גדולים צדיקים במעלתם יותר ממלאכי השרת, שנאמר: "ענה ואמר הא אנא חזא גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין" ["ענה ואמר הרי אני רואה אנשים ארבעה מותרים מהלכים בתוך האש ונזק אין בהם ומראהו של הרביעי דומה לבן אלהים] (דניאל ג, כה), הרי שראה בכבשן האש את שלושת הצדיקים וגם את המלאך שהיה שם, אבל את המלאך הזה מונה הוא לא ראשון אלא רביעי.

א אמר ר' תנחום בר חנילאי: בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, באו כל אומות העולם וטפחו לשונאיהן של ישראל (כלומר, בלשון נקיה, לישראל) על פניהם, אמרו להם: יש לכם אלוה כזה, ואתם משתחוים לצלם?! מיד פתחו חנניה מישאל ועזריה ואמרו: "לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה" (שם ט, ז).

ועל אותו נושא אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו" (שיר השירים ז, ט); "אמרתי אעלה בתמר" — אלו ישראל שהכתוב מדמה אותם לתמר שאמר שכולם כשרים ודבקים בה', ועכשיו שעשה ה' להם נסיון על ידי גזירת המלך לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה, שרק הם מכל ישראל מסרו נפשם.

אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה" (זכריה א, ח), מאי [מה פירוש] "ראיתי הלילה"? — ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את כל העולם כולו ללילה, ולהחריבו על שאין איש צדיק. "והנה איש רכב" — אין "איש" אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ה' איש מלחמה ה' שמו" (שמות טו, ג), "על סוס אדם" לרמז: ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את העולם כולו לדם,

כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה (נתפייסה) דעתו, שנאמר: "והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה", ואין "הדסים" אלא צדיקים, שנאמר: "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דודו" (אסתר ב, ז), הרי ש"הדסה" הוא כינוי לאסתר הצדקת, ואין "מצולה" אלא בבל, שנאמר בכתוב המדבר בענין מפלת בבל: "האמר לצולה חרבי ונהרתיך אוביש" (ישעיה מד, כז), מיד אותם שליחים (שראה בחזון כדמות סוסים) שהיו מלאים רוגז נעשים שרוקים (אפורים), ואדומים נעשו לבנים. אמר רב פפא שמע מינה [למד מכאן] בדרך אגב כי סוסיא חיורא מעלי לחלמא [סוס לבן יפה לחלום], שסימן הוא לשלום ושקט.

ושואלים: ורבנן [וחכמים], חנניה מישאל ועזריה, אחר הנס, להיכא אזול [להיכן הלכו], ששוב לא נאמר עליהם דבר? אמר רב: בעין הרע מתו, מתוך שקינאו בהם הכל. ושמואל אמר: ברוק טבעו, שרקקו בהם אומות העולם בישראל מרוב בוז שאינם עובדים את ה' כראוי. ור' יוחנן אמר: עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.

ומעירים: מחלוקת זו היא כתנאי [כתנאים] שנחלקו באותו ענין, ר' אליעזר אומר: בעין הרע מתו. ר' יהושע אומר: ברוק טבעו. וחכמים אומרים: עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות, שנאמר: "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה" (זכריה ג, ח), איזו הם אנשים שנעשה להן מופת באותו דור? — הוי אומר: זה חנניה מישאל ועזריה.

ושואלים: ודניאל להיכן אזל [הלך]? שהרי ודאי שלא השתחווה לצלם, ולא שמענו שהושלך לאש, ואם כן ודאי לא היה שם. אמר רב: הלך למיכרא נהרא רבא בטבריא [לכרות את הנהר הגדול בטבריה]. ושמואל אמר: נשלח דניאל לאתויי ביזרא דאספסתא [להביא זרע אספסת] מובחר ממקום רחוק, ולכן לא היה בבבל. ור' יוחנן אמר: שלחו לאתויי חזירי [להביא חזירים] של אלכסנדריא של מצרים, שהיה שם מין מובחר ומשובח של חזירים. ושואלים: איני [וכי כן הוא]? וכי אפשר לעשות זאת? והתניא [והרי שנינו בברייתא], תודוס הרופא אמר: אין פרה וחזירה יוצא מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין את האם (הרחם) שלה, בשביל שלא תלד! ומשיבים: חזירים זוטרי [קטנים] אייתי [הביא] בלא דעתייהו [דעתם] של אנשי אלכסנדריא, ולא הבחינו שהוא מוציאם.

תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה היו באותה עצה שלא יהא דניאל בבבל בשעת גזירת השמד: הקדוש ברוך הוא, ודניאל, ונבוכדנצר. הקדוש ברוך הוא אמר: ניזיל [שילך] דניאל מהכא [מכאן], שלא לימרו [יאמרו] כי בזכותיה איתנצל [בזכותו נצלו] חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, אלא ידעו כי הם צדיקים בזכות עצמם.

ודניאל אמר בליבו: איזיל מהכא [אלך מכאן] שלא ליקיים [יתקיים] בי מאמר הכתוב "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דברים ז, כה), שחשש דניאל שהוא עצמו נעשה כפסל משום שנבוכדנצר עבד אותו כאל, ושמא יגרום לו הדבר שתשלוט בו האש.

ונבוכדנצר אמר: יזיל [ילך] דניאל מהכא [מכאן], שלא לימרו [יאמרו]: קלייה לאלהיה בנורא [שרף נבוכדנצר את אלוהיו באש]. ומניין דסגיד ליה [שהשתחווה לו] לדניאל? — דכתיב [שנאמר]: "באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה "[אז המלך נבוכדנצר נפל על פניו ולדניאל השתחווה ומנחה וניחוחים אמר לנסך לו] (דניאל ב, מו).

ב בקשר למעשה חנניה מישאל ועזריה מביאים את מאמר הכתוב: "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר" (ירמיה כט, כא), וכתיב [ונאמר]: "ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש" (שם כב). "אשר שרפם" לא נאמר אלא "אשר קלם". אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי: מלמד שעשאן כקליות (חיטים צלויות באש) שחורכים אותן מכל צד.

נאמר שם: "יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם" (שם כג). מאי עבוד [מה עשו]? ומספרים: אזול לגבי ברתיה [הלכו אל בתו] של נבוכדנצר, אחאב אמר לה, "כה אמר ה': השמיעי (הבעלי) אל צדקיה". וצדקיה אמר לה, "כה אמר ה': השמיעי (הבעלי) אל אחאב". אזלה [הלכה] ואמרה ליה לאבוה [לו לאביה] מה שאמרו לה. אמר לה: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, ואין זו נראית נבואה אמיתית, כי אתו לגבך שדרינהו לגבאי [כאשר יבואו אליך שלחי אותם אלי].

כי אתו לגבה שדרתנהו לגבי אבוה [כאשר באו אליה שלחה אותם אל אביה]. אמר להו [להם]: מאן [מי] אמר לכון [לכם] לעשות כן? אמרו: הקדוש ברוך הוא. אמר נבוכדנצר: והא [והרי] חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו [שאלתי אותם] ואמרו לי: אסור! אמרו ליה [לו]: אנן נמי נביאי כוותייהו [אנו גם כן נביאים כמותם], לדידהו [להם] לא אמר להו [להם] ציווי זה, לדידן [לנו] אמר לן [לנו]. אמר להו [להם]: אם כן אנא בעינא דאיבדקינכו כי היכי דבדקתינהו [אני רוצה לבדוק אתכם כפי שבדקתי אותם], את חנניה מישאל ועזריה, ולדעת אם אמנם אנשים צדיקים אתם.

אמרו ליה [לו]: אינון תלתא הוו, ואנן תרין [הם שלושה היו, ואנו שנים בלבד], ואין זכותנו מרובה כל כך שננצל מן האש. אמר להו [להם]: בחרו לכון [לכם] מאן דבעיתו בהדייכו [מי שאתם רוצים כשלישי אתכם]. אמרו לו: יהושע כהן גדול. ומדוע בחרו בו? סברי [סברו]: ליתי [שיבוא] יהושע הכהן הגדול עמנו דנפיש זכותיה ומגנא עלן [שמרובה זכותו ותגן גם עלינו].

אחתיוהו שדינהו [הכניסום וזרקו אותם] לאש. אינהו איקלו [הם נשרפו], ויהושע כהן גדול איחרוכי מאניה [נחרכו בגדיו], שנאמר: "ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו" (זכריה ג, א), וכתיב [ונאמר]: "ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך... הלוא זה אוד מוצל מאש" (שם ב), הרי רמז למעשה זה שניצל מכבשן האש, אלא שהיה חרוך מעט.

אמר ליה [לו] נבוכדנצר: ידענא דצדיקא את [יודע אני שצדיק אתה] שניצלת מן האש, אלא מאי טעמא אהניא בך פורתא נורא [מה טעם הועילה שלטה בך במקצת האש], ואילו חנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו [הועילה שלטה בהם] האש כלל, ולא נחרכו בגדיהם? אמר ליה [לו]: אינהו תלתא הוו, ואנא חד [הם שלושה צדיקים היו, ואני אחד]. אמר ליה [לו] נבוכדנצר: והא [והרי] אברהם יחיד הוה [היה] כשהושלך לכבשן האש וניצל לגמרי! ענה לו: התם לא הוו [היו] רשעים בהדיה [עמו], ולא אתיהיב רשותא לנורא [ניתנה רשות לאש] לבעור כלל, הכא הוו [כאן היו] רשעים בהדי [אתי], ואתיהיב רשותא לנורא [וניתנה רשות לאש] לשרוף אותם, ולכן פגעה גם בבגדי. ומעירים: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי: תרי אודי יבישי וחד רטיבא אוקדן יבישי לרטיבא [שני אודים יבשים ואחד רטוב שהיו באש הדליקו היבשים את הרטוב].

ושואלים: מאי טעמא איענש [מה טעם נענש] יהושע הכהן הגדול שבעוון זה הוצרך להיות מושלך לכבשן האש? אמר רב פפא: שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן, שנאמר: "ויהושע היה לבש בגדים צואים ועומד לפני המלאך" (שם ג), וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא מלמד הכתוב ברמז שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן, ולכן נראה כך בחזון לזכריה הנביא.

ג ועוד בקשר לחנניה מישאל ועזריה, מביאים מה שאמר ר' תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בדברי רות לנעמי "שש השערים האלה נתן לי" (רות ג, יז). מאי [מה פירוש] "שש השערים"? אילימא [אם תאמר] שש שעורים ממש, שנתן לה רק שש שבלים, וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים בלבד?!