בבא בתרא סח ע"א

דף סח - א

בין כך ובין כך, אפילו אמר לו: היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך, לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים לבית המרחץ, בין  בימות החמה שהמים בבריכה מועטים, ובין בימות הגשמים שהמים בבריכה מרובים, כי היה סברא לומר שבימות החמה כיון שהמים מועטים, בטלים הם לבית המרחץ.

ולא כלל במכירת המרחץ את בית כינוס העצים, כלומר לא את החדר שמאכסנים בו עצים להסקת המרחץ, ולא את העצים, כי כמו שהעצים אינם נחשבים מתשמישי המרחץ, כיון שהם משמשמים אותו גם בביתו, כך גם החדר שמאכסנים בו את העצים, אינו מתשמישי בית המרחץ.

ואם אמר לו: בית המרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך - לשון זה בא לרבות שמוכר גם את בריכות המים ואוצרות העצים, שהם משמשים בחלקם את בית המרחץ, ולכן כולן מכורין.

ההוא דאמר ליה לחבריה: בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך.

הויא הנהו חנואתא אבראי, דהוו שטחו בהו שומשמי, היו שם בבית הבד, אותם חנויות מבחוץ שבנוסף לשימושן העיקרי למכירת לחם ויין, היו שוטחים בהם שומשומין לייבשם, לפני שיפיקו מהם שמן בבית הבד, ודנו בהם המוכר והלוקח אם החנויות הללו הן בכלל מכר בית הבד או לא.

אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה רב יוסף: תנינא שנינו: אם אמר: בית המרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך - הרי כולן מכורין. גם מחסן העצים וגם בריכת המים המשמשים בחלקם את בית המרחץ, מכורים עם בית המרחץ. ומבואר במשנה, שאם אמר המוכר שמוכר את כל תשמישי הבית, גם דברים המשמשים בחלקם את הבית שמכר, הרי הם בכלל המכירה. אם כן גם כאן שאמר לו כל תשמישיו אני מוכר לך, כלל במכירת בית הבד את החנויות הללו המשמשים בחלקם את בית הבד.

אמר ליה אביי לרב יוסף, והא תני שנה רבי חייא בברייתא: אין כולן מכורין! כיון שאינם מיוחדים רק לבית הבד, משמע שיש מחלוקת בין הברייתות בדין זה.

אלא אמר רב אשי יש ליישב את שתי הברייתות כך: חזינן, רואים, אי אמר ליה המוכר ללוקח: בית הבד וכל תשמישיו מכורין לך ואלין מצרנהא, ואלו גבולות בית הבד שאני מוכר לך, וכלל בגבולות אלו גם את החנויות הללו - קני את החנויות בכלל מכירת בית הבד. ואי לא כלל את החנויות בגבולות בית הבד - לא קני את החנויות הללו, כיון שאין תשמישן מיוחד רק לבית הבד.

מבואר כאן בגמרא, שאם אמר המוכר ללוקח, שמוכר "כל מה שבתוכו" ולא אמר שמוכר את "כל תשמישיו", לא כלל את אותם דברים המשמשים רק בחלקם את הבית שמכר. ואף שכלולים בגבולות שציין לו במכירה, אנו מפרשים שציין את הגבולות ברווח, ולא התכוון לכוללם במכירה.

אבל אם אמר המוכר ללוקח, שמוכר גם "את כל תשמישיו", וגם ציין את גבולותיו, ובתוך הגבולות שציין היו אותם דברים המשמשים בחלקם את הבית שמכר, הרי הם נכללים במכירה, כיון שהם משמשים במקצת את הבית שמכרו וגם הם נמצאים בתוך הגבולות שציין במכר ^[1].

מתניתין:

המוכר את העיר - מכר בתים שבעיר, וכל שכן החצרות, שהן עיקר העיר, וכן בורות שיחין ומערות, שאוגרים בהם מים, וכן מרחצאות בתי מרחץ, ושובכות של יונים, וכן בית הבדין לעצירת שמן, ובית השלחין - שדות הסמוכים לעיר ושבתוך העיר, שהואיל ושייכים הם לעיר, נכללו במכר העיר, ונקראו "בית השלחין" על שם הכתוב: "ושולח מים על פני חוצות" [איוב ה ו] המדבר בגשמים, והשדות צריכים לגשמים.

אבל לא כלל במכירת העיר את הדברים המטלטלין שבה, כגון אלו שנימנו במוכר את הבית, שאינם בכלל הבית.

ובזמן שאמר לו המוכר ללוקח: היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך - אפילו היו בה בהמה ועבדים שהם מיטלטלים המהלכים, וכל שכן שאר מיטלטלים כגון חיטים ושעורים וכסף וזהב, הרי כולן מכורין בכלל העיר.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר - מכר את הסנטר, את שומר העיר ^[2], ואף על פי שלא מכר את המיטלטלים שבעיר, מכל מקום את זה מכר כיון שהוא צורך העיר.

גמרא:

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי, שמעת מינה, משמע מדברי המשנה, מכך שכתוב ברישא שלא מכר את המיטלטלים יחד עם העיר, ובסיפא כתוב שאם אמר שמוכר כל מה שבתוכה, אז העבדים מכורים, משמע כי ברישא שלא מכר את המיטלטלים, גם את העבדים לא מכר, שעבדא כמטלטלא דמי, עבד כדבר המיטלטל הוא נחשב בלשון בני אדם ^[3], דאי כמקרקע דמי שאם כקרקע הוא נחשב, אם כן ניזדבן אגב מתא שימכר אגב העיר.

ומקשינן: ואלא מאי אתה מוכיח מדברי המשנה? עבדא כמטלטלא דמי, העבד נחשב כמטלטלים, אם כן מאי הפירוש במשנה, שמכר אפילו בהמה ועבדים? וכי איזה חידוש יש בעבד יותר מבשאר מטלטלים? אלא מאי אית לך למימר? שאני יש הבדל בין מטלטלא דנייד ממטלטלא דלא נייד, והיה מקום לומר שרק מיטלטלים שאינם ניידים נכללים במכירה, אבל לא מטלטלים הניידים, ולזה כתבו במשנה שאף בהמה ועבדים שהם מטלטלים הניידים - נכללים במכירה, וכל שכן מטלטלים שאינם ניידים.

ולפי זה יש לדחות את ההוכחה מהמשנה שעבד נחשב כמטלטלים: כי אפילו תימא תאמר שעבדא כמקרקע דמי נחשב, כאן במוכר את העיר שאני, שאינו כלול במכירת העיר, כיון שיש לחלק במכירת העיר בין מקרקע דנייד כלומר עבד, למקרקע דלא נייד, שאין דעת מוכר העיר אלא לדברים הקבועים בעיר, ונקראים על שם העיר, אבל עבד אף אם הוא נחשב כקרקע, מכל מקום, כיון שיכול לצאת מהעיר, אינו בכלל העיר.

שנינו במשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר - מכר את הסנטר.

והוינן בה: מאי, מה פירוש סנטר?

הכא תרגימו, כאן בבבל הסבירו, שהוא בר מחווניתא - עבד הבקי בתחומי העיר, בחלוקת גבולות השדות, ובעניני המסים החלים על כל חלק מן העיר, ואי אפשר לקיים את חיי העיר בלא שעבד זה יהא בתוכה.

שמעון בן אבטולמוס ^[4] אומר: סנטר פירושו באגי, שדות שסביב העיר ^[5].

מאן דאמר שסנטר פירושו בר מחווניתא, כל שכן באגי השדות שאינן ניידות נמכרות יחד עם העיר.

אבל מאן דאמר שסנטר פירושו באגי, רק השדות נכללות במכירת העיר אבל בר מחווניתא לא מיזדבן לא נמכר יחד עם העיר, כיון שהוא נייד, ואינו בטל להמכר אגב העיר.

מנסה הגמרא להביא ראיה, ולהכריע מחלוקת זו ממשנתנו, תנן: בית הבדים ובית השלחין נמכרים עם העיר.

סברוה סברו בתחילה לפרש, מאי הכוונה שלחין? באגי - שדות, ונקראו שלחין משום דכתיב [איוב ה ו]: "ושולח מים על פני חוצות". ופסוק זה מדבר בגשמים, ולכן נקראו השדות שלחין כיון שצריכים לגשמים ^[6].

ולפי זה יש להוכיח שסנטר פירושו עבד הבקי בתחומי העיר.

כי בשלמא למאן דאמר סנטר פירושו בר מחווניתא,, מובנת המחלוקת במשנה. אמר תנא קמא, באגי שדות [שלחין] מיזדבני נמכרות יחד עם העיר, ואילו בר מחווניתא לדברי תנא קמא לא מיזדבן, לא נמכר כיון שהוא מטלטל. ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר, אפילו סנטר, שפירושו בר מחווניתא, עבד הבקי בתחומי העיר, נמי מיזדבן, כיון שהוא צורך העיר.

אלא למאן דאמר סנטר שאמר רבן שמעון בן גמליאל פירושו באגי, שדות שסביב העיר, קשה, מה בא רבן שמעון בן גמליאל להוסיף על דברי תנא קמא? הרי תנא קמא, נמי, הכי קאמר! ששדות השלחין נמכרים יחד עם העיר.

ומוכח, שסנטר פירושו עבד הבקי בתחומי העיר, ואין פירושו שדות שסביב העיר.

ודחינן את ההוכחה: מי סברת מאי שלחין, וכי סובר אתה שפירוש שלחין היינו באגי, שדות השלחין?

לא. אין זה כוונת המשנה. אלא מאי שלחין? גינונייתא. גינות שבתוך העיר והסמוכות לה, ונקראו שלחין כמו שנאמר [שיר השירים ד יג]: "שלחיך פרדס רמונים", ושלחיך פירושו גינות המשלחות פירות כל השנה.

ולפי זה ניתן לפרש במשנה שסנטר פירושו שדות שסביב העיר.

וכך מתפרשים דברי המשנה: תנא קמא סובר שרק [השלחין שפירושן] גינות נכללות במכירת העיר ולא שדות [באגי], כיון שהגינות שייכות לעיר יותר מן השדות, כי הגן עשוי גם כדי לטייל בו, כמו בבית. אבל באגי - שדות, שאינן שייכות כל כך לעיר לא מיזדבני, לא נמכרות עם העיר. ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר, אפילו באגי, שדות שסביב העיר נמי מזדבני.

איכא דאמרי יש מפרשים שהביאו ראיה ממשנתנו להיפך: סברוה בתחילה סברו לפרש, מאי שלחין? גינוניאתא, גינות שבתוך העיר והסמוכות לה.

ולפי זה רצו להוכיח שסנטר פירושו שדות שסביב העיר.

כי בשלמא למאן דאמר סנטר פירושו באגי, מובנת המחלוקת במשנה. אמר תנא קמא שהשלחין, דהיינו גנונייתא, מיזדבן, הגינות נמכרות יחד עם העיר, ואילו באגי - שדות, לדברי תנא קמא לא מיזדבני, כיון שהגינות שייכות לעיר יותר מן השדות, כי הגן עשוי גם כדי לטייל בו, כמו בבית, מה שאין כן השדות. ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר, אפילו [סנטר שפירושו] באגי שדות שסביב העיר, מיזדבני.

בימות הגשמים. שהן יותר:

דהוו שטחו בהו שומשמי. ולאחר שהיו מיבשין אותן היו מוליכין לבית הבד כדי לדרוס אותן:

אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ^א)גי' רבינו כאן הוא כגי' הלשון אחר שהביא הרשב"ם ז"ל דנ"מ אי אמר אלין מצרנהא מקודם או שאמר בסוף. ואלין מצרנהא ודאי לא קנה. משום דאיכא למימר מצרים הרחיב לו והאי דקאמר ואלין מצרנהא אבית הבד קאמר ואהנהו תשמישין דאית בבית הבד. אבל הנהו חנותא לא קנה דאמרי' מצרים הרחיב לו. אבל אמר ליה אלין מצרנהא בית הבד וכל תשמישיו קנה אפי' להנהו חנותא דהאי דקאמר אלין מצרנהא בית הבד וכל תשמישיו אכולה מלתא קאמר וקנה הכל בכל שמחזיקין המצרים:

פיס' ובית השלחין. מפרש בגמ':

ש"מ. מדקתני גבי מטלטלין אפי' היו בה בהמה ועבדים כולן מכורין ואיכא למשמע מינה דעבדא כמטלטלי דמי דאי כמקרקעי דמי וכו':

אי הכי מאי אפי'. דמשמע דלאו כמטלטלין דמי:

אלא מאי אית לך למימר. דקתני ליה גבי מטלטלין וקתני אפי' משום דשאני מטלטלי דניידי כלומר שיש בו רוח חיים ממטלטלי דלא ניידי כשאר מטלטלי ומשום הכי אצטריך למיתני להו לגבי מטלטלי:

אפילו תימא. נמי דכמקרקעי דמי ואמאי לא קתני להו גבי מקרקעי משום דשאני וכו':

סנטר בר מחווניתא. זה ממונה המדינה שהוא מחווה ויודע כמה בני אדם פורעין מס למלך ומכמה בתים ומכמה שדות וכמה שייכי לעיר:

בגי. אלו שדות שסביב המדינה:

למאן דאמר דבר מחווניתא מזדבן. דלא שייך לעיר כל כך: כל שכן בגי שדות בית הבעל דשייכי לעיר:

דכתיב ושולח מים על פני חוצות. כלומר כל שעה וכל עת צריך להשקות במים:

בשלמא למאן דאמר דסנטר בר מחווניתא הוא היינו דאמר ת"ק דבגי דהיינו בית השלחין מזדבני. משום דשייכי בעיר אבל בר מחווניתא כו':

תנא קמא. דר' שמעון דמתני':

נמי הכי קאמר. מכר בית השלחין דהיינו באגי מאי איכא בין ר' שמעון לת"ק:

מאי בית השלחין גינונייתא. גנים דבתוך העיר נינהו אבל באגי לא מזדבני לתנא קמא ולעולם סנטר באגי:

בשלמא למאן דאמר דסנטר היינו באגי. היינו דקאמר ת"ק וכו' ומהדר ליה רשב"ג [בר] מחווניתא. והא תנא קמא בר מחווניתא לא דכר שמיה בלשון קושיא גרסי':

מאי סנטר וכו'. הוי יודע שלדברי הכל באגי נקראין סנטר והמפקח על הבאנג נקרא סנטר על שמן כמו זיהרי וזיהרורי והיינו דתניא במציעא ישראל שנעשה לנכרי אפוטרופוס או סנטר' ולא נחלקו אלא בסנטר של כאן אם הוא אמור על הבנאי עצמן או על האדם הנקרא על שמן.

סברוה מאי שלחין גינוניאתא. איכא דקשיא ליה, והא על כרחין שלחין גנוניתא גנוניאתא נינהו ולא באגי כדתנן במ"ק משקין בית השלחין במועד וכלה כדמפרש התם ותנן בפרק חזקת הבתים וכו' ובית השלחין שעושין פירות תדיר ובאגי אינן עושין פירות תדיר.
ויש שכתב דהך שלחין דתנן גבי מכר בעי אבל בעלמא פשיטא ליה דהא סנטר נמי פשיטא לן דגברא הוא כדאמרינן התם כתב לשם סנטר שבעיר ותניא אפוטרופוס או סנטר אלא האי דהכא בעי ולא בשל עולם ואין זה נכון וכבר פירשתי דסנטר לא קשיא שהממונה על הבנאי שנקראות סנטר נקרא סנטר אבל בית השלחין קשיא וצריך טעם.
ויש אומרין שהנוסחא במשנת חזקת הבתים בית השלחין בה"א וכן היא במשקי' בית השלחין בגמ' מפרש עלה ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצוחתא הוא דמתרגמינן משלהי וכך נמצאות הנוסחאות קצת והכא מדאמרי' ושולח מים אלמא שלחין בחי"ת גרסי'.
וי"ל כלשון הראשון, דבעלמא כלן בית השלחין הן כדכתיב (שה"ש ד,יג) שלחיך פרדס רמונים אבל יש שלחין של שדה אילן ויש של ירקו' וזרעים ויש של תבואה ושבמסכת מועד כולן בכלל לפיכך כללוהו מלשון משלהי שכל הצריך תדיר למים ודרכו להשקותו נקרא כן ולא מתמנעין רבנן למדרש בין ה"א לחי"ת כדאתמר בירושלמי וכאן לפי שרצו לומר שהבאגי הן השלחין של כאן רצו לומר שהוא מלשון שולח מים והן הבאגין שמשקין אותן ממעינות שבעיר דלשון שלוח כתיב במים שנשלחין על פני חוצות דהיינו באגין אע"ג דקרא בגשמים כתיב דהיינו בית הבעל.

מאי סנטר הכא תרגימו בר מחוניתא שמעון בן אבטולמוס אומר באגי. איכא למידק, דהא על כרחין סנטר גברא, שהרי שנינו (גטין פ, ב) אפילו לא כתב אלא שם סנטר שבעיר כשר, וגרסינן בירושלמי (ב"מ פ"ה, ה"ה) ישראל שנעשה סנטר או אפוטרופוס לגוי מותר ללוות ממנו בריבית וגוי שנעשה סנטר או אפטרופוס לישראל אסור ללוות ממנו ברבית. וי"ל דודאי סנטר גברא, אלא דעל שם שנתמנה על מס השדות שנקראו סנטר, נקרא גם כן הוא סנטר, וכעין שקוראין זהרורי על שם שממונים על מס זוהרי שהם פרדסי ובוסתני, והכא בהא פליגי, סנטר דמתניתין אי על הממונה אמרו, מפני שצריכין לו להגיד מס השדות, ואי זה שדה מעלה ואיזה שאינו מעלה, כמוהו מזדבן, או דילמא לא אמרו כאן אלא השדות בעצמן.

אף בבית הבד אותם שכתבנו שלא קנאם אף בלשון מה שבתוכו אם אמר בית הבד וכל תשמישיו קנה כלן היו שם חנויות שעיקרן למכור בהם פת ויין ושוטחין בה לפעמים הפירות שעושין מהם השמן כגון שומשמין או זיתים אם אמר בית הבד וכל תשמישיו ואלו המצרים ונמצאו החנויות תוך המצרים קנה הכל ואם לא סיימם במצרים לא קנה חנויות אלו וכן הדין לסיים במצרים ולא אמר וכל תשמישיו ולא עוד אלא שבזו לא קנה אף מגורות ואוצרות שמצרים הרחיב לו ויש בזה דרך אחרת בפירושי רבותינו הצרפתים וזו עיקר:

המשנה הששית וענינה לבאר החלק הששי במכירת העיר ואמר על זה המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות בית הבדים ובית השלחין אבל לא את המטלטלין בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו בהמה ועבדים הרי כלן מכורים רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר אמר הר"ם בית השלחין הם הנהרות שהמים נמשכין עליהם אילני העיר וסנטר הוא עבד ממונה לשמור העיר ואין הלכה כרשב"ג:

אמר המאירי המוכר את העיר מכר בתים וחצרות בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובתי הבדים ובית השלחין ר"ל גנות ופרדסים שבה ובתחומה שאדם משקה ברגליו שכל אלו דרך העיר להיותן בה אבל לא את המטלטלין והעבדים לענין זה כמטלטלין הם ואין נמכרין בכלל העיר ופירוש מטלטלין אלו ר"ל אותם שלא נמכרו בבתים וחצרות הא כל שנמכר בבתים וחצרות כל שכן שהוא נמכר עם העיר ואם אמר לו כל מה שבתוכה הרי כלן מכורים ואפילו בהמה ועבדים רשב"ג אומר מכר את העיר מכר את הסנטר ופרשוהו בגמ' בשני פנים האחת בר מחווניאתא והוא אדם ממונה על הטיסקא ובקי בשדות העיר וגבוליה ואע"פ שלא מכר את העבדים של בעל העיר מכר את זה שהוא צורך העיר ולפי שטה זו אין הלכה כמותו אלא הסנטר הרי הוא בכלל שאר העבדים ולא נמכר אלא אם אמר מה שבתוכה ולשון אחר נתפרש בו והוא באגי ר"ל הבקעות ושדות שבהם והם שדות בית הבעל שבה ובתחומה וללשון זה הלכה כמותו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אע"פ שביארנו שהעבדים נדונין כמטלטלין אצל ענין זה אין הדבר שוה כן בכל הדברים אלא יש דברים שהם נדונין בו כמטלטלין ויש דברים שהם נדונין בו כקרקעות ויש דברים שהם נדונין בו כממוצעים בין שניהם וכבר ביארנו אותם בבבא קמא:

נג. ת"ר המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים ואת בית היקמים ואת בית הספסלים ואת בית הוילאות אבל לא נסרים עצמן ולא יקמים עצמן ולא ספסלים עצמן ולא וילאות עצמן ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך וב"כ לא מכר את הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא בית כינוס העצים ואם א"ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. נסרים, דיתבין עליהו בבית המרחץ בבתים הפנימים לאגוני עליהו מחום הקרקע, אי נמי דלא ליטנפו. יקמים, כובי דמזמני בהו מיא קמי כל חד וחד. ספסלים, דיתבי עליהו אבראי בחצר המרחץ. וילאות, כעין מסך הנקרא וילון שתולין אותן להפסיק בהן בשעת הפשט בגדים ולבושן ובשעת רחיצת כל הגוף כשהן יוצאין.

וטעמא דכולהו הני כדפרישנא במתניתין דלאו אורחיה דבעל המרחץ לאזמוני ביה מאני תשמישא משום דיקירי דמיהו עילויה, אלא שוכר הוא דמוקים לנפשיה לזמן שכירותיה, ואשתכח דרוב מרחצאות לא שכיחי בהו מאני תשמישתא לבעל המרחץ. ואי נמי מתרמי דלהוו דבעל המרחץ כי נחית לוקח למאי דשכיח ברוב מרחצאות הוא דנחית. אבל בתי דקימי לאצנועי בהו כל הני מעיקר המרחץ נינהו, דאי לא הוי ליה לשוכר דוכתא לאצנועי ביה כל הני תשמישי דצריכי ליה למרחץ לא אגר ליה. וטעמא דמגורות של מים ואוצרות של עצים, דאע"ג דלא סגיא ליה למרחץ בלא מים ובלא עצים מיהו מגורות ואוצרות מיהת לאו מעיקר המרחץ נינהו, דכמה מרחצאות דלית בהו הכי אלא זבני בכל יומא מאי דצריך ליומיה, אי נמי דאגרי מאן דמיתי להו, וכיון דלאו מילי דשכיחי ברוב מרחצאות נינהו לא מזדבני. אי נמי טעמא דהני משום דקימי אבראי ולא שייך בהו לישנא דכל מה שבתוכו כדברירנא במתני'.

וסופא דקתני ואם א"ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין, לא מיתוקמא אלא כגון דא"ל ואילן מצראי מצראנהא, דמשמע דכי איכוון לממצר ליה מצרי אפילו למצרי תשמישי נמי איכוון, והוא דקימי תשמישי ביני מצרי דמצר ליה כדאסיקנא לקמן גבי בית הבד וכל תשמישיו. ודוקא נמי דא"ל וכל תשמישיו, אבל א"ל מרחץ ותשמישיו אע"ג דכתב ליה נמי ואילן מצראנהא לא קני, דאיכא למימר דאבית הנסרים ובית היקמים וכיוצא בהן קאמר, דאע"ג דהנך אפי' בסתמא נמי מזדבני איכפל לפרושינהו לרוחא דמילתא דשופרא דשטרא הוא, כדברירנא גבי המוכר את החצר לענין מרחץ ובית הבד שבתוכה. תדע דהא לא מיתוקמא הא מתניתא אלא בדאמר ליה ואילין מצראנהא, ואפילו הכי טעמא דאמר ליה מרחץ וכל תשמישיו, הא לאו הכי לא קני:

נד. ההוא דא"ל לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הויאן הנהו חנואתא אבראי דהוו שטחי בהו שומשמי, ליבושינהו ממיא דנפלי עליהו ולמטחנינהו בבית הבד, אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין א"ל אביי והא תאני ר' חייא אין כולן מכורין אמר רב אשי חזינא אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילן מצראנהא קני ואי לא לא קני. הדין הוא גירסא דגאון ז"ל. אבל רובא דנוסחי, אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. וגירסא קמא דיקא, דלהכי איתינן ליה להאי עובדא דבית הבד גבי מתניתין דמרחץ ולא אייתינן ליה גבי מתניתא דבית הבד, משום דמיתי ליה ראיה ממתניתא דמרחץ, דקתני מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין, וה"ה לבית הבד וכל תשמישיו, דחד טעמא נינהו.

א"ל אביי והא תני רבי חייא אין כולן מכורין, ודרבי חייא נמי כי תניא גבי מרחץ תניא, וה"ה לבית הבד. מיהו מימריה דרב אשי כי אתמר גבי בית הבד דאיתרמי ביה עובדא הוא דאתמר, וה"ה למרחץ, דאי א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילן מצרנהא דמוכחא מילתא דלממצר ליה תשמישיו נמי קא מיכוון קני ליה לתשמישי דקימי ביני מצרי, ואי לא אע"ג דא"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ומצר ליה לבית הבד מצרי בראי ואשתכח דקימי הנך תשמישי ביני מצרי, לא קני, דאימור מצרים הרחיב לו והאי דא"ל וכל תשמישיו אתשמישי דקימי בגויה דבית הבד קאמר ליה. ומתניתא נמי הכי מיתרצן, דקמיתא דקתני מכורין בדאמר ליה ואילן מצראנהא, (וכרבי) [ודרבי] חייא דלא אמר ליה ואילן מצראנהא.

ומסתברא דה"מ דלא כתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום. אבל כתב ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום, אע"ג דלא מוכחא מילתא דמצר ליה הני מצרי אלא לבית הבד, קני להו לתשמישי דביני מצרי. דלא גרע האי לישנא דכל תשמישיו דמסייע ליה ללוקח לגבי תשמישיו טפי מלישנא דמיעוטא דקרו לה לבירה נמי בית דמסייע ליה ללוקח לעיולה לה לבירה בכלל זביני דבית (לעיל בבא בתרא סא,ב). דהשתא התם דלא מסייע ליה ללוקח אלא לישנא דמיעוטא אמרינן כי איכוון לממצר ליה כולה בירה הוא דאיכוון לממצר ליה, הכא דמסייע ליה לישנא דרובא דלא קרו כל תשמישיו אלא לכולהו לא כל שכן דלא אמרינן אתשמישי גואי בלחוד קאמר, דכיון דאהנו מצרי בראי לסיועי לישנא דמיעוטא כל שכן דאהנו לסיועי לישנא דרובא.

והוא הדין בשאר מילי, היכא דאמר ליה בית וכל תשמישיו אני מוכר לך, דאי אמר ליה ואילין מצרנהא דמשמע אפילו אמצרי דתשמישי, אי נמי דכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום קני כולהו תשמישין דחזו ליה. והוא דקימי ביני מצרי, כגון החדר והיציע הפתוחין לבית המכור, וה"ה בחצר לענין חנויות הפתוחות לכאן ולכאן אע"ג דרוב תשמישתיה לבר. לאפוקי מרחץ ובית הבד אע"ג דלא פתיחי לגוה, דכיון דלא מתשמישי החצר נינהו לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו כי היכי דלא מהני ביה לישנא דכל מה שבתוכה. וכל שכן בתשמישי דפסיקי מיניהו לגמרי מחמת דלא פתיחי לגויהו כלל.

והוא הדין אפילו באפתא דקיימא בחלל הבית המכור היכא דלא פתיחא לגויה כלל, ואין צריך לומר ליציע וחדר היכא דלא פתיחי לגויה, דהני כולהו לאו מתשמישי הדבר המכור נינהו. ולאפוקי אוצר שתחת הבית ועלייה שעל גבי תקרת הבית, דאע"ג דמתשמישי דביתא נינהו לאו ביני מצרי דמצר ליה קימי אלא ביני עומקא ורומא דמצרי קיימי. וכל שכן בבור ודות ומחילות שבבית דאיכא תרתי, חדא דלאו מתשמישי הבית נינהו דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, ועוד דלאו ביני מצרי קימי אלא ביני עומקא דמצרי קימי.

ואפי' היכא דמצר ליה מצרי דמזבן עומקא ורומא נינהו מסתמא בהדיהו כגון חצר וכיוצא בה, התם הוא דכיון דטפלין לגבי חצר בטלי לגבה ודעתיה דמוכר ולוקח בהני זביני עלויהו ומסתמא אפילו עומקא ורומא משמע, אבל לענין מקנא מאי דאיכא ביני מצרי מצרים המוכיחין בעינן. דלא מיבעיא כשתמצא לומר דלא מצר ליה מינה אלא מן הקרקע ועד התקרה דלא קני מכח הני מצרי אלא מאי דקאי ביני ביני, אלא אפילו כשתמצא לומר דכי מצרא להאי חצר בשמא דפלניא נהליה מתהומא ועד רקיעא מצרה, לא קני לוקח מאי דקאי ביני עומקא ורומא בהכי, דאימור כי איכוון לממצר ליה מינה חצר גופא בלחוד הוא דאיכוון לממצר ליה דהוא נינהו דמקרי חצר, דאלו עומקא ורומא לחודיה לא מקרי חצר.

והא דמיא לההיא דתנן בפרק שבועת הפקדון (שבועות לו,ב) אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ורבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בשת ופגם על פי עצמו, ומסקנא התם (לח,ב) לדברי רבי שמעון קנס הוא תובע לדברי חכמים אף בשת ופגם הוא תובע, במאי קא מפלגי רבי שמעון סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק איניש מידי דכי מודי ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודי ביה מיפטר. דש"מ דאי לאו דאי מודי ביה מיפטר הוה מודו ליה רבנן לרבי שמעון דלא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ, ואע"ג דכי טעין ליה אנסת ופתית את בתי כולהו משמע מסתמא אמרינן מידי דחביב עליה טפי לחודיה קא תבע. הכא נמי, אע"ג דמסתמא כי מצר ליה חצרו של פלוני מתהומא ועד רקיעא משמע כי איכוון לממצר ליה מינה גופה דחצר בלחוד הוא דאיכוון לממצר ליה, דיד בעל השטר על התחתונה וקרקע בחזקת בעליה קימת.

והני מילי בתשמישי [מ]קרקעי אבל מטלטלי כגון העבידין והגלגל והקורה שבבית הבד והנסרים והספסלים ויקמים והוילאות שבמרחץ וכיוצא בהן, היכא דאמר ליה הוא וכל תשמישיו, איפכא מסתברא. דאי אמר ליה ואילין מצרנאה משמע דלממצר תשמישי נמי קא מיכוין, לא מהני בהו לישנא (דעומקא) דכל תשמישיו, דמוכחא מילתא דכי איכוון לתשמישי מקרקעי דמהנו בהו מצרי הוא דאיכוון. ואי לא אמר ליה ואילין מצרנהא, כל היכא דהוי מתשמישי הדבר המכור מהני ביה לישנא דכל תשמישיו, דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר דאמר מכר כרם מכר תשמישי כרם אלא בסתם, אבל במפרש הוא וכל תשמישיו אפילו רבנן מודו דכי קא מזבין אדעתא דהכי קא מזבין, דלא גרע מלישנא דהוא וכל מה שבתוכו דמהני בין בחצר בין בבית הבד בין במרחץ ולא אמרינן אמקרקעי בלחוד קאמר, הכא נמי לענין לישנא דכל תשמישיו נמי חד דינא הוא.

ולא תימא הני מילי בדקיימי בגויה בשעת מכירה, אלא אפילו היכא דלא קיימי בגויה בשעת מכירה, אקני ליה באנפא דקני בין במקרקעי בין במטלטלי, קני ליה לבית הבד או למרחץ וקני להו לתשמישי דידיה כל היכא דאיתניהו. דהא לאו מכח לישנא דכל מה שבתוכו קא זכי בהו אלא מכח לישנא דכל תשמישיו קא זכי בהו, דמשמע כל היכא דאיתנהו. ודוקא הנך דרגיל בהו גופיהו בהאי בית הבד או בהאי מרחץ המכור, אבל תשמישי דלא רגיל בהו גופיהו לדבר המכור אע"ג דמתקני לתשמישתיה לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו אלא היכא דקימי בגויה בשעת מכירה, דומיא דקנים ואבנים אליבא דרבי מאיר, דכל מידי דמזדבן בסתמא לרבי מאיר מטעמא דזבין כל תשמישיו הוא ניהו דמהני ביה לישנא דכל תשמישיו אליבא דרבנן. וכל היכא דלא אשתמש ביה לדבר המכור ולא קאי בגויה בשעת מכירה ליכא טעמא לאחזוקיה מתשמישיו, לא לאזדבוני בסתמא בהדיה אליבא דרבי מאיר ולא במפרש כל תשמישיו אליבא דרבנן. דאי משום דמתקן להכי כיון דלא אותביה בגויה איכא למימר מזומן היה לכך ונמלך עליו לדבר אחר. ועוד דהזמנה גרידתא כי האי גוונא אפי' באיסורא לאו מילתא היא, וכל שכן בממונא דלא אלימא לאפוקי ממונא מחזקת' דמריה.

ואי הוו ליה שני כלים ממין אחד, אם אין בית הבד צריך אלא לאחד מהן לא קני מינייהו אלא חד ויד לוקח על התחתונה, דאיכא למימר דהאי כל תשמישיו דקאמר ליה לאו כולהו תשמישי דאית ליה קאמר ליה, אלא כולהו מיני תשמישי דאית ליה, ואוקי ממונא בחזקת מאריה.

ואי לא קני אלא באנפא דלא קני אלא במקרקעי, קני ליה לבית הבד וכיוצא בהו והוו להו תשמישיה תנאה, מידי דהוה אארעא ודיקלי (להלן בבא בתרא סט,ב), אע"ג דהתם קא מיירי בדלית ליה דיקלי והכא בדאית ליה תשמישי, ומשום דלא קני להו בהאי הקנאה הוא דמשוית להו תנאה, כיון דכי הוו תנאה משום דברירא מילתא דעייל בכלל זביני מידי דלא קני ליה לוקח הוא, מה לי לא קני ליה מחמת דלית ליה למוכר מה לי מחמת דלא אקנייה נהליה באנפא דמהני ביה, אידי ואידי חד טעמא הוא. ועוד ולאו קל וחומר הוא, השתא התם דלית ליה למוכר דיקלי אמרת הוו תנאה, היכא דאית ליה ומצי יהיב להו נהליה לא כל שכן דלהוו תנאה. הילכך אי יהיב להו נהליה מקמי זביני ואי לא יהיב להו ניהליה יד לוקח על העליונה, אי בעי לבטולניהו לזביני ולמשקל זוזי מבטיל, ואי בעי לקיומינהו אדעתא דמנכי ליה מן הדמים כשיעור מאי דשוו הנך תשמישי מכלל זביני הדין עמו, כדבעינן לברורי התם (סי' ע) גבי ארעא ודיקלי מדין מתנות כהונה. והני מילי דאית ליה תשמישי לההוא בית הבד, אבל היכא דלית ביה תשמישא לא אמרינן ליקני ליה לבית הבד ולהוו תשמישין תנאה דומיא דארעא ודיקלי, דבשלמא התם פריש ליה ארעא ודיקלי, אבל הכא משמע כל תשמישיו כל תשמישין דצריכי ליה ומשמע כל תשמישין דאית ליה, אי אית ליה אית ליה ואי לית ליה אימור אתשמישי דמיחברי בגויה הוא דקאמר ליה, דאוקי ממונא בחזקת מריה ויד בעל השטר על התחתונה.

והוא הדין גבי שאר תשמישין הטפילין לדבר המכור כגון שק ודיסקיא וכומני לגבי חמור וצמד לגבי בקר, וה"ה בעבדים ומרצופין לגבי ספינה, ואפילו דוגיה. תדע דהא למאן דאמר דמזדבנא בסתמא מטעמא דכל תשמישה זבין הוא הילכך כולהו בין לענין מקנא היכא דאקני ליה בהקנאה דמהניא בכולהו בין למהוי תנאה היכא דאקני ליה בהקנאה דלא מהניא בכולהו כי דינא דעבידין וגלגל לגבי בית הבד נינהו. ודוקא בהנך תשמישי דאית ליה בדבר המכור, אבל בתשמישי דלית ליה, כיון דאיכא למתלי בתשמישי דמזדבני בסתמא ולרוחא בעלמא, לא תלינן בתשמישי דלית ליה למהוי תנאה דיד בעל השטר על התחתונה. והני מילי בתשמישי דלא גמרה מלאכת הדבר המכור אלא בגויהו, כגון הני כולהו דאמרן, וה"ה גבי בית וחצר לענין מפתח וכיוצא בו, אבל שאר מיני תשמישין דבית וחצר כגון מטה ושלחן וכרים וכסתות ומכתשת המטלטלת וכיוצא בהן, הני תשמישי כולהו תשמישי הגוף נינהו ולאו תשמישי דבית וחצר, ואמטול הכי לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו, לבד מרחים העליונה, דכיון דתחתונה מכורה כבית דמיא, וכיון דאמר ליה כל תשמישיו עליונה נמי מתשמישי הדבר המכור היא, וכן אתה אומר בבוכאנא לגבי מכתשת הקבועה, וכן כל כיוצא בהן:

ח. המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדין ובית השלהין אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו היה בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מאי שלהין, באגי, והן שדות הלבן. ומאי סנטר, בר מחוניאתא, והוא העבד הבקי בגבולות השדות. וטעמא דכולהו הני, דכיון דרוב עירות אית בהו בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות בית הבדים ובית השלהין וגנות פרדסים. ועוד, דכולהו מצרכי העיר נינהו, הרי הן מגופה של עיר ולפיכך נימכרין עמה. ות"ק ורשב"ג בהא פליגי, ת"ק סבר באגי הוא דמזדבני אבל בר מחוניאתא דמחוי תחומיהו לא מזדבן, ואתא רשב"ג למימר בר מחוניאתא נמי מזדבן, ואע"ג דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה, דקסבר כי מזבין איניש מידי איהו וכל תשמישתיה מזבין. ולית הלכתא כותיה, דהא אסיקנא בפרק המוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא עח,ב) בשיטה. ועוד דקיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים.

והא דקתני בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפי' היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין ה"ה גבי כולהו מטלטלי, והאי דנקט בהמה ועבדים רבותא קמ"ל דאפי' הני דנידי מזדבני וכ"ש [הני] דלא נידי. ומדאיכפל לאשמועינן הכי גבי עיר ולא אשמועינן הכי גבי חצר, ש"מ דגבי חצר אפי' אמר לו היא וכל מה שבתוכה והיו בה מטלטלין ובהמה ועבדים לא מכר לא את הבהמה ולא את העבדים, כדברירנא טעמא גבי מתניתין דהמוכר את החצר (לעיל בבא בתרא סז,א סי' ה):

נה. והא דתנן המוכר את העיר לא מכר את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין, טעמא דאמר ליה הכי הא לאו הכי לא מזדבני, אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי שמעת מינה עבדא כמטלטלי דמי דאי כמקרקעי דמי מסתמא נמי לזדבן. דהא מתשמישי העיר הוא. אמר ליה ואלא מאי כמטלטלי דמי מאי אפילו דמשמע רבותא, אפילו הני דלאו כשאר מטלטלי דבגוה נינהו, אלא מאי אית לך למימר שאני בין מטלטלא דניד למטלטלא דלא ניד, ואמטול הכי קתני אפילו, [אפילו] תימא עבדא כמקרקעא דמי שאני בין מקרקעא דניד למקרקעא דלא ניד. ואמטול הכי לא מזדבן אגב ארעא:

נו. תנן רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מכלל דת"ק סבר לא מכר את הסנטר. מאי סנטר הכא תרגימו בר מחוניאתא. והוא עבד שיודע כל גבולי העיר. שמעון בן אבשלום אומר באגי והן שדות הלבן. מאן דאמר בר מחוניאתא לטעמיה דרשב"ג מזדבן כל שכן באגי מאן דאמר באגי אבל בר מחוניאתא אפילו רשב"ג מודי דלא מזדבן. וקימא לן כהכא תרגימו, דיחיד ורבים הלכה כרבים. אשתכח השתא דבאגי דכולי עלמא מזדבני, כי פליגי בבר מחוניאתא, ת"ק סבר לא מזדבן מסתמא, רשב"ג סבר מזדבן, וקימא לן כתנא קמא:

ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אבל מוכר לך כולן מכורין. ונראה לי דבעינן ואלין מצרנהא והם נכנסו בתוך המצרים כדבעינן בבית הבד וכל תשמישיו ואם לא אמר ליה וכל תשמישיו אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב. הראב"ד ז"ל.

חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו ואילין מצרנהא קני. מסהברא לי דדוקא דשטחו בהו שומשמי שהשומשמין לשמן עומדין ושייכי לבית הבד ואז כשמצר לו מצרים החיצונים והני בתוך המצר וכתב לו כל תשמישיו ואילין מצרנהא קני אבל אם תשמישייהו לדבר אחר דלא שייך כלל לבית הבד לא קני עד דכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין כלום כדאמרינן לעיל. ורשב"ם כתב כיון דשטחי ביה שומשמי אף על פי שעיקר תשמישו למכור יין ופת קני. משיטה לא נודעה למי.

מאי סנטר הכא תרגימו בר מחווניתא. פירוש אדם בקי באותה העיר כו' והכי קאמר ליה רבי שמעון בן גמליאל לתנא קמא אף על פי שלא מכר את העבדים שיש לו בתוכה העבד שהוא סנטר מכור לפי שהעיר צריכה לו. מאן דאמר באגי אבל בר מחווניתא מודה רבי שמעון בן גמליאל דלא מזדבן כל היכי דלא מזדבני עבדים דאית בה. תא שמע דתניא רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור פירוש אנקולמוס מלשון קולמוס כלומר סופר העיר. מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא מידי איריא כו' והכי נמי מסתברא מדקתני סיפא דהאי ברייתא אבל לא את שיריה מאי שיריה ביזלי ומאי ביזלי אמר רבא פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי עצמן מזדבני פירוש אי אמרת בשלמא מאי סנטר דקאמר רבי יהודה בגי היינו דאצטריך סיפא למתני אבל לא את שיריה אף על גב דבגי עצמם מזדבני פיסקי בגי לא מזדבני אלא אי אמרת סנטר היינו בר מחווניאתה אמאי אצטריך תו למתני סיפא אבל לא את שיריה דמשמע בגי עצמן מזדבני השתא בר מחווניאתה מזדבן בגי לא כל שכן ותו פיסקי בגי גופייהו אמאי לא מזדבני השתא בר מחווניאתה מזדבן פיסקי בגי לא כל שכן. ודחינן מי סברת כלומר לא"ב מאי סנטר גברא ומי סברת רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה רבי יהודה כרבנן סבירא ליה ולרבי שמעון בן גמליאל הוא דקמהדר והכי קאמר ליה וכי סנטר מכור והלא אקולמוס שהוא גברא כמותו אין מכור וכשם שזה אינו מכור כך זה אינו מכור והיינו דאצטריך סיפא למתני ורבי יהודה אומר אבל לא את שיריה דמשמע דבגי עצמה מזדבני למימרא דאף על גב דסנטר דהוא גברא לא מזדבני בגי עצמה מזדבני והכי נמי מסתברא דרבי יהודה כרבנן סבירא ליה דקתני אבל לא את שיריה ולא בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל הא אמר בנותיה נמי מזדבני דתניא כו' ודחי אי משום הא לא איריא דאיכא למימר רבי יהודה סבירא ליה בחדא כו'. הרא"ם ז"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: בר מחוניאתה סנטר כלומר לשון מודה. שמגיד לגזבר המלך המסים והארנוניות שיש למלך על העיר. מאן דאמר בגי מפרש סנטר לשון מרעה ובלעז קורין לאכילה סינא. תנא קמא אמר גנונייתא בלחוד ומהדר ליה רבי שמעון בן גמליאל בר מחוניאתה הוה ליה למימר מכר הבגי והסנטר ואנקולמוס כותב דברי העיר לכל יציאותיה. מידי איריא כו' כלומר הכי אמר רבי יהודה בגי מכורים אנקולמוס אינו מכור ואנקולמוס כמו בר מחוניאתה הוא ורבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה. מאי ביזני פיסקי באגי שיש נחלים נוזלין מן הבאגי ובין אותם כו'. פיסקי בגי הוא דלא מזדבני הא בגי עצמם מזדבני וקסלקא דעתך אדאמר רבי יהודה קאי דאמר סנטר מכור דהיינו באגי ועלה קתני סיפא אבל לא שיריה ואי סנטר דרבי יהודה בר מחוניאתה מה ענין פסקי באגי אצל מחוניאתה דקתני עלה אבל לא את שיריה מי סברת סיפא אדרבי יהודה קאי לאו אדרבי יהודה קאי אלא אדרבנן קאי דאמרי שלחין מזדבני וקאמר אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי ולפיכך רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה. ומי מצית אמרת דרבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה והא קתני סיפא ולא את בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל תנא מכר את העיר מכר את בנותיה ואי רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה הוה ליה לרבי יהודה לאיפלוגי עליה אסיפא דרבנן בבנותיה כי היכי דפליג בסנטר ברישא והאי קושיא אתרווייהו לישני מצי לאקשויי עליה דהא מכל מקום בסנטר כוותיה סבירא ליה. נוסחא אחרינא במקום מי מצית אמרת גרסינן הכי נמי מסתברא כלומר דסיפא קתני אבל לא את שיריה ולא את בנותיה לאו רבי יהודה קתני לה אלא רבנן קתני לה דאי רבי יהודה כיון דבסנטר כוותיה דרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה קסלקא דעתך דבכולה מילתא נמי כוותיה סבר והא רבי שמעון בן גמליאל מכר בנותיה קאמר. ושני לעולם סיפא רבי יהודה קתני לה ובסנטר סבירא ליה כוותיה ובבנותיה פליג עליה וזה עיקר. עוד יש נוסחא אחרינא ובמקום מי סברת סיפא אדרבי יהודה קאי כו' גרסינן הכי מי סברת רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה רבי יהודה כרבנן סבירא ליה הכי נמי מסתברא מדקתני אבל לא את בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל סבר מכר את בנותיה סבירא ליה כוותיה בחדא כו'. והאי נוסחא לא מפרש אלא דאמרי דסנטר דרבי יהודה לאו כסנטר דרבי שמעון בן גמליאל הוא. ולא מחוור. עד כאן.

ר"ש ד"ה בין בימות החמה. שהן מועטין כו'. מדוע לא נפרש כההיא דלעיל (נ"ה ב') ושביל כו' הקבוע בין ביה"ח כו'. ור"ל שאין פוסקין אף ביה"ח אז חשיבי ולא בטלי ועמש"כ באהלות פ"י מ"ד:

ר"ש ד"ה וכל תשמישיו. וכדמפרש לקמן שכתב לו מצרים החיצונים. וכ"מ מדבריו לקמן דלא בעינן רק שימצר לו מצרים החיצונים ואע"פ שלא כתב ואלין מצרנוהי. ולעיל (ר"ד ס"ג) פי' על כי האי לישנא דדוקא בשכתב לו כן ומשום יתור לישנא. ואולי דאי משום יתור לשון לא ה"ל לחלק בין וכל מה שבתוכה לוכל תשמישיו כדהתם:

ר"ש ד"ה הכי כתוב. אבל אם א"ל מרחץ כו' הואיל כו' לתשמיש בית הבד כו'. פתח במרחץ וסיים בבית הבד:

תד"ה אמר ת"ק באגי לא מזדבני. הגה' שבגליון שבושא:

בין בימות החמה. שהן מועטין וסד''א ליבטלו גבי המרחץ: ולא בית כניסת העצים. גרסינן בתוספתא לא מכר לא את הבית ולא את העצים דכי היכי דעצים לאו תשמישין נינהו גם הבית שעשוי לצרכו לא מיקרי תשמיש מרחץ כל כך: וכל תשמישיו. לטפויי אתא בריכות ואוצרות של עצים דהוו תשמיש למרחץ פורתא וכדמפרש לקמן שכתב לו מצרים החיצונים והנם בתוך המצר: חנואתא. חנויות למכור בו פת ויין: שטחו בה שומשמי. ליבשן כדי לעשות מהן שמן בבית הבד זה כדתנן (שבת דף כד:) בשמן שומשמין אבל עיקר תשמישן למכור פת ויין הוא: הרי כולן מכורין. ואפילו אוצרות של עצים וה''ה לחנות זה: אין כולן מכורין. שהרי אין מיוחדין לבית הבד: הכי כתוב בפירושי רבינו חננאל וכן עיקר אמר רב אשי חזינן אי א''ל בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנוהי והני בכלל הנהו מצרני קנה להו ואי לא לא קנה וסוגיא דשמעתא דאמר הכי סלקא וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא ושמעינן מינה בזמן שא''ל בית המרחץ וכל מה שבתוכו אני מוכר אע''פ שמצר לו מצרים החיצונים לא קנה בריכות של מים ולא בית כינוס עצים דקיימא לן מצרים הרחיב אבל אם א''ל מרחץ וכל תשמישיו ומצר לו מצריו והנם בתוך המצר הרי הן מכורין הואיל וחזו פורתא לתשמיש בית הבד ואע''ג דאמרן לעיל בריש פירקין מצרים הרחיב לו הכא לא אמרינן הכי דכיון דחזי להך בית קצת לתשמיש בית הבד והוא בתוך המצר ודאי מכרו לו דלכך תיחם את המיצר חוצה לו לשון אחר כתוב בספרים אי אמר לי' בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא לא קני דהשתא לא קאי ואלין מצרנהא אתשמישין אלא אבית הבד קאי הלכך לגבי תשמישין נאמר מצרים הרחיב לו אבל אי אמר אלין מצרני בית הבד וכל תשמישיו קני דהשתא אתרוייהו קאי וכמאן דאמר אלו מצרני בית הבד ואלו מצרני כל תשמישיו דמי ולא נהירא דלא שנא הכי ולא שנא הכי אתרוייהו קאי וראשון עיקר: מתני' מכר את הבתים. דבתים בכלל עיר ומכר את החצרות לא איצטריך למיתני דהיינו עיקר עיר דעיר משמע אויר העיר: בית השלחין. שחוץ לעיר וסמוכין לעיר ובגמרא מפרש מאי שלחין: אבל לא את המטלטלין. מאני תשמישתיה כגון תנור וכירים וכל הנך מטלטלין דלעיל דאמרן בהו לא מכר וכ''ש חיטי ושערי: ואפילו היו בה כו'. בגמ' מפרש מאי אפילו ממה חמורין יותר משאר מטלטלין לימכר בכלל העיר: בהמה ועבדים. אין נקראין מאני תשמישתיה ומאחר שהן מכורין כ''ש חיטי ושערי וכסף וזהב דהוו מטלטלי דלא ניידי כדמוכח בגמ': הסנטר. בגמ' מפרש: גמ' ש''מ. ממתני' דקתני ברישא לא מכר את המטלטלין וקאמר בסיפא אבל אם אמר לו כל מה שבתוכה אז העבדים מכורין מכלל דמעיקרא לא הוו מזדבני אגב מתא משום דמטלטלי נינהו בתמיה ואנן מיבעיא לן בפרק מי שמת אי כמטלטלי אי כמקרקעי דמי כלומר הא מיבעיא ליה אם לפי לשון בני אדם קרוי מטלטלי או מקרקעי דמדאורייתא ודאי כמקרקעי דמי לקנות בכסף בשטר ובחזקה כדתנן בקידושין (דף כב:) משום דאיתקוש לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם אבל לגבי לשון בני אדם לגבי מאן דאמר מטלטלי לפלניא מיבעיא לן התם אי דעתו של אדם ליתן עבדו בלשון זה או לא ולא איפשוט התם ואמאי הא איכא למפשטה ממתני' דהכא דלפי דעת בני אדם חשוב מטלטלי שהרי המוכר את העיר סתמא דעתו אמקרקעי ואפי' הכי לא מכר את העבדים: מאי אפילו. דמשמע אפי' עבדים שאין להם דין מטלטלי: אלא מאי אית לך למימר. אמאי קתני אפי' משום דשאני מטלטלי דנייד שיש בו רוח חיים ויכול להוליכו לעיר אחרת ממטלטלי דלא ניידי סד''א אפי' כי אמר כל מה שבתוכה ונמכרו מטלטלי דלא ניידי אלו העבדים והבהמות אינן מכורין דלא מבטלו אגב מתא קמ''ל דמכורין הן ואפי' תימא נמי דעבדא לגבי שאר דיני כמקרקעי דמו ואמאי לא קני להו הכא גבי מקרקעי משום דשאני כו' דאין דעתו של מוכר עיר אלא לדברים הקבועים בעיר ונקראין על שם העיר אבל זה שיכול לצאת מן העיר אינו בכלל עיר: בר מחווניתא. עבד הממונה להגיד ולאחוויי תחומי השדות של מי זה ושל מי זה והוא עבד לשר העיר ואי אפשר לעיר בלא אותו ורבינו חננאל פירש סנטר הוא שומר העיר לשון נוטרה את הכרמים (שיר א): שמעון בן אבטולמוס. כפר''ח: באגי. שדות שסביב המדינה: כל שכן באגי. דלא ניידי: לא מזדבן. משום דנייד: דכתיב ושולח מים. כלומר להכי נקראין שלחין שצריכין לגשמים הכא לא גרסינן אבל בר מחווניתא לא אלא הכי גרסינן ושולח מים וגו': בשלמא למאן דאמר בר מחווניתא כו'. אלא למאן דאמר סנטר דרבי שמעון היינו באגי מה בא להוסיף על תנא קמא היינו שלחין דקאמר תנא קמא: גינונייתא. גנות הסמוכין לעיר ושבתוך העיר דשייכי לעיר טפי מבאגי שהרי גן ראוי לטייל בו כמו בבית: שלחיך. גנות המשלחין פירות בכל שנה: בשלמא למאן דאמר. דסנטר היינו באגי היינו דקאמר תנא קמא גינונייתא דהיינו שלחין מזדבני אבל באגי לא ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפילו באגי מזדבני:

אלא מאי עבדא כמטלטלי דמי מאי אפילו. לאו משום דאי כמקרקעי דמי אתי שפיר דהא מ''מ מבהמה איכא לאקשויי מאי אפי' אלא לומר דלא מפלגינן בין מטלטלי דניידי למטלטלי דלא ניידי פריך וה''ה דהוי מצי למיפרך אי כמטלטלי דמי אפי' גבי חצר יהו מכורין: מי סברת מאי שלחין כו'. ואם תאמר דבכולי גמרא הוו בית השלחין באגי שדות שמשקין אותן ומאי שנא הכא דמשנינן להו מכל בית השלחין שבגמרא ויש לומר דפשיטא ליה לגמרא דאין חילוק בין שדה בית השלחין ושדה בית הבעל לענין מכר ויש חילוק בין באגי לגינוניתא לכך לא ניחא לפרש שלחין כמו בעלמא דהוה משמע דאתא למעוטי שדה בית הבעל: שלחיך פרדס וגו'. על שם האילן שעושה בדים ושולח פארות כדכתיב ותעש בדים ותשלח פארות וגו' (יחזקאל יז): אמר תנא קמא באגי לא מזדבני ומהדר ליה רבן שמעון בן גמליאל בר מחווניתא מזדבן. ואף על גב דשמעינן מק''ו דבאגי מזדבני מ''מ כיון דתנא קמא אית ליה דאפילו באגי לא מזדבני הוה ליה לרשב''ג לפרושי שפיר ולמימר דבאגי ובר מחווניתא מזדבן: