סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֵת הָאָרֶץ לְמָה לִי לְהַקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ מִכְּדִי בְּשָׁמַיִם אַתְחֵיל בְּרֵישָׁא מַאי שְׁנָא דְּקָא חָשֵׁיב מַעֲשֵׂה אֶרֶץ תָּנָא דְּבֵי ר' יִשְׁמָעֵאל מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו הַשְׁכִּימוּ לְפִתְחִי הִשְׁכִּים וּמָצָא נָשִׁים וַאֲנָשִׁים לְמִי מְשַׁבֵּחַ לְמִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַשְׁכִּים וְהִשְׁכִּים תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁרוֹאוֹת וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה רוֹאוֹת עוֹמְדוֹת וְאֵין יוֹדְעוֹת עַל מָה הֵן עוֹמְדוֹת הָאָרֶץ עַל מָה עוֹמֶדֶת עַל הָעַמּוּדִים שֶׁנֶּאֱמַר הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן עַמּוּדִים עַל הַמַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם מַיִם עַל הֶהָרִים שֶׁנֶּאֱמַר עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם הָרִים בְּרוּחַ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ רוּחַ בִּסְעָרָה שֶׁנֶּאֱמַר רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ סְעָרָה תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַל שְׁנֵים עָשָׂר עַמּוּדִים עוֹמֶדֶת שֶׁנֶּאֱמַר יַצֵּב גְּבוּלוֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ אוֹמְרִים שִׁבְעָה עַמּוּדִים שֶׁנֶּאֱמַר חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר עַל עַמּוּד אֶחָד וְצַדִּיק שְׁמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁנֵי רְקִיעִים הֵן שֶׁנֶּאֱמַר הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר שִׁבְעָה וְאֵלּוּ הֵן וִילוֹן רָקִיעַ שְׁחָקִים זְבוּל מָעוֹן מָכוֹן עֲרָבוֹת וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם אֶלָּא נִכְנָס שַׁחֲרִית וְיוֹצֵא עַרְבִית וּמְחַדֵּשׁ בְּכׇל יוֹם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁנֶּאֱמַר הַנּוֹטֶה כַדּוֹק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת רָקִיעַ שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם שְׁחָקִים שֶׁבּוֹ רֵחַיִים עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכוֹל וְגוֹ' זְבוּל שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמִזְבֵּחַ בָּנוּי וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבוּל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים וּמְנָלַן דְּאִיקְּרִי שָׁמַיִם דִּכְתִיב הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבוּל קׇדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ מָעוֹן שֶׁבּוֹ כִּיתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאוֹמְרוֹת שִׁירָה בַּלַּיְלָה וְחָשׁוֹת בַּיּוֹם מִפְּנֵי כְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּמָה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְלַיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְיוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי אָמַר רַבִּי לֵוִי כׇּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים שֶׁנֶּאֱמַר הַקּוֹטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם וּמְנָלַן דְּאִיקְּרִי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וַעֲלִיַּית טְלָלִים רָעִים וַעֲלִיַּית אֲגָלִים וְחַדְרָהּ שֶׁל סוּפָה [וּסְעָרָה] וּמְעָרָה שֶׁל קִיטוֹר וְדַלְתוֹתֵיהֶן אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב הָנֵי בִּרְקִיעָא אִיתַנְהוּ הָנֵי בְּאַרְעָא אִיתַנְהוּ דִּכְתִיב הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכׇל תְּהוֹמוֹת אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב דָּוִד בִּיקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגוּרְךָ (בִּמְגוּרְךָ) רָע צַדִּיק אַתָּה ה' לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רָע וּמְנָלַן דְּאִיקְּרִי שָׁמַיִם דִּכְתִיב וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ עֲרָבוֹת שֶׁבּוֹ צֶדֶק מִשְׁפָּט וּצְדָקָה גִּנְזֵי חַיִּים וְגִנְזֵי שָׁלוֹם וְגִנְזֵי בְרָכָה וְנִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִיד[וֹת] לְהִיבָּרְאוֹת וְטַל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים צֶדֶק וּמִשְׁפָּט דִּכְתִיב צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ צְדָקָה דִּכְתִיב וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן גִּנְזֵי חַיִּים דִּכְתִיב כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים וְגִנְזֵי שָׁלוֹם דִּכְתִיב וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם וְגִנְזֵי בְרָכָה דִּכְתִיב יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים דִּכְתִיב וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁעֲתִיד[וֹת] לְהִיבָּרְאוֹת דִּכְתִיב כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי וְטַל שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְיוֹת בּוֹ מֵתִים דִּכְתִיב גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ שָׁם אוֹפַנִּים וּשְׂרָפִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְכִסֵּא הַכָּבוֹד מֶלֶךְ אֵל חַי רָם וְנִשָּׂא שׁוֹכֵן עֲלֵיהֶם בָּעֲרָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וּמְנָלַן דְּאִיקְּרִי שָׁמַיִם אָתְיָא רְכִיבָה רְכִיבָה כְּתִיב הָכָא סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת וּכְתִיב הָתָם רוֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וְחֹשֶׁךְ וְעָנָן וַעֲרָפֶל מַקִּיפִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סוּכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים וּמִי אִיכָּא חֲשׁוֹכָא קַמֵּי שְׁמַיָּא וְהָכְתִיב הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא לָא קַשְׁיָא הָא


רש"י

להקדים שמים לארץ. דאי לא כתיב את הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת להכי כתב את להקדים: למי שאין דרכו להשכים והשכים. הכא נמי דקרא לשמים תחלה ה''ל ארץ אין דרכו להשכים ועוד שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות וזו השכימה עמה שנבראו כאחת לכך התחיל לספר מעשיה תחלה: יוצר הרים ובורא רוח. מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח: רוח סערה עושה דברו. דבר הרוח סערה עשאתו: ומתחת. כל היצירה: זרועות עולם. הסובלות אותו: נכנס שחרית. לתוך תיקו והאור נראה: ויוצא ערבית. מתיקו ומתפשט למטה מן האור והרי העולם חשוך וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום: כדוק. יריעה טייל''א בלעז אלמא יש שמים שאין משמשין אלא תשמיש יריעה פרוסה: מעון. לשון מדור מקום שמלאכים דרין בו: וחשות. מפני כבודן של ישראל שמקלסין ביום: יומם יצוה ה' חסדו. יצוה למלאכים לשתוק כדי לעשות חסד לצריכים חסד והם התחתונים: ובלילה שירה עמי. ברקיע עם שיר שלי שקילסתי ביום: ומנלן. דמעון איקרי שמים: מכון. לשון אוצר של פורעניות כמה דאת אמר נכונו ללצים שפטים (משלי יט): שבו אוצרות שלג כו'. כל אלה לפורעניות: עליית אגלים. לשון (עוגל) של מים (חולין דף מא.) ולשון אגלי טל (איוב לח) ולשון אגן הסהר (שיר השירים ז) שמתחלפת ל' בנו''ן והם מים העומדים להלקות פירות: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. למדת שיש לו אוצר לפורענות: לא יגורך רע. לא יגור אצלך: ורוחות ונשמות. חדא היא ויש מפרשין רוח היא הנשמה העשויה בדמות הגוף נשמה נשימה אליינ''א בלע''ז: מכון כסאך. והכסא בערבות הוא כדמסיק לקמן: וילבש צדקה. למדת שעמו צדקה שרויה: ויקרא לו. קראה אצלו: רוח מלפני. אלמא לפניו הם: גשם נדבות תניף אלהים וגו'. והאי קרא במתן תורה כתיב שיצתה נשמתן שנאמר נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה) והניף עליהן טל תחייתו שנאמר גשם נדבות תניף אלהים והאי קרא משתעי במתן תורה במזמור יקום אלהים יפוצו אויביו:

תוספות

ואת הארץ להקדים שמים לארץ דאי לאו ואת הייתי אומר . ששניהם נבראו יחד והכתוב כתבם זה אחר זה שאי אפשר לכתוב שני שמות כאחד כדפירש רש''י והא דאמרי ב''ה לעיל ארץ נבראת תחלה דכתיב ביום עשות ה' וגו' ולא כתיב ואת התם דריש ליה מדשני קרא בסידריה להסמיך ארץ לעשיה ומיהו בנימוקי חומש פי' רש''י את השמים לרבות תולדותיהן ומדרש אחר הוא ופליג אהא דהכא: נכנס שחרית. פרש''י נכנס בתיקו וממילא האור יוצא ונראה ויוצא ערבית ומכסה האורה ומחשיך העולם והיה קשה למורי א''כ היאך נראים כוכבים בשמים מינה בלילה כיון שהם קבועים בשני כדמסיק ומיהו שמא נראים מתוכו כמו ע''י העננים אך רוב פעמים שהעננים מחשיכים אותו ומכסין אותו ונראה למורי לפרש איפכא נכנס שחרית בעולם וממנה אורה יוצא ויוצאת ערבית מן העולם [ומסתלק אורה] ולכך הכוכבים נראין: כל העוסק בתורה אכתי . לא סיים למילתיה דז' רקיעים שהתחיל לפרש: אוצרות שלג . יש ממנו שמוכן לפורענות ויש לטובה כדאמרינן בתענית (דף ג:) טבא תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא וכן כתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' כי אם הרוה את הארץ וגו' (ישעיה נה): דוד ביקש והורידן לארץ הקשה הרב ר' אלחנן הא . כתיב (בישעיה נה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ותירץ דכיון שמן העננים יורד נראות כיורד מן השמים ועוד י''ל דלא הוריד רק המוכנים לפורענות אבל המרוים את הארץ נשארו למעלה: לא יגור במגורך רע. אין זה מקרא אלא לא יגורך והכי דריש ליה: (בגמ' שבת קמט: ובסנהדרין קג. איתא שפיר ע''ש)

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר