סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטוֹרַח מַאי הָיוּ עָלַי לָטוֹרַח אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַּיָּין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטְאִין לְפָנַי אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לֵידַע אֵיזוֹ גְּזֵירָה קָשָׁה אָבִיא עֲלֵיהֶם
בְּתִשְׁעָה בְּאָב גּוּפֵיהּ מַאי מַפְטְרִינַן אָמַר רַב אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה מִקְרָא מַאי תַּנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי רַבִּי נָתָן בַּר יוֹסֵף אוֹמֵר עַד אָנָה יְנַאֲצוּנִי הָעָם הַזֶּה וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אָמַר אַבָּיֵי הָאִידָּנָא נְהוּג עָלְמָא לְמִיקְרֵי כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּמַפְטִירִין אָסוֹף אֲסִיפֵם
[בְּמַעֲמָדוֹת] בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְכוּ' מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי אַמֵּי אִלְמָלֵא מַעֲמָדוֹת לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חוּקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי
וּכְתִיב וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים לְפָנֶיךָ וְאַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כְּדוֹר הַמַּבּוּל וּכְדוֹר הַפְּלַגָּה אָמַר לוֹ לָאו
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בַּמֶּה אֵדַע אָמַר לוֹ קְחָה לִי עֶגְלָה מְשׁוּלֶּשֶׁת וְגוֹ' אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּינַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם אָמַר לוֹ כְּבָר תִּקַּנְתִּי לָהֶם סֵדֶר קׇרְבָּנוֹת כׇּל זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶן כְּאִילּוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי קׇרְבָּן וּמוֹחֵל אֲנִי עַל כׇּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם
בְּתַעֲנִיּוֹת בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת וְאֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמָּדָא אָמַר רַבִּי אַסִּי דְּאָמַר קְרָא מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה עַל הַפּוּרְעָנוּת אֶלָּא הֵיכִי עָבֵיד תָּנָא כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּכְשֶׁהוּא מְסַיֵּים מְסַיֵּים בַּפָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן
אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּקְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֲבָל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק מַאי טַעְמָא הַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן וְהַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן
לֵוִי בַּר בּוּטֵי הֲוָה קָרֵי וְקָא מְגַמְגֵּם קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בַּאֲרוּרֵי אָמַר לוֹ אַכְּנַפְשָׁךְ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֲבָל שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר עֶזְרָא תִּיקֵּן לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים קוֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה מַאי טַעְמָא אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רֵישׁ לָקִישׁ כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ
בִּשְׁלָמָא שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה אִיכָּא כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ אֶלָּא שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אַטּוּ עֲצֶרֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא אִין עֲצֶרֶת נָמֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא דִּתְנַן וּבַעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם יֹאמְרוּ לָךְ זְקֵנִים סְתוֹר וִילָדִים בְּנֵה סְתוֹר וְאַל תִּבְנֶה מִפְּנֵי שֶׁסְּתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן וּבִנְיַן נְעָרִים סְתִירָה וְסִימָן לַדָּבָר רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה
תָּנוּ רַבָּנַן מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בַּשַּׁבָּת שַׁחֲרִית שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה בְּמִנְחָה שָׁם קוֹרִין בְּשֵׁנִי בְּשֵׁנִי שָׁם קוֹרִין בַּחֲמִישִׁי בַּחֲמִישִׁי שָׁם קוֹרִין לַשַּׁבָּת הַבָּאָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בַּשַּׁבָּת שַׁחֲרִית שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה וּבַשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וְלַשַּׁבָּת הַבָּאָה
אָמַר רַבִּי זֵירָא הֲלָכָה מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בַּשַּׁבָּת שַׁחֲרִית שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וְלַשַּׁבָּת הַבָּאָה וְלֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה

רש"י

עד אנה ינאצוני ועד מתי לעדה הרעה. תרוייהו במרגלים והם חזרו בט''ב כדאמרינן במסכת תענית (דף כט.): מנהני מילי. מה ענין בראשית אצל מעמדות: במה אדע. מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפרו בו עונותיהן: קחה לי עגלה משולשת. כלומר הקרבנות יכפרו עליהן: מנהני מילי. דאין מפסיקים בקללות: אל תמאס. והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות ובמסכת סופרים (פי''ב) יליף לה מסיפיה דקרא ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשו קוצין קוצין פסקים פסקים לשון קציצה: משה מפי הגבורה אמרן. ונעשה שליח לומר כך אמר לי הקב''ה שהרי אמורין בלשון ונתתי והפקדתי ושלחתי מי שהיכולת בידו לעשות אבל במשנה תורה כתיב יככה ה' ידבק ה' בך משה אמרן מאליו אם תעברו על מצותיו הוא יפקיד עליכם: מגמגם. קרא אותן במרוצה ובקושי: בארורי. במשנה תורה: אכנפשך. אם רצונך להפסיק פסוק הואיל ואתה קץ בקריאתן: קודם עצרת. שהוא זמן קציר וזמן פירות האילן כדמפרש ואזיל:

תוספות

ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו'. ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט''ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה' חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך מקדימין עניה סוערה קודם רני עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש''ח נו''ע אר''ק שד''ש ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר''ה לפי שהוא סוף הנחמות ודרשו בצום גדליה ושובה בשבת שלפני יום הכפורים וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים משום דכתיב ביה דרשו ה' בהמצאו והיינו בימי תשובה ושובה בין כפור לסוכות. דכתיב בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה' נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים דשייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג . לא ישתנה לעולם ע''פ הפסיקתא וכן פירש ר''ת ולא כדברי רב החובל ההופך ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר''ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט''ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר''ח ואין הלכה כן וכן פירש הר''ר אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין שמעו וכן אנו נוהגין ע''פ מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות: אין מפסיקין בקללות. וקורין אחד משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו א''ר אחא אל תעש התוכחה קוצים קוצים וא''ר יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחילה וסוף: מתחיל בפסוק שלפניהם. לאו דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות משלשה פסוקים: משה מעצמו אמרם. וברוח הקדש: קללות שבת''כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר''ה לסוכות בלא יוה''כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר''ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב''ב דף פח: ושם) א''ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת ב''ו הקב''ה בירך ישראל בכ''ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר''ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר''ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר''ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת: ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר הפרשה ג' פעמים שנאמר (איוב כח) אז ראה ויספרה חקרה והכינה ואחרי כן ויאמר לאדם ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר