בבא בתרא קמט ע"ב

דף קמט - ב

שנינו במשנה: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, אם שייר קרקע כל שהוא, הרי גם אם עמד מחוליו, מתנתו קיימת, ואינו יכול לחזור בו מהנתינה.

ודנה הגמרא: וכמה "כל שהוא"? מהו שעור "כל שהוא", שאם שייר לעצמו, שוב אינו חוזר ממתנתו אפילו הבריא?

אמר רב יהודה אמר רב, שייר קרקע כדי פרנסתו, שיוכל להתפרנס מהפירות שגדלים מהקרקע. ^[62]

ורב ירמיה בר אבא אמר, שייר מטלטלין כדי פרנסתו. שגם אם שייר מטלטלין שיוכל להתפרנס מהריוח שלהם הוי שיור, ואינו יכול לחזור בו מהמתנה.

אמר רבי זירא: כמה מכוונן שמעתתא דסבי, כמה מדוייקים דברי רב ירמיה בר אבא, וכן דברי רב יהודה אמר רב!

שהרי קרקע, טעמא מאי, מה הטעם אמרה המשנה שאם שייר קרקע לעצמו הוא לא יכול לחזור בו מהמתנה, דאי קאי, אם יבריא מחוליו, סמיך עליה יתפרנס מהקרקע, וזה מראה שהוא חושב על האפשרות שישאר בחיים, ולכן הוא דואג לפרנסתו, ונמצא שנתן את המתנה באופן מוחלט, גם אם יבריא.

אם כן, מטלטלי נמי, אף אם שייר מטלטלין, אי קאי, סמיך עליה. אם יבריא, הוא סומך עליהן שיוכל להתפרנס מהן. ולכן מסתבר כי למרות שהמשנה נקטה שיור קרקע, הוא הדין במטלטלין.

מתקיף לה רב יוסף, שואל רב יוסף על דברי רבי זירא: ומאי כוונתא!? מדוע אמרת שדברי רב ירמיה בר אבא ודברי רב יהודה אמר רב מדוייקים ומכוונים!?

והרי מאן דאמר, רב ירמיה בר אדא, האומר אף אם שייר מטלטלין כדי פרנסתו הוי שיור, יקשה לדבריו, הרי קרקע תנן, התנא במשנה אמר דוקא קרקע.

וכמו כן, מאן דאמר, רב יהודה אמר רב [וכן רב ירמיה בר אדא], שאמרו צריך לשייר כדי פרנסתו, יקשה לדבריו, הרי שיור "כל שהוא" תנן במשנה, ומשמע שאם ישייר כל שהוא בלבד, די בכך כדי לבטל את האפשרות לחזור בו מהמתנה, ואין צורך בשיור כדי פרנסתו.

אמר ליה אביי לרב יוסף:

וכל היכא דתני "קרקע", קרקע דוקא!? וכי בכל מקום שכתוב במשנה "קרקע", הכוונה היא לקרקע דוקא ולא למטלטלין!?

והא תנן, הרי שנינו במשנה [לקמן קנ א]: הכותב בשטר את כל נכסיו לעבדו הכנעני, יצא בן חורין. הוא התכוין אף לשחררו באותה שטר מתנה, ולעשותו בן חורין, שהרי העבד הוא בכלל נכסיו. אבל אם שייר קרקע כל שהוא, אם נתן לו כל נכסיו למעט קרקע אחת, לא יצא בן חורין, כי הוא לא התכוין לשחררו, כיון שעבדים הוקשו לקרקעות, ואולי התכוון בשיור של הקרקע, לשייר לעצמו את העבד הזה. ^[63] וממילא, אף את הנכסים לא קנה העבד בשטר הזה, כי כל מה שקונה העבד, הוא שייך לרבו.

רבי שמעון אומר חולק, ואומר: לעולם הוא בן חורין, גם אם שייר קרקע כל שהוא, יוצא העבד לחירות, עד שיאמר לשון שמשמעותה היא שהוא משייר לעצמו את העבד, כגון שאומר "כל נכסי נתונים לפלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהן", ולא סיים איזה חלק מרכושו הוא משייר לעצמו, ולכן אנו מניחים, שהיות ונקט שיור סתמי, ודאי כוונתו לעבד, ולא אמר זאת במפורש, אלא בדרך כבוד כלפי העבד.

כדי פרנסתו שאם יעמוד מחליו שיהא לו על מה להסמך: אפי' אם (אמר) שייר מטלטלי כדי פרנסתו קני:

כמה מכוון שמעתתא דסבי. ר' יהוד' ור' ירמיה:

מקרקעי מאי טעמא ^א)נראה דחסר כאן וצ"ל מקרקעי מ"ט אמר דמתנתו קיימת וכו': שייר קרקע וכו'.: אמר שייר קרקע כל שהוא תנן ולא כדי פרנסתו קרקע דוקא ולא מטלטלי:

והתנן הכותב כל נכסיו לעבדו. במתנה יצא בן חורין משום דהעבד עצמו בכלל נכסיו הוא וכתבו לעצמו מתנה. אם שייר קרקע כל שהוא ^ב)אולי צ"ל אם שייר קרקע כל שהוא בהמתנה שכתב להעבד וכו' כתב לעבד לא יצא בן חורין. דאיכא למימר אותו עצמו שייר דעבדים הוקשו לקרקעות דכתי' והתנחלתם וגו':

חוץ מאחד מרבוא שבהן. הואיל ושייר בסתמא איכא למימר דעבד שייר. אבל אי שייר קרקע איכא למימר קרקע ממש שייר:

אמר ליה לעולם אימא לך כל היכא דתני קרקע הכי דוקא ולא מטלטלי נינהו. ודקשיא לך ממשנה זו ומדרב דימי בר יוסף הא לא קשיא דבדין הוא דלא ליבעי ליה למיתני קרקע גבי עבד כלל אלא איידי דאיצטריך ליה למיתני בסיפא קרקע דלא סגי בלאו הכי תנא ליה ברישא ולא משום דוקא. דתנן ר' עקיבא אמר כו'. ולעולם מתני' דקתני קרקע הכי דוקא ולא הוי מטלטלי שיורי. ומקשי' אליבא דרב יוסף דמתקיף לעיל (מאי שונה) למאן דתני כדי פרנסתו כל שהוא לית ליה שיעורא רבה והתנן חמש רחלות גוזזות מנה ופרס. כלומר כל אחת גוזזת משקל מנה ופרס דהיינו משקל ליטרא וחצי חייב בראשית הגז. וחכ"א חמש רחלות גזוזות כל שהוא. ואמרי' מאי כל שהוא ואמר רב מנה ופרס דבין כולן גוזזות משקל ליטרא ומחצה ובלבד שיהו מחומשות שלא תהא בהמה ובהמה גוזזת פחות מחומש של מנה ופרס אלמא אע"ג דקתני כל שהוא אית ליה שיעורא כדאמר מנה ופרס וגבי מתני' אע"ג דקתני קרקע כל שהוא אית ליה שיעורא וקשיא לרב יוסף. ומשני לעולם כל היכא דקתני קרקע כל שהוא הכי דוקא והכא טעמא מאי משוה ליה שיעורא איידי דתנא ליה רישא שיעורא רבה חמש רחלות גוזזות מנה ופרס תנא נמי סיפא שיעורא זוטא ולא משום דוקא:

הא דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו. כתבתיה בארוכה בפרק [קמא] דגיטין (ח, ב) בסייעתא דשמיא.

כבר ביארנו במשנה במי שחלק כל נכסיו והוא שכ"מ ולא פירש שמחמת מיתה הוא מחלק שאם לא שייר כל שהוא הרי היא מתנת שכ"מ ואם עמד חוזר הא אם שייר בכל שהוא הרי היא מתנת בריא לא סוף דבר אם שייר בכדי פרנסתו אלא אף בכל שהו גמור וכן לא סוף דבר בשייר קרקע אלא אף בשייר מטלטלין:

הכותב כל נכסיו לעבדו הכנעני קנה עצמו וקנה כל הנכסים שהרי הוא עצמו בכלל הנכסים הוא ומכיון שכתב לו כל נכסיו הרי הוא עצמו בכלל שייר קרקע כל שהו לא קנה כלום שמאחר שגוף העבד הקנה לו בכל נכסיו בדבור אחד ושייר באותם הנכסים הרי היא כמי ששייר בגוף העבד ואין זה גט חירות הגמור לקנות עצמו ואחר שלא קנה עצמו לא קנה הנכסים ולא סוף דבר שייר קרקע אלא אף בשייר מטלטלין כן ואין צריך לומר אם לא פירט החלק המשוייר כגון שיאמר כל נכסי נתונים לפלני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהם ובראשון של גיטין יתבארו קצת דברים שהם משתלשלין עם דינין אלו בע"ה:

מטלטלין כדי פרנסתו. דאף על גב דתני במתני' קרקע הוא הדין דמטלטלין הוה שיור דקרקע דמתני' לאו דוקא:

כמה מכוונן. דודאי הכי עיקר דאפילו מטלטלי הוה שיור:

קרקע תנן. דמשמע דוקא קרקע הוא דהוה שיור ולא מטלטלין. דודאי אם איתה דלא יהיב אדעתא דמיתה לא הוא משייר מטלטלין לעצמו דעבידי דמיגנבא אלא קרקע הוה משייר ומדלא שייר קרקע אע"ג דמשייר מטלטלין אדעתא דמיתה יהבינהו ועמד חוזר:. שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. פירש שכיון שבדבור אחד הקנה לו עצמו בכלל כל נכסיו נעשה גוף העבד עם שאר הנכסים כדבר אחד וכיון ששייר בנכסים אותו קרקע כל שהוא נעשה כאילו שייר בגוף העבד משום דלא פלגינן דיבורא והוה ליה כמי שכתב לעבדו גט חירות ואמר לו הרי את בן חורין חוץ מידך חוץ מרגלך שאינו בן חורין. ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר וכו'. פירוש שיש לומר שאותו שיור בגוף העבד עצמו הוא. אבל אם לא שייר אלא כקרקע כל שהוא אף על פי שבדבור אחד הקנה לו עצמו בכלל הנכסים פלגינן דיבורא ובנכסים שייר בגוף העבד. לא שייר:

קא. והא דתנן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת כמה כל שהוא אמר רב יהודה קרקע כדי פרנסתו ורב ירמיה בר אבא אמר מטלטלין כדי פרנסתו. וליתה להא וליתה להא, דהא אידחו להו מקמי שמעתיה דרבא אמר רב נחמן דאמר (להלן בבא בתרא קנ,ב) חמשה עד שיכתבו כל נכסיהן, ובכלהו מטלטלי כל שהו הוו שיור כדבענן למימר קמן:

שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות. פירש רשב"ם משום דדילמא האי עבד גופיה קאמר כו'. משמע דאם אמר חוץ מקרקע פלוני יצא לחירות. וקשה לפירושו דתניא בתוספתא במילתא דרבי שמעון לעולם הוא בן חורין כו' חוץ מעיר פלוני חוץ משדה פלונית אף על פי שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד בנכסים וקנה עצמו בן חורין. פירוש זכה בנכסים אם יש נכסים וקנה עצמו בן חורין בכל ענין. משמע דלתנא קמא לא יצא לחירות אף על פי שאמר חוץ משדה פלונית. ונראה כמו שפירש רש"י ז"ל בפרק קמא דגיטין כיון דנחת לשיורא שייר נמי עבד וכי קאמר כל נכסי אשאר נכסים קאמר ולחנופי לבד קא אתי ולא שחרריה והיכא דאמר נמי חוץ משדה פלונית ואין לו אלא אותו שדה דהשתא ליכא למימר מגו דנחת לשיורא שייר נמי עבד וכל נכסי דקאמר אשאר נכסים קאמר דהא אין לו אלא אותו שדה ששייר ואם כן הוה ליה נכסי דקאמר אעבד קאי מכל מקום לא יצא לחירות דסבירא ליה לתנא קמא דלא פלגינן דיבורא וכיון דלא קנה נכסים דהא אין לו אלא אותו שדה ששייר לא קנה נמי עצמו ורבי שמעון סבר דאף על פי שאין לו אלא שדה זו קנה עצמו בן חורין דפלגינן דבוריה ואף על פי שאמר כל נכסי ואינו קונה נכסים קנה עצמו ומשום הכי דייקינן בפרק קמא דגיטין דלרבנן לא פלגינן דבורא ולרבי שמעון פלגינן. תוספי הרא"ש ז"ל.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין. פירוש שהרי הוא עצמו בכלל נכסיו הוא וכיון שכתב לו כל נכסיו הרי הקנה לו עצמו בכללם. שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין פירוש שכיון שבדבור אחד הקנה לו עצמו בכלל כל נכסיו ועשה גוף העבד עם שאר הנכסים (בדבר) בדבור אחד וכיון ששייר בנכסים אותו קרקע כל שהוא נעשה כאלו שייר גם בגוף העבד משום דלא פלגינן דיבורא והוה ליה כמו שכתב לעבדו גט חירות ואמר לו הרי אתה בן חורין חוץ מידך חוץ מרגלך אינו בן חורין. רבי שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כו'. פירוש שיש לומר שאותו שיור בגוף העבד עצמו הוא אבל אם לא שייר אלא קרקע כל שהוא אף על פי שבדבור אחד הקנה לו עצמו בכלל הנכסים פלגינן דיבורא ובנכסים הוא דשייר אבל בגוף העבד לא שייר ביה ההוא שיור והכי אוקימנא בגיטין פרק קמא דפלוגתא דתנא קמא ורבי שמעון בפלגינן דיבורא הוא עד כאן. ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל שבדפוס בפרק קמא דגיטין.

בא"ד ואע"ג דפריך על רב יוסף בסוף ההוא פרק והא קי"ל כו' ולא פריך עליה דרב כו' ואע"ג דפריך כו' והא קי"ל התם דשכ"מ כו' עכ"ל ר"ל על רב יוסף בס"פ פריך מהא דק"ל מלד"ה ועל רב בתחלת הסוגיא לא פריך מהא דמלד"ה אבל מדש"מ כו' פריך נמי על רב וק"ל:

בא"ד עשיתי פלוני עבדי כו' אר"י וכולן בשטר וא"כ הא דקתני בתר הכי כו' רבי אומר זכה וחכמים אומרים לא זכה אלא כופין כו' עכ"ל הסוגיא שלפנינו התם בפרק השולח ליתא הכי אלא דר"י וכולן בשטר אכולה מלתא קאי גם לא הוזכר שם הא דכופין את היורשים כו' ואולי דגירסא אחרת היה להם שם ודו"ק:

בא"ד למה לי שטר הס"ד ואח"כ מ"ה כן פר"ח שייר קרקע כו' והתוספתא נראה דבשיבוש מתניא כו' ומיהו אין נראה לשבש כו' עכ"ל כצ"ל דברי התוספתא ופירושה עיין לקמן בסמוך בתוספות בד"ה שייר קרקע כו' וק"ל:

בא"ד אין נראה לשבש התוספתא הס"ד ואחר כך מ"ה כל דאיתא בירושה איתא כו' וראיה לדבר מיש מוכר אביו דמוקי ר"י בש"מ ומש"מ שכתב כל נכסיו וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל ר"י בעל התוס' שכתב כן בפרק נושאין על האנוסה ע"ש ובדברי מהרש"ל נפל טעות בדפוס ר' יוחנן במקום ר"י וק"ל:

בד"ה שייר קרקע כו' ור"ש אומר כו' ופי' ר' שמואל דדלמא הוא העבד ששייר ואין נראה לר"י דהא תניא בהדיא בתוספתא ר"ש אומר אפי' אמר כו' עכ"ל כצ"ל וכן מצאתי בתוספות ישנים ומהרש"ל האריך בזה לאין צורך ואין להאריך וק"ל:

בא"ד להך דהכא למימר דפלגינן דיבורא כו' ופלוגתייהו פ"ק גמרא גבי ר"מ אומר עכו כא"י כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה דקא מגמר כו' איכא דמוקי לה התם בבריא ובמעמד שלשתן נ"ב פירוש וס"ל לרב דאין מעמד שלשתן אלא בפקדון משום הכי בעי צבורין ומאן דמוקי ליה בשכיב מרע סבר דס"ל לרב דאין מועיל מתנת שכיב מרע אלא בתנו מנה זה ולא תנו סתם ומשום הכי בעי צבורין וכו':

בא"ד ומשום מצוה לקיים דברי המת נ"ב פירוש ואפילו בלא צבורין כו' וק"ל:

בא"ד כדאיתא התם ולהכי מודה נמי איהו כצ"ל ונ"ב פי' שמואל:

בא"ד ואע"ג דפריך התם עלה דרב והא קי"ל כו' במתנה מצוה לקיים דברי המת כו' וכן פירש ר"ח כצ"ל והס"ד ואח"כ מתחיל הדיבור שייר קרקע כל שהוא וכו':

בא"ד ובמסקנא מפרש משום דלאו כרות גיטא כו' נ"ב ולפי זה אפילו לא שייר סתם אלא אמר חוץ משדה זו אפילו הכי לא יצא לחורין משום דלאו כרות גיטא הוא וק"ל:

בא"ד מתחלה היה סבור כו' ושם פירש ר"ח כו' כצ"ל ונ"ב פירוש קודם שמסיק שם טעמא דתנא קמא משום כרות גיטא וק"ל:

בא"ד לשון ר"ח ור"י פי' דאף מתחלה סבר דת"ק לא איירי דוקא בשייר סתם דשמא שייר בגוף העבד אלא אפילו שייר דבר מבורר ופירש מה ששייר אפ"ה פליג ת"ק וכן מוכח מהתוס' ר' שמעון אומר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי חוץ מא' מריבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלוני משדה פלוני אע"פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד זה בנכסים וקנה עצמו בן חורין כו' זכה בנכסים אם יש לו שאר נכסים וקנה עצמו לחורין בכל ענין כן פירש רבינו שמשון בפרק ג' דפאה ומדאמר ר' שמעון בחוץ מעיר פלונית או חוץ משדה פלונית דיצא בו לחירות מכלל דשמעי לרבנן דאף בכה"ג לא יצא לחירות ובהכי פליגי דר' שמעון סבר כו' כצ"ל והשאר הוא הג"ה עד אין נראה לשבש התוספתא:

בהג"ה בשיבוש מתניא דמאי בא ר"ש להשמיע לן דאפילו היכא שאומר חוץ מעיר פלוני כו' וכי בשביל כו' אין נראה לשבש התוספתא אלא כמו שפירש בפנים כצ"ל והס"ד ואח"כ יתחיל דבור חדש כל דליתא בירושה ליתא במתנת וכו' כצ"ל נ"ב זה הדבור שייך לעיל:

בא"ד דאע"ג דהמקבל גר וליתא בירושה כו' וראיה לדבר בפרק נושאין על האנוסה שיש מוכר את אביו דמוקי ר' יוחנן בשכיב מרע וכן מי שכתב כל נכסיו כו' בעבד ואם מת ולא חזר קנה העבד הכל כדאיתא בפ"ק דגיטין ועבד ליתא בירושה אפילו הזכיר בהדיא מה שמוציא מן השחרור כו':

בד"ה שייר כו' ומדמהדר בנכסים כו' ובפ"ק דגיטין גבי ר"מ אומר עכו כארץ ישראל כו' מייתא לה נמי בהא דפלגינן דיבורא אליבא דר"ש ולא כפרש"י דהתם אלא כמו שפירש ואליבא דתוספתא דלא שייר כלל מן העבד אלא מן הנכסים ובהא פליגי רבנן עליה כדפי' אבל אין להקשות על פירוש רבינו שמואל שפירש כו' כצ"ל והד"א:

גמרא שייר קרקע כ"ש מתנתו קיימת. הוא פיסקא על מתניתין וחסרים הנקודות:

שם אר"ז כמה מכוונן כו'. עירובין י"ב ב':

תד"ה שייר (הא'). ולא פי' איזו כו' כ"ש י"ל גופו כו'. כצ"ל בלא ו':

בא"ד ובגמרת א"י בפ"ג דפאה ר' יוסי כו' לא עשה כלום. כצ"ל בלא ווי"ן:

בא"ד ובמסקנא מפרש כו'. ר"ל ר"ח כפי גי' המהרש"א בריש הדבור:

בא"ד זכות בשטר שכתב בו שיור כו'. כצ"ל:

בא"ד וכי בשביל שהזכיר מה שמוציא יש לו להיות פחות דכש"כ שהוא בן חורין משאומר סתם כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה שייר (הב') מכלל דרבנן כו' דלא פלגינן דיבורא ומדהדר בנכסים הדר נמי בעבד א"נ מדשייר בנכסים כו'. לפ"ז לכאורה לא א"ש מה דרצה רבינא לפשוט מזה לקמן דעבדא כמטלטלי דמי. וצריך לדחוק ולומר דאי כמקרקעי דמי אפי' אי לא פלגינן דיבורא מ"מ שאר לשון כל נכסי בשלימות על הקרקעי והעבד:

כמה מכוונן. כמה יפה כוונו שפירשו כל שהוא כדי פרנסתו למר במקרקעי ולמר אפי' במטלטלי: דמקרקעי. כדי פרנסתו טעמא מאי הוי שיור להקנות המתנה שנתן מקצת משום דכי קאי מחליו סמיך עלייהו והלכך נתן לדעת כן שאפילו אם יעמוד מחליו תתקיים המתנה והוא יתפרנס ממה ששייר מטלטלי נמי כו': מאי כוונתא. והלא אינן מכוונות יפה דלמ''ד מטלטלי כו': קרקע דוקא. בתמיה והתנן במסכת פאה: הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. שהרי העבד בכלל נכסים ונמצא שהקנה לעבד את גופו עם שאר נכסים: שייר קרקע כל שהוא. כגון שאמר חוץ מקרקע כל שהוא לא יצא בן חורין שהעבד הוקש לקרקעות דכתיב והתנחלתם (ויקרא כה) והאי קרקע כל שהוא איכא למימר שעל העבד הוא אומר ונמצא שאינו בן חורין וגם הנכסים לא קנה וה''ה אם אמר חוץ ממטלטלין כל שהוא כדמפ' ר' אלעזר לקמיה שעשו המטלטלין שיור אצל העבד דדלמא האי עבד הוא המטלטלין ששייר דעבדא מיטלטל אבל אם אמר כל נכסיי נתונים לך חוץ משדה פלוני הרי הוא בן חורין שהעבד אינו בכלל אותו שדה שפירש: רבי שמעון אומר לעולם הוא בן חורין. אם שייר קרקע כל שהוא דשייר קרקע ולא עבד עד שיהיה השיור ששייר סתם ויאמר כל נכסיי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן שההוא אחד מרבוא אעבד קאי ואינו משוחרר ודרך כבוד כתב לעבדו כך ומ''מ לא קנה כלום:

ומוקי התם טעמא משום דמצוה לקיים דברי המת ומיירי שהושלש מתחלה לכך כי היכי דלא תקשה ממעשה דאיסור גיורא דהכא לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ואע''ג דהוה ביד שליש אלא היינו טעמא משום דלא הושלש לו מתחלה לכך וקשה על זה הפירוש מהא דאמרינן בגיטין פרק השולח (דף מ.) פלונית שפחתי עשתה לי קורת רוח כופין את היורשים כו' משום דמצוה לקיים דברי המת והתם לא הושלש ביד שליש מידי וצריך לומר דגבי שחרור יש לנו לומר יותר מצוה לקיים דברי המת מבשאר דברים והשתא נמי אתי שפיר דלא תקשה מהא דאמרי' לקמן (דף קנא:) האומר תנו גט לאשתי כו' אבל האומר תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ודייק מינה מתנת שכ''מ במקצת לא בעי קנין דלא הוה מצי למימר טעם משום דמצוה לקיים דברי המת דלא אמרי' הכי אלא כשהושלש מתחלה לכך וא''ת על הך משנה דגיטין (דף יג.) דמייתי לקמן אבל אמר תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה אמר רב עלה בסוף פ''ק (שם) בגמרא והוא שמונחין בקרן זוית איכא דמוקי לה התם למשנה בבריא ובמעמד שלשתן ואיכא דמוקי לה התם בשכיב מרע ואמאי לא מוקי לה למתני' התם כשהושלש מתחלה לכך ומשום מצוה לקיים דברי המת ואי משום דכיחידאה לא הוי מוקמי התם ואע''ג דקי''ל הכי כדאמר בפ''ק דגיטין (דף טו.) וכדאשכחן נמי בפ' כל הגט (שם דף ל.) דלא מוקי שמואל מתני' דפרק כל הגט דהמלוה מעות את הכהן ואת הלוי כר' יוסי משום דכיחידאה לא מוקמי אע''ג דס''ל בפ''ק דבבא מציעא (דף יב.) כוותיה ורבנן פליגי עליה דר''מ דמצוה לקיים דברי המת בספ''ק דגיטין (דף יד:) אע''ג דר' יוסי פליג עליה בכתובות (דף סט:) מ''מ חולקין רבנן על ר''מ בספ''ק דגיטין (שם) גבי הולך מנה לפלוני אך מההיא דר' יוסי בפ''ק דבבא מציעא אין ראיה כל כך דאיכא לדחויי דכיחידאה לא מוקמינן משום דר' יוסי הוי יחידאה היכא דפליג במסכת בכורות בפרק הלוקח עובר פרתו (דף יח.) ולא פסיק שמואל הלכה כוותיה אלא בהא דבבא מציעא פ''ק משום דסתמא עניים גופייהו ניחא להו כדאיתא התם ולהכי מודה נמי איהו במתני' דכל הגט ויש שהם מתרצים שם בשם ר''ת דלא אמר התם מצוה לקיים דברי המת כיון שראוי לינתן מחיים ולא לינתן לאחר מיתה להכי לא שייך בה מצוה לקיים דברי המת תדע דהוי דומיא דגט ושטר שחרור שאינו ראוי לינתן אלא מחיים ואין נראה לר''י דהא אפי' בדבר דשייך מחיים אמרי' בסוף פ''ק דגיטין בברייתא דהולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו דמשמע התם דאפילו בדבר דשייך לינתן מחיים קאמר מצוה לקיים דברי המת מיהו יש לדחות ולומר שהמשלח צוה ליתנם לו לאחר מותו דמוקמינן לה נמי בשכיב מרע שעיקר צואתו אינו אלא לאחר מיתה א''נ י''ל דלא ס''ל לרב התם בהך מימרא מצוה לקיים דברי המת אלא ס''ל כשמואל דמסיק התם בכתובות פרק מציאת האשה כר' יוסי דלית ליה מצוה לקיים דברי המת ואע''ג דפריך על רב יוסף בסוף ההוא פרק והא קי''ל מצוה לקיים דברי המת ולא פריך עליה דרב הכי משום דלא הוה ידע לשנויי עלה מידי ואין זו תימה אי סבר לה בהא כשמואל ואע''ג דפריך התם עלה דרב והא קי''ל התם דברי שכ''מ כו' משום דליכא מאן דפליג בה ועוד י''ל דלא משתמע לי' לאוקמא מתני' דהתם שהושלש מתחלה לכך מדקתני תנו מנה לפלוני ולא קתני תן מנה זה לפלוני דהוה משמע שהושלש מתחלה [לכך] ואע''ג דבגמ' בסוף פרקין דגיטין גבי הולך מנה לפלוני קתני סתם מצוה לקיים דברי המת ולא קתני זה היינו משום דמשמע ליה שפיר כשהושלש בלא זה דבאותה שעה אמר לו להוליך. מ''ר. ועוד היה מפרש ר''ת דלא שייך הכא בשמעתין מצוה לקיים דברי המת משום דכל דאיתיה בירושה איתיה במתנה מצוה לקיים דברי המת. וכל דליתיה בירושה כו' כדאמר גבי מתנת שכיב מרע מיהו לא דמי למתנת שכיב מרע שהיא כעין ירושה דיש לנו יותר לדמותה לירושה כדאמר לעיל ועוד דכי היכי דמפרש גמרא דמתנת שכ''מ אינה בגר ה''ל למימר נמי טעמא דמצוה לקיים דברי המת אינו בגר מיהו יש לדחות דפשיטא ליה דלא שייך בגר כיון דליתיה בירושה פשיטא ליה שכיון שמת בטל ואין לו שום זכות להוריש ואיך יקיימו דבריו מיהו כדפירשנו לעיל ניחא טפי. מ''ר. ועוד היה אומר ר''י דלא אמרי' מצוה לקיים דברי המת אלא באומר לו פה אל פה ורבא לא אזל לגביה וחזר בו ר''י כדקאמר בהשולח (גיטין דף מ:) עשיתי פלוני עבדי בן חורין כו' א''ר: יוחנן וכולן בשטר וא''כ הא דקתני בתר הכי אעשנו בן חורין רבי אומר זכה וחכ''א לא זכה אלא כופין את היורשים כו' מיירי נמי בשטר ולא פה אל פה דאי א''ל [ליורשים לעשותו בן חורין] למה לי שטר. וכן פי' ר''ח: שייר קרקע כל שהוא. ולא פירש איזו קרקע אלא חוץ מקרקעי סתם כל שהוא וי''ל גופו של עבד שייר דעבדא כמקרקעי דמי ומטלטלין נמי עשו שיור דאם אמר נמי חוץ ממטלטלין כל שהוא שייר בגופו של עבד וקרקע דתנן איידי כדקאמר גמרא ובגמרת א''י בפ''ג דפאה ור' יוסי בשם ר' אלעזר שייר מטלטלין ולא עשה כלום אני אומר גופו של עבד שייר ובמסקנא מפרש משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה דכיון שיש לבעל העבד זכות בשטר שכתוב בו שייר קרקע לעצמו לא הקנה לו שטר לגמרי שגם זכות האדון כתוב בו הלכך לא קרינא ביה ספר כריתות וטעמא דר''ש דאמר לעולם הוא בן חורין משום דחשיב ליה כרות גיטא בהכי כיון שלא שייר בגוף העבד מיהו מתחלה היה סבור דטעמא דת''ק משום דשייר בגוף העבד וכן בפ''ק דגיטין (דף ח:) דמוקי פלוגתייהו בפלגינן דבורא מתחלה היה סבור כן דלת''ק משום שייר בגוף העבד ולר''ש לא שייר דפלגינן דבורא והעבד קנוי לעצמו ושם פירש רבינו חננאל מתחלה סובר ת''ק כיון ששייר קרקע כל שהוא סתם אין יכול לברר העבד הנכסים שהקנה לו רבו ולא קנה בנכסים דאמר יד בעל השטר על התחתונה וכיון שבנכסים לא קנה עצמו נמי לא קנה ור''ש סבר אע''ג דלא קנה בנכסים עצמו קנה דפלגינן דבורא עד שיאמר חוץ מאחד מרבוא דאיכא למימר גופו של עבד שייך וכן פירש בגמרת א''י לשון רבינו חננאל והתוספתא נראה דבשבוש מיתניא דמאי בא ר''ש להשמיענו דאפילו היכא שאומר חוץ מעיר פלונית וכי בשביל שהזכיר מה שמוציא יש לו להיות פחות בן חורין דכל שכן [שהוא משוחרר] כשאומר סתם דיד בעל השטר על התחתינה וסמי תוספתא מקמי ירושלמי ומיהו אין נראה לשבש התוספתא: שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ור''ש אומר אפילו אמר כל נכסיי קנוי לך חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית זכה בנכסים קנה עצמו בן חורין. פירוש אפילו הזכיר בהדיא מה שמוציא מן השחרור דאז יש לנו לומר שלא שחרר העבד אפ''ה קנה נכסים ונשתחרר דפלגינן דבורא דאית לן למימר מאותה שדה או מאותה עיר הדר ביה אבל מן העבד לא הדר ביה מכלל דרבנן דפליגי עליה אית להו דלא פלגינן דבורא ומדהדר בנכסים הדר נמי בעבד א''נ מדשייר בנכסים שייר נמי בעבד ובפ''ק דגיטין (דף ח:) מייתי לה נמי להך דהכא למימרא דפלגינן דבורא ולא כפרש''י דהתם אלמא לא שייר כלל מן העבד אלא מן הנכסים ובהא פליגי רבנן עליה ובפלוגתייהו בפ''ק (שם) גבי ר''מ אומר עכו כא''י לגיטין אבל אין להקשות על פירוש רבינו שמואל שפירש ששייר . העבד משום דהוי מקרקעי מדאמר עשו מטלטלים שיור אצל עבד דהא ודאי אמת הוא דהוי מטלטלים כמו מקרקעי. מ''ר: