו למטה מארבע אמות אין לו חזקה דלעולם אין לו חזקה אלא חלון שיש לו קביעות דהיינו כל שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו. ועוד שיהא הזיקו מצוי דהיינו כל שהוא למטה מארבע אמות מקרקע ביתו שיכול להביט ממנו להדיא אלא אם כן הוא עשוי לאורה וכדאמר שמואל בסוף השמועה. וגם נראה שהוא דעת הריא"ף ז"ל שכתב משנת הצורי ואחריה הביא דברי רבי זירא וחלון זה לפי דעת הריא"ף ז"ל בחלון שיש בו היזק ראיה דאלו אין בו היזק ראיה לעולם אין לו שיעור דצורי שאין אדם סובלו וכקוטרא ובית הכסא הוא וקשה מינייהו אי משום צניעותא אי משום לישנא בישא אלא בחלון העשוי לזון בו את עיניו ולהביט ממנו לגנות ופרדסים ולדבר עם שכניו הוא. ופירושא דשמעתין הכי אמר רבי זירא למטה מארבע אמות הוא שאמרו שיש לו חזקה ויכול למחות בשכנו דכיון שהוא רחב ויכול להכניס ראשו בו להדיא ולהביט חלון קבוע הוא זה והיה לו למחות ולפיכך יש לו חזקה שאם בא לבנות כנגדו צריך להרחיק ממנו כדי שלא יאפיל וכדי שלא יחזיק עליו שלא יצטרך למחות כל שלש וגם מעכשיו יכול למחות בו שלא יפתחנו ואפילו שאינו מזיקו בהיזק ראיה וכגון שפתוח לבקעה. אבל למעלה מארבע אמות אין לו חזקה שאם בא לבנות כנגדו בונה ואינו צריך להרחיק ואינו יכול להביט על רשותו למה ימנענו ואפילו פותח על חצרו דהא אינו מזיקו כלל וזה נהנה וזה אינו חסר כלל הוא וכופין על מדת סדום. ורבי אלעאי אמר אפילו למעלה מארבע אמות אף על פי שאין לו חזקה יכול למחות אם בא לפתחו על חצרו משום דאמר ליה זימנין דמותבת שרשיפא שהוא מצוי בבית וקא חזית בי ותזקני בראיה. וקיימא לן כרבי אלעאי וכדמשדר ליה רבי אמי לרבי אבא בר ממל ואמר ליה עביד ליה כרבי אלעאי. נמצא לפי פירוש זה שהמצרי אין לו חזקה לעולם ואפילו למטה מארבע אמות ואפילו יש לו מלבן והוא אינו עשוי לאורה אבל הצורי יש לו חזקה ודוקא כשהוא למטה מארבע אמות והוא שיש לו מלבן או צורת פתח וכמו ששנינו בתוספתא ולמטה מארבע אמות יכול למחות ואפילו המצרי ואין צריך לומר הצורי וכן דעת הראב"ד ז"ל שאם שתק לו שלשים יום אינו יכול לכופו לסותמו אלא שאם בא לבנות כנגדו אין צריך להתרחק ממנו וכך דעת הרמב"ן ז"ל. ונראה שהם הולכים בזה על דרך שאמרו הגאונים ז"ל שכל שאינו מחסרו קרקע אין צריך טענה אלא החזיק מתורת סבלנות. אבל לפי מה שכתבתי בפרק קמא ובפרק לא יחפור שאין חזקה לעולם אלא אם כן בא בטענה הכא נמי כל שפתח ואין לו חזקה מה לי בשעת פתיחתו אי תוך שלשים או לאחר שלשים כאן וכאן מונעו ואם פתח מזקיקו לסתמו כן נראה לי. והא דאמר שמואל אפילו כל שהוא יש לו חזקה פירש הרב אב ב"ד ז"ל דדוקא למטה מארבע אמות דכיון דעד השתא בלמטה מארבע אמות מיירי ואפילו הצורי אין לו חזקה למעלה מארבע אמות ולא אצטריכינן למעוטי המצרי אלא בלמטה מארבע אמות אם איתא דהא דאמר שמואל בכל ענין הוא הכי הוה ליה למימר ולאורה אפילו כל שהוא ואפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה אלא שמע מינה דלא בא אלא להוציאו מדין מצרי ולהעמידו בדין צורי. זהו פירוש שמועתנו של דרך מי שפירשה בחלון הצורי. ויש מקשים לפירוש זה חדא דלכאורה משמע דאמצרי קאי רבי זירא דאכתי לא איירי בצורי דבתר מאי דאמרינן מאי שנא סולם דלא מפרש ומאי שנא חלון דקא מפרש ואמרינן משום דקא בעי לאיפלוגי בסיפא רבי יהודה בתר הכי אמר רבי זירא למטה מארבע אמות יש לו חזקה. ועוד דאם כן הוה ליה למימר לא שנו אלא למטה מארבע אמות. ועוד דמדמייתינן בשמעתין דהכא הא דאמר שמואל אפילו כל שהוא יש לו חזקה משמע דעד השתא במצרי עסקינן דבהא שייכא. ועל כן פירשה רבינו תם ז"ל בשל מצרי ובדידיה הוא דמפלגי בין למעלה בין למטה אבל צורי אפילו למעלה יש לו חזקה והעיד שחזר בו אחיו רבינו שמואל ז"ל בסוף ימיו ולאורה אפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה דכל שעשוי לאורה דבר קבוע הוא והיה לו למחות. ולפירוש זה קשיא לי חדא דאם איתא איך פסיק ותני במתניתין חלון המצרי אין לו חזקה והא יש לו חזקה כל למטה מארבע אמות והא דומיא דסולם המצרי וזיז פחות מטפח תני לה והנהו מילתא פסיקתא תני בהו דאין להם חזקה ומאי שנא הא. ועוד רבי אלעאי למה ליה למימר למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות לא הוה ליה למימר אלא אפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות ואנא ידענא דכל למעלה מארבע אמות אין לו חזקה חדא דאי לא הא דקתני המצרי אין לו חזקה היכי משכחת לה דלמעלה יש לו חזקה כל שכן למטה ועוד דרבי אלעאי אדרבי זירא קאי מדקאמר אפילו ורבי זירא הא קאמר דלמעלה אין לו חזקה ורבי אלעאי אמאי דקאמר אינו יכול למחות פליג ולא הוה ליה למימר ורבי אלעאי אמר אפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות. אבל למאן דמפרש לה בצורי ודאי אצטריך ליה למימר שאין לו חזקה דאי לא הא דלמא משום דסבירא ליה דאפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה כסתמא דמתניתין הוא דקאמר דיכול למחות קמשמע לן. ועוד דאי רבי זירא קאי בשל מצרי ומתניתין סתים ותני אין לו חזקה אי אתא רבי זירא לאשמעינן דמתניתין דוקא בלמעלה הוה ליה למימר לא שנו אלא למעלה מארבע אמות אבל למטה יש חזקה אי נמי ליקדים למעלה ומלמעלה למטה הוה ליה למנקט דהא מכל דפריש במתניתין דהיינו אין לו חזקה הוה ליה למנקט ברישא ולימא למעלה מארבע אמות אין לו חזקה אבל למטה יש לו חזקה. ומה שהקשו דמשמע דרבי זירא אמצרי קאי לא ידענא מאי קושיא ואדרבה לבתר דאמר דמשום דפליג רבי יהודה אמצרי סליק מנייהו ומפרש צורי דיש לו חזקה לכולי עלמא ואי משום דלא אמר לא שנו אדרבה טפי קשה לכשתמצא לומר דאמצרי קאי וכמו שכתבתי. ועוד דרבי זירא עיקריה לאו משום ולמטה אתא אלא משום הא דיכול למחות ואינו יכול למחות ועלה הוא דפליג איהו ורבי אלעאי ודשמואל נמי משום דבסיפא דמתניתין קיימי דתני דצורי דוקא יש לו חזקה אמר שמואל עלה דבחלון בעלמא הוא דאין חזקה אלא לצורי אבל העשוי לאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה. ומיהו יש לי לדקדק מהא דאמרינן בריש פרק קמא ההוא דהוה בני אשיתא אחורי כווי דחבריה אמר ליה קא מאפלת לי עלואי אמר ליה סתרנא לה ועבידנא לך כווי מלעיל. ואם איתא מאי קאמר ליה מי איכא למימר דסתר ליה מידי דאית ליה חזקה ועביד ליה מידי דלית ליה חזקה. ויש לומר דלמא לאו לעיל מארבע אמות קאמר אלא שהיו נמוכות ועביד להו לעיל ולעולם תוך ארבע אמות. ואי נמי יש לומר דלאו לכולי עלמא דינא גמירי ושמא סבור היה זה שהיתה לו חזקה אפילו למעלה מארבע אמות. ואי נמי הוא הדין דהוה מצי לאהדורי ליה הכין אלא טענה דעדיפא מינה קאמר ליה דאפילו כי מהימן ליה דלא מערער עילויה לבתר זמן או דכתב ליה שטרא עילויה אפילו הכי לא שמע ליה דקא מרע לאשיתיה. כן נראה לי.

אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהוא יש לה חזקה. ולאו כל שהוא ממש קאמר דטפח מיהא בעיא דגרסינן בירושלמי היו חמשה פתחים זה לפנים מזה שיעור כולם מלא מקדח ודא מסייעא למאן דאמרינן בנאי חלון שהוא פתוח לאיצטולא נעשה אלא להכניס את האורה מכיון שאין לו חזקה אין מביא את הטומאה. וכתב עליו הרמב"ן ז"ל אין פירושו ברור אבל למדנו מכאן ששיעור חלון העשוי לאורה לענין חזקה כשיעורו לטומאה ואף על פי שאמרו כל שהוא פחות מכאן אין זה חלון עד כאן. ובודאי מצאנו כל שהוא שיש לו שיעור כמו שאמרו בעירובין וצריך להגביהו מן הקרקע כל שהוא וכמה טפח. ובפרק ראשית הגז אמרינן חמש רחלות גזוזות כל שהן חייבות בראשית הגז ואמרינן כמה כל שהן מנה ומנה ופרס. ואיזהו חלון העשוי לאורה שהוא צר מבחוץ ורחב מבפנים. ומסתברא דיש לו מלבן הא אין לו מלבן אינו אלא כחור שאכלתו מלחת או שחררוהו עכברים. וכבר כתבתי למעלה דבתוספתא שנינו שאפילו הצורי אין לו חזקה אלא כשיש לו מלבן או צורת פתח והוא הדין והוא הטעם כשעשוי לאורה. וכתב הרמב"ם ז"ל חלון העשוי לאורה הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש. וכתב רבינו חננאל ז"ל חלון העשוי לאורה עשוי ליכנס ממנו אור במקום אפל. ור"ש ז"ל פירש דחלון העשוי לאורה היינו שאין לו אורה ממקום אחר אלא מכאן וכן דעת הרמב"ם ז"ל וגם הראב"ד ז"ל כתב כן לאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה מפני שהבית אפל ואין לו אורה כי אם משם בודאי תשמישו קבוע אצלו עד כאן. אף על פי שאמרנו שעיקר שמועתנו בחלון הצורי ומינה דאפילו עשוי לאורה כל שהוא למעלה מארבע אמות ראיתי כל מקומות הארץ הזאת נוהגים על פי פירושו של רבינו תם ז"ל ואפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה כל שהוא עשוי לאורה. כבר כתבנו למעלה שחלון זה השנוי במשנתינו היינו חלון העשוי לזון בו את עיניו ולדבר עם שכניו ושאין בו היזק ראיה הא אם יש בו היזק ראיה אין לו חזקה וכדעת הריא"ף ז"ל וכבר פירשתי שמועתנו על דרך זה ושלא כדברי הרא"ם ז"ל. ועוד יש לומר שאפילו נתן לו רשות לפותחו על חצרו יכול הוא לאחר מכאן למחות בו משום דאמר ליה סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל וכמו שאמרו בירושלמי גבי משנתנו דחנות שבחצר יכול לעכב ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאין וכמו שאמרו שם. והרמב"ן ז"ל הוסיף בה דברים דאפילו כי מחל הניזק כיון דודאי אסור הוא למזיק להזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת ואין אדם יכול ליזהר בכך לעמוד כל היום בעצימת עינים על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחטא תדיר וזהו טעמם של גאונים ז"ל שדנו ברבוי הדרך שאין לו חזקה מפני שהוא צער בגוף כענין ששנינו איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאין דאמר סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל וכמו שאמרו בירושלמי. עד כאן. הרשב"א ז"ל.
ובשיטה לא נודע שם מחברה כתוב דבכל ענין אם הבית אפל לתשמישא בלא זה שכתב ורמב"ם ז"ל שגלוי הוא לשמש עשוי לאורה נקרא ואפשר שהוא לא אמרה אלא אף כשאין הבית אפל עד כאן. כתב הרמב"ן ז"ל ומסתברא בחלון שאין לו חזקה כגון מצרי או למעלה מארבע אמות מכיון שאינו צריך הוא לסתמו אף על פי שאין לו מכנגדו כדי שלא יאפיל אבל מלמעלה שלא יציץ ויראה ומלמטה שלא יעמוד ויראה יש לו שאם אתה מתיר לו היזק ראיה אתה מצריכו לסתמו ולא יהא אלא בבאין שניהם לבנות בבת אחת אינו בדין שנתיר לזה היזק ראיה שגיריה הוא וכיון שאינו מצריך להרחיק אין לו למחות בידו לומר סתום או אזיק אותו בגירי וראיתי למקצת המחברים האחרונים שטעו בזה עד כאן. ואין דינו ברור אצלי דהיכי ליפסד האי שלא יבנה כאשר יאות לו בשלו מפני האחר שפתח חלונו ולקח אוירו שלא ברשות אין אלו אלא דברי נביאות ומסתברא כמחברים אחרונים שאין לו לא מכנגדן ולא מלמטן ולא מלמעלן אלא יבנה כאשר יאות לו ולא יהא נפסד בכלום. עד כאן משיטה לא נודע שם מחברה.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות משום דאמר ליה זימנין דמנחת שרשיפא וחזית לי. יש מי שאומר כי כן נאמר בחלון המצרי אף על פי שאין לו חזקה יכול למחות ומסתברא כוותיה לפי שיש ממנו היזק ראיה אלא שאינו מצוי וכיון שיש ממנו היזק דין הוא שימחה עליו בתחלה אבל אם הוא למעלה מארבע אמות אינו יכול למחות משום זימנין דמנח שרשיפא דהוי תשמיש דחוק ואינו מצוי כולי האי לא חיישינן. אמרו הגאונים ז"ל חזקתו שלש שנים ומדבריהם אין לו חזקה אלא בטענה ונראין דבריהם ממה דתנן החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ארבע אמות ואלו היו נקנין חלונות בחזקת מחילה לא היינו מונעים ממנו מלבנות בחצרו בכל מקום שירצה שאם מחל לו את נזקו לא הקנה לו ארבע אמות בחצרו וכיון שמצאנו רמז בחלונות שיש בהם טענה יש לנו לומר שאין שום חלון מוחזק בלא טענה ואם תמצא לומר שיהא לו חזקה בלא טענה אין מונעים ממנו מלבנות כנגדו וגם יהיה לו חזקה בשלשים יום כעין כשורא דמטללתא. ואני תמה מאין הוציא רבינא לכשורא דמטללתא חזקתה שלשים יום וכל אלו השנוים במשנה שיש להם חזקה אפשר שיהו בלא טענה ובשלשים יום. וכללו של דבר כל חזקה שצריכה טענה צריכה שלש שנים דאי לא אמרינן ליה אחוי שטרך. ועוד כלל אחר שכל חזקה שאין עמה טענה כחלון וכיוצא בו אין מונעים ברשותו של זה מלבנות בתוך שלו כאשר אמרנו. ואם בא בטענה והוא לאחר שלש מונעים מלבנות כנגדו ואם יאמר זה מעולם לא מכרתי לו אבל מחילה היתה ואבנה כנגדה אין שומעים לו דאמרינן ליה איבעי לך למחויי כדאמרינן לענין ואם טען ואמר לפירות הורדתיו נאמן והני מילי בתוך שלש אבל לאחר שלש לא מהימן ואקשינן ואי לפירא אחתיה מאי הוה ליה למעבד ואמרינן איבעי ליה למחויי והכא נמי אי מחילה הויא איבעי ליה למחויי ולאודועי כי היכי דלא ליחזוק עלויה. עד כאן.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: למעלה מארבע אמות אין לו חזקה שכיון שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה וגם אינו רואה מה שכנגדו שהרי למעלה היא נמצא שאין בה היזק לפיכך אינה חזקה לפי שיכול לומר זה ששתקתי ולא עכבתי עליו לפי שלא היתה בא עלי היזק וכיון שאינה חזקה אינו יכול למונעו מתחלה מלפתחו דאינו יכול לומר לו מתיירא אני שמא תהא עלי חזקה וגם אין בו עליו היזק וכיון שאין עליו בכך היזק משום הכי אינו יכול למנעו מתחלה מלפתחו דכופין על מדת סדום וזה שאמרנו שהחלון הוא למעלה מארבע אמות אין לו חזקה לאו למימרא שאם רצה לסתמו סותם שהרי אינו יכול למחות בידו מתחלה שלא לפתחו וכל שכן שאינו יכול לסתום עליו חלון שכבר פתחו אלא זה שאמרנו שאין לו חזקה שלא יהא חלון זה כדין כל חלון קבוע שמרחיקים ממנו מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות לפיכך אמרנו שזה החלון אין לו חזקה על בעל החצר כדי שלא יכול למנוע בעל החצר מלבנות כנגדו. אבל למטה מארבע אמות כיון שיש בו עליו היזק ושתק ודאי אחולי אחיל ונקבע לו עליו חלון זה ולפיכך יש לו חזקה ויכול בעל חלון לעכב על בעל החצר מלבנות כנגדו אלא אם כן הרחיק ארבע אמות כדין כל חלון קבוע כדתנן החלונות מלמעלה וכו' ורבי אלעאי אמר אפילו למעלה מארבע אמות אם פתחו אין לו חזקה לפי שאין בו עליו היזק כמו שאמרנו ואם בא לפתחו בתחלה יכול למחות בידו ולא אמרינן בכי הא כופין על מדת סדום משום דהא לאו מדת סדום היא שאף על פי שאין בו היזק ברור זימנין דמותיב שרשיפא וקאי עליה ומחזי הלכך אם פתחו כיון שהיזק זה שאמרנו אינו קבוע ודאי אלא חששא בעלמא היא אינה חזקה ואם בא לפתחו יכול למחות משום ההיא חששא דאית ביה דלמא מותיב שרשיפא וקאי עליה וחזי ליה. ורבינו האי גאון ז"ל פירש למטה מארבע אמות יש לו חזקה ויכול למחות עליו בעל חצר שלא יעבור משם משום היזק ראיה למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ואינו יכול למחות בידו כדי שלא יעבור משם. ויש להקשות על זה הפירוש דכיון דאמר דהאי דאמרינן יכול למחות ולא יכול למחות לאו על פתיחת החלון מעיקרא הוא אלא לענין שלא לעבור משם הכי נמי הא דאמרינן אין לו חזקה לגמרי כמשמעו דאפילו סתומי נמי מסתמינן ליה וכיון שכן למעלה מארבע אמות אמאי אין יכול למחות עליו שלא לעבור משם השתא סתומי מסתם לה שלא לעבור משם מבעיא. ועוד להאי פירושא מה ענין לכופין על מדת סדום בכאן. הלכך פירושא קמא טפי עדיף מהאי פירושא והכי נמי פירשה רבינו חננאל ז"ל.

אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהו כו'. כלומר ואם חלון זה לא עשאו כדי שיכנס ממנו הרוח אלא כדי שיכנס ממנו אורה אף על פי שאין בו היזק על בעל החצר יש לו חזקה דכיון דלאורה עשאה מידע ידע בעל חצר שהחלון קבוע הוא והיה לו לעכב עליו וכיון ששתק ולא עכב עליו ודאי אחולי אחיל ותקבע אותו חלון עליו ודינו כדין כל חלון קבוע שיש לאדם על חברו שיכול בעל חלון לעכב עליו מלבנות נגדו ולמעלה ממנו ולמטה ממנו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות כמו שאמרנו.
שמעינן השתא להאי פירושא דיש חזקה אפילו לדבר שיש בו היזק ראיה דהא חלון שהוא למטה מארבע אמות דאית ביה היזק ראיה וקאמרינן דיש לו חזקה. ואי קשיא לך הא דתנן השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר דאוקימנא בדלית בה דין חלוקה אבל אית בה דין חלוקה פלגי ועבדי מחיצה משום היזק ראיה ואף על גב דהא אחזיק דדיירי הכי מקמי דלפלוג דאלמא אין חזקה לדבר שיש בו היזק ראיה. שאני התם דקמי דלפלוג לא מסיים חולקא דכל חד מנייהו ומשום הכי לא מהניא ביה הך חזקה דאחזיקו דדיירי הכי מקמי הכי בלא מחיצה משום דמצי אמר ליה האי דלא עבדינא בהדך מחיצה מקמי הכי משום דאכתי לא פליגנא בהדך ולא אתבררא הי מנייהו חולקי והי מנייהו חולקך ואמינא כי פלגינא בהדיך עבידנא מחיצה והשתא דפליגנא בהדיך נעביד מחיצה. ועוד דאי נמי פליג ברוחות ואתברר חולקא דכל חד מנייהו ואחזוק דדיירי בה בתר הכי בהדדי בלא מחיצה אכתי לא הויא חזקה משום דלא עבד חד מנייהו מידי דליחזוק ביה אלא מיתב הוא דיתבי ולא עבדי מחיצה וכיון דהאי היזק ראיה דאית בה לאו מחמת מעשה דעביד בידים הוא אלא מחמת דיתבי ולא עבדי מעשה הוא דבעי לאחזוקי דהוה ליה כענין שב ואל תעשה לא הוי חזקה הלכך היכא דהויין שתי חצרות אי נמי שני בתים ופתח חד מנייהו על חבריה חלון דאית ביה היזק ראיה על פום מאי דאמרינן לעיל כיון דמעשה בידים קעביד וחזייה חבריה ושתק ליה מהניא ליה חזקה ולא יכול חבריה למסתמיה עליה דכיון דאחזיק אחזיק כשאר נזקים דעלמא דמהניא בהו חזקה. דלית לן היזק דלא מהניא ביה חזקה אלא קוטרא ובית הכסא בלחוד אבל שאר נזיקין מהניא בהו חזקה. ואי קשיא לך האי מעשה דאדם שפתח חלונותיו לחצר השותפין ובא לפני רבי חייא ואמר לו יגעת כו'. לאו משום דקסבר רבי חייא דחלון שיש בו היזק ראיה לא מהניא ביה חזקה הוא דאמר לך יגע וסתום אלא משום דקסבר דלאלתר לא הויא חזקה עד דאתבריר היזקא ושתיק דודאי אחולי אחיל אי נמי עד דגלי דעתיה דאחיל ליה כגון דקאתי וסייע בהדיה אבל לעולם היכא דאחזיק חזקה גמורה לבתר דאתבריר היזקא אי נמי גלי היאך דעתיה דאחיל ואפילו לאלתר מהניא ביה חזקה. תדע דהא אמרינן בתר הכי אמר רב נחמן ולסתום לאלתר הויא חזקה שאין אדם עשוי שסממין אורו בפניו ושותק אלמא טעמא דרבי חייא בפתיחת חלון משום דקסבר לא הויא חזקה לאלתר והיינו דאמר רב נחמן ולסתום לאלתר הוי חזקה כלומר ואף על גב דפתיחת חלונות לא הויא חזקה לאלתר לרבי חייא לסתום ודאי הוי חזקה לאלתר. וגרסינן בהאי פירקא רב כהנא שקיל בידקא בארעיה אזל עביד גודא בארעא דלאו דיליה אמר ליה כמאן כרבי יהודה וכרבי ישמעאל כו' אלמא רבי ישמעאל ורבי חייא הכא בלאלתר הוא דפליגי דרבי ישמעאל סבר לאלתר הויא חזקה ורבי חייא סבר לאלתר לא הויא חזקה והיינו דקאמר ליה רב כהנא והא אית לי סהדי דאתא וסייע בהדאי בגודא כלומר עד כאן לא פליג רבי חייא עליה דרבי ישמעאל בלאלתר הני מילי היכא דלא גלי דעתיה דאחיל אבל היכא דגלי דעתיה דאחיל אפילו לאלתר נמי הויא חזקה והכא גלי דעתיה דאחיל ואתא וסייע בהדאי בגודא.

אשתכח השתא דטעמא דרבי חייא משום דקסבר לאלתר לא הויא חזקה. אבל היכא דמחזיק דמתברר מיניה היזיקא ושתיק ליה דודאי אחולי אחליה יש לו חזקה ולא מצי בתר הכי לערער עליה למסתם דהא אחזיק ליה. הדין הוא סברא דילן. ואיכא מרבוותא זייל דאמרי דלית חזקה להיזק ראיה ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. עד כאן לשונו.
אבל הרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו: הביא הריא"ף ז"ל ראיה בתשובותיו שאין להיזק ראיה חזקה מדאמר ליה רבי חייא יגעת ופתחת יגע וסתום. ולפי דבריו אפילו לעולם קאמר ליה רבי חייא שאין חזקה דכי הוה מעשה לאחר שלש הוה. ואיכא למידק מאי קאמר לעיל גבי רב ענן דשקיל בדקא בארעיה כמאן כרבי יהודה ורבי ישמעאל דאמרו כל שבפניו לאלתר הויא חזקה ומנא לן דרבי ישמעאל אפילו לאלתר קאמר דלמא לאחר שלש ומשום דקסבר דהיזק ראיה שמיה היזק דהאי מעשה לאחר שלש הוה. ויש לומר מדלא שאל ממנו אם החזיק שלש שנים אם לאו אלא מכיון שספרו לו מעשה אמר לו החזקת בני החזקת שמע מינה דלאלתר הויא חזקה לדידיה ורבי חייא נמי דלא שאל לו אלמא לדידיה לעולם אין לו חזקה. ועדיין אינו מתיישב בעיני דע"כ אפילו לרבי ישמעאל דוקא כשפתח לפניו היא ואפילו הכי לא מצינו ששאל ממנו אם פתחו בפניו אם לא אלא ודאי מסתמא שאל ואמרו ואף על פי שלא נזכר כן בגמרא ואם כן אף נאמר ששאל רבי חייא ואמרו לו שלא החזיק שלש אלא שפתח בפניו ושתק. ויש לומר שפתח בפניו לא צריכה דאי שלא בפניו סבור היה הפותח שעל כרחך יוכל לפתוח על חצרו או שיזכה בקדימת פתיחתו הא ודאי ליכא למימר אלא דההיא על כרחך לא איצטריכא ליה למימר אבל אי לרבי ישמעאל בחזקת שלש תליא מלתא על כרחך לא סגיא דלא אשמעינן וכן נמי רבי חייא אלא שמע מינה דלרבי ישמעאל לאלתר הויא חזקה ולרבי חייא לעולם אין לו חזקה.

