סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲבָל יַד חֲבֵירוֹ לֹא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֶחָד יָדוֹ וְאֶחָד יַד חֲבֵירוֹ בְּאוֹתָהּ הַיָּד לִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא
מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא שֶׁהַיָּד מְטַמְּאָה חֲבֶירְתָּהּ לַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה הָא תּוּ לְמָה לִי הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ לְאֵתוֹיֵי יַד חֲבֵירוֹ
וְאַף רֵישׁ לָקִישׁ הֲדַר בֵּיהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֶחָד יָדוֹ וְאֶחָד יַד חֲבֵירוֹ בְּאוֹתָהּ הַיָּד לִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא
וְלִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא תַּנָּאֵי הִיא דִּתְנַן כׇּל הַפּוֹסֵל בִּתְרוּמָה מְטַמֵּא יָדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת וְיָד מְטַמֵּא חֲבֶירְתָּהּ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָדַיִם שְׁנִיּוֹת הֵן וְאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי בַּחוּלִּין
מַאי לָאו שֵׁנִי הוּא דְּלָא עָבֵיד הָא שְׁלִישִׁי עָבֵיד
דִּלְמָא לָא שֵׁנִי עָבֵיד וְלָא שְׁלִישִׁי
אֶלָּא כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא יָד נְגוּבָה מְטַמָּא אֶת חֲבֶירְתָּהּ לְטַמֵּא בַּקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה דִּבְרֵי רַבִּי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹתָהּ יָד לִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא
אוֹכְלִין אוֹכָלִים נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת כּוּ' תַּנְיָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס וְכִי יֵשׁ נְגוּבָה לַקֹּדֶשׁ וַהֲלֹא חִיבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן
לָא צְרִיכָא כְּגוֹן שֶׁתָּחַב לוֹ חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ פִּיו אוֹ שֶׁתָּחַב הוּא לְעַצְמוֹ בְּכוּשׁ וּבְכַרְכֵּר וּבִיקֵּשׁ לֶאֱכוֹל צְנוֹן וּבָצָל שֶׁל חוּלִּין עִמָּהֶן
לְקֹדֶשׁ גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן לִתְרוּמָה לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן
הָאוֹנֵן וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים כּוּ' מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּעַד הָאִידָּנָא הֲווֹ אֲסִירִי אַצְרְכִינְהוּ רַבָּנַן טְבִילָה
מַתְנִי' חוֹמֶר בַּתְּרוּמָה שֶׁבִּיהוּדָה נֶאֱמָנִין עַל טׇהֳרַת יַיִן וָשֶׁמֶן כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וּבִשְׁעַת הַגִּיתּוֹת וְהַבַּדִּים אַף עַל הַתְּרוּמָה
עָבְרוּ הַגִּיתּוֹת וְהַבַּדִּים וְהֵבִיאוּ לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ אֲבָל מַנִּיחָהּ לַגַּת הַבָּאָה וְאִם אָמַר לוֹ הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קֹדֶשׁ נֶאֱמָן
כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן

רש"י

אבל יד חבירו. אם נגעה ביד חברו לא טימאתה: באותה היד. אם נגע ביד הראשונה ביד חברו אבל השניה אינה מטמאה יד חברו: ולפסול. את הקדש הוא דאמר יד מטמא חבירתה אבל לא לטמא: הא תנא ליה רישא. ולקדש מטבילין שניהן: אין שני עושה שני. אין יד שהיא שניה עושה את חבירתה שניה מכלל דשמעי' לר' יהושע דאמר היד מטמא את חבירתה להיות כמותה: ודלמא לא שני ולא שלישי. דלית להו הך מעלה דמתני' אבל מאן דאית ליה אפי' לטמא אית ליה להכי קאמר ידים לעולם שניות הן לפיכך אין יד מטמא את חבירתה: וכי יש נגובה בקדש. והלא תיבת הקדש מכשרת אלא אין נגובה זו לומר כשלא הוכשרו אלא כשהוכשרו לטומאה ועכשיו הן נגובין וטומאה הן מקבלין ולא הוצרכה משנתנו לדבר באוכלי קדש נגובין אלא באוכלי חולין נגובין ואוכלין קדש: תחב לו חברו. בידים טהורות וזה האוכל ידיו מסואבות: או שתחבן הוא עצמו בכוש או בכרכר. שהן פשוטי כלי עץ ואין מקבלין טומאה: וביקש לאכול צנון או בצל של חולין עמהן. שאין ידים מטמאות את החולין ואפ''ה גזור רבנן שלא יאכלם עם הקדש פן תגע ידו מסואבת באוכלי קדש שבפיו: לענין תרומה. אע''פ שהיד מסואבת פוסלתה לא עשו מעלה אלא אמרינן זהיר ולא נגע וה''ק מתניתין אוכלין חולין בידים מסואבות עם התרומה אבל לא עם הקדש ולהכי נקט נגובין שאילו עכשיו היו משקין עליהם היו משקין נעשין ראשונים מחמת הידים ועושין את החולין שניים וכשנוגעין בתרומה שבפיו פוסלין אותם ואית דמסיק מלתא בנגובין שמעולם לא הוכשרו וקשיא לי בחולין מה לי הוכשרו מה לי לא הוכשרו הלא אין ידים מועילות כלום לחולין: כיון דעד האידנא אסירי. דמחוסר כפורים מותר בתרומה ואסור בקדש וכן אונן ואע''פ שאסורים במעשר שני מותרין בתרומה כדאמרינן במסכת יבמות מוכל זר יתירה זרות אסרתי לך ולא אנינות: מתני' שביהודה נאמנין. עמי הארץ: על טהרת יין ושמן. של קודש אם הקדישוהו למזבח בשעת הגיתות והבדים נאמנין על שמירתן כל ימות השנה. ובגמ' מפרש מאי שנא יהודה דנקט: ובשעת הגיתות והבדים. הכל מטהרין את כליהם: והביאו לו. עמי הארץ לכהן חבר: אבל מניחה. עם הארץ לגת הבאה ואז יתננה לכהן: רביעית לוג שמן נאמן. דמיגו דנאמן אקדש נאמן אתרומה:

תוספות

דתנן כל הפוסל את התרומה כו'. קשה לר''י דאמרינן בפ''ק דשבת (דף יד. ושם) אף הידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה משום דר' פרנך דאמר וכו' מאי קאמר אפי' כל מילי נמי דפוסל את התרומה מטמא ידים כדתנן הכא וי''ל דספר נגזרה ראשון ואח''כ של שאר מילי ועוד יש לומר דלרבנן איצטריך התם דפליגי עליה דרבי יהושע ומיהו טפי נראה לומר דאף ר' יהושע לא קאמר רק לקדש כדמשמע כולה שמעתין אבל לתרומה לא וכי קאמר בסיפא דמתני' אמר להם רבי יהושע והלא כתבי הקדש שניים מטמאין את הידים אמרו ליה אין למדין דברי תורה כו' ומאי קא מקשי להו הא איהו מודה דכתבי הקדש מיירי אף לתרומה וההיא דכל הפוסל את התרומה דוקא לקדש התם לאו קושיא היא אלא סיומא דמלתא קמסיק בא ליתן טעם על דבריו למה שני עושה שני דה''נ מצינו בתרומה כ''ש לקדש אבל קשה להר''ר אלחנן מאי סייעתא מייתי למילתיה מכתבי הקדש שאני התם משום דר' פרנך כל האוחז ס''ת ערום כו' ותירץ הר''י דבספר נמי היכא דלא שייך דר' פרנך קאמר ליה כגון רצועות של תפילין עם התפילין אבל אכתי היה קשה להר''ר אלחנן בפ''ב דחולין (דף לד.) מצינו לשני עושה שני ע''י משקין ופריך תחילה נמי הוה ואמאי לא קאמר ביד שמטמאה את חברתה כי הכא וי''ל דאיהו קאמר ליה במס' ידים לכך לא חש להביא סייעתא ממה שאמר איהו וגם ע''י ספר לא בעי למימר מצינו שני עושה שני דהתם טעמא רבה איכא משום דר' פרנך ומיהו התם לא בעי למימר שני עושה שני משום גזרה דשבת די''ח דבר דאמרינן דלמא שדי משקין דתרומה לפיו כי אכיל אוכלין טמאים דהתם נמי ידע הא טעמא אלא קמתמה כיון שלא מצינו טומאה כהאי גוונא היכי גזרינן א''ל הכא וההיא דהתם דקאמר שלישי שני לקדש ולא לתרומה בחולין שנעשו עטה''ק וקשה אמאי לא חשיב לה גבי מעלות הכא וי''ל דהתם מפרש טעמא שאני תרומה שטהרתה טמאה היא אצל הקדש א''כ לאו משום מעלה היא הר''ר אלחנן ומיהו למאן דלית ליה התם דאהדר ליה הכי ר''א לר' יהושע ולא קמסיק אף אני לא אמרתי דקאמר התם אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן א''כ אמאי לא חשיב ליה וי''ל דאיכא למימר דבתרומה לא גזור משום דזריזין גבי תרומה אבל לא גבי קדש הלכך לא שייך למימר בהן מעלה ודוגמתו מצינו בריש פירקין בירושלמי גבי חומר בקדש ר' חייא בשם ר' יוחנן מפני שאוכלי תרומה זריזין הן ואוכלי קדש אינן זריזין א''ר. חנינא קומי ר' מנא הדא היא מעלה אילו דבר שבזה ובזה בזה טהור ובזה טמא הדא היא מעלה אלמא לא חשבינן ליה מעלה בדבר התלוי בזריזות: לא צריכא שתחב לו חבירו בפיו או שתחב כו'. משמע דהוי לישנא דהש''ס מיהו בתוספתא גרסינן ליה ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר וכי יש נגובה בקודש אלא תחב ליה חבריה או שתחב הוא בכוש או בקיסם ואוכל עמה זית או בצל של תרומה ולהכי נקט כוש דהוו ליה פשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה ואפי' מדרבנן לא מקבלי טומאה פשוטים קטנים ודומה לו ההיא דריש חולין (דף ג. ושם) כגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה משום דהוה פשוטי כלי עץ דלא מקבל טומאה וכי אמרינן בהמוכר את [הבית] (ב''ב דף סו.) דף של נחתומין טמא אע''ג דלית ליה בית קבול כלל התם טמא משום משמש אדם ומשתמש ממשמשי אדם וכן ההיא דטבלא המתהפכת טמאה דבפרק שתי הלחם (מנחות דף צו:) אף למ''ד מסגרתו למטה היתה אע''ג דלא מחברא לטבלא כדדשמע בריש סוכה (דף ה.) אלא מטעם משמשי אדם הוי והכי איתא בהדיא בת''כ ובריש סוכה פירשתי: לקדש גזור רבנן. שמא יגע בידיו שניות לקדש שבתוך פיו וכן פירש רש''י ועוד היינו יכולים לפרש דלמא נגע ברוק פיו דחשיב משקה בפרק בתרא דעירובין (דף צט ושם) גבי אכל דבילה בידים מסואבות: . שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן בכל השנה. פרש''י אם הקדישו למזבח בשעת הבציר כל ימות השנה נאמנין בשמירה ואמר הר''ר אלחנן דכן יתכן לפרש דאי בלא הקדישו בשעת הבציר ה''ל חולין ונטמא בטומאת ע''ה וכי קדש עליו משום דאקדשיה פקע ליה טומאה מיניה א''נ הוה מצינו למימר ביחדו לנסכים נמי וכגון שידוע לנו שחולין הן שיחדן וכי אקדשיה איכא למימר שאימת קדש עליו ומעיקרא היה נזהר לשומרו בטהרה וכן מצינו גבי תרומה בסמוך דע''ה מניח תרומה של כל ימות השנה לשנה הבאה בשעת הגיתות ליתנה לחבר ותניא בתוספתא אע''פ שמכירה החבר שהיא היא ואפי' בחבר עצמו משמע בגמרא שישהנה לשנה הבאה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר