בבא בתרא קט ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קט - א

ומקשה הגמרא: טעמא דאיכא האי פירכא, ["כלום יש יבום אלא במקום שאין בן"] הא לאו הכי הוה אמינא אח עדיף, וקשה, מדוע נזקקנו לפירכא זו, תיפוק ליה דהכא תרתי [בן עדיף על האח בשני מקרים, ליעדה, ולשדה אחוזה] והכא חדא [והאח אינו עדיף עליו אלא לענין יבום]?

ומתרצת הגמרא, בשדה אחוזה גופה לא ידענו שהבן קם תחת אביו אלא מהאי טעמא הוא, דקא קיימא ליה לתנא, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. הא יש בן אין יבום.

כלומר, בתורה לא נאמר בפירוש שהבן קם תחת אביו אלא לענין יעוד. ואילולי הפירכא, "כלום יש יבום אלא במקום שאין בן", הוי בן כמו אח, שהבן קרוב לאביו לענין יעוד, והאח לענין יבום.

ורק לאחר שפרכנו "אין יבום אלא במקום שאין בן", אפשר ללמוד שהבן קם תחת אביו לשדה אחוזה, ולעבד עברי ולנחלה.

הגמרא חוזרת לדון בדברי התנא הנ"ל, "שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין".

ומקשה הגמרא: אימא, "שארו" זה האב, מלמד שהאב [אבי המת] קודם לבת. יכול יקדים לבן תלמוד לומר "הקרוב" קרוב קרוב קודם ^[21].

ומנלן שהבת קודמת לאבי המת בירושה?

ומתרצת הגמרא: כיון דלענין יבום, בן ובת כי הדדי נינהו, ושניהם מקימים שם לאביהם בשוה ^[22], לענין נחלה נמי, בן ובת כי הדדי נינהו. ושניהם קודמים לאבי המת ^[23].

ומקשה הגמרא: אימא "שארו" זה האב, מלמד שהאב קודם לאחי האב, יכול יקדים לאחין תלמוד לומר "הקרוב" קרוב קרוב קודם.

ולפי זה סדר הנחלות, בן, בת, אח, אב, אחי האב.

ומנלן שהאב קודם לאחי המת?

ומתרצת הגמרא: אחי האב לא צריכי קרא. ובודאי שהאב עצמו קודם להם.

כיון שאחי האב מכח מאן קא אתו [מכח מי באים לירש את בן אחיהם] ? מכח אביו! וכי יעלה על דעתך לומר שגם אם קאי אב [אבי המת קיים] קא ירתי אחי האב?!

ולכן דרשינן "שארו" להקדים את האב לאחי המת.

ומקשה הגמרא: והא קראי לאו הכי כתיבי, דכתיב "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו" וגו', דהיינו, אחי האב קודמים ל"שאר"?

ומתרצת הגמרא: ודאי קראי שלא כסדרן כתיבי. והראיה, שהקדים את אחי האב לאב, אף על פי שהאב קודם לאחיו הבאים מכחו, כדלעיל.

ועל כרחך שלא דקדק הכתוב בסדרן, משום שסמך על דרשת "קרוב קרוב קודם". ומעצמך תסדר אותם לפי קורבתם. דהיינו, בן, בת, אבי המת, אחי המת, אחי האב.

עד כאן אופן אחד לדרשת דין ירושת האב.

והאי תנא המובא לקמן, מייתי לה לדין ירושת האב, מהכא:

דתניא: את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי, "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לביתו" וגו'.

ודרשו חכמים, ממה שנקט הכתוב לשון "והעברתם", ולא לשון "ונתתם", שיש אחר הראוי לירש את הבן, והוא האב. אלא שבמקום שיש בת אתה מעביר את הנחלה מן הראוי לירש, דהיינו, האב לב?ית?ו?. ואולם אי אתה מעביר את הנחלה מן האב במקום אחין.

ומקשה הגמרא: אימא, במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין,

הערות

^[21] עיין ברשב"ם, דקושיית הגמרא, שיקדים אב לאחים ולבת, כיון דבת אינה קמה תחת אביה לכלום. וסברת המקשן, שאבי המת קרוב יותר למת מאשר אח. אך בן המת עדיף עליו, כיון שקם תחתיו ליעוד. ולכן, סדר הנחלות לפי סברתו, בן, הקם תחתיו ליעוד, אב שהוא קרוב, אח, הקם תחתיו ליבום, ובת, שאינה קמה תחתיו לכלום. וסברת התרצן, דאף בת קמה תחת אביה ליבום כבן, ולכן אף היא קודמת לאב. על פי המהרש"א והשיטה מקובצת.

^[22] בפרשת יבום נאמר (דברים כה' ה'), "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". לכאורה בפסוק זה לא נזכר אלא שהבן פוטר את אמו מן היבום. והתחבטו הראשונים, מנין לנו שאף הבת פוטרתה? מן היבום? ונאמרו בזה כמה אופנים: אופן א' בתוספות: דכתיב "אין לו", ודרשינן, "עיין עליו", כלומר, חפש לו בן בכל צורה שהיא. ודרשינן מכאן, דאף ממזר, ובת, מקימים שם לאביהם. אופן ב', דכתיב (שם פסוק ו'), "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל", ודרשינן, פרט לזה שיש לו בת, שאין שמו מחוי. הרשב"א כתב, דנפקא לן מדכתיב דבת קודמת לאחי המת לנחלה. ואם אינה פוטרת מן היבום היכי קודמת להם? שהרי מי שקודם ליבום הוא קודם לנחלה?!, ומכאן מוכח שהבת פוטרת מן היבום.

^[23] ובאור הדבר, ענין יבום הוא שהבן קם תחת אביו, וכאילו המת עדיין קיים. וכיון שבת אף היא מקימה שם לאביה המת כמו בן, ודאי אין האב קודם לה לנחלה. שיטה מקובצת. וכמשנ"ת לעיל, דגדר ירושת בן שונה משאר הירושות. וחשיב כ"קם תחת אביו המת".

דהכא תרתי והכא חדא [שכאן יש שתי הוכחות וכאן יש רק אחת]!

ומשיבים: דין שדה אחוזה גופה [עצמו] שדווקא הבן הוא העומד במקום האב בפדיון השדה, מהאי טעמא [מטעם זה עצמו] הוא דקא קיימא ליה [שעומד, שמוכח לו] לתנא, שכן דין זה לא נאמר במפורש בתורה, וכדי להוכיח שהבן פודה ולא האח, למרות שהאח עומד תחת המת ליבום, אומרים שם: כלום יש יבום אלא במקום שאין בן, הא [הרי] אם יש בן אין יבום. ואם כן ההוכחה מדין שדה אחוזה אינה הוכחה נוספת, שהרי אינה עומדת לעצמה. ומקשים על הדרשה מצד אחר: מדוע נקדים את האב רק לאחים?

אימא [אמור] שיקדם גם לבת, ודרוש בדרך אחרת: "שארו" — זה האב, מלמד שהאב קודם לבת בירושה; יכול יקדים לבן? תלמוד לומר: "הקרוב" — קרוב קרוב קודם!

ודוחים: כיון שלענין יבום — בן ובת כי הדדי נינהו [זה כמו זה הם], שאם יש למת בן או בת אין דין יבום, לענין נחלה נמי [גם כן] בן ובת כי הדדי נינהו [זה כמו זה הם] ושניהם קודמים לאב.

ומקשים עוד, ואימא [ואמור] דרשה אחרת ובאופן זה: "שארו" — זה האב, מלמד שהאב קודם לאחי האב; יכול יקדים לאחין? תלמוד לומר: "הקרוב" — קרוב קרוב קודם!

ודוחים: אחי האב לא צריכי קרא [אינם צריכים כתוב] מיוחד ללמד שהאב קודם להם בירושה, כי אחי האב מכח מאן קא אתו [מכח מי הם באים], מכח מה באה ירושתם? מכח אב שהרי הם באים לרשת את בן אחיהם מכוחו של אחיהם. וכי יכול אתה לומר שכאשר קאי [עומד, קיים] האב עצמו קא ירתי [יורשים] אחי האב? ונמצא למסקנה שאין אפשרות לדרוש את הכתובים בדרך זו, אלא כדי ללמד שהאב ("שארו") קודם לאחים.

ומקשים: וכיצד אפשר לדרוש כך? והא קראי לאו הכי כתיבי [והרי הכתובים לא כך נאמרו], דכתיב [שנאמר]: "...ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו", ורק אחר כך: "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו" (במדבר כז, יא)! ומשיבים: קראי [הכתובים] שלא כסדרן כתיבי [כתובים] כפי שהסברנו, שהרי לא ייתכן שאחי האב יקדמו לאב, ומשום כך יכולים אנו לדרוש בדרך זו.

א על הלכה זו שהאב קודם לאחים, ודרשוה מ"שארו", מעירים: והאי תנא מייתי לה מהכא [ותנא זה מביא, למד אותה מכאן], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: את זו דרש ר' ישמעאל בר' יוסי, נאמר: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז, ח), ומלשון "והעברתם" הוא למד: במקום שיש בת אתה מעביר נחלה ממי שיש לו לכאורה זכות ירושה מוקדמת, כלומר, מן האב, ומכאן יש לדייק: ואי (ואין) אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין, שלא נאמר כן בקרובים אחרים כשהאב קרוב יותר מהם למת, כגון אחים.

ושואלים: ואימא [ואמור] ודרוש כתוב זה באותה דרך, אך באופן אחר: במקום שיש בת אתה מעביר נחלה מן האחין,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

from the fact that here, there are two examples of the superiority of a son, designation and an ancestral field, and here, there is only one demonstration of the superiority of a brother, levirate marriage?

The Gemara answers: With regard to an ancestral field itself, the tanna establishes his ruling from this same reason: Is there levirate marriage except in a case where there is no son? In a case where there is a son, there is no levirate marriage. The determination that the redemption of the ancestral field by a son is in place of the redemption of the field by the father, whereas the redemption of the field by a brother is not, is based on the reasoning that the halakha of levirate marriage is not an indication that a brother is a closer relative than a son. Therefore, the halakha of an ancestral field cannot be regarded as a second example of the son’s superiority, as it stems from the first example, that of levirate marriage.

The Gemara suggests an alternative derivation: Why should the father of the deceased inherit before only the brothers? Say that he should inherit before the daughter of the deceased as well by interpreting the verse as follows: “His kinsman” (Numbers 27:11), this is referring to the father, and the Torah teaches that the father precedes the daughter of the deceased in inheriting from him. One might have thought that the father of the deceased should precede the son of the deceased in inheriting from him. The verse therefore states: “Next [hakkarov] to him,” teaching that the closer [karov] one is to the deceased, the earlier one is in the order of inheritance.

This suggestion is rejected: Since with regard to the matter of levirate marriage a son and a daughter are equivalent, as levirate marriage is not performed if the deceased had either a son or a daughter, it stands to reason that with regard to the matter of inheritance as well, a son and a daughter are equivalent in that the father does not precede the daughter.

The Gemara suggests an alternative derivation: Why should the father of the deceased inherit before the brothers of the deceased? Say that he should inherit only before his own brothers by interpreting the verse as follows: “His kinsman” ( Numbers 27:11), this is referring to the father, and the Torah teaches that the father precedes the father’s brothers in inheriting from the deceased. One might have thought that the father of the deceased should precede the brothers of the deceased in inheriting from him. The verse states: “Next [hakkarov] to him,” teaching that the closer [karov] one is to the deceased, the earlier one is in the order of inheritance.

The Gemara responds: A verse is not necessary to teach that the father of the deceased inherits before the father’s brothers, for the following reason: By whose virtue do the father’s brothers come to inherit from the deceased? By virtue of the father, as their right to inherit is a result of their being brothers of the father of the deceased. Could it be that while the father is still alive, his brothers should inherit? The Gemara therefore concludes that the father precedes the brothers of the deceased.

The Gemara challenges: But the verses are not written that way, as it is written: “And if he has no brothers, then you shall give his inheritance to his father’s brothers” (Numbers 27:10), and only later is it written: “And if his father has no brothers, then you shall give his inheritance to his kinsman who is next to him” (Numbers 27:11), indicating that the father, whose right to inherit is derived from the term “kinsman,” inherits only after the brothers of the deceased and his own brothers. The Gemara explains: The verses are not written in order, since as explained earlier, it is not reasonable that the father’s brothers inherit before the father. Therefore, it must be that the inheritance of the father is not written in its proper place, and he may inherit even before the brothers of the deceased.

§ The Gemara records an additional derivation for the halakha that the father precedes the brothers of the deceased. And this tanna cites it from here, as it is taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, taught this halakha: It is written: “If a man dies, and has no son, then you shall pass his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8). In the rest of the passage the verse employs the phrase “and you shall give.” It is only in this verse that it employs the phrase “and you shall pass.” Based on this, Rabbi Yishmael teaches that in a case where there is a daughter, you pass an inheritance to her from one who appears to have precedence, namely, the father, and by inference, you do not pass the inheritance from the father in a case where there are brothers of the deceased.

The Gemara asks: But why not say that in a case where there is a daughter, you pass the inheritance to her from the brothers,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והכא. גבי האח ליכא אלא חדא שכן קם תחת אחיו לייבום ולא איצטריך ליה לתרוצי כלום יש ייבום:

ומשני גבי בן נמי ליכא אלא חדא דהיינו יעידה דשדה אחוזה גופה מהאי פירכא הוא דקיימא ליה לתנא. כלומר מכח קושיא זו דקא מקשינן ליה כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן מעמיד שדה אחוזה שקם בן תחת אביו ולא אח וכדאמרינן נמי כי האי גוונא במסכת ערכין דמקשי' להיכא דמוקים שדה אחוזה בידא דבן ומפיק ליה מידא דאח מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולעבד עברי כדאמרינן במסכת קדושין עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את האח ומפיק לה התם מדרשא דקרא אדרבה מרבה אני את האח שקם תחת אחיו לייבום כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין ייבום ותיפוק ליה דהכא תרי והכא חדא משום דעבד עברי מהא פירכא הוא דנפיק מכלום יש יבום אלא במקום כו' וכי האי גוונא מקשי' ומפקי' במס' קידושין בעבד עברי ועיקר תירוץ מלתייהו ליכא אלא מדמתרצי כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן ואמטול הכי לא חשיב גבי בן אלא חדא דהיינו יעידה ושדה אחוזה לא מצינן לאוקמה בידא דבן אלא משום דקא מתרץ ליה הכי:

ומקשי' ואמאי חזית דמוקמת שארו זה האב של מת קודם לאחי של מת וכדמהפכת קרא ואימא שארו זה האב וכדמוקמת הכי מצינו לאוקמי מלמד שהאב קודם לבת דמהפכי לקרא הכי ואיש כי ימות ושאר אין לו ונתתם את נחלתו לבתו הא שאר יש לו ונתתם את נחלתו לו ואוקמי' לקרא כי היכי דמקדמי' אביו של מת לאחין של מת ה"נ מקדמי' האב של מת לבתו של מת הואיל דלא כתבו כסדרן ויכול יהא קודם לבן של מת דאמרינן בהאי כדאמרי' באידך ואמר ליה דאמר קרא הקרוב דכל הקרוב קודם והבן קרוב למת מאביו של מת ואביו של מת מבת ומאחיו. ומשני הא ליכא למימר דמקדמינן אב של מת מקמי בתו של מת משום דכיון דלענין ייבום בן ובת כי הדדי נינהו דכי היכי דהיכא דאית לה בן אינה זקוקה לייבום ה"נ אם אית לה בת אינה זקוקה לייבום ולענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו דכי היכי דהיכא דאית לה בן אינה זקוקה לייבום ה"נ אם אית לה בת אינה זקוקה לייבום ולענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו דלא מקדמי' אב מקמי בת כי היכי דלא מקדמי גבי בן:

והשתא דדרשת שארו זה האב ובעית לאקדומי מקמי אחין של מת ואימא לעולם אחין של מת קודמין לאב והאי דאוקמת שארו זה האב להכי ללמד שהוא קודם לאחין שלו של אב עצמו והכי מוקמי' לקראי ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים למת ונתתם את נחלתו לשארו דהיינו אביו של מת ואם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחיו של אביו ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לקרוב אליו וגו' יכול יהא קודם האב לאחיו של מת ת"ל הקרוב לו ואחיו קרוב טפי מאביו שקם תחתיו לייבום. והיכי מצינן לאוקמי ולהקדים אביו לאחיו דמאי חזית דמהפכת לקראי הכי אפכינהו הכי. ומשני משום אחי האב לא צריך קרא למעוטינהו במקום אב דודאי דאב קדים דהיכי שבקי' אב ולירש אחי אב דאתיין מכח אב אלא ודאי למאי אתא קרא לאקדומי לאחין של מת. והא קראי לאו הכי כתיבי דמקדמי' אביו של מת מקמי שאר קרובים דשארו אחר כולהו קרובים כתיב. ומשני קראי שלא כסידרן כתיבי והכי צריכי למיכתבינהו כדמוקמינא להו לעיל:

והאי תנא. דאמרינן לקמן:

מייתי לה. דאביו של מת קודם לאחיו של מת:

מהכא דתניא את זו דרש ר' ישמעאל בר' יוסי. מוהעברתם דקא משני הכתוב [לכתוב והעברתם] בבת להכי דבמקום שיש בת אתה מעביר נחלה מן האב של מת ואי אתה מעביר נחלה וכו' ומקשי' מאי חזית דאמרת הכי אימא לצד אחר הכי במקום בת אתה מעביר נחלה מן אחיו של מת ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפי' במקום בת. שהאב קודם לבתו. ומשני אם כן לא לכתוב רחמנא והעברתם אלא ונתתם את נחלתו לבתו כדכתב באינך. אלא מדשני רחמנא וכתב והעברתם משמע דאפי' במקום אב דהוא קדים לאחין צריך להעביר נחלה מן האב וליתנה לבת:

הא דאמרינן: לענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו, לא אתפרש בגמרא מנין, דבן אין לו כתובה בפרשה, ובת מנין. וכתב ר"ש ז"ל, דנפקא להו מבן אין לו עיין עליו. וכן כתב הראב"ד ז"ל לקמן (בבא בתרא קיט, ב) גבי בנות צלפחד דרשניות היו. וזה אינו מחוור, דעיין עליו על הבן דייקי לה, כלומר, עיין עליו אם יש לו מאותו הבן בן או בת או בן הבן או בת הבת, אבל לא נאמר העיון על המת בעצמו. ויש אומרים דנפקא להו מדכתיב ולא ימחה שמו מישראל יצא זה שאין שמו מחוי.

אחי האב לא צריכי קרא אחי האב מכח מאן קאתי מכח אב קאי וירתי אינהו. קשיא לי, אם כן אף אנו נאמר אחין מן האב לא צריכי קרא, דאחין מכח מאן קאתו מכח אב ולמשמוש נחלה, כדאמרינן לקמן (בבא בתרא קטז, ב) באברהם ויעקב בנכסי עשיו, דיעקב קודם, משום דאילו איתיה יצחק יצחק קודם, השתא דליתיה ליצחק יעקב קודם, משום דיעקב יוצא ירכו של יצחק, כלומר, משום משמוש נחלה קודם, אלמא יעקב מכח יצחק הוא יורש בנכסי עשיו אחיו. וי"ל דאחין ודאי צריכי קרא, דאי לא הוה אמינא דאינהו קודמין משום דקרבי ליה טפי מאב, שכן האח קאי תחת אביו ליבום. כנ"ל.

אף לענין שדה אחזה דנין את האח כנכרי ולא את הבן כיצד המקדיש שדה אחזה יכול המקדיש לפדותה לחשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף והדמים נופלים לבדק הבית הגיע היובל ולא גאלה הכהנים נותנים דמיה לבדק הבית שלא לצאת הקדש בלא פדיון והשדה מתחלקת להם מכרה הגזבר לאחר הרי הבעלים פודין מיד הלוקח כמיד הגזבר ואם הגיע היובל ולא פדאה יוצאה לכהנים ואין צריכין ליתן בה דמים שכבר נפדית ואפילו גאלתה בתו של מקדיש או אחיו או אחד מקרוביו הדין בה כן כך למדנו בערכין בבת הואיל ולענין נחלה כאחר היא אצל הבן כך לענין שדה אחזה הרי היא כאחר אבל אם גאלה בנו של מקדיש חוזרת לאביו ביובל ומלשון גדולי הרבנים אפשר שיראה לך שתכף שמכרה הגזבר לאחר הופקעה זכות הבעלים עד שאין בידם עוד לגאלה ואין זה כלום:

אף לדין עבד עברי התבאר במסכת קדושין שעובד את הבן ולא את האח אף במקום שאין בן אלא שיש לחוש אם עובד את הבת אם לאו ואע"פ שבשדה אחזה בת כאחר אפשר שממלת אחר באנו לומר כן ומ"מ גדולי המחברים כתבו בפירוש שאינו עובד את הבת:

ותיפוק לי דהכא תרתי, גבי בן שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה והכא גבי אח ליכא אלא חדא, שכן קם תחת אחיו לייבום. ומהדרינן משום דשדה אחוזה גופה מהאי טעמא הוא (דקמא) [דקא קיימא] ליה לתנא כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין ייבום. וכיון דשדה אחוזה גופה להאי טעמא צריך, האי טעמא עדיף.

ודיקינן ואימא שארו זה האב מלמד שהאב קודם לאחי האב יכול יקדום לאחי המת ת"ל הקרוב קרוב קודם. ופרקי' אחי האב לא צריכי קרא לאשמועינן שיהא האב קודם להם, דאינהו מכח מאן קאתו מכח אב קאי אב וירתי אינהו. הילכך על כרחיך כי אצטריך קרא לאשמועינן שיהא האב קודם לאחין של מת שהן בניו של אב.

ומקשינן והא קראי לאו הכי כתיבי. דהא ירושת האחים כתיבא ברישא. ופרקי' קראי שלא כסדרן כתיבי. דהוה ליה למכתב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, ואם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחיו. והיינו טעמא דכתבינהו רחמנא שלא כסדרן, לאשמועינן נמי בשאר ירושות הרחוקות יתר מאחי האב דהקרוב קרוב קודם בירושה, דכי היכי דגבי ירושות ראשונות דכתיבי בהדיא קרוב קודם, כי ליכא חד מהנך נמי קרוב קודם. וקרא דשארו לאו בירושת האב בלחוד קאי ולא נמי בשאר קרובים הרחוקים מאחי האב קאי, אלא בכולהו ירושות קאי:

ואימא שארו זה האב מלמד שהאב קודם לבת כו'. תלמוד לומר הקרוב קרוב קודם וקורבת הבן על האב יתירה מקורבת האח והבת על האב שיש לו קורבה עליו בשני דברים ליעדה ולפטור מן היבום ואף על גב דלא שייכה יעידה בבת מכל מקום בבן נמצאת הקורבה ההיא יתירה על האב ובבת לא שייכא ולא דמיא להא דאמרינן לקמן בת לאו בת יעידה היא דהתם משום דאיירינן בקורבה דבן מבת ומהדרינן כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו כו' כי זה שהבן פוטר מן היבום הוא עיקר הקורבה הנמצאת בבן שאנו רואין את האב כאלו קיים וקורבה זו גדולה מן היעידה ואין צריך לומר דעדיפא מקורבה דיבום באח וכיון שהבת שוה לבן בקורבה זו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו. אי נמי הכי קאמר כיון שאנו רואים קורבת הבת בעלמא כעין קורבת הבן במדי דשייכא ביה שהיא פוטרת מן היבום ויעידה לא שייכא בה בבת יש לנו לומר שהיא שוה לבן להקדימה בנחלה לאב כיון שתלה הכתוב דבר זה בקורבה דעלמא והרי קורבת הבת כעין קורבת הבן. עליות.
הא דאמרינן דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו לא אתפרש בגמרא מנין דהא בפרשת יבום ובן אין לו כתיב. וכתב רשב"ם יש לומר דנפקא להו מבן אין לו עיין עליו וכן כתב הראב"ד ז"ל לקמן גבי בנות צלפחד דרשניות הן. ולא נהירא דעיין זה על הבן משמע כלומר שנעיין אם יש בן הבן או בת הבן אבל לא נאמר העיון על המת בעצמו. ואחרים אמרו דנפקא לן מדכתיב דבת קודמת לאחי המת לנחלה ואם אינה פוטרת מן היבום היכי קודמת להם שהרי מי שקודם ליבום הוא קודם לנחלה. הרשב"א והר"ן ז"ל.
הכי גרסינן וכן גירסת הרא"ם ז"ל ואימא במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין ואי אתה מעביר נחלה מן האחין במקום אב. פירוש דלמא העברה זו היינו כשאנו מעבירין אותה מן האחים וכיון דקרי ליה העברה במקום בת בלבד אתה מעביר אותה מן האחים ולא במקום אב. עליות.

בפרשב"ם בד"ה מלמד שהאב כו' ואם אין לו שאר ונתתם נחלתו לאחיו כו' והעברתם את נחלתו לבתו כו' עכ"ל הכי משמע לפום סברת המקשה דהשתא דלא להקדים לאב רק הבן כדקאמר יכול יקדים לבן ת"ל כו' ומיהו האח קודם לבת כיון דלא אסיק אדעתיה הא דמשני כיון דלענין ייבום כו' א"כ אינה קמה הבת כלום תחת אביה כבנו ואחיו כפרשב"ם וק"ל:

בד"ה קראי שלא כסדרן כו' דקראי צריכי כו' ובן אין לו עיין עליו כו' וכן כולן עכ"ל בן ובת קראי דצריכי הוא להקדים בן לבת כדלקמן אלא משום אחין הוצרך לפרש כן מיהו התוספות לעיל כתבו דבאחין לא הוצרך למכתב משום זה כיון דנחלה משמש כו' ולמאי דמסיק לקמן וא"א להקדים בן לבת מדכתיב והתנחלתם אותם לבניכם גו' ניחא טפי ודו"ק:

בד"ה אימא כו' והעברתם כו' אב מנלן דירית מקמי אח הס"ד ואח"כ מ"ה ואי אתה מעביר נחלה מן האב כו' קרוב טפי הס"ד ואח"כ מ"ה א"כ דלגלויי כו' שלא כסדרן כתיבי ואי משום דדייקינן כו' במקום הבת הס"ד ואח"כ מ"ה שארו זו אשתו כו' כצ"ל וכ"ה בפירושים ישנים ואפשר שהכריחו לפרש דהאי דיוקא דקאמר ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום בת לאו דוקא אקרא משתמע כו' משום דא"כ לא הוה משני מידי לפי פירושו דמשני והעברת למה ליה דאחין דירתי במקום שאין בת ממילא אשתמע הא איצטריך שפיר לדיוקא דאי אתה מעביר נחלה מן האב במקום בת מיהו התוספות לא ניחא להו לפרש כן דמ"מ כיון דאיכא למימר האי דיוקא ואיכא למימר האי דיוקא מנליה למידק אתה מעביר נחלה מן האב במקום בת ומאי אולמיה האי דיוקא מהאי ומזה פירשו התוספות דודאי האי דיוקא דפריך אימא ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת נמי מקרא משתמע ומשני ליה דוהעברתם לא משמע הכי דאין זו העברה מאח לבת א"נ כפרשב"ם דלהא לא הוה איצטריך והעברתם ודו"ק:

גמ' ת"ל הקרוב קרוב קרוב קודם כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה הכא תרתי יעידה ושדה אחוזה הס"ד:

תוס בד"ה במקום בת כו' ובדידיה מסתבר לאוקמי אפילו שלא נכתב בפירוש כו' כצ"ל ונ"ב כן הוא בס"א:

בא"ד מוקי לה באב ואי אתה מעביר נחלה כו' הד"א:

גמרא ואימא כו' קודם לבת כו'. קשה א"כ אחים למה לי דהשתא אין לומר י"ל דהתוס' [בד"ה יכול בסוף הדבור] ונדחוק דאי לא נכתב ה"א אחר בת דכלום יש ייבום כו' דבת עדיפא דמקיימא שם לזה כתב לאקדומי לבת אע"ג דכתב אחר בת. ה"נ אב כתבי' רחמנא לאקדומי לאחין אע"ג דכתיב לבסוף ואולי לזה מסדר רשב"ם בין אב אח בת. אבל אח"כ דמקשה ואימא כו' לאחי האב כו' בה"א זה אחין למה לי: (ל) וכ"ת ה"נ לאקדומי לבת. דרשב"ם לא מסדר כן ועוד שכבר תירץ כיון דלענין ייבום בן ובת כהדדי כו' אין סברא לאוקמי אחין בכי האי גוונא: (מ) וא"כ מאי פריך תו ואימא לאקדומי לאחי האב ואחים לאקדומי לבת ודו"ק. לעיל כי פריך יכול יהא קודם לבן [לא קשה אחין למה לי דהא לא שייך י"ל דהתוספות בסד"ה יכול] שם י"ל אחין לאקדומי לבת (וכמו שתירץ בקושית ואימא כו' קודם לבת) ועיין:
ברשב"ם בד"ה מלמד שהאב קודם לבת כו'. ואם אין לו אחין והעברתם את נחלתו לבתו כו'. אם מקדים אח לבת משום דאל"כ מנ"ל לאקדומי [אב] גם לבת די אם נקדימנו לאחד מהן א"כ הו"ל לפרש דלמא לבת לחודיה ולא לאח דעדיף מבת. ואי משום הלשון יכול יקדים לבן ולא קאמר יכול יקדים לבן ולאח או יכול יקדים לאח משמע מלבן מיעטי' ולא מאח מ"מ אגמרא גופא קשה. ועוד דלפי"ז מאי מקשה דלמא קושטא נקיט בברייתא מלמד שהאב קודם לאחין וכ"ש לבת שהאחין קודמין לבת. משא"כ אלו מקשה מנ"ל קודם לאח דלמא רק לבת לחודיה ניחא:
ברשב"ם בד"ה ומשני אחין כו' מאחר שכתוב למעלה כו' דלקדם אחי האב כבר שמעינן לה ממאי דאמר כו'. אפילו לא נכתב אחי האב הוי ידעינן דאב ירית דאלא בר קשא דמתא כו' וק"ל:
ברשב"ם בד"ה אימא דהאי והעברתם אאחין דקיימא קמן בקרא כו' הא אין בת אחין יורשין כו'. דבמקום בת אתה מעביר נחלה מן האח ואי אתה מעביר נחלה מן האחין במקום אב. ואי משום דדייקינן ואי אתה כו' כדמסיק הך דיוקא כו' במקום הבת הסוף דבור. והא דסיים הגמרא ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת לאו דוקא כמ"ש הר"ש אח"כ בד"ה ואי אתה מעביר נחלה מן האב כו'. רק ר"ל דאיכא לדיוקא מקרא לאחר האב לאחין ועכ"פ מהאי קרא לא תשמע מידי ואפ"ל שהוא קודם אפילו לבת. דאם נאמר דיוקא דקרא אאב נאמר הדיוק לאחרו. אלא הפסוק לא מיירי רק מאח לסדר אחין אחר בת ואפשר שהאב מוקדם לכל. ונכנס בדוחק זה משום סיום דואי אתה מעביר כו' שאין זה סיומא להתחלת הקושיא ועוד דבאמת אין הסיומא במשמעות דיוקא דקרא. ועוד דאם הסיומא הוא הדיוקא דקרא לא משני מידי א"כ לא נכתב והעברתם דודאי צריך לכתוב וק"ל. והתוספות ע"ב בד"ה ואימא מיישבין התירוץ לא לכתוב לשון העברה שאין נופל העברה מאחין (לאב) [לבת] ורשב"א מפרש לכתוב ונתתם כו' מיתורא כו':

בתוס' בד"ה כיון דלענין יבום כו' זרע זרעה פסול כו'. דודאי זרע זרעה פסול וזרע זרעה כשר אין שקולין אבל בת וממזר שקולין. וכ"ת זרע זרעה פסול לענין ייבום מנ"ל דפוטר דהתם כי פריך והא אפיקתיה לזרע זרעה משני זרע זרעה לא צריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים וכיון דנלמוד הכא ממזר ממילא ה"ה זרע זרעה פסול דבני בנים כו' ובבת כהן שנישאת אין צריך לימוד לבת דהתם זרע כתיב משא"כ בייבום כתיב בן. ועיין לקמן (בבא בתרא דף קט"ו ע"א) בתוס' ד"ה בן כו':

בתוס' בד"ה במקום בת כו' מיהו השתא דכתיב והעברתם כו'. שאינו שהיינו טועין בסברא שהיינו סוברין אב מאוחר אפילו לאח וסברת התורה הוא שהיה ראוי לקדמו אפילו לבת:

בתוס' בד"ה ואי אתה כו' מדלא כתיב אלא והעברתם אחד כו'. עדיפא הו"ל למימר דאל"כ והעברתם למה לי מסברא נמי הוי אב בתר אחין כמ"ש מקודם בד"ה במקום בת ואע"ג דאי לא כתיב והעברתם לא הייתי אומר שהאב קרוב כו'. ואולי כיון שמלשון והעברתם חזינן שסברת התורה אינו כן רק הסברא הישרה הוא שהאב ראוי ליקדם א"כ נימא שלכך כתבה תורה והעברתם לאחרו לבסוף לזה הוצרכו אין לנו לעשות רק העברה אחד כו':

ר"ש ד"ה קראי שלא כסדרן. וא"ת כו' לשתוק כו' ולכתוב ונתתם א"נ לקרוב כו'. תימה דא"כ לא הוה ידעינן דאב קודם לאחים דהרי הם קרובים יותר מן האב כדלעיל. ונ"ל דכצ"ל ולכתוב ונתתם א"נ לשארו הקרוב ומלשארו דהוא האב דמיותר הוה דרשינן להקדימו לאחין כדלעיל:

תד"ה במקום. לפי שהמת יוצא יריכו. כצ"ל:

דהכא תרתי. יעידה ושדה אחוזה: והכא חדא. יבום והוה מצי לתרוצי הנך נפישי: ומשני. משום דשדה אחוזה גופה לא קיימא לן במס' ערכין שיהא הבן במקום האב טפי מאחיו אלא מהך פירכא דפרכינן התם כלום יש יבום כו' דאמרי' נמי התם מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה כו' אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום ומשני כלום יש יבום כו' שהרי לא מצינו כתוב בפירוש שיהא הבן קם תחת אביו טפי מאחיו אלא ליעדה שגם האח קם תחתיו ליבום ונמצא דהכא חדא והכא חדא הוא ושאר דברים שהבן קם תחת אביו טפי מאחיו כגון שדה אחוזה ועבד עברי במסכת קידושין וקדימת הבן לאח בנחלה כולהו מייתינן לה מדין יעידה לחוד שכ' בפירוש שהבן קם תחת אביו ואי לא דמשנינן דאפי' לגבי יבום אין האח קם תחתיו כמו בנו דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן לא הוה מצינן לרבויי בן שיקום תחת אביו לכלום טפי מאחיו דליהוי הכא חדא והכא חדא ולקמיה פרכינן דבן ובת ואח כמו שסדורין בפרשה ליקדמו כולהו לאב שהרי כולם קרובים למת טפי מאביו שהם קמים תחתיו ליעידה וליבום אבל האב אינו קם תחתיו לכלום: מלמד שהאב קודם לבת. דהא אינה קמה תחת אביה לכלום כבנו וכאחיו וסדר את הפסוקים כן איש כי ימות ובן אין לו ונתתם את נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחין לאביו הקרוב אליו ממשפחתו ויירש: בן ובת בי הדדי נינהו. כדכתיב ובן אין לו עיין עליו נמצאת גם הבת פוטרת את האחין מן היבום אבל אבי המת אינו פוטר את אשת בנו מן היבום נמצאת הבת קמה תחת אביה טפי מאבי המת ואחי המת: קודם לאחי האב. של מת ולא לאחין משום דקרובים למת יותר מאביו שהרי קמים תחתיו ליבום אבל אביו אין קם תחתיו לכלום וסדר המקרא כך הוא ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לשארו ואם אין לו שאר ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו הקרוב אליו ממשפחתו וירש: ומשני אחי האב לא צריכי קראי. לא היה צריך לכתוב לבסוף שארו לקדם את אחי האב דסברא הוא דקודם האב לאחיו שלו לירש את בנו דאחי האב מכח מאן קאתו לירש את נכדם בן אחיהן פשיטא דמכח אבי המת שהוא אחיהם אתו והלכך למה לי קרא מאחר שכתוב למעלה שאחי האב יורשין את נכדם מי איכא למימר דהיכא דקאי אב ירתי אחים של אב בתמיה הלכך לא נכתב שארו אלא לקדם אחיו של מת דלקדם אחי האב כבר שמעינן ליה ממאי דאמר ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו הרי הוא כמי שכתב ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאביו ואם אין לו אב ונתתם את נחלתו לאחי אביו הלכך לא נכתב שארו אלא לחדש ולומר שיקדום לאחד מהני דכתב לעיל ומנו אחי המת שהן בניו דלקדם אחי האב לא שדינן ליה דהא לא צריך כדפרישית ולקדם את בנו ואת בתו של מת לא אמרי' שהרי קרובים למת יותר מן האחין כדאמרן הלכך שדינן ליה אאחין של מת לקדם האב לבניו לירש את בנו דסד''א יקדמוהו הם שהרי קמים תחת אחיהן ליבום מה שאין כן באב: והא קראי לאו הכי כתיבי. דשארו לבסוף כתב אחר אחי האב והוה לן למימר דגזירת הכתוב הוא שאחי האב של מת קודמין לאביו: קראי שלא כסדרן כתיבי. דהא כתיבי אחי האב ואח''כ שאר אב ובעל כרחך אב קדים להו כדאמרן דהא מכח אב קאתו דלא דקדק הכתוב בסדרן משום דסמך אמאי דכתב הקרוב קרוב קודם ומעצמך תסדר אותם כפי קורבתן ואם תאמר כיון דאין אנו הולכין אחר הסדר לשתוק קרא מיניה וליכתוב איש כי ימות ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו וגו' איכא למימר דקרא צריכא טובא כדלקמן בפירקין (דף קטו.) ובן אין לו עיין עליו ואם אין לו בת עיין עליה וכן כולן: הכי גרסינן והאי תנא מייתי לה מהבא. דהאב קודם לאחין: והעברת. משמע תעביר מקרוב זה שהוא קיים כדי לתת לזה והעברת מן האב כדי לתת לבת: במקום אחין. שאין למת בן ובת אלא אחין ובסיפרי מסיים לה הכי ומנין שהאב יורש אמרת קל וחומר כו': אימא. דהאי והעברת אאחין דקיימי קמן קאי וקאמר והעברת מן האחין לתת לבת הא אין בת אחין יורשין אותו ואכתי אב מנלן דירית מקמי אח ואי משום דדייקינן ואי אתה מעביר נחלה מן האב ואפי' במקום בת הך דיוקא לאו מוהעברת שמעינן לה דאדרבה מוהעברת איכא למידק אתה מעביר נחלה מן האב במקום הבת: אם כן. דלגלויי אתא האי והעברת דאחין ירתי במקום שאין בת לא ליכתוב והעברת דממילא שמעינן לה מדכתב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו דהא להאי תנא קראי כסדרן כתיבי דהא לא דריש שארו לאב דנימא שלא כסדרן כתיבי:

כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו. וא''ת מנא לן דבת פוטרת מן היבום אי מדכתיב ובן אין לו עיין עליו הא איצטריך לאיתויי ממזר כדאמר בפ' שני דיבמות (דף כב: ושם ד''ה בן) וי''ל דשקולין ויבאו שניהן ואע''ג דבפ' אלמנה לכ''ג (שם דף ע.) גבי וזרע אין לו דבת כהן שניסת לישראל משמע דלא דרשינן מיניה תרתי דקאמר אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת''ל וזרע אין לה מ''מ אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת''ל וזרע אין לה מ''מ ופריך והא אפיקתי' לזרע זרעה היינו משום דקמרבי התם זרע פסול היינו זרע זרעה פסול דאילו זרע פסול תיפוק ליה דנבעלה לפסול לה ולהכי פריך שפיר דאי איצטריך קרא לזרע זרעה כשר היכי תו יליף זרע זרעה פסול אי נמי יש לרבות בת שפוטרת מן היבום מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי דכי האי גוונא דריש ביבמות (כד.) אבל ממזר איצטריך ריבוי משום דבזרע פסול אכתי הוי שמו מחוי וא''ת הא דתניא בפ''ק דקידושין (דף יז:) עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת ואמאי נימא מדלענין יבום בן ובת כי הדדי . נינהו הכי נמי לענין עבד עברי כדאמרינן הכא לענין נחלה ומדכתיב ועבדך שש שנים דמשמע לך ולא ליורש לא נמעט אלא אח דוקא ואור''י משום דדרשינן ועבדך לך ולא לאחר כל שהוא אחר לגבי בן ובת נמי לגבי בן כאחר דמיא לענין נחלה שהבן קודם לבת וכה''ג אמרי' בפרק אין מקדישין (ערכין דף כה:) גבי שדה אחוזה דבת אינה מעמדת שדה לאביה משום דכי היכי דגבי נחלה בת לגבי בן כאחר דמיא לענין שדה אחוזה נמי כאחר דמיא: במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב. פריב''ם מדלא כתיב ונתתם גבי בת כדכתיב בכולהו דהעברתם משמע לשון העברה שמעבירין נחלה ממקום הראוי לירש מן הדין למקום שאינו ראוי והשתא נושא ונותן מי הוא הקרוב שהיה ראוי להקריבו לבת ומוקי לה באב לפי שהמת יוצא יריכו ואין לך קרוב יותר ראוי ממנו ובדידיה מיסתבר לאוקומי אפי' שלא נכתב בפירוש אלא ע''י אחי האב דממילא והעברתם עליה קאי לדרוש ולקבוע בו מקום ואע''ג דאי לא כתיב והעברתם לא הייתי אומר שהאב קרוב אפי' מן האח שאינו קם תחת הבן לכלום מיהו השתא דכתיב והעברתם בבת משמע שמעבירים הנחלה ממקום הראוי מוקי לה באב: ואי אתה מעביר נחלה ממקום האב במקום האחין. כלומר מדלא כתיב אלא והעברתם אחד אין לנו לעשות אלא העברה אחת ולא שתים ומכאן ואילך הקרוב קרוב קודם דהשתא דכתיב והעברתם משמע שהיה האב ראוי לקדום לבת כ''ש שראוי לקדום לאח שהבת קרובה מן האח שהיא יוצאת יריכו של מת ועוד דאין יבום במקום בת לפיכך אין להעביר נחלה מן האב אלא במקום בת לחודה כיון דכתיב בבת העברה ולא במקום אחין:

דף קט - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד