בבא בתרא קלב ע"א

דף קלב - א

בעי רבא: בפשטות דברי שמואל נאמרו בשכיב מרע שכתב נכסיו, שאומדים את דעתו שלא התכוין למתנה גמורה. אך בבריא הכותב כל נכסיו לאשתו, היאך הדין? האם גם כן אמרינן שכוונתו לעשותה אפוטרופסית, או שמא כוונתו למתנה גמורה?

וצדדי הספק, שמא רק בשכיב מרע הוא חושש לכבודה, דניחא ליה דלישתמעון מלה [שישמעו בניו לדבריה] לאחר מותו, אבל בבריא, אינו חושש לכך, דהא קאי איהו [שהרי הוא קיים],

או דלמא בריא נמי ניחא ליה דלישתמעון מלה [שישמעו בניו לדבריה] מהשתא, וכתב לה את נכסיו רק בתורת אפוטרופסות, ולא בקנין גמור?

הגמרא מנסה לפשוט את הספק מברייתא:

תא ושמע מה ששנינו בברייתא בענין זה: הכותב פירות נכסיו ^[110] לאשתו, אין אומרים שבשביל מתנה זו מחלה על שיעבוד הקרקע שיש לה בשביל כתובתה, אלא גובה כתובתה מן הקרקע.

ולא זו בלבד, אלא אף אם כתב לה קרקע ופירות, למחצה לשליש ולרביע מנכסיו, גובה כתובתה מן השאר ^[111].

אך אם כתב כל נכסיו לאשתו, ואחר כך יצא עליו שטר חוב, הקודם לאותה מתנה, אך לכתובתה לא קדם: רבי אליעזר אומר, תקרע שטר מתנתה, ותעמוד על כתובתה. וכיון ששעבוד כתובתה קדם לשעבוד החוב, תגבה את כתובתה.

וחכמים אומרים: תקרע כתובתה, ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. כיון שבשעה שקיבלה את המתנה סילקה את השיעבוד מאותן קרקעות שקיבלה במתנה, וממילא חל עליהם שיעבוד הבעל חוב.

ואמר רבי יהודה הנחתום, מעשה ואירע הדבר בבת אחותי כלה, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. עד כאן הברייתא.

מדייקת הגמרא: טעמא דיצא עליו שטר חוב, אזי נחלקו האם מתנתה קיימת או לא, הא לא יצא עליו שטר חוב קניא לכולי עלמא, הגם שנתן לה את כל נכסיו.

ובמאי? באיזה מקרה מדובר?

אילימא בשכיב מרע, והא אמרת "הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוט רופוס",

אלא לאו, בבריא. ומוכח מכאן, דבמתנת בריא אין כוונתו לעשותה אפוטרופסית, אלא לקנין גמור.

דוחה הגמרא: לעולם מדובר אף בשכיב מרע, ומדובר במקרה שודאי כונתו למתנה גמורה, כגון במקרים שהובאו לעיל, שנחלקו בהם רב עוירא ורבינא, ורב עוירא מוקי לה בכולהו, ורבינא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה ^[112].

הכא נמי יש להעמיד באשתו ארוסה ואשתו גרושה, ובהן ודאי כונתו למתנה גמורה ולא לשם אפוטרופסות. ^[113]

הגמרא דנה במחלוקת רבי אליעזר ורבנן שהובאה בברייתא לעיל:

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים שאמרו, תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכ אן.

ומקשה הגמרא: למימרא [משמע מדברים אלו] דלא אזיל רב נחמן בתר אומדנא, וסבר, שאף על פי שאנו אומדים את דעת האשה, שאילו היתה יודעת שנכסיה יטרפו על ידי הבעל חוב, לא היתה מוחלת על השעבוד שיש לה בהם, מכל מקום כיון שבפועל מחלה על השיעבוד, איבדה הכל, ותשאר קרחת מכאן ומכאן ^[114].

וקשה, הרי תניא בברייתא, "הרי שהלך בנו למדינת הים, ושמע שמת בנו, ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים, ואחר כך בא בנו, מתנתו מתנה.

רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה.

כיון שאומדים את דעתו שאילו היה יודע שבנו קיים לא כתבן".

ואמר רב נחמן, הלכה כרבי שמעון בן מנסיא. ואם כן קשה, מדוע כאן סבר רב נחמן שיש ללכת אחר אומד הדעת, ואילו בסוגיין פסק כחכמים שלא התחשבו באומד הדעת?

ומתרצת הגמרא: אכן בעלמא, יש ללכת אחר אומד הדעת, אבל, שאני התם, בכותב כל נכסיו לאשתו, שאינה חפצה לבטל את המתנה אף כשיודעת שהבעל חוב יגבה אותה ממנה, כיון דניחא לה דתיפוק עלה קלא דכתבינהו ניהלה להנהו נכסים [נח לה שיתפרסם בעולם שקיבלה מבעלה מתנה כה חשובה]. ולכן סברו חכמים שיצאה קרחת מכאן ומכאן.

עוד באותו ענין:

תנן התם בתלמוד הירושלמי במסכת פאה: הכותב נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה.

כלומר, אינה יכולה לגבות את כתובתה מהנכסים שנתן לבניו. הואיל וקיבלה גם היא קרקע באותו מעמד, מחלה על השיעבוד שיש לה בקרקע שנתן לבניו.

אבל מנכסים שיקנה לאחר מכן יכולה לגבות את כתובתה. כיון שהבעל משעבד לכתובת אשתו את כל הנכסים שקנה ושעתיד לקנות. ועל שיעבוד זהלא מחלה.

ומקשה הגמרא: וכי משום דכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה?!

ומתרצת הגמרא: אמר רב, מדובר במקרה שהבעל מזכה להן את נכסיו על ידה. כלומר, שהאשה עשתה את הקנין עבור הבנים ^[115].

וכיון שהיא משתדלת עבורם, וגם אינה מערערת כלום על מתנה זו, אומדים את דעתה שמחלה על השיעבוד שיש לה בנכסים אלו.

ושמואל אמר, אף אם לא זכתה במתנה עבורם, אלא במקרה שהבעל מחלק לפניה את נכסיו לבניו והיא שותקת, גם כן אומדים את דעתה שמחלה על השיעבוד.

אמנם, אף לדעת שמואל, אם לא נתן לה כלום באותו מעמד, אין שתיקתה ראיה. כיון שלא שתקה אלא כדי לעשות נחת רוח לבעלה.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: אפילו אם לא היתה באותו מעמד, אלא בשעה שנותן לה אומר לה "טלי קרקע זו בכתובתיך", והיא לא ערערה, ודאי מחלה על השיעבוד שיש לה בשאר הנכסים.

בעי רבא. הא פשיטא לי דהאי דקאמר עשאה אפוטרופא בשכיב מרע הוא. אבל בבריא שכתב לה היאך. מי אמרינן שכיב מרע הוא דעשאה אפוטרופא משום דניחא ליה דלישתמעון מלה בתר דימות עלייהו דבנים דלינהגון בה יקרא אבל בריא הואיל דכתב לה ודאי משום מתנה הוא דכתב דאי משום דאפוטרופא הא קאים איהו בחיים ואי חזא דלא נהגו בה יקרא מצי לאכוחינהו אמאי לא תנהגו לה יקרא לאמכון. או דלמא בריא נמי ניחא ליה דלישתמעון מלה מהשתא מחיים כי היכי דניחא ליה דלאחר מיתתו ינהגו לה כבוד ועשאה אפוטרופא מעכשיו:

ת"ש הכותב פירות נכסיו לאשתו. במתנה גובה מן הקרקע ששייר דהני פירות לא יהיב לה משום כתובתה אלא משום מתנה:

כתב לה הני פירות למחצה או שליש או רביע. יהב לה במתנה גובה כתובתה מן שאר פירות. והכותב כל נכסיו קרקע ופירות לאשתו במתנה ויצא עליו שטר חוב ר"א אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה וכתובתה קודמת לשטר חוב ואמאי [לא] תעמוד על מתנתה דאזלינן בתר אומדן דעתיה דהאי דיהיב לה כל נכסיו משום הנאתה עבד. ולהרווחה סבר אי מציא למינקטינהו כולהו הרי מוטב ואם יבואו בעלי חובות שלי איני רוצה שיאמרו לה מחלת כתובתיך בשביל מתנתיך ושטרינו קודם למתנתך משום דהא נתכוון להרווחה ^א)אולי צ"ל להרווחה דילה. כולה כשנתן לה מתנה ולא להפסידה הלכך אינה מועלת לה מתנה משום בעלי חובות של בעלה ולא תפסיד בשביל מתנתה. אלא תקרע מתנתה ותעמיד על כתובתה ותגבה כתובת' מן הנכסים משום דשטר כתובתה קודם לשטר חובו. וחכ"א לא אזלינן בתר אומדנא אלא תקרע כתובתה ותעמיד על מתנתה משום דאיכא למימר דמחלה כתובתה לבעל בשביל המתנה. ^ב)נראה דצ"ל ואם אח"כ הוציא וכו' מוציא מידה הנכסים ונמצאת קרחת וכו'.ואח"כ הוציא בעל חוב שטר חובו שקדם שיעבודו לשיעבוד מתנתה והוציא מידה הנכסים ונמצא קרחת מכאן ומכאן מכתובה וממתנה:

מעשה ואירע דבר. כענין הזה בבת אחותו של ר' יהודה שהיתה כלה ועשה לה ארוס כתובה מן האירוסין ואחר כך כתב לה נכסיו במתנה ומת ובא מעשה לפני חכמים שהוציא בעל חובו של ארוס שטר חובו ואמרו חכמים תקרע כתובתה ותעמיד על מתנתה משום דאיכא למימר דמחלה כתובתה על אותה מתנה ותעמיד על מתנתה כו'. אלא לאו בבריא ואמרי' קניא משום דקאים ותפשוט מהכא בעיא:

לא לעולם בשכיב מרע. ודקאמרת הא לא עשאה אלא אפוטרופא ולא קניא איכא דקניא ואיכא דלא קניא. ורב עוירא מוקים לה לעיל בכולה דקני משום מתנה לבד מאשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל. ורבינא לא מוקים לה דקנו בכלהו אלא אשתו ארוסה ואשתו גרושה בלבד קנו כדפריש לעיל ולעולם בשכיב מרע ומהא לא תפשוט לבריא:

למימרא דרב נחמן לא אזיל בתר אומדנא. דלא אמרינן מסתבר לפי אומד דעתו דהא מתנה כדי ליפות כחה נתנה חוץ מכתובתה ולא כדי להחליש כח כתובתה שתמחול כתובה בשביל מתנתה:

והתניא. דאזיל בתר אומדנא:

דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים כו' ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה. משום דאמידא דעתו למימר אילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן לאחרים. ואמר רב נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא אלמא דאזיל בתר אומדנא. ומשני ודאי אזיל בתר אומדנא והכא נמי בהא איתתא דקאמר הלכה תקרע כתובתה וכו' דקא סברת דלא אזיל בתר אומדנא אין ודאי אזיל בתר אומדן דעתה דידה (אזיל) דאמדינן דעתה למימר דניחא לה למירע ליה כתובתה בשביל כבוד שעושה לה דכותב לה כל נכסיו כדי שיצא לה קול שחשובה היא בעיניו כל כך ומחלה לה כתובתה בשביל מתנה הלכך תקרע כתובתה ותעמוד על מתנה:

תנן התם. במס' פאה:

וכתב לה קרקע כל שהוא. דוקא כתב אבל אי לא כתב לא אבדה כתובתה משום דאיכא למימר דלא בעיא לצעורי בעלה לא מיחה:

במזכה להן על ידה. שתקבל לכל אחד חלקו שלא בפניהם היה וזיכתה לכל אחד ולא מיחת אמרי' דמחלה כתובתה באותו קרקע כל שהוא:

ושמואל אמר במחלק לפניה. כל נכסיו והיא שותקת מחלה. ומקולי כתובה שנו כאן. דכולהו הני תנאי מקילין בכתובה וכולהו הני תנאי סברי אע"ג דלא קבלה עליה קבול גמור אותה קרקע אפי' הכי אבדה כתובתה:

טעמא דיצא עליו שטר חוב הא לא יצא וכו'. והא אמרת לא עשה אלא אפוטרופ'. יש לדקדק מכאן שהכות' כל נכסיו לאשתו שלא עשאה אלא אפוטרופא אע"פ כן איבדה כתובתה דאי לא תימא הכי הוה לן לאקשויי בהדיא אברייתא אמאי תקרע כתובתה והא אמר לא עשאה אלא אפוטרופא.
ומיהו לא מיסתבר לי, דכיון שלא קנתה מאי כסא דמינקר' היא בשלמא יצא עליו שטר חוב מתנה גמורה היתה דאי מסלקה לבעל חוב בזוזי קנתה לגמרי אבל הכא מאי יהב לה אלא משמע דלא אבדה כתובתה.
והאי דלא אקשינן הכא אמאי תגרע כתובתה, דפשיטא לן אקשי שאע"פ שהדין כך הוא שלא הפסידה משום אפוטרופסות אם היה רוצה לדחותו יכול הוא לדחות אבל עכשיו הקשה לו בהדיא ומכיון דאוקימנא במתנה גמורה זכינן בדין לומר שלא הפסידה משום אפוטרופא כלום מכתובתה אי נמי דא ודא אחת היא הכי קאמר דהא לא יצא עליו שטר חוב קני' דאי אמרת לא קני כי יצא עליו שטר חוב אמאי תקרע כתובתה ואורח' דתלמודא הוא לארווחי קושיא וכן מצאתי בחשובתו של הגאון ז"ל היכא דהוי אפוטרופא לא פקע' כתובתה אלא עומדת היא על כח בתה ואף ע"פ שבטל' מתנתא ושמעתא היכא דבטלה כתובתה וקיימ' על מתנתא היא כגון באשתו ארוס' לרבינא וכו'.

במזכה להן על ידה. ואי קשיא לך והא אין קנין לאשה בלא בעל' וכדאמרי' במסכת ערובין (ע"ט ב') אבל לא על ידי אשתו (ע"ש) איכא למימר כגון דיהב לה לדידה בהדייהו דמגו דזכי' לנפש' זכי' לאחריני כדאמרי' בשילהי נדרים (פ"ה ב') כ"ש אי נמי כיון שהיא מתכונת לזכות להם גליא דעת' דניחא לה במתנת הבנים.

במאי אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפטרופוס. ואם תאמר דעדיפא מיניה הוה ליה לאקשויי, ולימא אילימא בשכיב מרע אמאי תקרע כתובתה, והא אמרת לא עשאה אלא אפטרופוס, ומשום אפטרופיא שנעשית על נכסיו אינה מפסדת כתובתה. ויש מי שאומר דמדלא אקשי הכי שמעינן דאפילו בכותב לה כל נכסיו ונעשית אפטרופא אבדה כתובתה. וליתא, דהא אפילו בהא דנותן לה מתנה גמורה כל נכסיו אקשינן כי יצא עליו שטר חוב אמאי אבדה כתובתה, דלאו אומדן דעתא הוא דתיחול כתובתה אי טריף בעל חוב הנכסים ותהא קרחת מכאן ומכאן, ואם כן מדהקשו כאן ולא הקשו כן גבי הא דרב יהודה שמע מינה דהתם לא אבדה כתובתה. ואפילו תאמר דהכא דתני בהדיא תקרע כתובתה אקשינן התם דלא מפרשא בהדיא לא אקשינן, מכל מקום ודאי כיון דאזלינן בתר אומדנא אומדן דעתא הוא ודאי שאינה מוחלת על כתובתה משום שנעשית אפטרופיא בלחוד (סגי), דכי כתב לה כל נכסיו מתנה גמורה והיא סבורה שישארו הנכסים בידה, חשיבה לה מילתא ועומדת על הספק שמא יצא עליו חוב שמא לא יצא, וכיון דנפיק עליה קלא שבעלה מחשיבה וכותב לה כל נכסיו, (ו)אינה חוששת לספק מלוה ומוחלת, אבל כשנעשה אפטרופיא בלחוד אינה מוחלת כתובתה. והא דלא אמר הכא אי בשכיב מרע אמאי תקרע כתובתה, אפשר לומר משום דלא לידחייה דילמא אף כשנעשת אפטרופיא תקרע כתובתה. ואי נמי י"ל דהכל בכלל מה שאמר אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפטרופיא, ולא קנתה ולא תקרע כתובתה. וכן אמרו משם הגאון ז"ל שכתב בתשובה, היכא דהויא אפטרופיא לא פקעה כתובתה אלא עומדת היא על הכתובה.

רב אמר במזכה להן על ידיה. ואם תאמר והא לא זכיה להו, דיד האשה כיד בעלה, וכדאמרינן בעירובין (עט, ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי אשתו. י"ל כשזכה לה בכללן, דמגו דזכיה לנפשה זכיה נמי לאחריני, וכדאיתא בפרק בתרא דנדרים (פח, ב) דיש לה חצר באותו מבוי דכיון דזכיא לנפשא זכיא לאחריני. ואי נמי י"ל אף על פי שהן א[י]נן זוכין על ידה (ממה) [מכל מקום היא מתכונית לזכות להן וגליא דעתא דניחא לה ומוחלת על כתובתה. ולרב אפילו לא כתב לה נמי קרקע, אבדה כתובתה, דהא גליא דעתא דניחא לה במתנת הבנים. והא דנקיט וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אורחא דמילתא נקט, שאין דרך בני אדם לפטור את נשותיהם בלא כלום. כן כתב הרב ר' זרחיא הלוי ז"ל.

דברים אלו שכתבנו באשה ובן שלא נעשו אלא אפטרופסין לא סוף דבר בשכיב מרע אלא אף בבריא ובקנין ויראה לי אף במעכשו שהרי אמרו עליה ניחא ליה דלישתמען מילי מהשתא עד שישייר או שיברר שלא לאפטרופסות הוא מכוין וכן כתבוה גדולי הפוסקים והמחברים ומ"מ הואיל ובגמ' שאלוה ונשארה אצלם בספק יראה שאם תפשו אין מוציאין מידם מעתה כל הרוצה ליתן נכסיו לבן בין הבנים או לאשתו נשואה בין היורשים צריך שישייר במקצת ובשאר מתנות אינו צריך שיור שמא תאמר זה שאמרו למטה הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום וכו' אף במהיום היאך מועיל והרי לא עשאו אלא אפטרופוס שמא באין שם בנים אחרים או שבירר שלהקנאה גמורה הוא מתכוין או שמא בנותן מקצת נכסים וכן מצאנוה בספרים מדוייקים הכותב נכסיו ולא כל נכסיו:

מי שכתב לאשתו מקצת נכסיו במתנה מתנתה קיימת וגובה כתובתה מן השאר אפילו זיכה לה כל קרקעותיו לפירות אע"פ שגוף הקרקע זיכה לה הואיל ולאכילת פירות כתבו זוכה בפירות וגובה כתבתה מגוף הקרקע שלא הקנה לה גוף הקרקע אלא לאכילת פירות לבד שאלמלא לא הקנה גוף הקרקע לא היתה זוכה בפירות וכמו שיתבאר קמ"ז ב' שאם אמר ידור פלני בבית זה או יאכל פירות דקל זה אינו כלום וצריך להקנות בית לדירה ודקל לפירות ומ"מ איני מכוין להקנאת גוף הקרקע ומעתה לא אבדה כתבתה אלא זכתה בפירות מצד המתנה וגובה כתבה מגוף הקרקע ויש אומרים בשני אלו שהמתנה נכנסה בכלל הכתבה ואין גובה אלא מה שהכתבה יתרה הואיל ולא אמר בראוי לו ואין הדברים נראין כלל ולמטה יתבאר ענין זה:

כתב לה כל נכסיו בלא שום שיור על צד שתזכה בהם כגון שבירר שלא לשום אפטרופסות הוא עושה או שהיא גרושה שלא פרע לה כתבתה עדין איבדה כתבתה שיורדת היא בנכסים מחמת המתנה ומבטלת כח הכתבה מעתה אם יצא חוב על הנכסים והוא קודם למתנה אלא שהכתבה קודמת לו הרי היא קרחת מכאן ומכאן מצד המתנה שהרי החוב קודם לה ומצד הכתבה שהרי נמחלת ואע"פ שהולכין במתנה אחר אומדן הדעת וכמו שבארנו במי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכו' כל נכסיו לאחרים בלא שום שיור ואח"כ בא בנו שאין מתנתו כלום אא"כ ישייר כל שהו בין קרקע בין מטלטלין שאומדין דעתו שאלו ידע שבנו קיים לא היה כותבם בלא שיור ואף כאן היה לנו לומר שאין דעתה למחול שעבוד הכתבה אלא על דעת שהמתנה תתקיים אצלה אין זה כלום שזו מתוך שהיא נהנית מפרסום חשיבותה אצל בעלה רוצה היא בהפקעת כתבתה ולעמוד על המתנה ובוטחת ואין שם חוב בכדי הכל ואם יש שם בכדי מקצת אינה קפידא להנאת פרסום חשיבותה וכן בוטחת שהבעל יסלק בעלי החוב במעות ומאחר שאין במתנה טעות הופקעה כתבה ויראה מכאן שאפילו באו הנכסים לבעל אינה גובה עוד כתבתה מהם שהרי אמרו תקרע כתבתה ומ"מ גדולי הצרפתים כתבו שלא אמרו דוקא תקרע אלא שהיא כנקרעת אצל נכסים אלו ומ"מ אם קנה נכסים אחר מכן גובה מהם ודברים אלו יראה במנה מאתים ותוספת:

זה שנתגלגל בידינו בשמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים ובא בנו שאינו כלום אף במתנה יש מי שאומר דוקא שנתנם אחר השמועה אבל אם שהה אחר שמועתו זמן מרובה אומדין שמדעתו כתב ואין הדברים נראין וכי אין אדם עשוי להמלך למי יוריש את נכסיו אחר שאין לו בנים ושמא אין שהיה זו אלא להמלכה:

הכותב כל נכסיו לבניו והיה מחלק לזה שדה פלוני ולזה שדה פלני עד שחלק כל נכסיו וכתב לאשתו עמהם קרקע כל שהו או אפילו דקל כל שהו איבדה כתבתה אפילו לא קבלה עליה להתרצות בחלוקו ואפילו לא היתה היא משתדלת בחלוקה זו עד שיהא מזכה להם על ידה ואפילו לא אמר לה טלי קרקע זה בכתבתיך אלא הואיל ועשאה שתף עמהם בפניה ולא מיחה לומר היאך אתה מחלק כל הנכסים ולא יספיק הנשאר לכתבתי אבדה כתבתה וזהו ענין מחלק בפניה והיא שותקת ומ"מ אם שייר לעצמו קרקע כל שהו או אפילו אילן אחד הואיל ויש לאשה עליו שעבוד כתבה לא מחלה כתבתה ומתוך שיורדת לאותו שיור יורדת לכל מה שחלק הא שייר מטלטלין אינו כלום הואיל ואין שעבודה עליהם לא שייר כלום אלא שקנה נכסים לאחר מיכן או באו לו בירושה הרי זו גובה כתבתה מהן וגאוני האחרונים כתבו שלא נאמר כן בשכיב מרע אלא בבריא אבל בשכיב מרע מחלה לגמרי ואפילו בנתרפא וקנה לאח"כ אין לה:

ומ"מ בין בריא בין שכיב מרע מר כדאית ליה ומר כדאית ליה דוקא שקנה בחיים לא שיעשה אחר מיתה יורש בקבר להגבותה כתבתה וזהו שאמרו בההוא דאמר תילתא לברת ותילתא לברת ותילתא לאתתא ושכיבא חדא ברתא ודנו להגבותה אותו חלק פירושו שמתה בחיי האב ונעשה הוא יורש:

לא הניח לה כלום לא אבדה כתבתה ואפילו הניח לה מטלטלין ויש אומרים שעכשו שתקנו הגאונים שעבוד כתבה אצל מטלטלין נעשה שיור המטלטלין שיור הן ששיירו לעצמו הן שכתבם לה וגאוני הראשונים פרשו בשמועה זו שלא נקרא עשאה שותף בין הבנים להיות כתבתה נמחלת אלא בשקבלה להתרצות על חלוקת בעלה אלא שלא מחלה כתבתה שזהו תורת שותפין שאין משתתפין אלא מדעת שניהם ואין הלשון מוכיח כן אלא שראוי לדון כן:

תא שמע הכותב פירות נכסיו לאשתו וכו'. יש לפרש שהיה לו פירות מחוברין בקרקע שישנן בעולם ומתנה גמורה היא אי נמי יש לפרש כגון שכתב לה גוף הנכסים לאכול פירותיהן:

תנן התם במסכת פיאה הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ואוקימנא דכיון דעשאה שותף בין הבנים ושתקה אחולי אחילתא לכתובתה דהא ידעה דלית לה למגבא מינייהו הלכך מדכתב לה קרקע כל שהוא וכתב שאר נכסיו לבניו בפניה וקא שתקה ודאי אחילתה לכתובתה ואפילו עמד וקנה נכסי לא גביא מידי דהא אחולי אחילתא לכתובתה:

קמה. בעי רבא בריא היאך בשכיב מרע הוא דניחא ליה דלשמעינן מיליה לאחר מיתה משום דחייש דילמא מזלזלי ביה אבל בבריא הא קאי איהו. ולא חייש לזילותא, וכי איכוון להקנאה גמורה איכוון, או דילמא בריא נמי ניחא ליה דלישמען מיליה דבנו או דאשתו מהשתא. ולא איפשיטא. הילכך לא עבדינן בה עובדא בבריא אלא מוקמינן להו לנכסי בחזקת מריהו ואידך הוי עליהו איפיטרופוס. ואי בעי מריהו לבטולה לאפיטרופוסתיה מחיים הרשות בידו, דכשליחות בעלמא דמיא ומצי מרה דשליחותיה לבטולה:

קמו. ת"ש הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב רבי אליעזר אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן א"ר יהודה הנחתום מעשה שאירע הדבר בבת אחותי כלה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. היכי דמי הכותב פירות נכסיו לאשתו, כגון פירות המחוברין לקרקע דמצי לאקנוייניהו נהלה באנפי נפשיהו דדבר שבא לעולם הוא. ואם תימצא לומר היכא דלא באו לעולם, משכחת לה כגון דאקני לה גוף הנכסים לאכול פירותיהן, כי ההיא דאמרינן (לקמן בבא בתרא קמז,ב) תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. והיינו (פירותיו) טעמא דגובה כתובתה מן הקרקע, דכיון דשייר גוף הנכסים לנפשיה לאו כותב כל נכסיו לאשתו הוא כי היכי דלימא לא עשאה אלא איפיטרופיא אי נמי כי היכי דלימא איבדה כתובתה, אלא ההוא פרי דאקני לה קניא ושארא גביא כתובתה מיניה.

ואם כתב לה גופו של קרקע למחצה לשליש ולרביע, כלומר שהקנה לה מחצה בגוף הקרקע או שלישו או רביע ושייר השאר לעצמו, גובה כתובתה מן השאר. כתב כל נכסיו לאשתו ולא שייר כלום לעצמו, ויצא עליו שטר חוב שזמנו קודם לשטר המתנה ומאוחר לזמן כתובתה, רבי אליעזר אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה, וטעמא מאי תקרע מתנתה, דאי הדר קני נכסי אחריני לא תיגבי מיניהו, דהא שקלתינהו להני נכסי בכתובתה, ואי לא מיקרעא מתנתה אמרה קמאי במתנתה הוא דשקלתינהו והני אחריני גבינא להו בכתובתי. וחכמים אומרים תקרע כתובתה, דהא אחילתה מחמת מתנה דכתב לה, ותעמוד על מתנתה, היינו טעמא דקרעינן לה לכתובתה, והיינו דאחילתה לגמרי אחילתה ולית לה למגבה בה.

ולא דמי לכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, דאע"ג דאבדה כתובתה מהני נכסי אי הדר קני נכסי אחריני גביא מיניהו, דהתם לאו מחמת דאחילתה לכתובתה הוא דאיבדה כתובתה אלא ממאי דכתב להון אבוהון, אבל לגביה בעל לא אחילתה לכתובתה. ואלו הכא על כרחיך אחילתה לכתובתה גבי בעל לגמרי, דאי לא תימא הכי, גבי מאן אחילתיה לשעבודא ואמאי לא תהדר ותגבי כתובתה. אי לגבי בעל חוב מאי עבד לה דמחלה גביה, ואי לגבי בעל כי מס[ת]לק איניש מנכסים ידועים ולא מחיל ליה לעיקר ממונא, אבל לגמרי לא מסתלק אלא למרי הנהו נכסי דמסתלק מיניהו ואיהי לא אחילתיה לשעבודה לגביה אלא לבתר דיהבינהו לנכסי נהלה במתנה, וההיא שעתא כי אחילה שעבודא מהני נכסי כנכסי דידיה הוו ואי אחילה שיעבודא מיניהו לנפשה אחילה וא"כ מאי אית ליה לבעל חוב גבה.

אלא ודאי היינו טעמא דלא גביא כתובתה מהני נכסי משום דאחילתה לכתובתה לגבי בעלה מחמת האי מתנה דיהיב לה, וכיון דיצא עליו שטר חוב תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה כי היכי דלא כבשיה לשטר מתנה ותפקיה לשטר כתובה ותטרוף ביה מבעל חוב. ואי קני בעל נכסי אחריני נמי לא תיגבי מיניהו. והיינו טעמיהו דרבנן דאמרי תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן, קרחת מכתובתה קרחת ממתנתה, דהא אחילתה מחמת מתנתה וקרחת ממתנתה דאתי בעל חוב דקדים זימניה וטריף לה.

דייקינן מינה טעמא דיצא עליו שטר חוב הא לא יצא עליו שטר חוב קניא במאי אילימא בשכיב מרע הא אמרת לא עשאה אלא איפיטרופא אלא לאו בבריא. ושמע מינה בבריא קניא. ואסיקנא לעולם בשכיב מרע ורב עוירא מוקים לה בכולהו לבר מאשה אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל, ואשתכח דמוקים לה באשה אצל האחין ואשה אצל שאר היורשין הרחוקים מן האחים, וכל שכן באשתו ארוסה ואשתו גרושה, ורבינא מוקים לה באשתו ארוסה (ואחותו) [ואשתו] גרושה. ותו לא. וקי"ל כרבינא, הילכך האי מתנתא לא משכחת לה אלא באשתו ארוסה ואשתו גרושה דקנו לדברי הכל ואפי' בש"מ, וא"צ לומר בבריא, אבל בשארא אימא לך לא קנו ואפילו בבריא, ואע"ג דלא יצא עליו שט"ח נמי תעמוד על כתובתה דהא לא אקני לה מידי כי היכי דתיחלה לכתובתה, נמצא חומרא קולא.

והני מילי היכא דלא כתב לה לשון מתנה בפירוש, אבל כתב לה לשון מתנה בפירוש דגלי אדעתיה דלאקנאה גמורה איכוון, בכולהו קניא. ואם יצא עליו שט"ח תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. והיינו טעמא דלא אוקימנא להאי מתניתא בהכין משום דכתב כל נכסיו סתמא קתני ולא ניחא ליה לאפוקי מתני' מפשטה. ולסברא דקמאי דס"ל כל בכותב אפי' כתב בלשון מתנה בפירוש נמי לא עשאה אלא אפיטרופא ניחא לן טפי, דעל כרחין צריך לשנויי כדשנין אי כרבינא ואי כרב עוירא.

ואי קשיא לך במאי אוקימתא להא מתניאתא, בשכיב מרע ובאשתו ארוסה ואשתו גרושה, אשתו ארוסה אמאי קניא, אפי' שייר נמי לא תיקני, דהא קימא לן כרבי אלעזר בן עזריא שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה והכא לא כנסה, דהא אוקימנא במתנת ש"מ דלא קניא אלא בדאיפטר מגו מרעיה, שאני שכיב מרע דכי יהיב אדעתא דמיית מגו מרעיה הוא דיהיב, גלי אדעתיה דלאו על מנת שהוא כונסה קא יהיב ואמטול הכי קניא:

קמז. א"ר יוסף בר מניומי א"ר נחמן הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. ודוקא דכתבינהו מדעתה נהלה, דאזלינן בתר אומדן דעתה, דכיון דאירצי לה למיכתב לה כל נכסיו אחילתה לכתובתה לגביה. אבל היכא דלא כתבינהו נהלה מדעתה לא איבדה כתובתה. מדדייקינן עלה למימרא דלא אזיל ר"נ בתר אומדנא, כלומר דכי אירצאי בהאי מתנה אדעתה דתיקום בידה, אבל אדעתא דתהוי קרחת מכאן ומכאן לא, וש"מ דהכא בדאירצאי איהי בהאי מתנה עסיקינן. אבל היכא דכתבינהו נהלה מדעתא דנפשיה שלא מדעתה לא פקעה כתובתה בהכין, דא"כ נמצא כל אחד כותב שטר חוב על עצמו לאחד וחוזר וכותב כל נכסיו לאשתו, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. ועוד דלא עדיף האי דינא מדין הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע, דקימא לן דכל היכא דלא חילק לפניה והיא שותקת לא איבדה כתובתה:

קמח. ודיקינן למימרא דלא אזיל ר"נ בתר אומדנא והא תניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים אח"כ בא בנו מתנתו מתנה ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן וא"ר נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא. אלמא אזיל ר"נ בתר אומדנא, ה"נ אמאי תקרע כתובתה, הא אומדן הוא דאי הוה ידעא דאתי בע"ח וטריף לה למתנתה לא הוה מחלה אכתובתה. ופרקינן ה"נ הכותב כל נכסיו לאשתו בתר אומדן דעתא קא אזיל, דניחא לה דתחלה לכתובתה ולכתבינהו נהלה לכולה ניכסה כי היכי דליפוק לה קלא דלכתבינהו נהלה ואע"ג דאתי בעל וטריף להו כדאמרי אינשי נשתי חד יומא במאן יקר ולתבר. וש"מ דהני מילי מדעתא, אבל היכא דכתבינהו נהלה שלא מדעתה לא פקעא כתובתה בהכין דמאי אומדן דעתא איכא דניחא לה:

(מב) פיסקא רב אמר במזכה להן על ידה ראיתי מקשים מדאמרי' בפ' בתרא דנדרים בה' המודר חתנו ממנו הנא' והוא רוצה לתת לבתו מעות אמר לה הרי המעות הללו נותנין לך במתנה על מנת שאין לבעל' רשות בהן אלא מה שאת נושאה ונותנ' לפיך ואמרי' עלה אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאה ונותנ' לפיך אבל אם אמר לה מה שתרצי עשי בו קנה יתהון בעל ורב סבר כר"מ דאמר יד אשה כיד בעלה דמי' וא"כ היכי מצי' להקנות לבני' על ידה ומה היה מועיל הא לא נפקו הנכסים מרשות הבעל ועוד תיקשי דרב אדרב דבפ' חזקת הבתים אמרי' אמר רב המוכר שדה לאשתו קנת' והבעל אוכל פירות המתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ואם יד אשה כיד בעלה היכי מצי' למיקני המתנה הא לא נפקי מרשות בעל ומתרצי' דהכי אמרי' התם בנדרי' גבי (הביא) [ההוא] דתנן בעירובין והמזכה להן ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י אשתו ורמינן עלה ההיא דתניא ואלו שאין זכין להן בנו ובתו הקטני' ועבדו ושפחתו הכנעני' ואשתו ופריק ר' אשי מתני' דתנן ומזכה להן ע"י אשתו בשיש לה חצר באותה מבוי עסקי' דמיגו דזכי' לנפשה זכי' לאחריני אלמא יש זכיי' לאשה מבעלה שהוא רוצה לסלק עצמו ומזכה לאשתו אבל לזכות לאחרי' על ידה אינו יכול כ"א ע"י מיגו דזכי' לנפשה והילכך יכול בעל למכור או ליתן שדה לאשתו וה"נ מיגו דזכי' לנפשה שהרי כתב לה קרקע כל שהוא זכי' נמי לבנים ורבי' שמואל זצוק"ל פירש במזכה להן על ידה שנתנה לו סודר שלה להקנות בו לבנים כדקיי"ל בכליו של קונה ואין הלשון מוכיח כן אלא שאמר לה זכי בעבור פלוני בני:

בעי רבא בבריא היאך. פירש רשב"ם ז"ל דאפילו בנותן להם כל נכסיו לגמרי מהיום נסתפק בה רבא אי הויא מתנה גמורה או דלמא אפוטרופוס בעלמא שויה. ואחרים כתבו דבכי האי גוונא פשיטא דקני קנין גמור אלא בעיא דרבא בכותב כל נכסיו מהיום ולאחר מיתה. ובעיין לא איפשיטא וכיון שכן מסתברא דקנו קנין גמור דכיון דהלכתא בלא טעמא הויא לא נקטינן מינה אלא מאי דפשיטא בהדיא. הר"ן ז"ל.

הא דתניא הכותב פירות נכסיו לאשתו ולא כתב לה כו'. יש לפרש כגון שהיו פירות אלו מחוברים בקרקע כו' ויש לפרש כגון שכתב לה גוף הנכסים לאכול פירותיהם ואף על פי שהפירות עדיין אינן בעולם כההוא דאמרינן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה תאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה ~פלוני וידור בו כו' שאף על פי שגוף הנכסים כתב לה כיון שלאכילת פירות הוא שכתבן לה נמצא שלענין פירות הוא שנתכוון להקנותן לה אבל הגוף עצמו לאחר שתאכל הפירות לרשותו הוא חוזר ולפיכך לא אבדה כתובתה שהרי אפשר לה לגבות מגוף הקרקע.

למחצה ולשליש ולרביע. כלומר אם כתב לה מחצית קרקע עצמו או שליש גובה כתובתה משאר הקרקע. וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת כו' שהרי בעל חוב טורף את הנכסים מידה הואיל וזמנו קודם זמן המתנה. וטעמא דהא מלתא כיון דכל נכסיו כתב לה ולא הניח מהיכן תגבה כתובתה וקבלה היא המתנה ודאי אחולי אחילתא לשעבודא דכתובתה שהרי יודעת היא שלא נשאר לו מהיכן תגבה כתובתה וכשקבלה המתנה על דעת זו קבלתה ובודאי דמחלה לה לכתובתה ואפילו אם כתב לה מתנה זו כשהוא בריא דאיכא למימר דלא מחלה דסברה הדר קני וגביה מיניה מכל מקום הא אחלה לה לשעבוד כתובתה מהני נכסי דכתב לה במתנה. אבל ודאי אי לא כתב לה מתנה אלא מקצת נכסיו בלבד יש לה לגבות כתובתה מן השאר כמו שאמרנו למעלה. וכשיצא עליו שטר חוב שזמנו לאחר שעבוד הכתובה וקודם זמן המתנה יש לו לטרוף מידה אותו מקצת שנתן לה במתנה ולגבות חובו ממנו הואיל וכבר מחלה ליה לשעבוד כתובתה ממנו ושאר הנכסים שלא כתבן לה במתנה אין לו לבעל חוב לגבות מהן כלום שהרי לא כתבן לה במתנה כדי שתמחול שעבוד כתובתה מהם אלא שעבוד כתובתה עדיין עומדת היא עליהם ויש לה לגבות אותה מהם ותפסיד השאר. הרא"ם ז"ל.

וכן כתב הר"ן ז"ל וזה לשונו: במתנה אבדה כתובתה דקיימא לן כרבנן דהכותב כל נכסיו לאשתו תקרע כתובתה כו'. ומשום דמחלה כתובתה מהני נכסי. וכן הדין בשנתן לה מקצת שמחלה כתובתה מאותן שנתן לה דלעולם מוחלת כתובתה מנכסי מתנתה. והכי דייק לישנא דמתניתין דקתני למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר וכן כתב הרא"ם ז"ל. ואין נראים כן דברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות זכיה. עד כאן.

במאי אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאו אלא אפוטרופיא ומשום אפוטרופיא שנעשית על נכסיו אינה מפסדת כתובתה. יש מי שאומר דמדלא אקשי הכי שמעינן דאפילו בכותב לה כל נכסיו ונעשית אפוטרופיא אבדה כתובתה. וליתא דהא דאפילו בהא דנותן לה מתנה גמורה כל נכסיו אקשינן כי יצא עליו שטר חוב אמאי אבדה כתובתה דלאו אומדן דעתא היא דתיחול כתובתה אי טריף בעל חוב הנכסים ותהא קרחת מכאן ומכאן ואם כן מדהקשו כן ולא הקשו כן גבי ההיא דרב יהודה שמע מינה דהתם לא אבדה כתובתה. ואפילו תאמר דהכא דתני בהדיא תקרע כתובתה אקשינן התם לא מפרש בהדיא לא אקשינן מכל מקום ודאי כיון דאזלינן בתר אומדנא אומדן דעתה הוא ודאי שאינה מוחלת על כתובתה משום שנעשית אפוטרופא בלחוד דאי כתב לה כל נכסי מתנה גמורה והיא סבורה שישארו הנכסים בידה חשיבא לה מלתא ועומדת על הספק שמא יצא עליו חוב שמא לא יצא וכיון דנפיק קלא עליה שבעלה מחשיבה וכותב לה כל נכסיו אינה חוששת לספק מלוה ומוחלת אבל כשנעשית אפוטרופיא בלחוד אינה מוחלת כתובתה. והא דלא אמר הכא אי בשכיב מרע אמאי תקרע כתובתה. אפשר לומר משום דלא לדחייה דלמא אף כשנעשית אפוטרופיא תקרע כתובתה. ואי נמי יש לומר דהכל בכלל מה שאמרו אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופיא ולא קנתה ולא תקרע כתובתה. וכן אמרו בשם הגאון ז"ל שכתב בתשובה היכא דהוי אפוטרופיא לא פקעה כתובתה אלא עומדת היא על כתובתה. הרשב"א ז"ל.

הכא נמי בתר אומדנא אזיל. אף על גב דרב נחמן לא אזיל בתר אומדנא ככתוב בריש אף על פי אין להשוות אומדנא זו לזו אלא דוקא אותם שהתלמוד משוה. תוספות הרא"ש ז"ל.

רבי יוסי בר חנינא אומר באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך. רבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי משמואל ולא סגיא ליה במחלק בפניה והיא שותקת אלא בדאמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ונתרצית והודית או שקבלה השטר שכתב לה על אותו קרקע אי נמי ששתקה כשאמר לה כן ושתיקה כהודאה. וכן דעת הרב הגאון ז"ל ורבי יוסי חנינא מחמיר טפי משמואל כמו שכתבנו. ולרבי יוסי בר חנינא אף על גב דלכאורה לא בעינן שיהא מחלק לפניה והיא שותקת מכל מקום בעינן שתדע שחלק נכסיו לבניו בשעה שאמר לה טלי קרקע זו בכתובתה שאם אינה יודעת שחלק נכסיו למאי מהני חילוק נכסיו לבניו לענין מחילת האשה. ומקולי כתובה שנו כאן. אכולהו פירוקי קאי דגבי בעל חוב אף על פי שזכה לבניו על ידו לא אמרינן דמחל שעבודו אפילו מאותן הנכסים דמימר אמר השני נוח לי ואף על גב שאמר לו טול קרקע זו בחובך והודה אמרינן שאינו נוטל בכל חובו אלא שהוא נוטל במקצת חוב כל שכן אם לא הודה בפירוש אלא ששתק דליכא למימר שתיקה כהודאה לעשות שתיקה כמחילה. עליות.

תנן התם הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. ומקשינן משום דכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. אמר רב במזכה להם על ידיה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת וכיון שהיא שותקת על חילוק נכסים לבניו ועל מה שכתב לה קרקע כל שהוא שנראה שבא לסלקה בכך כל כתובתה מנכסים הללו מחלה שעבודה מהם. רבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי משמואל ולא סגיא ליה במחלק לפניה והיא שותקת עד דאמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ונתרצית והודית זו שקבלה השטר שכתב לה על אותו קרקע אי נמי ששתקה כשאמר לה כהודאה וכן דעת הרב הגאון זצ"ל דרבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי מדשמואל כמו שכתבתי. ורבי יוסי בר חנינא אף על גב דלכאורה לא בעי שיהא מחלק לפניה והיא שותקת מכל מקום בעינן שתדע שחלק נכסיו בשעה שאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך שאם אינה יודעת שחלק נכסיו לבניו לא מהני חלוק נכסיו לענין מחילת האשה. ורבינו שמואל זצ"ל פירש דרבי יוסי בר חנינא מיקל טפי מרב ושמואל ואפילו במזכה על ידה ודוקא כתובה אבל בעל חוב לא אמרינן דמחל שעבודא אפילו מאותם הנכסים דמימר אמר השני נוח לי ואף על פי שאמר לו טול קרקע זו בחובך והודה אמרינן שאינו נוטל בכל חובו אלא שהוא נוטלו במקצת חובה כך שמעתי אם לא הודה בפירוש אלא ששתק דליכא למימר שתיקה כהודאה לעשות שתיקה כמחילה.

בד"ה למחצה לשליש כו' תימה מאי קמ"ל פשיטא ואומר ר"י כו' עכ"ל נראה מדבריהם שהבינו כמשמעו דהאי למחצה לשליש כו' דקתני ברישא ולכך הקשו דבלמחצה ולשליש דלא סילקה עצמה מכלום אף מהפירות ומן השאר פשיטא דגובה כתובתה מהשאר ומהרש"ל נדחק לפרש שהתוס' הבינו אגוף הקרקע כפרשב"ם ואין צורך וק"ל:

גמ' דכתבינהו ניהלה להנהו נכסים אפי' חד יומא דאמרי אינשי ניהוי חד יומא במנא יקרא ולמחר ליתבר תנן התם כו' כצ"ל ונ"ב הוא לשון הרי"ף:

ר"ש בד"ה הכותב במתנה הס"ד:

בד"ה גובה כל כו' גובה כתובתה מן השאר כו' נ"ב פי' מותר כתובתה מה שלא תוכל לגבות מן הפירות כמו שפירש רשב"ם לקמן בהיפוך הדף וכן פי' הר"ן להדיא:

בד"ה ומשני כו' דניחא לה בהך כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה למחצה ולשליש ולרביע גובה כתובתה כו' פשיטא ואומר ר"י כו' כצ"ל ונ"ב פי' שהתוס' הבינן עכשיו שלמחצה ולשליש ולרביע דקאמר היינו אגוף הקרקע כמ"ש רשב"ם ומשום הכי הקשו פשיטא דגובה כתובתה מן השאר שלא נתן לה במתנה ומרישא דקאמר גובה מן הקרקע לק"מ דסד"א מאחר שנתן כל פירות נכסים ואם כן מסתלק שיעבודא מקרקע קמ"ל דלא ומשני הא דקאמר למחצה ולשליש ולרביע לפירות קאמר כלומר שנתן לה פירות מחצי נכסיו או משליש וקמ"ל שגובה כתובה משאר שדות שאין לה בהן פירות כלום וגובה דקאמר היינו גובה בעל כרחם של היתומים מן השאר:

גמרא ונמצאת קרחת מכאן ומכאן. כה"ג בב"ק (ס' ב'):

שם דתיפוק עלה קלא דכתבינהו ניהלה לכולהו נכסיה. כ"ה גי' התוס' לקמן (ק"נ ב') וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

ר"ש ד"ה בעי רבא בבריא. א"נ מהיום ולאחר מיתה כו' דאי משום כבודה הא קאי הוא כו'. ואי משום כבודה לאחר מיתתו למה מיהר לתתה מהיום:

ר"ש ד"ה גובה. ומיהו האי דקתני למחצה כו' בזו ואצ"ל זו מיפרשה. לכאורה יל"פ כאן דר"ל מחצה או שליש או רביע ישאר לו כמו בר"פ המקבל דכ"ע יהבי בתילתא ואזיל איהו ויהביה בריבעא ועי' תוס' שם:

ר"ש ד"ה אמר רב. והפסידה כתובתה אם לא כו'. כצ"ל:

גמרא דניחא לה דתיפוק עלה קלא. עי' לקמן דף קנ ע"ב תוס' ד"ה ואלו: