סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יָצָא בּוֹ אֲבָל יָצָא בּוֹ חַיָּיב הָא מִדְּאַגְבְּהֵיהּ נְפַק בֵּיהּ אָמַר אַבָּיֵי כְּשֶׁהֲפָכוֹ
רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁלֹּא הֲפָכוֹ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּכְלִי וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שְׁמָהּ לְקִיחָה הָנֵי מִילֵּי דֶּרֶךְ כָּבוֹד אֲבָל דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן לָא
אָמַר רַב הוּנָא אוֹמֵר הָיָה רַבִּי יוֹסֵי עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין אֲגַפַּיִים וּכְסָבוּר חַטַּאת הָעוֹף הִיא וַאֲכָלָהּ פָּטוּר מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה פָּטוּר הַיְינוּ הָךְ
מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה פָּטוּר הַיְינוּ דַּעֲבַד מִצְוָה אֲבָל הָכָא דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וְלָא עֲבַד מִצְוָה אֵימָא לָא קָא מַשְׁמַע לַן
מֵיתִיבִי רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד שֶׁאֵינוֹ מְבוּקָּר כְּהִלְכָתוֹ בַּשַּׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת וְצָרִיךְ תָּמִיד אַחֵר
אֲמַר לֵיהּ בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא דְּהָא אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר חַתַּאי אָמַר רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב כְּגוֹן שֶׁהֱבִיאוֹ מִלִּשְׁכָּה שֶׁאֵינָן מְבוּקָּרִין
מַתְנִי' מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה מִיָּד בְּנָהּ וּמִיַּד בַּעְלָהּ וּמַחְזִירָתוֹ לְמַיִם בְּשַׁבָּת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת מַחְזִירִין בְּיוֹם טוֹב מוֹסִיפִין וּבַמּוֹעֵד מַחְלִיפִין
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ חַיָּיב בְּלוּלָב
גְּמָ' פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וְאִשָּׁה לָאו בַּת חִיּוּבָא הִיא אֵימָא לָא תְּקַבֵּל קָא מַשְׁמַע לַן
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ תָּנוּ רַבָּנַן קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ חַיָּיב בְּלוּלָב לְהִתְעַטֵּף חַיָּיב בְּצִיצִית לִשְׁמוֹר תְּפִילִּין אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִילִּין יוֹדֵעַ לְדַבֵּר אָבִיו מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וּקְרִיאַת שְׁמַע
תּוֹרָה מַאי הִיא אָמַר רַב הַמְנוּנָא תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב קְרִיאַת שְׁמַע מַאי הִיא פָּסוּק רִאשׁוֹן
הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר גּוּפוֹ אוֹכְלִין עַל גּוּפוֹ טְהָרוֹת לִשְׁמוֹר אֶת יָדָיו אוֹכְלִין עַל יָדָיו טְהָרוֹת הַיּוֹדֵעַ לִישָּׁאֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵיקוֹ טָמֵא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵיקוֹ טָהוֹר הַיּוֹדֵעַ לִפְרוֹס כַּפָּיו חוֹלְקִין לוֹ תְּרוּמָה בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת

רש"י

לא שנו. דפטור אלא שלא יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו דהשתא טרוד במצוה וטעה בדבר מצוה אבל יצא בו קודם שהוציאו תו לא טעה בדבר מצוה הוא ולא טרוד מהשתא במצוה לעשותה: ה''ג הא מדאגבהיה נפיק ביה אמר אביי כשהפכו. הכי קשיא ליה ה''ד לא יצא בו הא לא הוציאו אא''כ הגביהו ומדאגבהיה נפק ביה ידי חובת לקיחה וקתני פטור אמר אביי כשהפכו כשהגביהו הפך העליון למטה והאגד למעלה ואמרינן לקמן אין יוצאין בהן אלא דרך גדילתן: דרך כבוד. כגון בסודר שכורך ידיו בסודר כדאמרן לעיל (ד' לז.): ודרך בזיון. כגון בקערה: אומר היה רבי יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפיים. נראה בעיני דהאי בין אגפיים אינו אלא לשון עופות עולת העוף שנמצאת בין עופות המלוקים לחטאת המפרכסין אצל המזבח שפעמים שהן נעשין על קרן אחת כדתנן בשחיטת קדשים (זבחים ד' סג.) חטאת העוף היתה נעשית על קרן מערבית דרומית ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה וג' מלמעלה מלמטה חטאת העוף והגשות ושירי הדם ומלמעלה ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהיא רבה במזרח שעיקר מקום עולת העוף בקרן דרומית מזרחית וכשהיו כהנים רבים עומדים ומולקים עולת העוף במזרח באים למערב ונעשית שם בקרן חטאת העוף אלא שהעולה למעלה מחוט הסקרא והחטאת למטה: וכסבור. הכהן חטאת העוף היא: ואכלה. ונמצא שמעל בקדשי שמים בשוגג: פטור. מקרבן מעילה הואיל דעם החטאת נמצאת ואכילתה מצוה דכתיב (שמות כט) ואכלו אותם אשר כפר בהם הוה ליה טועה בדבר מצוה ופטור: היינו הך. למה ליה לרב הונא למימר פשיטא דממתני' שמעי' ליה: מהו דתימא. במתני' הוא דפטור משום דטעה בדבר מצוה וסוף סוף עשה מצוה שנטל הלולב בהוצאה זו אבל הכא לא עשה מצוה באכילתה אם עולת העוף היא: קא משמע לן. רב הונא דשמיע ליה מרביה דלא שני לרבי יוסי בין טעה בדבר מצוה ועשה מצוה לטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה: הכי גרסינן רבי יוסי אומר השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו מן המומין בשבת חייב חטאת משום שחיטה בשבת שאינה של מצוה ואינה דוחה אלמא טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב שהרי טרוד זה במצוה שהיה רוצה לשחוט תמיד של שבת וכסבור שהוא מבוקר: להכשירן לא גרסינן: מלשכה שאינן מבוקרין. דאין זה טועה בדבר מצוה שבטלאים שבלשכה זו אינו טרוד שאינן עומדין להקרבה להיות חרד עליהם מתי יקרבו ואף חרדת זמן התמיד לא שייכא הכא שקרוב למזיד הוא ולא דק בלשכות להבחין מאיזו יביא: מתני' מקבלת אשה מיד בנה ובעלה. את לולביהן ולא אמרינן קמטלטלא מידי דלא חזי: מחזירין למים. שלא יכמוש: בשבת מחזירין. שהרי מכאן נטלום היום אבל לא מוסיפין מים כ''ש שאין מחליפין המים לשפוך את אלו ולתת אחרים צונן מהני דטרח לתקוני מנא: במועד מחליפין. בחולו של מועד מצוה להחליף: גמ' אימא לא. דלגבה איכא איסור טלטול: קא משמע לן. כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל: חייב בלולב. לחנכו מדבריהם: לשמור תפילין. שלא יכנוס בהן לבית הכסא: היודע לשמור גופו. מטומאת מגע ומשא ואהל: אוכלין על גופו טהרות. אם נגע גופו בטהרות אין חוששין להם אבל לא על ידיו אם נגע בידיו בטהרות חוששין להם שיש יודע לשמור גופו ואין יודע לשמור ידיו מתורת סתם ידים שגזרו עליהם להיות שניות אלא אם כן יודע לשומרם אבל היודע לשמור את ידיו משנטלם אינו נוגע בשום דבר ספק או בספק המטמא את הידים ואם לא נזהר ובא ליגע בטהרות נוטל ידיו: אוכלין על ידיו טהרות. שנגעו ידיו בהם: והיודע לישאל. שאם שואלין אותו נגעת בטומאה זו יודע להשיב הן או לאו או איני יודע: ברשות הרבים ספיקו טהור. אם שאלוהו ואמר איני יודע: ברשות היחיד ספיקו טמא. הכי גמירי לה הלכתא מסוטה כדאמרינן במסכת סוטה (דף כח.) ומכאן אתה דן לשרץ כו': היודע לפרוס כפיו. כשהוא כהן: חולקין לו תרומה בבית הגרנות. ומקמי הכי אין חולקין לו בגורן אבל משגרין לו לביתו אם יודע לשומרה בטהרה דהכי תניא בגמרא דנושאין על האנוסה ביבמות (דף צט:) עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות חרש שוטה וקטן כו' וכולן משגרין להם לבתיהם בבית הגרנות אין חולקין להם שבזיון תרומה הוא שאין כל רואיו יודעים בו שהוא בקי לשומרה אבל לביתן משגרין להם הבקיאים ומכירין בהם ומשיודע לפרוס כפיו ופורס בצבור הכל יודעים שהביא שתי שערות שאין קטן פורס כפיו כדאמרינן במגילה (דף כד.) הלכך חולקין לו:

תוספות

אמר אביי כשהפכו. מדאיצטריך לשנויי הכי משמע דסבירא ליה דמצות אינן צריכות כוונה דהא קאי אמוציא לרשות הרבים והתם אין שייך מתכוין לצאת כל כמה דלא בירך ועוד דאיירי בהולך אצל בקי ללמוד ותימה דבסוף ראוהו ב''ד (ר''ה ד' כח:) דאמר רבא מצות אינן צריכות כוונה קא מותיב ליה אביי טובא ושמא אביי קיבלה מיניה: עולת העוף שנמצאת בין אגפיים. למאי דאמרי' בשילהי אלו דברים (פסחים ד' עב:) דלא פטר רבי יוסי בלולב אלא משום דזמנו בהול צריך לומר דהאי נמי זמנו בהול כדי שלא תבא חטאת לידי נותר: מהו דתימא התם הוא דטעה בדבר מצוה ועבד מצוה אבל הכא טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה אימא לא קא משמע לן. פלוגתא היא בפסחים פרק אלו דברים (שם) דמחייב התם בנתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו ואית ספרים דגרסי מהו דתימא הני מילי מצוה דרמי עליה אבל מצוה דלא רמי עליה אימא לא כלומר לולב דלא סגי ליה דלא שקיל דאי אפשר על ידי אחרים אבל חטאת אפשר שיאכלנה אחר: שאינו מבוקר כהלכתו. ואפי' נמצא תם משום דטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה דבפרק מי שהיה טמא (שם דף צו.) יליף לה מפסח בגזרה שוה: היודע לישאל ברשות היחיד ספקו טמא. אבל אינו יודע לישאל אפילו ברשות היחיד ספקו טהור כדדרשינן בסוטה פרק כשם (ד' כח:): היודע לפרוס כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות. מקמי הכא אין חולקין לו בגורן אבל משגרין לו לביתו אם יודע לשומרה בטהרה והכי תניא בגמרא דנושאין על האנוסה ביבמות (ד' צט: ושם) עשרה אין חולקין להן תרומה בבית הגרנות וקא חשיב חרש שוטה וקטן וקתני סיפא משגרין להן בבתיהן ובבית הגרנות אין חולקין לו שבזיון תרומה היא שאין כל רואיו בקיאין בו שיודע לשומרה בטהרה אבל לביתו משגרין לו הבקיאין בו ומי שיודע לפרוס כפיו ופורס בצבור הכל יודעין שהביא שתי שערות שאין קטן פורס את כפיו כדתנן במגילה (דף כד.) כך פי' בקונט' ולא משמע הכי אלא בקטן ממש איירי דומיא דהיודע לדבר אביו מלמדו תורה והיודע לשחוט וכן כולהו אחריני והא דאמר בנושאין על האנוסה (יבמות דף צט: ושם) דאין חולקין

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר