בבא בתרא צח ע"ב

דף צח - ב

תאנא, שנה התנא בברייתא: ומיישן והולך עד החג. אם אמר לו "יין מיושן", הרי היין צריך להתקיים ולהתיישן עד חג הסוכות, שהוא זמן הבציר, שאז הוא גמר השנה השלישית שעומדים בה. שזוהי כוונת "מיושן", שיתיישן היין שלש שנים שלימות. ואם החמיץ היין קודם, חייב המוכר להחזיר את הכסף ללוקח.

מתניתין:

המוכר מקום לחבירו העומד לחתן את בנו, על מנת לעשות לו "בית חתנות" לבנו, או "בית אלמנות לבתו".

וכן קבלן המקבל מקום מחבירו, שקיבל על עצמו לבנות לחברו מבנה על שטח חברו, על מנת לעשות לו "בית חתנות" לבנו, שידור בו לאחר חתונתו, לפי שכך היה המנהג, שהאב היה בונה לבנו בית קטן סמוך לביתו, כדי שלא יגור בנו בבית חמיו וחמותו.

וכן אם קיבל עליו לבנות בשטחו של חברו בית אלמנות לבתו, בית שתדור בו בתו האלמנה לאחר שחזרה לבית אביה - אם לא התנו ביניהם מהו גודל השטח והבית -

בונה הקבלן בית בגודל ארבע אמות על שש אמות, דברי רבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר: רפת בקר היא זו! ואינה ראויה לדירת אדם, אלא צריך לבנות את הבית יותר גדול.

הרוצה לעשות רפת בקר - בונה ארבע אמות על שש. והגמרא תבאר את הבבא הזאת, ומי אמרה, רבי עקיבא או רבי ישמעאל.

קבלן המתחייב לבנות לחבירו "בית קטן", כגון שחבירו אמר לו בנה לי בית סתם, ולא פירש לו באיזה גודל, שאז יד הקבלן על העליונה, ויכול לבנות לו בית קטן ביותר, בונה שש אמות על שמונה אמות. ^[123] כי היות שלא אמר לו שיבנה בית חתנות אלא בית סתם, התכוון שיבנה את הבית לעצמו. ולכן הוא צריך להיות יותר גדול מבית חתנות. ^{[124] [125]}

ואם פירש לו שיבנה לו בית גדול, בונה שמונה אמות על עשר אמות.

ואם אמר לו שיבנה לו "טרקלין", בונה עשר אמות על עשר אמות. לפי שהטרקלין מיועד למושב שרים ולא לדיור, ולכן הוא צריך להיות גדול ומרובע.

ובכל הבתים הללו, צריך שיהא רומו, גובהו של הבית, באופן יחסי לשטחו של הבית, כחצי ארכו וכחצי רחבו ביחד. דהיינו, שבית החתנות צריך שיהא גובהו חמש. ובית קטן, שבע. ובית גדול, תשע. וטרקלין, עשר.

ראיה לדבר שכך הוא שיעור היחס בין גובה הבתים לבין שטחם, ממה ששנינו: רבן שמעון בן גמליאל אומר: היחס בין שטח הבית לגובהו צריך להיות כבנין ההיכל, כיחס שבין השטח לגובה בהיכל של בית המקדש, שהיה אורכו של ההיכל ארבעים ^[126] ורוחבו עשרים, וגובהו שלשים. ^[127] דהיינו כחצי אורכו וכחצי רחבו.

גמרא:

והוינן בה: למה לי למיתנא, מדוע חילק התנא בלשונו בין בנו לבתו, ונקט התנא דוקא את הלשון "בית חתנות" לבנו, ו"בית ארמלות" לבתו?

ליתני, מדוע לא ישנה התנא לגבי בנו ובתו בשוה, "בית חתנות" לבנו ולבתו, ו"בית אלמנות" לבנו ולבתו!?

ומתרצינן: מלתא אגב אורחא קא משמע לן, התנא במשנה רוצה להשמיענו בדרך אגב, דלא דרכא דחתנא למידר בי חמוה. שאין דרך החתן לגור ליד חמיו, משום חשד, שמא יאמרו עליו שהוא מקלקל עם חמותו. ^[128] ולכן נקטה המשנה לגבי הבת שהוא בונה לה בית אלמנות שהרי כל עוד היא נשואה, היא אינה גרה ליד אביה בגלל בעלה, שלא יגור ליד חותנו וחותנתו. ומאידך, לגבי הבן לא נקטה המשנה שהוא בונה לו בית ארמלות, כי גם לפני שנתאלמן הבן הוא לא היה גר אצל חמיו אלא אצל אביו.

כדכתיב בספר בן סירא: ^[129] "הכל שקלתי בכף מאזנים, ולא מצאתי דבר שהוא קל, פחות ערך, מסובין ^[130].

וקל מסובין, דבר שהוא פחות יותר, חתן הדר בבית חמיו ^[131].

וקל מחתן - אורח מכניס אורח. שדיו בכך שבעל הבית מארח אותו, והוא מביא עמו עוד אורח.

וקל מאורח - משיב דבר בטרם ישמע. שנאמר במשלי [יח יג] "משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה".

שנינו במשנה: רבי ישמעאל אומר: רפת בקר היא זו. הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש.

והוינן בה: "רפת בקר" מאן קתני לה מי מהתנאים, רבי ישמעאל או רבי עקיבא אמרו את הדין של "הרוצה לעשות רפת בקר"?

ומשנינן: איכא דאמר: רבי ישמעאל קתני לה.

ואיכא דאמר: רבי עקיבא קתנ י לה. והכי קאמר ליה לרבי ישמעאל: אף על פי שאתה טוען שבשיעור כה קטן רפת בקר היא שהרי הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש, מכל מקום זהו השיעור גם לבית חתנות, כי פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר.

ואיכא דאמר: רבי ישמעאל קתני לה. והכי קאמר: שבתחילה הוא אומר "רפת בקר היא זו" ולאחר מכן הוא מפרש דבריו: שהרי הרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש ואיך יתכן שבית חתנות יהיה בשיעור כזה?

ולפי דיעה זו רבי עקיבא סובר שרפת בקר שיעורו קטן מארבע על שש. ובשניהם נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל, גם בבית חתנות וגם ברפת בקר. אלא שרבי עקיבא מפרש רק את שיעורו של בית החתנות ואילו ברפת בקר לא פירש מה שעורו. ורבי ישמעאל מפרש את שיעורו של רפת הבקר ואינו מפרש את שיעורו של בית חתנות.

שנינו במשנה: טרקלין עשר על עשר.

והוינן בה: מאי טרקלין?

ומשנינן: קובתא בי וורדי שעשוי חלונות כמו קובה של זונות ונותנים שם וורדים לנוי להסתכל עליהם.

תאני: וקנתיר, מי שקיבל עליו לבנות קנתיר צריך לבנותו שתים עשרה אמה על שתים עשרה אמה.

והוינן בה: מאי קנתיר?

ומשנינן: תרבץ אפדני חצר גדולה שלפני ארמון השרים ^[132].

שנינו במשנה: רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רבן שמעון בן גמליאל אומר כבנין היכל.

והוינן בה: "ראיה לדבר" מאן קתני לה האם זה תחילת דברי רבן שמעון בן גמליאל. או שמאחר שהוא נאמר לפני דברי רבן שמעון בן גמליאל הרי שהתנא קמא אמר זאת ורבן שמעון בן גמליאל חולק עליו? ^[133]

ומשנינן: איכא דאמר: רבן שמעון בן גמליאל קתני לה. והכי קאמר: ראיה לדבר מנין שגובה הבית צריך להיות כחצי ארכו וכחצי רחבו? אמר רבן שמעון בן גמליאל: הכל כבנין ההיכל.

ואיכא דאמר: תנא קמא קתני לה שהתחיל התנא קמא לומר שיש ראיה לדבר ורבן שמעון בן גמליאל הפסיקו באמצע דבריו ואתמוהי קא מתמה, והכי קאמר ליה [לתנא קמא]: ראיה מנין? ! מבנין היכל? ! אטו כולי עלמא כבנין היכל עבדי וכי כל הבתים בונים אותם כבנין ההיכל שהוא חשוב? שמאחר שההיכל היה גובהו כחצי ארכו וכחצי רחבו, הרי שבית רגיל די שיהא פחות בגובהו.

תניא: אחרים אומרים: רומו כקורותיו גובה הבית צריך שיהא כאורך הקורות שנתונות לרוחב הבית.

והוינן בה: ולימא: רומו כרחבו שהגובה כרוחב הבית עצמו, ומדוע צריך לתת השיעור באורך הקורות?

ומשנינן: איבעית אימא: ביתא מעילאי רווח הבית מלמעלה רחב יותר לפי שהקיר הוא רחב מלמטה והולך ונעשה צר כלפי מעלה כדי שיחזיק יותר מעמד. ולכן נתנו שיעור באורך הקורות דהיינו ברוחב הבית מלמעלה.

ואיבעית אימא: משום דאיכא בי כווי שהרוחב כולל גם את החלונות דהיינו מקום כניסת הקורות בקיר.

רבי חנינא נפק לקרייתא יצא לעיירות רמו ליה הקשו לו בני העיירות קראי אהדדי שהמקראות סותרים זה את זה?

כתיב במלכים [א ו ב] "והבית אשר בנה המלך שלמה לה', ששים אמה ארכו, ועשרים רחבו, ושלשים אמה קומתו". הרי שגם בית קדשי הקדשים שהוא נכלל בתוך הששים אמה, היה גובהו שלשים אמה.

וכתיב [שם פסוק כ] "ולפני הדביר [לפנים ממחיצת בית קדשי הקדשים דהיינו קדשי הקדשים עצמו] עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו". הרי שגובה בית קדשי הקדשים היה רק עשרים אמה?

אמר להו רבי חנינא: כי קא חשיב, העשרים אמה נמדדים משפת כרובים ולמעלה, שבבית המקדש שבנה שלמה היו שני כרובים עומדים על הקרקע בקדש הקדשים משני צידי הארון [מלבד הכרובים שעל הכפורת שעל הארון שעשה משה], וגובהן היה עשר אמות. נמצא שמשפתם ולמעלה היה רק עשרים אמה.

והוינן בה: מאי קא משמע לן? מדוע באמת חישב הכתוב את הגובה משפת הכרובים ולמעלה, ולא מהקרקע דהיינו שלשים אמה?

אם אמר לו יין מבושם. יין מובחר וטוב אני מוכר לך חייב להעמיד לו יין יפה וטוב שיכול להעמיד לו עד עצרת בלא חומץ ואם התנה לו למכור יין ישן צריך שיהא מאשתקד ותנא ושצריך שיוכל לעמוד ומתיישן והולך עד החג:

פיס' וכן המקבל מעות מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו. שאם נתאלמנה בתו וחזרה לבית אביה ורצה האב לבנות לה בית לבד: ליתני בית חתנות לבנו ולבתו ולמה לי למיתני בית ארמלות:

דלא דרכיה דהתנא למידר בבית חמוה. דכיון שלבו גס בחמותו אתי לקלקול. אבל מהשתא כשנתארמלה שבה אל בית אביה מכלל דעד האידנא לא הוות קיימא להתם:

ר' ישמעאל אומר רפת בקר היא זאת. הואיל דקטנה היא כל כך:

והרוצה לעשות וכו' רפת בקר דמתני' מאן קתני לה. ר' ישמעאל או ר"ע:

איכא דאמר ר' עקיבא קתני לה והכי קתני. במתני' בונה ד' אמות על שש דברי ר' עקיבא שהרוצה לעשות רפת בקר וכו'. שפעמים שאדם עושה דירתו קטנה כרפת בקר:

מאי טרקלין קובתא בי וורדי. כעין שפורסין אהלים ועגול הוא למעלה כקובה ומוקף הוא מכל דפניו ופורסין שושנים לשם כדי שיהא ריחם נודף ושוכבין בתוכן שרים:

תרבץ אפדני. גינת ביתן שאחורי אפדנם:

טרקלין י' על י'. מאורך ומרוחב:

רומו כחצי ארכו. אלו ה' אמות וכחצי רחבו. ה' אמות אחרות דהיינו י' אמות בקומתו:

ראיה לדבר רשב"ג אומר כבנין ההיכל. שהבית שבנה שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו צא מהן עשרים אמה של פני הדביר באורך נשתיירו מ' אמות מאורך הבית והיינו ההיכל שהיה מ' אמה ארכו ועשרים רחבו. טול חצי ארכו של היכל דהיינו כ' אמה ומן רחבו חצי דהיינו עשרה אמות הרי כאן ל' אמות וכן הוא קומתו של היכל:

ואיכא דאמר מיפלג פליג ואתמוהי קא מתמה והכי קאמר אטו כולי עלמא כבנין היכל קעבדי. רומו כקורותיו. של בית שמחזיקין התקרה ומשימין אותן ברוחב הבית: ומקשינן הואיל שקורות ברחביהן עומדין ליתני כרחבו:

איבעית אימא. אי קתני כרחבו של בית שיעורי' זוטר טפי משום דכל ביתא מעילאי רווח לפי כי ביסוד הבית עושין הכותל עבה ומקצרין הכותל כשהוא עולה והבנין רווח מאליו ולפיכך צריך לומר רומו כקורותיו שיהא רומו כאותה הרווחת הבנין של מעלה לא כאותו של מטה לפי כי הבנין מתקצר מלמטה:

ואיבעית אימא. משום הכי קתני רומו כקורותיו משום דאיכא בי כווי דכל אורך הקורה עם אותו שנכנס מן הקורה בכתלים מיכן ומיכן וכי האי שיעור צריך שיהא גבהות רומו דאי קתני כרחבו הוי משמע בלא עובי הכתלים:

ול' אמה קומתו וכתוב אחר אומר מן הדביר עשרים אמה קומתו. דאי הוה הבנין גרוע כלום מן אורך ורוחב מן הקומה נמי הוה נגרע. משפת כרובים שהיו פורשים בדביר קא חשיב דמשפת גופייהו ולמעלה לא הוי אלא עשרים באמה לחוד וקומת הכרוב הוי י' אמות:

לפני הדביר מבפני' של אמה טרקסין. וזהו לפני לפנים וההיכל חוצה לו מן הדביר:

הא דתנא המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מקום מחבירו לעשות לו בית חתנו' לבנו. כך פרשוה שהמוכר מקום לעשות לו בית סתם בית חתנות קאמר ועשה לו בית קטן שבקטנים דהיינו ארבע על שש שאלו לקחו מקבל לבית יתר מכאן היה לו ללוקח לפ' שהקרקע בחזקת בעלים עומדת כן במקבל מקום מחבירו אם פי' בית חתנות עושה ארבע אמות על שש והוא הדין אם אמר סתם שאומר לו בית חתנות קבלתי עלי אבל אם אמר לו בית קטן לעצמו שש על שמנה הוא.
והרב רבי יהוסף הלוי ז"ל פי' דסיפא אתאן לרבי ישמעאל ולמאן דאמר רפת בקר רבי עקיבא תני לה לא נוכל לפ' דרבי עקיבא ממש אמרה דא"כ מיפסקא מתני' פסקי פסקי אלא רבי עקיבא מודה בה קאמרינן והכי קתני המקבל עליו בית לעצמו או בית חתנות וכן המוכר עשה ארבע על שש דברי ר' עקיבא א"ל ר' ישמעאל רפת בקר היא זו שהרי אתה מודה שהרוצה לעשות רפת עושה כן אלא בית קטן שש על שמנה. ומיהו רבי עקיבא אמר לך אע"פ שאני מודה שכך שיעור הרפת פעמים שאדם עושה דירתו כרפת וזהו הנכון ואף ע"ג דאמרי' במסכת סוכה כל בית שאין בו ארבע אמות אינו בית וכו' אלמא בארבע אמות שמו בית נהי נמי ששמו בית וראוי לחלוקה האחין והשותפין מכל מקום דירה סרוחה היא ואין דעתן של מקבלי קבלה לדירה כגון זו. ואמר רבינו הגאון ז"ל בספר המקח שיש חלוק בין זה למוכ' בית לחברו דהתם אין ללוקח אלא פחות שבבתים כלו' ארבע אמות על ד"א.

מתני': המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל לעשות בית חתנות לבנו. כתוב בנמקי הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר, המוכר סתם מקום לעשות לו בית, אינו חייב ליתן לו אלא כשיעור הזה, דקרקע בחזקת בעליה ויכול לומר אני לא מכרתי אלא כך, שסבור הייתי שבית חתנות אתה רוצה, שאם נתכוונת לקנות יותר היה לך לפרש. וכן המקבל לבנות לו בית סתם. לפי שהמקבל לבנות בית חתנות לבנו אינו חייב לעשות אלא ארבע אמות על שש. אבל אמר לו לבנות לעצמו בית קטן עושה שש על שמונה., וכן במוכר לו בפירוש לעצמו. וסופא רבי עקיבא תני לה. וקשה בעיני, היאך אפשר שהוציא רבי עקיבא הלשון כאן וכאן מסותם, ונאמר זה באומר סתם מכור לי מקום לעשות בית וזה במפרש לבנות בית לעצמו, ואיך חסר כל מה שעיקר הדין תלוי בו. ולא עוד (ו)אדרבהא מדקתני סופא בית קטן לכאורה הוה משמע בית קטן מן הראשון שאמר ברישא, אי רבי עקיבא תני לה, וכדפירש הוא ז"ל וכדבעינן למכתב, והגע עצמך שזו אינה תלמוד שיזכיר הבית הקטן בשיעורו בית סתם והבית הגדול ממנו יזכירנו בלשון בית קטן. אלא על כרחין אם כפירוש זה לא סגיא דלא תני ברישא בית חתנות או דליתני בסופא בית קטן לעצמו.
ועל כן נראה לי(ה) עיקר כמו שפירש ר"ש ז"ל, דכולה רישא במפרש, והכי קאמר, המוכר לחבירו מקום לעשות לו בית או שמקבל לבנות לו בית, וזה וזה לבית חתנות, עושה ארבע אמות על שש. אבל האומר בית קטן סתם, עושה שש על שמונה. והרא"ם ז"ל פירש, דסופא אתאן לרבי ישמעאל. וגם זה נכון. אלא דלמאן דאמר בגמרא דהרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא תני לה, לא ניחא, דאיצטרכינן למתני מתניתין פיסקי פיסקי, רישא רבי עקיבא, ורפת בקר היא זו ר' ישמעאל, והרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא, ובית קטן רבי ישמעאל. ולא היא, דאפילו למאן דאמר דרבי עקיבא קתני לה לאו דוקא רבי עקיבא קאמר דתני לה.
ואם תאמר בין למר בין למר למה מחייבין המוכר או המקבל סתם בבית יותר מארבע אמות על ארבע אמות, והלא כל שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות נדון כבית לכל הדברים, לחלוקת השותפין ולמזוזה ולנגעים ולשוב מעורכי המלחמה ולנדרים, וכדאיתא בסוכה (ג, א) ובתוספתא (סוכה פ"ב, ה"ב). י"ל דאף על פי כן דירה סרוחה היא, ואין דעת מוכר וקונה ושוכר ומקבל לקנות לכתחלה דירה סרוחה. והיינו דקאמר לו רבי ישמעאל לרבי עקיבא שאין אדם נותן דעתו לעשות דירה סרוחה כזו ואפילו של ארבע על שש ולא עליה נתכונו זה וזה. ורבינו האיי גאון ז"ל כתב בספר המקח (שער כד), דהפרש יש בין זה למוכר בית בבתיו, דהתם לכולי עלמא כל שיש לו אפילו בית של ארבע אמות על ארבע אמות מראה לו.

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה המוכר מקום לחברו לבנות לו בית וכן המקבל מחברו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש בית קטן שש על שמנה בית גדול שמנה על עשר טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר היכל רשב"ג אומר הכל כבנין ההיכל אמר הר"ם רפת בקר גדרות הבקר והיכל ארכו ארבעים ורחבו עשרים ורומו שלשים וזהו חצי האורך והרוחב ואמרו בתלמוד שרשב"ג אפשר שהוא מסייע סברת תנא קמא שרום הבתים צריך שיהא חצי ארכו וחצי רחבו ואפשר שהוא חולק עליו וכאלו הוא תמה תמיהת ההרחקה ואומר וכי ראויים כל הבנינים שיהיו כבנין ההיכל אינו כן רק הדבר חוזר כמנהג שנוהגים שם אבל ההיכל מדותיו מאת השם ית':

אמר המאירי המוכר מקום לחברו לבנות לו בית פירוש בית סתם או שקבל עליו בפרט בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר' עקיבא ור' ישמעאל אומר רפת בקר היא זו ואינו כלום הרוצה לעשות רפת בקר בונה ארבע אמות על שש פרשו בגמ' שלדעת ר' עקיבא היא שנויה כלומר אף אני מודה לדבריך שרפת בקר היא זו ושהרוצה לעשות רפת בקר עושהו בתבנית זה ואם קבל עליו לעשות רפת בקר חייב לעשותו ארבע אמות על שש ומ"מ אף אדם עושה דירות אלו שהזכרנו כרפת בקר ומעתה כלן שיעורן בארבע על שש ומה שאמר אח"כ בית קטן שש על שמנה לדברי ר' ישמעאל היא שנויה ואין הלכה כמותו אלא אף בית סתם דינו בארבע על שש כל שכן אם קבל עליו בית קטן ומ"מ שאר המשנה חוזרת לדעת ר' עקיבא שהלכה כמותו והוא שאם קבל עליו לבנות בית גדול בונהו שמנה על עשר קבל עליו לעשות טרקלין בונהו עשר על עשר ופרשו בגמ' שאם קבל עליו לעשות תרבץ לאוצר עושהו שתים עשרה על שתים עשרה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ר"ל כל בית ובית מאלו שהזכרנו רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו וראיה לדבר היכל שהיה ארכו ארבעים מן הדביר ולפתח ורחבו עשרים ורומו שלשים שהוא חצי ארבעים וחצי עשרים רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין ההיכל פירשוה בגמ' בשני פנים האחד שהוא כדעת ראשון ר"ל שרומו כחצי אורך ורחב ואינו אלא כפל לשון והוא בעצמו שנה מה שאמר ראיה לדבר היכל והשני שהוא חולק על תנא קמא ואומר דרך תמה וכי הכל בונים כבנין ההיכל כלומר שאינו צריך לגובה כל כך ומ"מ הלכה שרומו כחצי ארכו וחצי רחבו בכל שיעור ושיעור:

וצריך שתדע במשנה זו שאינה חולקת על מה שידוע שכל שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות נקרא בית בכל מקום ואם מכר לחברו בית סתם נותן לו בית בנוי ארבע על ארבע אבל כשהוא מוכר לו מקום לבנות לו בית או שמקבל עליו לבנות לו בית מתחלה כל שמתנה עם חברו לבנות לו מתחלה או למכור לו מקום לבנות לו בית מתחלה אין כונתו על פחות שבשיעורין וחייב לעשות לו כשיעור ארבע על שש וגדולי המפרשים נוטים בה לדעת אחרת והוא שכל שאמר בית סתם הן שמכר לו בית סתם שכבר הוא בנוי הן שמכר לו מקום לבנות לו בית מתחלה הן שקבל עליו לבנות לו בית כלם שיעורם בארבע על ארבע ומשנתנו בשפרט ואמר בית חתנות או בית אלמנות שבאלו צריך ארחבה מפני הנכנסין והיוצאין וכן כשהזכיר רפת בקר וכיוצא באלו ומשנתנו לא נאמרה באו או חלוקות חלוקות אלא כלה כאחת היא וסופה פירושה של תחלתה ר"ל המוכר מקום לחברו לבנות לו בית וכן המקבל מחברו לבנות לו בית ר"ל בית חתנות או בית אלמנות שיעורן בארבע על שש ומ"מ שאר המשנה אף הם מודים בה ר"ל שאם אמר בית גדול או טרקלין או תרבץ שיעורם במה שהזכרנו בהם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה כך הוא:

מדרכי התלמיד ההגון וכל מי שרוצה לעטר עצמו במדות שלא יהא נבהל להשיב שנאמר משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה וכן מדרכי המוסר לכל אדם שלא יהא מכניס אורח בבית שהוא נכנס בו כאורח דרך הערה אמרו בספרים החיצונים הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו וקל ממנו אורח מכניס אורח וקל ממנו משיב דבר בטרם ישמע:

סג. הרי אמרו האומר לחברו יין ישן אני מוכר לך צריך שיהא משל אשתקד ואם אמר לו מיושן צריך שיהא משל שלש שנים תאנא ומתישן והולך עד החג שיש בלשון מיושן שיהא מתישן והולך עד החג, וסתם חג בכוליה תלמודא חג הסוכות הוא, ואם החמיץ וקדם לכן חייב באחריותו ומאי שנא עד החג, דכיון דלשון מיושן של שלש שנים משמע, אי בעידן זבוני אכתי לא שלמי ליה שלש שנים באעי למהוי חמרא מעליא דנטר עד החג, כי היכי דלהוו ליה שלש שנים שלימות מחג הסוכות דשתא קמיתא, דהיינו זמן דריכה, דאי לא חזי להכי לא מקרי מיושן:

ד. המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית וכן המקבל מחברו לבנות לו בית חתנות לבנו עושה ארבע אמות על שש דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש בית קטן שש על שמונה בית גדול שמונה על עשר טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רוחבו ראיה לדבר שרשב"ג אומר כבנין ההיכל למה לי למתנא בית חתנות ולמה לי למתנא בית אלמנות, תאנא בית חתנות להודיעך כחו דרבי עקיבא, דאפילו בית חתנות דבעי רוחא טפי סגיא ליה בארבע אמות כמה דסגיא ליה לבית אלמנות, ותאנא בית אלמנות להודיעך כחו דר' ישמעאל, דאפי' בית אלמנות דלא בעי רוחא כולי האי בעי שש על שמונה מיהו בבציר מהכי אפי' לדירת אלמנות נמי לא חזי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ומוכר ומקבל כי קא נחתי לפחות שבשיעורין הראויין לדירה קא נחתי ולמה לי למתנא בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו, ליערבנהו וליתני בית חתנות או בית אלמנות לבנו או לבתו, אלא משום דתרויהו בחצרו של אב קאי, ומילתא אגב ארחיה קמ"ל דלאו דירכא דחתנא למידר בבי חמוה משום חשד חמותו, ואמטול הכי קתני בית חתנות לבנו, דאם כן הוה משמע דעד השתא הוה דאיר בבית חמוה, והא לאו אורחיה בהכי ומהאי טעמא גופיה לא קתני נמי בית חתנות לבתו, דהא לאו אורחיה בהכי, אלא בית אלמנות לבתו, דמשמע דמקמי אלמנות לא הוה דרה בבית אביה משום סירכא דחתן דלאו דירכיה למידר בבית חמוה, ולבתר אלמנותה הוא דהדרה למידר בבית אבוה וסופא דקתני הרוצה לעשות רפת בקר ר' ישמעאל קתני לה, והכי קאמר ליה, דקאמרת עושה ארבע אמות על שש, רפת בקר היא זו, והרוצה לעשות רפת בקר הוא שעושה ארבע אמות על שש, ונפקא מינה למוכר ומקבל, אבל לדירה בעי טפי וכמה שיעורו, בית קטן שש על שמונה, כלומר דאפי' פריש ליה בית קטן, לית ליה למבצר ליה משש על שמונה, וכל שכן בזמן שאמר לו בית סתם דלא יפחות לו משש על שמונה ואי בעית אימא הרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא קתני לה, כדבעינן למימר קמן מיהו סופא דקתני בית קטן שש על שמונה ודאי רבי ישמעאל קתני לה ולית הלכתא כותיה, דקימא לן הלכה כרבי עקיבא מחבירו ועד כאן לא פליגי אלא לדירה, אבל ברפת בקר כולי עלמא מודו דארבע אמות על שש והוא הדין גבי בבא דבית גדול דקתני שמונה על עשר, והוא הדין לשאר מתניתא במוכר ומקבל קיימא ודברי הכל היא דאע"ג דבבית קטן והוא הדין לבית סתם סגיא ליה לרבי עקיבא בארבע אמות על שש, היכא דא"ל בית גדול לא סגיא ליה בבציר משמונה על עשר, דאם כן הוה ליה לאיפלוגיה עליה דרבי ישמעאל נמי בבית גדול כי היכי דפליג עליה בבית קטן טרקלין עשר על עשר, ופירשו רבואתא למושב שרים הוא ולא לדירה קאי, ואמטול הכי בעי למהוי מרובע דלא להוי ארכו יתר על רחבו והא דמפריש בגמרא בי וורדי, איכא מאן דאמר משום דאורחייהו לאצועה במיני בשמים לישב עליהם ומסתברא משום דפתיח לגינת ורדין וסופא דקתני רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, לאו אטרקלין בלחוד קאי אלא אבית נמי קאי, דאי אטרקלין בלחוד קאי למה לי למתנא כחצי ארכו וכחצי רחבו, ליתני כארכו או כרחבו שהרי ארכו ורחבו שוין, אלא מדאצטריך למיתנא כחצי ארכו וכחצי רחבו ש"מ אבית נמי קאי דארכו יתר על רחבו והאי דקתני ראיה לדבר, אם תמצא לומר רשב"ג קתני לה, לסייעיה לת"ק קאמר לה, כלומר ויש ראיה לדבר, ומקמי* דלסלקה ת"ק למילתיה אהדר ליה רשב"ג כבנין ההיכל קאמרת, אטו כולי עלמא כבנין ההיכל עבדי ולית הלכתא כרשב"ג, אע"ג דלאו כולי עלמא עבדי כבנין ההיכל, הני מילי באורכא או ברחבא דעייק להו דוכתא למעבד לבנין ההיכל אפילו לפי חשבון, אבל לענין רומא דלא עייק להו אוירא כולי עלמא, לפום ארכו ורחבו הוא דעבדי, דלפום מאי דנפיש ארכו ורחבו מפשי ברומו כבנין ההיכל לפי חשבון והיכן מצינו בהיכל שהיה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו, לפי שהיה (רחבו) [ארכו] ארבעים אמה ורחבו עשרים ורומו שלשים, דכתיב בספר מלכים (ו,ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו, ואורך זה האמור בפסוק זה לאו אורך ממש הוא הוא אלא כל מדה יתירה מחבירתה קרויה אורך, ואורך זה הוא כולל רוחב ההיכל ורוחב בית קדש הקדשים שלפנים ממנו שנקרא דביר, דכתיב (שם,יז) ארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני וכתיב בתריה (שם,יט) ודביר הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית השם, וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחבו ועשרים אמה קומתו והאי לפני הדביר דקאמר, מדת תוכו של דביר קא מפרש ואזיל, שהיה עשרים אמה אורך מן הצפון ולדרום, ועשרים אמה רוחב מן המזרח למערב, נמצא אורך ההיכל מן המזרח למערב ארבעים אמה ורחבו מן הצפון לדרום עשרים אמה, ושלשים אמה קומתו כחצי ארכו וכחצי רחבו, שכשאתה מחשב שיעור האורך שהיה ארבעים עם הרוחב שהיה עשרים נמצא הכל ששים, נמצאת קומתו כחצי שיעור ארכו ורחבו, והאי דכתיב גבי קדש הקדשים ועשרים אמה קומתו מפרש בגמ' לקמן דמשפת כרובים ולמעלה קא חשיב כדבעינן למימר קמן ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בתחלת סוכה (ג,א) בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואין האחין השותפין חולקין בו, דשמעת מינה דכי אית ביה ארבע אמות על ארבע אמות בית מיקרי, מני, לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא, אי רבי ישמעאל שש על שמונה בעי, ואי רבי עקיבא ארבע אמות על שש בעי לא תקשי לך, דההיא מתניתא דברי הכל היא דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל ור' עקיבא הכא אלא גבי מוכר ומקבל דבציר מהאי שיעורא לא עבידי אינשי דדירי, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ומצי א"ל כדבנו אינשי הוא דאתנאי בהדך, אבל מאן דאית ליה בית בנוי ברשותיה למידר ביה על ידי הדחק בית הוי למשקל ארבע אמות בחצר והיינו טעמא דמזוזה, והיינו טעמא דמעקה, והיינו טעמא דנגעים, והיינו טעמא דבתי ערי חומה, והיינו טעמא דעורכי המלחמה, וכל שכן לדין חלוקה דגופיה היכא דמטו ליה ארבע אמות על ארבע אמות לכל חד מיניהו וכיון דהאי שיעורא לכל הני בית מיקרי, כל שאלו יחלק ושמו עליו קרינא ביה, כדברירנא בפירקא קמא (לעיל בבא בתרא יא,א סי' קלו) מהך סוגיא דמסכת סוכה אבל ודאי אי לית ביה ד"א על ד"א אע"ג דאחשביה איהו כיון דלא חזי לדירה כלל בטלה דעתו אצל כל אדם ומסתברא דלגבי האומר לחבירו בית אני מוכר לך, בארבע אמות על ד"א סגיא ליה, מידי דהוה אדין חלוקה, דהתם טעמא מאי דכיון דמטי ליה לכל חד מיניהו שיעורא דמיקרי בית, כל שאילו יחלק ושמו עליו קרינא ביה, הכא נמי כיון דמיקרי בית מצי א"ל האי ביתא הוא דזביני לך אע"פ שאין בו גפנים הגיעו והוא דמתקרי כרם, אלמא אע"ג דלא חזי למאי דחזי כרם כל עיקר הגיעו שלא מכר לו אלא שמא, וכ"ש גבי המוכר בית לחבירו דלא יהיב ליה [אלא] בית שיש בו ד"א על ד"א דמיקרי בית וחזי לתשמישא דבית הגיעו והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי אדאשמועינן תנא דידן המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית, לשמועינן המוכר בית לחבירו, דאע"ג דאיכא למימר שלא מכר לו אלא שמא בעי ד"א על שש לרבי עקיבא ושש על שמונה לרבי ישמעאל, וכל שכן במוכר מקום אלא להכי לא איירי אלא במוכר מקום לחבירו לבנות לו בית ומקבל מחברו לבנות לו בית, דלכתחלה לא טרחי אינשי למבני בבציר מהאי שיעורא אלא היכא דלא אפשר להו, ומצי אמר ליה כדעבידי אינשי דבנו אתנאי בהדך, אבל במוכר בית בנוי בשיעורא דמיקרי בית סגיא ליה ולא תימא ה"מ היכא דא"ל מוכר ללוקח דהוי שמא דומיא דכרם אני מוכר לך, אלא אפי' א"ל לוקח למוכר נמי בד"א על ד"א סגיא דעד כאן לא שאני לן בפרק המקבל שדה (ב"מ קד,א) בין היכא דא"ל מחכיר לחוכר להיכא דא"ל חוכר למחכיר אלא היכא דלא יהיב ליה ממאי דפסק בהדי אלא שמא, אבל היכא דיהיב ליה שמא ותשמישתא, אפילו א"ל לוקח למוכר דקי"ל קפידא הוי בד"א סגיא ליה, דנהי נמי דקפידא הוי, בית א"ל דחזי לדירה ובית דחזי לדירה קא יהיב ליה, ולא מצי אמר ליה בית בן ארבע אמות על שש זביני מינך דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה:

סד. והא דתנן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו (לימא) [למה] לי למתנא בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו מילתא אגב אורחיה קא משמע לן דלא דירכיה דחתנא למידר בבי חמוה:

סה. כתיב בספר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו וקל מחתן הדר בבית חמיו אורח מכניס אורח וקל מאורח מכניס אורח משיב דבר טרם ישמע שנאמר משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה:

סו. והא דתנן הרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע אמות על שש מאן קתני לה ואסיקנא אפילו תימא רבי עקיבא קתני לה והכי קאמר אף על פי שרפת בקר היא זו פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר וסופא דקתני בית קטן שש על שמונה אתאן לרבי ישמעאל:

סז. והא דתנן טרקלין עשר על עשר מאי טרקלין בי ורדי תאנא וקנתינר שתים עשרה על שתים עשרה מאי קנתינר תרבץ אפדני והוא מילוסה של חצר גדולה הנקראת אפדנא:

סח. והא דתנן רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר רשב"ג אומר הכל כבנין ההיכל ראיה לדבר מאן קתני לה איכא דאמרי רשב"ג קתני לה, ולסיועי לתנא קמא קתני, ואיכא דאמרי מפלג פליגי והכי קאמר ליה לתנא קמא ראיה מבנין ההיכל קא מייתי[ת] אטו כולי עלמא כבנין ההיכל קא עבדי הילכך אם תמצא לומר רשב"ג קתני לה ולסיועי לתנא קמא קאתי, אשתכח דמתני' דקתני רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו דברי הכל היא ואם תמצא לומר מפלג פליגי, תנא קמא קתני לה, ואתא רשב"ג לאיפלוגי עליה וקי"ל כתנא קמא, דיחיד ורבים הלכה כרבים ואע"ג דא"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה, הא דחינן לה בכתובות בפרק המדיר (כתובות עז,א) ואסיקנא התם אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן:

סט. רבי חנינא נפיק לקריאתא רמו ליה קראי אהדדי כתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה (רחבו) [ארכו] ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו והדבר ידוע שרחב הדביר שהוא עשרים אמה מכלל הששים אמה אינון כדברירנא במתניתין, שאורך ההיכל מן המזרח למערב ארבעים אמה, כדכתיב (מלכים א ו,יז) וארבעים באמה היה הבית, ומהן רחב הדביר שלפנים ממנו מן המזרח למערב עשרים אמות, נמצא הכל ששים אמה ואכולהו כתב ושלשים אמה קומתו אמר להו כי קא חשיב משפת הכרובים ולמעלה הרי שלשים אמות, נמצא מקום הארון שעליו הכרובים עומדים אינו מן המדה, והיינו דאמרינן ומאי קמ"ל כלומר ליכתוב ושלשים אמה קומתו ולחשוב להו מן הקרקע ועד התקרה, (לימא) [למה] לי דחשיב משפת הכרובים ולמעלה ומהדרינן הא קמ"ל דלמטה מעשר אמות שבהם הכרובים עומדים כלמעלה מעשר אמות, מה למעלה אינו משמש כלום, כלומר אין הארון משמש בהם כלום, אף העשר אמות שהן למטה אין הארון משמש בהם כלום מסייע ליה לרבי לוי דא"ר לוי ואי תימא רבי יוחנן דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ורוח ודבר זה מעשה נס היה ואין להרהר אחריו:

עושה ארבע אמות על שש. ראיתי מקשים משם רבי' משה כהן צדק זצוק"ל מ"ש הכא דאמרי' דסתם בית לא הוי לכל הפחות אלא ד' על ו' ובסוכה אמרו בית שהוא ד' על ד' חייב במזוזה אלמא דחשיב כי האי גוונא בית אע"פ שהיא פחות מד' על ו' ונראה לי לתרץ דלענין מזוזה בודאי בד' על ד' בלחוד מחייב משום דחזי למיגנא ביה ולמיכל בי' וזו הוא דירתו של אדם שתכיל משם מטתו ושלחנו אבל מיהו לא חזי להכניס שם כלי תשמישו אבל סתם הנותן בית לבנות רוצה שיכניס גם כלי תשמישו שם הילכך מוסיף לו עוד שלישי ולא כל השיעורין שוין שהרי בסוכה אנו מכשירין בז' על ז' טפחים דבהכי יכול לצמצם ראשו ורובו ושלחנו:

מתניתין. המוכר מקום לחברו לעשות לו בית כו'. ראיתי מי שכתב דוקא מוכר מקום לבית אבל מוכר בית סתם נותן לו בית שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות שנקרא בית. ואני אומר בין שאמר ליה בית בין שמכר לו מקום לבית אי לא אמר ליה בית חתנות לבנו או בית ארמלות לבתו אינו נותן לו אלא ארבע אמות על ארבע אמות והטעם שנותן לו יותר מכן משום שאין עושין בית חתנות או בית ארמלות פחות מכאן. ובית חתנות ובית ארמלות ארישא נמי קאי. ובית קטן שש על שמונה רבי ישמעאל קתני לה ועל בית חתנות קאי מכאן ואילך אפילו בסתם שלא נקרא בית גדול פחות מכאן ולא טרקלין פחות מעשרה כו'. עד כאן להראב"ד ז"ל.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: המוכר מקום לחברו לעשות לו בית וכן המקבל לעשות לו בית חתנות לבנו. כתוב בנמוקי הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר המוכר סתם מקום לעשות לו בית אינו חייב ליתן לו אלא כשיעור הזה דקרקע בחזקת בעליה ויכול לומר אני לא אמרתי אלא כך כסבור הייתי שלבית חתנות אתה רוצה שאם נתכוונת לקנות יותר היה לך לפרש. וכן המקבל לבנות לו בית סתם לפי שהמקבל לבנות בית חתנות לבנו אינו חייב לעשות לו אלא ארבע אמות על ששה אבל אמר ליה לבנות לעצמו בית קטן עושה ששה על שמונה וכן במוכר לו בפירוש לעצמו וסיפא רבי עקיבא תני לה. וקשה בעיני היאך אפשר שהוציא רבי עקיבא הלשון כאן וכאן מסותם ונאמר זה באומר לו סתם מכור לי מקום לעשות בית וזה במפרש לבנות בית לעצמו ואיך חסר כל מה שעיקר הדין תלוי בו. ולא עוד אדרבה מדקתני סיפא בית קטן לכאורה הוה משמע בית קטן מן הראשון שאמר ברישא אי רבי עקיבא תני לה וכדפירש הוא ז"ל וכדבעינן למכתב והגע עצמך שזו אינה תלמוד שיזכיר הבית קטן בשיעורו בית סתם והבית הגדול ממנו חבירו בלשון בית קטן אלא על כרחך אם כפירוש זה לא סגיא דלא תני ברישא בית חתנות או דליתני בסיפא בית קטן לעצמו. ועל כן נראה עיקר כמו שפירש ר"ש ז"ל דכולה רישא במפרש והכי קאמר המוכר לחברו מקום לעשות לו בית או שמקבל לבנות לו בית וזה וזה לבית חתנות עושה ארבע אמות על שש אבל האומר בית קטן סתם עושה שש על שמונה. והרא"ם ז"ל פירש דסיפא אתאן לרבי ישמעאל. וגם זה נכון. אלא למאן דאמר בגמרא דהרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא תני לה לא ניחא דאצטריכינן למתני מתניתין פיסקי פיסקי רישא רבי עקיבא ורפת בקר היא זו רבי ישמעאל והרוצה לעשות רפת בקר רבי עקיבא ובית קטן רבי ישמעאל. ואם תאמר בין למר בין למר למה מחייבים המוכר או המקבל סתם בבית יתר מארבע אמות על ארבע אמות והלא כל שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות נדון כבית לכל הדברים לחלוקת השותפים ולמזוזה ולנגעים ולשוב מעורכי המלחמה ולנדרים וכדאיתא בסוכה ובתוספתא. יש לומר דאף על פי כן דירה סרוחה היא ואין דעת מוכר וקונה ושוכר ומקבל לקנות לכתחלה דירה סרוחה והיינו דקאמר לו רבי ישמעאל לרבי עקיבא שאין אדם נותן דעתו לעשות דירה סרוחה כזאת ואפילו של ארבע על שש ולא עליה נתכוונו זה וזה. ורבינו האי גאון ז"ל כתב בספר המקח דהפרש יש בין זה למוכר בית בבתיו דהתם לכולי עלמא כל שיש לו אפילו בית של ארבע אמות על ארבע אמות מראהו לו. עד כאן לשונו.
וזה לשון הר"י בעליות: רישא נמי דקתני המוכר מקום לחברו לעשות לו בית היינו בית חתנות לבנו כמו שמסיים ומפרש במקבל מחברו לעשות לו בית אבל המוכר מקום לחברו לעשות לו בית סתם עושה שש על שמונה כדקתני סיפא בית קטן שש על שמונה ולא גרע בית סתם מבית קטן. ואי אמר לחברו בית שיש לי אני מוכר אף על פי שאין לו אלא ארבע על ארבע הגיעו דבארבע הוי שיעור בית אבל כשהוא מוכר מקום לחברו לעשות לו בית סתם בונה בית אינו בונה פחות משש על שמונה אבל בית חתנות הוא פחות מבית קטן ומיירי כגון שעושה אותו אצל ביתו שידור ושישתמש חתנו בבית אלא שיהא לו חדר מיוחד בתוך בית חמיו ואותו חדר שמייחד בתוך בית חמיו לחתנו הוא הנקרא בית חתנות ומתוך שמשתמש בבית חמיו די לו בחדר קטן. ואי אפשר לומר דהא דנקט בית חתנות לבנו משום דבית סתם שיעורו ארבע אמות על ארבע אמות ובית חתנות נפיש מיניה דהא קתני סיפא בית קטן שש על שמונה ולפום חד לישנא דאמרינן בגמרא סיפא רבי עקיבא קתני לה ואפילו לאידך לישנא דאמרינן דרבי ישמעאל קתני לה דוקא ברפת בקר הוא דפליגי אבל בשאר משנתינו לא נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל. וכולהו שיעורי דמתניתין בין לענין מוכר לו מקום לחברו לעשות בית בין במקבל מקום מחברו לעשות לו בית לשעור חללו של בית נאמרו חוץ ממקום הכותלים תדע דקתני טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ומשמע דעל האורך והרחב שהזכיר קאמר ושמע מינה חמש על עשר דקתני בשיעור חללו מיירי דודאי רומו כחצי ארכו וכחצי רוחבו היינו לאורך חללו ורוחב חללו דהא מבנין ההיכל גמר להו ואמרינן נמי בגמרא רומו כקורותיו ולימא כרוחבו כו' אלמא ברחבו היינו ברוחב חללו הלכך הא דקתני נמי כחצי אורכו וכחצי רחבו היינו אורך חללו ורוחב חללו. ולענין זו ששנינו ולא הטרקלין עד שיהא בהם כדי לזה וכדי לזה זה הכלל כל שאלו יחלק ושמו עליו חולקין משיעורא דמתניתין גמרינן שם טרקלין. עד כאן עליות. ועיין בנמוקי יוסף בשם הריטב"א.

על מה שכתוב בתוספות נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין כו'. כתוב בתוספות הרא"ש ז"ל וזה לשונו: והריב"ם כתב ונראה לי דארבע אמות על ארבע אמות הוא שיעור חלוקת בית כההיא דפרק קמא דסוכה דחשיב בית לכל מילי. ואין להביא ראיה מכאן דהבונה בית מתחלתו בונה ארבע על שש אבל אדם שיש לו בית בשותפות עם חברו ניחא לו בבית קטן של ארבע על ארבע מבית גדול בשותפות עם אחר ומסתבר הכי כיון דאשכחן דאיקרי בית. עד כאן.

בד"ה ר' ישמעאל כו' ו' על ח' ה"נ לענין חלוקת אחים כו' עכ"ל אבל במרדכי כתוב בשם ר"י דחלוקת אחים הוי ארבע על שש כבית חתנות ע"ש:

הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי כו'. הקושיות מה ענין זה לזה ולמה לא נקט נוצה ופרשב"ם דחוק גם בקרא גופיה יש לדקדק דמשמע משיב דבר באמת ולשון כפול אולת וכלימה הוא צריך ביאור והנראה ע"פ מ"ש ר"פ זה ממרי רשוותך פארי אפרע דאיכא דמפרש דאפי' באית ליה זוזי משלם סובין וע"ז קאמר דאין לך קל ומורה היתר ממשלם סובין שהן תשלומי מדינה וה"ז משלם רעה תחת טובה שעשה לו ג"ח להלוות לו מעות בשעת צרכו ואמר דקל ממנו חתן הדר בבית חמיו שהוא גוזל ממון חמיו ומורה לו היתר לעצמו כענין שנאמר ויברכני ה' בגללך והוא בעיניו צדיק כיעקב שנתברך בית לבן בעבורו ואמר קל מחתן אורח מכניס אורח כי האורח תמיד בבית בעל בית ונתברך הבעה"ב והוא תולה הברכות בעצמו כענין שאמרו ברות האיש אשר עשיתי עמו עמי אין כתיב כאן דיותר האורח עושה עם בעה"ב ממה שעושה הבעה"ב עם האורח והנה זה האורח מוסיף להכניס עוד אורחים ה"ז קל מחתן כי זה תולה שגם האחרים יביאו ברכה לבעה"ב אבל הכתוב אומר בזה מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו כדאמרינן בערכין שהוא מוסיף לו אורחים שאפשר שיש בהם שאינן מהוגנין ואמר קל מאורח משיב דבר כו' ר"ל כי מי שהוא משיב באמת דבר פ"א בטרם ישמע ענין השאלה והוא משיבו ומכוון אל האמת בלא מתכוין כסומא בארובה הנה זה האיש מתברך בעצמו בלבבו כי הוא מהיר בחכמה להשיב לשואל ומשיב גם לאחרים אח"כ בטרם ישמע שואליו וע"ז אמר דאין זה נחשב לו לחכמה שכוון פ"א אל האמת שלא במתכוין אבל נחשב לו לאולת שהשיב בטרם שמע ועל שאלות האחרות שנבהל עי"ז להשיב לכל שואל יגיע לו מזה כלימה שלא ידע עוד להשיב לשואל ולכוון עוד אל האמת כמו שנעשה לו פ"א במקרה ולא בכוונה רק כסומא בארובה וק"ל:

ד"ה ר' ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה וכו' נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין וכו'. צ"ל דהתוס' מסיפא דמתניתין דקתני בית קטן ו' על ה' מייתי ראייה לא מדברי רבי ישמעאל דקאמר רפת בקר הוא זה דהא קי"ל כר"ע מחבירו וסבירא ליה דהסיפא אתי אליבא דכ"ע דאפילו לר"ע בעינן שש על שמנה דלא פליג ר"ע אלא בבית חתנות אבל בבית שבונה לעצמו צריך להיות גדול מבית של חתנות כמו שכתב הרשב"ם ה"נ לענין מחלוקת אחין או שותפין ר"ל שאין חולקין אלא א"כ יהיה לכל אחד בית של שש על שמונה ואע"ג דתנן בפ"ק דף י"א אין חולקין את החצר עד שיהא ד' אמות לזה וד' אמות לזה צ"ל דהתוס' ס"ל דיש חילוק בין בית לחצר ועוד דשם בפ"ק מסיק דד' שאמרו חוץ משל פתחים ואין חולקים עד שיהא ח' אמות לזה וח' אמות לזה ע"ש:

בא"ד דהא דאמרינן אי איכא ד"א לזה וד"א לזה חולקין מוקמינן בפרק קמא דסוכה בחצר המתחלקת לפי פתחיה. דברי התוס' הללו אי אפשר ליישבן דהכי איתא בפרק קמא דסוכה תנו רבנן בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה וכו' ואין האחין והשותפין חולקין ופריך שם בגמרא טעמא דלית ביה ד"א הא אית ביה ד"א חולקין והתנן אין חולקין את החצר עד שיהא בו ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אלא אימא אין בו דין חלוקה בחצר דאמר רב הונא חצר לפי פתחיה מתחלקת ורב חסדא אמר נותן לכל פתח ופתח ארבע אמות והשאר חולקין בשוה והני מילי בית דלמבוי קאי יהבינן ליה חצר האי דלמסתר קאי לא יהבינן ליה חצר ופירש רש"י הכי קאמר אין בו דין חלוקה בחצר ומהו דין חלוקה כדר"ה ורב חסדא חצר לפי פתחיה מתחלקת חצר שהיו בתים פתוחים לה וחלקוה שני אחים זה נטל שלשה בתים קטנים וזה נטל כנגדן בית גדול אם באו לחלוק אוירא של חצר זה שנטל ג' בתים הקטנים נוטל שלשה חלקים כמנין שלשה פתחים וזה נוטל רביע וכו' ובית קטן זה הפחות מארבע אמות אין לפתחו דין חלוקה ליטול בחצר לא לרב הונא ולא לרב חסדא עכ"ל הרי לך מבואר דהא דמוקמינן שם בחצר המתחלקת לפי פתחיה לא אמתניתין דאין חולקין את החצר עד שיהא בו ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה קאי אלא אברייתא דקתני בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות וכו' ואין האחין והשותפין חולקין בו ומוקמינן לה דר"ל שאין נותנין לפתחו חלק בחצר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וא"כ ע"כ צ"ל שהספרים שלפנינו בתוס' דהכא מוטעים ונראה שכך צריך לגרוס דהא דתנן אין חולקין את החצר עד שיהא בו ארבע אמות לזה וכו' דמשמע אי איכא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה חולקין היינו דוקא חצר אבל בית לא והא דקתני בברייתא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אין האחין והשותפין חולקין דמשמע דאי אית ביה ארבע אמות חולקין מוקמינן בפרק קמא דסוכה בחצר המתחלקת לפי פתחיה ודו"ק נראה לי אלא שעדיין יש לדקדק על התוס' דהכא דלענין חלוקת אחין ושותפין צריך גם כן שיהיה בית של שש על שמנה לזה ושש על שמנה לזה והא מדברי המקשה דפריך בפרק קמא דסוכה על ההיא ברייתא דלעיל טעמא דלית ביה ארבע אמות הא אית ביה ארבע אמות חולקין והא תנן אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אם כן משמע כדברי המקשה דמדמה בית לחצר וכי אית ביה ארבע אמות לזה וד' אמות לזה חולקין שפיר וצריך לומר דהתוס' סבירא להו דהמקשה פריך מק"ו מחצר דמדברי הברייתא משמע דאי אית ביה בכל הבית ארבע אמות על ארבע אמות חולקין ולכך פריך והא תנן אין חולקין את החצר וכו' דאפילו חצר דאינו עשוי לדירת קבע אפילו הכי בעי שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה אבל לפי האמת דמשנה המשנה אימא אין בו דין חלוקה בחצר וכו' אין חולקין שום בנין עד שיהא בו שש על שמנה לזה ושש על שמנה לזה כדאיתא במתניתין דהכא לענין תנאי בנין כן נראה לי ליישב סברת התוס' אבל יתר כל הפוסקים סבירא להו דדין חלוקת בית הוא כדין חלוקת חצר ואם יש לכל אחד ארבע על ארבע מקרי שפיר בית כדמשמע בפרק קמא דסוכה ומחלקין בין דין תנאי בנין דהכא ובין דין חלוקה (ועיין במרדכי דפרקין ובטור ח"ה סימן רי"ד):

מתני' בית קטן שש על שמנה. פירוש שאמר ליה סתם עשה לי בית ולא אמר בית סתמא וגם לא פירש לו כמה יהא מדת הבית ואז יד הבונה על העליונה לעשות לו הפחות והקטן שבבתים ואשמועינן תנא דמתניתין דלא יעשנו פחות משש זהו העולה מפירוש רשב"ם:

גמ' וה"ק ליה לת"ק ראיה מנין כבנין היכל כו' כצ"ל:

במשנה המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות כו'. כ"ה גי' הרי"ף והרא"ש וע' תוי"ט. ונ"ל דלגירסתם המשנה מתפרשת ע"פ מדה י"ט מל"ב מדות דר"א בשריה"ג מדבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו. וכה"ג כתבתי בשבת (קנ"ה) ע"ש:

גמרא ולא מצאתי קל מסובין. עפירשב"ם. ונ"ל מזה ראיה לפירש"י בשבת ספ"ז דסובין גרוע ממורסן. וכן מהא דאמרי' שוה כסף ואפי' סובין ודלא כפי' הרשב"ם לעיל (צ"ג ב') והרמב"ם בשבת שם:

ר"ש ד"ה קובתא. שעשוי חלונות כעין קובה. כ"ה בד"י:

תד"ה רי"ש. נראה כו' אלא א"כ יש לו ו' על ח' ה"נ כו'. מציונם על דרי"ש נראה דדוקא לדידיה דפליג אדר"ע בבית חתנות ומשמע להו דס"ל שיעוריה כבית קטן הוא דקאמרי דגם לחלוקת אחים בעינן ו' על ח' אבל לר"ע י"ל דסגי בד' על ו' כבית חתנות וכדעת הר"י שהביא המרדכי ודלא כהמהרש"א שעשה מחלוקת ביניהם:

בא"ד מוקמינן כו' לפי פתחיה. אינו מדוייק דע"ש דאתיא לכ"ע בין לר"ה ובין לר"ח לכל חד כדאית ליה. מה שהקשה מהר"ם ע"ד מסוגיא דסוכה. לפי מש"כ שם בס"ד ע"ש לק"מ:

תנא. היכא דא''ל מיושן צריך שיהא של ג' שנים שלימות ושיתקיים ויתיישן עד גמר שנה שלישית זו דהיינו עד החג עד הבציר שזו היא תורת מיושן להתקיים שלש שנים שלימות ואם יחמיץ קודם החג הרי הוא באחריותו של מוכר: מתני' לעשות לו בית חתנות לבנו. כדמפרש לקמיה בית חתנות לבנו שלקח אשה ודרך האב לעשות לבנו יציע קטן סמוך לביתו שאין דרך החתן לדור אצל חמיו משום חשד חמותו כדמפרש בגמרא והלכך נקט בית חתנות לבנו אבל אין רגיל לעשות בית ארמלות לבנו שהרי עד עתה לא היה דר אצל חמיו אלא אצל אביו משום חמותו: בית ארמלות לבתו. שמת בעלה וחוזרת אל בית אביה כבנעוריה שעד עכשיו כשהיתה נשואה לא היתה דרה אצל האב משום בעלה חתנו שהחתן אינו דר אצל חמיו והלכך נקט בית ארמלות לבתו ולא בית חתנות לבתו והכי מפרשינן בגמרא: רפת בקר היא זו. וצריך לעשות בית גדול יותר ומיהו לא חשש לפרש שיעורו: והרוצה לעשות כו'. בגמרא מפרש מי קאמר לה או ר' ישמעאל או ר' עקיבא: בית קטן שש על שמונה. הרוצה לבנות בית קטן לחבירו לכל הפחות וכגון דאמר ליה עשה לי בית סתמא ויד הבונה על העליונה לעשות לו פחות שבבתים הואיל ולא פירש כמה יעשהו קטן לכל הפחות ו' על ח' דכיון דלא אמר ליה בית חתנות אלא בית סתמא לעצמו קבעי לה וצריך להיות גדול מבית חתנות והוא הדין למוכר מקום לחבירו לעשות לו בית דצריך ליתן לו קרקע שש על שמונה: גדול שמונה על עשר. וכגון שפירש לז עשה לי בית גדול: טרקלין. למושב שרים עשוי ולא לתשמיש הלכך מרובע בעינן: רומו כחצי ארכו כו'. אכולהו קאי והיינו בית חתנות שהוא ארכו ד' על ו' רומו ה' דהיינו חצי ארכו וחצי רחבו בבית קטן שבע ותשע בבית גדול ועשר בטרקלין: כבנין ההיכל. ההיכל על פני הדביר היה ארכו מ' ורחבו עשרים ורומו שלשים דהיינו חצי ארכו וחצי רחבו: גמ' הכי גרסינן ליתני בית חתנות לבנו ולבתו ובית ארמלות לבנו ולבתו מילתא אגב אורחיה קמ''ל. מדלא תנא בית ארמלות לבנו ולא תנא נמי בית חתנות לבתו משניהן יש ללמד דלאו דרכא דחתנא כו' וכבר פרישית לה במתניתין: בי חמוה. כדאמרי' בפסחים (דף קיג.) הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון אמרי לה משום חשד ואמרי לה משום ממון ואיתא להא ואיתא להא ומיהו הוא הדין לכל החתנים אלא שמן הראשון צריך ליזהר חמיו יותר: קל מסובין. לאו דוקא אלא דבר גרוע ולהכי נקט סובין ולא נוצה דפסולת הוא: אורח מכניס אורח. דיו אם מהנה לו בעל הבית: הרוצה לעשות רפת בקר כו'. מאן קתני לה: שהרוצה לעשות כו'. ופירוש לדבריו הוא אומר דקאמר רפת בקר היא זו שהרי הרוצה לעשות כו' אבל לר' עקיבא רפת בקר אינו גדול כל כך ובתרתי פליגי ר' ישמעאל ורבי עקיבא פליגי בבית חתנות ופליגי ברפת בקר ושיעוריה דר' עקיבא מפורש בבית חתנות ולא ברפת בקר ודרבי ישמעאל מפורש ברפת בקר ולא בבית חתנות: איכא דאמרי רבי עקיבא קאמר ליה והכי קאמר ליה. לרבי ישמעאל דקאמרת רפת בקר היא זו אין הכי נמי דודאי בית חתנות ורפת בקר שיעורן שוה דאע''פ שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ד' על ו' פעמים שאדם עושה דירתו בבית חתנות ארבע אמות על ו' כרפת בקר: קובתא. כעין קובה של זונות ונראה לי שעשוי חלונות כעין קובה: בי וורדי. נותנין שם וורדין לנוי להסתכל בהן: קנתר. אם התנה לעשות לחבירו קנתר: תרבץ אפדני. חצר גדול שעושין שרים בצד אפדני שלהם ועל שם שמרביצין אותו תמיד במים להשכיב האבק קרי ליה תרבץ: ראיה לדבר מאן קתני לה. דאילו הוה תני במתניתין רשב''ג אומר ראיה לדבר כבנין היכל הוה פשיטא דרשב''ג קתני לה אבל השתא דמיתני מקמי מילתיה דרשב''ג הלכך מספקא לן אי רשב''ג קאמר לה הואיל ומסיים אותו הדבור או תנא קמא קאמר לה לההוא חצי דבור ואתא רבן שמעון בן גמליאל לאיפלוגי מדקאמר כבנין היכל ולא קאמר מבנין ההיכל: איכא דאמר רבן שמעון בן גמליאל קתני לה והכי קאמר ראיה לדבר מנין. פירש רשב''ג הכל כבנין ההיכל: תנא קמא קתני לה. והכי קאמר תנא קמא וראיה יש לדבר וקפץ רשב''ג והפסיק את דבריו ואתמוהי קמתמה כבנין ההיכל אתה רוצה לעשות שאר בנינין בתמיה אין לך להשוותן יחד דכיון דבהיכל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו בשאר בנינין דלא חשיבי אין צריך להגביה כל כך: כמלא קורותיו. כאורך קורותיו שהן נתונין ברחבו של בית: הכי גרסינן ולימא רומו כרחבו. דהיינו הך: מעילאי רווח. שבתיהם של חומות אבנים היו והחומה מלמטה היא רחבה והולכת ומתקצרת החומה למעלה כדי שיתקיים הרבה: בי כווי. החלונות מקום כניסת הקורות בתוך החומה: רמו ליה. בני העיירות קראי אהדדי: כתיב ששים אמה ארכו. מן המזרח למערב מפתח ההיכל עד כותל מערבי של בית קדשי הקדשים דהיינו ארבעים אמה דאורך היכל ועשרים אמה דבית קדשי הקדשים ושלשים אמה קומתו נמצא שגם בית קדשי הקדשים רומו שלשים אמה: וכתיב. בפסוק אחר ועשרים אמה קומתו דכתיב ולפני הדביר עשרים כלומר לפנים ממחיצת בית קדשי הקדשים והיא אמה טרקסין שקרויה דביר עשרים אמה אורך מן המזרח למערב ועשרים אמה רוחב מצפון לדרום ועשרים אמה קומתו: כי קחשיב. עשרים דקומת בית קדשי הקדשים משפת כרובים ולמעלה קחשיב שהכרובים של שלמה שנים היו עומדין על הקרקע אחד מימין הארון אצל כותל מערבי ואחד משמאלו ורומו עשר כדכתיב בהדיא במלכים וכנפיהן פרושות מקיר לקיר כנף האחת נוגע בקיר צפונה וכנף חבירו נוגע בקיר דרומי נמצא מראשי הכרובים ולמעלה עשרים אמה עד הגג ואותן של משה על גבי הכפורת היו: ומאי קא משמע לן. למה לי דקחשיב קרא כי האי גוונא משפת כרובים ולמעלה לימא שלשים אמה קומתו:

רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא כו'. נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין אין חשוב בית אא''כ יש לו שש על שמונה ה''נ לענין חלוקת אחים או שותפין דהא דאמרת אי איכא ד' אמות לזה וד' אמות לזה חולקין מוקמינן בפ''ק דסוכה (דף ג: ע''ש וכן לעיל יא.) בחצר המתחלקת לפי פתחיה: כי קחשיב משפת כרובים ולמעלה. בפירוש מקרא פרש''י דתקרה דעליית היכל היתה גבוהה משל קדשי הקדשים עשר אמות ולא עיין כאן: