בבא בתרא קסו ע"א

דף קסו - א

ומקשה הגמרא: ואימא פריטי, שמא הכוונה לפרוטות מזהב?

ומתרצת הגמרא: פריטי דדהבא לא עבדי אינשי. בשום מקום לא עושים פרוטות מזהב. והמטבע הקטנה ביותר של זהב הוא דינר.

אמר מר: "זהב בדינרין", אין פחות מבשני דינרין כסף, זהב.

ודנה הגמרא: ואימא: דהבא פריכא, בתרי דינרי דהבא, קאמר. שמא גם "בדינרין" הכוונה לדינרי זהב, ופירושו, שהוא לוה ממנו גרוטאות של זהב, בשווי של שני דינרי זהב? ^[119]

ומתרצת הגמרא: אמר אביי: אמנם אפשר לפרש כך את לשון השטר. אולם מאחר שהוא ספק, הרי יד בעל השטר על התחתונה. והוא אינו יכול לתבוע אלא את הפחות ביותר שיכול להשתמע מהשטר, דהיינו שהזהב יהיה בשווי של שני דינרי כסף בלבד.

ומקשה הגמרא: אי הכי, רישא נמי, ^[120] הברייתא הקודמת, ^[121] האומרת שאם היה כתוב "כסף בדינרין", הוא חייב לתת לו כסף בשווי שני דינרי זהב. מדוע לא נאמר שם להיפך, שיד בעל השטר על התחתונה, ושמא הכוונה לגרוטאות של כסף בשווי שני דינרי כסף בלבד!? ^[122]

ומתרצת הגמרא: אמר רב אשי: רישא, הברייתא הראשונה, מדברת בכגון דכתב "דינרי". שמשמעותו דינרי זהב, ולכן אנו אומרים ש"כסף בדינרי" היינו כסף בשווי שני דינרי זהב. ^[123]

סיפא, הברייתא השניה, מדברת כגון דכתב "דינרין", שמשמעותו דינרי כסף, ולכן כשכתוב "זהב בדינרין" היינו זהב בשני דינרי כסף. ^[124]

ודנה הגמרא: ומנא תימרא, מנין לנו דשאני שיש הבדל בין "דינרי" ל"דינרין"?

ומתרצת הגמרא: דתנן במסכת כריתות: האשה שהיו עליה ספק חמש לידות, שהפילה חמש פעמים, ואינה יודעת מה הפילה, אם היה זה ולד, וחייבת להביא עליו קרבן יולדת, או שמא רוח בעלמא הפילה, שאינה חייבת להביא עליו קרבן.

או שהיו עליה ספק חמש זיבות, שראתה דם חמש פעמים [בחמשה מחזורים חדשיים], ובכל פעם נמשכה ראיית הדם שלשה ימים רצופים, אלא שהיא אינה יודעת אם הראיות הללו היו ב"ימי זיבתה", שבהם היא נעשית זבה החייבת בקרבן זבה, או אם היו ב"ימי נדותה", שבהם אינה נעשית זבה אלא היא נדה בלבד ופטורה מהקרבן.

לכל אשה יש מחזוריות של שמונה עשר יום לראית דם נדותה, שתחליתם הם שבעה ימים "הראויים לנדה", ובהמשכם אחד עשר ימים "הראויים לזיבה".

שבעת הימים הראשונים שבמחזור, הנקראים "ימים הראויים לנדה", הם הימים שהם "עת נדתה", שבהם כל אשה רגילה לראות דם נדות. בימים האלה, אפילו את תראה את הדם במשך כל שבעת הימים, אין היא נעשית זבה [החייבת בקרבן] אלא היא נעשית "נדה" בלבד, וכיון שנפסק הדם, אפילו בסוף היום השביעי, היא יכולה לטבול מיד בערב, והיא תהיה טהורה מיד הן לבעלה והן לאכילת קדשים.

בתום שבעת ימי הנדה, מתחילים אחד עשר "ימים הראויים לזיבה". ימים אלו הם מכונים בלשון הכתוב, "לא עת נדתה", והיינו, שאין האשה רגילה להמשיך ולראות דם כעבור שבעת ימי הנדה. ולכן, אם אירע והיא כן ראתה בהם דם, במשך שלשה ימים רצופים, הרי היא נעשית "זבה". וכדי ליטהר מטומאת זיבתה, היא צריכה לספור שבעה ימים נקיים מראיית דם, ולטבול. וביום השמיני עליה להביא קרבן "שתי תורים או שני בני יונה", האחד לחטאת והאחד לעולה.

מיד לאחר הטבילה היא מותרת לבעלה, אך עדיין היא אסורה באכילת קדשים, כדין "מחוסרי כפרה", עד שתביא את קרבנה למחרת.

