בבא בתרא קח ע"ב

דף קח - ב

ועוד, כדכתיב בפרשת ירושה, "איש כי ימות ובן אין לו", הרי שירושת הבן נזכרת בתחילה.

ומדוע שינה התנא וכתב את ירושת האב בתחילה?

ומתרצת הגמרא: תנא דמתניתין, איידי [כיון] דאתיא ליה דין ירושת האב את בנו מדרשא, ועמל עליו ^[11], חביבא ליה. ולכן כתבו בריש המשנה.

ומאי דרשא?

דתניא, נאמר בפרשת ירושה, "ואם אין לו אחים, ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה".

ודרשינן, "שארו", זה האב ^[12].

מלמד, שהאב קודם בירושה לאחין ^[13]. ולפי זה, סדר הנחלות הוא: בן, בת, אב, אח.

יכול יהא אב קודם בירושה אף לבן ^[14], ונסדר את הנחלות באופן הבא: אב, בן, בת, אח ^[15].

תלמוד לומר "הקרוב", ודרשינן, קרוב קרוב [הקרוב יותר למת] קודם בירושה ^[16].

והבן קרוב למת יותר מהאב, כיון שקם תחת אביו לענין יעוד, ושדה אחוזה, כמו שיבואר בהמשך.

ומה ראית לרבות את הבן, ולהקדימו לאב, ולהוציא את האח, לומר שהאב קודם לו?

מרבה אני את הבן, שכן קם תחת אביו ^[17] ליעדה, כגון אם קנה האב אמה העבריה, יכול ליעדה לבנו כשירצה, בכסף מקנתה, ואינו צריך קידושין נוספים על מנת לשאתה. כדכתיב, "ואם לבנו יעדנה" ^[18].

אך אחיו אינו יכול ליעדה, ואם ירצה לשאתה?, עליו לתת לה קידושין נוספים.

וכן לענין שדה אחוזה ^[19]. הבן יכול לפדות את השדה כאביו.

אך האח נחשב כאחר לענין זה.

ומקשה הגמרא: אדרבה, מרבה אני את האח [היה לנו להקדים את ירושת האח לבן] שכן קם תחת אחיו ליבום, ואילו הבן, אינו יכול ליבם את אשת אביו?

ומתרצת הגמרא: כלום יש יבום אלא במקום שאין בן, הא במקום שיש בן אין יבום.

דהיינו, גם לענין יבום הבן עדיף על האח ^[20], שהרי פוטר את אמו מן היבום.

יכול יהא. האב של מת קודם לבנו של מת דכי היכי דמהפכי' לקראי שהאב קודם לאחין של מת הכי נמי מהפכי' שהאב של מת קודם לבן של מת ליורשו ת"ל דלא דכתי' הקרוב אליו הקרוב קרוב קודם והבן קרוב הוא לירש את אביו שמת יותר מאביו של מת ומשום דאתא מדרשא שהאב קודם לאחיו של מת חביבא ליה למיתני האב יורש את הבנים אע"פ שפורענו' הוא ^ב)נראה דצ"ל דמצטריך לאשמעינן.דמצטר' דהיכא דמת הבן בחיי האב ואין לו לבן לא בן ולא בת אביו יורשו קודם לאחיו של מת:

^ג)אולי צ"ל ומה ראית לרבות את הבן. והא מצינן למימר וכו'.והא מצינן למימר כי היכי דמהפכת קרא לרבות את הבן ולהוציא את האח דהבן קרוב מן האב וכל הקרוב קרוב קודם אימא איפכא שאח קרוב למת אין האב של מת מקודם בירושה אבל לבן של מת מקדים דהואיל דלא כתיבי קראי כסידרן מצית [להקדים] האב של מת בין המת ובין הבן של מת ואימא איש כי ימות ונתתם את נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לבנו. ומשני בדין הוא דמרבה אני את הבן של מת קודם לאביו של מת שכן אית ביה בבן מה שאין בכולהו קרובים שבן קם תחת אביו ליעדה באמה העבריה וכדאמרי' במס' קדושין ואם לבנו ייעדנה ולא לאחר דהוא קם תחת אביו דכי היכי דאיהו מייעד ליה לדידיה ה"נ מצי ליעדה לבריה ולא לאחיו וכדדרשינן התם והכי נמי לשדה אחוזה כדאמר במס' ערכין הקדישה לשדהו וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו חוזר אביו וגואלה ממנו דבנו קם תחת אביו וכגופו דמי גאלה אחר וכו' ואמרי' בגמ' ת"ר אם לא יגאל את השדה הבעלי' אם מכר גזבר את השדה לאיש אחר לאחר ולא לבן אתה אומר לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח אלמא דלא מצי מייעד לאמה העבריה אלא לבנו ^ד)נראה דזהו הג"ה מאיזה מפרש דמשדה אחוזה אינו ראיה וצ"ל ומיהו מצינן למיפרך דשאני שדה אחוזה דמש"ה לא תהדר למרה לאחר היובל אלא אם גאלה הבן לחוד וכו' וצ"ע. אלא מצי למיפרך שדה אחוזה דתיהדר למרה לאחר היובל אלא הבן לחוד דאימא דדרך הבן למהדר לאביו ומשום הכי דין הוא דבן של מת קודם מכל קרובים בירושה. ומקשינן אדרבה מרבה אני את האח של מת שיהא קודם לאביו של בן ומוצא אני את הבן שכן קם תחת אחיו לייבום מה שאין כן בבן. ומשני ליה כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין יבום אלמא דמכח הבן קא גרע לאחיו מייבום הלכך מרבה אני את הבן ומוצא אני את האח: ולמה לי לתרוצי כלום יש יבום כו' ותיפוק דהכא גבי בן איכא תרי מילי שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה משום הכי דין הוא דמרבינן ליה:

גמ' יכול יהא קודם לבן. דקראי שלא כסדרן כתיבי ושרי' להאי לשארו ואפי' מקמי' בן.

ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח. כלומר איפוך אנא ואיכא דקשיא והא בהדיא כתיב דקדם בן ובת לאח וכי תימא קראי שלא כסדרן כתיבי הא עד השתא לא קא סלקא דעתך ההוא טעמא דקראי שלא כסדרן כתיבי לא קשיא דאיכא דכותיה בתלמודא טובא דמעיקרא פשיטא ולבסוף מיבעי לי' כדי לפרשה בהדיא ומיהו אפסוקי קראי כולי האי לא אמרינן לקמן אלא בשארו לחוד דשרינן ליה מקודם מקומו משום שאין הכתוב מפ' בו אחר מי בא אבל בן ובת קודמין לאח קרא בהדיא הוא.
והרב רבי אברהם בר רבי דוד ז"ל פי' הכי, מה ראית לרבות את הבן שיהא קודם לאב ולהוציא את האח כלומר שהאב קודם לו אנא אמינא אפילו אח קודם לאב דמאי רבותיה דבן מאח.

מרבה אני את הבן שיהא קודם לאח שבן קם תחת אביו וכו'. מה שאין כן באח ולא באב.

אדרבה מרבה אני את האח. שיהא קודם לאב, ולאו אדרבה יותר מבן קאמר אלא אדרבה יותר מאב, כמו שהבן קודם כך האח קודם ושקולין הן ויבאו שניהם דהא אח נמי קרוב הוא שכן קם תחת אחיו ליבום מה שאין כן באב כלום יש יבום אלא במקו' שאין בן הא יש בן אין יבום וכיון שלא מצינו כח באח שיקום תחת אחיו אלא במקום שאין בן לכך רביתי את הבן מן הקרוב ואין אני מרב' אח בכללו נמצא אביו בכלל שארו ואין קודם לו אלא הקרוב שהוא קרוב מכל צד דהיינו בן וזה קרוב ללשון הרב ז"ל ומתוקן ממנו.
וקשיא לן, והא על כרחין אח קודם לאב לא אפשר דאי הכי אב אינו קודם אלא לאחי האב ולא צריכי קרא כדאמרי' בסמוך ואפשר דקושיא היא היאך הכתוב אומר כן ולא דייק כלל.
ויש מפרשי' דה"ק: אימא כשם שאב קודם לאח כך יקדו' לבן ואי אפשר לומר כן דא"כ הקרוב מאי אהני לי'.
ואני שמעתי דהכי פירושה: ודאי כי איכא בן ואח בן קודם לאח וכי איכ' אב בן ואח נימא שהאב קודם לבן וכל שכן לאח שהוא נדחה מחמת הבן אבל כי איכא אב ואח נימא שהאח קודם שזהו שאמר הכתוב הקרוב קרוב קודם נמצא בן ואב לחודייהו אב קודם אב ואח לחודיה אח קודם והטעם לפי שבמקום שאין בן ראוי האח ליבם הילכך אע"ג דליכא יבום יפה כחו שהוא דוחה את האב אע"פ שאין הבן דוחה אותו ואמר ליה הא לא אפשר הואיל ומצינו שהבן קרוב יותר מן האח שאין לו קורב' אלא מחמת הבן שאין לו אי אפשר לומר שיקדום האב לבן והאח יקדום לאב שאם תאמר האב דוחה לבן כל שכן שידח' את האח ואי אפשר שיקדים לכולן. ועל כרחך האי קרוב קודם מבן הוא דקאמר רחמנא.
(לשון אחר:) ומה ראית לרבות את הבן משום הקרוב ולהוציא את האח משום שארו והלא בשניהם מצינו קורב' שקודמין בה לכל אדם והקרוב בשניהם הוא נדרש וכיון שאי אפשר לומר כך שאלו כן אין האב קודם אלא לאחי האב ולא צריך קרא לא תדרוש בן הקרוב להביא אחר אלא הכי קאמר רחמנא ונתתם את נחלתו לשארו שהוא קרוב ולהקדימו לשניהם בא הכתוב שאם משום שארו לא היה קודם אלא לאחד מהם וקא מהדר להקדי' האב לבן אי אפשר שהרי הוא קודמו ליעידה ולשדה אחוזה ובדידיה הוא דקרינ' ביה הקרוב אדרבה באח קרינ' ביה הקרוב שהוא קודם לכל אדם ביבום ואי מן הדין הוא ראוי לקדום לאב וכיון שלדרו' בן אי אפשר על כרחך שארו שהוא הקרוב קאמר רחמנא ולענין ירושה כלום יש יבום הילכך דרשינן הקרוב בן שיש לו צד קריבות שאין אדם קודמו בה כגון יעידה. והדר מקשי גמ' למה לי לתנ' למידק כולי האי ואימ' הקרוב היינו אחין דכל שהוא קרוב מאב משום קרוב אמר רחמנא דקדים ליה וכו'.

גמרא: ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח. איכא למידק, והא בהדיא כתיב שהבן קודם לאחים ואפילו לבת, דכתיב ואיש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו, ואם כן היאך איפשר דניקום ונאמר שהאב קודם לבן והאחים קודמין לאב וכל שכן שיהו האחין קודמין לבנים. וכי תימא קראי לאו כסדרן כתיבי, וכדאמרינן לקמן, הני מילי שארו דעל כרחין לאו במקומו כתיב, אבל דנערבב קראי כולי האי לא.
וכתב הראב"ד ז"ל, דהא דאמרינן מרבה אני את האח, לאו למימרא דנרבה את האח ונוציא את הבן, אלא הכי קאמר, ומה ראית לרבות את הבן מן הקרוב קרוב ודם, לפי שיש קורבא לבן אצל האב שאינה לא באב ולא באח, והלא גם לאח יש קורבא שאינה לא באב ולא בבן. והשיב, מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה,, מה שאין כן לא באב ולא באח, ואם כן דין הוא שנרבה אותו מן הקרוב שהוא הקרוב שבכולן. אדרבה מרבה אני את האח.פירוש, לאו למימרא שנרבה את האח ונוציא את הבן, אלא מה שאתה אומר שהאב קודם לאחין, אדרבה, שהרי יש לרבות האח מן הקרוב קרוב קודם, שאף הוא יש לו קורבא אצל אחין מה שאינה לא בבן ולא באב, ואם כן כמו שאתה מרבה את הבן כך יש לך לרבות את האח, דמה ראית להוציאו יותרא האח מן הבן, שהרי בן ואח שקולין הן, ואי זה תוציא ואיזה תרבה. ופריק שהבן הוא הקרוב שיש לו קורבא] אצל אביו ואפילו במקום שיש אח,, מה שאין כן באח שאינו קם תחת אחיו ליבום במקום שיש בן, ואם כן אין לנו לרבות את האח אלא הבן לבדו.
וכתב הרב ז"ל: ואם תאמר מכל מקום הרי מצינו שהאח קרוב יותר מן האב, שכן קם תחת אחיו ליבום ואפילו במקום שיש אב, ואין האב קם תחת הבן לכלום. ותירץ דהא ליתא, דכיון דאשכחן מיהא דבן קרוב לאב יותר מן האח, נמצא שהאב קרוב לבן יותר מן האח, שכל שזה קרוב לזה כך זה קרוב לו. זה תורף דברי הרב ז"ל. ואין דבר זה מחוור כל הצורך, אבל אפשר לומר, שאין מרבין מן הקרוב אלא קרוב אחד, והוא הקרוב יותר, דהקרוב יותר אמר הכתוב ולא הקרובים, ומיהו כל שאנו מוצאין קרובים שזה קרוב כזה, כגון שיש לזה קרביות כמו לזה, על כרחינו שניהם בכלל הקרוב, דאיזה מהם תוציא. וזהו שנשאו ונתנו בבן ואח לומר ששקולין הן בקורבה ושניהם נכנסים בכלל הקרוב עד שאמרו שהבן הוא יותר קרוב, וכיון שאין בן ואח שקולין אין לך לרבות אלא הקרוב שבהן והוא הבן.
ומכל מקום אכתי איכא למידק, והיאך הקשה שנרבה את הבן ואת האח, שאם כן קדמת האב למאן לאחי האב, אם כן לישתוק קרא מיניה ואנא ידענא, וכדאמר לקמן אחי האב לא צריכי למעוטי, אחי האב מכח מאן קאתי מכח אב קאי אב וירתי אינהו. על כן יש מפרשים דהכי קאמר, ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח אדרבא מרבה אני את האח כמו הבן, שגם הוא קרוב יותר מן האב ומן הבן, ואם כן אין האב קודם אלא לאחי האב, והא לא איצטריך אלא על כרחיך האי הקרוב אשארו קאי, כלומר, ונתתם את נחלתו לשארו שהוא הקרוב יותר בנחלה, ויקדים אפילו לבן. ופריק לעולם לאו לשארו שהוא קרוב קאמר, אלא לשארו במקום הקרוב עצמו, והוא האב והבן, ומרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה. וזה עיקר.

יש דברים שמצינו בהם בתורה שהבן קודם לאח לגמרי ר"ל שאין לאח בהם שום זכות אף במקום שאין בן והוא יעוד אמה העבריה שכשם שהאדון יכול ליעדה ר"ל שאינו צריך ליתן לה קדושין אלא שאומר לה מפני שנים הרי את מקודשת לי בכסף שקבל אביך בדמיך כך רשאי ליעדה לבנו שלא להצטרך בה לקדושין אחרים אלא שכיון שרצה הבן ליעד הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני בכסף שקבל אביך בדמיך ויש דבר שמצינו בתורה זכות לאח ולא לבן כלל והוא היבום נמצא שהבן יתר על זכותו בכך שזכותו מתפשט אף במקום אח וזכות האח אין מתפשט אלא במקום שאין בן מעתה יש דברים שלא בארה התורה בזכותם אם לבן אם לאח והרי אנו מזכים בהם את הבן הואיל ומצינו זכותו מרובה כמו שזכרנו מעתה לענין נחלה הבן שמת ויש לו אב והוא מניח זרע אין ספק שזרעו קודם ואפילו בת קודמת לאב שבן ובת במקום שאין בן לענין נחלה כי הדדי נינהו אבל אם אין לו זרע ומניח אחים האב קודם לאחים כך קבלו חכמים בפסוקים שבסדר נחלה שארו זה האב ולא נכתבו כסדר והיה לו לכתוב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו ר"ל לאביו ושמא תאמר הואיל והמקראות צריכין לישבן העמד האב לירש אפילו במקום בן כלומר איש כי ימות ושאר אין לו ונתתם את נחלתו לבנו ובן אין לו ונתתם וכו' ומה ענין לרבות את הבן לעשותו קרוב במקום אב ולמעט את האח שלא לעשותו קרוב במקום אב ואם מפני שהבן קודם לאח הרי מ"מ אח יורש במקום שאין בן וא"כ בשאין בן מיהא יהא קודם לאב זו היא שביארנו שכל שלא התבאר הזכות למי אם לבן אם לאח מזכין את הבן ושמא תאמר שיהו שניהם קודמים לאב ר"ל בן ואח במקום שאין בן א"כ ושאר אין לו שאנו דורשין באב לא הוצרך אלא להעמיד האב קודם לאחי האב וזה פשוט הוא אלא ודאי לא קדם לאב אלא אחד או בן או אח ומעתה מזכין את הבן ולא את האח:

יז. הרי אמרו אלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים, מנה"מ דתניא ונתתם את נחלתו לשארו שארו זה האב מלמד שהאב קודם לאחים יכול יקדום לבן ת"ל הקרוב קרוב קודם. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה, ומוציא אני את האח שכן אין קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה. ליעידה דכתיב (שמות כא,ט) ואם לבנו ייעדנה כו', ותניא במכילתא (משפטים ג) לבנו ולא לאחיו. ולשדה אחוזה, במקדיש את שדהו דכתיב (ויקרא כז,כ) ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד, ותניא בסיפרא ואיתה בערכין בפרק אין מקדישין לפני היובל (כה,ב) ת"ר ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר, לאחר ולא לבן, אתה אומר ולא לבן או אינו אלא לאח כשהוא אומר לאיש אחר הרי אח אמור, הא מה אני מקיים אחר, לאחר ולא לבן. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח, מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה ולעבד עברי, אדרבא מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום, כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן, הא יש בן אין ייבום:

יח. ומה ראית לרבות את הבן לדרשא דהקרוב קרוב קודם ולהוציא את האח, אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו לייבום. ומהדרינן כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין ייבום.

יכול יקדים לבן. מתוך פירוש רשב"ם משמע שרוצה לפרש אף לבן לא נהירא לריב"ם דאם כן הא דמסיק ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח הוה ליה למימר להוציא את האב. ופירש הוא יכול לקדום לבן ולא לאח כו' ואין נראה פירושו כלל כו' ככתוב בתוספות. ונראה לפרש הכי שארו זו האב מלמד שהאב קודם לאחין מדכתביה רחמנא דלא לכתוב רחמנא שארו ואנא ידענא דקדים לאחי האב דאחי האב מכח מאן קאתו כו' אלא ודאי להקדימו לאחי האב כתבו יכול יהא קודם אף לבן דכיון שאני מקדימו יהא קודם לכל אותם הכתובים בפרשה תלמוד לומר הקרוב אליו ואין להקדימו לכל אותם הכתובים דאם כן הקרוב אליו למאי אתא ומה ראית כו' ככתוב בתוספות. תוספות הרא"ש ז"ל.

ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח. איכא למידק והא בהדיא כתיב שהבן קודם לאחים ואפילו לבת דכתיב איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו. ואם כן האיך אפשר דניקום ונאמר שהאב קודם לבן והאחים קודמים לאב וכל שכן שיהו אחים קודמים לבנים. וכי תימא קראי לאו כסדרן כתיבי וכדאמרינן לקמן הני מילי שארו דעל כרחך לאו במקומו כתיב אבל דנערבב קראי כולי האי לא.
וכתב הראב"ד ז"ל דהא דאמרינן מרבה אני את האח לאו למימרא דנרבה את האח ונוציא את הבן אלא הכי קאמר ומה ראית לרבות את הבן מן הקרוב קרוב קודם לפי שיש קורבא לבן אצל האב שאינה לא באב ולא באח. והלא גם לאח יש קורבא שאינה לא באב ולא בבן. והשיב מרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו לייעדה ולשדה אחוזה מה שאין כן לא באב ולא באח ואם כן דין הוא דנרבה אותו מן הקרוב שהוא הקרוב שבכולם. אדרבה מרבה אני את האח פירוש לאו למימרא דאדרבה שנרבה אה האח ונוציא את הבן אלא מה שאתה אומר שהאב קודם לאחין אדרבה שהרי יש לרבות האח מן הקרוב קרוב קודם שאף הוא יש לו קורבא אצל אחיו מה שאינו לא בבן ולא באב ואם כן כמו שאתה מרבה את הבן כך יש לרבות את האח דמה ראית להוציא את האח שהרי בן ואח שקולין הן ואיזה תוציא. ופריק שהבן הוא הקרוב שיש לו קורבא אצל אביו ואפילו במקום שיש אח מה שאין כן באח שאינו קם תחת אביו ליבום במקום שיש בן ואם כן אין לנו לרבות את האח אלא הבן לבדו. וכתב הרב ז"ל ואם תאמר אם כן מכל מקום הרי מצינו שהאח קרוב יותר מן האב שכן קם תחת אביו ליבום ואפילו במקום שיש אב ואין אב קם תחת הבן לכלום. ותירץ דהא ליתא דכיון דאשכחן מיהא דבן קרוב לאב יותר מן האח נמצא שהאב קרוב לבן יותר מן האח שכמו זה קרוב לזה כך זה קרוב לו. וזה תורף דברי הרב ז"ל. ואין דבר זה מחוור כל הצורך. אבל אפשר שאין מרבין מן הקרוב אלא קרוב אחד והוא הקרוב יותר דהקרוב אמר הכתוב ולא הקרובים. ומיהו כל שאנו מוצאין קרובים שזה קרוב כזה כגון שיש לה קורביות כמו לזה על כרחנו שניהם בכלל הקרוב דאיזה מהם תוציא וזהו שנשאו ונתנו בבן ואח לומר ששקולין הן בקורבה ושניהם נכנסים בכלל הקרוב עד שאמרו שהבן הוא יותר קרוב וכיון שאין בן ואח שקולין אין לך לרבות אלא הקרוב שבהן והוא הבן. ומכל מקום אכתי איכא למידק והאיך הקשה שנרבה את הבן ואת האח שאם כן קדימת האב למאן לאחי האב לבד אם כן לשתוק קרא מיניה ואנא ידענא וכדאמרינן לקמן אחי האב לא צריכי למעוטי אחי האב מכח מאן קאתי מכח אב קאי אב וירתי אינהו. על כן יש לומר דהכי קאמר ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האב אדרבה מרבה אני את האח כמו הבן שגם הוא קרוב יותר מן האב ומן הדין ואם כן אין האב קודם אלא לאחי האב והא לא אצטריך אלא על כרחך האי הקרוב אשארו קאי כלומר ונתתם את נחלתו לשארו שהוא הקרוב יותר בנחלה ויקדום אפילו לבן ופריק לעולם לאו לשארו שהוא הקרוב אלא לשארו במקום הקרוב עצמו והוא הבן ומרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה וזה עיקר. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון הר"י ז"ל בעליות יכול יהא קודם לבן. פירוש אף לבן דכיון דעל כרחך קראי שלא כסדרן כתיבי ובא הכתוב להקדים לאב לקרובים הכתובים למעלה בפרשה כגון אחי האב ואחי הבן נאמר מעתה שבא הכתוב להקדים האב לכולן ואפילו לבן. תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם והבן קרוב מן האב לפי שהוא קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה כו'. ואין לפרש יכול יהא קודם לבן לבן דוקא ולא לאחין ומשום דהוה סלקא דעתך שהאח קרוב מן הבן לפי שהוא קם תחת אביו ליבום דאם כן מאי קא מהדר ליה תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם והלא מפני שאנו סבורים שהוא קרוב מן הבן היינו באים לומר שהאב קודם לבן ולא לאח ומה תשובה השיב לזה שמה שאמר תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם כל זמן שלא פירש המשיב במה הבן קרוב יותר מן האח. ומה ראית להוציא הבן ולרבות האח מרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו כו'. איכא דקשיא ליה לימא ליעדה ולנחלה דבהדיא כתיב שהבן והבת קודמים לאח דכתיב איש כי ימות ובן אין לו וגו' ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו וכיון שהבן קודם לאח לנחלה מרבה אני את הבן שיקדים לאב יותר מן האח. והא לא קשיא דתלמודא נסיב לקורבות הנמצאות בבן שאינם נמצאות באח כלל כגון יעידה שאינה באח כלל והיה סלקא דעתך שהיא ראויה להכריע קורבת יבום שהיא באח ואינה בבן כלל אבל קורבה דנחלה אף על פי שהבן קודם לאח אינה ראויה לעמוד כנגד קורבה דיבום לפי שהוא באח ואינה בבן כלל וקורבה דנחלה ישנה באח במקום שאין בן וכיוצא בסוגיא זו יש בקדושין על מנת שעובד את הבן ואינו עובד את האח ובערכין לענין שדה אחוזה ובכולהו לא נקט לנחלה מן הטעם שכתבנו. אלא אי קשיא הא קשיא מאי האי דקא הוי תלמודא ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח ואיך יהא קודם לבן ולא לאחר מאחר שהבן קודם לאח במקום שאין אב כמו שמפורש בפרשה ומה טעם יש לדבר זה הגע עצמך שאם יש שם אב ובן ואח אם אתה אומר שהאב קודם לבן ולא לאח והבן קודם לאח נמצא שהאב יוציא מיד הבן והאח מיד האב והבן מן האח וחוזרים חלילה ואין טעם לדבר זה. ורשב"ם ז"ל פירש דלהכי מקשינן מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח דכיון דקראי שלא כסדרן כתיבי וכן סדר נחלות איש כי ימות ואח אין לו והעברתם את נחלתו לבנו ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו. וזה הפירוש אינו מחוור כל עיקר שאם אמרו לענין שארו קראי שלא כסדרן כתיבי לפי שיש הכרע לדבר דאי אפשר לומר שיהיו אחי האב קודמים לשארו דהיינו האב שהרי אחי האב אינם באים אלא מכח האב אבל האיך נאמר על שאר מקראות שבפרשה שלא כסדרן כתיבי בלא ראיה והכרח. ועוד שלא אמרו קראי שלא כסדרן כתיבי אלא לענין המדרש בלבד אבל פשטן של מקראות מקיים כסדרן ואין מקרא יוצא מידי פשוטו ולפי הפשט הא דכתיב לשארו היינו לשאר קרובים של מת ונמצא הפשט מתקיים כסדרו אבל לענין המדרש שדרשו בו חכמים דשארו זה האב אמרינן דקראי שלא כסדרן כתיבי ומעתה לענין מה שכתוב לאחיו אי אפשר לומר על פשוטו של מקרא דכשלא כסדרן כתיב דבהדיא כתיב שהבת קודם לאחים והאיך נאמר שהאם קודם לבת ולבן. ועוד דאמרינן לקמן מנא ליה שהבן קודם לבת דכתיב איש כי ימות ובן אין לו טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם ולא אמרינן דילמא קראי שלא כסדרן כתיבי בת קודמת לבן למאן דאמר לענין שארו קראי שלא כסדרן כתיבי. ונראה בעיני דודאי פשוט הדבר שהבן קודם לאח לנחלה כדכתיב בהדיא וכן האב קודם לבן לנחלה על כרחך כל שכן שקודם לאח שהרי הבן קודם לאח ושמעתין הכי פירושו יכול יהא האב קודם לבן כלומר אף לבן וכל שכן לאח תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם פירוש הקרוב בעלמא לשאר דברים מן האב הוא הקודם לנחלה והבן קודם מן האב ליעדה הילכך הוא קודם לנחלה. ומה ראית לרבות הבן מכח משמעות הקרוב ולהוציא את האח והלא גם האח קרוב יותר מן האב בעלמא לענין יבום וכל זמן שאין אתה מוצא ראיה שתהא קורבת הבן על האב יתירה וחזקה מקורבת האח על האב מה ראית לקרוא את הבן קרוב יותר מן האב לדינים דעלמא ולהוציא את האח מכלל שם הקרוב ונהי נמי שאי אפשר שהבן והאח שניהם בכלל הקרוב וקודמים לאב דהא על כרחך לא אצטריך שארו להקדים האב לאחי האב דלהא לא אצטריך קרא דאחי האב מכח מאן קאתי מכח אב אלא להקדים האב לאם או לבן אצטריך מכל מקום מה ראית לרבות את הבן במשמעות הקרוב ולהוציא את האח מכלל משמעותו הא איכא למימר איפכא. וכי תימא איפכא לא מצית אמרת שהרי הבן קודם לאח לנחלה מכל מקום כיון שאין קורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח על האב האיך תולה הכתוב קדימת הבן לנחלה בקורבת הבן על האב בעלמא. כיון שקורבת האח על האב חזקה כמוה ואינה עומדת לאח שיהא קודם לאב לנחלה ומעתה יש לך לבטל לדרשה דהקרוב ולא תדרוש קרוב קודם שהרי אי אפשר לך להעמידה ולומר דקורבה בעלמא גורמת קדימה לנחלה והאיך נדרוש דשארו דהיינו האב קודם אף לבן. ומהדרינן מרבה אני את הבן שבן קם תחת אביו ליעדה כו' מה שאין כן לא באב ולא באח ונמצאת קורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח על האב. וחזר המקשה להעמיד דבריו ואמר אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אביו ליבום ונמצאת קורבת האח על האב יתירה בעלמא מקורבת הבן על האב והיה לו לגרום שיהא האח קודם האב לנחלה אי אזלינן לענין נחלה בתר קורבה דעלמא. ומהדרינן כלום יש יבום אלא במקום שאין בן כו' ונמצא כי גם לענין יבום קורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח על האב שהבן פוטר את אמו מן היבום ונמצא נגד מה שפוטר את אמו מן היבום הוי קורבת האח שהוא מיבם נמצאת אמר דקורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח על האב בין לענין יעידה בין לענין יבום ולפי שיש קורבה גדולה ויתירה לבן על האב היא גורמת לו שיהא קודם לנחלה אבל קורבת האח על האב שאינה גדולה כל כך אינה גורמת לאח שיהא קודם לאב ונתקיימה דרשה דהקרוב קרוב קודם לענין הבן שקודם לנחלה ודרשה דשארו נתקיימה לענין קדימת האב לאחים דאלו לקדימת האב לאחי האב לא אצטריך קרא. וכן כתב רבינו חננאל ז"ל תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם קדימת חנוך לראובן יותר מאחי ראובן ואבי ראובן שכן מצינו באמה עבריה שנתנה לו התורה רשות ליעדה לעצמו או לבנו. עד כאן.
הקשו בתוספות בדבור המתחיל יכול יהא קודם לבן. ואם תאמר אם כן כו'. ואם תאמר אחין דכתב רחמנא למה לי כיון דנחלה ממשמשת כו'. ויש לומר דאי לא כתב הכין כו' ככתוב שם בתוספות. אבל לתנאים דלקמן דלא דרשו שארו זה האב קשיא. ויש לומר דאצטריך למכתב אחין לדידהו למדרש אי אתה מעביר מן האב במקום אחים כדלקמן. גליון תוספות.

ליעדה ולשדה אחוזה. הכי נמי הוה מצי למימר ולעבד עברי כדאמרינן בפרק קמא דקידושין שעובד את הבן וכו' ואי משום דהאי פירכא הוא דקיימא לן לתנא דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן הכי נמי שדה אחוזה קיימא מהאי פירכא כדמסיק ואפילו הכי חשיב ליה. ויש לומר דנקט חדא מהנך תרתי דקיימא לן מהאי פירכא. אדרבה מרבה אני את האח. ופירש רשב"ם וסדר נחלות האח ובן ובת ושארו. והדר ביה מזה הפירוש משום דאם כן לא יכתוב שארו כלל ופירש סדר נחלות אח ושארו בן ובת. תוספות הרא"ש ז"ל.

בפרשב"ם בד"ה אדרבה מרבה כו' ואם אין לו אחים ובן אין לו כו' ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו כו' עכ"ל לכאורה מלישנא דאדרבה היינו לרבות האח שיהא קודם לאב ולהוציא הבן שיהיה האב קודמו וכן תסדר ואם אין לו אחים ונתתם נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם לבנו ואם אין לו בן ונתתם לבת כו' אבל ניחא לפרש כמו שפירש מדלא קאמר אדרבה מרבה אני האח ואוציא את הבן והבת משמע דלא קאמר אדרבה אלא לענין לרבות האח שיהיה האח קודם לבן ובת מיהו כולן קודמין לאב והיינו משום דלמאי דלא אסיק אכתי השתא דכתיב שארו לאקדומיה לאב שפיר קא קשיא ליה להקדים כולן לאב והמתרץ לא השיב לו השתא אלא דליכא למימר אדרבא ובודאי הבן ובת קודם לאח ומיהו אכתי איכא למימר דכולהו קודמין לאב עד דמסיק ליה דע"כ כתיב שארו לאקדומיה לאב וק"ל:

תוס' בד"ה יכול יהא כו' וא"ת אחי אביו דכתב רחמנא ל"ל כו' עכ"ל מה שהקדימו המאוחר בפסוק להקשות על אחי אביו ל"ל ואח"כ על האחין ל"ל משום דהך קושיא דאחי אביו ל"ל היא קשה לכ"ע אבל אחין ל"ל אינו קשה רק למ"ד לאו כסדרן כתיבי אבל למ"ד כסדרן כתיבי איצטריך למכתב אחין למדרש מוהעברת במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה כו' ולא נימא והעברת במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין דהשתא דכתיב אחין בקרא ממילא שמעינן לה כפרשב"ם לקמן וק"ל:

בא"ד דאי לא כתיב אחי אביו ה"א דכסדרן כתיבי ואחי המת קודמין כו' עכ"ל ואין להקשות לפום סברא דהשתא אחין ל"ל דהא ליכא למימר כמו שתרצו לקמן דה"א אב קודם לבת כו' דהא השתא כסדרן כתיבי ולית לן לאקדומי לאב אחד מהנך די"ל דהשתא ניחא דכסדרן כתיבי איצטריך למכתב אחין לאקדומי לאב דאי לא הוה כתיבי אחין אע"ג דמסברא אחין קדמי לאב כמ"ש התוספות לקמן מ"מ כיון דאחין לא כתיבי ואב כתיב אית לן לאקדומי לאב טפי מאח וק"ל:

בא"ד וא"ת ואחין דכתב רחמנא ל"ל כו' וי"ל דאי לא כתיב כו' דאית לן לאקדומי אב לחד מהנך כו' עכ"ל וק"ק דהקרוב קרוב קודם ל"ל דע"כ לית לן לאקדומי (מכולן לאב) [לאב מכולן] דא"כ לא לכתוב אחין ודו"ק:

גמרא איידי דאתיא ליה מדרשה כו' ומאי דרשה כו'. לכאורה מפשטא דקרא דאחי האב ש"מ האב דמכח מאן קאתי [ואין צריך ע"ז דרשה דלשארו] ולימוד דשארו זה האב אצטריך להקדימו לאח וזה לא נשמע ממתני' דאב קודם לאח ואי משום דאקדמיה לאחין ה"נ אקדמיה לבנים את האב אף דבנים קודמין. וצ"ל מ"מ כיון דאב גופיה בפירוש נכתב בתורה (ואתיא) [אתיא] מדרשה [ר"ל הא דנכתב בתורה בפירוש הוא אתיא מדרשה דדרשינן שארו זה האב] משא"כ מאחי האב לא נשמע רק ע"י כ"ש וקושטא הוא שהתורה כתבה בפירוש לאב [מדרשה דשארו] לזה פתח ביה כי התנא אינו חושב בבבא זו רק מה שנכתב בפירוש לא מה שנשמע מכלל דיוק [וכפירוש לא אתיא רק מדרשה וחביבא ליה]:

גמ' ומה ראית כו' . פשטא משמע ומה ראית לרבות הבן מהקרוב שיהיה קודם לאב ולהוציא האח משארו מלמד שהאב קודם לאח אדרבה מרבה אני את האח מהקרוב שכן קם כו' ואוציא הבן משארו ויהיה הסדר אח. אב. בן. דאף דודאי בן ואח בכל אחד יש צד להקדים לאב שאין קם תחת בנו למאומה מ"מ בע"כ שארו מורה לן לאקדומי לחד מנהון דלאקדומי לאחי האב לא צריך כדמסיק מכח מאן קאתי אחי האב מכח כו' רק מנ"ל לאקדומי לאח דלמא לבן. וכן משמע מהתוס' ומה ראית דמוקמית הקרוב לבן ושארו להקדים לאח אימא איפכא (כאן חסר חצי שורה מהכתבים שאכלה בהם מלחת אבל לפי דעתינו קל בעיני המעיין לבא בזה על כוונת המחבר ואנחנו לא נדע אם נעשה בתיקון מה שנראה לנו את השוה לכל נפש לכן הנחנוהו כמות שהוא. כן היה במוסגר) (ט) אלא מנ"ל שהבן קודם (חסר איזה תיבות) שכן קם וכו'. והאב בודאי לפי"ז לאחרונה יסע שאין לו שום יתרון רק לא נחית להקשות אכתי בזה עד לבסוף ולזה כתב (הרשב"ם) ומשום דמלתא דפשיטא הוא לא חשש התלמוד להקשות מה ראית לרבות הבן כו' א"כ כשמקשה דלמא האח קודם לבן בעל כרחו האב בתרייהו ולזה מפרש ומה ראית כו' כאלו אמר ומה ראית להקדים בן לאח שהרי אתה אומר בן קודם לאב ואב קודם לאחין כמו שהאריך לפרש וסיים אדרבה מרבה אני את האח כדלקמן כו' ולקמיה מפרש בהדיא בד"ה אדרבה ומהפכינן קרא כה"ג אח בן. בת אב. ויש לראות מאי דוחקיה. ועוד דלפי"ז דפשיטא ליה להמקשה דבן קודם לאב בע"כ בן קודם לאח דאי אח קודם. אב להיכן תשליכו. אי קודם לאח או מיד אחר אח א"כ יהיה האב קודם לבן ואי בתר בן א"כ לא יהיה שארו מוקדם רק לאחי האב ולא צריך קרא ודו"ק. [עיין במהרש"א שמישבו]:
ברשב"ם בד"ה דתניא ונתתם את נחלתו כו' ובד"ה מלמד שהאב של מת קודם לאחיו של מת כו' וכן תסדר כו'. משום דלגבי שארו לא כתיב אם אין לו שהוא האחרון במקרא לזה הוסיף כלומר כו': אותם כו' ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב ואח"כ ונתתם וגו' לאחיו כלומר אם אין לו שאר

בתוס' בד"ה יכול יהא קודם לבן פריב"ם יהא קודם לבן ולא לאח כו' . יש לראות מהי תיתי נהפוך המקראות ונאמר לפי"ז אח אב בן דלא כסדר המקרא דאף דשארו צריכא למיקדמי' דשארו למה לי מ"מ למה נהפך דאח ללא צורך בשלמא לפרש"י או לפי' התוס' ניחא דבתחלה למה דלא ידע הקרוב כו' פריך כיון דשארו ע"כ צריכי למיקדמיה נקדמיה לגמרי ויהא קודם אף לבן ת"ל הקרוב כו' ותו פריך כיון דהקרוב לגלויי על סדר נחלות קאתי לסדר לפי קורבתן מה ראית כו' אבל לריב"ם קודם דגלי לימוד דהקרוב למה נהפך אח קודם לבן:

בתוס' בד"ה יכול כו' וא"ת כו' עד יעקב כו' ובראש וסוף הדבור כתבו ראובן דלקמן אמרינן גמירי דלא כלה שבטא א"כ אי אפשר לומר לפי האמת רק עד ראובן ממשמשת למעלה א"כ אף שהשבט קיים ממשמשת ליעקב וחוזרת לכל ישראל. פשוט: דאי אפשר שבא ליעקב אם לא שכלה שבטא משא"כ בה"א זו דאף שיש בן ובת ואח אפ"ה
הא דקאמר גמירי דלא כלה כו'. והא מקרא מוכח דאל"כ נמצא הסבת נחלה שלא ע"י בת [בכלה שבטא דממשמש עד יעקב וחוזר לכל ישראל] דמ"מ שמא משום דלא שכיחא משא"כ בה"א זו שכיחא ושכיחא דכל נחלות לעולם א"א שלא יהיה מוסבת:

בא"ד כיון דדריש מקרא לקמן שאין לך וכו' . מכח הך קושית התוס' גופיה הו"מ למימר דלא נאמר משמוש היכא שיש בן ובת ואח וכן משמעות הרשב"ם דהיכא דיעקב קיים יורש וקרא איירי כשמת לא ימשמש:

בא"ד וא"ת אחי אביו כו' . לעיל [בד"ה ואחין מן האב] דקדקו אמשנה [אמאי לא קתני אחי האב ותירצו דידעינן ע"י משמוש וחזרו והקשו אחין מן האב לא ליתני הא שמעינן לה ע"י משמוש] וכאן אקרא גופיה:

בא"ד ה"א דכסדרן כתיבי כו' . ושארו לגופיה שיורש האב אחר האחין וע"ז הקשה הרשב"א ממנ"פ אם ר"ל בה"א דשארו לגופיה שיהא יורש אטו בר קשא כו' ואם ר"ל בה"א דשארו לגופיה שיהיה דוקא אחר האח ולא קודם דאלו לא נכתב כלל ה"א מסברא קודם אח א"כ לפי האמת שלנו דקושטא הוא דלכך כתיבא אחי האב להורות דאב קודם לא לכתוב רחמנא לא אב ולא אחי האב [ויהיה נשאר כסברא מבחוץ דאב קודם לאחין]. ובאמת אין לאומרו כלל שיכתוב רחמנא אחי האב לאקדומי האב לאח משום דאי לא כתבי' ה"א האב אחר אחיו ככתוב ואלו לא כתיב אב ג"כ ה"א אב קודם לאחין ומה"א זה מתיירא התורה ולכך כתבה אב להורות שהוא בתר אחיו ולכך אצטריך אחי האב להורות שהוא קודם אחין. דכלפי לייא דא"כ לא מורה התורה יותר באב ואחי האב יותר מהה"א אלו לא נכתבו שניהם דאלו לא נכתבו שניהם נמי הייתי אומר כן. ודברים פשוטים ודברי מותר הם והארכתי בהסברתו שלא תגמגם:
שם תירוץ ריב"ם דכתבינן לאשמעינן דקרא שלא כסדרן כתיבי כו'. הסגנון של התירוץ הזה רחוק שיכתוב התורה ייתור משום הכי טפי הו"ל למיכתב כסדרן. גם מפי' רשב"ם משמע דמהקרוב שמעינן שנסדר אותן כפי קורבתן:

בא"ד ואומר ר"י דמאין לו כו' . אף דכתב אחין ה"א אחין מצד אח יורש לא משום משמוש (ומה שהקשו אח"כ ואחין דכתב רחמנא למה לי כו' עד ראובן כו' היינו ודאי דאף אם לא השמיענו דאח יורש מצד אח מ"מ נדע מכח משמוש למעלה לבתר דכתב אחי האב זה היה במוסגר) ולעיל [בבא בתרא קח ע"א בד"ה ואחין מן האב] שכתבו דמבני אחיות ידעינן משמוש דאחי האב אף שנאמר דאחיות יורשת מצד שהיא אחותה מ"מ ידעינן משמוש מבני אחיות שיורשין אמן בקבר וזה נקרא משמוש למעלה הואיל שהוא ע"י אמן. מיהו לפי"ז נדע משמוש למעלה מאם אין לו אחין דדרשינן עיין דהיינו בני אחין וצ"ל דזה נקרא משמוש למטה כיון שאח יורש מכח אחיו ומוריש לבניו ובני בניו וא"כ אחי האב לא ידעינן מבני אחין. ונראה שהתוס' לעיל ליש לומר כתבו כן שיש לומר שלכך לא שנה מתני' אחי האב שסומך על בני אחיות דלא ס"ל חילוק בין משמוש למשמוש. ומ"מ התורה אפשר דכתבה ולא סומכת עצמה על אין לו אחין עיין שלא יטעה לחלק בין משמוש למעלה למשמוש למטה:
שם דמאין לו לא הוי שמעינן נחלה ממשמשת למעלה כו'. וא"ל ואלא מאן לירות כיון דבן ואח אין לו אלא דה"א אבי האב [ולא אחי האב.] וכן עד ראובן (י) א"כ מצינו העברת נחלה משבט לשבט דממשמש עד יעקב ומוריש לכל ישראל ומ"ש הסבת נחלה ע"י בת כשיורשת כשאין בן ה"נ ע"י בן כשאין לו [לבן] בן ואח. וא"ל ע"י בת יש ודאי הסבת נחלה דבנה ובעלה יורשה משא"כ בבן [כשיש לו בן או אח] דבבת נמי יכול להיות שאביה ואחיה ודודיה נוחלין. (גם כאן חסר כמו כן שורה שלימה) (כ): תירץ הרשב"א אוא"ת ראשון [א"כ לא ירשו בן ובת וכו' דנחלה ממשמשת כו'] דבה"א נמי היתה ודאי לעולם הסבת נחלה בשכולן קיימין ובזה אתי שפיר קצת דפריך (כאן נמחקים איזה נחלה שלא ע"י [ירושת ו]נישואי הבת. וזה קאי למ"ד שלא כסדרן דמוקי והעברתם לכדרבי. תיבות ונ"ל שכוון לקושית הגמרא דף ק"ט ע"ב ואימא שארו זה) האם הא א"כ נמצא הסבת אלא משום דבאם לא פסיקא הסבת נחלה שאם כל היורשין קיימין בנה הוא היורש הראשון ולא מוסבת הנחלה משא"כ בבת אף שבאם אם יש לה בן מאיש אחר נמי יורשה. ואולי באמת ר"י לא ס"ל תירוץ רשב"א [על קושית וא"ת ראשון] דמקרא לא שמעינן אין לך מעביר כו' רק תלמודא נקיט לשון זה מפני שהאמת הוא כן ואי משום דממילא שמעינן מדכתב בבת והעברתם ואינך ונתתם היינו משום לאורויי דין בבת דבנה ובעלה יורשה וכן משמע מפי' רשב"ם בהדיא בסמוך דף ק"ט ע"ב אבל הרשב"א לא פירש כן כמ"ש לקמן (בבא בתרא דף ק"י ע"א) בתוס' בד"ה טעמא ור"י כתב שם בענין אחר. ובזה תלוי הואם תאמר כאן ודו"ק:

בא"ד וא"ת אחין דכתב רחמנא למה לי כיון דנחלה ממשמש עד ראובן כו' . בזה הדבור שאין כאן מקומו לכאורה גם הקדימו אחי האב לוא"ת אחרון כו' ובזה א"ש (עה"ג) אם יש נ"מ אם הנחלה ע"י משמוש או מצד עצמו וכמ"ש לעיל [בד"ה והאחין מן האב] לא קשיא נמי על התורה אחין דכתב רחמנא למה לי דנדע ממשמוש כו':
בסה"ד וי"ל דאי לא כתב אחין כו' למ"ד כסדרן ושארו ר"ל אשתו אין מקום להך י"ל ואולי גם אין קושיא לדידיה הוא"ת כיון דאחי האב צריך לכתוב משום משמוש אי לא כתב אחין בהכרח ה"א אחי האב קודמין דכך מסודר ואף שאבי האב לא כתיב [ואפ"ה קודם לאחי האב גם למ"ד כסדרן] מ"מ מסברא קודם לאחי האב ועיין:

ר"ש ד"ה דתניא. וכתיב נמי כי אם לשארו כו' ולאביו. משמע דמפרשו בכלל ופרט כפשטי' ועמש"כ בנת"ע (דף ק"ב ב') בס"ד:

ר"ש ד"ה מלמד. אתא לגלויי על סדר כו'. כצ"ל ומלת פי מיותרת:

בא"ד ונתתם א"נ לשארו הקרוב. ובסה"ד משך מלת הקרוב למטה ועמש"כ בנת"ע אות ח'. אבל כאן הוא ללא צורך דשארי קרובים הכתובים אחר כי אם לשארו באו כאן בפירוש. ולמעוטי אם ואחות נמי שמעינן מן ממשפחתו ומהקישא דירושה שניה לראשונה דלקמן (קי"ג ב'):

ר"ש ד"ה אדרבה ומהפכינן כו'. ונתתם א"נ לאחיו. כצ"ל:

תד"ה יכול (הא'). ולא פריך השתא שיקדום אף לבן כו'. כצ"ל:

תד"ה יכול (הב'). וי"ל כו' בבן דגר כו'. ע"כ ר"ל דמת בן הגר דא"ת דהגר מת א"א לקיים שירשנו אחיו. וכן מש"כ וב"ב של גר ג"כ כוונתם דמת בן הבן דאל"כ אכתי ל"מ לה שירשנו אחי אביו. וק"ל דבמת בן הגר אביו הגר ירשנו בקבר והוא יוריש לבניו אחי המת בשוה לבן המת ואיך אתה קורא ואם אין לו בת ונתתם א"נ לאחיו וכן יקשה במת בן בן הגר ירשו אחי אביו מאביהם הגר בשוה עם אבי המת וחלקו ירשו אחי המת עם בנו בשוה. וי"ל דיתפרש הקרא ע"ד שהקשה ר"פ לאביי לקמן (ק"י) ע"ש ודו"ק:

ועוד כדכתיב ואיש כי ימות ובן אין לו וגו'. הא יש לו בן בנו יורשו זכי היכי דפרשת נחלות פתחה בירושת הבן לאביו כך היה לו לתנא לפתוח: חדא דאתחולי כו'. מסקנא דקושיא היא: דאתיא ליה מדרשא. שהאב נוחל את בנו: דתניא ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו זה האב. של מת ואשמעינן קרא שהאב פעמים שיורש את בנו דשארו היינו אביו כדכתיב (ויקרא יח) שאר אביך הוא כדלקמן וכתיב נמי כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו': מלמד שהאב. של מת קודם לאחיו של מת כגון שאם מת ראובן בלא בנים יעקב יורשו ולא שמעון אחיו יורשו ולקמיה מפרש ואזיל היאך למידין אנו מכאן שקודם לאחין ולא לבנים ובנות של מת ולקמן פרכינן והא קראי לאו הכי כתיבי ומשני קראי שלא כסדרן כתיבי דמאי דכתיב הקרוב אליו דמשמע הקרוב קרוב קודם אתא לגלויי על (פי) סדר נחלות דשלא כסדרן כתיבי אלא הקרוב קרוב תקדים לירש וכן תסדר אותן איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב ואח''כ ונתתם וגו' לאחיו כלומר שאם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחין לאביו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה: יכול. יהא יעקב קודם לחנוך בן ראובן דאפי' היכא דהניח ראובן זרע יירש יעקב ולעולם לא יירש בן ראובן אלא היכא דאין יעקב קיים ונסדר הפסוק כן איש כי ימות ונתתם את נחלתו לשארו ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו' כלומד אם אין לו שאר וגם בן אין לו שיירש במקום שאין שאר והעברתם את נחלתו לבתו: הקרוב קרוב. למת יותר הוא קודם בנחלה ליורשו והבן של מת כגון חנוך בן ראובן קרוב הוא לראובן יותר מיעקב אביו שהרי קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה כדלקמן אבל האב לא מצינו שיהא קם תחת בנו לכלום ומשום דמילתא דפשיטא הוא לא חשש הגמרא להקשות ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האב כי היכי דפריך לקמיה ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח דבשלמא גבי אח אשכחן שום קורבה שקם תחת אחיו ליבום אבל באב לא מצינו כלל: ומה ראית לרבות את הבן. של מת שיהא קודם לאבי המת וכל שכן שקודם לאחי המת היכא דליכא אב ולהוציא את האח ולומר שהאב קודם לאח וכל שכן שהבן שקודם לאב קודם לאח אדרבה מרבה אני את האח כדלקמיה: מרבה אני את הבן. חנוך בן ראובן שיקום תחת אביו לנחלה טפי משמעון אחי ראובן שהרי קם חנוך תחת אביו ראובן ליעוד שאם קנה ראובן אמה העבריה יכול ליעדה לו כשירצה בכסף מקנתה שנתן לאביה זה ימים וכבר ניתנו להוצאה ואין צריך ליתן קדושין אחרים אלא כך יאמר הרי את מיועדת לי כדכתיב (שמות כא) ואם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה וגו' מכלל שיכול לייעדה וגם לבנו יכול לייעדה כדכתיב ואם לבנו ייעדנה וגו' אבל לאדם אחר אין יכול לייעדה אלא א''כ יקדשנה האיש קדושין גמורין ואפי' לאחיו אין יכול לייעדה: ולשדה אחוזה. דרשינן בערכין בפרק אין מקדישין ותניא נמי בתורת כהנים ואם לא יגאל את השדה בעליו שהקדישו ואם מכר את השדה הגזבר מכרה לאיש אחר לאיש אחד ולא לבנו של מקדיש והיה השדה בצאתו ביובל קודש וגו' שיוצאה לכהנים ביובל אבל אם לא פדאו איש אחר אלא בנו חוזרת לאביו ביובל אבל אם אחיו של מקדיש פדאו יוצאה לכהנים כדכתיב לאיש אחר דהיינו אחיו אבל בנו לאו אחר הוא והתם נמי פרכינן מה ראית לרבות את הבן כו' כי הכא שכן קם תחת אביו כו' אבל לא מצי למימר שבן קודם את אחי המת לנחלה כמו שסדור בפרשה ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו דכיון דקראי לאו כסדרן כתיבי כדמוכח קרא כדכתב הקרוב קרוב קודם ונימא דאח קודם בין לאב בין לבן: אדרבה מרבה אני את האח כו'. ומהפכינן קרא כי האי גוונא איש כי ימות ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לבנו אי נמי ואם אין לו אחים ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו הקרוב אליו ממשפחתו וירש: ליבום. כדכתיב (דברים כה) כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' אבל הבן אינו מייבם את אמו: ומשני כלום יש יבום כו' הא יש בן אין יבום. אלמא אפילו לגבי יבום קם הבן תחת אביו טפי מאחי אביו שהרי פוטר אותה ממנו:

יכול יהא קודם לבן. פריב''ם יהא קודם לבן ולא לאח כדמסיק בתר הכי דאדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום ולא פריך השתא שיקדום אב לבן דהא פשיטא ליה להאי תנא שאין להקדימו אלא לאחד מהן או לאח או לבן ולאו לתרוייהו דהא אי לאו נכתב שארו לא היינו מקדימין אפי' לאחד שהרי האב אינו קם תחת בנו לשום דבר ולכך השתא דכתב שארו די אם נקדימנו לאחד מהן ובזה נושא ונותן איזה מהן קרוב יותר אח או בן ונקדימנו למרוחק שבהן ואין נראה פירושו כלל דכיון דאין סברא להקדימו אלא לאחד מהן מה צריך לדרשא דהקרוב קרוב מסברא יש לי להקדימו לאח יותר מלבן כדמסיק כלום יש יבום אלא במקום שאין בן ונראה לפרש דהשתא קאמר יכול יקדום אף לבן דמדכתב שארו להקדים אקדמוניה לכל הכתוב בפרשה תלמוד לומר הקרוב אליו דקרוב קודם ומה ראית דמוקמת הקרוב לבן ושארו להקדים לאח אימא איפכא: יכול יהא קודם לבן. ואם תאמר אם כן לא יירשו בן ובת ואח לעולם אם האב קודם לבן שהרי האב יורשו בקבר ואם יקדום אבי המת לבנו ולבתו ולאחיו יקדום אחריו אבי אביו דנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן כדנפקא ליה לקמן (דף קטו:) ויש לומר דאיכא לאוקומי לקרא דיורשין בן ובת ואח בבן דגר ובבן בנו של גר כדי לקיים שיירשנו אחי אביו אי נמי היכא דאיכא בן ובת או אח לא נאמר דממשמשת והולכת כיון דדריש מקרא לקמן (דף קט:) שאין לך מעביר נחלה משבט לשבט אלא בת הואיל ובנה ובעלה יורשה דאם כן נמצא כל נחלות מעבירות משבט לשבט דממשמשת נחלה עד יעקב אבינו ומוריש לכל ישראל כיון שהאבות קודמין לבן ולבת ולאח רשב''א ואם תאמר אחי אביו דכתב רחמנא למה לי תיפוק לי מאין לו עיין עליו דדרשי' מינה לקמן (דף קטו.) דנחלה ממשמשת ובאה ותירץ ריב''ם דכתביה לאשמועינן דקראי שלא כסדרן כתיבי דאי לא כתב אחי אביו הוי אמינא דכסדרן כתיבי ואחי המת קודמין לאב אבל השתא דכתב אחי אביו על כרחך לא נכתב שארו אלא להקדימו לאחין דלהקדימו לאחי האב לא איצטריך כדאמרינן לקמן וקשיא לר''י התינח למאן דאמר קראי לאו כסדרן כתיבי אלא למאן דאמר כסדרן כתיבי אמאי כתב אחי האב ועוד קשיא לרשב''א דאפילו למאן דאמר שלא כסדרן כתיבי לא איצטריך למכתב אחי האב דעל כרחך לא נכתב שארו אלא להקדימו לאחיו דבע''א למאי כתבי' רחמנא דאי לאשמועינן דהיכא דליכא בן ובת ואח שהוא יורש פשיטא אלא מאן לירת אטו בר קשא דמתא לירת כדאמרינן לקמן (דף קי:) וליכא למימר אי לאו דכתב אחי האב הוה אמינא דאיצטריך שארו לאשמועינן שהאחין קודמין לאב דאי לא הוה כתב שארו הוה אמינא דאב קודם לאחיו דאי היינו אומרים דאב קודם לאחיו לא לכתוב רחמנא לא אב ולא אחי האב ועוד דכולה שמעתין אנו דוחקין למצוא פסוק מנא לן דאב קודם לאחיו משום דמסברא אית לן למימר דאחיו קדמי ואור''י דמאין לו לא הוה שמעינן נחלה ממשמשת למעלה אלא למטה כגון בן הבן ובת הבן ובן בת הבן אע''ג דעלה אמר לקמן דנחלה הולכת וממשמשת עד ראובן דהיינו למעלה אהאי קרא דאחי אביו סמיך וא''ת ואחין דכתב רחמנא למה לי כיון דנחלה ממשמשת עד ראובן ירש האב בקבר להנחיל לבניו הנותרים וי''ל דאי לא כתב אחין ה''א שהאב קודם לבת דאית לן לאקדומי אב לחד מהנך דכתיבי בהדיא בקרא: שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה. ה''ה דה''מ למנקט נמי ולעבד עברי: כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. אין לפרש דלא עדיף לענין יבום בן מאח אלא כלומר הן שוין לענין יבום וא''כ הכי נמי עדיף בן מאח משום דקם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה דעל כרחך לקמן גבי בת לא אפשר לפרש כן דאמרינן כיון דלענין יבום כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו כלומר ותהא עדיפא בת מאח שיקדום אב לאח ולא לבת ואי לא עדיפא מאח לענין יבום היכי עדיפא מיניה לענין נחלה אלא ודאי מהאי טעמא דכלום יש יבום אלא במקום שאין בת דהיא עדיפא מאח דבת מקימה שם ואח אינו מקים שם אלא צריך לייבם: