סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם וְכׇל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם
נֵימָא כְּתַנָּאֵי נִמְצָא מְכֻוּוֹן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת לֹא הָיוּ עוֹרְפִין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם
וְתִיסְבְּרַאּ אִי קָסָבַר תַּנָּא קַמָּא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם אַמַּאי לֹא הָיוּ עוֹרְפִים יָבִיאוּ עֶגְלָה אַחַת בְּשׁוּתָּפוּת וְיִתְּנוּ
אֶלָּא לְהָנֵי תַּנָּאֵי דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְהָכָא בִּקְרוֹבָה וְלֹא קְרוֹבוֹת קָמִיפַּלְגִי דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר קְרוֹבָה וְלֹא קְרוֹבוֹת וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר קְרוֹבָה וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת
מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב עַמְרָם תָּנָא נִמְצָא מְכֻוּוֹן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָבִיאוּ עֶגְלָה אַחַת בְּשׁוּתָּפוּת וְיַתְנוּ
מַאי קָסָבְרִי רַבָּנַן אִי קָסָבְרִי רַבָּנַן דְּאֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וּקְרוֹבָה וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת לַיְיתֵי תַּרְתֵּי וְאִי קְרוֹבָה וְלֹא קְרוֹבוֹת אֲפִילּוּ חֲדָא לָא לַיְיתֵי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבְרִי רַבָּנַן אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וַאֲפִילּוּ בִּידֵי אָדָם שְׁמַע מִינַּהּ
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי טַרְפוֹן קָא סָבַר הָהוּא דְּבָרִיא נָפֵק בְּרֵישָׁא
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מְשַׁמְּנִין כּוּ' אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּהֵן נוֹטֵל כְּחוּשָׁה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן וְהָא אֲנַן מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן תְּנַן אֲמַר לֵיהּ עַד דַּאֲכַלְתְּ כַּפְנְיָיתָא בְּבָבֶל תַּרְגֵּימְנָא מִסֵּיפָא
דְּקָתָנֵי סֵיפָא מֵת אֶחָד מֵהֶן רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן דְּכִי הֲדָדֵי פְּלִיגִי הָכִי נָמֵי (לִיפַּלְגִי) [לִיפְלוֹג] גַּבֵּי הֲדָדֵי אֶלָּא מַאי מְשַׁמְּנִין שׁוֹמֶן יְהֵא בֵּינֵיהֶן דְּאָמַר לֵיהּ לְכֹהֵן אַיְיתִי רְאָיָה דִּבְכוֹר הוּא וּשְׁקֹיל
וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְחַיָּיב בְּמַתָּנוֹת וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הוֹאִיל וְכֹהֵן בָּא עָלָיו מִשְּׁנֵי צְדָדִין דְּאָמַר לֵיהּ אִי בְּכוֹר הוּא כּוּלֵּיהּ דִּידִי הוּא אִי לָא בְּכוֹר הוּא הַב לִי מַתָּנוֹת מִינֵּיהּ
וְרַבִּי יוֹסֵי מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא עָשׂוּ שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כְּזוֹכֶה וְאַף עַל גַּב דְּלָא מְטָא לִידֵיהּ כְּמַאן דִּמְטָא לִידֵיהּ וְזַבְּנֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּמוּמֵיהּ
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַכֹּל מוֹדִים בִּסְפֵק בְּכוֹר שֶׁאֵין חֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן שֶׁחַיָּיב בְּמַתָּנוֹת
הַכֹּל מוֹדִים מַאן רַבִּי יוֹסֵי פְּשִׁיטָא עַד כָּאן לָא קָא פָטַר רַבִּי יוֹסֵי הָתָם אֶלָּא דַּחֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן דְּעָשׂוּ שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כְּזוֹכֶה אֲבָל אֵין חֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן לָא
מַהוּ דְּתֵימָא טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּקָסָבַר דְּאִי מְחַיְּיבַתְּ לֵיהּ בְּמַתָּנוֹת אָתֵי לֵיהּ לִידֵי גִּיזָּה וַעֲבוֹדָה אַף עַל גַּב דְּאֵין חֲלִיפִין בְּיַד כֹּהֵן קָא מַשְׁמַע לַן
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי וְהָתָנֵי סֵיפָא שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר

רש"י

סבר לה כר' יוסי הגלילי. וקא מיבעיא לן לרבנן: אי אפשר לצמצם. הילכך לא היו עורפין דכל אחת אומרת אני איני קרובה: אפשר לצמצם. וקרובה אפילו קרובות: ויתנו. כדפרשינן לעיל: דכולי עלמא אפשר לצמצם. דכרבי יוסי הגלילי סבירא להו: מאי הוי עלה. אליבא דרבנן: שתי עגלות. דאפשר לצמצם וקרובה אפי' קרובות: לייתי תרתי. דהא לא מצי לאתנויי דהא שתיהן שוות: א''א לצמצם. הילכך מצו לאתנויי: ההוא דבריא נפק ברישא. דמרוב בריאותו קדם את אחיו: הכהן נוטל כחוש. לרבי עקיבא: והא משמנים תנן. דמשמע מה שיפה השור מחבירו ואותן דמים יחלוקו: אדאכלת כפניאתא בבבל. בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן עצמך: תרגימנא. להאי מילתא דר' עקיבא ודייקנא לה מסיפא: דכי הדדי פליגי. דלתרוייהו יהא חלק בשניהם ה''נ יחלוקו את החי: שומן יהא ביניהן. מה שאחד שמן יפה מחבירו יהא מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון ישראל לכהן אייתי ראיה כו' כי היכי דסבר ר' עקיבא בסיפא המוציא מחבירו עליו הראיה: מאי טעמא דר''מ. דקתני סתמא דמתני' חייב במתנות: אי בכור הוא כוליה דידי. והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא לך ניהלך ושקילנא מתנות מיניה: עשו שאינו זוכה כזוכה. אע''פ שלא זכה כהן בהאיך דהא לא מטא לידיה מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל ומעיקרא הוה שייכא ביה יד כהן דשמא דידיה נינהו שויוה רבנן כמאן דמטא לידיה לשום בכורה: וזבין ליה לישראל במומיה. והדר שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש לצבי ואיל בפרקא קמא (לעיל דף יב.): בספק בכור שאין חליפין ביד כהן. שלא נטל כלום תחתיו כגון דקתני מתני' זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום והאי זכר ספק בכור הוא שמא יצאה נקבה תחלה וירעה ויאכל במומו לבעלים: שחייב במתנות. דהכא ליכא למימר עשאוהו כמי שמכרו כהן לישראל דהא לא בא בחליפין ליד כהן כלום: אי מחייבת ליה. לספק בכור במתנות אתי למימר חולין גמור הוא ואתי למישרי בגיזה ועבודה: ומי מצית אמרת. דטעמא דרבי יוסי משום גיזה ועבודה הוא: בספק מעשר. כגון שקפץ אחד מן המעושרין לתוכם דאמרינן בפ''ב (לקמן דף נח:) כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים ספק מעשר אין כהן בא עליו משני צדדין דאם מעשר הוא אין לכהן חלק בו דמעשר קרב שלמים ונאכל לבעלים: ומי מצית אמרת הכי. דטעמא דרבי מאיר משום שלא תשתכח תורת מתנות:

תוספות

לצמצם אותו שקדם הוי עשירי אפי' ישתוק בו והוה ליה כאילו קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי דאין אחד עשר קדוש שלא נעקר שם עשירי ממנו וכן בההיא דסוף פ''ב דחולין (דף לח:) דתחת אמו פרט ליתום דאוקימנא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכן בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע.) גבי הא דבעי רבא הלכו באיברים אחר הרוב ויש לדחות ההיא דלקמן בפרק בתרא (דף ס:) דאפילו סבר אי אפשר לצמצם כיון דאין יכול להכיר אי זה קדם משהו לחבירו ונתכוין לקרות שניהם עשירי ובבת אחת קראם לא דמי לקרא לעשירי עשירי ואח''כ לאחד עשר עשירי ובסמוך דקאמר התם דכל בבת אחת תרוייהו קדשי לאו ממש בבת אחת בצמצום אלא כדפרשינן ומיהו קשה דבעירובין פרק מי שהוציאוהו (דף נ.) ובפ''ב דקדושין (דף נא.) פריך מהא דיצאו שנים בעשירי לרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו ומשמע דקשה ליה דהוה לן למימר דכיון דבזה אחר זה אין האחרון קדוש בבת אחת לא יהא קדוש לא זה ולא זה כמו מקדש אשה ואחותה והיאך יכול להיות זה דל קריאת שם דידיה מהכא כיון דאי אפשר לצמצם וממה נפשך עשירי מאליו קדוש וי''ל דמבתרא פריך היאך הוא הקדוש כיון דאינו קדוש אלא מחמת דיבורו: אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא. פירש בקונטרס בעוד שהייתה אוכל תמרים בבבל ומעדן את עצמך טרחנו ליישבה וכן פירש רבינו שמואל בפ' בית כור (ב''ב דף קז:) וקשה דהוה ליה למנקט תמרים דכפנייתא הוא לשון גריעותא כדאמר בריש בכל מערבין (עירובין דף כח:) דכפניות אין ניקחות בכסף מעשר אלא אומר דה''פ מוטב שיהיה לך להיות אצלי ולטרוח בהלכה ולפרשה משהייתה אוכל כפניות בבבל: עשו את שאינו זוכה כזוכה. הא דאמר בסוף כל הגט (גיטין דף ל.) גבי מלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהם מחלקם הא מני ר''י דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה ארבי יוסי דהכא קאי דכולה חד טעמא הוא דהתם נמי חליפיו ביד כהן שהרי נתן לו המעות ולא קאי אדרבי יוסי בפ' שנים אוחזין (ב''מ דף יב.) גבי השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו דמפרש התם טעמא דר' יוסי משום דעשו שאינו זוכה כזוכה דהתם טעמא אחרינא משום תקנת עניים כדמפר' התם עניים גופייהו ניחא להו וכו' והשתא למאי דפריך לא קשה מידי בהא דפסיק שמואל כר' יוסי בההיא דשנים אוחזין ובגיטין לא בעי לאוקמי מתני' דהתם כר' יוסי אלא אמרי' לא מוקמינן לה כיחידאה שמא דלא סבר לה כר' יוסי בגיטין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר