בבא בתרא סג ע"ב

בבא בתרא סג ע"ב - Steinsaltz

With regard to what halakha did Reish Lakish say this? In any case the upper story is his, as when he sold the house, it was only the lower story that he sold to the buyer. Rav Zevid says: He said this to teach the halakha that if the seller wishes to extend from the upper story projections over the courtyard, which was included in the sale, he may extend them. Rav Pappa says: He said this to teach the halakha that if this upper story collapses and the seller wishes to build an upper story on top of it to replace it, he may build it.

The Gemara asks: Granted, according to Rav Zevid, this explanation is consistent with that which Reish Lakish teaches, which begins with: That is to say. As according to Rav Zevid, Reish Lakish infers from the ruling of the baraita about tithes that even though the seller of the house did not explicitly withhold anything for himself, the court interprets his use of his superfluous stipulation as an indication that he wished to withhold for himself the space over the courtyard for the projections. But according to Rav Pappa, what did Reish Lakish mean when he said his statement that begins with the phrase: That is to say? The seller’s right to rebuild the upper story after it collapses is not derived from the superfluous stipulation that he attached to the transaction, and it is not inferred from the baraita. The Gemara concludes: Indeed, Rav Pappa’s interpretation is difficult, as it does not account for the wording of Reish Lakish’s statement.

§ The Gemara discusses what is included in the wordings of various contracts. Rav Dimi from Neharde’a said: Concerning this one who sells a house to another and wants the sale to include the entire property, even if he writes for the buyer in the bill of sale: I am selling you the depth and the height of the house, he must also write for him: Acquire for yourself the property from the depth of the earth up to the height of the sky. What is the reason for this addition? The reason is that the buyer does not acquire the depth and the height of the property without explicit specification, and therefore, unless the matter has been explicitly stipulated, the buyer may not dig under the house or build above it. The words: The depth and the height, effect the acquisition of the depth and the height of the house for the buyer, allowing him to dig below or build above the house. And the additional phrase: From the depth of the earth up to the height of the sky, effects the acquisition of the pit and the cistern and the tunnels associated with the house.

The Gemara proposes: Let us say that the mishna (64a) supports Rav Dimi’s opinion: One who sells a house has sold neither the pit nor the cistern, even if he writes for the buyer in the bill of sale that he is selling him the depth and the height of the house. As if it enters your mind to say that the buyer acquires the depth and the height of the house even without the specification that the depth and the height of the house are included in the sale, let the phrase the depth and the height effect the acquisition of the pit and the cistern and the tunnels, as he attached an additional stipulation to the transaction. The Gemara rejects this opinion: The mishna is referring to a case where the seller did not write these words for him.

The Gemara asks: But this line of reasoning is difficult, as the mishna explicitly teaches that the pit and the cistern are not sold even if the seller writes for the buyer that he is selling him the depth and the height of the house. The Gemara answers that this is what the mishna is saying: Even though the seller did not write these words for him in the bill of sale, for the purpose of acquiring the depth and the height of the house, it is considered as if he wrote them, as it is assumed that they were omitted by accident. By contrast, for the purpose of acquiring the pit and the cistern and the tunnels, if the seller explicitly wrote for him the words the depth and the height, the buyer acquires them, but if he did not write that phrase in the bill of sale, the buyer does not acquire them. No proof can be derived from this mishna.

§ The Gemara now considers a different mishna. Come and hear what was taught in the mishna (61a): One who sells his house without explicitly stating what is included in the sale has not sold the roof along with the house when it has a parapet ten handbreadths high, as such a roof is considered a separate entity and is not included in the sale of the house.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סג - ב

ומבארת הגמרא: למאי הלכתא? לענין מה אמר ריש לקיש שהועיל התנאי שהתנה, שהדיוטא נשארת ברשותו, הרי גם בלא התנאי נשארת הדיוטא ברשות המוכר, כמבואר במשנה - שהגג אינו מכור עם הבית.

רב זביד אמר: לענין זה הועיל התנאי, שאם רצה המוכר להוציא בה מן הגג זיזין [חפצים בולטים] מעל החצר שמכר ללוקח - מוציא. כי אנו אומרים ששייר במכירת החצר, את הזכות להשתמש בגג על חשבון אויר החצר ^[12], כי כיון שתנאי זה שהתנה עמו שהגג שלו - אינו מועיל, שהרי גם בלא שהתנה, הגג שייך למוכר, ולא היה צריך להתנות על כך, לכן אנו אומרים שהתכוון כי הדיוטא העליונה תהיה שלו גם להוצאת זיזים מן הגג כנגד רשותו של הלוקח. ואף על פי שתנאי זה חל רק באופן ששייר לעצמו במכירה מקום בחצר להוצאת זיזים מן הגג מעל החצר. יש להוכיח מהברייתא שהתנאי מועיל וחל שיור במכירה ^[13].

רב פפא אמר: התנאי לא הועיל לשייר במכירת החצר את השימוש בגג על חשבון אויר החצר, אלא רק לענין זה הועיל התנאי, שאם נפלה הדיוטא העליונה, ורצה לבנות עלייה ^[14] חדשה על גבה - בונה. כי אנו מפרשים כוונתו בתנאי שהבית יהיה משועבד לעולם לדיוטא העליונה, ואף אם תיפול הדיוטא יוכל לחזור ולבנותה ^[15]. אבל אם לא התנה המוכר מראש על הדיוטא העליונה ונפלה, אינו יכול לחזור ולבנותה באופן שהדיוטא תתמך על גבי ביתו של הלוקח, כי הבית משועבד למוכר רק לדיוטא שהיתה קיימת שם ולא לדיוטא חדשה ^[16].

ומקשה הגמרא: בשלמא לרב זביד, הסובר כי התנאי המיותר של המוכר הועיל להוצאת הזיזין מן הגג, על ידי שאנו אומרים כי שייר במכירתו מקום בחצר, וכמו שאנו אומרים בשדה ששייר במכירתו מקום בשדה עבור המעשר, אם כן מובן כי היינו דקתני זהו ששנה ריש לקיש זאת אומרת, כי הוצרך ריש לקיש ללמוד מהברייתא שהתנאי מועיל לשייר מקום מן המכירה, כי מסברא לא היינו אומרים שאדם משייר לעצמו ממה שמוכר, ואף על פי שאמר תנאי מיותר.

אלא לרב פפא קשה מאי זאת אומרת שאמר ריש לקיש להוכיח מהברייתא של שדה כי התנאי המיותר של המוכר את הבית הועיל לענין שאם תיפול העליה יוכל לחזור ולבנות עליה נוספת, הרי גם בלא הברייתא של שדה אנו יודעים שכל תנאי שהתנה ללא צורך, בא להוסיף דבר הנצרך, וכמבואר במשנה לקמן [סד א].

ומסקינן: אכן לרב פפא, קשיא.

אמר רב דימי מנהרדעא: האי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה, מי שמכר לחבירו בית עם שטר מכירה, ורוצה למכור לו גם את הבור והדות שבבית.

כיון שהבור והדות אינם חלק מצרכי הבית הנמכרים יחד עם הבית, צריך המוכר לפרש בשטר המכירה שמוכר לו גם את הבור והדות.

אף על גב דכתב ליה ואף על פי שכתב לו המוכר בשטר, עומקא ורומא, עומקו [השטח שתחת הבית] ורומו [השטח שמעל הבית] אני מוכר לך, לא מתפרש בלשון זה שמוכר לו גם את הבור והדות.

אלא צריך המוכר למכתב ליה, לכתוב לו בשטר: קני לך, יקנה לך את הבית מתהום ארעא ועד רום רקיעא.

מאי טעמא מדוע לא מתפרש בלשון עומקו ורומו של הבית, שמוכר גם את הבור והדות שתחת הבית?

כיון דעומקא ורומא של הבית, כשמכר את הבית בסתמא, לא קני את השטח שתחת הבית והשטח שמעל הבית יחד עם הבית, עד שיפרש בשטר שמוכר לו גם את עומקו ורומו של הבית ^[17], ולכן מה שכתב בשטר שמוכר את עומקו ורומו של הבית אינו יתור לשון לומר שהתכוון למכור את הבור והדות, שהרי לשון זה הוצרך לגופו.

לכן, אהני הועיל לשון עומקא ורומא שכתב בשטר למיקנא עומקא לקנות את השטח שתחת הבית, כגון את גוף הקרקע עצמו, שאם ירצה יוכל לחפור תחת קרקעית הבית. שאילו לא כתב בשטר שמוכר את עומקו של הבית, נשארת ברשות המוכר הזכות לחפור בור ומערה תחת קרקעית הבית ^[18], ובלבד שלא יזיק המוכר את הבית, ורומא שכתב בשטר הועיל לקנות את השטח שמעל הבית, כגון את הגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים סביבו ^[19], וגם לבנות קומות נוספות על הבית עד הרקיע. שאילו לא כתב בשטר שמוכר לו את רום הבית, הגג עם המעקה אינו מכור ללוקח, אלא הוא של מוכר להוצאת זיזין או לבנות באויר בלא להכביד על הבית של הלקוח.

אבל לשון זה לא מתפרש בו שקונה את הבור והדות, שאינם חלק מהבית, שעשויים הם לשימוש בפני עצמם, ואינם בכלל עומקו ורומו של בית.

ואהני ולזה הועיל כשכתב מתהום ארעא משולי התהום ועד רום רקיעא ^[20], למיקנא - לקנות גם בור ודות ומחילות ^[21].

לימא מסייע ליה לרב דימי, שלשון עומק ורום הבית אינו כולל את הבור והדות, ממה ששנינו במשנה לקמן: המוכר את הבית, לא מכר ... ולא את הבור ולא את הדות, אף על פי שכתב לו בשטר, שמוכר לו עומקא ורומא.

ואי סלקא דעתך, שגם בסתמא, אף על פי שלא כתב בשטר שמוכר את עומקו ורומו של הבית, קני עומקא ורומא, אם כן עומקו ורומו שכתב בשטר מיותר הוא, ומדוע לא ליהני עומקא ורומא למיקנא בור ודות ומחילות!

אלא מוכח, שלשון עומקא ורומא הוצרך לגופו לקנות את עומקו ורומו של הבית, ואין משמעותו להוסיף למכירת הבית את הבור והדות, עד שיכתוב בשטר שמוכר לו את הבית כולל הקרקע משולי התהום ועד רום הרקיע, כדברי רב דימי.

ודחינן: אין ראיה מהמשנה שלשון עומק ורום הבית אינו כולל את הבור והדות.

כי אפשר לומר שבמשנה מדובר באופן דלא כתב ליה בשטר עומקא ורומא, ולכן לא קנה את הבור והדות, אבל אם כתב לו בשטר שמוכר גם את עומק ורום הבית, אפשר שקונה בזה גם את הבור והדות גם אם לא כתב משולי התהום, ושלא כדברי רב דימי.

ומקשה הגמרא: כיצד ניתן לפרש במשנה שלא קנה את הבור והדות כיון שלא כתב בשטר שמוכר את עומק ורום הבית, והא "אף על פי שכתב לו עומקא ורומא" קתני במשנה, מבואר להדיא במשנה שאפילו אם כתב כן אינו קונה את הבור והדות.

ומתרצת הגמרא: הכי קאמר, כך ניתן לפרש את דברי המשנה: אף על פי שלא כתב לו בשטר שמוכר לו את עומק ורום הבית, כמי שכתב דמי נחשב - למיקנא עומקא ורומא.

אבל למיקנא בור ודות ומחילות, צריך לכתוב בשטר בפירוש, ולכן אי כתב ליה עומקא ורומא - קני את הבור והדות, לפי שמיותר הוא לכתוב בשטר שמוכר את עומק ורום הבית, שהרי גם בלא שכתב כן בשטר, הוא מכור, אלא וודאי נכתב בשביל מכירת הבור והדות.

ואי לא כתב עומקו ורומו בשטר, אף על פי שנתרצה המוכר למכור לו בשטר המכירה של הבית גם את הבור והדות - לא קני את הבור והדות, שאינם בכלל הבית כמו עומקו ורומו של הבית.

תא שמע: להביא סיוע לדברי רב דימי, מהמשנה לעיל ששנינו, ולא מכר עם הבית את הגג בזמן שיש לו לגג מעקה גבוה עשרה טפחים סביבו, שבאופן זה הגג חשוב בפני עצמו, ואינו בטל אגב הבית.

הערות

^[12] הרשב"ם פירש שמדובר במכר לו בית וגם חצר. כלומר שהתנה בפירוש שמוכר גם את החצר, כי המוכר בית סתם לא מכר את החצר [רבינו יונה]. והקשה התוס', כי לא מדובר כאן אלא במוכר בית סתם שלא מכר את החצר, ולכן מפרש רבינו תם, כי מה שאמר רב זביד שיש למוכר זכות מחמת התנאי להוציא זיזין, הכוונה, שאם המוכר בונה בנין בחצר ורוצה להניח על גבי הדיוטא את הזיזין, יכול להניח אף על פי שמכביד על הכותל. ומה שנקט רב זביד "זיזין" ולא "עמודים וכתלים". כתבו הרמב"ן והרשב"א כי מאחר שהזכיר "דיוטא" בתנאו, אין לו בשיורו אלא שימוש כדרך שמשתמשים בדיוטות, דהיינו זיזין, ולא לבנות כתלים לעלייתו על גבי כותלי הבית.

^[13] הרשב"ם מפרש, שרק המוכר יכול להשתמש בגג על חשבון אויר החצר, אבל לבניו אין זכות זו, עד שיפרש בשעת המכירה שמשאיר זכות זו אף לבניו, וכמו שנתבאר לעיל גבי שדה.

^[14] כתב רבינו יונה: "בספרי צרפת כתוב שאם רוצה לבנות על גבה בונה, ואינו כתוב בה עלייה". וכן נראה גירסת הרשב"ם [אמנם קצת שונה, שגרס על גביו בלשון זכר, דהיינו על גביו של הגג ולא של הדיוטא]

^[15] הרשב"ם מפרש, כי לדעת רב זביד אין אנו מפרשים שכוונתו בתנאי, לענין שיוכל לחזור ולבנות את העלייה אם תיפול, כי המוכר שמתנה אינו חושב על אפשרות רחוקה זו שהעלייה תיפול, ואין דעתו אלא על הוצאת זיזין מן הגג מעל החצר, ששימוש זה הוא צריך מיד בשעת מכירת החצר.

^[16] בתוס' כתבו, כי אף על פי שגבי עליה ובית, אם נפלה העליה יש לבעל העליה זכות לחזור ולבנותה, היינו דווקא בעליה שהיא חשובה יותר מדיוטא, אבל דיוטא שאינה חשובה כל כך, אין יפה כחה כמו עליה, ואינו יכול לחזור ולבנותה בלא שהתנה כן במכירה. אבל הרשב"ם פירש כי בבית ועליה מדובר בהתנו שהבית והעליה יהיו משועבדים זה לזה כל הימים, ואפילו אם לא התנו במפורש, מסתמא על מנת כן חלקו.

^[17] הרא"ה והריטב"א פירשו כי דין זה הוא דווקא במכירת בית, אבל המוכר שדה לחבירו, גם אם לא פירש, מכר לו הת השימוש בעומק וברום, כי אם לא כן אינו יכול ליהנות מן השדה, שצריך הוא את הרום בשביל השמש הגשם והרוח, ואת העומק ליניקת המים מן התהום. אבל הרשב"א סובר בשדה, שהרום מן הסתם שייך לקונה, אבל לגבי העומק, צריך המוכר לפרש, ואם לא פירש - שיירו לעצמו, ובחצר - נסתפק אם קנה עומקא ורומא בלא שפירש, וכתב כי מסתבר שלא קנה.

^[18] כך פירש הרשב"ם וכן דעת רבינו יונה ורשב"א וריטב"א וחי' הר"ן ורבינו ירוחם במישרים [נתיב יא ח"א], שבלא כתב עומקא, רשאי המוכר לחפור תחת הבית. אבל הר"י מיגש כתב, שאין המוכר רשאי לחפור תחת קרקע הבית משום שמזיק את בית הלוקח, [ואף שגם הרשב"ם לא התיר למוכר לחפור תחת הבית אלא באופן שלא יזיק לבעל הבית. - כתב הב"ח [סי' ריד אות ב] שהחולקים עליו סוברים "דשמא סבור הוא שלא יזיק ושלא במתכוין יזיק"]. ו"עומקא" שנשאר למוכר, הוא לענין שאם עמד הלוקח וחפר בה בורות, אותן הבורות הרי הן של מוכר ואין ללוקח בהם כלום. וכן כתב היד רמה [אות לא] שאין המוכר רשאי לחפור תחת הבית, אלא שאם היה לו למוכר חלל סמוך לעומק הבית המכור, ורצה להשתמש בעומק הבית בהכנסת קורות, רשאי, [שבזה אין חשש היזק - ב"ח שם].

^[19] כך סובר הרשב"ם, אבל התוס' חולקים וסוברים שהלוקח אינו קונה את הגג שיש לו מעקה גבוה י' טפחים סביבו, עד שיכתב בשטר שמוכר את הבית עד רום הרקיע, וכמו גבי בור ודות שהלוקח אינו קונה אותם במכירת הבית עד שיכתב בשטר שמוכר את הבית עד שולי התהום.

^[20] הרשב"ם לשיטתו שקונה את הגג עם המעקה גם בפירש רק עומקא ורומא, מפרש כי "עד רום הרקיע" שכתב בשטר אינו מוסיף כלום במכירה, ולא הוצרך לכותבו בשטר, אלא סוף דיבור הוא. שאינו יכול לכתוב בשטר מתהום הרקיע ועד תחתית הבית, כי משמעות לשון זה שאינו מוכר מתחתית הבית ולמעלה כלום.

^[21] הרשב"א מפרש כי הלשון "מתהום ארעא" אינו כולל בור ודות, אלא רק מחמת יתור הלשון קונה את הבור והדות. ולפי זה אם יכתוב רק מתהום ארעא ולא יכתוב עומקא ורומא, שאין בזה ייתור לשון, לא קנה את הבור והדות. וכן כתב התוס' רי"ד. ובנמוקי יוסף כתב, שיועיל גם אם יכתוב פעמיים עומקא ורומא, כיון שיש בזה יתור לשון. אבל הרבינו יונה בעליות סובר שמשמעות לשון "מתהום ארעא" כולל בור ודות: ועיין בריטב"א, כי לשיטות אלו, לא יועיל ייתור לשון לזכות בבור ובדות, ולכן אם יכתוב בשטר פעמיים עומקא ורומא, לשיטות אלו, לא יקנה ביתור לשון זה את הבור והדות. אבל הנמוקי יוסף כתב, כי אף לשיטות אלו יועיל יתור לשון לקנות את הבור והדות [וכמו שמוכח בגמרא, שאם לשון עומקא ורומא היה מיותר היה קונה את הבור והדות בלשון זה].

ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] אמר ריש לקיש שתהא דיוטא עליונה שלו? והרי בין כה וכה היא שלו, שהרי לא מכר לו אלא את התחתונה! רב זביד אמר: לומר שאם רצה להוציא בה מדיוטא זו זיזין אל תוך החצר, שאף אותה מכר לקונה — מוציא. רב פפא אמר: לומר שאם רצה לבנות עלייה על גבה, כלומר, שאם נפלה דיוטא זו ורוצה לבנות במקומה — בונה.

ושואלים: בשלמא [נניח] לדעת רב זביד, היינו דקתני [זהו ששנה] ריש לקיש "זאת אומרת", שמדברי הברייתא בענין מעשר הוא למד שאף כאשר אין המוכר משייר לעצמו במפורש חלק מן המקום שמכר, אנו מפרשים את ייתור לשונו בדרך זו, ששייר לעצמו את מקום הזיזים. אלא לרב פפא מאי [מה פירוש] "זאת אומרת"? הרי אין בזכות לחזור ולבנות את הדיוטא שלו משום שיור במה שמכר, ולא מן הברייתא למדנו דבר זה! ואומרים: אכן קשיא [קשה הדבר].

א אמר רב דימי מנהרדעא: האי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה [מי שמוכר בית לחבירו], אף על גב [אף על פי] שכתב ליה [לו] שמוכר גם "עומקא ורומא" [עומק ורום], צריך למכתב ליה [לכתוב לו] גם "קני [קנוי] לך מתהום ארעא [הקרקע] ועד רום רקיעא [הרקיע] ", מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דעומקא ורומא בסתמא לא קני [שעומק ורום בסתם אינו קונה] אם לא נתפרש הדבר בהסכם, ואין לקונה זכות לחפור מתחת הבית או לבנות על גביו. כי אהני [הועיל] מה שכתב "עומקא ורומא" [עומק ורום] למיקנא עומקא ורומא [לקנות עומק ורום], ואהני [הועיל] מה שכתב "מתהום ארעא [הקרקע] ועד רום רקיעא [הרקיע] "למיקנא [לקנות] בור ודות (בור הבנוי אבנים) ומחילות.

ומציעים: לימא מסייע ליה [האם לומר שאפשר לסייע לו] ממה ששנינו במשנה: שהמוכר את הבית לא מכר לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו "עומקא ורומא" [עומק ורום], ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא [ואם עולה על דעתך שבסתם קונה עומק ורום], ליהני "עומקא ורומא" למיקנא [שיועיל מה שכתב לו "עומק ורום" לקנות] בור ודות ומחילות, שהרי הוסיף תנאי בדבריו! ומשיבים: מדובר כאן במקרה שלא כתב ליה [לו] "עומק ורום".

ומקשים: והא [והרי] "אף על פי שכתב לו" קתני [שנה]! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש לפרש את הדברים: אף על פי שלא כתב לו — הרי זה כמי שכתב דמי [נחשב], למיקנא עומקא ורומא [לקנות את העומק והרום] של הבית. שאנו מניחים שהיתה זו השמטה בשגגה. אבל למיקנא [לקנות] בור ודות ומחילות, אי [אם] כתב ליה [לו] במפורש "עומקא ורומא" [עומק ורום] — קני [קונה], ואי [ואם] לא כתב — לא קני [קונה], ואם כן אי אפשר להוכיח מכאן הוכחה גמורה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: ולא מכר לו בכלל הבית את הגג בזמן שיש לו לגג מעקה גבוה עשרה טפחים;

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ומקשי' למאי הלכתא. שייר בלא על מנת נמי לא קנה הדיוטא כדקתני מתני' המוכר את הבית סתם לא מכר את היציע והיינו עלייה:

רב זביד אמר. להכי אהני על מנת שאם רצה להוציא מן הדיוטא לחצר שמכר עם הבית זיזין וגזוזטראות בחצר מוציא ודלהכי מהני על מנת לטפויי מלתא:

ורב פפא אמר. להכי מהני על מנת שאם רצה לבנות עלייה על גבי עלייה בונה:

בשלמא לרב זביד היינו דקאמר זאת אומרת. דכי היכי דבן לוי מרויח בהאי דקאמר על מנת האי נמי מוכר מרויח בעל מנת דיכול להוציא זיזין בחצר שאינו שלו:

אלא לרב פפא מאי זאת. כלומר מאי קמרויח האי מוכר בעל מנת. בלא על מנת יש לו רשות לבנות עלייה על גבי עלייתו שאין לו לקונה אלא הבית: קשיא:

מ"ט. צריך למכתב:

משום דעומקא ורומא בסתמא לא קני. אי לא כתב ליה ואהני עומקא ורומא דכתב ליה למיקני עומקא כגון אוצר שתחת הבית. רומא למיקני גג שעל הבית שאין לו מעקה גבוה י' טפח ואהני נמי מתהום ארעא למיקני בור ודות ומחילות דכל הני בתהומא דארעא הן ואהני נמי עד רום רקיעא למיקני ^א)דעת רבינו בזה כדעת ר"י בתוס' כאן ד"ה אהני ע"ש. גג שיש לו מעקה גבוה י' טפח דדבר חשוב הוא בפני עצמו:

ליהני עומקא ורומא למיקני בור ודות ומחילות. אלא ש"מ דסתמא לא קני ואמטו להכי צריך תרוייהו דאהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא ואהני מתהום ארעא עד רום רקיע למיקני בור ודות ומחילות ותסייע לרב דימי:

לעולם מהא לא תסייע ליה דודאי בסתמא קני אף על גב דלא כתב עומקא ורומא [עומקא כגון] אוצרות דשייכי בבית ורומא כגון גג שאין לו מעקה גבוה י' טפח ואי כתב עומקא ורומא קני בור ודות וגג שיש לו מעקה גבוה י' טפחים אבל הכא במאי עסקינן דלא קני בור ודות דלא כתב ליה עומקא ורומא ואי כתב ודאי קנה אפי' בור ודות ומחילות. והא אפי' שכתב ליה עומקא ורומא קתני מתני' דלא קנה בור ודות והיכי אמרת הא כתב קנה. ומשני הכי קא מפרש למתני' אע"ג דלא כתב ליה עומקא ורומא קני בסתמא מאי דשייך בהרי בית דכמו שכתב דמי למיקני עומקא ורומא אבל למיקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מתהום ארעא ועד רום רקיע תהניא דקני בור ודות ומחילות וגג י' טפח ואי לא לא ומהא לא תסייעיה:

ת"ש ולא את הגג וכו' אי ס"ד בסתמא קני עומקא ורומא כי גבוה י' טפחים מאי הוי. ליקני נמי אלא ש"מ בסתמא לא קני ואכתי מסייע לרב דימי. ומשני לעולם לא תסייעיה בסתמא קני והכא משום דכיון דגבוה י' טפחים הוה דבר חשוב ורשות בפני עצמו הוי מש"ה לא קני עד דכתב עומקא ורומא:

והא דאמר לא קני עומק' ורומא בסתמא. פי' שאם רצה לבנות על גבה באויר של מעלה או דבעי לחפור בה בור ומחילות תחת הקרקע לא מצי עביד עד שיכתוב לו עומקא ורומא ובירושל' גר' הכי לאיזה דבר כתב לו עומקא ורומא שאם רצה להשפיל ישפיל להגביה מגביה וכן תניא בתוספתא ופי' להשפיל בורות שיחין ומערות ולהגביה לבנות על גבה כך פירוש רבינו נטריה רחמנא.

מהני מארעית תהומא ועד רום רקיע למיקני בור ודות ומחילות. כתב הרב רבי שמואל ז"ל דעד רום רקיעא לא מהני ליה ולא מידי דרומא קני אפילו גג שיש לו מעקה גבוה י' טפחים ומתניתין דחקיה לרב ז"ל למימר הכי מדקתני גבי בור ודות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וגבי גג לא קתני ש"מ אי כתב ליה עומקא ורומא קני.
ואיכא למידק עליה, דכי ס"ד למימר דבסתמא קני עומקא ורומא וא"ה סבירא לן גבי גג גבוה עשרה טפחים דלא קנה כדמוכחא שמעתין בהדיא השתא נמי כי סבירא לן דלא קני עד נאמר בפירוש כי אמר בפירוש נמי לא קני גג גבוה עשרה דהא תלמיד סתמא כי ס"ד דבסתמא קני עומקח ורומא והפירוש למאי דקיימא לן בסתמא לא קני עומקא ורומא שוין הן.
ואיכא למימר הא דלא קנה בסתמא גג גבוה עשרה למאי דאמרינן דבסתמא קני עומקא ורומא משום דקס"ד דגג שאינו גבוה עשרה חשיבא הילכך אהני רומיא לגג שאינו גבוה אבל לגג הגבוה לא דחשיב טפי אבל למאי דמתרצינן כי גבוה עשרה טפחים חשיב כי לא לא חשיב כי גבוה עשרה הוי כאויר ומהני ליה רומא וכי לא גבוה עשרה לא חשיב כלל ובטיל אגב [בית].
וזה שפירשנו לפי הנוסחאות שכתוב בהן, הכי נמי מסתברא מדתני סיפא ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה וכו', ואי ס"ד בסתמא לא קני עומקא ורומא מתי איריא כי גבוה עשרה כי לא גבוה נמי אמרי כי גבוה עשרה חשיב, כי לא, לא חשיב. פי' שאינו חשוב כאויר בעלמא אלא תקרה של בית הוא ובטיל.
ויש נוסחאות אחרות שכתוב בהן תא שמע לא את הגג וכו'. ואיס"ד בסתמא קני עומקא ורומא כי גבוה עשרה טפחים מאי הוי אמרי כי גבוה עשרה טפחים חשיב. ולפי גרסא זו אתה יכול לפרש לדברי הרב רבי שמואל ז"ל דהכי מקשי נאי סלק' דעתך בסחמא קני כי גבוה עשרה מאי הוי דהא פשיטא לן דאי אמר הכי בפירו' קני גג אע"פ שגבוה ומאי שנא ומשני כי גבוה חשיב ואף על פי שבסתמא קנה עומקא ורימא לא קני גג זה הגבוה עד שיפרש וכי פירשו ודאי קנה אפי' למאן דסבר דבסתמא לא קנו כדמוכח מתניתין וזה הנוסחא דיקא בדעת הרב ז"ל דאי ס"ד כשפירש לא קנה היאך הקשו דבסתמא יקנה ואעפ"כ אין נוח לו משום דכיון דכי לא כתב ליה עומקא ורומא אף האוי' לא קנה לבנו' עליה ע"ג ביתו כלל וכשכתב לו רומא מהני לאויר למה מהני אף לגג שהרי עומקא אינו מהני לו לקנות שם שום בנין אלא שאם רצה לבנות יבנה ואפי' כשתמצא לומר שקנה גג אפילו גבוה בל' רומ' ממשמעות' דמתניתין אכתי עליה בנויה על גביו לא שמעני שיקנה ויהני רום רקיעא למקנה אפילו עליה, ולא יהו עליות מרווחות פחותות מן הבור והדות שאין נכנסין בכלל לשון עומקא ועוד יהני לדות שעל הגג כעין מקוה שבגג הפרווה (מדות ה,ג).
והרב רבי יוסף הלוי ז"ל כתב, דכי לא כתב ליה עומקא ורומא אינו מגביה ולא חופר בור מיהוא קנה גג הבנוי שם שאינו גבוה עשרה דבטי' בית וכשכתב לו עומקא ורומא יכול לבנות שם כל מה שירצה אבל עדיין לא קנה גג הבנוי בזמן שהוא גבוה עשרה ולא עלי' שעל הבית וכי כתב לו מתהום ארעא ועד רום רקיעא קנה הכל נגמרי ולהך סבר' איכא למימר סיפא דקתני ואע"פ שכתב לו עומקא ורומא אכולה מתני' קאי ואפילו אגג תנא עומקא לבור ורומא לגג והא דקאמרי' בור ודוח ומחילות ולא קאמרינן למעלה גג ועלייה אורחא דמילתא למעלה פירושי מפורשי לה ולא עבידי לזביני סתם והרב רבי משה הספרדי ז"ל פי' מחילות שעל גבי הבית.
והוי יודע שהמוכר בית לחבירו סתם לא קנה עומקא ורומא כשם שאם רצה לבנות עכשיו עליה על גבי דיומדין הרשות בידו כך אם נפל הבית ונעשה הכל אויר אין הלוקח בונה ביתו אלא כמדתו הראשונה ומוכר בונה על גבי דיומדין שהרי האויר משוייר הוא למוכר ומפני שנפל לא נתרוקנה רשות ללוקח וזה אינו צריך לפנים אפילו בשכתב לו עומק' ורומא אם היתה שם עליה על גבי דיומדין כיון שלא קנאה לוקח אותו אויר שיורה משוייר הוא בדאתמר בירוש' המוכר אוי' הורבתו לחברו לא עשה כלום אלא מוכר לו חורבה או משייר לו אויר' וכיון דשיירו משוייר אפילו נפלה חוזר ובונה אותה וכשמכרה לאחר נראה שכיון שאין האויר נקנה ללוקח נפל אזד כדאמרינן גבי משכיר דהא לא קני הכא קנין הגוף אלא אותן עצים ואבנים הוא שקנה אבל בבנויה ע"ג הבית כבר כתבתי בה דעתי שקנה קרקע ואם נפלה חוזר ובונה אותה וכן אני או' בור ודוח או ששיירן בפי' דכיון דארעא אחריתי נינהו מדיוקא דדייקי' בגמרא בפרק המוכר את הספינה משום דאין להם דרך לרבנן הילכך אפילו נפל' חוזר ובונה אותה ויש להם דרך ואע"פ שראיתי לרב רבי יוסף ז"ל דרך אחרת בדברים הללו דרך האמת אין בה שיעור.
ושמעתי שאם אמר מתהום ארעא ועד דום רקיעא ולא אמר עומקא ורומא דלא קני אלא כדין מי שאמר עומקא ורומא בלחוד ותרוייהו צריכי ומשום לישנא יתירה מהני ולא נראה לי כן ושוב ראיתי שאין כן דרך דעת ר"ח ז"ל דהא מסיים מצרים.

אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. פירש ר"ש ז"ל, בשלמא לרב זביד היינו דאיצטריך ריש לקיש למילף מן הברייתא דמשום יתור לשון הוא משייר מקום המעשר אף על פי שמכר לו את השדה, והכי נמי במשייר דיוטה, נלמוד ממנו דמשום יתור לשון, שייר הוצאת זיזין בחצר שמכר. אלא לרב פפא למה לי למימר זאת אומרת לאשמועינן דאהני יתור [לחזור ולבנות הדיוטא אם תפול, בלא הברייתא נמי הוה ידעינן דאהני יתור] תנאי שאינו צריך לטפויי מילתא, או הך דרב פפא או שום דבר בעולם, כדאמרינן במתניתין (לקמן בבא בתרא סד, א) ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך, ומהתם שמעינן דכל תנאי בלא צורך לטפויי מלתא קא אתי, ומברייתא לא שמעינן טפי ממתניתין. ואינו מחוור, דמאי דקא מפרש בשלמא לרב זביד משום דאשמעינן דשייר במה שמכר כמו ששייר בתנאי של מעשר מקום המעשר. אלא לרב פפא לא שייר כלום במה שמכר, הא ליתא אפילו לפי פירושו, שהרי שייר שעבוד בבית שמכר, דאי נפלה הדר בנה לה ובונה עלייה אחר עלייה, כמו ששייר בקרקע מקום מעשר ראשון ליטול שנה אחר שנה. ועוד דלרב זביד נמי מאי זאת אומרת, דלדידיה נמי מתניתין היא, דהא מסתמא לית ליה דרך, שהכל מכר, ומשום יתור יש לו דרך בשדה שמכר או בבית שמכר. ועוד לפי פירושו מאי קאמר שאם רצה לבנות עליה בונה, היה לו לומר שאם רצה לבנות דיוטה, ומאי שקרי לה הכא דיוטה והכא עלייה. ואין לומר שאם שייר הדיוטה שהוא גג לפי פירושו, אם נפל ורצה לבנות עליה בונה, אי אפשר, דעליון שבא לשנות בארזים או למעט בחלונות או להגביה אין שומעין לו (ב"מ קיז, ב) דלהכביד אין שומעין לו. ועוד דבספרים גורסין למטה, דאי נפיל הדר בני ליה, לשון זכר, ואי לדיוטה קאמר, דיוטה לשון נקבה הוא, והוה ליה למימר דאי נפלה הדר בני לה. ומיהו יש מקצת ספרים שיש בהן נוסחא זו דאי נפלה הדר בני לה. ועוד דמאי דקאמר שאם רצה לבנות עליה על גבה בונה. פירש הוא ז"ל על גבי הבית, ואם כן הוה ליה למימר על גביו, דבית לשון זכר הוא. וגם רבינו תם ז"ל אחיו הקשה עליו, מאי קאמר רב זביד שאם רצה להוציא בה זיזין, כלומר בחצר ומי שמכרה לחצר זו, והלא לא אמר ריש לקיש אלא המוכר את הבית, ומוכר את הבית לא מכר את החצר, והחצר מאן דכר שמיה. ואם בשמכרה לו בפירוש, היה לו לפרש המוכר בית וחצר לחבירו.
ורבינו תם ז"ל פירש, דיוטה הוא שורת הכותל העליונה כשיש בה בנין באויר, ואמרינן כי אמר דיוטה העליונה שלו למאי הלכתא, כלומר אם היה שם דיוטה בנויה פשיטא ומאי זאת אומרת, אם אין שם בנין מה שייר. ומהדרינן לעולם שאין שם בנין בדיוטה עסקינן, ורב זביד אמר שאם רצה המוכר להוציא זיזין מחצרו ולסמוך אותן על גבי הדיוטא מוציא, ואף על פי שהוא מכביד על הבית, דכיון ששיירה בפירוש, לכך שיירה, ומיהו אף על גב דלא כתב ליה מוכר ללוקח עומקא ורומא ולא קני ליה לוקח רומא, אפילו הכי לא מצי מוכר לבנות על גבי הבית ממש, שלא נשתעבדו לו כותלי הבת אלא להשתמש בה בזיזין כדרך שאדם משתמש בדיוטות וכדתני סתם דלא מהנה ליה תנאיה סתם. ורב פפא אמר דאפילו להכביד על הבית בניעוץ זה לא אהני תנאה, אלא דאם רצה לבנות עלייה עליו באויר בונה, ואף על פי שאפילו לא התנה יכול הוא לבנות באויר, על גבי דיומדין, שהאויר משויר הוא לו, דבסתמא לא קני עומקא ורומא, אהני ליה תנאה דאי נפל ביתו של לוקח כופהו מוכר לחזור ולבנותו כדי שלא תפיל הרוח עלייתו של מוכר כשלא יהיה בנין עלייה תחתיה והיא עומדת באויר, ואי נמי משום דמיבעית, והיינו דאמרינן בשילהי שמעתא אהני ליה על מנת דאי נפל הדר בני ליה, ולא גרסינן דאי נפלה הדר בני לה. ואקשינן בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת, דכי היכי דהתם משייר מקום מעשר, משום דבלאו הכי מבטל תנאיה, הכא נמי כיון דליתה לדיוטא לא אמרינן לאו תנאה הוא, אלא דמשייר מקום דיוטא לסמוך עליה זיזין ולעשות בו דיוטא, שייר מקום לדיוטה כדרך ששייר מקום מעשר. אלא לרב פפא מאי זאת אומרת, דהתם שייר מקום בתנאיה מקום מעשר בגוף השדה שמכר, אבל הכא מי משייר בגוף הבית שמכר כלל.

אמר רב דימי מנהדעא האי מאן דזבין ביתא לחבריה אף על גב דכתיב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא. נראה לי, דרב דימי חדא דאית בה תרתי אתא לאשמעינן, חדא דעומקא ורומא בסתמא לא קני, ועוד דאפילו כתב ליה עומקא לא מהני למקני בור ודות ומחילות עד דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא. ועיקר חדוש מאי דאתא לאשמועינן, דבסתמא לא קני עומקא ורומא, ועלה נחלקו בכולה שמעתין, אבל בבור ודות ומחילות פשיטא דלא קני עד דכתיב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא, לפי גירסת הגאונים ז"ל, כמו שאני עתיד לכתוב בסייעתא דשמיא.
ותדע, לך, דהא בהדיא תנינן במתניתין ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, ורב דימי לא אתא לאשמעינן מתניתין. ועוד דכי אתינן לסיועא ממתניתין ולא את הבור ולא את הדות, אמרינן ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא וכו', ואם איתא, למה ליה למידק בה כולי האי לא הוה ליה למימר אלא לימא מסייעא ליה דתנן לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, ותו לא, וכן בכולה שמעתין אי אמרינן בסתמא קני עומקא ורומא (או) [אז] לא שקלינן וטרינן, ואי לא כתב ליה עומקא ורומא לא קני עומקא ורומא אף על פי שאין עליו גג גבוה עשרה [טפחים], ואם בא להגביה ולבנות על אויר הבית או לחפור תחת הקרקע אינו רשאי, דרום ועומק משוייר הוא.
והילכך אם חצר היא, כלומר, שמכר [חללה] של חצר, לא קנה לוקח אלא עד ראש כותלי החצר, וכן כתב הרא"ם ז"ל מן הקרקע ועד ראש הכותלים, ואם יש עליו תקרה קנה גם הגג בזמן שאין לו מעקה גבוה עשרה טפחים עד כאן, ואם בית, אין לו באויר שעל גבי הבית ולא למטה ולא כלום, ואם חורבה, נראה לי כיון שסתם חורבות עשויות ליבנות, ויש לו באויר כדי סתם רומו של בית, דהיינו כדנקיט איסורייתא דמחוזא ועייל ונפיק והדר, וכדאמרינן בריש פרק השותפין (בבא בתרא ז, א) כי לא אתנו בהדדי עד כמה, ואסיקנא אמר רב הונא בריה דרב יהושע כדנקיט איסורייתא דמחוזא ועייל ונפיק והדר. ובשדה ובכרם מסתברא דמסתמא קני רומא, דלכך עשויין, שאין עשויין לבנות על גביהן, אבל בעומקא לא, עד דכתיב ליה עומקא, דהא אין עשויין לכך, וכדתנן המוכר את השדה לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכו ולא את הקנים שבכרם וכו', ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין, ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הגת, וכשכתב לו עומקא ורומא קנה עומק ורום, שאם בא להגביה ולבנות באויר או להעמיק ולחפור מגביה ומעמיק, והכי תניא בתוספתא למה כתב לו עומקא ורומא שאם רצה להשפיל ישפיל ולהגביה יגביה, והכי איתמר נמי בירושלמי ובמוכר חצר אני מסתפק אם קנה עומקא ורומא בסתמא, דהא משמע דיותר בקל קנוי עומקא ורומא מבור ודות הבנויין כבר, ותנן המוכר את החצר מכר בתים בורות שיחין ומערות, ומסתברא דלא קנה עומקא ורומא, דשאני בורות שיחין ומערות, משום דחצר כולל הוא כל הבנוי אשר שם, כמו בירה שכולל את כל מה שהוא בנוי שם, אבל המוכר אפילו את החצר או הבירה לא קנה עומקא ורומא עד שיכתוב לו עומקא ורומא, וכל שלא כתב לו עומקא ורומא ובא מוכר לבנות עליה באויר על גבי דיומדין בונה, וכן אם בא לחפור מבחוץ ולהשפיל תחת קרקע הבית עושה, ובלבד שלא יזיק בחפירתו לבעל הבית. והרא"ם ז"ל כתב, שאינו יכול לחפור תחת הקרקע, כדי שלא יזיק, ואם כן מה מועיל לו למוכר שיור עומקא, שאם חפר הלוקח בורות שיחין ומערות הרי הן של מוכר..

אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא. פירש ר"ש ז"ל דבדכתב ליה עומקא ורומא, אף על גב דלא קני בור ודות, גג גבוה מיהא קני, ואף על גב דלא כתב ליה עד רום רקיעא, והיינו דאמרינן גבי איהני מארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות, ולא מני בהדייהו גג גבוה, אלמא בעומקא ורומא לבד קנאו. והא דאמרינן מארעית תהומא ועד רום רקיעא לא מהני ולא מידי, אלא סוף דבר הוא, כלומר שכל תחום צריך על כל פנים שני גבולין בראשו ובסופו. ואני אומר דלפי דרכו של הרב ז"ל עוד יכול לומר בהזכרת עד רום רקיעא, משום דבלשון זה לבד קנה עומקא ורומא ובור ודות ומחילות, וכדעת הגאונים ז"ל, וכמו שאכתוב בסמוך בע"ה. ועוד ראיה לדינו של הרב ז"ל, מדקתני בסופא דמתני' ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, ואלו ברישא דקתני לא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים לא קתני, שמע מינה דגג קנוי לו בשכתב לו עומקא ורומא. אלא דלדידיה קשיא, דאם כן כי אמרינן לימא מסייעא ליה לא את הבור ולא את הדות וכו', ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא, כי כתב ליה עומקא ורומא ניהני למקני בור ודות ומחילות, אמאי לא דחי לעולם בסתמא קני עומקא ורומא, וכי כתב ליה אהני ליה למקני גג גבוה עשרה טפחים ועומקא לתחום לו את הגבול, וכמו שאמרנו לדעת הרב ז"ל בעד רום רקיעא. ועוד יש להקשות אי כי אמרינן אהני מארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות, בדוקא קאמרינן דלרומא לא אהני ולא מידי,הא לא אפשר, דמכי איכא למימר דקני אפילו עלייה הבנויה על הבית, ומי גריעא עלייה מדות.
ועל כן נראה יותר כדברי הרב ר' יוסף הלוי ז"ל, שכתב דגג נמי לא קני אלא אם כן כתב לו עד רום רקיעא. ואם תאמר אם כן אמאי לא אמרינן הכא אהני מתהום ארעא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות וגג גבוה, כבר פירש הרמב"ם ז"ל (הל' מכירה פכ"ד הט"ו) דמחילות היינו עלייה שעל גבי הבית, ופעמים עושין כעין מחילות על הגגות, ומתניתין דקתני אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, אכולא מתניתין דהמוכר את הבית קאי, ובין אבור ודות וגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, הכי קאמר אף על פי שלא כתב כמי שכתב דמי למיקני עומקא ורומא, כלומר מתניתין הכי קאמר, אף על פי שכתב לו בסתם, מכירתו עומקא ורומא, דכל מי שקונה על דעת כן הוא קונה, וסתמו כפירושו לקנות עומקא ורומא, מכל מקום אינו כמפורש לגבי בור ודות ומחילות, אלא אי כתב ליה קני ואי לא לא קני. כך נראה פירושו לפי גירסת הספרים דגרסי ולמקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה קני אי לא לא קני.
ולפי גירסא זו משמע, דהא דאמר רב דימי צריך למכתב ליה מארעית תהומא עד רום רקיעא, לא שהלשון הזה דוקא כולל העמק והרום ובור ודות וגג, אלא מיתור הלשון הוא שדנין כן. ולכאורה ודאי הכין משמע, מדאמרינן לימא מסייעא ליה לא את הבור ולא את הדות וכו', ואי סלקא דעתך עומקא ורומא בסתמא קני, כיון דכתב ליה עומקא ורומא ניהני למקני בור ודות ומחילות, אלמא קניית בור ודות וגג אינו תלוי בלשון מארעית תהומא ועד רום רקיעא, אלא ביתור הלשון. אבל הגאונים ז"ל גורסים, למקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא קני, ואי לא לא קני, אלמא לא מחמת יתור לשון הוא, אלא ממשמעות הלשון. ולפי גרסא זו נראה לי דלא גרסינן ולמיקני, בוא"ו, אלא למיקני, והכי פירושא אף על גב דעומקא ורומא סתמן כפירושן ובין כתב ובין לא כתב הרי הוא קונה עומקא ורומא, למקני בור ודות ומחילות אינו קונה עד שיכתוב מארעית תהומא ועד רום רקיעא, ואף על גב דמעיקרא למאן דאמר דמתניתין מסייעא ליה קא סלקא דעתיה דתלוי ביתור לשון, השתא אמרינן דאינו אלא במשמע הלשון. כנ"ל לפי גרסת הגאונים ז"ל. והילכך אי לא כתב ליה אלא קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא, אפילו לרב דימי קנה עומקא ורומא ובור ודות ומחילות וגג, אלא לרב דימי אתא לאשמועינן דעומקא לבד לא מהני אלא מתהום ארעא ועד רום רקיעא מהני אפילו לבור ודות, וכיון דמהני להני דחשיבי, כל שכן לעומקא דלא חשיב.

גרסת הספרים כך היא: תא שמע לא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים ואי סלקא דעתך בסתמא קני כי גבוה עשרה טפחים מאי הוי אמרי כי גבוה עשרה טפחים חשיב. ולפי גרסא זו בודאי יש סיוע מכאן לדברי ר"ש ז"ל שכתב, דאי כתב ליה עומקא ורומא לכולי עלמא קני גג גבוה עשרה, דאי לא, היכי סלקא דעתא דלמאן דאמר בסתמא קני קני טפי בסתם מבמפורש למאן דאמר בסתמא לא קני, ודי לו לסתם להיות כמפורש. ויש גרסות אחרות דגרסי: הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך בסתמא לא קני כי לא גבוה עשרה טפחים מאי הוי, אמרי כי גבוה חשיב כי לא גבוה לא חשיב. ולומר דאפילו לא היה לו מעקה עשרה טפחים לא גרע מאויר ולמה קנאו. ואהדר ליה, דכל שאינו גבוה לא חשיב ובטיל לגבי בית ומכלל חבית נחשב ונקנה עמו.

מאחר שביארנו שכל שאומר על מנת ואין בו מקום להקרא תנאי דנין אותו כחוץ ושיור מקום אף המוכר בית לחברו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי והוא גג הגבוה עשרה העומד לתשמיש בפני עצמו שאמרו במשנה שאינו מכור בכלל הבית ונמצא שלא היה צריך לתנאי למדנו בה שלא בא על מנת זה לחנם אלא להוסיף בזכותו אף במה שלא בא לעולם והוא הוצאת זיזין באויר חצרו של חברו מפני שמקום הדיוטא הוא משייר לעצמו ואין צריך לומר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה שאף בשלא על מנת זה רשאי בכך וזהו שהקשה מאי זאת אומרת וכן אם נפלה העליה אין צריך לומר שחוזר ובונה אותה אף בלא על מנת זה שהרי אף מתחלה יכול לבנותה כמו שביארנו הא אם נפל הבית פירשו גאוני ספרד שאלמלא תנאי זה לא היה חוזר ובונה בה דיוטא אפילו על גבי דיומדין שלא שייר אלא באויר אותו הבית והוא שאמרו בסוף הסוגיא אהני על מנת דאי נפלה הדר בני לה מכר בית לאחד ודיוטא לאחר לא שייר לבעל הדיוטא בבית כלום להוצאת זיזין אבל אם שייר הדיוטא לעצמו בין בחוץ בין בעל מנת שייר מקום שכל לעצמו בעין יפה הוא משייר וכן התבאר בפרק מי שמת:

המוכר בית לחברו ולא כתב לו עומקא ורומא לא קנה אלא מקרקע הבית עד התקרה וכן קנה התקרה או הגג אם אין בו מעקה גבוה עשרה טפחים אבל אינו רשאי לחפור בה בורות וכן אינו רשאי לבנות עלייה על התקרה או על הגג ואם רצה המוכר לבנות עליה על הגג או על התקרה בונה וכן היה מן הדין שיהא המוכר רשאי לחפור מבחוץ בורות תחת קרקע הבית אלא שזה אומר לו שביתו וכותליו מתקלקלים בכך ומ"מ אם עמד הלוקח וחפר בה בורות הרי הן למוכר שלא קנה עומק ורום מן הסתם כתב לה עומקא ורומא קנה עומק הבית לחפור בה בורות שיחין ומערות וכן האויר שעל הגג או על התקרה לבנות בו כל מה שירצה ומ"מ עדין לא קנה את הבור ואת הדות ואת המחילות שהיו שם בשעת המכר ולא את הגג שיש בה מעקה גבוה עשרה ולא כל דבר שהוא חשוב ויש לו שם בפני עצמו עד שיאמר לו מתהום ארעא ועד רום רקיעא ומשכתב לו כן קנה הכל:

בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת משום דהני זיזין דמיין למעשר דכי היכי דמעשר בעידנא דאתני ליתיה בעולם וכי אמר על מנת שיורי שייר למקום מעשר הכא נמי זיזין בעידנא דזבין ליתנהו בעולם וכי אמר ליה על מנת שיורי שייר למקום הכותלים ובאוירי. אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. כלומר ומה ענין זה אצל מעשר מעשר בעידנא דאתני ליתיה בעולם ומשום הכי אצטריכינן למימר דשיורי שייר למקום מעשר אבל דיוטא העליונה כיון דבעידנא דאתני הא איתה בעולם דהא אוקימנא דבנוייה היא למה לי למימר שיורי שייר למקומה ולדמוייה למעשר. ויש לפרש דהא דרב פפא דאמר שאם רצה לבנות עליה על גבה בונה כמשמעו הוא שנמצא שעדיין העליה לאו בנויה היא והשתא הוא דבני לה וליכא למימר דהא דאמרינן לקמן אהני על מנת דאי נפיל הדר בני לה דהאי נפיל אעלייה קאי דהשתא לכתחלה קא בני לה כי נפל מבעיא אלא האי נפל אבית קאי דאי לאו תנאה כי נפל האי ביתא והדר לוקח ובני לה לא יכיל מוכר למהדר ולמבני על גבה עליה ולא מבעיא למבנה על גבי כותלים דלא יכיל אלא אפילו למבנה על גבי דיומדין נמי לא יכיל משום דכי שייר אוירא דההוא ביתא דזבין ליה הוא דשייר ומכי נפל אזל ליה לעלמא והאי בית דבנה לוקח השתא בית אחרינא הוא הלכך אי לאו תנאה לא הוה יכיל מוכר למבני עליה מידי וכי אתני אהני תנאה דאי נפל ביתא ובני לה לוקח הדר מוכר ובני על גבה עליה. ולהאי פירושא האי דאמרי' בשלמא לרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא דאלמא מקום תשמיש בעלמא הוא דשייר באויר ולא האויר עצמו כדי שיתוף איתו לגמרי היינו דקתני זאת אומרת דכי היכי דלענין מעשר וכו'. ואמאי קא ניחא ליה לרב זביד וקא קשיא ליה לרב פפא ועוד שאילו היתה עליה זו בנויה אפילו כי כתב לו נמי עומקא ורומא לא קני ליה משום דעומקא ורומא על אויר הבית בלחוד הוא דמשמע אבל עליה הואיל וחשובה היא ויש לה שם בפני עצמה אפילו כי כתב ליה עומקא ורומא לא מקניא עד דכתיב ליה מארעית תהומא עד רום רקיעא וכיון שכן אמאי אמרינן לקמן ואי סלקא דעתך בסתמא לא קני עומקא ורומא למה לי על מנת דשמעה מינה דהיכא דכתב ליה עומקא ורומא בוודאי דקני ועוד בר מדין ומדין היאך יתכן לפרש דברי רב פפא שעל עלייה בנויה הוא דאמר והא שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה קאמר דמשמע דעדיין לאו בנויה היא הלכך האי פירושא לא דייק ופירושא בתרא טפי דייק ומסתבר אי נמי יש לפרש הכי בשלמא לרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא שנמצא שבאויר הבית עצמו שהוא המקום המכור הוא שמוציא והיינו דדמיא למעשר שהרי המעשר במקום המכור הוא בעצמו ששייר לעצמו הנאת המעשר אלא לרב פפא דאמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה דאלמא על גבה הוא דבונה אבל באויר הבית עצמו שהוא המקום המכור לא שייר בו לעצמו כלום מאי זאת אומרת הא לא דמי למעשר וכו' ושני הפירושין עולין הן וקרוב הוא ענינן זה לזה:

אמר רב דימי מנהרדעא וכו'. עומקא ורומא בסתמא לא קני. כלומר לא קני האויר שעל גבי הבית לבנות עליו כלום ולא קרקעות הבית לחפור בו כלום לפי שלא הקנהו אלא מעל גבי קרקעית הבית ולמעלה עד התקרה שהוא אויר הבית שמסבב עליו הכותלים ואם יש עליו תקרה קנה גם את הגג בזמן שאין לו מעקה גבוה עשרה טפחים אבל מן הקרקע עד למטה לחפור בו בורות וכיוצא בהן ומן התקרה ולמעלה לבנות עליה עלייה לא מכר לו ואם רצה המוכר לבנות עלייה על גבה בונה אבל אם רצה לחפור מבחוץ תחת קרקע הבית בורות אינו חופר משום דקא מיתרעא ביתא דלוקח. ואם תאמר אי הכי הא דאמרינן לא קני ליה הלוקח עומקא מאי נפקא ליה למוכר מינה נפקא מינה שאם עמד הלוקח וחפר בה בורות אותן הבורות הרי הן של מוכר ואין ללוקח בהן כלום משום דבסתמא לא קני עומקא ורומא וכיון דבסתמא לא קני עומקא ורומא כי אמר ליה עומקא ורומא אהני למיקני עומק הבית למיחפר ביה בורות שיחין ומערות ולמקני האויר שעל גבי הבית לבנות בו כל מה שירצה ועדיין אם יש בקרקע הבית בורות עשויין או דות או מחילות או יש בה עליה בנויה או גג שיש לו מעקה עשרה טפחים גבוה שהן חשובין ויש להם שם בפני עצמם אפילו כתב לו עומקא ורומא לא קני עד דכתב ליה מארעיה תהומא ועד רום רקיעא ולא את הגג, נוסחי דילן אית בהו הכי נמי מסתברא דקתני ולא את הגג בזמן וכו'. ופי' הכי נמי מסתברא כדאמרינן מעיקרא דמתני' מסייע לרב דימי ולא כדקא דחינן בתר הכי. ואשכחינן נוסחי דכתיב בהו תא שמע ולא את הגג ופירושא תא שמע דמתניתין מסייע לרב דימי ומסתברא דנוסחא דוקא היא ונוסחי דילן טעותא. נקטינן השתא מהאי שמעתא דהיכא דכתב לי' סתמא לית ליה ללוקח אלא אויר הבית בלבד מן הקרקע עד ראש הכותלים ואם יש עליו תקרה קנה גם את הגג בזמן שאין מעקה גבוה עשרה אבל האויר שהוא למעלה מן הכותלים או מן הגג ברשות המוכר ואם רצה לבנות עלייה על גבה בונה וכן מה שתחת הקרקע ברשות מוכר ואם חפר שם הלוקח בורות אותן הבורות של מוכר הן והיכא דכתב ליה עומקא ורומא קנה הלוקח כל האויר ההוא למעלה מן הכותלים וגם קנה מה שתחת הקרקע לחפור בו בורות אבל ודאי אם יש שם בורות ומחילות או עלייה בנויה לא קנאם עד שיכתוב לו מארעית תהומא ועד רום רקיעא. והאי דאמרינן דאי לא כתב ליה עומקא ורומא יש לו למוכר לבנות עלייה באויר שהוא למעלה מן הכותלים דוקא כל זמן שהבית קיים אבל אם נפל וחזר ובנה אותה הלוקח נעשית כמו בית אחר ואין לו למוכר לבנות על אוירו כלום. ואם פירש לו המוכר ואמר על מנת שדיוטא העליונה שלי אע"פ שנפל חוזר ובונה לפי שכיון שלא היה צריך להתנות והתנה בידוע שלא התנה אלא על מנת שאם נפל חוזר ובונה אותו. ולענין אשתמושי בכותלים מסתברא לן דלא מיבעיא היכא דנפל אלא אפילו לא נפל נמי אין לו להשתמש אלא בחדר בלבד לבנות שם עלייה על גבי דיומדין אבל בכותלים אין לו להשתמש שכיון שמכר לו הבית הכותלים כותלי לוקח הן ומצי אמר ליה קא מרעת ליה לאשיתאי עד שיתנה עליו בפירוש שיבנה על גבי הכותלים דהוה ליה תנאי ממון וקיים:

ואמרינן למאי הילכתא אצטריך לאשמועינן, אי לגופא דדיוטא, למה לי למידק ממעשר, פשיטא דתנאי ממון הוא וקיים. ואי לשיורי ליה זכותא בבית המכור, בשלמא גבי מעשר אהני לגופיה דמעשר דאי לאו דשייר מקום מעשר אפילו מעשר גופיה לא הוי שיור דדבר שלא בא לעולם הוא, אלא גבי דיוטא למאי הילכתא אהני על מנת לשייר בבית המכור, אי לגופא דדיוטא כי לא שייר בגוף הבית המכור נמי כיון דדיוטא דבר שבא לעולם הוא מהני תנאיה. רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה. במאי קא מפלגי, רב זביד סבר כיון דשייריה לדיוטא שהיא על גבי הבית שייר נמי מקום דיוטא בגופו של בית, ולפיכך אם רצה להוציא זיזין בעובי תקרת הבית שהוא קרקע הדיוטא עצמה שנמצא משתמש באויר הבית המכור מוציא. ורב פפא סבר לא שייר מקום דיוטא בגוף הבית אלא שעבודא בעלמא הוא דשייר לה לדיוטא בבית, שאם רצה לבנות עלייה על גבה באויר הדיוטא עצמה על גבי עמודיה בונה. ואסיקנא לקמן (בבא בתרא סד,א) דכי אהני שארא יתירא לאו לבנין עלייה אהני אלא לבנין דיוטא אהני, דאי נפלה הדר בני לה, דשעבדיה לבית לדיוטא כדבעינן לברורי לקמן, אבל להוציא זיזין בעובי קרקע הדיוטא שהוא תקרת הבית שנמצא משתמש בגוף הבית המכור אינו מוציא.

ודייקינן בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת אלא לרב פפא מאי זאת אומרת קשיא. כלומר, בשלמא לרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא, אלמא מסתמא נמי שייר מקום דיוטא בבית המכור, היינו דקתני זאת אומרת, דכי היכי דגבי מעשר אע"ג דלא שייריה למקום מעשר בפירוש כיון דשייריה למעשר אמרינן שיורי שייריה למקום מעשר, גבי דיוטא נמי אף ע"ג דלא שייריה למקום דיוטא בפירוש כיון דשיירה לדיוטא אמרינן שיורי שייריה למקום דיוטא דהיא תקרת הבית, לפיכך אם רצה להוציא זיזין בעובי קרקע הדיוטא שהיא תקרת הבית מוציא כדברירנא. אלא לרב פפא דאמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה, דאלמא על גבה הוא דבונה אבל להוציא זיזין בעובי הדיוטא שהוא מגוף הבית עצמו אינו מוציא, לפי שלא שייר מקום הדיוטא בבית אלא לאשתעבודי לה לדיוטא ותו לא, מאי זאת אומרת, הא לא דמי למעשר, דאלו גבי מעשר קימא לן דשייר מקום מעשר, ואלו גבי דיוטא קאמרת דלא שייר מקום דיוטא, קשיא.

וקימא לן כרב זביד. חדא דשמעתיה דריש לקיש כותיה דיקא, ועוד דסוגיין כרב זביד בפרק מי שמת (לקמן בבא בתרא קמח,ב), דגרסינן התם גבי דקל לאחד ופירותיו לאחד דקאמרינן לא שייר מקום פירי אם תמצא לומר בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור, כלומר לא שייר מקום דיוטא בבית, חוץ מדיוטא העליונה הוי שיור דשייר מקום דיוטא בגופו של בית, ואליבא דרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא, דאלמא שייר לנפשיה בגופו של בית, דאי אליבא דרב פפא אשתכח דלא שייר מידי לנפשיה בגופו של בית כדברירנא, וש"מ איתא לדרב זביד. וכיון דאיתא לדרב זביד איתא נמי לדרב פפא לגבי עלייה שאם רצה לבנות עלייה על גבה [בונה], דהא אתברר דהא [ד]רב זביד עדיפא מדרב פפא, דאילו לרב זביד שייר מקום דיוטא ואלו לרב פפא לא שייר מקום דיוטא ואמטול הכי קשיא ליה זאת אומרת. ותו מדאסיקנא לשמעתא דפרק מי שמת אליבא דרב זביד לחודיה כדברירנא, וכיון דאיתא לדרב זביד לענין זיזין כל שכן דאיתיה לדרב פפא לענין עלייה. ואוקימנא לקמן (בבא בתרא סד,א) דאהני על מנת לגבי עלייה דאי נפלה הדיוטא הדר באני לה לשוויה קרקע לעלייה, ולא מצי אמר ליה האי דיוטא הוא דשיירית אחריתי לא שיירית, אלא כיון דאת(ה)ני עליה בפירוש אהניה תנאיה דאי נפל הדר באני לה, כדבעינן למימר לקמן.

וכיון דאתברר דכי אצטריך לאשמועינן דאי נפל הדר באני לה בדיוטא דהוה מזדבנא בסתמא אצטריך אע"ג דצריך נמי על מנת לשיורה, כל שכן בדיוטא דלא הוה מזדבנא בסתמא והוה ליה על מנת לישנא יתירא.

ולא תימא ה"מ כל כמה דקאי מוכר בעולם, אלא אפילו מת הרי הדיוטא לבניו ואם רצו לבנות עלייה על גבה או להוציא בה זיזין בונין ומוציאין. ואע"ג דעל מנת שדיוטא העליונה שלי קאמר ליה, כיון דשיירה לנפשיה ומית ירתי לה בניה, דבן לוי אלא היכא דאמר לי ולבני, דאלו מעשר כי שייריה למקום מעשר לאו לגמרי שייריה אלא לטובת הנאת שבו הוא דשייריה כדברירנא לעיל (סי' כז) וטובת הנאה אינה ממון להורישה לבניו, אבל הכא לענין דיוטא כי שייריה לגמרי שייריה ממונא מעליא הוי להורישה לבניו, ואמטול הכי אע"ג דלא אמר לי ולבני כיון דממונא דאבוהון הוא יהבי ליה כשאר ממונא דאבוהון:

לא. אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ליה ביתא לחבריה אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא מ"ט משום דבסתמא לא קני עומקא ורומא אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא אהני מארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות. כלומר מסתמא לא קני עומקא ורומא, והוא עומק הבית מן הקרקע ועד התהום ואויר של הבית מן הגג ועד הרקיע, דביתא הוא דזבין ליה דהיינו מן הקרקע ועד התקרה, אבל עומקא דתותיה ורומא דעילויה לא זבין ליה. לפיכך אם רצה אחד מהן לבנות עלייה על גג הבית ממש או לעשות חלל תחת קרקע הבית חבירו מעכב עליו. מוכר מעכב דלא ניחא ליה דלעביד לוקח בדידיה ולא מידי, ולוקח מעכב דלא ליתרע ביתיה, מידי דהוה אבית והעלייה של שנים דעליון שבא להוסיף בבנין ותחתון שבא למעט אין שומעין לו. אבל אם היה לו למוכר חלל סמוך לעומק הבית המכור ורצה להשתמש בעומק הבית בהכנסת קורות, או שרצה לבנות עמודין סביבות הבית וליתן תקרה על גביהן באויר שעל גג הבית ולבנות עליה על גבה, הדין עמו, דביתא הוא דזבין ליה דהיינו מן הקרקע ועד התקרה, אבל עומקא ורומא דעילויה לא זבין ליה. הילכך אהני היכא דכתב ליה מוכר ללוקח עומקא ורומא שאם רצה הלוקח לחפור בו שיחין ומערות או לבנות עלייה על גביו הדין עמו.

ואפילו היכא דכתב ליה עומקא ורומא דוקא היכא דליכא בעומקא ורומא בעידן זביני מידי דהוי רשותא באנפי נפשיה, אבל היכא דאיכא בעידן זביני בור ודות ומחילות תחת קרקע הבית, או שהיה גג על גבי הבית ואית ליה מעקה גבוה עשרה טפחים, ואין צריך לומר עלייה וכיוצא בה, אין אלו חשובין מעומקו של בית ורומו, דרשותא באנפי נפשיה נינהו. הילכך אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא, דמשמע דאקני ליה כל מאי דקאי ביני ביני, קני להו לבור ודות ומחילות שבקרקע הבית וגג ועליה שעל גביו, ואי לא לא קני. והאי דלא איירי רב דימי אלא בבור ודות ומחילות דקימי בעומקיה דביתא, משום דתנא דידן כי אשמעינן דהני לא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא גבי בור ודות הוא דקתני לה, והוא הדין בגגין ועליות דקימי ברומיה. ואיכא מאן דאמר דהני מחילות במחילות שבמעזיבה שבתקרת הבית קאי, ולהדין פירושא לא משכחת לה אלא כגון דלא פתיחן לגו ביתא, ואע"ג דלא גביהן עשרה טפחים כדברירנא לעיל (בבא בתרא סא,א סי' יג ד"ה ולא).

ושמעינן מינה דהיכא דכתב ליה עומקא ורומא ואיכא בור ודות ומחילות וגגין ועליות, אע"ג דלא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא, מהני למקניה עומקא דתותי בור ודות ולקני אוירא דעילוי גגין ועליות. דאע"ג דמפסקי הני תשמישי דלא מזבני בנתים, על כרחיך שאר עומקא ורומא בכלל עומקו ורומו של בית הוא. ודוקא לאשתמושי בהו תשמישא דלא מרע להו לבור ודות ומחילות ולא לגגין ועליות. ודייקינן לה להא מילתא מדקאמר רב דימי טעמא דלא (מקני) [מהני] עומקא ורומא למקנא בור ודות ומחילות והוא הדין לגגין ועליות משום דמבעי לי למקני עומקא ורומא, ואי אמרת דלא מהני למקני אויר שעל שפת המעקה ושעל גג העליה, היכא דמשכה עלייה עלוי כוליה ביתא ומשכי בור ודות תותי כוליה ביתא, עומקא ורומא דכתב ליה מאי אהני ליה.

ברם צריך את למידע דהני בור ודות דקאמרינן דלא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא, לא תימא הני מילי היכא דעמיקי עשרה טפחים, אלא אע"ג דלא עמיקי עשרה טפחים, דאע"ג דסתם בור דעמיק עשרה טפחים משמע כדתנן בפרק החובל (ב"ק צא,א) מה ת"ל בור מה בור שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים, על כרחיך מחילות מיהת אע"ג דלא עמיקי עשרה טפחים משמע. [ו]מדגבי מחילות אף ע"ג דלא עמיקי עשרה טפחים לא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא, גבי בור ודות נמי אע"ג דלא עמיקי עשרה טפחים לא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא, דכולהו חד טעמא נינהו ושמעתין נמי חדא מחתא להו. ואצטריך לאשמועינן בור ודות ואצטריך לאשמועינן מחילות, אשמעינן בור ודות דאע"ג דעמיקי עשרה מהני בהו לישנא דמארעית תהומא ועד רום רקיעא, ואשמעינן מחילות דאע"ג דלא עמיקי עשרה לא מהני בהו לישנא דעומקא ורומא. ובדין הוא דלשמעינן בור ולא בעי דות, אלא משום דבור בחפירה ודות בבנין אצטריך תרויהו כדבעינן למימר קמן.

והא דאמרינן דאהני מארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות וה"ה לגגין ועליות ורומא למקני עומקא ורומא, על כרחיך אהני מארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות דדייקינן לישנא יתירא, אלא אפי' היכא דלא כתב ליה עומקא ורומא דליכא לישנא יתירא אהני מארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות, וכל שכן עומקא ורומא, דכי אהני מארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות לאו מטעמא דלישנא יתירא אהני, אלא משום דלישנא גופיה למקני כל מאי דאיכא ביני ביני משמע, לא שנא עומקא ורומא גרידא ולא שנא בור ודות ומחילות וגגין ועליות. דבשלמא גבי עומקא ורומא כיון דלא סימוה בפירוש דאיכא למימר דלא אקני ליה, אלא שאר עומקא ורומא גרידא דלית ביה תשמישא דאית ליה שמא באנפי נפשיה, אע"ג דשייך ביה לישנא דעומקא ורומא דהא בעומקי דביתא או ברומיה קאי, לא מקרי עומקא ורומא. חדא דעומקא ורומא עומקא ורומא גרידא משמע, ועוד דעומקא ורומא עומקו של בית ורומו משמע, והני כיון דאית להו שמא באנפי נפשיהו לאו מעומקו של בית ורומו חשיבי. וכיון דמשמע כל מאי דקאי בעומקא ורומא ומשמע עומקא ורומא גרידא לחודיה יד בעל השטר על התחתונה. ואי איכא מידי דאית ליה שמא באנפי נפשיה לא קני ליה אלא היכא דאיכא טעמא כלישנא יתירא דמסהיד עילויה. ואלו לישנא דמארעית תהומא ועד רום רקיעא כיון דפריש ליה דאקני ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא הא סיים ליה מאי דאקני ליה סיומא דלית ביה ספיקא, וכיון דאקנינהו לבור ולדות וגגין ועליות בכלל האי סיומא קני להו, דכמאן דאקנינהו נהליה בפירוש דמי.

והאי דאמרינן אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא ואהני מארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות, לאו למימרא דכל חד מינייהו לא אהני אלא למילתיה, אלא הכי קאמרינן, אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא לחודיה, אבל למקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא אין ואי לא לא. וה"ה היכא דלא כתב ליה אלא מארעית תהומא ועד רום רקיעא דמהני למקני בור ודות ומחילות וכ"ש עומקא ורומא, אלא איידי דאיצטריך לאירויי רישא בדכתב ליה עומקא ורומא לאשמועינן תרתי, חדא דלא מהני למקני בור ודות ומחילות, ואידך לאשמועינן מכללא דבסתמא לא מקני עומקא ורומא, נקט סופא דאהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא לאשמועינן טעמא דלא אהני לחודיה למקנא בור ודות ומחילות משום דאהני למקנא עומקא ורומא דלא הוה מקני בסתמא. וכיון דאיירי בדפריש ליה עומקא ורומא, נקט גבי מארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני בור ודות ומחילות, דאילו עומקא ורומא לא שייך למימר אלא היכא דלא פריש ליה עומקא ורומא.

והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי אדאשמועינן דאע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא, לשמעינן דצריך למכתב ליה תרויהו, אי נמי אדאשמועינן אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא דתנינן לה במתניתין בהדיא, לישמועינן איפכא, אע"ג דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא צריך למכתב ליה עומקא ורומא. ותנא דמתניתין גופיה, אדאשמועינן אע"פ שכתב לו עומקא ורומא. אלא לאו ש"מ דכל היכא דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא, אע"ג דלא כתב ליה עומקא ורומא קני בור ודות ומחילות, וכ"ש עומקא ורומא.

וכי תימא מכדי האי לישנא דמארעית תהומא ועד רום רקיעא לא שייך גבי בור ודות ומחילות וגגין ועליות דקיימי ביני ביני טפי ממאי דשייך לישנא דהיא וכל מה שבתוכה גבי מרחץ ובית הבד שבתוך החצר (לקמן בבא בתרא סז,א), מאי שנא התם דלא מהני בהו האי לישנא למקנינהו אגב חצר ומאי שנא לישנא דמארעית תהומא ועד רום רקיעא דמהני בור ודות ומחילות למקנינהו אגב (חצר טפי מבור ודות ומחילות למקנינהו אגב) ביתא. וכ"ת משום דמרחץ ובית הבד חשיבי לגבי חצר טפי מבור ודות ומחילות לגבי בית, הא בור וגת לגבי שדה לא עדיפי טפי מבור ודות לגבי בית, ואפילו הכי לא מהני בהו לישנא דהיא וכל מה שבתוכה (כדלקמן בבא בתרא עא,א). לא דמי בור ודות ומחילות דקימי בעומקיה דביתא ולא גגין ועליות דקימי ברומיה למרחץ ובית הבד שבחצר ובור וגת ושובך שבשדה, כשתמצא לומר דהוו שיור לגמרי הוא דהוו שיור מארעית תהומא ועד רום רקיעא כדברירנא בסוף מתניתין דהמוכר את החצר (לקמן בבא בתרא סז,א סי' ה), וכיון דהוו שיורא לגמרי ופלגי רשותא לנפשיהו לא מהני בהו לישנא דכל מה שבתוכה, דלאו אורחיה דאיניש לאדכורית מידי דפליג רשותא לנפשיה לגמרי בכללא כי האי גונא. ואלו בור ודות ומחילות דקימי בעומקיה דביתא וגגין ועליות דקימי ברומיה היכא דאקני ליה עומקא ורומא כיון דאפילו כשתמצא לומר דהוו שיור לאו לגמרי הוו שיור, דהא מיקני ליה עומקא דתותיהו ורומא דעילויהו בכלל עומקא ורומא דאקני ליה, לא פלגי רשותא לנפשיהו לאפוקינהו מהאי סיומא דמארעית תהומא ועד רום רקיעא אלא בראיה. וה"ה נמי למאי דס"ד מעיקרא דעומקא ורומא מיקני בסתמא ואהני עומקא ורומא למקני בור ודות ומחילות מהאי טעמא הוא.

ברם צריך את למידע דכי אמרינן דבסתמא לא קני לוקח עומקא ורומא, ה"מ גבי בית וכיוצא בו דבסתמא לא קני בור ודות ומחילות דשכיחי בעומקיה, ולא גגין ועליות דשכיחי ברומיה, וכי היכי דלא קני להו להני בסתמא בהדיה לא קני עומקא ורומא דידיה, דחזו למעבד בהו כל הני. אבל במידי דבסתמא נמי קני בור ודות ומחילות דשכיחי בעומקיה וגגין ועליות דשכיחי ברומיה, כגון חצר ועיר, וכל שכן דקני עומקא ורומא גרידא, דלא חזו אלא למעבד בהו בור ודות ומחילות וגגין ועליות. דהשתא היכא דעבידי וקימי דחשיבי טפי מיקנו, בסתמא היכא דאכתי לא עבידי לא כל שכן דקני ליה לאוירא דחזי להו דאכתי לא חשיב כולי האי. תדע דהיכא דעבידי וקימי חשיבי טפי, דהא גבי המוכר את הבית אע"ג דבסתמא לא קני עומקא ורומא, אי כתב ליה עומקא ורומא קני, ואלו בור ודות ומחילות דעבידי וקימי בעומקיה וגגין ועליות דעבידי וקימי ברומיה, אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא נמי לא קני להו, עד דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא, דש"מ דהיכא דעבידי וקימי חשיבי טפי לאפוקינהו מכלל זביני. וגבי חצר כיון דמסתמא קני בור ודות ומחילות וגגין ועליות דחשיבי, כל שכן דקני ליה לעומקא ורומא דחזו למעבדינהו לבור ועלייה בגויהו מקמי דעבידי. ומסתמא דמרחץ ובית הבד בהאי ענינא כי דינא דבית דמו, בין לעומקא ורומא בין לכולהו תשמישי, דלאו אורחיהו למהוי בעומקיהו ולא ברומיה. אבל שדה כיון דבעיא אוירא מלעיל ובעיא עומקא מלרע לפישוט שרשין, לענין עומקא ורומא לא חזיא לנטיעה כלל:

לב. לימא מסייעא ליה ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא ואי ס"ד בסתמא קני עומקא ורומא להני לישנא יתירא דעומקא ורומא למקני בור ודות ומחילות דקימי בעומקיה דביתא ולמקני גגין ועליות דקימי ברומיה. ודחינן הכא במאי עסקינן דלא כתב ליה. כלומר דלא כתב ליה עומקא ורומא. ומקשינן והא אעפ"י שכתב לו עומקא ורומא קתני. ומשנינן הכי קאמר אע"פ שלא כתב לו כמי שכתב לו דמי למקני עומקא ורומא, אבל למקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה קני ואי לא לא קני. כלומר לעולם מתני' דלא כתב ליה עומקא ורומא, אבל כתב ליה כיון דבסתמא קני עומקא ורומא אהני עומקא ורומא למקני בור ודות ומחילות. ומתניתין דקתני אע"פ שכתב לו עומקא ורומא הכי קאמר, אע"ג דמסתמא כמי שכתב לו עומקא ורומא דמי למקני עומקא ורומא, דכיון דזבין ליה ביתא בעומקו ורומו זבין ליה, אפילו הכי למקני בור ודות ומחילות, אי כתב ליה עומקא ורומא קני דדייקינן לישנא יתירא, ואי לא לא קני. ואיכא נוסחי דאית בהו אבל למקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא קני ואי לא לא קני. ושבושא הוא, דכיון דאוקמא למתניתין דהכי קאמר אע"פ שלא כתב לו עומקא ורומא כמי שכתב לו דמי למקנא עומקא ורומא, היכי מצי למימר דלמקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא קני ואי לא לא קני, ואע"ג דכתב ליה עומקא ורומא, אם כן הדר קושיין לדוכתיה, כיון דבסתמא קני עומקא ורומא להני עומקא ורומא למקני בור ודות ומחילות. ועוד אם כן מאי דוחקיה לאפוקי מתני' מפשטה, לשבקה כפשטה בדכתב ליה, דאע"פ שכתב לו עומקא ורומא לא קני בור ודות ומחילות. אלא ודאי ש"מ דהאי גירסא ליתיה. ורבואתא דוקאני נמי כי הך גירסא קמא דכתבינן גרסי.

(ט) אהני ארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות. נראה לי דוקא כשכתב לו עומקא ורומא דהוי לישנא יתירא מהני האי לישנא לבור ודות אבל אם לא כתב לו אלא מארעית תהומא בלחוד לא קנה בור ודות אלא עומקא ורומא ומש"ה מצריך לי' רב דימי למיכתב תרי לישנא דאי הוה מהני הו"ל למימר הכי לא ליכתוב עומקא ורומא אלא מארעית תהומא כו' דהוה משמע דבהאי לישנא בלחוד סגי לי'. ודוקא האי לישנא יתירא לבור ודות מהני ולא לעליי' ובית שאם מכר לו בית ואמר לו זה הלשון לא קנה עליי' וכן אם מכר לו עליי' וכתב לי' הכי לא קנה בית דבית ועליי' שני שמות הן ואינו נמכרים בייתור לשון. ואע"ג דלא אהני לי' מידי:

(י) ת"ש ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. ואי ס"ד דבסתמא קני עומקא ורומא כי גבוה עשר' טפחי' מאי הוי. פי' בודאי אי הוה ההוא מעקה מקורה הו"ל עליי' ולא מזדבנא בהדי בית. אבל השתא דאינו מקור' ואין שם אלא בנין גבוה כיון דבסתמא יכול הלוק' להגבי' עכשיו שהו' מוגב' ועומ' יקננו הלוקח אלא לאו ש"מ מסתמא לא קנה עומק' ורומא ומש"ה לא קנאו אבל כי הוה פחות מי' קנאו דבטיל לגבי כותל הבית כי היכי דבטלי לגבייהו, כל הזיזין היוצאין מן הכותלין ומהדר כי גבוה עשרה טפחים חשיבי. פי' לעולם מסתמא קנה עומק' ורומ' אבל האי כיון דגבוה י' טפחים בלא שום קירוי הוא חשוב בפ"ע ואינו נמכר עם הבית:

אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ביתא לחבריה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיע. נראה לי דרב דימי חדא דאית בה תרתי אתא לאשמועינן חדא דעומקא ורומא בסתמא לא קני ועוד דאפילו כתב ליה עומקא ורומא לא מהני למקני בור ודות ומחילות עד דכתב ליה מארעיה תהומא ועד רום רקיע. ועיקר חידוש דאתא לאשמועינן דבסתמא לא קני עומקא ורומא ועלה נחלקו בכולה שמעתין אבל בבור ודות ומחילות פשיטא דלא קני עד דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיע לפי גירסת הגאונים ז"ל כמו שאני עתיד לכתוב בסייעתא דשמיא. ותדע לך דהא בהדיא תנינן במתניתין ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא ורב דימי לא אתא לאשמועינן מתניתין. ועוד דכי אתינן לסיועיה ממתניתין דלא את הבור ולא את הדות אמרינן ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא כו' אם איתא למה ליה למידק בה כולי האי לא הוה ליה למימר אלא לימא מסייע ליה דתנן לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא ותו לא. וכן בכולה שמעתין אי אמרינן בסתמא קני עומקא ורומא אז לא שקלינן וטרינן ואי לא כתב ליה עומקא ורומא לא קני עומקא ורומא אף על פי שאין עליו גג גבוה עשרה טפחים ואם בא להגביה ולבנות על אויר הבית או לחפור תחת הקרקע אינו רשאי דרום ועומק משוייר הוא והלכך אם חצר היא לא קנה לוקח אלא עד ראש כותל החצר וכן כתב הרא"ם ז"ל מן הקרקע ועד רום הכתלים ואם יש עליו תקרה קנה גם הגג בזמן שאין לו מעקה גבוה עשרה טפחים עד כאן. ואם בית אין לו באויר שעל גבי הבית ולא למטה ולא כלום. ואם חורבה נ"ל כיון שסתם חורבות עשויות לבנות יש לו באויר כדי סתם רומו של בית דהיינו כדנקיט איסורייתא דמחוזא ועייל ונפיק והדר וכדאמרינן בריש פרק השותפין כי לא אתנו בהדדי עד כמה ואסיקנא אמר רב הונא בריה דרב יהושע בדנקיט איסורייתא דמחוזא ועייל ונפיק והדר. ובשדה וכרם מסתברא דמסתמא קני רומא דלכך עשויין דאין עשויין לבנות על גביהן אבל בעומקא לא עד דכתיב עומקא דהא אין עשויין לכך וכדתנן המוכר את השדה לא מכר לו את האבנים שאינם לצורכו ולא את הקנים שבכרם כו' ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הגת. הרשב"א ז"ל.
וכתב הר"ן ז"ל בשדה וכרם. כתב הרשב"א ז"ל דמסתברא דמסתמא קני רומא ואם בא מוכר לבנות על גביהן אינו רשאי דשוב לא יהיו ראויין לנטיעה ולזריעות אבל עומקא לא קני עד דכתב ליה. אבל הרא"ה ז"ל כתב דאפילו עומקא נמי מסתמא קני ליה שאם בא מוכר לחפור תחתיו מחילות מזיקו בהיזק גדול שמונעו מיניקת התהום שהרי משם יונקים האילנות והזרעים וכדאיתא במסכת תעניות. עד כאן לשונו. וכשכתב לו עומקא ורומא קנה עומק ורום שאם בא להגביה ולבנות באויר או להעמיק ולחפור מגביה ומעמיק והכין תניא בתוספתא למה כתב לו עומקא ורומא שאם רצה להשפיל ישפיל להגביה יגביה. ואיתא נמי בירושלמי. ובמוכר חצר אני מסתפק אי קנה עומקא ורומא בסתמא דהא משמע דיותר בקל קני עומקא ורומא מבור ודות הבנויים כבר ותנן המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות. ומסתברא דלא קנה עומקא ורומא דחצר שאני משום דחצר כולל הוא כל הבנוי אשר שם כמו בירה שכולל את כל מה שהוא בנוי שם אבל המוכר את החצר או את הבירה לא קנה עומקא ורומא עד שיכתוב לו עומקא ורומא וכל שלא כתב לו עומקא ורומא ובא מוכר לבנות עלייה באויר על גבי דיומדין בונה וכן אם בא לחפור מבחוץ ולהשפיל תחת קרקע הבית עושה ובלבד שלא יזיק בחפירתו לבעל הבית. והרא"ם ז"ל כתב שאינו יכול לחפור תחת הקרקע כדי שלא יזיק ואם כן מה מועיל לו למוכר שיור עומקא שאם חפר הלוקח בורות שיחין ומערות הרי הן של מוכר. הרשב"א ז"ל.
והר"י ז"ל כתב בעליות וזה לשונו: ונראה בעיני שהמוכר את החצר אף על פי שלא כתב לו עומקא ורומא קנה כל האויר כיון שאין שם מקום מסויים למעלה ואף על פי שאין ראיה לדבר סעד לדבר הא דאמר רבי אלעזר שלא מכר לו אלא אוירא של חצר. ויש להביא ראיה לזה מדברי רב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא שמע מינה שאם לא התנה לא היה המוכר יכול להוציא זיזין לחצר מפני שמשתמש באויר החצר שזהו חדושו של רב זביד ואין עיקר חדושו מפני שמכביד בזיזין על הבית מדקאמרינן בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת וכדפירשנו לעיל כו' וכמו שהביא הרא"ש עיין בפסקיו. ומסתמא כשלא כתב לו עומקא ורומא מיירי ומילתיה דרב פפא נמי על כרחך למאי דסלקא דעתין לקמן בשלא כתב לו עומקא ורומא מיירי. עד כאן לשונו.

אהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא. פירש ר"ש ז"ל דכד כתב ליה עומקא ורומא אף על גב דלא קני בור ודות גג גבוה מיהא קני ואף על גב דלא כתב ליה עד רום רקיע והיינו דאמרינן אהני מארעית תהומא למקני בור ודות ומחילות ולא מני בהדייהו גג גבוה אלמא בעומקא ורומא לבד קנאו והא דאמרינן מארעית תהומא ועד רום רקיעא לא מהני ולא מידי אלא סוף דבר הוא כלומר שכל תחום צריך שני גבולין על כל פנים בראשו ובסופו. ואני אומר דלפי דרכו של הרב ז"ל עוד נוכל לומר בהזכרת עד רום רקיעא משום דבלשון זה לבד קנה עומקא ורומא ובור ודות ומחילות וכדעת הגאונים ז"ל וכמו שאכתוב בסמוך בעזר השם. ועוד ראיה לדברי הרב ז"ל מדקתני בסיפא דמתניתין ולא את הבור ולא את הדות כו' אף על פי שכתב לו עומקא ורומא ואלו ברישא דקתני לא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים לא קתני שמע מינה דגג קנוי לו בשכתב לו עומקא ורומא אלא דלדידי קשיא דאם כן כי אמרינן מסייעא ליה לא את הבור ולא את הדות כו' ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא כי כתב ליה עומקא ורומא ליהני למקני בור ודות ומחילות אמאי לא דחי לעולם בסתמא קני עומקא ורומא וכי כתב ליה אהני ליה למקני גג גבוה עשרה טפחים ועומקא לתחום לו את הגבול וכמו שאמרנו לדעת הרב ז"ל בעד רום רקיעא. ועוד יש להקשות אי כי אמרינן אהני מארעית תהומא למקני בור ודות ומחילות בדוקא אמרינן דלרומא לא אהני ולא מידי הא לא אפשר דמי איכא למימר דקני אפילו עלייה הבנויה על הבית ומי גריעא עלייה מדות. ועל כן נראה יותר כדברי הרב ר"י הלוי ז"ל שכתב דגג נמי לא קני אלא אם כן כתב לו עד רום רקיעא ואם תאמר אם כן אמאי לא אמרינן הכא אהני מתהום ארעא ועד רום רקיע למקני בור ודות ומחילות וגג גבוה כבר פירש הרמב"ם ז"ל דמחילות היינו עלייה שעל גבי הבית ופעמים עושין כעין מחילות על הגגות ומתניתין דקתני אף על פי שכתב לו מעומקא ורומא אכולה מתניתין דהמוכר את הבית קאי. ובין הבור ודות וגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים הכי קאמר אף על פי שלא כתב כמי שכתב דמי למקנא עומקא ורומא כלומר מתניתין הכי קאמר אף על פי שכתב לו בסתם מכירתו עומקא ורומא דכל מי שקנה על דעת כן הוא קונה וסתמו כפירושו לקנות עומקא ורומא מכל מקום אינו כמפורש לגבי בור ודות ומחילות אלא אי כתב ליה קני ואי לא לא קני. כך נראה פירושו לפי גירסת הספרים דגרסי ולמקני בור ודות ומחילות אלא אי כתב ליה קני ואי לא לא קני. ולפי גירסא זו משמע דהא דאמר רב דימי צריך למכתב ליה מארעית תהומא עד רום רקיעא לא שהלשון הזה כולל העומק והרום ובור ודות אלא מיתור הלשון שדנין כן ולכאורה ודאי הכי משמע מדאמר לימא מסייע לא את הבור ולא את הדות כו' ואי סלקא דעתך עומקא ורומא בסתמא קני כיון דכתב ליה עומקא ורומא ליהני למקני בור ודות ומחילות אלמא קניית בור ודות וגג אינו תלוי בלשון מארעית תהומא אלא ביתור הלשון אבל הגאונים ז"ל גורסים למקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיע קני ואי לא לא קני אלמא לא מחמת יתור הוא אלא משמעות הלשון. ולפי גירסא זו נראה לי דלא גרסינן ולמקני אלא למקני והכי פירושא אף על פי דעומקא ורומא סתמן כפירושן ובין כתב ובין לא כתב הרי הוא קונה עומקא ורומא למקני בור ודות ומחילות אינו קונה עד שיכתוב לו מארעית תהומא ועד רום רקיעא ואף על פי דמעיקרא למאן דאמר דמתניתין מסייעא ליה קסלקא דעתיה דתלוי ביתור לשון השתא אמרינן דאינו אלא במשמע הלשון כן נראה לי לפי גירסת הגאונים ז"ל. והלכך אי לא כתב ליה אלא קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא אפילו לרב דימי עומקא ורומא ובור ודות ומחילות וגג אלא לרב דימי אתא לאשמועינן דעומקא לבד לא מהני מידי אלא מתהום ארעא ועד רום רקיעא מהני אפילו לבור ודות וכיון דמהני להני דחשיבי כל שכן לעומקא דלא חשיב. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון הר"י בעליות: הכי גרסינן בכל ספרי ספרד הכי קאמר אף על פי שלא כתב לו כמי שכתב לו דמי למקני עומקא ורומא ולמקני בור ודות ומחילות אי כתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא ולא קאמר אי כתב ליה עומקא ורומא קני משום דבלשון עומקא ורומא לא משתמע בור ודות ומחילות אלא מייתור הלשון כלומר לפי שלא היה צריך לכתוב עומקא ורומא כיון דמסתמא קנו ליה אלא משום בור ודות כתבו אבל מלשון מארעית תהומא ועד רום רקיעא משתמעי בור ודות ומחילות ממשמעות של לשון ולא משום יתור הלשון לפיכך שפיר דמי לכתוב בשטרות לשון שהענין נשמע ממנו ולא לכתוב לשון שהענין נדון ממנו מחמת יתורו ויש סיוע מכאן למה שכתבנו דאף על גב דלא כתב ליה עומקא ורומא כיון דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא קני בור ודות ומחילות לפי שנכללין במשמעות הלשון דמשום הכי נקט הכא אי כתב לה מארעית תהומא ועד רום רקיעא ולא נקט עומקא ורומא דאיירי ביה. וכן כתב רבינו חננאל וזה לשונו: זה ששנינו ולא את הבור ולא את הדות פירושו המוכר חצרו סתם אף על פי שכתב לו עומקא ורומא לא מכר לו את הבור ואת הדות אלא יפרש ויכתוב לו בפירוש מכרתי לך חצר זו ובתים בחזקתם כמו שהם מארעית תהומא ועד רום רקיעא ואם כתב לו בלשון הזה קנה הכל. למדנו מדבריו כי זה הלשון מפורש הוא ואף על פי שלא כתב עומקא ורומא קנה. עד כאן לשונו.

וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: אמר רב דימי כו'. מאי טעמא בסתמא לא קני עומקא ורומא כלומר לא קנה האויר שעל גבי הבית לבנות עליו כלום ולא קרקעית הבית לחפור בו כלום לפי שלא הקנהו אלא מעל גבי קרקעית הבית ולמעלה עד התקרה שהוא אויר הבית שמסבב על הכותלים ואם יש עליו תקרה קנה גם הגג בזמן שאין עליו מעקה עשרה אבל מן הקרקע ולמטה לחפור בו בורות וכיוצא בו ומן התקרה ולמעלה לבנות עליה עלייה לא מכר לו ואם רצה המוכר לבנות עלייה על גבה בונה אבל אם רוצה לחפור מבחוץ תחת קרקע הבית בורות אינו חופר משום דקא מרעת ביתא דלוקח. ואם תאמר אי הכי הא דאמרינן לא קנה הלוקח עומקא מאי נפקא ליה למוכר מינה. נפקא מינה שאם עמד הלוקח וחפר בה בורות אותם בורות הרי הם למוכר ואין בהם ללוקח כלום משום דבסתמא לא קני עומקא ורומא כי אמר ליה עומקא ורומא אהני ליה למקני עומקא דבית למחפר בה בורות שיחין ומערות ולמקני האויר שעל גבי הבית לבנות בו כל מה שירצה. ועדיין אם יש בקרקע הבית בורות עשויין או דות או מחילות או אם יש עלייה בנויה או גג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים שהם חשובים ויש להם שם אפילו כתב לו עומקא ורומא לא קני עד דכתיב ליה קנה לך מארעית תהומא כו' דלא אקני ליה בעומקא ורומא אלא מה שיש מן הקרקע ולמטה לעשות בו כל חפצו ומאויר התקרה ולמעלה לבנות עליו עלייה ולעשות בו כל מה שירצה אבל בורות שהם בנויים ועומדים ובין עלייה שהיא בנויה ועומדת או גג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים לא הקנה אותם לו לפי שהם חשובים ויש להם שם בפני עצמן וכאלו בית בפני עצמו הוא כל אחד מהם חשוב. ואי כתב ליה מארעית תהומא כו' הני נמי קני. לימא מסייע ליה לא את הבור כו'. נוסחא דילן אית בהו והכי נמי מסתברא כדאמרינן מעיקרא דמתניתין מסייעא לרב דימי ולא כדמחינן בתר הכי ואשכחן נוסחא דאית בה תא שמע ולא את הגת ולא הגג ופירושא תא שמע דמתניתין מסייעא ליה לרב דימי. ומסתברא דנסחא דייקא היא ונסחא דידן טעותא היא.

נקטינן השתא מהאי שמעתתא היכא דכתב לו סתמא לית ללוקח הבית אלא אויר בלבד מן הקרקע ועד ראש הכתלים. ואם יש עליו תקרה קנה גם הגג בזמן שאין לו מעקה גבוה עשרה טפחים אבל האויר שהוא למעלה מן הכתלים או מן הגג ברשות המוכר הוא ואם רצה לבנות עלייה על גבה בונה וכן מה שתחת הקרקע ברשות מוכר ואם חפר שם לוקח בורות אותם בורות של מוכר הם. והיכא דכתב ליה עומקא ורומא קנה הלוקח גם האויר שהוא למעלה מן הכתלים ומן הגג ויש לו לבנות שם כל מה שירצה וגם קנה מה שתחת הקרקע וכל בורות שחופר שם הרי הם שלו אבל ודאי אם יש בורות או מחילות עשויין או עלייה בנוייה לא קנה אותם לפי שיש להם שם בפני עצמן. והיכא דכתב ליה מארעית תהומא ועד רום רקיעא אפילו היה שם בור ודות ומחילות עשויין או עליה עשוייה קנה הכל. והא דאמרינן דהיכא דכתב ליה סתמא יש לו למוכר לבנות עלייה באויר שהוא למעלה מהכתלים דוקא כל זמן שהבית קיים אבל אם נפל וחזר הלוקח ובנה אותו נעשה כמו בית אחר ואין לו למוכר לבנות עליו ולא כלום. ואם פירש לו המוכר על מנת שדיוטא העליונה שלי אף על פי שנפלה חוזר ובונה אותו לפי שכיון שלא היה צריך להתנות והתנה בידוע שלא התנה אלא על מנת שאם נפל חוזר ובונה אותו. ולענין אשתמושי בכתלים מסתברא לן דלא מיבעיא היכא דנפל הבית וחזר ובנה אותו חלוקה שאף על פי שהתנה עליו המוכר על מנת שדיוטא העליונה שלי שבאויר בלבד הוא שיש לו להשתמש על גבי דיומדין אבל בכתלים אין לו להשתמש מפני שכתלי לוקח הם אלא אפילו לא נפל נמי אין לו להשתמש לפי שכיון שמכר הבית נמצאו הכתלים כתלי הלוקח ומצי אמר ליה קא מרעית לאשיתאי עד שיתנה עליו בפירוש שיבנה על גבי הכתלים דקיימא לן תנאי גבי ממון תנאו קיים. עכ"ל.

גירסת הספרים כך היא. תא שמע לא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים ואי סלקא דעתך בסתמא קני כי גבוה עשרה טפחים מאי הוי אמרי כי גבוה עשרה טפחים חשיב. ולפי גירסא זו בודאי יש סיוע מכאן לדברי ר"ש ז"ל שכתב דאי כתב ליה עומקא ורומא לכולי עלמא קני גג גבוה עשרה טפחים דאי לא היכי סלקא דעתך דלמאן דאמר דבסתמא קני קני טפי בסתם ממפורש למאן דאמר בסתמא לא קני ודי לו לסתם להיות כמפורש. ויש גירסות אחרות דגרסי הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך בסתמא לא קני כי לא גבוה עשרה טפחים מאי הוי אמרי כי גבוה השיב כי לא גבוה לא חשיב. ולומר דאפילו לא היה לו מעקה עשרה טפחים לא גרע מאויר ולמה קנאו ואהדר ליה דכל שאינו גבוה לא חשיב ובטיל גבי בית ומכלל הבית נחשב ונקנה עמו. תא שמע ריש לקיש אומר זאת אומרת כו' ומדרב פפא קא מייתי ואף על גב דמשמע דלית הלכתא כרב פפא אלא כרב זביד חדא דהא דרב פפא סלקא בקושיא. ועוד דבפרק מי שמת גבי בית לאחד ודיוטא לעצמו נקטינן ודייקינן מדרב זביד. ואי אפשר לומר דרב זביד אית ליה נמי הא דרב פפא דמשום יתור לשונו היכי יהבינן ליה תרווייהו דלמא לא נתכוון אלא לאחד לא מהני אלא ודאי כי היכי דלרב פפא חדא לרב זביד נמי חדא. ומכל מקום שפיר פריך הכא מדרב פפא דרב זביד ורב פפא בהא לא פליגי ופלוגתייהו לא בהא תליא הלכך כיון דמדרב פפא מיהא שמעיגן דבסתמא קני לפיכך פרכינן מינה. ודחינן לעולם בסתמא לא קנה ואהני דאי נפל הדר בני לה. וקיימא לן כרב דימי דעומקא ורומא בסתמא לא קני ואהני עומקא ורומא למקני עומקא ורומא ומארעית תהומא ועד רום רקיעא למקני גג גבוה עשרה טפחים ובור ודות ומחילות. ולפי גירסת הגאונים ז"ל אפילו מארעית תהומא ועד רום רקיעא לבד קנה הכל כמו שכתבתי למעלה. הרשב"א ז"ל.

בפרשב"ם בד"ה האי מאן כו' דמסתמא לא הוי קני ליה לוקח אלא הרי הוא של מוכר להוצאת זיזין כו' עכ"ל הנהו הוצאת זיזין דנקט הכא לאו הנהו דקאמר רב זביד דהנהו מסתמא של לוקח הן ולא של מוכר עד דאמר ע"מ שדיוטא כו' דאל"כ לקמן דפריך לרב פפא ואי ס"ד לא קני במסתמא ל"ל ע"מ תקשי ליה נמי הכא לרב זביד וצ"ל דזיזין דנקט הכא היינו הוצאת זיזין על הדיוטא ולא בחצר ודו"ק:

ר"ש בד"ה שאם רצה כו' יתורא לעצמו כמו כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה אלא לרב פפא כו' מצרנא קני פלגא והכי כו' כצ"ל:

ר"ש ד"ה אלא לר"פ. כדאמרינן במתניתין ומודה ר"ע כו'. לכאורה גם התם שייר מקום דרך ותיקשי נמי לר"ז. וי"ל דהתם מ"מ הדרך שייך ללוקח לזרעו כדתנן לקמן (צ"ט ב') והחיצון זורע אה"ד. וגם ההילוך אינו אלא בתנאים המבוארים שמה וכש"כ גבי בית שודאי כולו שייך ללוקח והמוכר אין לו רק ההילוך ובתנאים דאיתא שם (בעמוד א') משא"כ הכא בהוצאת זיזין שייר מקומם בעדו שלא יוכל הלוקח לעשות באותו מקום מאומה:

ר"ש ד"ה האי מאן. ומכר לו כו' ואת הדות צריך לו כו'. כצ"ל:

בא"ד אבל למיקני בו"ד לא שאין כו'. כצ"ל:

תד"ה שאם. ואמר בעל העליה לבעה"ב לבנות כו' אומר ר"י דוקא כו'. כצ"ל:

למאי הלכתא. אמר ר''ל דאהני תנאיה למיהוי דיוטא עליונה שלו בלאו הכי הוא שלו דהמוכר הבית לא מכר דיוטא העליונה: שאם רצה. מוכר להוציא זיזין מדיוטא עליונה כנגד חצר של לוקח שמכר לו זה הבית והחצר מוציא דלהכי אהני תנאיה והכי אמר ליה על מנת שתהא דיוטא העליונה שלי לגמרי לעשות בה חפצי אף להוציא ממנה זיזין כמתחילה קודם שמכרתי לך הבית והחצר דשייר בתנאי מקום בחצר כמו ששייר למעלה בשדה מקום מעשר דכל תנאי דלא מהני מאי דקאמר אהני מיהא לשייר מקום והיינו זאת אומרת דקאמר ר''ל ודוקא הוא אבל בנו אין לו רשות להוציא זיזין עד שיפרש לי ולבניי כדאמר לעיל גבי מעשר דכל מילתא דדייקינן מיתורא די לנו אי אהני יתורא לעצמו כמו שפירש ע''מ שמעשר ראשון שלי ה''נ אמרינן ע''מ שהדיוטא העליונה שלי אבל לבניו לא מהני תנאי המיותר: רב פפא אמר. כולי האי לא אהני תנאי לשייר מקום ממה שמכר אלא להכי אהני תנאי המיותר שאם רוצה לבנות דיוטא זו אם תפול על גביו של הבית בונה והכי הוה מסיק לקמן דאי נפלה הדר בני לה דאי הוה שתק ומכר הבית סתם היתה הדיוטא העליונה שלו כל ימי שיתקיים אבל אם תפול לא יחזור ויבננה ע''ג בית של זה דלהך דיוטא הוא דאשתעבד לו בית אבל לדיוטא אחרת לא משתעבד עד דא''ל בהדיא יתור לשון כדאמרינן נמי בפרק הבית והעלייה (ב''מ דף קטז:) אי דא''ל עלייה זו ונפלה אזלא לה ואי דא''ל סתם בעי למיגר ליה אחרינא ומסקנא לא צריכא דאמר ליה עלייה שעל גבי בית זה אני משכיר לך דהא שעבד בית לעלייה אבל בלא יתור מכי נפלה אזלא לה ולא יבנה אחרת וה''ק ע''מ שהדיוטא העליונה שלי לעולמים ואף אם תפול אחזור ואבננה והא דתנן (ב''מ דף קיז.) הבית והעלייה של שנים שנפלו וכו' אם אמר בעל העלייה לבעה''ב לבנות כו' התם בדחלקו זה נטל בית וזה נטל עלייה ודאתנו בהדדי להשתעבד בית לעלייה כל הימים ואפי' לא אתנו מסתמא ע''מ כן חלקו ולרב זביד אהני תנאה להוצאת זיזין ולא להדר בני לה הוצאת זיזין מסיק אדעתיה שהרי צריך לו מיד אבל להדר בני לה אם תפול לא מסיק אדעתיה לעתים רחוקות: בשלמא לרב זביד. דאוקי יתורא דתנאי להוצאת זיזין דהיינו שיור מקום בחצר דומיא דשיור מקום בשדה היינו דקתני במילתיה דר''ל זאת אומרת שהוצרך ר''ל ללמוד מן הברייתא דליהני יתורא לשיור מקום דמסברא לא הוה אמרינן דמשייר איניש לעצמו ממה שמוכר ואע''ג דקאמר יתורא: אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. למה לו לר''ל לומר זאת אומרת לאשמועינן דאהני יתור לחזור ולבנות הדיוטא אם תפול בלא הברייתא נמי הוה ידעינן דאהני יתור תנאי שאינו צריך לטפויי מילתא או הא דרב פפא או שום דבר בעולם כדאמרינן במתני' (לקמן סד.) ומודה ר''ע בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך מהתם שמעינן דכל תנאי בלא צורך לטפויי מילתא קאתי ומברייתא לא שמעינן ליה טפי ממתני' ולעיל נמי אמרינן אי א''ל אלין מצרנהא קני פלגא והכי הו''ל למימר אמר ר''ל המוכר בית לחבירו ואמר לו ע''מ כו': האי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה. ומכר לו גם את הבור ואת הדות וצריך לו לכתוב בשטר המכירה כן אע''ג דכתב ליה בשטר עומקו ורומו של בית אני מוכר לך לא קנה בור ודות כדמפרש ואזיל דלא אהני מה שכתב עומקא ורומא אלא למיקני עומקו של בית כגון גוף הקרקע עצמו לחפור תחת קרקעית הבית אם ירצה שאם לא כתב לא הוי קני ליה מסתמא אלא הרי הוא של מוכר לחפור בורות שיחין ומערות מתחת קרקעית הבית אלא שלא יזיק לבעה''ב וגם אהני ליה למיקני רומא כגון גג שיש לו מעקה שהוא גבוה י' שאינו מכור מסתמא עם הבית כדקתני מתניתין וגם לקנות כל האויר עד לרקיע שאם ירצה לבנות בונה דמסתמא לא הוי קני ליה לוקח אלא הרי הוא של מוכר להוצאת זיזין או לבנות באויר וכגון שלא יכביד על ביתו של לוקח אבל למיקני בור ודות שאין תשמישן שוה לבית והלכך אינו בכלל עומקו ורומו של בית ולא קני ליה עד דכתב ליה מארעית תהומא משולי התהום עד לרקיע ואהני האי מארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות והאי עד רום רקיע לא מהני ליה מידי דמשכתב לו עומקא ורומא קני עד רום רקיע ולא איצטריך כלל אלא סוף דיבור הוא דלא מצי אמר מארעית תהומא עד שיפולי ביתא דמשמע דלא זבין ליה משיפולי הבית ולמעלה כלום: ה''ג מאי טעמא עומקא ורומא בסתמא לא קני. עד דמפרש עומקא ורומא והלכך לא אהני עומקא ורומא למהוי יתור לשון למקני בור ודות דלגופה איצטריך: אע''פ שכתב לו עומקא ורומא. אבור ודות קאי אבל אגג שיש לו מעקה גבוה י' לא קאי דאז ודאי אי כתב ליה עומקא ורומא קני ליה כדמוכח לקמיה: ואי ס''ד בסתמא. אע''פ שלא כתב עומקא ורומא קני עומקא ורומא א''כ עומקא ורומא שכתב מיותר הוא ותיהני למיקני בור ודות אלא לאו שמע מינה עומקא ורומא לגופיה איצטריך למיקני עומקא ורומא וליכא יתור לשון למיקני בור ודות עד דכתב ליה מארעית תהומא עד רום רקיע כרב דימי: ומשני דלא כתב ליה עומקא ורומא. הלכך לא קנה בור ודות אבל אי כתב ליה קני ואע''ג דלא כתב מארעית תהומא ודלא כרב דימי: ה''ק אע''פ שלא כתב לו. עומקא ורומא הרי הוא כמי שכתב לו כדי לקנות עומקא ורומא אבל למיקני בור ודות ומחילות כו' צריך לכתבו בפירוש להיות לו יתור לשון למיקני בור ודות דהא לגופיה לא צריך דמסתמא קני עומקא ורומא והכי משמע מתני' לא את הבור ולא את הדות אע''פ שכתב בשטר ונתרצה לו בשטר מכירה זו עומקא ורומא שהרי כתב לו בית זה אני מוכר לך ועומקא ורומא בכלל בית הוא אפ''ה לא קנה בור ודות דלאו בכלל בית הוא כעומקא ורומא: ת''ש ולא את הגג. סייעתא היא והך רישא בדלא כתב לו עומקא ורומא מיירי דהא לא קתני בה אע''פ שכתב לו עומקא ורומא אלא בסתמא מיירי ואפ''ה לא קנה גג שיש לו מעקה גבוה עשרה דהיינו בכלל רומא כדסלקא דעתך השתא:

שאם רצה לבנות עלייה על גבה. לאו על גבה ממש אלא דאי נפלה הדר בני לה כדמסיק לקמן אבל אם לא אמר ע''מ לא בני לה אע''ג דתנן (ב''מ דף קיז.) הבית והעלייה של שנים שנפלו ואמר בעה''ב לבעל העלייה לבנות כו' ואומר רבינו יצחק דוקא בעלייה דעדיפא וחשיבא טפי מדיוטא אבל דיוטא דלא חשיבא כולי האי לא יפה כחה כמו עלייה ובקונט' דחק בחנם לפרש בע''א: אהני מתהום ארעא ועד רום רקיעא למיקני בור ודות ומחילות. פי' בקונט' דעד רום רקיעא לא מהני מידי דמשכתב לו עומקא ורומא קני עד רום רקיעא ואפי' גג שיש לו מעקה גבוה י' טפחים והא דקתני במתני' אע''פ שכתב לו עומקא ורומא אבור ודות קאי ולא אגג ולא אצטריך עד רום רקיעא אלא סוף דיבור הוא דלא מצי למימר עד שיפולי ביתא וקשה לר''י דה''מ למימר רומא ועומקא עד ארעית תהומא לכן נראה לר''י דאגג נמי קאי דאע''ג דכתב ליה עומקא ורומא לא קני לגג שיש לו מעקה גבוה י''ט וה''מ למימר ואהני עד רום רקיעא למיקני גג שיש לו מעקה גבוה י' טפחים אלא דלא חש למינקט אלא גבי בור ודות וה''ה גג וכ''ש הוא ודחק ר''י לקיים פירוש הקונטרס דמדכתב עומקא ורומא קני גג ואהני עד רום רקיעא למיקני בור ודות שעל הגג שהיו רגילין לעשות מקואות על ראש הגג כמו שמצינו בפ''ק דיומא (דף יט.) על גג הפרווה ועל גג שער המים: תא שמע ולא.. את הגג. פי' הקונט' והך דרישא בלא כתב לו עומקא ורומא איירי דהא לא קתני בה אע''פ שכתב לו עומקא ורומא ובחנם פירש כן דאפילו הוה קאי ארישא הא אסיק לעיל למאי דבעי למימר בסתמא קני דה''ק אע''פ שלא כתב כמו שכתב דמי למיקני עומקא ורומא:

בבא בתרא סג ע"ב