בבא בתרא קח ע"א

דף קח - א

והוינן בה: לעביד רק חריץ, ולא לעביד בן חריץ?

ומתרצת הגמרא: אילו היה עושה רק חריץ, איידי דרווח, קיימא בגויה וקפצה [כיון שרחב החריץ שישה טפחים, נכנסת החיה לתוכו, וחוזרת מעט לאחוריה, וקופצת ממנו לתוך השדה].

ואם תאמר, אם כן, לעביד רק בן חריץ, ולא לעביד חריץ?

איידי דקטין, קיימא אשפתיה [כיון שבן החריץ הוא קטן, הרי החיה עומדת על שפתו], וקפצה.

ומסיימת הברייתא: וכמה יהיה הרווח בין חריץ לבן חריץ? - טפח.

הדרן עלך פרק בית כור

פרק שמיני - יש נוחלין

משנתנו מונה ארבעה סוגי קרובים, שדיניהם חלוקים לענין ירושה:

מתניתין:

יש קרובים הנוחלין [יורשים] את קרוביהם במותם, וגם מנחילין [מורישים] להם את נכסיהם.

ויש קרובים שנוחלין את קרוביהם, ואם ימותו הם, לא מנחילין לאותם קרובים.

ויש קרובים המנחילין לקרוביהם את נכסיהם במותם, ולא נוחלין את אותם קרובים כשימותו הם.

ויש, שלא נוחלין את קרוביהם, ולא מנחילין אותם.

מבארת המשנה: ואלו נוחלין ומנחילין: האב יורש את הבנים, אם מתו ולא השאירו אחריהם זרע ^[1].

וכן הבנים יורשים את האב ^[2] במותו ^[3].

והאחין מן האב ^[4], נוחלין ומנחילין ^[5] זה לזה, אם מת אחד מהם ולא השאיר אחריו בן, בת, או אב, אחיו מאביו יורשים אותו ^[6].

אלו נוחלין ולא מנחילין: האיש יורש את אמו ^[7], אבל אינו מוריש לה את נכסיו במותו, ומשפחת האב יורשת אותם.

וכן האיש יורש את אשתו במותה ^[8], ואינו מוריש לה את נכסיו במותו, אלא לבניו, ומשפחת אביו.

וכן בני אחיות, נוחלין את אחות אמם, אם מתה בלא בן, בת, אב, או אח. ולא מנחילין לה את נכסיהם.

אלו מנחילין ולא נוחלין: האשה מנחילה את נכסיה לבניה, ואינה נוחלתם.

וכן האשה מנחילה את נכסיה לבעלה, ואינה נוחלתו.

וכן אחי האם, מנחילין ולא נוחלין. כדלעיל.

והאחין מן האם אך לא מן האב, לא נוחלין ולא מנחילין ^[9]. זה את זה. אלא משפחת אביהם יורשת אותם ^[10].

גמרא:

שנינו במשנה: "ואלו נוחלין ומנחילין, האב את הבנים והבנים את האב".

ומקשה הגמרא: מאי שנא דקתני "האב את הבנים ברישא", ליתני "הבנים את האב" ברישא?

ומשתי סיבות היה לו לשנות כך, חדא, דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן.

כלומר, כשהאב יורש את בניו, נמצא, שמתו בניו בחייו. וקללה היא לו.

והיה לו לתנא דמתניתין לפתוח, "הבן נוחל את האב", שזו ברכה שימות האב ויקבר על ידי בניו.

איידי דרויח החריץ ו' טפחים ממשכת עצמה בתוך החריץ לאחריה וקופצת חוץ ^א)לכאורה צ"ל וקופצת מחוץ על הגדר וכו'. או דצ"ל וקופצת מחריץ על הגדר.סמוך לגדר ומשום הכי צריך בן חריץ עדיין שמעכב:

איידי דקטין. ג' טפחים קיימא החיה אשפתיה וקופצת לעבר אחר הלכך צריכי תרוייהו כדי שלא תקפוץ:
הדרן עלך האומר לחבירו בית כור

יש נוחלין. שנוחלין אחרים והן עצמן מנחילין ממונם ליורשין:

האב את הבנים. שהאב יורש את הבנים והבנים יורשין את האב:

ליתני הבנים יורשין את האב תחלה. משום דתרי טעמי איכא דהוה ליה למיתני הבנים את האב חדא משום דאתחולי לא ^ב)נראה דצ"ל דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן דהאב את הבנים פורענותא הוא שהבנים וכו'. מתחלינן בפורענותא הוא שהבנים מתים בחיי אביהן והאב יורשן שמנהג העולם שהבן יורש האב ולא האב את הבן ועוד כדקאמר קרא הוה ליה למיסמך כדכת' איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו אלמא דאב מיית מקמי הבן וצריך למיעבר נחלתיה אי לית ליה בן. ומשני תנא דמתני' משום הכי נקט למיתני ברישא האב את הבנים דאיידי דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה:

ומאי דרשא דתניא שארו זה האב שמהפכין קראי דלא כתיבי כסדרן וכדבעי למימר לקמן והכי מהפכינן להו איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ולא אמרינן הכא לשארו דהא דרשי' ליה שהוא קודם לאחיו של מת מלמד שהאב של מת קודם לאחין של מת ה"נ מהפכי' ^א)נראה דצ"ל ה"נ מהפכינן במתני' האב של מת מקודם. או דצ"ל וע"כ דמהפכינן לשארו של מת מקודם וכדמהפכינן וכו'. של מת וכדמהפכי' לעיל קראי:

מתני': האב את הבנים והבנים את האב. איכא למידק כיון דתני האב את הבנים נוחלין ומנחילין אמאי איצטריך למיתני הבנים את האב ואיכא לתרוצי דבנים את האב מיות' למשמע מינה בן ולא בת לקדם כדאיתא בגמ' מנא לן וכו'. טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם.
ואיכא למידק הרי בני אחות דלא מייתר כלל ושמעינן מינה בגמ' בני אחות ולא בנות אחות. וכי תימא דלאו ממתני' שמעינן הכי אלא מדתנא בהדיא בני אחות ולא בנות אחות דהא ליכא למימר חדא דברייתא ממתני' קא דיק' הכי. ותו דאמרינן בגמ' לקמן לא מיתוקמ' מתני' כרבי זכריה בן הקצב וכו' וא"כ ברייתא היא דליכא לאוקמה כרבי זכריה אבל משנתנו שפי' מיתוקמא כוותיה אלא שמע מינה ממתני' דייקינן הכי בני אחות ולא בנות אחות. ואיכא למימר מכיון דבעי למיתני בסיפ' אחי האם לא הוי למיתני בני אחות אלא למידק נמי ולא בנות אחות נמי.
ואיכא דאמרי דכיון דבני' דקתני ברישא מיתר בן ולא בת כל היכא דתניא במתני' בן דוקא הוא דהא בן דרישא דוקא הוא ואע"ג דבני אחות דסיפא לא מיית' ואחי האם דסיפ' הוא דמית' אלא דצריך למיתנייהו דתנ' אשה את בנה ואשה את בעלה. ואיכא דאמרי נמי דאלו הוה תני האב את הבנים לא הוה לן למידק ולא בנות דהא נוחלין קאמר כלומר שהאב נוחל את הבן ובודאי הוא הדין שנוחל את הבת וכיון דאנוחלין דפתח ביה תנא ליכא למימר ולא בנו' לא דייקינן הכי אמנחילין.
ו(כי) איכא דקשי ליה אמאי לא תנא אחי האב דכתיב בפרש' וניחא לי' דממשמוש נחלה נפק' לן אחי האב שהרי ממשמשת עד ראובן ותודה בה והרי אחין מן האב דנפקי לך נמי ממשמוש נחלה וקתני וניחא לן אי לא תנא אחין מן האב לאשמעינן מינה משמוש נחלה אלא מאחר דתנא האב את הבני' ואחין מן האב הרי בכלל זה יש אחין מן האב.
ואי קשיא א"כ דממשמוש נחלה ידעינן אחי האב אחי האב דכתב רחמנא למה לי הא ממשמוש נחלה שמעינן להו. ואיכא למימר אי לא כתב רחמנא אחי האב משמוש נחלה למעלה לא ידעינן דהא אב לא כתיב' בהדיא ואחין י"ל מכח עצמ' הן באין ולא מכח אב אלא למטה הוא דנפקא לן מדכתיב ובן אין לו עיין עליו אבל למעלה לא ידעינן וכתב רחמנא אחי האב אבל במתני' ליכא למימר הכי. ועוד דתני והדר מפ' משמוש נחלה לקמיה אי נמי איכא למימר דכיון דכתיבי אחי האב בקרא בהדי' לא קתני מה שאין באחין דלא כתיב בהדיא אי מן האב אי מן האם ואם גופיה מדרש' אתי והא דקיימא ליה לתנ' דאב יורש את הבת ולא קא מפיק ליה מקרא משום דפשיט' ליה דמאי אולמיה דאב בנכסי הבן מבת אדרבה יפה כחו בבת שכן זכאי בכסף קדושי' ורשאי למוכרה לשפחות ושאר הדברים.

האב את הבנים והבנים את האב נוחלין ומנחילין. איכא למידק, כיון דתנא האב את הבנים נוחלין ומנחילין, למה לי למתני' תו הבנים את האב. ואם תאמר לאשמועינן בנים ולא בנות ולקדם, וכדייקינן מינה בגמרא והא סופא קתני ובני אחות, ודייקינן נמי בני אחות ולא בנות אחות לקדם, וכדאיתא נמי בגמרא, אלא כל היכא דקתני בנים בנים ולא בנות לקדם, ואכתי והבנים את האב למה לי. ויש לפרש, דמיתורא דהבנים את האב שמעינן לכולהו, הא אלו לא תנא ברישא והבנים את אב לא שמעינן מידי לקדם בין בבנים את האב בין בבני אחות. עוד יש לפרש, דהכא איצטריך, דכיון דתנא האב את הבנים נוחלין, והתם בן ובת כי הדדי נינהו, שהאב יורש את הבת כמו שהוא יורש את הבן, ואף על גב דירושת האב בנכסי הבת אינה בכתו', דאיש כי ימות כתיב, מכל מקום פשיטא ומק"ו דבן אתיא ומה האב בנכסי הבן יורש שאין שבח נעוריו לאב בנכסי הבת ששבח נעוריה לאביה לא כל שכן, וכיון שכן הייתי אומר כשם שנוחלין שוין בין בבן בין בבת וכי הדרי נינהו, כך במנחילין בן ובת כי הדדי נינהו, ולפיכך איצטריך לאשמועינן הבנים את האב ולא הבנות ולקדם.

והאחים מן האב נוחלין ומנחילין. ואם תאמר אמאי לא תנא נמי ואחי האב. י"ל כל דכתיבי בהדיא בקרא לא תנא הכא. ואם תאמר אם כן למה לי למתני האחין מן האב והא אחין מן האב בהדיא כתיבי ונתתם את נחלתו לאחיו. י"ל דבקרא לא כתיב בהדיא מן האב, ומיניה לא שמעינן בהדיא אם מן האב אם מן האם, ואף על פי דמשפחתו כתיב ומשפחתה אינה קרויה משפחה, אנן הוא דדרשינן הכי מדכתיב למשפחותם לבית אבותם, אבל בהדיא לא כתיב, ועוד דאיצטרכינן למשקל בה ולמטרי ומשפחת אם אינה קרויה משפחה והא כתיב, וכל דלא כתיבן בהדיא, תנא הכא.

יש נוחלין וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על חלק חמישי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר דיני הנחלות כלם ושזה החלק יתבאר בזה הפרק ובפרק הבא אחריו ומעתה היתה הכונה להתחיל בזה הפרק באלו הענינים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון לבאר הקורבה הראויה לירש או להוריש והקורבה שאינה ראויה לשום דבר שבנחלה והקורבה הראויה בקצת דיני הנחלות ולא בכלם השני לבאר בקורבה הראויה לירש איזו קודמת לחברתה השלישי בעניני הבכורה ר"ל אלו נכסים שהבכור נוטל בהם בכורה ומאיזה מהם הופקעה בכורתו הרביעי על איזה צד יכול המוריש להפקיע את הירושה מן הראוי לירשה הן בבכור הן בפשוט החמישי במי שלא הוחזק לנו בזה שהוא מכוין להורישו שהוא יורשו אלא שהוא מעיד כן כיצד דנין בו וכן מי שנמצאת הצואה כתובה לו והוא ענין דיאתיקי חגורה על מתניו כיצד דנין בה הששי במשליט יורשיו על נכסיו בחייו ובבריאותו על איזה צד מועיל השביעי במניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות על איזה צד יש שום יתרון בנכסיו לאלו על אלו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו הרבה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב והאחים מן האב נוחלין ומנחילין האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין אמר הר"ם כל המשנה הזאת מבוארת וירושת האב קבלנו מפי השמועה וכן ירושת הבעל לאשתו ורמז לירושת יוצאי ירכו מה שנאמר לשארו ונאמר שאר אביך וירושת אשתו ממה שנאמר וירש אותה:

אמר המאירי יש נוחלין ומנחילין וכו' ביאר חלוקה זו על ארבעה חלוקות נוחלין ומנחילין ר"ל שנוחלין זה את זה וירושה מתהפכת מזה לזה והשנית מנחילין ולא נוחלין והשלישית נוחלין ולא מנחילין והרביעית לא נוחלין ולא מנחילין אע"פ שיש ביניהם צד אחוה וביאור עניני חלוקות אלו כך הוא אלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב האב את הבנים שמת הבן בלא זרע ואמר עליו שהאב נוחלו ולמעט את האחים שאין יורשים במקום אב ואע"פ שלא הוזכר בפסוק שהרי הפסוק כך הוא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה זהו סדר נחלות האמור בתורה ולדברינו היה לו לומר ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו מ"מ בגמ' הוציאו נחלת האב מן הדרשה והיא קודמת לאחים ואפשר לפי הפשט שהתורה נמנעה מלהזכירה בהדיא מפני שהיא נחלה מבוהלת ונסמך להיות ענינה מובן מסדר נחלות הכתוב בענין שהקרוב קרוב קודם והבנים יורשים את האב כמו שאמר איש כי ימות ובן אין לו הא יש לו בן הוא יורשו ונמצאו האב עם הבן והבן עם האב שנחלתם מתהפכת מזה לזה בשאין זרע לבן וכן האחים מן האב בשאין להם זרע ולא אב נוחלין ומנחילין ר"ל שנוחלין זה את זה אע"פ שאינן אחים מן האם והרי שהזכיר בחלוקה זו שתי מדרגות שכל שבמין אותן המדרגות נכלל בהם הראשונה שהאחד עליון על השני כגון אב ובן והשניה ששניהם על מדרגה אחת בקורבה כגון אחים מעתה כל ירושה שמעליון לתחתון כגון אחי האב שמתו בלא בנים ואין להם אח שמנחילין את בני האח וכן הבן שמת בלא זרע ואין לו אח או אחות או אב שמנחיל את אחי האב הרי זה בכלל מדרגה ראשונה שמעליון לתחתון או מתחתון לעליון ונחלת אותם שהם שוים בקורבה כגון שני בשני ודומיהם הרי הם בכלל המדרגה השניה וכן כל כיוצא באלו:

האיש עם אמו או עם אשתו נוחלין ולא מנחילין שהרי האם אינה נוחלת את בנה שקרובי האב יורשים אותו וכל שכן שאין האשה יורשת את בעלה וכן בחלוקה זו בני אחיות ר"ל האיש עם בן אחותו שבן אחותו יורשו שאם מת הוא בלא זרע ובלא אחים וזרע אחים אחותו יורשתו ואם אין שם אחות אלא שיש זרע ממנה אותו זרע יורשו והוא אינו יורש את בן אחותו שהרי קרובי האב יורשים אותו ומאחר שאלו נוחלין ולא מנחילין קרי המורישין מנחילין ולא נוחלין והוא שאמר שהאשה אצל הבן ואצל הבעל ואחי האם אצל בן האחות מנחילין ולא נוחלין ואע"פ שיש אשה יורשת את בנה כגון שנשא בת אחי ומת ונשאר ממנו בן ומת הבן ואין לו אב ואבי אמו גם כן שהוא אחי אביו מת שנמצאת היא יורשת את בנה מ"מ אין זה מכח בנה אלא מכח אביה והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין שבכל אחד נחלתו חוזרת אצל קרובי האב:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ואתה יכול לפרש בבני אחיות שהאיש יורש אחות אמו ואין אחות אמו יורשתו וכן הוא לענין פסק אלא שלענין פירוש אתה צריך לפרשו כמו שפירשנו מאחר שבבבא הסמוכה לו אמרו אחי האם מנחילין ולא נוחלין כנגד בני אחיות שנוחלין ולא מנחילין ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

כח. הרי אמרו הלוקח מקבל עליו חריץ ובן חריץ תאנא חריץ מבחוץ ובן חריץ מבפנים וזה וזה אחורי גדר מבחוץ כדי שלא תהא חיה קופצת ולעביד חריץ ולא לעבוד בן חריץ אידי דרויח קיימא בגויה וקפצא ולעביד בן חריץ ולא לעביד חריץ אידי דקטין קימא אשיפתיה וקפצה וכמה בין חריץ לבין בן חריץ טפח:

הדרן עלך פרק האומר א. יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין (אלא) [אלה] נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב נוחלין ומנחילין האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין. האי תנא בנחלה דאתיא ממילא קאי, ואפרשת נחלות קאי, דכתיב בה (במדבר כז,יא) הקרוב אליו ודרשינן ביה הקרוב קודם, וכיון דבקורבא תלא רחמנא ס"ד אמינא דכל שני קרובים שהאחד נוחל את השני במיתתו יהא גם האחר במיתתו מנחיל את השני, שנמצאו שניהם נוחלין זה את זה. קמ"ל מתני' דלאו הכין מילתא, אלא יש קרובין נוחלין ומנחילין זה את זה כדאמרן, ויש נוחלין את קרוביהן במיתתן ואין מנחילין במיתתן את הקרובים ההם, ויש מנחילין במיתתן את קרוביהן ולא נוחלים את הקרובים ההם במיתתן, ויש לא נוחלין זה את זה ולא מנחילין.

אלו נוחלין ומנחילין, האב נוחל את הבנים במיתתן ומנחילן במיתתו, והבנים נוחלין את האב ומנחילין אותו כדאמרן. ובדין הוא דכיון דתנא האב את הבנים דנוחלין ומנחילין לא צריך למיתני הבנים את האב, דבנים דנוחלין את האב היינו האב דמנחיל את הבנים ובנים דמנחילין את האב היינו האב דנוחל את הבנים, והא תנא ליה בהדיא האב את הבנים דנוחל ומנחיל. אלא כיון דתני רישא יש נוחלין ומנחלין דלא סגיא בלאו הכי, וקתני נמי אלו נוחלין ומנחלין לפרושי כל נוחל ומנחיל באנפי נפשיה, צריך למתני נמי הבנים את האב כי היכי דליתני שם נוחל ומנחיל אבנים כי היכי דתני ליה גבי אב. אי נמי אידי דבעי למיתנא סופא גבי האיש את אמו והאשה את בנה אע"ג דאתיא חדא מכלל חברתה, תנא נמי גבי אב האב את הבנים והבנים את האב.

והאחים מן האב אע"פ שאינן אחין מן האם נוחלין ומנחלין זה את זה, ומשום סירכא דאחין לא איצטריכא ליה, דכיון דאשמעינן דנוחלין זה את זה היינו ומנחלין דחדא אחוה היא, אלא כי אצטריכא ליה לבסוף לאפסוקי בין הני דנוחלין ומנחלין ובין האיש את אמו ושאר הנך דנוחלין ולא מנחלין.

האיש נוחל את אמו ואת אשתו במיתתן ואינו מנחיל במיתתו לא את אמו ולא את אשתו. ובני אחיות דקתני נוחלין ולא מנחילין לאו לגבי הדדי קאמר, דהנך לא נוחלין ולא מנחלין, דאם כן נמצא כל אחד מהם מנחיל את אמו בקבר להנחיל את בן אחותה, ובהדיא קתני האיש את אמו נוחלין ולא מנחילין ואפי' כשהיא קיימת, וכל שכן בקבר, אלא לגבי אחי אמותיהן קאמר, דאיירי בה נמי דמנחלין ולא נוחלין דומיא דהאיש את אמו והאיש את אשתו, דבהנהו דאשמעי' דנוחלין ולא מנחילין בדידהו גופיהו אשמעינן דמנחלין ולא נוחלין. ומאי בני אחיות, בני אחיות של אדם נוחלין ואין מנחילין אותו ובדין הוא דליתני ובני אחות, אי נמי ובן האחות דמשמע חדא, והאי דקתני ובני אחיות דמשמע תרתי, מילתא אגב ארחיה קמ"ל, מהיכא (ד)אתו הני בנים מתרי אחיות, כל חד וחד במקום אימיה קאי וחולקא דאמיה הוא דשקיל. נפקא מינא להיכא דלזו בן אחד ולזו שנים שהיחיד נוטל מחצה והשנים נוטלין מחצה. ואיכא דמוקמי לה לגבי אחות האם מדקתני ובני אחיות דמשמע תרתי. ואנן הא ברירנא טעמא בסיעתא דשמיא.

האשה מנחלת את בנה ואת בעלה ואינה נוחלת לא את בנה ולא את בעלה, כדאמרן. ואחי האם מנחילין לבני אחותם ואינן נוחלין את בני אחותם, כדאמרן גבי בבא דנוחלין ולא מנחילין. ובדין הוא דכיון דאשמעינן גבי האיש נוחל את אמו ואת אשתו ואינו מנחילן ממילא שמענא דהאשה מנחלת את בנה ואת בעלה ואינה נוחלת את אחד מהן, והוא הדין גבי אחי האם מבני אחיות נפקא, אלא מילתא אגב אורחיה קמ"ל ממשנה יתירה, דאשה את בנה דומיא דאשה את בעלה, מה אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו כשהוא בקבר להנחיל לבניו מאשה אחרת, אף אשה את בנה אין הבן יורש את אמו כשהוא בקבר להנחיל לאחים מן האב, כדבעינן למימר קמן.

והאחים מן האם ולא מן האב לא נוחלין זה את זה ולא מנחלין.

וכולהו מנא לן. האב את הבנים מדכתיב גבי בת (במדבר כז,ח) והעברתם, במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה במקום אחים. והבנים את האב, דכתיב (שם) ובן אין לו הא יש לו בן בנו יורשו. והאחים מן האב, דכתיב (שם,ט) ונתתם את נחלתו לאחיו. והאיש את אמו, דכתיב (במדבר לו,ח) וכל בת יורשת נחלה ממטות, היאך בת יורשת שני מטות אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחד ומתו וירשתן, מקיש מטה האם למטה האב שיהא בן קודם לבת. והאיש את אשתו, למאן דאמר דרבנן כדאית ליה, ולמאן דאמר דאורייתא דכתיב (במדבר כז,יא) שארו וירש אותה. ובני אחיות מטעמא דאחים ובנים הוא דאתו, (שהאם) [שהאח] מנחיל את אחותו אפי' כשהיא בקבר להנחיל את בניה.

ולא מנחילין מנלן. האיש את אמו דכתיב וכל בת יורשת נחלה ממטות, יורשת שני מטות ואינה מורשת שני מטות אלא למטה אביה בלבד. והוא הדין לבני אחיות דאין מנחילין לאחי אמם מהאי טעמא הוא דנפקא לן, דאחי אמם מכח מאן קאתי מכח אחתיה דהיא אימיה דהאי מיתאנא, השתא אימיה לא ירתא ליה אחוה דאימיה ירית ליה. והאיש דאינו מנחיל את אשתו דכתיב וירש אותה, הוא יורש אותה והיא אינה יורשת אותו. וכל שכן למאן דאמר דרבנן, דלבעל הוא דתקינו רבנן תחת קבורתה, לאשה לא תקינו רבנן. והאחים מן האם דלא נוחלין ולא מנחילין, דכל לשון אחוה וקורבה האמורה בפרשת נחלות במשפחתו תלא רחמנא, דכתיב (במדבר כז,יא) ממשפחתו וירש אותה, ומשפחת אב קרויה משפחה דכתיב למשפחותם לבית אבותם, לפיכך כל אחד מאחין הללו הקרוב לו ממשפחת אביו יורשו. ולקמן מפרש סדר נחלות כך הוא.

ובדין הוא גבי האחין מן האם דתסגי ליה בחדא, דכיון דתנא אין נוחלין זה את זה ממילא שמענא דאין מנחילין דחדא אחוה היא, אלא איידי דתנא רישא גבי האחין מן האב נוחלין ומנחילין דאצטריכא ליה לאפסוקי כדפרישנא, תנא גבי מן האחין מן האם נמי לא נוחלין ולא מנחילין. ועוד דכיון דבעי מיתנא רישא דמתני' לא נוחלין ולא מנחילין, דלא סגיא בלאו הכי, דהא אכתי לא אשמועינן דבקרובין שקרובתן אחת קא מיירי, כי פריש לה סופא נמי באחין מן האם, תנא נמי לא נוחלין ולא מנחילין, כלומר אלו הן ששנינו לא נוחלין ולא מנחילין.

ברם צריך את למידע דכולהו הני דתנן בהאי מתניתין דנוחלין, דוקא כשאין לו למנחיל קרוב מהן שראוי ליורשו. אבל יש שם קרוב מהן, הקרוב קודם. נמצאת אומר, האב נוחל את הבנים בזמן שאין להם זרע, ומנחיל את הבנים לעולם. והאחין מן האב נוחלין זה את זה בזמן שאין למנחיל אב ולא זרע. והאיש נוחל את אמו בזמן שאין לה בעל, ונוחל את אשתו אפילו במקום שיש לה בנים. ובני אחיות נוחלין את אחי אמותיהן במקום שאין לו זרע ולא אב ולא אח ולא זרעו של אח. וכולהו הני דקתני לא נוחלין, דוקא מחמת האי קורבא, אבל היכא דאית להו קורבא אחריתי ממשפחת אביו של מת דחזו למירת מחמתיה ירתי. כללא דמילתא, האי קורבא דקתני בהאי מתני' דלא ירתי מחמתיה חזינא לה כמאן דליתה, ואי אית להו קורבא אחריתי דחזו למירת מחמתיה ירתי ואי לא לא ירתי:

(א) והאחין מן האב נוחלין ומנחילין נראה לי דלא קאי אאילו נוחלין ומנחילין דא"כ מה הוה צריך תו למיתני נוחלין ומנחילין אלא הכין פירושא דמתני' אלא נוחלין ומנחילין האב נוחל את הבנים והבנים נוחלין את האב וכיון שזה נוחל את זה הו"ל נוחלין ומנחילין וגם האחין מן האב נוחלין ומנחילין:

האב את הבנים והבנים את האב נוחלין ומנחילין. איכא למידק כיון דתנא האב את הבנים נוחלין ומנחילין למה לי למתני תו הבנים את האב. ואם תאמר לאשמועינן בנים ולא בנות ולקדם וכדדייקינן מיניה בגמרא והא סיפא קתני ובני אחות ודייקינן נמי בני אחות ולא בנות אחות לקדם וכדאיתא נמי בגמרא אלא כל היכא דקתני בנים בנים ולא בנות לקדם ואכתי והבנים את האב למה לי. ויש לומר דמייתורא דהבנים את האב שמעינן לכולהו הא אלו לא תנא ברישא והבנים את האב לא שמעינן מידי לקדם בין בהבנים את האב בין בבני אחות. עוד יש לומר דהכא אצטריך דכיון דתנא האב את הבנים נוחלים והתם בן ובת כי הדדי נינהו שהאב יורש את הבת כמו שהוא יורש את הבן ואף על גב דירושת האב בנכסי הבת אינה בכתוב דאיש כי ימות כתיב מכל מקום פשיטא ומקל וחומר דבן אתיא ומה האב בנכסי הבן יורש שאין שבח נעוריו לאב בנכסי הבת ששבח נעוריה לאביה לא כל שכן וכיון שכן הייתי אומר כשם שנוחלין שוים בין בבן בין בבת וכי הדדי נינהו לפיכך אצטריך לאשמועינן הבנים את האב ולא בנות ולקדם. והאחין מן האב נוחלין ומנחילין. ואם תאמר ואמאי לא תנא נמי ואחי האב. יש לומר כל דכתיבי בהדיא בקרא לא תנא הכא. ואם תאמר אם כן למה לי למתני האחין מן האב והא אחין בהדיא כתיבי ונתתם את נחלתו לאחיו. יש לומר דבקרא לא כתיב בהדיא מן האב ולא שמעינן בהדיא מינה אם מן האב או מן האם ואף על גב דמכל מקום ממשפחתו כתיב ומשפחת אם אינה קרויה משפחה אבל ההוא דדרשינן הכי מדכתיב משפחותם לבית אבותם אבל בהדיא לא כתיב. ועוד דאצטריכין למשקל בה ולמטרי ומשפחת אם אינה קרויה משפחה והא כתיב וכל דלא כתיב בהדיא תנא תנא הכא.

גמרא: חדא אתחולי בפורענותא לא מתחילינן. אף על גב דהבנים את האב נמי הוי פורענות במנחילין מכל מקום רישא הוי נוחלין והיינו ברכה כדפירש בקונטרס. תוספי הרא"ש ז"ל.

ומאי דרשא דתניא שארו זה האב כו'. פירוש קראי הכי כתיב ואיש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה ושארו זה האב כדילפינן לקמן מדכתיב שאר אביך ומשום הכי דרשינן שהאב קודם לאחין ועל כרחך קראי שלא כסדרן כתיב דליכא למימר דכסדרן כתיב ושהאב אינו יורש כל זמן שיש לו אחי האב שהאיך אפשר שיהו אחי האב קודמין לאב וכן נמי ליכא למימר דנהי דשלא כסדרן כתיב אב לא קדם אלא לאחי האב אבל לא לאחין דאי הכי אב דכתב רחמנא למה לי ולאקדומי אב לאחי האב לא צריך קרא דכיון דמכח אב קאתי כו' אלא על כרחך לאקדומי אב לאחין אצטריך ומשום הכי קאמר יכול יהא קודם לבן דכיון דקראי שלא כסדרן כתיב ועל כן אם קודם לאותם שהם קודמין לו בסדר המקרא נימא שיקדם לכל דלהטילו מנא לך הרי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש וכיון שכן יש לנו לומר שכיון שאנו צריכים להקדימו שנקדימהו לכולן דמה ראית ואמרינן תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם כלומר ובהכי אשמועינן שהאב אינו קודם לבן שהרי הבן יותר קרוב לאביו שקם תחתיו לייעדה ולשדה אחוזה ופוטר מן הייבום. הר"ן ז"ל.

תוס' בד"ה האב את כו' דהאב מנחיל בנים ולא בנות דהא לא מייתר כו' עכ"ל ק"ק דאימא כיון דבני אחות ואחי האם חדא מכלל חברתה אתמר כדלקמן אית ליה לתלמודא דלאו אגב גררא אתמר כפרשב"ם לקמן אלא דכולה משנה דצריכה ואייתר ליה הרישא דבני אחות לדייק ולא בנות אחות ויש לומר דכל היכא דאייתר לן חדא בבא לא אמרינן דהרישא אייתר לדיוקא אלא הסיפא אייתר והכא מסיפא דאחי האם ליכא לדיוקי ולא בנות וק"ל ושוב מצאתי בחידושי הרמב"ן שמתרץ קושיית התוס' כמ"ש וע"ש:

בד"ה ואחין מן האב כו' אחי האב נפקא מכלל זה ע"י משמוש דאם היה האב קיים כו' להנחיל לבנו שהוא אחי אביו של מת כו' עכ"ל כ"ה לשון התוספות שלפנינו וצריכין אנו לדחוק בזה לפרש דהאי אם היה האב קיים כו' היינו אבי אביו של המת והוא מנחיל לבנו שהוא אחי אביו של מת גם קשה מי הכריחן לזה דכיון דאחין מן האב קתני בהדיא במתניתין הרי אחי האב נפקי שפיר בלא משמוש אבי אביו של מת אלא כיון דאבי המת אינו קיים ואין לו בן ליורשו דהיינו אחי המת הרי הוא יורשו בקבר להנחיל לאחיו שהוא אחי אביו של מת כו' וכן מצאתי מוגה בכתיבת ידי א"מ ז"ל הרי הוא יורשו בקבר להנחיל לבנו שהוא אחיו של מת ואם אין אחים למת אז אביו יורשו בקבר להנחיל לאחיו שהוא אחי אביו של מת כו' ותו לא מידי ודו"ק:

בא"ד וכ"ת דמ"מ לא איצטריך למיתני דשמעינן כו' אחין מן האב דוקא ולא אחין מן האם כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דכיון דאחין מן האב לגופיה לא איצטריך דשמעינן ליה ע"י משמוש א"כ ע"כ לדיוקא אתא ולא אחין מן האם דהשתא לא שייך למימר דקתני אחין מן האם אגב דקתני אחין מן האב כיון דאחין מן האב גופיה לא איצטריך אלא לדיוקא ולא אחין מן האם ואהא תירצו דה"א אחין מן האב לרבותא כו' ואע"ג דלגופיה לא איצטריך לא הוה ידענא לדיוקי מיניה ולא אחין מן האם ודו"ק:

בא"ד וא"ת א"כ אחי האב נמי ליתני אגב כו' ועוד דלא שייך למיתני אגב אחי האם דהיא גופה משנה דלא כו' עכ"ל ק"ק דאכתי ליתני ברישא בני האח אגב בני אחות דסיפא דההיא משנה דצריכה היא וי"ל דמאחי האב קא קשיא ליה דליתני ליה גבי נוחל ומנחיל כיון שהם כתובין נמי בפרשה אבל מכל שאר יורשין לא קשיא להו למתנינהו כולהו בנוחל ומנחיל ולהכי לא קתני נמי בני האח דאינו מפורש בפרשה וק"ל:

גמרא מ"ש כו' וה"ה דהו"מ למיפרך מ"ש דקתני נוחלין ברישא ליתני מנחילין ברישא חדא כו' :

בתוס' בד"ה האב את הבנים כו' תימה כו'. ואומר ר"י דאייתר למידק מיניה כו' ולא כתבו למידק דבנים קודמין לאב ולעולם בנים ולא בנות משמע בלא ייתורא דהשתא לא קשיא וא"ת שני וי"ל דזה אינו במשמע דממנחילין משמע בהיפך האב קודם לבן דקתני הבנים מנחילין את האב:

בא"ד ומתוך כך צ"ל דמתני' איני יודע מי שנאה כו' . מבואר דף קט"ו ע"א דלרבנן דדרשי מטות וכל בת יורשת ממעות מקיש מטה אם למטה אב לכך בני אחיות ולא בנות לענין לקדם כמו בנכסי האב א"כ אשה יורשת בנה כמו האב ומתני' קתני האשה את בנה לא נוחלת ואי כר' זכריה דלא דריש מטות ולכן האשה אינה נוחלת בנה א"כ אמאי בני אחיות ולא בנות אחיות:

בא"ד לימא דבנים לאו דוקא כו' . לכאורה הא קתני האיש את אמו משמע ולא בת את אמו מדלא קאמר הבנים את האם ועיין לקמן (בבא בתרא דף ק"י) סוף ע"ב והאיש את אמו כו' מנא הני מילי כו' ופי' רשב"ם דהאיש יורש את אמו ולא הבת את אמו דבן קודם לבת וכו' ולקמן דנקיט בני אחיות ולא בנות אחיות בו' משום דתני בהדיא [בברייתא] ולא בנות וה"ה דמצי לדייק מהאיש את אמו וא"כ אין מקום לו א"ת כו':

בתוס' בד"ה ואחין מן האב כו' הקשה ר"י אמאי לא קתני אחי האב כו'. לפי מ"ש לעיל בד"ה האב את הבנים והבנים את האב ולא בנות יקשה נמי אמאי לא קתני נמי בת [נוחלת ומנחלת] שכתובה בפרשה דמי יימר לנו שבנים ולא בנות ליקדם דש"מ דיורשין מיהת דלמא בנים ולא בנות כלל [ואם כן ניתני בהדיא בנות] (דמבני אחיות שמעינן דהבת נוחלת כי האחות יורשת מהאח בקבר ע"י משמוש האב ומנחילות לבנים. מיהו דלמא האחות יורשת האח זולת משמוש האב והמשמוש דשמעינן מבני אחיות שכתבו התוס' הוא בני אחיות ע"י אמם בקבר שהיא אחות המת. כן היה במוסגר) ואם נאמר דהאב את הבנים כולל אף בנות לנוחל ומנחיל (והאב את הבנים) [והבנים את האב] לאקדומי [דרק זה הבבא מייתר למידק מניה ולא בנות וכיון דרישא האב את הבנים כולל אף בנות להיות נוחלין ומנחילין ממילא משתמע דסיפא ולא בנות היינו לאקדומי ולא אצטריך למיתני בת]. מ"מ למ"ש ר"י דכולהו בנים דמתני' דוקא לא אתי שפיר:

בא"ד דאם היה אבי האב קיים היה יורש כו' ומשמוש שמעינן מבני אחות כו'. לא כתבו מאחין מן האב דדלמא לא מכח משמוש ירתי רק מצד שהן אחי המת (ובסמוך בכל הסוגיא מפלפל דלמא אח הוא קודם לאב. כן היה במוסגר) והא ראיה דאחין מן האם היה ה"א לירות כמ"ש אח"כ אף דלא שייך שם משמוש דהאם אינה יורשת בנה אבל הקשו דלא ליתנו אחין מן האב ונשמיענה מכח משמוש. ויש לעיין לכאורה דדלמא קתני אחין מן האב להורות שיורשים מצד האח בלא ע"י משמוש ונפקא מניה טובא לענין דינא עיין סוגיא דסוף מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ט) אנא מכח אבוה דאבא קאתינא. (ו) ומ"מ היכא שיש אב האב קודם דהכי נמי בן קודם לאב ואב יורש כשאין בן לא מכח משמוש ואחי האב [באמת אינו יורש אלא מכח משמוש. לכך] אין צריך תו למיתני דממילא ידעינן:

בא"ד וכ"ת דמ"מ כו' . דא"ל דתני אחין מן האם איידי דרישא אחין מן האב דתני להורות דוקא מן האב ולא מן האם דכיון דאחין מן האב אין צריך לגופיה דממשמוש ידעינן רק להורות דאחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין א"כ לא הו"ל למיתני עוד בסיפא אחין מן האם והוא קושיא עצומה בפני עצמה. (ז) או משום שהוצרכו לסיים וא"ת א"כ אחי האב נמי ניתני משום צריך לשנות אף ששנה אחין מן האב:

בא"ד דקתני אחין מן האב דוקא כו' לרבותא כו'. סיפא ותירצו דא"כ תו לא היה צריך למיתני אחי האם לזה הוצרכי לישב דאחין מן האם אין הסברא דשמעינן מרישא מדלא קתני אחים סתם ונקיט מן האב ודאי לדיוקא ותירצו דהוי מוקמינן אחים סתם על אחים מן האם ולא מן האב א"כ יש קיצור בדבריהם דליתרצו בקצרה הוא"ת דה"א אחין מן האם בסיפא לרבותא קתני וכ"ש מן האב [דלא הוי ודאין] דלא נוחלין כו' וכ"ת דכי האי גוונא אין לטעות דהא כתיב עכ"פ אחין בתורה רק בהיפך שייך לטעות אחין מן האם יורשין דוקא ולא מן האב (או יורשין שניהם. כן היה במוסגר) דז"א דא"כ אמאי לא הקשו הוא"ת כפשטיה דלא ליתני אחין מן האב כיון דתני בסיפא אחין מן האם לא נוחלין כו' וכתיב אחין בתורה דנוחלין [ע"כ דאחין דאורייתא אאחין מן האב קאי דנוחלין] ולמה להו משמוש. אע"כ התנא אין סומך עצמו על התורה וכל הכתוב בתורה שנה במתני'. ועוד דהיאך אפשר לומר הסברא זו דה"א בסיפא מן האם וכ"ש מן האב הא יורשין מיהו מצד המשמוש. (ח) אף שי"ל דכיון דאין ודאי א"כ גם מצד משמוש אינו יורש דאם יורש ע"י משמוש משום שהוא בנו ודאי א"כ הוא אחיו של זה ודאי. וצ" דהא דנקיט בלשון מן האב כיון שיש בו צד רבותא אף דקושטא הוא דידעינן מן האב מכח משמוש ואין ה"א לומר אחין מן האם ירשי ולא מן האב מ"מ כיון שיש בו צד רבותא נקטו כאלו הדיוק אחי האם לא נוחלין ולא מנחילין. ואי משום דמנחילין ידעינן מהאיש את אמו. אמר והאחין אפילו מן האב:

בא"ד מכלל אחי האב שמעינן כו' . יש להקשות דלמא לא נוחלין נמי ידעינן מהאשה אינה נוחלת בניה:
בסה"ד ועוד דלא שייך למיתני אגב אחי האם כו'. אין להקשות ליתני בני אחין איידי בני אחיות. דהא לא כתיב בתורה וכך כתב מהר"ש ז"ל:

ר"ש ד"ה והאחין (בסופו) כדילפינן בגמרא. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ולא מנחילין. אין נכדה בן אחותה. וכן לקמן בפי' הגמ' קורא לבן אחיו נכדו. ול"י אנה מצא שם זה עליהם כי לא מצאתיו רק על בן הבן או הבת:

בא"ד אלא קרובי בעלה של דינה כו'. לא ה"ל לתלות בבעלה כי אם באביו. ולשון רש"י שברי"ף קרובי אביהם בעל דינה כו':

בסה"ד כלומר בני אחיות כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה לא נוחלין. גם הנהו קרובין דקתני בהן (כצ"ל) כו' ה"מ שיש כו' אבל אם אמו קרובה לו מצד משפחת אביו כו'. לכאורה פשוט הוא אף לדרדקי דכי בשביל שהיא אמו תגרע. ואולי דהוה ס"ד לדמויי להא דאיתא ביבמות (צ"ז ב') מן האם ולא מן האב כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי כו' ע"ש והכא נימא איפכא ומדרבנן לא תירות דהפקר ב"ד כו':

תד"ה האב. תימה האב את הבנים כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"ת כו' ומתוך כך כו' לימא דבנים ל"ד כו'. לע"ד י"ל דסמיך אמתניתין דלקמן (קכ"ב ב') אחד הבן וא' הבת בנחלה אלא כו' וכדמסיק מר בר"א דשוין ירושת האם והאב ואף ליקדם בן לבת מדקאמר אלא כו' וכ"פ הרמב"ם להדיא בפיה"מ. ועי' לקמן (קט"ו) בפירוש הרשב"ם ד"ה ותנא דידן ובמהרש"א שם:

כדי שלא תהא חיה קופצת. על הגדר איצטריך חריץ ובן חריץ: ולעביד חריץ. דהשתא נמי לא קפצה שהחריץ מרחיקה מן הגדר: איידי דרווח. ששה טפחים נכנס לתוכו ונמשכת מעט לאחוריה וקופצת: קיימא אשפתיה. החיצונה: הכי גרסינן כמה בין חריץ לבן חריץ טפח. ומסקנא דברייתא הוא: מתני' יש. קרובים שנוחלין את קרוביהם כשמתים וגם אם הם מתים מנחילין להם את ממונם דהיינו ששניהם נוחלין זה את זה והאי דלא קתני יש נוחלין זה את זה היינו משום דבעי למיתני סיפא נוחלין ולא מנחילין תנא נמי רישא נוחלין ומנחילין: ויש שנוחלין. את קרוביהם אבל אם ימותו הם אין מנחילין לאותן קרובים שהן מורישיהן: מנחילין ולא נוחלין. הם אותם דאמרו בהו נוחלין ולא מנחילין מכלל דאינך שאלו נוחלין אותם ולא מנחילין להן מיקרו מנחילין ולא נוחלין ובגמ' מפרש למאי איצטריכו הנך תרי בבי דהא חדא נפקא מכלל חבירתה: האב. נוחל את הבנים וגם מנחיל להם וכגון שאין לאותן הבנים זרע אז נוחל אותן האב אבל אם יש להם בנים הם קודמין לזקנם כדמפרש בגמ': והבנים את האב. נוחלין ומנחילין: והאחין מן האב. כגון ראובן ויוסף בני יעקב אע''פ שהן מלאה ומרחל יורשים זה את זה בשביל שהן אחין וכגון שמת יעקב אביהן אבל אם יעקב קיים הוא קודם וכגון שאין להם בנים ודוקא אחין מן האב דמשפחת אב קרויה משפחה כדילפינן כו': האיש נוחל את אמו. אבל לא מנחיל שהרי קרובי האב יורשין אותו דמשפחת אם אינה קרויה משפחה: והאיש את אשתו. נוחל אותה כדנפקא לן בגמ': ה''ג בסדר המשנה ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין. דבן נוחל את אחות אמו שהרי הוא בא מכח האם ואילו מתה דודתו בחיי אמו יורשתה וגם הוא יורש את אמו נמצא שבאו לידו נכסי דודתו: ולא מנחילין. דכשמת הבן אינו מנחיל לאחות אמו אלא לקרובי אביו דמשפחת אם אינה קרויה משפחה ועוד דאחות אמו היאך תירשנו הלא היא באה מכח אחותה שהיא אמו של זה ולא האם יכולה ליורשו כדאמרן האיש את אמו נוחל ולא מנחיל קל וחומר שהיא לא תירש את בן אחותה ובאחיות מן האב מיירי אבל אחיות מן האם אין נכדה בן אחותה יורש אותה דממשפחת אם הוא ל''א ובני אחות בני אחותו של ראובן כגון בני דינה נוחלין אותו שהרי דינה יורשת את ראובן אחיה ובניה באין מכחה אבל לא מנחילין לראובן שהרי ראובן מכח אחותו דינה בא לירש אותן והלא דינה עצמה אין יורשתן כדאמרן דהאם אינה נוחלת את בנה אלא קרובי בעלה של דינה יורשין את בניה דמשפחת אב יורשת ולא משפחת אם וזה נראה בעיני משום דקתני סיפא האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין וכל הנך תלתא שמעינן להו מהנך תלת דהך בבא דנוחלין ולא מנחילין כדאמרינן בגמ' דהיינו הך דקפריך בגמ' דאחי האם היינו דבני אחות והלכך גרסי' בני אחות דהיינו נמי דאחי האם מנחילין את בן אחותם ולא נוחלין ואי נמי גרסינן בני אחיות איכא לפרושי בבני אחיות כלומר בני אחיותיו של אדם נוחלין אותו אבל לא מנחילין דהוא אינו יורשן: האשה את בניה והאשה את בעלה כו'. בגמ' פריך דהיינו נמי הך בבא דנוחלין ולא מנחילין דמההיא שמעינן לה דהיינו הך: לא נוחלין ולא מנחילין. זה לזה אלא קרובי אביו של זה ואביו של זה יורשין אותו וכל הנך קרובים דקתני שיורשים זה את זה הנ''מ כשאין קרוב למת יותר מזה גם הנהו קרובים דקתני בהן לא נוחלין ולא מנחילין כגון קרובים שמצד האם הני מילי שיש קרובים מצד האב היורשין אותו וקרובים לו יותר מקרובי האם ואע''פ שגם אמו ממשפחת אביו אבל אם אמו קרובה לו מצד משפחת אביו ואין לו קרוב מאביו שקרוב לו כמו אמו אז האם יורשת את הבן ואם אין האם בחיים קרובי האם יורשין אותו דהוי ליה משפחת אב דמכח קורבת אביו באין ליורשו כגון ראובן שנשא סרח בת אשר וילדה לו נפתלי ומת נפתלי בלא בנים הרי ראובן אביו יורשו ואם אין לו אב ונתתם את נחלתו לאחיו של נפתלי ואם אין לו אחין ונתתם נחלתו לאחי אביו דהי. נו אשר אבי אמו ואם אין לו אחין לאביו דאין אשר קיים ונתתם את נחלתו לקרוב אליו נמצאת סרח דהיינו בני אשר או בנות אשר אם אין לו בנים דהיינו סרח יורשת את בנה: גמ' מאי שנא דתני. ברישא דמתני' האב נוחל את הבן ומנחיל והלא בעת שנוחל האב לבנו נמצא שמת הבן בחיי האב ולא הניח הבן ההוא זרע ליורשו לפיכך אביו יורשו וזו קללה היא כשאדם מת בלא בנים וגם כשהאב רואה במיתת בנו והיה לו לתנא דמתניתין לפתוח הבן נוחל את האב שזה ברכה שימות האב ויקברנו בנו כדכתיב (בראשית מו) ויוסף ישית ידו על עיניך הבטיחו שיקברהו בנו:

מתני' יש נוחלין. ואלו נוחלין ומנחילין. איכא דוכתי דנקיט אדסליק מיניה ואיכא אדפתח ביה ובמס' נדרים (דף ב:) מפרש לה: האב את הבנים והבנים את האב. תימה והאב את הבנים היינו בנים את האב שאם האב נוחל את בנו אם כן בנו מנחילו ואם הוא מנחיל לבנו א''כ בנו. נוחלו ואור''י דאייתר למידק מיניה בנים ולא בנות אע''ג דקתני לה בהדיא בסמוך מכל מקום תנא ליה הכא אגב אורחיה ולקמן נמי תניא למנות סדר נחלות וכן משמע בגמ' דקאמר הבנים את האב מנלן אמר קרא ובן אין לו הא יש לו בן בן קודם לבת משמע דמתני' לאקדומי בן לבת איצטריך אבל מרישא דקתני האב את הבנים ליכא למידק הכי דהאב מנחיל בנים ולא בנות דהא לא מייתר ואם תאמר דקתני בני אחיות ודייק בגמ' עלה ולא בנות אחיות אע''ג דלא מייתר ומתוך כך צריך לומר דמתני' ' איני יודע מי שנאה לימא דבנים לאו דוקא אלא הוא הדין בנות ואתיא שפיר כרבי זכריה בן הקצב אע''ג דתנא בגמ' בני אחיות ולא בנות אחיות [יש] לומר דברייתא פליגא אמתניתין ויודע מי שנאה ואור''י דקים ליה דברייתא נשנית על המשנה לפיכך דייק מינה ועוד אומר ר''י דכיון דבנים את האב אייתר למידק בנים ולא בנות אית לן למימר דכולהו בנים דמתני' דוקא ולא בנות לקדום: ואחין מן האב. הקשה ר''י אמאי לא קתני אחי האב נוחלין ומנחילין שהן כתובין נמי בפרשה ותירץ משום דאחי האב וכל שאר אב נפקי מהנך האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב דכיון שנודע שהבנים קודמין ואחר הבנים האב ואחר האב אחין הרי אחי האב נפקי מכלל זה על ידי משמוש דאם היה האב קיים היה יורש ועכשיו שאינו קיים הרי הוא יורש בקבר להנחיל לבנו שהוא (אחי אביו) של מת ומשמוש שמעינן מדתנן בסמוך בני אחות שמנחילה בקבר נכסי אחיה לבנה וא''ת אם כן אחין מן האב נמי לא ליתני דשמעינן ליה מהאב את הבנים על ידי משמוש נחלה שהאב יורש את בנו להנחיל לשאר בניו הקיימין שהן אחי המת ויש לומר דנקט אגב דבעי למיתני אחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין דההוא איצטריך למיתני אע''ג דתנא האשה אינה נוחלת את בנה סד''א נהי דאינו יורש אחיו מן האם מכח אמו מכח אח הוה אמינא דיורש דכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו לא שנא מן האב ולא שנא מן האם וכי תימא דמכל מקום לא איצטריך למיתני דשמעי' מרישא דקתני אחין מן האב דוקא ולא אחין מן האם איצטריך דהוה אמינא אחין מן האב לרבותא נקט אף על פי שאין כל כך ודאין כמו אחין מן האם ואם תאמר אם כן אחי האב נמי ליתני אגב אחי האם דסיפא ויש לומר דאי הוי תני אחי האב תו לא הוה צריך למיתני אחי האם דמכלל אחי האב שמעינן להו ועוד דלא שייך למיתני אגב אחי האם דהיא גופה משנה דלא צריכא היא כדדייקינן בגמ' דהיינו בני אחות: