דלג לתוכן

מנחות ז ע"א - Steinsaltz

when he returns the handful to its former place in the service vessel that contains the meal offering it should become sanctified, as it is now placed inside a service vessel, and it should therefore become disqualified. It should not matter whether the handful was placed in the vessel designated for it, or back in the same vessel it was taken from.

Concerning this challenge, Rabbi Yoḥanan said: That is to say that service vessels sanctify items placed in them only when they are placed there with specific intent that they be sanctified by that vessel. Since the priest does not return the handful to the vessel containing the meal offering with such intent, the handful is not disqualified, because the rite was not completed.

The Gemara asks: It may be inferred from this statement that if items are placed into service vessels with intent, the service vessels sanctify them. But didn’t Reish Lakish raise a dilemma before Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to service vessels, i.e., do they sanctify disqualified items to the extent that they may be sacrificed upon the altar ab initio? And Rabbi Yoḥanan said to him that they do not sanctify the items. The Gemara responds: This is what Rabbi Yoḥanan said to him: They do not sanctify the disqualified items that are placed inside them to the extent that they may be sacrificed, but they do sanctify them to the extent that they are disqualified.

Rav Amram says: Even if service vessels sanctify items without specific intent, it is possible to return the handful to the meal offering without the vessel sanctifying the handful, such as in a case where he returned it to a heaped bowl [levisa], i.e., he placed the handful upon the heap of flour in such a manner that the handful did not enter the airspace of the vessel containing the meal offering. Consequently, the handful is not sanctified by the vessel.

The Gemara asks: But if the meal offering was heaped, how was he initially able to remove a handful from it? The handful must initially be removed from within a vessel. Rather, it is possible to return the handful without sanctifying it in a case where he returned it to a full [tefufa] bowl, i.e., it was full to the brim but not heaped. When the priest initially removes a handful from such a vessel, he removes it from inside the vessel, but when it is returned, it does not enter the airspace of the vessel.

The Gemara asks: But once he removed a handful, he formed a furrow in the surface of the meal offering, and therefore when he returns the handful to its previous place inside the vessel, he is in fact returning it to a spot within the vessel, i.e., the furrow. If so, the handful should be sanctified to the extent that the vessel disqualifies it. The Gemara responds: When he returns it to the vessel containing the meal offering, he does not place it directly in the furrow. Rather, he lays it on the wall of the vessel and moves the vessel, and the handful falls by itself into the furrow. In this manner, it is as though a monkey rather than a person returned the handful to the furrow, and the handful is therefore not sanctified.

§ The Gemara returns to its discussion of the opinion of ben Beteira. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And let one interpret ben Beteira’s ruling as speaking of a case in which the handful is not sanctified by the vessel containing the meal offering, such as where he returned it to a vessel that is resting upon the ground. Rather, the fact that this was not suggested indicates that service vessels sanctify items placed inside them even while resting on the ground. Is it correct to conclude from here that one may remove a handful of a meal offering from a service vessel that is resting upon the ground? Rabbi Zeira said to him: You have touched upon a dilemma that was already raised before us, when Rabbi Avimi was learning tractate Menaḥot in the study hall of Rav Ḥisda.

The Gemara interrupts this statement with a question: And did Rabbi Avimi really learn in the study hall of Rav Ḥisda? But didn’t Rav Ḥisda say: I absorbed many blows [kulfei] from Avimi as a result of that halakha, i.e., Avimi would mock me when I questioned his statements with regard to the sale of orphans’ property by the courts, which were contradictory to the ruling of a particular baraita. Avimi explained to me that if the court comes to announce such a sale on consecutive days, then it is announced for thirty days, in accordance with that baraita. But if it will be announced only on Monday, Thursday, and Monday, then it is announced over the course of sixty days. If so, Rav Ḥisda was in fact the pupil while Rabbi Avimi was his teacher.

The Gemara answers: Avimi was in fact the teacher, but tractate Menaḥot was uprooted for him, i.e., he forgot it, and Avimi came before his student Rav Ḥisda to help him recall his learning. The Gemara asks: If Rav Ḥisda was in fact Avimi’s student, let Avimi send for him and Rav Ḥisda come to Avimi. The Gemara responds: Avimi thought that this would be more helpful in this matter, i.e., that by exerting the effort to travel to his pupil in order to learn from him, he would better retain his studies.

The Gemara returns to the statement of Rabbi Zeira: Rav Naḥman encountered Avimi upon his return from the study hall of Rav Ḥisda. Rav Naḥman said to him: How does one properly remove a handful from a meal offering? Avimi pointed to a vessel that was resting on the ground and said to him: From this vessel one may properly remove a handful. Rav Naḥman said to him: But may one remove a handful from a vessel that is resting upon the ground? Avimi said to him: When I said that such a vessel may be used, I meant that one priest would first raise it from the ground and then another priest would remove a handful from it.

Rav Naḥman proceeded to ask Avimi another question: How does one properly sanctify the meal offerings? Avimi pointed to a vessel that was resting on the ground and said to him: The priest places it into this vessel. Rav Naḥman again said to him: But can one sanctify a meal offering in a vessel that is resting upon the ground? Avimi said to him: When I said that such a vessel may be used, I meant that another priest would initially raise it from the ground, and only then would the meal offering be placed inside it.

Rav Naḥman said to Avimi: If so, then you require the involvement of three priests, i.e., one to raise the vessel, one to sanctify the meal offering, and one to remove the handful from the meal offering. Avimi said to him: And let it require even thirteen priests, just as the service of the daily burnt offering required the involvement of thirteen priests. The need for several priests presents no difficulty.

Rav Naḥman raised another objection to the statement of Avimi from a mishna (12a) that discusses the halakha that improper intentions during the service of a meal offering disqualify it. This is the principle: In the case of anyone who removes the handful, or places the handful in the vessel, or who conveys the vessel with the handful to the altar, or who burns the handful on the altar, with the intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, e.g., the handful or the frankincense, outside its designated area, the meal offering is unfit but there is no liability for excision from the World-to-Come [karet].

Rav Naḥman explained his objection: All the rites of a meal offering are taught in the mishna, and yet raising the vessel from the ground is not taught. This indicates that there is no requirement to raise a vessel from the ground in order to use it for the service of a meal offering. Avimi responded: The tanna cited the order of sacrificial rites, i.e., those rites concerning which improper intentions disqualify a meal offering, but he did not cite the order of the priests, i.e., he did not cite the total number of priests involved in the service.

On the same topic, the Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to the permissibility of removing a handful from a vessel that is resting upon the ground? Is this removal valid? Rav Sheshet said to one of the Sages who raised the dilemma: Go out and see what they do within the Sanctuary when they remove the bowls containing the frankincense that were placed upon the Table of the shewbread in order to burn the frankincense upon the altar. The mishna (99b) states: When the priests would replace the shewbread every Shabbat, four priests would enter the Sanctuary, two with the two arrangements of the new shewbread in their hands and two with the two bowls of frankincense in their hands. And four priests would precede them and enter the Sanctuary before them, two to remove the two arrangements of the old shewbread and two to remove the two bowls of frankincense.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ז - א

ומקשינן: איך אפשר לומר שסברו התנאים דגם אם נתן בכלי שרת פסל, והרי אם כן לעולם יפסל דכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה [לכלי שממנו קמץ] אחר שקמץ בפסלות, תחשב החזרתו לכלי כנתינה בכלי שרת ותקדוש ולפסול מיד, שאין חילוק בין כלי שרת זה לכלי שרת אחר [7]?

ומשנינן: אמר רבי יוחנן, זאת אומרת, כלי שרת אין מקדשין אלא אם נתן בהם מדעת לקדש, וכאן כיון שההחזרה לכלי לא היתה על דעת לקדש אין זה נחשב לקמץ וקידש.

ותמהינן: הא אם נתן בכלי מדעת לקדש - מקדשין? והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן, כלי שרת מהו שיקדשו קרבנות פסולין כגון שקמץ זר ונתנו בכלי שרת האם הכלי שרת מקדשו ומכשירו לכתחילה ליקרב, ואמר ליה רבי יוחנן, אין מקדשין?

ומתרצינן: מה שאמר רבי יוחנן אין מקדשין, אין מקדשין להיות כשר וליקרב אמר, אבל מקדשין את הפסולין בנתינתם בכלי ליפסל, שלא יכול עוד להחזירם לכלי ולקמוץ שוב.

רב עמרם אמר: אפילו אם תאמר כלי שרת מקדשין שלא מדעת. מה שלא קידש כשהחזירו לכלי שקמץ ממנו, כגון שהחזירו לביסא [כלי שרת שבו בוללין מנחה] גדושה, שהקומץ שהחזיר בולט מעל דפני הכלי, ובכך לא נתקדש, דקדוש צריך שיהא באויר הכלי.

ותמהינן: אם כן, שמדובר שהכלי גדוש, ומקמץ בתחילה היכי קמץ? והרי צריך לקמוץ מתוך אויר הכלי?

אלא כך הפרוש: כגון שהחזירו לקומץ לביסא טפופה, לא גדושה ולא חסירה, שכשקמץ בתחלה קמץ מתוך הכלי.

ותמהינן: והרי כיון דקמץ לה בתחילה עבד ליה גומא בסולת שהיתה בכלי, וכי מהדר את הקומץ, לגוויה דמנא, לתוך אותה גומא קא מהדר ליה, ואם כן יקדשנו הכלי?

ומתרצינן: כאן מכי מהדר ליה לקומץ מנח ליה אדפנא דמנא, בצידי הכלי, לצד הגומא, ואחר כך מניד ליה לכלי ונפל הקומץ ממילא לגומא, דנעשה ההחזרה לתוך הגומא כמי שהחזירו הקוף שהרי ממילא נפל הקומץ לגומא ולא החזירו בעצמו, וכשהחזיר הוא עצמו - הרי היה מחוץ לדפני הכלי ולכך לא קידש הכלי. [8]

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ולוקמא להעמיד מה שלא נפסל כשהחזירו לכלי כגון שהחזירו לכלי המונח על גבי קרקע שאינו מקדש?

ומתרצת הגמרא, שמע מינה קומצין מכלי שעל גבי קרקע וכמו כן מקדשין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע [9].

אמר ליה רבי זירא לרבי ירמיה: בספק שלך קא נגעת במה שנסתפק לחברינו, דאבימי תני מנחות בי - אצל - רב חסדא,

ותמהינן: ואבימי בי רב חסדא תני? והאמר רב חסדא, קולפי טבי - מכות טובות, בלעי - קיבלתי מאבימי בשעה שלמדתי אצלו תורה עלה דהא שמעתא: שום היתומים, שמכריזין על נכסיהם כדי למכרם ביוקר, ובברייתא אחת מבואר שמכריזין שלושים יום ובברייתא אחרת שישים יום, ותירץ אבימי, בא להכריז רצופין, שמכריז כל ימות השבוע, מכריז ל' יום, אבל אם מכריז רק שני וחמישי, מכריז שישים יומי. והיה רב חסדא משבח התירוץ, והכהו אבימי על זה, ורואים מזה שרב חסדא תלמידו של אבימי היה?

ומתרצינן: אבימי מסכתא דמנחות אתעקרא [נשתכחה] ליה, ואתא קמיה דרב חסדא תלמידו לאדכורי גמריה [להזכירו לימודו].

ותמהינן: ולישלח ליה לרב חסדא וליתי איהו שיבוא הוא אליו?

ומתרצינן: סבר אבימי, הכי מסתייעא מלתא טפי לדעת תלמודו משום דביגיעתו הוא מובטח שיצליח שיגעת ומצאת תאמין.

ועתה חוזרת הגמרא לדברי רב זירא בכלי המונח על גבי קרקע, ומביאה הגמרא שכשלמד אבימי מנחות אצל רב חסדא פגע ביה רב נחמן, אמר ליה לאבימי: כיצד קומצין? והיה מונח לפניהם כלי על גבי קרקע. אמר ליה אבימי, מכלי זה שלפנינו, אם היה של קודש היה אפשר לקמוץ.

אמר ליה רב נחמן, וכי קומצין מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה לא, אלא דמגבה ליה כהן ואז קומץ.

עוד שאל רב נחמן את אבימי: כיצד מקדשין את הקומץ [גירסת צ"ק] אחר הקמיצה? אמר ליה אבימי, נותנה לקומץ לכלי זה שעל גבי קרקע ומקדשו.

ותמה רב נחמן, וכי מקדשין את הקומץ בכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה אבימי, לא, אלא דמגבה ליה כהן. [10] אמר ליה רב נחמן: אם כן הוצרכתה לקמיצה ג' כהנים, אחד להגביה הכלי שקומץ ממנו, אחד להגביה הכלי שנותן לתוכו את הקומץ אחר הקמיצה ואחד שיקמוץ, [ואין כהן אחד יכול להחזיק שני הכלים או להחזיק ולקמוץ משום שאין עבודה בשמאל]?

אמר ליה: ותהא צריכה קמיצה אפילו י"ג כהנים כקרבן תמיד, ומה בכך!

איתיביה: מבואר במשנה לקמן גבי פיגול, זה הכלל: כל הקומץ, והנותן בכלי, המוליך והמקטיר דבר שדרכו לאכול וכו', ואילו "מגביה" את הכלי לא קתני, ומוכח מזה דאין צריך להגביה?

ומתרצינן: תנא סדר העבודות דקמיצה נקיט, אבל הגבהה דלאו עבודה חשובה היא [רש"י לקמן עמוד ב'] - לא פרט התנא [11].

בעו מיניה מרב ששת: מהו לקמוץ מכלי שעל גבי קרקע?

אמר ליה: פוק חזי מאי עבדין לגאו - בהיכל בשבת בסידור לחם הפנים. דמבואר במשנה לקמן, ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם ב' סדרים - שתי מערכות של לחם הפנים שבכל אחת מהם שש חלות, ושנים בידם שני בזיכין של לבונה שהיו מניחין על כל מערכת לבונה זכה. וארבעה כהנים מקדמין לפניהם, שנים כדי ליטול שני סדרים הישנים של הלחם מהשלחן ושנים כדי ליטול ב' בזיכין מהשלחן,


הערות

[7] התוספות הקשו על קושית הגמרא שליהדר הקומץ לדוכתיה וליקדיש, שהרי בכלי זה יש שיריים ואם כן השיריים חוצצים ואין זה יכול להחשב קבלה על הקומץ וממילא לא יתקדש הקומץ, ותרצו בזה התוספות דמין במינו אינו חוצץ, דהיינו שכיון שהשיריים הם אותו מין של הקומץ אין זה חציצה. והגרי"ז הקשה על קושיתם, שלכאורה אין זה כלל חציצה שהרי הדין הוא שאויר כלי ככלי, ואם כן בזמן שהוא מגיע לאויר אף שאין הוא נוגע בכלי הרי זה נחשב לקבלה, וממילא לא שייך בזה חציצה, שרק אם היה דין שצריך לנגוע בכלי היה שייך להקשות שזה חציצה אולם כיון שאף קבלה באויר מועילה אין זה כלל חציצה, וצ"ע. ובעיקר דברי הגמרא שיקדש הקומץ על ידי שיחזירו, הקשה בזה האבי עזרי על דברי השיטמ"ק בזבחים [סג ב] שכתבו דקבלת המנחה צריכה שתהא בצפון אף דקמיצה אינה צריכה צפון, ואם כן מה קושית הגמרא דליהדר לקומץ לדוכתיה, הרי הקמיצה היתה בעזרה ולא בצפון והקידוש צריך להיות בצפון וכשמחזיר הקומץ למקומו אין זה בצפון ולכך אין זה מועיל בתור קידוש קומץ, ולדעת השיטמ"ק אין מקום לקושית הגמרא. וכתב האבי עזרי לחדש, שכל דברי השיטמ"ק זה רק במנחת חוטא ששם נאמר הפסוק המובא בגמרא בזבחים שם, ובמנחת חוטא כתב השיטמ"ק דקבלתה בצפון, אולם שאר מנחות לא הוקשו לחטאת בהמה ובהם הדין דלא צריך צפון אף לדעת השיטמ"ק ובזה יתישב קושית הגמרא דליהדר לדוכתיה וליקדוש, דכיון דמחזיר הקומץ הרי הוא קדוש אף כשאינו בצפון, דשאר מנחות לא צריך בקידוש שלהם צפון.

[8] החזו"א הקשה על דברי הגמרא דכי מהדר ליה מנח ליה אדופנא דמנא ונעשה כמי שהחזירו הקוף, ומשמע מזה שכל החסרון הוא שכיון שזה נופל ממילא אין זה עבודת קבלה, ולכאורה אף אם היה בזה עבודת קבלה הרי זה פסול, שהרי הדין הוא שאם נשפך הקומץ מידו של כהן לרצפה הרי הוא פסול, ואם כן אף כאן הרי כשמניחו על דופני הכלי הרי לא נתקיימה הקבלה והרי זה כמו שהוא ברצפה, ואחר כך כשנופל לכלי הרי זה כבר קומץ פסול שהרי קודם הקבלה הוא נשפך, ואף אם לא נקרא כמי שהחזירו הקוף הרי הוא פסול. ותירץ החזו"א דהוכרחה הגמרא לפוסלו שהוא כמי שהחזירו הקוף, דמצד זה שהוא נשפך היה מועיל לקדש לפסול דפסול נשפך מועיל לקדש לפסול, ולכך לגבי הנדון בסוגייתנו הרי מספיק מה דהוא מקדש לפסול, שכיון שהוא מקדש לפסול הרי זה קמץ וקידש, ולכך כתבה הגמרא דהטעם הוא דנעשה כמי שהחזירו הקוף, וכיון שהוא כמי שהחזירו הקוף אין כאן כלל עבודת קבלה וממילא אין זה נחשב לקמץ וקידש. והוסיף החזו"א דלפי זה צריך לומר דתרוץ הגמרא בהמשך שאין מקדשין קומץ בכלי שע"ג קרקע הוא דאף קידוש ליפסל לא יהא בזה, דהרי בסוגייתנו מספיק שיהא קדוש ליפסל לגבי דין קמץ וקידש וכמשנ"ת. והגרי"ד תירץ על פי דברי הגר"ח שבאר בדעת הרמב"ם דאם קבל קומץ פחות מכשעור אין זה נפסל מטעם נשפך, שאף דלא מתקיים בזה עבודת קבלה אולם אין זה נשפך כיון שאין זה נקרא שהקומץ נמצא במקום אחר, אם כן אף בסוגייתנו כשנתנו בדופני הכלי אף דלא מתקיים בזה עבודת קבלה אולם אין זה נחשב שהקומץ נמצא במקום אחר ולכך אין בזה פסול נשפך.

[9] בעיקר דברי הגמרא דאין מקדשין בכלי שעל גבי קרקע וכן אין קומצין מכלי שעל גבי קרקע, באר הקרן אורה דכיון דהכלי עשוי לטלטל ואין זה דרך תשמישו כשהוא על הקרקע, לכך אין מועיל בזה לקדש המנחה, דרק כשמשתמש בכלי בדרך תשמישו מועיל לקדש בזה. והגרי"ז הקשה בזה מדברי הגמרא בהמשך הסוגיא שהוכיחה שמועיל לקדש בכלי שעל גבי קרקע משולחן שקדשו הלחם עליו, והרי בשולחן הוא דרך תשמישו לקדש כשהוא מחובר, ואם כל הטעם שלא מועיל במחובר הוא מטעם דאין זה דרך תשמישו, אין ראיה כלל משולחן, ומוכח דאין זה הטעם שאין מקדשין בכלי שעל גבי קרקע

[10] במה שהקשה רב נחמן לאבימי כיצד קומצין ואמר לו דמכלי זה, ובארה הגמרא דהיינו כשהוא מונח ע"ג קרקע הקשו התוספות דאם כן מה הקשה לו רב נחמן ומה חדש לו אבימי דכיון דכלי זה היה מחובר ודאי דמועיל לקמוץ ממנו, ותרצו התוספות דקושית רב נחמן היתה משום שזה כלי שלא נחנך בשמן המשחה, וחדש לו אבימי דאף שלא נמשח עבודתו מחנכתו, או שאף שהוא כלי עץ עבודתו מחנכתו, והקשה הקרן אורה שאם כל הספק הוא מטעם דהוא כלי שלא נחנך או דהוא היה כלי מעץ, אם כן מה הקשה לו שוב כיצד מקדשין קומץ, הרי כיון דאף בזה העמידה הגמרא דמגבה ליה כהן, אם כן מה החידוש בדין זה, ואין לומר דהיה כלי שלא נחנך או כלי עץ, דזה כבר אמר לו קודם שהוא כשר, ובזה תחזור קושית התוספות שמה חדש לו אבימי. ובחדושי רבי אריה לייב כתב ליישב, דיש מקום לומר שכל הדין של עבודתו מחנכתו זה רק במקום שיש דין בעצם העבודה שתהא בכלי, אולם במקום שאין זה דין בעצם העבודה אלא שיש דין שמקום העבודה צריך להיות בכלי כגון בבלילה שאין זה דין עבודה בכלי, אלא שמקום העבודה הוא בכלי בזה אין דין שעבודתו מחנכתו, ולכך אף דבתחלה פשטה הגמרא שבקמיצה יש דין שעבודתו מחנכתו, אולם עדיין יש מקום להסתפק בקידוש מנחה ששם אין זה עבודה אלא שהוא רק דין שקידוש חל בכלי, בזה נסתפקה הגמרא אם יש עבודתו מחנכתו, ופשטה הגמרא שאף בזה יש דין שעבודתו מחנכתו, ולא קשה קושית הקרן אורה שזה אותו ספק, אלא זהו ספק חדש אם בקידוש מנחה יש דין שעבודתו מחנכתו.

[11] מדברי הגמרא נראה דכיון דאין מקדשין בכלי שעל גבי קרקע אם כן הרי מפגלים בזה, והקשה הקרן אורה דאיך שייך לפגל בזה הרי אין זה עבודה וכדי לפגל צריך שיהיה אחד מארבעה עבודות קמיצה או קבלה או הולכה או זריקה, ואיזה עבודה יש בהגבהה, ותירץ הקרן אורה דההגבה לקמוץ הרי זה עבודת הולכה ולכך שייך בזה פיגול. והגרי"ז תירץ שכל קושית הגמרא דאף המגביה יפגל זה רק בקידוש קומץ דבזה ההגבהה הרי היא עבודת קבלה ושייך בזה פיגול, אולם במגביה לקמוץ לא הקשתה הגמרא שהוא יפגל דאין זה עבודה.

וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה [וכאשר מחזיר הפסול את הקומץ למקומו] לכלי שבו המנחה — תקדוש [שיתקדש] הקומץ, שהרי ניתן בכלי שרת, ולפסול [ויפסול], שהרי נגמרה הקמיצה בפסול!

אמר ר' יוחנן, זאת אומרת: כלי שרת אין מקדשין את הניתן בהם אלא מדעת, וכשמחזיר הפסול את הקומץ למנחה אינו נותן את הקומץ בכלי כדי לקדשו, ולכן אינו פוסל.

ומתקשים, מכלל הדברים אתה למד: הא [אבל] אם נתן בהם דברים מדעת מקדשין? והא בעא מיניה [והרי שאל ממנו] ריש לקיש מר' יוחנן: כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין הניתנים בהם לכתחילה ליקרב על המזבח? ואמר ליה [לו]: אין מקדשין! ומתרצים, כך אמר ליה [לו]: אין מקדשין את הפסולים הניתנים בהם ליקרב, אבל מקדשין אותם ליפסל.

רב עמרם אמר: גם אם כלי שרת מקדשים שלא מדעת, ייתכן שיחזיר את הקומץ בלא שיתקדש בכלי — כגון שהחזירו לביסא (כלי של מנחה) גדושה מעל גדותיה בסולת, כך שהקומץ שהוחזר לא נכנס לתוך חלל הכלי, וכך אינו מתקדש.

ותמהים: אם היה הכלי גדוש ומקמץ היכי קמץ [וכיצד יכול היה לקמוץ] ממנו מתחילה? הרי לא קמץ מתוך הכלי! אלא, צריך לפרש: כגון שהחזירו לביסא טפופה שהיתה מלאה אך לא גדושה, וקמץ מתוכה, וממקום שקמץ — לשם הוא מחזיר.

ושואלים: וכיון דקמץ ליה עבד ליה [וכיון שבשעה שקמץ עשה] גומא במקום שקמץ, הרי כי מהדר [כאשר מחזיר] את הקומץ למקומו נמצא כי לגוויה דמנא קא מהדר ליה [לתוכו של הכלי הוא מחזיר אותו], ויתקדש על ידי כן להיפסל! ומשיבים: מכי מהדר ליה [שכאשר מחזיר אותו] את הקומץ לכלי אינו מחזירו לגומא, אלא מנח ליה אדפנא דמנא [מניח אותו על דפנות הכלי], ומניד ליה ונפל ממילא [ומנענע אותו את הכלי, עד שנופל הקומץ מאליו] לתוך הגומא, שנעשה הדבר כמי שהחזירו הקוף, ולא אדם.

א אמר ליה [לו] ר' ירמיה לר' זירא: ולוקמה [ונעמידנה] שיחזיר קומץ לכלי שרת, ולא יתקדש — כגון שהחזירו לכלי המונח על גבי קרקע! אלא מתוך שאין מסבירים כן, ואנו מניחים שכלי שרת המונח על גבי קרקע מקדש, שמע מינה [נלמד מכאן] שגם קומצין את קומץ המנחה מכלי שעל גבי קרקע? שהרי שתי עבודות אלו צריכות כלי שרת. אמר ליה [לו] קא נגעת בבעיא דאיבעיא לן [נוגע אתה בשאלה שנשאלה לנו], שר' אבימי תני [היה שונה, לומד] מסכת מנחות בי [בבית מדרשו] של רב חסדא.

ותחילה תוהים: ור' אבימי בי [בבית] רב חסדא תני [היה שונה]? והאמר [והרי אמר] רב חסדא, קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעתא [אלות הרבה ספגתי מאבימי על שמועה זו] כלומר, אבימי גער בי כאשר הקשיתי על דבריו בענין מכירת נכסי יתומים על ידי בית דין, שהיו סותרים את דברי הברייתא, וכך הסביר לי: אם בא להכריז ימים רצופין — מכריז שלשים יום, כדברי הברייתא, ואם מכריז רק בשני וחמישי ושני — מכריז ששים יומי [ימים]. ואם כן רב חסדא היה שונה לפני אבימי ולא להיפך!

ומשיבים: אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה [מסכת מנחות נשכחה ממנו], ואתא קמיה [ובא לפני] רב חסדא תלמידו לאדכורי גמריה [להזכיר לו תלמודו]. ושואלים: אם רב חסדא היה תלמידו, ולישלח ליה וליתי לגביה [שישלח אליו אבימי לקרוא לו ויבוא רב חסדא אצלו]! ומשיבים, סבר [סבור] היה אבימי: הכי מסתייעא מילתא טפי [כך יסתייע, יצליח הדבר יותר], שאם מטריח עצמו לבוא כתלמיד לרבו יעלה לימודו יפה יותר. ושבים לעיקר הענין.

פגע ביה [פגש בו] רב נחמן באבימי בדרכו מבית רב חסדא, אמר ליה [לו]: כיצד קומצין? אמר ליה [לו] אבימי: כגון מכלי זה, שהיה מונח על הקרקע. אמר ליה [לו] רב נחמן: וכי קומצין מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו]: כוונתי דמגבה ליה [שמגביה אותו] כהן, וכהן אחר קומץ ממנו.

עוד שאל אותו רב נחמן: כיצד מקדשין את המנחות? אמר ליה [לו] אבימי: נותנה לכלי זה, שהיה מונח לפניו על הקרקע. אמר לו רב נחמן: וכי מקדשין בכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו] אבימי: דמגבה ליה [שמגביה אותו] כהן את הכלי, ונותן לתוכו את המנחה.

אמר ליה [לו] רב נחמן: אם כן, הוצרכתה שלשה כהנים, אחד שמקדש את המנחה, ואחד שמגביה את הכלי, ואחד שקומץ מתוך הכלי! אמר ליה [לו]: אין זו קושיה, ותהא צריכה אפילו שלשה עשר כהנים, כקרבן התמיד ששלושה עשר כהנים היו עוסקים בעבודתו.

עוד איתביה [הקשה לו] רב נחמן ממה ששנינו לגבי סדר עבודות המנחה שהמחשבה פוגמת בהן: זה הכלל, כל הקומץ ונותן בכלי, המוליך והמקטיר, לאכול דבר שדרכו לאכול או להקטיר דבר שדרכו להקטיר,

ואילו מגביה לא קתני [אינו שונה] ביניהן, משמע שאין צורך בהגבהת הכלי! ענה לו אבימי: התנא סדר עבודות שהמחשבה פוסלת בהן הוא נקיט [אוחז, מזכיר], ולא סדר כהנים, שלא מנה את כל הכהנים הנצרכים לעבודת המנחה.

ובענין זה בעו מיניה [שאלו ממנו] מדרב ששת: מהו לקמוץ מכלי שעל גבי קרקע? אמר ליה [לו] לשואל: פוק חזי מה עבדין לגאו [צא וראה מה עושים הכהנים בפנים] בתוך ההיכל, כאשר היו נוטלים את בזיכי הלבונה מעל שולחן לחם הפנים כדי להקטירם על המזבח, כשם שהכהן נוטל את הקומץ מן המנחה שבכלי כדי להקטירו. שכך שנינו: כאשר מחליפים את לחם הפנים בכל שבת, היו ארבעה כהנים נכנסין להיכל, שנים בידם שני סדרים (מערכות) חדשים של לחם, ושנים בידם שני בזיכין של לבונה, וארבעה כהנים אחרים מקדמין לפניהם, שנים כדי ליטול שני סדרים המצויים על השולחן, כדי לפנות מקום לחדשים, ושנים כדי ליטול מן השולחן את שני הבזיכין,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

when he returns the handful to its former place in the service vessel that contains the meal offering it should become sanctified, as it is now placed inside a service vessel, and it should therefore become disqualified. It should not matter whether the handful was placed in the vessel designated for it, or back in the same vessel it was taken from.

Concerning this challenge, Rabbi Yoḥanan said: That is to say that service vessels sanctify items placed in them only when they are placed there with specific intent that they be sanctified by that vessel. Since the priest does not return the handful to the vessel containing the meal offering with such intent, the handful is not disqualified, because the rite was not completed.

The Gemara asks: It may be inferred from this statement that if items are placed into service vessels with intent, the service vessels sanctify them. But didn’t Reish Lakish raise a dilemma before Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to service vessels, i.e., do they sanctify disqualified items to the extent that they may be sacrificed upon the altar ab initio? And Rabbi Yoḥanan said to him that they do not sanctify the items. The Gemara responds: This is what Rabbi Yoḥanan said to him: They do not sanctify the disqualified items that are placed inside them to the extent that they may be sacrificed, but they do sanctify them to the extent that they are disqualified.

Rav Amram says: Even if service vessels sanctify items without specific intent, it is possible to return the handful to the meal offering without the vessel sanctifying the handful, such as in a case where he returned it to a heaped bowl [levisa], i.e., he placed the handful upon the heap of flour in such a manner that the handful did not enter the airspace of the vessel containing the meal offering. Consequently, the handful is not sanctified by the vessel.

The Gemara asks: But if the meal offering was heaped, how was he initially able to remove a handful from it? The handful must initially be removed from within a vessel. Rather, it is possible to return the handful without sanctifying it in a case where he returned it to a full [tefufa] bowl, i.e., it was full to the brim but not heaped. When the priest initially removes a handful from such a vessel, he removes it from inside the vessel, but when it is returned, it does not enter the airspace of the vessel.

The Gemara asks: But once he removed a handful, he formed a furrow in the surface of the meal offering, and therefore when he returns the handful to its previous place inside the vessel, he is in fact returning it to a spot within the vessel, i.e., the furrow. If so, the handful should be sanctified to the extent that the vessel disqualifies it. The Gemara responds: When he returns it to the vessel containing the meal offering, he does not place it directly in the furrow. Rather, he lays it on the wall of the vessel and moves the vessel, and the handful falls by itself into the furrow. In this manner, it is as though a monkey rather than a person returned the handful to the furrow, and the handful is therefore not sanctified.

§ The Gemara returns to its discussion of the opinion of ben Beteira. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And let one interpret ben Beteira’s ruling as speaking of a case in which the handful is not sanctified by the vessel containing the meal offering, such as where he returned it to a vessel that is resting upon the ground. Rather, the fact that this was not suggested indicates that service vessels sanctify items placed inside them even while resting on the ground. Is it correct to conclude from here that one may remove a handful of a meal offering from a service vessel that is resting upon the ground? Rabbi Zeira said to him: You have touched upon a dilemma that was already raised before us, when Rabbi Avimi was learning tractate Menaḥot in the study hall of Rav Ḥisda.

The Gemara interrupts this statement with a question: And did Rabbi Avimi really learn in the study hall of Rav Ḥisda? But didn’t Rav Ḥisda say: I absorbed many blows [kulfei] from Avimi as a result of that halakha, i.e., Avimi would mock me when I questioned his statements with regard to the sale of orphans’ property by the courts, which were contradictory to the ruling of a particular baraita. Avimi explained to me that if the court comes to announce such a sale on consecutive days, then it is announced for thirty days, in accordance with that baraita. But if it will be announced only on Monday, Thursday, and Monday, then it is announced over the course of sixty days. If so, Rav Ḥisda was in fact the pupil while Rabbi Avimi was his teacher.

The Gemara answers: Avimi was in fact the teacher, but tractate Menaḥot was uprooted for him, i.e., he forgot it, and Avimi came before his student Rav Ḥisda to help him recall his learning. The Gemara asks: If Rav Ḥisda was in fact Avimi’s student, let Avimi send for him and Rav Ḥisda come to Avimi. The Gemara responds: Avimi thought that this would be more helpful in this matter, i.e., that by exerting the effort to travel to his pupil in order to learn from him, he would better retain his studies.

The Gemara returns to the statement of Rabbi Zeira: Rav Naḥman encountered Avimi upon his return from the study hall of Rav Ḥisda. Rav Naḥman said to him: How does one properly remove a handful from a meal offering? Avimi pointed to a vessel that was resting on the ground and said to him: From this vessel one may properly remove a handful. Rav Naḥman said to him: But may one remove a handful from a vessel that is resting upon the ground? Avimi said to him: When I said that such a vessel may be used, I meant that one priest would first raise it from the ground and then another priest would remove a handful from it.

Rav Naḥman proceeded to ask Avimi another question: How does one properly sanctify the meal offerings? Avimi pointed to a vessel that was resting on the ground and said to him: The priest places it into this vessel. Rav Naḥman again said to him: But can one sanctify a meal offering in a vessel that is resting upon the ground? Avimi said to him: When I said that such a vessel may be used, I meant that another priest would initially raise it from the ground, and only then would the meal offering be placed inside it.

Rav Naḥman said to Avimi: If so, then you require the involvement of three priests, i.e., one to raise the vessel, one to sanctify the meal offering, and one to remove the handful from the meal offering. Avimi said to him: And let it require even thirteen priests, just as the service of the daily burnt offering required the involvement of thirteen priests. The need for several priests presents no difficulty.

Rav Naḥman raised another objection to the statement of Avimi from a mishna (12a) that discusses the halakha that improper intentions during the service of a meal offering disqualify it. This is the principle: In the case of anyone who removes the handful, or places the handful in the vessel, or who conveys the vessel with the handful to the altar, or who burns the handful on the altar, with the intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, e.g., the handful or the frankincense, outside its designated area, the meal offering is unfit but there is no liability for excision from the World-to-Come [karet].

Rav Naḥman explained his objection: All the rites of a meal offering are taught in the mishna, and yet raising the vessel from the ground is not taught. This indicates that there is no requirement to raise a vessel from the ground in order to use it for the service of a meal offering. Avimi responded: The tanna cited the order of sacrificial rites, i.e., those rites concerning which improper intentions disqualify a meal offering, but he did not cite the order of the priests, i.e., he did not cite the total number of priests involved in the service.

On the same topic, the Sages raised a dilemma before Rav Sheshet: What is the halakha with regard to the permissibility of removing a handful from a vessel that is resting upon the ground? Is this removal valid? Rav Sheshet said to one of the Sages who raised the dilemma: Go out and see what they do within the Sanctuary when they remove the bowls containing the frankincense that were placed upon the Table of the shewbread in order to burn the frankincense upon the altar. The mishna (99b) states: When the priests would replace the shewbread every Shabbat, four priests would enter the Sanctuary, two with the two arrangements of the new shewbread in their hands and two with the two bowls of frankincense in their hands. And four priests would precede them and enter the Sanctuary before them, two to remove the two arrangements of the old shewbread and two to remove the two bowls of frankincense.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ומשני כי מהדר ליה אדפנא דמנא. בצידי הכלי אצל הגומא והוי כגודש הכלי ונייד ליה למנא. ופי' בתוספת ומינד נייד ליה כהן אבל לכתחילה לא יחזור לגומא דהא גמר עבודה:
וק"ל כיון דעל ידי כהן קאמר מאי פריך וכי מהדר ליה ליקדוש לשני ליה דמהדר ליה כהן:
וי"ל דזר שקמץ יחזור משמע הזר עצמו ועוד דאם מחזירו הכהן לאח"כ פוסלו כדפרישית לעיל דהא גמר עבודת הזר דקא עביד אבל כי מניד ליה ונפל ממילא כמאן דהוחזר ממילא דמי:

דמגביה ליה כהן. וא"ת מה היה בדעתו של אבימי שהיה שואל ממנו שהשיבו כך. וי"ל דסבר דרב נחמן שואל ממנו אם צריך משיחה לכלי שרת ואמר ליה מכלי זה שאינו נמשח דלדורות עבודתן מחנכתן. תוס':
ואינו נראה לי שהרי אם היה שואלו אם יכולין לקמוץ מאותו כלי שלא נמשח היה לו לומר כן אם קומצין מכלי זה ולא כיצד קומצין ועוד שמכלי זה הוא תשובה לשאלה ששאל לו כיצד קומצין והשיב לו מכלי זה ולא ששאל כיצד קומצין מכלי זה שאם נפרשהו כן ואחרי כן אמר לו רב נחמן וכי קומצים מכלי שעל גבי קרקע אמר לו אבימי דמגבה ליה א"כ לא השיב לו אבימי כיצד קומצין. אלא נראה שהיה שואלו ללמדו הלכות קמיצה ולכך אמר לו כיצד קומצים:
או נוכל לפרש שאמר לו רב נחמן כיצד קומצין ללמדו סדר קמיצה. השיבו מכלי זה כלומר מכלי זה אתה שואלני שאראה בו סדר קמיצה א"כ מלאהו קמח ואראך בו סדר קמיצה. או מכלי זה אם היה מלא הייתי מראה לך סדר קמיצה ואמר לו רב נחמן וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו אני אומר שאראך בכלי סדר קמיצה אם יגביהנו כהן:
או נוכל לפרש דאמר ליה רב נחמן כיצד קומצין כלומר בי רב חסדא כיצד קומצין ואמר לו מכלי זה כלומר למדתי שם מכלי זה יכולין לקמוץ אע"פי שאינו כלי שרת ואמר ליה וכי קומצין מכלי שע"ג קרקע ואמר לו פי' דמגביה ליה כהן והחדוש הוי אף על פי שלא נמשח כדפירש התוספת:

שלשה כהנים. ב' להגביה ב' כלים שאחד אינו יכול להגביה ב' כלים שאין עבודה בשמאל. וא' שקומץ:

ואלו מגביה לא קתני. וקשיא דלמה לו למתני מגביה הא לא תני במתניתין כי אם עבודות שמפגלין בהם כדקתני שדרכו לאכול כו' והרי אין מפגלין כי אם בד' עבודות ואיך יחשוב מגביה לומר שמגביה לאכול כו' ולהקטיר כו' יהיה פגול ומגביה אינו בכלל ד' עבודות דנפקי מקרא דאין מפגלין כי אם בשחיטה וקבלה והולכה וזריקה וכנגדן במנחה בקמיצה ומתן כלי והילוך והקטרה:
וי"ל דאין הכי נמי הוה פריך דאם צריך בקמיצה ובמתן כלי שיהא שם מגביה דכמו כן יפגל המגביה משום דד' עבודות נפקא לן בפ"ק דזבחים מואם האכל יאכל בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר והם ד' עבודות דזבחים וכיון דילפינן מנחה מזבחים בהיקש דזאת תורת א"כ נימא מה זבחים כל דבר המביא לידי אכילה מפגלי' אף מנחה כל המביא לידי אכילה מפגל וכיון דצריכה הגבהה לקמיצה דאל"כ אינו יכול לקמוץ א"כ מה דברים המביאים לידי אכילה והמגביה על מנת לאכול כו' ולהקטיר כו' יפגל כמו קומץ וד' עבודות וכיון דצריכ' להביאו לידי אכילה ונהי דבזבחים ליכא אלא ד' עבודות במנחות יהיו ה' כיון דדבר המביא לידי אכילה הוא וכל דבר המביא לידי אכילה מפגלין בו כדפירשנו:

ומשני תנא סדר עבודות נקט. פי' אע"פי שתהיה הגבהה מדברים המביאים לידי אכילה ושיפסלו בה אפי' הכי לא חשיב לה משום דתנא סדר עבודות נקט ר"ל סדר עבודות מפגלות בזבחים שהם ד' עבודות וכנגדן ד' עבודות מפגלות במנחה אותן ד' עבודות נקט ולא אתא למנקט טפי כי אם הד' עבודות הנז' בכל מקום שמביאות לידי פגול. ורש"י פי' סדר עבודות שכהן אחד עשה אותן זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחת ליה. ולפי' שפירשנו ר"ל דלא אתא למחשב כי אם עבודות הנעשות זו אחר זו על ידי כהן אחד ולא שנעשות ע"י כמה כהנים אע"פי שנאמר שהיא נפגלת כמו האחרות מאחר שמביאה לידי אכילה אפילו הכי לא חשבה שאינו בא לחשוב כי אם סדר עבודות שנעשות על ידי כהן אחד. עכ"תו:

גמרא איתיביה זה"כ כל הקומץ כו' ואילו מגביה לא קתני כו'. תימא היכי ס"ד דהמגביה יהא פוסל במחשבה. ועי' לקמן (בע"ב) בפרש"י ד"ה סדר עבודות:

רש"י ד"ה קולפי טבי. הכאות טובות. בסוטה (יג) העתיק רש"י טובי ויהיה פירושו הרבה:

גמ' דנעשה כמי שהחזירו הקוף. לקמן דף ק ע"ב:

והאמר רב חסדא קולפי טבי בלעי מאבימי וכו'. אין להקשות דכיון דרב חסדא תלמיד אבימי איך קרא לרבו בשמו דתלמיד חבר שרי כמ"ש התוס' ביבמות דף נ"ז ע"ש:

(ז א) ואבימי בי רב חסדא תני והאמר ר"ח קולפי טאבי בלעי מאבימי וכו'.—אין ספק שאבימי רבו של רב חסדא אינו אבימי בן רחבא דפומבדיתא (סנה' יז ב), שהרי רחבא זה האחרון היה תלמידו של רב יהודה, ורב חסדא חבירו של רב יהודה. ועי' שבועות (כח ב): עיפה תני שבועות בי רבה פגע ביה אבימי אחוה; ועיפה ואבימי אחיו הם בני רחבא, כדאיתא בסנהדרין שם. וע"פ זה יפלא קושית התלמוד כאן, שהרי יכול להיות דאבימי זה דתני מנחות בי רב חסדא היה אחיו של עיפה ובנו של רחבא; אבל אבימי רבו של רב חסדא אחר הוא וגדול גם מרב חסדא. והכרח לומר שהמקשה כאן ידע בהחלט, שאבימי זה דתני מנחות בי רב חסדא הוא זה שהיה רבו של רב חסדא, ואין זה מחוור. וקרוב אצלנו, שקושיא זו ופירוקה אינן ממסדר התלמוד אלא שהוגה מאיזה חכם מן הצד, ובטעות הכניסוהו הסופרים בתוך התלמוד. (וכעין זה כתבנו בבכורות מח א).

גמרא כיצד מקדשין את הקומץ כו׳ כצ״ל:

רש״י ד"ה ליפסול דקבעה כו׳ לתוך השיריים דהא איפסול וזה גמור כו׳ כצ"ל וכ״ה בס"י:

ד״ה ומשני כי כו׳ וכיון דממילא נפל למנא נעשה כו׳ כצ"ל:

בא"ד מקדש ליה האי כלי כשמחזירו בהן הס״ד וכצ״ל ואח״כ ד"ה שעל גבי קרקע וכי היכא דקומצין מכלי שע״ג קרקע ה״נ מקדשין קומץ בכלי שע״ג קרקע הס"ד וכצ״ל. ותיב"ת שמונה יש למחוק וכ״ה בס״י. ובד״ח נדפס בצדו נ״א ושיבוש הוא:

ד״ה קולפי טבי הכאות גדולות בלעי כו׳ כצ״ל:

בא"ד כלומר שהיה מכה אותו הס"ד וכצ״ל. וכ"פ רש"י בעירובין דכ״ב ע״א:

ד"ה בא להכריז כו׳ והי׳ רב חסדא משכח התירוץ ומכה אותו אבימי אלמא כו׳ כצ״ל:

ד"ה תמיד י״ג כו׳ בפ״ב הס״ד:

ד״ה זה הכלל מתני׳ היא הס"ד:

ד"ה מה עבדין לגו בהיכל הס״ד:

ד״ה נכנסין ביום השבת הס״ד:

תוס׳ ד"ה וכי מהדר כו׳ אינו חוצץ הס״ד ואח"כ ד"ה אמר רבי יוחנן כו׳ כצ״ל:

בא״ד בפ׳ התודה גבי תודה ששחטה כו׳ כצ״ל:

בא"ד דמתוך שמקדש ארבעים מתוך שמונים מדעת מקדש נמי כו׳ כצ״ל:

בא"ד ופריך בגמרא ונייתי במקודשת כו׳. פי׳ דעל זה משני ר״ח כ״ש אין מקדשים שלא מדעת אמאי כיון דאין שיעור למים נימא מתוך שמקדש כפי הצורך מדעת מקדש נמי שלא לדעת:

בא״ד ואע"ג דלילה אין מחוסר זמן מ"מ לענין זה הוי מחוסר זמן הס״ד וכצ"ל:

ד"ה אין מקדשין כו׳ א״ל לכתחלה ליקרב קא מבעיא כו׳ כצ"ל:

בא"ד ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם כו' פי׳ הא דקתני ואם עלו לא ירדו הלן כו׳ ושקיבלו פסולין וזרקו את דמם והאי וזרקו את דמם קאי על כולהו דפסולין זרקו את דמם מ"ה לכתחילה לא יעלו:

בא"ד לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולין א״נ זרקו פסולין כו׳. פי׳ ולא דיוק׳ אתי לאשמעינן הא זרקו כשירים אפי׳ לכתחילה יעלו איברי׳ דמקדשי ליקרב אלא אגופ׳ אתי לאשמעינן דאם עלו איברים לא ירדו אע״פ שנפסלו בזריקה:

בא״ד משמע שגם ר"י היה יודע כו'. עיין בתוספ׳ דזבחים דפ״ז ע"ב דשם מבואר באר היטב:

בא"ד היה מזבח מקדשה כו׳. פי׳ משום דאויר מזבח כמזבח דמי:

ד"ה אמר ליה מכלי זה כו׳ יש לתמוה מה חידוש השיבו כו'. ולענ״ד טובא אתי לאשמעינן דוקא דמגבה ליה כהן אבל בלא"ה לא דאין קומצין מכלי שע״ג קרקע ולקמן מסיק דקומצין מכלי שעל גבי קרקע נ"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חדושים

תוספות ד״ה אין מקדשין כו׳ ירדו אייתי מינה כו' לחמו של מזבח אמר ר׳ זירא כו׳ ומדלא מייתי מכל הני כו׳ (ר"ל מלן ויוצא כו') ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם כו׳ (ור״ל שקבלו פסולים דאי קבלו כשירים בכולהו יקרבו אף לכתחלה) ויש לדחות כו' בשעירה אח״כ כו׳ כצ״ל והד"א. ועיין בתוספות דזבחים ושם דבריהם מבוארים גם ביארתי שם בס״ד כל הצורך ע״ש:

הגהות

גמרא וא״ל אין מקדשין א"ל אין מקדשים ליקרב כו' וע״ל בזבחים דף פ״ו ע״ב בתוספות וכך מצאתי בגש״ק:

שמעתתא בא להכריז כו' כצ״ל:

רש״י ד״ה וקא פריך כו׳ כלי שרת זה מזה כו' שרת אחר הס"ד:

ד"ה שיקדשו כו׳ אם קמץ כו' ונתן לכלי כו׳ להקטירו הס״ד:

ד״ה ליפסל כו' דהא פסול זה גמר לכולה כו׳ כצ״ל:

ד״ה רב עמרם כו' לביסא גדושה שאין מחזיק לתוך כו' הכלי מקדשו כצ״ל והס״ד:

ד״ה טפיפה פישל״א שאינה כו' הד״א:

ד"ה ומשני כו' בצדי הכלי כו' ונייד למנא כו׳ נפל למנא נעשה כמי כו' הקוף ולא כו' כצ״ל והד״א:

ד״ה שמונח כו' קרקע הס״ד:

ד״ה דקומצין כו׳ קומץ מהכלי שעל כו' כצ"ל:

ד"ה דאיבעי׳ לי׳ כלו׳ לחברינו כו׳ בעי מאבימי וכדמפרש כצ״ל נ״ל:

ד״ה קולפא כו' בלאי מאבימי כו׳ שהי׳ מנדה אותו (נ"ל דצ״ל מבזה או מכה) הס"ד:

ד"ה עלה כו׳ במס׳ ערכין כו׳ אבימי בא להכריז כו׳ כצ״ל והד״א:

ד״ה בא כו׳ יקנח נכסים כו׳ התירץ ומבזו אבימי אלמא רב חסדא תלמיד כו' כצ״ל נ״ל:

ד״ה ולישלח כו׳ לגבי׳ הס"ד:

ד"ה מסתייע׳ כו':

ד״ה תמיד י"ג כהנים כו׳ כצ״ל:

ד״ה זה הכלל כו' היא הס״ד:

ד"ה סדר כו׳:

תוספות ד״ה וכי מהדר כו' וקאמר רבא דכ"ע כו׳ בש"ס שלפנינו איתא רב פפא ע"ש:

ד״ה אמר לי׳ כו׳ למאי דמסיק כו׳ שעבודתו מחנכתו כו' של עץ הס"ד:

ד״ה שכן מצינו כו׳ קדש בלא זו דאיהו כו׳ כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

כא דף ז' גמ' קומצין מכלי שעל גבי קרקע וכו',- והנה יש להבין מה חסרון יש אם הכלי עומדת ע"ג קרקע, - וכן גם בהא דאיתא לקמן בענין מקדשין ע"ג קרקע, ומדוע לא? - ולכאורה נראה לומר דהטעם משום דלאו אורחי' דכלי להיות עומדת ע"ג קרקע, - ובקדשים בעינן השתמשות כאורחי' כמו שאמרו השתא לפני מלך וכו' אין עושין כן, יומא מ"ז ועו"מ, - אבל תיקשה לפי"ז היאך מביא הסוגיא הפשיטות מהא דבזיכין דמונחין על השלחן, דקומצין מכלי המונחת ע"ג קרקע, מטעם דהשלחן עומד ע"ג קרקע, כמבואר לקמן, - וקשה הא שאני שלחן דאורחי' הוא להיות עומד על הקרקע, ואכתי אין ראי' מזה לביסא העומדת על הקרקע, - וכדומה. -

כב והנה נראה לומר דבקמיצה דבעינן כהן, - ואם יש לו מסייע כזה שאינו כהן פסול באופן שיש ממש בהסיוע, - ולפי"ז אם יקמוץ מהכלי העומדת ע"ג קרקע, הרי הקרקע מסייעתו, וא"כ הרי נעשית הקמיצה ע"י שתים, ואחד כהן והשני אינו כהן, דהיינו הקרקע, וזה גרע מעושה עבודה בימין ושמאל מסייעתו דכשר, כמבואר בשבת צ"ג, דשאני התם דסיוע דשמאל הוי אין בו ממש, - וכן כתב הרמב"ם, - אבל הכלי העומדת ע"ג קרקע יש בו ממש, וא"כ חסר כהונה, - ולפי טעם זה בעינן ע"כ שתאחז הכלי בשעת קמיצה ע"י כהן, והיינו שאוחז הכהן הכלי וכהן שני קומצה, - אמנם כל זה ניחא בהא דקמיצה מכלי שע"ג קרקע, אבל אכתי לא הונח לן טעמא מאי בהא דקידוש בכלי שע"ג קרקע דאין מקדשין הלא התם הכלי מקדשת כמו מזבח שמקדש, וא"כ מה הבדל בין עומדת ע"ג קרקע או לו, - וע"כ צריך לומר דבזה הוי הטעם, מטעם דלאו אורחי' דכלי להיות עומדת ע"ג קרקע, - והיינו דבעינן הקידוש דוקא באופן דהכלי עושה פעולת השימוש כי אורחי', דומיא דמזבח שעומד כי אורחי' כמו שציוותה תורה, כן בעינן לכלי שרת שתהי' עושה פעולתה כי אורחי', - וכשפשיט הש"ס מהא דשלחן של מקדש, לא הוי הפשיטות אלא לענין הקמיצה לחודיא, ולא בדבר הקידוש, - ולענין הקמיצה שפיר נפשטא הבעי' דלא בעינן כהן שני,- אבל בדבר הקידוש כלי, עוד לא נפשט מהא דשלחן, - והיינו דבזה אשר הספק הוא מטעם אורחי', שפיר אפשר לומר דחסר בזה קידוש, מפני דחסר בזה השימוש דאורחי' ואינו מקדש, - ואתי שפיר פסק הרמב"ם דפסק דקומצין מכלי שע"ג קרקע, ואין מקדשין מכלי שע"ג קרקע, - ותצא מזה שאם עומדת הכלי במקום המיוחד לה שפיר דמי, - אבל דוחק הוא. -

כג לכן נראה טעם יותר נכון, והוא, דכיון דקידוש כלי דהקומץ הוא כנגד קבלת הדם, וכיון שהקבלה נעשית תמיד בידו של כהן, דהיינו שהכהן אוחז הכלי בידו, להכי בעינן גם בקידוש הקומץ בכלי באופן שהכהן אוחז את הכלי בידו, - ובזה אפשר לומר שגם לענין הקמיצה יש טעם זה, והוא דכיון דהקמיצה הוא כנגד השחיטה, - והסכין המקדש את הדם הוא כולו בידו של השוחט, - אעפ"י שזר הוא, שאני התם דלא בעינן כהן, - אבל בקמיצה דבעינן כהן, בעינן שכל הפעולה תהי' נעשית ע"י פעולת הפועל, כמו בשחיטה דהסכין מקדש ע"י פעולתו של פועל העושה, - כן גם בהא דקמיצה, - ועל זה נפשטא הבעי' דשפיר דמי לעשות קמיצה גם בכלי המונח ע"ג קרקע, - אבל בקידוש קומץ בעינן דוקא שהכהן אוחז הכלי בידו, והוא מטעם דבעינן דומיא דקבלת הדם, - והנה בספר קרית ספר נחית לזה, ג"כ.

כד גמרא א"כ הוצרכת ג' כהנים, - מבואר מסוגיא זו דהגבהת הכלי עבודה היא, ופסולה בזר ובשמאל, וקשה הא קיי"ל ד' עבודות ותו לא, וא"כ מניין להוסיף עוד עבודה אחת, בשלמא לענין קידוש קומץ וגם בקמיצה עצמה איכא למימר דבכלל הולכה היא, אבל לענין לקדש את המנחה מה שייך בזה דבעינן הגבהת הכלי, וע"כ מטעם זה גריס הצ"ק כיצד מקדשין את הקומץ, - אמנם גם על קידוש קומץ תמוה דבשלמא בשעת קידוש קומץ שפיר איכא למימר דבעינן כהן משום דבכלל הולכה היא שנעשית תיכף אחר קידוש, אבל לענין קמיצה עצמה מה זה ענין להולכה דנעשית אחר הקידוש, וא"כ מה"ת דבעי הגבהת כהן דהרי מבואר להדיא ברמב"ם פרט"ו מפסוה"מ ובמל"מ שם דזה לא הוי הולכה יעוי"ש, - אח"כ מצאתי קושיא ז' בספר קרן אורה, - שהעיר בזה - ואין זה ענין להא דאיתא לקמן י"ג ע"ב דעבודה שבע"כ מוכרחת לעשות נחשבת עבודה, דליתא דשם הוא העובד לגמרי, משא"כ הכא דעיקר עבודה בכהן, דהיינו הקמיצה, ורק סיוע גרידא שפיר דמי דיש לומר בזה דהוי סיוע, -

כה ונראה לפי מה דאיתא בתוספתא פר"ק דזבחים קבל בימינו ובשמאל כאחד פסול ר"ש מכשיר, הי' שמאל מסייעת את הימין הכל מודים שהוא כשר, יעוי"ש, והנה קיי"ל כרבנן דקבל בשתי ידיו פסול, וע"כ הפירוש הא דשמאל מסייעת לימין היינו ע"כ דהמלאכה נעשית בימין לגמרי ורק איזה סיוע עשה השמאל זה נחשב לאין בו ממש, אבל כשעשה כה המלאכה בשתי ידיו ממש שוה בשוה פסול דדמי לזה יכול וזה יכול דנחשב המלאכה על שניהם כאילו כל אחד עשה לגמרי כמו"ש הרשב"א בחידושיו לב"ק נ"א לענין שנים שכרו בור, ועי' בתבוא"ש סי' ב' ס"ק נ"ב וביארנו במקו"א באריכות דהמלאכה נחשבת לכל אחר ואחד כאילו עשה לגמרי, נתבאר מזה דכל היכא דשני הכחות מעורבין יחד דהיינו כח פסול וכח כשר פסול, לפי"ז אתי שפיר מה דבעי הגמ' לענין אם קומצין מכלי שעל גבי קרקע, והכוונה דליבעי כהן דוקא שיגביה את הכלי, והוא, דהנה כיון שאין במציאות האפשרי שיקמוץ בימינו וגם הכלי שהמנחה בו בידו הימנית, וכיון דבכל מקום בעינן כהן וימין אז זר ושמאל אין להם לסייע בלתי סיוע שאין בו ממש, ובמקום שאין אפשר בלעדו כגון שאינו יכול לבדו ודאי דאסור לזר ולשמאל, וסיוע שיש בו ממש כגון בזה אינו יכול וזה אינו יכול, ולהכי מיבעי' הגמ' אם בעי כהן לזה בכדי שלא יתערב פסול בסיוע שיש בו ממש, ואין קומצין מכלי שמונחת ע"ג קרקע, או דלמא דכיון דלא חשבה התורה זה בחשבון עבודות, דהרי לוא הי' מציאות שהי' יכול הכהן להחזיק את המחבת בידו הימנית וגם יקמוץ בימין כי אז הי' טוב בודאי, ולא בעינן כהן מיוחד לזה, להכי גם כשאי אפשר לכהן בעצמו לעשות בלתי סיוע מאחר לא בעינן כהן לזה, ושפיר דמי גם על גבי קרקע או שמאל וזר, נמצא דסברת הגמ' דשאני עבודה זו משארי עבודות, דשם בעינן כהן בחיוב, והכא הוא רק בשלילה, שלא יתערב כח פסול אחר בזה, - ופשיט דלא בעינן כהן לזה כיון דאין עבודה זו בחיוב, וכמוש"נ. - וגם בירושלמי יומא פר''ה ה"א איתא בזה הלשון ושמאל לא כזר היא, - ושם ג"כ מיירי לענין עבודה חשובה, דהיינו הולכה. -

כו והנה הרמב"ם בפרי"ב ממעה"ק הי"ג כתב הדין דמקדשין מנחה בכלי שע"ג קרקע, וכתב הכס"מ מקורו מסוגיא זו, - וע"כ דגריס הרמב"ם בגמ' הכי, דהספק גם על מקדשין מנחה, - ויש להבין מה מקום להסתפק בזה, - והנה לפי מה שכתבנו אתי שפיר, דהנה איתא שם בזבחים דגבי פסולין אין כלי שרת מקדשין ליקרב אלא ליפסל, - הרי חזינן מזה דאין בכחם של הכלי שרת לעשות קדושה שלימה עד שיבוא גם מכח כשר, - ולפי"ז יש לדייק גם לאידך גיסא, דכמו דאמרינן שאם הכלי של קודש והמניח בתוכה פסול אין הכלי מקדש קדושה גמורה, כן יש לומר נמי לאידך גיסא אם המניח בתוכה הוא כשר רק המסייע שיש בו ממש הוא פסול, כגון שמונחת הכלי ע"ג קרקע, ג"כ אין בכחה של הכלי לפעול קדושתה בגמר שיהי' ראוי גם להקריב, ולא חל הקדושה רק ליפסל, והוי הספק אם קדושת המנחה קדושה ליקרב, ומסקינן גם בזה דקדושה, והוי הכל מטעם אחד, דכל היכא דלא בעינן כהן בחיוב כשר אף בפסול, וקרקע היא ג"כ אחת מהפסולים.

כז תוס' ד"ה וכי מיהדר לי' וכו' אעפ"י ששיריים מפסיקין בין קומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ , - וקשה הא ר"י סבר בזבחים ק"י דגם מב"מ חוצץ, וראיתי בספר קרן אורה שהניח בצ"ע, - ונראה לפי מה שכתב הפליתי בשחט בהמה למעלה אמאי לא מכסה בשביל חיה ואי משום דדם בהמה חוצץ הא קיי"ל בפר' לולב הגזול דמב"מ אינו חוצץ, ותירץ דכיון דדם בהמה אינו במצות כיסוי הוה אינו מינו, יעוי"ש א"כ יש לומר נמי הכא דדוקא שם בזבחים לענין בשר שהעלה על גבי אימורים דהבשר לאו בת הקרבה היא ולא דמי לאימורים הוה כאינו מינו, להכי משני שם ר' יוחנן באופן אחר כמבואר שם, משא"כ הכא כשמדבק הקומץ למנא הוה האי סולת מין במינו ממש להסולת הנשאר דהרי עדיין הסולת של הקומץ לא נתקדש, וכל הקמח ראוי להקטרה דהיינו לקומץ, וכדומה לזה בתוס' זבחים מ"ג ברה"ע לענין דם, - וכה"ג מצאתי ברי"ט אלגזי בפר"ק דבכורות חמור שלא ביכרה וילדה שני זכרים ומסיק הגמ' דמין במינו אינו חוצץ, והקשה לר"י דסבר בזבחים דחוצץ מה יענה להא דבכור, וכתב דהכא גם ר"י מודה כיון דגם השני בר מקדש בבכורה אילו יצא ראשון, משא"כ בשר לא חזי להקרבה בשום אופן, יעוי"ש, - אולם לפי"ז תיקשה על רב דסבר דאף שם בבשר אמרינן מב"מ אינו חוצץ, א"כ תיקשה עליו קושיות הפלתי, - ונראה דלא דמי דם בהמה לענין כיסוי להא דבשר שהעלה ע"ג אימורין, דשם שפיר יש לקרות מב"מ בשר עם האימורין כיון דלכהפ"ח האי בשר לפעמים גם הוא איתא בתורת הקרבה כגון בעולה, משא"כ בדם בהמה דליתא כלל בתורת מצות כיסוי. -

כח תוס' ד"ה אמר ר' יוחנן זאת אומרת כ"ש אין מקדשין אלא מדעת, והא דפליגי חזקי' ור' יוחנן בפר' התודה בתודה ששחטה על שמונים חלות, וקאמר שם רבא דכו"ע כ"ש מקדשין שלא מדעת וכו', יעוי"ש, - ולכאורה קשה מה הקשו, הלא הכא שפיר מתפרשה הסוגיא דר' יוחנן אמר זאת אומרת כ"ש אין מקדשין אלא מדעת, היינו דהני תנאי דסברי אליבא דב"ב דלא אמר ב"ב דיחזיר אלא בקומץ, ולא בקידוש, אבל אליבא דרבנן דהיינו ת"ק שפיר יש לומר דסבר כ"ש מקדשין שלא מדעת, - ורבא מפרש לקמן אליבא דר' יוחנן, היינו דסבר ר' יוחנן כרבנן דהכא, - וזהו הטעם דלא יחזיר מטעם דמקדשין שלא מדעת, - ודוחק לומר דהתוס' דייקו מדקאמר ר"י זאת אומרת וכו' ולא קאמר קסברי כ"ש אין מקדשין אלא מדעת, - דמשמע מזה דגם הוא בעצמו סבר כז, - ואפשר לומר דכוונת התוס' משום דאם אמרינן כן ע"כ דלא אתא המשנה, דהיינו ת"ס דב"ב, כר' שמעון, - והיינו דר' שמעון סבר דלא בעי קידוש כלי כלל כמבואר לקמן כ"ו בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת, והיינו דלא בעי מתן כלי, - והסוגיא קאמר לעיל דהא דקתני כל המנחות אתיא גם כר' שמעון להרבה אוקימתות, - ומסתמא סיפא דהמשנה דהיינו ת"ק דמשנה דידן אתיא גם כר' שמעון, - וא"כ אי אפשר לומר דטעמא דת"ק משום דהגמר עבודה בדעביד מתן כלי, וכשמהדר להקומץ תיפסל מטעם עבודה דהפסול, דלר"ש כיון דאפשר לבטלה לעבודה זו אין חשיבות לה דתגרום פסול להמנחה.

כט אבל יש להעיר מסוגיא דזבחים י"ד דאיתא שם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן ר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לא עבודה היא כשרה בזר, לרבנן פסולה, - ובמסקנא אמר עולא אמר ר"א הולכה בזר פסולה אפילו לר' שמעון, ומבואר שם בטעמו של דבר דאע"ג דסבר ר"ש עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא, היינו דוקא לענין מחשבה משום דאין היתר הקרבן תלוי בו, אבל עבודה הוי ליפסל בזר, וכמו שמבואר שם בפירש"י, - נמצא דגם לר"ש עבודה שאפשר לבטלה עבודה היא להיות נפסל בפסול העובד, - ודוחק לומר דכוונת התוס' ליישב גם אליבא דרבה ורב יוסף. והנה יש לעיין בהא דפליגי בזבחים ט"ו בהוליכו זר ברגל אם אפשר לתקוני או לא, - דפליגי בזה בני ר"ח ור' ינאי דחד אמר כשר וחד אמר פסול, ופירש"י דמאן דמכשר סבר דאפשר לתקונו מטעם דלא דמיא לשארי עבודות, דאילו שארי עבודות שחיטה וקבלה וזריקה, מאחר שנעשו בפסול אי אפשר עוד לעשותן בהכשר, משא"כ הולכה, יעוי"ש, - וקשה טובא הא לכאורה הרי"ז פלוגתא דרבנן וב"ב, דרבנן סברי דלא הוי תקנתא בחזרה, וב"ב סבר יחזיר, -- וביותר תיקשה לפום מאי דקאמר הסוגיא לעיל אליבא דרב דבדאיתא לקומץ בעיני' לכו"ע אפשר בחזרה, וקשה הא פליגי בזה אמוראי בזבחים, ומדוע לא קאמרה הסוגיא התם דזה תליא בפלוגתא דתנאי.-

לא ונראה לדבר ברור כי אין ענין סוגיא דידן, דהיינו פלוגתא דב"ב ורבנן לנידון הולכה דשם , והיינו דהולכה עכ"פ עבודה היא לאחר קבלת הדם, - וכבר נתמלא הקדושה במילואה, בזה פליגי אם אפשר לתקן ההולכה הנעשית בפסול, - משא"כ הכא בקמיצת פסול, דהנה הקמיצה במנחה הרי היא כשחיטה בזבח, - ולוא יצויר שחיטה בחזרה, - דאז לכו"ע ישנה בחזרה, - והכא בקמיצה כזו שישנה בחזרה, הרי היא כשחיטה כזו שאפשר לתקן, - ולכו"ע מתקנין, - וזהו סברת הסוגיא לעיל דבאיתא בעיני' לכו"ע ישנו בחזרה, - וגם הכא לפי מה שמוקים דעדיין לא גמרה עבודתה ישנה בחזרה, וכמוש"נ. -

באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0

וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסול. דהא עבד מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר: אלא מדעת. והא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש: שיקדשו פסולין. כגון אם קמץ זר ונותן לכלי מהו שיקדישנו כלי להקטירו: ליפסל. דקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה: רב עמרם אמר. אפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו: ביסא. כלי שרת שבו בוללין מנחה: ומקמץ היכי קמץ. תחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו: טפופה. פישל''א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך: וקפריך דהא כי קמץ עבד גומא. וכי מהדר לקומץ בגומא הוה ליה תוך כלי: ומשני כי מהדר ליה אדופניתא דמנא. בצדי הכלי אצל גומא החזירו והוי כגודש הכלי ונייד למנא ונפיל קומץ ממילא לגומא כדי שיהא ראוי לקמיצת כהן וכיון דממילא נפל למנא נעשה כמי שהחזירו הקוף ולא מקדש ליה כלי ואע''ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת הני מילי כי מהדר ליה איהו ממש אדעתא דלא ליקדוש מקדש ליה (האי) לכלי שמחזירו בהן שמונח על גבי קרקע: קומצין. קומץ מכלי שעל גבי קרקע וה''נ (מקדשין) קומץ מהבלול שעל גבי קרקע: דאיבעיא לן. כלומר לחברינו איבעיא הך בעיא דרב נחמן בעי מאבימי וכדמפרש: קולפי טבי. הכאות טובות: בלעי מאבימי. בלעתי מאבימי כלומר שהיה מנדה אותו: עלה דהא שמעתא. במס' ערכין דתנא חדא שום היתומים ל' יום ותניא אידך ששים ומתרץ לה אבימי בא להכריז רצופין כל ימות השבת מכריז ל' יום: בא להכריז שני וחמישי. מכריז עד ס' יום מיום שמתחיל עד יום שפוסק דהיינו י''ח ימי הכרזה בס' יום ומכריז מי יקנה נכסי יתומים הללו כדי שימכרו ביוקר והיה רב חסדא משבח התירוץ ומבזי אבימי אלמא רב חסדא תלמיד דאבימי הוה: אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליה. נשתכחה הימנו: ולישלח ליה. לרב חסדא דליתי לגביה: מסתייע מילתא. משום יגעתי ומצאתי (מגילה דף ו:): פגע ביה רב נחמן. באבימי: מכלי זה. ראה כלי מונח על גבי קרקע וקאמר כלי זה אם של קודש (זה) היה ראוי לקמיצה: וכיצד מקדשין את הקומץ. לאחר קמיצה: הוצרכתה ג' כהנים. שנים להגביה שני כלים אחד שיקמוץ הימנו ואחד שנותן לתוכו ושלישי קומץ וכהן אחד אינו יכול להגביה שני הכלים דאין עבודה בשמאל: תמיד. י''ג כהנים זוכין בו במסכת יומא בפ''ב (דף כה.): זה הכלל. מתני' היא: סדר עבודות נקט. אותו שכהן אחד עושה זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחתי: מה עבדין לגאו. בהיכל: נכנסין. ביום השבת: שני סדרי. של לחם הפנים שתים המערכות שש המערכת:
וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש. ואע''פ ששירים מפסיקין בין קומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ: א''ר יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת. והא דפליגי חזקיה ורבי יוחנן לקמן בפרק התודה (דף עח:) [גבי תודה] ששחטה על שמונים חלות וקאמר רבא דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא מדעת שאני התם דמתוך שמקדש מדעת מקדש נמי שלא מדעת והא דמשמע בסוף לולב וערבה (סוכה דף נ.) דחזקיה סבר כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת גבי הא דתנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ופריך בגמרא ונייתי במקודשת התם אין כל המים ראוין להתקדש אבל בהתודה כיון דראוין לקדש מקדש שלא מדעת וצ''ע דכיון דאין שיעור למים הרי כולם ראוין להתקדש ונראה דכיון דשלא בזמנו הוא אע''ג דכלי שרת מקדשין שלא בזמנו כדמסקינן בסוף שתי הלחם (לקמן דף ק.) שלא מדעת מיהא אין מקדשין ואע''ג דלילה אין מחוסר זמן: אין מקדשים ליקרב. הקשה ה''ר פטר דלפי' הקונטרס בזבחים פרק המזבח מקדש (דף פז:) משמע שהשיבו ר' יוחנן דמקדשין לכתחילה ליקרב דקאמר התם בעי מיניה ר''ש בן לקיש מר' יוחנן מהו שיקדשו את הפסולין ופי' שם בקונטרס דלענין פדיון קא בעי דאי מקדש הכלי אין להם פדיון א''ל תניתוה כשם שמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלי שרת מקדשין את הראוי להם ואע''ג דמזבח וכבש איירי לענין דאם עלו לא ירדו אייתי מינה ראיה לענין פדיון א''ל לכתחילה ליקרב קא מיבעיא לי הא נמי תנינא שקיבלו פסולין וזרקו את דמן מאי לאו קבלו פסולין וזרקו פסולין פי' הא זרקו כשרין אף לכתחילה יעלו האברים אלמא מקדשי לכתחילה ליקרב ועוד קשה מהא דתנן התם ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכולהו איירי בשנזרק הדם כדמוכח בגמ' דקאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא ירדו נעשו לחמו של מזבח אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם דאם בא לזרוק אינו זורק אמרת אם עלו לא ירדו הכא כו' ומדלא מייתי מכל הני ש''מ דאחר זריקה מיירי ואפ''ה לכתחילה לא יעלו אלמא אין מקדשין לכתחילה ליקרב האברים ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם ועוד קשה דבכמה דוכתי (פסחים דף טז:) אמרינן נטמא הדם לא יזרוק ואם זרק הורצה ולמה לא יזרוק הא כלי שרת מקדשין לכתחילה ליקרב ובפ' שני שעירי (יומא דף סב.) אמרינן נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם למה ישפך וכן בדם פסולין ישפך לאמה ובפ' המנחות (לקמן ק:) תנן נטמאו משהוקדשו בכלי אין להם פדיון דמשמע הא מיקרב לא קרב ויש לדחות כל הני בשעירה אחר כך לכלי חול והא דשמעתין נמי יש ליישב לפי' הקונטרס דהא דמשמע שהשיב לו אין מקדשין היינו לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולים א''נ וזורקן פסולין ועוד קשה לפי' הקונטרס דמדקאמר לכתחלה ליקרב קא מיבעיא ליה משמע שגם רבי יוחנן היה יודע דליקרב קמיבעיא ליה אלא שהיה סבור דמבעיא ליה בדיעבד ולא מיירי כלל לענין פדיון ולפר''ת דמבעיא ליה אם מקדשין הפסולין לענין דאם עלו לא ירדו דאע''ג דאי לאו כלי היה מזבח מקדשם השתא דאיכא כלי גרע שמפסיק בין הפסול למזבח ומסיק דלכתחילה ליקרב מיבעיא ליה אם קידשו הקומץ פסול בכלי אם מעליהו דדילמא כשם שהמזבח מקדש דלא ירד כך כלי מקדש דיעלה ופריך דהא נמי תנינא שקיבלו פסולים וזרקו דמשמע זרקו דיעבד אבל לכתחילה לא יזרוקו והא דקאמר מאי לאו קיבלו פסולין וזרקו פסולין לאו מלשון פסולין דייק אלא המשנה קא מסיים ופירושא דמתני' כך הוא תדע דהא ר''ש בן לקיש דדחי בפסולין נמי מוקי לה מכלל שלא דקדק רבי יוחנן בפסולין: אמר ליה מכלי זה. למאי דמסיק דמגבה ליה כהן יש לתמוה מאי חידוש השיבו מכלי זה ושמא אשמעינן אע''פ שלא נמשח שעבודתו מחנכת א''נ של עץ היה כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר בפרק החליל (סוכה דף נ:) דעושין כלי שרת של עץ: שכן מצינו בסילוק בזיכין. הא מילתא דלא כרבי חנינא דאמר לקמן (דף ח.) לא זו קדושה בלא זו דאיהו לא יליף מילתא ממילתא:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מומלץ להירשם על מנת לשמור את התגובה בחשבון הפרטי שלך.

הערה אישית

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד