בבא בתרא סב ע"א

דף סב - א

ואי אמר ליה "נכסי", אפילו בתי ועבדי. מפני שלשון נכסים כולל גם אותם. ^[14]

ואם מצר לו, כתב בשטר המכירה המצרים היינו גבולי השדה, מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר, כגון שכתב בצד מערב מיצר ארוך, היינו ששדה של שמעון הוא המיצר המערבי, ושדהו של שמעון ארוך מאה אמה, ואילו בצד מזרח כתב לו מיצר קצר, כגון שדהו של לוי, שהוא ארוך רק נ' אמה ^[15] -

אמר רב: לא קנה אלא כנגד הקצר. קנה רק חצי השדה באורך נ' אמה, שהוא בין המיצר שבמזרח לבין המיצר שבמערב, אבל את החצי השני, שאינו אלא כנגד המיצר שבמערב לא קנה כלל. [עיין איור 4 מ"פירוש חי"] כי אנו מפרשים דבריו שלא נתכוין למכור אלא כנגד הקצר, ומה שהזכיר בצד מערב מיצר ארוך, זה משום שהיה צריך להזכיר שדה שמעון במיצר מערבי, ושדה שמעון ארוך ק' אמה, ולא יכול לסמן עד היכן מגיע המיצר בשדה שמעון, לכן הרחיב המיצר, וכתב בסתם ששדהו של שמעון הוא המיצר המערבי.

איור 4

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: ויקנה כנגד "ראש תור". הלא אפשר לומר, כי מה שהזכיר כאן מיצר ארוך וכאן מיצר קצר, בדוקא כתב כן, ולא הרחיב המיצר, אלא נתכוין שיקנה חצי השדה שכנגד מיצר הקצר, ובחצי השני, שכנגד מיצר הארוך בלבד, יקנה חצי מזה באלכסון, היינו שעושים קו מקצה המיצר הארוך אל המיצר הקצר באלכסון, וכל השטח שהוא בתוך הקו הזה, קנה, ומה שחוץ לקו הזה, לא קנה. [עיין איור 5 מ"פירוש חי"] איור 5

שתיק רב. לא ענה להם דבר. ^[16]

ומודה רב, קודם ששתק, היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא, כגון שיש בצד מערב שדה ראובן ושדה שמעון, ומצר לוי ויהודה מחד גיסא, שבצד מזרח יש שדה לוי ושדה יהודה, שדה לוי הוא כנגד שדה ראובן, ושדה יהודה כנגד שדה שמעון, וכתב לו במיצר מערבי שדה ראובן ושדה שמעון, ובמיצר מזרחי כתב לו רק שדה של לוי [או רק שדה של יהודה], מודה רב שקנה כנגד "ראש תור" ולא רק כנגד הקצר. [עיין איור 6 מ"פירוש חי"]

איור 6 כי מדהוה ליה למכתב ליה דראובן כנגד לוי, שאם היה רוצה להקנות רק כנגד הקצר, למה כתב בצד מערב שדה ראובן ושמעון, שיכתוב רק ראובן במערב, שהוא כנגד לוי שבצד מזרח. או ודשמעון כנגד יהודה, אם כתב בצד מזרח שדה יהודה, שיכתוב בצד מערב רק שדה שמעון, שהוא כנגד יהודה. ^[17] ולא כתב ליה כך, אלא כתב בצד מערב שדה ראובן ושדה שמעון, שמע מינה, שכנגד ראש תור הוא דאמר ליה. מוכח מזה, שנתכוין להקנות לו חצי באלכסון, שבצד מערב הקנה לו כנגד שדה ראובן ושמעון, ובצד מזרח רק כנגד שדה לוי או לשל יהודה. ועל כרחך שעושים קו באלכסון.

מצר ראובן מזרח ומערב, ומצר שמעון צפון ודרום, היינו שיש לראובן שתי שדות, מצד מזרח של השדה הזאת ומצד מערב, ולשמעון יש גם שתי שדות, מצד צפון ומצד דרום, צריך למכתב ליה "מצר ראובן, רוחין תרין", ו"מצר שמעון רוחין תרין". שלא יכתוב לו בסתם שדה זו שאני מוכר לך הרי היא בתוך שדות ראובן ושמעון, שאם יכתוב כן אפשר יהיה לפרש שמחלקים את השדה לשתים באלכסון [עיין איור 7 מ"פירוש חי"], ונמצא כל חצי שדה עומדת בין ראובן מצד זה ושמעון מצד זה. היינו שראובן עומד בצד מזרח של החצי שדה, ושמעון מצד דרום, ואילו בחצי השני ראובן הוא בצד מערב, ושמעון הוא מצד צפון. לכן צריך לכתוב ששדה זו עומדת בין שתי שדות של ראובן ובין שתי שדות של שמעון, שאז ברור שמוכר לו כל השדה. וכל שכן אם יכתוב בפירוש מיצר ראובן מזרח מערב, ומיצר שמעון צפון ודרום, שבודאי מוכח שמוכר כל השדה.

איור 7

איבעיא להו: סיים לו את הקרנות, שהיו שדות הרבה של בני אדם מקיפין את שדהו, ולא כתב לו אלא ד' שדות של ארבעה קרנות השדה, היינו זויות השדה, ולא כתב שאר מצרים של ארכה ורחבה, מהו?

האם נאמר שאין דרך למכור קרנות השדה בלבד, ובהכרח מכר לו את כל השדה שבתוך המיצר של הקרנות האלו. או נאמר שלא נתכוין למכור לו אלא שורה אחת באלכסון מקרן לקרן שתי וערב. [עיין איור 8 מ"פירוש חי"].

איור 8 וכמו כן הסתפקו: כתב לו כמין "גאם", אות יוונית הדומה לכ"ף סופית, כגון שכתב לו מיצר קרן דרומית מזרחית, היינו מיצר שנמצא מקצתו בקצה הדרום ומקצתו בקצה המזרח. ובצד שני כתב לו מיצר שהוא בקרן צפונית מערבית, שמקצתו בקצה צפון ומקצתו בקצה מערב [עיין איור 9 מ"פירוש חי"], ^[18] מהו?

איור 9

דהיינו, לפי הצד שבסיים לו את הקרנות לא קנה אלא שורה אחת מקרן לקרן, האם זה רק מפני שלא כתב אלא כנגד הקרנות, אבל כאן, שכתב תחילת כל רוח ורוח, אפשר לפרש שמכר לו כל השדה, ולא טרח לכתוב כל הרוח אלא רק תחילתו. או נאמר, לא מכר אלא מה שבין המיצר שכתב בדרום לבין המיצר שכתב במזרח, וכן מה שבין המיצר שכתב בצפון לבין מה שכתב במערב, שעושים קו באלכסון מדרום למזרח ומצפון למערב, ושוב עושים קו מה שבין מזרח דרום לבין מה שבין מערב צפון, זהו מה שמכר לו ולא יותר.

---

מכר לו שדה ומצר לו מצר אחד ארוך. כגון מצר מזרחי ראובן על פני כל השדה שמכר לו ומצר אחר קצר כגון למערב השדה מצר שמעון ולא היה מגיע מיצרו אלא עד חצי השדה שמכר לו:

אמר רב. הואיל וכן לא אזלינן בתר מצר הארוך אלא בתר מצר הקצר ולא קנה בשדה אלא כשיעור משך מצרו של שמעון כנגדו עד מצר ראובן:

אמרו ליה רב הונא ורב אסי. אמאי אמרת דלא קנה אלא שוה בשוה כנגד הקצר של שמעון ליקני כנגד ראש תור. כלומר היכא דאין מגיע מצר שמעון אלא כנגד חצי של ראובן ימשך מסוף מצר שמעון אצל השדה באלכסון עד סוף מצר ראובן וכך יקנה והיינו כעין ראש תור שלמעלה מרוחב ומלמטה מקצר:

ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון לצד מזרח השדה ומצר לוי ויהודה לצד מערב ואמר לו שדה זו שאני מוכר לך מצד מזרחי עומד ראובן ושמעון ומצד מערב שסמוך לדרום עומד מצר לוי ומצר יהודה לא מצר לו שסמוך ללוי היינו מצר לוי מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר מדהו"ל למכתב נמי ומצר שמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה אלא מצר ראובן ושמעון למזרח ומצר לוי למערב ולא כתב יהודה ש"מ דלא ניחא ליה דניקני ליה מסוף מצר לוי ועד יהודה אלא כעין ראש תור ולא יותר כמו שמצויירין. ואם אותה שדה שמכר לו היו לו לראובן משני צידיה בשדות כשיעור ארכה אחת במזרח ואחת במערב וכן לשמעון אחת לצפונה ואחת לדרומה צריך למכתב ליה המוכר מצר ראובן לרוחין תרין וכו' ואי כתב ליה הכי מקנה ליה כל השדה כולה מקצה לקצה לד' רוחותיה. אבל אי לא כתב ליה אלא מצר ראובן מזרח ומערב יש לומר שמא לצד מזרח קנה כולו ולצד מערב מעט וכן נמי מצד צפון קנה כולה ומצד דרום קצת מן דרום ^*)הציורים עי' בסוף המסכתא. ואיכא למימר דשייר בשדה מקצת: איבעיא להו סיים לו הקרנות שעל זוית אחד של שדה קרן של מצר ראובן ועל זוית אחר קרן של מצר שמעון ועל זוית שלישי קרן מצר לוי ועל זוית רביעי קרן מצר יהודה (כי האי גוונא) ולא מצר לו כל אורך השדה על פני כולה ולא כל הרוחב אלא הזויות מהו מי אמרי' הואיל דמצר ד' קרנותיה כולה מכרה לו השדה על פני כולה או דלמא כיון דלא מצר לו כל ארכה וכל רחבה אלא הקרנות לא מכר לו אלא רצועות באלכסון ההולכות מקרן לקרן ב' רצועות ולא יותר (כי האי גוונא):

כמין גמא מהו. שמצר לו מצרים שתים ראובן ארכה מצד אחד ושמעון רחבה מצד אחר ולא יותר מהו מי אמרי' נותנה לו בריבוע על פני כולה או דלמא כיון שלא מצר לו אלא ב' רוחות לא קנה אלא שתי רצועות כנגד המצר (הכי). מצר לו בסירוגין מהו. כגון שהיו עומדין על המצרים ראובן ושמעון ולוי על רוח מזרחית יהודה יששכר זבולון על רוח דרומית ובנימין דן ונפתלי על רוח מערבית גד ואשר ויוסף על רוח צפונית ובין הני מצרים מכר לו שדה וכתב ליה מצר ראובן ולא כתב ליה מצר שמעון וכתב לו מצר לוי וכן לכל רוח דלג מצר האמצעי שלא כתב לו. מהו מי אמרי' הואיל דמצר לו מצר לכל רוח הכל מצר לו וקנה בריבוע כל השדה על פני כולה או לא קנה אלא כנגד המצר ד' שדות (כעין צורתו) דמאי דמצר ליה קנה ומאי דלא מצר ליה לא קנה תיקו:

הגהת ר"ש ז"ל: ואי אמר ליה נכסי אפילו בתי ועבדי ואי אמר ליה כל נכסי אפילו מטלטלי. ואיכא למידק, דהכא משמע דמטלטלי ליתנהו בכלל נכסים, ובפרק מי שמת (לקמן בבא בתרא קנ, ב) אמרינן גלימא איקרי נכסי, אלמא מטלטלי בכלל נכסים, והתם נמי נכסי גרסינן ולא כל נכסי. ויש אומרים דהתם נכסאי והכא נכסי. ויש מי שאומר דהתם מתנה ובעין יפה נותן, והכא מכר. ובספרים שלנו לא גרסי הכי, אלא: ואי אמר ליה כל נכסי אפילו בתי ועבדי, והוא הדין למטלטלין, ואגב הנך דלעיל נקטה. ומיהו התם נמי לא גרסינן כל נכסי, אלא נכסי לפלניא. ואפשר דמשום דאמר הכא כל ארעתא נקט נמי הכא כל נכסאי, והוא הדין לאומר נכסי. והעיקר נראה כפירוש הראשון, דהתם באומר נכסאי, והאמת כן הוא, כי שכיב מרע שצוה על נכסיו אינו אומר נכסי אני נותן אלא נכסאי.

מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. אי אפשר לפרש כגון שמצר לו שני מצרים ארוכים ואחד קצר, כגון זה  דהא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דקנה כנגד ראש תור, דבכי הא אי אפשר שיאמרו הם שיקנה כנגד ראש תור, דהא אמרינן בסמוך מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי, ומצר רביעי לא מצר לו, רב אמר קנה כולה חוץ ממצר רביעי, ורב אסי אמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה, והשתא יש לומר כשמצר לו שלשה מצרים ארוכים לא קנה לרב אסי אלא תלם אחד על פני כולה, וכשלא מצר לו אלא שנים וחצי קנה כנגד ראש תור, אלא הכא שמצר לו שלשה ארוכים ולא מצר לו המצר הרביעי ארוך אלא קצר כזה:  ובכי הא הוא דאמר רב שלא קנה מן הדרומי אלא כנגד הצפוני הקצר כזה:  ורב הונא ורב אסי סברי דקנה כנגד ראש תור, כזה: .

שתיק רב. כתב ר"ח ז"ל דהלכה כרב כהנא ורב אסי, מדשתיק רב שתיקה כהודאה דמיא, ויש נותנים טעם, דכל שתיק להו רב לרב כהנא ורב אסי לאו משום דלא חש למאי דקאמרי ליה כשתיקת הרב לתלמיד, כדאמר ליה אביי לרבה בסמוך מאי שנא ושתיק ליה רבה, ולאו משום הודאה, אלא דלא חש לאהדורי ליה, דרב כהנא ורב אסי תלמידים חברים היו לו לרב, וכדאמרינן דלגמריה דרב הוו צריכי (לחבריה) [לסבריה] לא הוו צריכי. ותדע לך, מדאמרינן בפרק איזהו נשך (ב"מ סט, ב) ספינה רב אמר אגרא ופגרא, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לאו פגרא, ואי פגרא לאו אגרא, שתיק רב, ואמר רב ששת אמאי שתיק רב ולא שמיעא ליה הא מתניתא אין מקבלין צאן ברזל מישראל וכו', אלמא שתיקותא דרב משום דלא משכח לאהדורי להו, והודאה היא.
והרב אלפסי ז"ל לא פסק בהלכות כחד מינייהו. ויש אומרים דהלכתא כרב, שאף על פי שלא מצא תשובה, לא הודה להם, דרב אגמריה סמיך, והיינו דקאמרינן ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מצד אחד ומצר לוי ויהודה מצד אחד וכו', דלמא בזה הודה אבל באידך לא מודה, אלא אגמריה סמיך, וגמריה דרב משום קושיא דרב כהנא ורב אסי לאו דחי', ואינהו נמי תלמידי דרב נינהו ולגמריה צריכי, ולית הלכתא [כ]שתיהן במקום רב.
והרמב"ן ז"ל כתב שמצא בנוסחא ראשונה מהלכות הרב אלפסי מוגהת בכתב ידו: והלכתא כרב כהנא ורב אסי, ונראה שחזר בו לאחר מכאן ודעתו במסכת סוכה (ז, א) גבי יעמידנו כנגד ראש תור, ולפי זה מה שכתבה כאן לפלוגתייהו סתם, היינו דדעתו לפסוק כרב, דמסתמא הלכתא כרב לגבייהו, ועוד דהוה ליה ספיקא בממונא והמוציא מחבירו עליו להביא ראיה. ור"ש ז"ל פירש, מודה רב מקמי דאשתיק, אבל בתר דאישתיק אודי בתרוייהו.

מי שמכר בית או שדה לחברו והיו מצרניה ראובן מצד צפון ומצד דרום שמעון ולוי וכשבא להזכיר מצרים שבצד דרום וצד צפון כתב שדה שממוצרת מצד צפון לשדה ראובן ומצד דרום לשדה של שמעון ולא הזכיר של לוי ונמצא שהזכיר מצד צפון מצר ארוך ומצד דרום מצר קצר לא קנה מן הארוך אלא כנגד הקצר היה מצר צפון גם כן לשנים של ראובן ושל יהודה וכשבא להזכיר המצרים הזכיר מצד צפון אותם השנים ר"ל שדה הממוצרת מצד צפון לשדה של ראובן ולשדה של יהודה ולא הזכיר מצד דרום אלא של שמעון ולא של לוי הרי זה קנה כל השדה מצד הצפון ולא קנה מצד דרום אלא חציו והוא הממוצר לאותו שהזכיר וחולק בקו היוצא מראשו לצד דרום ומתאלכסן עד ראש חלק של שמעון והיא הצורה הנקראת ראש תור בלשון תלמוד כגון זה שאם לא שכיון לכך למה הזכיר מאותו הצד ראובן כלל לא היה לו להזכיר אלא מצר יהודה שהוא כנגד שמעון:

מצרים אלו צריך להזכירם מארבע רוחות ואם היה מצר ראובן בצד מזרח ובצד מערב ומצר שמעון צפון ודרום אין אומרים די לו שיזכיר שדה הממוצר לשדה של ראובן ולשדה של שמעון אלא צריך שיזכיר שדה הממוצר לשדותיו של ראובן מזרח ומערב ולשדותיו של שמעון לצפון ולדרום אלא מצד שתי רוחות מזרח ומערב או שתפרש צריך שיזכיר שדה הממוצר לשדותיו של ראובן מזרח ומערב ולשדותיו של שמעון לצפון ולדרום סיים את הקרנות כגון שאמר קרן מזרחי צפוני לשדה פלני וכן כל ארבע קרנות אין אומרים כל צדי השדה נכללים בכך אלא הדבר בספק ולא קנה אלא כפי מה שמצר אע"פ שהיו הרוחות כלם ממוצרים לאותם מצרני הקרנות ואין צריך לומר אם היו הרוחות ממוצרות לבעלים אחרים וכמה הוא קונה מזה פירשו גאוני ספרד שמחלקין את הקרקע בקו החולקו באלכסון משני צדדין מקרן מזרחי צפוני לקרן מערבי דרומי ומקרן מזרחי דרומי לקרן מערבי צפוני כגון זו וזוכה בשתי חתכות מהם והוא חצי השדה בקורנזיל מפני שהזכרת מצרים שבקרן אינו משמש אלא לרוח אחד ונמצא הזכרת מזרחי צפוני ומזרחי דרומי פירושו מקרן מזרחי צפוני עד קרן מזרחי דרומי והוא מצד מזרח והזכרת מערבי צפוני ומערבי דרומי פירושו מקרן מזרחי צפוני עד קרן מערבי דרומי והוא מצד מערב ונמצא שאין כאן אלא מצד שתי רוחות מזרח ומערב או שתפרש ממזרחי דרומי עד מערבי דרומי מצד אחד וממזרחי צפוני עד מערבי צפוני מצד אחד והם צפון ודרום ומתוך כך זכה בחציו בקורנזיל מצר לו שתי רוחות כמין גאם מזרח וצפון אף זה ספק ולא קנה אלא חציו בקורנזיל בקו יוצא מנקדת מזרחי דרומי עד מערבי צפוני כגון זו :

יח. ההוא דאמר ליה לחבריה ארעא דבי חייא מזביננא לך הוין תרתי ארעאתא דמקריאן דבי חייא אמר רב אשי חדא אמר ליה תרתי לא אמר ליה. ואי אמר ליה ארעאתא סתמא מיעוט ארעאתא שתים ואי אמר ליה [כל] ארעתא כל ארעאתא דאית ליה לבר מבוסתני ופרדיסי ואי אמר ליה זיהראי אפי' פרדיסי ובוסתאני במשמע, וכל שכן ארעאתא, לבר מבתי ועבדי ואי אמר ליה נכסאי אפילו בתי ועבדי. הא שמעתא הכי אשכחנן לה בכולהו נוסחי דילן, ורובא דרבואתא דקמנן על גירסיהו נמי הכי גרסי לה. ולפום הדין גירסא ה(י)א דאמרינן ואי אמר ליה ארעאתא סתמא מיעוט ארעאתא שתים, אעיקר האי עובדא דאיירי ביה מעיקרא קאי. דאשמועינן גמרא דאי הוה אמר ליה ארעאתא דבי חייא מזביננא לך מיעוט ארעאתא שתים, ואי הויין תרתי או תלת ארעתא דמקריאן דבי חייא לא מצי מוכר לדחוייה ללוקח בבציר דתרתי, דלא משמע לישנא בציר מן הכי. ולא מצי לוקח למתבע מיניה טפי מתרתי, דהאי לישנא כי היכי דמשמע כולהי הכי משמע תרתי מיניהי ויד בעל השטר על התחתונה. והוא הדין היכא דאמר ליה ארעאתא דילי אי נמי ארעאתי, כמה דלא אמר ליה כל חד דינא הוא דלית ליה טפי מתרתי.

והא דאמרינן ואי אמר ליה ארעאתא סתמא, לאו למימרא דלא פריש לה ארעאתא דפלניא אי אמר ליה ארעאתא מזביננא לך, אלא למימרא דכמה דלא פריש ליה מנינא ולא אמר ליה כל, אע"ג דאמר ליה ארעאתא דפלניא אי נמי דילי לית ליה טפי מתרתי. דאי ס"ד דוקא דאמר ליה ארעאתא מזביננא לך, אבל היכא דפריש ליה דפלניא אי נמי דאית לי שקיל כולהו, אי הכי אדאשמועינן בתר הכי היכא דאמר ליה כל ארעאתא דמשמע כל ארעאתא דאית ליה, לישמעינן היכא דאמר ארעאתא דפלניא אי נמי ארעאתא דילי אי נמי ארעתאי דמשמע כולהו, וכל שכן היכא דאמר כל ארעתא. אלא מדלא אשמעינן דמשמע כל ארעאתא דאית ליה אלא היכא דאמר כל ארעאתא ממילא שמעת דהיכא דלא אמר כל לית ליה אלא תרתי.

מיהו חזינא ליה לגאון ז"ל בספר מקח וממכר (שער כ) דגריס ליה להאי מימרא דאי אמר ליה ארעאתא שמעתא באפי נפשה. והכי גריס לה, פשיטא אמר ליה ארעאתא מיעוט ארצות שתים, ומפריש לה כגון דאמר ליה ארעאתא מזביננא לך. והאי גירסא תמיהא לן, דלא אשכחן פשיטא ברישא דשמעתא אלא היכא דאית ליה למבעי בעיא עילויה. ואפילו להאי גירסא נמי לאו בדאמר ליה ארעאתא דפלניא מזביננא לך אי נמי ארעאתא דילי אי נמי ארעתאי, ואין צריך לומר היכא דאמר ארעאתא מזביננא לך, דאי לא תימא הכי אדאשמועינן לבסוף בדאמר ליה כל ארעתא דמשמע כל ארעאתא דאית ליה לישמועינן בדאמר ליה ארעאתא דפלניא אי נמי דילי וכ"ש היכא דא"ל כל, אלא מחורתא כדפרשינן.

ואי קשיא לך ההיא דגרסי' בסוף פרק השואל (ב"מ קג,א) גבי מאן דאמר ליה לחבריה אושלן האי מרא למירפק ביה האי פרדיסא ואי אמר ליה פרדסאי רפיק ביה ואזיל כל פרדיסי דאית ליה, ועל כרחיך לישנא דפרדיסי כלישנא דפרדיסי דפלניא משמע דאידי ואידי חד טעמא הוא, וכי אמר פרדיסי כל פרדיסי דאית ליה משמע. לא קשיא, דכדמעיינת בה שפיר תרויהו חד טעמא נינהו, דהאי לישנא ספיקא הוא, אי כולהי משמע אי תרתי משמע, מיהו התם דדינא אמרא גופיה הוא, כיון דברשותיה דשואל קאי מוקמינן ליה בחזקתיה והוה ליה משאיל מוציא ועליו הראיה, הכא דדינא אגופא דארעא הוא וקימא לן קרקע בחזקת בעליה קיימת הוה ליה לוקח מוציא ועליו הראיה.

ומאי איכא בין ארעתא לזיהרי, דארעתא שדות הלבן העומדות לזריעה משמע ואלו זיהרי קרקעות העושות פירות משמע, לא שנא שדה הלבן ולא שנא שדה האילן.

ומסתברא דהא דאמרינן הכא דאי אמר ליה נכסאי או נכסי דפלניא אפילו בתי ועבדי משמע, לאו לאפוקי מטלטלי קאתי, דעל כרחיך לישנא דנכסאי אפילו מטלטלי נמי משמע, כדמיברר בפרק מי שמת (לקמן בבא בתרא קנ,ב) גבי אמר נכסאי לפלניא דפשיט התם מטלטלי אקרו נכסי ואפילו תפילי, ולא מספקא לן התם אלא ספר תורה דאיבעיא לן ולא אפשיט. והאי דנקיט הכא אפילו בתי ועבדי לאו לאפוקי מטלטלי, אלא משום דאיירי מעיקרא בלישנא דכל ארעאתא דממעיט פרדסי ובוסתני, והדר איירי בלישנא דזיהרא דמשמע אפילו פרדיסי ובוסתני וממעיט בתי ועבדי, והדר איירי בלישנא דנכסי דמשמע אפילו בתי ועבדי, לא אשמועינן לרבויי מלישנא דנכסי אלא בתי ועבדי דאיירי בהו מעיקרא למעוטינהו מלישנא דזיהראי, והוא הדין דמשמע נמי מטלטלי, מיהו כולה שמעתא במקרקעי קא מיירי במטלטלי לא קא מירי. ואיכא מרבואתא דדייק מהכא דלישנא דנכסאי לא משמע מטלטלי עד דאמר כל נכסאי. ולא מסתבר גבן, דשמעתא דפרק מי שמת (שם) בדאמר נכסאי היא, דהכי אשכחנן לה בכולהו נוסחי עתיקי, ולאו בדאמר כל נכסאי, ואפילו הכי קא מרבי התם כולהו מיני מטלטלי. ותו דכולהו מתנייאתא דמייתי התם מיניהו ראיה באומר נכסיו קימין ולא מיירי בהו בלישנא דכל נכסיו כלל. דאמרי' התם (קנא,א) בהמה איקרי נכסי, דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראוין לגבי מזבח כו', ואמרינן נמי תפילי איקרו נכסי דתנן המקדיש את נכסיו מעלין לו תפיליו, דש"מ דאע"ג דלא אמר כל נכסיו אלא נכסיו, וסתמא הוא דאמר, דהא לא קתני המקדיש כל נכסיו אלא המקדיש נכסיו ותו לא קתני, וקאמרינן דאפילו מטלטלי איקרו נכסי. ותנן נמי (ערכין כד,א) המקדיש את נכסיו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו, דש"מ דאע"ג דלא אמר כל נכסיו אלא נכסיו, וממילא משמע אפילו כסות וכלים.

ובעל עיטור סופרים כתב (מתנת שכ"מ סב,א) ז"ל דשמעתא דהכא כפשטה מוקמינן לה, דאי אמר נכסאי אפי' בתי ועבדי אבל מטלטלי לא עד דאמר כל נכסאי, ולא קשיאן אהדדי, דהכא מכר והתם מתנה. וליתא, מההיא דגרסינן התם (ערכין כד,א) ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יימר אמר להו סליקו ליה תפיליו, מאי קמ"ל מתני' היא המקדיש את נכסיו מעלין לו תפיליו, מהו דתימא התם הוא דסבר מצוה קא עבידנא אבל לענין זביניה מצוה דגופיה לא מזבין איניש, קא משמע לן. והא התם דנכסיה סתמא קאמרינן ולא קאמרינן כל נכסיה ועוד מדדיקינן עלה מאי קמ"ל מתניתין היא, דאלמא זביני נמי בהאי ענינא כי דינא דהקדש דמו, דאפי' בלישנא דנכסיו סתמא תפילי נמי מקרו נכסי, וכ"ש שאר מטלטלי:

יט. ושמעינן מיהא דמאן דאמר ליה לחבריה שדי מכורה לך, אע"ג דאית ליה למוכר ארעאתא טובא ולא סיים ליה ללוקח הי מיניהו קא מזבין ליה, קני חדא מיניהי, אלא שיד לוקח על התחתונה. ואי אמר ליה ארעאתא, קני תרתי מיניהו ויד לוקח על התחתונה:

כ. מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. כגון דהוה משיך מצר שמעון לחודיה כנגד כל השדה מרוח מזרחית, ומצר לוי ויהודה מרוח מערבית, מצר (שמעון) [יהודה] מחציה כלפי צפון ומצר לוי מחציה כלפי דרום, ומצר ליה מצר שמעון סתמא מחד גיסא ומצר יהודה מחד גיסא ומצר לוי לא מצר לו, נמצא שמצר לו מצר מזרחי ארוך כנגד כל השדה ומצר מערבי קצר כנגד חציה. אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר. ונמצא שלא קנה אלא חציה. וה"ה כל היכא דמטי ליה כנגד הקצר, דכי מצר ליה מזרחי ארוך לאו למקני כוליה קא מצר ליה, אלא משום דכוליה דחד גברא הוה וחד מצר הוה ולא הוה יכיל לסיומיה כנגד הקצר.

אמרי ליה רב כהנא ורב אשי לרב ויקנה כנגד ראש תור. שמותחין אותו של ארוך העודף על הקצר (ו)עד סופו של קצר באלכסון וקונה מן החוט ולפנים, דאשתכח (דהכא) [דהיכא] דלא מטי קצר אלא עד פלגא קני כולה נכי ריבעא, פלגא דקאי כנגד הקצר ופלגא דשארא דקאי כנגד הארוך לחודיה באלכסון. דדיקי מדהוה ליה למכתב ליה מצר יהודה מן המערב ודשמעון כנגד יהודה מן המזרח וכתב ליה שמעון סתמא, ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה.

שתיק רב. והאי פלוגתא לא מיתוקמא אלא כגון דמצר ליה רוח שלישית דסמיכא ליה לראובן וליהודה, דאשתכח דמצר ליה תלת רוחי דסמיכן להדדי. אבל היכא דלא מצר ליה אלא מתרי גיסי, מצר אחד ארוך ומצר אחד כנגדו קצר, כ"ע מודו דלא קנה אלא תלם אחד כנגד הקצר, דהא רב הו(נ)א דמודי הכא דמן הקצר ולפנים לא שייר ולא מידי, והוא גופיה הוא דאמר לקמן (בבא בתרא סב ע"ב) מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא מצר לו קנה הכל חוץ ממצר רביעי, ושמואל אמר קנה הכל ואפילו מצר רביעי, ואי ס"ד דאפי' מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר ותו לא קנה כולה כנגד הקצר, אם כן לרב ושמואל אמאי לא איירי אלא במצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי, ליירו בתרי ותו לא, ודקנה כולה, וכל שכן בתלתא. וכי תימא להודיעך כחו דרב אסי דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה, אדאשמעינן כח יחיד כח רבים הוה עדיף ליה לאשמועינן. ועוד אדאשמועינן כח דלאו כהלכתא לישמועינן כח כהילכתא. אלא לא מיתוקמא אלא בדמצר ליה נמי רוח שלישית, דרב סבר לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר כדפרישנא טעמיה לעיל. מיהו מן הקצר ולפנים ודאי קנה דהא מקפי ליה תלתא מצרי דמצר ליה, כי טעמיה דרב גבי מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי.

ורב כהנא ואקשי ליה ויקנה כנגד ראש תור ואת"ל בשמעתא דמצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי (להלן ע"ב) כרב ס"ל, כי קא מקשי ליה לסברא דנפשיה קא מקשי ליה. ואת"ל בההיא כרב אסי ס"ל דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה, בין לרב כהנא בין לרב אסי כי קא מקשו ליה הכא לדבריו דרב קאמרי ליה. מיהו לרב אסי ודאי ליכא ספיקא, דלדבריו דרב קאמר ליה, דהא רב אסי הוא דאמר ליה התם דאפילו היכא דמצר ליה תלתא מצרי דסמיכי להדדי לא קני ממאי דקאי בנתים אלא תלם אחד, והכא דלא מצר ליה מן הקצר ולחוץ אלא חד מצר היכי לימא רב (אשי) [אסי] דליקני מיניה כנגד ראש תור דאשתכח (דקתני) [דקאני] מיניה פלגא באלכסון. וכי תימא דמצר ליה נמי מצר רביעי, אי הכי בין לרב בין לרב (אשי) [אסי] אמאי כנגד ראש תור ותו לא. אלא על כרחיך רב אסי לדבריו דרב קאמר ליה, לדילי אפילו מן הקצר ולפנים לא קני אלא תלם אחד על פני כולה, אלא לדידך דסבירא לך דאע"ג דלא מצר ליה מצר רביעי קנה כל מאי דקאי ביני מצרי דמצר ליה, הכא נמי כיון דאלו מצר ליה מצר ארוך מתרי גיסי בשוה הוה קני כולה, כי לא מצר ליה ארוך אלא מחד גיסא ליקני מיניה דההוא פיסקא דקאי מן הקצר ולחוץ כנגד ראש תור, דהיינו פלגא באלכסון.

שתיק רב. ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי ויהודה מחד גיסא מדהוה ליה למכתב ליה ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה. כלומר דעד כאן לא קאמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר אלא היכא דהאי ארוך דחד גברא הוה ולא הוה יכיל לסיומיה כנגד הקצר ואמטול הכי מצריה נהליה סתמא, אבל הכא דהוי דתרי גברי כגון דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי ויהודה מחד גיסא ומצר ליה מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר יהודה לחודיה מחד גיסא, דהו"ל למכתב ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה, ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה. כלומר מדהוה ליה לממצר ליה מצר שמעון ויהודה ולא לדכריה ראובן כלל כי היכי דלא אדכריה ללוי, אלא לכתוב ליה מצר יהודה מחד גיסא ודשמעון כנגד יהודה מחד גיסא, ולא כתב ליה הכי, אלא איכפל לממצר ליה נמי מצר ראובן, ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה. וה"ה היכא דלא הוה כתב ליה ודשמעון כנגד יהודה אלא דהוה מצר ליה שמעון מחד גיסא ויהודה מחד גיסא דלא הוה קני אלא כנגד שמעון ויהודה, והאי דנקט ודשמעון כנגד יהודה משום טעמא דרב כהנא ורב אסי נקטה, דפליגי עליה דרב היכא דהוי כוליה מצר ארוך דשמעון לחודיה, ועל כרחיך כיון דכוליה דחד גברא הוה ולא הוה יכיל לסיומיה כנגד הקצר, כי פליגי עליה התם מטעמא דהוה ליה למכתב ודשמעון כנגד יהודה הוא דפליגי עליה, ואמטול הכי נקטיה להאי טעמא באודיתיה דרב, דאע"ג דכי הוי כוליה מצר ארוך דחד גברא לא מודי להו בהאי טעמא, כי הוי דתרי גברי מודה. ואם נפשך לומר דכי אמרי' מדהוה ליה למכתב ודשמעון כנגד יהודה לאו לבתר דמצר ליה מצר יהודה מחד גיסא קאמרינן אלא כוליה לישנא דמצרנותא קמ"ל, דאי קאי אשר בצפון וראובן ושמעון מזרח ולוי ויהודה מערב, מדהוה ליה למכתב מצריה דאשר מחד גיסא ודשמעון כנגד יהודה מתרי גיסי ולא לדכרנהו לראובן ולוי כלל, ולא כתב ליה הכי אלא מצר ליה נמי ראובן בהדי שמעון מחד גיסא, שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה.

וקי"ל כותיה דרב בתרויהו. דהיכא דהוי כוליה ארוך דחד גברא לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר. והיכא דהוי בתרי גברי קנה כנגד ראש תור, דהאי דשתיק בקמיתא לאו למימרא דקבולי קבלה אלא משום דלא חש לאהדורי להו, דאע"ג דאיכא למימר דמדהוה ליה למכתב ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה כנגד ראש תור קאמר ליה, איכא למימר נמי דכל היכא דארוך דחד גברא לא טרח למימצר ליה אלא סתמא, ולא איכוון לאקנויי ארוך אלא כנגד הקצר, והוה להו לאסוקי אדעתיהו, דכל היכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי קרקע בחזקת בעליה קימת, ויד בעל השטר על התחתונה ולא קנה ארוך אלא כנגד הקצר. והכי נמי מסתברא דרב בקמיתא בפלוגתיה קאי, דאי אודי להו בקמיתא מאי מודי רב דקאמרינן בתר הכי דבתריתא. וכי תימא מאי מודה רב דקאמרינן, מקמי דאשתיק, מיהו מדאשתיק מודי בתרויהי, אי הכי כיון דאשמעינן גמרא בשתיקותיה דרב דאודי בקמיתא אף ע"ג דאיכא למימר דכנגד הקצר קאמר ליה, כל שכן בבתריתא דמוכחא מילתא דכנגד ראש תור קאמר ליה, ואמאי אצטריך בתר הכי לאשמועינן דהוה מודה מעיקרא בבתרייתא. אלא לאשמועינן דבפלוגתיה קאי ולא מודי אלא בבתרייתא. הילכך הילכתא כוותיה דרב, דרב כהנא ורב אסי תלמידי דרב הוו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ועוד דסלקא שמעתתא כותיה דרב. ועוד דקימא לן דכל היכא דמספקא לן מילתא בקרקעות בין מוכר ללוקח אמרינן קרקע בחזקת בעליה קימת, וקי"ל נמי יד בעל השטר על התחתונה:

כא. מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למכתב ליה מצר ראובן רוחין תרתין ומצר שמעון רוחין תרתין. דאי כתב ליה מצר ראובן ומצר שמעון סתמא איכא למימר דלא מצר ליה ראובן אלא מזרח ולא מצר לו שמעון אלא צפון, ונמצא שלא מצר לו אלא שני מצרים סמוכים זה לזה כמין גם, ודינא הוא דלא קני מינה אלא פלגא באלכסון. ודוקא דמצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום, דכיון דמפלגי תרי מצרי דראובן מהדדי אי כתב ליה מצר ראובן ושמעון סתמא איכא למימר דכי מצר ליה מכל חד מינייהו חד מצרא בלחוד הוא דמצר ליה, אבל היכא דקאי מצר ראובן מזרח וצפון ומצר שמעון מערב ודרום כיון דסמיכי תרי מצרי דראובן להדדי ותרי דשמעון להדדי כל תרי מינייהו כחד מצרא אריכא דמי, ואע"ג דלא כתב ליה רוחין תרתין נמי קני כולה, דאפילו היכא דכתב ליה מצר ראובן מחד גיסא ומצר שמעון מחד גיסא מסתמא כוליה מצרא דראובן מצר ליה וכוליה מצרא דשמעון מצר ליה. ודמיא לההיא דאמרינן (לעיל בבא בתרא יג,א) גבי חד גיסא נגרא וחד גיסא נהרא דלא מיתוקמא אלא דמשיך נהרא מתרתי רוחי ודסמיכן להדדי וקרי להו לכל תרתי רוחאתא מיניה חד גיסא. והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי אדאשמעינן חמירתא דמפלגי מצרי מהדדי [דצריך] למכתב ליה רוחין תרתין, לישמעינן קילתא היכא דלא מיפלגי מצרי מהדדי, דאע"ג דכל תרי מצרי דכל חד מינייהו כחד מצרא דמו צריך למכתב ליה רוחין תרתין, וכל שכן חמירתא דמיפלגי מצרי מהדדי, אלא ש"מ דדוקא נקט דמיפלגי מצרי מהדדי דאי לאו הכי בסתמא נמי קני כולה כדברירנא.

ודוקא דתרי מצרי דראובן ותרי מצרי דשמעון ומצר ליה ראובן ושמעון סתמא כדאמרן, אבל היכא דראובן מזרח ושמעון מערב ולוי צפון ויהודה דרום ומצר ליה מצר ראובן ושמעון ותו לא, אי נמי לוי ויהודה ותו לא, והוא הדין היכא דראובן מזרח וצפון ושמעון מערב ודרום ומצר ליה מצר ראובן מזרח ומצר שמעון מערב, לא קנה אלא תלם אחד על פני אחד מהן, והוא דהוי תשעה קבין, דבציר מהכי לא מקריא שדה ולא ארעא, והוא הדין בגינה בית חצי קב, ואידך מצרא אחרינא דמצר ליה מצרים הרחיב לו, אי נמי למהוי יד לוקח על התחתונה, דאי בעי מוכר למיתב ליה אהאי מצרא יהיב ואי בעי אהאי מצרא יהיב. תדע דעד כאן לא פליגי רב ושמואל (להלן ע"ב) עליה דרב אסי דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה אלא היכא דמצר ליה תלתא מצרי דסמיכי להדדי, דמצרא מציעא (מחצר) [מחבר] להו לתרויהו לאוכוחי דכל מאי דקאי בי מצעי זבין ליה, אבל הכא דהני תרי מצרי דמצר ליה מפלגי מהדדי וליכא דמחבר להו מודו ליה לרב אסי דאין לו אלא תלם אחד על פני כל המצר. דאי לא תימא הכי, אד[א]שמעינן היכא דמצר ליה תלתא מצרי לישמעינן היכא דמצר ליה תרי. וכבר ברירנא לה להא מילתא גבי שמעתה דמצר אחד ארוך ומצר אחד קצר (לעיל סי' כ). והתם הוא דאמר רב אסי תלם אחד על פני כולה משום דכולהו מצרי דמצר ליה סמיכי להדדי, וכי יהבינן ליה תלם אחד על פני כולה חדא ארעא הוא דיהבינן ליה, אבל היכא דמיפלגי מצרי מהדדי ואי יהבינן ליה תלם אחד על פני כל אחד מהן קא שקיל תרי פיסקי, אפילו רב אסי מודה דלא יהבינן ליה אלא אחד, דחדא ארעא זבין ליה תרתי לא זבין ליה:

(ג) ומודה רב היכ' דאיכ' מצר ראובן ושמעון (מצר) [מצד] א' ומצר לוי ויהוד' (מצר) [מצד] א' מדהו' לי' למכתב מצר שמעון כנגד יהודא ולא כתב לי' ש"מ כנגד ראש תור קאמר לי'. פי' אם הי' ראובן ושמעון מצד מזרח כל אחד נ' אמה ומצד מערב היו של לוי ויהודא כ"א נ' אמה ומצר לו מצד מזרח ראובן ושמעון ומצד מערב לא מצר אלא יהודא ושייר לוי מודה רב דמצר מזרחי שהאריך שקנאו שלו וקונה כנגד ראש תור דאם איתא דלא קנה ארוך אלא כנגד הקצר דהיינו שמעון שהיא כנגד יהודא מה לו לכתוב מצר מזרחי ראובן ושמעון הי"ל לכתוב שמעון לבדו שהוא כנגד יהודא מה לו להזכיר ראובן כלל כמו שבמערב לא הזכיר לוי גם במזרח לא הו"ל להזכיר ראובן ומדהזכירו ש"מ כנגד ראש תור קאמר לי' שבודאי אילו הי' מצר מזרחי של אדם אח' כולו יש לומר מצרים הרחיב אבל עכשיו שהוא של שני ב"א מה לו לכתוב שניהם:

(ד) מצר ראובן מזרח ומערב כו' פי' דוקא מזרח ומערב אז צריך למכתב רוחין תחתין ולא סגי לי' למכתב השדה שבין ראובן ושמעון אני מוכר לך אבל אם הי' ראובן מזרח ודרום ושמעון הי' מערב וצפון אינו צריך לכתוב רוחין תרתין אלא כותב לו השדה שבין ראובן ושמעון אני מוכר לך ולא מצינן השתא למימר דילמא על חצי שדה באלכסון קאמר לי' דהוא ממקצוע דרומית מזרחית ועד מקצוע מערבית צפונית דהיכי אמרי' הכא דוקא בששתי שדות של ראובן לא מיחברי אהדדי וכן שתי שדות שמעון דאמרי' כשאמר בין ראובן ושמעון לא על שתי שדותיו אמר שהרי אינן מחוברות ולא אמר אלא על אחת אבל השתא דמיחברי כשאמר בין ראובן ושמעון כל ראובן וכל שמעון קאמר ואינו יכול ליתן לו חצי שדה באלכסון אלא כל השדה שביניהם:

(ה) סיים לו את הקרנות מהו כמין גאם מהו בסירוגין מהו נראה לי דכל בעיא ובעיא באנפי נפשה קיימא דבין את"ל בראשונה קנה או לא קנה איכא למיבעיא תנינא וכן בשלישית. ודוקא כמין גאם הוא שואל אבל אם מצר לו מזרח ומערב ולא מצר לו צפון ודרום קנה הכל דכיון דמצר לו מזרח ומערב צפון ודרום ידועים הם מן המזרח למערב ועד כאן לא פליג רב לקמן אלא כשמצר לו ג' מצרים. וממצר רביעי הניח דכיון שמצר המצר שכנגדו למה הניח זה הרביעי א"ו שייר אבל הכא דלא מצר אלא שנים זה כנגד זה הכל בכלל:

מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. אי אפשר לפרש כגון שמצר לו שני מצרים ארוכים ואתד קצר כגון זה ) דהא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דקנה כנגד ראש תור דבכי הא אי אפשר שיאמרו הם שיקנה כנגד ראש תור דהא אמרינן בסמוך מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא מצר לו רב אמר קנה כולה חוץ ממצר רביעי ורב אסי אמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה והשתא קשה כשמצר לו שלשה מצרים ארוכים לא קנה לרב אסי אלא תלם אחד על פני כולה וכשלא מצר לו אלא שנים וחצי קנה כנגד ראש תור. אלא הכא בשמצר לו שלשה ארוכים ולא מצר לו המצר הרביעי אלא קצר כגון זה *) ובכי הא אמר שלא קנה מן הדרומי אלא כנגד הצפוני הקצר כזה *). הרשב"א ז"ל.
ואם תאמר כיון שבמצר לו ארבעה המצרים עסקינן אלא שהרביעי קצר היכי קאמר רב בהא לא קנה ארוך כנגד קצר והא שמעינן ליה לרב דאמר שאפילו לא מצר לו אלא שלשה מצרים קנה הכל חוץ ממצר רביעי ולמה יגרע כשהמצר הרביעי קצר יותר מזה שלא מצר לו מצר רביעי כלל. יש לומר היינו טעמא דגרע כשמצר לו מצר רביעי והוא קצר לפי שהיא כמפרש שאינו רוצה שיקנה כנגד הארוך שהרי מיעט כנגדו ומצר לו מצר קצר לומר שלא קנה ארוך אלא כנגד קצר אבל כשמצר לו שלשה מצרים ומצר קצר אין שם כל ארכו ורחבו של שדה בכללם וצא ולמד מעיקר מצרים דהא ודאי אם אמר לו שדה זו אני מוכר לך ולא מצר לו מצרים כלל קנה כל השדה וכשמצר לו מצר אחד או שני מצרים לא קנה אלא תלם אחד על פניהם כדאמרינן צריך למכתב ליה רוחין תרתין. כן נראה בעיני. וראיה לדבר שאם לא מצר לו מצרים כלל קנה כל השדה ולא תשעה קבין בלבד מהא דאמרינן לעיל חדא ארעא אמר ליה תרתי ארעתא לא אמר ליה והרי זה לא מצר מצרים לאותם שדות מדהוה מסתפקא להו אי קנה חדא או תרתי ואפילו הכי חדא ארעא מיהת קנה. ויש לדחותה כשהשדות מחוברות ומצר לו מצריהן ואפילו הכי לא קנה אלא חדא ארעא דאמרינן מצרים הרחיב לו. מכל מקום כן הדעת נוטה דשדה כל השדה משמע וכן בית כל הבית במשמע וכמו שאנו אומרים במחזיק בנכסי הגר כשהשדה מסויימת במצריה שקנה כל השדה במכוש אחד ולא אמרינן שלא קנה ממנה אלא תשעה קבין כך האומר שדה זו אני מוכר לך קנה כל השדה ואפילו אם אינה מסויימת במצריה מסתברא דקנה כל השדה כולה ואף על גב דבמחזיק בנכסי הגר אמרינן דלא קנה אלא כדאזיל תיירא דתורי והדר אלמא כי האי שיעורא מיקרי שדה אחת דעת אחרת מקנה אותה שאני דכיון שהוא מפרש לו שיקנה השדה כל השדה במשמע ולא הוצרכו המצרים אלא להכיר ולפרסם מקום הבית והשדה שהוא מוכר לו. שתיק רב וכיון דשתק כו'. ונראה בעיני דלהכי אמרינן ומודה רב אף על גב דהדר ביה כו ככתוב בפסקי הרא"ש ז"ל. והיכא דלא מצר לו אלא שלשה מצרים ואחד מהם ארוך כנגד קצר כיון דקיימא לן כההיא דאמר רב קנה הכל חוץ ממצר רביעית הכא נמי אמרינן שקנה כנגד ראש תור. ולענין מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר קיימא לן כרב כהנא ורב אסי. ואפשר דהא דאמרינן אם מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר בהכי מיירי ואף על גב דרב אסי אמר לקמן לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה לדבריו דרב קאמרי ליה לדבריך דסבירא לך היכא דמצר לו שלשה מצרים קנה הכל חוץ ממצר רביעי הכא יהיה כנגד ראש תור. והיכא דמצר לו ארבעה מצרים מצר מזרח ארוך ומצר מערב קצר מצר דרום ארוך ומצר צפון קצר לרב לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר בין לאורך בין לרוחב ולרב כהנא ורב אסי פלגינן לה בתרי ראש תור ובהכי נמי מצינא לפרושי לפלוגתיה דרב ורב כהנא ורב אסי. רוחין תרתין שאם לא כתב לו כן אלא שכתב לו שדה שיש לי בתוך שדות ראובן ושמעון אני מוכר לך איכא למימר כו' ככתוב בתוספות. אי נמי נותנים לו תלם אחד על פני מזרח וצפון. מכל מקום אין פוחתין מתשעה קבין דלא איקרי שדה בפחות מכאן כדתנן ולא את השדה כו'. עליות הר"י ז"ל.

סיים לו את הקרנות מהו. כגון שהזכיר לו המצרים של הקרנות קרן של מזרחית צפונית ושל צפונית מערבית ושל מערבית דרומית ושל דרומית מזרחית ולא הזכיר לו מצרים של רוחות מהו מי אמרינן כיון שסיים לו את הקרנות בזכרון המצרים שלהם כמי שסיים לו את הרוחות והזכיר לו מצרים שלהם דמי או דלמא לא דמי כמי שסיים את הרוחות ולעולם לא קני אלא מקום הקרנות בלבד כמו שאמרנו. מאי מי אמרינן כיון שלא הזכיר הרוחות אלא הקרנות בלבד עבדינן לה ארבע פיסקי באלכסון מקרן מזרחית צפונית לקרן מערבית דרומית ומקרן מזרחית דרומית לקרן מערבית צפונית כגון זה ולא קני אלא תרי פסקי בלחוד מנייהו דאמרינן כל קרן מנייהו מחד גיסא הוא דמשמש ולא מתרי גיסי והכי קאמר זבנית לך מקרן מזרחית דרומית ועד קרן מזרחית צפונית ומקרן מערבית דרומית ועד קרן מערבית צפונית ואשתכח דלא אקני ליה אלא תרי רוחי בלבד רוח מערבית ורוח מזרחית אי נמי איפכא דיהבינן ליה מקרן מזרחית דרומית ועד קרן מערבית דרומית שהוא רוח דרומית ומקרן מערבית צפונית ועד קרן מזרחית צפונית דלא אקני ליה אלא תרי רוחי בלחוד והאי דכתב ליה ארבע קרנות תחלת כל רוח וסופו הוא שסיים ולעולם כל קרן מנייהו לא משמש אלא מחד גיסא. או דילמא כל קרן מנייהו מתרי גיסי משמש דקרן מזרחית דרומית משמש מקרן מזרחית דרומית ועד חצי רוח מזרחי מכאן וחצי רוח דרומית מכאן וקרן מזרחית צפונית משמש חצי רוח מזרחי וחצי רוח צפוני וקרן מערבית צפוני משמש חצי רוח צפוני וחצי רוח מערבי וקרן מערבית דרומית משמש חצי רוח מערבי וחצי רוח דרומית והוה ליה כמי שסיים ארבע רוחותיה וקני ליה כוליה כמין גמא מהו. כגון זה) מי אמרינן כיון דמצר ליה מזרח וצפון קני ליה לרוח דרומית ולרוח מערבית דאמרינן כיון שכתב רוח מזרחית לא צריך תו למכתב ליה רוח דרומית וממילא שמעינן דאקני ליה נמי מקרן מזרחית דרומית כנגדו ועד קרן מערבית דרומית וכיון דכתב ליה נמי רוח צפונית לא צריך תו למכתב ליה רוח מערבית דרומית דממילא שמעינן דאקני ליה מקרן מערבית צפונית כנגדו עד דמטי לקרן מזרחית דרומית דהוה ליה מרובע. או דלמא אמרינן כיון דלא כתב ליה רוח דרומית ורוח מערבית לא קני אלא תלם אחד על פני מזרח וצפון כגון זה) אי נמי כנגד ראש תור כזה) הר"י ן' מיגש ז"ל.
והכלל בכל שאין נותן לו פחות מתשעה קבין במקום אחד אבל אין לחוש אם נותן לו בשני מקומות אף על גב דשדה הזכיר לו דמשמע שדה אחת דלהכי מצר ליה בענין זה שיקנה בשני מקומות ויש אומרים צריך שיהא החלק שתחלוק לו כולו מחובר ויהא בו תשעה קבין. הר"י ז"ל בעליות.

בפרשב"ם בד"ה היכא דאיכא כו' ומצר יהודה מן המערב כו' ולוי לא הזכיר כו' ויהודה מצר מערב כנגד שניהן כו' עכ"ל נקט הכי לפי גירסת כל הספרים דהוה כתוב מדה"ל למכתב מצר שמעון כנגד יהודה ולא כתב כו' כמו שהוא בתוס' אבל לקמן כתב רשב"ם דאין נ"ל הך גירסא וכמ"ש גם התוס' וק"ל:

תוס' בד"ה מדה"ל למכתב כו' אלא קאי אדיוקא דכי כו' אם מצר ראובן ושמעון מצד מזרח כו' ואצל לוי קרקע עולם כו' עכ"ל מצינן למימר הכא שפיר דמיצר ראובן לחוד מצד מזרח בכה"ג דפליגי לעיל ומודה רב דקנה כנגד הארוך כיון שלא מצא עוד מה למצור מצד מערב אלא דהך מלתא דקאי אדיוקא דמודה ביה רב דקנה נגד ראש תור ע"כ לא מצי איירי אלא בכה"ג דראובן ושמעון מצד מזרח ודו"ק:

בד"ה כמין גא"ם פר"י מזרח ודרום כו' וק' לפי' דא"כ אמאי צריך למכתב כו' עכ"ל ק"ק דתקשי להו לפר"י אמאי קאי הך אבעיא דכמין גא"ם בתיקו לרב אסי דאמר אפי' בג' רוחות לא קני רק תלם א' ויש ליישב ודו"ק:

ר"ש בד"ה מצר לו כו' עד המערב מצוייר ציור כזה א:

בד"ה יקנה כו' של מזרח ומערב מצוייר ציור כזה ב:

בד"ה היכא דאיכא כו' מצר מערבי קצר מצויר כזה ג:

בד"ה מצר ראובן כו' דאתי למפלג ליה באלכסון מצוייר כזה ד:

והוא הדין כזה ה:

בד"ה סיים לו כו' מקרן לקרן שתי וערב מצוייר ציור כזה ו:

בד"ה כמין גא"ם כו' שמיצר תחילת כל רוח כזה ז:

תוס' בד"ה ומצר ראובן לרוחין תרין כו' מצויר כזה ח:

בא"ד ראובן ושמעון ומיהו הוה אמינא דקנה כו' כצ"ל:

גמרא א"ל ר"כ ור"א לרב ויקנה כנגד ראש תור כו'. כעין זה בסוכה (ז'):

ר"ש ד"ה היכא דאיכא. הכי ה"ל למכתב שמעון כנגד יהודה כלומר כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה מצר ראובן. ולשמעון שכינו כו' ואחת בדרום. בגליון מחק זה בשם רש"ל. ולפנינו לא נמצא בו וגם אינו מהצורך למחוק. ודע דהציור שבדבור זה הוא בטעות צריך להיות כזה וכ"ה ברש"ל דכוונתו שיחצו את השדה באלכסון. ואולי הציור שלפנינו שייך בתוס':

ר"ש ד"ה כמין גאם. גם בכאן הציורים בטעות וצ"ל הגאמי"ן מחוץ לשדה כזה:

תד"ה ואי. לשון נכסיי שאני כו'. כצ"ל בשני יודי"ן עי' ברא"ש:

תד"ה מדהוה. ה"נ אם מצר מצר ראובן ושמעון כו' דקנה כנגד הארוך כו'. מש"כ המהרש"א דאם מצד מזרח מצר ראובן לחוד כו' ג"כ מודה רב דקנה כנגד הארוך. לדעתי אינו מוכרח דמאי חזית למיזל בתר הארוך והקצר תלינן במאי דאין כותבין מצר עולם. ניזל בתר הקצר והארוך נתלה במה שאין כותבין חצי מצר:

ואי אמר ליה נכסי אפילו בתי ועבדי. אבל מטלטלי לא עד דא''ל כל נכסיי: מצר לו. המוכר שדה לחבירו בשטר המכירה מצר מערבי ארוך מאה אמה ומצר מזרחי כנגדו קצר נ' אמה שלא הגיע אלא עד חצי השדה ומצר של צפון ודרום מימין ושמאל מן המזרח עד המערב כזה: אלא כנגד הקצר. כנגד מצר מזרחי יקנה דהיינו חצי השדה ומצר מערבי שהוא ארוך מצרים הרחיב לו דמצר שלם הוצרך לכתוב בשטר: ויקנה כנגד ראש תור. כלומר הא איכא למימר דדוקא כתב לו מצר מערב ארוך ומצר מזרח קצר היינו כדי לקנות מצר מערב מאה אמה באורך המצר ומצר מזרח חמשים אמה וה''ד כגון שיקנה כל השדה באלכסון כנגד ראשי השורות של מזרח ומערב כזה: ומודה רב. מקמי דאישתיק אבל בתר דאישתיק אודי בתרוייהו: היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מזרח ומצר לוי ויהודה כנגדן במערב. ורוחב השדה ק' אמה והוי מצר לוי כנגד ראובן נ' אמה וכן מצר יהודה כנגד שמעון נ' אמה וכתב לו בשטר מצר ראובן ושמעון מן המזרח ומצר יהודה מן המערב דהיינו מצר מערבי קצת ולוי לא הזכיר הכא מודה רב דיקנה כנגד ראש תור דאי הוה בעי מוכר להקנות כנגד הקצר הכי ה''ל למיכתב ושמעון כנגד (חצי) יהודה כלומר מצר מזרחי שהוא ארוך לא יקנה אלא יהודה כנגד שמעון דהיינו חצי השדה ומדלא כתב הכי ש''מ כנגד ראש תור קאמר ליה אבל לעיל במילתיה דרב מיירי כגון ראובן ושמעון מצר מזרחי ויהודה מצר מערב כנגד שניהן וכתב לו יהודה מצר מערב ושמעון מצר מזרח דהיינו אחד ארוך ואחד קצר התם לא קנה אלא כנגד הקצר דבע''כ מצר מערב הרחיב לו שלא יכול לפרש ושמעון כנגד חצי יהודה כי הכא שאין כותבין חצי מצר והוצרך לכתוב מצר שלם נראה דה''ג מדה''ל למיכתב ראובן כנגד לוי דמשמע שמצר לו מצר ראובן ושמעון ארוך ומצר לוי הוא הקצר אבל יהודה לא הזכיר ונראין כן הדברים להעמיד החסרון של מצר ביהודה האחרון ובפירושי ר' חננאל מרומא גרסינן מדה''ל למיכתב מצר לוי כנגד מצר ראובן וכיוצא בו מצר יהודה כנגד מצר שמעון ומשם יש ללמוד שכתוב בספרים שלהן מדהוה ליה למיכתב לוי כנגד ראובן ולא כתב כו' וכן עיקר: מצר ראובן מזרח ומערב כו'. המוכר שדה לחבירו ורוצה לכתוב מצריה ויש לשכנו ראובן ב' שדות אחת במזרח ואחת במערב (ולשמעון שכנו שתי שדות אחת בצפון ואחת בדרום) לא יכתוב לו סתם שדה זו שאני מוכר לך הרי היא בתוך שדות ראובן ושמעון דאתי למיפלג ליה באלכסון כזה ונמצא שנוטל אצל מצר ראובן ושמעון אבל כשכותב מצר ראובן רוחין תרתין ומצר שמעון רוחין תרתין הרי ארבע רוחות וכ''ש אם יכתוב לו בפירוש מצר ראובן מזרח ומערב מצר שמעון צפון ודרום דשפיר דמי: סיים לו את הקרנות. לשון סימן שהיו שדות הרבה של בני אדם מקיפין אותו ולא כתב אלא ארבע שדות של ד' קרנות השדה אבל ארכה ורחבה לא מצר כלל מי אמרינן אין דרך למכור קרנות השדה אלא כל השדה שבתוך הקרנות מכר לו דמש''ה סיים לו קרנותיו או דלמא לא מכר לו אלא תלם באלכסון מקרן לקרן שתי וערב כזה: כמין גאם. אות יונית ודומה לכ''ף כגון שמצר לו קרן דרומית מזרחית וקרן צפונית מערבית ונמצא שמצר תחלת כל רוח כזה אם תמצא לומר גבי סיים לו את הקרנות דלא קנה אלא כנגד הקרנות היינו משום דהתם לא סיים את הרוחות אבל הכא שמצר תחלת כל הרוחות כמי שמצר את כולן דמי וקנה הכל או דלמא לא קנה אלא באלכסון כזה:

ואי א''ל נכסי אפילו בתים ועבדים. אבל מטלטלין לא ואע''ג דאמר במי שמת (לקמן דף קנ:) כל נכסיי לפלוני גלימא איקרי נכסי לשון נכסיי שאני דמשמע ריבוי יותר מנכסי דהכא אבל אין לחלק משום דהתם אמר כל נכסי דא''כ הו''ל לחלק התם כדמחלק התם בין מטלטלי לכל מטלטלי ועוד י''ל דהתם מיירי במתנה דבעין יפה נותן והכא במכר: מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. ומיירי שמצר לכל ד' רוחות כדפי' הקונט' דאי לא מצר אלא מזרח ומערב ולא מצד צפון ודרום א''כ היכי קאמר ליה רב אסי וניקני כנגד ראש תור אדרבה ה''ל למפרך דלא ליקני אלא תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב דהא אית ליה לרב אסי לקמן במצר לו מצר ראשון ושני ושלישי ומצר רביעי לא מצר לו דלא קנה אלא תלם אחד על פני כולו ומה שהקשה רבינו יצחק לפירוש הקונטרס אי מארבע רוחות מצר לו אמאי לא קנה אלא כנגד הקצר דאם כן אמאי מצר לו מצר רביעי לאו פירכא היא דמצינן למימר מצרים הרחיב לו: ומודה רב. פי' בקונטרס קודם ששתק משמע דבשתק מודה להו אע''ג דלקמן (עמוד ב) שתק (. רבא) לאביי אע''ג דלא הודה לו אלא שלא חש להשיבו הכא ליכא למימר הכי דרב כהנא ורב אסי הוו כמו תלמיד חבר לרב כדאמרי' (סנהדרין דף לו:) דלסבריה לא הוו צריכי וברוב מקומות רב מודה כששתק להם בפ''ק דב''ק (דף יא. ושם) גבי אין שמין לא לגנב ולא לגזלן דקאמרי' אדרבה מדאמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ושתיק ש''מ שמין ולא אמר הא דשתיק משום דלא חש להשיב ובפ''ק דביצה (דף ו. ושם) גבי אפרוח שנולד ביו''ט דא''ל רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה ושתיק רב אמר רב יוסף מאי טעמא שתיק רב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים וכן באיזהו נשך (ב''מ דף סט:) גבי ספינה אמר רב אגרא ופגרא א''ל רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לא פגרא אי פגרא לא אגרא שתיק רב אמר רב ששת מאי טעמא שתיק רב לא שמיע ליה הא דתניא כו' משמע בכל הנהו דלא מפני שלא חש להשיב שתק אלא מפני שהודה: מדהוה ליה למיכתב מצר שמעון כנגד יהודה. פירוש כנגד יהודה לבד ולא הו''ל למיכתב ראובן ומדכתב ראובן שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה וגירסא זו אינה נראה דלמה ליה למינקט כה''ג דהשתא דלג לוי יהודה היה לו לדלג שהוא אחרון לכך גריס רשב''ם מדה''ל למיכתב ראובן כנגד לוי והשתא דלג יהודה ומ''מ קשיא לר''ת דהכי הוה ליה למימר מדלא הו''ל למיכתב שמעון וכתב שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה ונראה לר''ת כגירסא ראשונה ולא קאי אעיקר מילתיה דרב דקאמר לא קנה אלא כנגד הקצר דא''כ הו''ל למימר מדלא הו''ל למיכתב ראובן אלא קאי אדיוק דכי היכי דקאמר רב דלא קנה אלא כנגד הקצר ה''נ אם מצר מצר ראובן ושמעון מצד מזרח ומצר לוי חצי שדה מצד מערב ואצל לוי קרקע עולם דמודה רב דקנה כנגד הארוך כיון שלא מצא מה למצור ואהא קאמר דהיכא דמוצא למצור כגון לוי ויהודה מן המערב מודה רב דלא קנה כנגד הארוך אם דלג יהודה וגרסינן מדהו''ל למיכתב יהודה כנגד שמעון דאי גרסינן שמעון כנגד יהודה הלשון דחוק ופי' מגומגם דלא קאי אדברי רב אלא אדיוק ואין להקשות אמאי לא קאמר גמרא מודה רב אעיקר דבריו כדפירש הקונטרס ולימא מדלא הו''ל למיכתב כי שמא לא חשש הגמרא לפרש זה דפשיטא דלא אמר הכא דלא קנה אלא כנגד הקצר דודאי לא מצר לו מצר שמעון בחנם ולא הוצרך לפרש אלא אמאי לא קנה כנגד הארוך כיון שמצר לו מצר שמעון: מצר ראובן לרוחין תרין. אע''פ שאם היה כותב לו קרקע שבין שדות ראובן ובין שדות שמעון לא היינו יכולין לומר שיקנה חצי שדה כזה דאם כן לא הוי בין שדות ראובן ושמעון (בזוית) ומיהו קאמר דקנה באלכסון מקרן לקרן דהויא בין שדות שמעון וראובן בזוית: כמין גאם. פירש ר''י מזרח ודרום דהיינו משתי רוחות וקשה לפירושו דאם כן אמאי צריך למיכתב לעיל מצר ראובן לרוחין תרין ומצר שמעון לרוחין תרין אי קני כמין גאם ופירוש הקונטרס נראה עיקר: