דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 220ימים לסיום הש״ס

בבא בתרא סט ע"א - Steinsaltz

GEMARA: The mishna teaches that one who sells a field has sold the stones in the field that are for its use. The Gemara clarifies: What is meant by stones that are for its use? Here in Babylonia they interpreted it as follows: Stones placed on the sheaves in the field to protect them from being scattered by the wind. Ulla says: The mishna is referring to stones that are arranged for the future building of a fence for the field. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach in a baraita that they are stones that are piled up for the future building of a fence, and not necessarily arranged? The Gemara answers: Teach that Rabbi Ḥiyya said: They are stones that are arranged for the future building of a fence.

The Gemara elaborates on the two explanations: It was stated that here in Babylonia they interpreted the mishna as referring to stones that are placed on the sheaves. According to Rabbi Meir this should be understood as referring to stones that are ready to be used to protect the sheaves, even though they are not yet placed on them. This is in keeping with Rabbi Meir’s opinion that whenever a place is sold, all the accompaniments that are necessary for its proper utilization are included in the sale (see 78b). According to the Rabbis, the mishna is referring specifically to stones that are already placed on the sheaves.

And according to Ulla, who says that the mishna is referring to stones that are arranged for the future building of a fence for the field, according to Rabbi Meir, stones that are ready to be used for building a fence are also included in the sale, even though they are not yet arranged for that purpose. According to the Rabbis, the mishna is referring specifically to stones that are already arranged for building a fence.

The Gemara continues with its clarification of the mishna, which teaches that one who sells a field has also sold the reeds in the vineyard that are for its use. The Gemara asks: With regard to the reeds, what is their purpose in the vineyard? The Sages of the school of Rabbi Yannai said: These are reeds that are split on top and placed under the vines so that the boughs of the vines can rest on them. According to Rabbi Meir, this is referring to reeds that have been smoothed and made ready for this purpose, even though they are not yet set in their place. According to the Rabbis, the mishna refers specifically to reeds that are already set in their place.

The Gemara continues expounding the mishna, which includes among the components that are sold with a field the produce that is still attached to the ground. The Gemara comments: Even though the time has already come for the produce to be cut down, it is included in the sale since it is still attached to the ground. The mishna also includes among the things that are sold with a field the cluster of reeds that occupy less than a beit rova. The Gemara notes: Even though these reeds are thick, they are still classified as part of the field.

The mishna teaches that one who sells a field sells with it the watch station that is not plastered with clay. The Gemara comments: Even though it is not fixed in the ground and can still be moved, since it is not plastered, it is not significant enough to be considered an independent entity, and it is considered part of the field. The mishna also includes the following among the components that are sold with a field: And the carob tree that has not been grafted, and the untrimmed sycamore. The Gemara notes: Even though they are big and thick, since they have not yet reached the stage of grafting, in the case of the carob, or trimming, in the case of the sycamore, they are considered part of the field.

The Gemara proceeds to explain the second half of the mishna, which teaches: But he has not sold along with the field the stones that are not designated for use in the field. On the assumption that the mishna speaks of stones that are placed on the sheaves to prevent them from being scattered, according to Rabbi Meir, the mishna is referring to stones that are not ready to be used for this purpose, whereas according to the Rabbis, even if the stones are ready to be used to protect the sheaves, they are not included in the sale if they are not yet placed on them.

And according to Ulla, who says that the mishna is referring to stones that are arranged for the future building of a fence for the field, according to Rabbi Meir, this clause addresses a case where the stones were not ready to be used for this purpose, whereas according to the Rabbis, it addresses a case where the stones were not yet arranged for building a fence, even though they were ready to be used for that purpose.

The mishna teaches that one who sells a field has not sold the reeds in the vineyard that are not designated for its use. The Gemara explains: According to Rabbi Meir, this is referring to a case where the reeds are not smoothed, whereas according to the Rabbis, the reference is to reeds that are not yet set in their place, even if they are smoothed. The mishna further teaches: One who sells a field has also not sold the produce that is detached from the ground. The Gemara comments: The produce is not included in the sale even though it still requires the ground, that is, it needs to be left in the field in order to dry out completely.

The mishna teaches that one who sells a field has not sold the cluster of reeds that occupy a beit rova. The Gemara comments: And this is so even though they are thin, as since they occupy the area of a beit rova they are considered a separate entity and are not part of the field. Concerning this ruling, Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: It is not only a cluster of reeds that is considered a separate entity, and therefore not included in the sale; rather, even a small garden bed of spices that does not occupy the area of a beit rova but has a distinct name is not sold along with the field. Rav Pappa said: What this means is that people call it the roses [vardda] of so-and-so, thereby establishing for it a name of its own.

The mishna teaches that the sale does not include the watch station that is plastered with clay. The Gemara comments: And this is the halakha even though it is attached to the ground, as it is still considered a separate entity and not part of the field. The mishna teaches: He has also not sold the carob tree that has been grafted, and he has not sold the sycamore trunk. The Gemara notes: Even though they are small, they are considered their own entity.

Apropos the discussion of a watch station that is attached to the ground, the Gemara cites a discussion about the sale of a house: Rabbi Elazar raised the dilemma: With regard to wooden door frames, what is the halakha? Are they sold together with the house, or not? The Gemara explains the question: Do not raise the dilemma in a case where the frames are attached to the house with clay, as they are certainly attached to the house and sold along with it. When you can raise this dilemma is where they are connected only with small wooden pegs. What is the ruling in that case? No resolution was found for this question, and so the dilemma shall stand [teiku] unresolved.

Rabbi Zeira raises a similar dilemma about what is included in the sale of a house: With regard to window frames, what is the halakha? Are they sold together with the house, or not? Do we say that they serve merely as an ornament, and are not included in the sale, and the seller can remove them from the house and keep them for himself? Or perhaps, since they are attached to the window, they are attached. The dilemma shall stand unresolved.

And similarly, Rabbi Yirmeya raised a dilemma: With regard to stands for the legs of a bed that are placed under the legs to prevent them from being damaged by moisture, what is the halakha? The Gemara explains the question: Do not raise the dilemma wherever the stands move along with the bed, as they move along with it and are therefore not considered part of the house. Where you can raise this dilemma is where they do not move along with the bed. What is the ruling in that case? No resolution was found for this question either, and therefore the dilemma shall stand unresolved.

The mishna teaches: One who sells a field has not sold the carob tree that has been grafted, and he has not sold the sycamore trunk.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סט - א

גמרא:

ומבארת הגמרא: מאי, מה הן אבנים שהן לצרכה?

הכא תרגימו כאן בבבל הסבירו: שאלו הם אבני דאכפא - אבנים של העמרים הנמצאים בשדה לייבוש, שמניחין אבנים אלו על העמרים, כדי שלא יתפזרו ברוח [1].

עולא אמר: אלו אבנים הסדורות בתוך השדה לגדר, שהאבנים מסודרות במקום הגדר זו לצד זו באופן שמסדרין אותם לבנין, אלא שעדין אינן מחוברות בטיט [2].

ומקשינן על דברי עולא: והא תני רבי חייא בברייתא, שאפילו אבנים צבורות לגדר כגל אבנים, שאינן סדורות, נחשבות תשמיש קבוע של השדה להמכר עמו, ואם כן, כיצד פירש עולא במשנה, שרק אבנים הסדורות לגדר נחשבות תשמיש קבוע של השדה להמכר עמו.

ומתרצינן: תני, יש לגרוס בברייתא: אבנים סדורות לגדר, וכדברי עולא, שרק האבנים הסדורות נכללות במכירת השדה, אבל אבנים צבורות שאינן סדורות, אינן נחשבות תשמיש קבוע של השדה להימכר עמו.

ומפרשינן: מה שהובא קודם כי הכא תרגימו כאן בבבל פירשו, שאבנים שהן לצורך השדה, היינו: אבני דאכפא, אבנים שמניחים על העומרים כדי שלא יתפזרו ברוח, יש לדון באיזה אופן נכללים אבנים אלו במכירת השדה.

ויש לומר שלרבי מאיר - הסבור [לקמן עח ב] שבכלל מכירת הכרם גם כל הדברים הנחוצים לשימושו אף על פי שאינם קבועים כל כך, גם כאן יסבור, שאבנים דמתקנן אף על גב דלא מחתן, שמתוקנות ומזומנות לשמירת האלומות אף על פי שאינן מונחות בתוך השדה, הואיל ולצורך השדה נתקנו, נכללות במכירת השדה.

ואילו לרבנן - הסוברים שתשמישים שאינם קבועים כל כך אינם נמכרים עם הכרם, כאן הם יסברו, שהאבנים הנמכרות עם השדה, הוא דווקא דמחתן שמונחות בתוך השדה.

ולעולא, דאמר שכוונת המשנה אבנים הסדורות לגדר, מדבריו משתמע, שנקט בסתמא כדעת רבנן, כי לרבי מאיר הסובר שבכלל מכירת הכרם גם כל הדברים הנחוצים לשימושו אף על פי שאינם קבועים כל כך, אם כן אבנים דמתקנן אף על גב דלא סדרן, שאינן סדורות, אלא שמתוקנות לצורך גדר שדה זו, נכללות במכירת השדה.

אבל לרבנן הסוברים שתשמישים שאינם קבועים כל כך אינם נמכרים עם הכרם, אם כן לדעתם האבנים הנכללות במכירת השדה הוא דווקא דסדרן, שבכך נעשה באבנים תשמיש גדול וקבוע בשדה.

שנינו במשנה: ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו נכללים במכירת השדה.

סתם קנים משמעותם במקום גידולם, ולפיכך מקשינן: קנים הגדלים בקרקע, מאי עבידתייהו? מה עניינם לכרם?

אמרי דבי רבי ינאי: כוונת המשנה, קנים המחולקין בראשיהם, שמעמידים תחת הגפנים, כדי שענפי הגפנים ישענו עליהם.

לרבי מאיר - הסובר שבכלל מכירת הכרם גם כל הדברים הנחוצים לשימושו אף על פי שאינם קבועים כל כך, אם כן גם כאן יסבור, שקנים דמשפיין אף על גב דלא מוקמן, שמשופים ומתוקנים לצורך הכרם, אף על פי שעדיין אינם קבועים ונעוצים בקרקע, נכללים במכירת הכרם.

אבל לרבנן - הסוברים שתשמישים שאינם קבועים כל כך אינם נמכרים עם הכרם, כאן הם יסברו, שהקנים הנכללים במכירת הכרם הוא דווקא, דמוקמן, שעומדים וקבועים כבר במקומם.

שנינו במשנה: ואת התבואה המחוברת לקרקע וכו'.

מבארינן: אין כוונת המשנה לתבואה שלא הגיע זמנה להקצר, שבזה אין שום חידוש, שהתבואה בכלל המכירה, שהרי הלוקח לא יניח למוכר להבשיל את פירותיו בשדה שקנה, ותבואה זו אינה ראויה להלקט עכשיו בשעת המכירה, אם כן פשוט שנכלל במכירה, והמשנה לא הוצרכה להשמיענו זאת.

אלא המשנה באה להשמיענו, בתבואה ואף על גב דמטאי למיחצד, אף על פי שהגיע זמנה להקצר [3] מכל מקום אין אומרים בה לענין המכירה שכל העומד להיקצר נחשב כקצור, אלא כיון שלא נקצרה עדיין דינה כקרקע ונמכרת בכלל השדה [4].

שנינו במשנה: ואת חיצת הקנים שפחותה מבית רובע.

מפרשינן: המשנה באה לחדש, כי ואף על גב דאלימי שהם גדולים ועבים, מכל מקום כיון ששטחם פחות מבית רובע הקב, נחשבים כחלק מהשדה.

שנינו במשנה: ואת השומירה - סוכת השומר [העשויה מנצרים [5]] שאינה עשויה בטיט.

מפרשינן: מדובר במשנה, בסוכת שומר שאינה עשויה בטיט אף על גב דלא קביעא בארעא, אף על פי שאינה קבועה בקרקע ואפשר לטלטל אותה, מכל מקום הואיל ואינה עשויה בטיט, אינה חשובה לעצמה, והיא נחשבת כחלק מן השדה [6].

שנינו במשנה: ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה.

מפרשינן: אף על גב דאלימי אף על פי שהם גדולים ועבים, מכל מקום עדיין אינם חשובים מספיק בפני עצמם, והם בטלים לשדה.

שנינו במשנה: אבל לא מכר את האבנים שאינן לצרכה.

לפירוש לעיל, שאלו הן אבנים שמניחים על העומרים כדי שלא יתפזרו ברוח.

יש לפרש שלרבי מאיר - הסבור שבכלל מכירת הכרם גם כל הדברים הנחוצים לשימושו אף על פי שאינם קבועים כל כך, כאן יפרש, שאלו הם אבנים דלא מתקנן, שאינן מתוקנות להנחה על גבי העומרים, שאינם משמשות כלל את השדה, ולכך אינן נכללות במכירת השדה.

וכן לרבנן הסוברים שתשמישים שאינם קבועים כל כך אינם נמכרים עם הכרם, כאן הם יפרשו, שאלו אבנים דלא מחתן שלא מונחות בתוך השדה, אף שהן מתוקנות לכך, שהיות ואינן תשמיש קבוע וחשוב, אינן מכורות עם השדה.

ולעולא, דאמר שכוונת המשנה אבנים הסדורות לגדר.

אם כן לרבי מאיר הסובר [לקמן עח ב] שבכלל מכירת הכרם גם כל הדברים הנחוצים לשימושו אף על פי שאינם קבועים כל כך, כאן יסבור שהכוונה לאבנים דלא מתקנן, שאינן מתוקנות לגדר, שאינם משמשות כלל את השדה, ולכך אינן נכללות במכירת השדה.

אבל לרבנן הסוברים שתשמישים שאינם קבועים כל כך אינם נמכרים עם הכרם, כאן יסברו שהכוונה לאבנים דלא סדרן שאינן מסודרות לגדר, אף שהן מתוקנות לכך, שהיות ואינן תשמיש קבוע וחשוב, אינן מכורות עם השדה.

שנינו במשנה: ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו.

לרבי מאיר הסובר [לקמן עח ב] שבכלל מכירת הכרם גם כל הדברים הנחוצים לשימושו אף על פי שאינם קבועים כל כך, יש לפרש כאן בקנים דלא משפיין, ואינם מתוקנים כלל לשימוש, ולכך אינם נכללים במכירת הכרם.

אבל לרבנן הסוברים שתשמישים שאינם קבועים כל כך אינם נמכרים עם הכרם, יש לפרש כאן בקנים דלא מוקמן, שאינם עומדים במקומם, ובכך אינם נחשבים חלק קבוע וחשוב של הכרם, ולכן אינם מכורים עם הכרם.

שנינו במשנה: ולא את התבואה התלושה מן הקרקע.

המשנה באה להשמיענו, כי ואף על גב דצריכא התבואה לארעא לקרקע, שצריך לשוטחה בשדה לאחר קצירה כדי לאוורר את התבואה ולייבשה. בכל זאת, אינה נכללת מחמת זה במכירת השדה.

שנינו במשנה: ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע.

מבארינן: המשנה באה לחדש, כי ואף על גב דקטיני שהקנים קטנים ודקים, מכל מקום כיון ששטחם יותר מבית רובע הקב, נחשבים כרשות בפני עצמה, ואינם נכללים במכירת השדה.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא חיצת הקנים בלבד, שהוא דבר חשוב ותופס שטח של בית רובע הקב בקרקע, נחשב כרשות בפני עצמו ואינו נכלל במכירת השדה, אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים שאין בשטחה שיעור של בית רובע הקב, הואיל ויש לה שם בפני עצמה - אינה נמכרת עמה עם השדה, והוא הדין לכל דבר שיש לו שם בפני עצמו, ורק בחיצת הקנים פירשה המשנה שבאופן שהם תופסים שטח של בית רובע הקב, אז הם חשובים כרשות בפני עצמה.

אמר רב פפא: לפרש את דברי רבי יוחנן: מה שערוגה קטנה של בשמים אינה נמכרת עם השדה, כיון שקובעת שם לעצמה, והוא, היינו דווקא, באופן דקרו שקוראים לה "וורדא דפלניא", "בית הוורדים של פלוני", שבכך היא קובעת שם לעצמה.

שנינו במשנה: ולא השומירה העשויה בטיט, פירוש, סוכת שומרי גנות ופרדסים שעושים מקנים וכיוצא בהם, ונותנים עליהם טיט מלמעלה [7].

מבארינן: המשנה באה לחדש, כי ואף על גב דמחברא בארעא, שהשומירה מחוברת בקרקע, מכל מקום כיון שהיא טוחה בטיט, שוב אינה מיטלטלת, ויש לה חשיבות ושם בפני עצמה.

(ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה. ואף על גב דקטיני. )

אגב שחילקו במשנה בין שומירה העשויה בטיט לשאינה עשויה בטיט, נסתפקו בגמרא [8]: בעי רבי אלעזר: מלבנות של פתחים, מסגרות הפתחים [שהיו מניחים מסגרת מעץ על דפנות חלל הפתח, כעין משקופים שלנו] שאינם יחידה אחת עם הבנין, אלא שמחוברים וקבועים בפתח [9], מהו? האם נכללים במכירת הבית או לא?

ומבארים את הספק: היכא דמחברי בטינא באופן שהמסגרות מחוברות לדפנות הפתח בטיט לא תיבעי לך אין להסתפק בהלכה - דהא מחבר שהרי הם מחוברים וקבועים כהוגן, ונחשבים חלק מהבית, ופשוט שנכללים במכירת הבית.

כי תיבעי לך מתי יש להסתפק - באופן דנקיטי בסיכי, שהם אחוזים ביתדות עץ קטנות, וקל לפרקם ממקומם, באופן זה יש להסתפק, מאי? מה דינם, האם בחיבור כזה נחשבים כחלק מהבית להיכלל במכירתה או לא?

הגמרא לא הכריעה ספק זה, ולכן תיקו תעמוד במקומה, עד שיבוא אליהו התשבי ויכריע.

בעי רבי זירא: אם נניח שמסגרות הפתחים שמחוברים לדפנות הבית ביתדות עץ קטנות, נחשבות כחלק מהבית להיכלל במכירתה, עדיין יש להסתפק, גבי מלבנות של חלונות, מסגרות של החלונות, כי שמא דווקא מסגרות הפתחים נחשבות חלק מהבית כיון שמיועדות לחיזוק הפתח, מה שאין כן מסגרות החלונות שמיועדות רק לנוי.

ולכן יש להסתפק בהם מהו? מי אמרינן: לנוי בעלמא הוא דעבידי, האם אנו אומרים, כיון שלנוי עשויות אינו מוכרן עם הבית, או דלמא כיון דמחברי או שמא כיון שמחוברות לדפנות החלון ביתדות עץ [10], מחברי, נחשבות כמחוברות, ונכללות במכירת הבית?!

לספק זה לא נמצאה הכרעה, ולכן תיקו תעמוד במקומה, עד שיבוא אליהו התשבי ויכריע.

בעי רבי ירמיה: גם אם נניח שמסגרות החלונות המחוברות לדפנות החלון ביתדות עץ, נחשבות כמחוברות וכחלק מהכותל, עדיין יש להסתפק גבי מלבנות של כרעי המטה, חתיכות עץ שהיו נותנים תחת רגלי המיטה להגן עליהם שלא ירקבו מהקרקע, ואינם מחוברים כלל למיטה מהו? האם נכללים במכירת המיטה או לא?

ומבארים את הספק: זה פשוט כי כל היכא דמיטלטלי בהדה באופן שהן מיטלטלות עם המיטה, שמחוברות במסמרים או ביתדות למיטה, לא תיבעי לך אין להסתפק שהן נחשבות חלק מהמיטה, להיכלל במכירתה - דהא מיטלטלי, שהרי מיטלטלות הן עם המיטה.

כי תיבעי לך מתי יש להסתפק - היכא דלא מיטלטלי, באופן שאינן מחוברות לרגלי המיטה, אלא רק מונחות תחתיה מאי? האם הן נחשבות חלק מחלקי המיטה ונמכרות עמה, או לא [11]?

גם לספק זה לא נמצאה הכרעה, ולכן תיקו תעמוד במקומה, עד שיבוא אליהו התשבי ויכריע.

שנינו במשנה: אינו מוכר עם השדה ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה וכו'.

הערות

[1] המאירי פירש: שהם אבנים שפסלום עד שנעשה צד אחד שלהם שטוח ולא עגול והם מותקנות בדרך זו ליתן אותן על העמרים.

[2] כך פירש היד רמה [אות סא], ובראב"ד [בשיטמ"ק ד"ה לר' מאיר כו'] כתב: ונראה לי כי זה הגדר, אינו אלא לסגור הפרצה שעושים בשדה בחריש ובזרע ובשעת הקציר, וכשיכלו המלאכות ההם, גודרים אותם הפרצות באבנים, עד זמן מלאכת השדה שחוזרין ומסיעין אותם משם, והם מטלטלות ואינם קבועות כשאר גדרי השדה. עכ"ל.

[3] כך פירש הרשב"ם, אבל הריטב"א פירש שעדיין משבחת בקרקע, שאם לא כן, נחשבת כתלושה ואינה נמכרת עם הקרקע.

[4] היד רמה [אות סא] מבאר, כי אף שאמרו בכתובות [נא א] גבי בעל חוב, שאינו גובה מתמרים העומדים ליגדר, שנחשבים כגדורים וכמטלטלים, היינו משום שהבעל חוב אינו סומך דעתו עליהם, כי הלוה יכול לתולשם ולהבריחם, והם כמטלטלים שהבעל חוב אינו סומך דעתו עליהם. מה שאין כן גבי מוכר שדה שיש בה תבואה העומדת להקצר, אין אנו אומרים שנחשבת כקצורה ואינה נמכרת עם הקרקע, כיון שאם היה בכוונת המוכר לקוצרה לעצמו, היה קוצרה קודם המכירה, או שלכל הפחות היה מפרש שמשיירה, ומכך שלא שיירה, מוכח שהתכוון למוכרה אגב הקרקע.

[5] נמוקי יוסף.

[6] הטעם שהיא מכורה, ואינה נחשבת כמטלטלים שאינן נמכרים עם השדה, מבאר הר"י מיגש: שאף על פי שאינה קבועה בארץ בטיט, מכל מקום נעוצה היא בארץ, כקנים שבכרם הזקופין ונעוצין בקרקע. ואין לה שם בפני עצמה, ובטלה לקרקע, ולכן נמכרת עם השדה.

[7] ר"י בן חכמון.

[8] כך פירש היד רמה [אות סג] כי לכך נקבעו בעיות אלו המדברים במוכר את הבית, כאן גבי המוכר את השדה, ולא לעיל גבי המוכר את הבית, כיון שדומים גם לאותם תשמישי השדה שאינם מחוברים ונמכרים אגב השדה, וגם דומים לשומירה שאינה עשויה בטיט, שאף על פי שמחוברת לקרקע אינה נמכרת, ולכך הסתפקו כאן, האם לדמות את מלבנות הפתחים לשומירה העשויה בטיט או לשומירה שאינה עשויה בטיט.

[9] הראב"ד בשיטה מקובצת מפרש, שהם מזוזות שעושים לפתחים, שאינם חלק מהבנין, ואינם צורך גדול לבית, שעושים אותם כדי שלא יביט אדם מבחוץ במרווח שבין הדלת לדופן החלל, וגם למנוע את מעט הרוח שנכנס משם, ורוב בני אדם אינם מקפידים עליהם.

[10] כך פירשו הרשב"ם הראב"ד והריטב"א. אבל היד רמה והרמב"ם [מכירה כה ה] פירשו שספק הגמרא הוא אף במחוברים בטיט.

[11] כך פירש הרשב"ם, וכתב הסמ"ע [ריד מו] שלדעת הרשב"ם אין למלבנות המטה שום שייכות עם הבית, והמוכר את הבית לא מכר עמו את מלבנות המטה, אפילו היו מחוברות לקרקע הבית בטיט. אבל הר"י מיגש, והיד רמה [אות סד], והרמב"ם [מכירה כה ה] פירשו, שהשאלה לגבי המוכר את הבית, וביאר הבית יוסף [ריד] כי צדדי הספק הם באופן שאינה מיטלטלת עם המטה, האם בטלה לקרקע ונמכרת עם הבית, או לא.

א גמרא שנינו במשנה שהמוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה, ומבארים: מאי [מה הן] "אבנים שהן לצרכה"? הכא תרגימו [כאן, בבבל, תרגמו, הסבירו]: אבני דאכפא [אבנים של האלומות הנמצאות בשדה] שמניחים אותן על האלומות, כדי שלא יתפזרו ברוח. עולא אמר: הכוונה היא אבנים הסדורות כדי לבנות בהן גדר לשדה. ומקשים: והא תני [והרי שנה] ר' חייא: אבנים צבורות לגדר, ומשמע: כגל של אבנים, אף שאינן מסודרות! ומשיבים: תני [שנה בדבריו]: סדורות לגדר. וחוזרים ומפרשים ביתר פירוט את הדעות.

לפי מה שהכא תרגימו [כאן תרגמו, הסבירו] שהן אבני דאכפא [האלומות], הרי לדעת ר' מאיר הסבור (ראה להלן בבא בתרא עח,ב) כי בכלל מכירה של מקום גם כל הדברים הנחוצים לשימוש אותו מקום, הכוונה כאן לאבנים דמתקנן אף על גב דלא מחתן [שמתוקנות לצורך של שמירת האלומות אף על פי שאינן מונחות עדיין עליהן], ואילו לרבנן [לדעת חכמים, סתם משנתנו] — הוא דווקא דמחתן [שמונחות].

ולדעת עולא שאמר: אבנים הסדורות לגדר, הרי לדעת ר' מאיר נמכרו בכלל השדה אבנים דמתקנן אף על גב דלא סדרן [שמתוקנות אף על פי שאינן מסודרות] בשורה, לרבנן [לדעת חכמים] — הוא דווקא דסדרן [שמסודרות].

ב וממשיכים לבאר את המשנה. שנינו בין הדברים הנמכרים בכלל השדה: ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו. ותוהים: קנים מאי עבידתייהו [מה מעשיהם] מה עניינם לכרם? אמרי דבי [אומרים בבית מדרשו] של ר' ינאי: הכוונה היא לקנים המחולקין בראשיהם שמעמידים תחת הגפנים כדי שענפי הגפנים ישענו עליהם, לדעת ר' מאיר מדובר בקנים דמשפיין אף על גב דלא מוקמן [שהם משופים, מתוקנים, לצורך זה אף על פי שאינם מועמדים] במקומם, לרבנן [לדעת חכמים] — הוא דווקא דמוקמן [שמועמדים] כבר.

וממשיכים לבאר את מה ששנינו במשנה: ואת התבואה המחוברת לקרקע וכו'. ומעירים: ואף על גב דמטאי למיחצד [ואף על פי שהגיע זמנה להיקצר], מכל מקום כיון שלא נקצרה, עדיין דינה כקרקע ובכלל מכירתה היא. עוד שנינו במשנה: ואת חיצת (מחיצה, קבוצת) הקנים שפחותה מבית רובע. ומעירים: ואף על גב דאלימי [ואף על פי שהקנים הללו עבים], מכל מקום הם בטלים לשדה.

שנינו במשנה: ואת השומירה שאינה עשויה בטיט. ומעירים: אף על גב דלא קביעא בארעא [אף על פי שאינה קבועה בקרקע] ואפשר לטלטל אותה, מכל מקום הואיל ואינה עשויה בטיט — אינה חשובה לעצמה, והיא נחשבת כחלק מן השדה. ועוד שנינו: ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה. ומעירים: אף על גב דאלימי [אף על פי שהם גדולים ועבים], מכל מקום הואיל ולא הגיעו לשלב ההרכבה (בחרוב) או הקציצה (בשקמה) — רואים אותם כחלק מהקרקע.

ג ומפרשים את חלקה השני של המשנה: אבל לא מכר את האבנים שאינן לצרכה. ומסבירים: לפירוש שאלו הן אבנים של אלומות, הרי לדעת ר' מאיר אלו הן אבנים דלא מתקנן [שאינן מתוקנות], ואילו לרבנן [לדעת חכמים] אף האבנים המתוקנות, כל דלא מחתן [שאינן מונחות] אינן מכורות.

ולדעת עולא שאמר: שאבנים אלה הם אבנים הסדורות לגדר, לדעת ר' מאיר — דלא מתקנן [שאינן מתוקנות], לרבנן [לדעת חכמים] דלא סדרן [שאינן מסודרות] אף שהן מתוקנות לכך.

ועוד שנינו במשנה: ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו. ומסבירים: לדעת ר' מאיר — דלא משפיין [שאינם משופים, מתוקנים], לרבנן [לדעת חכמים] — דלא מוקמן [שאינם מועמדים במקומם]. שנינו: ולא את התבואה התלושה מן הקרקע. ומעירים: ואף על גב דצריכא לארעא [ואף על פי שצריכה לקרקע] להיות מונחת בשדה, להתייבש ולהתאוורר.

ועוד שנינו: ולא מכר את חיצת הקנים שהיא בית רובע. ומעירים: והחידוש הוא אף על גב דקטיני [אף על פי שהם דקים], מכל מקום הואיל והם תופשים שטח בית רובע — הם נחשבים כרשות לעצמם. ובענין זה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: לא חיצת הקנים בלבד נחשבת כרשות לעצמה ואינה נכללת במכירה, אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים שאין בשטחה בית רובע, ואולם יש לה שם בפני עצמה — אינה נמכרת עמה עם השדה. אמר רב פפא: והוא, כוונת הדברים היא, דקרו [שקורים] לה "וורדא דפלניא" ["בית וורדים של פלוני"], שבכך היא קובעת שם לעצמה.

שנינו: ולא מכר את השומירה העשויה בטיט. ומעירים: ואף על גב דמחברא בארעא [ואף על פי שהיא מחוברת לקרקע] מכל מקום הריהי נחשבת כבנין לעצמו, שאינו חלק מן השדה. ועוד שנינו: ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה. ומעירים: ואף על גב דקטיני [ואף על פי שהם דקים], מכל מקום הם כבר נחשבים כיחידה לעצמה.

ד אגב ענין זה של שומירה המחוברת, מביאים מה שבעי [שאל] ר' אלעזר בענין מכירה של בית: מלבנות של פתחים (מסגרות, מזוזות ומשקוף מעץ), מהו דינם? האם הם נמכרים יחד עם הבית, או לא? ומסבירים את השאלה: היכא דמחברי בטינא [במקום שהם מחוברים לבית בטיט] לא תיבעי [תישאל] לך השאלה — דהא מחבר [שהרי מחוברים הם], כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה — הרי זה באופן דנקיטי בסיכי [שהם רק אחוזים ביתדות עץ קטנות], ואם כן מאי [מה] הדין? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

ובענין דומה בעי [שאל] ר' זירא: מלבנות של חלונות, מהו דינם במכירת הבית? מי אמרינן [האם אומרים אנו]: לנוי בעלמא [סתם] הוא דעבידי [שעשויים] ואינם נמכרים עם הדירה, ולכן יכול המוכר להוציא אותם וללוקחם, או דלמא [שמא] כיון דמחברי [שהם מחוברים לחלון] — מחברי [מחוברים]? גם לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] אף היא במקומה.

וכן בעי [שאל] ר' ירמיה: מלבנות של כרעי המטה, שמונחים מתחת לכרעי המיטה, כדי שלא יתקלקלו ברטיבות, מהו? ומסבירים את השאלה: כל היכא דמטלטלי בהדה [כל מקום שהם מיטלטלים יחד איתה] לא תיבעי [תישאל] לך השאלה — דהא מטלטלי [שהרי מיטלטלים הם], כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה, הרי זה היכא דלא מטלטלי [במקום שאינם מיטלטלים], אם כן מאי [מה] הדין? גם לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] אף היא במקומה.

ה שנינו במשנה בין הדברים שאינם נמכרים בכלל השדה: "ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה" וכו'.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

GEMARA: The mishna teaches that one who sells a field has sold the stones in the field that are for its use. The Gemara clarifies: What is meant by stones that are for its use? Here in Babylonia they interpreted it as follows: Stones placed on the sheaves in the field to protect them from being scattered by the wind. Ulla says: The mishna is referring to stones that are arranged for the future building of a fence for the field. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach in a baraita that they are stones that are piled up for the future building of a fence, and not necessarily arranged? The Gemara answers: Teach that Rabbi Ḥiyya said: They are stones that are arranged for the future building of a fence.

The Gemara elaborates on the two explanations: It was stated that here in Babylonia they interpreted the mishna as referring to stones that are placed on the sheaves. According to Rabbi Meir this should be understood as referring to stones that are ready to be used to protect the sheaves, even though they are not yet placed on them. This is in keeping with Rabbi Meir’s opinion that whenever a place is sold, all the accompaniments that are necessary for its proper utilization are included in the sale (see 78b). According to the Rabbis, the mishna is referring specifically to stones that are already placed on the sheaves.

And according to Ulla, who says that the mishna is referring to stones that are arranged for the future building of a fence for the field, according to Rabbi Meir, stones that are ready to be used for building a fence are also included in the sale, even though they are not yet arranged for that purpose. According to the Rabbis, the mishna is referring specifically to stones that are already arranged for building a fence.

The Gemara continues with its clarification of the mishna, which teaches that one who sells a field has also sold the reeds in the vineyard that are for its use. The Gemara asks: With regard to the reeds, what is their purpose in the vineyard? The Sages of the school of Rabbi Yannai said: These are reeds that are split on top and placed under the vines so that the boughs of the vines can rest on them. According to Rabbi Meir, this is referring to reeds that have been smoothed and made ready for this purpose, even though they are not yet set in their place. According to the Rabbis, the mishna refers specifically to reeds that are already set in their place.

The Gemara continues expounding the mishna, which includes among the components that are sold with a field the produce that is still attached to the ground. The Gemara comments: Even though the time has already come for the produce to be cut down, it is included in the sale since it is still attached to the ground. The mishna also includes among the things that are sold with a field the cluster of reeds that occupy less than a beit rova. The Gemara notes: Even though these reeds are thick, they are still classified as part of the field.

The mishna teaches that one who sells a field sells with it the watch station that is not plastered with clay. The Gemara comments: Even though it is not fixed in the ground and can still be moved, since it is not plastered, it is not significant enough to be considered an independent entity, and it is considered part of the field. The mishna also includes the following among the components that are sold with a field: And the carob tree that has not been grafted, and the untrimmed sycamore. The Gemara notes: Even though they are big and thick, since they have not yet reached the stage of grafting, in the case of the carob, or trimming, in the case of the sycamore, they are considered part of the field.

The Gemara proceeds to explain the second half of the mishna, which teaches: But he has not sold along with the field the stones that are not designated for use in the field. On the assumption that the mishna speaks of stones that are placed on the sheaves to prevent them from being scattered, according to Rabbi Meir, the mishna is referring to stones that are not ready to be used for this purpose, whereas according to the Rabbis, even if the stones are ready to be used to protect the sheaves, they are not included in the sale if they are not yet placed on them.

And according to Ulla, who says that the mishna is referring to stones that are arranged for the future building of a fence for the field, according to Rabbi Meir, this clause addresses a case where the stones were not ready to be used for this purpose, whereas according to the Rabbis, it addresses a case where the stones were not yet arranged for building a fence, even though they were ready to be used for that purpose.

The mishna teaches that one who sells a field has not sold the reeds in the vineyard that are not designated for its use. The Gemara explains: According to Rabbi Meir, this is referring to a case where the reeds are not smoothed, whereas according to the Rabbis, the reference is to reeds that are not yet set in their place, even if they are smoothed. The mishna further teaches: One who sells a field has also not sold the produce that is detached from the ground. The Gemara comments: The produce is not included in the sale even though it still requires the ground, that is, it needs to be left in the field in order to dry out completely.

The mishna teaches that one who sells a field has not sold the cluster of reeds that occupy a beit rova. The Gemara comments: And this is so even though they are thin, as since they occupy the area of a beit rova they are considered a separate entity and are not part of the field. Concerning this ruling, Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: It is not only a cluster of reeds that is considered a separate entity, and therefore not included in the sale; rather, even a small garden bed of spices that does not occupy the area of a beit rova but has a distinct name is not sold along with the field. Rav Pappa said: What this means is that people call it the roses [vardda] of so-and-so, thereby establishing for it a name of its own.

The mishna teaches that the sale does not include the watch station that is plastered with clay. The Gemara comments: And this is the halakha even though it is attached to the ground, as it is still considered a separate entity and not part of the field. The mishna teaches: He has also not sold the carob tree that has been grafted, and he has not sold the sycamore trunk. The Gemara notes: Even though they are small, they are considered their own entity.

Apropos the discussion of a watch station that is attached to the ground, the Gemara cites a discussion about the sale of a house: Rabbi Elazar raised the dilemma: With regard to wooden door frames, what is the halakha? Are they sold together with the house, or not? The Gemara explains the question: Do not raise the dilemma in a case where the frames are attached to the house with clay, as they are certainly attached to the house and sold along with it. When you can raise this dilemma is where they are connected only with small wooden pegs. What is the ruling in that case? No resolution was found for this question, and so the dilemma shall stand [teiku] unresolved.

Rabbi Zeira raises a similar dilemma about what is included in the sale of a house: With regard to window frames, what is the halakha? Are they sold together with the house, or not? Do we say that they serve merely as an ornament, and are not included in the sale, and the seller can remove them from the house and keep them for himself? Or perhaps, since they are attached to the window, they are attached. The dilemma shall stand unresolved.

And similarly, Rabbi Yirmeya raised a dilemma: With regard to stands for the legs of a bed that are placed under the legs to prevent them from being damaged by moisture, what is the halakha? The Gemara explains the question: Do not raise the dilemma wherever the stands move along with the bed, as they move along with it and are therefore not considered part of the house. Where you can raise this dilemma is where they do not move along with the bed. What is the ruling in that case? No resolution was found for this question either, and therefore the dilemma shall stand unresolved.

The mishna teaches: One who sells a field has not sold the carob tree that has been grafted, and he has not sold the sycamore trunk.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אבני דאכפא. אותן אבנים שמשימין על העומרין כדי שלא יתפזרו אילך ואילך:

לר' מאיר. דאמר מכר את הכרם מכר כל תשמישי הכרם. כיון דמתקנן. שמשופין אע"ג דלא מניח על העומרין עדיין או על הבנין מכורות. לרבנן אין נמכרות עד דמנחן בבנין משום דלאו כגוף של קרקע דמי א)לכאורה צ"ל והלכך בעינן עד דמנחן אכיפי.אלמא עד דמנחן אכפי:

תני סדורות. בגדר קנים המחולקין המעמידין הגפנים. שלאותן שמעמידי' בהם הגפנים קלופין הן הקליפות שעליהן כדי שלא יכנסו המים בין הקליפה ובין העץ ומתליע שלא יהיו אותן תולעין יוצאין ומתליעין הכרם:

לר"מ כיון דמשפיין. שמקולעין ומחודדין הוו שימושי הכרם. לרבנן לא הוו שימושי הכרם עד דמנחן ומוקמי בכרם ואין נמכר:

אע"ג דמטאי למיחצר. הואיל דמחובר לקרקע כקרקע דמי:

ואע"ג דאלימי. הקנים נמכרין עמה הואיל דפחותה:

שאינה עשויה בטיט אע"ג דלא קביעא יפה בקרקע. סד"א כיון דלא קביע לאו כגופה של קרקע דמי אפי' הכי מכורה:

ואת חיצת הקנים. אלו קנים הדוקרנין ושיוצאים כמה קנים בגזע אחד אע"ג דאלימי. דמהו דימ' שדה בפני עצמה דמי אפי' הכי מכירה:

ואת החרוב שאינו מורכב. דאכתי כל זמן דלא צריך ריכבא לא דבר חשוב הוא. חרוב מורכב. כעין שמרכיבין בין האילנות זקנים כדי להחזירם בכוחן הואיל שאינו מורכב לאו שדה בפ"ע דמיא:

ואת בתולת השקמה. שלא הגדיל כל כך שהוא בחור. שקמה כך הוא שם האילן:

ואע"ג דצריכא לארעא. שתהא מונחת שם עד שתייבש:

אף על גב דקביעי בשדה לא מכרה. [כיון] שהיא עשויה בטיט ורשות בפ"ע הוי:

סדן השקמה. דהוי אילן חשוב שקוצצין הענפים שלו כדי להגדילן לצורך קורות וזהו סדן:

מלבנות של פתחים. אותן אבנים שעומדין במזוזות הפתח שלועזין אושריי"ש. אותן מזוזות שבפתח הבית המחובר בקרקע מהו. מכרן או לא מכרן:

כי תיבעי לך היכא דנקיטי בסיכי. שאין מחוברות בקרקע כי אם כעין שעושין ציר לדלת בזימנא) שכל אחת נכנסת בחברתה ובכך מחוברין:

לנוי עבידן. המלבנות ולא מזדבני. או דלמא (לא) אינהו מזדבני:

מלבנות של כרעי המטה. אלו לבנים שמשימין תחת כרעי המטה שלא יתליעו מלחלוחית של קרקע. שהיא בית רובע רשות בפ"ע הוי ולא מזדבני:

מלבנות של פתחים. פירש הרב רבי שמוא' ז"ל במוכר את הבית קח מיבעיא ליה ואחרים פירשו שעל השומרה העשויה בטיט קאמר ששנינו שהיא עצמה מכורה מלבנו' פתחיה מהו היכא דמחבר בטינא לא תיבעי לך דודאי קני כשם שמכר את השומרה עצמה מפני שהיא עשוי' בטיט כי תיבעי לך היכא דנקוט בסיכי והיא מכורה מי אמרינן כיון שהשומרה עצמה עשויה בטיט מלבנות נמכרין עמה או דלמ' כיון שהה אינן עשויין בטיט כמותה אינן מכורין ונכון הוא כדרך הסוגיא ובעיא זו מוכחת דהכי גרסי' במתניתין מכר את העשוי' בטיט ולא מכר את שאינה עשויה וכן כתוב בכל הנוסחאות הכי גריס רבינו חננאל ז"ל וכן כתוב בכל הנוסחאות.

מלבנות של חלונות מהו. כלומר בדלא מחברי בטינא, אלא דנקיטי בסיכי, כאידך דמלבנות של פתחים, והכי קא בעי, אף על גב דלגבי פתחים לא איתברירא לן, הכא גבי חלונות מי נימא דודאי לנוי בעלמא הוא דעבידי כל דלא מחברי בטינא או דילמא כיון דמחברי מחברי והרי הן כמלבנות של פתחים. אלא דקשיא לי, שאם לעשותן כמלבנות של פתחים קאמר, מאי נפקא לן מינה לי, דבין שתמצא לומר דודאי לנוי עשויין בין שתמצא לומר שהן בספק כמלבנות של פתחים, כאן וכאן מספק לא קנה ובחזקת מוכר הן, והוא מוציא מיד לוקח בלא ראיה ומוכר אינו מוציא מיד לוקח אלא בראיה. וי"ל דאיכא בין הא להא תרעומת דברים בלבד.

מה שהוזכר כאן במלבנות פתחים וחלונות וכרעי המטה כבר כתבנוהו למעלה בסוגית המשנה השנית בענין מכירת הבית ובכלן אם אמר כל מה שבתוכה נמכרו כמו שביארנו:

כשם שביארנו במחיצת הקנים שלא נמכרה עם השדה כך כל דבר שיש לו שם בפני עצמו אפילו ערוגה קטנה של ורדים או של בשמים הואיל ויש לה שם בפני עצמה ואומרים עליה בית הורד של פלני לא קנה הורדים או הבשמים אע"פ שלא נלקטו עדין:

אבני דאכפא. אבנים שמניחין על העומרים שלא יתפזרו:

שומירה העשויה בטיט. היא דבר חשוב ואינה נמכרת בכלל השדה ואע"ג דקביעא בארעא. מהו דתימא כיון דקביעא בארעא כארעא דמי קמ"ל:

סא. והא דתנן המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה מאי אבנים שהן לצרכה הכא תרגימו אבני דאכפי עולא אמר אבנים הסדורות לגדר. והני אבני דאכפי דקאמרינן הכא, פרישו לה רבואתא אבנים המונחים על העמרים שלא תפזרם הרוח. ולפום עניות דעתי לא מסתבר גבן, דהא סוגיא דשמעתין דאע"ג דמתקנן לאחותינהו אכפי לא מזדבני אלא היכא דמחתן אכפי בשעת מכירה, ואי ס"ד דהני כפי עמרין נינהו, דהויא לה תבואה התלושה מן הקרקע, איפכא מסתברא, דהיכא דמחתן אעמרים, כיון דעמרים גופיהו לא מזדבני (מסתברא) כדקתני בהדיא ולא את התבואה התלושה מן הקרקע, אבני דמחתאה עליהו נמי לא מזדבני, והיכא דלא מחתן עילוי עמרים אלא אקרקע השדה כיון דקרקע שדה מזדבן אבני דמחתן עילויה נמי מזדבני דכקרקע דמו. אלא מסתברא לן דמאי אבני דאכפי, אבנים המונחים בעיקרי הענפים להטעין את האילן כדאמרינן בפ' במה אשה יוצאה (שבת סז,א) אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים גדולות, ואינון אבני דאכפי, שעקרי הענפים נקראים כיפין, כדאמרינן בפ' מקום שנהגו (פסחים כב,ב) על של בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השישין.

ולפום הדין פירושא ודאי סליק לך טעמא דשמעתא אליבא דהלכתא. דכי מחתן אכפי, כיון דלצורך כיפי מחתן וכפי גופייהו מזדבני דהא מגופא דאילני נינהו, אבני דמחתא עליהו נמי מזדבני דמגוף השדה חשיבי. ואלו היכא דלא מחתן אכפי, כיון דלא מחתן בדוכתא דצריכי לאו כגוף השדה דמיין.

ועולא אמר אבנים הסדורות לגדר, כלומר במקום הגדר זו בצד זו כדרך שמסדרין אותן לבנין. ואע"ג דלא מחברי בטינא, דומיא דקנים שבכרם דמוקמינן להו כדמוקמי, ודומיא דאבני דאכפי דמוקמינן להו בדמחתאן להו עלוי כפי. והיינו טעמא דקאמרינן אבנים הסדורות לגדר ולא קאמרינן הסדורות בגדר, לפי שהן עצמן הן הגדר ולא שייך למימר בגדר אלא היכא דהוה התם גדר בנוי והוו סדירי הני אבנים עילויה, אלא הב"ע דליכא התם גדר אלא הני אבני דסדירן, ומאי לגדר, לשם גדר, אי נמי לעשותן גדר, כלומר לטוחן בטיט מבחוץ, כדרך שעושין בכפרים שסודרים את האבנים זו בצד זו שורה על גבי שורה בלא טיט ואח"כ טחין אותן בטיט מבחוץ.

והא תאני רבי חייא אבנים הצבורות לגדר. כעין צבור של אבנים שצוברין אותן לקבצן במקום אחד כדי שיהו מוכנין לסדרן לבנין, ואע"ג דאכתי לא סדירן. ופריק תאני סדורות לגדר. הכא תרגימו אבני דאכפי. לרבי מאיר דאמר (לקמן בבא בתרא עח,ב) המוכר כרם מכר תשמישי כרם דמתקנן אע"ג דלא מחתן לרבנן הוא דמחתן אכפי בשעת מכירת השדה. עולא אמר אבנים הסדורות לגדר לרבי מאיר דמתקנן אע"ג דלא סדירא לרבנן הוא דסדירן. ומסתברא דאיתא לדהכא תרגימו ואיתא לדעולא, דבין למאן דאמר אבני דאכפי ובין למאן דאמר אבנים הסדורות לגדר לאו מחובר לקרקע הוא וכל היכא דהני מזדבני הני נמי מזדבני. ועולא והכא תרגימו לאו מפלג פליגי אהדדי, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהני והני בכלל אבנים שהן לצרכה נינהו. תדע מדלגבי יציע (לעיל בבא בתרא סא,א) וסנטר (לעיל בבא בתרא סח,א) קא טרח גמרא לפרושי פלוגתא דהכא תרגימו ובר פלוגתיה לפרושי מאי איכא ביניהו, והכא לא קא מפרש מאי איכא ביניהו, ש"מ לא פליגי. הילכך המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה, כגון אבני דאכפי, ודוקא דמתקנן ומחתן, וכן אבנים הסדורות לגדר, ודוקא דמתקנן וסדרן זו בצד זו במקום הגדר כדרך שמסדרין אותן בשעת הבנין, ואע"ג דמיחברי בטינא.

ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו קנים מאי עבידתיהו אמרי דבי רבי ינאי קנים המחולקין שמעמידין תחת הגפנים לר' מאיר (דמנטפו) [דמשפו] אע"ג דלא מוקמי לרבנן הוא דמוקמי. וקי"ל כרבנן.

מכר את התבואה המחוברת לקרקע ואע"ג דמתאי למחצד. ואע"ג דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא,א עיי"ש) כל העומד ליגדר כגדור דמי, התם לגבי בעל חוב הוא, דטעמא מאי אמור רבנן מטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי משום דיכול לוה לאברוחינהו ולא סמכא דעתיה דבעל חוב מעיקרא עילויהו, הילכך לא משתעבדי ליה מדין ערב. דמה דמשתעבדי ליה קרקעות מדין ערב דנכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, והנך דלא יכול לאברוחינהו הוא דמשתעבדי מדין ערב שעל אמונתן הלוהו, אבל הני דיכול לאברוחינהו לא משתעבדי מדין ערב שלא על אמונתן הלוהו. וכיון דטעמא דלא משתעבדי ליה מטלטלי לבעל חוב משום דיכול לוה לאברוחינהו, ה"ה נמי לגבי מחובר לקרקע כי קאי לתלישה כתלוש חשבינן ליה דהא יכול למתלשיה ולאברוחיה. אבל גבי מוכר אע"ג דקאי לתלישה נמי לאו כתלוש דמי, דאם איתא דהוה דעתיה למתלשיה מקמי מכירה הוה תליש ליה, אי נמי הוה משייר ליה בפירוש, ומדלא שייריה ש"מ זבוניה זבניה אגב ארעא. ואפי' לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר הכא מודו דכי גופה דארעא דמי ומזדבן אגב ארעא.

ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואע"ג דאלימי.

ואת השומרה העשויה בטיט דשיעא בטינא, ואע"ג דלא מיחברא בארעא. בטינא, סד"א כיון דלא מחברא בארעא בטינא לאו למשבקה התם עבידא ולאו כי גופה דמיא, קמ"ל דכיון דשיעא בטינא לא חזיא לטלטולה ואדעתא דמשבקה התם עבידא וכי גופא דארעא דמיא. והוא דנעיצה בארעא, אבל היכא דלא נעיצה בארעא אע"ג דשיעא בטינא לא מזדבנא. תדע מדקאמרינן עלה בגמרא ואע"ג דלא מיחברא בטינא, דש"מ דוקא דמיחברא בלא טינא, דאי אמרת דאפי' היכא דלא מיחברא כלל מזדבן לשמעינן דאע"ג דלא מיחברא סתמא דמשמע דלא מחבר כלל, אלא מדאיכפל לאשמועינן אע"ג דלא מחברא בטינא, ש"מ מיחברא בטינא הוא דלא בעינן, מיהו חיבור מיהת בעינן.

ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה ואע"ג דאלימי טפי.

אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה לרבי מאיר דלא מתקנן לרבנן דלא מחתן ואע"ג דמתקנן. וקי"ל כרבנן ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לרבי מאיר דלא מתקנן לרבנן דלא סדירן ואע"ג דמתקנן. וקי"ל כרבנן. ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו לרבי מאיר דלא משפו לרבנן דלא מוקמי ואע"ג דמשפו. וקי"ל כרבנן. ולא את התבואה שאינה מחוברת לקרקע ואע"ג דצריכא לארעא. ולא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע ואע"ג דקטיני. ולא [את] השומרה שאינה עשויה בטיט ואע"ג דמיחברא בטינ' בארעא. דכיון דלא שיעא בטינא אדעתא דטלטולה עבידא, ואע"ג דמיחברא עראי בעלמא הוא, דהא יכיל למעקרה כל אימת דבעי. ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה ואע"ג דקטיני:

סב. בעי רבי אלעזר מלבנות של פתחים מהו דמחברי בטינא לא תיבעי לך דהא מיחברי ואפי' לרבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר הכא מודו דמזדבני דמגופיהו דפתח נינהו. כי תיבעי לך דנקשי בסיכי ולא מחברי מאי. לא ידעינן תיקו. הילכך מסתברא דמכורין מספיקא. והוא דלא עקרינהו מוכר ואנחינהו ברשותיה כדבעינן למימר קמן:

סג. בעי רבי אלעזר מלבנות של חלונות מהו היכא דלא מיחברי לא תיבעי לך דלא מזדבני בהדי ביתא כי תיבעי לך היכא דמיחברי מי אמרינן לנואי בעלמא הוא דעבידי ולאו מגופא דחלונות נינהו או דילמא כיון דמיחברי מיחברי. ועלתה בתיקו. ומסתברא דמודה דמזדבני כדבעינן לברורי לקמן:

סד. בעי רבי ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו כל היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך דהא מטלטלי בהדה ולאו מכלל הבית נינהו ולא מזדבני בהדי ביתא, כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי בהדה, ואע"ג דלא מיחברי בארעא, מאי תיקו. והני תלתא בעיי דסלקי בתיקו דאינון מלבנות של פתחים ושל חלונות ושל כרעי המטה, היכי דקימי הני מלבנות בתוך הבית מוקמינן להו ברשותא דלוקח מספק ממה נפשך, אי כקרקע דמו הרי הן מכורין, אי כתלוש דמו דכיון דבית עצמו מכור הוא והרי מלבנות הללו בתוך הבית המכור ברשותא דלוקח קימי, וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע, והני כיון דקימי בביתיה דלוקח מוקמינן להו ברשותיה.

וכ"ת כלך לדרך זו ואינן מכורין ממה נפשך, אי כמטלטלי דמו הוו להו כשאר מטלטלין שבבית ואינן מכורין, ואי כמקרקעי דמו קרקע בחזקת בעליה קיימת, וכיון דעלתה בתיקו אוקמינהו ברשותא דמריהו קמא ומספיקא לא מפקינן ממונא. לא ס"ד, דעל כרחיך אי כקרקע דמו ליכא לאוקמינהו ברשותיה דמוכר, דהא גופיה דקרקע מכור הוא וברשותיה דלוקח קאי ואשתכח דאי כקרקע דמי פשיטא לן דמכורין דהא קרקע גופיה מכור הוא. ודקאמרת אי כמטלטלי דמי הוו להו כשאר מטלטלי שבבית, הא נמי ליכא למימר, דאפילו תימא כמטלטלי דמו איכא למימר דמכורין, מידי דהוה אאבנים שבשדה שהן לצרכה, בין אליבא דהכא תרגימו דאוקימנא באבני דאכפי דאינון אבנים המונחין על הענפים ובין אליבא דעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לאו מחוברין אינון ואפי' הכי מזדבני, ומידי דהוה נמי אמוכר את בית הבד (לעיל בבא בתרא סז,ב) לענין ים וממל ובתולות, והוא הדין לגבי מלבנות.

ואמטול הכי איתינן להו להני בעיי דמיירי במוכר את הבית הכא גבי המוכר את השדה ולא איתינן בהדי הילכתא דהמוכר את הבית, משום דדמו להני תשמישי דשדה דאע"ג דלא מיחברי מזדבני אגב שדה, ודמו נמי לשומרה שאינה עשויה בטיט דאע"ג דמיחברא בטינא לא מזדבנא. ואמטול הכי קא מיבעיא לן גבי מלבנות, כשומרה העשויה בטיט מדמינן להו ומזדבני, אי נמי כאבני דאכפא וכקנים שמעמידין אותן תחת הגפנים, או דילמא כשומרה שאינה עשויה בטיט מדמינן להו ואע"ג דמיחברא בטינא לא מזדבנא. ועלתה בתיקו. וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע. והכא כיון דקימי ברשותיה דלוקח לא מפקינן להו מיניה. אבל ודאי אי קימי הני מלבנות ברשותיה דמוכר אע"ג דתפשינהו מרשותיה דלוקח בעדים לא מפקינן להו מיניה, דהא מעיקרא דידיה הוו ומספיקא הוא דמוקמינן להו ברשותא דלוקח, דמספיקא לא מפקינן ממונא, וכיון דקימי השתא ברשותיה דמוכר דהוא מריהו קמא כל שכן דלא מפקינן להו מיניה:

סה. הרי אמרו המוכר את השדה לא מכר את מחיצת הקנים שהיא בית רובע אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא מחיצת הקנים בלבד אמרו אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אין נמכרת עמה אמר רב פפא והוא דקרו לה בי ורדי דפלניא:

אבני דאכפא. כיפי מלשון עמרים. ויש מפרשים אכפא מלשון כתף כלומר אבנים גדולות הניטלות על הכתף ונותנים אותן על העמרים. רבינו יהונתן ז"ל.

אבני דאכפא. על העמרים מניחין עליהן אבנים שלא יפזר אותם הרוח ולעולם הם מונחים בשדה ואין להם תשמיש אחר זולתי לזה והן מיוחדות לכך שאינם ראויות לבנין וכן קנים המוחלקות שסומכים בהם הגפגים כענין הזה הן. ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר כל שכן שהם כמו כתלי העיר אף על פי שאין ביניהם לא טיט ולא רכסא. ואת חיצת הקנים המוחלק והוא סביב הכרם אם היא פחותה מבית רובע קב נמכרת עמה לפי שאין לה שם בפני עצמה. ואת השומירה העשויה בטיט. פירוש היא עצמה עשויה בטיט לפי שאינה מטלטלת כלל. ואף על פי שאינה מחוברת בקרקע בטיט והיא שמירת הכרם כמו הדלת לבית בין כך ובין כך לא מכר לו את חיצת הקנים שהוא בית רובע מפני שיש לה שם בפני עצמה זרדתא מקריא. ולא את השומירה שאינה עשויה היא עצמה בטיט מפני שהיא עצמה מטלטלת ממקום למקום וכמו מטלטלין שבבית הוא ואפילו היא מחוברת בקרקע בטיט כשיכלו ענבים מן הכרם או שיכלו פירותיהן מן המקשאות והמדלעות השומר יטול אותה והיא שלו לפיכך לא יועיל בה היא וכל מה שבתוכה כמו שמועיל בתנור וכירים שבבית ושאר מטלטלין שבחצר. אי נמי מפני השדה והכרם פרטין הן ואין מושכין עמהן כמו שמושכת החצר והעיר שהן כללות. ובספרים שלנו מוחלפת הגירסא כי השומירה העשויה בטיט אינה מכורה ושאינה עשויה בטיט מכורה והאי עשויה ואינה עשויה לא מחוברת בקרקע קאמר אלא שהיא עצמה עשויה בטיט והיא כמו בית בפני עצמו. ואם תאמר מכר החצר הרי מכר עמה כמה בתים. כבר אמרנו כי חצר כלל הוא לבתים ולבורות אבל כרם ושדה פרטים הם ואין בכללם בתים. הראב"ד ז"ל.
וכן הרא"ם ז"ל גריס איפכא וזה לשונו: ואת השומירה שאינה עשויה בטיט פירוש שומירה סוכת שומרי גנות ופרדסים ואם אין כתליה עשויות בטיט אינה חשובה ומזדבנת בהדי ארעא והוא דקביע בארעא ואף על גב דלא קביע בארעא בטיט שנמצא שעשויה היא לטלטל ממקום למקום כיון שבשעת המכירה הרי היא קבועה בארץ אינה כמטלטלים שאינם נמכרים בכלל השדה שהרי קבועה היא בארץ ולא היה לה שם בפני עצמה ואף על פי שקבועה היא בארץ אינה חשובה שהרי אינה עשויה בטיט ונמכרת היא בכלל השדה. ולא את השומירה העשויה בטיט שכיון שהיא עשויה בטיט כדבר חשוב בפני עצמו הוא אף על גב דקביע בארעא כארעא דמיא ומזדבנא בהדי ארעא אלא כיון שהיא עשויה בטיט הוה ליה דבר חשוב בפני עצמו ואינו נמכר בכלל השדה ויש לו למוכר ליטלה משם ולהוליכה לשדה אחרת שלו. עד כאן לשונו.

לרבי מאיר דמתקנן ולא מחתן. נראה לי אף על פי שלא הונחו שם לעולם על גבי העמרים לרבנן והוא דמחתן שכיון שנשתמש בדין זה התשמיש דאי לא הרי הן כמטלטלין שבשדה שהרי ראויות הן לצורך אחר ובמה הן נכרות שיהו מיוחדות לתשמיש העמרים והוא לא נשתמש בהם מעולם ושאינן לצורכה הן נקראות וכן נאמר בסדורות לגדר. ונראה לי כי זה הגדר אינו אלא לסגור הפרצה שעושים בשדה בחריש ובזרע ובשעת הקציר וכשיכלו המלאכות ההם גודרין אותם הפרצות באבנים עד זמן מלאכת השדה שחוזרין ומסיעין אותם משם והם מטלטלות ואינם קבועות כשאר גדרי השדה ולרבנן בעינן והוא דסדורן מסודרות או בצד הפרצה או מסודרות כדרך הנחתן דאף על פי שלא הונחו שם מעולם מפני שהן נכרות בסדורן כי לכך הם מזומנים וכן אני מקיים בקנים שבכרם שהם לצרכה דאמרינן לרבנן והוא במקומן פירושו שהונחו שם פעם אחת אבל אם לא הונחו שם מעולם אף על גב דמשפיין שאינם לצורכה הם נקראות לפי שאינם נכרות כשהם משופות שהוכנו לתשמיש זה. מלבנות של פתחים. מזוזות שעושין לפתחים שאינן מן הבנין מהו. היכא דמחברי בטינא ודאי נמכרים הן עם הבית כמו קורות הבית אף על פי שאינם לצורך גדול בבית הרל נעשו כגוף הקורות. כי תיבעי לך דמחברי בסיכי עם המשקוף מאחר שאינם צורך גדול לבית רק שעושים אותם כדי שלא יביט אדם מבחוץ בין הדלת והאגף ולמנוע מעט רוח שנכנס משם ורובם של פתחים אינם מקפידין עליהם אינם נמכרין עמה או דילמא כיון דנקיטי בסיכי נמכרין ולא דמי לאבני השדה ולקנים שבכרם דאמרינן כיון דמחתן או סדרן נמכרין אף על גב דלא מחבר כלל דהנהו צורך הכרם והשדה הם. ועוד שאינם מחוסרים מלאכה אחרת לתשמישיהן אבל הנך אינן צורך לבית כי אם מעט ורוב בני אדם אינם מקפידין עליהם. ועוד שהם מחוסרין חיבור הטיט שאינם עומדים בטוב עד שיתחברו בטיט וגם לתשמישן לא יועילו אלא בחיבור הטיט על כן נסתפקנו אם יהיו נמכרות עמה אם לאו. מלבנות של חלונות. נראה לי בנקיטי בסיכי נמי מיבעיא ליה ואם תמצא לומר קאמר אם תמצא לומר מלבנות של פתחים כיון שהן עשויות להגין ומחברי בסיכי נמכרין אבל של חלונות לא נעשו אלא לנוי בעלמא הילכך לא מזדבני או דילמא כיון דמחברי מחברי. והא דקאמר הכא מחברי ולעיל אמר דנקיטי הא פרישנא דאם תמצא לומר קאמר ונקיטי בסיכי מחברי חשיב להו. הראב"ד ז"ל.
והרא"ם ז"ל פירש מלבנות של פתחים פירוש כגון פצימיו עשוין של עץ וקמיבעי ליה היכא דנקיטי בסיכי מאי כיון דקביע תמן מזדבני או דילמא כיון דלא מחברי בטינא לא מזדבני. עד כאן.

מלבנות של פתחים מהו. פירש רשב"ם דאפתח הבית קאי. ולא נראה דהא לא איירי הכא בבית. ונראה דאפתח דשומירה קאי. ולפי ספרים דגרסי במתניתין לא חיצת הקנים קודם ולא את השומירה ניחא דקאי אמכר שומירה דרישא דהא לקמן איירי בחיצת הקנים דאמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן לא חיצת הקנים בלבד אמרו. אבל לפי ספרים דגרסי במתניתין ולא את השומירה קודם ולא חיצת הקנים קשה דלא מצי לפרושי דקאי אולא את השומירה. ומצינן לפרושי דקאי שפיר אולא את השומירה דסיפא וקאי אהא דקתני בסיפא אבל נותן מתנה נותן את כולם ובעי מלבנות של פתחים מהו. מיהו יותר נראה לי דקאי אמכר את השומירה דרישא. תוספות הרא"ש ז"ל.

מלבנות של כרעי המטה. כמו מסגרות גבוהות על צידי המטה כדי שלא ישמטו הבגדים מעליהם פעמים שמחברין אותם עם ארוכות המטה ביתדות ופעמים מעמידין אותם בצידיה על סמיכות אחרות ואינם מטלטלות עם המטה ואותם שהם קבועות עמה לא מיבעיא לן דכגוף המטה הן כי מיבעיא לן באותן שאינן מטלטלות עמה כיון שאינן מטלטלות עמה אין נמכרות עמה לפי שישנה למטה זולתם ועוד שהמטה מטלטלת לפרקים לתקנה ואם יעמדו במקומן נמצא שהן כמטלטלי הבית ולא כצרכי המטה לפי שאדם יושב עליהם שלא בחשמיש המטה או דילמא כיון דלצורך המטה הרי הן כמו ארוכות המטה שנתפרקו זו מזו שהן נמכרות עמה. תיק"ו. הראב"ד ז"ל.

מלבנות של חלונות מהו. כלומר בדלא מחברי בטינא אלא דנקיט בסיכי כאידך דמלבנות של פתחים. והכי קא בעי אף על גב דלגבי פתחים לא ברירא לן הכא גבי חלונות מי נימא דודאי לנוי בעלמא הוא דעבידי כל דלא מחברי בטינא או דילמא כיון דמחברי מחברי והרי הן כמלבנות של פתחים. אלא דקשיא לן שאם לעשותן כמלבנות של פתחים קאמר מאי נפקא לן מינה דבין שתמצא לומר דוודאי לנוי עשוין ובין שתמצא לומר שהן בספק כמלבנות של פתחים כאן וכאן לא קנה מספק ובחזקת מוכר הן והוא מוציא מיד לוקח לא בראיה. ויש לומר דאיכא בין הא להא תרעומת דברים בלבד.
הא דאמרינן סביב אמר רב משרשיא מכאן למצרים מן התורה לאו למימרא שיעכבו המצרים בקניית שדה וכרם שאלו אמר שדה בשדותי מכורין לך ולא מצר לו מצרים גם כן קנה וכן כתב רבינו הגאון ז"ל בספר מקח וממכר. ותדע לך מדאמרינן במנחות בית בביתי אני מוכר לך ונפל אחד מהם מראשו נפול. ואמרינן נמי לעיל בין מצר ארעא דמינה פסיקא בין מצר ארעא דמינה פליגא אי אמר ליה אילין מצרנהא פלגא ואי לא אמר ליה אילין מצרנהא תשעה קבין אלמא אין המצרים מעכבין. אלא שהראב"ד ז"ל פירש שאם לא מצר לו מצרים יכול הוא לומר לא מכרתי אלא תשעה קבין. ואינו מחוור. עוד פירש הוא ז"ל דנפקא מינה לשדה שאינה מסויימת באותה בקעה ואם לא מצר לו מצרים באותה בקעה יכול לטעון שלא מכר לו באותה בקעה רק במקום אחר ואם מצר אף על פי שלא כתב לו ולא שיירית שוב אינו יכול לטעון שהמצרים מן התורה והא אתא לאשמועינן כן כתב הרב ז"ל. עוד נראה לי דנפקא מינה להיכא דקרי לשדה שדה ולבקעה נמי שדה ומצר לו המצרים החיצונים אף על גב דלא כתב ליה ולא שיירית קנה הכל משום דמצרים מן התורה ואם לא היו המצרים מן התורה אין לו אלא שדה אחת קטנה שבכולן לפי שיד בעל השטר על התחתונה ואפילו אם אמר ליה שדה שיש לי מכורה לך כל שדותיו מכורין לו ואין לומר דיד בעל השטר על התחתונה ונפקא מינה לגרעון הלוקח היכא דאמר ליה שדה שלי מכורה לך ואין לו אלא אותה שדה אי נמי יש לו ואמר ליה שדה זו ואילין מצרנהא ומצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר שאין לו אלא ארוך כנגד קצר או כנגד ראש תור וכן לכולהו אינך דאמרינן בריש פירקין כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

ר"ש בד"ה קנים המחולקין מפוצלין הס"ד:

בד"ה אמר רב פפא כו' כצ"ל:

גמרא קנים מאי עבידתייהו כו'. (ב"מ ק"ג ב'):

ר"ש ד"ה ואע"ג דלא מחתן. והא דאמרן לעיל כו'. הוא בדף ס"ה ב':

ר"ש ד"ה ואע"ג דמטאי למיחצד. ובדלא מטאי לא איצטריך כו' וזה הלוקח לא יניח כו'. אלמה לא. כמו שייר שני אילנות לר"ע דבע"י מוכר ולכי יבשי אין לו קרקע מ"מ כ"ז שלא יבשו לא מ"ל ליה עקור אילנך וזיל:

ר"ש ד"ה אע"ג דקביע. השומירה בקרקע ואינה מיטלטלת עוד כיון דטוחה בטיט חשיבא ויש כו'. כ"נ דצ"ל:

גמ' אבני דאכפא. לאחר שקצרו העומרים מניחין אותן לייבשן ומניחין עליהם אבנים כדי שלא יפזרם הרוח: הסדורות. בתוך השדה לעשות גדר לשדה: צבורות. ואע''ג דאינן סדורות חשיב להו תשמיש קבוע דשדה לימכר עמו: הכא תרגימו אבני דאכפא. כעין אמר מר הדר למילתיה לפרושי אליבא דר''מ ואליבא דרבנן: לר''מ. דאמר פרק המוכר את הספינה (לקמן דף עח:) מכר כרם מכר תשמישי כרם ושמעינן דאתא לאיפלוגי אדרבנן ולמימר דאפי' אותן תשמישין שאינן נמכרין לרבנן עם הכרם דלא קביעי כל כך לר''מ מכורין הן והלכך בכל תשמישי כרם ושדה השנוין במשנתינו בעינן לפרושי היכי דמי דלר''מ מכור ולרבנן אינו מכור והלכך לר''מ הני אבני דאכפא מכורין הן בכלל שדה כיון דמתוקנות ומזומנות לצורך העומרים: ואע''ג דלא מחתן. שאינן מונחות בתוך השדה אלא חוץ לשדה דלהכי אהני מאי דאמר ר''מ מכר כל תשמישי כרם לטפויי במכירת השדה אפילו הנהו תשמישין שאינן מונחין בתוכו הואיל ולצורך השדה נתקנו והא דאמרן לעיל (דף סה:) אפילו תימא ר''מ התם קביע כו' הני אבני דאכפא דמיתקני קרי קביעי אף על פי שאין מחוברין בקרקע הרי קבועין לתשמיש שדה זו ואין דרך לטלטלן לשדה אחר ולא להשאילן: לרבנן. דאמרי לא מכר כל תשמישי כרם אלא המיוחדין הרבה לתשמיש אין נמכרין אלא א''כ מחתן לתוך השדה: ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר. ובעל כרחך סתמא כרבנן נקט למילתיה דלר''מ לא בעינן סדורות אלא דמתקנן לצורך גדר שדה זו: אע''ג דלא סידרם. זו על גב זו דבכלל כל תשמישי כרם הוא לרבנן לא מזדבני עד דסידרן לכך דהיינו מעשה גדול ותשמיש קבוע: קנים מאי עבידתייהו. מה צריכין לכרם קנים הגדילים בקרקע דקנים סתמא משמע ליה במקום גידולן כמו חיצת הקנים: קנים המחולקין. מפוצלין שמעמידים תחת הגפנים כדי שיהו הגפנים זקופין והאשכולות תולין באויר ולא יתקלקלו בקרקע וקורין להו פאשיל''ש: דמשפיין. משופין ומתוקנין לכך: אע''ג דלא מוקמן. שאינן זקופין ונעוצים עדיין בקרקע: ואע''ג דמטאי למיחצד. הגיע זמן קצירתה וסד''א כל העומד לקצור כקצור דמי אפ''ה לגבי מכירה מכורים בכלל שדה ובדלא מטאי לא איצטריך למיתני מכר דפשיטא היא שהרי השדה מוכר עכשיו לגמרי וזה הלוקח לא יניח למוכר לבשל כאן פירותיו וללקיטה השתא לא חזו הלכך פשיטא דודאי מכר: אע''ג דאלימי. דבתר תפיסת הקרקע אזלינן ופרושי הוא דקמפרש גמ' למתני' ואזיל: דלא קביעא. בקרקע: לר' מאיר דלא מתקנן. דהשתא אינן תשמיש כלל ולרבנן דלא מחתן דלא הוי תשמיש קבוע וחשוב: דצריכא לארעא. לשטחה בשדה לאחר קצירה להנפח התבואה מריח הקרקע ולייבש: דקטיני. קנים דקים: נראה בעיני לפי שטת המשנה דקתני בין כך ובין כך לא מכר את חיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט ולא את חרוב כו' ובסיפא דרישא לא תנינן להו במתניתין שכן סדר שמועה זו והכי גרסינן לה ולא את התבואה התלושה מן הקרקע ואע''ג דצריכא לארעא ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע ואע''ג דקטיני אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא את חיצת הקנין בלבד כו' עד אמר רב פפא והוא דקרו לה וורדא דפלניא ולא את השומירה העשויה בטיט ואע''ג דקביעא בעי ר' אלעזר מלבנות של פתחים כו' בעי ר' זירא כו' בעי ר' ירמיה כו' עד היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו ולא את חרוב המורכב ולא את סדן השקמה אע''ג דקטיני מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ויקם כו' ולפי שיש דברים קצרים בשמועה זו טעו הסופרים ונשתבשו הספרים ולפי סדר שסדרתי אפרשנה: לא את חיצת הקנים בלבד. שהוא דבר חשוב ומחזיק בית רובע בקרקע אמרו דאינו מוכר עם השדה אלא אפי' ערוגה קטנה דלא הוי בית רובע ואורחא דמילתא נקט של בשמים לפי שדרך לקרות לה שם בפני עצמה והוא הדין לכל דבר שיש לו שם בפני עצמו ובחיצת קנים בלבד פירש לך שיעורא דמילתא דפסיקא היא דאי הוי בית רובע יש לו שם בפני עצמו ואי לא לא: אמר רב פפא והוא דקרו כו'. לפרושי אתא היכי דמי יש לה שם בפני עצמה דקאמר רבי יוחנן: וורדא דפלניא. ערוגת בושם של פלוני: אע''ג דקביעא. השומירה בקרקע כיון דטוחה בטיט אינה מיטלטלת עוד וחשיבא ויש לה שם בפני עצמה והרי הוא כמוכר את השדה שלא מכר את הבית דאין בית בכלל שדה אלא בכלל חצר: בעי רבי אלעזר כו'. משום מתני' דקמיפלגא בשומירה בין עשויה בטיט לשאינה עשויה בטיט נקט לה הכא להך בעיא דקמיפלגא נמי בין עשויה בטיט לנקיטי בסיכי ובמוכר את הבית לחבירו קבעי אם מכר בכלל הבית מלבנות של פתחים אם לאו והוא תיקון שעושין סביב המזוזות ומלמעלה ומלמטה שהדלת שוקף עליהן: דמחברי בטינא. מחוברין בכותל אבנים בטיט: דהא מחברי. והוי מן הבית עצמו: בסיכי. יתידות קביל''ש ונוח לפרקן: מאי. מי אמרינן אינן צריכין לפתח כל כך ולא מכרן או לא תיקו: בעי ר' זירא. אם תמצי לומר מלבנות של פתחים דנקיטי בסיכי מכורין בכלל הבית היינו משום דלחיזוק עבידן אבל מלבנות של חלונות דנקיטי בסיכי מהו לנוי עבידן ולא מזדבני או דלמא כיון דמחברי בסיכי הא מיחברי ונמכרין כדאמרן גבי מלבנות פתחים אבל מחברי בטיט לא מיבעיא לן כן נראה בעיני: מלבנות של כרעי המטה. חתיכות עץ היו נותנים תחת כרעי המטה כדי שלא ירקבו בקרקע ואם תמצי לומר גבי פתחים וחלונות דמזדבני היינו משום דמחברי מיהא בסיכי אבל הכא בדלא מיחברי למטה כלל כדמפרש ואזיל קמיבעיא ליה אם הוא מכור עם המטה או לא: דמיטלטלי בהדה. שמחוברין במסמרות או בסיכי:

ואת השומירה. רשב''ם גריס ברישא שאין עשויה בטיט ובסיפא גבי לא מכר גריס העשויה ורבינו חננאל גריס איפכא: והוא דמחתן. אין נראה לפרש לר''י דמחתי על העומרי' דמה אנו צריכין שיהו מונחים על העומרים הואיל והעומרים שהן תלושין אינן מכורין ונראה לר''י דלא מחתן היינו שמעולם לא הניחו על העומרים ומחתן היינו שכבר הונחו ולאו דמחתי השתא: מחולקין. בערוך פירש שהסירו הקליפות כדי שלא יתליעו: ולא את חיצת הקנים כו'. אע''ג דקטיני. עוד יאריך לקמן על משנה זו ובההיא דשומירה וחרוב אלא כן דרך הגמרא שמתחלה מפרש המשנה ואח''כ מאריך: בעי ר' אלעזר מלבנות פתחים. לא כפי' הקונטרס דאפתח הבית קאי דהא לא איירי כלל במכר בית אלא נראה לר''י דאפתח שומירה קאי ואשומירה דרישא קאי דקתני דמכר את השומירה:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד