ואומרים: מכל מקום קשיא [קשה] על דברי זעירי: אם כשנשברה המפרקת ורוב בשר עמה הריהי נחשבת כמתה, וכי עוף מת הוא מולק? אמר רבא, אימא [אמור] כך: וכן הוא עושה במליקה, חותך חוט השדרה ומפרקת (עמוד השדרה שבצואר) בלא רוב בשר ואז מולק את הסימנים.

וכן מסופר, כי סליק [כאשר עלה] רבי זירא מבבל לארץ ישראל, אשכחיה [מצא אותו] את ר' אמי דיתיב וקאמר לה להא שמעתא [שיושב ואומר את ההלכה הזו] שאמר זעירי, אמר ליה [לו]: וכי מתה עומד ומולק? אשתומם כשעה חדא [תהה כשעה אחת] וחשב בדבר, אמר ליה [לו]: אימא [אמור], כך הוא עושה, חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר.

ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: כיצד מולקין חטאת העוף? חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה; הגיע לוושט או לקנה, חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו, ובעולה מן העוף חותך שנים, שני סימנים, הקנה והוושט, או רוב שנים.

ומבררים: מני [כשיטת מי היא] ברייתא זו שבעולה חותך שנים או רוב שנים? אי רבנן [אם כדעת חכמים] — הא אמרי [הרי אומרים הם]: שנים דוקא! אי [אם] כדעת ר' אלעזר בר' שמעון — האמר [הרי אמר]: רוב שנים!

ומשיבים: אימא [אמור] כך: שנים לדעת רבנן [חכמים], רוב שנים לרבי אלעזר בר' שמעון. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא והא [זו וזו] כדעת ר' אלעזר בר' שמעון, שאמר: רוב שנים, ומאי [ומה פירוש] שנים? אין כוונתו לשנים שלמים, אלא שדומין לשנים.

א אמר רב יהודה אמר שמואל: נשברה מפרקת של אדם ונחתך רוב בשר עמה — אותו אדם מטמא באהל, כלומר, נחשב כמת, למרות שהוא עדיין מפרכס.

ואם תאמר: אותו מעשה של עלי הכהן שנאמר בו: "ותשבר מפרקתו וימת" (שמואל א ד, יח), והרי שם מפרקת בלא רוב בשר הואי [היתה], שלא נחתך הבשר, ובכל זאת מת מיד! על כך יש לה להשיב: זקנה שאני [שונה], שהיה עלי איש זקן והוא שגרם למותו מיד, דכתיב [שנאמר]: "ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא אחורנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד" וגו' (שמואל א ד, יח).

באותם עניינים אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: אם קרעו (חתכו) אדם כדרך שחותכים דג לאורכו — מטמא באהל, משום שהוא נחשב כמת, למרות שהוא עדיין מפרכס. אמר רב שמואל בר יצחק: והכוונה היא שקרעו מגבו. ושבים לדון בדיני בהמה.

אמר שמואל: עשאה גיסטרא, שחצה אותה לרוחבה לשתים — נבלה, למרות שהיא עדיין מפרכסת. אמר ר' אלעזר: אם ניטל הירך (הרגל האחורית של הבהמה), וחלל שלה ניכר — הרי זו נבלה, ומטמאה אפילו בעודה חיה. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שחלל שלה ניכר? אמר רבא: כל שהבהמה רבוצה ונראית חסרה באותו מקום.

ועוד בעניינים אלו תנן התם [שנינו שם]: הותזו ראשיהן של בעלי חיים, אף על פי שמפרכסין עדיין — טמאים, והם נחשבים כזנב הלטאה שמפרכסת, שבאמת אין בו חיים.

ושואלים: מאי [מה פירוש] הותזו ראשיהן? ריש לקיש אמר: הותזו ממש, שנחתכו. ר' אסי אמר רבי מני: כהבדלת עולת העוף.

אמר ליה [לו] ר' ירמיה לרבי אסי: האם כוונתך כהבדלת עולת העוף לדעת רבנן [חכמים], שמלבד המפרקת ורוב בשר גם חותך את הסימנים לגמרי, ולא פלגיתו [ואם כן אין אתם, אתה וריש לקיש, חלוקים], שהרי זה ממש כהתזת הראש כולו, שלא נותר אלא העור. או דלמא [שמא] כוונתך כהבדלת עולת העוף לר' אלעזר בר' שמעון, שאומר שהיא רוב שני סימנים, ופלגיתו [ואם כן חלוקים אתם], ולדעת ריש לקיש מדובר בהתזה ממש?

אמר ליה [לו] ר' אסי: כהבדלת עולת העוף לר' אלעזר בר' שמעון, ופליגינן [וחלוקים אנו].

ומעירים: איכא דאמרי [יש שאומרים] שבלשון זו עצמה נאמרה המחלוקת: מאי "הותזו"? ר' שמעון בן לקיש אמר: הותזו ממש, ר' אסי אמר ר' מני: כהבדלת עולת העוף לרבי אלעזר בר' שמעון ברוב שנים.

ב ואומרים: מאי רבנן ומאי [מהי דעת חכמים ומהי דעת] רבי אלעזר בר' שמעון שהזכרנו בסוגיה זו? דתניא [ששנויה ברייתא] בענין קרבן "עולה ויורד" (שהעני שאין ביכולתו להביא חטאת בהמה מביא שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה): "ואת השני יעשה עולה כמשפט" (ויקרא ה, י), כוונתו — כמשפט חטאת בהמה, שתחתיה הוא מביא קרבן זה.

ויש לשאול: אתה אומר כמשפט חטאת בהמה, או אינו אלא כמשפט חטאת העוף, שהוזכרה עשייתה קודם לכן? על כך יש להשיב: כשהוא אומר בפרשת עולת עוף של נדבה "והקריבו" (שם א, טו), ומשמעו, והקריב אותו באופן המיוחד לו — בכך חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף, ואם כן מה אני מקיים "כמשפט" — כמשפט חטאת בהמה. ומהי משפטה? לאיזה ענין נאמר (שהרי הקרבת קרבן מן העוף בוודאי שונה משל בהמה)? מה חטאת בהמה אינה באה