|
טקסט הדף מנוקד
לִמְדוּרָה וּקְדֵרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ
מִטָּה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כֵּיצַד כֹּל שֶׁאֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא סַנְדָּלִין בִּימוֹת הַחַמָּה וּמִנְעָלִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְשֶׁל עַם הָאָרֶץ דּוֹמָה לְאוֹצָר בָּלוּס רַבִּי בְּנָאָה הֲוָה קָא מְצַיֵּין מְעָרָתָא כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְאַבְרָהָם אַשְׁכְּחֵיהּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דְּקָאֵי קַמֵּי בָּבָא אֲמַר לֵיהּ מַאי קָא עָבֵיד אַבְרָהָם אֲמַר לֵיהּ גָּאנֵי בְּכַנְפַהּ דְּשָׂרָה וְקָא מְעַיְּינָא לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ אֲמַר לֵיהּ זִיל אֵימָא לֵיהּ בְּנָאָה קָאֵי אַבָּבָא אֲמַר לֵיהּ לֵיעוּל מִידָּע יְדִיעַ דְּיֵצֶר בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא עָיֵיל עַיֵּין וּנְפַק כִּי מְטָא לִמְעָרְתָּא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה נִסְתַּכַּלְתָּ בִּדְמוּת דְּיוֹקְנִי בִּדְיוֹקְנִי עַצְמָהּ אַל תִּסְתַּכֵּל הָא בָּעֵינָא לְצַיּוֹנֵי מְעָרְתָּא כְּמִדַּת הַחִיצוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַפְּנִימִית וּלְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי בָתִּים זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ כְּמִדַּת עֶלְיוֹנָה כָּךְ מִדַּת הַתַּחְתּוֹנָה אָמַר רַבִּי בְּנָאָה נִסְתַּכַּלְתִּי בִּשְׁנֵי עֲקֵיבָיו וְדוֹמִים לִשְׁנֵי גַּלְגַּלֵּי חַמָּה הַכֹּל בִּפְנֵי שָׂרָה כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם שָׂרָה בִּפְנֵי חַוָּה כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם חַוָּה בִּפְנֵי אָדָם כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם אָדָם בִּפְנֵי שְׁכִינָה כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הָהוּא אַמְגּוּשָׁא דַּהֲוָה חָטֵיט שָׁכְבֵי כִּי מְטָא אַמְּעָרְתָּא דְּרַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ אֲתָא אַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ בְּמָטוּתָא מִינָּךְ שִׁבְקֵיהּ לְשָׁנָה אַחֲרִיתִי הֲדַר אֲתָא תַּפְשֵׂיהּ בְּדִיקְנֵיהּ אֲתָא אַבָּיֵי לָא שִׁבְקֵיהּ עַד דְּאַיְיתִי מַסְפְּרָא וְגַזְּיֵהּ לְדִיקְנֵיהּ הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ חָבִיתָא דְעַפְרָא לְחַד בְּרַאי חָבִיתָא דְגַרְמֵי לְחַד בְּרַאי חָבִיתָא דְאוּדְרָא לְחַד בְּרַאי לָא הֲווֹ יָדְעִי מַאי קָאָמַר לְהוּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה אֲמַר לְהוּ אִית לְכוּ אַרְעָא אֲמַרוּ לֵיהּ אִין אִית לְכוּ חֵיוָתָא אִין אִית לְכוּ בִּסְתַּרְקֵי אִין אִי הָכִי הָכִי קָאָמַר לְכוּ הָהוּא גַּבְרָא דְּשַׁמְעַהּ לִדְבֵיתְהוּ דְּקָא אָמְרָה לְבַרְתַּהּ אַמַּאי לָא צְנִּיעַתְּ בְּאִיסּוּרָא הָךְ אִיתְּתָא עֲשָׂרָה בְּנֵי אִית לַהּ וְלֵית לִי מֵאֲבוּךְ אֶלָּא חַד כִּי שָׁכֵיב אֲמַר לְהוּ כׇּל נִכְסַי לְחַד בְּרָא לָא יָדְעִי לְהֵי מִינַּיְיהוּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי בְּנָאָה אֲמַר לְהוּ זִילוּ חֲבוּטוּ קִבְרָא דַּאֲבוּכוֹן עַד דְּקָאֵי וּמְגַלֵּי לְכוּ לְהֵי מִינַּיְיכוּ שְׁבַקא אֲזַלוּ כּוּלְּהוּ הָהוּא דִּבְרֵיהּ הֲוָה לָא אֲזַל אֲמַר לְהוּ כּוּלְּהוּ נִכְסֵי דְּהַאי אֲזַלוּ אֲכַלוּ קוּרָצָא בֵּי מַלְכָּא אָמְרִי אִיכָּא גַּבְרָא חַד בִּיהוּדָאֵי דְּקָא מַפֵּיק מָמוֹנָא מֵאִנָשֵׁי בְּלָא סָהֲדִי וּבְלָא מִידֵּי אַתְיוּהוּ חַבְשׁוּהוּ אֲזַלָא דְּבֵיתְהוּ אֲמַרָה לְהוּ עַבְדָּא חַד הֲוָה לִי פְּסַקוּ לְרֵישֵׁיהּ וּפְשַׁטוּ לְמַשְׁכֵּיהּ וַאֲכַלוּ בִּישְׂרֵיהּ וְקָא מָלוּ בֵּיהּ מַיָּא וּמַשְׁקוּ בֵּיהּ לְחַבְרַיָּיא וְלָא קָא יָהֲבִי לִי דְּמֵי וְלָא אַגְרֵיהּ לָא יָדְעִי מַאי קָא אָמְרָה לְהוּ אָמְרִי נַיְתוֹ לְחַכִּימָא דִיהוּדָאֵי וְלֵימָא קַרְיוּהוּ לְרַבִּי בְּנָאָה אֲמַר לְהוּ זַרְנוּקָא אָמְרָה לְכוּ אָמְרִי הוֹאִיל וְחַכִּים כּוּלֵּי הַאי לִיתֵּיב אַבָּבָא וְנֵידוּן דִּינָא חֲזָא דַּהֲוָה כְּתִיב בַּאֲבוּלָּא כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין לָא שְׁמֵיהּ דַּיָּין אֲמַר לְהוּ אֶלָּא מֵעַתָּה אֲתָא אִינִישׁ מֵעָלְמָא רשב"ם
למדורה. שמוקפת קדירות והאש באמצע אף כאן המפה והלחם באמצע והקערות סביב: כל שאין תחתיה כו'. דאמרינן בפסחים (דף קיב.) אוכלין תחת המטה אפי' מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן: דרך לנעול מנעלין בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים בשביל הטיט: אלא סנדלים בימות החמה. שמניחים שם עד ימות הגשמים שיצטרך להם: לאוצר בלוס. בסמ''ך כמו עיסה בלוסה במסכת שבת בפרק כלל גדול (דף עו:) עיסה מעורבת ממינין הרבה וכן אוצר בלוס (גיטין דף סז.) מינין הרבה מעורבין בתוכה ביחד וכן מיטת עם הארץ כל דבר מניחין תחת מטתן אוכלין וכלים: רבי בנאה. אדם גדול וחשוב היה לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים אבל אחר לא כדאמרי' (חולין דף ז:) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן והיה נכנס במערות ומודד מדת ארכן מבפנים ואח''כ מודד מבחוץ כנגדן ועשה שם ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקבר: אשכחיה לאליעזר. דתניא במסכת דרך ארץ דשבעה צדיקים קיימין שלא מתו וקא חשיב בהדייהו אליעזר עבד אברהם: בכנפה. בין זרועותיה: א''ל. רבי בנאה לאליעזר: זיל אימא ליה. לאברהם: בנאה קאי אבבא. ותן לו רשות ליכנס: אמר ליה ליעול. דאין כאן חוצפא דאיגנינא באנפיה בכנפה דשרה: דמידע ידיע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא. ולא צריכנא לאיצטנועי מיניה: ה''ג על עיין ונפיק. נכנס ר' בנאה ונסתכל מדת אורך המערה ויצא ואח''כ ציין מבחוץ: למערתא דאדם הראשון. כדדרשינן בעירובין (דף נג.) ממרא קרית ארבע א''ר יצחק קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה: בדמות דיוקני. יעקב דאמרינן בסמוך שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון: בדיוקני עצמה. דהיינו אדם הראשון דכתיב ביה (בראשית א) בצלם אלהים ברא אותו: הא בעינא לציוני. מבחוץ ולפיכך צריך אני למדוד תחלה מבפנים: כמדת החיצונה. שבה ג' אבות ואמהות כך מדת הפנימית וכמאן דדריש מכפלה שני בתים זה לפנים מזה ופלוגתא דרב ושמואל היא בכיצד מעברין (עירובין דף נג.): כך מדת התחתונה. ודי לך בציון עליונה: בשני עקיביו של אדם הראשון כו'. והאי דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב הא פרכינן ליה במסכת שבת בפרק שואל (דף קנב:) ומוקמינן לה ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים: שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב. ובהשוכר את הפועלים פריך וליחשוב נמי ר' יוחנן ומשני הדרת פנים לא הויא ליה: אמגושא. מכשף: חטיט שכבי. חופר המתים להפשיטם בגדיהם: אתא אביי כו'. בשביל שהיה העובד כוכבים אוהבו: ההוא דאמר להו. מצוה מחמת מיתה היה ומחלק נכסיו לבניו על פיו: חביתא דעפרא. אני מניח לאחד מבני ודרך חכמה אמר שלא יבינו הכל שהוא עשיר ובעל נכסים: חביתא דגרמי. חבית מלא עצמות: אודרא. מוכין: אית לכו ארעא. נשתייר לכם קרקע מאביכם דאם כן היינו חביתא דעפרא והבהמות שיש בהן עצמות זהו חביתא דגרמי: בוסתרקי. כל מיני בגדים עשויין ממוכין: לחד ברא. לאחד מבני אותו שיבררו בית דין: חבוטו. הכו הכאות על קברו ולנסותן נתכוין שאותן שהן ממזרים הן עזי פנים וילכו לחבוט: אמר להו כולהו נכסי דהאי. שלא רצה לחבוט על קברו של אביו שזה הוא הצנוע שבכם ומסתברא דלזה אהב יותר ויפה דן רבי בנאה דלא שייך הכא אלא שודא דדייני והיינו שודא שלא רצה לחבוט והכי נמי אמרינן גבי ההוא דאמר נכסי לטוביה כו' (כתובות דף פה:): אזלו. תשעה האחין: אכלו ביה קורצא. הלשינו עליו: אזלא דביתהו. דרבי בנאה לצעוק אל בית המלך בלשון חכמה כדי שלא יבינו הם אלא על ידי בעלה: ואכלו בישריה. של עבד: וקמלו ביה מיא. שואבים בו מים בעורו ומשקו ביה בעורו לחברייא לבני הישיבה: לחכימא דיהודאי. לרבי בנאה: זרנוקא. נוד של עור וכך אמרה תייש הוה לי וגזלוהו ממני ושחטוהו ואכלו את הבשר ומן העור עשו חמת ושואבין בו מים ושותין בו: באבולא. על דלתות השער היה כתוב כדי שילמדו משם בני אדם: כל דיין. המיוחד לדון דיני העיר וזימנין דמיתקרי לדינא שתובעין אותו לדין על ממון שתובעין ממנו: לא שמיה דיין. ופסול לדון דכיון דאוהב בצע הוא יקבל שוחד:
תוספות
מציין מערתא. משום דקבר סתום טומאה בוקעת ועולה כדאמר בכמה דוכתי וא''ת והא אין קברי עובדי כוכבים מטמאים באהל משום דאין קרויין אדם ואפילו רבנן דפליגי אר' שמעון (יבמות סא.) ואמרי דמטמאים באהל מ''מ בקבר שלפני הדיבור לא מרבה לה בנזיר (דף נד.) אלא לענין נגיעה או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור ומקרא דכתב גבי נגיעה מרבי לה התם ויש לומר דאברהם נקרא אדם דכתיב האדם הגדול וכן אדם הראשון ולהכי אין למעטם מקרא דאדם [וע''ע תוס' יבמות סא. ד''ה קברי]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|