סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ כָּאן בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִינּוּךְ
וְהַמִּתְעַסֵּק לֹא יֵצֵא הָא תּוֹקֵעַ לָשִׁיר יָצָא לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרָבָא דְּאָמַר רָבָא הַתּוֹקֵעַ לָשִׁיר יָצָא דִּלְמָא תּוֹקֵעַ לָשִׁיר נָמֵי מִתְעַסֵּק קָרֵי לֵיהּ
וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא אֲבָל הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמַּשְׁמִיעַ לְעַצְמוֹ מַאי יָצָא לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא דְּאָמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְשַׁמָּעֵיהּ אִיכַּוַּון וּתְקַע לִי
דִּלְמָא אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא מִתְעַסֵּק תְּנָא סֵיפָא נָמֵי מִתְעַסֵּק
מַתְנִי' סֵדֶר תְּקִיעוֹת שָׁלֹשׁ שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ שִׁיעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלֹשׁ תְּרוּעוֹת שִׁיעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלֹשׁ יְבָבוֹת תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִּשְׁתַּיִם אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת
מִי שֶׁבֵּירַךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים
כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּיב כָּךְ כׇּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּיב רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן
גְּמָ' וְהָתַנְיָא שִׁיעוּר תְּקִיעָה כִּתְרוּעָה אָמַר אַבָּיֵי תַּנָּא דִּידַן קָא חָשֵׁיב תְּקִיעָה דְּכוּלְּהוּ בָּבֵי וּתְרוּעוֹת דְּכוּלְּהוּ בָּבֵי תַּנָּא בָּרָא קָא חָשֵׁיב חַד בָּבָא וְתוּ לָא
שִׁיעוּר תְּרוּעָה כִּשְׁלֹשׁ יְבָבוֹת וְהָתַנְיָא שִׁיעוּר תְּרוּעָה כִּשְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים
אָמַר אַבָּיֵי בְּהָא וַדַּאי פְּלִיגִי דִּכְתִיב יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם וּמְתַרְגְּמִינַן יוֹם יַבָּבָא יְהֵא לְכוֹן וּכְתִיב בְּאִימֵּיהּ דְּסִיסְרָא בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא מָר סָבַר גַּנּוֹחֵי גַּנַּח וּמָר סָבַר יַלּוֹלֵי יַלֵּיל
תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן שֶׁבְּשׁוֹפָר תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה
אֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹבֵל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁיִּהְיוּ כׇּל תְּרוּעוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ שְׁבִיעִי זֶה כָּזֶה
וּמִנַּיִן שֶׁפְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה וּמִנַּיִן שֶׁפְּשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ תַּלְמוּד לוֹמַר תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר
וְאֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹבֵל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי

רש"י

קטן שהגיע לחינוך. מתעסקין בהן שילמדו וכל שכן שאין מעכבין: מתעסק הוא דלא. שאינו מתכוין לתקיעה ואפילו דלאו מצוה אלא מנבח נבוחי או שהיה נופח בשופר ועלתה בידו תקיעה אבל תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא: תנא סיפא נמי מתעסק. ולעולם השומע מן המשמיע לעצמו שלא נתכוון להוציא את השומעין לא יצא: מתני' סדר תקיעות שלש כו'. אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות: שלש של שלש שלש. תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת: שלש יבבות. שלש קולות בעלמא כל שהוא: תקע בראשונה. פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה: ומשך בשניה. תקיעה של אחר התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות: אין בידו אלא אחת. דפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן: מי שבירך. התפלל תפלת מוספין ובירך תשעה ברכות: תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים. תוקע ומריע ותוקע בשביל מלכיות וכן בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות: גמ' תנא דידן קא חשיב דכולהו בבי. והכי קאמר שיעור שלש תקיעות כשלש התרועות: ותנא ברא קא חשיב דחדא בבא. שיעור התקיעה כשיעור התרועה ותרוייהו חדא מילתא אמרי: שברים. ארוכים מיבבות: אמר אביי בהא ודאי פליגי. אע''ג דאוקימנא דברישא לא פליגי על כרחך בהא סיפא פליגי דלית לשנויי בה מידי והיינו פלוגתא: דמתרגמינן. תרועה יבבה ובאימיה דסיסרא כתיב נמי האי לישנא ותיבב: מאן דאמר שברים סבר גנוחי גנח. כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן: ילולי יליל. כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה:

תוספות

שיעור תרועה כשלש יבבות. פירש בקונטרס שלשה קולות בעלמא כל שהוא ולקמן (דף לד.) אמרינן דאתקין רבי אבהו בקסרי קשר''ק קש''ק קר''ק משום דמסופק בתרועה דקרא אי תרועה ממש מה שאנו קורין תרועה דהוא ילולי יליל או שברים דגנוחי גנח או שברים ותרועה שניהם צריך לתרועה דדלמא גנוחי גנח וילולי יליל וצריך ליזהר בשברים שלא יהא מאריך על כל אחד בפני עצמו כג' יבבות של שלשה קולות כל שהוא דאם כן נעשה תקיעה ולא שברים דהא שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה כג' יבבות ונראה שחייב אדם להאריך בתקיעה של קשר''ק יותר משל קש''ק ובשל קש''ק יותר משל קר''ק דהא שיעור תקיעה כתרועה וקשר''ק אנו עושים משום ספיקא דגנוח ויליל נמצא שצריך להאריך בתקיעות של קשר''ק כשיעור שלשה שברים וג' יבבות ובתקיעות של קש''ק כשיעור ג' שברים דהא עבדינן קש''ק משום ספיקא דגנוחי גנח ובתקיעות של קר''ק כשיעור תרועה שהוא ילולי יליל ומיהו אם מאריך בכל התקיעת כתקיעות קשר''ק אין לחוש דיכול להאריך כמו שירצה כדתנן ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת ומטעם זה נמי אין לחוש אם עשה ארבעה וחמשה שברים שהשברים במקום תרועה והוי לה תרועה אריכתא כמו שאנו מאריכין ביבבות וריב''א והר''י בן הר''ר מאיר מפרשים דיבבא היא שלש כחות של כל שהוא נמצאת תרועה תשע כחות ושיעור תקיעה כך היא ולפירושם אין לחוש אם מאריך קצת בשברים וצריך למשוך לתקיעה של קשר''ק לפירושם כשיעור ג' שברים ותשע כחות ומי שלא משך התקיעות כשיעור הזה ומשך קצת בשברים לא קיים מצוה לא כמר ולא כמר ורבינו חננאל פי' כפירוש הקונטרס ועכשיו נוהגין לתקוע בישיבה לאחר קריאת התורה שלשים קולות ג' קשר''ק וג' קש''ק וג' קר''ק ובתפלה תוקעין אמלכיות קשר''ק ואזכרונות קש''ק ואשופרות קר''ק ולפום סוגיא דכולה פירקין היה ראוי לתקוע בשעת תפלה אמלכיות קשר''ק קש''ק קר''ק וכן אזכרונות וכן אשופרות או לאחר תפלה כולהו אבל קודם תפלה לא אשכחן כדתנן מי שבירך ואח''כ נתמנה לו שופר אלא אשכחן בפרק קמא לעיל (דף טז.) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן והיינו כדעבדינן ומיהו לכאורה נראה לתקוע בתפלה כמו כן אמלכיות זכרונות ושופרות קשר''ק קש''ק קר''ק אכל חד וחד כדי לצאת מספק דרבי אבהו ובערוך פי' שהיו עושין כן שפי' בערך ערב דהלין דמחמרי [ועבדי] שלשים כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא ואלין [עשרה] אינון כשגומרין כל התפלה קול תקיעיא דיחידאי מיתבעי למיהוי [עשרה] תשר''ת תש''ת תר''ת והם מאה ועל מנהג שלנו היה תמיה ר''ת דקשר''ק של מלכיות וקש''ק דזכרונות וקר''ק דשופרות סותרין זה את זה דאי גנח ויליל כולהו בעי למיעבד קשר''ק ואי גנח לחוד כולהו בעי למיעבד קש''ק ואי יליל כולהו קר''ק והנהיג רבינו תם במקומינו לתקוע גם אזכרונות ואשופרות קשר''ק כמו במלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי וליכא אלא הפסק ובהכי סגי שלא לשנות המנהג ביותר דהא אמרינן שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא ונראה שיש קצת ליתן טעם על המנהג שלנו דסבר לה כמאן דאמר בסמוך אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים וכיון שעשו בישיבה כל הספיקות של תורה ושל סופרים לא חשו לחזור ולעשות בשעת תפלה אלא ספיקא דאורייתא ובקדושת דאגן הסהר שעשה ר' שמשון ב''ר יונה כתיב נוי ארבעים קולות בהריענו והיינו כמנהגינו וכן בסדר רב עמרם אלא שכתב דבסוף מריע תרועה אחת בלא תקיעה וא''ת אהנך דישיבה היכי נפיק הא תניא בס''פ (דף לד:) תקיעות וברכות של ראש השנה ויום הכפורים מעכבות זו את זו אלמא בעידן צלותא בעי למיעבד לאו פירכא היא דאע''ג דמשמע מתוך פי' הקונטרס דאם בירך ולא תקע או תקע ולא בירך פירוש בירך מלכיות זכרונות ושופרות אי אפשר לומר כן דהתניא לקמן (שם) שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין כשהוא הולך הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכין ותנן מי שבירך ואח''כ נזדמנה לו שופר משמע שבלא שופר יכול לברך אלא תקיעות וברכות מעכבות זו את זו היינו שהתקיעות מעכבות זו את זו והברכות מעכבות זו את זו כשמברך מלכיות זכרונות ושופרות יברך שלשתן או לא יברך כלל וכן תקיעות שברים תרועות אם בקי בשלשתן יתקע ואם לאו לא יתקע וצריך לדקדק באותן שלשים קולות שאנו תוקעין בישיבה שכשמסיים השלשה קשרקי''ם ומתחיל הקשקי''ם או כשמסיים הקשקי''ם ומתחיל הקרקי''ם למה לי שתי תקיעות זו אחר זו ממה נפשך יפטר בתקיעה אחת דאי גנח ויליל הרי יצא בשלשה קשר''ק ואי גנח לחוד אותה תקיעה אחרונה של קשר''ק אחרון תעלה לו למנין קש''ק וכן אם יליל אותה תקיעה אחרונה של קש''ק אחרון תעלה לו למנין קר''ק ושמא כיון שעשו התקיעה לשם פשוטה שאחר התרועה לא רצו שתעלה לשם פשוטה שלפניה ומיהו אשכחן ומשך בשניה כשתים שהיתה עולה לשתים אי לאו משום דפסוקי תקיעה בתרתי לא מפסקינן:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר