חולין קיב ע"ב

ובאופן זה הדם היוצא מחתיכת הבשר הנצלית נגרר למלח בשולי הכלי, ואילו השומן היוצא מחתיכת הבשר צף מעליו, ומשפייה [ומטהו] את הכלי בנחת, לעבר כלי אחר שמתחתיו, ומערה בזהירות את השמנונית אל הכלי האחר, מבלי שיתערב בה הדם שבשולי הכלי.

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב איקא לרב אשי בשאלה על דברי רב נחמן בשם שמואל כי לאחר שכלה מראה האדמומית מן הבשר מותר להניח כלי מתחתיו לאסוף את שומניו: ומי [והאם] אמר שמואל הכי [כך]? והאמר [והרי אמר] שמואל כי ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה, הרי משמע שאף שלאחר שכבר נצלה הבשר עדיין יש בו דם! השיב לו רב אשי: אכן משעה שנצלה הבשר ואין ניכר עוד מראה אדמומית בנוזל היוצא ממנו — אין אותו נוזל דם אסור. ואולם שאני התם [שונה שם, בחיתוך בשר בסכין], משום דאגב דוחקא דסכינא, פליט [שמתוך דוחק, לחץ הסכין, הבשר פולט דם ממש].

א ועוד בהלכות אלה, אמר רב נחמן: דגים ועופות שמלחן זה עם זה — הדגים אסורין באכילה, מפני דם העופות שנבלע בהם. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אי [אם] הם מונחים בכלי שאינו מנוקב, שאין לדם היוצא מהעופות אפשרות לזוב אל מחוץ לכלי — לא רק בדגים ועופות, אלא אפילו עופות ועופות נמי אסירי [גם כן אסורים], שהרי הדם היוצא מעוף אחד נבלע בעוף האחר! ואי [אם] מדובר בכלי מנוקב ויש אפשרות לדם לזוב החוצה — אפילו דגים ועופות נמי שרי [גם כן מותר]!

ומשיבים: לעולם מדובר בכלי מנוקב, ולכן דווקא הדגים אסורים משום דרפו קרמייהו [שרפוי הוא הקרום שלהם] שאין להם עור קשה, ולכך כשהם מומלחים הריהם קדמי ופלטי [מקדימים ופולטים], את דמם, ואילו העופות הינם קמיטי [נוקשים], ואין הם ממהרים לפלוט דם. וכך קורה, כי בתר דניחי [אחרי שנחים, מסיימים] הדגים מלפלוט את דמם, פליטי [פולטים] העופות את דמם, והדר בלעי מיניה [וחוזרים הדגים ובולעים ממנו, מדם העופות]. ולכן בעופות ועופות אינם נאסרים כיון שכל העופות פולטים דמם בזמן אחד.

ומסופר כי רב מרי בר רחל אימלח ליה [נמלח לו] בכלי מנוקב כדרך מליחת הבשר, בשר שחוטה בהדי [יחד עם] בשר טרפה, אתא לקמיה [בא לפני] רבא לשאול בדינו של בשר השחוטה. שכן יש מקום לומר שמאחר וחתיכת הבשר הכשירה היתה עסוקה בפליטת דמה על ידי המליחה, לא בלעה באותה עת מבשר הטריפה, ולא נאסרה על ידה.

אמר ליה [לו] רבא: מה שנאמר בפרשת מאכלות אסורות "אלה הטמאים לכם" (ויקרא יא, לא), ובצורת ריבוי בה"א הידיעה ("הטמאים") — הרי זה בא לאסור באכילה לא רק את בשרם של אלה, אלא אף את צירן והציר (שיוצא מהם על ידי המלח), ורוטבן ואת המרק שלהם, וקיפה שלהן (תבלין שבקדירה). ומאחר וצירם אסור, נאסר גם הבשר השחוט שנמלח אתם. שכן נבלע הציר בבשר, אף שהבשר פולט באותה עת את דמו. שהרי הציר נוח להיבלע יותר מן הדם.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קיב - ב

אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי: ומי אמר שמואל הכי?

והאמר שמואל: ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה!?

אמר לו רב אשי: שאני התם, בככר שחתך עליה בשר בסכין, דאגב דוחקא דסכינא פליט הבשר מהדם שנשאר בלוע בו.

אמר רב נחמן: דגים ועופות שמלחן זה עם זה - אסורין הדגים, מפני שהדם היוצא מהעופות נבלע בדגים, וכל שכן אם מלח את העופות עם מין בשר אחר.

והוינן בה: היכי דמי? אי מלחם יחד בכלי שאינו מנוקב, ונאסרים כל הדברים האחרים מחמת שבולעים מהדם היוצא מהעופות, אם כן, אפילו עופות ועופות נמי אסירי. מפני שדם שיצא מעוף זה נבלע בעוף השני.

אי בכלי מנוקב, אפילו דגים ועופות נמי שרי, שהרי הדם זב למטה.

ומשנינן: לעולם בכלי מנוקב. ושונים דגים - משום דרפו קרמייהו, שהקרום [העור העוטף את גופם הוא רך], ולכן קדמי ופלטי. ואילו עופות קמיטי, אינם ממהרים לפלוט את דמם, ולכן נאסרים הדגים, כי בתר דניחי דגים מפליטתם אז עדיין פליטי עופות, והדר, ואז, כיון שהדגים כבר אינם עסוקים בפליטת דמם, בלעי מיניה, מדם העופות. אבל בשר בהמה הנמלח עם עופות אינו נאסר כי הוא טרוד לפלוט כל משך הזמן שפולטים העופות, וכל זמן שפולט אינו בולע.

רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה. ולמרות שמלח כדרך מליחה בכלי מנוקב, הסתפק האם גם כאן אומרים שכל זמן שפולט אינו בולע, ולא איכפת לנו שזב הדם של הטרפה על בשר השחוטה, או שמא זה שונה.

אתא לקמיה דרבא.

אמר ליה: מהפסוק שכתוב "הטמאים" - דורשים לאסור צירן, ורוטבן, וקיפה שלהן. והיינו, שאמנם דם הטרפה אינו נבלע בבשר השחוטה כיון שבשר השחוטה טרוד כמו הטרפה בפליטת הדם ואינו בולע בשעה שטרוד לפלוט, אך בנוסף לדם יוצא גם ציר מהטריפה, והוא נוח להבלע יותר מהדם, והוא נבלע בבשר הכשרה אפילו בזמן שהוא טרוד לפלוט את הדם.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Doing this will allow the blood dripping from the meat to stick to the salt on the sides of the vessel, while the fat will float to the top. And when emptying the receptacle, he should tilt it gently to pour the fat into another vessel without it mixing with the blood.

Rav Aḥa, son of Rav Ika, said to Rav Ashi: And did Shmuel really say this, that once the meat’s ruddiness has dissipated it is permitted to place a receptacle underneath it? But didn’t Shmuel say: It is prohibited to eat a loaf of bread upon which one cut roasted meat? Apparently he holds that meat contains blood even after it has finished roasting. Rav Ashi replied: Shmuel holds that the meat no longer emits blood after its ruddiness has dissipated. And as for his ruling with regard to a loaf of bread, it is different there, as due to the pressure of the knife the meat expels more blood.

§ Rav Naḥman says: If one salted fish and birds together, the fish are prohibited for consumption due to the blood they absorb from the birds. The Gemara asks: What are the circumstances of this ruling? If they were placed in an unperforated vessel, in which the blood emitted by the birds will pool, then even if one salted a bird and another bird together they should be prohibited, as the blood expelled from one bird will be absorbed by the other. And if the case involves a perforated vessel, out of which the blood can flow, then even if fish are salted with birds the fish should be permitted.

The Gemara answers: Actually, the ruling is referring to a perforated vessel. And the fish are prohibited because their skin is soft, and therefore when they are salted they expel their blood first, whereas the skin of birds is hard. After the fish finish expelling their blood, the birds continue to expel their blood, and then the fish absorb blood from them. If one salts two birds together, they expel their blood simultaneously, and neither will absorb blood from outside while expelling its own.

The Gemara relates: Meat of a slaughtered animal was salted for Rav Mari bar Raḥel together with prohibited meat of an animal that had a wound that would have caused it to die within twelve months [tereifa], in a perforated vessel, as meat is generally salted. He came before Rava to ask whether the kosher meat was prohibited, as perhaps it would not have absorbed flavor from the non-kosher meat while itself expelling blood.

Rava said to him: When the verse states, with regard to forbidden foods: “These are the unclean to you” (Leviticus 11:31), the added definite article serves to prohibit not only their flesh but also their juice emitted by salting, and their gravy, and their spices with which they are cooked. Even while the kosher meat is emitting its blood, it still absorbs the juices of the non-kosher meat, which are absorbed more easily than blood.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מי אמר שמואל הכי והאמר שמואל ככר שחתך. כלומר מי אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הבשר (כלומר) [עד שיכלה וכו'] הא כלה אדמומית מניחין ומותר אע"ג דעדיין לא נצלה כל צרכו והאמר שמואל ככר שחתך עליה כו' והא הכא דגמר צלי הוא ואף על פי כן אסור:

אגב (חורפיה) [דוחקא] דסכינא פליט הדם:

הטמאין לרבות צירן. כלומר אלה הטמאין וגו' טמאים לא כתיב אלא הטמאים לרבות צירן וזהו ציר כשיוצא ממנו כשהוא מלוח:

רוטב. שומנא:

קיפא. כדמפרש בהעור והרוטב פירמא. [והוא] בשר מבושל יותר מדאי שאינו דומה שיהא בשר אעפ"כ טמא:

דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין. פרש"י ז"ל הדגים לבד אסורין משום דרפו קרמי' ובתר דניחי למפלט בלעי מעופות, ויש מרבותי' בעלי התוספ' ז"ל שאמרו דבין דגים בין עופות אסורין דבתר דניחי עופות פלטי דגים מאי דבלעי מעופות, ולישנא מסייע להו מדקאמר דגים ועופות שמלחן אסורין, ולפי פי' של רש"י ז"ל הל"ל דגים אסורין או דגים [ועופות] שמלחן זה עם זה אסורין, ומיהו לא מיחוור דא"כ דגים נמי אמאי אסורין יחזור וימלחם ויצא הדם הנבלע, וא"נ עופות שמלחן בכלי שאינו מנוקב דאמרי' בסמוך דאסרי אמאי יחזור וימלח ויחזרו להכשרן הראשון. וא"ת דלענין הכשר לא אמרינן דדם שנבלע שיצא ע"י מליחה, משום דחיישינן שמא נשתייר ממנו קצת שלא נפלט, זה אינו, דא"כ היאך נסמוך על מליחת בשר להכשרו, שמא לא נפלט הכל ונשאר קצתו, וא"ת התם שאני, דדם שלא פירש הוא, ודם האיברים שלא פירשו מותר, אבל זה שנבלע אחר שפירש ונאסר צריכין אנו לדעת בבירור שנפלט כולו. ג"ז אינו נראה, חדא דא"כ בשר לקדרה היכי שרינן על ידי מליחה שהרי אם נשאר בה חוטין שהדם שבתוכן אסור אפילו לא פירש, דדם מכונס הוא היכי שרינן, ושובר מפרקתה של בהמה שהדם אסור דדם שפירש הוא היכי שרינן במליחה, לגירסת רבותי' הגאונים ז"לא אלא שסומכין על החזקה וחזקה הדם היוצא ע"י מליחה בשיעור זמן מליחה נפלט כולו ואין נשאר ממנו בתוך הבשר כלל, אלא ודאי משמע מדאמרינן שהם אסורין, דלעולם דם הנבלע בחתיכה לאחר שגמרה פליטתה לגמרי או בדגים לאחר שגמרה פליטתן לגמרי אינו נפלט לעולם ע"יּ מלח, והלכך דגים אסורין, אבל עופות מותרין.
ומיהו לענין למלוח בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח, איכא מאן דאמר דחתיכה שנמלחה ועמדה שיעור מליחה דהיינו שיעור מיל או יותר מותר למלוח עליה חתיכה אחרת, ואינו דומה לדגים ועופות, דטעמא דדגים משום דרפו קרמייהו ופולטין הן דמן וצירן לגמרי קודם גמר פליטת דם העופות, והלכך כיון דאין הדגים טרודין לפלוט כלל ואפילו ציר בולעים הן דם העופות ואינן פולטין, אבל בשר אע"פ שגמרה פליטת דמו עדיין הוא פולט ציר כיום תמים או יותר, ואיידי דטריד למפלט לא בלע, ואי נמי איידי דליט דם עצמו פולט הוא דם הנבלע בו, אבל לאחר יום א' שאינה פולטת אפילו ציר אם מלחו עליה חתיכה אחרת אסורה, דבולעת היא ואינה פולטת אחר שנחה מלפלוט דם עצמה או ציר.
ור"ת ז"ל התיר אפילו לאחר כמה ימים, משום דדם משרק שריק ולעולם אינו נבלע, ואם נבלע כמו שנבלע נפלט ואינו מתערב שם, [ו]דגים ועופות דאמר ר"נ שאסורין, היינו משום דרפו קרמייהו ובולעין הן בנקלה ובשרם רך ומתפשט הדם בתוכן ואינו נפלט אחר שנבלע משא"כ בבשר. ומיהו בשנמלח בכלי שאינו מנוקב דאמר דאסור, היינו טעמא משום דדם מקוי קוי ומתבשל הוא ומצטמק בתוך הבשר ולא שייך למימר ביה משרק שריק.
ומקצת רבותינו הצרפתים ז"ל אמרו דכל זמן שהבשר פתוח לפלוט דם, מותר לתת עליו בשר מליח מחדש אע"פ שתגמר פליטת הראשונה לגמרי מדם ומציר קודם שתשלם פליטת דם השני, דכיון שנתנו עליה קודם שנחה לגמרי לפלוט לא יתעכב בתוכה הדם שבולעת, וכן נותנין על השניה שלישית ועל השלישית רביעית וכן לעולם, דכל זמן שפתוח לפלוט בולע ופולט כל הנבלע בה, אבל אם לאחר שנחה מלפלוט נתנו עליה חתיכה אחרת אסורה, דלא אמרינן משרק שריק, וטעם דגים דאסרי לפיר' זה משום דרפו קרמייהו ונחו לפלוט כל הדם וכל הציר שלהן קודם שיתחילו העופות לפלוט כלל, והלכך כל מה שנבלע בהן לבסוף אינו נפלט.
וכתוב בספר התרומות כי לכל הפירושין אם בשר שנמלח עכשיו עם בשר שלא נמלח כלל, אותו שלא נמלח ימלחנו עכשיו ומותר, דכמ שפולט את דמו כך יפלוט הדם הנבלע בו, שאם אין אתה אומר כן היאך מולחין בשר על גבי בשר, שמא התחתון אינו פולט מה שבולע מן העליון, ולפי דבריו מה שאנו אוסרין בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ואע"פ שעדיין פולט דם וציר, היינו טעמא לפי שהוא כבוש בתוך הדם הנפלט שהוא רותח וכבוש הרי הוא כמבושל, ודם שנתבשל בחתיכה אינו יוצא על ידי מליחה, ואפילו על ידי האור נמי נראה דאינו יוצא, דמסתרך הוא בתוך הבשר ואינו יוצא ממנו לעולם, ולא דמי למוליאתא דאמרינן כבולעו כך פולטו, דהתם האש שהוציאו מן המוליאתא והבליעו בעוף אינו מניחו להתפשט ולהסתרך בבשר אלא הוא שואבו ומוציאו לחוץ, אבל כאן שהוא מסתרך בבשר ע"י המלח אינו יוצא לעולם לא על ידי מלח ולא על ידי האש, והיינו דסתים ואמר דגים ועופות שמלחן אסורין, ואם היה אפשר להן לחזור ולהכשירן על ידי מליחה או ע"י צלי לא היה שותק ממנו, אלא לעולם אסור מן הטעם שאמרו כ"נ.

רב מרי בר רחל וכו' א"ל הטמאין לאסור צירן ורוטבן. פרש"י ז"ל דרב מרי קא מיבעי ליה אי אמרינן איידי דטריד למפלט דמא לא בלעי אפילו ציר כדאמרינן דלא בלע דמא או לא. ולכאורה הכי משמע מדאותבינן לרבא דאסר מברייתא דדג טהור שמלחו עם דג טמא, וסייעניה בסיפא דסיפא דקתני טמא מליח וטהור תפל אסור, ואין פירושו מחוור בעיני, דאם איתא, מאי קא מייתי ליה רבא ראיה מהטמא לאסור צירן, דרב מרי בר רחל נמי מפשט פשיטא ליה דאסור, ונ"ל דרב מרי בר רחל הא מספקא ליה אי [לא] מפליט מלח אלא דם לחודיה, ופשיט ליה דפליט ציר, מדקתני לרבות צירן ורוטבן, וציר (מאי היינו) [היינו מאי] דנפיק על ידי מלח ורוטב מאי דנפיק על ידי אש, ופשיטא ליה דבשר זה שמלח עמו אסור משום דבלע הציר. ואקשינן ולימא מדשמואל דאלמא מלח מפלט כצלי, וא"ל אי מדשמואל הוה אמינא לענין דם מפני שהוא קל לפלט וה"ל חם ואוסר, אבל ציר אינו נפלט ע"י מלח, ומכלל דברי רבא שמעינן תרתי, חדא מלח מפליט ציר, ומדאסר בשר שחוטה שמעינן מינה נמי דלא אמרינן איידי דטרידי למפלט לא בלעי אפילו ציר, כן נ"ל.

אמר שמואל דגים ועופות שמלחין זה עם זה ופרישנא טעמא משום דדגים רפו קרמייהו ופלטו לאלתר ועופות קמיטי וכי נייח דגים מלפלוט אפי' ציר פלטי עופות דמא דידהו ובלעי דגים ולרבותא נקטי' עופות וכ"ש דגים ובהמה ואפי' גדי ומסתבר' דמסתמ' קאמר בכל דגים ואפי' הם גדולים ומיהו עוף ובהמה דינם כמו עופות ועופו' ודוקא נקט דגים דבדידהו בלחוד הוא דאיתיה להא טעמא וכן כתבו גדולי רבותי ז"ל וי"א שאף דדגים ועופו' הדגי' בלחוד אסורין משו' דבלעי מאי דפלטי עופות כדמפרש ואזיל אבל העופות מותרין ויש נותנין טעם משום דדם דבלעו דגים מן העופות תו לא פלטי ליה שאם לא כן נמלח אף הדגים ויהא מותרין ואין זה ראיה כי מה שאין אנו מתירין הדגים במליחה אחרת לפי שאין אנו סומכין במניחה אלא כשבא להפליט דם האיברים שלא פי' דמאי דלא מפליט במליחה בדוכתי' קאי. אבל דם שכבר פי' ויצא לאויר העולם ממקום ונאסר ונבלע במקום אחר אין אנו סומכין על המלח שיוציאנו כולו ולפיכך בשר תפל שנתנה עם בשר מליח וכאשר אין לו תקנה במליחה כדברי רבי' ברוך וזה נכון אבל יש לתת טעם להתיר העופות מפני שהעופות כל זמן שהם במליחתו אפילו לזמן מרובה הולכין ופולטין דם או ציר וכל כמה דפלטי' אפי' ציר לא בלע דם דשריק ולשון הגמרא נראה כדין זה דהא לא קאמר אלא דפלטי עופות ובלעי דגים ולא קאמר דהדרי דגים ופלטי ובלעי עופות והא דקאמר סתם אסורין סמך על עיקר טעמו וסתמא כפירושו וכן פסקו בספר המצות: וכן דעת רבינו ז"ל ורוב הפוסקי' ויש פסקו שהעופות אסורין אם לא סלקן משם תיכף מעבר זמן מליחתם המכשירם לקדירה ואינו נכון. ונראה מכאן שאסור להניח בשר שכבר נמלח ונח מפליטתו עם הבשר הנמלח ולא אמרי' כיון שכבר נח לגמרי ונסתם פיו תו לא פתח ליה ולא בלעו דהכא כבר פלטו ונחו הדגים לגמרי ואפ"ה הדרי ובלעי מאי דפלטי עופות ואין לנו שום ראיה לומר שאין זה אלא בדגים דוקא ותדע דלקמן הוי אסרינן לממלח שתי חתיכות ביחד דילמא קדמ' חדא לחברת' מינייהו וניחא ובלעה מדחבר' ולא שרינוהו אלא מטעמא כשהוא במליחתה פולטת ציר וטרידא ולא בלע דמא: וי"א דהא ודאי אסו' כיון שכבר נח הראשון אבל אם עדיין לא נח כשנתנו עמו בשר אחר למלוח אעפ"י שהראשון יש לו זמן מרובה שנמלח ואינו יודעי' שנח קודם שתגמור פליטת השני אפ"ה מותר דכיון דהשני עצמו פולט שוב אין הראשון נח מלפלוט עד שתגמור פליטת השני ולא אסרו כאן במשנתינו אלא משום דנחו דגים דגמרי מקמי דפלטי עופות וכן כתב בעל התרומות ז"ל ועוד אמר ר"י ז"ל כי כשמולחין חתיכות זא"ז ביחד אע"פ ששהתה ראשונה כשיעור מליח' יותר ונסתמה מלפלוט דם מ"מ פתוח' היא עדיין יום או יומים לפלוט ציר וכל זמן שפולטת ציר אינה בולעת דם ולפיכך מותר ויש מרבותי' ז"ל בעלי החדושי' שחוששין להחמיר בזה שלא למלוח ולצרף חתיכות ביחד במליחה אלא בעוד שאנו רואין שהראשונה עסוקה לפלוט דם דשמא נחה אפילו מציר ובלע' מאידך וכבר כתבנו דכל דבלע' דם בעלמא אין לו תקנה בשום מליחה אעפ"י שהיתה טפילה וראוי להחמיר ובשר שנמלח ועומד כן במלחו שלא הודח עד לאחר שפלט כל צירו ודמו אמרו בשם הרב רבינו יונה ז"ל שצריך קליפה מפני שהדם שהיה על פניו מחמת המליחה חזר ונבלע בו כשנח לגמרי ושוב אינו יוצא ממנו ומיהו בקליפה סגי' דדם כזה מישרק שריק ואינו נבלע יותר מכדי קליפה וכתב כי שיעור פליטת צירו עד י"ב שעות ולפ"ז אין להניח בשר במלח יותר מי"ב שעות ואין זה כדברי הר"י ז"ל שכתבנו לעיל ונראה שאין לשיעור זה זמן קצוב והכל לפי מה שהוא יש ששוהא זמן מועט ויש ששוהא זמן גדול וי"א שאפילו שהה זמן מרובה אחר שנח וגם שנפל בגיגית ונשרה בעצמו דיו בהדחה כי לאחר ששהא שיעור מליחה ועשה המלח כחו שוב אין בו כח לחמם ולדון אותו כרותח שלא אמרו מליח כרותח אף באינו נאכל מחמת מלחו אלא במה שמבליע תוך שיעור מליחתו שעדיין כחו קיים וכן אמרו שאירע מעשה בבית רש"י ז"ל על בשר ששהא שיעור מליחה ונפל בגיגית קודם הדחה ונשר' שם כל הלילה והתירו בהדחה: ותדע שהרי הבשר צריך הדחה יפה לאחר מליחה ולמה אין אנו חוששין שבשעת הדחה יחזור דם שעל פניו ויבלע בו דהא מליח כרותח ויהא צריך במים ס' כנגד כל הבשר אלא ודאי שאין נידון כרותח באותה שעה וכן נראין הדברים: וכן כתוב בספר המצות ובתוספ' ומיהו לכתחלה ראוי להחמיר שלא להניח הבשר המליח מלהדיחו לאחר שאנו רואין שנח לפלוט ואפי' תוך זמן מועט אא"כ הוא תלוי בענין שא"א שיבלע בו דמו ומיהו בדיעבד בהדחה סגיא ליה כל שעמד שלא בכלי מנוקב כדינו כשיעור מליחה דשוב אינו נידון כרותח אף לפר"ת ז"ל שהחמיר בפי' אינו נאכל מחמת מלחו וכל שנאסר ע"י מליחה בקליפה סגיא ליה ואפי כשהמלח כרותח אא"כ נשרו תוך שיעור מליחה בכלי שאינו מנוקב שא"א שע"י שריה נבלעו הדם בכלי: ודגים שצלאן עם העופות מותרין דכל שהוא ע"י האור כבולעו כך פולטו.

רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחיטה בהדי בשר נבילה אתא לקמיה דרבא פרש"י ז"ל דמסתפקי ליה דדילמא כל כמה דטריד למיפלט דם איבלע שמנונית או לא ורבא פשיט ליה מדתניא הטמאים לרבות צירם ופירש"י ז"ל וכיון דצירם אסור מן התורה נאסר הבשר דקים ליה לרבא דההיא לא נצרכה אלא להא גוונא שנמלחו עם הכשרים ולהאי פי' דרש"י ז"ל אותבינהו לרבא מדתני' דג טהור שמלחו עם דג טמא מותרין מאי לאו שניהם מלוחים כלומר אלמא כי טריד למפלט דם לא בלע אפי' שמנונית וזהו ראיה דרבא מה"ט הוא דהוי דאסור דקסבר דבלע שמנונית ואחרים פירשו דפשיטא ליה דאע"ג דטריד מלפלוט דם שפיר בלע שמנונית שהוא דבר רך אלא דמספקא ליה אם יש כח במלח להפליט שמנונית כמו דם או לא ומייתי ליה רבא מדתניא לאסור צירם ומסתמא ציר היוצא מדבר חי אינו נפלט אלא ע"י מליחה והדר אותבי' לכולהו. למימרא דאע"ג דהמלח מוציא שמנונית מ"מ כיון ששניהם מלוחים איידי דטריד לפלוט דם לא בלע שמנונית נמי ודחינן לה דהב"ע כשטהור מליח וטמא תפל והפי' הזה יותר נכון וכן הוא בתו' ובחידושין. הא דפשיט רבא מן הטמאי' לרבות צירם וכו' אע"ג דההיא בשרצים כתיב ודלמא שאני שרצים שהם מטמאין בכעדשה הא התם איכא קרא דדריש מינה לציר של נבילה ולהכי לא דייק הכא בין שרצים לנבילה ודכוותי' בסוגיא דתלמודא וכתבו בתו' בשם ר"י ז"ל כי בודאי ממשרת אנו למדין לטעם כעיקר בכל התורה במס' פסחי' והוצרך כאן לרוטבן וקיפה שלהן להשמיענו דמיחוי כממש: ואם המחה את השרץ וגמעו שחייב על השתי' כאכילה ובפ' העור והרוטב מביאו על הממחה את חלב וגמעו ודבר זה לא הייתי למד מציר בהקפהו ואכלו וציר ורוטב וקיפה מתרבין ברבוי אחד כי שקולין הם ע"כ כתוב בס' המצות ואנן הא כתיבנא בפ' גיד הנשה שדעתינו כפרש"י ז"ל דטעם כעיקר לאו דאורייתא ומיהו הא ברייתא. דברי הכל היא דהם רבא מייתי ליה הכא ואיהו סבר לה דטעם כעיקר לאו דאורייתא כדכתיבנא התם וכדמוכח בפרקין ולעולם לא הביאו ראיה בשום מקום מן הברייתא הזאת לטעם כעיקר לא בפסחים ולא בשום מקום וטעם הדבר משום דכל שהטעם עומד בעצמו שלא נבלע לכ"ע אסור ולא נחלקו בשום מקום ע"ז אלא כשנבלע הטעם בדבר אחר כההי' דמשרת וגיעולי א"ה ובשר בחלב ובשר חטאת וזה ברור:

מה שהתרנו במליחת הרבה חתיכות זו על גב זו דוקא בשר בבשר אפי' בשר בהמה גסה שפליטתה קשה ובעלת המתינות בבשר הדקה שפליטתה קלה ומהירה ואפי' בהמה עם העוף שאי אפשר אף לבשר העוף לגמור פליטת צירו קודם שיתחיל הבשר האחר לפלוט את דמו אבל הדגים שרצה למלחן אסור למלחן עם הבשר אפי' בבת אחת ואפי' בבשר עוף ואם עשה כן הדגים אסורים מתוך שקרום הדג רך ורפה ושאין להם דם וציר אלא מעט כבר גמרה פליטתם אפי' פליטת צירה קודם שתגמר אף פליטת הדם שבשאר הבשר וחוזרין הדגים ובולעין מפליטת דם הבשר:

שמא תאמר לדעת חכמי הצרפתים שאמרת שכל שהשניה משגת את הראשונה בפליטה היא מונעתה מלהסגר פתחיה עד שתכלה פליטה השניה הרי מ"מ התחילה חתיכת הבשר לפלוט עד שלא כלתה פליטת הדג ואחר שכן לדעתם הרי אין פתחי עור הדג נסגרים עד שתכלה פליטת הבשר יפה אתה אומר אלא שהם מפרשים לפי שיטתם שהדגים כלתה פליטתם קודם שהתחיל העוף לפלוט כלל והדברים זרים מעט אלא שלשון התלמוד מסייעם שאמר בתר דניחי דגים פלטי עופות:

מה שאמרנו בענין זה שהדגים אסורים יש מי שאומר שאף העופות אסורים מפני שאחר כן הדגים פולטים והבשר בולע והלשון מסייעם שאלו לא נאמר אלא על הדגים היה לו לומר דגים שמלחן עם העופות אסורים מדקאמר דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין משמע אכלהו קאי וכן שכששאלו אי בכלי שאינו מנוקב אפי' עופות ועופות נמי היה לו לומר אפי' עופות נמי כלומר ולמה דגים לחודייהו ומ"מ נראה שכל שתים עשרה שעות אין אומרין כן כל זמן שיהא הבשר טריד לפלוט אפי' ציר אינו בולע ומתוך שאין אדם מצוי להשהות בשר במלח עד שלא יפלוט אפי' צירו כל שכן עופות פרשו גדולי הרבנים אסורים על הדגים לבד:

בד"ה דגים ועופות שמלחן כו' וכן נראה דאין העופות כו' עכ"ל מהרש"ל מחק מלת וכן דאין לו משמעות כאן לכאורה ונראה ליישבו שכתבו בתחלה דהאי איסורין דנקט קאי לדגים לחוד כפרש"י והר"ש הקשה לפרש"י דא"כ כו' ומתוך אותה קושיא פי' דאסורין קאי גם לעופות כמ"ש הרא"ש וע"ז כתבו די"ל לקושייתו דא"כ הוה משמע כו' וכן נראה כפרש"י דאין העופות נאסרים כו' אפי' לאותו פי' כו' וק"ל:

בד"ה ודגים משום דרפו כו' אחר פליטת דמן ומה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם אבל בדגים כו' עכ"ל ממלת ומה כו' עד מלת אבל כו' ברא"ש אינו כנראה מדבריהם דלא באו כאן ליישב אלא עיקר קושייתם דאין לאסור התחתונה שנמלחה בתחלה מחמת פליטת הבאה אחריה ולא באו ליישב כאן קושייתם משום איסור ציר בגומות אלא אחר כך שכתבו וא"ת נהי דלפי כו' מ"מ נאסור מחמת דם כו' שנמחה בציר שבגומות כו' ויש ליישב כל זה בכאן משום דלטעמא שכתבו לעיל דשריק לא מסיק אדעתייהו דאיכא ציר של היתר אחר פליטת הדם י"ל מה שנמצא בגומות ציר של היתר הוא ולא דם ושוב הקשו אחר כך וא"ת נהי דלפי כו' מ"מ נאסר מחמת דם הבלוע במלח כו' שהוא נמחה בציר של היתר שבגומות כו' וק"ל:

בא"ד א"נ י"ל שהמלח שעל הבשר מעכב הדם כו' עכ"ל פי' כמ"ש לקמן דצ"ל שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר כו' כמו שפירש גבי אותן גומות כו' והיינו תירוץ אי נמי יש לומר כו' שכתבו כאן אלא שקצרו כאן דבריהם לסמוך אדבריהם המפורשים יותר לקמן ודו"ק:

תוס' ד"ה דגים ועופות שמלחן וכו' וכן נראה נראה דאין העופות נאסרין מהדגים וכו' ונאמר שגם מן הדם שנבלע בדגים וכו' הכל בלשון קושיא אע"פ שכולן אין פולטין וכו'. ר"ל וכ"ת אם כן הוא שהדם הנבלע בדגים חוזר ונפלט א"כ יחזרו הדגים להיותם מותרים לכך קאמר שכולן אין פולטין פי' אין פולטין כל הדם שבלעו אלא מקצתו לכך נשארין הן באיסורן ואוסרים גם העופות באותו מקצת דם שפולטין דמ"מ אין סברא לאסור העופות וכו' לשון תירוץ הוא ר"ל אפי' לאותו פירוש דבכל איסורין אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אפ"ה אין סברא לאסור העופות כי אותו מקצת דם דחוזר ופולט מהדגים הוא שריק ואינו חוזר ונבלע בעופות כ"א הציר של הדגים לחוד שהיא של היתר כיון שאין הולך ומתפשט כמה מן האיסור שהוא הדם ומ"ש לפי' ר' אפרים שס"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה כ"א בבשר בחלב וק"ל ועיין באשר"י ותמצא כונת התוס' מבואר כמו שכתבתי:

ד"ה דגים רפו קרמייהו וכו'. ופשטיה דאלא ל"ש משמע שאע"פ שהתחתון פולט תחלה וכו' כצ"ל. דמעשים בכל יום שמוציאין גומות בחתיכות התחתונות וכו' כצ"ל ומיהו עדיין י"ל טעם אחר דכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר אינו בולע דם וכו'. ר"ל ולכך א"צ להמתין כלל עד שיכלה פליטת העליונה כי אין התחתונה בולעת כלל מהעליונות מה שאין כן לשני טעמים הראשונים דבולעת אלא שחוזרת ופולטת:

ד"ה וקיפה שלהן וכו' ומיהו לא הוה לו לומר הנקפה. ר"ל משום דהא אתא לאשמועינן דשתייה הוי כאכילה וכשנקפה לא הוי שתייה כי אם אכילה וק"ל:

תוס' בד"ה דגים משום כו' מלא מיץ מן המליח כו' כצ"ל:

ברש"י בד"ה שאני התם כו' כשתעלה תמרתו כו'. דאותו תירוץ נשאר בשמואל דאל"כ מנא ידעינן אימתי כלה מראה אדמומית שבו ורב אשי פליג אשמואל דאימתי נדע מתי כלה דדלמא תתאה מטי כו' אלא ע"י תרתי גללא דמלחא יש תיקון אף בלא כלה הדם שטבעו שהדם נגרר לשולים אצל המלח ולזה מקשה דשמואל דא"צ אליביה (בי דוגי) [גללא דמלחא] אדשמואל ואע"ג דרב אשי פליג אשמואל אפ"ה פריך לרב אשי הא דשמואל אדשמואל כן היא ריהטא דשמעתין אליבא דרש"י אבל הפוסקים לא פירשו כן עיין בב"י:

ברש"י בד"ה אפילו עופות כו' . עיין בזה בהג"א:

בתוס' בד"ה דגים ועופות כו' והקשה ר"ש כו'. לפירוש ר"י מאורלינ"ש בדבור הסמוך לק"מ דצ"ל פליטת הדגים נגמר קודם התחלת העופות וק"ל (*ט):

בא"ד ונראה דאין העופות נאסרין כו' ונאמר כו'. מבואר יותר באשר"י וכשתעיין לעיל בגדי שצלאו בחלבו (חולין דף צ"ו ע"ב) בתוס' בד"ה אפילו מריש אזנו ובאשר"י שם וק"ל. וא"ל אף דבציר לחוד לא סגי [והוצרכו שגם מן הדם כו'] משום דאין הנאסר כו' מ"מ בדם לחוד לסגי [ולמה הוצרכו לכתוב אפילו לאותו פי' כו'] וליהוי ציר מותר [כרבינו אפרים] סוף סוף מן הדם שנבלע בדגים מוליכין עמהם דציר נוח ליבלע אף שטרוד לפלוט כדבסמוך בציר טריפה ויאסור העופות מן הדם י"ל דכבכ"פ ואגב דפליט דם דידיה פלט דם שבלע אבל הציר אינו פולט וא"כ נאסרו מן הציר דנעשה נבילה ומ"מ אין קרוי זה אין הנאסר כו' ולדמותו לאלו אם לא הבליע [דם] בתחלה בעופות (*י) וק"ל. ול"ד לדגים שנאסרין משום דאף שפלטו מקצת דם מ"מ לא פלט כולו ה"נ בעופות דעופות כיון שלא כלה פליטתן עדיין ודאי פולטין כל דם שבלעו משא"כ דגים שכבר נחו מפליטתן. גם אינו דומה [הך דדגים] לכל בשר דעלמא שמוליך הציר וגם דם מזה לזה לפום הך דאמר כו' דמ"ש ואף שמה שהציר אינו יוצא אין בו חשש דציר גופא דהיתירא הוא סוף סוף דם נשאר בו דז"א דכבכ"פ ואפילו לאחר שיעור פליטתן כשמונחות יחד הוא מעשים בכל יום אין בזה חשש למה שמסקו התוס' כאן דדמא משריק שריק ואפילו לאחר שנחו מפליטתן או מטעם שמושך ציר [הרבה] או מטעם ר"י דאורלינ"ש [והם הג' תירוצים שבדבור הסמוך]. וא"ל כמו דנאסרין העופות בה"א זו אף שהדם חוזר ופולט ה"נ יאסרו הדגים מתחלה אף שחוזר ופולט כל הדם שבלע מן העופות [ולמה לי טעמא דרפו קרמייהו ונחו מפליטתן] דזה הבל שהעופות נאסרין השתא מכח הציר שנעשה נבילה כבר תוך הדגים מכח הדם שבלעו הדגים מהעופות דאין כח בהדגים לפלוט כל הדם כיון שכבר נחו מלפלוט לכך נעשו נבילה אבל אילו היה כל הדם חוזר ויוצא מהדגים לא היה נעשה נבילה מעולם דאין זה דומה לאפשר לסוחטו רק כמו כל בשר דעלמא אבל העופות אח"כ נאסרו מציר שנעשה נבילה כבר אף דהעופות פולטין כל הדם שבלעו [לכך הוצרכו לדם משריק שריק]. ובאשר"י כתב ובלעו העופות ממנה לאחר גמר פליטתן כו'. ולפי"ז ל"ל איסורא דציר תיפוק ליה משום דם לחודיה ואולי פסיקא ליה כבכ"פ אף אחר גמר פליטה (*כ) כי היכי דאמרינן השתא לפי האמת מישריק שריק אף לאחר פליטה כמ"ש התוס' בסמוך תחלת דבור שאח"ז רק ס"ד דע"י הציר נבלע גם הדם ואף שהדם חוזר ויוצא אחר כך וכבכ"פ מ"מ הציר נשאר בו לזה כתבו דלא נכנס הדם בהן מעולם משום דמשריק שריק כו' וא"כ אין הנאסר כו'. וכתב לאחר פליטתן דקודם פסיקא ליה טפי דמישריק שריק ואינו נכנס אפילו ע"י ציר וכן משמע קצת מתוס' דלאחר פליטתן איירי ולהכי הוצרכו לסיים ובדגים דרפו כו' דלא שריק כו' דאי קודם פליטה תיפוק ליה בדגים שכבר פלטו כדקאמר תלמודא ואף דהוא עצמו מטעם דרפו קרמייהו [ולכך הוצרכו התוס' לחלק דדגים רפו קרמייהו] מ"מ ל"ל סיומא זו [דהוזכר בתלמודא בהדיא דבדגים נחו מפליטתן משום דרפו] ודו"ק. ואם ר"ל אחר פליטתן דם אבל פולטין עדיין ציר וכיש מפרשים בסמוך א"כ היינו קודם פליטתן דמ"ש שעדיין פולט ציר או דם. ומהטור משמע בהדיא דנאסרו מכח הדם לא הציר כדמשמע לשונו גם הלא כבר פסק כרבינו אפרים דל"א חענ"נ א"כ ע"כ צ"ל משום דם וא"ש לפי"ז שכתב האשר"י אחר פליטתן [ושוב לא אמרינן כבכ"פ] אך הרא"ש כתב מיהו לפי טעם זה כו' [דאמרינן חענ"נ רק אין הנאסר כו' יש ליישב ולומר שגם מן הדם כו' יוצא קצת ונבלע כו' ע"ש] משמע דלפירוש הרר"א לא יתכן ודו"ק:
אף לי"מ דבסמוך בדבור שאח"ז שפליטת דם העופות מושכת אחר פליטת ציר דגים [והיאך כתבו שנפלט מקצת עם ציר הדגים כו'] היינו מה שפולט מחמת המליחה הראשונה אבל מ"מ בודאי יש עדיין ציר בדגים שנעשו נבילה אח"כ [ע"י בליעת דם העופות]:

בתוס' בד"ה ודגים כו' ופשטא דאלא ל"ש כו' וכן מפרש ר"ת כו'. בדפוס חדש השמיטו ושינו הלשון אבל גמרות ישנים נכונים ור"ל של"ת דתלמודא לא איירי בהכי במליחה זו אחר זו דדלמא אה"נ דלאו שפיר דמי ולא איירי רק בהא דלא חיישינן שמא פלט חד גיסא כו' ומולח בבת אחת הרבה חתיכות המונחין לפניו לזה הקשו ממנהג שלנו שמולחין כו' גם פשטא דאלא ל"ש משמע דשרי בכל ענין וכדמפרש ר"ת בהדיא אע"פ שהתחתון פלט תחלה כו':

בא"ד ושמא לא אמרינן מליח הרי הוא כרותח כו' . אקושית גומות דלא מצי שריק ובולע התחתונה לאחר פליטת דמה מדם פליטת העליונה של תוך זמן פליטה של העליונה לא מצי לתרוצי הך שינויא רק על קושיא זאת שאחר פליטת כל הדם והציר יבלע ממיחוי הדם שבציר תוך הגומות:

בא"ד ומ"מ בשר שבתוך הציר כו' אין להתיר מטעם זה כו'. [לומר] דמה שפולט לחוץ אינו בולע אגב טירדא ומה שאינו יוצא הוי דם אברים שלא פירש כיון שמונח בכלי שאינו מנוקב [אין לו כח לפלוט כו' ובולע. וא"ל] ל"ל בולע אף דאינו בולע תיפוק ליה שאין לו כח לפלוט וכשמבשלו אח"כ יוצא הדם לחוץ י"ל דאי מש"ה היה מועיל לו מליחה אחרת אח"כ בכלי מנוקב [והא דכתבו אין להתיר מטעם זה] אבל לטעמים הראשונים דחוזר ופולט מה שבלע פשיטא להו דאין להתיר זה בכשא"מ:
מעשה דרש"י לימא פשוט מותר דע"כ ציר אליביהו דהיתר מדלא חשו לבליעת ציר מחתיכה העליונה אחרי שגמרה תחתונה פליטת דמה וצירה:

רש"י (ברה"ע). כמו השופה יין לחבירו. כצ"ל:

תד"ה דגים (בסופו). ובדגים כו' הוא דאמר דלא שריק כו'. כצ"ל ומלת לעיל למחוק:

תד"ה ודגים. מלא מיץ מן המוהל שיצא מן הבשר. כצ"ל:

בא"ד ותדע שאותו המוחל הוא היתר שהרי מיד כששהה כו'. כצ"ל:

גמ' אר"נ דגים וכו'. ברי"ף והרא"ש הגי' ואר"נ א"ש:

שם לאסור צירן ורוטבן וכו'. ע"ל דף קכב ע"ב תוס' ד"ה למינהו ודף קכו ע"ב תוס' ד"ה בנבלתה:

בכלי שאינו מנוקב אפי' עופות ועופות נמי אסור. דעת רבינו פרץ דמייתי רא"ש דכי היכי דדגים אסירים כלו כך המולח בכלי שאינו מנוקב אסור כולו אפי' מה שחוץ לציר והרא"ש כ' כשל עוזר דגם הדגים אינם אסורים אלא כדי קליפה וצ"ל רבינו פרץ ס"ל כרמב"ן דציר הנוטפת על הדגים גרע ממליחה ואוסר הדגים כלו. אמנם קצת תימה להרא"ש הא לעיל ס"ל כרשב"ם דגים ועופות שניהם אסורים משום שמנונית דגים הנבלע בעופות ולא שריק ע"ש וא"כ אפי' אי הוה אמרינן דדגים אינם נאסרות אלא כ"ק מ"מ העופות הנאסרים ע"י שמנינות שנעשה נבלה מפעפע בכלו דוקא דם אינו מפעפע משא"כ שמנינות אוסר כל העוף דדוחק לומר דדגים ועופות שניהם עד ששומן שלהם הוא שומן כחוש זה דוחק נמצא אסורים דעופות היינו כלו וכיון דכייל דגים זע"ז אסורים ע"כ גם הדגים לגמרי אסורים כי היכי דאסורים אעופות קאי לאוסרם לגמרי ה"ה הדגים ומטעמו של רמב"ן שציר גרע ממלח. וא"כ יליף רבינו פרץ שוב דכלי שאינו מנוקב נמי כלו אסור אפי' מה שלמעלה מן הציר:

רב מרי בר רחל וכו' צירן ורוטבן וכו' כבר כתבתי במקום אחר די"ל דשקולים הם רוטב מחוי עם ציר קפוי וזה אסור מן התורה בין בשרצים בין בדגים ולא הוה אסמכתא. אך ציר צלול דהוה תרתי לריעותא שהיא דרך שתי' ולא אכילה וגם אינינו אלא זיעה זה היא מדרבנן בין בדגים בין בשרצים. ומשו"ה לעיל ע"ב גבי ציר שיעורו קרוב למאתיים דמיירי בצלול משני שאני ציר דזיעה בעלמא היא והכא מיירי מציר שנבלע בבשר כשר או בדגים טהורים והוה דאורייתא ושפיר מייתי מברייתא דדג טהור אהא דצירן ורוטבן ע"ש:

ועד"ז י"ל דמה שקשה כיון דמשמע רב מרי מספקא לי' אי נימא איידי דטריד למפלט לא בלע כפירש"י מאי פשיט לי' רבא מהטמאין לאסור צירן. ולהנ"ל י"ל עפ"י מ"ש רא"ש בשם רשב"ם דלכן אקילו בדם לומר איידי דטריד וכו' משום שהוא רק מדרבנן דם שמלחו ע"ש. והנה רב מרי הוה סבר דציר מותר עיקר קרא לרוטבן אך הכא בולע דם והדם אסור משום נבלה דהרי איסור נבלה קדים לאיסור דם טרם שפירש. ומספקא אי לא אמרינן איידי דטריד למיפלט אלא באיסור דם שמלחו דרבנן אבל הכא איכא בהאי דמא איסור נבלה לא אמרי איידי דטריד. או דלמא אפי' באיסור דאורייתא נמי אמרינן. והשיב לו רבא דל דם מהכא הא איכא איסור צירן ובציר לא אמרינן איידי דטריד וק"ל:

ע״ב רב מרי ב״ר אימלח לי׳ בשר שחוטה בהדי בשר טרפה, אתא לקמי׳ דרבא, א״ל הטמאים לאסור צירן ורטבן. והנה מה דאיבעי לי׳ לרב מרי הי׳ משום דשמעינן מהא דר״נ דלעיל, דדוקא דגים ועופות שמלחו יחד נאסרו הדגים, משום דרפו קרמייהו, אבל בשר עם בשר לא, וכמש״כ רש״י ותוס׳ ולכן איסתפק אי דוקא בבשר כשר הדין כן, ומשום דדם מישרק שריק אבל בטרפה לא, או דלמא ל״ש. אבל בציר היוצא מן הטרפה דאסור הא ודאי פשיטא לי׳, דהרי משנה שלמה היא, מובאה לעיל צ״ט ע״ב, דג טמא צירו אסור, וא״כ רבא לא השיב לו מאומה, דעיקר חסר מן הספר, דהי׳ לו להשיב דחלוק ציר מדם, דאע״ג דבדם אמרינן מישרק שריק או כבלעו כך פלטו, אבל ציר טרפה לא, ועיין באחרונים. ולפע״ד מכאן ראי׳ גמורה להא דכתבנו למעלה, דדם הנבלע בבשר אפילו יוצא אינו מה״ת דאין זה בכלל דם האברים, ולא נאסר מה״ת אלא דם הכנוס באברים, וכאשר הוכחתי דכן דעת הרמב״ם ז״ל, ולכן כל הני סברות דדם מישרק שריק וכל זמן דטריד לפלוט אפילו ציר אינו בולע דם, אשר עליהם סמכינן במליחת בשר על בשר, לא נאמרו אלא משום דעיקר איסור דם הנבלע בבשר שאינו כנוס אין בו איסור תורה. ולכן בטרפה דצירו ודמו היוצא ממנו הוא אסור מה״ת, לא קסמכינן אהני סברות שאין להם יסוד. ולכן רב מרי דקבעי, הי׳ משום דהי׳ מסתפק אי ציר של בשר טרפה אסור מה״ת דציר דגים דקתני במשנה דאסור הוא באמת רק מדרבנן דזיעא בעלמא וכדאמרינן לעיל דף הנ״ל, וע״ז השיב לו רבא שפיר, הטמאים לאסור צירן ורוטבן שהוא מה״ת, וממילא אין להקל בציר טרפה כמו בדם כשרה הנבלע בבשר שאינו אלא מדרבנן. ודע דלדעת הרמב״ם גם צירן ורוטבן של הטמאים אינם לוקין עליהן, ודלא כמש״כ התוס׳ כאן דדרשה גמורה היא, כי לדעת הרמב״ם ז״ל כל שנלמד מרבוי הכתובים אין בו מלקות, ודינו כחצי שיעור דחשב איסור תורה אבל אין בו מלקות, אבל מ״מ חמור הוא יותר מאיסורי דרבנן בעלמא וכדמוכח מהא דלעיל דף צ״ח ע״א דא״ל ר׳ אשי למר בריה לאו אמינא לך אל תזלזל בשיעורא דרבנן, ועוד הא אר״י חצי שיעור אסור מה״ת, ולכן אע״ג דאין לוקין על ציר טרפה, אבל מ״מ אסור הוא יותר מדם הנבלע בבשר דהוא דרבנן ממש, כנלפע״ד נכון וברור. ועיין לקמן בדף הסמוך בלב ארי׳ ד״ה בגמ׳ מיתיבי, דהביא דעת האו״ה דבאיסור דרבנן אמרינן בכל האיסורים סברת איידי דטרוד לפלוט לא בלע וכבלעו כך פלטו. וקמתמה עליו, דא״כ מה פריך מציר של דגים שהוא מדרבנן לציר של טרפה שהוא דאורייתא עיי״ש. ובאמת חילוק זה בין ציר דגים לציר של טרפה רק תוס׳ סברו, אבל לדעת הרמב״ם בשניהם אין בו מלקות ואסורים מריבוי הכתובים שחמורים אצלנו כשל תורה וכחצי שיעור כנ״ל.

תוס׳ ד״ה ורוטבן וקיפה שלהן, וא״ת ותפ״ל ממשרת ליתן טכ״ע וכו׳ עסה״ד, ויש לי תימא רבתא על האי דוחקא שבתוס׳ שכ׳ דאיצטרך קרא על שתיי׳ שהוא כאכילה ברוטב, ועל ציר הוו״א דוקא כשהקפהו ואכלו. הלא לקמן ק״כ ע״א ד״ה לרבות את השותה, כתבו התוס׳ דמידי דשתיי׳ כגון יין ושמן לא איצטרך קרא דשתיי׳ בכלל אכילה, ורק במידי דאינו עומד לשתיי׳ כמו חלב ונבלה וחמץ דהוה שלא כדרך להמחות ולשתות בזה צריכין נפש לרבות את השותה. א״כ אי ציר ורוטב אסורים הרי הן עומדים לשתיה ומהיכי תיתי בעינן להקפות הציר, ורוטב נמי הלא הבשר עומד לבישול כמו לצלי, וכיון דטכ״ע ממילא הרוטב אסורה בשתייה כי עומדת לכך, ושאני גוף החלב והחמץ שהמחה שאינו עומד להמחות ולשתות, אלא דדבר זה קשה גם על הסוגי׳ דלקמן עיי״ש בתוס׳ ד״ה היכי דלאו איסור הבא מאליו, ובמהרש״א ז״ל ושם אאריך בזה ברצות ד׳ ודו״ק.

דין דגים ועופות שמלחן זה עם זה הדגים אסורין כולן אבל העופות מותרין וכ"ש אם הדגים לא נמלחו והעופות נמלח דנאסרו הדגים אבל אם הדגים נמלחו והעופות לא נמלחו לא נאסרו כלל והא דאסרינן הדגים היינו דוקא כשמונחים זה אצל זה וכ"ש אם העופות למעלה אבל אם הדגים למעלה והעופות למטה וידוע בבירור שלא נשרקו למטה אין הדגים אסורים ואם אין ידוע בבירור אם נשרקו אם לא אסורין:

אמר ר"נ א"ש דגים ועופות שמלח זה עם זה אסורים ואפי' בכלי מנוקב מ"ט דדגים רפו קרמייהו קדמי ופלטי ובתר דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי דגים מינייהו והא דקאמר דגים ועופות לרבותא קאמר וכ"ש דגים ושאר בשר אבל גבי בשר אין חילוק אפי' בשר שור עם בשר גדיים טלאים ועופות כאשר כ' הרשב"א והטור שא"א לגמור כל פליטת צירן עד שיגמו' הבשר שור פליטת דמו משא"כ בבשר ודגים ופי' רש"י הדגים לבדן אסורים והקשה הרשב"ם א"כ הל"ל דגים שנמלחו עם עופות אסורין וי"ל דא"כ הוה משמע דאף אם לא נמלאו העופות אלא שנמלחו הדגים אסורין וכו' אבל רשב"ם לא חש להאי שינוי' ופי' שגם העופות אסורין וכו' עיין באורך באשר"י עד ונ"ל (דף קע"ד ע"ד) ומ"ה כ' התו' דאין נראה כלל לאסור בעופות אבל הרא"ש כ' וז"ל ונ"ל היכא שהדם מרובה על הציר המעורב בו שייך למימר משריק שריק אבל הכא שרוב הדם נשאר בדגים ומעט ממנו נבלע עם ציר הרבה נבלע עם הציר בעופות ולא שיי' למימר משריק שריק ונראה דלא נאסר מן הדגים אלא כדי קליפה דרותח דמליחה אינו נאסר אל' כדי קליפה וגם נראה דמיירי בחתיכו' של דגים או דגים של ימים שנטלו קשקשיהן אבל בעוד הקשקשים עליהם נראה לעינים דקמוטי יותר מעופות ע"כ והנה בט"יד כ' שמסקנ' א"א הרא"ש ז"ל כרשב"ם ואני לא הבנתי כן דהרא"ש לא בא ליישב אלא לפי סברה זו דאקשינן עליה והלא אין החתיכו' נעשה נבלה אלא במקום שהאיסור יכול לילך שם כו' אבל מכל מקום הוכחנו בתחילה דבעל כרחך לא סבירא ליה כר' אפרים וא"כ מאחר שהרא"ש והטור פסקי כר"א א"כ לא מקיימה אליביה הך פיסקא כלל והא"ז כתב לעניין פסק הלכה דגים ועופות שנמלחו יחד כו' פי' רשב"ם דאף העופות אסורין ואין נראה לר"י וכ' מהרא"י עליו בשערים והכי נהוג דאשר"י דחוק ליישב דבריו כדמוכח מתוך דבריו ובתו' מסיק להדיא דלא כרשב"ם ע"כ והנה מ"ש מהרא"י והכי נהוג יש טועי' ומפרשי' הכי נהוג כרשב"ם והיינו משום שראו בי"ד שמביא דברי רשב"ם וכ' לסוף וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל אכן נ"ל דה"פ ה"נ כא"ז שכ' דאין נראה לר"י פי' רשב"ם משום שבאשר"י נדחק ליישב דבריו ואשינוייא דחיק' לא סמכין ובתוס' נמי מסיק להדי' דלא כרשב"ם וכן עיקר לא הוצרך מהרא"י לפסק דלא נהיגי' כרשב"ם אלא משום דאנו ק"ל דלא כר"א וס"ל בכל דוכתא חנ"נ אפ"ה העופות מותרין מטעם שכ' התו' ודברי הרא"ש דחוקים וכתבתי נמי מזה בפ"ק בסוף שמעת' דמוליית' והא דאמרינן שדגים ועופות שמלחן וכ"ש אם הדגים לא נמלחו והעופות נמלחו שנאסרו הדגי' מן העופות אבל אם הדגי' נמלחו והעופות לא נמלחו אין כאן איסור וכ"כ הטור להדיא בד"א כשנמלחו שניהן יחד אבל אם לא נמלחו יחד אלא לאחר שמלח הדג נתנו עם העוף מותר כאשר כ' התו' והרא"ש לעיל דהוי כמו טהור מלוח וטמא תפל והא דאסרינן כשהעופות מלוחים כו' היינו שמונחים זה אצל זה וכ"ש כשהעופות מונחים למעלה אבל אם נמלחו העופות ואח"כ שם הדגים עליה' ובידוע שלא נשרקו הדגי' מלמעלה אזי אין הדגים נאסרין דדם אינו מפעפע למעלה כמו בשר שנפל לציר וא"צ קליפה אלא במקום הנחתן אכן אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ובולע מן העליון ונאסר וכ' הר"ן הא דקאמר דגים ועופות שמלחן כו' שמלחן בשיעו' מליחתן לקדרה ע"כ אין לפרש לעניין שיעור מליחה הוא דקא קפיד דס"ל כל זמן שלא שהה שיעור זה לא חשיב כרותח שהרי כ' גבי ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא וז"ל על מ"ש הרב אלברגילונ"י דכל ששה' במולחו שיע' שהיי' דקדר' רותח ומקמי הכי לא וא"ת והא אמרינן בסמוך דדגי' ועופות שמלחן זה עם זה אסורין דבעידנא דפלטי' עופות בלעו דגים מינייהו אלמא אע"ג דלא שלימא פליטת עופות חושבין להו רותחין י"ל כיון דבשהייה דקדרה מקרי רותח בעוד שמלחו עליו לגבי דגים דרפו קרמייהו מקרי רותח מקמי הכי עכ"ל א"ו לענין שיעור המלח קאמר דבעינן שימלחם מליחת בשר לקדרה וכדמשמע מדבריו שכ' גבי בר יונה כו' דלעיל ומ"מ משמע דבלא דגים בעינן שיעור שהייה מליח' להיות מקרי רותח ובמר' נמי כ' בשר טרפה שמלח עם בשר כשרה אם מלחן יחד וקדם וסילקן קודם גמר פליטתן כ' ראב"ן שמותר ואין נ"ל לראבי"ה דציר נבלה חזק הוא ומבליעו אפי' קודם גמר פליטתו ע"כ ומשמע דגבי דם אינו בולע בפחות משיעו' ול"נ דלא מצינו שנתנו חכמים שיעו' למליח' כדי צלייה אלא כדי להתירו אח"כ והיינו דקים להו דבשיעור זה יצא כל דמו אבל מיד כשנמלח מליחה הגונה שאינו נאכל מחמ' מלחו חשוב כרותח לעניין שמבליע ומפלי' דהא כשמולחין בשר עינינו רואות שמיד מתחי' להפליט משום דהוי כרותח וממילא לעניין בליעה נמי כן ודומה לזה כת' לעיל פרק ב' סימן י"ח ועיין לקמן ס' פ"ג ולעניין איסור הדגים שכתב הרא"ש לעיל דאין נאסרות אלא כדי קליפה וכ"ד הרבה מחברים אכן לפי מ"ש לעיל בפרק ג"ה סי' כ"ח דמליחה נמי דינו בס' לפי שמפעפע בכולהו נאסרו כל הדגים א"ל שיש ס' בדגים נגד העופות ואפ"ה לחומרא נמי בעינן קליפה כדפרישית לשם וכ"כ הרמב"ן להדיא שהדגים נאסרו כולן וכ"כ הרמב"ם גבי דג טמא שנמצא עם דג טהור שנאסרו בכולן ומ"מ מודה אני בזה לדברי הרא"ש שאם הם בקשקשים שלא נאסרו ולא כמו שהבין הטור משום דלא נאסרו אלא כ"ק כתב הכי שכ' וז"ל והא דאסרינן לדגים לא כולו אלא כד"ק מהם לפיכך אם היו שלימים ולא ניטלו קשקשותיהן שרי ע"כ וא"כ לפי דבריו לדידן דאוסר בכולו אין חילוק וליתא אלא עיקר הטעם כמ"ש דבעוד הקשקשים עלייהו קמיטי כמו עופות וא"כ שרי אף לדידן כ' הרשב"א שאלה מהו למלוח דגים בכלי שמלחו בו בשר מי נימא בתר דנייחו דגים שאוב' תשו' ומאן לימא לן שהמל' מפליט כלי שאם אתה אומר כן נמצאת אוסר להניח מלח בכלי אסור וכמדומה שכן הסכימו התו' ומ"מ בין כך וב"כ מסתברא דמותר שלא אמרו אלא בבשר ודגים אבל הכלי אינו פולט דם ממש אלא טעם לבדו וכדאמרינן בנ"ט בר נ"ט ואין אומרים בכי האי שפולט הכלי דם ובולעין הדגים אע"פ שאפשר שאם מלחו הדגים בכלי איסור ממש ממליח' שאר האיסורי' שיהיו הדגים אסורים לפי שפליטת שאר איסורים מסתרכת יותר עכ"ל וכתוב בש"ל מעשה שנמלחו דגים בקערה שאכלו בה השפחות נבלה ואסר הר"ק ואח"כ הגידו שקודם שמלחו בה הדגים היו משמשים בה תדיר מים חמין והורה מותר שהמים שמחמים בה פולט האיסור והדגים מותרים בלח קליפה ע"כ ול"נ האי פיסקא כלל דהא המים שהוחמו תוך מע"ל נ"נ וא"כ כל יום ויום חוזר ונעשה הכלי ב"י וכמ"ש לעיל בסי' מ"ה ומ"מ לעניין עיקר הדין אני אומר שאין מליחה לעץ להפליט איסור כלל אפילו בבליעה בכלי איסור דאורייתא וכמ"ש סי' פ"א ופ"ב:

דין בשר שנמלח כבר ועבר יום שלם שנמלח מותר למלח עליו בשר אחר אבל אם כבר עבר יותר מיום שלם אסור אפילו בדיעבד אם מלחו עליו בשר אחר:

פסק כתב רש"י אבל בשר ובשר שמולחין יחד כל מה שזה שוהה לפלוט ג"ז שוהה לפלוט וכל זמן שטרודי' לפלוט אין בולעים זה מזה וכשנח זה גם זה נח ולדבריו קשה היאך נהגו העולם למלוח הרבה חתיכו' זה ע"ג זה והדבר ידוע שאותה שנמלחת תחלה גומרת פליטתה תחלה ואח"כ בולעת ולקמן נמי דקאמר ל"ש משמע ל"ש ואין חילוק בין חתיכה אחת לחתיכות הרבה ומותר בכל עניין אפי' מולחין חתיכה אחר חתיכה וכ"פ ר"ת להדיא אלא ל"ש ומותר בכל עניין אע"פ שהתחתון גמר פליטת' תחלה אינו נאסר ונר' דה"ט דאמרינן דמא משריק שריק במליחה כמו בצלייה וכמו שבצלי מותר לכתחילה בשרא עילוי בשרא אע"פ שנצלה תחלה התחתון של צד האור ולא אמרינן שבלע מן העליון אלא אמרינן דמא משריק שרי' ואפילו למאן דלית ליה כבכ"פ כדפריש' לעי' ה"ה במליחה בשרא עילוי בשרא שרי כה"ג ובדגים דרפו קרמייהו ונוח הדם ליבלע בתוכו ולא שריק מעילווה אסו' ומיהו עדיין צריך לדקדק דלפעמי' נמצא' גומות מליאות דם על החתיכו' התחתונות וחזינן דלא שריק דם מינייהו כיון שנשאר בגומות ואמאי שרי והרא"ש כ' וז"ל והרשב"ם נשאל על דבר זה והשיב כיון דדם האיברים דרבנן אין להטריח יותר מדאי וכיון שעש' כתיקון חכמים למלוח כתיקון חכמים מותר דא"א שלא ישאר ציר מועט בין חתיכה לחתיכה וכיון שבציר מועט מותר מדאמרינן ל"ש ה"ה בציר מרוב' דמ"ש האי מהאי והטעם אע"פ שהחתיכות התחתונות בולעות מן העליונו' חוזרות ופולטות מה שבולעות:

ומה שהקל בה משום דדם האיברים דרבנן הא ליתא דקודם שפי' אפילו איסור דרבנן לית ביה כדפרי' בפ"ק גבי ונסבין חבריא למימר ר"י היא ואחר שפירש אסור מדאורייתא כדאיתא בפ' דם שחיטה בכריתות ה' לאוין בדם למה א' לדם האיברים אין למצוא טעם שהדם זה דרבנן אם לא נפרש דהא דאמרי' בפ' הקומץ דם שמלחו אינו עובר עליו אפי' בלאו כמו שאינו עובר עליו בכרת דנפק ליה מתורת דם הנפש ואין ראוי לכפר ומ"ש דחתיכות התחתונו' אע"פ שבולעות מן העליונות חוזרות ופולטות מה שבולעות צריך פירש לפי' היאך נוכל לומר דחוזרות ופולטת כיון שכלתה פליטת התחתונות וי"מ דפליטת צירן נמשך הרב' אחר פליטת דמ' וכל זמן שפולטו' ציר הן פולטות כל הדם שהן בולעות מן העליונות אפילו אחר גמר פליטת דמן אבל בדגים אין לומר כן לפי שפליטת הדם העופות נמשך אחר גמר פליטת ציר הדגים הובא בהג"א מא"ז כ' עוד טעם אחר בשם הר"י מאוירליינוש לפי שגומרות פליטת הדגי' קודם התחלת פליטת העופות לכך אין פולטין עוד מה שבלעו מן העופות כי נסתם דרך פליטתן קודם התחלת בליעות' מן העופות ולכך אינן פולטין עוד מה שבולעין מן העופות אבל בשר ובשר כיון שלא נגמ' פליט' דם התחתון קודם התחלת בליעת מן העליון אין דרך פליטת' נסתמת לעולם כיון שקודם גמר פליטת מלחו ונתנו עליו הואיל ופותח לא יסתם עד גמר פליטת החתיכה שעליו ואם אח"כ מלחו חתיכה שלישית ונתנה עליו קודם גמר פליטתו לא תגמור התחתונ' שבכולן את פליטת' עד שתגמו' דם השלישית וכל מה שיתנו עליה תבל' ותפליט כל זמן שפתוח' לפלוט ולא נחתה רגע מלפליט או דם עצמו או דם הנבלע בה משאר חתיכות לא יסתם מלפלוט מה שבל' אבל לפי דבריו אין היתר למלוח עליו שאר בשר אח"כ כשגמרו חתיכו' הראשונות כל פליטתן וכ' עוד שצריך דקדוק על מה שאין אוסרין הבשר מחמת דם הבלוע במלח שבין חתיכה לחתיכה שנמחה בציר הנשאר בגומות אחר פליטת כל הדם והציר הוא נבלע בחתיכה משום דהוי רותח ואינו חוזר ופולט עוד אחרי שכלתה כל פליטתה תחתונה דם וציר בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמ' אין המלח שעלי' אוסרת לפי שמועט הוא ובולע במלח ואינו יכול לצאת מן המלח כי אין המלח מפליטו הימינו כי אדרב' המלח דרכו שמפליט הדם ומושכו אחריו ונשאר בתוכו ואינו חוזר לבשר אבל הכא שנמחה המלח שעל החתיכ' בציר ונעשה צלול היה לו לאסור החתיכה לפי שהציר המעורב בו מבליע עמו בתוך החתיכה כיון דחשיב הציר כרותח והיה לו לדם לאסו' כדי קליפה וי"ל דלא אמרינן מליח כרותח אלא בשעת פליטתה אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח אבל הרא"ש כ' שא"ל כן דהא גבי בר יונה דנפל לכמכא אמרינן מלוח כרותח (אבל בסמ"ג כתב מדברי הס"ת שאין דומה דבר זה לגוזל שנפל בכותח שאמרנו למעל' שהי' נחשב כרותח א"ל היה הכותח נאכל מחמת מלחו אע"פ שהכות' היה מלוח מימים רבים שהרי לשם לא פסק כח המלח שלא הפליט שום דב') וי"ל דהמלח שעל הבשר מעכב את הדם הזה מליכנס בבשר כמו שמעכ' את הדם שעליו ואינו נכנס בבשר ולפי שני הפירושי' הללו שהטעם שהתחתונה בולע' מן העליונה וחוזרת ופולטות צריך ליזהר שימתינו לתחתונה עד גמר פליטת העליונ' עוד י"ל טעם אחר שכל זמן שהבשר טרו' לפלוט ציר אינו בולע דם וזמן גדול שוהה לפלוט ציר אחר שגמר פליטת דמו ומ"מ בשר שבתוך הציר או שבכלי שאינו מנוקב אין להתיר מטעם זה שאין בו כח לפלוט כיון שהוא שקוע בתוך הציר ובולע ע"כ מדברי התו' והרא"ש וטעם זה עיקר ולפי זה מותר למלוח עליו שאר בשר אחר זמן מליחת הראשונות לאחר גמר פליטתן והא לך מ"ש ר"י מ' בשערים בשער ד' וז"ל ר"י מתיר כשמלחו בשר לפני שבוע א' למלוח עליו בשר משו' דדם משרי' שריק כדאמרי' גבי כבדא עלוי בשרא דאפי' מאן דאסר התם משום דאיכא רוב דם בכבדא אבל בשרא שרי דדם מישריק שריק ונופל ועוד שהבשר שנמלח כבר לפני זמן מרובה אע"פ שבלע דמו מ"מ פולט ציר לעולם ואינו בולע מן הדם וכ' בעל השערים ובדיעבד מותר אבל אם הבשר הראשון נמלח רק לפני יום א' הגאונים מתירין אפי' לכתחילה למלוח עליה בשר אחר ע"כ וז"ל מהרא"י בשערים שלו אבל אם נמלח הבשר הראשון רק לפני יום א' הגאונים מתיר' אפי' לכתחילה למלוח עליה בשר אחר ובס"ה כתב בשם ר"י שהחתיכה פתוחה לפלוט יום או יומים אבל לאחר יום או יומים אסור הכי נהוג כי כ"כ רוב הגאונים ואפי' בדיעבד יש לנו לאסו' דהא עינינו רואו' שמתיבשות החתיכות שמלחו לפני זמן מרובה וא"ת משריק שריק כיון דאיכא גומות לא שריק כ"כ התו' עכ"ל ולכאורה היה נראה לפרש הא דקאמר (יום או יומים) היינו פירושו לכתחילה יום אחד ובדיעבד אפי' יומים אכן מ"כ במהרא"י בשערי' שלו במקו' אחר וז"ל אבל אם לא עבר יום שלם שנמלח' שרי כיון שכ' הר"י והגאונים שחתיכה פולט ציר יום שלם ע"כ משמע להדיא דלישנא דקרא גבי עבד תפס יום שפי' כיומים דהיינו מעל"ע ויותר מעל"ע אין להתיר שוב ראיתי במר' שכ' בשם ר"י יום שלם או יות' ואף לפ"ז א"ל יות' מיום שלם דהיינו יומים אלא כך הוא משמע יום שלם או מעט יותר לכן אין לנו להתיר יותר מיום שלם לפי שאין לעמוד על השיעור ובפרט מאחר דלאינך שינוייא דתו' לא ס"ל כלל שפולטת אחר זמן פליטת דם כיון שאינה פתוחה לפלוט אין להקל יותר מיום שלם:

דין בשר שנמלח ואח"כ נפלה בתוך הצי' ושהה בתוכו כשיעור משיתנו מים על האש להרתיח ויתחיל להרתיח אז אותו המקצת שבתוך הצי' אסור כולו ולא סגי בקליפה ומנהג העולם לחתוך מה ששרו בתוך הציר ועוד מעט יותר אבל הנותר שלא נשרה בציר מותר ואפילו אותה המקצת שבתוך הציר היה שומן אפ"ה לא נאסר מה שחוץ לציר ואם לא שהה בציר כשיעור הנ"ל אינו נאסר רק כדי קליפה:

פסק כשנותנין בגיגית בשר מלוח הרבה ביחד ונותנין עצים בשולי הגיגית להפסיק בין הבשר ובין הציר הנוטף ממנו ולאחר זמן כשמסירין הבשר מן הגיגית פעמים מוצאי' מקצת החתיכה בתוך הציר אותו מקצת דבתוך הציר פשיטא דאסור אפי' לית בה פילי לא סגי בקליפה דמה שהוא בתו' הציר חשוב כבוש וכבוש הרי הוא כמבוש' ומה שלמעל' מן הציר מותר ומנהג העולם לחתוך מה ששרוי בתוך הציר ומעט יותר כדי שיעור קליפה וכן בא"ז וכל הנותר מותר וכ' לשם אפי' אותה החתיכה שבתוך הציר היא שומן שדרכו לפעפע למעלה מ"מ לא אמרינן שמפעפע הדם למעלה הואיל דם אין דרכו לפעפע א"כ מאחר שהאוסר אינו יכול לילך לשם גם הנאסר ממנו אין בו כח לילך לשם ולאסרו וזהו סברת הצרפתי' בשם ר"י בעל התו' וכבר כתבתי בפג"ה שמהרא"י פסק שסברא זו עיקר בכ"מ ולעניין שיעור כמה ישהה בציר קודם שיאסר בתשו' מהרי"ח נמצא כ' בזה"ל אם גמר כל פליט' מציר ודם ואח"כ נפלה לתוך הציר לפי שעה שלא נשרי' שם יום או לילה אין בידי לאסור רק כדי קליפה:

ז"ל הרא"ש לקמן בדין מליחה בכש"מ כתב ושיעור כבישה הוי כאילו נתנה מים על האור כדי להרתי' ויתחיל לבשל אם נכבשה בתוך הציר כמו שיעור זה אסור כל מה שבתוך הציר ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כד"ק כדין מלוח הרי הוא כרותח ואעפ"י דבהא דלקמ' אנו נוהגין כדברי ר"ת ולא כדברי הרא"ש ואסרינן מיד ואפי' אין בו ציר היינו משום טעם דר"ת שמחלק בין כש"מ לבשר שנפל לתוך הציר וכ"ש לקמן אבל במ"ש הרא"ש שכך הוא שיעור כבישה בקבלה מרבותיו למה לא ניזיל בתריה הלא ברוב דוכתא אזלינן בתריה ופרט להחמיר ומהר"ם בספר ת"ח כבודו במקומו מונ' לא ירד לעומק וכת' לאסו' מיד כהאי עובד' דר"ת ולית' כמ"ש ומ"מ נרא' דווקא לעניין זה שנאסור כל שבתוך הציר בעינן שיעור זה אבל לעניין קליפה אוסר מיד וצריך לקלוף מכל צד המקו' שנפל לציר ואף שכ' הרא"ש הלכך אני אומר שהכבוש בציר ונוטל מיד א"א שיאסר לאלתר כיון שהוא צונן דמשמ' דא"צ אלא הדחה בעלמ' נראה בעיני דלא קאמר אלא שלא לאסור כל מה שבתוך הציר אבל קליפה אף מיד בעי שהרי כתב בסוף פחות מזה אינה נאסרת אלא כד"ק כדין מלוח הרי הוא כרותח א"כ הלשו' שהוא צונן אאיסור כבושה קאי דאינו אסור כל מה שבתוך הציר משום כבוש דלישנא דכבוש הרי הוא כמבושל לא שייך אלא אדבר צונן מ"ה נופל שפי' הלשון כיון שהוא צונן ולא ה"ל שיעור כבישה שיהא כמבושל אבל לעניין קליפה מיד הוא בולע דהא אפי' חם לתוך צונן דאמרינן תתאה גבר אפ"ה אמרינן אדמיקר ליה הוא בולע בקליפה מיד וכן בי"ד כתב סתם פחות משיעור זה בקליפה ולא מחלק במידי דמשמע אפי' מיד ומעש' היה שנמלחו ב' פרות ליבשן ושמו אותן בגיגית ובעצים והיה דלוף מים יורד עליה עד שהיה הציר והדם ומי גשמים צף ע"ג בשר בשר התחתו' לפי שהיו החתיכות התחתונו' מדובקות יחד ולא יכלו המים לירד למטה ושאלו לריב"ק מה משפט והתי' ריב"ק דבוודאי אם לא היו המי גשמי' היו התחתונות המונחות בדם אסורו' כי דם האברים שיצא לחוץ אסור נמצא החתיכה חוזר ובולע דם ונאסרת אבל הכא דרבו עליה מי גשמים ובטלה דם וציר היוצא ממנה דהיתר הוא ואפי' אם היו המי גשמים מועטין ספיקא דרבנן הוא דהא דאמרינן דם האיברי' דאוריית' ה"מ דלא מלוח אבל מלוח דרבנן הו' דאמר זעירי דם מלוח אינו עובר עליו וטעמא לפי שאינו ראוי לגבי מזבח ומאח' דמה שצף ספק מים ספק דם ספיק' דרבנן לקולא עוד מצאתי בהגה"ה ש"ד שכ' וז"ל נראה אם נתערבה אפי' ציר גמור בהרבה מים לא חשי' עוד כרותח אפילו אין במים ס' דכיון דאותו ציר מעורב במים הרבה ע"כ וכן בהג"ה בסמ"ק:

דין בשר שנמלח ושהה כבר שיעור מליחה ונתנו בכלי בלא הדחה ונתמלא הכלי ציר ונמצא חתיכה בשר בתוך הציר אזי מה שבתוך הציר אסור כולו ומה שחוץ לציר צריך קליפה וגם הכלי נאסר:

מעשה אירע בביתו של רש"י שלאחר שנמלח הבשר ושהה שיעור צלייה ואח"כ נתנו לכלי בלא הדחה ונתמל' הכלי ציר והתירו דמשום הציר אין לאוסרו דאינו דם אלא מוהל הבשר ולחותו שהרי אחר ששהה כשיעור צלייה מדיחין אותו לבשלה בקדרה ואין חוששין לציר הנפלט ממנו ואע"פ שהמלח שעל הבשר אסור שדם מעורב בו ולכך צריך להדי' הבש' יפה יפה קוד' שיבשלוה בקדרה מ"מ אותו דם שנמלח נדבק הוא במלח ומתייבש בתוכו ואין לו כח לבלוע בבשר ואעפ"י שנמחה בתוך המוהל כדפרי' לעיל גבי גומות ואם באנו לאסרו מחמת דם המלח שעל הבשר א"כ נאסו' כל בשר שמניחין אותן במים להדיחו כי נמחה המלח והדם שבתוכו נבלע בבשר דמה לי מים ומ"ל מוהל דשניהם היתר הם א"ו דם המלח נתייבש בתוכו ואין לו עוד כח לצאת כ"כ התו' והרא"ש וכ' הרא"ש עוד וז"ל א"נ פסק כח המלח מחמ' שהפליט את הדם מן הבשר ויצא כח המלח עם הדם ומחמ' אותו המלח לא יחשב עוד כרות' לאחר גמר פליטתו ולא דמי לבר יונה דנפל לכמ' שהיה נחשב כרותח אם לא היה הכותח נאכל מחמת מלחו אף שהיה הכותח' נמלח מזמן מרובה דהתם לא פסי' כח המלח וכ"כ הסמ"ג וכת' שזה טעם הגון הוא ומה שיש להקשות אדברי הרא"ש שכ' כאן שאין לדמות לבר יונה כו' ולעיל בסי' שלפני זה הביא ראיה מבר יונה לסתור סברא זו שאין לחלק ולומ' דאחר פליטתו לא חשיב כרותח לק"מ דבודאי גבי מלח יש לחל' אבל גבי גוף הציר אין לחל' והארכתי לעיל בזה בסי' ס"ג ועניין פסק הלכה כ' המרדכי בשם ר"א ממי"ץ אפי' אם שהה כדי שיעור מליחה על דף מודרן או בכלי מנוקב ונותן אח"כ תוך כלי שאינו מנוקב ונמצא ציר למטה בכלי הכל אסור אפילו בדיעב' ע"כ מ"מ נ"ל דברי רש"י עיקר שהרי התו' הוכיחו דבריו בראיות ברורות וכ"ד רוב המחברים אלא שכ' מ"מ אין לחלק שכבר נהגו העם לאסו' וכן בסמ"ג ובש"ד וז"ל מהרא"י בשערים שלו שכבר נהגו העם לאסור וכדי הם התו' להחזיק המנהג ואפשר דר"ל נמי בלא קליפה ואסור הכל דקאמר יראה דאין ר"ל כל הבשר די"ל כיון דאין בו איסור אלא משום דם שבמלח כדמוכ' בהדיא מדבריו דלא מיירי שנמצא שם כ"א מוהל א"כ אין כח במלח להשקיע הדם שנבלע בתוכו תוך הבשר שפלט ממנו אבל בכלי הוא נוח יותר להבליע הואיל ואין לו מקום לצאת וחילוק כה"ג אשכחן בתוס' ובאשר"י פכ"ה וכן מוכח בסמוך דיותר יש היתר לבש' מלכלי ע"כ וצרי' פי' לדבריו מ"ש ר"ל בלא קליפה דאז העם נהגו לאיסור אבל בקליפה שרי ומ"ש אבל בכלי כו' פי' מאחר שאנו נוהגין לאסור א"כ אנו תופסי' דברי ר"א ממי"ץ שכ' הכל אסור ואם באנו להתיר בקליפה צריכין אנו לומר דהכל אסו' דקאמר ר"א ממי"ץ אינו ר"ל כל הבשר והכלי אבל לעולם הבשר בקליפה שרי ולעניין פסק הלכה נ"ל לאסור הכל מה שנמצא בתוך הציר ולא מועיל קליפ' ודינו כמו בש' שנמצא בתוך הציר דלא שרי בקליפ' אלא מה שלמעל' חוץ לציר שהרי סתמ' כ' לאסו' א"כ משמע דאסו' כל מה שנמצ' בתוך המוה' כמו בש' הנמצ' בצי' וכ"נ מלשון הסמ"ג שכ' ואין להקל בבש' שנמצא בציר שכב' נהגו העם לאיסור הרי שקרא אות' כמו בשר שנפל לציר וגם לישנא דאסור הכל דכ' המר' מסתמא כפשוטו קאמר כל מה שנמצא בציר ומ"ש השערי' דרגילין להתיר ע"י קליפה פי' ואפי' מה שבתוך הציר א"ל אלא קליפה מקצת מורים כך עושין אבל מ"מ אנו לא ק"ל הכי שהרי כתבו שנהגו להתיר בקליפה אבל א"ל מה שכ' השערים להתיר בקליפה היינו מה שחוץ לציר דלא תימא ליהוי ככלי שאינו מנוקב ויאסר הכל אבל מה שבתוך הציר גם הוא מודה דנאסו' כולה כמ"ש דא"כ פשיטא הוא דאינו אסור מה שחוץ לציר דגבי כלי שאינו מנוקב גופא חומרא יתיר' היא כמ"ש לקמן וא"כ מאי קמ"ל בהאי דכ' דרגילין להתיר ע"י קליפה ומ"ש שנוח יותר לבלוע הכלי ולאסו' כו' מדברי ראבי"ה לא נרא' כן שהרי כ' לפי דעת רש"י שיתיר הבשר כ"ש הכלי אלמא דס"ל לגבי האי מילת' לא אמרינן דכלי עדיף לבלוע מהבשר אלא ס"ל מאחר שאף הבשר לא נאסר אלא כד"ק א"כ הכלי לא נאסר אבל כבר כ' דנאסר הכל דקאמר ר"ל כפשוטו ולא סגי בקליפה ואף מהרא"י לא החליט הדין להתיר בקליפה שהרי התחיל דבריו בספק שכ' ואפשר בלא קליפה קאמר ואם כן אף הכלי נאסר ואף שאנו נוהגין לאסור הבשר לכתחילה ובדיעבד אכן אם נתערב אח"כ בשאר החתיכות ואינו ידוע יראה להתיר ולסמוך על רש"י עיין לקמן בסימן צ"ז ומהר"ם בת"ח רצה להקל ולסמוך על המתירין בודאי אין כח בידינו למחות אבל לא ישר בעיני לחלוק בלי ראייה מה שנמצא נמי באו"ה שנהגו לאסור כולו:

דין חתיכה שלא נמלחה ונפל' לציר או שנפל עליה ציר יחזור וימלחנה ומות' ואפילו לא הודח הדחה קמיית' ואם היה מודח הדחה קמיית' א"צ לחזור ולהדיחו שנית כשיחזור וימלחנה ואפילו הרוצה להחמיר ישפוך עליו מים ודיו והיכא שנמלח הבשר ושהה כבר שיעור מליחה ונפלה תוך ציר כו' אין לו תקנה שיחזור וימלחנה:

פסק כתב ש"ד ריש שער ד' חתיכה שלא נמלחה ונפל עליה ציר ש מבשר מלוח או נפלה לתוך הציר יחזו' ויומלחנ' ומותר דאגב דפולטת ציר דידה פולטת נמי ציר הבלוע בה אבל חתיכה שנמלחה ואינ' פולטת ציר שלה הואיל וכבר פלטה כל צרכה אינה פולטת נמי ציר הבלוע וא"ל שלפי טעם זה לדידן יהא שרי לחזור ולמלוח אפילו אחר שפלט כל דמו דהא פתוח עדיין לפלוט ציר דהא ק"ל כר"י דס"ל דפתוח לפלוט ציר יום או יומים כמ"ש לעיל בסימ' ע"ד והשערים גופה הביאו דבריו וא"כ אמרינן אגב דפלט ציר דידיה פלט נמי דם הבלוע בה ממקום אחר ז"א דבודאי מ"ש אגב דפלט ציר דידיה ר"ל דם שלה עם הציר אבל היכא שנמלח שיעור מליחה ופלטה כל דמה אע"ג דעדיין יש בה ציר מ"מ לא אמרינן אגב דפלטה ציר דידה כו' דהיינו שאין בה שום דם שתפלוט ציר הבלוע מדם דא"ל כן לר"ת לא יאסר לעולם בשר שנפל לתוך הציר דהא אמר שפולט ציר לעולם וכן באשר"י בדין מליחה בכש"מ דלא דמי לחתיכה שנפלה בציר כו' דהתם החתיכה נמלח כדינה ופלטה כל דמה כו' א"כ משמע שהכל תלוי בפליטת הדם ולענין פסק הלכה הסכמת כל הגאו' שאוסרי' החתיכה אחר שפלט כל צרכה מדם ולא מועיל אם יחזו' וימלחנ' וכן ל' המר' בהדיא בפ' כ"ה ואע"פ שמעש' בכל יום שאוסרים בשר ששהה שיעו' מליחה ונפל לתוך הציר ואינו מותר' אפי' לצלי כו' והוא מתו' דפ' כ"צ ומאחר דאסור אפילו לצלי כ"ש שאין לחזור ולמלחנה דכמה דברים שאסורין בחזרת מליחה ומותרין בצלייה:

והא דשרינן לחזור ולמלוח אגב דפליט ציר דידיה דוקא חתיכה שלא נאסרה אלא מדם פליטה כגון ציר והדומה לו כגון חתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות המלוחות וכאשר כתב נמי הרא"ש בסתם בשר שנמלח שנתנו על בשר שלא נמלח ובלע מבשר שנמלח שיחזור וימלחנו וכמו שפול' את דמו כך פולט דם הבלו' ומה שמהר"ם כ' בת"ח שלו שאפי' לא שהה שיעור מליח' שדינו לחזור ולמלחנה אפ"ה אם שהה שיעור כביש' נאסר חוץ לכבודו לא דק כדפרי' נהי דבלע מ"מ חוזר ופולט אגב דמו אע"פי שאמרי' גבי ציר כבוש כמבושל היינו שאוסר כולו ולא סגי בקליפה והיינו דווקא אחר ששהה שיעור מליחה אבל קודם ששהה שיש תקנה לחזור ולמלחנ' אינו כמו מבושל גמור ואמרי' כמו שפולט את דמו כך פולט דם הבלוע ואינו דומה להיכא ששרוי במים מע"ל דאז אסור אפילו בלא ציר דחשוב בישול גמור משא"כ בכבישת ציר ואם תרד לעומק דעת הפוסקים תמצא ממש כדברי ודווקא גבי דם פליטה אב' חתיכה שנמלחה בלא הדחה קמייתא שנאסר משום דם שבעין כמ"ש מהרר"י טרוישין והבאתי לעיל בפ"ה סימן י"ח שוב אין תקנ' דדם שבעין שנבלע כבר שוב אינו יוצא ע"י מליחה כלל ואפילו בחתיכה שלא נמלח שנפלה בציר מסתפקא למהרא"י היכא שלא הודחה מתחילה אי אמרינן נמי שתחזור וידיחנה וימלחנה וכתב ויראה לאסור כיון דמסקי' גבי דם בעין דהיינו בשר שנמלח ולא הודח שנאסר ולא אמרי' כבכ"פ ואפי' גבי מלוח ולאלתר כ"ש גבי כבוש שהיא כמבושל שהוא חמור מרותח דצלי ותו הכא הפליטה לאחר זמן הבליעה ע"כ וא"י למה הכריע לאיסור הקצרה יד השערי' לכתוב הבשר שהודחה ולא נמלחה וכן בס"ת שכתב בשר שנמלח ששמו על בשר שלא נמלח כו' ולא כ' על בשר שהודח ולא נמלח ומאחר שכ' סתמא בשר שלא נמלח משמ' אפי' לא הודח דסתם בשר שהודח מולחין מיד אחר השרייה ויש חילוק גדול ביניהן דדווקא המלח שמולחין החתיכה הוא מבליע הדם שעליה אבל בנפל לציר משריק שרי' נמי הדם שעלי' ונמחה בתוך הציר אלא שבולע אח"כ מתוך הציר משום כבישה א"כ יחזור וימלחנ' כשאר חתיכ' ועוד איכא למימר אפי' שתאמר שכח הציר מבליע לדם שבעין בתוך החתיכה וגבי דם שבעין לא אמרינן אגב דפליט דם דידיה כו' היינו היכא שאין בחתיכה אלא דם של עצמו שלא פירש אגב זה לא פליט דם שבחוץ אבל הכא שבלוע החתיכה כבר דם של עצמ' ודם פליטה ממקום אחר מאן לימא תרי מיני דמא שלא יפליט נמי דם שבעין בפרט שדם הפליטה והדם שבעין שעליו קבלה החתיכה באחת בנפילתה לציר ומאחר שאין לו ראייה לאסור לא לנו להחמיר כ"כ ולאבד ממונם של ישראל ובפרט שמהר"ם פליג אפי' על חתיכה גופא שנמלחה בלא הדחה ומתיר' דיעבד ובהכי אפי' מהרר"י טרו"ישין מודה דשרי:

והא דקאמר יחזור וימליחנה נר' דלא צריך להדחה קודם שיחזור וימלחנה היכא שכבר הודח ולא מיבעיא לפי' מהר"ם שמתיר בדיעבד בשר שנמלח ולא הודח והביא ראייה מבשר ע"ג בשר משמע דמות' לכתחלה בלא הדחה והדחה קמייתי דצריך לכתחילה היינו לרכך הבשר וכמ"ש מהרא"י לשם בהדיא א"כ בשר זה שהוד' כבר נתרכך הבשר וא"צ הדחה בודאי אפילו לכתחילה אלא אפילו לאותן דפליגי אמהר"ם וס"ל דאין לו תקנ' לאותו בשר ולא אמרינן משריק שריק גבי דם שבעין ולא דמי לכבדא כו' דהתם הוי דם פליטה כו' א"כ ג"ז משריק שריק מה שיש על החתיכה מציר כו' וא"כ אפילו לכתחילה א"ל הדחה דמשריק שריק כמ"ש מהר"ם ראייה דשרי אף לכתחילה שהרי אף החולקים עליו אינ' סותרים ראייותיו רק שמחלקין בין דם פליטה לדם בעין כ' וה"נ לא הוי אלא דם פליטה ומה שלא אמרינן הציר משריק שריק כשנפל הבשר תוך הציר או שנפל הציר עליו והיינו משום דהציר חשוב כמו כבוש כמ"ש התו' והרא"ש ונבלע בקל בבשר אבל מה שנשאר על החתיכ' ביציאתו מן הרוטב ולא נבלע בבשר לא אמרינן שהמלח מבליע בבשר יותר משאר דם פליטה דמשרי' שריק ומ"ה לא כתבו השערי' שיחזור וידיחנה וימלחנה משום דלפעמים לא בעי הדחה כגון שכבר הודח קודם שנפל לציר דאפי' מי שירצה להחמיר שופך עליו מים ודיו ול"צ להשרו' שעה מועטת כדין שרייה כיון שכבר הודח ומ"ש מהר"ם בת"ח שלו שצריך להדיח ממש לא ירד לעומקו ואולי לא ראה דברי בזה והא שכ' ש"ד או ציר שנפל עליה נראה דאיירי שיש גומא בבשר שלא יכול לשרוק האל"ה אינו אוסר אלא כדי קליפה במקום נפילה שהרי כת' בסי' ע"ה דבעינן שיעור כבישה ולעניין האי פיסקא דק"ל יחזור וימליחנה כ"ד הרבה גאוני' אכן הרבה הם החולקין כאש' כת' המר' בשם ר"ב בעל הס"ת גופ' שכ' בסוף התערובו' על חתיכת טפל שנתערב בין חתיכות מלוחות בכלי שהוא מנוק' דאינו יוצ' לא ע"י מלח ולא ע"י שום דבר דכיון דקבלה דם ממקום אחר והביא ראייה מדגים ועופות כו' ומהר"ם רצה לתרץ בת"ח שלו דלא איירי בחתיכה שלא נמלחה אלא כבר נמלחה ופלטה והא דקרי ליה טפל ר"ל שלא נתבשל. חוץ לכבוד לא ירד לעמקו כלל דא"כ איך מדמה לדגים ועופות אלא דעת ר"ב הוא דעת האוסרי' ודעת המתירין הן שמחלקין בין זו לדגים ועופות כאשר נפרש ועוד כ' בשם ר"ב דאפשר לסוחטו בדם מותר דוקא בדיעבד ואין מבטלין איסור לכתחילה ע"כ וכ"ד הר"ן אבל בסוף דבריו כ' דברי ר' יונ' להתיר וז"ל אההיא דדגים ועופות שמלחן זה עם זה וכ' דגים שמלחן עם עופות יחזרו אחר מליחה להיתרן הראשון איכא למימר שאין המלח מפליט אלא דם המובלע באיברי' מעצמ' אבל דם הבא ממקום אחר אין המל' מפליטו ולפ"ז יש לזהר שלא להניח בשר תפל אצל בשר מלוח בעוד מלחו עליו אעפ"י שדעתו למלוח התפל לאחר מיכן לפי שאינו טרוד לפלוט בולע הדם שפולט המליח וה"ל דם הנבלע הבא ממקום אחר שאינו נפלט ע"י מלח לגמרי אבל הר"י מתיר ואמר דלא דמי לדגים דהתם הוא שאין בהן דם מגופן אלא אותו שבלעו ולפיכך אין כח במלח להפליטו אבל חתיכה זו שדמה בתוכה כשם שהמלח מפליט דם של גופה כך הוא מפליט דם הנבלע בה ממקום אחר ומ"מ אפילו לפי סברא זו כל שנמלח ויוצא מידי דמו והודח אין מניחין אותו אצל בשר אחר בעוד שמלחו עליו ופולט דם לפי שזה בולע דם פליטת האחר ושוב אין לו תקנה במליחה וכן יש לזהר שלא להניח בשר שנמלח ופלט כל דם וציר שבו בין שמלחו עליו ובין שאין מלחו עליו אצל בשר מליח שלא יצא מידי כל דמו דכיון שכבר פלט כל דם וציר שבו שוב אין טרוד לפלוט ובולע ע"כ וכסברא הזאת קי"ל ואף שכ' המרדכי וז"ל וחתיכה הנאסרת מחמת דם או כלי אין תקנה למלוח אות' להוצי' הדם אע"ג דגבי מוליית' אמרינן כבכ"פ דק"ל מלוח הוי כרותח דצלי ה"מ להחמיר כגון אם נמלחו יחדיו נבלה וכשרה דהוה להו כחם לתוך חם אבל להקל לומר במליח' כבכ"פ לא ובמוליית' נמי לא אמרן אלא דרך צלייתו שמפליט ומבליע וחזר ופולט אבל לאחר שנאסר כבר לא מהני ליה תו אפי' צלייה שנתקש' בו כבר האיסור ע"כ דע מה שאמר דבמליח לא אמרינן כבכ"פ לא ק"ל הכי אלא אף במליחה אמרינן הכי אלא דווקא מיד כשהוא בולע אמרינן כבכ"פ דומיא דצלייה כמ"ש הטור וכ"כ מהרא"י בשערי' שלו דאף במליחה אמרינן כבכ"פ מיד כשהו' בולע אבל לא לאחר זמן ומ"ה דווקא כגון בשר שנמלח' בכש"מ או בשר שנפל לציר דבשעת בליעה לא היה שייך לומר כבכ"פ דגבי ציר משום שהוא כמבושל וגבי כלי שאינו מנוקב משום שהמקום הוא צר ודחוק ונבלע בו ואינו פולט ואז שוב אין לו תקנה לאות' בשר במליחה אח"כ והוי דומי' דכלי שהכלי שנאסר כבר אין לו תקנה לפי מה שנראה בעיני לפי שהכלי עצמו נאס' מחמת בליע' דם שאין תקנה למלוח ולהוציא דמו ואף שפשיטא הוא ומ"ה איכא הרבה מפרשי' שפי' דה"ק החתיכה שנאסרה מחמת כלי מ"מ נר' דחתיכת בשר כו' לא איירי אלא כמ"ש וה"ה חתיכת בשר שנמלח וכלה אף צירה כגון לאחר יום שלם או אפי' פלטה דמה לחוד והודחה אחר המליחה דליכא למימר פתוחה עוד לפלו' ציר אם הונחה בין חתיכות המלוחות שלא פלטו כל דמן נאסרה ואין לה תקנה אבל בחתיכות טפל מודה שיחזור וימלחנה שהרי המרדכי כתב בההוא פירקא גבי מוליית' ואע"פי שמעשה בכל יום שאנו אוסרין בשר ששהה שיעור מליחה שנפל בציר כו' אלמא היכא דלא שהה שיעור מליחה שרי כדברי התו' והס"ת והרא"ש והשערים דיחזור וימלחנ' וגדול' מזו נראה מ"ש בס"ה חתיכה טפל שנתערב בין חתיכות מלוחות בכ"מ לאו דווקא קאמר אלא שתפסו הלשון ההוה שאסור למלוח בכש"מ אבל לעולם אי עביד ומלח בכש"מ ונמצא חתיכה תפל ביניהם שאינו נאסר דוקא חתיכה שנמלח בכש"מ הוא דאסור משום זה דהמקום דחוק ופי' ממקו' למקום כו' כדלקמן אבל החתיכה טפילה אינה נאסרה אלא משום שבלע דם פליט' וא"כ ימליחנ' שניה ואז יצא כל דמה כדעת רוב הגאוני' וכן עיקר:

דין דציר נבילה דאורייתא ואם יש ספק אם נמלחה עם בשר שחיטה או לא דאזלינן לחומרא וציר דגים הוא דרבנן וספיקא לקולה ואם נמצא דג טמא מלוח מונח על השלחן בין דגים טהורים ונגע בהוא אסור ודווקא אותה שראינו שנגע אבל אם לא ראינו שנגע ספיקא דרבנן לקולא ואם ראינו שמתערב בתוכם בעי ס' ואי ליכא ס' אסור ואי איכא ס' שרי ומ"מ קליפה בעי ומ"מ תבוא מאירא באיש אשר יראה בעיניו דגים טמאים וטהורים מלוחים מונחים יחד וקונה אותן לכתחילה אם בא ראובן והגיד לשמעון שראה דגים טמאים תוך דגים טהורים אפי' מאמינו בלבו יכול לומר איני מאמינך:

רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוט' בהדי בשר טריפה פי' בכלי מנוקב אתא לקמיה דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפ' שלהן ואע"ג דטרי' לפלוט ולא בלע דם הציר מיהא בלע ולאו דוקא בשר טריפ' דציר נבלה דאורייתא אלא אפי' עם דגים טמאים דצירן מדרבנן כדאמרי' בפר' ג"ה דציר זיעה בעלמא הוא ועוד ראיי' מפרק א"מ דקאמר ל"ש אלא לטבול בצירן אבל לטבול בגופן אסורי מדקא מפליג בין צירן לגופן ש"מ דציר דגים מדרבנן אפ"ה אם נמלחו אסורי' אפילו בכלי מנוקב דלא אמרי' גבי שום ציר כבכ"פ או משריק שריק כ"א גבי דם ומאחר שציר דגים דרבנן וציר נבלה דאורייתא ולא ק"ל כמהר"ם שכ' בתשו' דאף ציר נבלה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא אלא כדברי התו' וכל הצרפתי' דציר נבלה דאורייתא וציר דגים דרבנן ואף מהר"ם גופא כת' המר' בשמו בפ' ג"ה ומה שאני רגיל לומר דציר נבלה מדרבנן כו' עד מ"מ לא היינו עושים מעשים בזה ומ"ה היכא דאיכא ספיקא גבי נבלה ספיקא דאורייתא לחומרא אבל דגים הוא לקולא וכ"כ הרא"ש בפ' א"מ וז"ל ציר דגים אינו אלא מדרבנן וע"ז סמכי' כשמביאין בקרון אחד או בחביו' אחד דגי' טמאי' וטהור' דמותרי' דספיק' דרבנן הוא שמא לא נמלחו בתחל' יחד ואחר שפל' כל צרכן עירבן ע"כ וש"ד כ' וז"ל אם נמלח דג טמא עם דג טהור הוי איסור דרבנן ואם יש ספיקא בדבר יש להקל ולפיכך קונין דגים מלוחים מן הגוים דספק הוא אם נמלחו עם דג טמא וספיק' דרבנן לקולא ועוד ראייה דציר דגים מדרבנן מפ' א"מ דקאמ' ל"ש אלא לטבול בצירן אבל לטבול בגופן אסורין מדקא מפליג בין גופן לצירן ש"מ דציר דגים מדרבנן תבא מאירה באיש אשר רואה בעיניו דג טמא וטהו' מלוחים יחד וקונ' אותם לכתחילה ועליהם הכתוב אומר ופושעי' יכשלו בם ואי איכא ספיקא אם מלח בשר נבלה עם בשר שחוטה הוי ספיקא דאורייתא ולחומר' וז"ל מהרא"י בשערים שלו תבוא מאירא באיש אשר רואה כו' כן המנהג שנמנעים מלקנות דגים מלוחים אם רואים דגים טמאים אצלו ואפי' אינם נשרים עמהם בעריבה רק שמונחים עמהם וביניהם על השלחן כשמוכרין אותם עליו וכן משמע בא"ז שכתב כל זמן שאין אנו רואין דגים טמאים ביניהן מותרין ועוד יראה מדברי הא"ז לשם שא"צ להחמיר לשפשף ולחפש תוך הדגים אם יש בתוכו דגים טמאים דאחזוקי איסור' לא מחזקינן אפי' היכא דאיכא לברור אמנם הרינג"ש אם אנו רואים דגים טמאים מונחים ביניהן כתב המר' בפרק א"מ דסתם דגים מלוחים אסורין דשמא נמלחים עמהם הטמאין חוץ מהרינג"ש ומרקולש שאין דגים טמאים נמלחים עמהן וביניהן וכיון שידוע שאין נמלחין הטמאין מה בכך אי חזינן דמונחין ביניהן דנהי נמי דלא ק"ל כפיסקא דמר' בהא דאסרינן סתם דגים מלוחים משום דרוב הגאונים פליגי ומתירין בספ' אבל בדרך שריותא דהרענג"ש ל"פ אע"ג דבמר' פ' כ"ה כתב דהרינגש מרקולש מותרין מספק וכיון דספק הוא שייך לומר בזה ופושעים יכשלו בם מ"מ נראה דהנהו דגים שמונחים עם הרינגש בכל הארצו' הללו ודאי לא נמלחו עמהן כי מביאין הרינגש ממרחקים בחביות המיוחדות להם לבדם א"כ למה ניחוש לה אך אם רואים אותם נשרין בעריבה עם הטמאין ויש בעריבה ציר הרבה ממי השרייה י"ל שעתה ע"י שרייה בולעין הרינגש מן הציר של טמאין דבמר' פרק כ"ה כתוב דיש ליזהר כשמדיחין בשר אחר מליחה שיתנו מים הרבה שיהא ראויין לשתייה מחמת ציר ונהי דלא ק"ל הכי דכ' בההוא פירקא בשם א"ז דהיכא דאיכא מים הרבה אפי' נטף ציר לתוכה ופלטו טעם הציר אינו חשוב כרותח בשביל כך מ"מ הכא הא עינינו רואות שמי שריית הציר חזקים הם יש לחוש אמנם מספק שמא נשרו בבית עם הטמאי' היכא דלא חזינן לא חיישינן דציר דגים מדרבנן ואפילו אי חזינן לפעמים בבית גוי ששרה כך לא מחמרינן להזהר דאימור אקראי בעלמא הוה כדאמרינן בפ' א"מ ואפ"ה לא חש למילתא אקראי בעלמא הוא ובדגי' יבישים שמעתי שנהגו הגוים כשמוציאין אותן מן המים קורעין אותן ומולחין אותה כ"א לבדו ומשליכן אותו בחוץ בחום מפורדים זה מזה כדי שתשלוט בהם החמה יפה ויתייבשו מכל צד ולפ"ז היה להקל אפי' מונחין ביניהן דגים טמאים אמנם כמדומה שנוהגין לאסור ג"כ ויראה הטעם משום דרגילות הוא דשמנונית הרבה ניכר בהם ואיפשר חוששין לדברי הסמ"ק דכת' דהיכא דיש שמנונית איכא חששא דאורייתא ע"כ ובספרו בת"ה כתב ומ"מ אי אשכחן מדינ' דלא נהגו להחמיר לקנות דגים בכה"ג אין למחות בידם והנה מ"ש מהרא"י להתיר ההרינג"ש אפי' מונחין דגים ביניהן משום דתלינן לומר שלא נמלחו עמהן כדברי המר' והרא"ש נמצא שסבר שאין לחוש לבליע' של עתה והיינו שסובר דאחר שפלטה כל צרכו עירבן ושוב אינו בולע ובדברי הא"ז אשר הביא משמע להדיא דס"ל איפכא היכא דלא נמלחו עמהן דגרע טפי דשמא עתה בלע מהדדי בנגיעתו מאחר שהן מלוחי' דהא טהור מלוח הוא ונר' בעיני דהא"ז אזיל לטעמיה דס"ל כל זמן שהמלח עליו ה"ל כרותח אפי' כבר פלט כל צרכו ופסק כחו וכמ"ש בשר וגבינה כל זמן שהן לחין כו' וכדכתי' לעיל ס' ס"ח ומ"ה אסור אליביה אבל מהרא"י שפסק כדעת המר' והרא"ש ס"ל דאחר שפלטו כל צרכן תו לא חשבינן כרותח לומר שיבלעו מהדדי ובפרט לענין דגי' דצירן מדרבנן שראוי להקל אכן לפי מ"ש לעיל סימן ס"ח דהרא"ש ס"ל נמי דגוף הדב' חשוב כרות' לעולם כל זמן שהו' לח וכ"ד המחברים א"כ מ"ט התיר הרא"ש לעיל הדגי' מלוחים אף שהטמאים מונחות ביניהן לומר שלא נמלחו יחד אלא אח"כ עירבן הא ס"ס בלעי עתה מהדדי אלא בע"כ צ"ל דס"ל מאחר דרפי קרמייהו פלטי כל ליחלוחית שבהן בזמן מועט ושוב אין להם לפלוט אפילו ציר' כדמוכח משמעת' דדגים ועופות ומ"מ ל"נ דנהי דלא פליט ציר ממש מ"מ יהיב טעמא אהדדי ועוד איכא למימר דהרא"ש דס"ל במליחה לא אמרי' דמפעפע ואינו אסור אלא בקליפה א"כ גבי דגים שרי לגמרי אבל אנו דק"ל דבמליחה בס' כמו בישול א"כ כל היכא דנאסרי' בבישול אפילו אחר זמן פליט' ה"ה במליחה וכן עיקר ולפי מ"ש נמצא שאם דג טמא מונח על השלחן ביניהן ונגע בהו אסורים ומ"מ דוקא אותה שראינו שנגע בו אבל אם לא ראינו ספיקא דרבנן לקולא אבל אם ראינו שמתערב בתוכן בעי ס' ואי ליכא ס' אסור ואי איכא ס' שרי ומ"מ קליפה בעי לחומרא כמ"ש בכמ' דוכתין וא"כ יפה כ' תבא מאירה באיש אשר רוא' בעיניו כו' וקונה מהן ואל תסמוך אשריותא דמהרא"י כאשר כתבתי אכן אם בא ראובן והגיד לפני שמעון שראה דגים טמאים בתוך דגים טהורים אם מאמינו שמעון לראובן אסור לקנות אבל אם אמר שמעון איני מאמינך ואינו בידו מותר לקנות כ"פ הרר"ל מאיר פודנא ונ"ל אפי' מאמין בלבו לא יחוש ויאמר איני מאמינך בפרט בציר דגים שהוא מדרבנן ואפי' אם היה מונח ביניהן יכול להיות שהיה ס' כנגדו ולא אמרו תבא מאירה באיש אלא אשר עיניו רואות שהוא דבר מכוער ועל זו ועל כיוצא אמרו הרחק מן הכיעו' ומן הדומה אבל מה שלא ראה אם ירצה לא יחוש:

דין אם נמלח דג טהור עם דגים טמאים אעפ"י שציר דגים דרבנן מ"מ בעי ס' וציר גופא שנתערב עם ציר היתר בטל בי"ו:

עתה אעתיק לך לשון הא"ז הגדול ובו תראה איך דעתו באם נמצא דג טמא ביניהן וגם נמצא איך דינו של ציר דגים ואליבא דפסק הלכה וז"ל ואפי' היכא שנמצא דג טמא ביניהן אם הוא מונח באמצע הדגים נר' בעיני שהם מותרין כולן אפי' אי ליכא ס' ואותו דג משליכו נחוץ ואוכל כל שאר הדגים שכבר נהגו כדברי ר"ת דכל איסורין בס' ואפי' לאותן דסברי דמין במינו לא בטיל לא קאי בציר דגים ובטל א"כ לדידן נמי דאמרי' אפי' מין במינו בס' בציר דגים דרבנן ובטל ברוב ואם יש ס' והו' באמצ' הדגים מות' לדברי הכל הלכה למעש' עכ"ל ויראה להדיא מדבריו דוקא אם מונח באמצע דאז שייך לומר בטל ברוב או בס' אבל אם אינו מונח באמצע חיישינן שמא עתה בלע הטהור מן הטמא ונאסר כדין טמא מלוח ומ"ש לא קאי בציר דגים ובטל והיינו דבטל במאתיי' לר"י אף דס"ל מין במינו לא בטל וכדאיתא בפ' ג"ה להדיא דשאני ציר דגים דזיעא בעלמא הוא כו' ומ"ש לדידן בטל ברוב וכהאי לישנ' אית' במר' פג"ה בתשו' מהר"ם וז"ל וק"ל כר' יוסי לגבי ר"י ובטל ציר דגים ברובו ואומר אני אם אינו ט"ס בע"כ לאו דוקא קאמר דהא פליגי ר"י ור' יוסי בפרק י' דתרומה בציר דג טמא ורי"א עד שיהא רביעית מסאתיי' דהיינו אחד מר' פחות דבר מועט ר' יוסי אומ' אחד מי"ו כו' וא"כ אי לא ק"ל כר"י בע"כ צריכה לן למקיימא אליבא דר"י דבעינן לכ"ה ט"ז לגבי האיסור ובמר' מדוייק מצאתי במקום רובי י"ו ומ"מ רובו אפשר ליישב מאחר דאפילו בגוף הציר סגי בי"ו וא"כ בשלא באת' להתיר גוף הציר כלל אלא שלא יאס' הדג בבליע' א"כ בוודאי בטיל אפי' חד בתרי דמדאוריי' מין במינו בטיל חד בתרי בין ביבש ובין בלח וציר דגים שהכל מדרבנן אוקמיה אדאורייתא אבל להתיר הציר גופא שהיא אסורה לא הקילו כ"כ ואסרו עד י"ו כנגדה ושיעור י"ו נ"ל סמך וסעד לעניין מהא דירו' פ"ק דתרומה גבי דג טמא שכבשו עם דג טהור דסב' חד תנא דבעינן תתק"ס ויש שפוסקים כן דכל בריה בטלה בתתק"ס לפי שמצאו כן בירו' הורה ר"י בר און בעכברא כו' כמ"ש הסמ"ג ושיעור תתק"ס הוא י"ו ס' וכה"ג כ' המ"מ אלמא ששיעורי י"ו היה מצוי בשיעור החכמי' לחומרא וה"ה לקולו' מ"מ נ"ל דוק' במינו הוא דאמרינן אבל אם נתער' שלא במינו בין בבישו' ובין במליחה אפילו אם אתה משליך הדג טמא מ"מ בעינן ס' נגד פליטת צירו דבכולה משערינן ולא סמכינן אהא דציר דגים דמדרבנן דהיינו דוקא מין במינו דלא יהיב טעמ' כלל אלא גזרי אטו שלא במינו דבעינן ס' כמ"ש לעיל בפ' ג"ה א"כ הקילו גביה מאחר דהוא מדרבנן וזיעא בעלמא חשבינן ליה אבל היכא דיהיב טעמא לא חילקו חכמים באיסור דכל האיסורי' כשנותנין טעם בהיתר שיעירו בס' בין באיסור דרבנן ואין שייך לומר כאן הואיל ואין לו שורש מן התורה כו' כדאיתא בא"ז והבאתי לעיל פ"ג בסימן מ"ג דהכא יש לו שורש התורה שהרי הדגים אסורים מדאורייתא ומן הראוי שאף הציר תאסר שהרי כתיב הטמאים לאסור צירן ורוטבו ועוד אף לשם נר' דלא מבטלין ברובא אלא במינו כדפרי' וא"ל על מ"ש היכא שלא נבא להתיר הציר גופא אלא הדג דמקילינן לגבה ושרי כו' א"כ מאי פריך בפר' כ"ה ממליח' דגים כו' דשרי אמליחת בשר נבלה עם שחוט' בעובדא דר"מ בר רחל כו' י"ל דהתם פריך מדקתני דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר דמשמע אפי' בשו' לשוה דליכא רובה ומ"ה דייק שפיר אלמא אע"פ שהציר אסור לכ"ה מדרבנן ומ"מ הציר אינו אוסר במליחה כלל משום דלא בלע ציר ע"י מליחה ה"ה נמי גבי ציר של בשר נבלה כו' וכדפרי' לעיל ולעניין פסק הלכה תמה אני על הרמב"ם שפסק בציר כר' והיינו כר"י ולא כר' יוסי ובכל דוכתא ק"ל כר"י ע"כ יותר נר' בעיני דברי מהר"ם שכ' דק"ל כר' יוסי ואף הרשב"א כ' בתשו' סי' תמ"ד שראוי לפסוק כר' יוסי וכ"נ בעיני אלא שכבר הורה הזקן הרמב"ם כר' יודא ואני אומר כבר הורה הזקן רבינו מאיר שהי' אב לכל האחרונים ועוד מאחר דאנו ק"ל דלא כר"י ומין במינו בטל בס' וכ"ד הרמב"ם גופא א"כ ממילא גבי ציר דגים דקילי סגי בי"ו כנגדו כר' יוסי ולענין מליחה בלא התיר ציר גופא דפרישנ' דברובא סגי לא מלאני לבי להקל דרוב האחרונים לא חלקו בזה כלל היכא דנמלח האיסור עם ההיתר בין הוא איסור דאורייתא בין הוא דרבנן א"ל גבי ספיקא דאז אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אבל לא בע"א ובפרט לפי מה דק"ל מליחה בס' וחשבינן כבישול א"כ לעולם בעינן ס' דאף מין במינו בעי ס' כבישול ולא דמי לציר גופא דבטל בי"ו משום דחשבינן כל מה שנוטף הימינה כזיעה בעלמא וכשנתערב בציר אחר בטיל בי"ו אבל כשנמלח הטמא והטהור יחדיו אפשר שבולע אף האיסור ויהיב טעמא ואוסר עד ס' וזהו בודאי טעם האוסרין עד ס' שהרי כ' בא"ז ואם יש שם ס' מותר לד"ה הלכה למעש' משמע שיש שחולקים על דברי ר"ת ומצריכין ס' אפי' לגבי דגים אף דק"ל כרבי יוסי דלא בעי בציר אלא י"ו אלא בודאי היכא שנמלח גרע טפי וכן עיקר:

ומשפייה. כמו (ב''מ דף ס.) השופה יין לחבירו קולי''ר כלומר יערה השומן העליון בנחת מכלי אל כלי כדי שלא יתערב הדם בו וראיתי בהלכות גדולות דדוקא נקט תרי גללי כלומר מעט מלח אבל מלח הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים והוא נעכר ומתערב עם השומן: ומי אמר שמואל הכי. דלאחר שיכלה כל מראה אדמומית שבו מותר: והאמר שמואל כו'. והאי בשר כבר נצלה: שאני התם דאגב דוחקא דסכינא פליט. לעולם כשתעלה תמרתו אין הדם יוצא ממנו ע''י האור ושמנונית הוא ומותר אבל כשחותכו וכובש עליו את הסכין הוא דוחקו ואם נשאר בו דם דוחקו והוא יוצא: דגים ועופות. לאו דווקא עופות דכל שכן בשר אחר לפי שהוא קשה מבשר עופות: אסורין. [הדגים לבדן] שהדם יוצא מן הבשר ונבלע בדגים: אפילו עופות ועופות [נמי] אסירי. כדאמרינן לקמן (דף קיג.) אין מולחין בשר אלא על גבי כלי מנוקב לפי שהדם היוצא נשאר בכלי וחוזר ונבלע בבשר: אפילו עופות ודגים [נמי] שרי. שהרי הדם יוצא דמה לי דגים ומה לי שאר שתי חתיכות הנמלחות זו על גב זו שאע''ג שהדם יוצא מעליונה לתחתונה אין נאסרין אם הכלי מנוקב: לעולם בכלי מנוקב. והיינו טעמא דדגים אסורין: משום דדגים רפו קרמייהו. קרום שלהן רך: וקדמי ופלטי. ממהרין לפלוט ציר שלהן: ועופות קמיטי. צומתין אשטרינ''ט כלומר אין ממהרין לפלוט וכבר נחו הדגים מלפלוט ועדיין עופות פולטין הלכך בלעי דגים אבל בשר ובשר כמה שזה שוהה לפלוט כך זה שוהה לפלוט ושניהם פולטין יחד וכל זמן שהתחתון טרוד בפליטה אינו בולע: אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה. ובכלי מנוקב כמשפט המולחים בשר וקמיבעיא ליה מי אמרינן כי היכי דגבי דם לא חיישינן לדלמא פלט עליון ובלע תחתון דאמרינן כל זמן שטרודים בפליטה אינן בולעין ושניהם נחין יחד מפליטתן ה''נ לא שנא או לא: אמר ליה הטמאים. ה''א יתירא דגבי הטמאים לכם בכל השרץ (ויקרא יא): לאסור צירן ורוטבן וקיפה. פירמא בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדירה וכיון דצירן אסור מיתסר הבשר השחוט מחמת ציר הטרפה שהוא נוח ליבלע מן הדם:

דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין. הדגים לבדן והקשה רבינו שמואל דא''כ הול''ל דגים שמלחן עם עופות אסורין וי''ל דא''כ הוה משמע אפילו העופות תפל והדגים מלוחים כמו דג טהור שמלחו עם דג טמא דבסמוך דמיירי בטהור מליח וטמא תפל וזה אינו כי בענין זה לא היו הדגים אסורין ונראה דאין העופות נאסרים מהדגים שנאסרו אפילו לאותו פירוש שבכל איסורין אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אם האיסור עצמו הולך ומתפשט ונאמר שגם מן הדם שנבלע בדגים נפלט מקצת עם ציר הדגים ונבלע בעופות אף על פי שכולה אין פולטין להיות מותרין על ידי כן כיון דכבר גמרו פליטתן דמ''מ אין סברא לאסור העופות דדם משרק שריק במליחה כמו בצליה ובדגים דרפו קרמייהו הוא דאמר לעיל דלא שריק דם עופות מינייהו: ודגים רפו קרמייהו ופלטי ועופות קמיטי. פירש בקונטרס אבל בשר ובשר כמו שזה שוהה לפלוט כך זה שוהה לפלוט ושניהם פולטין יחד וכל זמן שתחתון טרוד לפלוט אינו בולע וכמו כן פירש בסמוך (לקמן דף קיג.) גבי רב ששת דמלח גרמא גרמא דמסיק אלא לא שנא ופירש בקונטרס ל''ש ומותר דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים וכשנח זה כבר נח זה ולפירושו תימה כשמולחין הרבה חתיכות יחד זו אחר זו ומניחין שניה על הראשונה וכן שלישית וכן רביעית אפילו יש כמה חתיכות אע''פ שהראשונה גומרת פליטתה תחלה ופשטיה דאלא לא שנא (נמי) משמע (שמותר למלוח כל אחד ואחד בפני עצמו וכן מפרש ר''ת אלא לא שנא) שאע''פ שהתחתון פולט תחלה אינו נאסר ולמה מותר כיון שפליטת התחתון קודמת ונראה דהיינו טעמא משום דדם מישרק שריק במליחה כמו בצליה וכי היכי דשרי בצלי בשרא עלוי בשרא אפילו לכתחלה אע''פ שכלה תחלה פליטתה בצד התחתון של צד האש משום דמשרק שריק הוא הדין נמי במליחה דשרי כה''ג ודגים דוקא משום דרפו קרמייהו אסירי משום דרכיכי ונבלע הדם בתוכן ולא שריק מינייהו ומיהו היכא דאיכא גומות בצד עליון של תחתונות דלא מצי שריק קשה למה יהא מותרין דמעשים בכל יום שמוצאין גומות [בחתיכות] התחתונות מלאות ציר ונוהגין בדבר היתר וי''מ משום דפליטת ציר מושכת הרבה אחר פליטת הדם וכל זמן שמושך פליטת הציר פולטות מה שבולעות מן העליונות אחר פליטת דמן ומה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם אבל בדגים אין לומר כן לפי שפליטת דם העופות מושכת אחר פליטת ציר הדגים וה''ר יוסף מאורלינ''ש היה אומר לפי שפליטת הדגים נגמר קודם התחלת פליטת העופות לכך אינן פולטין עוד מה שבולעין מן העופות אבל בשר ובשר כיון שלא נגמר פליטת דם תחתון קודם התחלת בליעתה מן העליון אין דרך פליטתה נסתמת דהואיל ופתוח לפלוט לא יסתם עד גמר פליטת החתיכה שעליה וכן אם מלחו שלישית ונתנו על העליונות קודם גמר פליטתה התחתונה פולטת עד שתגמור השלישית פליטתה וכן לעולם כל מה שיתנו עליה תבלע ותפלוט כיון שלא נחה רגע אחת וא''ת נהי דלפי שני הטעמים האלו אין לאסור מחמת פליטת חתיכה העליונה מ''מ נאסור מחמת דם הבלוע במלח שבין חתיכה לחתיכה שנמחה בציר שבגומות אחר פליטת כל הדם והציר דבשלמא בכל חתיכה מלוחה דעלמא אין המלח שעליה אוסרה לפי שמועט הוא הדם הבלוע במלח ואינו יכול עוד לזוז משם כלל אבל כאן שנמחה המלח בציר שבגומא ונעשה צלול היה לו לדם זה לאסור כדי קליפה ושמא לא אמרינן מליח הרי הוא כרותח אלא בשעת פליטה אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח דפסק כח המלח מחמת שהפליט את הבשר ויוצא כח המלח עם הדם אי נמי י''ל שהמלח שעל הבשר מעכב הדם הזה מליכנס בבשר ולפי אותן השני טעמים שפירשתי דכל זמן שהתחתונה פולטת ציר בולעת ופולטת דם העליונות עם ציר שלה אז כל זמן שפתוחה לפלוט בולעת ופולטת צריך להמתין לתחתונה עד שתשהה העליונה שיעור צליה שעד אותה שעה אין התחתונה יוצאת מידי דמה ומיהו עדיין י''ל טעם אחר דכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר אין בולע דם וזמן פליטת הציר אינו כלה כל כך מהרה ומכל מקום בשר שבתוך הציר כגון בכלי שאינו מנוקב אין להתיר מטעם זה דאין לו שם כח לפלוט מחמת שהוא שקוע בתוך הציר ובולע והיינו טעמא דשמואל דאמר לקמן (דף קיג.) אין מולחין אלא בכלי מנוקב דאע''ג דעדיין לא גמר הבשר פליטת דמו בולע כדפרישית והיכא דחציה של חתיכה בתוך הציר וחציה בחוץ מה שבתוכו אסור ומה שבחוץ מותר כדפרישית לעיל בפרק גיד הנשה (דף צו:) גבי גדי שצלאו בחלבו והיכא ששהה הבשר במלח כשיעור צליה על דף אחד ואח''כ הושם בגיגית ושהה שם כל הלילה ואחר כך נמצא הכלי מלא מיץ מן המליח שיצא מן הבשר אירע מעשה בביתו של רש''י והשיב דמאחר ששהה הבשר במלח כדי שיעור קודם שהושם בכלי אין המים הנמצאים בכלי מין דם אלא מוחל בעלמא וכן נראה ותדע שאותו המוחל הוא היתר מיד כששהה שיעור צליה הוא מותר להדיחו ולבשלו בקדרה אע''פ שלא נפלט ממנו המוחל היוצא אח''כ ואין לאסור נמי המוחל מחמת המלח שעל הבשר שנמחה בתוכו דאם מכח זה באנו לאסור בשר הנופל באותו מוחל לפי שיש בו רוב מלח שעל הבשר ואין נאכל מחמת מלחו ליחשב כרותח ואוסר את הבשר א''כ גם מטעם זה יאסר כל הבשר שבעולם כשמניחין אותו בתוך הכלי להדיחו שנמחה המלח שעל הבשר במים דמה לי מים מה לי מוחל כיון דשניהם של היתר. אלא צריך לומר שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר אלא עומד במקומו אע''פ שנמחה בתוך אותו מוחל כמו שפי' גבי אותן גומות שבבשר דמה לי גומא מלאה ציר ומה לי כל הבשר בתוך הציר או מטעם שפסק כח המלח מחמת שהפליט הבשר ולא חשיב כרותח כדפרישית לעיל ומ''מ אין להקל שכבר נהגו העם איסור: הטמאים לאסור צירן. דרשה גמורה היא גבי שרצים ובהמה חוץ מגבי דגים כדפרישית בפרק גיד הנשה (לעיל דף צט:) גבי שאני ציר דזיעה בעלמא הוא: ורוטבן וקיפה שלהן. וא''ת ותיפוק ליה ממשרת ליתן טעם כעיקר דמשם אתה דן לכל התורה כדאיתא פרק אלו עוברין (פסחים ' דף מד:) וי''ל דעיקר דרשה לא איצטריך אלא לצירן ושאר הוו אסמכתא בעלמא כדאמר פרק אלו מציאות (ב''מ דף ל:) גבי והתעלמת דעיקר קרא לזקן ואינו לפי כבודו אי נמי איצטריך נמי לרוטבן וקיפה ואשמעינן דמחוי כממש אם המחה השרץ וגמעו דהוי כאכילה דס''ד דבשתיה לא מיחייב כיון דאכילה כתיבא ביה והכי איתא בהעור והרוטב (לקמן דף קכ.) דמייתי לה אהמחה את החלב וגמעו ואם תאמר אם כן היכי דריש מינה דצירן אסור כיון דאיצטריך להכי ויש לומר דשקולים הם ומציר גופיה לא הוה שמעינן דלהוי שתיה כאכילה דהוי מצינן לאוקומי כשהקפהו ואכלו: וקיפה שלהן. בהעור והרוטב (גז''ש) מפרש קיפה פירמא ופריך הוא עצמו ליטמא טומאת אוכלין אלא מאי קיפה תבלין והיה יכול להיות בין פירמא בין תבלין דאתא לאשמועינן דשתייתה כאכילתה וכן פירש בקונטרס פירמא בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדרה ומיהו לא היה לו לומר הנקפה:

חולין קיב ע"ב - פירוש שטיינזלץ

דף קיב - ב

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד