בבא בתרא פא ע"א

בבא בתרא פא ע"א - Steinsaltz

refers to coral trees [kasita]. There are those who say that the other three are as follows: Aronim, armonim, and almugim. Aronim refers to laurel trees [arei], armonim to plane trees [dulevei], and almugim to coral trees [kasita].

MISHNA: With regard to one who buys two trees in the field of another, this one has not acquired any ground, but only the trees. Rabbi Meir says: He has acquired the ground under them. The mishna states a halakha in accordance with the opinion of the first tanna: If the trees grew, the owner of the field may not cut down their branches, despite the fact that their shade damages his field. And that which grows out of the trunk is his, i.e., it belongs to the owner of the tree, but that which grows out of the roots belongs to the owner of the ground. And if the trees died, their owner has no rights to the ground where the trees had stood.

If one bought three trees, he has acquired the ground along with them. If they grew, the owner of the field may cut down their branches, as he sold a specific piece of land along with the trees, not his entire field. And that which grows out of the trunk and out of the roots is his, i.e., it belongs to the owner of the trees. And if the trees died, the owner of the trees still has possession of the ground, as it was sold along with the trees.

GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (Bikkurim 1:6): With regard to one who buys two trees in the field of another, he brings the first fruits but does not recite the passages of thanks to God that appear in the Torah (Deuteronomy 26:1–11), as the land does not belong to him and therefore he cannot state: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10). Rabbi Meir says: He brings the first fruits and also recites the passage.

Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits, not only one who grew the fruits on his own tree. From where did he derive this halakha? From the fact that the tanna teaches an apparently superfluous mishna. Since Rabbi Meir already taught in the mishna here that the owner of two trees has possession of the ground, isn’t it obvious that he brings first fruits and recites the passage? What is added by his statement in the mishna in Bikkurim?

Rather, learn from the mishna in Bikkurim that Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits to the Temple. Rabbi Meir is saying that even if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis that one who buys two trees does not own the ground between them, he still must bring the first fruits and recite the passage of thanks.

The Gemara asks: But isn’t it written: “Which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2)? This verse indicates that the fruit must be the produce of your land, not land that belongs to another. The Gemara answers: That verse serves to exclude land that is outside of Eretz Yisrael, which is not the land of the Jewish people. It does not exclude land that does not belong to that specific individual.

The Gemara asks: But isn’t it written: “The choicest first fruits of your land you shall bring” (Exodus 23:19)? The Gemara answers: This serves to exclude fruit bought by a Jew that was grown on the land of a gentile in Eretz Yisrael. The Gemara asks: But isn’t it written: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10)? If he purchased the fruit, then the land on which it grew was not given to him by God. The Gemara answers that the phrase “which You have given me” can mean that You have given me money, and with that money I bought this fruit.

Rabba raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: One who buys one tree in the field of another brings first fruits but does not recite the passage, as he did not acquire any land; this is the statement of Rabbi Meir. This is a conclusive refutation of Shmuel’s opinion, as he said that according to Rabbi Meir even one who simply purchases fruit is obligated to bring first fruits to the Temple.

Apropos the discussion of the obligation to bring first fruits of one who buys a tree in the field of another, Rabbi Shimon ben Elyakim said to Rabbi Elazar:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פא - א

איכא דאמרי: שלשה מיני ארזים שהוסיפו חכמים על השבעה שנמנו בפסוק, הם: ערונים, ערמונים ואלמוגים.

ערונים הם הנקראים ערי.

ערמונים הם הנקראים דולבי.

ואלמוגים הם הנקראים כסיתא.

מתניתין:

הקונה מחבירו שני אילנות בתוך שדה חבירו, אם לא פירש לו שהוא מוכר את הקרקע בו גדלים האילנות, הרי זה לא קנה קרקע, לא את הקרקע שסביב האילנות, ואף לא את מקום האילן עצמו. ^[1]

לפיכך, הרי הוא כקונה אילן לפירותיו, שכאשר ייבש האילן, אין לו שום זכות בקרקע, ואף כאן, כשיתייבש האילן יעקור הלוקח את האילן וישתמש בעציו, אבל בקרקע עצמה - אין לו שום זכות.

רבי מאיר אומר: הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו, הרי זה קנה קרקע, היות ושני אילנות נחשבים "שדה האילן" ^[2] לקנות את הקרקע שבמקומם של האילנות ואת מה שביניהם וסמוך להם. ^[3]

ולדברי חכמים אין הקרקע קנויה ללוקח, אבל משועבדת היא לו לכל צרכי האילן.

לפיכך, אם הגדילו ענפי האילן והתרחבו, לא ישפה [יקצוץ] אותם בעל הקרקע, אף על פי שצילם של ענפי האילן מזיק לגידולי המוכר אשר סביב האילן, ^[4] כי הלוקח קנה את האילן על מנת שתהיה הקרקע משועבדת לאילנות לכל צרכם.

אבל לדברי רבי מאיר, הרי האילן נטוע בקרקעו של הלוקח, ואין קרקעו של המוכר משועבד ללוקח, לפיכך - אם הגדילו הענפים, והרי הם מזיקים את המוכר, הרי זה ישפה.

ולדברי חכמים, שהאילן קנוי ללוקח ולא הקרקע, ענף העולה מן הגזע הרי הוא שלו, של הקונה, כי ענף זה - מגוף האילן הוא יוצא.

והעולה מן השרשים הרי הוא של בעל הקרקע, שהיות וענף זה יצא מתחת לקרקע, נחשב הדבר שענף זה גדל מן הקרקע ולא מן האילן.

ואם מתו, יבשו, האילנות, אין לו קרקע ללוקח, בכדי שיוכל לנטוע אילן אחר במקומן, אלא יעקרנו וילך. ^[5]

אבל לדברי רבי מאיר, שהאילן נטוע בקרקעו של הלוקח, אף הגדל מן השרשים שמתחת הקרקע, הרי הוא שלו, כי בקרקע שלו הם צמחו, ואם מתו האילנות נשאר הקרקע ללוקח, ויכול הוא לחזור ולנטוע שם אילן אחר. ^[6] ואף לדברי חכמים, אם קנה שלשה אילנות, "שדה האילן" הם נחשבים, והרי זה קנה קרקע, ובגמרא יתבאר כמה קרקע יש לו, וכיצד נטועים האילנות כשבאים לצרף אותם יחד להחשב "שדה האילן".

והיות שהקרקע שלו, אם הגדילו ענפי האילן, ונכנסו לתחום הקרקע של המוכר, ^[7] ישפה, רשאי המוכר לקצוץ ענפים אלו כדי שלא יזיקוהו.

וכמו כן, ענף העולה בין מן הגזע ובין מן השרשין הרי אלו שלו, של הלוקח, היות והקרקע של הלוקח.

ואם מתו האילנות ויבשו, יש לו, ללוקח, קרקע, ויכול הוא לנטוע אילנות אחרים במקום הראשונים שיבשו. ^[8]

גמרא:

נאמר בתורה [שמות כג יט]: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך".

ונאמר [דברים כו ב - י]: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך, ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם".

"ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו'. ולקח הכהן הטנא מידך, והניחו לפני מזבח ה' אלהיך. "

"וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וגו'. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה', והנחתו לפני ה' אלהיך, והשתחוית לפני ה' אלהיך".

ומפסוקים אלו למדו חז"ל שאין חיוב ביכורים אלא אם כן צמחו הפירות ברשותו, ולא זו בלבד אלא אפילו אם האילן שלו, אין הוא מביא ביכורים אם הקרקע שבה האילן אינה שייכת לו, שהרי נאמר: "פרי האדמה אשר נתתי לי".

ומה היא מצות ביכורים? אדם נכנס לתוך שדהו ורואה פירות שביכרו, קושרן בגמי לסימן, ואומר: הרי אלו ביכורים, והן נעשים ביכורים במחובר משקרא להם שם.

את הביכורים מביאים לעזרה, ושם מניפים אותם לפני ה' ומניחו הבעלים בצד המזבח ואחרי כן ניתנים הביכורים מתנה לכהן כתרומה,

מה שנאמר בתורה: "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ" וגו' "ארמי אובד אבי" וגו' הוא "מקרא ביכורים", שבשעת הבאת הביכורים, מוטל על המביאים לומר פסוקים אלו, כשבח והודאה על חסדי המקום.

תנן התם [ביכורים פרק א משנה ו]: הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו, לא קנה קרקע; לפיכך, מביא הוא ביכורים מאילנות אלו ואינו קורא "מקרא ביכורים", לפי שאין אני קורא בפירות אלו "פרי האדמה אשר נתת לי", ולקמן מפרש מדוע עליו להביא את הפירות, היות ואין חיוב ביכורים אלא מפרי אדמתו.

רבי מאיר חולק ואומר: הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו, קנה את הקרקע של האילנות, וקורא אני בפירות אילנות אלו "פרי האדמה אשר נתת לי"; לפיכך, מביא הוא ביכורים אלו וקורא "מקרא ביכורים". ^[9]

אמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה רבי מאיר להביא ביכורים ^[10] אף בלוקח פירות מן השוק ^[11] שאין הקרקע שלו. ^[12]

ומה שהתנא שנה את מחלוקת חכמים ורבי מאיר בקונה שני אילנות, אינו משום שרבי מאיר מודה בקונה אילן אחד, וכל שכן בלוקח פירות בלבד, שאינו מביא וקורא.

אלא, משום שהתנא בא להשמיענו שלדברי חכמים, אפילו בלוקח שני אילנות אינו קורא, אבל לדעת רבי מאיר אפילו כשאין לו קרקע, הרי זה מביא וקורא.

וממאי, מהיכן למד שמואל לומר דבר זה?

מדקתני משנה יתירא, ממה שנכפלה מחלוקתם של חכמים ורבי מאיר, הן במסכת בבא בתרא לענין מקח וממכר, והן במסכת ביכורים לענין חיוב הבאת ביכורים.

שהרי, מכדי תנא ליה כבר בבבא בתרא, דהקונה שני אילנות יש לו קרקע לדעת רבי מאיר, אם כן פשיטא דהוא מביא וקורא, ומה הוצרך התנא לכפול ולשנות דבר זה במסכת ביכורים!?

הלא דבר ברור הוא, שאם אין לו קרקע אינו מביא וקורא, ואם יש לו קרקע הרי זה מביא וקורא, ומה הוצרך התנא לחזור ולומר שאם קנה שני אילנות, הרי זה מביא וקורא לדעת רבי מאיר, אחרי ששנינו בבבא בתרא שיש לו קרקע!?

אלא, שמע מינה, הא קא משמע לן תנא דביכורים: מחייב היה רבי מאיר אף בלוקח פירות מן השוק.

וכך אמר להם רבי מאיר לחכמים: אף אם כדבריכם שהלוקח שני אילנות אין לו קרקע, מכל מקום מביא הוא וקורא עליהם מקרא ביכורים, ואין צורך שתהיה הקרקע שלו.

ותמהינן: והא כתיב בפרשת ביכורים [דברים כו ב]: "אשר תביא מארצך", משמע שאם אינה ארצו ואדמתו, פטור הוא מהבאת ביכורים, ומדוע יתחייב הלוקח פירות בביכורים!?

ומשנינן: ההוא קרא, בא למעוטי פירות שגדלו בחוצה לארץ, אבל פירות שגדלו בארץ ישראל, מחוייב הוא להביאם, אף על פי שאין הקרקע שלו. ^[13] ותמהינן: והא כתיב [שמות כג יט]: "ראשית בכורי אדמתך תביא" משמע שאם אינה אדמתו וארצו, פטור הוא!? ומשנינן: ההוא קרא, בא למעוטי אדמת נכרי, שאם יש לגוי קרקע בארץ ישראל, ולקח ישראל ממנו פירות, אינו מביא מהן ביכורים. ^[14] ותמהינן: והא כתיב [דברים כו י]: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי", משמע שאת הפירות האלו שהוא מביא נתן לו ה', ואם מן השוק לקח פירות אלו, הרי אין אני קורא בהם: "אשר נתתה לי"!? ^[15]

ומשנינן: אף מה שאדם לוקח במעות, מתנת ה' היא, משום דיהבת לי זוזי וזבני בהו, ה' נתן לו את המעות בהם הוא קנה את הפירות.

מתיב, הקשה, רבה על דברי שמואל:

תניא בברייתא: הקונה אילן אחד בתוך שדה של חבירו, מביא את הפירות שביכרו באילן זה, ואינו קורא "מקרא ביכורים", לפי שקונה אילן אחד, מן הסתם, לא קנה את הקרקע, ואין אני קורא בפירות אלו "פרי האדמה אשר נתתה לי", ^[16] אלו הם דברי רבי מאיר.

הרי מפורש בברייתא זו שאף הקונה אילן אחד, אינו מביא וקורא, כל שכן הלוקח פירות מן השוק, ותיקשי לדברי שמואל האומר: מחייב היה רבי מאיר אף בלוקח פירות מן השוק!?

ומסקינן: אכן, תיובתא היא לדברי שמואל, ואף לדברי רבי מאיר, אין חיוב ביכורים אלא כאשר יש לו קרקע. ^[17] אמר, שאל, ליה רבי שמעון בן אליקים לרבי אלעזר:

הערות

^[1] בגמרא מבואר שספק הוא אם הקונה שני אילנות קנה קרקע או לא, ומכל מקום תנן לא קנה קרקע, כי הקרקע בחזקת בעליה עומדת, ומספק נשארת הקרקע בידי המוכר.

^[2] כתב הרשב"א: מחלוקת רבי מאיר וחכמים היא: האם הקרקע טפלה אל האילנות להקרא "שדה אילן" או לא, ובין לרבי עקיבא הסובר [לעיל סד א]: מוכר בעין יפה הוא מוכר ובין לחכמים החולקים על רבי עקיבא וסוברים מוכר בעין רעה הוא מוכר, נאמרו הדברים. והרשב"ם [להלן פג ב] סובר שלדעת רבי עקיבא המוכר שני אילנות [ואפילו אילן אחד - ראה בתוספות לעיל לז ב ד"ה מכר ולהלן פב א הערה 11] קנה קרקע, היות והמוכר מוכר בעין יפה.

^[3] כפי שקנה קרקע אליבא דחכמים כשקנה שלשה אילנות, וכמבואר בגמרא להלן פב א.

^[4] וברש"ש הוסיף דאף מלא המרדע שמעכבו מלחרוש [ראה לעיל כז ב במשנה], גם כן לא ישפה.

^[5] כתב הר"ן: הדר תנא הכי, דלא תימא כי תנן ברישא לא קנה קרקע הני מילי תחתיהן [תחת הענפים] וביניהן, אבל מקום האילנות מיהא קנה, קא משמע לן דאפילו מקום האילנות לא קנה. ובפרק חזקת הבתים [לז ב, ראה שם ברשב"ם ותוספות] פליגי רבא ונהרדעי דלרבא אינו יכול לעשות במקומן אפילו בור ודות, וקיימא לן כוותיה, ולדעת נהרדעי מקום האילן שלו לבור ודות ומכל מקום קתני אין לו קרקע לומר שאינו רשאי ליטע אחר במקומן.

^[6] האי סיפא אתיא לתנא קמא, דאילו לרבי מאיר הגדילו ישפה, והעולה אפילו מן השרשים של בעל האילן, דשנים לרבי מאיר כשלשה לרבנן - רשב"א.

^[7] בעליות דרבינו יונה כתב דאף בסמוך לאילן, כמלא אורה וסלו [ראה להלן פב א], אם הגדילו ישפה, שאם לא ישפה, שמא יחזיק הלוקח על ידי תוספת הענפים, כמלא אורה וסלו חוץ לתוספת הענפים ובנימוקי יוסף [פב א ד"ה אורה] חולק וסובר שאינו משפה אלא אם כן הגדילו יותר ממלא אורה וסלו [אבל בלאו הכי, אין מתמעטת זכותו של בעל הקרקע, כי הלוקח ילקט את הפירות על ידי שיעלה באילן, ראה בסמ"ע רטז כו].

^[8] כתב הר"ן: הא נמי איצטריך, דלא תימא כי אמרינן קנה קרקע דוקא בעודן קיימין, אבל מתו - לא, קא משמע לן דאפילו הכי קנה קרקע.

^[9] ואף שאינו קונה קרקע בכל שיעור יניקתו, מכל מקום קרינא ביה "בכורי אדמתך" היות והקרקע משועבד לו ליניקתו - ריטב"א [ד"ה ממאי ולעיל כז א, ראה שם] ותוספות [כז א ד"ה לא] כתבו דהכא מיירי באופן שענפי האילן גדולים הרבה ויוצאים חוץ לשש עשרה אמה, ונמצא שיש לו בקרקע את כל שיעור יניקתו, [ובתוספות ישנים משמע שאם ענפי האילן אינם ארוכים כל כך, הרי זה קנה טז אמות מן הקרקע].

^[10] ואף לקרוא "מקרא ביכורים" - רבינו גרשום.

^[11] הב"ח הגיה שצריך לומר: פירות האילן וכן משמע ברשב"ם, אך לפני הראשונים היתה הגירסא כאשר לפנינו. וכתבו ב"שיטה מקובצת": מן השוק לאו דוקא, דהיכי ידע דהוי ביכורים אלא אם קנה אותם באילן קודם שביכרו, כשביכרו חייב להביא אף על פי שאין להם קרקע. והרשב"א כתב: פירות מן השוק, פירוש: פירות של ביכורים. ובריטב"א כתב: שלקחם לביכורים אלו בשוק ממש, והא דתנן כיצד מצות ביכורים יורד אדם לתוך שדהו, ורואה תאנה שביכרה וקושרה בגמי ואומר הרי אלו ביכורים, ההיא כדעת רבנן, אי נמי לרבי מאיר ולמצוה היכא דאפשר. ויש מפרשים דהכא מחוברים לקחם על מנת לתלוש, שאין לו קרקע כלוקח פירות בעלמא, וכן נראה מפירוש רשב"ם, ולישנא דמן השוק לאו דוקא, ויש שאין גורסין אותו. וב"אמרי בנימין" העיר: למאן דאמר אין ביכורים אלא פירות שביכרו, איך יכול אדם לעשות כל שדהו ביכורים [ביכורים פרק ב משנה ד]! ? ואולי כיון שהפריש את הביכורים יכול להוסיף עמהם עוד, אבל מאוחרים בלא המבכירים לא.

^[12] לדעת שמואל, רבי מאיר חולק על מה שהובא בפתיחת הסוגיא, שאין מצות ביכורים אלא בפירות שגדלו באדמתו. [לשון מחייב היה רבי מאיר אף בלוקח פירות מן השוק משמע שחובת ביכורים מוטלת על החפצא דפירות שביכרו, ואז צריך בעל הפירות להביאן בין אם הם גדלו אצלו, בין אם הוא לקח מבעליהם. ומדברי תוספות ד"ה ההוא בשם רשב"א לא משמע כן].

^[13] הקשו בתוספות: אמאי איצטריך קרא למעוטי ביכורים בפירות שגדלו בחוץ לארץ, הא קיימא לן [קידושין לו ב]: כל מצוה שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ, ואף מצות ביכורים מצוה שתלויה בארץ היא שהרי פירות הארץ מתחייבים בה, ולמאי בעי קרא מיוחד לפטור פירות חוץ לארץ מביכורים! ? ובתוספות הרא"ש הוסיפו: הכא נוכל לתרץ דלא חשיב תלויה בארץ, דהא אפילו לוקח מן השוק חייב, מיהו קשה דמילתא דשמואל לא קיימא דהא איתותב, ואפילו הכי בריש פרק ראשית הגז [חולין קלו א] קאמר "ארצך" למעוטי חוצה לארץ! ? ותירצו התוספות בשם יש מפרשים: אכן "ביכורים" מצוה התלויה בארץ היא, אבל מכל מקום בעי קרא למעוטי פירות חוץ לארץ, משום דבכורים איתקוש לבשר בחלב, ובשר בחלב נוהג אף בחוץ לארץ; סלקא דעתך אמינא: פירות חוץ לארץ חייבים בבכורים כבשר בחלב הנוהג בחוץ לארץ, קא משמע לן: "מארצך" - למעוטי חוצה לארץ. [ובתוספות הרא"ש כתב: מדכתיב "בכורי כל אשר בארצם" סלקא דעת אמינא לרבויי חוץ לארץ, ולכך איצטריך מיעוט]. ועוד כתבו: ולרשב"א נראה דלא חשיבי בכורים מצוה התלויה בארץ, דלא דמיא לתרומה ומעשר וחלה, דהתם גוף הפירות מחוייבים בתרומה דטבל נינהו ואסורין באכילה, ולכך חשובין הן תלוין בארץ, אבל בכורים אין החיוב תלוי בפירות אלא באדם, דאין נאסרין באכילה אף על פי שלא הפריש מהם ביכורים, ואפילו בעודן באילן מתחייב, כדתנן במסכת בכורים [פרק ג משנה א] כיצד מפרישין בכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר, קושרו בגמי, ואומר: הרי אלו ביכורים, ואף על גב דאם אין לו אינו חייב לקנות, מכל מקום חובת הגוף נינהו. וב"תורת זרעים" [ביכורים א ו] הביא מחלוקת תוספות ורמב"ם בלוקח פירות תלושים ואחר כך קנה את השדה, דלדעת הרמב"ם מביא ביכורים שהרי יש לו קרקע ופירותיהם, ולדעת תוספות אינו מביא וקורא היות שבעת גדילת הפירות עדיין לא היתה השדה שלו. וביאר ב"תורת זרעים" שתוספות לשיטתם שביכורים הוו חובת הגוף ולא חובת הפירות, על כן הלוקח פירות תלושין ואחר כך קנה גם את השדה אינו מביא ביכורים, משום דהשתא בשעת קניית השדה לא שייך שיחול על הלוקח חובת ביכורים, כיון שהם תלושים. והרמב"ם סובר שביכורים אינו חובת הגוף גרידא אלא הוי חובת פירות, דחל חיוב בגוף הפירות לקיים בהם מצות הפרשת ביכורים [וראה שם שהביא כמה ראיות לזה], על כן מחייב הרמב"ם את הלוקח פירות תלושין ואחר כך לקח את הקרקע, משום דכבר חל חיוב בכורים בהפירות בעת שגדלו בקרקע המוכר, ותו לא פקע מהם האי חיובא, ועל כן כיון שהלוקח קנה גם הקרקע שפיר יכול לומר: "מן האדמה אשר נתת לי. " [וראה שם מה שכתב בדין ביכורים בשנה השביעית].

^[14] א. בפשוטו, יש לפרש שלמרות שאין צורך שיהיו הפירות גדלים באדמתו, מכל מקום לא שייך להביא ביכורים מפירות שצמחו באדמתו של מי שהוא פטור מהבאת ביכורים, וכיון שגוי פטור מן הביכורים, על כן אף הלוקח את פירותיו, אינו מביא מהם ביכורים, וכן נראה ברשב"א. ובתוספות ד"ה ההוא כתבו לשון אחד שממקרא זה ד"אדמתך" למעוטי אדמת נכרי למד רבי מאיר שיש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר וכו', כלומר מכאן יש ללמוד שאדמת נכרי בארץ ישראל, אין בה דין קדושת ארץ ישראל, ודינה כדין חוצה לארץ. ב. כתב ה"חזון איש": אף על פי שאין הנכרי קונה קנין הגוף אלא פירות, מכל מקום איפגם "אדמתך" כיון דקנה לה נכרי ליניקה. ג. כתב הרשב"ם: נראה בעיני דהכי גרסינן: והכתיב "אדמתך" "אדמתך", שני פעמים כתיב "ראשית בכורי אדמתך" בספר ואלה שמות, בואלה המשפטים [כג יט] ובכי תשא [לד כו]. וקמשני: חד למעוטי אדמת עכו"ם וחד למעוטי אדמת גר, שהרי הגר עצמו מן המביאין ולא קורין הוא, כדתנן במסכת בכורים [פרק א משנה ד] שאין יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו, ואתא האי קרא למעוטי דהקונה מפירות קרקע שלו לא מביא ולא קורא. ובתוספות חלקו עליו וכתבו דבחינם דחק עצמו הרשב"ם להגיה את הספרים, דהא חד "אדמתך" דרשינן בפרק קמא דביכורים [משנה א ב] לנוטע בתוך שלו והבריך לתוך של חבירו או לתוך של רבים הרי זה אינו מביא, משום דכתיב "אדמתך" - עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך, ודוקא לוקח פירות מביא וקורא לרבי מאיר ולא מבריך בשל חבירו, דכיון דקנה מחבירו חשוב "אדמתך" [לדעת תוספות משנה זו דמבריך לתוך של חבירו נשנתה אפילו לרבי מאיר, וגם לרבי מאיר צריכים הפירות לצמוח ב"אדמתך" אלא שהחיוב נשאר על הפירות גם אם הוא מכרן לאחרים. (וראה ב"אור שמח" ביכורים ב יד) וברשב"א כתב דלרבי מאיר המבריך בתוך של חבירו מביא וקורא]. ועוד הקשו התוספות: לית לן למעוטי לוקח מגר, כיון דגר עצמו בר הבאה הוא. [גר עצמו מביא ביכורים, אלא שאינו יכול לקרוא "מקרא ביכורים" והלוקח ממנו פטור לגמרי, ואמנם אפשר לומר שגר אינו מביא ביכורים אלא אם לקח פירות שגדלו באדמת ישראל, אך מכל מקום חידוש הוא לפטור לגמרי את פירותיו של הגר, כיון שהוא גברא בר חיובא].

^[15] כך נראה לפרש על פי גירסת הגמרא, וראה ברשב"ם ד"ה ואינו קורא, ברש"ש ובמה שהאריך ב"בית הלוי" חלק ב סימן נ. ובריטב"א הועתקה גירסת הגמרא כך: והכתיב מן האדמה אשר נתת לי.

^[16] כתבו התוספות [כז א ד"ה לא]: אף שרבי מאיר סובר שהקונה קרקע לפירותיו, מביא וקורא, היות ו"קנין פירות כקנין הגוף דמי" לדעת רבי מאיר, מכל מקום הלוקח אילן אחד אינו מביא וקורא, דשאני התם שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע, אבל הכא אם יתייבש האילן מיד - אין לו בקרקע כלום, אי נמי התם קרקע קנויה לו לכל דבר למשטח בה פירי ולמיזרע בה סילקא וירקא, אבל לוקח אילן אין לו אלא יניקה לבדה.

^[17] כתב הר"ן: הא דתנא משנה יתירא, הוא משום דאורחיה דתנא למיתני כל דיניו בדוכתיה, אף על גב דחד מחבריה גמר, הלכך תנא הכא פלוגתייהו בדיני ממונות, והתם לעניין הבאת ביכורים.

כסיתא [אלמוגים]. איכא דאמרי [יש שאומרים] שהאילנות הנוספים הם: ערונים, ערמונים, אלמוגים. ומפרשים: ערונים הם הקרויים ערי (דפנה), ערמונים הם הקרויים דולבי, אלמוגים הם כסיתא.

א משנה הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו — הרי זה לא קנה קרקע שעמהן, אלא את האילנות בלבד. ר' מאיר אומר: קנה קרקע. וחוזרים לדברי התנא הראשון. אם הגדילו האילנות לא ישפה בעל הקרקע, לא יקצוץ מהם ענפים אף על פי שצילם מזיק לשדהו. ובאשר לזכות בענפים היוצאים מן העץ, הרי העולה מן הגזע — שלו, של בעל האילן, אבל מה שיוצא מן השרשים הוא של בעל הקרקע, ואם מתו שני אילנות אלה — אין לו לבעל האילנות קרקע שעמדו עליה.

אם קנה שלשה אילנות — קנה גם קרקע. במקרה זה, אם הגדילו האילנות הללו ישפה בעל הקרקע, משום שמכר לו קרקע מוגדרת יחד עימם ולא את כל שדהו. והעולה מן הגזע וגם מן השרשין שלו של הקונה, ואם מתו האילנות יש לו קרקע שנמכרה עימם.

ב גמרא תנן התם [שנינו שם]: הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו — מביא ביכורים מהם ואינו קורא, משום שמאחר שאין הקרקע שלו אינו יכול לקרוא בכך את לשון וידוי הביכורים "הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי" (דברים כו, י). ואילו ר' מאיר אומר: מביא וגם קורא.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה ר' מאיר בביכורים אף בלוקח פירות מן השוק, ולאו דווקא במי שגדלו הפירות על אילנות שלו. ממאי [ממה] הוא מסיק דבר זה? מדקתני [ממה ששנה] משנה יתירא שאינה נחוצה; מכדי תנא ליה [הרי כבר שנוי לו, לר' מאיר] במשנתנו, שיש לו קרקע בין שתי האילנות, אם כן פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שמביא וקורא.

אלא שמע מינה [למד מכאן] שמחייב היה ר' מאיר אף בלוקח פירות מן השוק, שאף אם לענין קניינים היה הדין כדברי חכמים, שאין לו קרקע, מכל מקום הוא צריך להביא ביכורים.

ומקשים על אפשרות כזאת: והא כתיב [והרי נאמר]: "אשר תביא מארצך" (דברים כו, ב), משמע: מקרקע שלך ולא של אחר! ומשיבים: ההוא [אותו כתוב] למעוטי [למעט] חוצה לארץ הוא בא, שאיננה ארצך, ואין הכוונה למעט קרקע שאינה קניינו הפרטי.

ומקשים: והא כתיב [והרי נאמר]: "ראשית ביכורי אדמתך תביא" (שמות כג יט)! ומשיבים: דבר זה בא למעוטי [למעט] אדמת גוי בארץ ישראל, שאם קנה פירות קרקע זו אינו מביא ביכורים. ומקשים: והכתיב [והרי נאמר כתוב נוסף]: "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי" (דברים כו, י), ואם קונה מן השוק אין זה, לכאורה, מה שנתן לו ה'! ומשיבים: אף לשון "אשר נתת לי" ניתן לפרש כך: דיהבת [שנתת] לי זוזי וזבני בהו [כספים וקניתי בהם] פרי זה.

מתיב [מקשה] רבה ממה ששנינו בברייתא: הקונה אילן אחד בתוך של חבירו — מביא ואינו קורא, לפי שלא קנה קרקע, אלו דברי ר' מאיר. אם כן תיובתא [קושיה חמורה] לשמואל, שאמר שלדעת ר' מאיר חייב בביכורים אף שקונה פירות בלבד.

ובענין זה של חובת ביכורים במי שקונה אילן בשדה חבירו אמר לו ר' שמעון בן אליקים לר' אלעזר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Apropos the discussion of the obligation to bring first fruits of one who buys a tree in the field of another, Rabbi Shimon ben Elyakim said to Rabbi Elazar:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

כסיתא. בלע"ז קוריי"ל. קורלו:

פיס' אם הגדילו. הגופות שהיו מתרחבות הרבה לכאן ולכאן אע"ג שהצל רע לבית השלחין לא ישפה המוכר לענפין. כלומר לא יקצוץ אותן ענפין דמצי למימר הלוקח כי היכי דאין לי בקרקע שלך כלום שאם ייבש האילן אין [לי] רשות לנטוע אחר במקומו ה"נ אין לך רשות באילנות כלום לשפות. ואותן בדי אילן העולין מן הגזע היינו שעולין מן האילן עצמו בסמוך לארץ דלוקח הוי משום דהאילן שלו: ומן השרשין:

שהן ^א)אולי צ"ל שהן בתוך הקרקע של בעל הקרקע.כרחוק האילן של בעל הקרקע משום דכקרקע דמי:

ואם מתו. האילנות שיבשו אין להם קרקע ליטע אחרים במקומן:

הגדילו. הענפים חוץ מקרקע שלו ^ב)נראה דצ"ל ששייך לאילנות.ששייר לאילנות:

ישפה. המוכר מפני שהצל רע לבית השלחין:

מביא. בכורים:

ואינו קורא. משום דלא קנה קרקע:

אפי' בלוקח פירות מן השוק. מביא וקורא:

מכדי תנא ליה. ר' מאיר במתני' דהקונה ב' אילנות יש לו קרקע כיון דאשמועינן דיש לו קרקע ממילא שמעי' לטעמי' דמביא וקורא למה למיתנא בדוכתא אחריתא דמביא וקורא. אלא לאו ש"מ להכי דלוקח פירות מן השוק דמביא וקורא:

והא כתיב אשר תביא מארצך. ולהיכא דלקחן מן השוק לאו ארצו היא:

למעוטי אדמת עכו"ם. דאי קבלה באריסות או בקבלנות אינו מביא וקורא דלאו אדמתך קרינן ביה:

והא כתיב אשר נתתה לי ה'. ולהיכא דלקחן מן השוק לא מצי למקרי הכי: ומשני היינו דיהבת לי זוזי וזבני בהו פירי:

תיובתא. דרב יהודה אמר שמואל דאמר לעיל דמביא וקורא:

ממאי מדקתני משנה יתירא. ואיכא למיפרך ואמאי לא מיתרא ליה ההיא דתנן התם במסכת בכורים (א,יא) הקונה ג' אילנות בתוך של חברו מביא וקורא ר"מ אומר אפילו שנים והא פשיטא בין בדרבנן בין בדר' מאיר דכיון דקתני הכא יש לו קרקע פשיטא דמביא וקורא ואפשר דהוה מצי לאקשויי ליה הכי אלא ניחא ליה לאותובי מברייתא בהדיא ובתר דאיתותב לא קשיא לן דניחא ליה לתנא למיתני גבי בכורים וגבי דינא דכל חד בדוכתי' ואע"ג דאפשר ללמוד אחד מתוך חברו.
וא"ת תרי בבכורים למה לי דהא מדקתני הקונה שני אילנות מביא ואינו קורא מכלל דשלשה קורא איכא למימר דילמא הוא הדין לשלשה וקמ"ל דאפילו בשנים מביא אי נמי להודיעך כחו דר' מאיר לפיכך חזר ושנה אחרת ומיהו אם היה שונה זו בלבד תחלה דקתני שלשה קורא ר"מ אומר אפילו שנים לא היה צריך לדבר אחר אלא ניחא ליה למיתנינהו לכולהו בהדיא.

ההוא למעוטי חוצה לארץ. איכא לעיוני קרא למה לי, למעוטי חוצה לארץ פשיטא ובמסבת בכורים (א,ב) דריש אדמתך ולא דריש ארצך, ואיכא דתריץ סד"א בכורים שאני דאתקש לבשר בחלב דחובת הגוף היא ונוהגת בכל מקום איצטריך, והכי איתא במכלת' בכה"ג (משפטים כ').

והכתיב אדמתך ההוא למעוטי אדמת כותי. והרב ר' שמואל ז"ל גריס והכתיב תרי אדמתך חד למעוטי אדמת כותי וחד למעוטי אדמת גר ומיהו לרבנן נמי איצטריך למעוטי אדמת כותי וגר כגון שלקח שדה מהן דלא נימא לוקח מביא בכורים מפירות שגדלו ברשות גר ונכרי כדאמרי' בגיטין אלא דמשמע דרבנן כותי וגר מחד קרא נפקי דהן פטורין ואדמתן מימעטא ואידך ואדמתך מדריש התם במס' בכורים (פ"ב ב') לנוטע בתוך שלו והבריך בתוך של רבים או בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע ואע"ג דליכא איסורא בנטיעתו כיון שאין כל גדוליו בתוך שלו אינו מביא אבל לר"מ לא צריך להכי דהא ודאי מביא וקורא דלא גרע מלוקח פירות מן השוק דמחייבינן ליה השתא ובדאיכא איסורא כגון אילן הסמוך או סקריקון וגזלן לא צריך קרא דשונא גזל בעולה הוא ועוד מאשר נתת לי נפקא, ואע"ג דקתני להו התם במשנת מסכת בכורים, משום שארא נקט להו.
ומיהו בירושלמי התם (בכורים א,א) פירשו, א"ר יוחנן וכולם מתורת גזל ירדו להם שהמוכר שביל לחברו קנה עד התהום ופירשו שם נמי שאם הבריך ברשות מביא וקורא ולהאי סברא אפי' לרבנן נמי תרי אדמתך צריכי למעוטי אדמת גר ואדמת כותי דמשום גזל מימעטי אינך ומלי נפקא והאי דממעטי אדמת גר מאדמתך משום דהוא עצמו אינו חייב בהן דקרא ממעע לה כדתנן הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו אם היתה אמו מישראל מביא וקורא כשהוא מתפלל עם הצבור אומר אלהי אבותיכם וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכו'.
ומיהו איכא למ"ד דגר עצמו אפילו אין אמו מישראל מביא וקורא. בירושלמי (בכורים א,ד) תני בשם ר' יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לאברה' עתה לכל העולם ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כר' יהוד' עובד' קומי ר' אבהו ואורי כר' יהוד' וכשהוא מתפלל נמי אמר אלהי אבותינו ואפי' בצבור וכן בברכות המזון והא דאמרי' למעוטי גר לא ק"ל הכי ולא וכי ההיא דאמרי' במס' מכות (י"ט א') ננשום דאיכא בכורי הגר וכו' וכן פסק הרב ר' משה ספרדי זצ"ל ולהאי סברא חד אדמתך למעוטי לוקח בכורים וחד למעוטי אדמת כותי שלא תאמר אין קנין לכותי בארץ להפקיעה ותימה הוא היאך יקרא והלא אינו יכול לומר לתת לנו וי"א דהא דקאמר בירושלמי קורא בבני קיני חותן משה דתניא בתוספתא ר' יהודה אומר כל הגרים מביאין ואינן קורין ובני קיני חותן משה מביאין וקורין משום והיה הטוב וגו' וכיון שאברהם אב לכל העולם ונטלו חלק בארץ קורי' לר' יהוד' והלכה כמותו ואע"ג דכתיב בפרשת בכורים ארמי אובד אבי שלשה אבות העולם היו כאברהם.
ויש ששואלים היאך מוציאין שאר הגרים את הרבים ידי חובתן בברכת המזון אפ"פ שאמו מישראל שהרי לא נטלו חלק בארץ ומדרבנן נינהו כדאמרי' במסכת ברכות דנשים בברכת המזון דרבנן וטעמא דמילתא משום דלאו בת נחלה היא. וא"ת אין ה"נ שאין מוציאין אחרים ידי חובתן בשאכלו שיעורא דאוריי' א"כ כהנים נמי לא יוציאו אחרי' דתניא בתוספתא הכהנים מביאין ולא קורין לפי שלא נטלו חלק בארץ ר' יוסי אומר כשם שנטלו לוים כך נטלו כהנים ורב חסדא כהן הוה ובריך בי ריש גלותא ואין ספק שמוציאין את הרבים ידי חובתן.
ואיפשר משום דקיימא לן כר' יוסי ולר"מ נמי איפשר דסבירא ליה שאין ברכת המזון תלויה בחלק הארץ ובעיין דבברכות אליבא דר' יוסי ולפי זה צריך להזהר שלא יברך גר לישראל בשאכל שיעורא דאוריי' כדרך האשה ויש מפרש פירוש אחר באותה שמועה שבמסכת ברכות ובירושלמי לא משמע כי הך סברא כלל אלא בכל גרים קאמר ר' יהודה קורין מפני שהן בני אברהם וראוין היו לירושה שלו אלא שנתחלקה הארץ ליוצאי מצרים והרי הן כטפלים שראוין לירש ואין להם אעפ"כ הרי הם כשאר כל האדם.

מתני': הקונה שני אילנות בשל חבירו הרי זה לא קנה קרקע. וכבר כתבתי בפרק חזקת הבתים שמעתא דזה החזיק בקרקע וזה החזיק [לז, ב] באילנות, דתירצא דהא מתניתין בין לרבנן בין לרבי עקיבא היא, דנתינת קרקע לשנים ולשלשה לאו בעין רעה ועין יפה תליא מילתא, אלא אי הויא ארעא טפלה להם ליקרות שדה אילן אם לאו. ומאי דאיתמר בגמרא על מתניתין דהכא הכין מכרע, ושם כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא, וכן דעת רבינו יצחק הזקן ז"ל.

רבי מאיר אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה והעולה מן הגזע שלו וכו'. האי סופא אתיא לתנא קמא, דאילו לרבי מאיר הגדילו ישפה והעולה אפילו מן השרשין של בעל האילן, דשנים לרבי מאיר כשלשה לרבנן, וקתני שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה, והעולה מן השרשין שלו, ואם מתו יש לו קרקע.

גמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי מאיר אפילו בלוקח פירות מן השוק. פירוש פירות של בכורים.

ממאי מדקתני משנה יתירא וכו'. כלומר, דבשלמא לרבנן איצטריך למהדר ולמתני בשנים, לאשמועינן דאף על פי שלא קנה קרקע ואינו יכול לקרות אפילו הכי מביא. אלא לרבי מאיר איצטריך, אי לאו לאשמועינן דאפילו לוקח מן השוק מביא וקורא. והכי קאמר להו לרבנן, אפילו לדידכו דאמריתו דלא קנה קרקע, יביא ויקרא, שאני אומר שאפילו לוקח פירות מן השוק מביא וקורא, שאין הדבר תלוי במביא מקרקעו, וכדמפרש ואזיל אשר נתת לי ה' דיהבת לי זוזי דזבני בהו. ואם תאמר לרבי יהודה אמר שמואל שלשה מביא וקורא דתניא תמן ליקשי להו דרבנן הא תו למה לי. וי"ל דאין הכי נמי דהוה ליה לאקשויי עליה דרב יהודה הכין, אלא משום דאשכח תיובתיה בהדיא מן הברייתא, דקתני רבי מאיר אומר הלוקח אילן אחד מביא ואינו קורא, לא חש לאקשויי ולטעמיך הקונה שלשה אילנות למאי איצטריך. ואם תאמר מכל מקום שפיר קאמר שמואל, מכדי הא תנא הכא דינא דשנים ושלשה בין לרבנן בין לרבי מאיר, ואם כן פשיטא לרבנן דקונה שלשה מביא ולרבי מאיר בשנים. וי"ל דניחא ליה לאשמועינן דינא דהבאת בכורים אף על גב דתנא הכא דינא דקניית קרקע. ומיהו אי תנא הך דבכורים תו לא איצטריך להא דהכא, דההיא כוללת את הכל, דינא דקניית קרקע ודינא דהבאת הביכורים.

והכתיב אשר תביא מארצך ההוא למעוטי חוצה לארץ. ואם תאמר ולמעוטי חוצה לארץ איצטריך פשיטא, דחובת קרקע אינה נוהגת בחוצה לארץ, וי"ל דאיצטריך, סלקא דעתך אמינא דאיתקוש לבשר בחלב, דכתיב (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, וכיון שכן אף הן יהו נוהגין בחוצה לארץ כבשר בחלב, קא משמע לן ארצך ולא חוצה לארץ.

והא כתיב אדמתך ההוא למעוטי אדמת גוי. כלומר בשקנה גוי שדה בארץ וגדל בו פירות, ואחר כך מכרו לישראל, סלקא דעתא אמינא יביא בכורים, כתב רחמנא אדמתך ולא משל גוי, דיש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מבכורים ומה הוא פטור אף אדמתו פטורה. ור"ש ז"ל גריס, והא תרי אדמתך כתיבי חד למעוטי אדמת גוי וחד למעוטי אדמת גר. כלומר, כשגדלו פירות ונתבכרו בשדה הגר, ואחר כך מכרו לישראל, אין ישראל הלוקח ממנו מביא בכורים, דגר נמי פטור מן הבכורים ואדמתו נמי פטורה מן הבכורים.
ואם תאמר לרבנן למעוטי אדמת גר, וגוי מנא להו, דהא חד מהני איצטריך למעוטי לוקח פירות מן השוק למאי דמקשי השתא. וי"ל דלוקח פירות מן השוק נפקא להו מאשר נתת לי, דלא משמע להו דיהבת לי זוזי דזבני בהו. ואי נמי לדידהו גוי וגר מחד קרא נפקא להו, משום דכל שהוא פטור אף אדמתו פטורה, ואידך הא דרשינן ליה במסכת בכורים (פ"א, מ"א וב') למעוטי נוטע בתוך שלו והבריך בתוך של רבים, או שנטע בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים עוברת באמצע, ואף על פי דליכא איסורא בנטיעות בעינן שיהו כל גידולי מאדמתך, וכל שכן בלוקח מן השוק, ולרבי מאיר דמחייב אפילו בלוקח מן השוק, הא לא מימעיט אלא מביא וקורא. ומיהו בירושלמי מפיק אפילו הכי הנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים או דרך היחיד עוברת באמצע, משום גזל, דכתיב שונא גזל בעולה, דגרסינן התם בירושלמי (פ"א, ה"א): אמר רבי יוחנן כולם מתורת גזל ירדו להם שהמוכר שביל לחבירו קנה עד התהום, ועוד אמרו שם תרווייהו צריכי, חד למעוטי אדמת גוי וחד למעוטי אדמת גר, ואשר נתת לי למעוטי לוקח פירות מן השוק.
הא דאמרינן דאדמת הגר מימעטא מאדמתך, היינו משום דגר עצמו פטור, וכמו שאמרנו גר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו, אם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל עם הצבור אומר אלהי אבותיכם, וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל, ומיהו איכא מאן דאמר דאין הלכה כן, אלא כל הגרים מביאין וקורין ואפילו אין אמו מישראל, דגרסינן התם בירושלמי (ה"ד): תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם עתה לכל העולם, ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי יהודה קומי ר' אבהו ואורי כרבי יהודה. ולפי זה אף כשהוא מתפלל בין עם הצבור או בינו לבין עצמו אומר אלהי אבותינו וכן בברכת המזון. ואם תאמר אכתי איך יאמר ארמי אובד אבי. י"ל דשלשת האבות הן הן אבות כל העולם. ואם תאמר עוד, והא כתיב לתת לנו. י"ל דכיון שהן כבני האבות ראויין היו ליטול חלק בארץ, אלא שליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, והגרים הרי הם כטפלים שלא נטלו חלק בארץ. ומגירסא זו שבירושלמי משמע דבכל הגרים קאמר ולא בשל הקיני חותן משה. ואף על גב דתני הכי בתוספתא, בהא דירושלמי מפרש לשעבר היית אב לארם ועתה לכל העולם.

המשנה הששית והיא גם כן מענין מה שלפניה להודיע בקונה אילנות על איזה צד נכלל מן הקרקע עמהם ועל איזה צד לא קנה קרקע כלל ואמר על זה הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע ר' מאיר אומר קנה, קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הבית ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה, העולה מן השרשים שלו ואם מתו יש לו קרקע אמר הר"ם לא ישפה לא יכרות ר"ל אין ראוי ללוקח שיכרות הענף הצומח ואין הלכה שנחוש שימשך שרשו בקרקע ויעלה אילן שלישי ויאמר לו שלש אילנות מכרת לי ויש לי קרקע ולפיכך חייב הלוקח שישפה ומלה זו דומה לארמית תרגום ואכות אותו טחון ושפית יתיה בשופינא וגזע הוא הנראה מן האילן למעלה מן הארץ ושרשים מה שתחת לארץ ואמרו הגדילו ישפה לפי שיאמר לו המוכר כיון שהם לך קרקע ואני יכול לטעון עליך בו אחר שיש לך שלש אילנות למה תכרות הענפים שמתפשטים וממלאין שאר קרקע ומה שאמר יש לו קרקע שיעור אותו קרקע שהוא רחוק אילן מאילן וחוץ לאילנות שיעור אורה הפירות וסלו שמאסף בו וזהו כשיהיה רחוק אילן מאילן מארבע אמות או יותר משש עשרה אמה אין לו מן הקרקע סביבות האילן מלא האורה וסלו חוצה לו:

אמר המאירי הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו הרי זה לא קנה קרקע אלא מחזיק בו ויש לו דרך בו כל ימי חיותו אבל לכשימותו האילנות או יקצצו אין לו כלום ור' מאיר אומר קנה קרקע ואין הלכה כדבריו הגדילו לא ישפה פירוש לדברי תנא קמא הוא חוזר ודן שמאחר שאין לו קרקע אם הגדילו ענפיו אין בעל הקרקע יכול לקצצן לו אע"פ שהצל רע לבית השלחין ולהעמידן על תכונת השעה שלקחן ודאי הואיל ויש לו זמן אינו קפיד על כך ועל דעת כן מכרו שיהנה בו בכל מיני הנאותיו עד שייבש וכן שמאחר שאין לו קרקע נשתעבד לו את של המוכר וזה עיקר העולה מן הגזע שלו פירשו בגמ' שאם יצאו בדים חדשים מגזע האילן או משרשו אם יצאו מן הגזע והוא הסדן הסמוך לארץ ורואה פני חמה הרי הוא של בעל האילן הואיל ולא יצאו מתחת הקרקע אבל העולים מן השרשים שהם תחת הקרקע הרי הם של בעל הקרקע ומ"מ פירשו בגמ' שאף בעולים מן הגזע יכול בעל קרקע לקצצן ולא אמרו שהם לבעל האילן אלא לעצים שמא יעלה אבק הארץ תל עפר בין הבד המתחדש ובין האילן הישן והדבר מתישן עד שמתרחקין זה מזה ארבע אמות ר"ל הבדים מן האילן ויאמר הלוקח ששלשה מכר לו ויש לו קרקע וכן פירשו על זה בגמ' בדקל שאינו מוציא מן הגזע אלא הכל יוצא השרש הטמון בקרקע ואפילו ראינוהו מן הגזע אומרין שמן השרש יצא אלא שנתגלה קנה שלש אילנות יש לו קרקע הראוי להם ופירשו בגמ' כל מה שהוא תחתיהן וביניהם ר"ל מה שבין האילנות ועוד חוצה להם כמלא אורה וסלו ואם מתו או נקצצו חוזר ונוטע או קנה קרקע לכל שירצה ומאחר שכן כל שהגדילו הענפים ישפה ומעמידן על הצד שהיו בשעת המכירה ויש אומרים דוקא בשהגדילו חוץ לקרקע שלהם שלא נשתעבד לו אלא את שלו וזה עיקר וכל דברים היוצאים מן השרש של בעל האילן שהרי יש לו קרקע:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

נח. הרי אמרו בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף וארז אין גזעו מחליף והא דרש רבי חייא בר לוליאני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אלו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק אין עושה פירות לכך נאמר תמר ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק חס ושלום אין גזעו מחליף לכך נאמר ארז. אלמא ארז גזעו מחליף משכחת לה. בשאר ארזים וכדרבא ב"ר הונא דאמר [רבא ב"ר הונא] אמרי (ב)בי רב עשרה מיני ארזים הם שנאמר אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו ארז ארזא שטה תורניאתא הדס אסא עץ שמן אפרסמון ברוש ברתא תדהר שגא תאשור שורבינא הני שבעה הוו תנא הוסיפו עליהן אלונים אלמונים אלמוגים אלונים בוטמי אלמונים בולטי אלמוגים כיסתא ואיכא דאמרי הוסיפו עליהן ארונים ערמונים דולבי:

נט. אשתכח השתא דמתני' דקתני בארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף, בשאר מיני ארזים מיתוקמא, לבר ממינא דלא מיקרי אלא ארז כיון שגזעו מחליף קוצץ (קוצץ) מן הפקק ולמעלה. והי נינהו שאר ארזים שאין גזען מחליף, שטה והדס ועץ שמן ברוש תדהר ותאשור ארונים וערמונים דולבי:

ז. הקונה שני אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל הבית ואם מתו אין לו קרקע. הא דקתני רישא הקונה שני אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע, הא קמ"ל דאם מתו או נעקרו אין לו קרקע. ואפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר, הני מילי שיהא הטפל נמכר עם העיקר, אבל העיקר אינו נמכר עם הטפל, והכא כיון דתרי אילנות נינהו ואין תורת שדה עליהן איכא למימר דקרקע עיקר ואילנות טפל, ואין העיקר נמכר בכלל הטפל.

תדע דהא גבי בור ודות דפליגי בהו ר' יהודה ורבנן (לעיל בבא בתרא סד,א) היכא דמכרן לאחר, עד כאן לא קא מזכי ליה רבי עקיבא ללוקח אלא דרך ליכנס ולצאת בה דלא סגיא בלאו הכי, אבל זכותא בגופיה דבית לא זכי ליה, כדמיברר לקמן בפירקין ובפרק המוכר פירות (לקמן צט,א סי' ה), משום דבית עיקר ובור ודות טפל, ואין העיקר נמכר בכלל הטפל. והכא נמי אע"ג דקנה שני אילנות לא קנה קרקע דקרקע עיקר ואילנות טפל. מיהו אע"ג דלא קנה קרקע לגמרי, שעבודא מיהא אית להו בקרקע, דמחיב למשבקינהו לאילנות התם כל זמן שהן קימין. ממאי, מדקתני הגדילו לא ישפה, כלומר שאין בעל הקרקע רשאי לקוץ את הענפים, כדבעינן לברורי לקמן, וכ"ש דלא מצי א"ל עקור אילנך שקול וזיל. ועוד מדקתני אם מתו אין לו קרקע, הא כל זמן שהן קימין יש להן קרקע ויש להן דרך, דלא גרעי מבור ודות.

ואפילו לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר הכא מודו דא"ל בארעא דידך קיימי כדמיברר בגמ' לקמן. דעד כאן לא קאמרי רבנן מוכר בעין רעה מוכר דלא לעיולי בזביני מידי דלא זבין ליה בפירוש, אבל הקונה אילן בתוך של חברו סתמיה למשבקיה התם הוא דזאבין עד שיפרש לעצים או לקוץ או לעקור. מידי דהוה אבור ודות וגג ויציע, דכי מכרן לאחר לא מצי א"ל טול עיציך ואבניך, מדאיפליגו לענין דרך ש"מ דכ"ע מודו דמחייב למשבקינהו התם, דכי זבנינהו נהליה כדקימיה השתא הוא דזאבין ליה. וגבי מוכר את הבית נמי היכא דלא כתב ליה עומקא ורומא ולא כתב ליה נמי מארעית תהומא ועד רום רקיעא קימא לן דלא קני חלל שתחת קרקע הבית ולא אויר שעל גבי התקרה, ואפי"ה לא מצי א"ל טול עציך ואבניך. הכא נמי כיון דזאבין ליה עד דמפרש לעצים או לנטוע במקום אחר.

וההיא דגרסינן בפרק חזקת (לעיל בבא בתרא לז,ב) אמרי נהרדעי האי מאן דזאבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה מבי שיפוריה עד תהומא מתקיף לה רבא ולימא ליה כורכמא רישקא זביני לך עקור ושקול וזיל אלא אמר רבא בבא מחמת טענה, דש"מ דאי לא אתי בחזקה שיש עמה טענה מצי מוכר למימר ליה עקור שקול וזיל. ויכילנא לשנויי לך התם באילן אחד הכא בשני אילנות, מיהו שינויי דחיקי לא משנינא לך, דלטעמיה דרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר דינא דאילן אחד כשני אילנות דמי. אלא כי קאמרינן התם לבתר דמית דקל קאמרינן, דלטעמיה דרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר דינא דאילן אחד כשני אילנות דמי. אלא כי קאמרינן התם לבתר דמית דקל קאמרינן, דלטעמיהו דנהרדעי דאמרי קני ליה מבי שיפוריה ועד תהומא, אי מיית מצי נטע אחרינא בבי שיפוריה, ועלה קאמר רבא לימא ליה עקור כורכמך רישקא שקול וזיל, דכיון דמית דיקלא ומטא למעקר מצי אמר ליה עקור שקול וזיל ותו לית ללוקח זכותא בקרקע. אבל כל כמה דלא מיית דיקלא לא מצי א"ל עקור וזיל. דיקא נמי מדאמרי' ולימא ליה כורכמא רישקא זביני לך, דאלמא כמאן דזאבין ליה כורכמא רישקא דמי דלית ליה זכותא בגוף הקרקע, וכי היכי דגבי כורכמא רישקא לא מצי מיחייב ליה למעקריה* כל כמא דצריך לארעא.

וראיה ברורה נמי מדאמרינן עלה (שם) אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בניה דרב חסדא לרב אסי אי כורכמא רישקא זאבין ליה מאי הוה ליה למעבד אמר ליה איבעי ליה למחויי, דש"מ דאפילו למאן דס"ד דמעיקרא דמצי א"ל לכורכמא רישקא זביני לך לא מצי א"ל לאלתר עקור שקול וזיל, דא"כ מאי קושייה דמר ינוקא ומר קשישא דקשיא להו מאי הוי ליה למעבד, הא ודאי טובא הוה ליה למעבד דלא לשבקיה התם ג' שנים. ותו לרב אשי דשני ליה איבעי ליה למחויי, אדרבה לימא ליה איבעי ליה למעקריה לאלתר, אי נמי בתוך ג' שנים. אלא לאו ש"מ דמסתמא לא מצי לחיובי למעקריה אלא מכי מיית דיקלא דלא צריך לארעא כלל.

ומהאי טעמא גופיה קתני הגדילו לא ישפה, דאע"ג דקימא לן (לעיל בבא בתרא כז,ב) אילן הנוטה לשדה חבירו קוצץ מלוא המרדע על גבי המחרישה, התם הוא דאילן בארעא דמריה קאי ולא משתעבדא ליה ארעא דחבריה לענפים דידיה, אבל הכא דהני אילנות בארעא דמוכר קימי ולית ליה קרקע למריהו אלא שעבודא בעלמא הוא דאית ליה להני אילנות בקרקע של מוכר, כי היכי דמשתעבדא ליה ארעיה דמוכר לגזעיהו ואע"ג דלית ליה ארעא כלל, הכי נמי משתעבדא לענפים דידהו.

והעולה מן הגזע הרי הוא של לוקח ומן השרשין של בעל הקרקע. איזהו מן הגזע ואיזהו מן השרשין, הרואה פני חמה זהו מן הגזע, ושאינו רואה פני חמה זהו מן השרשין. ומפני מה אמרו העולה מן השרשין של בעל הקרקע, משום דלית להו קרקע, וכי גדלי בארעיהו דמוכר גדלי, ואי בעי למקצינהו לשרשין הדין עמו. דתנן (לעיל בבא בתרא כו,א) היו שרשין יוצאין בתוך של חבירו מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה, היה חופר בור ושיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו.

ומתניתין ר' יהודה היא דתניא בסוף בבא מציעא (קיח,ב) אילן היוצא מן הגזע ומן השרשין של בעל האילן דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מן הגזע של בעל האילן מן השרשין של בעל הקרקע. והכי נמי מסתברא, דאי ס"ד כרבי מאיר היא, מן השרשין אמאי של בעל הקרקע הא דקתני רישא רבי מאיר אומר קנה קרקע דכיון דקנה קרקע הוה ליה כקונה ג' אילנות דקנה קרקע וקתני העולה מן השרשין שלו. אלא ודאי ש"מ דסופא אתאן לרבנן דאמרי לא קנה קרקע. דהא דקתני סופא הגדילו לא ישפה, ודקתני נמי העולה מן השרשין של בעל הקרקע, לרבנן היא. ואין צריך לומר סופא דקתני ואם מתו אין לו קרקע, דלא מיתוקמא אלא לרבנן דאמרי לא קנה קרקע. וקי"ל כותיהו:

ח. קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה העולה מן השרשין שלו ואם מתו יש לו קרקע. מתני' דברי הכל היא. ואפילו לרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר, גבי שלשה אילנות מודו דיש לו תורת שדה עליהן, מסתמא אדעתא דקרקע קא נחית וכמאן דזבין ליה קרקע בפירוש דמי. וכיון דקנה קרקע אם הגדילו ישפה את הענפים שהגדילו לאחר מיכן. ודוקא שיעור מה שהגדילו לאחר מכירה, אבל שיעור מה דהוו קימי בשעת מכירה לית ליה רשותא למוכר למיקץ מיניהו ולא מידי, דהא קננהו לוקח כדקימי בשעת מכירה וקנה קרקע שתחתיהן וביניהן. ואפילו שיעור מאי דגדלי בתר הכי נמי דוקא למטה ממלוא מרדע על גבי המחרישה, אבל למעלה ממלוא מרדע על גבי המחרישה לית ליה למיקץ, דטעמא מאי אמור רבנן הגדילו ישפה את הענפים, דהא לאו בארעיה דמוכר קימי אלא כארעא אחריתי דמיא, הילכך הוה ליה כאילן הנוטה לשדה חבירו שקוצץ מלוא המרדע על גבי המחרישה. ואפילו לר' עקיבא, כדבעינן למימר קמן.

העולה מן השרשין הרי הוא של לוקח, ואין צריך לומר העולה מן הגזע. ומדקתני העולה מן השרשין הרי הוא שלו, דוקא בשרשין היוצאין בתוך הקרקע הקנוי ללוקח כדקתני הרי זה קנה תחתיהן וביניהן, אבל העולה מן השרשין היוצאין חוץ לקרקע הקנוי ללוקח הרי זה של מוכר, מידי דהוה אשני אילנות דקתני מן השרשין של בעל הקרקע. דמידי הוא טעמא התם אלא משום דלא קנה קרקע, הכא נמי כיון דבקרקעו של מוכר קא נפיק דמוכר הוי.

ומסתברא דאפילו היכא דנפיק בתוך מלא אורה וסלו דמוכר הוי, דההוא מלא אורה וסלו לאו מקנה קני ליה ללוקח לגמרי אלא אשתעבודי הוא דמשתעבד ליה לתשמישי דומיא דדרך כדבעינן למימר קמן (פב,ב וסי' עד). וכי היכי דאי סליק אילן בדרך דבעל השדה הוי כי סליק כמלא אורה וסלו נמי דבעל השדה הוי. תדע דבהדיא אמרינן בגמרא (להלן בבא בתרא פב,ב) דבדין הוא דההוא מלוא אורה וסלו ליזרע ליה חיצון דהוא מוכר, אלא משום דאית ליה פסידא ללוקח דקא מיטנפי ליה פירי, וממילא שמעת דאי סליק ביה אילן דמוכר הוי, מידי דהוה אשאר אילנות שבשדה דלא שייך בהו טעמא דטינוף פירי.

וסופא דקתני אם מתו יש לו קרקע, הא קמ"ל דאית ליה ללוקח קרקע שהיה תחתיהן וביניהן, ואי בעי למיטע אחריני בדוכתיהו או למזרעיה הדין עמו. אבל ודאי לענין אורה וסלו איכא לפלוגי. דאי נטע אילנות אחריני בדוכתיהו משתעבד ליה חוצה להן כמלוא אורה וסלו כי היכי דהוה משתעבד לקמאי. ואי לא נטע להו לא משתעבד ליה מלוא אורה וסלו, ודינא הוא דזרע ליה מאריה, דמידי הוא טעמא אלא משום מלוא אורה וסלו, וכל כמה דלא צריך לאורה וסלו לא יהבינן ליה מלוא אורה וסלו, דהא ברירנא דהאי מלוא אורה וסלו לא קנייה לוקח קנין גמור אלא שעבודי בעלמא הוא דמשתעבד ליה להכי. ודוקא היכא דבעי חיצון למזרעיה, דא"ל מאי פסידא אית לך, לכי נטעת מסליקנא להו לזרעים דידי, אבל למיטע ביה אילן בידים לאו כל כמיניה, דא"ל למחר מימליכנא וחפרנא ונטענא, וקא מעכב עלאי אילן דידך דקאי בתוך אורה וסלו דידי:

ס. תנן התם הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא רבי מאיר אומר מביא וקורא אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי מאיר אפילו בלוקח פירות מן השוק ממאי מדקתני משנה יתירא מכדי הא תנא ליה דיש לו קרקע פשיטא דמביא וקורא אלא לאו ש"מ, ממשנה יתירא, היה מחייב רבי מאיר אפילו בלוקח פירות מן השוק. והכי קאמר להו לרבנן, לא מיבעיא לדידי דאמינא דיש לו קרקע דמביא וקורא, אלא אפילו לדידכו דסבירא לכו דלא קנה קרקע, מביא וקורא, דאפי' הלוקח פירות מן השוק נמי מביא וקורא.

ומקשי' ולרבי מאיר הא כתיב אשר תביא מארצך ההוא למעוטי חוצה לארץ והא כתיב אדמתך ההוא למעוטי אדמת גוי, ואפילו בארץ ישראל. הא כתיב אשר נתת לי ה' דיהבת לי זוזי וזבני בהו. מתיב רבא הקונה אילן בתוך של חבירו מביא ואינו קורא לפי שלא קנה קרקע דברי רבי מאיר תיובתא. וש"מ לדברי הכל היכא דלא קנה קרקע מביא ואינו קורא דכתיב אשר תביא מארצך. וכ"ת ההוא למעוטי חוצה לארץ, הא כתיב אדמתך. וכ"ת ההוא למעוטי אדמת גוי היא, הא כתיב אשר נתת לי ה'.

(יא) ר"מ אומר קנה קרקע כ' ר' יצחק בתוספותיו השתא אית לן למימר דר"מ סבר מוכר בעין יפה מוכר דהכי משמע לעיל דפלוגתא דר"ע ורבנן הוי במוכר ב' אילנות ותימא דבשום מקום אינו מזכיר אלא ר"ע ואינו נ"ל דבריו. דאין להוכיח מיכן דקסבר ר"מ כר"ע דטעמא דר"מ הכי משום דקסבר שני אילנות נמי שדה מיקרי וכל מה שאמרו רבנן בשלשה אילנות שהן חשובין שדה וקנה תחתיהן ובינהן וחוצה להן ר"מ בשני אילנות ור"ע נמי דפליג עם רבנן בשני אילנות ואמר דיש לו קרקע לאו דס"ל כר"מ דההוא קרקע הוא מקום מטעתן בלבד שאם ימותו שיהא נוטע אחרים תחתיהן ואילו ר"מ סבר דקנה קרקע שתחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו הילכך אין להשוות סברתם יחד:

(יב) תנן התם הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא פי' אפי' למ"ד במוכר שדהו לפירות דמביא וקורא דקנין פירות כקנין הגוף דמי הנ"מ כשגוף השדה קנוי לו עד זמן פלוני כגון משכנתא שכיון שגוף השדה הוא ברשותו עד אותו הזמן אע"פ שאינו כ"א לפירותיו אמרי' קנין פירות כקנין הגוף דמי אבל הכא שאין הקרק' ברשותו אע"פ שהוא משועבד ליניקת אילנותיו אינו קורא:

(יג) ממאי מדקתני משנה יתירה כו' פי' דבשלמא לרבנן דאמרי מביא ואינו קורא איצטריך לאשמעי' דאע"ג דלא קנה קרקע ואינו קורא חייב להביא אלא ר"מ כיון דאמר הכא דקנה קרקע פשיטא ודאי דמביא וקורא ומאי איצטריך למתנייה א"ו מחייב היה אפילו בלוקח פירות מחוברין מאדם שבשוק והאי דקאמר מביא וקורא לרבנן קאמר להו וה"ק אע"ג דסבריתו דלא קנה קרקע אית לכו למימר מביא וקורא כדמחייבנא אנא אפי' בקונה פירות מן השוק:

(יד) לפי שלא קנה קרקע דברי ר"מ אדרבה מיכן מוכיח דר"מ לא ס"ל כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר דא"כ גם באילן קנה מקום מטעתו דל"ש לר"ע בין אילן אחד לשני אילנות וקי"ל קרקע כל שהוא חייב בביכורים כדתנן בפ"ג דפאה א"ו כרבנן סבירא ליה ואם מת אין לו קרקע וטעמא בשני אילנות מפני שהן חשובין שדה מידי דהוה אשלש' אילנות לרבנן:

מתניתין. הגדילו לא ישפה. האי סיפא אתאן לתנא קמא דאלו לרבי מאיר הגדילו ישפה והעולה מן השרשים של בעל האילן דשנים לרבי מאיר כשלשה לרבנן וקתני שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה והעולה מן השרשים שלו ואם מתו יש לו קרקע. הרשב"א ז"ל.

ואם מתו אין לו קרקע. הדר תנא הכי דלא תימא כי תנן ברישא לא קנה קרקע הני מילי תחתיהן וביניהן אבל מקום האילנות מיהא קנה קא משמע לן דאפילו מקום האילנות לא קנה ואם מתו אין לו לעשות במקומן אפילו בור ודות אליבא דרבא דפליג עלייהו בנהרדעא בפרק חזקת הבתים וקיימא לן כוותיה ולנהרדעא נמי נהי דמקום האילן שלו לבור ודות תנא אין לו קרקע לומר שאינו רשאי ליטע אחר במקומן. הר"ן ז"ל.

הגדילו ישפה. פירוש אפילו מה שהגדילו בתוך מלא אורה וסלו שאם לא ישפה שמא לא יחזיק על ידי תוספת הענפים כמלא אורה וסלו חוץ לתוספת. עליות.

ואם מתו יש לו קרקע. הא נמי אצטריך דלא תימא כי אמרינן קנה קרקע דוקא בעודן קיימין אבל מתו לא קא משמע לן דאפילו הכי קנה קרקע. הר"ן ז"ל.
אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי מאיר אפילו בלוקח פירות מן השוק מן השוק לאו דוקא דהיכי ידע דהוי ביכורים אלא אם קנה אותם באילן קודם שביכרו כשביכרו חייב להביא אף על פי שאין להם קרקע. והרשב"א ז"ל כתב פירות מן השוק פירוש פירות של ביכורים. עד כאן לשונו.

ממאי מדקתני משנה יתירה כו'. כלומר דבשלמא לרבנן אצטריך למהדר ולמיתני בשנים לאשמועינן דאף על פי שלא קנה קרקע ואינו יכול לקרות אפילו הכי מביא אלא לרבי מאיר למאי אצטריך אי לאו לאשמועינן דאפילו לוקח מן השוק מביא וקורא והכי קאמר להו לרבנן אפילו לדידכו דאמריתו דלא קנה קרקע יביא ויקרא שאני אומר שאפילו לוקח פירות מן השוק מביא וקורא שאין הדבר תלוי במביא מקרקעו וכדמפרש ואזיל אשר נתת לי הן דיהבת לי זוזי דזבני בהו. ואם תאמר לרב יהודה אמר שמואל שלשה מביא וקורא דתניא תמן ליקשו להר~ דלרבנן הא תו למה לי. ויש לומר דאין הכי נמי דהוה ליה לאקשויי עליה דרב יהודה הכין אלא משום דאשכח תיובתיה בהדיא מן הברייתא דקתני רבי מאיר הלוקח אילן אחד מביא ואינו קורא לא חש לאקשויי ולטעמיך הקונה שלשה למאי אצטריך. ואם תאמר מכל מקום שפיר קאמר שמואל מכדי הא תנא הכא דינא דשנים ושלשה בין לרבנן ובין לרבי מאיר ואם כן פשיטא לרבנן דקונה שלשה מביא ולרבי מאיר בשנים. ויש לומר דניחא ליה לאשמועינן דינא דהבאת ביכורים אף על גב דתנא הכא דינא דקניית קרקע ומיהו אי תנא הני דביכורים תו לא אצטריך להא דהכא דההיא כוללת את הכל דינא דקניית קרקע ודינא דהבאת הביכורים. הרשב"א ז"ל.
והר"ן ז"ל תירץ דאורחיה דתנא למיתני כל דיניו בדוכתיה אף על גב דחד מחבריה גמר הלכך תנא הכא פלוגתייהו בדיני ממונות והתם לענין הבאת ביכורים. הר"ן ז"ל וכן תירץ הרמב"ן ז"ל.

ההוא למעוטי חוצה לארץ. תימה אמאי צריך מיעוט והא תנן בפרק קמא דקידושין כל מצוה שתלויה בארץ כו'. הכא נוכל לתרץ דלא חשיב תלויה בארץ דאפילו לוקח מן השוק חייב. מיהו קשה דמלתא דשמואל לא קיימא דהא איתותב ואפילו הכי בריש פרק ראשית הגז קאמר ארצך למעוטי חוצה לארץ. ויש לומר מדכתיב בכורי כל אשר בארצם סלקא דעתך אמינא לרבויי חוץ לארץ לכך אצטריך מיעוט. תוספות הרא"ש ז"ל.

והא כתיב אשר תביא מארצך ההיא למעוטי אדמת הכנעני. כלומר כשקנה כנעני שדה בארץ וגדלו בו פירות ואחר כך מכרו לישראל סלקא דעתך אמינא יביא ביכורים כתב רחמנא מארצך ולא מארץ כותים דיש קנין לכנעני בארץ ישראל ומה הוא פטור אף אדמתו פטורה. ור"ש ז"ל גרס והא תרי אדמתך כתיב חד למעוטי אדמת כותי וחד למעוטי אדמת גר כלומר כשגדלו פירות ונתבכרו בשדה הגר ואחר כך מכרו לישראל אין ישראל הלוקח ממנו מביא ביכורים דגר נמי פטור מן הבכורים ואדמתו נמי פטורה ואם תאמר לרבנן למעוטי אדמת גר ועכו"ם מנא להו דהא חד מהני אצטריך למעוטי לוקח פירות מן השוק למאי דמקשי השתא. ויש לומר דלוקח פירות מן השוק נפקא להו מאשר נתת לי דלא משמע להו דיהבת להו זוזי דזבני בהו. ואי נמי לדידהו עכו"ם וגר מחד נפקי להו משום דכל שהוא פטור אף אדמתו פטורה ואידך הא דרשינן ליה במסכת ביכורים למעוטי נוטע בתוך שלו והבריך בתוך של רבים או שנטע בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים עובר באמצע ואף על גב דליכא איסורא בנטיעות בעינן שיהו כל גידולי מאדמתך וכל שכן בלוקח מן השוק ולרבי מאיר דמחייב אפילו בלוקח מן השוק הא לא מימעיט אלא מביא וקורא. ומיהו בירושלמי מפיק אפילו הכי בנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים או דרך היחיד עוברת באמצע משום גזל דכתיב שונא גזל בעולה דגרסינן התם בירושלמי אמר ר"י כולם בתורת גזל ירדו להם שהמוכר שביל לחברו קנה עד התהום ועוד אמרו שם שאם הבריך ברשות מביא וקורא. ולהאי סברא לרבנן תרווייהו צריכי חד למעוטי אדמת עכו"ם וחד למעוטי אדמת גר ואשר נתת לי למעוטי לוקח פירות מן השוק. הרשב"א ז"ל.

תוס' בד"ה ממאי כו' וכ"ת איידי דנקט ר"מ ב' מביא וקורא נקט נמי ג' לרבנן כו' עכ"ל והכא לא קשיא להו דא"כ מאי קשיא ליה הכא משנה יתירא כו' כמו שהקשו לקמן דאינו דומה דאיכא למימר הכא דהאי איידי ודאי אמרינן דהיינו מביא וקורא לרבנן בג' משום מביא וקורא דר"מ בב' אבל מביא וקורא דר"מ משום מביא ואינו קורא לרבנן לא אמרינן ודו"ק:

בד"ה למעוטי אדמת כו' ולר"י נראה דמתניתין נמי איירי בבני קיני ולא פליג משום דאמו כו' עכ"ל ר"ל דבהא לא פליג אמתניתין דע"כ מתניתין נמי בבני קיני קמיירי מדקתני האשה כו' ולא עדיף מאמו אבל ודאי ההיא תוספתא רבי יהודה קתני לה ופליגא אמתניתין ולא בעי אמו מישראל כמו שפר"י לעיל דקי"ל כר"י דאמר בירושלמי דשפיר יאמר הגר לאבותינו דאמר קרא כי אב המון גוים גו' ודו"ק:

גמ' והא כתיב אדמתך שתי פעמים חד למעוטי אדמת כותי וחד למעוטי אדמת גר והכתיב כו' כצ"ל:

ר"ש במשנה ד"ה לא ישפה. אע"פ שהצל רע לביה"ש כו'. נראה דאף מלא המרדע שמעכבו מלחרוש ג"כ לא ישפה. ועי' לקמן (פ"ב ב'):

גמרא והכתיב אשר נתת לי כו'. נראה דלרבנן ל"ק דהאי אשר נתת לי קאי על גידול הפירות שגדלו אצלו וכמו שמברכין המוציא לחם מן הארץ וכדומה אבל בקונה פירות שכבר גדלו אצל בעליהן לא שייך לומר נתת לי. והרשב"ם בד"ה ואינו קורא שכ' לפי של"ק קרקע ולא קרינן ביה פרי האדמה אשר נתת לי לכאורה תמוה לפ"ז דהא הש"ס לא מקשה ממנו על שמואל וע"כ משום דלא קאי רק על הפרי ולא על האדמה ולקמן (בע"ב בראשו) תבריה לגזיזיה ומביא מקרא דאשר תביא מארצך. אבל קשה דהא בבכורים פ"א מ"ה ממעט אשה מקרא דאשר נתת לי לפי דל"נ לנקבות ואכמ"ל:

תד"ה ההוא (הא'). דאין נאסרין באכילה אע"פ שלא הפריש מהן בכורים. כדאיתא בפ"ב דבכורים מ"ג:

גמ' ערנים. נ״ב בר"ה הגרסא ארונים באל״ף והיא הנכונה עמ"ש שם בס"ד:

כסיתא. אילן שגדל בים ויקר הרבה וקורין קוריי''ל: ערי. אילן שגדילין בו בייש וקורין לדיי''ר: ודולבי. קיישטניי''ר: מתני' הקונה שני אילנות. סתמא לא קנה קרקע סביביו כלל ואפי' מקום האילן והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו שכשייבש יעקרנו וילך: קנה קרקע. דחשבי להו שדה האילן: הגדילו. הרחיבו הענפים הרבה: לא ישפה. לא יקצוץ אותן בעל הקרקע אע''פ שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות שהרי שעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שעל מנת כן לקחן: גזע. בגמרא מפרש: שלו. של בעל האילן דמגוף אילנות קאתי: של בעל הקרקע. דכיון דמתחת לקרקע יוצא מקרקעו גדל: אם מתו. יבשו: אין לו קרקע. ליטע אילן אחר במקומן: קנה קרקע. דחשיבי שדה האילן ובגמ' מפרש כמה יש לו קרקע והיאך נטועים דמצטרפי: הגדילו. חוץ לקרקע שלהן: ישפה. המוכר דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח והמוכר לא שעבד לו קרקע שלו אינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו: גמ' תנן התם. במסכת בכורים: ואינו קורא. לפי שלא קנה קרקע ולא קרינא ביה פרי האדמה אשר נתתה לי (דברים כו) ולקמיה פריך א''כ למה מביא: מביא וקורא. ור''מ לטעמיה דס''ל קנה קרקע אבל באילן אחד מודה: מחייב. להביא בכורים בלוקח פירות שבאילן ואותה שביכרה תחלה קושר בה גמי לידע שמבכרת היא והאי דקתני הקונה שני אילנות משום רבנן נקט להו דאילו רבי מאיר אפי' באילן אחד שאין לו קרקע מביא וקורא: משנה יתירא. הך דבכורים: אלא ש''מ מחייב היה ר''מ כו'. והכי קאמר אפי' אם כדבריכם כן הוא דשני אילנות אין להן קרקע אפי' הכי מביא וקורא דלא חיישינן לקרקע גבי מקרא בכורים: והכתיב אשר תביא מארצך. אבל לוקח פירות לא מביא ולא קורא: והכתיב אדמתך. ראשית בכורי אדמתך תביא: למעוטי אדמת עכו''ם. שאם יש לו לעכו''ם קרקע בארץ ישראל ולקח ממנו פירות אין מביא מהן בכורים ונראה בעיני דהכי גרסינן והכתיב אדמתך אדמתך שני פעמים כתיב ראשית בכורי אדמתך בספר ואלה שמות בואלה המשפטים ובכי תשא וקמשני חד למעוטי אדמת עכו''ם וחד למעוטי אדמת גר שהרי הגר עצמו מן המביאין ולא קורין הוא כדתנן במסכת בכורים (פ''א מ''ד) שאין יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ואתא האי קרא למעוטי דהקונה מפירות קרקע שלו לא מביא ולא קורא: תיובתא. וכל הנך קראי דלעיל מידרשי בספרי ובמסכת בכורים בפרק קמא:

ערמונים. מכאן מוכיח רבינו תם דערמונים אין זה שקורין קשטניי''ס דהא בפ' לולב הגזול (סוכה דף לב:) אמר ענף עץ עבות שענפיו חופין את עצו ואיזה (זה) הוי אומר זה הדס ופריך ואימא זיתים בעינן עבות וליכא ואימא דולבא ואי ערמון שהוא דולבא היינו קשטניי''ס מאי פריך הלא אינו עץ עבות: ממאי מדקתני משנה יתירה.) וא''ת והא דתנא בסיפא במסכת בכורים (פ''א משנה יא) הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו מביא וקורא ר''מ אומר אפי' שנים אמאי איצטריך ההיא משנה כיון דלרבנן קונה קרקע א''כ פשיטא דמביא וקורא וכי תימא איידי דנקט ר''מ שנים מביא וקורא נקט נמי שלשה לרבנן דמביא וקורא מ''מ אמאי איצטריך תו דברי ר''מ בסיפא דקתני ר''מ אומר אפי' שנים מביא וקורא וכי תימא איידי דתנא רבנן תנא נמי ר''מ א''כ מאי קשיא ליה הכא משנה יתירא דלמא איידי דתנא רבנן תנא נמי ר''מ דלרבנן איצטריך לאשמועינן דמביא ואינו קורא דלקמן בעי מאי טעמא דרבנן בשני אילנות ועוד תימה לרשב''א דאי מחייב ר''מ בלוקח פירות מן השוק בסיפא . דקאמר ר''מ אפי' שנים הוה ליה למימר אפי' לקח פירות מן השוק: ההוא למעוטי חוצה לארץ. והכי נמי דריש בפרק ראשית הגז (חולין דף קלו. ושם) ארצך למעוטי חוצה לארץ ותימה אמאי איצטריך מיעוטא הא אמר בסוף פ''ק דקדושין (דף לו:) כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ויש מפרשים משום דבכורים איתקשו לבשר בחלב דכתיב (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו ובמכלתא בהדיא מקיש להו וס''ד שיהו נוהגין אף בחוצה לארץ כמו בשר בחלב ולרשב''א נראה דלא חשיבי בכורים מצוה תלויה בארץ דלא דמי לתרומה ומעשר וחלה דהתם גוף הפירות מחוייבין בתרומה דטבל נינהו ואסורין באכילה ולכך חשובין הן תלוין בארץ אבל בכורים אין החיוב תלוי בפירות אלא באדם דאין נאסרין באכילה אע''פ שלא הפריש מהן בכורים ועוד מדלא חייב תרומה ומעשר עד שיתמרח בכרי מוכח שהחיוב תלוי בפירות לפי שלא הגיע עדיין זמן חיובן אבל בכורים ודאי חובת הגוף נינהו כע''ז דילפינן מינייהו בקדושין (דף לז.) שאין החיוב תלוי בפירות אלא באדם ואפי' בעודן באילן מתחייב כדתנן במסכת בכורים (פ''ג מ''א) כיצד מפרישין בכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים ואע''ג דאם אין לו [אינו] חייב לקנות מ''מ חובת הגוף נינהו כמו חובת ציצית דאע''ג דאין חייב לקנות טלית כשאין לו חשיב חובת הגוף: למעוטי אדמת עכו''ם. רשב''ם גרס והא תרי אדמתך כתיבי ולפי שקשה לו אידך אדמתך למה לי מגיה הספרים והא כתיבי תרי אדמתך חד למעוטי אדמת עכו''ם וחד למעוטי אדמת גר ובחנם דחק עצמו דחד אדמתך דרשינן בפ''ק דבכורים הנוטע בתוך שלו והבריך לתוך של חבירו או לתוך של רבים הרי זה אינו מביא משום דכתיב אדמתך עד שיהו כל הגידולים מאדמתך ודוקא לוקח פירות מביא וקורא לר''מ ולא מבריך בשל חבירו דכיון דקנה מחבירו חשיב אדמתך ועוד לית לן למעוטי לוקח מגר כיון דגר עצמו בר הבאה הוא כדתנן (שם פ''א מ''ד) אלו מביאים ולא קורין הגר מביא ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ומכח ההיא משנה לא היה מניח רבינו תם לגרים לברך ברכת הזימון לפי שאינו יכול לומר שהנחלת לאבותינו ארץ טובה וקתני נמי (שם) כשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו ולר''י נראה דשפיר מצי אמר גר לאבותינו ולא קיימא לן כההיא משנה אלא כר''י דפליג עלה כדאיתא בירושלמי (בכורים פ''א) דאמר תני בשם ר''י גר עצמו מביא וקורא מאי טעמא דאמר קרא (בראשית יז) כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היה אב לארם מכאן ואילך לכל גוים ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כר''י עובדא אתא קומי רבי אבהו ואורי כר''י והא דאמר בפרק בתרא דמכות (דף יט.) כיון דאיכא גר דבעי למימר אשר נשבע לאבותינו ולא מצי אמר אתי שפיר כר''י וסמיך אלתת לנו דסיפיה דקרא והא דאמר ר''י בירושלמי דמביא וקורא דוקא גר מבני קיני חותן משה דמצי אמר לתת לנו שנטלו חלק בארץ כדכתיב והיה הטוב ההוא אשר ייטיב וגו' והטבנו לך (במדבר י) שנתנו להן דושנה דיריחו כדאמר בספרי והכי נמי תניא בתוספתא דבכורים ר''י אומר כל הגרים מביאים ואינם קורים ובני קיני חותן משה מביאים וקורים ור''ת אומר דההיא דירושלמי משבשתא היא דהיכי מצי למימר גר קורא אפי' מבני קיני ארמי אובד אבי דהיינו יעקב וירד מצרימה וירעו אותנו ויוציאנו וההיא דתוספתא מוקי באמו מישראל דמצי אמר לאבותינו וכן לתת לנו אם הוא מבני קיני ופליג אמתניתין דמס' בכורים דקתני באמו מישראל מביא וקורא ולר''י נראה דמתניתין נמי איירי בבני קיני ולא פליג משום דאמו מישראל לא מהני ליה למימר לתת לנו דהא אמו עצמה אינה קוראה כדתנן במתניתין (בכורים פ''א מ''ה) האשה והשליח והעבד וטומטום ואנדרוגינוס אינן קורין דלא נטלו חלק בארץ דממעט להו בספרי מאיש לפי פקודיו (במדבר כו) אע''פ שהיה להן חלק ע''י ירושה כ''ש הוא דלא קרי דלא עדיף מאמו: ההוא למעוטי אדמת עכו''ם. תימה לרשב''א אמאי איצטריך הא לר''מ יש קנין לעכו''ם בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר דתנן (ע''ז דף כ:) אין משכירין בתים לעכו''ם בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות ומפרש בגמ' (שם כא.) מאי ואין צריך לומר שדות דמפקיע להו ממעשר נמי ונראה לר''י דדלמא מהכא הוא דגמר בכל דוכתי דיש קנין מיהו אומר רשב''א דההיא דע''ז (דף כא. ושם) יש לומר אפי' כמאן דאמר אין קנין ושם מפורש

בבא בתרא פא ע"א