סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהָיָה בַּאֲכׇלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ מָה לְהַלָּן מִשֶּׁלָּכֶם וְלֹא מִשֶּׁל מַעֲשֵׂר אַף כָּאן מִשֶּׁלָּכֶם וְלֹא מִשֶּׁל מַעֲשֵׂר
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ עִיסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חַיֶּיבֶת בַּחַלָּה לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ הִיא הִיא
אֶלָּא מִדִּבְהָא פְּלִיגִי בְּהָא נָמֵי פְּלִיגִי אוֹ דִלְמָא שָׁאנֵי עִיסָּה דְּאָמַר קְרָא עֲרִיסוֹתֵיכֶם עֲרִיסוֹתֵיכֶם תְּרֵי זִימְנֵי
שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה פְּסוּלָה דְּלֵית בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה
וְשֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה לֹא יִטּוֹל פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁירָהּ וְחַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִידָהּ
מַאי בֵּינַיְיהוּ כְּגוֹן שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ שֵׁם חוּץ מִקְּלִיפָּתָהּ חִיצוֹנָה לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁירָהּ אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִידָהּ לֵיכָּא
וְאִם נָטַל כְּשֵׁרָה לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ דִּין מָמוֹן הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ דִּין מָמוֹן
וְשֶׁל דְּמַאי מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית הִלֵּל כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי מַפְקַר לְהוּ לְנִכְסֵיהּ וְהָוֵי עָנִי וַחֲזֵי לֵיהּ הַשְׁתָּא נָמֵי לָכֶם קָרֵינָא בֵּיהּ דִּתְנַן מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת אַכְסַנְיָא דְּמַאי
וּבֵית שַׁמַּאי עָנִי לָא אָכֵיל דְּמַאי דִּתְנַן (אֵין) מַאֲכִילִין הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת הָאַכְסְנָאִים דְּמַאי וְאָמַר רַב הוּנָא תָּנָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הָאַכְסְנָאִים דְּמַאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת הָאַכְסְנָאִים דְּמַאי
שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁירָהּ הֲרֵי מַכְשִׁירָהּ לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִידָהּ הֲרֵי מַפְסִידָה
וְאִם נָטַל כְּשֵׁרָה לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה דִּבְרֵי הַכֹּל לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ דִּין מָמוֹן הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא
עָלְתָה חֲזָזִית אָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל אֲמָרוֹ הַמָּקוֹם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמָקוֹם אֶחָד אֲבָל בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת כָּשֵׁר אֲמַר לֵיהּ רָבָא אַדְּרַבָּה בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הָוֵה לֵיהּ כִּמְנוּמָּר וּפָסוּל
אֶלָּא אִי אִתְּמַר אַסֵּיפָא אִתְּמַר עַל מִיעוּטוֹ כָּשֵׁר אָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל אֲמָרוֹ וְהַמָּקוֹם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמָקוֹם אֶחָד אֲבָל בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הָוֵה לֵיהּ כִּמְנוּמָּר וּפָסוּל אָמַר רָבָא וְעַל חוֹטְמוֹ וַאֲפִילּוּ בְּמַשֶּׁהוּ נָמֵי פָּסוּל
נִטְּלָה פִּטְמָתוֹ תָּנָא רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר נִטְּלָה בּוּכְנָתוֹ
נִקְלַף אָמַר רָבָא הַאי אֶתְרוֹגָא דְּאַגְלֵיד כַּאֲהִינָא סוּמָּקָא כְּשֵׁרָה וְהָא אֲנַן תְּנַן נִקְלַף פָּסוּל לָא קַשְׁיָא

רש"י

והיה באכלכם. גבי חלה כתיב: היא היא. ודאי מסייע ליה ומאי לימא: אלא ודאי. בהא מסייעא ולימא דקאמרינן אסייעתא דאתרוג ומצה קאמר והכי קאמר לימא מסייע לרבי אסי בכולהו דמדבהא פליגי באתרוג ומצה נמי פליגי דהא חד טעמא הוא דהתם נמי לכם כתיב ומצה נמי מחלה ילפא: או דלמא שאני עיסה. בהא הוא דקאמר ר''מ פטורה דכתיב מיעוטא יתירא אבל בחד מיעוטא לא נפקא לן דכיון דמשתרי לאכילה אע''ג דלית בה דין ממון לכם קרינא ביה: שמכשירה. לקבל טומאה דאמרינן במתני' (דף מב.) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת שהיו שורין האגודה בשבת כדי שלא ייבשו וכשנוגעים באתרוג הוכשר לטומאה דכתיב (ויקרא יא) וכי יתן מים על זרע ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב (במדבר יח) משמרת תרומתי אמר רחמנא עשה לה שימור: שמפסידה. קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה כדפרישית: הרי יש בה היתר אכילה. לכהן וישראל נמי נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן אבל פדיון אין לה להיות ניתרת לאכילת ישראל והאומר כן רשע הוא: הרי יש בה דין ממון. כהן מקדש בה את האשה וישראל נמי אם נתנה לו הכהן מקדש בה את האשה ומוכרה לכהנים והדמים שלו: של דמאי. לקחם מעם הארץ וסתם פירותיהן ספק אינן מעושרין: מאי טעמייהו דבית הלל. הא לית בה היתר אכילה: וחזי ליה. דרוב עמי הארץ מעשרין הן וחומרא בעלמא הוא שהעמידו בספק טבל וגבי עניים ואכסניא לא העמידו דבריהם: אכסניא. חיילותיו של מלך ומטיל מזונותיהן על בני המדינה: הרי מכשירה. ומעשר שני בעי שימור דקודש איקרי דכתיב (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ וגו': למ''ד. בערלה לפי שאין בה היתר אכילה אבל אי הוה בה היתר אכילה הוה מתכשרא ואפילו לית בה דין ממון הא יש בו נמי היתר אכילה ומתני' דתני כשר דברי הכל היא ואפילו לר''מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא מיתוקמא דהא בהא דין ממון לא בעינן דכיון דאכיל לה לכם קרינא ביה: ומ''ד. בערלה לפי שאין בה דין ממון דאי נמי הוה בה היתר אכילה הוה פסיל לה משום דליתיה ממון לשאר הנאות כגון מעשר שני בירושלים לר''מ: מתניתין רבנן היא. דאמרי מעשר ממון הדיוט הוא ולא ר''מ דאילו לר''מ פסול: ה''ג אלא אי אתמר אסיפא אתמר: ובחוטמו. בעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו: אפילו כל שהוא פסול. שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו עובי אדם נותן עיניו: תני רבי יצחק בר אלעזר נטלה בוכנתו. במתניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא זה לשון מורי הזקן רבינו יעקב אבל רבינו יצחק הלוי היה מפרש פטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני רבי יצחק בר אלעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא ולשון רבינו יעקב נראה לי שלא מצינו בכל מקום פטמא עוקץ: האי אתרוג דאגליד. נקלף: כאהינא סומקא. תמרה אדומה ואף זה לאחר שנקלף נהפך לאדמומית כדרך כל הנקלפים בפירות:

תוספות

אתרוג בתפיסת הבית בסוף יש נוחלין (ב''ב דף קלז: ושם) אבל גבי מצה כשאכל ממנה כמה זיתים אם יש משלו כזית יצא ומהאי טעמא נמי ניחא דעיסה של טבל חייבת בחלה כדמוכח בירושלמי דדמאי פרק חמישי דתניא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת ובודאי איירי מדזקוק להפריש תרומה גדולה ולא פטרינן ליה מדכתיב עריסותיכם דמיירי בשיש שם חמשת רבעים בלא חלקו של כהן (אע''ג) דבפרק ראשית הגז (חולין דף קלה:) ילפינן עיסה דשותפין: דכתיב עריסותיכם תרי זימני. אע''ג דתרוייהו דרשינן במנחות פרק ר' ישמעאל (דף סז.) למעוטי עיסת נכרי ועיסת הקדש ועוד דריש ליה בפרק ראשית הגז (חולין דף קלה:) לכדי עריסותיכם כשיעור עיסת מדבר הכא דחוי בעלמא הוא: מפני שמכשירה. שהלולב כמו שהוא אגוד נותנין אותו במים כדי שלא יכמוש כדתנן בפירקין (דף מב.) ומחזירו למים וכשנוטלו נוטפין מימיו על האתרוג והוה מצי למימר איכא בינייהו שכבר הוכשר: דאי בעי מפקר נכסיה. לא הוה צריך להאי טעמא אלא משום דיש בו היתר אכילה לעני כמו לישראל דנפיק בשל תרומה דחזי לכהן ודכוותה בפרק מפנין (שבת דף קכז: ושם) תרומה ודמאי פריך בגמ' דמאי הא לא חזי ליה ומשני כיון דאי בעי מפקר לנכסיה והוה מצי למימר הואיל וחזי לעני כי היכי דשרי התם תרומה ביד ישראל הואיל וחזיא לכהן ובההיא דפרק בכל מערבין (עירובין דף לא.) דתנן מערבין בדמאי ומפרש בגמרא משום דאי בעי מפקר נכסיה התם ניחא דאיצטריך לההוא טעמא לישבה אפילו כסומכוס דפליג על ישראל בתרומה ואהא לא פליג: מאכילין את העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי. משנה בפרק ג' דדמאי ופליגי בגמ' דירושלמי דרבי יונה אמר בעניים חברים ובאכסניא כרבי יהושע כדמפרש התם שהם ישראל ור' יוסי אמר בעניים עמי הארץ היא ובאכסניא נכרי: ואמר רב הונא תנא ב''ש אומרים אין מאכילין. וסתם מתני' במס' דמאי דמאכילין ותימה מאי קמ''ל רב הונא במאי דב''ש פליגי ואיכא לשנויי הכא כדמשני פ' בתרא דיבמות (דף קכב.) דתנן ומשיאין על פי בת קול אמר רבה בר שמואל בגמרא ב''ש אומרים אין משיאין וב''ה אומרים משיאין ופריך מאי קמ''ל ומשני דהא קמ''ל דאי משכחת סתמא דתניא אין משיאין ב''ש היא ולא סמכינן עלה: עלתה חזזית על רובו. בירושל' משמע קצת דבי''ט [ראשון] דווקא מיפסל כדפרישית בריש פירקין: נטלה בוכנתו. במתני' פי' בקונטרס בשם ר' יעקב הזקן ניטלה פטמתו ראש האתרוג ודוגמתו הפיטמא של רמון וכאן פי' בקונטרס דר' יצחק בן אלעזר קרי במתני' להאי פטמתו בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמו בוכנא ובשם רבו רבינו יצחק הלוי פירש דפטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר