בבא בתרא קא ע"ב

בבא בתרא קא ע"ב - Steinsaltz

This is like a burial of donkeys and is disrespectful.

The Gemara answers: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, each of these two niches is formed in a different corner of the chamber, aligned diagonally away from the chamber’s cavity.

The Gemara challenges: But if so, won’t the niches located around the corners touch one another? According to Rabbi Yoḥanan’s suggestion, there are, in fact, three niches located at each of the two back corners. One is recessed into the wall of the length of the chamber, at right angles to it, another is recessed into the back wall of the chamber, also at right angles to it, and a third that extends diagonally away from the chamber. The ends of these three niches will overlap, causing there to be too little space in them to fulfill the minimum required measurement.

Rav Ashi said: It is possible to do this where, when constructing the niches that extend diagonally away from the chamber, one deepens them, i.e., forms them lower down in the wall than the other niches adjacent to them. As, if you do not say that this is a solution, then how could the four chambers depicted by Rabbi Shimon be constructed? Won’t the niches touch one another? The niches of one chamber will overlap those of the chamber adjacent to it. Rather, it is possible to arrange the niches only where, when constructing the niches of two chambers at opposite ends of the courtyard, one deepens them, i.e., forms them lower down in the wall than the niches of the other two chambers that are adjacent to them. Here too, it is a case in which one deepens them.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said that there is an alternative explanation: It is possible to fashion the four chambers depicted by Rabbi Shimon where one constructs them so that all the niches extend diagonally away from the cavity of the chamber like the leaves of a palm branch, which have spread out from its spine. If formed in this way, the niches of adjacent chambers will not overlap, even if they are at the same depth in the ground.

The Gemara notes: And this statement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, is an error, because it is not possible to form all the niches in this way, since the length of the diagonal of every square whose side is one cubit is one and two-fifths cubits. Each chamber is eight cubits long, which means that between two adjacent chambers, placed at right angles to each other, there is a square area of eight cubits by eight cubits into which the niches of those two chambers must be formed. How much is the diagonal of that area? Eleven and one-fifth cubits. How many niches have to fit in that space? Eight. How can you find that eight niches can possibly fit into eleven and one-fifth cubits? Each of the niches is a cubit wide, and there must be a cubit wall of bedrock between each niche. To accommodate this once would need an area of at least fifteen cubits. Rather, this statement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, is in error.

The Gemara provides an alternative solution to the problem of the niches at the corners overlapping. Or if you wish, say as Rav Sheisha, son of Rav Idi, said in answer to a similar question: It is referring to non-viable newborns, which require only very small burial niches. Similarly, here also, the niches at the corners of the chambers were used for non-viable newborns.

§ The Gemara considers another mishna that relates to the structure of a catacomb: We learned in a mishna there (Nazir 64b): With regard to one who finds a corpse while inspecting a place that was not previously established as a cemetery, to ensure that it is free of ritual impurity, and the corpse is lying in the usual manner of Jewish burial, he removes it from there and also removes its surrounding earth. And similarly, if he finds two corpses buried in the usual manner, he removes them and their surrounding earth. Since only one or two corpses were found, it may be assumed that the area is not a cemetery; therefore, the corpses may be removed.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קא - ב

והא אמר רבי יוחנן: קבורת מת במצב של עמידה, קבורת חמורים היא זו, ובזיון הוא למת!

ומשנינן: לרבי יוחנן, צריך לפרש דעביד להו, שהוא עושה את הכוכים בקרן זוית שממול הפתח, כוך אחד בקרן זוית של הכותל הארוך מימין בסופו, היכן שהוא נפגש עם הכותל האמצעי שממול, שיש שם חצי אמה פנויה בכל כותל, ועושה חצי כוך בכותל זה וחצי כוך בכותל השני. והכוך השני ממולו, בקרן זוית של הכותל הארוך משמאל.

ומקשינן: והא נגעי כוכין להדדי. הרי הכוך שבקרן זוית, נוגע בכוכים שלימינו ולשמאלו, שהרי המרחק בין שני הכוכים שבכתלים עצמם הוא בסך הכל חצי אמה בתוספת האלכסון. ונמצא ששלשת הכוכים הם זה בתוך זה!? [ראה איור בפי' הרשב"ם]

ומתרצינן: אמר רב אשי: במעמיק. את הכוך שבקרן הזוית הוא חופר למטה משני הכוכים שלצידו, כדי שלא יגעו הכוכים זה עם זה. ^[199]

דאי לא תימא הכי, אלא תאמר שכל הכוכים הם באותו גובה, אם כן, ארבע מערות, לרבי שמעון, היכי עביד להו? כיצד אפשר לעשות ארבע מערות סמוכות זו לזו? הא קא נגעי כוכין להדדי! הרי הכוכים הראשונים שבמערה המזרחית בצד ימין, נפגשים עם הכוכים הראשונים שבמערה הדרומית בצד שמאל. וכן בכל המערות, הכוך שבקצה המערה, שארכו ארבע אמות, נכנס לתוך רחבו של הכוך הסמוך לו במערה השניה.

אלא, על כרחך אתה צריך לומר, שמדובר במעמיק, שאותם הכוכים אינם עומדים בשורה אחת עם יתר הכוכים אלא זה למטה מזה. הכא נמי, בכוך שבקרן הזוית, מדובר במעמיק, שעושה אותו למטה מהכוכים שבצדדיו. [ראה איור בפי' הרשב"ם]

רב הונא בריה דרב יהושע אומר: אין הכרח לומר שהכוכים לא היו באותו גובה. אלא, ארבע מערות לרבי שמעון אפשר שלא יהיו הכוכים נפגשים זה עם זה, למרות שהם באותו גובה, כגון דעביד להו כי חרותא [כענפי דקל], שהכוכים היו חפורים באלכסון, במערה זו לצד ימין, ובמערה שלידה לצד שמאל, והם לא נכנסו זה בתוך זה. ^[200] ראה איור בפי' הרשב"ם]

אך אומרת הגמרא: והא דרב הונא בריה דרב יהושע, ברותא היא. דבר שאינו נכון הוא!

כי מכדי, הרי כלל הוא בידנו, שלכל אמתא בריבועא, בריבוע של אמה על אמה, יש אמתא ותרי חומשא באלכסונא. אמה ושני חומשי אמה באלכסונו, דהיינו תוספת אורך של ארבעים אחוז.

ואם כן, כמה הוי להו, כמה הוא אורך האלכסון של ריבוע של שמונה על שמונה אמות [שהוא הריבוע הנוצר משתי הצלעות של שתי המערות הסמוכות זו לזו]? שמונה אמות ועוד שש עשרה חומשי אמה. דהיינו, חד סרי וחומשא, אחד עשר אמות ועוד חומש. [ראה איור בפי' הרשב"ם]

כוכין כמה הוו, כמה כוכים יש בשני הכתלים? תמניא, שמונה כוכים!

תמניא בחד סרי וחומשא - היכי משכחת לה!? כיצד יכולים ליכנס שמונה כוכים באותו אלכסון של אחד עשר אמות וחומש? שהרי כל כוך רוחבו אמה ועוד שבע אמות לריוח שבין הכוכים וביחד חמש עשרה אמות?

אלא על כרחך הא דרב הונא בריה דרב יהושע ברותא היא. ואי אפשר ליישב את דבריו של רבי שמעון בארבע מערות אלא במעמיק. וגם שני הכוכים שבקרן הזוית מדובר במעמיק.

ואי בעית אימא, אין צורך להעמיד לא את הארבע מערות ולא את שני הכוכים במעמיק, אלא כדאמר רב שישא בריה דרב אידי לקמן בניפלי, בקבר קטן של נפלים. הכא נמי, בניפלי. אותם שני הכוכים שבקרן זוית מיועדים לנפלים, שכך מנהג בוני הקברים לנצל את הזויות שבמערה לצורך קברי נפלים, והם צרים מהרגיל, ודי להם באותו ריוח שבקרן זוית. וכן ארבע המערות לרבי שמעון, הכוכים שבתחילת המערה מיועדים לנפלים, וארכם רק חצי אמה, ^[201] רק שהם אינם נכנסים לתוך הכוכים של המערה הסמוכה. ולעולם כל הכוכים היו באותו גובה.

תנן התם במסכת אהלות [ט ג]: המוצא מת יחידי בקבר, במקום שלא היה ידוע שיש שם קבר, ^[202] והיה המת מושכב שם כדרכו, שהוא סימן לכך שקבור שם ישראל, ורצה לעשות שם טהרות.

הרי זה:

א. נוטלו. מותר לו לפנות את המת משם, ולקוברו במקום אחר, למרות שבדרך כלל יש איסור לפנות מת מקברו. כי מאחר והוא קבר בודד, אנו מניחים שהוא נקבר כאן רק באופן זמני, מחוסר פנאי להביאו לבית קברות, ועל דעת לפנותו לאחר מכן לבית קברות. ^[203]

ב. ונוטל עמו גם את תפוסתו. אם אכן הוא רוצה לעשות שם טהרות, הוא צריך לקחת גם מקצת מן הקרקע שתחת המת. ^[204] ושוב אינו חושש לטומאה, לא באותו מקום ולא בסביבותיו.

וכן אם מצא שנים מתים, הרי זה נוטלן ואת תפוסתן.

הערות

^[199] הרשב"ם והתוס' מבארים, מדוע אם כן הוא צריך לעשות דוקא בקרן זוית, והרי בכל המערה הוא יכול לעשות שורה נוספת של כוכים למטה מהכוכים העליונים. אלא שבכל המערה לא רצוי לעשות כוך על כוך שמא תתמוטט המערה, ורק בקרן זוית, ששם ככל שהכוך נכנס יותר בתוך הקיר הוא מתרחק מהכוכים שלצידו. [וכן בארבע מערות לרבי שמעון אפשר לעשות כוך על כוך כיון שאחד הולך שתי ואחד ערב. מהרש"א].

^[200] אבל בשני הכוכים שבקרן זוית אין לתרץ כך שגם באלכסון לא יועיל ועדיין יפגשו הכוכים זה עם זה. רבינו גרשום.

^[201] היינו באחת משתי המערות הסמוכות זו לזו. או ששתי המערות זו כנגד זו היו נפלים בתחילתם, ושתי המערות האחרות שזו כנגד זו היו קברים רגילים. הר"י מיגש.

^[202] הגמרא בנזיר אומרת על המשנה "המוצא" - פרט למצוי. והרשב"ם כאן מפרש, דהיינו שהיה ידוע שיש שם קבר. ולא שאז היה אסור לפנותו, כי גם כשידוע שם קבר מותר לפנותו, כל שאין ידוע שנקבר שם לשם קבורה תמידית. אלא שהמשנה נקטה באין ידוע, בגלל הדין של הסיפא, שאם היו שלשה קברים הרי זו שכונת קברות. שאם אחד מהם היה ידוע והשנים האחרים לא ידועים, לא היה להם דין של שכונת קברות עד שיהיו שלשתם ידועים, או שלשתם בתחלה, דהיינו שלא היו ידועים עד עתה. והתוס' מפרשים "פרט למצוי", היינו כשידוע ממש שלשם קבורה תמידית נקבר שם, שאז אפילו קבר יחידי אסור לפנותו. ועוד כתבו, שהרשב"ם מפרש, כי מה שצריך שיהיו שלשתם ידועים או שלשתם בתחלה היא הלכה למשה מסיני. והר"י אומר שאין זו הלכה למשה מסיני, אלא הוא דבר שיש בו טעם. שכשיש שנים לא ידועים ואחד ידוע אי אפשר לומר שלשם קבורה נקברו שם, שהרי כשנקבר האחד הידוע עדיין לא היו ידועים השנים. וכן להיפך, בשנים ידועים ואחד לא ידוע, כשנקברו השנים עדיין לא ידעו שיש שם עוד קבר. ורק כשמוצאים שלשה קברים שלא היו ידועים או שיש כאן שלשה קברים ידועים, אנו אומרים ששלשתם נקברו בבת אחת לשם קבורה, והוי שכונת קברות. תוס' ד"ה המוצא.

^[203] ואין לחשוש שמא הוא מת מצוה שקנה מקומו, כי מת מצוה אינו מצוי. ועוד, שמת מצוה יש לו קול. ריטב"א.

^[204] משום שנספג שם מהליחה והמוח של המת. רבינו קרשום. הגמרא בנזיר [סה א] לומדת זאת מהפסוק "ונשאתני ממצרים" - טול עמי. היינו שיקח עמו מעפר מצרים. וכתב הריטב"א דהיינו אם תקברני במצרים לפי שעה או עד שאתעכל. ומשום כבוד המת הוא, ועשאוהו כרקב שלו.

קבורת חמורים היא זו, כלומר, אין קוברים אדם בעמידה!

ומשיבים: לדעת ר' יוחנן, יש להסביר את שיטת ר' שמעון דעביד להו [שעושה אותם] את שני הכוכים שבצד פתח המערה בקרן זוית, כלומר, בפינת המערה.

ומקשים: והא [והרי] באופן זה נגעי כוכין להדדי [נוגעים כוכים זה בזה], שאין מספיק מקום בפינה!

אמר רב אשי: במעמיק את הכוכים. כלומר, שאין הם חצובים באותו מיפלס גובה כמו האחרים, אלא למעלה או למטה מהם, כך שאינם נוגעים כלל זה בזה. ומביא ראיה לדבר: דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך] שמקצת הכוכים עמוקים יותר ואינם באותו גובה, הרי אף בלא אותם שני כוכים נוספים, ארבע מערות בארבע פינות החצר, לר' שמעון היכי עביד להו [כיצד הוא עושה אותן]? הא קא נגעי [הרי נוגעים] הכוכין להדדי [זה בזה] שהכוכים ממערה אחת בהכרח נוגעים באלה שבמערה הסמוכה לה. אלא על כרחך מדובר במעמיק, וכיון שהגובה שונה, שוב אינם נפגשים. הכא נמי [כאן בעשיית שני הכוכים גם כן] מדובר במעמיק.

רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר: ארבע מערות לר' שמעון, כיצד הן נעשות? — דעביד להו כי חרותא [שעושה אותן כמו חריות, כפות דקלים] שאין העלים יוצאים בקו ישר ניצב לשדרה, אלא באלכסון, ומשום כך אין נפגשים כוכים ממערה זו בכוכים ממערה אחרת, שיש מקום לכל הכוכים.

ומעירים: והא [וזו] שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע ברותא [חיצונית] היא, כלומר, לא נכונה. ומדוע? מכדי [שהרי] כל אמתא בריבועא [אמה בצלעות הריבוע] עושה אמתא ותרי חומשי באלכסונא [אמה ושתי חמישיות באלכסון] של אותו הריבוע, אם כן כאשר כותלי שתי מערות ניצבים זה לזה, ואורך כל אחד מהם שמונה אמות, נוצר ריבוע של שמונה על שמונה אמות, כמה הוי להו [הם ביחד]? כלומר, מהו אורך האלכסון של ריבוע בן שמונה אמות — חד סרי וחומשא [אחת עשרה אמות וחמישית]. כוכין כמה הוו [הם]? תמניא [שמונה], תמניא בחד סרי וחומשא היכי משכחת לה [שמונה כוכים והרווח שביניהם באחת עשרה אמות וחומש איך אתה יכול למצוא אותן]? אלא, חייבים אנו לומר כי הא [זו] שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע ברותא [חיצונית] היא, ובהכרח יש לחזור לפתרונו של רב אשי — במעמיק, שחופר את הכוכים של כל מערה בגבהים שונים.

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר בשיטת ר' שמעון, כמו שאמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי בשאלה דומה, שמדובר בניפלי [בנפלים], שעושים להם כוכים קטנים ביותר, אם כן הכא נמי בניפלי [כאן גם כן מדובר בנפלים].

א תנן התם [שנינו שם במשנה]: המוצא מת שהוא מושכב כדרכו כדרך שקוברים אדם מישראל, והוא רוצה להעבירו למקום אחר — נוטלו, מוציא אותו משם וצריך ליטול עמו גם את תפוסתו, העפר שמסביב ומתחת לו, שיש לשער שאדם מישראל הוא שקבר אותו שם לפי שעה על מנת שיפנוהו משם בעתיד. וכן אם מצא שנים מתים הקבורים כדרך קבורת ישראל — נוטלן ואת תפוסתן.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

This is like a burial of donkeys and is disrespectful.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רב הונא בריה דרב יהושע אמר. לא צריך לתרוצי לד' מערות דר"ש במעמיק שום כוך יותר מחבירו כלל ומהכא לא תפשוט לשני כוכין הללו דד' מערות לר' שמעון בלא מעמיק מתקנו כוכייהו שפיר דלא נגעי אהדדי וכגון דעביד להו לכוכין דידהו כחרותא. כלומר כמו ענפי הדקל שאין יוצאין מן הדקל כנגדן בשוה אלא מצדדין ופונין למעלה כך כל הכוכין שבכותלי אורך המערות יצדדם כלפי מעלה כמו ענפים ולא יפגעו ולא יגעו זה בזה אותן שסמוכין לזוית החצר אבל אותן ב' כוכין שבימין הפתח ובשמאל לא מצית לאוקמינהו כי האי גוונא במצדד דאין להם מקום כל כך ויגיעו ^ב)נראה דצ"ל ויגיעו לחללו של כוכין שסמוכין להם מכאן ומכאן. לחללו שסמוכין להן מכאן ומכאן:

והא דרב הונא. דמוקים להו בחרותא שמצדדן ומחזירן הכוכין כנגד האלכסון ולא כנגדן בשוה בכותל ברותא היא. כלומר לאו מילתא הוא דאותו מקום דכוכין שיוצאין בו הכוכין בין מערה למערה בכותל אורך מערה זו ובכותל אורך מערה זו הרי ח' על ח' בריבוע לפי שאורך כותל מערה זו ח' אמות ואורך כותל מערה אחרת שבצידה ח' אמות היינו ח' על ח'. ומכדי קים להו לרבנן דכל אמתא בריבועא הויא אמתא ותרי חומשי באלכסונא כלומר כל אמה שהיא מרובעת אמה אם תמדוד באלכסונה קא מייתרא טפי מאמתא תרי חומשי אמה וכיון דהני מקום כוכין שבסלע שבין ב' מערות הוה ח' על ח' בריבוע וכל אמה ואמה מהני ח' אמות אי מחזרינן לה באלכסונה מייתרא כל אמתא ואמתא תרי חומשי וכמה הוי להו מאותן ח' אמות כמה עודפות ט"ז חומשין דהיינו ג' אמות וחומש הוסיף אלו ג' אמות וחומש שעודף באלכסון על ח' אמות שהן בריבוע הוי להו חד סרי אמות וחומש באלכסון וסוף סוף תמניא כוכין בחד סרי אמין וחומשא של אלכסון היכי משכחת לה ד' כוכין של כותל כותל מערה זו וד' כוכין כותל מערה אחרת דקיימי בהנך חד סרי אמין אפי' באלכסון היכי משכחת לה והלא אורך הכוך ד' אמות ובין כל כוך וכוך אמה אותו כוך רביעי שבכותל זה וכוך רביעי שבכותל אחר יוצאין הרבה חוץ מזוית האלכסון וגם שאר הכוכין כשעומדין כנגד האלכסון נוגעין ראשיהן זה בזה ואי אפשר להעמידן באלכסון מפני שיוצאין העליונים חוץ מן שתי הזויות של האלכסון והם ה"נ לכל מערה ומערה ומי שמכר החצר והמערות לעשות כוכין אינו רוצה שיצאו חוץ מן האלכסון לגמרי כלל וכלל ולהכי לא מתרץ כי חרותא ולא ביוצאין כנגדן בשוה משום דקא נגעי כוכין דסמוכין לזויות אהדדי כדאמרן לעיל אלא להכי צריך לאוקמי ביוצאין בכנגדן בשוה ובמעמיק אותן שבכותל אחר שסמוכין לזויות שלא יגיעו באותן היוצאין מכותל מערה אחרת סמוך לזוית וכי היכי דמוקמי הני במעמיק מוקמי נמי כולהו תרי כוכין דאחד מימין ואחד משמאל במעמיק ^ג)נראה דחסר כאן וצ"ל ואיבעית אימא דלא תוקמא במעמיק אלא וכו'אלא כדאמר רב ששת בריה דרב אידי לקמן בנפלי בכוכין של נפלים קטנים הכא נמי בנפלי ובאותה חצי אמה של קרן מערה זו עושה כוך של נפל קטן ואל יגע בכוכין האחרים והם הכי נמי לזוית כותל מערה זו עושה כוך של נפלי כדי שלא יגעו לכוכין של כותל מערה האחרת ולא צריך מעמיק. ולרב הונא דמוקים להו בחרותא באלכסון מצית נמי לתרוצי בנפלי שכל מקום שהוא שלא יגעו זה לזה או שלא יצאו חוץ מן האלכסון עושה כוכין של נפלי כדי שלא יגעו זה בזה ולא יצאו מוץ מן האלכסון. תנן התם במסכת נזירות המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו של מת ומפרש התם המוצא באקראי פרט למצוי שאם ידוע אותו מת ששם היה קבור לא יזיזו ממקומו מת פרט להרוג דודאי נוטלו ואת תפוסתו מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לראשו בין ירכותיו דכל הני אפי' יותר מג' נוטלן ואת תפוסתן משום דהכי אתרמי להו דהוי מושלכין התם ולאו שכונת קברות הוא ואינו צריך לבדוק מכאן ואילך דודאי ליכא בית הקברות לשם ומצי למיזל כהנים להתם [או] אוכלי חוליהן בטהרה. מצא שנים הבודק מן מתים כדרכן ומושכבין נוטלן ואת תפוסתן דלא קנו מקומן תפוסתו אותו קרקע שסביבו שהליחה והמוח של מת שם כל אותה קרקע נוטל עמו דכמת עצמו דמי וחופר עוד בבתולת הקרקע עם התפוסה ג' אצבעות והיינו תפוסתו כדאמר להו יעקב לבניו בשעת פטירתו ונשאתני ממצרים מאי אמר להו ונשאתני ממצרים אלא הכי קאמר להו מקרקע מצרים טול נמי דהיינו נמי תפוסתו שלשה קנו בציר לא עד שנים איכא למימר דהכי איתרמי ערב שבת עם השמשות וקברום התם ולא שכונת קברות הוא ולא צריך למיבדק טפי:

המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו. בנזיר (סה,א) אמרינן עלה בגמרא המוצא פרט למצוי יש שפירשו שזהו קבר ידוע שאמרו בסנהדרין (מ"ז ב') קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו אסור ופירושו שהוא ידוע שהוא של ישראל וברשות נקבר שם לשם קבר עולם ויש לפרש מצוי שהוא ידוע שהוא ישראל אבל אינו ידוע אם ברשות נקבר אם לא ובא לומר לך שאה היה ידוע לא בעינן מושכב כדרכו אלא אפילו מצאו יושב יש לו תפוסה ולא דאיק דהא פשיטא דלא ממעטינן יושב מתפוסה אלא משום דאמרינן גוי הוא ובידוע ליכא למימר הכי.
והרב ר' שמואל ז"ל פי' מצוי היינו ידוע שאמרו בסנהדרין לומר שאם היה א' מהם ידוע ושני תחלה אין שכונת קברות ואע"פ שאלו שלשה שאינן ידועין יש להן שכונת קברות והכי ודאי אתמר התם בפרק בתרא דנזירות ופירש הרב ז"ל דהלכתא גמירי לה. ואפשר שהטעם מפני שאנו אומרים גוים הם או לאקראי נקברו שם שאלו לשם קבר עולם נקברו שם היו יודעין כמו שהאחר ידוע.

כבר ידעת שמדרכן היה לתקן הדרכים לעולי רגלים ולבדקן מן הטומאה וכל שהיו מוצאין קבר או קברות אם היו רואים בהם שאינם קבורים בענין קברי ישראל היו מכירין שבאקראי בעלמא נקברו שם ולא בית קברות קבוע היה ולא קנו מקומם וכבר התבאר בסנהדרין שכל קבר הנמצא ר"ל שאינו קבוע וידוע מותר לפנותו אבל הידוע והקבוע אסור לפנותו כמו שיתבאר במקומו ואם היו מוצאין אותן כסדר קברי ישראל לא היו מפנין אותן אלא מציינין אותן על הדרך שהתבאר במועד קטן ועל זה אמרו במסכת נזיר שאם היה חופר ומצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפיסתו והוא עפר תיחוח שתחתיו שלחלוחית המת והנמסס מגופו נבלע שם ומפנה אותו עם תפיסתו וקוברו במקום אחר וכל השדה טהורה שמכיון שלא היה שם אלא אחד אקראי בעלמא היה ואמרו שם מת פרט להרוג מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לראשו מונח בין ירכותיו אלא כמו שפירשו בתלמוד המערב רגליו פשוטות וידיו על לבו הא כל שאינו בדרך זה ודאי אינו ישראל ואין לו תפישה כך פירשוה גדולי המפרשים ותפישה זו פרשוה שם בעובי שלש אצבעות ובתלמוד המערב הקשו שמא מת מצוה הוא וקנה מקומו ותרצו מת מצוה לא שכיח וכן אם מצא שנים מפנה אותם ותפישתן וכל השדה טהורה שאף אלו אינן קבר ידוע וקבוע:

תנן התם במסכת נזיר בפרק הכותים אין להם נזירות המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו וכו' פירש משנה זו לענין טהרת ארץ ישראל היא שנויה לפי שהיה דרכן לתקן את הדרכי' ולבדוק אותן מן הטומאה מפני עולי רגלים וכל מקום שהיו מוצאין בו קבר אם מת אחד או שנים או שלשה שאין קבורין על הסדר קבר ארץ ישראל היו מפנין אותן לפי שיש לומר שבאקראי בעלמא נקברו וקיימא לן דכל בקבר שאינו ידוע וקבוע מותר לפנותן. כדגרסי' בפרק נגמר הדין (דף מ"ז ע"ב) ג' קברים הם קבר הידוע אסור וכו' ואם היו מוצאין מתים קבורים כסדר ארץ ישראל בידוע שהיא שכונת קברות ולא היו מפנין אלא מציינין אותו כדי שיפרשו מהן עולי רגלים כדתנן בפרק משקין בית השלחין ומציינין על הקברות וכו' ועל זה שנינו המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו פי' עפר תיחוח שתחת המת שכיון שדבר ידוע הוא שלחלוחית המת ומה שנמס מגופו באותו עפר הוא נבלע כמת עצמו הוא חשיב ולפיכך כשמפנה אותו מאותו מקום נוטלו ואת תפוסתו עמו וקוברו במקום אחר. שנים נוטלן ואת תפוסתן. פי' לפי שעדיין יש לומר שאינו קבע קבוע שאסור לפנותן:

מצא שלשה אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה הרי זה שכונת קברות פירש כלומר אם מצא אותן קבורים בתוך ארבע אמות יש לומר ששכונת קברות היא וזה הוא רחבה של מערה. ועל זאת הקשינו האי מתני' דשמעת מינה שסדר קברי ישראל להיות רוחב המערה ד' אמות וארכה ח' אמות:

מני לא רבנן ולא ר' שמעון אי רבנן הא אמרי שסדר קברי ישראל להיות המערה ד' על ו' ואי רבי שמעון הא אמר ו' על ח' ומהדרינן האי תנא הוא דתניא מצאן רצופין אם אין ביניהן ארבע אמות ועד ח' יש להן תפיסה ואין להן שכונה. כלומר כיון שהן רצופין ואין ביניהם כסדר הזה בידוע שאינה שכונת קברות ומותר לפנותן הן ותפוסתן עמם דשמעת מינה דסבירא ליה להאי תנא דסדר קברי ישראל להיות ברוחב המערה ד' אמות ובאורך ח' אמות:

אלא אמר ר' יוחנן דעביד להו בקרן זויות מאוד נ"ל דחוק פתרון רבי' שמואל זצוק"ל וכך נ"ל לפרש מאי דתנן א' בימין הפתח וא' בשמאל הפתח בקרן זוית עביד להו אחד בקרן זוית זו סמוך לפתח ואחד בקרן זוית זו סמוך לפתח ואורכן מאריך בקרקע עולם כמו הארבעה ונמצא עכשיו חמשה כוכין באורך הדופן וא"ת היאך יעמדו ה' כוכין באורך ח' אמות יש לומר שהי' מצמצם ומקרב זה אצל זה ולא הי' מניח אמה בין כוך לכוך וגם אותו שבסוף הדופן לא הי' מניח לו חצי אמה עד הקרן אלא היה מסמיכו עד הקרן וגם זה שבצר הפתח היה סומכו נמי עד הפתח והי' משתכר מקום שיעשה כוך זה ומקשה והא נגעי כוכין אהדדי פי' לא על רחבן קאמר שהי' מצמצם עד שהי' עושה ה' כוכין באורך ח' אמות של דופן כדפרישית אלא על אורכן קאמר שאם לא הי' עושה אלא שתי מערות אחת מיכן ואחת מיכן אז הי' בא יפה אבל כיון שעושה ד' מערות בד' רוחותי' נמצאו שתי מערות סמוכות זו לזו זו למזרחה של חצר וזו לדרומה ומקצוע מערבית צפונית של זו סמוך למקצוע מזרחית צפונית שלזו וכוך זה יוצאה ממקצוע מערבית צפונית של זו מתערב אורכו בקרקע עולם שיוצא בו עם אורך הכוך שיוצא ממקצוע מזרחית צפונית ומאריך לקרקעות של עולם ומתערבין זה עם זה שתי וערב ומתרץ רב אשי במעמיק דאלת"ה ד' מערות לר' שמעון כיון שהשתים סמוכות זו לזו בלא אלו הכוכין שבקרן זוית הן מתערבין זה עם זה שתי וערב:

מיכדי כל אמתא בריבוע כו' הרבה ראיתי שנתקשה בזה רבי' יצחק וסבר שלא הי' רשאי להוציא הכוך הפנימי שבקרן זוית שהוא לסוף ארכו של דופן שיצא אלכסונו חוץ לח' אמות שלא מכר לו אלא ח' אמות ותו לא שאם הי' רשאי להוציא אלכסונו לחוץ כחרותא כולם היו יכולים לעמוד בהנך חדסרי אמה והרבה בזה דברים שלא נראו לי כלל ואינו כן שאע"פ שיוצאין כולן לחוץ באלכסון אי אפשר שלא יהא ראשון בתוך זה האלכסון שהוא י"א אמה ולעולם רוחב ח' כוכין וכותליהן יבואו לעמוד בתוך אלו י"א אמה וחמש וזה לא יתכן מש"ה הא דרב הונא בדותא היא קבלתי דבר זה מחכם אחד שהי' בקי בחכמת השיעור הנקראת גימטריאה ביותר והראה לי לעין שיותר הוא האלכסון מתרי חומשי אלא מפני שאין אדם יכול לשער ולכוון כמה הוא היותר לא אמרו אלא תרי חומשי ואמר לי שבכל השיעורים שמשערים בחכמת השמים הם צריכי' לומר יותר מעט מפני שאותו היותר אין לו כיון וכך היא דרך החכמה שאף אם תחלקו לשערות הראש אתה צריך לומר ויותר מעט וזהו צורתו שיבנהו כל אדם נאמר שזה הריבוע הוא עשר על עשר. אתה רואה בעיניך שחוט האלכסון הוא חולק ותופש חצי הבית שהיא עשר על עשר אם תעשה עכשיו בית כשיעור חוט האלכסון ותקיפנו מד' חוטים כפי זה החוט יכיל זה הבית כפלים כמו הבית הראשון שהרי כל חוט וחוט הוא תופש חצי הבית הראשון נמצאו ארבעה חצאי בתים וארבעה חוטין שהן שני בתים. ואם הבית הראשון שהיא עשר על עשר יגיע ק' אמות בתברייתא הבית השני שעשינו מחוט האלכסון צריך להגיע מאתים אמות בתברייתא ואם אלכסונו של בית הראשון הוא י"ד אמות כפי זה החשבון של ב' חומשים לא יגיעו למאתים אמות שאם תעשה י"ד על י"ד בתברייתא יגיעו מאתים פחות ארבע אמות א"כ צריך אתה שהאלכסון של בית הראשון יותר היא מי"ד אמות שיותר משני חומשים מתרבה האלכסון אלא שאין אדם יכול לכוונו מפני זה אמרו אמתא ותרי חומשי:

דעביד להו בקרן זוית. כלומר באותן קרנות הסמוכות לפתחה של מערה אחד מכאן ואחד מכאן ולפי זה צריך לומר שאין קרקעיתן של מערות שוות אלא קרקעית האחת גבוהה משל חברתה שאם לא כן כי עביד ליה בקרן זויות הרי נכנס במערה הסמוכה לה ועומד מגולה וזה אי אפשר על כרחך כגון שאותן קרקעות גבוה ונכנס תחת הקרקע. וכי תימא אם כן שיש כוך תחת קרקעות מערה יכולין אנו לחפור כמה כוכין בקרקעות כל אחד מהן. ליתא שהכוכין בסדר הכותלים הן וכל שהן כך אף על פי שהם נכנסים תחת קרקעות מערה אחרת לא איכפת לן. וצריך לומר עוד דכל שתי מערות סמוכות זו לזו אינו פותח להן כוך באותה המערה השניה הסמוכה שהרי יוצא ונכנס למערה הסמוכה בקרקעיתה ונמצא שהארון עומד מגולה ואף על פי שהדברים הללו דחוקים הם אי אפשר בלאו הכי לפי שיטה זו אבל לפי הפירוש הראשון שפירש רש"י ז"ל דבקרן זוית היינו הכותל שכנגדו אין אנו צריכין לכל זה אלא שאינו במשמע. הר"ן ז"ל.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: בקרן זוית כגון זה שנמצא ששני כוכין אלו אינם נמשכים לתוך החצר אלא לקרן זוית במערה. ואקשינן והא קא נגעי כוכין בהדדי כמו שאתה רואה בצורה זו שהרי כוך זה שהוא עשוי בקרן זוית במערה מערבית במזרחית צפונית ראשו נוגע בראש הכוך שבצדו באותה מערה עצמה לרוח צפונית וסופו נוגע בכוך הראשון שבמערה צפונית ברוח מערבית וכשעושין גם בקרן זוית דמערה צפונית כוך הרי הכוך מגיע לכוך מערבית זה שבמערה מערבית בקרן מזרחית צפונית ונדחק עמו וכן בקרן מזרחית דרומית של מערה מערבית ופריק רב אשי במעמיק כלומר כשעושה כוך זה בקרן זוית במערה מעמיק אותו בארץ היטב וכיון שכן אף על פי שכוכין הללו מגיעין הן זה לזה כמו שאמרנו כיון שהוא חקוק בארץ היטב נמשך תחתיו בארץ בלי שיהא נוגע בו דאי לא תימא הכי ארבע מערות לרבי שמעון היכי עביד והא נגעי כוכין אהדדי שהרי הכוך הראשון שהוא לרוח צפונית במערה מזרחית נוגע הוא בכוך הראשון שברוח מזרחית במערה צפונית וגם הכוך הראשון שברוח דרומית במערה מזרחית נוגע הוא בכוך הראשון שברוח מזרחית במערה דרומית וכן מערה מערבית עם דרומית וצפונית כמו שנתברר למראית העין בארבע מערות שציירנו למעלה לדעת רש"י ז"ל אלא מאי אית לך למימר במעמיק כו'.

דעביד להו כי חרותא. פירוש כמו חריות של דקל שהן נמשכין מן הדקל ואינן נמשכין כנגדם ביושר כשאר כל גזעי אילנות אלא מתעקמים ונכפפים ראשיהם כנגד הארץ אף כמו כן כוכין אלו שברוח צפונית במערה מזרחית ושהן ברוח מזרחית במערה צפונית אינם נמשכים מן המערות כנגדן ביושר אלא בעקמימות הם נמשכים כנגד החוט הנמתח באלכסון מקרן מזרחית שבמערה מזרחית לקרן צפונית מזרחית שבמערה צפונית כמו שאתה רואה בזו הצורה וכן כוכין שברוח מערבית במערה צפונית עם כוכין שברוח צפונית במערה מערבית וכוכין שברוח מערבית במערה דרומית וכוכין שברוח מזרחית במערה דרומית עם כוכין שברוח דרומית במערה מזרחית. ואמרינן והא דרב הונא בריה דרב יהושע בדותא היא כלומר חיצון הוא מן האמת ואין לסמוך עליו מכדי כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא כמה הויא ליה חד סר ופלגא פירוש שכיון שאורך כל מערה ומערה שמונה אמות הן נמצא החוט הנמתח מקרן מזרחית צפונית במערה מזרחית ועד קרן מזרחית צפונית במערה צפונית שהוא מוסיף שני חומשי שמונה אמות שהן שש עשרה חומשי דהויא ליה שלש אמות וחומש ונמצא חוט זה הנמתח באלכסון בין כל מערה ומערה שיש בו חד סר וחומש וכן חוט הנמתח באלכסון בין כל מערה ומערה מהם ממערה שבצדה כוכין כמה הוו תמניא ארבע ממערה זו וארבע ממערה זו שהן שמונה אמות וכיון שכן בחד סר ופלגא היכי משכחת לה פירוש כלומר והא בעינן אמה ריוח בין כל כוך וכוך. אלא הא דרב הונא בריה דרב יהושע בדותא היא. ואיבעית אימא כדאמר רב אשי בנפלי. פירוש זה הפירוש לענין הקושיא שהקשינו והא קא נגעי בהדדי הוא והכי קאמר ואיבעית אימא כלומר אין אנו צריכין להעמיד אותה במעמיק אלא לעולם אימא לך אף על גב שאינו מעמיק ודקא אמרת והא קא נגעי קצת הני תרי כוכין שהם בקרן זוית בקצת הכוך הראשון שיש מכאן ובכוכין הראשונים שיש במערה הסמוכה לה מכאן ובשני הכוכין שעושין גם הם בקרן זוית כמו שביררנו למעלה שני כוכין אלו שהם בקרן זוית מימין הפתח ומשמאלו לא היו כוכין גדולים כדי שיגיע קצת כל אחד מהם לכוך שבצדו אלא כוכין דנפלי נינהו שהן קטנים ואין בכל אחד מהן אורך כדי להגיע קצתו אל הכוך שבצדו וכן ארבע מערות דרבי שמעון שתי מערות מהן זו כנגד זו היו כל הכוכין שבהן כוכין גדולים אבל שתי המערות האחרות זו כנגד זו לא היו הכוכין היוצאין מהן כנגד הכוכין היוצאין מן המערה שבצדה כוכין גדולים כדי שיגיעו עליהם אלא כוכין דנפלי הוו ולא היו מגיעים אליהם כמו שאתה רואה בצורה זו וכענין זה במערה אחרת שכנגדם. אי נמי יש לעשות כוכין היוצאים ממערה מזרחית לרוח צפונית כוכין גדולים והכוכין היוצאים כנגדם ממערה צפונית לרוח מזרחית כוכין קטנים דנפלי כדי שלא יגיעו אליהם והכוכין היוצאים ממערה צפונית לרוח מערבית כוכין גדולים והכוכין היוצאים כנגדם ממערה מערבית כוכין דנפלי והכוכין היוצאים ממערה דרומית לרוח מזרחית כוכין גדולים והכוכין היוצאים כנגדם ממערה מזרחית לרוח דרומית כוכין דנפלי והכוכין היוצאים ממערבית לרוח דרומית כוכין גדולים. הרא"ם ז"ל.

תנן התם המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו. פירוש משנה זו לענין טהרת ארץ ישראל היא שנויה לפי שהיה דרכן לתקן הדרכים ולבדוק אותם מן הטומאה מפני עולי רגלים וכל מקום שהיו מוצאים בו קבר אם מת אחד או שנים או שלשה שאינם קבורים על סדרי קברי ישראל היו מפנין אותם לפי שיש לומר שבאקראי בעלמא נקברו שם וקיימא לן דכל קבר שאינו ידוע וקבוע מותר לפנותו כדגרסינן בפרק נגמר הדין שלשה קברים הן כו' ואם היו מוצאין מתים קבורים בסדר קברי ישראל בידוע שהוא שכונת קברות ולא היו מפנין אותם אלא מציינין אותם כדי שיפרשו מהן עולי רגלים כדתנן בפרק משקין ומציינין כל הקברות כו' ועל זה שנינו המוצא מת כו'. הרא"ם ז"ל.

מושכב כדרכו. מושכב ולא יושב כדרכו. מפרש בירושלמי שרגליו מפושטות וידיו על לבו. ונראה כי כל זה לענין תפוסתו אתמר שאם לא מצאו כן אין לו תפיסה והתפיסה שנוטל מן הקרקע עמו שלש אצבעות מפני המוחל שלו. ולא ידעתי אם הלכה למשה מסיני הוא מפני שלא מצאו כן שמא עכו"ם הוא ואין לו תפיסה. וירושלמי מקשה וחש לומר שמא מת מצוה הוא ומת מצוה קנה מקומה אמר רב זירא מתי מצוה אינם מצויים.

אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה אמות יש להם תפיסה ויש להם שכונת קברות שאינו רשאי לפנותן. אתה דע והבן כשקוברין המת בכוך רגליו מכניסין תחלה וראשו לפתח הכוך ואפילו אם תאמר בהפך מכל מקום זה הענין יהיה לו סימן לבודק הימנו ולהלן עשרים אמה כי בזה נודע אם היא המערה שהיא למזרח החצר או שבמערבה ואם ימצא אותם מארבע אמות עד שמונה כלומר שימצא השנים בתוך ארבע אמות על דרך ריחוקן שיש ביניהן אמה כמשפטן והשלישי מצא בתוך שמונה על דרך השכבתו כאשר אמרנו לענין הכוכין אז נודע כי זאת היא מערה אחת אבל אם מצא השלישי מרוחק יותר מהן אין זו מערה ובהשכבת המת גם כן נודע איזו מערה ובודק ממנו ולהלן עשרים אמה לפי מה שרואה בהשכבת המת וחוץ ממקום המת כולו וכן מצא אחד בתוך עשרים בודק ממנו ולהלן חוץ ממקום הכוך היוצא חוץ לעשרים שאלו מצאו במקום אותו הכוך עדיין משכונת המערה הראשונה היא ולמה יבדוק שכונה אחרת. הראב"ד ז"ל.

בפרשב"ם בד"ה י"מ שיטה כו' ומשני במעמיק כו' עכ"ל יש מקשים לשיטה זו כיון דע"כ כל כוכין דד' המערות לר"ש איירי במעמיק דהיינו בב' אמות וב' טפחים זו ע"ג זו דכל כוך רומו שבעה וא"כ הנך ב' כוכין בקרן זויות דעביד להו נמי במעמיק ע"כ נמי בב' אמות ושני טפחים אחרים זו ע"ג זו כי היכי דלא נגעו אהדדי ולא בכל שאר כוכין דמערה וה"ל ד"א וד"ט והלא כל המערה לא היתה גבוה רק ד"א כמו שפרשב"ם לעיל בשם התוס' ויש לומר דההיא תוספתא מתנייא לת"ק דר"ש אבל רבי שמעון דמוסיף באורך ורוחב המערה מוסיף נמי בגובהו ועוד יש לומר במעמיק דגבי מערות שמעמיק המערות אחת יותר מחברתה ותו לא מידי ודו"ק:

בא"ד ומיהו בכל המערה לא היה מצריך ר"ש כו' משום דבכאן סמוך לחצר הוי הקרקע קשה שאינו חופר כלל כו' עכ"ל דבר תמוה הוא מה שייך כאן סמוך לחצר שהרי זה הכוך הולך מצדו באורך לחלל מערה שניה ואינו נוגע בשום צד לקרקעות החצר רק קרן הכוך נוגע בקרן החצר ואדרבה כל שאר הכוכין יש להן מכל צד באורך קרקע מב' הצדדין של אורך ואין להן חלל רק מצד הרוחב כלפי המערה ואפשר דמה"ט לא חש הרשב"ם לתירוץ זה וחזר והקשה ועוד אם כן למה אינו עושה כן בכל המערה כו' וחזר לתרץ בע"א וא"ת מפני שאינו רוצה לעשות כוך תחת כוך כו' דהיינו משום בזיון ודחה ליה דבע"כ כוך זה כו' הלא יש ע"ג כו' ומזה ניחא לפירושו שפירש דקרן זוית היינו באחורי המערה דודאי דכל היכא דמעמיק והולך כולה באותו צד ששאר הכוכין הולכין הוא מקלקל משא"כ במעמיק דד' המערות לר"ש דזה הולך שתי וזה הכוך הולך ערב אבל לבזיון כוך תחת כוך לא חייש ודו"ק:

בד"ה כמה הוי כו' היאך יתכן לצאת דרך אותו אלכסון כו' וז' אוירים בינתיים כו' עכ"ל ק"ק ומאי קושיא דאימא דאמה בינתיים דקתני שהיה בין כוך לכוך היינו בתחלתן בכותל המערה אבל אח"כ לא היה אמה ביניהן והיה מקצר והולך האמה של אויר שביניהן באורך ד' אמות שלהן ובסופן לא היה אויר בין כולן רק ג' אמות וחומש ודו"ק:

בד"ה ה"נ בנפלי אותן ב' כוכין כו' כוך בחצי אמה הריקנית כו' עכ"ל נראה מפירושו לפי' הראשון דעושה כוך א' מחצי אמה שבזויות לנפל אחד וא"כ קשה היכן הוא עושה הכוך במערה שניה ואפשר לומר דעושה אותן זה על גב זה דאפשר דרומו של כוך הנפל לא היה רק חצי אמה ולא מקרי זה במעמיק כיון דב' הכוכין של הנפלים היו בשוים לכל שאר הכוכין ולא עמוקים מהן ודו"ק:

תוס' בד"ה המוציא מת כו' אבל האי פרט כו' שלשם קבורה כו' דיש לו שכונת קברות כו' עכ"ל השתא נמי לא הוי ממש דומיא דפרט להרוג ויושב דאין להן תפוסה מ"מ דומה קצת דקאמר פרט אנוטלו ואת תפוסתו דקתני משא"כ לפר"י דלא קאי פרט לידוע אנוטלו ואת תפוסתו ודו"ק:

גמ' אמר רב אשי במעמיק דאי לא תימא הכי ד' מערות לר"ש היכי עביד להו וכו' עיין לעיל בצורה שציירתי לך אליבא דר"ש ותראה שהכוכין הן מצויירין זה ע"ג זה שבענין אחר א"א שהרי הכוכין של מערה המזרחית ע"כ הולכין לצד דרום ולצד צפון והכוכין של המערה הדרומית הולכין על גביה וכן לצפון ויש לדקדק לפי הי"מ דמפרשי דעביד להו לקרן זויות דהיינו בשני הזויות שאצל הפתח הפנוי חצי אמה מצד זה וחצי אמה מצד זה שבמערה המזרחית ובמערה הדרומית והצפונית ג"כ היו עושים כן א"כ ע"כ יהיו ד' מערות זו ע"ג זו וכל אחת רומה ז' טפחים והא גובה של המערה אינו כ"א ד"א כמ"ש הרשב"ם לעיל בשם התוס' וא"כ אפילו במעמיק א"א לעשות זו ע"ג בגובה המערה וצ"ל דמעמיק גם כן בקרקעית המערה וק"ל:

כדאמר רב שישא וכו'. בניפלי ה"נ בניפלי פי' רשב"ם ולר"ש הכוכין שהן בתוך הד"א של המערה ב' קברים של נפלים הן שאין ארכן אלא חצי אמה וכו' והא הכוכין כל א' ארכו ד"א והמערה כולה אין ארכה כ"א ח' אמות לר"ש כל אורך ד"א של כוך השני לא הוי עושה כ"א קברי נפלים ובד"א הנשארים לא היו אפשר לעשות כ"א ב' כוכין גדולים וא"כ נמצא סך החשבון הכוכין לר"ש דהיינו י"ג כוכין ד' מכאן וד' מכאן וכו' וצ"ל שבאותו צד לא עשה כ"א ב' כוכין גדולים ארוכים ובד"א שאצל הפתח בחצי אמה הפנויה בסדר הכותל עשה ג' כוכין קטנים אותו שבחצי אמה הפנויה היה ארכו חצי אמה ורחבה חצי אמה והשנים הנשארים שבתוך ד"א היה כ"א ארכו חצי אמה שהאורך הולך לצד מערה השניה ורוחב הכוך הוא אמה וביניהם אמה פנוי ונמצא שבכל צד היו ד' כוכין כדתני מתניתין במילתיה דרבי שמעון כי לא היו כל הכוכין הקטנים שוין כמו שאין כל הנפלים שוין וק"ל:

ר"ש בד"ה יש מפרשים כו' מצוייר כזה ו:

בא"ד האחרים והא כו' בשוה לאחרת אלא כו' מימין הפתח ומשמאל הפתח דקתני מתני' כצ"ל והד"א מצוייר כזה ז:

בד"ה ומקשינן כו' שני כתלים בהדי הדדי והוה להו כו' ואלכסונה ומשני במעמיק כו' כצ"ל והד"א ונ"ב פי' תחתיהן ומה שכתב כל מה שנכנס כו' ה"ק משום הכי ראוי להעמיק כאן שאפילו חשבינן ליה כאילו הוא בשוה עמהם אפי' הכי ליכא קפידא שהרי מרחיק כו' ודו"ק:

בד"ה והא קנגעי כו' בקרן מזרחית צפונית כצ"ל ומצוייר כזה א:

בד"ה רב הונא כו' כחריות של דקל הס"ד ומצוייר כזה ב:

(ונ"ב וכציור הזה כל ד' מערות) כו' כצ"ל:

בד"ה כמה כו' כצ"ל:

בד"ה ברותא כו' צ"ל בדותא כו':

תוס' בד"ה המוציא כו' ידועים ואחד תחילה כו' כצ"ל:

ר"ש ד"ה ומקשינן והא קא נגעי כוכין. של זוית ושני הכתלים כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה כמה הויא להו. וז' אוירים בינתיים של ז' אמות. נ"פ דאע"ג דפי' לעיל דכוכין שבזויות אינו מרחיק רק חצי אמה מהכותל וא"כ אין ביניהם רק כדי אלכסון של חצי אמה על ח"א. מ"מ השתא דמשני דעבידי כחרתא א"כ הולכין גם המה זה אצל זה כהשאר לכן צריכין ג"כ ריוח אמה ביניהם:

בא"ד כולן יוצאין כו' דרך שם. לכאורה אותן שאצל הזוית לא יגיעו אליו כי הוא רחוק מהזוית עצמה כחצי אלכסון שהוא ה' אמות וחצי וחצי חומש ונוכל לעמוד עליהם בכוון בחשבון המשלשים ואכ"מ:

ר"ש ד"ה מת מושכב. שלא היה להם פנאי כו' ומיהו כו' נוטל גם את תפוסתו כו'. ובסה"ע כ' א"נ אם ישראל כו' עד שיהיה להם פנאי כו' הלכך אין להם לא תפוסה. נראה דהחילוק הוא דהכא היה דעתם שישאר שם לעולם לכן יש לו תפוסה. ושם נקבר אדעתא לפנותו לכן אין לו תפוסה. אבל קשה לקמן בסד"ה מצא שלשה שכ' אבל מצאן רצופין כו' ע"מ לפנותן כו' ואיתא בברייתא דיש להן תפוסה. ולקמן בסה"פ בד"ה אדעתא לטלו כ' דלגמרי נקברו לשם ור"ל שלא לפנותם והוה א"ש הא דיש להם תפוסה וצ"ע:

תד"ה המוצא (בדף הסמוך). ונראה לפרש כו' ולא כידוע כו'. כצ"ל בכ"ף:

קבורת חמורים. שמשליכין בבור: יש מפרשים שיטה זו כך דעביד להו בקרן זוית בחצי אמה הפנויה בזוית מזה ובחצי אמה שבזוית הכותל שכנגדו אצל הפתח בתחלת המערה לשם חוקק הכוכין בכתלים סמוך לכוכין האחרים והא נגעי כו' שכוך זה שהוא רחב אמה נכנס חצי אמה בכוך שבכותל המרוחק חצי אמה מן הזוית ומשני במעמיק לא יחפור בשוה לאחרים אלא מלמטה יחפור אותו שיהא אמה בינתים כעין עילית ותחתית ומיהו בכל המערה לא היה מצריך ר''ש כן במעמיק משום דבכאן סמוך לחצר הוי הקרקע קשה שאינו חופר כלל לא למעלה ולא למטה אבל באמצעית המערה שיש מכל צד כוכין וחפירות לא היה מצריך ר''ש לעשות כוכין למטה מן העליונה פן תפול המערה י''מ כן ולא נהירא חדא דאין זה לשון קרן זוית ועוד א''כ למה אינו עושה כמו כן בכל המערה כוכין הרבה זה תחת זה דהא מוקי לה במעמיק וא''ת מפני שאינו רוצה לעשות כוך תחת כוך והלא בעל כרחך כוך זה שבסוף הכותל הסמוך לפתח הלא יש על גביו כוכין ראשונים של מערה השנית הסמוך לה אליבא דר''ש. הלכך הכי מפרשי לה דעביד להו בקרן זוית ממש מאחורי המערה ולא לצד פתח בשני הזויות שכנגד הפתח חצי הכוך בכותל זה וחצי הכוך בכותל זה והיינו מימין הפתח ומשמאל הפתח דקתני מתניתין כזה: ומקשינן והא קא נגעי כוכין. של זוית שני הכתלים [בהדי הדדי] והוו להו שלשה כוכין זה בתוך זה לכל זוית וזוית דהך כוך דבקרן מחבר כוך שמכאן שהוא חצי אמה רחוק מן הקרן בסוף כותל מזרחי וכוך שבסוף כותל דרומי שאין בין כוך זה לכוך זה אלא חצי אמה על חצי אמה ואלכסונה. ומשני במעמיק ולפיכך עושה אותם לשם שכל מה שנכנס הכוך שבקרן בקרקע מתרחק מן הכוכין שמכאן ומכאן הרבה אבל בכל המערה אי אפשר עוד שהרי יש כוכין שיהו נוגעים בכל צד כן נראה בעיני ועיקר: דאי לא תימא הכי. אלא כל הכוכין שבמערות בשוה הן ואין זה גבוה מזה כלל: א''כ ארבע מערות לר''ש היכי עביד להו. לכוכין של מערה מזרחית ושל מערה דרומית והוא הדין לכל שתי המערות הסמוכות זו לזו: והא קנגעי כוכין אהדדי. כוך של מערה מזרחית שבקרן דרומית מערבית רחוק חצי אמה מן הזוית נכנס הוא לתוך כוך של מערה דרומית. באותו שבכותל מזרחי שהוא בקרן מזרחית צפונית. כזה דכיון דאין זה רחוק מן הזוית אלא חצי אמה וזה שבא ארכו כנגד רחבו אינו רחוק מן הזוית אלא חצי אמה נמצא כל אחד נכנס בשל חבירו שלש אמות ומחצה: רב הונא בריה דרב יהושע אמר. מהכא לא תפשוט דלעולם שוין הן ואינו מעמיק ואפי' הכי לא נגעי כוכין דארבע מערות בהדדי משום דעבידי כחרותא עשויין הכוכין של שתי המערות באלכסון כחריות של דקל כזה: כמה הויא להו. הקרקע של כותלי שתי המערות שבהן יוצאין ח' כוכיץ כחרותא ח' אמות על ח' אמות מרובעות הוי אותו קרקע באורך ב' הכתלים אחד שתי ואחד ערב דהוי להו אלכסונה ח' אמות וט''ז חומשים דהיינו חד סרי אמה וחומשא היאך יתכן לצאת דרך אותו אלכסון ח' כוכין של שמונה אמות ושבעה אוירים בינתים של שבע אמות הרי ט''ו אמה ואיהו לא הוי אלא י''א אמה ובעל כרחך כיון דאורך הכוכין ארבע אמות כולן יוצאין ונוגעין באלכסון ויוצאין דרך שם: ברותא היא. ולא מתוקמא דר''ש אלא במעמיק והכא נמי במעמיק כדאמרן: ואיבעית אימא. לא תיקו להנך שני כוכין ולא לארבע מערות דר''ש במעמיק אלא כדאמר רב שישא כו' לקמן בשמעתין: ה''נ בנפלי. אותן שני כוכין עושה אותן בתוך חצי אמה הריקנית וללשון אחרון בתוך האמה הריקנית שבקרן זוית בשוה לכוך ויעשנו קצר לצורך לתת שם נפלים וכיון דקצר הוא אינו מזיק כל כך לכוך גדול שבצידו אלא שיהא משהו כותל בינתים ואתא ר' שמעון לאורויי דמנהג בונה קבר לעשות שם שני כוכין לצורך נפלים ולר' שמעון נמי הכוכין שהן בתוך הארבע אמות של מערה השנית קברי נפל הן שאין ארכן אלא חצי אמה והלכך אין כוכין הללו נכנסין לתוך ארכן: תנן התם. בסוף מסכת נזיר: המוצא מת. תחלה שלא נודע עד עכשיו שהיה כאן מת אי נמי נודע שיש כאן מת ואחר כך מצא שנים אחרים תחלה שלא היו ידועין לא הוי שכונת קברות לקנות מקומן אלא נוטלן ואת תפוסתן עד שיהיו שלשה ידועין או שלשה תחלה כדתניא בשילהי מסכת נזיר והכי גמירי לה: מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו. אם רוצה לעשות שם טהרות מפנהו למת משום דלא קנה מקומו כל זמן דלא הוו שלשה דאיכא למימר לא היה המקום הזה מקום קבורה אלא על ידי הדחק שלא היה להם פנאי להוליכו לבית הקברות קברוהו לשם ומיהו כיון דמת הוא ולא הרוג ומושכב כדרכו נוטל גם את תפוסתו כדמפרש במסכת נזיר (דף סה.) כמה שיעור תפוסה פירש ר''א ו) (ברבי צדוק) נוטל עפר תיחוח וחופר שלשה טפחים בקרקע בתולה ונוטל הכל דחשיבי כרקב של מת ונפקא לן מדכתיב ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי כלומר מקרקע מצרים אבל אם הוי הרוג שמצאוהו מגויד לא קנה מקומו כלל אפילו לתפוסה דאיכא למימר שם נהרג ונפל וכן אם לא מושכב כדרכו איכא לספוקי בעכו''ם ואין לו תפוסה וגם אם יהיו שלשה אין להם דין שכונת קברות אלא נוטלן כולן משם כדדייקינן התם להך משנה המוצא פרט למצוי כלומר פרט לידוע שאם אחד מהן ידוע ושנים תחלה לא מיתני בסיפא גבי מצא שלשה הרי זו שכונת קברות מת פרט להרוג שאם נמצאו מגוידין אפילו הן שלשה אין להן שכונת קברות דאיכא למימר כאן נהרגו ולא ניתנו לקבורה מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לשראשו מונח לו בין ירכותיו דאיכא למימר עכו''ם הוא הואיל ואין מושכב כדרך ישראל מת אי נמי אם ישראל הוא באקראי בעלמא השליכוהו לשם עד שיהא להם פנאי ויטלוהו מכאן לקברו בבית הקברות הלכך אין להם לא תפוסה ולא שכונת קברות:

הארון שהוא ד' אמות בכוך שהוא באורך המערה ואפי' השתא שהמערה שהיא רחבה ארבע קשיא אמתא באמתא היכי יתיב אלא שלא היתה רחבה ארבע בצמצום אלא יותר מעט מארבע אמות ועוד יש לפרש דלכל הפחות. הפתח רחב שתי אמות ומחצה ואותו שבימין רחוק אמה מקרן זוית ושבשמאל חצי אמה וכן נראה לר''י וצריך לדקדק היאך יורדין מחצר למערה שאם היה חצר משפיל והולך במקום שנכנסין לארבע מערות של ארבע רוחותיה אם כן לא היה ראוי להשתמש מטה וקובריה אלא ודאי החצר היה שש על שש שוה ודרך הסולם היו יורדין מן החצר למערה או מורדות היו מן החצר למערה: דעביד להו כמין נגר. והא דתנן בסוף נזיר (דף סד:) המוצא מת מושכב כדרכו ואמר בגמרא מושכב פרט ליושב לר' יוסי בר' חנינא דהכא דוקא יושב ממעט ולא עומד: דעביד להו בקרן זוית. וא''ת כיון שהוא מעמיק אמאי צריך שיעשה בקרן זוית יעשה ברוחב המערה או באורך המערה בין כוך לכוך באמה שבינתים ויעמיק וי''ל לפי שהיה מקלקל כותל המערה והיה קרקע נופל והכוכין היו מקלקלין הואיל וזה הכוך שמעמיק הולך באותו צד ששאר כוכין הולכין אבל בקרן זוית אינו כן: המוצא מת מושכב כדרכו. בפ''ב דנזיר (דף סה.) אמר המוצא פרט למצוי ופ''ה פרט לידוע אם אחד מהן ידוע והשנים אינן ידועים וקשה לפי' דמדממעט מצוי משמע דגריע טפי אחד ידוע ושנים תחלה משנים ידועים ואחד תחלה מדקממעט ליה וזה אינו דכך שוה זה כמו זה דבין שנים ידועים ואחד תחלה בין אחד ידוע ושנים תחלה אין להן שכונת קברות עד שיהו שלשתן ידועים או שלשתן תחלה כדאמר בנזיר ונראה לר''י

בבא בתרא קא ע"ב