מעמון ומואב שהיו קרובים לישראל, שהם מבני לוט בן אחי אברהם, ומשום שלא נתנו לחם ומים לישראל נאסר להתחתן בהם.

ומקרבת את הרחוקים — מיתרו. שאמר ר' יוחנן: בשכר שאמר יתרו לבנותיו על משה "קראן לו ויאכל לחם" (שמות ב, כ) זכו בני בניו של יתרו וישבו בלשכת הגזית במושב הסנהדרין, שנאמר: "ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב" (דברי הימים א' ב, נה), וכתיב התם [ונאמר שם] מי הם ה"קינים" — "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם" (שופטים א, טז).

ומעלמת עינים מן הרשעים — ממיכה, שאמרנו שלא נענש משום שהיה עוסק בהכנסת אורחים.

ומשרה שכינה על נביאי הבעל — מחבירו של עדו הנביא, שעידו הנביא נשלח לנבא לירבעם ונשאר לאכול שם בניגוד לדבר ה', דכתיב [שנאמר]: "ויהי הם ישבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו" (מלכים א' יג, כ) — אף שאותו נביא, נביא שקר היה מתחילה, זכה להתנבאות באמת בזכות הכנסת האורחים.

ושגגתה עולה זדון — שאמר רב יהודה אמר רב: אלמלא (אילו) הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם בברחו מפני שאול, לא היה דוד נזקק ללכת לנוב לבקש שם לחם, ועל ידי כך לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדמי מעולם הבא, ולא נהרג שאול ושלשת בניו שכל אלה נגרמו בשל מעשה זה.

א ושואלים: כיון שמסופר כל כך הרבה על רשעותו של אחז, מפני מה לא מנו את אחז בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא? אמר ר' ירמיה בר אבא: מפני שמוטל בין שני צדיקים, בין אביו יותם לבין בנו חזקיהו, שהיו צדיקים. רב יוסף אמר: מפני שהיה לו בשת פנים מישעיהו הנביא, שנאמר: "ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס" (ישעיה ז, ג). מאי [מה פירוש] "כובס" כאן? איכא דאמרי [יש שאומרים]: דכבשינהו לאפיה וחלף [שכבש אחז אותם, את פניו, ועבר], שדרשו "כובס" מלשון "כובש", שנתבייש אחז ועבר מלפני ישעיהו, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף [כלי הכובסים שם על ראשו שלא יכירנו הנביא ועבר].

ועוד שואלים: מפני מה לא מנו את אמון שאמרנו שהרבה אשמה, בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא? ומשיבים: מפני כבודו של יאשיהו בנו. ושואלים: מנשה נמי [גם כן] לא נמני [ימנו] אותו מפני כבודו של חזקיהו אביו! ומשיבים: ברא מזכי אבא [הבן מזכה את האב], שהרי נחשב הדבר לזכות לאב שמוליד בן צדיק, ואולם אבא לא מזכי ברא [האב אינו מזכה את הבן], דכתיב "ואין מידי מציל" (דברים לב, לט), אין אברהם מציל את ישמעאל בנו מדיני שמים, אין יצחק מציל את עשו בנו. ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן], להסבר זה שהבן מזכה את האב, יכול אתה לומר: אחז נמי [גם כן] לא אימני [נמנה] משום כבודו של חזקיהו בנו.

ושואלים: ומפני מה לא מנו את יהויקים שאמרנו שאף הוא היה רשע מופלג בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא? ומסבירים: משום המסופר על ידי ר' חייא בר' אבויה. שאמר ר' חייא בר' אבויה: כתיב [כתוב היה, חקוק] על גולגלתו של יהויקים "זאת ועוד אחרת" שיענש עונש כפול. מסופר: זקינו של ר' פרידא (ונראה שהוא ר' חייא בר אבויה) אשכח גולגלתא דהוה קא שדיא [מצא גולגולת שהיתה מושלכת] בשערי ירושלים, וכתיב [וכתוב] בה: "זאת ועוד אחרת". קברה ולא איקברא [נקברה], קברה שוב ולא איקברא [נקברה], שבכל פעם היתה מבצבצת ויוצאת מן הקבר,

אמר: ודאי גולגלתו של יהויקים היא, דכתיב ביה [שנאמר בו] "קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים" (ירמיה כב, יט), ונתקיים בו הדבר שאינו יכול להיקבר כשאר כל אדם מישראל. אמר: מכל מקום מלכא [מלך] הוא, ולא איכשר לזלזולי ביה [ואין ראוי לזלזל בו]. כרכה את הגולגולת בשיראי ואותבה בסיפתא [במשי והניחה בתוך תיבה]. חזיתא דביתהו [ראתה זאת אשתו], סברא [חשבה] כי הא דאיתתא קמייתא הוה, דהא לא קא מנשי לה [זו הגולגולת של אשתו הראשונה היא, שאיננו שוכח אותה]. לכן שגרא תנורא וקלתה [הסיקה את התנור ושרפה אותה, את הגולגולת], וכשנודע המעשה לבעלה אמר: היינו דכתיב [זהו שכתוב עליה] "זאת ועוד אחרת" שלא די שיקבר בבזיון אלא אף ישרף. וכיון שנענש בגופו באופן זה, נתכפר לו מקצת עוונו.

ב תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' שמעון בן אלעזר: בשביל שאמר חזקיהו בהתפארות "והטוב בעיניך עשיתי" (מלכים ב' כ, ג), ונתפאר במעשיו הטובים, גרם לעצמו שישאל מן הנביא "מה אות כי ירפא ה' לי" (מלכים ב' כ, ח), בשביל "מה אות" — נכרים אכלו על שולחנו, כי אות זה היה שתרד השמש במעלות אחז, ומשום כך שלח מלך בבל שלוחים אליו. בשביל שנכרים אכלו על שולחנו לבסוף גרם גלות לבניו. ומעירים: מסייע ליה [לו] הדבר לחזקיה. שאמר חזקיה: כל המזמן עובד עבודה זרה לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו כעונש על כך, שנאמר: "ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל" (מלכים ב' כ, יח).

על הנאמר שם "וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב" (ישעיה לט, ב), אמר רב: מאי [מה פירוש] "בית נכתה"? — אשתו, שכרגיל אין אחרים רואים אותה מפני צניעות, היא השקתה עליהם. ושמואל אמר: בית גנזיו ממש הראה להם. ור' יוחנן אמר: זין (כלי נשק) שהוא כל כך חזק שאוכל (ששובר) זין אחר הראה להן.

ג כיון שהזכרנו את גלות בני מלכי יהודה לבבל, מביאים כמה דברי אגדה בענין החורבן וחטאי ישראל שגרמו לו. על הנאמר "איכה ישבה בדד" (איכה א, א), אמר רבה אמר ר' יוחנן: מפני מה לקו ישראל ונאמרה עליהם קינה בלשון "איכה"? — מפני שעברו על שלשים ושש כריתות שיש בתורה שהם כמנין "איכה".

אמר ר' יוחנן: מפני מה לקו באל"ף בי"ת, שמגילת איכה כתובה באלף בית? — מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת.

על הנאמר "ישבה בדד", אמר רבא אמר ר' יוחנן, אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי "וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל" (דברים לג, כח) ותהא בדידותם של עושר וגדולה, עכשיו שלא רצו לקבל דברי והתחברו ולמדו מן הגויים — יהיה בדד מושבם. על הנאמר "העיר רבתי עם" (איכה א, א), אמר רבא אמר ר' יוחנן לפרש: שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן, כדי שיהו להם בנים הרבה.

ובפירוש הכתוב "היתה כאלמנה" (איכה א, א), אמר רב יהודה אמר רב: כאלמנה, ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים שהיא אמנם בודדה כאלמנה אבל דעתו לחזור אליה. "רבתי בגוים שרתי במדינות" (איכה א, א), אמר רבא אמר ר' יוחנן: כל מקום שהן הולכין (בגלות במדינות) הריהם נעשין שרים לאדוניהן מפני חכמתם.

תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בשני בני אדם מישראל שנשבו בהר הכרמל, והיה השבאי (זה ששבה אותם) מהלך אחריהם.