זימנין דמותבת שרשיפא כו'. ואם תאמר אם כן בחצר השותפין אמאי אין מחייבים אותו לבנות למעלה מארבע אמות. איכא למימר דבחצר ליכא למיחש לשרשיפא שאין מצוין שרשיפא בחצר אבל בבית יש בהם כמה שידות תיבות ושרשיפות ויש לחוש שמא יהיו סמוכים לחלון ויראה בחצר דרך חלון. הרב רבינו יהונתן ז"ל.

מתניתין. הזיז עד טפח יש לו חזקה כו'. האי מתניתין הא פירשה רב הונא ואמר הא דיכול למחות ואינו יכול למחות דקתני במתניתין לאו בעל חצר בבעל הגג הוא כענין יכול למחות ואין יכול למחות שפירשנו לענין חלון אלא האי יכול למחות ואין יכול למחות בעל הגג הוא בבעל החצר שאם יש בו טפח הרי החזיק בו בעל חצר ויכול למחות בידו שלא לבנות תחתיו כלום כדי שלא יתעכב עליו מתשמישו בזיז כלום ואם אין בו טפח אין בו חזקה על בעל חצר לפי שאין בו ממש ומשום הכי אינו יכול לעכב עליו שלא לבנות תחתיו כלום לפי שיכול לומר לו בעל חצר זה ששתקתי לך לא מפני שמחלתי והקניתי לך מקום הזיז באויר חצרי אלא מפני שאין בו ממש הוא ששתקתי. אבל בעל חצר בבעל הגג אפילו אין בו טפח כשיבא לעשותו מתחלה מעכב עליו בעל חצר ואין יכול לומר לו בעל הגג כיון שאין חזקה בו מאי נפקא לך מינה שאתה מונע אותי כדרך שאומר לו בעל חלון לבעל חצר דהתם ליכא עליה דבעל חצר היזקא דהא אין בו היזק ראיה וחזקה נמי לא מחזיק עליה הילכך כיון דליכא עליה היזקא הוה ליה זה נהנה וזה אינו חסר וכופים על מדת סדום אבל הכא הא איכא עליה היזקא דכי אתי בעל הגג לאשתמושי בהאי זיז כו'. הר"י ן' מיגש ז"ל.

הזיז עד טפח יש לו חזקה. בין בעל החצר על בעל הגג בין בעל הגג על בעל החצר והכי מוכח בגמרא דפליגי אמוראי כו'. והכי פירושו עד טפח יש לו חזקה לאחר שלש כיון דמסתמא תשמישתא דקביעותא היא איבעי ליה לבעל החצר למחויי כדי שלא יחזיק זה ויעכב עליו מלבנות תחתיו ולהגביה למעלה מן הזיז וכמו שכתבנו בדין חלון דאיבעי ליה למחויי על העתיד אף על גב דלא אחזיק ליה השתא מידי ויכול למחות בעל החצר השתא תוך שלש ולסלק היזקו כדי שלא יחזיק עליו. עוד נראה לי שיכול בעל החצר למחות משום היזק ראיה ואפילו לרב יהודה דאמר גבי זיז פחות מטפח דאפילו בעל החצר בבעל הגג אין יכול למחות דליכא משום היזק ראיה משום דאמר ליה לתשמישתא לא חזי למאי חזי למיתלא ביה מידי מהדרנא אפאי ותלינא הני מילי בזיז פחות מטפח אבל על טפח חזי לתשמישתא ומסדרים כלים עליו ואין מסדרין בהחזרת פנים פן יפלו הכלים וישתברו אבל פחות מטפח דלא חזי לתשמישתא לסדר עליו כלים אלא למיתלי ביה מידי יכול לתלות בהחזרת פנים ולפיכך יש עליו חזקה משום דאיבעי ליה למחויי משום היזק ראיה ובעל הגג יכול למחות על בעל החצר שלא יתלה בזיז ולא ישתמש בו וסתם מחאת בעל הגג לאחר שלש שכבר החזיק ומחאת בעל החצר תוך שלש שלא החזיק כולה. פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות. בעל הגג אינו יכול למחות אפילו לאחר שלש דכיון דאין לו חזקה ודאי רשאי בעל החצר להשתמש בזיז ולא מיבעיא לרב הונא דאמר בעל החצר בבעל הגג יכול למחות משום היזק ראיה דכיון דיכול בעל החצר לבנות תחתיו ולהגביה למעלה מן הזיז רשאי להשתמש נמי בזיז אלא אפילו לרב יהודה דאמר דאינו יכול למחות משום דליכא היזק ראיה ואשתכח דהא דאינו יכול למחות היינו משום דכופין על מדת סדום הילכך כיון שסובל בעל החצר להוציא הזיז ברשותו ודאי אין לו לבעל הגג לעכב עליו מלהשתמש בו כן נראה לי. ורבותי זכרונם לברכה דחקו לפרש מחאת בעל הגג עליו מלהשתמש בזיז דלא יתרע אשיתיה מהכותל של בעל הגג אבל בפחות מטפח אין דרך להשתמש. והר"י הלוי ז"ל פירש יש לו חזקה ויכול למחות בעל הגג לאחר שלש שלא יבנה הבעל החצר הזיז ויגביה למעלה מן הזיז וכולה חדא מילתא היא. לרב הונא דאמר בעל החצר בבעל הגג יכול למחות אפילו הכי אין לו חזקה לבעל הגג דאמר בעל החצר לא הקפדתי למחות משום היזק ראיה פורתא דכיון דלא חזי פחות מטפח לתשמישתא אלא למיתלא ביה הוה מהדר אפי ותלי וכההיא דאמר רבי אלעאי למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות. עליות הר"י ז"ל.

הזיז עד טפח כו'. לא ידענו מושכו לאויר חצר בכמה אבל מכיון שלא נתן בו שיעור אחר נראה בין באורך בין ברוחב בטפח ואם היה ארוך טפח ואין ברחבו טפח אין לו חזקה. ואמרינן בגמרא שאם החזיק בטפח במשך ארבעה גם החזיק ברחב ארבעה לאיזה צד שירצה אבל לא לארבעת צדדיו יחד כן נראה לי. ואני תמה למה ואם ויתר לחתור בכותלו חור של טפח יתיר לו לחתור ברחב ארבעה ויתן שם דף שיהא ארבעה על ארבעה אין אלו אלא דברי נביאות. ואולי נאמר שאם בא להפך משך הזיז שהוא ארבעה טפחים לרחב הכותל ולא יצא לאויר כי אם טפח יכול לעשות ודבר זה הדעת מקבלו לפי שאינו מקבל תשמיש כל כך וממעט במשא הכותל אף על פי שהוא מרבה בחורים שמכניס בו הזיז. הראב"ד ז"ל.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: החזיק בטפח במשך ארבעה טפחים החזיק בארבעה טפחים. פירש רבינו חננאל ז"ל החזיק בזיז שארכו ארבעה טפחים ורחבו טפח והוציאו מכותלו באוירו של חברו החזיק כנגדו בחצר חברו בארבעה טפחים ברוחב טפח שתחת הזיז כלומר שיכול לעכב על בעל החצר שלא לבנות תחתיו כלום. ויש לפרש החזיק בזיז שרחבו טפח והמשיכו מכותלו באוירו של חברו ארבעה טפחים שנמצאו ארכו של זיז ארבעה טפחים ורחבו טפח אף על פי שאין לו רשות להוציא זיז אחר באוירו של חברו יש לו להרחיב זה הזיז עד ארבעה טפחים כדי שיהא מרובע ארבעה על ארבעה טפחים. עד כאן לשונו.

תוס' בד"ה החוט כו' לבן של אחרונים כפתח היכל זה ר' אושעיא כו' כצ"ל וכ"ה בפ' כיצד מעברין ע"ש:

בד"ה למטה מד' כו' ותני עלה מלמטה כדי שלא יעמוד כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה עד טפח כו' ולא מטעם דפי' כו' עכ"ל דמה"ט דלעיל שכתבו דבטפח יכול לתלות דברים גדולים כו' ויתקלקל הכותל כו' בתוך ג' נמי שלא החזיק היה יכול למחות בבעל החצר וק"ל:

בא"ד והא דמפליג בין טפח לפחות הא בהא כו' עכ"ל אין לפרש דר"ל הא דמפליג בין טפח לפחות ולא קמפליג בטפח גופיה בין תוך ג' לאחר ג' דהא ודאי לאו קושיא הוא דאימא דניחא ליה לפלוגי כולה מלתא בלאחר ג' ועוד דא"כ לא תרצו כלום דטפח גופיה נמי כולה מלתא הא בהא תליא דבטפח לאחר ג' דמהניא ביה חזקה יכול למחות ובתוך ג' דלא הוה חזקה אינו יכול למחות וע"כ נראה לפרש דבריהם דר"ל והא דמפליג בין טפח לפחות כו' דבטפח קאמר דיכול למחות ובפחות קאמר דאינו יכול למחות דהיינו בעל הגג בבעל החצר והל"ל איפכא דבטפח אינו יכול למחות ובפחות יכול למחות דהיינו בעל החצר בבעל הגג ואהא קאמר דהא בהא תליא ר"ל דהמחאה תלוי בחזקה וכיון דבטפח קאמר דיש חזקה לבעל הגג קאמר נמי ביה דיכול למחות בבעל החצר ובפחות דקאמר דאין חזקה לבעל הגג קאמר נמי ביה דאינו יכול למחות וק"ל:

ר"ש בד"ה ור' אלעא כו' בביתי ור' זירא כו' הד"א:

גמרא היכי דמי סולם המצרי כו'. כזה איתא בעירובין (ע"ז ב'):

ר"ש ד"ה לא במהרה. כדדרשי' נמי מפי זרעך כו'. הוא בב"מ (פ"ה) ומה שמצויין ליומא הוא שבוש:

ר"ש ד"ה זה ר' אושעיא. שאמר כזקינו. משולל ההבנה וע' כתובות (ס"ב ב') ובמסה"ש ט"ס:

חלון המצרית אין לה חזקה וכו' כ' הריב"ש ומביאו ב"י דמשמעתין מוכח כשיטת ר' יונה ברא"ש ר"פ לא יחפור דלא מצי למפתח חלונות על חורבת חבירו דלא בעי למיקם עמו בדינא ודיינא לכשירצה לבנו' ודלא כרא"ש שם ודשמעתין. לא מיבעי' לרי"ף ורמב"ן דס"ל דאין חזקה מועלת להיזק ראי' ומתני' איירי בפותח לבקעה וכל קפידה שאם ירצה לבנות כותל אח"כ יצטרך להרחיק שלא יאפיל הרי מבואר כרבינו יונה דאע"ג דאינו ניזוק מיד מ"מ ימחה שלא יטעון עליו חזקה ויצטרך למיזל בדינא ודיינא אלא אפי' לפי מאי דס"ל לרמב"ם ורא"ש דמתני' מיירי מהיזק ראי' וניזוק מיד מ"מ כיון דהרא"ש גופי' מפרש כר"ת ודר' זירא ור' אילעי' לקמן קאי אחלון מצרי אבל בחלון צורי מודה ר"ה אפי' למעלה מד' אמות יכול למחות אע"ג דלית לי' זומני' דמותבת שרשיפא וליכא היזק ראי' בלמעלה מד' אמות ומאי איכפת וע"כ משום שמא ירצה שוב לבנו' כותל ויעכב עליו משום שמאפיל ולא בעי למיזל עמו בדינא ודיינא ודלא כהרא"ש אלו דברי הריב"ש. אמנם הרא"ש יראה דס"ל כמ"ש בחי' רמב"ן דגם ר"ה ס"ל חששא דשרשיפא בחלון צורי. אך במצרי דאין יכול להכניס ראשו לא טרח להעמיד שרשיפא ור' אילעא חייש גם להא ומיהו יש לקיים השגת הריב"ש דמשמע גם לר' יהודה דס"ל אם יש לו מלבן אעפ"י שאין ראשו נכנס לשם יש לו חזקה וגם בזה למעלה מד"א יכול למחות לר"ה ואע"ג דלא יטריח להעמיד שרשיפא כיון שאין ראש נכנס לשם נהי כיון שיש לו מלבן הוה דבר קבוע דמשו"ה יש לו חזקה אבל עכ"פ למעלה מד' אמות לא יעמוד שרשיפא ומ"ט מודה ר"ה אע"כ כרבינו יונה מ"מ אין זה מוכרח כ"כ ועיי' לח"מ שנעלמו ממנו דברי רמב"ן הנ"ל: ובט"ז סי' קנ"ד רוצה לומר דלא פליג רבינו יונה אלא נגד חורבא שאם ירצה הלה לבנות ניזק בהיזק ראי' ויצטרך למיזל בדינא ודיינא לסתום ובין כך ניזוק הוא. אבל אם אין כאן היזק ראי' אלא שלבסוף ירצה לבנו' כותל והלה ימחה בו שלא יאפילנו. מודה רבינו יונה דלכשירצה יבנה והלה צריך למיזל בדינא ודיינא למחות בו ולא הוא ע"ש. ונעלמו ממנו דברי ריב"ש הללו:

הזיז עד טפח יש לו חזקה כ' נימוק"י אפי' להרי"ף דאין חזקה מועיל להיזק ראי' מ"מ הכא בגג דלא קביעא תשמישתא כולי' האי לא הוה כקוטרא ובית הכסא ומהני חזקה נ"ל היינו בגג שיש לו מעקה והזיז יוצא רק מצידו בקרן זויות וכמ"ש תוס' סוף ד"ה ואפי' וכו' אבל אי הי' יוצא באמצע הגג שאין לו מעקה. אדרבא מיגרע גרע כדלעיל ב' ע"ב דפריך מגג הסמוך לחצר חברו וכו' ומשני שאני התם דא"ל בעל החצר לבעל הגג לדידי קביעא לי תשמישתא וכו' ע"ש:

עד טפח לשון זה צ"ע דהל"ל עד טפח אין לו חזקה יותר מזה יש לו חזקה וי"ל דמיירי במי שהוציא זיז אורך כמה טפחי' וזה מיחה בו וחתך ממנו טפח וחזר ומיחה וחתך ממנו עוד טפח וכיון שעכ"פ לסוף נשאר טפח א' ג' שנים החזיק בטפח א' אבל אי הי' מוחה עוד עד שחתך והשאיר פחות מטפח ושתק אח"כ מ"מ אין לו חזקה וכל זמן שירצה יסלקנו כנלע"ד נכון:

יש לו חזקה ויכול למחות כבר כתבנו לעיל פלוגתת רבינו יונה והרא"ש דס"ל כל שאינו יכול למחות אין לו חזקה. והריב"ש כ' שעשה ממסובב סבה אלא נהפוך הוא כל שיש לו חזקה יכול למחות שלא יבוא לטעון חזקה ובעי למיזל בדינא ודיינא עיין ברא"ש דשמעתין דחולין ור"פ לא יחפור. והנה לכאורה לשון משנתינו משמע כרבינו יונה דאלו לרא"ש ה"ל למימר בהיפוך עד טפח יכול למחות ויש לו חזקה פחות מטפח אינו יכול למחות ואין לו חזקה אע"כ כרבינו יונה. אלא די"ל בהיפוך דהא ר' הונא נדחק מאוד לא שנו אלא בעל הגג בבעל החצר וכו' והוא דוחק דמאן דכר שמי' דמחאת בעל הגג ומדוע לא מפרש מתני' כפשוטו וכנ"ל ודוחק לומר דהוה פשיטא לי' מסברא חצונה הך סברא זימנן דבעיתת ולא הו"מ לפרש מתני' ואינו יכול למחות בעל החצר בבעל הגג ונדחק והוציא מתני' מפשטה זהו דוחק אע"כ כהרא"ש ואי ס"ד אהמחאת בעל החצר בבעל הגג קאי ה"ל למיתנא איפכא אינו יכול למחות משו"ה אין לו חזקה אע"כ לא מיירי מבעל החצר אלא מהמחאת בעל הזיז בבעל החצר ומ"מ מ"ש הרא"ש לעיל ר"פ לא יחפור דמלשון משנתינו משמע כדבריו צ"ע אדרבא פשטיות משנתינו משמע כרבנו יונה ולמסקנא נמי לא מיירי כלל ממחאתו דבעל הגג ואע"ג שהוכחנו דינו של הרא"ש מכאן מ"מ הוא לא נתכוון לכך וצ"ע:

השתא אפי' בבית נמי בעינא איצטנועי מינך מה שהקשה תוס' אפי' אחר שבפ"ה דאין פותחין חלון נגד פתח ולא נגד חלון. לק"מ לשיטת רשב"ם לקמן ס' ע"א ד"ה חלון נגד חלון אלא משהו ירחיק עכ"ל ס"ל כל שמרחיק משהו שאינו רואה דרך הליכתו תו ליכא איסורא דאורייתא ומ"מ כשיציץ יראה ויביט ואיכא היזק ראי' אא"כ נתן לו רשות ותוס' ס"ל לא יפתח כלל וכבר הוזכרה פלוגתא זו בראשוני' עיי' לעיל וי"ו ע"ב גבי זה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף ע"ש:

תנן המזחילה יש לה חזקה. ובמאי דקתני המרזב אין לו חזקה קאמר אבל המזחילה יש לה חזקה: בשלמא למאן דאמר הנך תרתי שפיר. דלשמואל דאמר אין לו חזקה מרוח אחת שפיר איצטריך למימר אבל המזחילה יש לה חזקה דדבר קביעות הוא ואין רגילין לעקרה ממקום למקום וכן דר' חנינא שאם היה ארוך מקצרו אבל המזחילה יש לה חזקה ואין מקצרין אותה: אלא למאן דאמר. גבי מרזב דלהכי אין לו חזקה שאם רצה לבנות תחתיו בונה מאי שנא מזחילה דקאמר יש לו חזקה שאין בונין תחתיה מאי נפקא ליה מינה לבעל מזחילה אי בני בעל חצר תותה הא לא מפסיד מידי ובעל חצר לא שעבד לו חצירו למזחילתו לדבר שאינו מזיק לו: של בנין. אבנים: דאמר לא ניחא לי. שתבנה תחתיה: דתיתרע אשיתאי. כלומר מזחילה שלי תפול לקול מקבות והגרזן וכל כלי ברזל בהבנות בנינך אבל גבי מרזב לא חשיב כל כך אפילו הוי של בנין בונה תחתיו אי נמי האי דקא מפליג בין מרזב למזחילה היינו משום דסתם מרזב של עץ וסתם מזחילה של אבנים: צינור. של שופכין: לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך. להשקות בהמותיי שעל מנת כן נתרציתי לך ודמי למקח וממכר שאני שעבדתי לך חצירי בשביל מימך ואם אתה חוזר בך אני לא אחזור בי: מעכב. על בעל הגג: אינו מעכב. דלא שעבד לו מימיו אלא כל ימי שיהיו יורדין לחצירו: אזול שיילוה לרבי ביסא. אביו של ר' חמא וזקנו של רבי אושעיא: לא במהרה ינתק. כדדרשינן נמי (ב''מ דף פה.) מפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו' מדור שלישי ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה: זה ר' אושעיא. שאמר כזקנו: חווקין. שליבות אשקלויינ''ש: וקבעי גמרא מ''ש גבי סולם דלא קמפרש. מתני' שיעורא כי היכי דקמפרש גבי חלון: משום דקבעי לאיפלוגי רבי יהודה. גבי חלון הוצרך ת''ק לפרש שיעורו: א''ר זירא למטה מד' אמות. מקרקע הבית קתני מתני' דחלון צורי יש לו חזקה דכיון דאיכא תרתי שהוא גדול ונמוך ויכולין להסתכל ממנו בחצר יש לו חזקה שלא היה זה מניחו לעשות אלא ודאי ברשותו עשה ואם בא שכנו לבנות הדין להתרחק כדתנן (לעיל דף כב.) החלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד' אמות ואם בא עכשיו אחד מהן לפתוח חלון צורי למטה מד' אמות מקרקע הבית שכנו יכול למחות בידו ומעכבו שלא יפתח: למעלה מד' אמות. מקרקע הבית אין לו חזקה דאין חבירו מקפיד וכשבונה שכנו אינו יכול לעכב עליו ולומר לו הרחק בנינך מן החלון שלי שלא תאפיל עלי שיכול לומר לו סתום אותו שאין לך חזקה ואם אין לו חלון שם וביקש עכשיו לפתוח חלון למעלה מד' אמות אין יכול שכנו למחות בידו ולמנעו ודוקא חלון צורי אבל חלון המצרי בין מלמעלה מד''א בין מלמטה אין לו חזקה וגם אין יכול השכן למחות: ור' אילעא אמר אפילו למעלה מד' אמות. אע''ג דלית ליה חזקה יכול למחות לבלתי עשות שכנו שם חלון כדמפרש טעמא לקמיה זימנין דמותבת שרשיפא וקא חזית בביתי ור' זירא לא חייש להכי דלא חציפי אינשי כולי האי למיעבד הכי: מדת סדום. אין מהנה לחבירו אע''פ שאין חסר בכך כלום. לר''ז כופין דלמעלה מד' אין מניחין אותו למחות שהרי אינו חסר כלום ולרבי אילעא אין כופין ויכול למחות: ושאני הכא. דאיכא חסרון: שרשיפא. ספסל: ההוא דאתא וכו'. רוצה היה לעשות חלון צורי למעלה מד' אמות וחבירו היה מוחה בידו: עביד ליה כר' אילעא. אלמא הכי הלכתא: אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה. חלון העשוי ליכנס ממנו אור במקום אפל לא בעינן חלון צורי אלא אפילו כל שהוא יש לו חזקה דחלון העשוי לאורה מילתא דקביעותא דכל הימים אדם צריך לאורה וכיון שעשה חלון זה לכל הימים עשאו והיה לו לבעל חצר למחות בתוך ג' ומדלא מיחה איכא למימר דברשותו עשה ומתני' לאו בחלון העשוי לאורה מיירי אלא בחלון העשוי לשמור גנות ופרדסים דרך החלון: מתני' הזיז עד טפח יש לו חזקה. מי שיש לו כותל סמוך לחצר חבירו והוציא זיז טפח בולט מכתלו לחצר חבירו הויא חזקה ואין בעל החצר יכול לבנות שם בנין לסתור את הזיז דכולי האי לא הוה שביק ליה בעל החצר להוציא זיז טפח בחצרו בלא רשותו שהרי יכול למחות כדקתני ואזיל ומדלא מיחה בתוך ג' איכא למימר דברשותו הוציא:

במזחילה של בנין עסקינן. אבל מרזב סתמו של עץ ואין עושין אותו של בנין וא''ת וליפלוג במזחילה עצמה בין של בנין לשל עץ וי''ל דניחא ליה במתניתין לאשמועינן במרזב דיש למקומו חזקה: והחוט המשולש לא במהרה ינתק. כמה היו שהן ואבותיהם ואבות אבותיהם היו תלמידי חכמים ולא קאמר עליהם החוט המשולש אלא הכא היינו טעמא לפי ששלשתן ראו זה את זה והא דמזכיר ר' אושעיא קודם רבי חמא אביו במחלוקת לפי שהיה גדול יותר מדאי כדאמר (עירובין דף נג.) לבן של (ראשונים) כפתח [היכל] זה ר' אושעיא ואמר נמי ר' אושעיא בדורו כר''מ בדורו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו: למטה מד' יש לו חזקה. ר''ת מפרש דאיירי בחלון מצרית אבל בחלון צורי או שעשוי לאורה שהוא דבר קביעות אפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה והביא ראיה מדתניא לעיל (דף כב:) החלונות בין מלמעלה בין מלמטה ד''א ותני עלה מלמטה שלא יעמוד ויראה אלמא אפי' למעלה מד' אמות יש לו חזקה כיון דהוי דבר קביעות ואומר רשב''א דאין נראה משם ראיה דאף על פי שהוא יותר מד' אמות לעומד בחוץ לעומד בפנים לא הוי למעלה מארבע אמות כגון שאותן חלונות בעלייה אי נמי מיירי כגון שיש לו עדים או שטר: עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות. אפילו בעל הגג בבעל החצר דאין לומר דוקא בעל החצר בבעל הגג אבל בעל הגג בבעל החצר לא יוכל למחות דהא קתני בסיפא פחות מטפח אין יכול למחות ומפרש רב הונא היינו בעל הגג בבעל החצר אבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות אלא על כרחך בטפח אפילו בעל הגג יכול למחות בבעל החצר וטעמא דבטפח יכול לתלות דברים גדולים המכבידים על הכותל או אם יניח עליו כלי מלא מים וישפך ויתקלקל הכותל ובעל החצר יכול למחות משום היזק ראיה ולמאי דס''ד בגמרא למימר דרב יהודה לית ליה היזק ראיה מכל מקום כשישים כלי מלא מים פעמים שיפול ויטשטש כל החצר ופעמים שיפול על ראש בעל החצר ומיירי תוך ג' אבל אחר שהחזיק אין יכול למחות בעל החצר בבעל הגג ועוד יש לפרש דדוקא אחר ג' איירי ויכול למחות בעל הגג בבעל החצר ולא מטעם דפרישית אלא משום דיש לו תשמיש לבעל הגג על הזיז רוצה להשתמש בו כל שעה ולא יניח את בעל החצר להשתמש בו אבל בתוך ג' שלא החזיק אין יכול למחות בבעל החצר אבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות והוי כמו לרב הונא בפחות מטפח והא דמפליג בין טפח לפחות הא בהא תליא דבטפח דמהני ביה חזקה יכול למחות בבעל החצר אבל בפחות מטפח דלא הויא חזקה אין יכול למחות:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד