וקדושין שאם קידש אשה כראוי, אפילו חזר בו תוך כדי דיבור — אין חזרתו מועילה.

א משנה האומר "איש פלוני יירשני" במקום שיש לו בת למוריש, או האומר "בתי תירשני" במקום שיש בן — לא אמר כלום, כיון שהתנה על מה שכתוב בתורה שנאמר בה סדר הירושה הראוי. ר' יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר דבר זה על מי שראוי ליורשו — דבריו קיימין, ואם אמר על מי שאין ראוי לו ליורשו — אין דבריו קיימין.

ב גמרא ומדייקים בדברי המשנה: טעמא [הטעם דווקא] במקרה שאמר על אחר במקום שיש בת ועל בת במקום שיש בן, שכן אינם ראויים לירש במקום אלה, לא אמר כלום, הא [אבל] אם היה אומר על בן בין הבנים שיירש הכל, וכן על בת אחת בין הבנות — דבריו קיימין. ואולם אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה], ר' יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו — דבריו קיימין. ולפי זה היינו [הרי זה] בדיוק שיטת התנא קמא [הראשון], ובמה נחלקו?

וכי תימא [ואם תאמר] שר' יוחנן בן ברוקה אפילו על אחר במקום בת ובת במקום בן קאמר [הוא אומר] שיכול להוריש להם, הואיל והם ראויים ליורשו כשימות היורש הנוכחי (למרות שעכשיו אינם ראויים), ובכך חלק על תנא קמא. והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: לא נחלקו אבא וחכמים על אחר במקום בת וכן בת במקום בן, שגם אבא סבור שלא אמר כלום.

על מה נחלקו? — על בן בין הבנים ובת בין הבנות, שאבא אומר: יירש, וחכמים אומרים: לא יירש!

ומתרצים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] תירוץ זה: מדקאמר [מתוך שאמר] ר' ישמעאל "לא נחלקו", מכלל דבריו אתה למד שהוא חולק על התנא של משנתנו, שהתנא קמא סבר [הראשון, במשנתנו, סבור] נחלקו.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] תירוץ לשאלה באופן זה: כוליה [כולו], כל המשנה שלנו שיטת ר' יוחנן בן ברוקה היא, וחסורי מחסרא והכי קתני [וחסרה המשנה, וכך צריך לשנותה]: האומר "איש פלוני יירשני" במקום שיש בת, או שאמר "בתי תירשני" במקום שיש בן — לא אמר כלום; הא [הרי] בת בין הבנות ובן בין הבנים, אם אמר שיירש את כל נכסיו — דבריו קיימין, שכן ר' יוחנן (בן ברוקה) אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו — דבריו קיימין.

ג ובפסק ההלכה בענין זה אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוחנן בן ברוקה. וכן אמר רבא: הלכה כר' יוחנן בן ברוקה.

אמר רבא: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' יוחנן בן ברוקה? — אמר קרא [הכתוב] במשפט הירושה: "והיה ביום הנחילו את בניו" (דברים כא, טז), ומכאן אנו למדים שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה מבניו.

אמר ליה [לו] אביי: הא [דבר זה] מ"לא יוכל לבכר" (דברים כא, טז) נפקא [יוצא, נלמד], שהכתוב אוסר להעביר את הבכור מבכורתו, וממה שנזכר דווקא איסור זה יש ללמוד שיכול הוא לשנות את חלקם של בנים אחרים!

ומשיבים: ההוא מיבעי ליה לכדתניא [אותו פסוק נצרך הוא לו לכפי ששנינו בברייתא], אבא חנן אמר משום (בשם) ר' אליעזר: