|
טקסט הדף מנוקד
וְאוֹתְבֵיהּ בְּכִיסְתֵּיהּ דְּאִי מִפַּיְּיסָהּ תִּיפַּיַּיס מַאי
אֲמַר לֵיהּ לָא מַקְדֵּים אִינָשׁ פּוּרְעָנוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי גִּיטִּין הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם דְּמִיכַּתְבִי בְּנִיסָן וְלָא מָטוּ עַד תִּשְׁרֵי מָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָם אֲמַר לֵיהּ הָנְהוּ קָלָא אִית לְהוּ אִיתְּמַר מֵאֵימָתַי מוֹנִין לַגֵּט רַב אָמַר מִשְּׁעַת נְתִינָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר מִשְּׁעַת כְּתִיבָה מַתְקֵיף לַהּ רַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא לִשְׁמוּאֵל יֹאמְרוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּחָצֵר אַחַת זוֹ אֲסוּרָה וְזוֹ מוּתֶּרֶת אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי זוֹ זְמַן גִּיטָּהּ מוֹכִיחַ עָלֶיהָ וְזוֹ זְמַן גִּיטָּהּ מוֹכִיחַ עָלֶיהָ תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְנִשְׁתַּהָה שָׁלִיחַ בַּדֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים כְּשֶׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הַמַּשְׁלִישׁ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לוֹ אַל תִּתְּנֵהוּ לָהּ אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מִשֶּׁנְּתָנוֹ לָהּ מוּתֶּרֶת לִינָּשֵׂא מִיָּד וּלְגֵט יָשָׁן אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַיחֵד עִמָּהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב פַּפֵּי וְרַב אָשֵׁי עָבְדִי מִשְּׁעַת כְּתִיבָה רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָבְדִי מִשְּׁעַת נְתִינָה וְהִלְכְתָא מִשְּׁעַת כְּתִיבָה אִיתְּמַר מֵאֵימָתַי כְּתוּבָּה מְשַׁמֶּטֶת רַב אָמַר מִשֶּׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף וּשְׁמוּאֵל אָמַר פָּגְמָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זָקְפָה זָקְפָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגְמָה תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב מֵאֵימָתַי כְּתוּבָּה מְשַׁמֶּטֶת מִשֶּׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף פָּגְמָה וְלֹא זָקְפָה זָקְפָה וְלֹא פָּגְמָה אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת עַד שֶׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אוֹנֶס וּקְנָס וּפִיתּוּי וּכְתוּבַּת אִשָּׁה שֶׁזְּקָפָן בְּמִלְוָה מְשַׁמְּטִין וְאִם לָאו אֵין מְשַׁמְּטִין מֵאֵימָתַי נִזְקָפִים בְּמִלְוָה מִשְּׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין אָמַר שְׁמוּאֵל כְּתוּבָּה כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמְיָא מָה מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין נִכְתָּבִין בַּיּוֹם וְנֶחְתָּמִין בַּלַּיְלָה אַף כְּתוּבָּה נִכְתֶּבֶת בַּיּוֹם וְנֶחְתֶּמֶת בַּלַּיְלָה כְּתוּבְּתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר רַב אִיכְּתוּב בַּיּוֹם וְאִיחֲתוּם בַּלַּיְלָה הֲוָה רַב הָתָם וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי לֵימָא כִּשְׁמוּאֵל סְבִירָא לֵיהּ עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן הֲווֹ דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי צָדוֹק לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּשֶׁאֵין עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן אֲבָל עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן כָּשֵׁר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָסָבַר כֵּיוָן שֶׁנָּתַן עֵינָיו לְגָרְשָׁהּ שׁוּב אֵין לוֹ פֵּירוֹת אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא לְאַלְתַּר אֲבָל מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים לֹא רש"י
ואותביה בכיסתיה. ימים רבים: דאי מפייסה. בהדיה בקטטות שביניהם: תיפייס. ולא יגרשנה ולא איפייסה וגרשה ומכי מטא גיטה לידה הוא דאגרשה: לא מקדים כו'. לא רגילי למיעבד הכי לאנוחי בכיסתיה דכיון דלא ניחא ליה בגירושין פורענות הוא לגביה ולא מקדים ליה: מה הועילו חכמים בתקנתן. בין לענין פירות בין לענין זנות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה: קלא אית להו. ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה: מאימתי מונין לגט. ג' חדשים שהאשה צריכה להמתין: ב' נשים בחצר אחת. של אדם א' שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש ולשמואל זו תינשא לסוף ב' חדשים וזו לסוף ג' יתמהו בני אדם שראו שנתגרשו ביום א': גט ישן. לקמן (דף עט:) תנינא דאין אדם מגרש בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא שמא יאמרו גיטה קודם לבנה שמא תתעבר ותלד בין כתיבתו לנתינתו ולאחר זמן יאמרו הגט קדם ובזנות נתעברה: המשליש. מסר הגט לשליש כדי לגרשה בו לסוף ג' חדשים והוא הלך לדרכו: מותרת לינשא מיד. דמשעת כתיבה מנינן: מאימתי כתובה. כשאר שטר חוב ומשמטתה שביעית: משתפגום. שתפרע קצת דגלי דעתה דעומדת ליגוש וליפרע: ותזקוף. עליו המותר במלוה דנפקא לה משום כתובה ומעשה ב''ד שאינו משמט וחל עלה שם שטר חוב: פגמה. כיון דגלי דעתיה בפרעון קרינא ביה לא יגוש: זקפה. במלוה: אונס. את הבתולה חייב חמשים כסף: וקנס. דמוציא שם רע: מאימתי נזקפין. כלומר מאימתי הויא כזקיפה: העמדה. הרי היא כזקיפה: כמעשה ב''ד דמיא. דתנאי ב''ד היא: מה מעשה ב''ד. חיוביה משום פסק דין הוא ואע''ג דלא איחתים הלכך אין שם הקדמה ונכתבים ביום ונחתמין בלילה: אף כתובה. משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקירוב חתנות הוא חייל שעבודה ואע''ג דלא אחתים: עסוקים באותו ענין הוו. מכתיבה עד חתימה ואפי' בשאר שטרות כשר: לא שנו. דשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים: אבל עסוקים באותו ענין. כיון שהעדים מזומנים לחתום אלא שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אע''ג דאיתרמי ליה חתימה לאורתא: כשר. שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא: אין לו פירות. וכי טרפה מזמן כתיבה בדין טרפה:
תוספות
ואנחיה בכיסתיה מאי. פירש בקונטרס מה הועילו חכמים בתקנתם בין לענין זנות בין לענין פירות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה אע''ג דלעיל אמר ריש לקיש דיש לבעל פירות עד שעת חתימה הכא מודה דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דאי מפייסה תיפייס ומיהו ההוא דגיטין הבאין ממדינת הים דפירש בקונטרס דלתרווייהו פריך קצת קשה דלמה לא יפסיד משעת חתימה לריש לקיש כיון שאם היתה אצלו היה מגרשה לאלתר ועוד קשה לר''י דמה הועילו חכמים בתקנתם משמע דהשתא איכא למיחש כאילו לא היה בו זמן וזה אינו דבאין בו זמן חוששים שלא תפסיד האשה וחששא דהכא לא משום אשה אלא משום לקוחות ונראה לר''י דהנך תרי פירכי למאן דאמר שמא יחפה אבל למאן דאמר משום פירי ניחא דבדין מפסידין הלקוחות משעת חתימה: הנהו קלא אית להו. פירש בקונטרס דבעיא לאיתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה תימה דלענין זנות דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו מ''מ יכול לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה כמו קודם שתיקנו זמן ואור''י קלא אית להו כשרואין בזמן שזמן הכתיבה היא קודם המסירה אית ליה קלא למילתא ומסקי אדעתייהו לידע יום המסירה וא''ת ובההוא למה תיקנו זמן וי''ל ע''י הזמן יש לו קול לפי שרואים ע''י הזמן שבו שהנתינה אינה ביום הכתיבה וא''ת ומאן דאמר משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין זמן בגיטין דאפי' בזמן הזה משמע דבעי זמן כדתנן (לקמן דף פו.) ג' גיטין פסולים וי''ל גזירה שמא יחפה על בניה ממזרים אי נמי מהרה יבנה בית המקדש א''נ שלא יאמרו זינתה אחר גירושין ויחזירנה דגרושה שזינתה מותרת לחזור כדאמרינן בפ''ב דסוטה (דף יח:): השולח גט לאשתו כו' ולגט ישן אין חוששין. פירוש אע''פ שצריכה להמתין שלשה חדשים לאו משום דחיישינן שמא בתוך כך יבא עליה דהא לגט ישן אין חוששין אלא כדאמרינן לעיל שמא יאמרו שתי נשים בחצר כו': המשליש גט לאשתו. פירש בקונטרס והוא הלך לדרכו ובחנם פירש כן אלא מיירי אפילו הוא בעיר ונקט הך ברייתא המשליש לרבותא דאע''פ שהוא בעיר מותרת לינשא מיד ואין חוששים לגט ישן ולעיל נקט השולח לרבותא דאע''פ שאינו בעיר צריכה להמתין שלשה חדשים: מאימתי כתובה משמטת. הא דאמר בריש פ' אע''פ (כתובות נה.) תנאי כתובה ככתובה דמי לשביעית קשה לר''י מאי איריא דאין תוספת כתובה משמטת משום דתנאי כתובה ככתובה דמי והוי כמעשה ב''ד תיפוק ליה דלא משמט כתובה ותוספת מידי דהוה אשכר שכיר והקפת החנות דאיכא מ''ד במסכת שביעית (פ''י מ''א) דלא משמט אלא מלוה וכ''ש כתובה ותוספת ודוחק לומר דאתיא כרבי יוסי דפליג התם ואמר דמשמט ונראה לר''י דהא דקאמר לשביעית היינו שפגמה וזקפה כתובה לרב או פגמה או זקפה לשמואל דמשמטת נמי תוספת: אונס קנס ופתוי. קנס הוא מוציא שם רע ומשום דלית ביה אלא קנס קרי ליה קנס אבל באונס יש בו בושת ופגם: מה מעשה בית דין נכתב ביום כו'. דמשעת פסק דין איכא קלא כמו בשטר כדאמרינן בכל דוכתא כשעמד בדין דגבי ממשעבדי: אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. יש מקומות שנוהגין לכתוב הכתובה בע''ש ולחותמה במוצאי שבת ואין נכון לעשות כן משום תוספת דדלמא לית ליה קלא ומיהו היכא דקנו מיניה ליכא למיחש מידי כדאמרינן בב''ב (דף קעב.) אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו יומא דאקניתו ביה: אבל עסוקין באותו ענין כשר. דאית ליה קלא כאילו חתמו כיון שהם מזומנים לחתום כדפרישית לעיל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|