יפר חלקו, כלומר, את חלק הנדר הנוגע לו, שתהא מותרת לו, ומשמשתו. ותהא נטולה מן היהודים, שאם תתגרש ממנו הריהי אסורה לכל בגלל הנדר. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שדבר זה בכלל נדר ענוי נפש הוי [הוא], אמאי [מדוע] תהא נטולה מן היהודים? והרי אמרנו שכאשר מתיר נדרי עינוי נפש הריהו מתיר לכל! שמע מינה [למד מכאן] שדברים שבינו לבינה הויין [הם], ומשום כך רק לעצמו הוא מתיר.

ואומרים: לרבנן תבעי [לדעת חכמים עדיין תישאל] לך השאלה, משום ש"נטולה אני מן היהודים" ר' יוסי הוא קתני לה [ששונה אותה], שאמר רב הונא: כוליה פירקין [כל פרקנו זה] כשיטת ר' יוסי היא. ממאי [ממה] הוא מוכיח זאת — כיון דקתני [שהוא שונה] במשנתנו שר' יוסי אומר שאין אלו נדרי עינוי נפש, אם כן למה ליה תו למיתנא [לו עוד לשנות] בסופה "הרי זה יפר, דברי ר' יוסי"? שמע מינה [למד מכאן] כי מכאן ואילך, כל מה שיש במשנה — שיטת ר' יוסי היא. ומן המשנה אפשר איפוא לדעת מה דעת ר' יוסי, אבל לא נתפרשה דעת חכמים בענין זה.

א אמר שמואל משמיה [משמו] של לוי: כל נדרים של עינוי נפש בעל מפר לאשתו, חוץ מן "הנאתי אסורה על פלוני" שאינו מפר, לפי שהוא נדר שבינה לבין אחרים לגמרי. אבל אם אומרת "הנאת פלוני אסורה עלי" — מפר, שהיא בכלל נדרי עינוי נפש, שכן, אולי תזדקק לאותו אדם, ובגלל הנדר לא תוכל ליהנות ממנו, ונמצא שגרמה לעצמה עינוי נפש בנדר זה.

ומקשים: תנן [שנינו במשנה]: "פירות מדינה זו אסורים עלי" — יביא לה ממדינה אחרת, והרי נדר זה הוא כנדר שאסרה הנאת פלוני עליה, ולדעת שמואל מדוע לא יפר? אמר רב יוסף: במשנה מדובר במקרה דקאמרה [שהיא אומרת] בנדרה "פירות מדינה זו שתביא אסורים עלי". כלומר, שלא אסרה על עצמה הנאת פירות אלה בכלל, אלא רק את הפירות שהבעל עצמו מביא לה. ונמצא שהיא יכולה ליהנות מן אותם פירות אם יביאם אחר או היא עצמה.

ומקשים עוד מהמשך המשנה: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו "פירות חנוני זה עלי" — אין יכול להפר. ומדוע? והרי אמר שמואל שאם אסרה הנאת אחרים עליה יכול להפר! ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר דקא אמרה [שהיא אומרת] בנדרה "פירות חנווני זה שתביא אתה, עלי".

ומקשים, והרי על כך שנינו: לא היתה פרנסתו אלא ממנו מחנווני זה — הרי זה יפר. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שמדובר במקרה דקא אמרה [שהיא אומרת] "שתביא אתה", אמאי [מדוע] יפר? הרי יכול הוא להביא לה על ידי אחרים! אלא מדסיפא [מתוך שהסוף, המשך המשנה] במקרה שלא מייתי [מביא] הבעל דווקא הוי [הוא], אלא שאוסרת על עצמה בכל מקרה, הרי אף רישא [בתחילה] מדובר שאוסרת פירות דקא מייתא [שמביאה] אף היא בעצמה, ואף על פי כן אין הבעל מפר. וחוזרת איפוא הקושיה על שמואל!

אלא יש לחזור מפירוש זה, ולומר כך: רישא [בתחילה] אין יכול להפר, והמקרה הוא שאוסרת עצמה אף בפירות דקא מייתא [שמביאה] היא.