לאחר אחד עשר "ימי הזיבה" חוזרים שוב הימים הראויים לנדה, שאם היא תראה באחד הימים הבאים דם, יתחילו מעתה שבעת ימי הנדה, ולאחריהם יבואו אחד עשר ימי הזיבה, וכן לעולם.

ולמרות שיש על אשה זו ספק שמא היא חייבת בחמשה קרבנות, בכל זאת היא מביאה קרבן אחד בלבד, של שני עופות, אחד לעולה ואחד לחטאת. ^[125] ואוכלת בזבחים, כדי שתוכל לאכול קדשים, די לה בהבאת קרבן אחד להתירה באכילת קדשים, כיון שקרבן זה בא להשלים את הטהרה, הרי דינו כטבילה, וכשם שאדם אשר נטמא כמה פעמים, טבילה אחת מטהרת אותו מכולן, כך הקרבן הזה היחיד, מתיר ומוציא אותה מטומאת זיבה לגבי אכילת קדשים, מכל הזיבות או הלידות. ^[126]

ואין השאר עליה חובה! היא אינה צריכה להביא את יתר הקרבנות על ארבעת הספיקות של הזיבות או הלידות, ^[127] כיון שהקרבת חטאת העוף על ספק יש בה ספק של הקרבת חולין על המזבח. ^[128] וגם את הקרבן האחד בקושי התירו לה להביא, כדי שתוכל לאכול קדשים. ^[129]

ואם היו עליה חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות - מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים על ידו, שכאמור קרבן אחד מתיר לכל הלידות והזיבות. והשאר עליה חובה, היא חייבת להשלים את יתר הקרבנות. ^[130]

מעשה היה שהתייקרו מחירי העופות ועמדו קינים בירושלים במחיר של דינרי זהב. כלומר, דינר זהב אחד לכל קן [קן הוא שתי תורים או שני בני יונה].

אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה! [נשבע בבית המקדש] אם אלין הלילה עד שיהו מחיר הקינים בדינרין של כסף. כלומר, עד שיוזלו מחירם [דינר כסף הוא אחד מכ"ה בדינר זהב].

נכנס לבית דין ולימד: האשה שהיו עליה חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה! שהיא אינה צריכה להביא את יתר הקרבנות, שאף על פי שמן התורה חייבת להביא את שאר הקרבנות כמו ששנינו לעיל, מכל מקום, הקל עליהם רבן שמעון בן גמליאל משום "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", כדי להביא להוזלת הקינים, על ידי שלא יצטרכו לכל כך הרבה קרבנות. שאלמלי כן היו הנשים העניות נמנעות מלהביא אפילו קרבן אחד, והיו נכשלות באכילת קדשים בטומאה כשהן מחוסרות כפורים. ^[131]

פריטי דדהבא לא עבדי אינשי. ^א)אולי צ"ל ולכן אותו מטבע של זהב בודאי היינו משקל דינר. ואותו מטבע של זהב הוא ומשקל דינר:

זהב בדינרין כו'. אמאי יהיב שוה שני דינרין של כסף מזהב ותו לא:

ואימא דהכי משמע דהבא פריכא. זהב שחוק שאינו טבוע חייב ליתן לו בשוה שני דינרין של זהב ואמאי אמר אין פחות מבשני דינרי כסף זהב:

אמר אביי. משום הכי אין גובה אלא שוה ב' דינרין של כסף מזהב דיד בעל השטר על התחתונה:

אי הכי. דיד בעל השטר על התחתונה רישא דקתני כסף בדינרין אין פחות מבשני דינרי זהב כסף דמשמע שוה שני דינרין של זהב יתן לו מכסף אמאי. הכא נמי נימא נותן כסף נסכא שאינו טבוע בשוה שני דינרין של כסף ואמאי נותן לו שוה שני דינר זהב מכסף דהיינו יד בעל השטר על העליונה:

אמר רב אשי רישא משום דכתב ביה כסף בדינרי. דמשמע דינרי של זהב ומשום הכי גובה שוה שני דינרין של זהב מכסף. וסיפא משום הכי אינו גובה אלא שוה ב' דינרי של כסף מזהב. דכתב בשטר דינרין דמשמע דינר של כסף:

ומנא תימרא. דדינרי היינו דזהב ודינרין הן של כסף:

ספק ה' לידות. שהפילה ה' פעמים ואינה יודעת אם ולד הפילה דחייבת קרבן או אם רוח הפילה דפטורה מקרבן. והכי הוא ספק ה' זיבות שראתה ג' ימים ואינה יודעת אם בתוך י"א יום ראתה והיא זבה וצריכה קרבן או בתוך ז' ימי נדה ראתה ואינה צריכה קרבן. הואיל דמספקא לן בקרבן אחד סגיא ואוכלת בו ביום דהיינו קדשים קלים כדאמ' הביא כפרתו אוכל בקדשים ואין השאר ד' קרבנות עליה חובה להביא: אם ילדה ה' לידות ודאות או [היו עליה] ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים דאמרי' שם לידה אחת היא ושם זיבה אחת היא והשאר קרבנות עליה חובה להביא קרבן אחד על כל לידה ועל כל זיבה וזיבה הואיל דודאי הוא ומביאה אימתי שתרצה:

מעשה שעמדו קינין בירושלים. קרבן יולדת וקרבן זבה שהן קינין תורין ובני יונה ועמדו בדינרי זהב אלמא דדינרי היינו זהב:

המעון הזה. נשבע בבית המקדש:

עד שיהיו בדינרים. כלומר אני אזלזלם עד שיעמדו בדינר של כסף אלמא דדינרין היינו של כסף: ולמה מביאה קרבן אחד שמלמדין אותה לומר שהיא מביאה קרבן על לידה אחרונה או על זיבה אחרונה ופוטרת את הראשונות דשם לידה אחת היא ושם זיבה אחת היא ואוכלת בזבחים דטהורה היא ואין השאר עליה חובה משום דאחרון פוטר את כולן ונתזלזלו קינין עד שעמדו בריבעתן היינו חצי דינר כסף ולא משום הכי קרי ריבעתן דליהוי רביעי אלא חצי קרי ריבעתן דהשתא נתזלזלו בפחות ממה שאמר ולהכי נשבע ותיקן כך שלא יתאחרו שם היולדות ושלא יתבטלו מפריה ורביה:

גמרא: ודילמא דהבא פריכא בתרי דינרי קאמר ליה [אמר] אביי יד בעל השטר על התחתונה. וכל המוציא מחבירו עליו להביא הראיה. וכן הדין במי שכותב מטבע סתם במקום שיוצאין שנים או שלשה מטבעות, אינו גובה אלא בפחות שבהן. ובלבד בשיוצאין זה כזה, הא בשאחד יוצא להדיא סתמא מיניה הוא.

גרסינן בתוספתא: בדינרין זהב נותן לו בשני דינרין של כסף בדינרין וזהב נותן לו שני דינרין של כסף ודינר של זהב. ונראה שיש שיבוש בגירסא ודינרין ודהב הוא, שאילו אמר בדינרין ודהב נתפרש מה תלה בדינרין, שאילו האומר בדינרין זהב נותן לו זהב בשני דינרין של כסף אבל עכשיו לא נתפרש מהו שנותן לו בשוי שני הדינרין זהב וכסף ונחשת. עוד שנינו שם כסף דינרים נותן לו שני דינרים (ודינרכם) היה כתוב בו כסף סתם הוציאו בבבל גובה עליו כסף בבל, בא"י גובה עליו כסף ארץ ישראל.

שית מאה איסתרא וזוזא או שית מאה זוזי וזוזא. פירש ר"ח ז"ל: איסתירא פלגי דזוזא. ור"ש ז"ל פירש איסתרא דתרי זוזי דהיא איסתירא של צורי, וכשהן מזכירין איסתירא של מדינה שהיא פלגי דזוזא אומרין אסתירי פשוטי. ולפי פירושו של ר"ש ז"ל נפרש: מאי אמרת שית מאה איסתרי וזוזא, בתמיה, כלומר, מאי אמרת שית מאה איסתרי וזוזא, אי אפשר דלעולם יד בעל השטר על התחתונה. אבל לפי פירושו של ר"ח ז"ל נצטרך לפרשה בניחותא,ד כלומר, הא אין לך לומר אלא שית מאה איסתירי וזוזא, לפי שיד בעל השטר על התחתונה.

מתני':כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו. כלומר, ולא חיישינן לשמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי, ואזיל ומזבין פירי נכסי מלוג מניסן ועד תשרי, ואזלא היא ומפקא מלקוחות שלא כדין, דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה, וטעמא דלא חיישינן הא קא מפרש בגיטין (יח, ב) משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, ואפילו נתפייס מקרע קרע ליה, ואי לא, קלא אית ליה, כדאמרינן התם בגיטין הבאין ממדינת הים, ואי אתיא למיטרף אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך, כדאמרינן בפרק קמא דמציעא (יט, א) גבי מצא גט אשה בשוק.

ושובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה. יש מפרשים דלא חיישינן לקנוניא, דלמא תזבין כתובתה עד שלא תתן שובר לבעל והדר יהיב ליה שובר לבעל ומפסיד ללקוחות. וטעמא משום דאיתא לשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול וכדאמרינן בפרק קמא דמציעא (כ' א) גבי מצא שובר. ומסתברא דהכא לא צריכי לההוא טעמא כלל, דהתם היינו טעמא משום דנפל, וכל דנפל חיישינן לכל מאי דאפשר לחוש, וכדמוכח התם בשמעתא דמצא שטרי חוב. וגם בנמוקי הרמב"ן ז"ל [כ'] דהכא לא צריכא לההוא טעמא כלל, דאפילו תמצא למר דליתא לשמואל הכא שרי, דכל כי הא ליכא למיחש לקנוניא, דהא אי בעיא כתבא הכין לבעל בפניו והדר עבדי קנוניא בינייהו. אלא לכל מאי דאיניש כתיב על נפשיה מכאן ולהבא ליכא למיחש, ולא איצטריכי התם להאי טעמא אלא משום דשובר מוקדם הוא מניסן שעבר. ובהא ודאי שייכא קנוניא.
ואי קשיא לך הא דתנן הכא כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ושטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו, ואוקימנא בפרק קמא דמציעא (יג, א) דוקא בשטרא אקניאתא דמשעת קנין שעביד נפשיה, הא בשטר דלא אקנייאתא לא כתבינן, דחיישינן דילמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין, אלמא חוששין לקנוניא דמכאן ולהבא. לא היא, דהתם לאו משום חשש קנוניא הוא, אלא משום דזמני דמיתרמי ליה הכין דלבתר דכתב ללוות לא מצטרכי ליה זוזי ומנח ליה לשטרא בכיסיה.

והבעל נותן שכר. הגט. משום דבעי שיהא הגט משלו, דכתיב וכתב לה ונתן בידה (דברים כד, א)כ.
ושכר שובר, איכא למימר דוקא במקום שאין כותבין, שגובה היא כתובתה לעולם בעידי מיתה ובעידי גירושין, ואי נמי במקום שכותבין והביאה ראיה שלא כתב, הא בעלמא שכתב לה ואבדה כתובתה היא תתן שכר השובר, דהא לדידה איצטריך, דהוה לה לאהדורי כתובתה ואינה בידה.

היה כתוב בו דינרין זהב או זהב דינרין אין פחות משני דינרין זהב היה כתוב בו זהב בדינרין דנין אותו בזהב שוה שני דינרין של כסף ואין אומרים דהבא פריכא בשני דינרין של זהב הוא אומר שיד בעל השטר על התחתונה וזה שאמרו בדינרין זהב או זהב דינרין שהם שני דינרין זהב דוקא כשאומר דינרין בחרק הד' שכך הוא לשון של זהב אבל אם אמר דינרין בצירי תחת הד' אין זה אלא לשון כסף ויש גורסין בלשון זהב דינרי בלא נו"ן שהוא ראוי להיות נסמך וודאי הוא סומכו לזהב שמתוך שאין אדם רגיל בו כל כך אדם פורט בו ואומר דינרי זהב אבל כשיש בו נו"ן הוא נזכר בסתם ואדם מכוין בו על של כסף שאין אדם צריך בו פרט:

הזבה והיולדת הרי הן ממחוסרי כפרה ר"ל שאע"פ שעלו מטומאתן וטבלו והעריבו שמשן אינן אוכלות בקדשים עד שיביאו קרבנן הקבוע להן והוא שתי תורים או שני בני יונה לזבה אחד לעולה ואחד חטאת וכבש עם תור או יונה ליולדת כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת אם ידה משגת בכך ואם אין לה השג יד מביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת ועניני הזיבה והלידה מפורשים במקומם שיש צדדין בזיבה שאינה זבה כלל אלא נדה או טהורה ואין עליה שום קרבן ויש צדדין שהיא זבה גמורה ומביאה קרבן וחטאתה נאכלת ויש צדדים שהדבר בספק ונקראת ספק זבה כגון שנתקלקלה במנינה ומביאה קרבן אלא שאין חטאתה נאכלת שכל חטאת העוף הבאה על הספק נשרף כעולה וכן בלידה יש צדדין שהיא טמאה לידה לגמרי אף במפלת ומביאה קרבן וחטאתה נאכלת ויש צדדין שאין בהפלתה טומאת לידה כלל והרי היא פטורה מן הקרבן ויש צדדין שהדבר בספק כגון שלא ידעה מה הפילה ומביאה קרבן ואין חטאתה נאכלת וכל המפלת הרבה ולדות זה אחר זה כל שהן בתוך ימי מלאת לראשון נגררין אחריו ונפטרין בקרבן אחד ואם הפילה לאחר ימי מלאת שהם ארבעים לזכר ושמנים לנקבה מביאה על השני קרבן שני וכן בכמה היו עליה כמה קרבנות אם ספקות אם ודאות בין בלידה בין בזיבה הרי דין הספקות חלוק מדין הודאות כיצד היו עליה ספק חמש לידות ספק חמש זיבות או כמה מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה היו עליה חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה ואם היו עליה חמש לידות ודאות וחמש לידות או חמש זיבות ספק מביאה שני קרבנות אחד על הודאות ונאכל ואחד על הספקות ונשרף ואוכלת בזבחים ושאר הודאות חובה עליה ושאר הספקות אין עליה בהם חובה:

המשנה השלישית והיא מענין משנה שלפניה כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון אם כן למה כותבין את העליון שאם תמחק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון אמר המאירי כתוב בו מלמעלה מנה כלומר כשהזכיר את הסך שלוה פלוני מפלני ולמטה כשהזכיר שעבוד נכסיו על אותו הסך כתוב בו מאתים או מלמעלה מאתים ולמטה מנה הכל הולך אחר התחתון בין שהוא פחות בין שהוא יתר אם כן למה כותבין את העליון שאם נמחק או נטשטש אות אחת מן התחתון למדין אותו מן העליון ומפרש בגמ' שאם נמחקו מן התחתון שתי אותיות אין למדין אותן מן העליון אלא אם אפשר לדונו בפחות דנין כפי מה שיראו הדיינין ושמא תאמר ולמה לא אמרו בזה לילך אחר פחות שבלשונות על הדרך שאמרו בזוזין מאה דאינון תלתין וכדין אסתירא מאה מעי ומאה מעי אסתירא על הדרך שביארנו במציעא פרק השואל ובמס' זו פרק בית כור מפני שבאלו דבור אחד הוא והאחד תלוי בחברו וכל שכותב מאה שהם מאתים או מאתים שהם מאה וכיוצא בזה אינו נוטל אלא בפחות שבלשונות אבל כל שהם דבורים מחולקים וכל אחד מהם דבור בפני עצמו ואינו צריך לחברו ולא תלוי בו אין זה אלא שדקדק בתחתון יותר מבעליון וחזר בו מן העליון ולפיכך אין למדין אלא מן התחתון ומכאן כתבו קצת מפרשים שאם נמחק התחתון כלו אין דנין אותו אלא על הפחות שאפשר וכן הדברים נראין:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

רישא דכתב בה דינרי. דמשמע דינרי זהב לפי שאין אומרים על כסף דינרי אלא דינרין. סיפא דכתב בה דינרין שהוא דינרין של כסף לפי שאין אומרים על זהב דינרין אלא דינרי:

סא. ת"ר דהב אין פחות מדינר דהב. כלומר שטר שכתוב בו דהב סתם אין פחות מדינרא דדהבא. דהב דינרי ודינרי דהב אין פחות משני דינרין דהב. ודוקא דכתיב ביה דינרי בלא נו"ן כדמיברר לקמן. דהב בדינרין אין פחות מבשני דינרי כסף דהב. כלומר אין פחות מזהב שוה שני דינרי כסף. אמר מר דהב אין פחות מדינר דהב. ומקשינן עלה ואימא נסאכא. א"ר אלעזר דכתיב ביה מטבע ואימא פריטי פריטי דדהבא לא עבדי אינשי. וש"מ דאי לא כתב ביה מטבע נקיטינן נסאכא לפום פחות שבשיעורין.

אמר מר דהב בדינרין אין פחות מבשני דינרין כסף דהב. ומקשינן ודילמא דהבא פריכא בתרי דינרי דהבא קאמר. אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה. אי הכי רישא נמי. דקתני דהב דינרין אמאי קתני אין פחות מה' דינרין דהב, לימא דינרי כסף קאמר ולית ליה אלא דהב בשני דינרי כסף. וה"ה דהו"ל לאקשויי נמי מאידך בריתא דכסף בדינרי, אלא מרישא לסופא עדיפא ליה לאקשויי מברייתא לחבירתא. א"ר אשי רישא דכתיב ביה דינרי בלא נו"ן דמשמע דינרי זהב, סופא דכתיב ביה דינרין. בנו"ן דמשמע דינרי כסף. וה"ה נמי להך בריתא אחריתי דקתני כסף בדינרי אין פחות מבשני דינרין דהב כסף לא מיתוקמא אלא כגון דכתיב ביה כסף בדינרי בלא נו"ן כדכתיבנא לעיל, ואשמעינן בחדא וה"ה באידך.

פריטי דדהבא לא עבדי אינשי. צריך עיון אמאי שני בלישניה דלא קאמר באתרא דלא סגי פריטי דדהבא כדאמרינן לעיל. ואמר הר"ם ז"ל דודאי לעיל שני שפיר באתרא דלא סגי פריטי דכספא כלומר באותו מקום לא סגי שום מטבע כסף פחות מדינר אבל במקום אחר יוצא כגון איסרין ושמין וחרוב שהם מטבעות של כסף אבל הכא גבי פריטי דדהבא בשום מקום אין מטבע זהב פחות מדינר יוצא. תוספות.

ודילמא דהבא פריכא. פירוש ולא נמצא מין אחר מזהב שנוכל לתלות החשבון בו וזהו דהבא פריכא שאינו מטבע. ומשני יד בעל השטר על התחתונה והוא הדין דהוה ליה לתרוצי דכתיבי ביה מטבע ואין משמעותו דהבא פריכא דהא רישא צריך לפרש כגון דכתיב ביה מטבע. ולפי סוגיית ההלכה משמע דהאי סיפא דדהב בדינרין דאמרינן דדינרין של כסף קאמר משום דלא כתיב ביה יו"ד אלא דינרן ונקוד בציר"י או בשו"א אבל ברישא דאמרינן כסף בדינרין אין פחות משני דינרין של זהב דכתיב ביה יו"ד ונקוד בחירק וכשהוא נקוד בחיריק רצונו לומר מזהב. ה"ר יונתן ז"ל.

ודילמא דהבא פריכא בתרי דינרי. תימה לישני דמיירי דאמר ליה מטבע זהב בדינרין דהשתא על כרחין בדינרין דכספא קאמר דאי דהבא לא הוה ליה למימר בדינרין כי אם מטבע זהב ורישא נמי אוקימנא למטבעי. ויש לומר כיון שכתב דהבא בדינרין שוה דינר קאמר דחייב לו ואפילו כתב מטבע ליכא למידק מלשון מטבע דלא שייך למידק אלא גבי כספא גרידא וגבי דהבא גרידא. תוספות.

דהב בדינרין אין פחות משני דינרין כסף דהב. כלומר הכי קאמר ליה יש לך אצלי זהב בשני דינרין של כסף. ודייקינן ואימא דהבא פריכא קאמר ליה כלומר יש לך אצלי דהבא פריכא שני דינרי זהב. אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה וכיון שיש במשמע דהכי קאמר ליה יש לך אצלי זהב בשני דינרין של כסף שהוא דבר מועט ואף על פי שיש לומר דהכי קאמר ליה יש לך אצלי דהבא פריכא כו' אמרינן יד בעל השטר על התחתונה. ואקשינן אי הכי רישא נמי פירוש רישא נמי דכתב ביה דהב דינרין אף על פי שיש במשמע דהכי קאמר ליה יש לך אצלי שני דינרי זהב כיון שאפשר לומר הכי קאמר ליה יש לך אצלי זהב של שני דינרין של כסף כלומר זהב ששוה שני דינרין של כסף לימא יד בעל השטר על התחתונה ואין לו אלא זהב ששוה שני דינרין של כסף. אמר רב אשי רישא דכתב דינרי דמשמע דינרי זהב לפי שאין אומרים על כסף דינרי (שאין אומרים על כסף דינרי) אלא דינרין סיפא דכתב דינרין שהוא דינרין של כסף לפי שאין אומרים על הזהב דינרין אלא דינרי הוא שאומר. ומנא תימרא דשאני בין דינרין לדינרי דתניא האשה שהיו עליה ספק חמש לידות כו' עד מעשה היה ועמדו קינין בירושלים בדינרי זהב ואמר רבן שמעון בן גמליאל המעון הזה אם אלין הלילה עד שיהיו בדינרין כלומר בשני דינרין של כסף. הרא"ם ז"ל.

אבל רבינו תננאל ז"ל פירש אי הכי רישא נמי היינו ברייתא קמייתא דקתני בה כסף בדינרין כו'. דאף על פי שהתלמוד חלקם לשתי ברייתות מכל מקום גבי הדדי מיתניאן וברייתא אחת היא ואף על פי שבברייתא שנוייה ההיא דזהב תחלה קרי לה רישא משום שהביאה התלמוד תחלה והכי פריך ואימא דהבא פריכא בשני דינרי זהב דלמה נאמר שיתן מין שאינו נזכר בשטר. אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה ולכך יש לנו לומר בדינרין כסף אף על פי שלא הוזכר בשטר אלא זהב אבל ברישא דברייתא דזהב דקתני זהב דינרין ודינרין זהב אף על גב דמסקינן דסתם דינרין הן כסף כיון דלא הזכיר ביה אין הלשון משמע אלא זהב. ופריך אי הכי רישא נמי כסף בדינרין יהא דינרי כסף דבשלמא אי לאו סיפא הוה אמינא טעמא דרישא דסתם דינרין הוו של זהב עד שיפרש או דינר או זוזין אבל השתא דאמרינן דסתם דינרין הם של כסף אף על פי שאין מוזכר בשטר אלא זהב משום דיד בעל השטר על התחתונה כל שכן ברישא דאין מוזכר בשטר אלא כסף בדינר. אמר רב אשי רישא דכתיב דינרי לא משמע אלא זהב אבל דינרין משמע בין כסף בין זהב והא דיהיב בסיפא כסף משום דיד בעל השטר על התחתונה. ולא גרסינן אלא אמר רב אשי דלא סתר לשינויא קמא. תוספי הרא"ש ז"ל.
ובתוספות כתבו רישא דכתב דינרי ומשמע זהב וסיפא דכתיב דינרין ומשמע כסף והיינו כמו אלא ולא צריכנא לשנויי דיד בעל השטר על התחתונה. עד כאן.

האשה שיש עליה ספק חמש לידות ספק חמש זיבות. ואפילו תרווייהו ביחד וביולדת עניה שמביאה שתי תורים כמו זבה די בקרבן אחד לאכול בקדשים וכן מוכח בסוף פרק קמא כריתות חמש לידות ודאות חמש זיבות ספק או חמש זיבות ודאות וחמש לידות ספק מביאה שתי קינין אחת על הספק ואחת על הודאי משמע דבחמש לידות ספק וחמש זיבות ספק די בקרבן אחד. והשאר עליה חובה גרסינן במילתיה דרבן שמעון בן גמליאל דהא לא אשכחן תנא בפירקא קמא דקאמר שפטורה בקרבן אחד והיו סבורות הנשים שאסורות לאכול בקדשים עד שיביאו כולן ולכך היו יקרים. ורש"י ז"ל גריס בכריתות ואין השאר עליה חובה ופירש ואף על פי שהקל על דברי תורה עת לעשות לה' הפרו תורתך שהיה ירא פן ימנעו להביא ויאכלו קדשים בטומאת הגוף. ולא נהירא דלא יתכן שיוציא שקר מפיו ויקל על דברי תורה בשביל חששא זו. והא דאמר שמואל במסכת סוכה אשוו זבינייכו להנהו דמזבני אסא ואי לא דרישנא לכו כרבי טרפון ובפסחים (ל' ע"א) להנהו דמזבני כנדי אשוו זבינייכו (להנהו דמזבני כנדי) ואי לא דרישנא לכו כרבי שמעון היינו דמשום דהכי סבירא ליה כדפרישנא התם אבל אי לא הוה סבירא ליה לא היה אומר כן. הרא"ש ז"ל.
ובתוספות כתבו ואין השאר עליה חובה הכי גריס בקונטרס. וקצת קשה למה אין חובה עליה להביא השאר כיון דלידת ודאית היא. ורבינו תם גריס והשאר עליה חובה כמו ברישא והיינו תנא קמא אלא רבי שמעון בן גמליאל בא לפרש על ידי מעשה שהמשנה נישנית על ידי אותו מעשה והר"ם מיישב גירסת הקונטרס ואין השאר כלומר אין השאר עליה חובה לעכבה לאכול בקדשים אלא כיון שהביאה קרבן אחד אוכלת בקדשים מיד ואחר כמה ימים תביא השאר. עד כאן.

בא"ד אבל הכא פריך ואימא כו' מעות ופונדיונים ואיסרין כו' שאין הולך מטבע של כסף הפחותים מדינר קורין פריטי כו' עכ"ל יש להוכיח כן הכא מדמוקמינן ליה אדינר ולא אמעה או פונדיון או איסר דתפסת מועט תפסת ומה שיש לדקדק בההיא סוגיא דכתובות דמאי פריך ואימא נסכא ואימא פריטי אימא דקושטא הכי הוא דמה שירצה מגביהו היינו נסכא או פריטי עי' בתוספות במנחות וק"ל:

בא"ד איתא נמי במנחות הס"ד ואחר כך מ"ה א"ה כו' כל כמה דלא אמר בדינרין אין כו' ופריך רישא נמי כסף בדינרין יהיו של כסף כו' ה"א טעמא דרישא דכתיב בדינרין הם של זהב כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם דפריך מעיקרא אסיפא בזהב בדינרין אימא דהבא פריכא דכיון שזהב דינרין ודינרין זהב הן דינרי זהב כמו כן זהב בדינרין יהא של זהב כו' כמ"ש התוס' לעיל מה"ט גופיה לפרוך ברישא כיון שכסף דינרין ודינרין כסף הן דינרין כסף כמו כן כסף בדינרין יהא של כסף שבכסף משתעי שטר ויש ליישב דברישא הוי סבר המקשה דב' בדינרין מהפכו לזהב אע"ג שבכסף משתעי אבל הכא בסיפא פריך כיון אע"ג שבכסף משתעי כיון דבזהב נמי משתעי מכ"ש דנימא ביה דיהא של זהב כמשמעות הב' של בדינרין והוא דוחק ודו"ק:

בד"ה אמר רב אשי כו' דדינרי אינו משמע כו' לא מפליג בין בית ובין לא בית בין דינרי לדינרין אבל כסף דינרי ודינרים כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דבלא בית נמי ה"ל לפלוגי בין דינרי דדינרין היינו כסף אבל כסף ודינרי כסף בלא בית ודאי דלא משמע זהב גם לא משמע דינרי כסף כי זה לא היה שום דיבור כו' ומהרש"ל הגיה כאן ללא צורך ואין להאריך כי לא מצאתי כהגהתו בתוס' ישנים וק"ל:

בא"ד דתפס לא מפקינן מיניה הס"ד ואח"כ מ"ה לר"י לפי הספרים כו' יאמר לעולם דינרין ולא דינרי כו' שנה גבי זהב דינרי זהב כו' ושנה דינרין סתם כו' במקום זוזין בלשון משנה ובלשון כו' שלאותן קורא זוזי כי' עד שיהיו בדינרין של כו' ודינרין גבי כסף אע"פ ששניהם דבוקים ונראה לספרים דגרסינן כו' וק"ל:

בד"ה נכנס כו' עליה חובה וכ"כ בכל הספרים כו' הכא טעמא דרשב"ג דפליג לפי גירסא זו כמו מלאת כו' ור' עקיבא כו' אבל לתרוייהו תשאר עליה חובה כרישא כו' כצ"ל והיינו לפי מה שפרש"י שם דל"ג בדברי ר' עקיבא ותפטר אבל רשב"ם פי' בשמעתין דגרסינן בדר"ע ותפטר וק"ל:

תוס' בד"ה אימא נסכא כו' ושיעור זה לנסכא פחותה אפשר שהיו כו' כצ"ל ואח"כ מתחיל הדבור אי הכי רישא כו' על התחתונה ולא גרסינן נמי ברישא כו' כצ"ל ונ"ב פירוש דאי גרסינן הכי אם כן משמע דכפשוטו פריך מאי שנא רישא מסיפא כמו שבסיפא זהב בדינרים אין אומרים שהכל זהב קאמר אלא חד של זהב וחד של כסף אם כן הוא הדין זהב דינרים או דינרין זהב לא נימא דתרוייהו זהב קאמר אבל היכא דפריך מרישא דקמייתא דנימא כסף בדינרין יהיה הכל של כסף היינו מכח יד בעל השטר כו' פריך אע"פ שאינו בשוה ממש והיינו דגרסינן אי הכי ודו"ק:

ד"ה לפי הספרים שגורסין כו' אם כן בלשון תלמוד אי אפשר שיהו דינרי של כסף שלאותם קורא זוזי בלשון תלמוד כו' כצ"ל ונ"ב פירוש הברייתא קרוייה תלמוד ודו"ק היטב:

בד"ה הכי גרסינן נכנס לב"ד כו' טעמא דרשב"ג דפליג לפי גירסא זו אבית שמאי כו' כצ"ל והשאר נמחק:

ר"ש ד"ה ספק ה' זיבות. וראתה ה' חדשים ג"י רצופים כו'. אינו ר"ל דבינתיים ודאי לא ראתה דא"כ מפעם ראשון ואילך הי' ודאי תחלת נדה כמו שנתבאר בערכין (ח') בסוגיא דטועה. אלא שבאותן הימים ספק לה:

ר"ש ד"ה ואין השאר שבסה"ע. ור"ע דאמר התם כו'. כצ"ל וע"ש:

תד"ה א"ה והגמרא היה יודע שכ"ה מברייתא אחת כו'. עי' נדרים (ד' ב') ובר"ן ורא"ש שם ד"ה א"ה היינו רישא. ונראה דכ"ה ג"כ כוונת הר"ח כאן:

תד"ה אר"א. דלא קאתי לדחויי דאביי. כצ"ל:

בסה"ד כי ההוא דרב אסי כו'. כצ"ל:

תד"ה לפי. ול"ג בדינרין של כסף לא ידענא כו'. כצ"ל:

בא"ד אם נפשך לומר כיון שיאמר זוזי כו'. כצ"ל:

תד"ה נכנס (בע"ב) כי מוקי טעמא דר"ע דלא חייש לפשיעה. כצ"ל: