שהיתה הורתו (הריונו) שלא בקדושה, שהוריו היו עדיין גויים, ולידתו בקדושה, שנתגיירה אמו לפני שילדתו — יש לו שאר האם, כלומר, קרוביו מצד האם נחשבים קרובים לו ואין לו שאר האב.

הא [הרי] כיצד? אם נשא אחותו מן האם שהתגיירה גם היא — יוציא, שאסורה היא לו מדברי סופרים. וטעמו של איסור זה: כיון שאותה קרובה היתה אסורה עליו בהיותו גוי, אף על פי שלאחר שנתגייר נותקו כל קשרי המשפחה בינו ובין קרוביו הקודמים (שגר הריהו כקטן שנולד), מכל מקום אסרו עליו קרובות, שלא נראה לו שבהיותו בן ישראל הותרו לו דברים שהיה אסור בהם קודם לכן. נשא אחותו מן האב — יקיים. נשא אחות האב שהיא ואביו מן האם, כלומר, בני אם אחת — יוציא, מן האב שהיא בת אבי אביו — יקיים.

נשא אחות האם מן האם — יוציא. אחות האם מן האב, ר' מאיר אומר: יוציא, שהרי יש בה צד קירבה מצד האם, וחכמים אומרים: יקיים. שהיה ר' מאיר אומר: כל ערוה שהיא משום שאר אם — בכל מקרה יוציא, משום שאר האב — יקיים. ולכל הדעות

מותר גר זה באשת אחיו, ובאשת אחי אביו. ושאר כל עריות מותרות לו לאתויי [להביא, להוסיף] אשת אביו שמותרת לו, אם נתאלמנה או נתגרשה מאביו.

נשא גר אשה ובתה שנתגיירו יחד, כונס אחת מהן כאשתו ומוציא אחת, ולכתחילה לא יכנוס אפילו אחת מהן, שהרי בישראל אסור הוא בכגון זה. מתה אשתו — מותר לשאת את חמותו שנתגיירה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שאסור בחמותו. על כל פנים נראה מדברי ר' מאיר שבן נח מוזהר על כמה עריות שאין בית דין של ישראל ממית עליהם (אחותו, אחות אמו), אלא רק אסורות באיסור כרת!

אמר רב יהודה: לא קשיא [אינו קשה], הא [זו] הברייתא השניה כשיטת ר' מאיר אליבא [על פי שיטתו] של ר' אליעזר, והא [וזו] הברייתא הראשונה כשיטת ר' מאיר אליבא [על פי שיטתו] של ר' עקיבא.

דתניא [שכן שנינו בברייתא] על הנאמר "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד), שר' אליעזר אומר: "אביו" — כוונתו כאן אחות אביו, שצריך לעזבה מלשאת אותה, ולבקש אשה שאינה קרובתו. "אמו" — אחות אמו. ואילו ר' עקיבא אומר: "אביו" — משמע אשת אביו, "אמו" — אמו ממש.

"ודבק" — ולא בזכר שאין זה חיבור שיש בו דביקה. "באשתו" — ולא באשת חבירו. "והיו לבשר אחד" — מי שנעשים בשר אחד שיכולים להוליד זה מזה, יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד, וכל אלה אסורים לבני נח.

א אמר מר [החכם] בברייתא זו, ר' אליעזר אומר: "אביו" — משמעו אחות אביו. ומקשים: אימא [אמור] שהכוונה כאן אביו ממש, ולהזהירו על משכב זכור עם אביו! ומשיבים: הרי היינו [זהו] מה שאמרו "ודבק" — ולא בזכר, והרי אביו בכלל.

ומקשים: אימא [אמור] שהכוונה כאן לאשת אביו! ומשיבים: הרי היינו [זו] כבר אסורה עליו וכלולה במה שנאמר "אשתו" ולא באשת חבירו. ומקשים: אימא [אמור] שמדובר כאן לאחר מיתה של האב, ששוב אינה אשת איש! ודוחים: דומיא [בדומה] לאמו אמר הכתוב, מה אמו דלאו [שאין] בכך איסור משום שהיא אישות (נישואין) לאביו, אלא משום קירבה לו, אף אביו הכוונה דלאו [שאינו] קשר אישות אלא קירבת דם.

ר' אליעזר אמר עוד כי "אמו" פירושו אחות אמו. ושואלים: ואימא [ואמור] אמו ממש! ודוחים: אם כן הרי היינו [זו] כבר אסורה עליו וכלולה במה שנאמר אשתו ולא באשת חבירו, שהרי אמו היא אשת אביו! ומקשים: ואימא [ואמור] שהכוונה שחייב על אמו גם לאחר מיתה של אביו! ודוחים: מסתבר כי ביטוי זה דומיא [בדומה] למה שנאמר "אביו", מה "אביו" דלאו [שאינו] ערות אביו ממש אלא קרובת אביו, אף "אמו" דלאו [שאינה] ממש אלא קרובת אמו.

ר' עקיבא אומר: "אביו" פירושו אשת אביו. ומקשים: ואימא [ואמור] שהכוונה היא אביו ממש! ודוחים: אם כן היינו [זהו] מה שנאמר "ודבק" — ולא בזכר. ומקשים: אי הכי [אם כך] אשת אביו נמי היינו [גם כן הרי זה] כלול במה שנאמר באשתו ולא באשת חברו! ומשיבים: מדובר כאן באשת אביו לאחר מיתה של אביו, ואין כאן איסור אשת איש אלא איסור קירבה.

ועוד, לדברי ר' עקיבא: "אמו" — אמו ממש, ומקשים: הרי היינו [זו] כבר אסורה עליו וכלולה במה שנאמר אשתו ולא באשת חברו! ומשיבים: מדובר כאן על אמו מאנוסתו, שאנסה אביו ונולד זה ממנה, אבל לא היתה אשת אביו.

לעצם מחלוקתם שואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, הם נחלקו]? ומסבירים: ר' אליעזר סבר