בבא בתרא פט ע"א

מ"והיה אם שמוע תשמע" (דברים כח, א) ועד "לעבדם" (דברים כח, יד), וקללן בעשרים ושתים — מ"והיה אם לא תשמע בקול ה'" (דברים כח, טו) עד "ואין קנה" (דברים כח, סט).

א שנינו במשנה: מקום שנהגו למוד (למדוד) בגסה אין מודדים במידה דקה (קטנה), למחוק — לא יגדוש, לגדוש — לא ימחוק. (סימן להלכות הבאות: אין מעיינין ואין גודשין באגרדמין ובליטרא שלשה ועשר נפש משקלות ממחק עבה לא תעשו לא יעשה).

תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאין מוחקין את המידות במקום שנהגו להיות גודשין, וכן שאין גודשין במקום שמוחקין? — תלמוד לומר: "איפה שלמה" (דברים כה, טו), כפי שנחשבת האיפה שלמה באותו מקום, לא פחות ולא יותר, באופן שאין מקום להטעיה ולרמייה.

ומנין שאם אמר המוכר: הריני מוחק במקום שגודשין, וזאת כדי לפחות לו לקונה מן הדמים כנגד המחק הזה, וכן אם אמר: הריני גודש במקום שמוחקין, וזאת כדי להוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו? — תלמוד לומר: "איפה שלמה וצדק יהיה לך" (דברים כה, טו), שלנהוג במנהג המקום הוא מידת הצדק.

תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאין מעיינין, שאין מאזנים את המאזניים ושוקלים בדיוק (עין בעין) במקום בו המנהג הוא שמכריעין, שמטים את כף המאזניים טפח לטובת הקונה, וכן שאין מכריעין במקום שמעיינין? — תלמוד לומר: "אבן שלמה", לומר שצריך המשקל ("אבן") להיות שלם כפי הנהוג באותו מקום, לא פחות ולא יותר (דברים כה, טו).

ומנין שאם אמר: הריני מעיין במקום שמכריעין, ועל דעת לפחות לו מן הדמים כנגד מה שלא הכרעתי, או שאמר: הריני מכריע, במקום שמעיינין, ועל דעת להוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו? — תלמוד לומר: "אבן שלמה וצדק" (דברים כה, טו), לומר שמידת הצדק היא לנהוג כמנהג המקום.

ב אמר רב יהודה מסורא בדרך הדרש על הפסוק "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה" (דברים כה, יד): "לא יהיה לך בביתך", כלומר, שסופך להיות עני שאין לו דבר בביתו, ומה טעם הדבר? — משום שעסקת במסחר באופן של "איפה ואיפה" שאדם קונה בכלי גדול ומוכר בכלי קטן.

וכן על הכתוב "לא יהיה לך בכיסך אבן גדולה ואבן קטנה" (דברים כה, יג), "לא יהיה לך בכיסך", מה טעם? — משום "אבן ואבן". אבל אם תנהג בדרך של "אבן שלמה וצדק" — הרי אז "יהיה לך", וכן איפה שלמה וצדק — "יהיה לך" (דברים כה, יג).

תנו רבנן [שנו חכמים]: "(לא) יהיה לך" — מלמד שמעמידין (ממנים) אגרדמין (מפקחים על השוק) למדות, שבודקים בשליחות בית הדין את דיוק המידות, ומדייקת הגמרא: ואולם אין מעמידין אגרדמין לשערים, לפקח על המחירים. מסופר: דבי נשיאה אוקימו [בבית הנשיא העמידו] אגרדמין בין למדות בין לשערים, אמר ליה [לו] שמואל לחכם קרנא תלמידו, פוק תני להו [צא ושנה להם]: מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים.

נפק [יצא] קרנא ודרש להו [להם]: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים. נודע הדבר לשמואל, אמר ליה [לו]: מה שמך? אמר לו: קרנא, אמר לו שמואל: תיפוק ליה קרנא בעיניה [תצא לו קרן בעיניו]. ואכן, נפקא ליה קרנא בעיניה [יצאה לו קרן בעיניו], כלומר, צמח לו גידול של בשר על עינו. ושואלים: ואיהו כמאן סבר [והוא, קרנא, כמי היה סבור] שכך שינה מדברי רבו? כי הא [כמו זו] שאמר רמי בר חמא אמר ר' יצחק: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין שמא יקטינו את המידות, או יורידו את המחיר ויפחיתו מטיב הסחורה.

ג ודנים בפרטי דינים הקשורים לדין משנתנו. תנו רבנן [שנו חכמים]: היה הקונה מבקש ממנו מהמוכר משקל ליטרא של דבר מסויים — שוקל לו במשקל של ליטרא. היה מבקש ממנו חצי ליטרא — שוקל לו חצי ליטרא. מבקש רביע ליטרא — שוקל לו רביע ליטרא. ותוהים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך]? והרי פשוט הוא שכך יש לנהוג. ומסבירים: דמתקנינן מתקלי [שמתקינים משקלות] עד הכי [כך], עד מידת רבע ליטרא, ולא פחות מזה. ואם מבקש הקונה לשקול לו במועט מזה — אין שומעים לו.

ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא, ואין אבן משקל שגודלה שלושה רבעים, לא יאמר לו: שקול לי שלשה רבעי ליטרא אחת אחת, רבע רבע לעצמו, ונמצא שמוסיף הכרע על כל רבע לעצמו, אלא שוקל ליטרא מניח אבן משקל של ליטרא בכף מאזניים אחת, ומניח אבן משקל של רביע ליטרא בכף השניה עם הבשר הנמכר,

כך ששוקל את שלושת רבעי הליטרא בבת אחת. תנו רבנן [שנו חכמים]: היה מבקש ממנו סחורה במשקל עשר ליטרין, לא יאמר לו הקונה: שקול לי אחת אחת והכריע בכל שקילה, משום שבכל הכרע תמיד נוסף מעט, ויש בכך הפסד למוכר, אלא שוקל לו כולן בבת אחת, ונותן הכרע אחד לכולן.

ד תנו רבנן [שנו חכמים]: נפש מאזנים, כלומר, החלק העליון שבו תלויים המאזניים תלויה באויר רחוק מן התיקרה שלשה טפחים, וכן צריך שתהיה גבוהה מן הארץ שלשה טפחים, וקנה (שמשני צידיו תלויות כפות המאזניים) ומתנא (החבל שבו תלויה כל כף) שלה שנים עשר טפחים. ומאזניים של צמרים (עושי צמר) ושל זגגין (עושי זכוכית) — תלויה באויר שני טפחים, וגבוהה מן הארץ שני טפחים, וקנה ומתנא שלה תשעה טפחים. ומאזניים

של חנווני ושל בעל הבית — תלויה באויר טפח, וגבוהה מן הארץ טפח, וקנה ומתנא שלה ששה טפחים. ושל טורטני מאזניים קטנות לכסף וזהב — תלויה באויר שלש אצבעות, וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות, וממשיך התנא: וקנה ומתנא שלה איני יודע.

ושואלים: הרי מנה פה את כל מיני המשקלות השונים לפי שימושיהם ואלא הך קמייתא דמאי [זו הראשונה של מה]? לאיזה דבר משמשים מאזניים גדולים אלה?

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פט - א

מ"והיה אם שמוע תשמע" [דברים כח, א] המתחיל באות וי"ו ועד "לעבדם" [שם יד], המסתיים באות מ"ם, דהיינו שמונה אותיות.

וקללן בעשרים ושתים אותיות - מ"והיה אם לא תשמע בקול ה'" [דברים כח, טו] המתחיל באות וי"ו עד "ואין קונה" [שם סט], המסתיים באות ה"א, אם הולכים כסדר מהאות וי"ו וחוזרים ומגיעים עד האות ה"א, הרי עוברים על כל אותיות האל"ף בי"ת דהיינו עשרים ושתים אותיות.

שנינו במשנה: מקום שנהגו למוד בגסה אין מודדים במידה דקה [קטנה], למחוק - לא יגדוש, לגדוש - לא ימחוק.

(סימן להלכות הבאות: אין מעיינין ואין גודשין באגרדמין ובליטרא שלשה ועשר נפש משקלות ממחק עבה לא תעשו לא יעשה. )

תנו רבנן: מנין שאין מוחקין במקום שגודשין, ואפילו מוחל הקונה ואין גודשין במקום שמוחקין, ואפילו מוחל המוכר ^[1]? תלמוד לומר [דברים כה, טו]: "איפה שלמה" שצריך שתהא האיפה שלימה, כדי שלא יבואו לידי רמאות, ואם ישנו ממנהג המקום, אפילו אם מוחלים זה לזה, יש לחשוש שמא יראו אותם אחרים ויאמרו כך המנהג, ויבואו לידי רמאות.

ומנין שאם אמר המוכר: הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו לקונה מן הדמים כנגד שיעור המחק, והריני גודש במקום שמוחקין ולהוסיף לו לקונה על הדמים כנגד שיעור תוספת הגודש, שבאופן זה אין חשש לרמאות שמא יראו אחרים ולא ידעו ששינה, כיון שרואים שהוא משנה את סכום המקח לפי שיעור המחק או הגודש, מנין שאין שומעין לו אף באופן זה?

תלמוד לומר [דברים כה, טו]: "איפה שלמה וצדק יהיה לך", ודורשים מ"וצדק" שאף באופן זה לא ימדוד, אלא ימדוד ב"צדק" כמנהג המקום, כי אף זה יכול לבוא לידי רמאות, שיכול להיות אחד שיראה את המדידה ולא יראה את התשלום ולא ידע ששינה הלוקח בתשלום, ויחשוב שכך מנהג המקום.

תנו רבנן: מנין שאין מעיינין לשקול במאזנים בשוה - עין בעין, במקום שמכריעין את כף המאזנים טפח לטובת הלוקח, ואין מכריעין את כף המאזנים לטובת הלוקח במקום שמעיינין לשקול עין בעין?

תלמוד לומר: "אבן שלמה", שהמשקל [ה"אבן"] צריך להיות שלם, כפי הנהוג באותו מקום, לא פחות ולא יותר, כדי שלא יבואו לידי רמאות.

ומנין שאם אמר המוכר: הריני מעיין את מאזני המשקל במקום שמכריעין את כף המאזנים לטובת הלוקח ולפחות לו ללוקח מן הדמים כשיעור ההכרעה. והריני מכריע את הכף לטובת הלוקח במקום שמעיינין את מאזני המשקל, ולהוסיף לו ללוקח על הדמים שישלם את תוספת ההכרעה. שניכר בשינוי התשלום ששינה ממנהג המקום, מנין שאין שומעין לו לעשות כן?

תלמוד לומר: "אבן שלמה וצדק", שאף באופן זה לא ימדוד, אלא ימדוד ב"צדק" כמנהג המקום, כי אף זה יכול לבוא לידי רמאות, שיכול להיות אחד שיראה את המדידה ולא יראה את התשלום ולא ידע ששינה הלוקח בתשלום, ויחשוב שכך מנהג המקום.

אמר רב יהודה מסורא: לדרוש את הפסוק [דברים כה, יד] "לא יהיה בביתך איפה ואיפה" בדרך הדרש. "לא יהיה לך בביתך" ממון, וסופך להיות עני שאין לו דבר בבית, מה טעם? משום שעסקת במסחר באופן של "איפה ואיפה".

"לא יהיה לך בכיסך" ממון, מה טעם? משום שהיה לך בכיסך "אבן ואבן".

אבל אם תנהג בדרך של "אבן שלמה וצדק"

אז יהיה לך ממון. כמו שאמרו [נדה ע, ב]: מה יעשה אדם ויתעשר, ישא ויתן באמונה.

וכן אם אם תנהג בדרך של "איפה שלמה וצדק" אז יהיה לך ממון.

תנו רבנן: כתוב [דברים כה יג]: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה וגו' אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו'", ויכול היה להיות כתוב: "לא יהיה לך אבן ואבן כי אם אבן שלמה וצדק", מהכתוב המיותר אנו דורשים, מלמד שמעמידין אגרדמין למדות, ממונים להלקות ולענוש את המרמים במידות.

ואין מעמידין אגרדמין לשערים, ממונים לפקח על המחירים שלא ימכרו ביוקר, כיון שהקונים מעצמם ילכו לאחר המוכר בזול, ועל כרחו יצטרך להוזיל את המחיר.

מעשה: דבי נשיאה אוקימו בבית הנשיא העמידו אגרדמין בין למדות בין לשערים, אמר ליה שמואל לקרנא תלמידו, פוק תני להו צא ושנה להם: מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים.

נפק דרש להו יצא קרנא ודרש להם: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים.

נודע הדבר לשמואל, אמר ליה שמואל לקרנא: מה שמך? אמר לו: קרנא, אמר לו שמואל: תיפוק ליה קרנא בעיניה, תצא לו קרן בעיניו.

ומחמת קללתו של שמואל אכן נפקא ליה קרנא בעיניה, יצאה לו קרן בעיניו, כלומר, צמח לו גידול של בשר על עינו ^[2].

ואיהו, קרנא, ששינה מדברי רבו, כמאן סבר?

הוא סבר, כי הא דאמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין, שממתינים עד שימכור אותו המוכר בזול, ואחר כך מוכרים ביוקר.

פירוש נוסף: מפני הרמאים - המוכרים ביוקר ואומרים שהוסיפו על המידה, או שהם שמים את החטים מהסוג המשובח יותר בחבילה מבחוץ, ובתוך החבילה שמים מהסוג הגרוע, או כל מיני רמאויות אחרות.

תנו רבנן: היה הקונה מבקש ממנו מהמוכר לקנות במשקל ליטרא - שוקל לו המוכר באבן משקל השוקל ליטרא, ואם ביקש הקונה לקנות חצי ליטרא - שוקל לו באבן משקל של חצי ליטרא, רביע ליטרא - שוקל לו רביע ליטרא.

מאי קא משמע לן? הרי ודאי, במידה שקונה, שוקל לו המוכר.

ומתרצינן, הברייתא באה להשמיענו: דמתקנינן מתקלי עד הכי, שמתקנים לו משקולות רק בשיעורים אלו של ליטרא, חצי, ורבע ליטרא, שבית דין קדמונים תיקנו, שלא לעשות משקולות אחרות, כדי שלא יבואו לרמות ולהטעות את הלקוחות בשיעור המשקולות. ואם צריך לשקול מידה הפחותה מרבע ליטרא, ישקול לו במטבעות.

תנו רבנן: היה הקונה מבקש ממנו משקל של שלשה רבעי ליטרא, ואין אבן משקל שגודלה שלושה רבעים, לא יאמר לו הקונה: שקול לי שלשה רבעי ליטרא אחת אחת, כל רבע ליטרא בפני עצמו, מפני שהמוכר אינו יכול לשקול במדויק, וצריך להוסיף לו על המשקל, ונמצא המוכר מפסיד, שצריך להוסיף לו על כל שקילה ושקילה, אלא שוקל המוכר אבן במשקל ליטרא בכף מאזניים אחת, ומניח אבן במשקל רביע ליטרא בכף השניה יחד עם הבשר הנמכר, כך ששוקל את שלושת רבעי ליטרא הבשר בבת אחת ^[3].

תנו רבנן: היה הקונה מבקש ממנו משקל של עשר ליטרין, לא יאמר לו הקונה: שקול לי אחת אחת והכריע בכל שקילה, משום שבכל הכרע תמיד נוסף מעט, ויש בכך הפסד למוכר, אלא שוקל לו כולן בבת אחת, ונותן הכרע אחד לכולן.

תנו רבנן: מה הן מידותיו של המאזנים:

במאזנים המיועדים לשקילת דברים כבדים, נפש מאזנים, החלק העליון שבה תלויים המאזניים - צריכה להיות תלויה באויר רחוקה מהתיקרה ג' טפחים, כדי שהמאזנים לא יגע בתיקרה כשיכריע את הכף לטובת הלוקח ^[4]. וגבוהה מן הארץ שלשה טפחים, כדי שכף המאזנים לא יגע בארץ כשמכריע.

וקנה, משני צידיו תלויות כפות המאזניים. ומתנא שלה, החבל שבו תלויה כל כף במאזנים, צריכים להיות ביחד באורך שנים עשר טפחים, ד' טפחים הקנה ^[5], וד' טפחים כל אחד מהחבלים התלויים בשני ראשי הקנה, שאם שיעורם פחות, המאזנים אינם מכריעים שיעור מועט, כיון שהם נושאים בהם משקל גדול.

ושל צמרים, המוכרים צמר במשקל, ושל זגגין, המוכרים כלי זכוכית - משקלן מועט יותר, ואינם צריכים מאזנים גדולות כל כך, אלא שיעור המאזנים שהם צריכים, שתהא תלויה באויר רחוקה מהתיקרה שני טפחים, וגבוהה מן הארץ שני טפחים, וקנה ומתנא שלה ביחד צריכים להיות באורך ט' טפחים, ג' טפחים הקנה, וג' טפחים כל אחד מהחבלים התלויים בשני ראשי הקנה.

ושל חנווני ושל בעל הבית, שהם שוקלים במשקל קטן יותר, שיעור המאזנים שהם צריכים, שתהא תלויה באויר רחוקה מהתיקרה טפח, וגבוהה מן הארץ טפח, וקנה ומתנא שלה ביחד צריכים להיות באורך ששה טפחים, ב' טפחים הקנה, וב' טפחים כל אחד מהחבלים התלויים בשני ראשי הקנה.

ושל טורטני, צורף המוכר זהב וכסף, ששוקל במשקל קטן יותר, שיעור המאזנים שהוא צריך, שתהא תלויה באויר רחוקה מהתיקרה שלש אצבעות, וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות ^[6], וקנה ומתנא שלה איני יודע, באיזה אורך הם צריכים להיות.

בכל מידות המאזנים המובאות בברייתא, מבואר בהן למה הן מיועדות, חוץ מהמאזנים הראשונות, ואלא הך קמייתא המאזנים הראשונות הגדולות שהביאה הברייתא, דמאי? למה הן מיועדות.

הערות

^[1] כך פירש הרשב"ם, אבל בשיטה מקובצת פירש שמדובר בלא מחילה, ובאור זרוע הביא בזה ב' שיטות אם מועילה מחילה.

^[2] הרשב"ם מפרש שקרנא נענש גם מחמת סיבה נוספת, שבגמרא [שבת קח א] מובא: שכאשר עלה רב מבבל בא קרנא לתהות על קנקנו, וקלל אותו רב באותו לשון, שתצא לו קרן בעיניו.

^[3] הרשב"ם מפרש שמדובר במקום שאין מכריעים את כף המאזנים בשיעור טפח, אלא מוסיפים תוספת בנפרד אחרי השקילה, כי אם מכריעים את כף המאזנים, נמצא שהמוכר נותן הכרע גם עבור אבן המשקל הנמצא יחד עם הבשר, אלא במקום שמכריעים, המוכר מניח אבנים במשקל מדויק של שלושת רבעי ליטרא, בכף אחת, כך שבכף השניה מניח רק את הבשר, ואז נותן לו תוספת בהכרעת הכף. אבל במקום שאין מכריעים את כף המאזנים, מבואר ברמב"ם [גניבה ח יט] שלא ישים חצי ליטרא ורביע ליטרא בכף אחת, שמא יפול רביע הליטרא, ואין הלוקח רואהו, אלא יעשה כמו שכתוב בגמרא, ישים את הליטרא בכף המאזנים, ואת הבשר יחד עם רביע ליטרא בכף השניה. וכן פסק השו"ע [חו"מ רלא יד]

^[4] לדעת הרשב"ם, כיון שנושא משקל כבד צריך להכריע יותר מטפח לטובת הלוקח, ועיין בהערה לקמן שיש בזה מחלוקת.

^[5] כך פירש הרשב"ם, והקשה המהרש"ל אם הקנה עצמו הוא רק ד' טפחים, מדוע צריך להרחיק את המאזנים מהתיקרה ג' טפחים, הרי אף אם יהיה רק מרחק של ב' טפחים לא יגע בתיקרה, כיון שמן אמצע הקנה אין יותר מב' טפחים?! ובמאירי פירש, שגם הקנה וגם החבלים יהיו בני שנים עשר טפחים.

^[6] פירש הרשב"ם: אף על פי שאינו יכול להכריע כי אם שלש אצבעות, לא אמרו שצריך להכריע טפח אלא בשקילת בשר ושאר מיני מאכל, אבל באלו אינו צריך להכריע כי אם שיעור מועט. אבל התורת חיים [פח ב ד"ה וחייב] כתב, [וכוון לדברי הרמ"ה], שלעולם חייב להכריע לו טפח בין בעשר ליטרין בין בליטרא ואפילו ברביע ליטרא, שככל שהכפות קלות יותר, כך הוא מכריע את הכפות במשקל קל יותר, וככל שהכפות כבדות יותר, כך הוא צריך משקל כבד יותר כדי להכריע את הכף. ומה שחכמים לא נתנו שיעור למשקל של הכפות עצמן, שהרי כשהן כבדות ומכריע טפח המוכר מפסיד, שצריך משקל גדול יותר כדי להכריע, וכשהן קלות מפסיד הלוקח. פירש התורת חיים, שחכמים נתנו למוכר את האפשרות לעשות את הכפות קלות ככל האפשר, ואם עשאן כבידות, לעצמו הוא מפסיד, וחכמים לא רצו לחלק בין הכרעה להכרעה, אלא אמרו שלעולם הוא מכריע טפח.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

from the letter vav that begins the verse: “And it shall come to pass [vehaya], if you shall hearken diligently” (Deuteronomy 28:1), until: “To serve them [le’ovdam]” (Deuteronomy 28:14), which ends with the letter mem. And he cursed them with twenty-two letters, from the letter vav that begins the verse: “But it shall come to pass [vehaya], if you will not hearken to the voice of the Lord” (Deuteronomy 28:15), until: “And no man shall buy [koneh]” (Deuteronomy 28:68). This verse ends with a letter heh, which comes just before vav in the alphabet. Starting with a vav and ending with a heh encompasses the twenty-two letters of the alphabet.

§ The mishna teaches that in a place where they were accustomed to measure with one large measuring vessel, one may not measure with several small measuring vessels. In a place where the custom is to level the top of the measuring vessel to remove substances heaped above its edges, one may not heap it; and where they are accustomed to heap it, one may not level it. The Gemara provides a mnemonic for the ensuing halakhot: One may not balance with precision; and one may not heap it; with market inspectors [ba’agardamin]; and with a litra; three; and ten; fulcrum; weights; a thick leveler; you may not do; one may not do.

The Sages taught: From where is it derived that one may not level a measuring vessel in a place where they are accustomed to heap it and that one may not heap it in a place where they are accustomed to level it? The verse states: “A perfect weight” (Deuteronomy 25:15), which indicates that one must use whatever is considered a perfect measuring vessel in that locale, as this ensures that there is no deception or trickery.

And from where is it derived that if the seller said in a place where they heap: I am hereby leveling and am willing in exchange to reduce the price for you, or said, in a place where they level: I am hereby heaping and am willing to increase the price for you, that the court does not listen to him? The verse states: “A perfect and just weight you shall have” (Deuteronomy 25:15). The addition of the term “just,” beyond the requirement that the weight be “perfect,” teaches that one must keep his weights in a just manner, i.e., that employed by the people of that locale.

The Sages taught: From where is it derived that one may not balance a scale so that it will balance with precision [me’ayyenin] in a place where they are accustomed to let the scales tilt a handbreadth for the benefit of the buyer, and that one may not let the scales tilt a handbreadth in a place where they are accustomed to balance with precision? The verse states: “A perfect weight” (Deuteronomy 25:15), which teaches that the weight must be considered perfect in that locale.

And from where is it derived that if a seller said, in a place where it is the custom to let the scales tilt a handbreadth: I am hereby balancing with precision and am willing to reduce the price for the buyer; or, in a place where it is the custom to balance with precision: I am hereby letting the scales tilt a handbreadth and am willing to increase the price for the buyer, that the court does not listen to him? The verse states: “A perfect and just weight” (Deuteronomy 25:15), which teaches that the just way of acting is to weigh in accordance with the practice in that locale.

Rav Yehuda of Sura says a homiletic interpretation of the phrase: “You shall not have in your house diverse measures” (Deuteronomy 25:14): “You shall not have in your house” means that you will become a pauper, who has nothing in his house. What is the reason for this? It is due to the fact that you used diverse measures, buying with a large vessel and selling with a small one.

The phrase: “You shall not have in your purse diverse weights” (Deuteronomy 25:13), is interpreted in a similar fashion: “You shall not have in your purse,” i.e., you will become a pauper, who has nothing in his purse. What is the reason for this? It is due to the fact that you used diverse weights. But if you possess only “a perfect and just weight,” then “you shall have” wealth. Likewise, if you possess only “a perfect and just measure,” then “you shall have” wealth.

§ The Sages taught that the phrase: “You shall not have,” teaches that the court appoints market inspectors to supervise the accuracy of measures. The Gemara infers: But the court does not appoint market inspectors for supervising market prices. The Gemara relates: The house of the Nasi appointed market inspectors for supervising both measures and prices. Shmuel said to his student, the Sage Karna: Go out and teach them that one appoints market inspectors for supervising measures but one does not appoint market inspectors for prices.

Karna went out and taught them that one appoints market inspectors for supervising both measures and prices. Shmuel, hearing what he had done, said to him: What is your name? He replied: Karna. Shmuel said: Let a horn [karna] emerge in his eye. A horn, i.e., a growth of flesh, emerged in his eye. The Gemara asks: And Karna, in accordance with whose opinion did he hold, which led him to disregard his teacher’s statement? He held in accordance with that which Rami bar Ḥama says that Rabbi Yitzḥak says: One appoints market inspectors for supervising both measures and prices, due to swindlers, to prevent people from using smaller measures or from selling at a steep price while falsely claiming that they are selling superior-quality merchandise.

The Gemara discusses several halakhot related to the cases of the mishna. The Sages taught: If the buyer requested from the seller a litra of a specific item, he weighs for him using a litra weight. If he asks for half a litra, he weighs for him using a half-litra weight. If he wants one-quarter of a litra, he weighs for him using a quarter-litra weight. The Gemara asks: Isn’t this obvious? What is this baraita teaching us? The Gemara explains: It teaches that one sets weights until this amount, one-quarter of a litra, but not less. If a buyer asks the seller to weigh a smaller amount for him, his request is not granted.

Furthermore, the Sages taught: If the buyer requested from him three-quarters of a litra, and there is no weight equal to this amount, the buyer may not say to him: Weigh for me three units using a quarter-litra weight, one by one, so that the seller lets the scales tilt by a handbreadth as he measures each quarter-litra weight. Rather, he weighs the merchandise all at once, as he places a litra weight on one pan of the scale, and places on the other pan of the scale a quarter-litra weight together with the meat that is being sold.

The Sages likewise taught: In a case where the buyer requested from the seller ten litra of merchandise, the buyer may not say to him: Weigh for me each litra one by one, and let the scales tilt each time, as on every occasion that the seller does this the buyer receives more than that for which he paid. Rather, he weighs all the merchandise at the same time and lets the scales tilt once for all the merchandise.

§ The Sages taught: The fulcrum of a scale must be suspended in the air so that the point the lever goes through it is at a distance of three handbreadths from the ceiling, and the pans of the scale must be three handbreadths above the ground. And the scale’s lever and cord, from which each pan is suspended, must be twelve handbreadths long. And the fulcrum of a scale of wool-weavers and glassmakers must be suspended in the air at a distance of two handbreadths from the ceiling, and the pans of the scale must be two handbreadths above the ground. And its lever and cord must be nine handbreadths long.

And the fulcrum of a scale of a storekeeper and of a homeowner must be suspended in the air at a distance of one handbreadth from the ceiling, and the pans of the scale must be one handbreadth above the ground. And its lever and cord must be six handbreadths long. And the fulcrums of small scales [turtanei] used for weighing gold and silver must be suspended in the air at a distance of three fingerbreadths from the ceiling, and the pans of the scales must be three fingerbreadths above the ground. The tanna continues: But with regard to its lever and cord, I do not know their required length.

Since the function of each type of balance scale is mentioned with the exception of the first type, the Gemara asks: And that large balance scale, which is mentioned first, for what is it used?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פיס' איפה שלמה וצדק. כפי ששאר בני המקום מודדין כן יעשה ולא יפחות ולא יוסיף. שאם יגדוש והיה נותנו בדמי מחוק היה עון ללוקח ואם היה מוחק במקום שגודש ומוכרו בדמי גדוש היה עון למוכר:

ומניין שאם אמר הריני גודש במקום וכו' ת"ל איפה שלמה וצדק. כשאר בני המקום שלא ישנה:

שאין מעיינין. היינו גבי משקל:

לא יהיה לך בביתך. ליטול שום ממון מה טעם משום אותו עון שהיה לו איפה ואיפה ואבן ואבן אבל אם יהיה לישראל אבן שלמה וצדק יהיה לו בביתו כל טוב:

יהיה להאי דרשא נמי שמעמידין בית דין אגרדמים ממונה שוטר למדות שיעיין שיהיו כולן ישרות. ולא לשערים שכל אדם יש לו רשות להוקיר תבואתו אם יפה הוא משל חבירו וכל כך שלא ימעט המדה:

מפני הרמאין. שלא יערב רעה ביפה וימכרנה ביוקר כיפה אלא היפה ימכור ביפה והרעה ברעה:

דעד הכי. עד רביע:

מתקנינן מתקלי. (לאוכלי נשפת). לפחות אין צריך משקל אלא לפי אומד:

שקול לי ג' רבעים ליטרא כל אחת לבדו. מפני ההכרעות אלא שוקל לו במשקל הליטרא ומניח משקל רביע ליטרא עם הבשר הרי ג' רביעי בשר שוקלין ביחד:

נפש של מאזנים. גדולה ששוקלין בה דבר גדול כמו נחשת ובדיל. נפש היינו הלשון אותו צבת שאוחזין בו צריך להיות ארוך ג' טפחים והוא תלוי באויר ולאותו צבת תלוין המאזנים. וצריך להגביה כפות המאזנים ששוקלין בהן מן הארץ ג' טפחים שלא יבעט הכף שבה המשקל לארץ בכח ויחזיר מהרה למעלה ונראה הכף האחד מכריע ויאמר הרי כבר שקל. וקנה היינו הברזל הארוך שתליין בו הכפות צריך להיות ארוך י"ב טפחים:

ומיתנא. היינו הרצועות שתולין בהן הכפות:

י"ב טפחים. ושל חנוני ושל בעל הבית שמוכרין בהן חפצים:

טורטני. משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב:

אלא הך קמייתא דקאמר של חנוני ושל בעה"ב דמאי. כלומר מה שוקלין בהן:

קמ"ל דמתקנינן מתקלי עד הכי. פי' אבל פחות מכאן אין עושין שמינית ליטרא ואע"ג דפלגא לא טעי איניש במשקולות פחותים ביותר טעו משום דדמיין להדדי, ואע"ג דלקמן (בבא בתרא פט ע"ב) תומן ועוכלא נמי עבדינן שאני מדות דפקיעי בהו אינשי אבל במשקולות לא פקיעי אינשי כולי האי משום דדמיין להדדי טפי, וכן היה אומר רבינו הגדול ז"ל.

כשם שביארנו שאין מוחקין במקום שנהגו לגדוש ולא גודשין במקום שנהגו למחוק אף בתוספת או נכוי כך אין מעיינין במקום שנהגו להכריע אף בנתינת גירומין ולא מכריעין ר"ל במקום שנהגו לשקול עין בעין לא יעיין ויתן גירומין כלל הדברים אל ישנה אדם:

בית דין שבכל עיר ועיר ראוי להם להעמיד אדם ולמנותו על המדות לתקנם ולחתמם שלא למוד אלא בחתומות שלא ימצא הרמאי מקום לרמות ומי שמוכר בזולתם רשאין להכותו ולענשו וכן מעמידין אדם על השערים שלא למכור אלא בשער הראוי לפי מה שיראה להם מן הזמן והשעה ורוב הסחורה ומיעוטה וכן כל כיוצא בדברים מתקון עניני העיר וקיום ישובה:

יש לבית דין או למנהיגי העיר לתקן משקלות דקים וגסים כדי שימצאו הכל לפי מה שירצו מי שרוצה בליטרא שוקל לו בליטרא ומי שרוצה בחצי ליטרא שוקל לו בחצי ליטרא רביע ליטרא ברביע ליטרא ואין עושין משקלות למטה משיעורין אלו שיבאו לטעות בחצי ליטרא ובליטרא ר"ל שאם יעשה משלשה רביעי ליטרא יטעו בליטרא ושלשה שמיני ליטרא בחצי ליטרא ואע"פ שבמדות אמרו תומן וחצי תומן באלו הואיל ויש בהם חלל אין כאן חשש רמאות ויש אומרים במשקלות שלא בא למעט שמינית ליטרא אלא עושין אותה כדי שאם ירצה שלשה שמיניות ליטרא ישקול בחצי ליטרא ומניח שמינית זו בכף שהבשר בתוכה ועוד שמכיון שרביע ליטרא כפלים בשמינית אין הטעות מצויה בו ולא בא אלא למעט שלשה רביעי ליטרא מחשש ליטרא ושלשה שמיני ליטרא מחשש חצי ליטרא כמו שביארנו ויש חולקין שלא לעשות כן שאע"פ שהיא כפלים יבאו לטעות מצד שהן קרובות למראית העין ודעת ראשון עיקר:

מי שרוצה בשלשה רביעי ליטרא אין רשאי לומר שקול לי אחת אחת אלא שוקל לו בליטרא ומניח רביע ליטרא בכף שהבשר בתוכו היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר שקול לי פעם אחר פעם ליטרא ליטרא כדי שתכריע בכלן אלא שוקל כלן בבת אחת והכרע אחד לכלן:

נפש המאזנים והוא הברזל החלול שהלשון זקוף בתוכו צריך שיהא משוך עד שיהא אויר שלשה בין הקנה והדף שחוט הנפש קבוע בו וכן שתהא כף המאזנים גבוהה מן הארץ שלשה מפני שבהכרעתו יהא מקום מונח לכף המאזנים לירד ולשפת הקנה שעל הכף שכנגדו לעלות בכדי שלשה טפחים ושתהא הקנה והחוטים התלויים משני ראשיהם לקשור המאזנים בהם בארך שנים עשר טפחים ר"ל הקנה שנים עשר והחוטין שנים עשר שיהא שיעור רחב שבין כף לכף כשיעור שמן הכף לראש הקנה במה דברים אמורים במשקלות גדולות של ברזל וכיוצא בו שאדם רגיל לשקול בהם משקל מרבה ביחד אבל מאזנים של צמר וזכוכית צריך שיהא הנפש תלוי באויר שני טפחים וגבוהה מן הארץ שני טפחים וקנה ומתנה שלה תשעה טפחים של חנוני שאינו מוכר אלא על יד על יד וכן של בעלי בתים הדומים לחנונים שאין מוכרים אלא על יד על יד צריך שתהא תלויה באויר טפח וגבוהה מן הארץ טפח וקנה ומתנה שלה ששה טפחים של צורפי כסף השוקלים כסף וזהב במשקל מועט צריך שתהא תלויה באויר שלש אצבעות וגבוהה שלש אצבעות שדי לה בהכרעה מועטת אבל שיעור קנה ומתנה שלה לא התבאר וקצת מפרשים שיערו בה ד' טפחים ומחצה ודברים אלו כלם כך שיערו חכמים שהם מצודקות בשיעור זה מצד חכמת המשקולות והתשבורת ושהמאזנים מתעותות בקצור הקנה והמתנה או באריכותן יותר מדאי:

תנו רבנן מנין שאין מוחקין במקום שגודשין וכו' פי' מי שלקח סתם ולא פירש אם לגדוש אם למחוק וכו':

ת"ר יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמין למדות. לב"ד קא מזהיר להו רחמנא שימנו אדם ממונה על המדות שיתקן אותן ויחתום עליהן בחותמו כדי שלא ימצא הרמאי מקום לרמות וכל מי שנמצא שמודד במדה שאין עליה אותו חותם מכין אותו ועונשין אותו וסוגיא דשמעתא דמעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערי' כלו' שיגזור על בעלי החנויו' שלא יהו מוכרין אלא בכך וכך כדי שלא יפקיעו את השערים והתם במס' יומא (דף ט' ע"א) אמרי' מתוך דפרהדרין הללו חובטין אותן ואומרי' להן מכרו בזול וכו' אלמא הכין הילכתא דמעמידין אגרדמים לשערים כמו למדות:

מאי קמ"ל דמתקנין מתקלי עד הכי. כלומר שאין עושין משקל ליטרא פחות רביע לפי שמתחלף בליטרא ויש לחוש שלא ירמה בו אחרים. אבל עושין חצי ליטרא לפי שאינו מתחלף בליטרא ואין עושין שלשה שמיני ליטרא לפי שמתחלף בחצי ליטרא. אבל עושין רביע ליטרא לפי שאינו מתחלף בחצי ליטרא ולענין שמינית ליטרא יש לומר דעושין כדי שאם ירצה ליקח שלשה שמיני ליטרא שוקל לו חצי ליטרא ומניח שמינית ליטרא עם הבשר כמו שעושין למי שרוצה ליקח שלשה רביעי ליטרא ששוקל לו ליטרא ומניח רביע ליטרא עם הבשר. והא דאמרי' דמתקני מתקלי עד הכי לאו למעוטי שמינית ליטרא אלא למעוטי שלשה רביעי ליטרא ושלשה שמיני ליטרא דאין עושין לפי ששלשה רביעי ליטרא מתחלף בליטרא ושלשה שמיני ליטרא מתחלף בחצי ליטרא אבל שמינית ליטרא עושין לפי שאינו מתחלף בכפליים ממנו וי"ל דמדקאמרינן דמתקני מתקלי עד הכי משמע דאפילו שמינית ליטרא לא עבדינן מפני שמתחלף ברביע ליטרא שאף על פי שרביע ליטרא כפלים ממנו כיון שבמראה קרובין זה לזה חוששין שמא ישקול בו במקום רביע ליטרא ואם תאמר אם כן מי שרוצה ליקח שלשה שמיני ליטרא היאך עושין. יש לומר ששוקל לו חצי ליטרא ומניח שלשה משקלות קטנים הנקראים בלשון ערבי אוא"ק עם הבשר והדין הוא סבר' דרבינו הרב ז"ל דשמעינן ליה מפומי' ומסתברא כוותיה. ואי קשיא לך ההיא דאמרינן לקמן אבל עושין רביעית ותומן ועוכלה ההוא במדות דכיון דנפישי לא אתי לאיחלופי. אבל משקלות דקטנים נינהו ודמיין להדדי אתי לאיחלופי:

ת"ר נפש מאזנים. פירש קוב"ה אל"מיזאן:

גרומני פירש פסולת של צמר גפנים והוא הנקרא חב אל"קטון:

טורטני יש שפירש מאזנים של שולחני בעין אל"רצאן:

אבר. אל"קצדיד. גיסטרון. אל"פנרה. והיינו טעמא דאין עושין מכל מיני מתכות לפי שהן נפחתין והולכין:

קל. ת"ר מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין שנאמר איפה שלמה וצדק מנין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין לפחות לו מן הדמים והריני גודש במקום שמוחקין להוסיף לו בדמים שאין שומעין לו תלמוד לומר איפה שלימה וצדק. ודוקא היכא דלא אתני בהדיה מעיקרא, אבל אתני בהדיה מעיקרא תנאו קיים:

קלא. ת"ר מניין שאין מעינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעינין ת"ל אבן שלימה וצדק ומניין שאם אמר המוכר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים או שאמר הלוקח הריני מכריע במקום שמעינין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו שנאמר אבן שלמה וצדק. וה"מ היכא דלא אתני בהדיה מעיקרא, אבל אתני בהדיה מעיקרא תנאו קיים:

קלב. ת"ר יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמים למדות. והוא אדם ממונה על המדות לדונן, וחותם אותם בחותמו כדי שלא יהא אדם רשאי למוד במדה שאין עליה חותם, ולא יהא דרך לרמאין למוד במדה יתירה או חסירה. וכל מי שנמצא מודד במדה שאין עליה חותם עונשין אותו. ומדלא קתני אלא למדות שמע מינה למדות הוא דמעמידין אבל לא על השערים, למנות אגרדמים שלא יהא רשות לשום אדם למכור בזול יותר מן השער היוצא בשוק שדבר זה הפסד הוא ללקוחות כדתנן בפ' הזהב (ב"מ ס,א) ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב. ומנא תימרא דהא דקאמרינן אין מעמידין אגרדמים לשערים שלא לפחות את השער הוא, מדקאמרינן לקמן מעמידין אגרדמים לשערים מפני הרמאין כדבענן למימר קמן.

אמר ר' שמעון בן לקיש מעמידין אגרדמין לשערים וכן אמר שמואל מעמידין אגרדמים למדות ולא לשערים. וקימא לן כותיה, דהא דאמר ראמי בר אבא א"ר יצחק מעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערים מפני הרמאין ליתה, דהא מתניתא איפכא תניא. מיהו ש"מ דטעמא דמ"ד אין מעמידין מפני הרמאין הוא, וש"מ דהאי אגרדמים דקאמר מעמידין אותם לשערים לאו שלא למכור ביוקר בלחוד הוא, דא"כ מאי מפני הרמאין האי מפני מפקיעי שערים מבעי ליה, אלא שלא למכור בזול יתר מן השער היוצא בשוק, ומאי מפני הרמאין, שמתוך שהוא מראה שהוא מוכר בזול נמצא מרגיל את בני אדם לבוא אצלו והוא מרמה אותן במדה או במשקל או בעירוב פירות רעות ביפות יותר ממה שהוא פוחת להן מן הדמים. מכלל דמאן דאמר אין מעמידין דלא לימנעינהו לזבוני בזול קאמר. וקי"ל כותיה. אבל להעמיד ממונין שלא יפקיעו את השער מעמידין, כדאמרינן ביומא בפ"ק (ט,א) מתוך שפלהדרין הללו חובטין אותן ואומרים להן מכרו בזול מכרו בזול כו', אלמא הכי הלכתא:

קלג. ת"ר היה מבקש ממנו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרה שוקל לו חצי ליטרא בפני עצמה רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא מאי קמ"ל דמתקנינן מתקאלי עד הכי כלומר במדה הזו, אבל בציר מהכין לא. וכן לא יעשה שני משקלות שתהא תוספת הגדול על הקטן פחות מכפלים ממנו, לפי שמתחלפין זה בזה ונמצא מרמה בו את אחר. לפיכך לא יעשה ליטרא פחות רביע לפי שמתחלף בליטרא או בחצי ליטרא. וכן לא יעשה שלשה ליטרא לפי שמתחלף בחצי ליטרא או רביע ליטרא. אבל עושה הוא ליטרא וחצי ורביע ליטרא, שכיון שכל אחד מהם כפלים בחבירו אינן מתחלפין זה בזה. אבל אינו עושה שמינית ליטרא וחצי שמינית ליטרא, שכיון שהם קטנים וקרובין במראה זה לזה מתחלפין זה בזה. וא"ת אם כן הרי שביקש ממנו שמינית במה הוא שוקל לו, דוקא במתקלי רברבי דמתקרין על שמה דליטרא, אבל מתקלי זוטרי דלא מתקריאן על שמא דליטרא, כגון אוקיא וחצי אוקיא וזוזא ופלגא דזוזא מתקנינן. הילכך מאן דבעי מיניה שמינית ליטרא תקיל אוקיא ופלגא. ואי בעי שלשה שמיני ליטרא תקיל רביע ליטרא ויהיב בהדיהו אוקיא ופלגא, והשאר ע"ז הדרך:

קלד. ת"ר היה מבקש ממנו שלשה רביעי ליטרא לא יאמר לו שקול לי ג' רביעי ליטרא בג' פעמים או בשתים כדי שיתן הכרע לכל משקל ומשקל אלא שוקל לו ליטרא ומניח [רביע] ליטרא עם הבשר:

קלה. ת"ר היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכרעה אלא שוקל לו כלן בבת אחת ונותן הכרע אחד לכלן:

קלו. נפש מאזנים תלויה באויר שלשה טפחים וגבוהה מן הארץ ג"ט וקנה ומתנה שלה מכאן ומכאן י"ב טפח. מאי נפש מאזנים, ברזל העומד באמצעיתו של קנה כעין כובע והלשון באמצעיתו, ופעמים שעושין אותו של חוט או של משיחה, והוא הנקרא חוט המאזנים. ומאי תלויה באויר ג"ט, שכשהשוקל תופש בראשו של חוט זה או בראשו של ברזל יהא החוט או הברזל היוצא מתחת ידו תלוי באויר ג"ט, שנמצא החוט ממקום שיוצא מיד השוקל ועד שמגיע לקנה ג"ט. ואמאי קרו ליה נפש, לפי שהוא גבוה שבמאזנים, כמה דקרו ליה לבנין שעל גבי הקבר נמי נפש. ויש אומרים נפש מאזנים, חוט שקופת המאזנים תלויה בו, והוא החוט שהשוקל תופש בראשו, ולפיכך נקרא נפש לפי שהוא גבוה שבמאזנים, אבל הקנה לא נתנה בה בריתא זו שיעור. וצריכא עיונא.

ומדקתני קנה ומתנה שלה שנים עשר טפח ולא קתני קנה ומתנה שלה שנים עשר טפח, ש"מ (הם) [הני] שנים עשר טפח בין קנה ומתנה מתפלגי קנה ארבעה ומתנה של כף זו ארבעה ומתנה של כף שנייה ארבעה, הרי כאן שנים עשר טפח. ובמאזנים דגרומני קאי כדמיברר לקמן.

תנו רבנן מנין שאין מוחקין במקום שגודשין. פירוש מי שלקח סתם ולא התנה עמו לא לגדוש ולא למחוק מנין שאין המוכר רשאי לגדוש במקום שמוחקין ולא למחוק במקום שגודשין תלמוד לומר איפה שלימה וכו'. ומנין שאם אמר המוכר לאחר שקנה ממנו הלוקח סתם הריני מוחק במקום שגודשין לפתוח מן הדמים שמכרתי לך בהם או הריני גודש במקום שמוחקים להוסיף לי על הדמים שמכרתי לך בהם תלמוד לומר איפה שלימה וצדק כלומר אל תשנה עצמך אלא איפה שהיא שלמה וצדק של אותו מקום תן לו.

תנו רבנן יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמין למדות. פירוש לבית דין קא מזהר רחמנא כלומר יהיה לך אדם ממונה על המדות שיתקן אותם ויחתום עליהם בחותמו כדי שלא ימצא הרמאי מקום לרמות וכל מי שנמצא שהוא מודד במדה שאין עליה חותם מכין אותו ועונשין אותו. וסוגיא דשמעתא דמעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערים כלומר שגוזר על בעלי החנויות שלא יהיו מוכרין אלא בכך וכך כדי שלא יפקיעו את השערים וכדאמרינן בפרק קמא דמסכת יומא שהיו מעמידין פלהדרין כו'. תנו רבנן היה מבקש ממנו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרא שוקל לו חצי ליטרא רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא מאי קמשמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי. פירוש קמשמע לן שאין עושין משקל ליטרא פחות רביע לפי שמתחלף בליטרא וחוששין שמא ירמה בו אחרים ושוקל להם בו במקום ליטרא אבל עושין חצי ליטרא לפי שאינו מתחלף בליטרא ואין עושין שלשה שמיני ליטרא לפי שמתחלף בחצי ליטרא אבל עושין רביע ליטרא לפי שאינו מתחלף בחצי ליטרא. ולענין שמינית ליטרא יש לומר דעושין כדי שאם ירצה ליקח שלשה שמיני ליטרא שוקל לו חצי ליטרא ומניח שמינית ליטרא עם הבשר כמו שעושין למי שרוצה ליקח שלשה רביעי ליטרא ששוקל לו ליטרא ומניח רביעית ליטרא עם הבשר והאי דאמרינן מאי קמשמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי, לאו למעוטי שמינית ליטרא דאין עושין, אלא למעוטי שלשה רביעי ליטרא ושלשה שמינית ליטרא לפי ששלשה רביעית ליטרא מתחלף בליטרא ושלשה שמיני ליטרא מתחלף בחצי ליטרא אבל שמינית ליטרא עושין לפי שאינו מתחלף ברביעית ליטרא מפני שהוא כפלים ממנו. ויש לומר מדאמרינן מאי קא משמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי מכלל דאפילו שמינית ליטרא נמי לא עבדי מפני שמתחלף ברביע ליטרא אף על פי שלא מצינו משקל שהוא מתחלף במשקל אחד שהוא כפלים ממנו שהרי עושין רביע ליטרא וחצי ליטרא וליטרא שכל אחד מהן כפלים כחבירו שמינית ליטרא מיהא אין עושין לפי שאף על פי שרביע ליטרא כפלים ממנו הוא כיון שבמראה קרובין זה לזה חוששין שמא ירמה לו וישקול בו במקום רביע ליטרא. ואם תאמר אם כן מי שרוצה ליקח שלשה שמיני ליטרא היאך עושין. ויש לומר ששוקל לו חצי ליטרא ומניח שלשה משקלות קטנים הנקראים בלשון ערבית אוקיא עם הבשר. והדין סברא דרבינו הרב זצ"ל דשמיע לי מפומיה ומסתברא כוותיה. ואי קשיא לך ההיא דאמרינן לקמן אבל עושה רביע ותומן ועוכלא. ההוא במדות כיון דנפיש לא אתי לאיחלופי אבל משקלות כיון דרביע ותומן משקלות קטנים נינהו ודמיין להו להדדי אתי לאיחלופי. נפש מאזנים קבה אל מיזא"ן. פירוש גרומי פסולת של צמר גפנים והוא הנקרא בלשון ערבי חב אלקט"ן. טורטני יש מי שפירש מאזנים של שולחני. בעץ פירוש ערבי אלרנא"ץ.

בפרשב"ם בד"ה אלא שוקל כו' ובמקום שמכריעין נותן שלשה רביעית באחת כו' עכ"ל וה"ה דבמקום שאין מכריעין יכול לעשות כן אלא דלרבותא נקט בגוונא דלעיל וכ"ה בנ"י ע"ש:

בד"ה ונותן הכרע א' לכולן משום דא"א לצמצם כו' עכ"ל לאו משום הכרע דבלא הכרע נמי איכא האי טעמא דשוקל לו כ"א משום דא"א לצמצם וכמ"ש לעיל במקום שאין מכריעין עסקינן דאי כו' ע"ש:

בד"ה י"ב טפחים ד' טפחים הקנה כו' במהרש"ל ולפ"ז לא דק מה שכתב כדי שלא יגע בגג כו' עכ"ל ע"ש וכן יש להקשות גבי מ"ש וגבוה מן הארץ ג' טפחים שלא יגע בקרקע כו' וק"ל:

גמ' במקום שגודשין ולפחות מן הדמים כו' שמעינין ולהוסיף לו כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה ת"ר כו' לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן כי אם אבן שלמה וצדק כצ"ל:

בד"ה ה"ג דמתקני כו' צ"ל קודם ד"ה מקמ"ל כו':

בד"ה א"נ כו' מפני שמטעין בהן כפר"ח נ"ב ואע"פ דבמדות קטנות אמרי' לקמן דלא טעו אינשי שזה חלל מרובה מזה ואיכא היכר טובא במשקלות טעו ונ"ב גליון:

מה"ד ונותן הכרע כו':

בא"ד משום דאי אפשר כו' נ"ב הנראה בעיני משום שלא החמירו עליו להכריע כל פעם ופעם טפח וטפח ופירוש זה שכתוב בפנים היינו למאן דסבר שהכרע טפח לעולם אחד ממאה א"כ הוכרח לפרש משום צמצום ודו"ק:

בד"ה י"ב טפחים ד' טפחים הקנה כו' נ"ב ולפ"ז לא דק מה שכתב כדי שלא יגע בגג מאחר דהקנה הוא מארבע טפחים א"כ מן האמצע לא יגע בגג אפילו בשני טפחים רחוק מהגג אלא צריך לפרש הטעם לאו משום דלא יגע בגג הוא אלא כמ"ש בפירוש אחרים כשהחבל קצר בקל יש להטות המאזנים אילך ואילך או לפרש הקנה י"ב טפחים והמיתנא י"ב טפחים וכ"כ הרמב"ם והטור:

בד"ה בפירוש זה העמוד כו' נ"ב ואני שלמה לוריא לפי בינותי בספרים הגהתי כראוי בעה"י:

גמרא מוהיה אם לא תשמע. בו' כצ"ל:

שם ת"ר מניין שאין מעיינין כו'. הך ברייתא צ"ל קודם מהך דלעיל כפי סדר הכתובים וכ"מ מהסימן:

שם אר"י מסורא ל"י לך בביתך כו' ל"י לך בכיסך. גם כאן צריך להפך סדר הדרשות כנ"ל:

בסה"ע וקנה ומתנה שלה איני יודע. יש לחלק זה מהא דכתב התוס' בשבועות (כ') בד"ה איסור דאין דרך משנה וברייתא שיסתפק כו' ע"ש:

ר"ש ד"ה ת"ל איפה שלמה. משמע דל"ג הכא וצדק. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ת"ר ל"י לך בכיסך. דמצי למיכתב ל"י לך אבן ואבן איפה ואיפה כי אם אבן ואיפה שלמה וצדק כו'. כ"נ דצ"ל ודריש יהיה לך דכתיב בכל חד דהוה מצי למיכללינהו בחדא ועי' מהרש"ל:

ר"ש ד"ה ה"ג דמתקני. ב"ד קדמונים התקינו המשקלות כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ל"י שקול לי א' א'. ולא היא כו' שהרי ההכרעות הוא טפח ומכריע רבע הכרע ליטרא. כצ"ל. והמכוון הוא שכמות הכרע טפח לעולם לפי ערך כובד דבר הנשקל דכמו שאם הנשקל ליטרא הכרעת טפחו הוא א' ממאה לליטרא כן לעשרה ליטרות הוא א' ממאה לעשרה ליטרות וכן ברבע ליטרא הכרעת טפחו א' ממאה לרבע ליטרא ועי' בסמ"ע סי' רל"א ס"ק כ"ה. ולא תקשה מהא דלקמן דשל גרומי ושל צמרים דבעי הכרעתם ב' וג' טפחים לפי' הרשב"ם שם. דש"ה שהקנה שלהם יותר גדול וזה ידוע דלפי ערך ריחוקו מהלשון שהוא באמצעו כן הוא ערך הכרעתו. אך לכאורה קשה למש"כ הרשב"ם במשנה דנפיש יותר מדאי הכרע טפח בדבר קל. וי"ל דהתם משום הכרעת כובד הכף שהוא שוה בכל הנשקלים:

מַה שִּׁמְךָ? 'קַרְנָא'. תִּפּוֹק לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ. פירש בערוך קרן של בשר יצא בעינו עיין שם. ונראה הכונה הוא חתיכה קטנה דקה של לובן או אדום עשויה בתבנית קרן ולא יצאה בשחור דאז אין מזקת לראיית העין כי אם רק עושה לו גנאי.
ובזה יתורץ בס"ד מה שיש להקשות מהכא אגמרא דשבת (שבת קח.) דאמר לו רב לקרנא 'תיפוק קרנא בעיניה' אם כן נסמית עינו בגזרה אחת ומה הוסיף בגזרה השנית? והגם דיש לומר גזרה חדא היתה בעין ימין וגזירה חדא בעין שמאל, הנה לפי האמור שהוא היה קרן לובן או אדום שלא יצא בשחור כדי לסמות ורק גנאי הוא לו ניחא דהוה ליה תרי קרני דגנאי יותר.
ואף על גב דשמואל היה יודעו ששמו 'קַרְנָא' אפילו הכי אמר לו 'מַה שִּׁמְךָ' להודיעו שהוא מקללו כפי השם שלו. ומה שגזר עליו בעינים כי שמואל נחשב עין של חכמים והוא זלזל בו שאמר הפך דבריו לכך קללו בעין שלו.

(פט א) דבי נשיאה אוקימו אגרדמין וכו'.—מעשה זה היה בבבל, דשמואל וקרנא שנזכרו כאן בנהרדעא היו כנודע, ומוכרח שבבבל פעמים היו מכנים את הריש גלותא בשם נשיאה. ובאמת באותו ענין בירושלמי סוף פרקין איתא "ריש גלותא" (במקום "נשיאה" דהכא). עוד מצינו במו"ק (כב ב): "נשיאה שכיב א"ל רב חסדא לרב חנן בר רבא כפי אסיתא וקום עלה ואחוי קריעה לעלמא". ומאחר שרב חסדא ורב חנן בר רבא בבבל היו, מסתבר שבנשיאה דשם נתכוונו על ריש גלותא. עוד איתא בחולין (קכ"ד א), דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא, ופירש באגרת רש"ג, שהיה חתן ראש הגולה. וכמה פעמים קורא לריש גלותא בשם נשיאה.

ונראה שגם בא"י היו מכנים לפעמים את ראש הגולה שבבבל בשם נשיא, כמו בירושלמי תעניות פ"ד ה"ב [סח ע"א]: "שמואל ואילין דבית שילא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום וכו'", ומוכרח דנשייא דשם הוא ריש גלותא.

וכן להיפך נראה שהיו קורין גם לנשיא שבא"י "ריש גלותא". עי' שבת (נה א): א"ל "ר' זירא לר' סימון לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא", ומאחר שלא מצינו לר' סימון בבבל רק בא"י, מוכרח שריש גלותא זה הוא הנשיא.

ועל פי זה נבין מה שתיקנו בתפלת "יקום פורקן" בלשון רבים "ולרישי גלותא" לכלול בזה גם הנשיא שבא"י, וכנאמר לפני זה "די בארעא דישראל ודי בבבל".

מוהיה אם שמוע. בפרשת והיה כי תבוא: מוהיה אם לא תשמע עד ואין קונה. חשוב מוי''ו עד ה' כל האלפ''א בית''א דהיינו שתים ועשרים אותיות: מנין שאין מוחקין במקום שגודשין. ואפי' מחיל קונה: ואין גודשין במקום שמוחקין. ואפילו מחיל מוכר: ת''ל איפה שלמה וצדק. משמע דלא גרסינן הכא וצדק אלא משלמה נפקא לן שצריך שיהא האיפה שלימה שלא יבא לידי רמאות דאם עושין כן שמא יראו אותן אחרים ויאמרו כך המנהג וירמה הלוקח את המוכר או המוכר את הלוקח והא ליכא למימר דבלא מחיל מיירי ברייתא דההוא מלא תעשו עול נפקא שגוזל לו את שלו בידים: ולפחות לו מן הדמים. תילתא דגודשא תילתא דהשתא לא אתי לרמות כיון דפחת לו משער היוצא כולי עלמא ידעי דבשביל כך פחת לו דאין מנהג בעיר למחוק וכן כשמוסיף יודעין שבשביל כך מוסיף דאין דרך לגדוש: ת''ל איפה שלמה וצדק. לטפויי אתא וצדק מכל מקום דאף זה יכול לבא לידי רמאות דאיכא דחזי במדידה ולא ידע לא בפחת ולא בתוספת ובספרי יליף לכולהו מוצדק שהוא מיותר: מעיינין. לשקול עין בעין: לא יהיה בביתך. ממון מה טעם משום איפה ואיפה שלוקח בגדולה ומוכר בקטנה בביתך קרא יתירא קדריש: אבל אבן שלמה. ואם בביתך אבן שלמה וצדק יהיה לך ממון כדאמרינן בעלמא (נדה דף ע:) מה יעשה אדם ויתעשר ישא ויתן באמונה: ת''ר (לא) יהיה לך (בכיסך) וגו'. אב''ד קמזהר וקרא יתירא קא דריש דמצי למיכתב לא יהיה לך אבן ואבן כי אם אבן שלמה וצדק: אגרדמין. ממונה להלקות ולענוש מעוותי המדות: ואין מעמידין אגרדמין לשערים. שלא ימכרו ביוקר סברא הוא דאינו צריך דאם זה רוצה למכור ביוקר אותו הצריך למעות יתן בזול וילכו הלוקחין אצלו וימכור זה בזול על כרחו: נפקא ליה קרנא בעיניה. ואע''ג דאמרינן במסכת שבת (דף קח.) דרב לטייה כשבא מבבל ותהא ליה קרנא אקנקניה איכא למימר דגרמא ליה הא והא: מפני הרמאין. שממתינין עד שימכור אותו המוכר בזול ואח''כ מוכרין ביוקר. ל''א מפני הרמאין המוכרים ביוקר ואומרים שהוסיפו במדה או שנתן חטין יפות למעלה ורעות למטה או כל מיני רמאות וכדאשכחן שהיו מעמידין פרהדרין שהיו מכין בעלי חנויות והיו אומרים להם מכרו בזול במסכת יומא (דף ט.) (בירושלמי פ''א): מאי קא משמע לן. הא ודאי מה שקונה שוקל לו: הכי גרסינן דמתקני מתקלי עד הכי. בית דין קדמונים התקינו המדות עד כאן ופחות מכאן שוקלים במטבעות ואם יבא אדם לתקן בפחות אין שומעין לו פן יבואו לרמות ולומר זהו רביע ליטרא אי נמי מתקני מתקלי בענין זה ולא שליש ליטרא ולא חמישית ליטרא מפני שמטעין בהן בפירוש רבינו חננאל: לא יאמר לו שקול לי אחת אחת. כל רביע בפני עצמו שאי אפשר לו שלא ישקול בריוח ומפסיד שאי אפשר לצמצם ואית דמפרש בשביל ההכרעות ולא היא דאם היה יכול לצמצם ההכרעות חד שיעורא הוה דרביע הכרע ליטרא הוא מכריע שהרי ההכרעות הוא טפח מכריע רבע ליטרא שהוא דבר קל ואפילו במקום שנוהגין למוד בדקה הני מילי מדות אבל משקלות אין דרך לשקול כי אם הכל ביחד במשקל הגדול: אלא שוקל לו ליטרא. ונותן ליטרא בכף מאזנים אחד והבשר ורביע ליטרא בכף שניה דהשתא איכא ג' רבעי בשר ובמקום שאין מכריעין עסקינן דאי מכריעין נמצא נותן לו הכרע של אותו רביע שנותן עם הבשר בחנם ובמקום שמכריעין נותן ג' רבעים באחת ומניח בשר בשניה ומכריע: (קא משמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי. שהתקינו מדת משקל עד כאן ואין המוכר יכול לומר ללוקח לא אשקול לך דבר מועט כזה שאתן לך הכרע בשביל מקח מועט זה אבל בפחות מכאן אין דרך לשקול ולא יתן לו שום הכרע דלא חשיב מקח בפחות ורבינו שמואל פירש דלא מתקנינן משקלות מועטין דלמא אתי למיטעי בהו ואע''ג דבמדות קטנות אמרינן לקמן דלא טעו אינשי שזה חללו מרובה מזה ואיכא היכרא טובא במשקלות טעו ולא נהירא לי): ונותן הכרע אחד לכולן. משום דאי אפשר לצמצם ומפסיד המוכר כדפרישית: נפש של מאזנים. הוא ברזל החלול שהלשון קבוע בו: תלויה באויר ג' טפחים. שיהו ג' טפחים מן הקנה לגג הבית ובמאזנים גדולות ששוקלין בהן נחשת וברזל עסקינן כדלקמן שהן תלויות בגג הבית וקבועות שם לפיכך צריך הרחקת שלשה טפחים מן הגג שלא תגע בגג כשיכריעם: וקנה. הוא הקנה שהלשון קבוע באמצעיתו ושתי המיתנות תלויין בראשיו: ומיתנא. הן החבלים שהכפות תלויות בהן: י''ב טפחים. ד' טפחים הקנה וארבעה טפחים כל אחד מן החבלים התלויות בשני ראשי הקנה אבל אי הוי פחות אין מכריע המאזנים בשביל דבר מועט מתוך שהמשקל מרובה: וגבוה מן הארץ שלשה טפחים. שלא יגע בקרקע בשעת הכרעה: צמרים. מוכרי צמר במשקל: וזגגין. מוכרי כלי זכוכית: טורטני. מאזנים של כסף וזהב וקטנות הן טורטני הצורף קרוי כן וכל אחת לפי מה שהן גדולות צריכות להרחיק מן הגג ומן הקרקע לפי ששוקל בהן משקל כבד ומכריע יותר: וגבוה מן הארץ טפח. דכך צריך להכריע: שלש אצבעות. ואף על גב דאינו יכול להכריע כי אם שלש אצבעות דכי אמרינן דצריך להכריע טפח הני מילי בשר ומיני מאכל אבל באלו אינו צריך כי אם דבר מועט: איני יודע. תנא דברייתא קאמר ליה: ומתמה תלמודא ואלא הך קמייתא דמאי. כיון דקחשיב צמרים וזגגין וחנונים ובעל הבית וצורפי זהב וכסף: (בפירוש זה. העמוד יש פרישות נכריות מהופך ומבולבל והספרים שונות זה אומר בכה וזה בכה וכן יש עוד שלש הלכות בפרק זה אשר הם כאלו וכאשר מצאנו בהעתק ישן דפסנו והלכנו אחריו):

מנין שאין מוחקין במקום שגודשין. שאם הקנה לו סאה חטין אינו רשאי לומר לו מחוקה הקניתי לך ואין גודשים במקום שמוחקין אפילו הלוקח מוחזק לא יאמר הריני לוקחה גדושה:

בבא בתרא פט ע"א - פירוש שטיינזלץ

דף פט - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד