סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַתְנִי' הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה חָפַן מְלֹא חׇפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף הַגָּדוֹל לְפִי גׇדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קׇטְנוֹ וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ
גְּמָ' מַחְתָּה תְּנָא לֵיהּ נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וְחוֹתֶה וְיוֹרֵד הָתָם מַחְתָּה דְגֶחָלִים וְהָכָא מַחְתָּה דִקְטוֹרֶת דְּתַנְיָא הוֹצִיאוּ לוֹ כַּף רֵיקָן מִלִּשְׁכַּת הַכֵּלִים וּמַחְתָּה גְּדוּשָׁה שֶׁל קְטוֹרֶת מִלִּשְׁכַּת בֵּית אַבְטִינָס
חָפַן מְלֹא חׇפְנָיו וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַכַּף הַגָּדוֹל לְפִי גׇדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קׇטְנוֹ וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ כַּף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְמָה לִי מְלֹא חׇפְנָיו וְהֵבִיא אָמַר רַחֲמָנָא
מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר דְּהֵיכִי נֶעְבֵּיד נְעַיֵּיל וַהֲדַר נְעַיֵּיל הֲבָאָה אַחַת אָמַר רַחֲמָנָא וְלָא שְׁתֵּי הֲבָאוֹת
נִשְׁקְלַיהּ לִקְטוֹרֶת בְּחוֹפְנָיו וְנַחֲתַיהּ [לְמַחְתָּה] עֲלַהּ וְלֵיעוּל כִּי מָטֵי הָתָם הֵיכִי לַעֲבֵיד נִשְׁקְלַיהּ בְּשִׁינֵּיהּ וְנַחֲתַיהּ לְמַחְתָּה הַשְׁתָּא לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם אֵין עוֹשִׂין כֵּן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר וְכֵיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר עָבְדִינַן כִּדְאַשְׁכְּחַן בִּנְשִׂיאִים
נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בְּיָמִין וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאל יַצִּיבָא בְּאַרְעָא וְגִיּוֹרָא בִּשְׁמֵי שְׁמַיָּא
זוֹ מְרוּבָּה וְזוֹ מוּעֶטֶת וַאֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶן שָׁוִין וּכְמַעֲשֶׂה דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית זוֹ חַמָּה וְזוֹ צוֹנֶנֶת
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית שֶׁהָיָה חוֹפֵן אַרְבַּעַת קַבִּין בִּמְלוֹא חׇפְנָיו וְאוֹמֵר כׇּל הַנָּשִׁים [זֶרֶד] זָרְדוּ וְזֶרֶד אִימָּא עָלָה לַגָּג אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּעַרְסָן וְכִדְרַבָּה בַּר יוֹנָתָן דְּאָמַר רַבָּה בַּר יוֹנָתָן אָמַר רַבִּי יְחִיאֵל עַרְסָן יָפֶה לַחוֹלֶה
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי בְּשִׁכְבַת זֶרַע וְכִדְרַבִּי אֲבָהוּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ רָמֵי כְּתִיב וַתַּזְרֵנִי [חַיִל] לַמִּלְחָמָה וּכְתִיב הַמְאַזְּרֵנִי חַיִל אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זֵרִיתַנִי וְזֵרַזְתַּנִי
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית פַּעַם אַחַת סִיפֵּר דְּבָרִים עִם עֲרָבִי אֶחָד בַּשּׁוּק וְנִתְּזָה צִינּוֹרָא מִפִּיו עַל בְּגָדָיו וְנִכְנַס יְשֵׁבָב אָחִיו וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו וְרָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד
וְשׁוּב אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית פַּעַם אַחַת יָצָא וְסִיפֵּר עִם הֶגְמוֹן אֶחָד בַּשּׁוּק וְנִתְּזָה צִינּוֹרָא מִפִּיו עַל בְּגָדָיו וְנִכְנַס יוֹסֵף (עִם) אָחִיו וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו וְרָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד
תָּנוּ רַבָּנַן שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכוּלָּן שִׁמְּשׁוּ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים מָה עָשִׂית שֶׁזָּכִית לְכָךְ אָמְרָה לָהֶם מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קַלְעֵי שְׂעָרִי אָמְרוּ לָהּ הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִילוּ
תָּנוּ רַבָּנַן בְּקוּמְצוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מִדָּה לַקּוֹמֶץ אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִדָּה לַחֲפִינָה
הָתָם הוּא דִכְתִיב בְּקוּמְצוֹ אֲבָל הָכָא דְּלָא כְּתִיב בְּחׇפְנָיו אֶלָּא מְלֹא חׇפְנָיו קְטוֹרֶת סַמִּים דַּקָּה לָא אוֹ דִילְמָא יָלֵיף מְלֹא מְלֹא מִקּוּמְצוֹ
תָּא שְׁמַע וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ מַאי לָאו שֶׁאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת מִדָּה אַחֶרֶת עוֹשֶׂה לֹא הָכִי קָאָמַר וְכָךְ הָיָה חוֹזֵר וְחוֹפְנָהּ לִפְנִים
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן
דִּילְמָא שֶׁאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת מִדָּה עוֹשֶׂה אִי נָמֵי שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר
תָּנוּ רַבָּנַן מְלֹא קוּמְצוֹ יָכוֹל מְבוֹרָץ תַּלְמוּד לוֹמַר בְּקוּמְצוֹ אִי בְּקוּמְצוֹ יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו תַּלְמוּד לוֹמַר מְלֹא קוּמְצוֹ כִּדְקָמְצִי אִינָשֵׁי הָא כֵּיצַד חוֹפֶה שְׁלֹשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פִּיסַּת יָדוֹ וְקוֹמֵץ

רש"י

מתני' הוציאו לו. מלשכת הכלים: וכך היתה מדתה. מפרש בגמ': גמ' מחתה דקטורת. לחפון מתוכה: לעייל. מחתה והדר נעייל קטורת בחפניו: הבאה אחת אמר רחמנא. בגחלים ובקטורת ולא שתי הבאות דכתיב (ויקרא טז) ולקח הכהן מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח ומלא חפניו וגו' והביא מבית לפרוכת כדאשכחן בנשיאים. כף אחת מלאה קטרת: מרובה. וכבידה ליקח צריכה ימין: אפי' בזמן ששניהם שוין. כהן שחפניו גדולים וחופן שלשת קבין אפילו הכי כיון דברוב כהנים גדולים גחלים מרובים מחפניו נוטל כף בשמאל: קימחית. שם אמו: עלה לגג. גבר על כולן: איכא דאמרי. האי זרד בערסן קאמר ויפה הוא לחולה וסתם נשים מעוברות חולות ואוכלות זריד וערסן שהן מיני מאכל חיטין כדאמרינן במסכת (ברכות (דף לז.)) חילקא חיטי דמיתברי באסיתא לתרי תרי טרגיס לתלת תלת זריד לארבע ארבע ערסן לחמש חמש והכי קאמר כל הנשים מעוברות תקנו להם זריד וערסן להברות אותן והעוברים ואותן של אמי גבר על כולן: איכא דאמרי בשכבת זרע. קאמר שאין יצירת הוולד מכל הטיפה אלא מן הבירור שבה זרד לשון חבילי זרדים טודי''ל כלומר בירור טיפה שקלטה אמי הזרד גדל ועלה לגג: ותזרני. לשון זורה את גורן השעורים (רות ג) מברר את הטיפה: וזירזתני. הזרתני מן הבירור שבה: פעם אחת. יוה''כ היה: צינורא. רוק: לא ראו קורות ביתי כו'. ראיתי בהש''ס ירושלמי כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב: הכי גרסינן תנו רבנן בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ. והרים ממנו בקומצו ולא שיעשה כלי למידת קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה: אבל הכא לא כתיב בחפניו. ואם עשה מדה מחזקת חפינתו מלא חפניו והביא קרינן ביה: יליף מלא. דכתיב קרא אחרינא וקמץ משם מלא קומצו (ויקרא ב) מה להלן בקומצו יקמוץ ולא במדה אף כאן בחפניו: מאי לאו. וכך היתה מדתה דקתני הכי קאמר אם בא לעשות מדה לחפינה כן יעשה הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו: לא הכי קאמר וכך היה חוזר וחופנה לפנים. מערה אותה לתוך חפניו מן הכף ונותנה על הגחלים שבמחתה: שמעית מינה כו'. ולקמן (דף מט.) בעינן לה: דילמא שאם רצה כו'. כלומר לא הא ולא הא תפשוט מינה דדחינן לך להכא ולהכא: אי נמי. הכי קאמר כך היתה מדתה מלא חפניו מצומצמין: מבורץ. מבצבצין מכל צד ויוצא: אי בקומצו. דדייקינן יכול בראשי אצבעותיו יקמוץ מעט וכל כמה דמחוסר טפי מעלי ת''ל מלא:

תוספות

מתני' הוציאו לו. השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן. תימה לי והאמר לקמן (דף מט:) נוטל הבזך בראשי אצבעותיו ויש אומרים בשיניו והיכי עביד הכי השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן ויש לומר דהתם אינו אלא מושך הבזך אצלו והבזך אינו מונח באויר אלא על ידו הוא מונח ומושכו אצלו בשיניו כדי לחפון פעם אחרת אבל לימשוך למחתה בשיניו ולאחותה אארעא לאו אורח ארעא אבל תימה לי לעביד למחתה בית יד ארוך דבלאו הכי אמרינן לעיל דביום הכפורים ידה ארוכה ויעשה לה בית יד ארוכה שתגיע עד בית השחי ויתפוש אותה בבית השחי וראש המחתה תהא מונחת על ידיו או על זרועו השמאלי וכי מטי לפנים ישלשל ידיו עד הרצפה וישמוט ידיו בנחת מתחת המחתה ויושיב המחתה על הרצפה וי''ל כיון דבעינן מלא המחתה גחלי אש אי אפשר שלא יפזר מהן קצת אי הוה עביד הכי אי נמי י''ל לפני מלך בשר ודם אין עושין כן כו': וכך היתה מדתה מאי לאו שאם רצה לעשות מדה עושה כו'. תימה אמאי לא קאמר כך היה מדתה של הכף כשיעור חפניו של כל כהן גדול הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו היו עושין כל שעה כף אחת כפי אותו שיעור יש לומר דלמה היה להם לעשות כן אדרבה טפי ניחא אם הכף היתה גדולה יותר דאי שוה למלא חפניו היתה אם כן כשמערה מחפניו לתוכה אי אפשר שלא יתפזר ויפול לארץ מעט: וזו היא עבודה קשה שבמקדש. סבירא ליה כמאן דאמר בפרק אלו מנחות (דף עה:) שהיה קופל אחד לשנים ושנים לארבעה אבל לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר פותחן עד שמחזירן לסולתן אינה עבודה קשה יותר משאר מנחות:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר