דף כג - א
גמרא:
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בבא, שאין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד.
ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד.
וצריכא הנך תרי מימרות:
דאי אשמעינן רק דהלכה כרבי יהודה בן בבא, הוה אמינא דרבי יהודה בן בבא מתיר בכל מים דרבים ואפילו מים מכונסין שבבור, והאי דקתני בדברי רבי יהודה בן בבא שאין עושין פסין אלא ל"באר הרבים"
- דמשמע באר אין בור לא - לא אתי אלא לאפוקי מדרבי עקיבא במתניתין, דקסבר: בבאר שרי אפילו דיחיד. כלומר: דהוה אמינא דרבי יהודה בן בבא הכי קאמר: אפילו בבאר [שסובר רבי עקיבא דשרי אפילו דיחיד], אין מותר אלא בשל רבים, כמו בבור, דלכולי עלמא בעינן של רבים.
ולהכי קא משמע לן מימרא אחריתא דרב יוסף משמיה דשמואל - דלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד, אבל בור ואפילו דרבים נמי לא שרי.
ואי אשמעינן רב יוסף משמיה דשמואל, רק, דלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד, הוה אמינא דבבאר מיהא, לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד שרי, ולהכי קא משמע לן, הלכה כרבי יהודה בן בבא.
מתניתין:
ועוד אמר רבי יהודה בן בבא:
הגינה [שמגדלין בה ירקות] והקרפף [היקף גדול חוץ לעיר, להכניס שם עצים לאוצר - רש"י יח.] שאינן מוקפות לדירה, אין מטלטלין בהן כלל.
וכשהן שבעים אמה ושירים, על שבעים אמה ושירים ולא יותר, [שהוא שיעור "בית סאתיים" בריבוע], המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה, ובלבד [שהוקפו לדירה. ודי] שיהא בה שומירה [סוכת שומרין] או בית דירה [לבעל הבית אף על פי שאינה תדירה, אלא לפרקים - רבינו יהונתן] או שתהא סמוכה לעיר [בתוך אלפים אמה שיכול בעל הבית לילך ולטיל בה - רבינו יהונתן].
שהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד, וכהוקף לדירה דמי. אבל אם היה ההיקף גדול מבית סאתים, אפילו היה ההיקף לדירה ממש אין מטלטלין בהן. [62]
רבי יהודה ברבי אלעאי - מוסיף על רבי יהודה בן בבא - ואומר: אפילו אין בה בגינה ובקרפף בית דירה כלל, אלא בור [שעשוי לקבץ בו מי גשמים, ועשוי בחפירה] ושיח [כמו בור אלא שבנוי על גבי קרקע, רבינו יהונתן. ובתפארת ישראל פירש: כעין בור חפור באורך] ומערה [להסתופף תחתיה מפני החמה ולהתענג בה - רבינו יהונתן] מטלטלין בתוכה, שנראה שלצורך אדם הוקפה [רבינו יהונתן].
רבי עקיבא אומר:
פליג בתרתי ארבי יהודה בן בבא.
א. אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה לא יותר משבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, דסבירא ליה כתנא דריש פירקין, דאפילו לא הוקף לדירה שרי עד בית סאתיים. [ובגמרא פריך: דהיינו תנא דמתניתין דריש פירקין, דאמר: לא אמרו בית סאתיים אלא לגינה ולקרפף, ומאי בינייהו].
ב. אם היה ההיקף לדירה, שרי אף ביותר מבית סאתים.
רבי אליעזר אומר: אם היתה ארכה של הגינה יתר על רחבה אפילו אמה אחת [שאינה מרובעת], אין מטלטלין בתוכה אף על גב שבין הכל אין שטחה יותר מבית סאתים, דמרובע הוא דשרו רבנן היכא דלא הוקף לדירה. [63] רבי יוסי אומר: אפילו ארכה פי שנים ברחבה כל שאין שטחה יותר מבית סאתים [שהם חמשת אלפים אמה] מטלטלין בת וכה.
אמר רבי אלעאי: שמעתי מרבי אל [י] עזר, [לחלוק על דברי תנא קמא משמיה דרבי אליעזר [ריטב"א לקמן כו.] ועל רבי יהודה בן בבא, ועל רבי עקיבא]:
מטלטלין בגינה וקרפף שלא הוקפו לדירה ואפילו היא גדולה כבית כור, שיש בה שלשים סאים. אבל יותר לא [לקמן דף כו.].
וכן שמעתי ממנו:
א. אסור להוציא מבית לחצר של אחר, או של רבים עד שיעשו כולם "עירובי חצירות".
ב. לא עירב אחד מבני החצר עם שאר בני החצר, אסורים כולם להוציא מבית לחצר, כיון שהחצר היא משותפת לכולן, עם זה שלא עירב עמהם, ואילו הבתים שעירבו ביניהם שייכים רק לאלה שעירבו בלבד, ולפיכך אסורין להוציא מבתיהן לחצר.
ג. שכח אחד לערב, יכול להתיר את הטלטול מבתי שאר בני החצר לחצר על ידי ש"יבטל" [באמירה בעלמא] לשאר בני החצר רשות שיש לו בחצר, ונמצא, שהבתים של שאר בני החצר, והחצר, רשות אחת הן.
וקמשמע לן רבי אלעאי:
א. אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, וביטל רשות חצירו לשאר בני החצר, לא די שרשות שיש לו בחצר בטלה לשאר בני החצר, אלא אף רשות ביתו בטלה לשאר בני החצר. ונמצא שכל הבתים שבחצר, והחצר, רשות אחת היא. ומכל מקום:
ב. אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, וביטל את רשותו - ביתו של השוכח אסור מלהכניס מהחצר ולהוציא לחצר, לו [לשוכח], שאם יוציא ויכניס הרי זה חוזר ומחזיק ברשותו.
ולפיכך אסור להוציא מביתו שלו, [אבל מותר הוא להוציא מבית שלהן לחצר שהרי הכל רשות אחת].
אבל להם [לשאר בני החצר] מותר להוציא אף מבית שלו, שהרי אף רשות ביתו נתבטל להם כרשות חצירו, והכל רשות אחת היא [נתבאר על פי רש"י לקמן כו.]!
וכמו כן שמעתי ממנו:
שיוצאין ידי חובת אכילת מרור באכילת ערקבלין [שם ירק מר] בפסח!
ובכל שלשת השמועות האלה חזרתי על כל תלמידיו של רבי אליעזר, ובקשתי לי חבר שזכור אף הוא שכך אמר רבי אליעזר, ולא מצאתי!
אלא סוברים:
א. היקף שלא הוקף לדירה לא שרינן יותר מבית סאתים.
ב. המבטל רשות חצירו, רשות ביתו לא ביטל, ולפיכך אף לאחרים אסור להוציא מביתו לחצר.
ג. ערקבלין לאו מין מרור הוא.
גמרא:
ותמהינן אלישנא דמתניתין "ועוד" אמר רבי יהודה בן בבא:
מאי תנא רבי יהודה בן בבא - לפני משנה זו - בדין גינה וקרפף, דנימא דקתני "ועוד" להוסיף על אותו דין?!
אילימא, לאו משום דתנא רבי יהודה בן בבא עוד דין בגינה וקרפף - תנן "ועוד", אלא משום דתנא ליה רבי יהודה בן בבא במתניתין דלעיל דף כב: חדא לחומרא [שמחמיר רבי יהודה שלא לעשות פסין אלא לבאר הרבים]. וקתני בהך מתניתין דינא אחריתי לחומרא.
וכיון דתרי דיני לחומרא קאמר, משום הכי קתני "ועוד", אף על גב דאינם מענין אחד?!
זה אינו.
דהא רבי יהודה [בר אלעאי] דתנא ליה במתניתין דריש פירקין חדא לחומרא, דקאמר התם: אין מקיפין בפסין אלא עד בית סאתים. וקתני אחריתי במתניתין דלעיל דף כג א: "רבי יהודה אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין". ומכל מקום לא קתני לעיל ועוד אמר רבי יהודה.
אלמא, כיון דאין הענין אחד - כי רישא מיירי במדת ההיקף, וסיפא בביטול מחיצות - אף על גב דתרוייהו חומרי נינהו לא קתני "ועוד".
ומאי שנא הכא דקתני "ועוד"?! ומשנינן: לא דמי להא דרבי יהודה בר אלעאי.
כי התם גבי רבי יהודה בר אלעאי, אפסקוה - לשתי המימרות דרבי יהודה - רבנן דפליגי עליה בריש פירקין כדקתני התם: אמרו לו, לא אמרו בית סאתים אלא לגנה וקרפף. ורק לאחר דבריהם תנא במשנה שלאחריה מימרא בתרא דרבי יהודה.
אבל הכא, גבי רבי יהודה בן בבא, לא אפסקוה רבנן, ותנא מימרא בתרא דרבי יהודה בן בבא סמוך למימרא קמא דידיה, ולפיכך קתני "ועוד" משום ששנה רבי יהודה בן בבא תרי חומרי!
ותמהינן אפירוקין: וכי כל היכא דאפסקוה רבנן, לא קתני "ועוד" אפילו היכא דתרווייהו מחד ענינא?!
והא חזינן גבי רבי אליעזר דסוכה, דאפסקוה רבנן בין שתי מימרותיו של רבי אליעזר [וכפי שיתבאר] ומכל מקום קתני "ועוד".
דתנן בסוכה: רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה. "ועוד" אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל [בסוכה] לילי יום טוב הראשון, ישלים לילי יום טוב האחרון.
הרי חזינן, שזה דאפסקוה רבנן אינו טעם שלא לומר "ועוד".
ואם כן, על כרחך הא דלא קתני במימרא דרבי יהודה בר אלעאי "ועוד", הטעם הוא משום דאינו מחד ענינא [מה שאין כן רבי אליעזר ששתי מימרותיו מענין אחד של סעודה]. ואם כן גבי רבי יהודה בן בבא שאין מימרותיו מחד ענינא, אמאי קתני "ועוד"?!
ודחינן: לעולם תרי חומרי שלא מחד ענינא הוי טעם לכתוב "ועוד", ולעולם גבי רבי יהודה בר אלעאי, הטעם דלא קתני "ועוד" הוא משום דאפסקוה רבנן, ומה שהוכחנו דאפסקוה רבנן אינו טעם שלא לומר "ועוד" מרבי אליעזר דסוכה, לא קשיא, דלא דמי להא דרבי יהודה בר אלעאי:
דהתם גבי רבי אליעזר דסוכה במילתיה דרבי אליעזר, שאמר חייב לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה, באותו ענין הוא דאפסקוה רבנן, ואמרו לו: אין לדבר קצבה. ועדיין הענין הוא מימרא דרבי אליעזר, דהא לא קתני אלא דעת החולקים עליו, ומיד קתני "ועוד".
אבל הכא, גבי רבי יהודה בר אלעאי, לא קתני דעת חכמים על דברי רבי יהודה בלבד, אלא הוסיפו עוד, ובמילתא אחריתי אפסקוה, שהרי רבי יהודה אמר דלא הותר יותר מבית סאתים בפסי ביראות, וחכמים הוסיפו על מחלוקתם בפסי ביראות, ואמרו: "לא אמרו בית סאתים אלא לגינה וקרפף", ותוספת זו אינה מענין דברי רבי יהודה ממש, וכל כי האי גוונא חשיב הפסקה, ומשום הכי לא קתני "ועוד".
שנינו במשנה: רבי עקיבא אומר, אפילו אין אין בה (אחד) [אחת] מכל אלו מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושיריים:
הערות
[62] נתבאר על פי שיטת רש"י, ורוב הראשונים חלקו עליו, ראה דבריהם.
[63] לשון רש"י; ולא נתבאר במפרשים בהדיא, אם בעינן שיהא מרובע בכל גודל היקף. או שלא אמרו כן אלא על בית סאתיים, מפני שנמצאו שתי צלעות ארוכות משבעים אמה ושיריים. אבל אם אינן ארוכות יותר לא איכפת לן בצורתם.
הגינה והקרפף כו׳ ובלבד שיהי׳ בה שומירה ובית דירה. מדברי רש״י נראה דסבירא ליה דהך שומירה ובית דירה מיירי שהקיפן לדירה דאם לא הקיפן לדירה אפילו בב׳ סאתים לא מתיר רבי יהודא בן בבא וסבירא ליה לרש״י דשומירה ובית דירה אף על גב שאינו תדיר מקרי מוקף לדירה. וזה שכתב רש״י ואף על גב שהוקף לדירה בית סאתיים הוא דשרי טפי לא ש״מ דסבירא ליה דבמוקף לדירה מיירי וכן הבין הרא"ש מדברי רש״י שכתב דרש״י פירש במתניתן דשומירה ובית דירה חשיב היקף לדירה ומשמע דמיירי נמי בפתח ולבסוף הוקף ע״כ הרי כמו שכתבתי ותו דהרא"ש הוכיח מדברי רש״י דבבית סאתים זרעים לא מבטלי דירה דהא סתם גינה זרוע ואי סלקא אדעתך דרבי יהודא בן בבא לא מצריך בבית סאתים היקף לדירה ממש הרי לא מוכח מידי אלא וודאי כמו שכתבתי ומעתה לפי סברת רש״י הלא אם נאמר דיותר מבית סאתיים לא מהני היקף לדירה לדברי רבי יהודא בן בבא וכמובן מפשט דברי רש״י הא פשיטא דר״ע תולק עליו ואנן קיימי לן כוותיה (ופשיטא דלרש״י אין גריעותא בשומירה ובית דירה עצמה משאר היקף לדירה) ואפי׳ לפי מה שהבינו התוספות לבסוף דדוקא בקרפף לא מהני היקף לדירה הא פשיטא דבזה נמי לא קיימי לן כוותיה דכל הסוגיא דלקמן מוכיח דקרפף יותר מבית סאתים מהני היקף לדירה כדאמרינן נזרע רובו הא לא נזרע רובו פשיטא דמהני ובע״כ צריך לומר דר״ע חולק גם בזה ואף שמהרש״א כתב לדברי התוספות דאין סברא לומר דביתר מבית סאתים פליגי לרש״י בע״כ אנו מוכרחים לומר כן וכמו שהוכחתי דהא הלכה רווחות דקרפף מהני בהיקף לדירה אפילו יותר מבית סאתים. ודברי התוספות בזה לא ברירים לי דלכאורא משמעות דבריהם דסבירא ליה לרבי יהודא בן בבא דשומירה ובית דירה לא מהני כלל ביתר מבית סאתים מצד ריעותא דלא מקרי שומירה ובית דירה מוקף לדירה ודוקא פתח ולבסוף הוקף לצורך הבית בעי כמו שנראה להדיא מדבריהם וכן נראה שהבין מר"ן הב״י בסימן שנ״ח וכן מה שכתבו בסוף הדיבור ודוקא שומירה ובית דירה לא מהני הגיה מהרש״ל משם תוספות שאנץ משום דדירה גרוע היא הא דירה ממש סבירא להו להתוספות דאפילו ביתר מבית סאתים מהני אפילו לרבי יהודא בן בבא ולפי זה קרוב הדבר לומר דבזה הסברא שיהי׳ שומירה ובית דירה דירה גרוע לא נחלק ר״ע וסבירא ליה נמי דביתר מבית סאתים לא מהני ובפרט לפי מה שכתבו בשיטת התוספות דביתר לא נחלקו והרא״ש כתב בסוף דבריו אבל למאי דפירש ר"י. (כן צריך להיות וכן הגיה בקרבן נתנאל) דשומירה ובית דירה הוי דירה גרוע ומהני בהוקף ולבסוף פתח ב"ב סאתים וביתר מ״ב סאתים צריך פתח ולבסוף הוקף עד כאן לשונו אפשר לפרש דבריו דהכי קאמר דהוי דירה גרוע דלא מהני כלל ביתר מבית סאתים רק ב״ב סאתים מהני לר״י ב״ב וכיון דלר׳ יהודה בן בבא לא בעי ממש הוקף לדירה אם כן בהוקף ולבסוף פתח להך שומירה ובית דירה נמי מהני אבל ביתר מ״ב סאתים לא מהני שומירה ובית דירה כלל רק הוקף ולבסוף פתח לדירה ממש בעינן. ואפשר נמי לומר דמה שכתב הרא״ש וביתר מ״ב סאתים צריך פתח ולבסוף הוקף אשומירה ובית דירה קאי וכוונת דבריו דטעמא דשומירה ובית דירה דירה גרוע הוי היינו משום דהוקף ולבסוף פתח הוי הא פתח ולבסוף הוקף לא הוי שומירה ובית דירה דירה גרוע ומהני אפי' ליתר מ״ב סאתים ואף על פי שדוחק הוא לפרש כן בדברי הרא״ש דאם זאת היא כוונתו על שומירה ובית דירה הוה ליה למימר ישב ולבסוף הוקף דשייך שפיר אשומירה שהוא בתוכו מכל מקום הוא בתחלת דבריו נקט נמי הוקף ולבסוף פתח דבוודאי אהך שומירה קאי אם כן סוף דבריו נמי נפרש כן ותו דהריטב״א כתב כן להדיא בשם הר״י דטעמא דהך שומירה ובית דירה משום דהוקף ולבסוף ישב ולפיכך לא מהני ביתר מבית סאתים הרי להדיא דסבירא ליה דאם שומירה ובית דירה ישב ולבסוף הוקף מותר לר' יהודא בן בבא אפילו ביתר מבית סאתים וכן בספר האגודה כתב בשם ר״י דליתר מבית סאתים לא מהני שמירה ובית דירה אלא הוקף לדירה או פתח ולבסוף הוקף ומשמע שזה שכתב הוקף לדירה אשומירה ובית דירה קאי שצריך היקוף לדירה ולא שתהי' הוקף ולבסוף ישב דאם לא כן אלא בית דירה ממש קאמר דהיינו בית בתוך הגן אם כן בבא זו מיותרת כיון דפתח ולבסוף הוקף מהני מכ״ש בית ממש בתוך הגן:
איברא דראיתי להרב אלי' רבא בסימן שנ"ח דלא הבין כן בדברי האגודה מ״מ כיון שמצינו להריטב״א שכתב בפירוש כן בשם הר״י גם דברי האגודה יש לפרש כן כדי שלא יחלקו האגודה והריטב״א בפירוש דברי ר״י ודברי הרא״ש גם כן יש לפרש כמו שכתבתי ומעתה גם דברי התו׳ ומה שהגיה מהרש״ל יש לפרש כן ומה שכתבו התוס׳ פתח ולבסוף הוקף לצורך הבית רבותא משמיע לן דאפילו לצורך הבית מהני ומכ״ש ישב ולבסוף הוקף בשומירה ובית דירה דפשיטא דמהני דהא מוכח לקמן דישב ולבסוף הוקף עדיפא מפתח ולבסוף הוקף דהא משמע מתוספות גבי אבורנקי דהוקף ולבסוף ישב עדיפא מהוק׳ ולבסוף פתח. ועיין מהרש״ל ומהרש“א בדף כ״ד בתוספות ד״ה פשיטא וא״כ ה״ה דישב ולבסוף הוקף עדיפא מפתח ולבסוף הוקף וכיון דזה מהני מכ"ש ישב ולבסוף הוקף. ואין להקשות דעכ״פ היה להם לתוס׳ לבאר דלא נטעי ונאמר דהוה דירה גרוע מצד עצמותו הא ליתא דהרי כבר הוכחנו דמעולם לא עלה על דעתם דיש ריעות׳ בעצמותו של דירת שומירה וכן רשי' סובר כן א״כ מהיכי תיתי להם לבאר זאת רק דנחלקו על רשי׳ במה שרשי׳ סובר דשומירה מיירי שהוקף לדירה ואפ״ה לא מהני ביתר מבית סאתי' ובי׳ דירה ואינהו בעלי תוס׳ מפרשי׳ דמיירי בהוקף ולבסוף ישב ולפיכך לא מהני ביותר מב׳ סאתים ומה שכתב מהרש״ל בשם תוספות שנ"ץ דשומירה דירה גרוע היא כוונתו נמי מהאי טעמא כיון דהוקף ולבסוף ישב וגם מדברי רבינו יונתן נראה דמיירי בהוקף ולבסוף ישב ואפשר נמי דכוונת הב״י בדברי התוס׳ כן הוא כמ״ש אלא דהוה מפרש בכוונת הגהות הרא״ש דס״ל דמהני שומירה ובית דירה אף בהוקף ולבסוף ישב דמסתמא דעתו עליהם בתחלת היקף והוי היקף לדירה וכתב על זה הב״י דהוכיחו זה מדחזי׳ לר״י בן בבא דמהני בב' סאתים וס״ל להגהות הרא״ש כרשי׳ דהיקף דירה ממש בעי לרבי יהודא בן בבא ואפילו בב׳ סאתים. ועל זה כתב מר״ן דנחלקו התוס׳ אבל לפי מה שהבין ומפרש הרב מגן אברהם דאף הגהות הרא"ש לא קאמר אלא בישב ולבסוף הוקף בדין זה מודה מר״ן דלא נחלקו התוס׳ דשומירה ובית דירה שישב ולבסוף הוקף מהני ביתר מבית סאתים:
איברא מה שכתב הרב מגן אברהם דהתוס׳ לא כתבו דלא מהני אלא לרבי יהודא בן בבא דבריו מגומגמין דלפי מה שפירשתי אפילו לרבי יהודא בן בבא גופיה מהני שומירה בישב ולבסוף הוקף ודוקא הך שומירה דאיירי בי׳ ר״י בן בבא דהיינו בהוקף ולבסוף ישב לא מהני וזה הוא לכולי עלמא. ותו כיון דהרא״ש כתב להדיא דהך שומירה ובית דירה מהני בב׳ סאתים בהוקף ולבסוף פתח הא פשיטא דאף לר״ע לא מהני ביתר מבית סאתים באופן דדברי המגן אברהם צריך עיון בזה. ועיין באלי׳ רבא. ובתוספות שבת. ומדברי הרא״ש שכתב ומדברי רשי׳ יש להוכיח כו׳ דרשי' פי׳ במתני׳ דשומירה ובית דירה חשיב היקף לדירה ע"כ ומשמע לכאורה מזה דר״י לא סבירא לי׳ הך סברא. מיהו אין הכרע מזה דהרא״ש כתב כן על שם רשי׳ משום דרשי׳ כתב כן להדיא. אבל בדברי הר״י לא מצא הרא״ש הכרע. לא לכאן ולא לכאן:
ויש לדקדק בדברי הרא״ש שכתב בסוף דבריו דלפר״י אין ראיה לחלק ביתר מב׳ סאתים בין רחבה לקרפף וקשה דהא לפר״י גם הדין הראשון שהוציא מפירש״י דבפחות מב׳ סאתים אין זרעים מבטלים היקף דירה נמי אינו מוכרח דהא לפר״י בב׳ סאתים לא מצריך ר״י בן בבא היקף לדירה (דהא הך שומירה לא הוקף לדירה) ואם כן אימא היכא דבעינן גבי בית סאתים היקף לדירה כגון לטלטל מבית לתוכו שפיר זרעים מבטלים דירה וכן קשה על התוספות ד״ה נזרע רובו (אף על פי שבדפוס שלנו הוא גליון מכל מקום הפסקי תוספות העתיקו כנראה שהוא מתוספות עצמם) שכתבו דב״ב סאתים לא מבטלי זרעים לדירה דלפר"י אין הכרע לזה ואין לומר שכתבו כן לפירש״י דהא מדכתבו אחר כך דהא לפירש״י כו׳ משמע דהדין הראשון לכולי עלמא אתיא מיהו בכוונת התוספות יש לומר דרוצים רק לומר דבפחות מב׳ סאתים על כל פנים מותר לטלטל בתוכו וזה מוכרח לכולי עלמא אבל לענין לטלטל מבית לתוכו בהא לא קמיירי דזה באמת אינו מוכרח אלא לפירש רש״י וכן נראה מספר האגודה אבל הרא״ש שרוצה להוכיח דמותר לטלטל מן הבית לתוכו בוודאי לא מוכח מידי אלא לרש״י וכן נראה מקיצור פסקי הרא״ש דנקט הך דינא סתמא לאיסור בפחות מב׳ סאתים וברחבה כתב שנסתפקו התוספות:
ועיין לקמן בסוף הסוגיא גבי אבורנקי דלפירש הראשון שברש״י מוכח דשומירה ובית דירה מהני רק התם לא הוה מהני משום דהוקף ולבסוף ישב וכן לא היה אלא לצניעות בעלמא:
תוס׳ ד"ה ובלבד שיהיה לה שומירה. כתב מהרש״א דליכא למימר דפליג ר״ע ביתר מב׳ סאתים דהא לא הוזכר בדברי ר״ע כלל ולא בא אלא להקל. כוונתו מבוארת דהא עיקר משמעות ר״ע דקאמר אפילו אין בה אחד מכל אלו מטלטלין משמע דבפחות הוא חולק ולהתיר הוא בא מה שרבי יהודה בן בבא אוסר אבל איך נאמר דבפחות לא חידש דבר וביתר שלא הוזכר בדבריו כלל פליג באופן דאית לן למימר בוודאי דכל מה שלא הוזכר בדברי ר״ע הוא מודה לרבי יהודא בן בבא. ומה שכתב מהרש״א אלא להקל בא קושטא דמילתא קאמר דהא להקל בא. ושמעתי מפרשים כוונת מהרש״א דמהרש״א טעמא קא יהיב למילתיה וכמו ועוד דע״כ ר״ע להקל בא ואם כן אי אפשר לומר דפליגי ביתר דאם כן ר״ע להחמיר הוא אבל אי הוה מצינו למימר דפליגי ביתר ואף על פי כן ר״ע להקל שפיר הוה אפשר לומר כן ושיבוש הוא ולא נתכוון לזה מהרש״א. מיהו להרב מגן אברהם שכתבתי לעיל בע״כ הוא חולק על מהרש״א דניהי דאי אפשר לומר דפליגי ביתר לבד מה שלא הוזכר בדברי ר״ע ובפחות לא פליגי כלל. מיהו לפום קושטא דמילתא דפליגי בפחות אפשר נמי לומר דפליגי ביתר אף שלא הוזכר בדברי ר״ע דהא גם בדברי רבי יהודא בן בבא לא הוזכר יתר כלל אלא דממילא דייקינן הכי ואם כן גם בר״ע נדייק הכי דלעולם נחית חד דרגא והוא פשוט. ושוב מצאתי לבעל תוספות שבת שכתב כן:
כתב עוד מהרש״א לפי פירש התוספות שכתבו לר"י בן בבא פחות מע' צריך שומירה וביותר לא סגי בשומירה כו׳ ומצינן נמי למימר דלא פליגי בדבר מועט דלר״ע דלא איירי ביה בעי שומירה עכ״ל. אין כוונת הרב מהרש"א לומר דהאמת כן הוא דאם כן כשם שכתבו התוספות לרבי יהודה בן בבא דאין סברא לעשות ג׳ חלוקים בג׳ משהוים בוודאי דה״ה לר״ע כן הוא דהשתא הוה סברת ר"ע ממש כמו שכתבו התוס׳ הואין לומר כר׳ יהודא בן בבא אלא דכוונת הרב לפרש כל אנפא דמצינו לפרש לולא סברת התוס׳ ותכלית כוונתו לומר דהשתא לפי פירש זה לא קשה מ״ש התוס׳ לואין לומר ראשון וכן מה שהקשה לואין לומר שני:
כתב עוד מהרש״א וכן לפי הואין לומר כו׳ פליג ר״ע עליה חדא ב״ע מצומצם כו׳ הוצרך הרב לפרש דבהך ואין לומר שכתבו התו׳ בע״כ צריך לומר דכוונתם דוקא פחות מע' מצומצם לר"י בן בבא לא צריך שומירה אבל ע׳ מצומצם גופיה בעי שומירה וכן דבר מועט נמי עדיין סגי בשומירה דהא ר׳ יהודא בן בבא איירי בדבר מועט לפי פירוש התוספות דאי אפשר לומר דכוונת התוס' דאפילו ע׳ מצומצם לא צריך שומירה לר׳ יהודה בן בבא דאם כן אמאי סתרו מכח סברא עדיפא הוה לי' להקשות דאם כן במאי פליגי כמו שהקשה אח״כ דהא בע׳ מצומצמות לר״ע נמי אין צריך וביתר אין סברא דפליגי ולפיכך הוצרך הרב מהרש״א לפרש כוונתם דלפי זה הואין לומר בע׳ מצומצם ר״י בן בבא נמי בעי שומירה ולפי זה שפיר פליגי ר״ע ור״י בן בבא בע׳ מצומצם וע׳ מצומצם הוזכר בדברי ר״ע:
כתב עוד אבל לפי הפירוש דביתר מ״ע סגי בשומירה כו' ולא פליג ר״ע כלל ע״כ ואין להקשות לפי פירוש זה נמי נימא דב״ע מצומצם סבר ר' יהודה בן בבא נמי בעי שומירה ופליגי ב״ע מצומצם כמו שמפרש הרב בואין לומר הקודם דאם כן לא יצדק איכא בינייהו דבר מועט כיון דהך דבר מועט לא הוי כלל לר' יהודה בן בבא לא התחלת השיעור ולא סוף השיעור דהשיעור מתחיל מ״ע מצומצם דבעי שומירה וסגי ביה עד אין סוף מה שאין כן לפי פירושם דואין לומר ראשון דפחות מ״ע מצומצם לא בעי שומירה וב״ע מצומצם עד דבר מועט יותר בעי שומירה ויתר מזה לא סגי בשומירה שפיר יצדק איכא בינייהו דבר מועט דר׳ יהודה בן בבא נתן הגבול לדבר מועט דסגי בשומירה ור״ע חולק על זה וסבירא ליה דחלוקים הם ע' מצומצם ודבר מועט יותר:
והקשה מהרש״א דלרש״י מאי הכרח כתבו דאיכא למימר דלהכי תני ובלבד כיון דר' יהודא בן בבא מיירי ביתר כמו שכתבו אחר כך לר״ח ע״ש ותירוצו דחוק דמה שכתב בתירוץ הראשון נראה כוונתו לומר דאף לפירש רש״י מהיכא תיתי לנו לחדש סברא זו בדברי ר״ע מהך דבר מועט שלא נזכר כלל בדבריו אם לא שנאמר ובלאו הכי סברא זו מוכרחת מכח בלבד שאמר ר״ע דזו אין ראיה כלל דיש לומר דהתרצן הוכיח זאת שהתנא דלעיל נקט בית סאתים ור״ע קאמר ע׳ אמה ושירים הרי החילק שביניהם מהך דבר מועט מבואר וסברא זו מוכרחת לדברי התוספות שהקשו לרש״י דנימא אריך וקטן איכא בינייהו איה נרמז זאת אם לא שנאמר כמ״ש דתנא דלעיל הזכיר בית סאתים ור״ע ע׳ אמה ומה שתירץ עוד דהא רבי עקיבא לא קאי על ר' יהודה בן בבא רק על תנא קמא בוודאי זה דוחק יותר דניהי דקאי אתנא קמא מכל מקום אין ספק כלל ופשיטא שלא יחלוק על רש״י על זה דעל רבי יהודה בן בבא נמי קאי ולפיכך שפיר הוצרך לשנות הך ובלבד:
איברא מה שכתב עוד מהרש״א דלרש״י אי אפשר לספק כלל דפחות מ״ע אין צריך שומירה וביותר סגי על כל פנים דאם כן לפרוך רבי יהודה בן בבא היינו תנא קמא דברים אלו לא זכיתי להבינם דהא החילוק שבין ר' יהודה בן בבא לתנא קמא מבואר דהא להמקשה דלא ידע מדבר מועט ואם כן ב״ע מצמצם גופי' קאמר ר' יהודה בן בבא דצריך שומירה ולתנא דלעיל לא בעי דלפי זה נסתר נמי מה שכתב דלפרוך נמי ר"ע היינו ר' יהודה בן בבא דגם כן זה החילוק ביניהם (וכן כתב רש״י להדיא לקמן דבלא הוקף לדירה בית סאתים כר״ע הרי דלתנא דלעיל בית סאתים גופיה שרי כר"ע) ואף אם נדחק בלשון התנא דלעיל דאפש ד״ע מצומצם גופיה אסר מכל מקום על כל פנים מנל״ן למקשן להקשות והי׳ ניחא לו יותר להקשות ר״ע היינו תנא קמא שהיא קושיא מבוארת דליכא לתרוצי ואפשר דכוונת מהרש״א לומר דעל כל פנים המקשה יקשה כן ויתרץ איכא בינייהו ע' מצומצם כיון דאין החילוק מבואר כל כך ולא פליגי רק ב״ע מצומצמת ולפיכך צריך לומר דפליגי בפחות מ״ע אם צריך שומירה וזה החילוק מבואר (אלא דכפי זה מלבד הדוחק גם לפירוש ר״ת הוי מצי התוספוה להוכיחו כן אלא שבאמת אפשר לפרש כן דכוונת המקשן מאי בנייהו לאו מכח יתור לשון קמקשי אלא מאי בינייהו לענין דינא אבל לפירש רש״י הלא הפירוש מוכרח דקאי על תנא דלעיל) ולעיקר קושיות מהרש״א באשר קושיא חזקה היא אפשר לומר בדוחק דבזה שכתבו התוספות ואפילו לפירש רש״י עדיין לא נחתו להכי לומר דמשום כך נקט ר״ע ובלבד משום יתר על בית סאתים כיון דלא הוזכר כלל בדברי ר' יהודא בן בבא בפירוש יתר על בית סאתים רק ע׳ אמה אע״ג דאנן מפרשינן כך דאפילו יותר על כן הדין כך משום זה לא הוצרך ר״ע לשנות ובלבד. וכתבו אח״כ ועוד כלומ׳ אם נימא דראי׳ הראשונה נסתרה לפרש״י משום דאע״ג דלא הוזכר יתר בפירוש כיון דעכ״פ הדין כך שפיר הוצרך לשנות ועוד ואם כן אין ראי׳ לפירשי' אבל עכ״פ יש לנו עוד ראי' על ידי סברא זו לפר"ח:
תוס' ד״ה אלימא. הליכות אלי׳ דף כ״ו:
באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף
205ימים לסיום הש״ס