|
טקסט הדף מנוקד
עֲשֵׂה לְךָ מִשֶּׁלְּךָ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל צִבּוּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
דְּתַנְיָא קַח לְךָ מִשֶּׁלְּךָ וַעֲשֵׂה לְךָ מִשֶּׁלְּךָ וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ מִשֶּׁל צִבּוּר דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר בֵּין קַח לָךְ בֵּין וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ מִשֶּׁל צִבּוּר וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר קַח לְךָ כִּבְיָכוֹל מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר מִשֶּׁלָּהֶם אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים הָא כֵּיצַד כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִיחוֹת דְּעָלְמָא וַעֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא קִיחוֹת דְּעָלְמָא קַח לְךָ סַמִּים עֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף אֲבָל הָנָךְ פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ דְּמִשֶּׁלְּךָ הוּא בְּמִלּוּאִים מִכְּדֵי כְּתִיב וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ קַח לְךָ מִשֶּׁלְּךָ הוּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִכְּדֵי כְּתִיב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְגוֹ' וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְהִקְרִיב אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ הַאי לוֹ מִשֶּׁלּוֹ הוּא רַב אָשֵׁי אָמַר דָּנִין פַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה מִפַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה לְאַפּוֹקֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲצֶרֶת דְּתַרְוַיְיהוּ עוֹלוֹת נִינְהוּ רָבִינָא אָמַר דָּנִין עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל מֵעֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל לְאַפּוֹקֵי כּוּלְּהוּ קוּשְׁיָיתִין דְּלָאו עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל נִינְהוּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבִינָא דָּנִין עֲבוֹדָה תְּחִלָּה מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה לְאַפּוֹקֵי הָנֵי דְּלָאו תְּחִלָּה נִינְהוּ מַאי תְּחִלָּה אִילֵּימָא תְּחִלָּה בְּכֹהֵן גָּדוֹל הַיְינוּ קַמַּיְיתָא אֶלָּא עֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא [רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי] מַתְנֵי תַּרְתֵּי רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים [וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי] מַתְנֵי תַּרְתֵּי לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא וְהָא אֲנַן תְּנַן שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם שְׂרֵיפַת הַפָּרָה מַעֲלָה בְּעָלְמָא וְהָא אָמַר רַבִּי מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה אָמַר רַבִּי מַחְסֵיָא בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָהוּא דְּרַבֵּיהּ דְּכִי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן מֵהֵיכָא קָא יָלְפַתְּ לַהּ מִמִּלּוּאִים אִי מָה מִלּוּאִים כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן אַף הָכָא נָמֵי כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתְנַן וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר וְלָא קָתָנֵי מַפְרִישִׁין וְכִי תֵּימָא מַאי מַתְקִינִין מַפְרִישִׁין לִיתְנֵי אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי מַתְקִינִין אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי מַפְרִישִׁין אֲמַר לֵיהּ אֶלָּא מָר מֵהֵיכָא יָלֵיף לַהּ אָמַר מִסִּינַי דִּכְתִיב וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכְּדֵי כְּתִיב וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מַאי שֵׁשֶׁת יָמִים זֶה בָּנָה אָב שֶׁכׇּל הַנִּכְנָס בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה טָעוּן פְּרִישַׁת שִׁשָּׁה וְהָא אֲנַן שִׁבְעָה תְּנַן מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הִיא דְּחָיֵישׁ רש"י
ועשה לך. כמו עשה לך שתי חצוצרות כסף: כביכול. אני שמעתי: אם היה ציבור יכול להתכפר בשל יחיד הייתי רוצה ואני אומר לפי שדבר קשה הוא לומר שהקב''ה קץ בישראל אומר כביכול כלומר על כרחינו יאמר כן כאילו (אי) אפשר לומר כן וכן כל כביכול שבהש''ס: בזמן שהן עושין רצונו של מקום. נקראת העבודה על שמם: עד כאן לא פליגי. תירוצא הוא: קח לך למה לי. דשני קרא בדיבוריה ממה שהתחיל לדבר: דנין פר לחטאת ואיל לעולה. ביוה''כ יש פר לחטאת ואיל לעולה בקרבן יחיד דכהן גדול בזאת יבא אהרן וגו' ודשמיני למילואים נמי עגל לחטאת ואיל לעולה: עבודה בכהן גדול. ביום הכפורים מעבודה בכ''ג במלואים דכתיב (ויקרא ט) ויקרב אהרן אל המזבח: אילימא תחלה בכהן גדול. דנין יום הכפורים שהיא עבודה ראשונה שהוטלה בכהן גדול בקרבנות צבור ביוה''כ הראשון מעבודת שמיני למלואים שהיא עבודה ראשונה שנעשית על ידי כהן גדול מעולם: תחלה במקום. יום הכיפורים יש לו עבודה לפני לפנים שביום הכיפורים הראשון היתה תחלה במקום שקודם לכן לא נכנס אדם שם לעבודה ויום שמיני למלואים היתה עבודה תחלה במזבח החיצון ואם בשביל ששימש משה כל שבעת ימי המלואים אין קרויה עבודה אצל עבודת כהנים שהוא בלבוש בגדי כהונה ושל משה בחלוק לבן שלא הוכשר אלא לשעה: ר' יוחנן מתני חדא. לא דריש מהאי קרא דכאשר עשה ביום הזה אלא חדא פרישה: מעלה בעלמא. מפני הקל שהקילו בה לטמא מדעת הכהן השורפה עשו בה מעלות רבות: מהיכא ילפת לה. להך פרישה: אי מה מלואים כל הכתוב מעכב בהן. כדילפינן לקמן בשמעתין (דף ה.): ולא קתני מפרישין. ואם יארע פסול בכהן גדול ישמש זה בלא פרישה: אלא מר מהיכא יליף אמר ליה מסיני. שמצינו שפירש משה קודם כניסתו למחנה השכינה: ויכסהו הענן. למשה: ר' יהודה בן בתירא. לקמן בפרקין (דף ו.):
תוספות
לאפוקי עצרת ור''ה דתרוייהו עולות נינהו. לא ידענא אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דר' אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה דצבור נינהו או לימא לאפוקי כולהו קושייתא כדקאמר רבינא בסמוך ושמא לר' אבהו לא הקשו לו אלא מראש השנה דעצרת הוה ניחא להו כדשנינן לעיל ולרב אשי הקשו לו בבת אחת מעצרת ומראש השנה ותירץ תירוץ אחד על שניהם ולרבינא הקשו לו בבת אחת כולהו קושייתא דלעיל ותירץ בתירוץ אחד: דרביה הוא דכי אתא רבין כו'. הוה מצי למימר אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן וטובא איכא בהש''ס דכי אתא רב דימי אתא לאיפלוגי אאמורא שלפניו אלא משום דאשכח בהדיא דר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל אמר הכי להכי משני הכי וא''ת ור' יוחנן היכי פליג על ר' ישמעאל שהוא תנא וי''ל משום דאשכח ברייתא לקמן (דף ד.) דתניא כוותיה ול''ג בברייתא דתניא כוותיה דר' יוחנן לעשות זה מעשה פרה אלא ה''ג לעשות לכפר זה מעשה יום הכפורים וכן משמע מתוך פרש''י שפי' (שם) וכשם שמפרישין לאו מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא אי נמי י''ל מדקאמר ר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל הכי מכלל דרבנן פליגי עליה ואיהו דאמר כרבנן: זה בנה אב כל הנכנס למחנה שכינה כו'. תימה לי בשלמא ממלואים גמר שפיר אף לדורות מדכתב בהדיא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר אלא מסיני היכי גמר ומדנקט זה בנה אב משמע מיתורא דקרא נפיק כמו זה בנה אב שכל חטאות קודמות לעולות דמיתורא נפיק כדאיתא בפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) והכא מאי יתורא איכא ונראה דהכא נמי לא הוה צריך למיכתב אלא ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר ויקרא ה' למשה ביום השביעי מתוך הענן מאי איצטריך למיכתב ויכסהו הענן ששת ימים אלא אצטריך לדורות: רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו. תימה לי לריב''ב נמי תיסגי בששה ימים גבי פרה כיון דטבול יום כשר בפרה ליטבליה בצפרא ביום השביעי וישרוף בו ביום הפרה דהא מסקינן לקמן (דף ו.) דבועל נדה טבילתו ביום ולמאן דס''ד לקמן דטבילה בליליא הא קאמר דמפרישין ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה ואם כן מצי טביל בליל ז' וישרוף הפרה למחר וי''ל למאי דפרי' לעיל (דף ב. ד''ה להוציא) דהא דטבול יום כשר בפרה הנ''מ טבול יום דטומאה דרבנן אבל טבול יום דבועל נדה שהוא דאורייתא אסרי רבנן אע''ג דמדאורייתא שרי אפילו טבול יום בטומאה דאורייתא מכל מקום רבנן גזרו בהן לפי זה ניחא ועוד איכא
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|