דף פב - ב
אלא אם חישב על מקום שיהא "משולש", והיינו שהוא ראוי, בזמן היתר הבמות, לשלשה דברים:
א. בדם - שראוי לזרוק בו דם.
ב. בבשר - שראוי לאכול בו בשר הקרבן.
ג. באימורים - שראוי להקטיר שם אימורי הקרבן.
ומקום "משולש" שכזה הוא רק מחוץ לעזרה, בזמן היתר הבמות, ולא בתוך ההיכל, שאין אוכלין בו בשר ואין מקטירין בו אימורין.
ומשיכה הגמרא לדון: ולא תהא מחשבה פוסלת במחשב בשעת שחיטה לזרוק את הדם בחוץ, מקל וחומר:
ומה מקום שפסל דם שנכנס בפנים את דם שנותר בחוץ, אין מחשבה פוסלת במי שמחשב ליתן את הדם בפנים. מקום שלא פסל בו דם שיצא בחוץ את דם שנשאר בפנים, אינו דין שלא יהא פוסל בו מחשבה שחישב בשעת שחיטה ליתן דמו בחוץ?!
לכן, תלמוד לומר "שלישי". ללמדנו על מחשבת חוץ לזמנו שפוסלת, ובהמשך הפסוק נאמר "פיגול" ללמדנו פסול של מחשבת חוץ למקומו. [45] וממשיכה הגמרא ואומרת: בשר היוצא לחוץ הרי הוא פסול [שנאמר "ובשר בשדה - לא תאכלו", כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו הרי הוא נאסר, ונפסל].
ואילו בשר הנכנס לפנים ההיכל, הרי הוא כשר.
שיהא בדין, שהרי היה מקום ללמוד בקל וחומר שבשר הנכנס בפנים להיכל, שיהיה פסול -
ומה חוץ לעזרה, במקום שלא פסל דם שיצא בחוץ לעזרה את הדם שנותר בפנים העזרה, בכל זאת, בשר היוצא לחוץ, פסול.
אם כן, מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ -
בשר הנכנס בפנים, שהוא מקום שפסל דם הנכנס בפנים את הדם שנשאר בחוץ, וכי אינו דין שיפסול בו בשר הנכנס לפנים?!
הרי הוא אומר מיעוטא: "אשר הובא מדמה" ודרשינן: דמה ולא בשרה. [46]
שמא תאמר, אם כן נדרוש קל וחומר לבשר היוצא, מעתה: ומה בפנים, במקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ, בכל זאת בשר הנכנס לפנים הרי הוא כשר.
כל שכן בחוץ לעזרה, שהוא מקום שלא פסל דם שיוצא בחוץ את הדם שנשאר בפנים, אינו דין שבשר היוצא החוצה, מחוץ לעזרה, שכ שר?!
תשובתך, הרי הוא אומר "ובשר בשדה טריפה, לא תאכלו", ודרשינן להאי קרא הכי: כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו, הרי הוא נאסר. ומשמעות המילה "טריפה" היא שגם היוצא חוץ למחיצתו הוא נחשב לאיסור אכילה, כמו שטריפה אסורה באכילה.
תנו רבנן: טען משה רבינו כלפי אהרן ובניו, מדוע שרפתם את החטאת ביום השמיני למילואים, ואמר להם "הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה". ודרשו מכאן חכמים:
אין לי ללמוד מכאן לפסול אלא חטאת שהובא דמה לפני ולפנים, לבית קדש הקדשים, דהיינו "פנימה". אבל חטאת שהובא דמה לתוך ההיכל, מנין שגם היא נפסלה? תלמוד לומר "אל הקודש", וגם ההיכל "קודש" הוא.
והוינן בה: ויאמר הכתוב "קודש", ויהיה ההיכל בכלל, ואל יאמר "פנימה", ונדע מכל שכן, שלפני ולפנים כלול ב"קודש"?
ומשנינן: אמר רבא: אם היה הכתוב אומר "קודש" בלבד, ולא "פנימה", הייתי אומר שקודש היינו לפני ולפנים, ולא היינו יודעים שגם בהיכל הוא נפסל. אבל עתה שנאמר גם קודש וגם פנימה, בא זה ולימד על זה, שקודש היינו היכל, ופנימה היינו לפני ולפנים.
מידי דהוה אתושב ושכיר, שאמרה תורה: "תושב כהן" ו"שכיר כהן" לא יאכל קודש [תרומה]. וכפי שיבואר. ולמדנו מי הוא השכיר האמור בכתוב ומי הוא התושב, בלימוד של "בא זה ולימד על זה".
דתניא: אמרה תורה "תושב", זה עבד נרצע שהוא קנוי קנין עולם עד היובל. "שכיר", זה עבד עברי הקנוי קנין לשש שנים. ושניהם אינם אוכלים בתרומה גם כשהם עבדיו של כהן, על אף שעבדים כנענים של כהן כן אוכלים בתרומה, מדין קנינו של כהן.
ואם תשאל: יאמר הכתוב תושב אינו אוכל בתרומה, ואל יאמר שכיר, ואני אומר מעצמי: ומה "תושב" של כהן, שהוא קנוי קנין עולם, אינו אוכל בתרומה, אם כן, "שכיר" שהוא קנוי קנין שנים, לא כל שכן שאינו אוכל?
תשובתך: אילו כן, אם היה הכתוב אומר "תושב" בלבד, הייתי אומר, "תושב" זה קנוי קנין שנים. אבל, מי שהוא קנוי קנין עולם יהא אוכל בתרומה. ולכן, בא הכתוב "שכיר" ולימד על "תושב", להשמיענו שזה, "תושב", הוא קנוי קנין עולם, וזה, "שכיר", הוא קנוי קנין שנים. ואינו אוכל לא הקנוי קנין שנים ולא הקנוי קנין עולם.
אמר ליה אביי: כיצד אפשר לדמות "תושב ושכיר" האמורים גבי תרומה ל"קדש ופנימה" האמורים גבי דם שהוכנס פנימה?
בשלמא התם, בתושב ושכיר, יתכן לומר "בא זה ולימד על זה", שהרי תרי גופי נינהו, ואין אזהרתו של זה שייכת לאזהרתו של זה, ולכן איצטריך למיכתב תרוייהו, כדי שיבוא זה וילמד על זה.
כי שם, אף על גב דהוה ליה לקרא למכתב במפורש "נרצע לא יאכל", ואידך, הנמכר לשש, אתי בקל וחומר שאינו אוכל בתרומה, ולא איצטריך למיכתב תרוייהו תושב ושכיר, הא לא קשיא לן, דאיכא לתירוצי: מילתא דאתי בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא.
אלא הכא, בהיכל ולפני ולפנים, קשיא: מדוע אמר הכתוב את שניהם, והרי היה לו לפרש היכל במפורש, והיה נכלל בו גם לפני ולפנים.
ואם כן קשיא טובא: הרי כיון דאיפסל כבר הדם בכניסתו בהיכל, אם כן, פסול של הכנסתו לפני ולפנים, מאי בעי? הרי אי אפשר להכנס לפני ולפנים מבלי לעבור קודם לכן בהיכל ולהפסל שם, ואם כן, פסולו של לפני ולפנים הוא פסול מיותר?
אלא, אמר אביי: לא נצרכא למכתב "פנימה" אלא לנכנס שלא כדרכו, בדרך משופש [משובש], כגון שנכנס פנימה דרך גגין ועליות ולא דרך ההיכל. ואף על גב דמצי ללמוד בקל וחומר מנכנס להיכל, בכל זאת טרח וכתב ליה קרא.
אמר ליה רבא לאביי: והא "הבאה" כתיב ביה, ולישנא דהבאה, כניסה כדרכה משמע!?
אלא, אמר רבא: אכן הכא איירי כמשמעותיה ד"הבאה", בהכניס כדרכו. אלא שמדובר באופן שחישב מתחילת הבאתו להכניסו לפני ולפנים, שבכהאי גונא אין הדם נפסל בהכנסתו להיכל. כי כל מידי דחשיב עליה להכניסו לפני ולפנים, לא מיפסל בהיכל עד שיכניסנו לפני ולפנים.
ולכהאי גונא איצטריך קרא "פנימה", ללמדנו שגם כניסה לפני ולפנים פוסלת.
בעי רבא: פר העלם דבר של ציבור ושעיר עבודת כוכבים של ציבור, שדמם ניתן בהיכל, על הפרוכת ועל מזבח הזהב, שהכניס דמן לפני ולפנים, מהו שיפסל?
מי אמרינן, כיון שנאמר בהאי קרא "וכל חטאת אשר הובא מדמה אל הקודש פנימה", אמרינן רק כל היכא דכתיב "אל הקודש", שיש פסול בהכנסת הדם אל הקודש, כגון דם חטאת חיצונית שנפסלת בהכנסתה להיכל, קרינן ליה נמי פסול של "פנימה", שנפסל הדם גם בהבאה לפני ולפנים [וכדאוקמינן לעיל]. אבל כל היכא דלא כתיב בה פסול "אל הקודש", כגון בחטאת הפנימיות, שדמן מוכנס להיכל לכתחילה, לקיום מצותן בהיכל, לא קרינן בהו פסול של "פנימה", ואין דמם נפסל בהכנסתו לקודש הקדשים.
או דילמא, כיון שמקומם הוא רק בהיכל, הרי לפני ולפנים שלא במקומן הוא, וחשיב הכנסה פנימה, ומיפסיל?
ואם תימצי לומר שלא במקומן הוא, וחשיב הכנסה פנימה, אכתי תיבעי לך:
פר ושעיר של יום הכיפורים, שמזים תחילה מדמן לפני ולפנים, ולאחר מכן מזים את דמן בהיכל, על הפרוכת ועל מזבח הזהב, שהזה מדמן תחילה כהלכתן על הבדים, לפני ולפנים, והוציאן להיכל, אם חזר והכניסן לפני ולפנים שלא כהלכתן, מהו, האם נפסלו בהחזרתם לפני ולפנים?
מי אמרינן, מקומן הוא, שהרי מזים מהם לפני ולפנים, ולא חשיבה הכנסה פנימה גם כשהוציאן וחזר והכניסן לשם.
או דילמא, הואיל ונפק להיכל, נפק, יצא ידי חובתו, ושוב אין לפני ולפנים נחשב למקומן, ואם חזר והכניס, חשיב הכנסה פנימית הפוסלת!?
ואם תימצי לומר הואיל ונפק נפק, ונפסלין כשחזר והכניסן לפני ולפנים, אכתי תיבעי לך: אם לאחר שהוציאן מקודש הקדשים להיכל לא הכניסן שוב,
הערות
[45] והא דילפינן משלישי למקום משולש במחשבת חוץ למקומו, עיין בסוגיא דלעיל בדף כט א.
[46] גירסת רש"י.
גמרא בשר כו' הנכנס לפנים כשר שהיה בדין שפסול כו' הה"א מדמה כו'. ק"ל ל"ל האי הא דרשינן לעיל (סג) מנין שאם הקיפו כו' שהכהנים נכנסין לפנים ואוכלין שם קק"ד ת"ל בקדש הקדשים תאכלנו והאי קרא כתיב בתר ולכל חטאתם:
רש"י ד"ה דתרי גופים. אין אזהרתו של זה במשמעו ש"ז כו'. כצ"ל בבי"ת:
רש"י ד"ה אלא א"ר. ע"מ פנים היה לא מיפסל עד כו'. כצ"ל:
תוס' בד"ה ולא תהא מחשבה כו'. תימא כיון דלא ידע דרשא בשלישי כו'. ואין זה מובן דהא כבר ידע דרשא דשלישי ומינה יליף דבעינן דוקא מקום משולש אלא כך היא דרך דרשות דת"כ לברר הדברים ולא בדרך קושיא והכי איכא בכמה דוכתי:
גמרא כל מידי דחשיב עליו לפני ולפנים לא מיפסיל בהיכל לכאורה מאי חדיש רבא הא במתני' לא פסיל אלא נכנס ע"מ לכפר אבל אם הכניס בהיכל שלא ע"מ לכפר פשיטא דכשר וי"ל דרבא לא אתי אלא לתרוצי קרא אבל עיקר האי דינא ממתני' ידעינן לה ובזה י"ל קצת השמטתו של הרמב"ם ז"ל להאי דינא וכמו שדקדקו הלח"מ והמשנל"מ ז"ל:
לעיל שם גמרא בשר הנכנס לפנים כשר שהיה בדין כו' הרי הוא אומר מדמה ולא בשר יש לדקדק למה לי קרא להכי הא לעיל דף ס"ג ילפינן מקרא דבקדש הקדשים תאכלנו שהכהנים נכנסים לקדשי קדשים ואוכלין שם בזה שמעינן דאין בשר נפסל בכניסתו להיכל ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה דאתי לאשמועי' אפי' נכנס הבשר קודם קבלת הדם ע"ש וקמ"ל דלא אמרינן דהוי כנכנס הדם אבל הק"ו לא א"ש דבחוץ נפסל הבשר בכל גוונא וצ"ע:
ותו איכא למידק בשמעתין במאי דנקט הש"ס לחומר הא דפוסל דם שבפנים את שבחוץ אבל חוץ לא פסל את שבפנים ומאי חומר הוא זה הא לא פסל שבפנים את שבחוץ אלא אם הכניס על מנת לכפר בפנים אבל כניסה לחוד לא פסל אפי' הדם שהכניס לפנים ואילו בחוץ מיפסל בכל גוונא וא"כ חוץ חמור וע"מ לכפר לא שייך בחוץ דלאו מקום כפרה הוא. ומל' הרמב"ם ז"ל נראה קצת דלא פסיל שבחוץ אלא אם הזה וכיפר בפנים ע' בדבריו ז"ל בפ"ב מה' פהמ"ק. והתוס' ז"ל הרגישו בזה בד"ה ולא תהא דנילף דחוץ ג"כ לא ליפסיל אלא על מנת לכפר אבל באמת לא שייך כפרה בחוץ וכל זה צריך עיון:
גמרא בעי רבא פר ושעיר כו' לפ"ז מצינו לתרוצי דאיצטריך פנימה לפר העלם דלא מיפסיל בהיכל אלא דלרבא מיבעי ליה הא מש"ה לא משני הכי ותו מיבעיא ליה תרתי בעיא באת"ל דפר העלם קרינן ביה פנימה דלאו מקומו הוא אבל פר יוה"כ אם הוציאו אחר נתינת הבדים להיכל וחזר והכניס לפנים אי מיפסיל משום כניסה לפנים ואת"ל דמיפסיל הואיל וכבר יצא הזה על הפרוכת והוציאו למזבח הזהב וחזר והכניסו מי מיפסיל משום כניסה לפנים כן הוא שיטת רש"י ז"ל ע"ש. והרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה בהני תרתי בעיי בתרייתא וכת' דאם הוציא הדם בתוך הזיות בין הבדים להיכל וחזר והכניסו אינו גומר הזיות בין הבדים דנפסל הדם ביציאתו להיכל משום פסול יוצא וכן אם באמצע הזיות ההיכל הוציא הדם חוץ להיכל וחזר והכניסו נפסל הדם ביציאתו חוץ להיכל ואינו גומר הזיות ההיכל ע"ש בדבריו ז"ל. ושיטתו נפלאה ממני כמו שאבאר חדא דא"כ מאי קאמר רבא אחר בעיא קמייתא ואת"ל שלא במקומו הוא פר ושעיר של יוה"כ כו' ולפי שיטתו ז"ל אין ענין זה לזה דבעיא קמייתא הוא משום כניסה לפנים ובעיא זו היא אי מיפסול ביוצא במה שהוציא להיכל קודם גמר הזיית בין הבדים ואפי' אי לא נפסל בכניסה לפנים מ"מ ביציאה אפשר דמיפסיל ועוד לענין מאי קאמר הש"ס וחזר והכניסו בקצרה הוי לי' למיבעי אי מיפסיל כה"ג משום יוצא ועוד דבעיא אחרונה דמיבעיא ליה בחד מקום היכי ס"ד לפוסלו משום יוצא כיון דמחיצה אחת הוא בהיכל הן אמת דהרמב"ם ז"ל לא כתב לבעיא זו אלא בגונא אחריני וכמבואר לעיל דהוציא מהיכל לחוץ אבל גם זה ק' דא"כ למה מיבעי לי' בתרתי בעיא הא כולה חדא מילתא ואם ההוצאה מן ק"ק להיכל מיפסיל ביוצא ה"ה מהיכל לחוץ להיכל ועוד לשון וכן שכ' הרמב"ם ז"ל בהני תרתי בעיי בתרייתא לא א"ש כיון דמילתא אחריתי קמ"ל ובבעיא קמייתא מיירי בפסול כניסה לפנים ובהני תרתי פסול יוצא קמ"ל ועוד היכא אשכחן פסול יוצא בזה דהא סוף הדם לבא אל היכל ולא אשכחן פסול יוצא בדם אלא חוץ לעזרה כמו בשר אבל לא בהיכל ועזרה ומש"כ הר"י קורקוס ז"ל ראיה דמיפסיל ביוצא מן ההיכל מהא דאמרי' לקמן בפ' טבול יום דאמר ליה משה לאהרן בחטאת ר"ח שמא חוץ למחיצה יצא א"ל בקדש היתה וקדש היינו היכל אלמא דמיפסיל ביציאה מהיכל הוא תמוה דחטאת ר"ח מאי בעי בהיכל ואדרבא מיפסיל בכניסתו להיכל והא דאיתא שם בשאלת משה שמא נכנס דמה לפני ולפנים הוא ל"ד וכדאיתא ברש"י שם שמא נכנס דמה לפנים ובהדיא מיבעי לן לקמן פ' טבול יום אפי' ביציאת חוץ לעזרה בפרים הנשרפין אי פוסל בהן יציאה כיון דסופן לצאת וכת' הרמב"ם ז"ל בסוף ה' פסה"מ דספיקא היא והיכי פשיטא ליה הכא דמיפסיל ביוצא על גב דסופו חובה לצאת ויפלא בעיני על נושאי כליו שלא העירו בכ"ז ולישב קצת כל הנ"ל היה נראה לומר דפסול יוצא זה לאו כפסול יוצא דעלמא אלא הוא כעין פסול כניסה לפנים בחטאת דאמרה תורה אם הכניס חוץ למקום כפרתו ע"מ לכפר נפסל אף על גב דהכניסו למקום המקודש ה"ה וק"ו אם הוציאו בשעת כפרתו בפנים לחוץ ג"כ ע"מ לכפר כגון אם הוציאו באמצע הזיית בין הבדים להיכל או מהיכל לעזרה ג"כ נפסל כיון דהוציאו חוץ למקום הזייתו עתה שעומד באמצע הזיית בין הבדים או על הפרוכת ועדיין לא נחה דעתי בזה ולשון הש"ס ג"כ אינו מיושב מי אמרינן מקומן הוא ע"כ צריך לפרש מי אמרינן מקומן הוא ההיכל ג"כ מקומו הוא ואינו נפסל בהוצאה זו דסופו לצאת להיכל למתנותיו וא"כ מאי קאמר הואיל ונפק נפק ואולי איזה נוסחא אחרת היה להרמב"ם ז"ל ודרכו נעלמה מאתי עד עמוד הכהן כו':
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
בגמ' מדמה ולא בשרה. אין להקשות דילמא ממעטו קרא רק במקצת בשר דאינו פוסל השאר רק מדמה פוסל השאר אבל הנכנס בעצמו אפשר פסול אפי' בבשר דז"א דלפסול השאר לא צריך קרא למעט דבלא"ה איך נימא דפוסל אי מק"ו דיוצא דיו להיות כנידון דיוצא אינו פוסל השאר א"כ ע"כ קרא אתי למעט דאפי' בשר הנכנס כשר כנ"ל. ובלא"ה מק"ו תו לא מצינן למילף דמה לדם שקצתו פוסל. אך מקרא דבשר בשדה שיצא חוץ למחיצתו שאסור י"ל דגם בנכנס לפנים הוי חוץ למחיצה שלו ולפסול. וקרא דמדמה דממעט בשר מיירי רק במקצת דמה שלא יפסל כל הקרבן במקצת בשר רק בדם. ונראה דפנים לא מיקרי חוץ למחיצה לגבי בשר דאמרינן לעיל (ס"ג.) שאם הקיפו עכו"ם המקדש נכנסין כהנים להיכל ואוכלין שם ע"ש:
בגמ' א"ל אביי כו' ואע"ג דהו"ל למיכתב נרצע כו'. כוונת אביי דלא מסתבר שיהי' קרא מיותר כדי שלא נטעה דהו"ל לכתוב בפי' נרצע רק מכח מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אכן לשון הברייתא בתושב ושכיר לא משמע כן ורש"י הרכיב ב' הטעמים וצ"ע:
בגמ' אלא אמר אביי לא נצרכה אלא דרך משופש. לכאורה קשה מאי אלא כיון דעדיין תי' קמא עיקר דבא זה ולימד ע"ז הול"ל אמר אביי. וי"ל דהא קשה מה דמקשה ל"ל קודש ופנימה הא אין עונשין מן הדין ואי הוי נלמד פנים מק"ו דהיכל לא הי' לוקה אלאו דלא תאכל. ולכן י"ל דהבין אביי דעיקר קושיית רבה הי' דכבר איפסל בכניסה להיכל. ומ"מ תי' בא זה ולימד על זה. וע"ז הקשה אביי דל"ד לתושב ושכיר אלא אמר אביי דהא לאו קושיא הוא דנ"מ לדרך משופש ושוב קרא לגופי' איצטריך לחייב מלקות וא"צ לומר בא זה ולימד על זה כנ"ל. אך צ"ע אם הכניס דרך משופש כיון דגגין לא נתקדשו א"כ פסול משום יוצא. מיהו י"ל דיוצא אינו פוסל שאר הדם. אבל קשה כיון דנפסל משום יוצא ואינו ראוי לזריקה שוב לא יפסול מטעם כניסה לפנים וצ"ע:
בגמ' אלא אמר רבא כו'. הי' אפשר לפרש כוונת רבא דהוי כמו שלא ע"ד לכפר כיון דרצה לכפר לפני ולפנים לא לכפר בהיכל ומקיים תירוץ הראשון דבא זה ולימד על זה ובזה הי' מיושב מה דהשמיט הרמב"ם זה הדין דפשיטא הוא דהוי כמו שלא לכפר. אבל רש"י פי' דקרא אצטריך להשמיענו זה הדין משמע דמסברא הי' פוסל ולפ"ז לא הו"ל להרמב"ם להשמיט זה הדין כמו שהקשו בלח"מ ומל"מ (בפ"ב מה' פסוה"מ). גם י"ל כוונת רבא ליישב דאי לא הוי כ' פנימה והי' כשר לפני ולפנים ממילא אם הכניס לכפר לפני ולפנים דרך היכל לא מיפסל ג"כ כיון דלא הי' כוונתו לכפר בקדש דהא לפני ולפנים לא פסיל קרא ולהכי אצטריך קרא לפסול גם לפני ולפנים ואע"ג דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. כמו בשכיר ותושב. אבל באמת עכשיו דגם בהכנסה לפנימה מיפסל א"כ היכל ופנימה חד רשותא הוא לענין זה. א"כ מיד כשנכנס להיכל פסול דלכפר בקודש קרינן בי' אפי' הוציאו מיד כנ"ל. אבל רש"י פי' אם חזר והוציאו כשר משמע מדבריו דבאמת כשר גם עכשיו דכ' פנימה. אך גם לפירש"י אפ"ל קצת דבאמת רבא הכריח דין זה רק מכח הברייתא דמצריך תרי קראי להיכל ולק"ק. אך למאי דמיבעי' לרבא אח"ז דדם שבהיכל נפסל בהכניסו לק"ק ונשאר כן באת"ל. דהלכתא הוא כמש"פ הרמב"ם וא"כ יש לפרש הברייתא כפשטא דפסול דק"ק לענין דם שבהיכל וא"כ א"צ תו לחדש דין הנ"ל ולכן השמיטו הרמב"ם:
בתוס' ד"ה לא נצרכה וקשה כו'. נראה ליישב כיון דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש דהוא היכל א"כ נהי דאם נכנס מבחוץ דרך גג לק"ק פטור מ"מ בנכנס להיכל דרך פתח ובהיכל עלה לגג ונכנס משם לק"ק הו"א דחייב להכי צריך אל פני הכפורת דכניסה לק"ק נמי צריך להיות דרך פתח כנ"ל:
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
גמרא אלא הכא כיון דאיפסל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי כו' כצ״ל: איכא למידק דלמא איצטרך פנימה לפר העלם דבר של צבור ושעיר שמצותן בהיכל שלא יכנס דמן לפני ולפנים כדבעי רבא לקמן:
שם שלא מקומן כו' כצ״ל:
רש״י ד״ה דמה כו׳ מדמה והן לא כו׳ הד״א.
ד״ה בשדה כו׳ היוצא ק"ו כו׳ הד״א:
ד״ה בא זה כו' ולפנים בא פנימה שהוא מיותר הד״א וכצ"ל:
ד״ה אינו אוכל בתרומה כו׳ כצ״ל:
ד״ה דתרי גופים כו׳ נכתב נרצע בהדיא כו׳ כצ״ל:
ד״ה משופש משובש כך שמעתי במנחות כו׳ כצ״ל:
תוס׳ ד״ה ולא תהא מחשבה כו׳ תימא כיון דלא ידע כו'. דבריהם אינן מובנים לי דהא מביום השלישי דפ׳ קדושים ילפינן דאין מחשבת מקום פוסלת אלא א״כ משולש והשתא פריך דלמא ביום השלישי דפרשה קדושים אתי לחוץ לזמנו ולא לחוץ למקומו ולא תהא מחשבת חוץ למקומו פוסל מק״ו ומשני דחוץ לזמנו וחוץ למקומו ילפינן מקרא אריכא דפרשה צו ע״כ ביום הג׳ בפ׳ קדושים אתי למקום משולש ועיין לעיל דף כ״ט ע״א:
ד"ה דמה ולא בשרה לעיל כו׳ כצ״ל:
בא״ד וקצת קשה כו׳. ונ״ל ליישב דס״ד דלכפר כתיב גבי דם דבר כפרה היא אבל מידי דלאו בר כפרה כגון בשר אתיא בק״ו מ״ה איצטרך מדמה למעוטי ובזה נתיישב קושיית התוס׳ לעיל ד״ה ולא תהא כו׳ דהקשו דלא תהא יציאת חוץ כו׳ מדאצטריך מדמה למעוטי בשרה דע״כ לכפר לאו דוקא אלא במידי דבר כפרה. ועוד נ״ל ליישב דמשכחת בבשר גם כן שהכניס לכפר שיאכלו הכהנים שם ובזה נתכפרו הבעלים דכתיב ואכלו אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים:
ד״ה כיון שיצא כו׳ ולא דק כו׳. ונ״ל ליישב אע״ג דמביא לקמן בקדש היתה עיקר ילפותא מפנימי דקראי יתירה אלא ע״כ דמשה שאל לו שמא יצאתה ולא היה פנימי ויפה עשיתם ששרפתם והשיב לו בקדש היתה ועכ״פ עיקר ילפותא דדם היוצא לחוץ פוסל מפנימי ועיין בפסחים דף פ״ב ע״א ברש״י ובתוס׳ שם:
בא״ד וצ״ע בפ׳ כ״צ כו׳ עיי״ש דלא עלתה אליבא דמסקנא התם דבשר היוצא גמרא גמירי וחטאת דאהרן מעשה שהיה כך היה:
בא״ד ועוד בפרק בהמה כו׳. ודבריהם אינם מובנים לי אע״ג דאיכא תנא דדריש התם לענין עובר שהוציא אבר חוץ למחיצת הרחם קודם שחיטה שאותו אבר אסור הא כל מי שיש לו מחיצה ויצא נמי מהאי קרא נפקא וכ״כ רש״י שם בהדיא:
ד״ה לא נצרכה כו׳ באלכסון והילוך בצדדים כו׳ כצ״ל:
בא״ד הכא והא הבאה כתיב כו׳ כצ״ל:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
גמרא ולא תהא מחשבה פוסלת בחוץ מק״ו וכו' והא דכתיב ביום השלישי לא דרשינן ליה למקום משולש דנשמע מינה מחשבה פוסלת בחוץ אלא דקרא איירי במחשבת חוץ לזמנו כפשטיה ודוק:
שם בשר הנכנס לפנים וכו׳ ומה במקום וכו׳ קשה הא איכא למפרך מה לבשר היוצא לחוץ פסול שכן מחשבה פוסלת בחוץ תאמר בבשר הנכנס לפנים שאין מחשבה פוסלת בפנים ודוק:
שם אלא אמר רבא כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא תיפסול בהיכל הרמב״ם ז״ל בפ״ב מהל׳ פסולי המוקדשין סוף דין י״ג השמיט זה ותמה עליו הלח״מ ז״ל שם אמאי השמיטו ונ״ל שטעמו של רבינו ז״ל הוא משום דסבר רבא לא איצטריך להאי אוקמתא אלא לדעת ר״א דס"ל נכנס לכפר אע״פ שלא כיפר פסול ולכך קשיא ליה כיון דאיפסיל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי אבל לדעת ר״ש דס״ל עד שיכפר לק״מ דמשכחת לה כגון שנכנס להיכל ולא כיפר דלא איפסיל בהיכל ונכנס לפני ולפנים וכיפר וכן לדעת ר׳ יהודה דמחלק בין שוגג למזיד נמי משכחת לה כגון שנכנס להיכל שוגג דלא איפסיל בהיכל ונכנס לפני ולפנים מזיד וכיון דהרמב״ם ז"ל שם פסק כר׳ יהודה דמחלק בין שוגג למזיד לכך השמיט להאי אוקמתא ועוד איכא למימר דלא איצטריך רבא להאי אוקמתא אלא משום דאיבעיא ליה הני בעיי דלקמן ולא איפשיטא ליה אבל להרמב"ם ז״ל דאיפשיטא ליה כל הני בעיי כמ״ש שם לא קשיא הא כיון דאיפסיל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי דאיצטריך לפר העלם דבר ושעיר ע״ז דלא איפסלו בהיכל דזה מקומן הוא אי נמי לפר ושעיר יום הכפורים שהיזה מדמן על הבדים והוציא להיכל וחזר והכניסן דלא איפסלו בהיכל ודוק:
שם בעי רבא פר העלם דבר וכו׳ פר ושעיר יוה״כ וכו׳ או דילמא הואיל ונפק נפק הרמב״ם ז״ל בפ״ב מה׳ פסולי המוקדשין דין י״ד כתב פר העלם וכו׳ וחזר והכניסו וכו׳ כיון שיצא יצא וכתב עליו הראב״ד ז"ל פר העלם וכו׳ עד שכיון שיצא יצא א״א אני איני סובר כפירושו כי הסוגיא שלו דומה דמשום יציאה הוא הפסול וכו׳ ע״ש ר״ל דמשמע מדברי רבינו ז״ל שמפרש הבעיות כך שהפיסול הוא משום יציאה דאיירי שהכניס מדמן של פר ושעיר של יוה״כ לקדש הקדשים להזות מהן על הבדים והיזה מהן מקצת הזאות ולא גמר הזאותיו והוציאו להיכל וחזר והכניסו לקדש הקדשים כדי לגמור הזאותיו על בין הבדים נפסל ואין יכול לגמור הזאותיו על הבדים כיון שיצא יצא ונפסל ביציאה להיכל שאין זה מקומו וכן אם גמר הזאות שבקדש הקדשים על הבדים והוציאו להיכל כדי להזות על הפרכת והיזה מקצת הזאות על הפרכת ולא גמר כל ההזאות והוציא חוץ להיכל וחזר והכניס להיכל כדי לגמור ההזאות על הפרכת אינו יכול לגמור ההזאות על הפרוכת שכיון שיצא הדם חוץ למקומו דהיינו חוץ להיכל נפסל ביציאה מן ההיכל ולכך השיגו הראב״ד ז״ל שאינו סובר כפירושו כי הסוגיא שלו דומה דמשום יציאה הוא הפיסול ~זה ענין~ {והענין} אינו כן אלא משום ביאת פנים הילכך צריך לפרש הבעיא וכו׳ והוא כפירש״י ובאמת שהסוגיא אינה סובלת פי׳ הרמב״ם ז״ל ודוק עוד כתב שם מרן הכ״מ ז״ל בשם מוהרי״ק ז״ל שיש לתמוה על רבינו שהיה לו לכתוב בבבא השלישית לא יעשה מספק וכו׳ מ"מ הו״ל לכתוב ספק וכו׳ ואפשר דסבר רבינו ז״ל דרבא הוא דאסקא בתיקו ומיהו הגמרא משמע התם דלא מספקא ליה וכן נראה שם בברייתא דר׳ יוסי הגלילי גם פ׳ טבול יום נראה כן גבי חטאת אהרן שמא בחוץ היתה בקדש היתה וקדש היינו היכל משמע שכל שיצא מן ההיכל נפסלה עכ"ל הנה מ״ש ומיהו גמרא משמע התם דלא מספקא ליה לא ידעתי מהיכא משמע גם מ״ש וכן נראה שם בברייתא דר״י הגלילי גם זה לא ידעתי מהיכא ואפשר ממה שאמר מקום שאין מחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא יפסול דם שבפנים את שבחוץ מדקרי לחוץ להיכל בחוץ ש״מ שאם דם הנכנס להיכל חזר ויצא שם חוץ להיכל נפסלת כיון שנקרא חוץ ואין זה מספיק עוד מ"ש גם פ׳ טבול יום נראה כן גבי חטאת אהרן וכו׳ ג״כ לא ידענא מאי קאמר דהא חטאת הנשרפת היה שעיר של ר״ח כדאיתא שם פ׳ טבול יום דף ק״א ע״ב וא״כ מה שאמר בקדש היתה היינו בעזרה שהרי חטאת ר״ח חטאת חיצונה היא ואינה נכנסת להיכל וא״כ מה שאמר בחוץ היתה היינו חוץ לעזרה וא״כ מהיכא משמע שכל שיצא מן ההיכל נפסלה וצ״ע:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
חידושים
גמרא פר ושעיר של יוה״כ כו׳ עיין ברש״י. והרמב״ם מפרש לה לענין פסול יציאה קא׳ דלא כפירש״י ע״ש:
הגהות
גמרא בשר הנכנס לפנים כשר כו׳ (מיימוני פ״י מהלכות מעשה קרבנות):
את שבחוץ בשר הנכנס בפנים אינו דין כו׳ כצ״ל:
בעי רבא פר העלם דבר כו׳ דמן לפני ולפנים מהו כו׳ כצ״ל (מיימוני פ״ב מהלכות פסולי המוקדשים):
כל היכא כו׳ אל הקדש קרינא ליה פנימה כו׳ כצ״ל:
רש״י ד״ה בשר היוצא כו׳ פסול מובשר כו׳ לקמן הס״ד והד״א:
ד״ה וקל וחומר כו׳ יפסל הס״ד: ואח״כ ד״ה בשדה כו׳ הבשר שטעון כו׳ טריפה הוא כיוצא ולא כו׳ פנימה אמר להם כו׳ טבול יום כצ״ל והד״א והס״ד:
ד״ה לא נצרכא כו׳ לדרך משופש כו׳ בלולין כו׳ הד״א וכצ״ל ד״ה והוציאן כו׳ כמשפטן הס״ד:
תוס' ד״ה מקום כו׳ בסוף פ״ב הס״ד: ואחר כך ד״ה ולא תהא כו׳ פוסלת בחוץ כו׳ פסל את המשוייר כו' כל דמים הס״ד:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
גמרא בשר הנכנס לפנים כשר שיהיה בדין שיהיה פסול יש להקשות הא איכא למיפרך מה לחוץ שכן פוסל בו מחשבה משא״כ בפנים ויש לישב:
תוס׳ ד"ה כיון שיצא הבשר חוץ למחיצה נאסר כו׳ ולא דק דלקמן דרשינן לה מבקודש ע"כ נראה לי דרש״י הלך לשיטתו דס״ל בפ׳ כיצד צולין דף פ"ב דדריש מפנימה דקרא יתירא הוא וכן פי׳ התוספות וכן הא דהקשו דהתם נפקא לן לבשר יוצא לא עיינו בזה שם דהא איתא שם דאי נפקא אי נמי עייל דמה ויש ללמוד ג"כ אם יצא דמה וק״ל וכן פי׳ רש״י בהדיא שם ע״ב יצא דמה חוץ לקלעים פי׳ רש״י דמהאי פנימה דלעיל נפקא דמיפסל אף דם ביציאה:
ד"ה ולא תהיה המחשבה פוסלת כו' תימא כיון דלא ידע דרשה דשלישי זה חוץ לזמנו פיגול זה חוץ למקומו בלאו קל וחומר נמי לא תהיה מחשבה פוסלת אין להקשות היה להם להקשות כיון דלא ידע מלימוד דחוץ למקומו איך עביד לעיל ק"ו דיפסול מחשבה בפנים מחוץ למקומו דיש לומר דבאמת ידע דאית להו לימוד על חוץ למקומו שיפסול בחוץ ולא בפנים וזה דרך התלמוד דמהדר בשביל מה צריך קרא ומתרץ דהייתי יליף קל וחומר מחוץ ובחוץ ע״כ יש איזה לימוד אלא דלא ידע איזה לימוד אבל הכא דמהדר דצריך לימוד על מחשבת חוץ שפיר מקשו אף בלא קל וחומר צריך לימוד ואין לומר דע"כ בלא קל וחומר ה״א דמחשבה פוסל בחוץ דמדאיצטריך למעוטי בפנים ממחשבה ש״מ בחוץ פוסל ולכך פריך מק״ו דילמא איפכא דכתבה רחמנא בפנים וחוץ נילף מקל וחומר וכ״ת דלישתוק בפנים נמי דיש לומר דע״כ כיון דאיצטרך קרא אשר הובא למעט חצי הדם בחוץ שאינו פוסל מטעם דלא נילף ק"ו חוץ מפנים אם כן ש״מ דפוסל שם מחשבה ולכך איצטרך לגלות בפנים דאין מחשבה פוסל לילף חוץ מפנים מק״ו וכ"ת א"כ לישתוק גם ממעוטי דחצי דם בחוץ ומהי תיתי לומר שיפסול בחוץ חצי דם ויש לומר דזה אינה קושיא דזה יכול ללמוד מקל וחומר אחר מפנים שיש לו קולא דאינו פוסל אלא אם נכנס לכפר וגם דוקא חטאת ואפ"ה פוסל חצי הדם קל וחומר ואיצטרך מעוטי התם וכדי שלא תטעה לומר בשביל זה שלא נילף קל וחומר מפנים דאין מחשבה פוסלת והכא פוסלת ולכך איצטרך לגלות דאין מחשבה פוסלת בפנים ומיניה נילף ק"ו בחוץ ועל זה הקשו התוספות דאי אפשר לומר כן דאם נאמר דאין מחשבה פוסלת בחוץ אם כן לישתוק גם בפנים וגם מעוטי דחצי דם בחוץ ונילף ק״ו איפכא לא תהיה יציאה חוץ פוסלת בלא לכפר וגם חטאת דוקא בשלמא לפי האמת אין כאן קושיא דאיכא למיפרך מה לפנים שאין מחשבה פוסלת אבל לפי ה״א דאין מחשבה פוסלת לא בפנים ולא בחוץ קשה דנילף הכל מקל וחומר דפנים ולא איצטרך שום קרא ותירצו וי״ל כיון דנפקא לן מקרא דבשר נפסל ובבשר אין שייך כפרה הוא הדין כל הדמים אף בלא לכפר וממילא לא נוכל למילף מק״ו דחטאת דוקא דאיכא למיפרך מה לפנים שאין פוסלת בלא לכפר תאמר בחוץ שפוסל אף בלא לכפר וא"כ פריך המקשה שפיר דילמא כתבה רחמנא בפנים ללמוד מיניה ק״ו בחוץ ואי לא כתבה ה"א כיון דאיצטרך התם קרא למעט חצי הדם וע״כ שלא נילף מק״ו מפנים דיש לו קולא שאין פוסל בלא לכפר וחטאת דוקא וכיון דאיצטרך קרא התם ה״א דאיצטרך שלא נילף מק"ו דחוץ חמור שפוסל מחשבה ולכך איצטרך קרא למעט בפנים וחוץ נילף מק"ו ופריך המקשה שפיר ודוק וכל זה למדתי בדרך חידוד.
גמרא א"ל רבא והא הבאה כתיב וליכא למימר בשביל זה איצטרך פנימה לכלול בהן לא הובא למימר דאין חייב אלא דרך ביאה ואי לא כתיב פנימה ה"א דפסיל אף שלא בדרך ביאה דזה אינו דדיו לבא מן הדין ואין להקשות דמשכחת ליה דלא איפסיל בהיכל דהיינו דרך משופש ואתי ללמד פנימה דאם הכניס לפנים דרך ביאה דפסיל ואף דק״ו הוא מילתא דאתיא בק״ו כו' דיש לומר כיון דלא באה להיכל דרך ביאה שוב אינו פסיל אף דבא לפנים דרך פתח לאו דרך ביאה מקרי וק״ל ואי לאו דבעי לרבא פר העלם דבר של צבור ואינך אבעיא דלקמן ופשיטא ליה דאף היכא דלא קרינן קודש קרינן פנימה דשלא במקומן הוא א"כ קרא איצטרך היכא דלא פסל בקודש כגון פר העלם דבר שיפסול אם הכניס מדמו בפנים אלא דמספקא ליה ולכך מוקי ליה כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסיל בהיכל:
תוס׳ ד"ה לא נצרכה אלא לדרך משופש כו׳ והשתא למה לי קרא ר״ל לפי׳ רש״י דמשופש הוא דרך גגין ועליות תיפוק ליה מדכתיב ואל יבא דמשמע דרך ביאה.
בא״ד והקשה הר"י דאורלינ"ש למה לי קרא בהקומץ רבה דרך משופש תיפוק ליה מדכתיב ואל יבא כדדייקינן הכא והא הבאה כתיב ויש לחלק בין הבאת דם לביאת גוף אדם ע"כ לשונם ותירוץ זה דחוק בעיני ונראה לי דמעיקרא אין כאן קושי׳ דהא כתבו לעיל כמה תירוצים דאף דאני ממעט בטמא שנכנס דרך גגין מ"מ אי לאו קרא יתירה אלפני הכפורת ה"א דדרך משופש דרך ביאה הוא וכיון דגלי לן קרא התם ש"מ דאף דרך משופש אין זה דרך ביאה ולכך פטר אם כן פריך הכא שפיר והא הבאה כתיב ביה דאין לומר דדרך משופש הוא דרך הבאה הא מדאמעט גבי אל יבא בכל עת אלפני כפורת למעט דרך משופש א״כ ש"מ דאף דרך משופש אין זה דרך הבאה א"כ פריך הכא שפיר והא הבאה כתיב ביה וק"ל:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
ת"ר פנימה אין לי אלא פנימה היכל מנין כו' ע' בהתוה"מ פ' שמיני סי' נ"ו ושם פ' אחרי סי' ז'.
ויאמר קדש ואל יאמר פנימה אמר רבא בא זה ולימד על זה מידי דהוה אתושב ושכיר כו' ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ז' ושם פ' אמור סי' פ"ו ובגבורות ארי ליומא מ"ד ע"ב.
אמר רבא בא זה ולימד על זה ונרשם עה"ג דצ"ל רבה אפשר משום דכעין זה קאמר רבה בקידושין ד"ד ע"א אולם בילקוט שמיני רמז תקל"ד הגרסא רבא.
לא נצרכה אלא לדרך משופש א"ל רבא והא הבאה כתיב ביה ע' בגבורות ארי ליומא ספ"ב.
רש"י ד"ה לא נצרכה. ומשופש מקום כך שמו בהקומץ רבה ע"כ לפנינו לא נמצא שם מקום בשם זה וגם התם טרחו המפרשים בפירוש דרך משופש וע' הכא והתם בשטמ"ק ובפירש"י בש"ס ווילנא החדשה נכתב תחת תיבת מקום עקום ובדק"ס כתב דבכ"י לא נמצא כלל תיבת משופש רק משובש ובילקוט שמיני רמז תקל"ד ליתא תיבת משופש רק משופע.
תוד"ה דמה לקמן דרשינן דמה של זו ולא דמה של אחרת ע"ל י"א ע"ב ולקמן צ"ג ע"א רש"י ד"ה מדמה.
תוד"ה כיון דאיכא תנא דלא דריש התם ובשר בשדה לענין יוצא ע' חולין מ"ב ע"א רש"י ד"ה ובשר ושם ס"ח ע"א רש"י ד"ה ובשר ובמש"כ בחידושי שם.
תוד"ה לא נצרכה תיפוק ליה דרך גגין מדכתיב ואל יבא משמע דרך ביאה כו' ע' מנחות כ"ז ע"ב תוד"ה למעוטי ובשבועות י"ז ע"ב תוד"ה וטמא ובמל"מ פי"א ה"ד מה' שגגות. דף פ"ג ע"א תניא ר"א אומר נאמר כאן לכפר בקדש כו' בתו"כ פ' צו פרק ח' משנה ד' נשתנה קצת הגרסא וע"ש במפרשים.
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
דף פ"ב ע"ב ת"ר אל הקודש פנימה ויאמר קודש ולא יאמר פנימה, אמר רבא בא זה ולמד על זה מדי דהוי אתושב ושכיר, אמר לי' אביי בשלמא התם תרי גופי נינהו וכו' אבל הכא כיון שאיפסל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לדרך משופש, אמר לי' רבא והא הבאה כתיב, אלא אמר רבא כל מדי דחשיב עלי' לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל יעוי"ש.- מבואר מזה שתירוצו של רבא מוכרח לפי ההכרח בהפסוקים, וא"כ תמוה מדוע השמיט הרמב"ם האוקימתא דרבא, דאם חשב לפני לפנים והכניס בהיכל שאין הדם נפסל. - וכבר עמדו בזה הלח"מ והמל"מ. ונראה לבאר הענין על בורי' בס"ד,
א והנה איתא לקמן צ"ב בעי ר' אבין חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בפנים מהו צוארה ככלי שרת דמי ומיפסל, או דלמא כצואר בהמה דמי ומדמה אמר רחמנא ולא מבשרה, ת"ש פירכסה ונכנסה לפנים וחזרה כשרה, הא הוציאה פסולה וכו' ופירש"י פירכסה ונכנסה לפנים בחטאת העוף קתני לה כשרה, וקס"ד משום דמאלי' נכנסה ולא הכניסה הוא ע"מ לכפר וקרא כתיב לכפר בקודש יעוי"ש.- - ויש לעיין בעיקר בעי' דר' אבין מאי בעי הלא כיון שדם חטאה"ע לא בעי קבלה בכלי שרת, וצוארה הוי במקום כלי שרת, וכן מקריבין אותה למזבח, וא"כ פשיטא שאם הכניסה כך בפנים שזהו ההכנסה להדם שלה, וקרינן בזה והובא אל הקודש פנימה, ולא דמי לצואר בהמה שהכניסה בצוארה פנימה משום דשאני התם דאין זה דרך הבאה באופן זה, דהרי בעינן כלי שרת לדם בהמה, משא"כ חטאה"ע בודאי כיון שזהו דרך הבאה מדוע לא יפסל הדם בהבאה זו, וא"כ מאי בעי ר' אבין, - עוד יש לעיין מאי קאמר ר' אבין או דלמא כצואר בהמה דמי, מדמה אמר רחמנא ולא בשרה, - ותמוה הלא לא כתיב בתורה בהדיא למעט בשרה, אלא דרשינן מדכתיב מדמה ודרשו למעט בשר. - והביאור בזה דוקא דם נפסל בהבאה, ולא דבר אחר שאינו דם, וזהו בשר, וא"כ מניין לנו לומר דגם דם ממועט כשהכניס הדם בכלי של בשר, דהלא לא על הבשר אנו דנין, אלא על הדם שבפנים, וא"כ אין למעט מדמה כלל, ועוד דגם בעצם הדין למעט בשהכניס בהמה בצוארה בפנים מניין לר' אבין לומר שאין הדם נפסל, דהלא מדמה אין למעט, כיון שאין אנו דנין על הבשר. אלא על הדם שבתוכה. וגם בזה יש לומר דהבשר לא נפסל, והדם נפסל, דהרי באמת גם על הבשר הרבה עמלו בברייתא שתיפסל בהבאה דפנים מק"ו, כמבואר בסוגיא שם, ולפ"ז מניין לר' אבין לחדש גם על הדם שבתוך הבשר שלא יופסל, ועוד תמוה בעיקר הדין דממעטין בשר מהבאה דפנים לומר שאינו מיפסל בהבאה, תמוה, דהא בלא"ה לא שייכה בשר חטאת בהאי דינא כיון דתנאי הוא דבעינן לכפר בקודש, וזה הבשר אינו לכפר, וכנראה שזהו קושיות התוס' ד"ה דמה, ולפ"ז כל עיקר האי דממעטין מדמה הוא מיותר, דבלא"ה הוי ידעינן דדין זה ליתא בשארי דברים לבד מדם מטעם התנאי דלכפר.
ב והנה אפשר לומר שר' אבין הי' לו הוכחה מזה דע"כ כוונת התורה למעט מדמה באופן שלא חסר לנו התנאי דלכפר, והיינו באופן שהכניס הבשר והדם שבתוכה לפנים, וזהו שהכניס הדם בצואר בהמה, ושפיר קרינן בזה לכפר, ומכל זה גילתה לנו התורה מקרא "מדמה" למעט בשהכניס הדם בבשר פנימה, ובזה מצאו להסתפק בצואר עוף, וזהו הדבר שמספקא לר' אבין בעצם היסוד של האי דינא מדוע שללה התורה בזה, ועיקר היסוד בזה, ומדוע ישתנה הצואר דהבהמה מהכלי שרת, ושתים יש בזה, א. כיון שעדיין הדם כנוס בצואר הבהמה וחסרה קבלה בכלי שרת, וא"כ גם זה ממועט שאין זה דם כפרה עדיין, וגילתה תורה דלא סגי לן בזה שהוא המכפר בפנים, כיון שעדיין אינו בדין כפרה, מטעם חסרון קבלה בכלי שרת. ב. בדם שהוא כנוס עדיין במקומו בצואר, אין זה דם האמור בתורה, כי התורה לא תכיר מציאות הדם כל זמן שהוא כנוס, ולא יצא לאויר המציאות בפני עצמו לדינא לענין חטאה"ע, דלטעם הראשון הנה בחטאה"ע שפיר קרינן בזה לכפר, כיון שאינה צריכה לקבלה, וכך הוא בא למזבח עם הצואר בדמו. ומהצואר עצמו ממצין דמו על המזבח, ולפ"ז שפיר נפסל חטאה"ע בהבאה פנימה. משא"כ לטעם השני אז אין הבדל בין חטאת בהמה לחטאה"ע, והיינו דכיון שאמרה תורה מדמה, הכוונה דם שיצא למציאות בפני עצמו בתורת דם, וזהו שמספקא לר' אבין, ואמר או דלמא מדמה אמר רחמנא ולא בשרה. היינו דדם כל זמן שלא פריש מהבשר, התורה קוראה להדם הזה בתואר בשר וא"כ אינו נפסל.
ג ויש לעיין לפי הטעם הראשון דלהכי מיעטה התורה הדם שבצואר מפני חסרון קבלה בכלי שרת, קשה א"כ הלא אין זה לכפר. וא"כ קרא למ"ל למעט, דהרי מבואר בסוגיא דלאחר שדרשו ללמדנו דגם בהבאה דלפני ולפנים נפסל הדם, פריך הש"ס והא כבר נפסל בבואו להיכל, ומתרץ רבא דכיון דחשב להביא בלפני ולפנים נפסל הדם בחסרון מחשבה דלכפר בהיכל, ולהכי לא מיפסל בהיכל, ולפ"ז הרי יש לנו ללמוד מזה גם להדין בהבאה להדם בצואר הבהמה דפשיטא שאין זה לכפר, דהרי חסר גם מעשה קבלת הדם בכלי שרת המעכבת כפרה, וזה הוי עיכוב יותר גדול מהא דמחשב לכפר בלפני ולפנים. וחסרה מחשבה דלכפר בהיכל, והכא הרי חסר גם המעשה דקבלת כלי בעצמותה, ולפ"ז ע"כ אית לן לומר דקרא מדמה למעט בא אף באופן שלא חסר תנאי בלכפר, דהיינו בצואר של חטאה"ע, דלא טעון כלי שרת, וקרינן בזה לכפר, והתורה מיעטה ע"כ מטעם דאין בזה תואר דם כל זמן שלא פירש הדם לחוץ, וא"כ מאי בעי ר' אבין, ולפ"ז מסתבר לומר דר' אבין דמספקא לי' בזה, לא סבר הא דרבא, אלא סבר דבהבאה דלפני ולפנים, אם הובא דרך היכל נפסל הדם תיכף בבואו להיכל, אעפ"י שחישב להביאו לפני ולפנים, ואין זה חסרון דלכפר בשעה שהוא בהיכל. וזה עדיף מנכנסה מאלי', כיון שבא ע"י אדם, וממילא שפיר יש להסתפק אף בהביא בצואר בהמה פנימה דאין זה חסרון בלכפר, מטעם דבידו לעשות קבלה שם בפנים, והרי זה כמו לכפר. ושפיר יש לומר דלהכי אתא קרא מדמה למעט, בשהובא בצואר פנימה, ולפי הטעם הראשון, ועדיין לא ידענו הדין בחטאה"ע.
ד וע"ד קושיית הש"ס שמקשה בשהביא לפני ולפנים, הא כבר נפסל בהיכל, כבר תירץ אביי לא נצרכה אלא לדרך משופש, והקשה רבא והא הבאה כתיב יעוי"ש והיינו אם בא בדרך משופש כגון דרך גגין וכדומה, לא נפסל הדם, מטעם דלא קרינן בזה והובא כיון שאין זה הבאה. ויש לעיין היאך הדין בשכנס הדם להיכל דרך גגין שהוא דרך משופש, וממילא לא נפסל בהיכל כיון שבא דרך גגין, ואין זה הבאה, אבל אח"כ כשבא לפני ולפנים בהבאה כפשוטה ממש, וזה הוי הבאה מעליא, אם באופן זה קרינן לה הבאה, מטעם דהכניסה דלפני ולפנים היתה כדרכה, והבאה זו מביא פסול גם להדם, או דלמא שגם בהיכל בעינן שתהי' הכניסה כדרכה. ואעפ"י שאין אנו דנין על הכניסה דהיכל כלל, אלא אכניסה דלפני ולפנים אנו דנין. מכ"ו בעינן שגם הכניסה דהיכל שהוא טרם בואו לפני ולפנים שתהי' גם כן בדרך הבאה.
ה והנה לכאורה יש להוכיח מדברי רבא דמקשה, ולא משני דמיירי באופן זה כמו שכתבנו. מסתמא סבר רבא דאף באופן שההבאה דלפני ולפנים היתה כהוגן, מ"מ לא נקרא זה הבאה מעליא, מפני שהתחלת הבאה בקודש היתה במשופש, אמנם יש לומר דאין זה הוכחה משום דרבא שפיר משני לפום מאי דסבר דבאופן זה הוי חסרון בלכפר, ולפי שיטת ר' אבין דע"כ לא סבר סברת רבא כמו שכתבנו, וא"כ שפיר יתרץ הברייתא כמו שכתבנו, והרמב"ם שפוסק בפר"ב מפסוה"מ כר' אבין יעוי"ש, אפשר לומר דלא סבר סברת רבא בהא דלכפר, והשמיט שפיר האי דינא, וממילא מובן דסבר דבהבאה דלפני ולפנים תיכף נפסל הדם בבואו להיכל. והא דלא כתב רבינו לאפוקי מדרבא, יש לומר דלא איצטרך לכתוב, דכיון דלא אשמעינן דלא נפסל מטעם חסרון דלכפר, ממילא מובן דסבר רבינו דנפסל תיכף בבואו להיכל, ואם הכניס דרך פשפש להיכל, ואח"כ הכניסו לפני ולפנים אף אם אמרינן שסבר רבינו שהדם נפסל באופן זה. מ"מ לא כתב רבינו זה משום דאפשר דזה נכלל במה שכתב שם בפר"ב מפסוה"מ הי"ג האי דינא דפשפש. וסבר רבינו דזה מובן מאיליו דהבאה בהיכל דרך פשפש אינו מגרע ההבאה דלפני ולפנים כלל, וסמך על המובן. וצ"ע.
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
תהיו מיבעי ליה כדפרישית מקום משולש: בשר היוצא לחוץ פסול. מובשר בשדה נפקא לן לקמן: דמה ולא בשרה. דתרי דמה כתיבי אשר יובא מדמה והן לא הובא את דמה חד למעוטי בשר: ק''ו. לבשר היוצא מעתה שלא יפסל: בשדה. בלא מחיצות משמע ודריש ליה לכל הבשר שטעון מחיצה טריפה הוא ביוצא ולא תאכל ודם היוצא ק''ו מבשר אתי ועוד נפקא לן מהן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אמר להן שמא הכנסתם לפנים א''ל הן לא הובא את דמה אל הקדש (פנימה) שמא חוץ למחיצתה יצתה אמרו לו פנימה היתה הכי דרשינן ליה לקמן בפ' טבול יום (דף קא.): הן לא הובא וגו' פנימה. אין לי אלא שנכנס דמה לפני ולפנים: בא זה ולימד על זה. דאי כתב קדש ולא כתב פנימה הייתי אומר קדש זה לפני ולפנים: בא פנימה. שהוא מיותר ולימד על קדש שהוא היכל: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש: קנוי קנין עולם. נרצע שמיושב אצלו עד היובל: קנין שנים. עבד עברי שעתיד לצאת בשביעית: אינו אוכל. בתרומה שאין גופו קנוי לכהן: בשלמא התם. איכא למימר בשני מקראות סתומים בא זה ולימד על זה: דתרי גופים נינהו. אין אזהרתו של זה כמשמעו של זה וכל אחד מלמד על עצמו ואי משום דאיכא למפרך נכתוב נרצע בהדיא ולא נבעי שכיר ה''ל שכיר כו' כלומר לאו משום דבמשמעות הוא אלא משום דאתי בק''ו ואיכא לשנויי מילתא דאתיא בק''ו טרח וכתב ליה קרא השתא דסתימי כ''ש דשפיר שנינן בא זה ולימד על זה: אלא הכא. דאזהרת לפני ולפנים בכלל היכל היא דהא לא יכנס לה אלא דרך היכל אין כאן אלא פסול היכל וכיון דמהיכל איפסיל ליה לפני ולפנים מאי בעי הכא למיפסל הרי פסול ועומד והיה לו לפרש היכל ולשתוק שלא ישנה מקרא של חנם שאינו מלמד כלום: לא נצרכא. האי פנימה אלא לדרך משופש שלא כדרכו כגון דרך גגין ועליות בית המקדש בלולין דהשתא הוצרך ללמד על עצמו ואי משום דאתי בק''ו אפ''ה טרח וכתב לה קרא ומשופש עקום כך שמו במנחות בהקומץ רבה (דף כז:): והא הבאה כתיב. ומשמע דלא מיפסיל אלא דרך הבאה: אלא אמר רבא. לעולם דעייליה דרך פתחים ואשמועי' קרא דהיכא דחשיב עליה מתחילתו להכניסו [לפני] ולפנים ותחילת הבאתו להיכל ע''מ פנים היה לא מיפסיל עד דמטי לפנים ואם החזירו לחוץ כשר: פר העלם דבר. שמצות כפרתו בהיכל והכניסו לפני ולפנים: מהו. מי אמרינן כל היכא דקרינן ביה פסול דאל הקדש כגון בחטאות החיצונות: קרינא ביה פסול דפנימה כו'. דהא כי הדדי כתיבי: או דלמא שלא במקומו הוא. והויא הכנסה ומיפסיל: והוציאן להיכל. להזות על הפרכת כמשפטן: מקומן הוא. שהרי הוזקקו לשם תחילתן: או דלמא כיון דנפק בעשיית כל מצותו נפיק ליה לגמרי. והוה ליה שלא מקומו:
מקום משולש. פירשתי לעיל בסוף פ' שני (דף כט. ד''ה למקום): ולא תהא מחשבה פוסלת בחוץ מק''ו. תימה כיון דלא ידע דרשה דשלישי זה חוץ לזמנו ופיגול זה חוץ למקומו בלאו ק''ו נמי לא תהא מחשבה פוסלת וא''ת לא תהא יציאת חוץ פוסלת בלא לכפר ק''ו מבפנים שלא פסל את המשויר וגם חטאת דוקא מק''ו וי''ל כיון דנפקא לן מקרא דבשר נפסל הוא הדין כל דמים: דמה ולא בשרה: לקמן (דף צג) דרשינן דמה של זו ולא דמה של אחרת וק''ק ל''ל למעוטי בשרה הא לכפר כתיב: כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר. פי' בקונטרס ודם היוצא מק''ו מבשר אתי ועוד נפקא לן מהן לא הובא את דמה וגו' אמר שמא הכנסתם את דמה לפנים אמרו הן לא הובא את דמה אל הקדש שמא חוץ למחיצתה יצתה אמרו לו פנימה היתה הכי דרשינן ליה לקמן בפרק טבול יום (דף קא.) ולא דק דלקמן דריש מבקדש היתה וצ''ע בפ' כיצד צולין (פסחים פב.) דדריש לענין בשר היוצא ועוד בפרק בהמה המקשה (חולין סח.) דאיכא תנא דלא דריש התם ובשר בשדה לענין יוצא: לא נצרכא אלא לדרך משופש. פירש בקונטרס כגון גגין ועליות בית קדשי הקדשים בלולין וקשה דבהקומץ רבה (מנחות דף כז:) דרשי רבנן אל הקדש בלא יבא אבל מבית לפרכת ואל פני הכפרת בלא ימות ופריך לכתוב אל הקדש ומבית לפרכת ולא בעי אל פני הכפרת ומשני למעוטי דרך משופש והשתא ל''ל קרא תיפוק ליה דרך גגין מדכתיב ואל יבא דמשמע דרך ביאה כדממעטינן בפרק ב' דשבועות (דף יז:) טמא שנכנס דרך גגין להיכל ונראה לפרש דבשבועות מיירי כשפיחת את התקרה אבל הכא כשנכנס דרך לול שהיה בעליית בית קדשי קדשים שבו היו משלשלים את האומנים בתיבות דדרך ביאה הוא דלכך נעשה א''נ כמו שפירש בקונטרס במנחות (שם) שחתך החומה לפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שהיה פניו למערב ועוד פי' בקונטרס התם א''נ נכנס בפתח מזרח וצדד באלכסון הלכתא בצדדין לא מיחייב דאל פני בעינן שיהו פנים אל פנים מזרחיים של כפורת ועוד יש לפרש דרך משופש כגון דרך לול שהיה אחורי בית הכפורת כדאמר בסוף איזהו מקומן (לעיל דף נה:) שנים לפר בר והקשה ה''ר יעקב דאורלינ''ש ל''ל קרא למעוטי בהקומץ רבה דרך משופש תיפוק לי מדכתיב ואל יבא כדדייקינן הכא והא הבאה כתיבא בי' ויש לחלק בין הבאת הדם לביאת גוף האדם: