בבא בתרא קא ע"א

ורחבן ששה טפחים.

ר' שמעון אומר: עושה תוכה של מערה שש אמות רוחב על שמונה אמות אורך, ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, כיצד? ארבעה מכאן מן הכותל הצדדי, בן שמונה האמות, וארבעה מכאן בכותל שמולו, ושלשה מכנגדן בכותל שממול הכניסה, ואחד עושה מימין הפתח ואחד מן השמאל. ובנוסף לזה, לדעת הכל

עושה חצר על פי המערה שממנה יורדים למערה, שתהיה שש אמות על שש, כמלא אורך המטה וקובריה (אלה שמוליכים את המיטה או הארון פנימה).

ופותח לתוכה של החצר שתי מערות, אחת מכאן ואחת מכאן. ר' שמעון אומר: פותח לתוך החצר ארבע מערות, לארבע רוחותיה;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל לפי הסלע, שלפי טיב הסלע בו חוצבים את מערת הקבר צריך למעט או להרבות בבנין הכוכים, שאם הסלע רך צריך לעשות מרחק גדול יותר בין הכוכים, ואם הוא חזק במיוחד ניתן לצמצם את המרחקים בין הכוכים ולהוסיף עוד כוכים.

א גמרא שנינו במשנה שר' שמעון אמר שמוסיף עוד שני כוכים במערת קבורה, אחד מימין הפתח ואחד מן השמאל, ושואלים: הני תרי להיכא שדי להו [אותם שניים להיכן לאיזה כיוון מפתח המערה הוא משליך, חופר אותם]? אי לבראי [אם לחוץ], כלומר, שחופר אותם לכיוון חצר הקבר, מתחתיה, הא קמיתדשי להו [הרי הם נידשים, נדרסים להם] על ידי הבריות, שכל הבאים לחצר דורכים מעל הקברים, ויש בזה בזיון לנקברים. ותו [ועוד] יש לשאול, הא תנן [הרי שנינו במשנה]: חצר הקבר, העומד בתוכו — טהור, משום שאין חשש שמא הוא ניצב מעל קבר, ואילו מכאן יוצא שיש לחשוש, שהרי מתחת לחצר הקבר יש גם כוך קבורה!

אמר ר' יוסי בר' חנינא: דעביד להו [שעושה אותם], את שני הכוכים הללו, בצד הכניסה כמין נגר (עמוד זקוף). כלומר, שאינו חופר אותם כדרך קבורה רגילה, במאוזן, אלא במאונך, לעומק הקרקע, ואין הם מגיעים מתחת לחצר הקבר.

ומקשים: והא [והרי] אמר ר' יוחנן:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קא - א

ורחבן, ששה טפחים, שהם אמה. ^[191]

רבי שמעון אומר: עושה תוכה של מערה שש אמות רוחב, על שמונה אמות אורך.

ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, ארבעה מכאן, בכותל הארוך שלימין הפתח, וארבעה מכאן, בכותל הארוך שלשמאל הפתח. כי היות שיש שם שמונה אמות, אפשר לעשות ארבעה כוכין. אמה לכל כוך, ושלש אמות לרווחים שביניהם, וחצי אמה לשני קצות הכותל.

ושלשה כוכין מכנגדן. בכותל האמצעי שמול הפתח, שאורכו שש אמות. שלש אמות לכוכין, ושתי אמות לרווחים שביניהם, וחצי אמה לכל קצה.

ואחד מימין הפתח, ואחד מן השמאל, הרי שלשה עשר כוכין. ובגמרא יתבאר היכן עשו את שני הכוכין הללו.

ועושה חצר על פי המערה. הקבלן או הלוקח מקום לעשות לו קבר, עושה חצר, מקום פנוי למעלה לפני המערה, שש על שש אמות, כמלא המטה וקובריה, כדי שיוכלו ליכנס שם נושאי המטה עם המטה.

ופותח לתוכה, לתוך החצר, שתי מערות. אחת מכאן, זו האמורה, ^[192] ואחת מכאן, עוד מערה נוספת ממולה, דהיינו שתי מערות לחצר, שבכל אחת שמונה כוכין. ונושאי המטה באים עם המטה משני הצדדים הפנויים של החצר, כדי שלא יצטרכו לדרוך על מערות קבורה.

רבי שמעון אומר: פותח לתוך החצר ארבע מערות לארבע רוחותיה של החצר, ובכל מערה שלשה עשר כוכין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל לפי הסלע. שאם המערה חצובה בסלע קשה, אין צורך להשאיר אמה בין כוך לכוך, ואפשר לעשות אפילו יותר משלשה עשר כוכין למערה. ואם האדמה רכה, צריך להשאיר יותר מאמה בין כוך לכוך, ולא יעשה יותר מארבעה או חמשה כוכין למערה. והוא הדין לגבי מספר המערות שבחצר, לפי חוזק הקרקע ירבה או ימעט במספר המערות.

גמרא:

והוינן בה: הני תרי, אותם שני הכוכים שמימין לפתח ולשמאלו, לדברי רבי שמעון, להיכא שדי להו? היכן הוא עושה אותם?

אי לבראי, אם בכותל הכניסה למערה, מימין ומשמאל הפתח ממש מתחת לחצר, ^[193] הא קמיתדשי, הרי נושאי המטה המתעכבים בחצר עם המטה, ידרכו על הקברים שמתחתם. ^[194]

ותו, הא תנן במסכת אהלות: חצר הקבר, העומד בתוכו טהור. ^[195] ואילו לדברי רבי שמעון, העומד בחצר הקבר הוא מאהיל על הקברים שמתחתיו, ואיך הוא טהור? ^[196]

ומשנינן: אמר רבי יוסי ברבי חנינא: דעביד להו כמין נגר. שחוצב אותם אנכית, כמו בריח של דלת, היורד מלמעלה למטה, כך הוא עושה את שני הכוכים הללו כשהם זקופים משני צידי הפתח, בגובה ארבע אמות ורוחב אמה על אמה, והמתים "עומדים" בתוכם. ^[197] וכיון שהכוכים צמודים לכותל המערה, אין האנשים שמלמעלה דורכין עליהם, כי הם אינם מתקרבים כל כך עד לפתח המערה. ^[198]

ומקשינן: וכי אפשר לקבור את המת במצב של עמידה?

הערות

^[191] ואף שגוף האדם לבד תופס אמה, זה רק כשהוא לבוש. אבל מת שאינו לבוש כל כך אינו תופס רק ביחד עם הארון אמה. והראיה משיעור מקוה, שהוא אמה על אמה. ואיך יכנס אדם שרוחבו אמה לתוך שטח מצומצם של אמה, והרי "אמה באמתא היכי יתיב"? אלא ודאי, שאדם ערום תופס פחות מאמה. תוס' ד"ה ורחבן.

^[192] הרשב"ם הוכיח מהגמרא דלהלן, שלא מדובר בשתי מערות נוספות מלבד זו האמורה לעיל, אלא רק במערה אחת נוספת. וכתב עוד, שלכן נקטה המשנה את הסדר הזה, קודם מערה ואחר כך חצר, ושוב מערה, משום שלא שייך לכתוב "ועושה חצר, ופותח לתוכה שתי מערות". משום שכל זמן שאין שם מערה אין עליה שם חצר. שחצר נקראת המקום המשמש לכניסת בית או מערה. ולכן היתה צריכה המשנה קודם לכתוב שעושה מערה.

^[193] שהמערה היתה בעומק מתחת לפני החצר. והיו יורדים בסולם או במדרגות מהחצר אל המערה. תוס' ד"ה ועושה וד"ה דעביד [בסופו].

^[194] ואינו דומה לדריסת האנשים על המערות שסביב החצר בדרכם לחצר. ששם הדריסה היא היא רק לזמן מועט, ואין קפידא בכך לדעת רבי שמעון. אבל כאן הם מתעכבים זמן רב. רשב"ם. וכתבו התוס', שהגמרא היתה יכולה לשאול, אם כן, יפגשו הכוכים שבמערה זו עם הכוכים שבמערה שלידה. אלא שעל זה היה אפשר לתרץ את התירוץ של הגמרא להלן שמדובר במעמיק. לכן שאלו קושיא זו שאין עליה תשובה. תוס' ד"ה אי.

^[195] ואף שלדברי רבי שמעון החצר מוקפת מערות מכל צדדיה ואם כן ודאי עבר על גבי מערה בדרכו לחצר. צריך לומר שהגיע לחצר בשידה תיבה ומגדל ולא נטמא מהמערות. רשב"ם.

^[196] ואף שהיה חלל טפח בין הארון לכוך כדי שלא יטמאו העוברים מלמעלה, מכל מקום כבר כתבו התוס', שזה אינו מועיל רק מדאורייתא. אבל מדרבנן טמא גם בכגון זה. מהר"ם.

^[197] הקשו תוס', הרי כל כוך רחבו אמה וצריך להרחיקו מכותל המערה אמה כדי שלא יפגש עם הכוך של המערה הסמוכה, נמצא ששני הכוכים תופסים ארבע אמות, ולא נשאר כי אם שתי אמות לפתח, ואיך יכניסו את המת בפתח כל כך קטן? ותירצו, שבכל מערה מרחיק כוך אחד שמימין הפתח אמה מהכותל ואת הכוך השני שמשמאל הפתח יצמיד לכותל, כך שלא יפגשו שני כוכים זה עם זה. ונשאר רוחב שלש אמות בשביל הפתח. תוס' ד"ה דעביד.

^[198] הקשו תוס' שעדיין איך העומד בתוך החצר טהור והרי המת קבור בתוך החצר, וקבר מטמא סביביו ארבע אמות מדרבנן? ואין לומר שיש מחיצה בתוך החצר סביב מקום הקבר, שאם כן, חסר הרבה משטח החצר שהרי יש שמונה קברים מתחת לחצר, שני קברים לכל מערה? תוס' ד"ה דעביד.

ורחבן ששה טפחים.

ומקשים: והא [והרי] אמר ר' יוחנן:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and their width is six handbreadths.

Rabbi Shimon says: He should construct the inside of each burial chamber six cubits wide by eight cubits long and open up into the chamber, by digging into its walls, thirteen burial niches. Four niches should be opened up from the wall here, along the length of the chamber, and four from there, along the other side, and three niches from the wall facing the entrance, and one from the right of the entrance and another one from the left.

The mishna describes the general structure of the catacomb: And he must fashion a courtyard at the entrance of the burial chamber that should be six cubits by six cubits, which is equal to the combined length of the bier of the deceased and those who bury him, to ensure adequate room for the burial to take place.

And he should open up two burial chambers into the courtyard, one from here and one from there, i.e., on opposite sides of the courtyard. Rabbi Shimon says: He should open up four burial chambers, one on each of the courtyard’s four sides.

Rabban Shimon ben Gamliel says: Everything is dependent on the nature of the bedrock. If the bedrock is hard and strong it will be able to accommodate more niches, which will be more closely packed together, with less bedrock between them. If the bedrock is softer, fewer and more sparsely spaced niches should be formed.

GEMARA: In Rabbi Shimon’s depiction of a burial chamber, he states that two niches should be opened up, one from the right of the entrance and one from the left. The Gemara asks: These two niches, in which direction does he set them? If they are directed toward the outside of the chamber, i.e., under the floor of the courtyard, won’t people trample over them when they enter the courtyard, which is improper? And furthermore, didn’t we learn in the mishna (Oholot 15:8): With regard to the courtyard of a catacomb, one who stands inside it is ritually pure because it can be presumed that he did not stand over a dead body? Clearly, these niches are not to be dug underneath the courtyard.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: He makes these two niches at the side of the entrance, vertically, like a door bolt.

The Gemara challenges this explanation: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say with regard to the burial of people in a vertical position:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ר' שמעון אומר עושה תוכה של מערה פנוי שש ברוחב על ח' אמות באורך ופותח לתוכה וכורה בכתליה י"ג כוכין ד' מיכן בכותל הארוך שירחיק מכותל רוחב המערה חצי אמה מכל כותל והכוך אמה בין כוך ראשון לכוך שני אמה וכוך שני אמה ובין כוך שני לכוך שלישי אמה ובין כוך שלישי לכוך רביעי אמה וכוך רביעי אמה ובין כוך רביעי לכותל המערה חצי אמה הרי לך כאן בין ד' כוכין והפסקות שבין הכוכין ועם שני חצאי אמה שסמוך לקרנות ח' אמות והם הכי נמי עבדין באידך כותל דאורך המערה הרי לך ח' כוכין בין שני צידין אורך כותלי המערה וג' מכנגדן ברוחב המערה שרוחב המערה ו' אמות ובין ו' אמות הללו עבוד ג' כוכין שצריך להרחיק מכותלי אורך המערה חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן דהיינו אמה וג' כוכין ג' אמות וביניהן ב' אמות היינו ו' אמות וכוך אחד עשה מימין הפתח וכוך אחד משמאל הרי כאן י"ג כוכין בכותלי המערה מד' רוחותיה. וקא שייל בגמ' אליבא דר' שמעון להיכן מוקים ב' כוכין הללו שבכותל פתח המערה: ועושה חצר על פתח המערה לדברי הכל בין אליבא דתנא קמא ובין אליבא דר' שמעון שתהא ו' אמות באורך ושש אמות ברוחב כמלא המטה וקוברי המת שיכולין ליכנס שם ובהכי סגי להו וקסבר תנא קמא אם רצה לפתוח מי שקנה חצר הקברות שתי מערות אחת פתוחה מצד אחד של חצר ואחת פתוחה מצד שני של חצר רשאי לעשות כן דליכא למיחש לשום טומאה בחצר ור' שמעון אומר רשאי לפתוח ד' מערות (ד' מערות) לד' רוחות לד' כותלי החצר וכל מערה י"ג כוכין:

רשב"ג אומר הכל לפי הסלע. כלומר לא אזלינן בתר אותו שיעור חשבון של כוכין דרבנן ור' שמעון אא"כ היא חזקה וקשה אותה שחופרין בה את הכוכין יכול לפתוח בו כוכין יותר מאלו בתוך ח' אמות ולא צריך להרחיק כוך מן חבירו אמה כי אם בפחות הפסק סגי בינתים ואם סלע הבא בידים הוא צריך הרחקה טפי מאמה בין כוך לכוך שלא תפחת: וקא בעי השתא בגמ' היאך תרי כוכי אליבא דר' שמעון דקתני דעבדי שני כוכין אחד מימין הפתח ואחד משמאל הך תרי כוכין היכן שדי להו כלומר באיזה מקום מן המערה מוקים להו אי לגואי לתוך גופה של מערה בתוך חללה חופרין בקרקע הא קמיתדשי להו כלומר הן נידושין ונרמסין בדריסת רגלי מכניסין שאר המתים בכוכין של כתלים ודורסין על אותן הקברים כשנכנסו במערה ואיכא זילותא דשכבי ואי עביד להו להך תרי כוכי לבראי של מערה בחצר בקרקע אחד מימין הפתח ואחד משמאל לא אפשר דהתנן חצר הקבר העומד בתוכה טהור מפני שאין בה שום טומאת מת ואם איתא דהללו ב' כוכין משוכין ונקבעין מחוץ למערה בחצר ופתוחין למערה משתכח דאיכ' קברי' בחצר ואמאי העומד לתוכה טהור טמא מיבעי ליה דכהן דקאי או מי שעושה חולין בטהרה דזימנין דדריס על מקום הקברים ודמי כמאן דקאי בגופה של מערה והוה ליה טמא:

א"ר יוסי בר חנינא דעביד להו על פתח המערה אחד מימין ואחד משמאל כמין נגר. כלומר הכותל של פתח המערה אינו עבה ד' אמות שיהא יכול למיקבע הכוכין בעוביו שלא יצא לפנים או לחוץ ואין יכול לתקן בענין אחר אלא חופרין בעובי הכותל מלמטה למעלה ומשים אחד מכאן של פתח ואחד מכאן ומשים בתוכו המת עם ארונו זקוף כמין נגר כמו בריח החלון היורד ונועל מלמעלה למטה זקוף דהשתא ליכא למיחש משום טומאה דחצר ולא משום דמיתדשי בדריסת רגלי בני אדם. ומתקיף לה ר' יוחנן אם כן דבעמידה זקופין מוקים להו בכותל קבורת חמורים היא זו ואיכא זילותא דשפבא. אלא אמר רבי יוחנן הכי מנח להו בקרן זוית באותה חצי אמה שפנוי בכותל אורך המערה שיש הפרש מן כותל הרוחב לכוך הראשון באותה חצי אמה חופר וקובע הכוך האחד וכן נמי לאידך גיסא דפתח בסוף כותל הפתח בחצי אמה של כותל הפנוי עביד אידך כוך דהשתא לא מיתרשי וליכא למיחש משום טומאה בחצר דלא נפקי כלל בחצר. ומקשי' לר' יוחנן אכתי איכא למיחש משום זילותא דשכבי דהא נגעי כוכין בהדדי שיפחת כוך של זוית זה בכוך הראשון משום דכל כוך וכוך רחבו אמה וקרן זוית אינו אלא חצי אמה והיכי מצינן לאוקמי כוך מאמה רוחב בחצי אמה בקרן זוית אא"כ מתערבין ביחד הכוכין לפי שלשני כוכין אין להם מקום אלא אמה וחצי וכל אחד צריך לו אמה נמצא שיהו ב' הארונים מורכבין זה על זה חצי אמה נוגעין זה בזה ולדברי הכל שמעינן ממתני' דמרחיקין כוך מחבירו אמה שלימה. ואית דמפרשי בקרן זוית דאידך כותל שכנגד הפתח שיש לכל צד חצי אמה פנוי מכאן וחצי אמה פנוי מכאן ובאותו אלכסון הזוית חופר הכוך ולא קא נגע באחריני ומקשי' נמי סוף סוף הכא בפתח הכוך שאין לו אלא חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן דהיינו כשיעור רוחב הכוך בלבד הא קא נגעי האי אמצעי שבקרן להאי כוך ראשון דהאי כותל ולהאי כוך דהאי כותל. ומתרץ לתרוייהו לישנא. אלא אמר רב אשי לעולם בקרן זוית מוקים להו ואפי' אחד לימין זוית כותל הפתח ואחד לשמאל ומצית לתרוצי דלא נגעי כוכין הדדי. דהכא במאי עסקינן דמעמיק האי כוך בקרן זוית שמעמיק וחופר מתחת אמה של כוך הראשון שבאורך הכותל דהשתא יש הפסק קרקע עובי אמה בינתים דלא נגעי באידך כוך דאי לא תימא הכי כדתריצנא בהעמיק אלא קס"ד למימר דעביד לה שוה בשוה לאורך אי הכי ד' מערות דקתני לר"ש במתני' דעביד בכל כותל חצר מערה שברחבה של כל אחת כרוחב כותל החצר חוץ מאחת שמקצרה מן הכותל שבאותה כניסה נכנסין לחצר. אי עביד להו לכל הני כוכין ^א)נראה דצ"ל לכל הני כוכין דאורכן ד' אמות או דצ"ל לכל הני כוכין דידהו. דהכי ד' אמות שוה בשוה אישתכח דקא נגעי כוכין אהדדי אותן שסמוכין לזוית החצר לפי כי ד' מערות מקיפות החצר והחצר באמצע וכל מערה שש על ח' וקובע בכל מערה י"ג כוכין ומתחלקין הכוכין ד' מכאן באורך וד' מכאן באידך גיסא באורך וג' מנגד הרוחב וב' על פתח המערה וכן לכל מערות ועכשיו כשתקבע באורך הכותל ד' כוכין במערה שבמזרח החצר לדרום המערה ד' כוכין ובאורך כותל המערה שבדרום החצר ד' כוכין לצפון המערה לכניסת המערה נמצא שאותן ב' כוכין שבצפון המערה שעומדות בדרום החצר ואותן ב' כוכין הראשונים שבדרום המערה לכניסת המערה שעומדים במזרח החצר נוגעין ונכנסין זה בזה אותן שנים מזה שעומדין לקרן מזרחית דרומית של חצר נוגעין ביחד ראשיהן ונכנסין זה בזה וכן לדרומית מערבית וכן למערבית צפונית של חצר אותן כוכין הסמוכין לדרום החצר נוגעין זה בזה אלא אין להן תקנה אא"כ השנים שבזוית זו מעמיקין יותר מן השנים שבזוית זו שפוגעין כנגדן כדי שלא יגעו הללו והללו הכי נמי אותן שבקרן זוית שבימין הפתח ושמשמאל מעמיקין יותר מן האחרים שלא יגעו או יקבעם באידך כותל רוחב המערה בקרן זוית אחד מכאן ואחד מכאן ומעמיקן:

ורחבן ששה. פי' שכך הוא עוביו של אדם בינוני עם דפני הארון ואי קשיא הא דאמרינן במסכת סוכה (בירושלמי) גברא ברמתא יתיב לא קשיא התם עם בגדים הרבה ואינו יכול לידחק כל כך תדע שהרי שיעור מקוה אמה על אמה ואם עוביו אמה היאך כל גופו עליהם בהן אמתא באמתא היכי יתיב.

גמרא: אי לחצר הא קא מפרשי בחצר. בדין הוא דהוה ליה לאקשויי שאין החצר מספיק להם שהרי שתי מערות זו כנגד זו יש והכוכין ארבע אמות נמצאו צריכין שמנה וחצר הקבר אינה אלא שם ואפשר דקס"ד שאינו עושה כוכין מימין הפתח ומשמאל אלא למערה אחת שאם אתה אומר לכל אחת ואחת אפילו לרחבן של כוכין אין החצר מספק' שהרי הן שמנה כוכין וצריכין שש עשרה אמה.

העומד בתוכו טהור. ואפילו מדרבנן, וכגון שנכנס שם בשידה תיבה ומגדל דאי לאו הכי הרי נטמא בכניסתו באותן מערות שסביבות החצר, וכן כתב הרב רבי שמואל ז"ל.

ר' שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות רוחב ושמנה אמות ארך ופותח לתוכה שלשה עשר כוך ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלש כנגדו ושתים בזויות שבצדי הנכנס שכיון שיש בארך המערה שמנה אמות אתה יכול לעשות בה ארבעה כוכין כיצד צא מהם ארבע אמות לארבעה כוכין ושלש אמות לריוח שביניהם ונשארה לך אמה וחצי אמה ריוח מכאן וחצי אמה ריוח מכאן וכן מן הצד השני וכן ברחבה של מערה הואיל ורחבה שש אמות אתה יכול לעשות בה שלשה כוכין כיצד צא מהן שלש אמות לשלשה כוכין ושתי אמות לרוח שביניהן ונשארה לך אמה חצי אמה ריוח מכאן וחצי אמה ריוח מכאן וכן רוח שאדם נכנס בו צא ממנו שתי אמות של פתח ונשארו שתי אמות בכל זוית וזוית וצא מכל זוית אמה לכוך נשאר בכל זוית חצי אמה לכאן ולכאן ועושה חצר על פתח המערה ר"ל לפני המערה שש על שש שחוקק בסלע עד שישים רכסיה לבקעה לפני המערה בשיעור שש על שש להוריד המטה לשם ולהיות הקוברים נוטלין ממנה הארון לגנזו בתוך הכוך ופותח לתוכה שתי מערות ר"ל שפותח לחצר זה שתי מערות אחת מרוח זה ואחת משכנגדו ור' שמעון אומר ארבע לארבע רוחות החצר רבן שמעון אומר הכל לפי הסלע ר"ל שאם הסלע אינו חזק כל כך צריך שיעשנה בריוח יותר בין כוך לכוך ונמצא לדעת חכמים שהמקבל עליו כך בסתם עושה חצר בשש על שש ופותח שתי מערות לה זו כנגד זו בארבע על שש ופותח לתוכה שמנה כוכין על הדרך שביארנו והלכה כדבריהם אלא שדוקא בסלע קשה הא בסלע שאינו קשה צריך אומד לפי מה שיראו הדיינין להוסיף בריוח שמזו לזו:

ומכל מקום שאלו בגמ' לדעת ר' שמעון באותן שני כוכין שהוא מצייר בזויות שברוח שנכנסין בו היאך הוא עושה שעל כל פנים שטח הארון יוצא בחצר והרי הם נדושים ברגל העומד בחצר וא"כ היאך אמרו חצר הקבר העומד לתוכה טהור ואע"פ שמ"מ לדעתו מיטמא הוא בכניסה שהרי יש שם ארבע מערות ונמצאת החצר מוקפת במערות ואין יכול ליכנס בה אלא דרך הקברות מ"מ אם נכנס שם בשידה תיבה ומגדל והיה לו בחצר טהור או שמא זה שעשו הכוכין בגובה שבעה טפחים כדי להיות חלל טפח בין גב הארון לסלע שלא יטמאו העוברים אבל החצר שהוא נמוך ושפל אין הדבר מצוי להעמיק עד שיהא שם חלל טפח ולי נראה שיש הבדל מעט בין מערה למערה בין שתים מהם ליכנס דרך שם כגון זו אבל מ"מ אותם שנקברים בזויות מתפשטים בחצר ומעתה היאך הוא טהור ואם תאמר שלא ימשיך כוכין אלו בתוך הסלע אלא שיעשם משוכים בגובה מלמעלה למטה כמין נגר שהוא קבוע ועומד בגובה הדלת כמו יתד נעוץ ראשו אחד בארץ וראשו אחד במשקוף ונקבר מעומד והלא אמרו על קבורה זו שקבורת חמור היא ואם שלא ימשיכם בקו ישר בחצר אלא שמתאלכסנם בקרן זוית חצי הכוך בכותל של פתח וחציו בכותל שהכוכים בתוכה הרי נוגעים הכוכים זה לזה כל שמתקרבים זה לזה בתוך אמה שאלו היה נמשך בקו ישר לחצר היה חצי אמה שבזוית זה שמרוח הכניסה וחצי אמה שבזוית שבצד מרוח הארך מפסיקים ביניהם אבל עכשו שכוך זה מתאלכסן ולוקח חצי אמה מן הכותל הארוך הרי הוא מתקרב לתוך תחום כוך ראשון שבצד האורך ונוגע בו ופירשוה במעמיק כוך זה שבקרן זוית יתר על שיעור אותן שבצדו עד שמשלים בעומק שיעור ההרחקה הראויה לו שאם לא כן לר' שמעון שהוא מצייר ארבע מערות הרי המערות סמוכות זו לזו והגע עצמך בשנקבר מת אחד בזוית שמשמאל פתח מערה מזרחית ומתפשט בחצר על פני אורך רוח צפוני כשחוזרין וקוברין בזוית שמימין הנכנס בפתח מערה צפונית על פני רוח מזרחי הרי זה נוגע על כל פנים באותו אחר שהזכרנו וכן כשנקבר מת אחד בכוך ראשון של רוח צפוני במערה מזרחית ומתפשט במערה בקו המתפשט בארך רוח מערה צפונית וחוזר וקובר בכוך ראשון בכותל של ימין הנכנס במערה צפונית על כל פנים נוגע באותו שהזכרנו שהמערות עשויות הן כדרך שהן עומדות בשתי וערב כגון זאת [ראה הציור בגמ'] שאם לא היו הולכות שתי וערב אלא שתהא כלה מרבעת ופתוחה לארבעת צדדין אין זו אלא מערה אחת פתוחה לארבעת צדדין ואין כוכין אלא בארבע רוחות כגון זאת ואתה צריך לארבעה מערות שיהו בכלן כוכין בשלשה צדדין מלבד אותן שבזויות ימין הנכנס ושמאלו ושמא תאמר לדעת ר' שמעון שאין הכוכין הולכין בקו ישר אלא באלכסון ומתרחקים זה מזה ר"ל דרך משל מרוח צפוני של מערה מזרחית ורוח מזרחי של מערה צפונית אין כוכין שבהם נעשים ביושר אלא באלכסונות כאלו חוט יוצא מקרן מזרחי צפוני שבו עד קרן מזרחי צפוני שבמערה צפונית ושם נעשים שמנה כוכים הראוים ליעשות בשני הצדדין היאך אפשר שיהא כשתחשוב שמנה אמות של ארך מערה מזרחית אין חוט היוצא מחדו של זה לחדו של זה כעין חוט המשלש המחבר שני ראשי זוית נצבה אלא שיעור י"א אמות שהרי כל מערה מאלו השתים העומדות כעין זוית נצבה ארכה שמנה אמות וכשהיא מתאלכסנת מחודה של זה לחודה של זה נוספת כי שהם י"ו חומשין והם ג' אמות וחומש ונמצאו י"א אמות וחומש בכל חלל וחלל חלל שבנתים ואתה צריך לשמנה קברות שמנה אמות לשמונה כוכים ושבע לשבע אמות אויר וחלק בנתים והם ט"ו ומעתה אין אלכסוניות זה מספיק בריחוקן עד שלא יהו נוגעים זה בזה בקרוב אמה אלא על כרחך בקו ישר הם יוצאים וכשראויים ליגע זה לזה כגון אלו שהזכרנו אתה צריך לפרשה במעמיק את השני עד שבא לו תחת הראשון בהשלמת שיעור מה שהיה ראוי בריחוקו מן הצד ואף כאן במעמיק או שמא לא אמר בשני אלו אלא בקברות קטנים של נפלים ואין צרך לפשטם בחצר ומ"מ לענין פסק הלכה כחכמים ואין אנו צריכים לטרוח בדברי ר' שמעון ודברים שנכנסו תחת משנה צריכים בה אלו הם:

גמרא. הני תרי להיכא קא שדי להו כלומר הני תרתי כוכין דרבי שמעון להיכא שדי להו אי לחצר הא קא מתדשי בחצר ונמצא העומד בחצר טמא מחמתן ואנן תנן חצר הקבר העומד בתוכה טהור. ואוקמה רבי יוסי בר חנינא דעביד להו כמין נגר. הר"י ן' מיגש ז"ל.

דעביד להו כמין נגר. תימה מאי שני אכתי העומד בתוכה אמאי טהור כו'. ועוד קשה לר"י דאיך יתכן שאין פתח המערה רחב אלא שתי אמות ככתוב בתוספות. ואומר רשב"א דיכול להיות פתח רחב שתי אמות כו' ככתוב בתוספות. ודוחקים הללו הם אם נפרש שהכוכין כמין נגר עומדין בתוך החצר וזה אינו נשמע מתוך פירוש רשב"ם אלא שעומדין מימין הפתח ומשמאל בתוך המערה מצד הפתח ולא חייש למחדשי שאין העומדין בתוך המערה נמשכין כל כך בזוית שאחרי הפתח ומעיקרא דמבעיא ליה אי לבראי הא קא מתדשי ולא מיבעיא ליה אי מגואי הא קא מתדשי משום דמשמע דפשיטא ליה דלא עביד כוכין בקרקעות המערה היינו דוקא כוך גדול שארכו ארבע אמות פשיטא ליה שלא יעשנו בקרקעות המערה אבל כוך כמין נגר אמה על אמה בקרן זוית המערה ניחא ליה שיעשה בתוך המערה וניחא השתא דחצר הקבר העומד בתוכו טהור והפתח שלש אמות כדמפרש לעיל. תוספות הרא"ש ז"ל.

בא"ד ור"י נמי אמאי פליג התם ומטהר כו' והא טומאה בוקעת ועולה כו' עכ"ל לפי הסוגיא שם דאמרינן דבתרתי פליגי בפותח טפח דקאמר ת"ק הבית טמא מפני שדרך טומאה לצאת ור"י מטהר מפני שיכול כו' ובאין בה פותח טפח נמי פליגי אפילו בפתחה לחוץ דת"ק מטמא משום דטומאה בוקעת ועולה ור"י מטהר דאין טומאה בוקעת ועולה כלל והשתא מדברי ת"ק קשיא להו שפיר לפירב"ם דטומאה בוקעת ועולה אפי' בפותח טפח היכא שאין ביציאתה טפח למה ליה למימר טעמא שדרך טומאה כו' ת"ל דטומאה בוקעת ועולה אבל צ"ע מאי קשיא להו מר"י לפריב"ם דהא ר"י בהדיא אית ליה דטומאה אינה בוקעת ועולה אפילו באינו פותח טפח ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

בפרשב"ם בד"ה הכל לפי כו' ולשון התוספתא מוכיח כו' ר"י אומר בסלע הבא בידו פותח כו' עכ"ל נ"ל לפי מה שפירשו הרמב"ן והרע"ב וכן נראה גם מפי' רשב"ם דלגבי מקבל מחמירין בסלע הבא בידים דבעי לחפור לו יותר כיון שהוא נוח לחפור ולזה קאמר ר"י דודאי בסלע קשה אין למקבל לעשות רק מערה אחת מצד א' של חצר אבל בסלע הבא בידים צריך המקבל לעשות לו ב' מערות מצד אחד של חצר וא"ל א"א מחצר א' שהוא רחב שש לבא מצד א' לב' המערות והדברים ברורים ודברי מהרש"ל דחוקים בזה ואין להאריך וק"ל:

בד"ה ותו דאת"ל כו' כתב אי לגואי בתוך כו' עכ"ל לפי אותה גירסא ל"ג ותו הא דתנן כו' אלא דגרסינן ואי לבראי הא תנן כו' וצ"ל לאותה גירסא דלא מתדשי כ"כ מבראי כמו מגוואי וק"ל:

תוס' בד"ה ורחבן ו' כו' שהאדם תופס כו' מקוה אינו אלא אמה כו' עכ"ל ר"ל אלא אמה על אמה בצמצום לפי חשבון ים של שלמה ולאפוקי כל אמות דשמעתין אין מצומצם כמ"ש התוס' לקמן וק"ל:

בד"ה ותו התנן כו' וא"ת לר"ש היכי אזיל כיון כו' דמת תופס ד' אמות כו' עכ"ל ולרבנן לא תקשי להו כיון דאין בין כוך שבמערה זו לכוך שבמערה אחרת באורך המערות רק ז' אמות אם כן היכא דקאזיל הולך בתוך ארבע אמות לכוך די"ל דעושה מחיצה א' אצל הכוך שבמערה א' והולך מצד זה אבל לר"ש א"א לעשות ב' מחיצות באמה א' שבין ב' כוכין ולילך ביניהם וק"ל:

בא"ד ופ"ה דאזיל שם בשידה כו' ובד"ה דעביד להו כו' דאי לאו הכי א"א דלא כו' כצ"ל:

בד"ה דעביד להו כו' ועוד יש ליתן טעם כו' ולקצר דא"כ רחבה ה' כו' לר"ש כו' ולרבנן נמי דליכא כוכין כו' עכ"ל וכ' מהרש"ל ולהרויח חצי אמה באורך כו' דדרך לוותר עכ"ל הם דברים דחוקים מצד עצמו ואין להאריך אבל הנראה דהשתא נמי סברתם זאת דלא חלקו חכמים בשוכבין קיימת ור"ל דלגבי רוחב יש ליתן טעם דבעו חצי אמה מן הקרן ולא חלקו חכמים בשוכבין מלעשות כן גם באורך להניח חצי אמה בכל קרן ודו"ק:

גמ' ותו הא תנן חצר הקבר בתוכו טהור. פי' ואם איתא דהכא כוכין לבראי לחצר שדי להו הרי העומד בתוך החצר מאהיל ע"ג הכוכין ואמאי טהור ואע"ג שפירש הרשב"ם לעיל שלכך רומן של הכוכין ז' טפחים כדי להיות אויר טפח בין הקרקע לארון שלא לטמא העוברים דרך המעבר וא"כ מאי פריך המקשה הכא הא אפילו מאהיל ע"ג כוכין לא נטמא כיון שיש אויר טפח ולכך אתא שפיר דקתני העומד בתוכו טהור מ"מ פריך שפיר דהא כתבו התוס' לעיל מדרבנן מיהא מטמא אע"ג דהוי פותח טפח ולא התירו אלא ללכת למקום מצוה וכו' ולכך פריך שפיר אמאי העומד בתוכו טהור:

תוס' ד"ה ורחבן ששה ואפילו למ"ד בסוכה שהאדם תופס אמה וכו' כצ"ל:

בא"ד דהא מקוה אינו אלא אמה על אמה ברום ג' אמות. ובשבת פרק המצניע (שבת דף צ"ב) ד"ה אשתכח דלמעלה מי' הוה קאי כתבו התוס' אע"ג שהאדם אורך גופו הוא ג' אמות מכתפו ולמטה מלבד ראשו וא"כ ברום ג' אמות היכי טובל ותירצו דכשיכניס במים יעלו המים למעלה מראשו ע"ש:

ד"ה אי לבראי וכו' ה"ה דהוה מצי למפרך הא קא נגעי אהדדי וכו'. ר"ל דהא אורך הכוכין ד' אמות והחצר כולה אינו כ"א שש על שש וא"כ שמצד פתח המערה המזרחית והכוכין שמצד פתח המערה המערבית שפונים לצד אורך החצר זה שכנגד זה נגעי אהדדי שאורך הוא ח' אמות והחצר אינו כ"א ו' אמות וכן הכוכין של פתח המערה דרומית והכוכין של פתח המערה צפונית וק"ל:

ד"ה דעביד ליה כמין נגר וכו' ועוד יש לפרש דלכל הפחות הפתח רחב ב' אמות ומחצה ואותו שבימין רחוק אמה מקרן זוית וכו' הציור הוא כזה* לפי זה נוגע הכוך האחד בתוך השני ה"א וכן לפי תירוץ הראשון של הרשב"א שפירש שלעולם ירחיק הכוך שבימין אמה ושבשמאל יעשה בקרן זוית נוגעים הכוכין זה לזה צריך שלא יהיה האמות מצומצמות כ"כ ויהיה קצת הפסק ביניהם והואיל והכוכין עשויין כמין נגר בהפסק כל דהו היה די וק"ל:

ר"ש בד"ה ופותח לתוכה ב' מערות הך מערה כו' כניסת מערה הס"ד וכצ"ל:

בד"ה מערה דרבנן מצוייר כזה א:

בד"ה ר' שמעון כו' שלשה עשר כוכין מצוייר כזהב:

בד"ה הכל לפי כו' לרבי שמעון נושאי המטה עוברין כו' נ"ב פי' כך הוא לשון התוספתא אמרו לו אי אפשר ותו לא מידי ורשב"ם סבר מה שאמר ר' יהודה וסלע הבא בידים כו' הוא נמי סבר כר"ש אלא שמחלק וסבר גבי סלע הבא בידים כת"ק דאין עושין רק שתי מערות ומרוח אחת דקאמר היינו כולן למזרח או לדרום והיינו זו כנגד זו וסבר רשב"ם דהאי אמרו לו אי אפשר דקאמרי רבנן ע"כ לר"ש קאמר וה"ה לר' יהודה דסבר כר"ש היכא דלא בא בידים שעושין ד' מערות ויותר נראה לפרש דר' יהודה חולק נמי אשתי מערות דת"ק וסבר דאם סלע בא בידים דאין ראוי לעשות בנין משני צידי החצר דשמא יפלו אלא מרוח אחת ואחת תחזיק חבירתה ואמרו לו חכמים א"א לבא לתוכו מאחר שרוחב החצר אינה אלא ששה אמות וראוי להיות שהחצר יהיה כנגד הפתח ולא מן הצד ע"י הדחק ודו"ק. ואפשר שרשב"ם נמי סבר הכי ומה שפי' לר"ש נושאי המטה הוא ענין בפני עצמו ואינו קאי אמה שלפניו ודו"ק:

בד"ה אי לבראי הא קמתדשי ותו כו' וכן אח"כ וכן בתוס' ממשיך אורה והיאך כו' כצ"ל:

בד"ה ותו כו' ואם איתא הרי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה דעביד להו כו' ואמה שמניח לכל קרן וקרן כו' מצוייר כזה ג:

בא"ד לעולם הכוך שמימין הפתח אמה כו' מצוייר כזה ד:

בא"ד ברוחב המערה בשביל כך כו' נ"ב ולהרויח החצי אמה באורך הכותל לא קשה דדרך לוותר עליהם שלא יתחיל מן הקצה שהרי בתחילת הכותל ג"כ מניח חצי אמה אף לרבנן ודו"ק:

בא"ד ועוד יש לפרש כו' מצוייר כזה ה:

ונ"ב וכל זוית הוא פנוי חצי אמה רוחב על אמה אורך ואם כן יהיה כל נגד אמה מן הכוך המונח מתים בשכיבה ודו"ק:

ר"ש ד"ה רש"א. הציור הוא משובש כי הכוכין שבאורך כל מערה נמשכין ויוצאין עד כנגד חצי כותל אמצעי דכוכי מערה הב' שבצדה:

ר"ש ד"ה הכל לפי הסלע. ולא יעשה יותר מה' כוכין במערה. כ"נ להגיה לכאורה. אבל י"ל דכוונתו לר"ש (כדכ' בסמוך יותר מי"ג דזהו לר"ש) ור"ל דאם באורך מערה מזרחית בכותל דרומי יעשה ב' כוכין אז לא יעשה באורך מערה דרומית בכותל מזרחי רק כוך אחד וכן בכל הסמוכות:

תד"ה דעביד. ואומר רשב"א כו' ושבשמאל יעשה בקרן זוית. ולפ"ז יהיה הב' כוכין שבב' מערות הסמוכות נוגעין אהדדי בכל שיעור משכן וזה דלא כמש"כ בשו"ע יו"ד סי' שס"ב ס"ג מאבל רבתי. וכן לפי' הרשב"ם לקמן בר"ד הסמוך אין בין כוך לכוך רק ב"ט והאחרונים כ' שם דבעינן ו' טפחים וצ"ע: ודע דהציור הוא משובש כי האמה חלק שאצל הפתח בכל רוח הוא שייך להפתח:

בא"ד ואע"פ שאנו מקפידין כו' להרחיקו כו'. כצ"ל:

בא"ד (ע"ב) ואפי' השתא שהמערה היא (כצ"ל) רחבה ד' קשה אמתא באמתא היכי יתיב כו'. לפמש"כ בעצמם בשבת (צ"ב) דמשקעין הארון בתוך הכוך טפח או טפחיים ע"ש לק"מ. ודע דבהציור החצי אמה חלק שאצל הפתח בכל רוח הוא מיותר:

ארבעה מכאן. בכותל שארכו ח' ד' אמות לרוחב הד' כוכין וג' אמות לשלשה אוירות שביניהן ושני חצאי אמה לשני הזויות של אותו הכותל הרי ח' אמות: אחד מימין הפתח כו'. בגמרא מפרש היכי קיימי: ועושה חצר כו'. בין המוכר מקום לחבירו לעשות קבר בין המקבל לעשות לחבירו קבר צריך לעשות חצר למעלה על פי המערה מקום פנוי ו' על ו': כמלא המטה וקובריה. כלומר נושאי המטה: ופותח לתוכה שתי מערות. הך מערה דלעיל ועוד מערה אחרת כנגדה דהוו להו ב' מערות בין הכל לחצר ובכל אחת יש בה ח' כוכין ועכשיו יוכלו נושאי המטה לבא מכאן ומכאן מן הצדדין שאין שם מערה לחצר ולא יהו דורסין על גבי המערות וליכא לפרושי ופותח לתוכה שתי מערות בר מהך דלעיל דהוו להו ג' דהא פרכינן בגמ' דאי לא תימא הכי ד' מערות לר''ש היכי עביד להו כו' ואי איתא הכי נמי הוה מצי לאקשויי ההיא קושיא עצמה בג' מערות לרבנן והא דתנא לעיל מערה ואח''כ חצר ואחר כך מערה שניה שכנגדה דהיכי ליתני עושה חצר ופותח לתוכה ב' מערות והלא אין קרוי חצר עד שיעשה תחלה המערה שהחצר לפניה דאין קרוי חצר אלא דבר שהוא כניסת בית או כניסת מערה: ופותח לתוכה. שהמוכר או המקבל צריך לתת מקום ולעשות שתי מערות שכל זה תורת קבר הוא: מערה דרבנן כזה: ר' שמעון אומר ארבע. מערות צריך לעשות מארבע רוחות החצר ובכל מערה י''ג כוכין כזה: הכל לפי הסלע. אכוכין קאי שאם הקרקע חזק א''צ הפרש אמה בין כוך לכוך לכותל ועושה יותר מי''ג כוכין ואם סלע הבא בידים ירחיק יותר מאמה זה מזה ולא יעשה יותר מד' או ה' כוכין במערה ומי שמקבל לעשות קבר לחבירו אין חושבין לכוכין אלא לפי חוזק הקרקע ירבה או ימעט כוכין ונראה בעיני דאמערות נמי קאי דהכל לפי הסלע יעשה מערות הרבה מכל צד ולשון התוספתא (פ''ו) מוכיח דקא תני ופותח לתוכה שתי מערות ר''ש אומר ד' לד' רוחותיה ר' יהודה אומר בסלע הבא בידו פותח את שתיהן מרוח אחת אמרו לו אי אפשר לר''ש נושאי המטה עוברין על גבי המערות: גמ' ה''ג בפי' ר''ח הני תרי להיכא שדי להו אי לבראי הא קמיתדשי ותו התנן חצר הקבר העומד בתוכו טהור. והכי פירושו הני תרי כוכי דר''ש דקתני אחד משמאל הפתח ואחד מימינו לאיזה צד ממשיך ארכו והיאך חופרין ד' אמות של ארכן אם בכותל המערה שתחת החצר חופרין אותו אחד מימין הפתח ואחד משמאל ותופסין הכוכין תחת קרקע החצר ד' אמות: הא קמיתדשי. ברגלי נושאי המטה וקובריה שמושיבים שם המטה ומשתהין שם הרבה ולא דמי לדריסת נושאי המטה שדורסין על גבי המערות המוקפות מכל צד כשמביאין את המטה לחצר דהתם בשביל הילוך לפי שעה לא קפיד ר''ש: ותו. דאם תמצי לומר דלדוושא לא חייש התנן בהדיא דהנכנס לחצר הקבר בשידה תיבה ומגדל ולא נטמא במה שעבר על גבי המערות לר''ש ועכשיו עומד בחצר הקבר טהור דאין כאן כוך ואם איתא הרי נטמא באהל שמאהיל על גבי הכוכין שתחת החצר ובספרים שלנו כתוב אי לגואי בתוך המערה שחופר קבר ד' אמות בקרקע המערה הא קא מיתדשי כשרוצה לקבור בכוכי הכותל הסמוך לו ולא נהירא דאין זה דומה לשאר הכוכין ולא אסיק אדעתיה לאקשויי שיהא כוך זה משונה מן שאר הכוכין להיות תחת שולי המערה אלא בכותל הוא כשאר כוכין והלכך פריך אי לבראי הא קא מיתדשי: דעביד לה כמין נגר. מנעול של פתח זקוף שיורד מלמעלה למטה כן עשה שני כוכין משני צידי הפתח זקופין כמין בור עמוקין ד' אמות ורחבין ו' על ו' ונתן המתים זקופין ובסמוך לכותל החצר עשאן דמשום ההוא פורתא לא מיתדשי שאין מתקרבין כל כך אחורי הפתח:

ורחבן ששה. ואפי' למ''ד בסוכה (דף ח.) שהאדם תופס אמה היינו כשהוא לבוש אבל מת שאינו לבוש כל כך אף עם הארון לא הוי כי אם אמה ותדע דבלא מלבוש אין מחזיק אמה דהא מקוה אינו אלא אמה על אמה ברום ג' אמות ואי אדם ערום מחזיק אמה אמה באמתא היכי יתיב: ועושה חצר על פתח המערה. כאן משמע שהחצר גבוה מן המערה דהא בעי למימר בגמרא שאחד מימין הפתח ואחד משמאל נכנסין לתוך החצר דקאמר בגמרא אי לבראי הא קא מיתדשי וקשה דבפרק משוח מלחמה (סוטה דף מד.) משמע שאין החצר שוה עם קרקע עולם אלא עמוק וצריך לעלות כשיוצא ממנו דמפליג בין פתחה למעלה לפתחה מן הצד וכן פ''ה שם וי''ל דאע''פ שהחצר עמוקה המערה עמוקה הימנה: אי לבראי הא קא מיתדשי. ה''ה דה''מ למיפרך הא קא נגעי אהדדי אלא אומר ר''ת משום דה''מ לשנויי במעמיק כדמשני בסמוך ועדיפא מיניה פריך: ותו התנן חצר הקבר העומד בתוכה טהור. וא''ת לר''ש היכי אזיל כיון שיש ד' מערות לד' רוחות וכי תימא באמה . שבין כוך לכוך האמר בפרק משוח מלחמה (שם) דמת תופס ארבע אמות היכא דלא מסיימי מחיצות ודוקא בחצר הוא דמסיימי מחיצות אינו תופס ופ''ה דאזיל שם בשידה תיבה ומגדל: דעביד להו כמין נגר. תימה אכתי העומד בתוכו אמאי טהור הא מת תפיס ד' אמות דהא לא מסיימי מחיצתא שהוא קבור בתוך החצר עצמו ואם היינו אומרים דכותל המערה הוא אמה אתי שפיר אבל לא משמע הכי לקמן דחשיב כ''ב לר''ש וי''ח לרבנן משמע שאין בין חלל המערה לחצר כלום וכ''ת דמהדר ליה מחיצה סביב המת א''כ לא הוי חצר שש על שש וחסר ממנה הרבה שיש ח' מתים לד' פתחי החצר הפתוחין לד' מערות [ועוד] קשה לר''י דאיך יתכן שאין פתח המערה רחב אלא ב' אמות ואיך יכנסו עם המת דע''כ אין בו יותר דכוך העשוי כמין נגר רחב אמה על אמה וא''כ צריך להרחיק כל כוך מקרן זוית אמה דאי לאו הכי אי אפשר דלא נגעי אהדדי ח' כוכין שבחצר הרי לב' הכוכין ב' אמות ואמה שמניח לכל קרן וקרן ולא נשאר כי אם שתי אמות לפתח ואומר רשב''א דיכול להיות הפתח רחב שלש אמות וכגון שירחיק לעולם הכוך שמימין הפתח אמה ושבשמאל יעשה בקרן זוית הרי ג' אמות לב' כוכין עם הריוח נשארו ג' אמות לפתח ואע''פ שהכוך שבשמאל שהוא ממש בקרן זוית אינו רחוק מאותו שמונח לאורך המערה בשכיבה אלא חצי האמה אין להקפיד הואיל וזה עשוי כמין נגר ואין רחבו אלא אמה על אמה ואע''פ שאנו מקפידין באותו שמושכב לרוחב המערה להרחיקה מקרן זוית חצי אמה אע''פ שאותו שמושכב באורך המערה רחוק כמו כן מקרן זוית חצי אמה ומתרחק והולך בשוה לצד דרום והמונח ברוחב המערה הולך בשוה לצד מזרח ואינן מקורבין יחד אלא בראשיו מ''מ לא חילקו חכמים בשוכבין ועוד יש ליתן טעם דאפילו לא היו מרחיקין אותו שמושכב לרוחב המערה חצי אמה מן הקרן לא היו מרויחין כלום שלא היו יכולים לפחות אמה ברוחב המערה בשביל כך ולקצר דאם כן רחבה ה' וזה אינו יכול להיות לר''ש מפני אותן הכוכין שבצד הפתח מימין ומשמאל ולרבנן נמי דליכא כוכין לצד הפתח לא הוו יכולים לקצר רחבה מד' דאם כן איך היו מכניסין