דף לד - ב
תנו רבנן: כתוב בתורה שלש פעמים את המילה "טוטפות". א. בפרשת שמע "והיו לטטפת בין עיניך", ב. בפרשת והיה אם שמוע "והיו לטטפת בין עיניכם", ג. בפרשת והיה כי יביאך "והיה לך לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך" [אך לפי המסורת שבידינו גם המילה לטטפת שבפרשת והיה אם שמוע כתובה לטוטפת עם וי"ו].
וכיון שבשתי הפרשיות שבקריאת שמע כתובה המילה לטטפת בלי וי"ו ובפרשת והיה כי יביאך כתובה המילה מליאה עם וי"ו, הרי כאן ד' פעמים שכתובה המילה לטטפת. כי המלא הוא כשנים.
ומזה למדים שבתפילין של ראש צריך שיהיו ארבעת הפרשיות בארבעה בתים, דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר: אינו צריך ללמוד מאופן הכתיבה של המילה לטוטפות בשלשת הפרשיות. אלא למדים שצריך ארבעה בתים מביאור המילה לטטפות:
טט, במקום הנקרא כתפי, פירושו שתים. ופת במקום הנקרא אפריקי, פירושו שתים. ומהמילה לטוטפות המורכבת משתי המילים טט - פת למדים שצריך ארבעה בתים.
תנו רבנן: יכול יכתבם את התפילין של ראש על ד' עורות, ויניחם בתוך ד' בתים העשויים מד' עורות נפרדים? תלמוד לומר בפרשת "קדש לי" "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך" זכרון אחד אמרתי לך, ולא ב' וג' זכרונות! ואם הוא מניחם בארבעה בתים נפרדים הרי זה ארבעה זכרונות.
הא כיצד הוא עושה להכניס ארבע פרשיות בארבעה בתים ושיהיה זכרון אחד?
כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים העשויים מעור אחד [1] [וכיצד עושים: לוקחים חתיכת עור ומניחים אותה בדפוס שיש בו צורת ד' אצבעות, ולוחצים את העור על הדפוס, וכשמתיבש העור מוציאים אותו מהדפוס ונעשים הארבעה בתים מאליהם].
ואם בדיעבד כתבן את ארבעת הפרשיות בעור אחד והניחן בד' בתים על ידי שעשה בקלף שלשה חתכים, חתך בין כל פרשה [2] לפרשה, יצא ידי חובתו.
וצריך שיהא ריוח בין הפרשיות כשיכתבם על עור אחד, כדי שלאחר שיכתבם יוכל לתת כל פרשה בבית בפני עצמו על ידי שיחתוך את העור שבין כל פרשה ופרשה.
וצריך שיהא ריוח ביניהן בין הבתים שיהיו נפרדים זה מזה, דברי רבי.
וחכמים אומרים: אינו צריך לעשות ריוח בין בית לבית.
ושוין חכמים ורבי, שנותן חוט [3] או משיחה [חבל דק] בין כל אחת ואחת מהבתים להבדיל ביניהן [וזהו טעמם של חכמים שלא הצריכו רווח בין בית לבית כי מספיק לדעתם ההבדל שעל ידי החוט או המשיחה, עפ"י הבית יוסף].
ואם אין חריצן [4] החריץ שבין בית לבית ניכר מבחוץ, פסולות התפילין.
תנו רבנן: כיצד כותבן לתפילין? תפלה של יד כותבה על עור אחד את כל ארבעת הפרשיות, ואם כתבה בארבע עורות נפרדים והניחם את ארבעת הפרשיות בבית אחד, יצא. ומכל מקום צריך לדבק [5] את ארבעת העורות שעליהם נכתבו ארבעת הפרשיות, או בדבק או על ידי תפירה.
שנאמר, "והיה לך לאות לסימן על ידך" שגם לך צריך שיהיה רק אות אחת ! כשם שאות אחת מבחוץ, שלאותם אחרים שאינם רואים רק את הבית החיצון, הרי אפילו שבפנים ישנם ארבע עורות, מכל מקום מבחוץ זה נראה כאות אחת, כך אות אחת מבפנים כך לך המניח את התפילין וממשמש בהן, צריך שיהיה אות אחת. ואם לא ידביק את העורות בפנים, הרי על ידי המשמוש בתפילין [שהיו עושים את הבתים מעור דק] ירגיש המניח שיש בפנים כמה עורות, ואין זה אות אחת אלא ככמה אותות. ולכן צריך שידביק את העורות מבפנים, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: אינו צריך לדבק, שאינו מקפיד על אות אחת מבפנים.
אמר רבי יוסי: ומודה לי רבי יהודה ברבי [החכם], שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש העשויין מארבעה בתים, שטולה [שמכסה, מלשון טלאי] בעור את אחת מהתפילין של ראש, ועל ידי שמכסה את ארבעת הבתים בעור אחד נראין עתה התפילין של ראש כבית אחד, ומניחה על היד! וכשרים הן לתפילין של יד ואף על פי שלא דיבק את הפרשיות שבפנים.
ותמהינן: היאך אמר רבי יוסי, מודה לי רבי יהודה, הרי עצם דין זה היינו [6] פלוגתייהו דרבי יוסי ורבי יהודה אם צריך לדבק את הפרשיות בפנים, שרבי יהודה סובר שצריך לדבק, והיאך אמר רבי יוסי שלא הצריך רבי יהודה לדבק?
אמר רבא: מדבריו של רבי יוסי נשמע, שחזר בו רבי יהודה וסובר שלא צריך לדבק, ולכן אמר רבי יוסי שמודה לו רבי יהודה.
ופרכינן: איני, היאך אפשר לומר שעושים מתפילין של ראש תפילין של יד, והא שלח רב חנניה ואמר משמיה דרבי יוחנן: תפלה של יד עושין אותה מותר לשנותה לתפלה של ראש [7], אבל תפלה של ראש אין עושין אותה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה! ותפילין של ראש קדושתם חמורה כי רוב המילה "שדי" נמצאת בהם. השי"ן בבית של התפילין והדלי"ת בקשר של הרצועה. אבל בשל יד אין בהם אלא היו"ד ברצועה של התפלין.
ועוד, שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ותניא: רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש. ולכן אסור להוריד תפילין של ראש מקדושתם ולעשותן תפילין של יד.
ואם כן איך אמר רבי יוסי שאפשר לעשות מתפילין של ראש תפילין של יד?
ומשנינן: לא קשיא, הא דברי רבי יוחנן שאין עושים מתפילין של ראש תפילין של יד מדובר בעתיקתא, בתפילין שהונחו כבר בראש ואז אסור להורידם לקדושה קלה ולעשותם תפילין של יד.
והא דברי רבי יוסי שעושים מתפילין של ראש תפילין של יד מדובר בחדתתא, בתפילין שעדיין לא הונחו בראש, וכיון שכן, עדיין לא התקדשו בקדושת של ראש שיהיה אסור להורידם ולעשותם תפילין של יד.
והוינן בה: ולמאן [8] דאמר במסכת סנהדרין הזמנה מילתא היא הזמנה ויחוד לדבר, נחשב כאילו הדבר נעשה בפועל, ואם כן כאן כשהזמין את התפילין להניחם בראש, אף על פי שלא הניחם, נחשב הדבר כאילו הניחן בפועל, ואסור להורידן ולעשותן תפילין של יד. ואם כן איך מותר לשנות מתפילין של ראש לשל יד?
ומשנינן: זה מדובר כגון דאתני [9] עלייהו מעיקרא בתחילת עשיית התפילין של ראש התנה עליהם לעשותם לשל יד אם יצטרך לכך, ולכן מותר לשנותם.
תנו רבנן: כיצד סדרן כיצד סדר הנחת הפרשיות בבתים?
פרשת קדש לי, ופרשת והיה כי יביאך מימין. ופרשת שמע, פרשת והיה אם שמוע משמאל!
והוינן בה: והתניא איפכא, שקדש והיה כי יביאך משמאל, ושמע והיה אם שמוע מימין?
אמר אביי: לא קשיא. כאן שכתוב קדש והיה כי יביאך מימין, היינו מימינו של קורא, כאן שכתוב ששמע והיה אם שמוע מימין, היינו מימינו של מניח. שצד ימין של הקורא את הפרשיות מבחוץ הוא צד שמאל של המניח את התפילין, והקורא את הפרשיות מבחוץ קורא אותן כסדרן [10], כסדר שהן כתובין בתורה, קודם הפרשה המוקדמת בתורה ואחר כך את הפרשה המאוחרת בתורה.
הלכך, זה שכתוב קדש והיה כי יביאך מימין, היינו מימין הקורא, שכשהוא קורא כדרך שקוראים מימין לשמאל, נמצא דפרשת קדש והיה כי יביאך שהן המוקדמות בתורה הן לימין הקורא, ופרשת שמע והיה אם שמוע, הן לשמאל הקורא.
וזה שכתוב הפוך, שקדש והיה כי יביאך משמאל, הכוונה על המניח, שהוא ימין של הקורא [וידועה שיטת רבינו תם והתפילין שנקראים על שמו תפילין דרבינו תם, שסדר הפרשיות בהם הוא כזה: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע [11], שמע [12]].
אמר רב חננאל אמר רב: החליף סדר פרשיותיה של התפילין, פסולות.
הערות
[1] הבית יוסף (ל"ב ל"ח) הביא מספר התרומה שאם תפר כמה עורות יחד הרי הם נחשבים עור אחד ואפשר לעשות מהם בית של תפילין. אך טוב ונכון לעשות מעור אחד ממש בלי תפירה. אך הב"ח חולק וסובר שעורות שמחוברים על ידי תפירה אינם נחשבים עור אחד ואי אפשר לעשות מהם בית לתפילין. ולענין דיבוק כמה עורות יחד בדבק אם נחשב כעור אחד או לא. הביא בזה הביאור הלכה (ל"ב ל"ח) כמה דעות. דעת המחצית השקל שדיבוק הוא כמו תפירה ותלוי במחלוקת הב"י והב"ח. ובהגהות הגר"ח צאנזר כתב שדיבוק עדיף מתפירה ומועיל לפי כולם להיות עור אחד. ודעת החתם סופר בתשובה שדיבוק לפי כולם אינו מועיל. ובאור זרוע מוכח שדיבוק הוא כמו תפירה. ואם כן דין דיבוק תלוי במחלוקת הב"י והב"ח בתפירה. והגרע"א בתשובה (י"א) כתב, שבגט שצריך שיהיה ספר אחד ולא שנים, פסק הרמ"א שאם הדביק שני דפים וכתב עליהם את הגט זהו ספק אם הגט כשר. והיינו שזהו ספק אם דיבוק מועיל להיות אחד, ואם כן הוא הדין בתפילין שצריך עור אחד הרי זה ספק אם דיבוק מועיל.
[2] הט"ז (ל"ב ל"ו) הקשה שאם חתך את הקלף בין פרשה לפרשה הרי זה כמו שכתב כל פרשה בקלף נפרד ואין זה נחשב שכתבם בעור אחד. ועל כן פירש באופן אחר, שמדובר שכתב את הפרשיות בחלק התחתון של הקלף. וחתך מלמעלה בקלף החלק מול ההבדל שבין פרשה לפרשה. ואת הקלף החלק החתוך הכניס בארבעת הבתים. והפרשיות נמצאות מתחת לבתים וזה באמת נחשב שהפרשיות בקלף אחד. כיון שבין הפרשיות לא חתוך כלום.
[3] התוס' הביאו בזה שתי דעות אם הדין שצריך לתת חוט או משיחה בין בית לבית זה רק כשכתב את כל הפרשיות בקלף אחד. או אפילו כשכתבן בארבעה קלפים נפרדים. והמחבר (ל"ב נ"א) פסק שצריך לתת חוט או משיחה גם כשכתבם בד' קלפים. ותמה הט"ז (ס"ק ל"ח) אם כן מדוע הזכיר המחבר דין זה גם בכתבן בקלף אחד, והרי לדעתו אפילו בד' קלפים צריך חוט או משיחה ומדוע היה צריך לומר זאת גם בכתבן בקלף אחד. וביאר הט"ז שבד' קלפים זה רק לכתחילה ואם לא הניח חוט ביניהם כשר בדיעבד. אך כשהם בקלף אחד בזה החוט הוא לעיכובא ואם לא הניח חוט ביניהן התפילין פסולות. ובדעה זו שצריך חוט רק כשכתב בקלף אחד, תמה הקרן אורה מה שייך החוט שהוא בין הבתים לפרשיות שהן בקלף. ובעיקר דין חוט או משיחה בשטמ"ק הביא בזה פירוש אחר שהכוונה שצריך לכרוך כל פרשה בחוט, ולדבריו מיושבת קושיית הקרן אורה שהרי באמת מניחים את החוט על הפרשיות.
[4] פירש רש"י שעשה מבפנים ארבעה בתים נפרדים וביניהם מחיצות. אך מבחוץ אין החריץ ניכר. והשטמ"ק הקשה איך יתכן שיהיו ארבעה בתים ולא יהיה החריץ ניכר מבחוץ. וכתב לפרש שזה באופן שכיסה את הבתים בעור אחד ועל ידי זה אין החריץ ניכר. והחתם סופר בתשובה (או"ח ה') גם כן התקשה בזה איך יתכן ארבעה בתים והחריץ אינו ניכר. וביאר שהרי הסופרים מדביקים בתפילין של ראש בין בית לבית כדי שלא יתפרקו הבתים זה מזה ויתקלקל הריבוע. ולפעמים על ידי הדיבוק אין החריץ ניכר. ועל זה נאמר בגמ' שאם אין החריץ ניכר פסולות התפילין.
[5] הגרע"א בתשובה (ח"א תשובה יא) הביא שהבית שמואל (אהע"ז סי' ק"ל) הוכיח מכאן שעל ידי דיבוק נהיה הכל אחד, שהרי רבי יהודה סובר שצריך אות אחת מבפנים ומבואר כאן שדיבוק מועיל לזה, הרי מוכח מזה שדיבוק עושה לאחד. והוא הדין לגט שצריך ספר אחד אם ידבק שני דפים יחד ויכתוב עליהם את הגט יהיה כשר. והגרע"א וכן הגאון רבי מרדכי בנעט בביאור מרדכי דחו ראיה זו על פי מה שכתב רש"י כאן (ד"ה והיה) שהחסרון בארבעה קלפים הוא, שלזה שמניח את התפילין וממשמש בהם ניכר שהם ארבעה קלפים. ואם כן שכל החסרון הוא משום המשמוש, לזה מועיל דיבוק ושוב אין היכר במשמוש שהם ארבע. אך במקום שצריך שיהא אחד ממש יתכן שדיבוק אינו מועיל.
[6] הקשה בקרן אורה הרי יש לומר שבאותן תפילין של ראש היו הפרשיות בקלף אחד ומפורש לעיל ששל ראש בקלף אחד כשר ולכן הכשיר רבי יהודה לעשותן של יד. ותירץ שאם כן לא שייך לומר ומודה רבי יהודה כיון שאין זה שייך כלל למה שחלק רבי יהודה עם רבי יוסי. והשפת אמת רוצה לחדש שלפי רבי יהודה יהיה פסול אפילו אם היו הפרשיות בעור אחד. שהרי כשמכסה את השל ראש בעור עדיין נשאר המחיצות בין הבתים מבפנים. וכיון שטעמו של רבי יהודה הוא שכשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים. אם כן כמו שבחוץ אם יש ארבעה בתים פסול לשל יד [ולכן צריך לכסות את הבית מבחוץ בעור אחד] כמו כן כשיש מחיצות מבפנים בין הבתים והם ארבעה בתים מבפנים גם כן פסול לרבי יהודה לשל יד [לפני שחזר בו רבי יהודה והודה לרבי יוסי].
[7] מבואר כאן בגמ' שתפילין של יד קדושתן קלה משל ראש ולכן מותר לשנותם ולעשותם לשל ראש. ותמה בקרן אורה שהרי מבואר בשו"ע שקלף שעיבדו אותו לשם מזוזה פסול לתפילין, כי קדושת מזוזה קלה מקדושת תפילין ועיבוד לשם קדושה קלה אינו מועיל לקדושה חמורה והרי זה שלא לשמה. ואם כן איך העיבוד והכתיבה לשם תפילין של יד שהיא קדושה קלה מועיל לתפילין של ראש שהם קדושה יותר חמורה. ותירץ שתפילין מצווה אחת הם ולכן מועיל הלשמה לשם של יד גם לשל ראש. ורק מזוזה שהיא מצווה נפרדת לא מועיל העיבוד לשם מזוזה שהיא קדושה קלה לתפילין שהם חמורות.
[8] כתב הרמ"א (או"ח מ"ב ג') שקלף שעיבדו אותו לשם תפילין אסור להשתמש בו לדברי חול. ואף על פי שפוסקים להלכה שהזמנה לאו מילתא ואינה אוסרת, זה דווקא בדברים שהם תשמישי קדושה. אך דברים שהם גוף הקדושה בהם הזמנה מילתא, וקלף הוא גוף הקדושה וכיון שהזמינו להיות לתפילין אסור להשתמש בו לדברי חול. והגרע"א בתשובה (ח"א ב' ג') הקשה מסוגיא זו, שמבואר שתפילין שייחדם לשל ראש תלוי במחלוקת של הזמנה מילתא אם מותר להורידם לשל יד, והלא תפילין הם גוף הקדושה ובזה כולם מודים שהזמנה מילתא היא. ומתחילה רצה הגרע"א לתרץ שבהזמנה לגוף הקדושה אוסר הרמ"א רק להוריד לדבר חול. אך לקדושה קלה מותר להוריד. אך תמה על זה שכמו שלמאן דאמר הזמנה מילתא מבואר כאן בסוגיא שאסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה. הוא הדין בהזמנה לגוף הקדושה שגם כן יהיה אסור להוריד לקדושה קלה. והחזו"א מבאר שתפילין של יד ושל ראש הם באמת קדושה אחת. ורק כבוד הקדושה של ראש הוא יותר משל יד. ולכן בזה משום הזמנה לגוף הקדושה אין לאסור להוריד משל ראש לשל יד כיון שקדושתם אחת. והגרע"א תירץ שיש באמת מאן דאמר בגמ' שסובר שגם בגוף הקדושה הזמנה לאו מילתא. וזוהי כוונת הגמ' כאן ולמאן דאמר הזמנה מילתא. כי יש מי שחולק גם באופן זה [של גוף הקדושה] וסובר שהזמנה לאו מילתא. והגר"ח (פ"א מתפילין הי"א) תירץ, שלפי המאן דאמר הזמנה מילתא היא. כל צורה של הזמנה מועילה, אך להלכה שהזמנה לאו מילתא ורק לגוף הקדושה מועיל, הרי כל מה שמצאנו שמועיל זה בעיבוד קלף לשמה, והרי הדין עיבוד לשמה בתפילין הוא לשם תפילין סתם, ולא מעבדים לשם של ראש אלא רק לשם תפילין סתם. ולכן ההזמנה שחלה היא רק קדושת תפילין ולא קדושת של ראש, וזהו שמבואר כאן בגמ' שלמאן דאמר הזמנה לאו מילתא מותר להוריד תפילין של ראש חדשות שלא השתמשו בהם ולעשותם של יד.
[9] ומבואר בשו"ע (או"ח מ"ב ב') שאם התנה עליהם, הרי זה מועיל גם אם כבר השתמש בהם שיהיה מותר לשנותם לשל יד.
[10] כתב התרומת הדשן (סי' מ"ט) שכיון שרואים כאן שיש ענין של קריאת הקורא העומד כנגד התפילין, צריך גם כן שיהיו הפרשיות מגוללות מהסוף להתחלה, כדי שיהיו מונחות כנגד הקורא בצורת קריאה. והובאו דבריו ברמ"א (ל"ב מ"ו).
[11] והתוס' הקשו עליו מהמכילתא שמפורש בה שסדר הפרשיות הוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמע. ומכח קושיא זו חידשו התוס' שנאמר בתפילין גם סדר כתיבתן. וצריך לכתוב את הפרשיות כסדר שהן כתובות בתורה, ועל זה נאמר במכילתא ששמע קודמת לוהיה אם שמע היינו לסדר כתיבתן. אך בהנחתן בתפילין בזה והיה אם שמוע קודמת לשמע. וכתב הגרי"ז (פ"ה מתפילין ה"א) שלכאורה כל דין זה שיש סדר כתיבה הוא רק לדעת ר"ת כדי ליישב את הקושיא מהמכילתא. אך לדעת רש"י הרי אין שום ראיה לחידוש זה, כי המכילתא כפשוטה שזהו באמת סדר ההנחה בבתים ומנין לנו לחדש שיש דין מחודש של סדר כתיבתן. אך בשו"ע מוכח לא כך. שפסק כדעת רש"י ששמע קודמת לוהיה אם שמוע, ומכל מקום פסק שצריך גם כתיבה כסידרן בתורה.
[12] בראשונים מבואר שמחלוקת רש"י ור"ת היא גם בתפילין של יד כיצד הסדר. והגרי"ז (פ"ה מתפילין ה"א) הביא שהגר"ח הקשה בזה מה שייך סדר בתפילין של יד. והרי אם כתב הפרשיות של יד על ארבעה קלפים כשר. והיינו שכל פרשה היא נפרדת מחברתה. ואם כן מה שייך כלל דין סדר בזה.
א דף לד עמוד ב' ת"ר יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות הא כיצד כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד, ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא, ויצויר זה כגון שחלק למטה ומחוברים קצת למעלה כמבואר בשט"מ שם, - ומאד תמהני על הרמב"ם שלא הביא בהלכותיו האי דינא דברייתא שאם כתבן הד' פרשיות דשל ראש בעור אחד דכשר בדיעבד, אשר כנראה לכאורה מהסוגיא דלית מאן דפליג בזה, ולפלא שלא עמדו בזה הנו"כ, והנה טרם שנבוא ליישב השמטת דין זה נקדים לבאר עוד ענין אחד כאשר יבואר.
ב הנה מצינו פלוגתא רבתא בדין דיבוק ע"י דבק אם נקרא עור אחד, ה"ה הבעל התרומות והאגודה סברי דחיבור ע"י דבק נקרא עור אחד, - והב"ח יצא לחלוק עליהם, - ולכאורה נראה להביא ראי' לדברי הב"ח ולומר דדיבוק לא נחשב לעור אחד, והוא מהא דאיתא בסוגיא זו לקמן בברייתא בתפילין של יד דאם כתבן בארבע עורות והניחם בבית אחד יצא וצריך לדבק וכו' דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך, ולכאורה מדוע סבר ר' יוסי דאינו צריך הלא מסתברא דמובחר איכא בעור אחד, ומה מגרע הדיבוק, והפוסקים כתבו דיותר מובחר בעור אחד, כן כתבו הרמב"ם והטור וכל הפוסקים, ואם אמרינן דדיבוק עושה לעור אחד א"כ מדוע לא חש לזה ר' יוסי בכדי לעשות מובחר, וע"כ דסבר ר' יוסי דדיבוק לא מעלה ולא מוריד, ואעפ"י שרבי יהודה סבר דדיבוק מהני לעשותם אחד, אבל לרבי יוסי דקיי"ל כוותי' מוכח דדיבוק לא מהני כלל.
ג אבל נראה דיש לדחות והוא דאעפ"י שיש מצוה בלכתחילה לכתוב הד' פרשיות על עור אחד, והוא מטעם דר' יהודה דדריש והי' לך לאות כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים, - אפשר דאעפ"י שהדבק עושה חיבור והם עור אחד, אבל עדיין אין זה אות אחת כיון שעכ"פ ניכר שהם מדובקים, ואין זה בדמיון לאות אחת שמבחוץ שאינו ניכר שום דיבוק, והרי הוא אחד ממש, ובשלמא לר' יהודה כיון דהוי להרובא אות אחת גם מבפנים, וגם סבר דדבק הוי חיבור מעליא ועושה אותם לעור אחד שפיר דמי, אבל לר' יוסי דאין זה אלא מצד מובחר, סבר דלא יתוקן המובחר בהדיבוק, כיון שעכ"פ עדיין יש היכר הבדל בין הפרשיות.
ד עוד נראה דכיון דע"כ הגוילין נתקדשו, אין זה מהנכון להיות בתור משמשין להשניי' דע"כ אין לדבקם רק באופן שיבוא אחד על חבירו, ואין בזה הידור, - ובשלמא לר' יהודה כיון דזה עיכוב בדין הרי"ז כאילו התנו מעיקרא על מנת כן, מה שאין כן לר' יוסי. -
ה והנה לכאורה יש להוכיח כהב"ח מסנהדרין פ"ט ע"א דפריך שם אי הכי תפילין נמי אי עביד ארבעה בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיא קאי והאי לחודיא קאי, ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא האמר ר"ז בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול יעוי"ש, והנה יש להבין הא דאנח הבית החמישי אם בהנחה בעלמא בלא דבק, א"כ אין זה כלום, וע"כ ע"י דבק, ואם אמרינן דדבק הוי חיבור גמור להכשר, אם כן למה להש"ס לומר דפסול מטעם דר"ז שאינו רואה את האויר תיפ"ל דגרוע ועומד הוא מטעם החמשה בתי, - אבל אם אמרינן דדבק לא מהני להכשר, א"כ לא מהני ג"כ להיות פוסל, מטעם החמשה בתי, ולהכי קאמר הש"ס דיש פסול משום שאינו רואה את האויר, - ומצאתי לאחרונים שעמדו בזה.
ו אולם יש לדחות דהכא לכו"ע לא הוי דבק חיבור והיינו דבשביל איסור בל תוסיף סופו להפרד, ומטעם זה לא הוי גרוע ועומד כיון דסופו להנטל מזה, וע"כ אף אם אינו נעשה זקן ממרא בשביל זה, אבל איסור בל תוסיף ודאי איכא, וכן כתב הב"ח סקי"ט, ומטעם זה אפשר דלא הוי גורע להמצוה כיון דסופו להפרד, וממילא לא הוי הדבק חיבור, וראי' לזה מהא דתנן בפרי"ב דפרה מ"ט והבגד שהוא תפור בכלאים חיבור לטומאה, ואינו חיבור להזיי', וזהו בשביל דסופו להפרד מטעם איסור כלאים יעוי"ש, וע"כ הא דהוי חיבור לטומאה הוא מדרבנן, כן יש להוכיח מסוגיא דשבת מ"ח ע"ב, - ועי' ברמב"ם פרי"ב מפרה ה"ד, ולפי"ז שפיר מיירי דמנח הבית החמישי בדבק, ומ"מ לא הוי גרוע ועומד, ורק הפירכא משום דר"ז מהא דאינו רואה את האויר, וכמו שנתבאר.
ז אמנם בעיקר הדבר כבר הכריע רבינו הגר"א ז"ל ממשנה פרי"ח דכלים מ"ח דתנן שם התפלה של ראש ארבעה כלים, ומבואר שם דנעשים אב הטומאה לטמא אדם וכלים, וכל בית שבו הוי כלי קבול בפני עצמה מפני הפרשה המונחת בתוכה, ותנן שם התיר קציצה הראשונה היינו שסתר את הבית, ואח"כ תקנה טמאה טמא מת וכו' ופירש רבינו הגר"א ז"ל שם בשנות אליהו דמכאן מוכח דלא בעינן בתפילין מעור אחד, דאם בעינן מעור אחד היאך אפשר לתקנה כמבואר שם.
ח והנה לכאורה אפשר לדחות דהמשנה ר' יהודה היא דסבר דחיבור בדבק הוי חיבור מעליא כמבואר לעיל, אבל דוחק לומר סתם משנה כיחידאה, ועוד דהרמב"ם פסק לההיא משנה בפר"ז מה' כלים הי"ב, ואילו הכא פסק כר' יוסי, וא"כ מוכח דדעת הרמב"ם כמו שמפרש הגר"א ז"ל.
ט וראיתי בספר עמו"א סי' א' כתב לדחות דמפרש המשנה שלא חתך הקציצה, אלא התיר הקמטים ונפשטה הקציצה ששוב אינה מקבלת טומאה כדין כלי עוד פשוטיהן טהורין ותנן כלים פרכ"ו מ"ב כיס טמא נפשט טהור, ולפי פירוש זה מתפרשה המשנה דרק בשביל הפישוט נטהרה, וכשחזר ותקנה טמאה משום חיבור, עכת"ד, אבל דבריו תמוהין מדברי התוס' שבת ס"ג ד"ה מניין שהקשו וז"ל וא"ת ואכתי בגד כל שהוא למה הוא טמא והא בעינן שיטלטל מלא וריקן וי"ל דראוי הוא לכוף ולקפלו וליקח בו מרגליות או מחט יעוי"ש, והנה לפי"ז אם נפרש המשנה דלא קצץ הבית רק התיר ופשט, א"כ אכתי ראוי לתיקון זה לעשותו כמו שהי' מקודם, וא"כ מקבל טומאה ופשיטא דלא פרחה טומאה מזה, ואעפ"י שיש להקשות על התוס' מהא דצרור המעות דאיתא שם במשנה וחכמים מטהרים, וכבר עמד בזה בגיוה"ש שם ובתוס' ר"ע, - אבל נראה דיש לומר דשאני עור דלא הוי כלי ואינה עומדת להיות כלי, ורק בשעשה כלי אז יש לה חשיבות, משא"כ בגד דיש לו חשיבות מצד עצמו, ועומד לזה, עי' בתוס' אנשי שם, והכא עדיף טפי דע"כ לא ביטלו הבעלים את הבתים הנשארים משימושם ובדעתם לתקן, דאל"כ הרי בביטול אחת יש לחשבן לביטול גמור ופרחה טומאה לגמרי, והרי"ז ככלי שנשברה וחזר ותיקנה דפרחה טומאה לגמרי, והוי כמו סנדל שנפסקה תרסיותיו, וע"כ דהכא מיירי שבדעתו לתקנן, וממילא דעתו להשתמש בהבתים הנשארים, וממילא הרי"ז כמו כלי שנשברה ויחדו לתשמיש, ותשמיש תפילין לא גרע, וממילא אין כאן טהרה מפני ההיתר והפישוט ולפי"ז הכא בהאי בית שעכ"פ עומד לזה להיות בית לתפילין, ופשיטא דלא נטהר בהאי היתר ופישוט. ומטעם זה ע"כ פירושו של הגר"א אמת דמפרש שקצץ הבית לגמרי, ומזה מוכח דדבק מהני לעשות חיבור, ומוכח דחיבור ע"י דבק הוי חיבור מעליא.
י וראיתי בספר בגדי כהונה סימן א' שמביא ראי' מהמשנה דכלים ולא ראה דברי הגר"א ז"ל, ומוסיף עוד ראי' ממשנה מפורשת פרכ"ג דכלים מ"א דתנן שם האוכף שנקרע הנוגע במה שבתוכו טמא מפני שהתפר מחברו, ופירש הרב ברטנורא אם נטמא האוכף במת כשם שנוגע בו טמא כך הנוגע במה שבתוכו טמא מפני שהתפר מחברו ועושהו אחד עכ"ל וא"כ כמו שהנוגע בו טמא לשרוף תרומה וקדשים, כן הדין הנוגע במה שבתוכו לשרוף תרומה וקדשים, וכיון דלקולא אמרינן דהוי כאחד ע"כ מוכח דמהני דבק, עכת"ד, אבל תמוה טובא דהתם ע"כ טעם אחר יש בזה, והוא דכיון דכן דרך האוכף להיות מוכין בו, ובא תפור, והתפירה עושהו אוכף, מפני שכן דרכו, וגם על מה שבפנים אם רק יש לו התחברות עם מה שבחוץ תורת אוכף עליו, והכוונה שהתפירה מחברתו ועשהו אחד שכתבו היינו שע"י החיבור נעשה אוכף, והבן.
יא ובעיקר הענין נראה דאישתמיט מיני' דהגאון עמו"א תוספתא ערוכה בפר"ד דב"ב דכלים דתניא שם תפלה אימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה קיצעה אעפ"י שהוא עתיד ליתן בה את הרצועה טמאה, ומאימתי טהרתה של יד משיתיר משלש רוחות, ושל ראש משיתיר משלש רוחות ובין קציעה לחברתה, וכן כתב הרמב"ם בפר"ז דכלים הי"ד, והנה ע"כ הפירוש הא דשלש רוחות בשל ראש, היינו אשר כל בית ובית לא נטהר עד שיהי' ניתר משלש רוחותיו שיש לו, וגם יהי' נפרד לגמרי בבין הקציעה לחברתה, - והאי בין קציעה לחבירתה ע"כ לא יצוייר רק אם נחתך, דבזה לא שייך התרה והפישוט, וע"כ הכוונה חיתוך, ואין לו עוד התחברות עם השלש בתים, וכן פירש המבאר שם, ולפי"ז ע"כ אין לפרש שם בהמשנה דהכוונה פישוט בלא קציצה וחיתוך.
יב ומזה יש להשיב גם על מה שראיתי בספר גב"ע סי' ב' מקשה דמדקתני במשנה התיר קציצה הראשונה ותקנה משמע דאם לא תקנה וגם לא חשב לתקן דנטהרו עוד מטומאתן הראשונה, א"כ ע"כ תליא טומאתן בהכשירן דבזמן שהן כשרין וראוין לצאת בהן מצות תפילין אז תורת כלי עליהם, אבל אם הם תפלין פסולין ואינן ראוין לצאת בהן מצות תפילין בטלה מהן גם תורת כלי אעפ"י שיש להן עדיין בית קיבול, וא"כ מ"ש מכל כלי שנשברה וחזרה ותקנה דפרחה טומאתה הישנה יעוי"ש, אבל אישתמיט מיני' התוספתא, ודברי הרמב"ם שפסק דלא פרחה הטומאה רק מהבית שנפרד, - אבל השלשה הבתים עדיין טמאים הם כיון שמשתמשים הם להפרשיות הכשרות המונחות בהם, ומטעם זה כשחזר ותיקן הבית הנפרד והנקצץ נתבטל להשאר ודינו כגוף אחר עם השאר, ומטעם שגוף אחד הוא, ומזה ראי' שאומרים לדבק כי טוב הוא.
יג והנה הרמב"ם בפיה"מ שם מפרש להדיא שנחתכו ונתפרו, - הרי מבואר דמפרש דהתיר קציצה שחתך, וגם דתקנה היינו תפירה, הרי מבואר להדיא כפירושו של הגר"א ז"ל ומבואר דדבק מהני להיות עור אחד, - ומצאתי בספר בגדי כהונה שמביא בשם שו"ת מ"ע סי' ל"ח שמביא לדברי הרמב"ם בפיה"מ, וכל זה נעלם מהגאון עמו"א.
יד אמנם דעת התוס' בסוטה ח"י ד"ה כתבה דחיבור ע"י תפירה לא מהני, ובגט אם חיבר שני קלפים ע"י תפירה לא מהני, וראייתם מר"ה כ"ו דשופר של פרה פסול מטעם דכיון דקיימו גילדי גילדי הוי כשנים ושלשה שופרות ורחמנא אמר שופר אחד דוקא יעוי"ש, ולכאורה מ"ש תפילין הלא גם בתפילין הדין דבעינן שיהי' הבתים הארבעה דשל ראש מעור אחד וא"כ ע"כ לא מהני להיותם אחד ע"י תפירה, או דבק, אבל קשה טובא לפי"ז מהמשנה דכלים פרי"ח מ"ח כדלעיל. -
טו ונראה לבאר דשני ענינים הם הא דתפילין מהא דשופר וגט, וכאשר יבואר.
טז הנה התנא שונה הכא ואם כתבן בעור אחד יצא, והיינו שאם עשה עור אחד וכתב בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד יצא, - ולכאורה קשה טובא מאי לשון יצא דמשמע דיעבד הא לכתחילה לא, וקשה הלא אדרבה כיון דאמרה תורה זכרון אחד בעינן, א"כ טפי אית לן לאהדורי להיות אחד, וא"כ איכא מובחר אם כתבו בעור אחד ג"כ, ומצאתי בחידושי הרשב"א למנחות שם שהקשה בזה, וכתב לתרץ דכיון דבאמת הפרשיות חלוקות בתורה וכתובות בג' מקומות כל אחד בפני עצמה, ומטעם זה אין ראוי לומר שיצוה הכתוב לעשותם בעור אחד ממש, משום זכרון אחד, משום דא"כ גם בלא חילוק ד' פרשיות הוי לן למיעבד להו ושיכתבם כולם בדף אחד, אבל כיון דצריך לכתוב כל אחת בפני עצמה ולא שיעשה כולן בדף אחד, כמו כן ראוי לחלקם שתהא כל אות בפני עצמה בעור בפני עצמו, דכמו דכתיב בההיא פרשה ולזכרון בין עיניך שיש במשמע חד זכרון, כמו כן כתיב בהנך ולטוטפות דמשמע כל חד בפני עצמה, א"כ אין לדחות משמעות זו מפני זו, וכל זמן דאיכא לקיים משמעות שתיהן יש לנו לקיים ולומר דכל חדא בפני עצמה כתב להו, ולזכרון דמשמע חד זכרון דליקו אבתים, ומ"מ קאמר דאם כתב בקלף אחד הפרשיות, הואיל דכל אחת כתב כתיבה בפני עצמה יצא, אבל אם חלקם בד' קלפים כל פרשה ופרשה בעור אחד בפני עצמה כש"כ דעדיף טפי עכ"ל ושפתים יושק, עכ"פ יוצא מזה דבתפילין שתים שמענו היינו דבעינן פירוד, וגם דיבוק בכדי שיקויים שתי המשמעות, - ולכן יש לומר דאעפ"י שאמרה תורה זכרון אחד גבי תפילין ודרשו חז"ל אבתים, אבל אין עיכוב עור אחד בזה מפני המשמעות דלטוטפות דמשמע פירוד, - ולכן כמו שחזינן גבי פרשיות דבעינן פירוד היינו כל פרשה ופרשה בפני עצמה, ומ"מ כשר בעור אחד אם רק עשה ריוח ביניהם, הנה כן גם בבתים אם עשאן בעורות נפרדות ודבקן בתפירה או בדבק שפיר דמי, -- והוא מטעם דקרינן בזה שתי המשמעות היינו פירוד ודיבוק, - ומטעם זה אינו דמיון לשופר אחד שהתם הקפידא דוקא אחד, וכמו כן גבי גט שהקפידה תורה על ספר אחד, ולא שני ספרים, - וממילא גם התוס' מודים דבתפילין מהני תפירה או דיבוק כסתם משנה דכלים כדלעיל.
יז והנה הא דתניא דתפלה של יד כותבה על עור אחד, ואם כתבה בארבעה עורות והניחם בבית אחד, יצא וצריך לדבק, שנאמר והי' לך לאות על ידך כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים דברי ר' יהודה, ולכאורה קשה טובא הלא לדברי ר' יהודה דבעינן גם מבפנים אות אחת דוקא, ומהני הדיבוק בתפירה או בדבק כדפירש"י, - וקשה מזה להתוס' דפשיטא להו דבמקום דבעינן אחד לא מהני הדיבוק לעשותם אחד, הנה הבי"ש באה"ע סי' ק"ל סק"ח עמד בזה בצ"ע, - והעמו"א כתב בזה דבפנים כיון דלא מתחזי מחשב חיבור ע"י תפירה גם כן, ודחוק הוא, דכיון דבעינן מן הדין אחד מה לי אם מתחזי או לא מתחזי, ואם אמרינן דאם לא מתחזי אין זה גרעון בהא דאמרה תורה אות אחד, -- א"כ למה בעינן להא דדבק כלל.
יח אמנם לפי מה שביארנו לעיל יש ליישב גם הכא, באופן זה, והוא לפי סברת הרשב"א שכתבנו לעיל, והיינו דהכא גם בפרשיות בשל יד אעפ"י שאמרה תורה דבעינן שתהינה כתובות בעור אחד בכדי שתהי' אות אחת, אמנם כיון שבאמת כתובות הן בתורה כל פרשה ופרשה בפני עצמה וגם במקום אחר, נמצא דבתורה עצמה הן אותיות מיוחדות ונפרדות, וגם הכא בתפילין ניכרות הן כל אחת בפני עצמה בהפסק בין פרשה לפרשה, הנה בזה סבר ר' יהודה דסגי כשהם אות אחת אף ע"י מלאכותי, וזהו כשהם אחת בדבק או בתפירה, והביאור בזה דלא הקפידה תורה בחיוב אחד דוקא, אלא בעינן שתהי' בדמיון נראה כאחד, ובזה ע"כ יובדל האות החיצוני מהאות הפנימי, שהאות החיצוני שהוא הבית בזה ע"כ כוונת התורה אות אחת בחיוב כמו דכתיב לאות על ידך, - והיינו אות אחת, משא"כ האות הפנימי שהוא הפרשיות ע"כ הכוונה אחת בשלילה, ולא בחיוב, והוא מהטעם כיון דבאות הן בפירוד בלא"ה הן בהתורה, וגם זה בכתיבה שבאות מחולקות בהפסק, ולהכי שפיר סגי באות המלאכותי שהוא ע"י דבק או תפירה, וממילא אין זה שייכות להא דשופר אחד, ולספר אחד דגבי גט, - זהו מה שנראה בביאור שיטת התוס', ונכון מאד.
יט ובעיקר הדבר, לענין גט אם פסול במדובק מבואר בארוכה בספר בגדי כהונה להגאון ר' משלם זלמן כהן בסי' א' שמבאר שם דפליגי בזה התלמודים בבלי וירושלמי, - ומדייק שם בדברי הרמב"ם בפרי"ד מגירושין דשינה מלשון המשנה דבהמשנה תנן כתב על העלה של זית דמשמע עלה אחת, והרמב"ם שינה וכתב על העלין, וע"כ הכוונה בדיבוק עלין הרבה, ובזה מיושב קושיות הירושלמי דפריך שם בפר"ב דגיטין על העלה של זית ולאו כמקורע הוא, והירושלמי ע"כ סבר דדיבוק לא מהני, והרמב"ם שינה וכתב עלין להורות דדיבוק מהני יעוי"ש, ודפח"ח. -
כ והנה יוצא מזה לנידון דידן דלכו"ע מהני דבק או תפירה בבתים של ראש להיות דינם כעור אחד.
כא שם ברש"י ד"ה וצריך וכו' ויהי' מדובק למטה עור אחד וכו' ויש לעיין למה לן האי דיבוק דלמטה, הלא בעינן שתהיינה הפרשיות נפרדות, וא"כ יש לעשות פירוד גמור, - איברא דדעת רש"י דהדיבוק דלמטה לא נחשב לעור אחד, מטעם דרובא מפורד וחיבור במקצת לא שמי חיבור, - וכן מוכח במשנה כלים פרכ"ח מ"ח טלית שהתחילה לקרעה כיון שנקרע רובו אינו חיבור, וכן מבואר בזבחים צ"ד בבגד שנטמא חוץ לקלעים קרעו וכו' גזירה שמא לא יקרע רובו, אבל קשה מדוע לא יעשה בהידור לעשות פירוד גמור לגמרי, ואפשר דאסור להפריד יותר, מטעם לא תעשון כן וגו', והיינו דכיון שאין נחיצות לההכשר מטעם דרובן פרוד, - ממילא אסור לקרוע יותר, ויש בזה איסור גם כן, ואעפ"י שאין בזה משום מחיקת השם אבל כיון שעכ"פ יש להגויל קדושה, אסור לקרען במקום שאין נחיצות, וכל שאין נחיצות ממילא הרי"ז כדרך השחתה ואסור, ומצינו דוגמא גם בבגדי כהונה שאסור לקרען ללא צורך, עי' במל"מ פר"ט ממעה"ק ה"ב, וצ"ע.
כב ובעיקר הדבר יש לעיין מניין לרש"י שצריך לחתוך מלמעלה, ובאמת לא נחתו לזה הפוסקים, וכבר כתב כן הב"ח בסי' ל"ב דמשמעות כל הפוסקים דאפילו אם בא להחמיר כרבי ולהניח ריוח, אין לו לחתוך בין הפרשיות, אלא יניחם כך כל פרשה ופרשה בבית שלה בפני עצמה יעוי"ש, - ולפלא מניין לרש"י זאת. -
כג ונראה דהי' לרש"י הוכחה מברייתא דלקמן דאמר ר' יוסי ומודה לי ר' יהודה ברבי שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה, - ולכאורה מאי פסקא מהא דהי' לו שתי תפילין של ראש, - דלמא הי' שם ארבע פרשיות כתובות בעור אחד, ומוכח מזה דע"כ לא משכחת לה שתהיינה הפרשיות דבוקות מטעם דצריך להיות חיתוך מלמעלה, והרי הן כפרודות מטעם דרובו חתוך.
כד ובזה יבואר מה שכתבנו לתמוה על הרמב"ם שלא הביא בהלכותיו האי דינא דברייתא שאם כתבן הד' פרשיות דשל ראש בעור אחד דכשר בדיעבד, ולפי מה שביארנו לעיל אתי שפיר, דסבר הרמב"ם דבאמת לא מהני גם בדיעבד אם כתבן בעור אחד, דכיון דבעינן לקיומי הא דאמרה תורה טוטפות דמשמעו מפורדות כל בית ובית, - ובהכרח הכוונה הבתים עם הפרשיות, ואדרבה כש"כ הפרשיות שע"כ הכוונה שתהיינה פרודות פרודות כמו שהן כתובות בתורה, ואם כתבן בעור אחד, וגם הבתים בעור אחד, א"כ אין זה המכוון שאמרה תורה, ואפשר שמטעם זה פירש"י שחתך הפרשיות עד למטה, אבל הרמב"ם לא סבר לה כלל להאי דינא.
כה והוכחה לזה דהוקשה להרמב"ם גם כן קושיא זו מברייתא בדברי ר' יוסי שאמר שמודה לו ר' יהודה ברבי שמי שיש לו שתי תפילין של דאש וכו', - דקשה מאי פסקא שהי' שם הפרשיות פרודות, דלמא כתבן בעור אחד, והרמב"ם לא ניחא לי' כפירש"י לפרש דהריוח צריך להיות בחתוכות, וביותר דוחק לפרש לחכמים דרבי דלא סברי כלל הא דיעשה ריוח ביניהן, - לכן מפרש הרמב"ם דר' יוסי לא סבר להאי דינא כלל, וגם ר' יהודה לא סבר לה, ומטעם זה השמיט הרמב"ם להלכה זו. - ויוצא מזה דלהרמב"ם פסול אם כתבן לפרשיות דשל ראש בעור אחד, ולפלא שלא העירו בזה הפוסקים.
א תפלה של יד עושין אותה של ראש, ולכאורה יש לעיין הא חסרה הזמנה לשל ראש, - וע"כ דמהני הזמנה לקדושה חמורה, והיינו דרק אם לא הוזמן כלל לשם קדושה פסול, אבל אם הוזמן לקדושה, שוב אין הבדל בין קדושה לקדושה, ויש לעיין הא דפסק בשו"ע סי' ל"ב ס"ח דקלף של תפילין צריך להיות מעובד לשמה, ואם עיבדו לשם מזוזה פסול יעוי"ש, וע"כ הטעם משום דקדושת מזוזה קילא מתפילין, וכן כתב בביאורי הגר"א ז"ל ומציין לגמ' מנחות ל"ב ושבת ע"ט יעוי"ש, - הרי מבואר דלא מהני הזמנה מקדושה קלה לחמורה, - ודוחק לומר דשאני משל יד לשל ראש כיון דעכ"פ שניהם קדושת תפילין להם, - כיון דעכ"פ קדושה דשל יד קילא קדושתיה. -
ב והנה ראיתי בקר"א שעמד ג"כ בזה ומחלק דשאני תפילין של יד לשל ראש כיון דעכ"פ קדושה אחת דתפילין להן יעוי"ש והנה מלבד שדוחק הוא אטו שמא גרים, - ועוד נראה ראי' מפורשת להיפך ממשנה ריש זבחים שמעון אחי עזרי' אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרין, לשם נמוך מהן פסולין, והנה חזינן דלא סבר האי תנא דבעינן לשמה ממש לשם קרבן שהופרש, - דאל"כ גם לשם גבוה הי' פסול, וע"כ דסבר האי תנא דאם רק לא חסר לשמה בשיעור הקדושה שפיר דמי, - ולהכי כשר לשם גבוה, מטעם דיש שיעור קדושה מטעם דיש בכלל מאתים מנה, ולשם נמוך פסול, וע"כ הטעם משום דחסר שיעור קדושה, - הרי חזינן אעפ"י ששניהם בקדושת קרבן נינהו, ומ"מ אנו דנין דלא סגי לשמה מקדושה קלה לקדושה חמורה.
ג ונראה דזה בזה תליא דכיון דעושין משל יד לשל ראש להכי יש לומר דבשעה שעבד לשם תפילין אפילו לשל יד אין כאן חסרון הזמנה לשל ראש גם כן, והיינו דכיון דהדין דמשנין משל יד לשל ראש, ממילא הוזמן גם לשל ראש, והרי"ז כמו פסח בשאר ימות השנה דשלמים הוי כדין מותר פסח, יאעפ"י שקדו"ש חמירא יותר מ"מ מהני הפרשה דפסח לשלמים, - והיינו דכיון דהדין דמותר פסח שלמים הוי, להכי הוי כמו שהופרש לשם זה מתחילה, משא"כ מזוזה דכיון דהמצוה בתחילה לכתוב מזוזה על דוכסוסטוס, - נמצא דכשחשב על מזוזה היתה דעתו לכתוב על מקום השיער, ועל מקום הבשר לא היתה דעתו לקדשו, נמצא דבמקום הבשר חסר להזמנה לגמרי, דע"כ יש עיבוד בשני הצדדין, ואעפ"י שעצם הקלף נעבד לשם קדושה היינו העיבוד הראשון לעשות מעור קלף, אבל גמר העיבוד הבא באחרונה במקום הכתיבה שיהי' מתוקן לכתיבה, הנה כשחשב למזוזה, הרי לא עבד גמר העיבוד במקום כתיבה לתפילין, לשם תפילין, ובמקום הזה לא היתה גם הזמנה למזוזה, להכי שפיר פסק המחבר דמעובד לשם מזוזה אין ראוי לכתוב עליו תפילין.
ד אמנם עדיין יש להעיר, באופן שהכין הקלף לכתוב עליו מזוזה, משום דאם כתב מזוזה על הקלף ג"כ שפיר דמי, וא"כ יש כאן עיבוד שהוא ראוי לתפילין ג"כ, ובאופן זה לפי מה שכתבנו צריך להיות מותר לתפילין, ומדוע סתם השו"ע, ולא נחית לחלק בזה. -
ה ונראה דדוקא אם כתב מזוזה על הקלף שפיר דמי, - מטעם דמזוזה כשרה על הקלף בדיעבד, והזמנה לתפילין שפיר דמי גם למווזה, מטעם דיש בכלל קדושה חמורה גם קדושה קלה, אבל לא שייך הכנה למזוזה, דגם אם הזמין למזוזה ע"כ לא היתה דעתו למזוזה ולא לתפילין, כיון דעיקר המקום שהוא נקרא קלף לתפילין נאמרה, וממילא יש בכלל זה גם הזמנה לתפילין, מטעם המעשה הניכרת שהוא הזמנה לתפילין, - וע"כ עיקר כוונת השו"ע מעובד למזוזה, היינו המקום המיוחד לכתוב עליו מזוזה, ובזה שפיר כתב דאינו ראוי לכתיבת תפילין, מטעם חסרון דהזמנה, וכמוש"נ.
ו אבל לפי"ז יש להבין מדוע כתב הב"י במור וכן הגר"א ז"ל דהטעם משום דמזוזה קילא קדושתי' מתפילין, והלא לפי שביארנו הנה עיקר הטעם משום חסרון הזמנה במקום, ואפשר שזה בזה תליא דמשום שקילא קדושתי' כתיבתו על מקום השיער, ותפילין שקדושתו חמירא להכי כתיבתו על מקום הבשר.
ז והנה בעיקר הדין דהב"י יש לעיין מסוגיא דשבת ע"ט ע"ב דפריך שם בהא דתנן קלף כדי לכתוב עליו פ' קטנה שבתפילין מהא דתניא קלף ודוכסוסטום כדי לכתוב מזוזה, - וקשה דלמא מיירי בקלף שעבדו לשם מזוזה, ופסול לתפילין - ומצאתי אח"כ בשו"ת משכנות יעקב סי' מ"ג שהקשה כן יעוי"ש, אבל לפי מה שפירשנו אתי שפיר, והוא דע"כ כיון דקלף ראוי לתפילין, לכן אף אם הזמין בעיבוד לשם מזוזה, - ע"כ לא היתה כוונתו למזוזה ולא לתפילין כיון דעיקרו של קלף לתפילין הוא עומד, וממילא המעשה בעצמותה תעיד שיש בזה הזמנה לתפילין גם כן, - ושפיר פריך הגמ' דדי בפ' קטנה שבתפילין.
ח ת"ר כיצד סדרן וכו' מבואר פלוגתא דרש"י ור"ת בדבר ההנחה דפ', ולרש"י הוי שמע קודם ואח"כ והי' אם שמוע, ולר"ת והי' אם שמוע קודם לשמע, ויש לעיין לר"ת היאך יפרש סוגיא דלעיל ל"ב תפילין שבלו אין עושין ממנה מזוזה, משום דאין מורידין הא מורידין עושין, וקשה הא במזוזה שמע קודם, ובשלמא לפי המסקנא דמוקי בלהשלים ניחא, אבל לפי הס"ד קשה, ובאופן זה מדייק המרדכי בה"ק לענין כתיבת הפרשיות בלא כסדרן יעו"ש והנה אפשר לומר דהש"ס מצי למימר ולטעמיך, אבל לפי"ז אזלא הראי' שהביא המרדכי גם כן, וצ"ע, ומצאתי בקר"א שעמד בזה, - אבל נראה ביישוב שיטת ר"ת כאשר יבואר.
ט הנה יש לחקור דאף אם סבר ר"ת דסדר הכתיבה ג"כ כסדר ההנחה מטעם דבעינן כסדרן, כן בתפילין כן במזוזה, - אבל יש לעיין אם הכתיבה בתורת פסול על עצם הפרשה, - או"ד שדין הוא בתפילין או במזוזה, - אבל אין זה פסול בעצם הפרשה, - ונפקא מינה באופן דלתפילין הוי הכתיבה שלא כסדרן ולמזוזה הוי כסדרן באופן שמותר לשנות, דאז אם אמרינן דיש פסול בעצם הפרשה דאז כיון שנפסלה שוב אין לה תקנה, אבל אם אמרינן שדין הוא כך בהתפילין שפסול באופן זה, אבל אין פסול בעצם הפרשה, דבאופן זה אם הוי מותר לשנות למזוזה דאז אין פסול משום שלא כסדרן, ומסתברא כסברא זו השניי', - וא"כ אתי שפיר שיטת ר"ת, וזה דאם אמרינן דמותר לשנות מתפילין למזוזה, דיצוייר דיקח פ' שמע של תפילין ויצרף לפרשה של והי' אם שמוע שנכתבה זה עתה, והיא אחרונה פ' שמע, - נמצא דאעפ"י שפ' שמע לענין תפילין נכתבה אחרי פ' והי' אם שמוע, - אבל אם אמרינן דאין זה עצם פסול למזוזה מטעם שהיא באה באחרונה בתפילין, - והיינו משום דלענין מזוזה שאנו עוסקין בה עתה נכתבה פ' שמע קודם פ' זו של והי' אם שמוע אשר למזוזה, וא"כ אם מורידין עושין לצרף פ' שמע לוהי' אם שמוע למזוזה, - ואעפ"י דלפי הס"ד לא ידע מהא דלהשלים, אפשר לומר דלא ידע הש"ס בהא דלהשלים שורה וכמו שפירש"י, אבל ידע הש"ס בהא דצירוף הפרשיות, - ומיושב היטב שיטת ר"ת, ומיושב בזה גם קושיות המרדכי ממסכת סופרים, וכמוש"נ.
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0