בבא בתרא קטו ע"א

בבא בתרא קטו ע"א - טקסט הדף

איתיביה רבי יוחנן לרבי יהודה בן שמעון האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין אמר ליה משנתנו איני יודע מי שנאה ולימא ליה רבי זכריה בן הקצב היא דלא דריש מטות לא מיתוקמא מתניתין כרבי זכריה בן הקצב דקתני ובני אחות ותנא בני אחות ולא בנות אחות ואמרינן למאי הלכתא ואמר רב ששת לקדם ואי סלקא דעתך מתני' רבי זכריה בן הקצב היא הא אמר אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם ותנא דידן ממ''נ אי דריש מטות אשה נמי תירש את בנה אי לא דריש מטות בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה לעולם דריש מטות ושאני הכא דאמר קרא {במדבר לו-ח} וכל בת יורשת נחלה יורשת ואינה מורשת:
מתני' סדר נחלות כך הוא {במדבר כז-ח} איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו בן קודם לבת כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת בת קודמת לאחין יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין אחין קודמין לאחי האב יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי יריכו:
גמ' תנו רבנן בן אין לי אלא בן בן הבן או בת הבן או בן בת הבן מנין תלמוד לומר אין לו עיין עליו בת אין לי אלא בת בת הבת ובן הבת ובת בן הבת מנין ת''ל אין לו עיין עליו

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קטו - א

איתיביה [הקשה] רבי יוחנן לרבי יהודה בן שמעון: הלא שנינו במשנה: "האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין", משפחת האם אינה קרויה משפחה, והיאך אמרת, האם יורשת את בנה?

אמר ליה: משנתנו היא גופא קשיא, כמבואר לקמן, ואיני יודע מי שנאה. ואין הדין ככתוב בה.

ודנה הגמרא: מדוע אינו יודע מי שנאה? לימא ליה רבי זכריה בן הקצב [הנזכר לעיל (קיא א), אחד הבן ואחד הבת שוים בנכסי האם. ולא מקשינן מטה האם למטה האב] היא! דלא דריש הקישא ד"מטות".

ומתרצת הגמרא: לא מיתוקמא מתניתין [אי אפשר להעמיד את המשנה] כרבי זכריה בן הקצב.

דהא קתני במשנה: "בני אחות נוחלין ולא מנחילין".

ותנא, (לעיל קיג א) בני אחות נוחלין, ולא בנות אחות.

ודנה הגמרא: (שם) למאי הלכתא? הרי ודאי בנות אחות יורשות את אחי אמן אם אין בנים? אמר רב ששת: נפקא מינה לקדם.

דהיינו, אף בירושה שעל ידי מישמוש, כגון זו, שיורשים על ידי אמם, בכל זאת הבנים קודמים לבנות.

ואי סלקא דעתך מתניתין כרבי זכריה בן הקצב היא, הא אמר אחד, הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם?!

ומקשה הגמרא: תנא דידן ממה נפשך, אי דריש "מטות", אשה נמי תירש את בנה. כרבי יהודה בן רבי שמעון.

ואי לא דריש "מטות", בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה ^[106]?

ומתרצת הגמרא: לעולם דריש "מטות". ולכן בן קודם לבת בנכסי האם.

ומכל מקום אין האם מורישה לבנה, דשאני הכא דאמר קרא "וכל בת יורשת נחלה", ודרשינן, "יורשת" ואינה מורשת לשני מטות, אלא לאביה בלבד. ומכאן שאין האם יורשת את ביתה. והוא הדין את בנה.

מתניתין:

סדר נחלות כך הוא: נאמר בתורה, "איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו".

ומכאן למדנו, שהבן קודם לבת בנחלה. וכן כל יוצאי יריכו של בן, קודמין לבת.

וכן בת קודמת לאחין, וכן לאבי המת. וכל יוצאי יריכה של בת, קודמין לאחין ולאבי המת.

אחין קודמין לאחי האב, וכן יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב.

ואם יש להם אחות, הם ויוצאי ירכם קודמים לאחות, והאחות ויוצאי ירכיה קודמים לאחי האב.

זה הכלל: כל הקודם בנחלה, ומת, יוצאי יריכו קודמין. ועומדים במקומו לירש את אותה נחלה לפני שאר קרובי המת, אף על פי שקרובין יותר למת מאשר יוצאי ירכו של זה.

והאב קודם לירש את בנו או ביתו שמתו, לכל יוצאי יריכו. דהיינו, אחי המת.

גמרא:

הגמרא מבארת מנלן שכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמים.

תנו רבנן: נאמר בתורה ירושת "בן", אין לי אלא בן שיורש את אביו תחילה, אך בן הבן, או בת הבן [במקום שאין בן הבן], או בן בת הבן, מנין שירשו אף הם קודם לבת ^[107]?

תלמוד לומר, "אין לו", ודרשינן: עיין עליו. כלומר, חפש לו בן בכל אופן שתמצא. ואף יוצאי ירכו הבאים מכחו חשיבי כ"בן".

וכן נאמרה בתורה ירושת ה"בת", אין לי אלא בת, בת הבת, ובן הבת ^[108], ובת בן הבת, מנין שיקדמו לאחים?

תלמוד לומר, "אין לו", עיין עליו. וחפש לו בת בכל אופן שתמצא. ואף יוצאי ירכה נחשבים כבת, ד"עובר ירך אמו הוא ^[109] ".

הערות

^[106] הקשה הר"ן, נלמד מדאמרינן לעיל (קיג ב), "וירש אותה", מקיש ירושה ראשונה לירושה שניה, מה ירושה ראשונה בן קודם לבת, אף ירושה שניה בן קודם לבת? ותירץ, התם אין ללמוד רק אותם ירושות הכתובות בפרשה, כגון בת, ואח. אך ירושת האם לא נכתבה בפרשה. ולכן נזקקנו להיקשא ד"מטות".

^[107] הקשו התוספות, מדוע נזקקנו לדרשת "עיין עליו", הרי בני בנים הרי הם כבנים? כמו שמצינו גבי ישראלית הנשואה לכהן שאוכלת בתרומה, שנכדה לא צריך קרא כדי להאכילה בתרומה, דבני בנים הרי הם כבנים? ותרצו, לעולם אין בני בנים כבנים. ושאני התם דכתיב "וזרע אין לה", ולשון זרע משמעו אף בני בנים. אך הכא דכתיב "בן", או "בת", אילולי דרשינן "עיין עליו", לא היה הנכד יורש את סבו.

^[108] גירסת הרי"ף והרא"ש, "בן הבת ובת הבת". וכן נראה. רש"ש.

^[109] הרשב"ם. וצריך באור, דהנה לגבי בן כתב הרשב"ם, "עיין עליו:. אם יש לו בן, או הבא מכחו של בן, כגון יוצאי יריכו:. ", ומדוע גבי בת נצרך הרשב"ם לומר "עובר ירך אמו", ולא סגי במה שיוצאי ירכה באים מכחה? ונראה לבאר, על פי האמור לעיל, (קיד ב) שהבן אינו יורש את אמו כשאר ירושות, דהא משפחת אם אינה קרויה משפחה, אלא רק מכח שקם תחת אימו, (והיינו עובר ירך אמו), ולכן אינו יכול להעביר את הנחלה על ידי משמוש לאחיו מאביו, ומשפחת אביו. משא"כ כשיורש את אביו, דין ירושתו הוא גם מחמת קורבת משפחה. ולכן אין צריך להגיע בזה לדין "עובר ירך אמו".

איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לר' יהודה בן שמעון, והלא שנינו במשנתנו: האשה את בנה, והאשה את בעלה, ואחי האם — מנחילין ולא נוחלין, ובניגוד לדבריך! אמר ליה [לו]: משנתנו איני יודע מי שנאה, כלומר, כאיזו שיטה היא, שאינה עיקר להלכה.

ושואלים: ולימא ליה [ושיאמר לו] ר' יוחנן: שיטת ר' זכריה בן הקצב היא, שהוא לא דריש [דורש] את ההיקש של "מטות" להשוות ירושת מטה האב ומטה האם (ראה לעיל בבא בתרא קיא, א)!

ומשיבים: לא מיתוקמא מתניתין [אין משנתנו יכולה להיות מועמדת, מוסברת] כדעת ר' זכריה בן הקצב, לפי דקתני [ששנה] בה גם ובני אחות, ותנא [ושנה החכם] בהסבר הדברים: בני אחות ולא בנות אחות, ואמרינן [ואמרנו]: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה, נאמר הדבר]? ואמר רב ששת: לקדם, שגם בנכסי אחי האם, הבנים קודמים לבנות.

ואי סלקא דעתך מתניתין [ואם עולה על דעתך לומר כי משנתנו] כשיטת ר' זכריה בן הקצב היא, הא [הרי] אמר: אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם, וכיון שבני האחות יורשים מכח אמם, אין הבנים קרובים לאחי האם יותר מאשר הבנות!

ושואלים: והתנא דידן [שלנו], ממה נפשך [רצונך], כלומר, באיזה אופן הוא דורש? אי דריש [אם הוא דורש] את ההיקש של "מטות", להשוות לגמרי ירושת אב ואם, אם כן אשה נמי [גם כן] תירש את בנה, אי לא דריש [אם אינו דורש] את ההיקש של "מטות", בן שקודם לבת בנכסי האם מנא ליה [מנין לו]? שהרי דבר זה נלמד בברייתא לעיל (בבא בתרא קיא,א) מ"מטות"!

ומשיבים: לעולם תפרש כי התנא דריש [דורש] את ההיקש של "מטות", ושאני הכא [ואולם שונה כאן] לענין ירושת האם את בנה, שאמר קרא [הכתוב]: "וכל בת ירשת נחלה ממטות" (במדבר לו, ח), והוא מדייק מכאן: יורשת נחלה של שני מטות, ואינה מורשת נחלה לשני מטות, אלא למטה אביה. ולפיכך אין האם יורשת את בתה, ולא את בנה, שהרי אם היתה יורשת אותם נמצא שמורשת נחלה של משפחת בעלה (שירשו בנה או בתה) לקרוביה מצד אביה.

א משנה סדר נחלות כך הוא: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז, ח), ומכאן למדים שבן קודם לבת. יתר על כן, אם מת הבן, כל יוצאי יריכו של בן קודמין אף הם לבת בירושה. בת קודמת בירושה לאחין של הנפטר, ואף יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין. האחין של הנפטר קודמין לאחי האב, וכן יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב.

זה הכלל: כל הקודם בנחלה — יוצאי יריכו קודמין לרשת את הנחלה. והאב קודם לכל יוצאי יריכו, כלומר, אם האב חי, הרי הוא יורש ראשון את בנו או בתו שמתו בלא זרע. ולא יוצאי יריכו, אחי הבן או הבת.

ב גמרא בענין הפסוק שהובא במשנה, וההלכות שנלמדו ממנו, תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר בתורה: "ו בן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז, ח) — אין לי שקודם לבת אלא בן בלבד, בן הבן, או בת הבן, או בן בת הבן מנין שאף הם קודמים? — תלמוד לומר: "אין לו", ואנו דורשים: עיין עליו, כלומר, בדוק אם אין לו צאצאים, שאם יש לו — הם קודמים.

וכן נאמר "ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו", אין לי שקודמת לאחים אלא הבת עצמה, בת הבת, ובן הבת, ובת בן הבת מנין שקודמים לאחים? תלמוד לומר: "אין לו" וכוונתו: עיין עליו, בדוק אם אין לבת צאצאים, ואם יש לה — הם קודמים לאחים.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Rabbi Yehuda ben Shimon from the mishna, which teaches: A woman with regard to her son, a woman with regard to her husband, and maternal uncles all bequeath to their respective relatives but do not inherit from them. The mishna states explicitly that a mother does not inherit her son’s property. Rabbi Yehuda ben Shimon said to him: With regard to our mishna, I do not know who taught it, i.e., I am not aware of any tanna who concurs with its ruling and it is not the accepted halakha.

The Gemara asks: But let Rabbi Yoḥanan say to Rabbi Yehuda ben Shimon that the mishna is written in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav, who, as noted on page 111a, does not derive the halakha that sons precede daughters with regard to the inheritance of their mother from the word “tribes.” Since Rabbi Yehuda ben Shimon’s ruling is based on a derivation from the word “tribes,” it stands to reason that Rabbi Zekharya disagrees with Rabbi Yehuda ben Shimon, and the ruling of the mishna is in accordance with Rabbi Zekharya’s opinion.

The Gemara answers: The mishna cannot be interpreted in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav, as it teaches: And the sons of a sister inherit but do not bequeath, and a Sage taught that the mishna is referring only to sons of a sister and not to daughters of a sister, and we say: With regard to what halakha is there a distinction between the sons and daughters of a sister? And Rav Sheshet said: The distinction is meant to teach that where there are sons as well, they precede the daughters in inheriting from their maternal uncle.

The Gemara continues: And if it enters your mind that the mishna is written in accordance with the opinion of Rabbi Zekharya ben HaKatzav, doesn’t he say: Both the son and the daughter are equal with regard to the mother’s property, as they inherit equally? The mishna stands in contraposition to Rabbi Zekharya’s ruling, and therefore it cannot be written in accordance with his opinion.

The Gemara asks: And the tanna of our mishna, whichever way you look at it, is inconsistent: If he interprets the word “tribes,” then a woman also should inherit from her son, as noted above (114b). And if he does not interpret the word “tribes,” then from where is it clear to him that a son precedes a daughter with regard to the property of the mother? Both halakhot are derived from the same source, so how can the tanna accept one and reject the other?

The Gemara explains: Actually, the tanna of the mishna interprets the word “tribes,” but it is different here, with regard to a woman inheriting from her son, as the verse states: “And every daughter who possesses [yoreshet] an inheritance from the tribes” (Numbers 36:8), which teaches that a daughter inherits [yoreshet] from two tribes, but she does not bequeath to two tribes. She bequeaths only to her father’s tribe.

MISHNA: The order of precedence with regard to inheritances is this: The verse states: “If a man dies, and has no son, then you shall pass his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8). This teaches that a son precedes a daughter. Additionally, all descendants of a son precede a daughter. A daughter precedes the brothers of the deceased. Additionally, the descendants of a daughter precede the brothers of the deceased. Brothers of the deceased precede the uncles of the deceased. Additionally, the descendants of the brothers precede the uncles.

This is the principle: Concerning anyone who precedes another with regard to inheritance, his descendants precede the other as well, and a father who inherits precedes all of his descendants.

GEMARA: The Sages taught: The verse states: “If a man dies, and has no son, then you shall pass his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8). I have derived only that a son precedes others with regard to the inheritance of the deceased; from where do I derive that a son of a son, or a daughter of a son, or a son of a daughter of a son also precedes the deceased’s other relatives? The verse states: “If a man dies, and he has no [ein lo] son.” The word ein is written aleph, yod, nun. Therefore, the Sages read it as if it states: Investigate with regard to him [ayyein alav], to search for descendants of his son, and give the inheritance to them if they are found.

The next verse states: “And if he has no daughter, then you shall give his inheritance to his brothers” (Numbers 27:9). I have derived only that a daughter precedes others, except a son and his descendants, with regard to the inheritance of the deceased, from where then do I derive that a daughter’s daughter, or a son of a daughter, or a daughter of a son of a daughter also precede the deceased’s other relatives? The verse states: “And if he has no [ein lo] daughter.” The word ein is written aleph, yod, nun. Therefore, the Sages read it as if it states: Investigate with regard to him [ayyein alav], to search for descendants of his daughter, and give the inheritance to them if they are found.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

איני יודע מי שנאה. דלא ידעינן תנאי דסבירא ליה כותיה:

ולימא ר' זכריה בן הקצב היא דלא דריש מטות. כדאוקימנן לעיל:

שוין בנכסי [האם]. דלא מקדמי' להו:

ותנא דידן ממה נפשך. אמאי האשה אינה יורשת בנה:

אי דקדריש מטות. בדין הוא דהאשה יורשת בנה כדאמר ר' יהודה לעיל אשה יורשת את בנה דבר תורה כו':

ואי דלא דרש מטות בן קודם לבת בנכסי האם מנין. דהא לעיל נפקא לתנא דידן מהתם דאמרי' שני התם דאמר קרא מטות מקיש מטה כו':

לעולם דריש מטות ואם כן אמאי אין אשה יורשת בנה דשני הכא דאמר קרא וכל בת יורשת נחלה. דהבת יורשת ממון אמה מה שנפל לה מן אמה ואינה מורשת ממונה לאמה הוא הדין נמי לבן דאינו מוריש את אמו:

פיסקא סדר נחלות כך הוא כו' והעברתם את נחלתו לבתו. הא יש לו בן הוא קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. זה הכלל כל הקודם לנחלה והוא ליתיה קודמין הנחלה ליוצאי יריכו:

תנו רבנן בן אין לי אלא בן דליהוי קודם לנחלה בן הבן דליהוי קודם לאבי אביו והכי נמי בת הבן ובן בת (הבת) של בן שיהא יורש אבי אמו מנין ת"ל אין לו כלומר מהאי אל"ף דאין לו עשה עי"ן כלומר עיי"ן עליו מכל צדדין הבאין מכח כחו ^א)נראה דצ"ל הבאין מכח כחו ליתן להם ירושתו. לו יורשתו והכי נמי דרשי בת והוא הדין נמי לכל הני דקודמין לנחלה צריך לפשפש ולחקור ולעיין אחריהם אם יש להן יורשין מכל כחו ליתן להם נחלתו ואחיו נמי דקודמין לאחי האב צריך לעיין לכל הבאין מכח אחיו וליתן להן ירושתן:

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר סדר נחלות כך היא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו בן קודם לבת כל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת בת קודמת לאחים כל יוצאי ירכה של בת קודמין לאחים אחים קודמין לאחי האב כל יוצאי ירכו של אחים קודמין לאחי האב זה הכלל כל הקודם בנחלה כל יוצאי ירכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי ירכו אמר הר"ם יש לך לזכור בסדר הנחלות שלשה עקרים האחד כי כשימות אדם בניו קודמין לנחלתו ואם אין לו בנים תשוב הירושה לאב והעקר השני כי כל הזוכה בירושה [ראה בפיה"מ הנדפס בגמ'] הוא אותו שנפטר והעיקר השלישי כי הזכרים קודמין לנקבות כשקורבתם אצל המת שוה ואלה השלשה עיקרים הם יסוד הענין לידע מי יירש ומי לא יירש והנני עושה לך משל יתבאר לך ממנו היאך ראוי על אלה העיקרים לירש האחים והאחיות ואחי האב ואחות האב ואבות האבות בענין שכשימות אדם על דרך משל יורש אותו אב אב זקנו ושים בלבך כי עמרם נפטר והיה ראוי לירש אותו משה ואהרן ואינם מצויים חיים ובקש מהם הזכרים והם לא נמצאים ובקש מהם הנקבות לא נמצא תשוב הירושה למרים להעדר הזכרים וזרעם מצאנו מרים שכבר מתה ובקש אם הניחה זרע זכר או בן זכר ואם לא נמצא נחזור אחר כן לבקש אם יש לה בת או זרע בת ואם לא נמצא נחשוב שקהת הוא הנפטר לא עמרם ונחקור על יורשיו ר"ל יורשי קהת על הדרך שעשינו בזרע עמרם ואם מצאנו יצהר וחברון ועוזיאל אחי עמרם נוריש אותם נכסי עמרם לפי שהם יורשי קהת ועל זה הצד ירושת האחים ואם נעדרו נחקור על זרעם הזכרים לפני הנקבות ואם נעדר זרעם נבקש בת קהת שהיא אחות עמרם ואם נמצאת תירש ואם נעדרה יבוקש זרעה הזכרים לפני הנקבות ואם לא נמצא לה זרע ויהיה זרע קהת נעדר חזרה הירושה לאביו והוא לוי אם נמצא לוי ואם נעדר נשים כאילו לוי הוא הנפטר נבקש זרעו והוא גרשון ומררי אם נמצאו יירשו לפי שהם בני לוי שראוי לירש והוא שזכה בנחלות קהת ועל דרך זה יירשו אחי האב ואם נעדרו גרשון ומררי וזרעם הנקבות חזרה הירושה ליוכבד ואם נעדרה נבקש זרעה הזכרים לפני הנקבות ואם לא נמצא לה זרע חזרה הירושה ליעקב ונחזור על יורשיו שהם הבנים לא נמצא אותם ואת תולדותם תחזור הירושה ליצחק ונחשוב כאלו יצחק הוא המת וחזור על יורשיו והוא עשו נכרת הוא וזרעו זכריהם ונקבותיהם חזרה הירושה לאברהם והזכרים קודמין לנקבות בכל זה ועל זה הדרך הולכת תמיד וזהו שאמרו נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן הנה נתבאר לך היאך יירש אברהם לעמרם ונתבאר לך שאין ירושה לאחים בחיי האב ולא לאחי אבי האב בחיי אבי אבי האב ולא לאחי אבי אבי האב בהמצא זקנו של אב האב ועל דרך זה תעלה תמיד ושמור העקרים האלה ולא יסורו ממך:

אמר המאירי סדר נחלות כך הוא איש כי ימות אם יש לו בן הוא יורשו ואם אין לו בן הבת יורשתו וכן הדין בכל המורישים הזכרים לעולם קודמין לנקבות וכן כל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת ר"ל שאם לא נמצא לו עכשו בן מחזרין אחר יוצאי ירכו אם נמצא לו שום זרע אפילו בת אפילו בת הבת עד כמה דורות היא יורשת ומפקעת הירושה מבתו של מוריש ואם לא היה לו בן ולא מזרעו הבת יורשת ואם אין בת מחזרין אחר זרעה על הדרך שכתבנו ואם אין לו בת ולא שום זרע ממנה אם יש שם אב אב יורשו ואע"פ שלא הוזכר כאן הרי הוא מזכירו בסוף המשנה ואם אין האב קיים מחזרין אחר זרעו והוא אחי המת שהוזכרו בכאן לא היו שם אחים מחזרים אחר זרעם ואם אין שם זרע אבי האב יורש ואם אין שם אבי האב מחזרין אחר זרעו והם אחי האב ואם אין שם אחי האב מחזרין אחר זרעם ואם אין שם זרע אחיות של אב יורשות ואם אין אחיות מחזרין אחר זרען לא נמצאו שם אחי האב ולא אחיות ולא זרע מהם נחלה חוזרת לאביו של אבי האב או לזרעו והם אחי אבי האב וכן לעולם נחלה ממשמשת והולכת עד כמה דורות אפילו עד ראובן זה הכלל כל הקודם בנחלה אם אינו קיים יוצאי ירכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי ירכו כמו שביארנו הא למדת שמי שמת והניח בת ובת הבן או אפילו בת בתו של בן עד כמה דורות אין הבת יורשת במקום בת זו כלום וכן מי שהיו לו שני בנים ומתו והניח אחד מהם עשרה בנים ואחד מהם בת קטנה ומת המוריש הרי בת זו הקטנה יורשת חצי הממון ועשרה בני האחר אינן יורשין אלא החצי האחר ועל דרך זה אתה אומר בכל היורשים וזה שאמרו במשנה זו כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין פירושו קודם בנחלה מחמת קורבא אבל בעל אע"פ שקודם לכל שאר קרובים בנחלה אין יוצאי ירכו קודמין שהרי כל שמת הוא בחיי אשתו אין בניו יורשים כלום כמו שביארנו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ומה שנתחדש עליה בגמרא ממה שלא בארנוהו כך הוא:

יורשת ואינה מורשת. וליכא למימר דאמטה האב אינה מורשת דהא קיימא לן דאב יורש את בנו מדכתיב והעברתם כדאמרינן לעיל הילכך אינה מורשת אמטה האם קאמר:

מב. א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר' שמעון אשה יורשת את בנה דבר תורה שנא' מטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה אב [אב] יורש את בנו אף מטה האם אשה יורשת את בנה איתיביה רבי יוחנן לרבי יהודה ברבי שמעון האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין אמר ליה משנתנו איני יודע מי שנאה. וקימא לן כתנא דמתני'. חדא, דיחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד דרבי יוחנן כתנא דידן סבירא ליה.

ותנא דידן אי דריש מטות אשה נמי תירש את בנה אי לא דריש מטות בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה. ופרקינן בעלמא דריש מטות דאמר קרא וכל בת יורשת נחלה יורשת ואינה מורשת. דכיון דכתיב ממטות, בשני מטות הכתוב מדבר, במטה האב ומטה האם, ואמר קרא יורשת ואינה מורשת, אם אינו ענין למטה האב, דהא קימא לן דאב יורש את בנו דבר תורה דנפקא לן מוהעברתם, והוא הדין דיורש את בתו קל וחומר מבנו כדבעינן למימר קמן, תנהו ענין למטה האם שיורשת מטה אביה ומטה אמה ואינה מורשת למטה אמה, קל וחומר, ומה בן שהורע כחו של אביו בנכסיו מחיים יפה כחו בנכסיו לאחר מיתה, שאם מת הבן אביו יורשו, בת שיפה כח אביה מחיים, שכל שבח נעורים לאב, ולא עוד אלא שמוכרה לשפחות, אינו דין שיפה כחו בנכסיה לאחר מיתה. וזהו קל וחומר שאין עליו תשובה:

ב. סדר נחלות כך הוא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו ב(י)ן קודם לבת וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת בת קודמת לאחין וכל יוצאי ירכה של בת קודמין לאחין האחין קודמין לאחי האב וכל יוצאי ירכן של אחין קודמין לאחי האב זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי ירכו. מנא הני מילי, דכתיב (במדבר כז,ח) ובן אין לו, הא יש לו בן בן קודם. ומנין שאף יוצאי ירכו של בן קודמין לבת, דכתיב אין לו, עיין עליו. ומנין לבת שקודמת לאחין, דכתיב (שם,ט) ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו, הא יש לו בת בת קודמת. יוצאי ירכה מנין, דכתיב אין לו, עיין עליו. ומניין לאחין שקודמין לאחי האב, דכתיב (שם,י) ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו, הא יש לו אחים אחים קודמין. יוצאי ירכן של אחין מניין, ת"ל אין לו עיין עליו.

זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין, דחזינן להו לנכסי כמאן דהוו דידיה, והרי יוצאי ירכו יורשין אותו. לבר מבעל בנכסי אשתו, דאין הבעל יורש את אשתו בקבר להנחיל לבניו מאשה אחרת, כדבעינן למימר קמן. והאב קודם לכל יוצאי ירכו, כלומר שקודם לאחי בנו המת שהן יוצאי ירכו של אב בנכסי בנו המת, ואין צריך לומר ליוצאי ירכן של אחים. ולאחין מנא לן, דכתיב גבי ירושת הבת (שם,ח) והעברתם את נחלתו לבתו, ואלו גבי ירושת אחין ושאר יורשין כתיב ונתתם, לומר לך במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין, הא למדת שהאב קודם לכל יוצאי יריכו בנכסי בנו. וה"ה בנכסי בן בנו. ודוקא ליוצאי יריכו של זה, אבל ליוצאי יריכו של בנו בנכסי בן בנו אינו קודם כדבעינן למימר קמן:

(ז) עיין עליו ה"ה דמרבי' נמי מההיא עיין עליו ממזר שהוא יורש כדמרבי' לענין יבום בפ"ב דיבמות:

ואי לא דריש מטות בן קודם לבת בנכסי האם מנא ליה. ואם תאמר. ונילף מדאמרינן לעיל וירש אותה מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה. לאו קושיא היא דהתם ליכא למילף אלא אותן ירושות הכתובות בפרשה אבל ירושת האם לא כתיבה באותה פרשה דמכל בת יורשת נחלה ממטות נפקא ולפיכך אנו צריכין להיקישא דמטות. הר"ן ז"ל.

שאני הכא דאמר קרא וכל בת יורשת נחלה יורשת ואינה מורשת. פירוש זו הבת הוא הבן עצמו שיורש את אמו ואינו מוריש לאמי והכי קאמר יורשת מטה אביה ומטה אמה ואינה מורשת למטה אמה משום דאמה אינה יורשת אותה ואף על גב דמטות כתיב אחד מטה אב ואחד מטה אם לענין יורשת הוא דכתיב ביה רחמנא להאי היקישא שיהא הבן קודם לבת בנכסי האם כמו שקודם בנכסי האב אבל לא לענין דאינה מורשת וכיון דלא אפשר לאוקמה אמטה אב דהא קיימא לן דאבא יורש את בנו מדכתיב והעברתם וכדאמרינן לעיל מוקמינן לה אמטה האם. תנו רבנן איש כי ימות ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבת ובת בן הבן מנין. פירוש ואפילו במקום בת המת עצמו מנין שזרע הבן קודם תלמוד לומר אין לו עיין עליו. הרא"ם ז"ל.

תלמוד לומר אין לו עיין עליו. ואם תאמר מעתה למה הוצרכנו לדרוש מדכתיב מטות שהבן יורש את אמו תיפוק ליה מדכתיב אם אין לו בת עיין עליו. יש לומר אם לא עמדנו על ירושת הבן את אמו מדכתיב מטות הייתי אומר הכי קאמר קרא בן אין לו עיין עליו שאם יש לו בן או בן הבן הרי הוא קודם לבתו ואם אין לו בת עיין עליו שאם יש לו בת ממשפחתה כגון בת הבן או בת בן הבן הרי היא כבתו וקודמת לאחין אבל בת הבת או בן הבת אימא לא ירתי כלל דהא לא קאמר עיין עליה כלומר על הבת אלא עיין עליו קאמר כלומר עיין על המת אם יש לו בת והיינו בת הבן דאלו בת הבת לא הוי כמו שיש לו בת שאינה מתיחסת אחריו אלא אמר אביה אבל בתך דכתיב מטות ועמדנו על ירושת הבן את אמו מעתה אין לחלק בין בת הבת ובין בת הבן. כן נראה בעיני. הר"י ז"ל בעליות.

בפרשב"ם בד"ה ותנא דידן כו' כדקתני האיש את אמו ולא הבת כו' עכ"ל הכי דייק תלמודא לעיל אמתני' והאיש את אמו כו' מנא ה"מ דת"ר כו' כפרשב"ם ג"כ שם ואהא מסיק לעיל דפליג רבי זכריה בן הקצב מיהו תלמודא בשמעתין ניחא ליה לאתויי מבני אחות דמפורש בברייתא בהדיא ולא בנות אחות ודו"ק:

בד"ה לעולם דריש מטות כו' דאי לגופיה לאשמועינן כו' ולא לכתוב לא מטות ולא מ"ם כו' עכ"ל דבריו אינן מובנים לי דהא ודאי איצטריך מטות להיקשא דבן קודם לבת בנכסי אם ואכתי נימא נמי האי הקישא שהאם יורשת הבן דאין הקישא למחצה ודו"ק:

תוס' בד"ה בן הבת כו' ולר"י נראה הא דבני בנים כבנים גבי ייבום מנחלה כו' עכ"ל אבל לעיל גבי בת לענין ייבום כתבו התוספות לעיל איצטריך קרא היינו משום דנחלה גופיה בבת לא שמעי' אלא מדלענין ייבום בן ובת כי הדדי נינהו כדאמר לעיל וק"ל:

בא"ד משום דה"א נילף אחוה אחוה מבני יעקב כו' עכ"ל דלענין ייבום נתקבלה הג"ש דהוי אח מן האב ולא מן האם כדמסיק לעיל אבל גבי נחלה ודאי דלא נילף אחוה אחוה דאין אדם דן ג"ש מעצמו וק"ל:

ר"ש בד"ה משנתינו כו' הוי מצי לאקושי ולמימר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בן הבת ובת הבן ובן בת הבן מנין כו' דמיבם לא הוה ידעינן כו' נ"ב פירוש דלא אמרינן כיון דלענין יבום כי הדדי נינהו כו' אלא כדלעיל דבן ובת קודמין לאחי המת משום דשניהם שוין לפטור מיבום לאפוקי אחי המת דלא עדיף כולי האי אלא שזוקק ליבום וכן פירשו התוס' להדיא לעיל דף ק"ת בד"ה כלום יש יבום וא"כ כי היכא דלשם לא מהני האי סברא אלא שבן ובת קודמין לאחי המת אכן לעולם הבן קודם לבת הכא נמי מהר האי סברא דלענין יבום כי הדדי נינהו שיהיה בן ובן הבן שניהן עדיפי מאחי המת אבל לעולם ה"א שהבן קודם לבן הבן ודו"ק:

גמרא משנתינו א"י מי שנאה. לקמן (קמ"א ב') וכה"ג ביבמות (כ"ז ב'):

שם בת אין לי אלא בת בן הבת ובת הבת ובת בן הבת מנין כו'. כ"ה גי' הרי"ף והרא"ש וישר:

תד"ה בן. ולא מהנך טעמא דפרי' לעיל. ר"ל בדבור זה והמציין טעה:

איתיביה כו'. הכי נמי מצי למפרך מרישא דקתני האיש את אמו נוחל ולא מנחיל אלמא אין האם נוחלת את בנה אלא דעדיפא ליה לאותוביה מסיפא דקתני בהדיא מנחלת ולא נוחלת וקשיא ליה לרבי יהודה דאמר יורשת: משנתנו איני יודע מי שנאה. דאינה עיקר דהיא גופה קשיא כדלקמן דפרכינן ותנא דידן מה נפשך כו' והלכך כיון דשמעינן ליה דדריש היקשא דמטות כדאמרינן לעיל בפירקין (ד' קיא.) להקדים הבן לבת בנכסי האם הכי נמי הוה מצי לאקושי ולמימר דיורשת את בנה: דלא דריש. היקשא דמטות כדאמרינן לעיל דאחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם דלא מקיש מטה האם למטה האב: לא מיתוקמא כרבי זכריה. דאיכא למשמע ממתני' דהבן קודם לבת בנכסי האם: ותני עלה בני אחות ולא בנות אחות. והא ברייתא אינה מוספת על המשנה אלא מפרשת היא דדוקא נקט מתני' בני אחות למימר שהבנים נוחלין את דודיהן ולא הבנות כל זמן שיש בן לפי שהבנים באין לירש את דודיהן מכח אמם שהיתה אחותן כדכתיב ואם אין לו אחים ודרשינן לקמן עיין עליו דבן אחין במקום אחין קאי וה''ה דבן אחותו במקום אחותו קאי וכמי שאמם מוחזקת דמי והן באין לירש מכחה וסבירא ליה דבן קודם לבת בנכסי האם אבל לר' זכריה בן הקצב הבנים והבנות יירשו כאחד את דודיהם דמכח אמם קא ירתי וסבירא ליה דבן ובת כי הדדי ירתי בנכסי האם: ותנא דידן מה נפשך. כלומר מה הוא דעתו דסבירא ליה תרתי בן קודם לבת בנכסי האם כדקתני האיש את אמו ולא הבת את אמה ונפקא לן לעיל מהיקשא דמטות וסבירא ליה דאין האשה יורשת את בנה דלהכי לא דריש היקשא דמטות מה נפשך דמקיש לחצאין והלא אין היקש למחצה: לעולם דריש מטות. להיקשא שיקדום הבן לבת בנכסי האם ומיהו להכי לא דרשינן היקשא לומר שתירש האם את הבן דאמר קרא וכל בת יורשת נחלה ממטות וגו' והוה מצי למכתב וכל בת נחלה וכתיב יורשת למימרא דוקא יורשת שני מטות אבל אינה מורשת לשני מטות אם מתה היא אלא אחד מהם דהיינו אב דאין האם יורשת ורבינו חננאל דייק מ''ם דממטות מקצת שני מטות הוא דיורשת ואינה מורשת כגון אם שאין האם יורשת בתה והוא הדין לבנה דעל כרחך האי מ''ם לדיוקא דידיה אתא דאי לגופיה לאשמועינן דבירושת אחד משני מטות מיירי לשתוק קרא מיניה ולא לכתוב לא מטות ולא מ''ם והוה אמינא דלכל אשה אזהר רחמנא שלא תנשא לשבט אחר בין שהיא יורשת מטה אחד בין יורשת שני מטות: מתני' בו קודם לבת. ראובן קודם לדינה אחותו לירש את יעקב וכן כל יוצאי יריכו של ראובן אם מת ראובן קודמין לדינה אחותו לירש את יעקב כגון מת ראובן חנוך בנו קודם לדינה לירש נכסי יעקב ובן של חנוך ובן בנו עד אלף דור כולן קודמין לדינה ובגמרא מפרש טעמא מדכתיב אין לו עיין עליו: בת קודמת לאחיו. ואם יש אב למת גם לו קודמת: אחין קודמין לאחי האב. ואם יש להן אחות הן קודמין לאחות והאחות ויוצאי יריכה קודמין לאחי האב: כל הקודם בנחלה. ומת יוצאי יריכו עומדין במקומו לירש אותה נחלה ולא שאר קרובי המת יורשין אותו אע''פ שקרובין למת יותר מיוצאי יריכו של זה: והאב קודם. לירש בנו או בתו שמתו לכל יוצאי יריכו דהיינו אחי המת וכבר נפקא לן בריש פירקין מוהעברת דהאב קודם לאחין ודוקא מיוצאי יריכו אבל יוצאי יריכו של בנו קודמין לכל אדם: גמ' ובת הבן. במקום שאין שם בן הבן ובן של בת הבן והוא הדין לבת של בת הבן אבל לישנא קלילא הוא דנקט אבל בת של בת תרי זימני רצופין לאו לישנא קלילא הוא: אין לו עיין עליו. של מת אם יש לו בן או הבא מכחו של בן כגון יוצאי יריכו ויו''ד יתירא קא דריש דמצי למכתב אן בלא יו''ד כדכתיב מאן בלעם והכי מפרשינן בקידושין (דף ד.) גבי ויצאה חנם אין כסף: עיין עליו. דהאי מת אם יש לו בת כלל וכלל וכיון דאיכא יוצאי יריכה עובר ירך אמו הוא:

בן הבן ובת הבן ובן בת הבן מנין תלמוד לומר אין לו עיין עליו. וא''ת תיפוק ליה דבני בנים הרי הן כבנים כדאמר בפ' אלמנה (יבמות דף ע.) דזרע זרעה לא צריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים וי''ל דהתם דכתיב וזרע אין לה מזרע משמע בני בנים כדמשמע בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סד: ושם) גבי מעביר בנו ובתו באש דקאמר אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת''ל ומזרעך אלמא דמלשון זרע משמע בני בנים וליכא למימר דהתם מיתורא דריש דא''כ הוה ליה למדרש איפכא דקרא ומזרעך כתוב ברישא אבל מבנו ובתו לא משמע ליה התם בני בנים הלכך הכא דכתיב בן איצטריך לרבויי בנו ובתו וממאי דכתיב (ויקרא יח) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה אין ראיה מדאיצטריך לכתוב בת בנה דבני בנים לא הוו כבנים דאיכא למימר דאי לא כתב בת בנה הוה אסרינן עד סוף כל הדורות משום דבני בנים הרי הן כבנים וא''ת כיון דאין בני בנים כבנים מנלן גבי יבום דפוטר בן הבן מיבום וכי תימא דנפקא לן מאין לו הא איצטריך לרבות ממזר וי''ל דשקולים הם ויבאו שניהם אי נמי דבן הבן נפקא לן מלא ימחה פרט לזה שאין שמו מחוי וקשה לרשב''א דאמאי איצטריך הכא קרא דבני בנים קודמין לאחין תיפוק ליה מדלענין יבום בני בנים ובנים כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו וי''ל דהכא איצטריך דבן הבן או בת הבן יורשין עם בני המת או בת הבת עם הבנות דמיבום לא הוה ידעינן אלא דעדיפא מאח ולר''י נראה הא דבני בנים כבנים גבי יבום מנחלה הוא דקיימא לן ולא מהנך טעמי דפרישית לעיל (דף קח.) ואם תאמר ומנלן דממזר יורש את אביו כדמשמע בקידושין (דף ד. ושם) דהא גבי יבום (יבמות ד' כב:) צריך רבוי וכן גבי בת כהן נמי איצטריך קרא לזרע פסול וליכא למימר דנפקא לן מואין לו דשקולין הם או משום דיבום בנחלה תלא רחמנא וגבי יבום איכא רבויא דאי איצטריך דרשא להכי אמאי פריך בפ' שני דיבמות (דף כב: ושם) יורשו ומטמא לו פשיטא ויש לומר דזרע משמע כשר לכך איצטריך גבי בת כהן רבויא אבל בן משמע נמי פסול והא דאיצטריך גבי יבום לרבויי בן פסול היינו משום דה''א נילף אחוה אחוה מבני יעקב דכשרים ולא פסולים דמהאי טעמא נמי אמר התם דה''א שאח פסול אינו זוקק ליבום אי לאו משום דמצינו בקרא דבן פסול פוטר ומדלענין מיפטר פוטר מזקיק נמי זקיק: [וע' תוס' לעיל קט. ד''ה כיון]:

בבא בתרא קטו ע"א