|
טקסט הדף מנוקד
וְלוֹקְמַהּ כּוּלַּהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּילְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָתָם אֶלָּא פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין דְּאַלִּימִי לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנוֹ אֲבָל בְּכוֹר דְּלָא אַלִּים לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנוֹ לָא
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית לֵיהּ כׇּל פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִמְכָּרִין בָּאִיטְלִיז וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא אַלְמָא דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא רַוְוחָא לְהֶקְדֵּשׁ שָׁרֵי לֵהּ אָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא מַה שֶּׁמַּשְׁבִּיחַ בָּעוֹר פּוֹגֵם בַּבָּשָׂר בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבִינָא אָמְרִי מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה בְּקָדָשִׁים רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אוֹמֵר גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים מַתְנִי' בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָּם אֲפִילּוּ מֵת אֵין מַקִּיזִין לוֹ דָּם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַקִּיז וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בּוֹ מוּם וְאִם עָשָׂה בּוֹ מוּם הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחַט עָלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יַקִּיז אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בּוֹ מוּם גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָּם מַקִּיזִין לוֹ אֶת הַדָּם בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂים בּוֹ מוּם וְאֵין מַקִּיזִין לוֹ אֶת הַדָּם בִּמְקוֹם שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ מוּם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בִּמְקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ מוּם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁחַט עַל אוֹתוֹ הַמּוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף נִשְׁחָט עַל אוֹתוֹ הַמּוּם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ מֵת אֵין מַקִּיזִין לוֹ אֶת הַדָּם מַתְנֵי לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לִבְרֵיהּ וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי חִיָּיא לִבְרֵיהּ כַּמַּחְלוֹקֶת כָּאן כָּךְ מַחְלוֹקֶת בְּחָבִית שֶׁל תְּרוּמָה דִּתְנַן חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טוּמְאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָיְתָה בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע אִם הָיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה אִם הָיְתָה מְכוּסָּה יְגַלֶּנָּה רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר רַבִּי מֵאִיר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל מִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם דְּקָא עָבֵיד בְּיָדַיִם אֲבָל הָכָא דִּגְרָמָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סְבִירָא לֵיהּ וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם אֶלָּא שֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה אֲבָל הָכָא דְּאִי שָׁבֵיק לֵיהּ מָיֵית כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ וְעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָכָא דְּאִי שָׁבֵיק לֵיהּ מָיֵית אֲבָל הָתָם שֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לְהוּ וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הָכָא דְּקָא עָבֵיד בְּיָדַיִם אֲבָל הָתָם דִּגְרָמָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סְבִירָא לֵיהּ וְעַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָתָם דְּשֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה אֲבָל הָכָא דְּאִי שָׁבֵיק לֵיהּ מָיֵית כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ וְעוֹד הָכָא בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי וְהָכָא בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים בִּמְחַמֵּץ אַחַר מְחַמֵּץ שֶׁהוּא חַיָּיב דִּכְתִיב לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ וְלֹא תֵעָשֶׂה בִּמְסָרֵס אַחֵר מְסָרֵס שֶׁהוּא חַיָּיב דִּכְתִיב וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת אִם עַל כּוֹרֵת חַיָּיב עַל נוֹתֵק לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא לְהָבִיא נוֹתֵק אַחַר כּוֹרֵת שֶׁהוּא חַיָּיב לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּמֵטִיל מוּם בְּבַעַל מוּם דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר כׇּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ וְרַבָּנַן סָבְרִי תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן וְרַבִּי מֵאִיר הַאי תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ פְּשִׁיטָא דִּיקְלָא בְּעָלְמָא הוּא אֶלָּא לְמַעוֹטֵי פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וַאֲסִירִי בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה בְּמוּמִין נָמֵי לִיתַּסְרוּ קָא מַשְׁמַע לַן וְרַבָּנַן נָמֵי הָכְתִיב כׇּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ לִגְרָמָא הוּא דְּאָתֵי דְּתַנְיָא מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ אֵין לִי רש"יור''א בר''ש. דמחמיר בפסולי המוקדשין לאחר שחיטה מי לית ליה הא דתנן נמכרין באיטליז אלמא לאו בקדושתייהו קיימי ומשום האי רווחא דהקדש דכיון דזימנין דטפי ופריק מעיקרא כדאמרן שרי ליה מר ה''נ לישרי להרגיל משום רווחא דהקדש דכיון דימכור העור ביוקר טפי ופריק מעיקרא: פגם בבשר. וליכא רווחא בבשר כולי האי שהרי מחתך את הבשר ופושטה עם העור: במערבא אמרי. לעיל קאי כלומר לעולם דברי הכל היא דאסור להרגיל דבזיון גדול הוא שנראה כעובד עבודה בקדשים שמוכרין העור לצורך מפוח כשהוא עדיין על הקדשים: שמא יגדל עדרים עדרים. כלומר דברי הכל אסור להרגיל דאי שרית ליה אתי לשהוייה מלשחוט עד שימצא בני אדם המבקשים עורות שלימים ובין כך ובין כך יגדל עדרים מפסולי המוקדשין ואתי בהו לידי תקלה לגיזה ועבודה: מתני' שאחזו דם. אפינדו''ר: אפי' מת. אם לא יקיזוהו: אין מקיזין לו את הדם. ואפי' במקום שאין עושין מום דיכול לחזור ולהתרפאות המכה והכי מפרש בפ''ק דפסחים מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה במקום שאין עושה בו מום אתי למיעבד במקום שעושה בו מום: יקיז ובלבד שלא יעשה מום. שלא יחתוך ושלא יפגום את אזנו ואת ניב שפתיו שאין עתיד לחזור ולהתרפאות דסברי רבנן כ''ש אי לא שרית ליה במקום שאין עושה מום אתי למיעבד במקום מום: לא ישחט עליו. במום הזה הואיל והטילו עד שיפול בו מום אחר: יקיז אף במקום שעושה מום. דסבר ר''ש דבר שאין מתכוין מותר: גמ' וחכ''א יקיז אף במקום שעושה מום. אם צריך להקיז מאותו אבר ולא יניחנו שימות: תורפה. במקום גילוי ואינו משומר: רבי יהושע אומר כו'. מעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא טמאה היא ולא לזילוף שמא טהורה ואסור לאבדה הלכך יגלנה ותיטמא ותהא ראויה לזילוף: ר''מ. דאוסר לקלקלו ומתיר לתקנו אם יכול לעשותו בלא מום קאמר דיקיז שלא ימות כר''א דאסור לגרום לה טומאה אלא מצניעה שלא תיטמא: ורבנן. דשרו להטיל מום קודם שימות כדי שיראה לאכילה כר' יהושע דאמר יגרום לה טומאה כדי שיראה לזילוף ור' יהודה דאמר אע''ג דמית ואזיל לאיבוד לא יקלקלנו ולא יתקננו כר''ג דאמר לא יתקננה ולא יקלקלנה: דקעביד בידים. שמטיל בו מום הלכך ימות מעצמו ולא יטיל בו מום: דגרמא בעלמא. שמניחה במקום התורפה וגורם לה טומאה: כר' יהושע ס''ל. דמתיר שיגרום לה טומאה ותהא ראויה לזלף משיניחנה ולא תהא ראויה לכלום: אלא שמא יבא אליהו. ויאמר שלא נגעה בה טומאה: הכל מודים. רבנן נמי אע''ג דפליגי בבכור שאחזו דם דלא הוי המקיז דם מטיל מום בבעל מום דאין לך בעל מום גדול הימנו שהרי ימות כולהו מודו במנחות שהמחמץ אחר מחמץ כגון אם לש האחד בחימוץ ואפאה אחר שניהם חייבין דכתיב (ויקרא ו) לא תאפה חמץ ולא תעשה חמץ (שם ב) ודרשינן במנחות (דף נה:) אפייה בכלל בל תעשה חמץ למה יצאת מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה יחידי: מסרס אחר מסרס. בבהמת חולין נמי אם כרת האחד הביצים ועדיין הם בכיס ובא חבירו ונתקן מן הכיס והשליכן שניהם חייבין: אם על כורת חייב. דכתיב בתריה ובארצכם לא תעשו: על נותק. שנותקו ומשליכו לא כל שכן: בבעל מום. כגון האי בכור שאחזו דם: כל מום לא יהיה בו. וקרי ביה לא יהיה בו שלא יטיל מום ומדהוה ליה למיכתב מום וכתיב כל מום לרבות אפילו בעל מום שלא יטיל בו מום אחר: ורבנן סברי. דרשינן כוליה קרא תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו דמשמע תמים הראוי לרצון אמרתי לך דכל מום לא תטיל בו אבל בעל מום לא תוספותבכור שאחזו דם כו'. נזקק במאי פליגי: להביא נותק אחר כורת. פי' בקונטרס דאם כרת האחד את הביצים ועדיין הם בכיס ובא חבירו ונתקן מן הכיס והשליכן שניהם חייבים וקשיא לרבי דלקמן בפרק על אלו מומין (דף לט:) משמע דנתוק וכרות איתנהו לביצים בסוף גמרא דחוטין החיצוניות שנפגמו דקאמר נתוק וכרות לא הוי מומין דהא איתנהו ובההיא שמעתא פי' רש''י נתוק ביד לגמרי אלא שעדיין תלוין בכיס כרות בסכין ועדיין תלוין בכיס ומעורין קצת דכרות הוי בציר מנתוק כדאמר בפירקין דלעיל להביא נותק אחר כורת עכ''ל: בעל מום מעיקרו פשיטא דיקלא בעלמא הוא. תימה לימא דלבכור איצטריך שיש בו קדושת הגוף ואין לו פדיון וי''ל דניחא לאשכוחי דאיצטריך לכל הקדשים דהכי נמי מצי למימר דאיצטריך לזמן הזה דלא עבר משום מטיל מום אפי' בתם ואפילו למאן דמחייב למטיל מום בבעל מום בזמן הזה גרע כדקאמר בפ''ק דע''ז (דף יג:) ולא לדמיה חזי אלא משכח שפיר דאיצטריך אפי' בזמן בית המקדש ומיהו אף על גב דפרישית דבזמן הזה גרע ממטיל מום בבעל מום אין לתמוה מהא דפסקינן לקמן הלכה כר''ש דברייתא דשרי להטיל מום בבעל מום והתם במס' ע''ז (גז''ש) אסר רבא לקדשים בזמן הזה לנשר פרסותיה משום דנראה כמטיל מום בקדשים דאע''ג דמטיל מום בבעל מום שרי מדאורייתא מ''מ מדרבנן מיהא אסור ולא שרינן הכא אלא משום הקזה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|